תפקידו של המלך מסמן את המעמד הגבוה ביותר בחברה, שרבים רוצים אותו ומתחרים עליו, ולכן בדרך כלל מי שתופס תפקיד זה הוא המועמד החזק ביותר, מבחינה פיזית ופסיכולוגית. אבל כאשר המלך תופס את התפקיד, הוא רוצה לשמור על מה שהשיג, ולהעביר את זה הלאה לצאצאיו. רצון זה יוצר אצל בני מלוכה דפוס של נישואין בינם לבין עצמם, על מנת לשמר את הכוח והמלוכה בתוך המשפחה. דפוס זה קיים משחר ההיסטוריה אצל כל בני המלוכה, אפילו כיום, משפחות מלוכה אירופאיות מתחתנים בדרך כלל רק עם בני מלוכה, ולכן כל בני המלוכה באירופה הם קרובי משפחה, כמו למשל משפחת רובנוב ברוסיה הם בני דודים רחוקים של משפחת המלוכה הבריטית.
תופעה זו הייתה קיימת גם אצל בני המלוכה הפרעונים, וברוב המקרים המלך היה מתחתן עם אחותו, דבר שהיה מקובל ולגיטימי במצרים העתיקה. בגלל נישואי קרובים אלה, בני המלוכה היו בעלי מחלות גנטיות רבות, ונולדו עם עיוותים ולקויות פיזיות רבות. דפוס זה יצר מצב כמעט אבסורדי, שהו האדם החזק ביותר בממלכה המצרית, הוא בעצם נכה ומוגבל, שבתנאים תחרותיים נורמליים לא היה מצליח לתפוס עמדה זו.
כך היה המקרה עם המלך הפרעוני תות ענח' אמון, שהוריו היו אחים, מה שיצר אצלו בעיות גנטיות רבות כבר בגיל צעיר, עצמותיו התפוררו, מבנה הירכיים שלו היה עקום לגמרי, רגל אחת הייתה מקושתת ולא היה מסוגל ללכת ישר, שלא לדבר על פעילות ספורטיבית שלא היה יכול לעשות, כמו למשל מירוצי מרכבות, קרסולו היה עקום לגמרי ולא אפשר לו לדרוך על רגלו השמאלית, והוא לא יכל ללכת למרחקים רבים.
עיוותי גופו של תות ענח' אמון:
חולשתו היוותה את סופו המר
בגלל מותו המוקדם של אביו של תות, הוא נאלץ לקבל את כס המלכות בהיותו בן תשע. חסר ניסיון, חולה מעוות וחלש, השרים המנוסים והממולחים של אביו המלך, ראו בכך הזדמנות לתפוס את השלטון ולהחליף את השושלת המצרית ה 18 במצרים העתיקה. שני השרים הבכירים של אביו של תות, "איי" ו "הורמהב", החלו לייעץ לו כיצד לפעול כבר מתחילת שלטונו, ועצותיהם לא תמיד היו מיושרים עם האינטרסים או טובתו של תות, אלא עם האינטרסים שלהם עצמם. יתרה מכך, אחת הסברות לגבי מותו של תות, היא ששני שרים אלה רקמו מזימה לרצוח אותו על מנת לתפוס את השלטון, לפי בדיקות פורנזיות של המומיה של תות, גולגולתו סבלה משבר גדול, ושברי גולגולת נמצאו בתוך ראשו, מה שמעיד על הירצחו על ידי טראומה חזקה לראש. הורמהב היה ראש הצבא, וארגן את ההתנקשות בתות, על ידי כמה חיילים שהיו תחת חסותו.
כדי לכסות על הרצח, השרים איי והורמהב, הציגו בפני המשפחה המלכותית, ובפני העם, שתות מת מוות טבעי, והם בעצמם אהבו אותו והיו נאמנים לו, ולשם כך הם ערכו לו לוויה מפוארת ובנו לו קבר מפואר, על מנת להראות את הערכתם למלך שנפטר. חדר הקבורה של תות ענח אמון היה עמוס באוצרות ובזהב, כמעט יותר מכל פרעה אחר שקברו נתגלה, וזאת כאות הוקרה של השרים הנאמנים.
השר "איי" היה הכוח המניע העיקרי מאחורי רציחתו של תות ענח' אמון, הוא זה שהניע את השר הורמהב לרצוח את תות, שכן הורמהב היה ראש הצבא ושלט בצבא. לשרר איי היו רפורמות דתיות וחברתיות שאותן הוא רצה ליישם במצרים, עוד בתקופה של שלטונו של אביו של תות, אחינתן, אך הוא לא הצליח ליישם אותן משום שאחינתן היה שליט חזק והיה קשה להשפיע עליו, וכאשר תות עלה לשלטון, הוא ראה בכך הזדמנות. איי, רצה להפוך את מצרים לחברה פוליתאיסטית, שתאמין במספר אלים, במקום באל אחד אל השמש, ולבטל את מורשתו של אחינתן, שהפך את מצרים למונותאיסטית.
לאחר רציחתו של תות, החל קרב ירושה בין שני השרים, איי והורמהב. לפי הנוהג המצרי, אם המלך מת והוא לא מותיר אחריו יורשים, כמו במקרה של תות, העומד בראש הצבא הוא זה שתופס את כס המלכות, הורמהב היה בראש הצבא ולכן הוא היה אמור כביכול להיות הפרעה הבא, אבל לאיי היו תכניות אחרות, הוא ניצל את העובדה שהורמהב נמצא בקרבות במזרח התיכון ביחד עם צבאו, וניצל הזדמנות פז זו כדי ליצור צבא חדש ולהשתלט על מצרים.
קברו המשומר של תות:
נישואי גילוי עריות במצרים העתיקה
המחקרים מראים שכמעט כל השושלות שהיו קיימות במצרים העתיקה, נגרמו בצורה כזאת או אחרת מנישואי גילוי עריות. שושלות הפרעונים התחלפו רבות ולא שרדו יותר מכמה דורות, וכל זה בגלל מנה מושחת זה של נישואי גילוי עריות. באיזה שהוא שלב במורד הדורות, הצאצאים הפכו להיות כל כך מעוותים שהם כבר לא שרדו, ופרעונים מלכים רבים לא יכלו לייצר יורש ראוי לכס המלכות. בחינה גנטית של המלכים הפרעונים מראה שהם היו נמוכים בצורה משמעותית משאר האוכלוסייה המצרית, וזאת בשל עיוותים גנטיים.
תות ענח' אמון כיום
תות ענח' אמון זכה לפרסום רב בעת המודרנית, בשל העובדה שגילוי קברו הוא אחד הגילויים המרעישים בגילויי מומיות, שכן קברו והמומיה שלו השתמרו בצורה טובה מאוד, וגם האוצרות שנקברו איתו נשארו בקבר ולא נבזזו, מה שנחשב לנדיר יחסית. תות היה פרעה זניח יחסית, הוא היה חלש, שלט לתקופה קצרה, ולא השפיע רבות על החברה המצרית, אבל הוא התפרסם בגלל הגילוי המרעיש של קברו בשנת 1922, על ידי הארכיאולוג הווארד קרטר. קברו והמומיה של תות השתמרו היטב משום שהם היו קבורים במקום מרוחק יחסית ממרכז הציוויליזציה המצרית, בעמק המלכים, בדרומה של מצרים.
הפאונד המצרי עם סמל של תות ענח' אמון, סמל להוקרה התרבותית שלו במצרים:
