אל סיסי מוביל את מצרים להתעצמות צבאית משמעותית מאז עלייתו לשלטון ביוני 2014, ועולה השאלה למען מי מיועדת ההתעצמות הצבאית הזאת ? שכן למצרים אין כמעט אויבים משמעותיים מלבד ישראל, שאיתה יש לה הסכם שלום קר. 47 שנה חלפו מאז הסכם השלום עם מצרים, ומאז לא הייתה כזאת התעצמות צבאית מצרית, כמו שקורה בעשר השנים האחרונות. ההתעצמות הצבאית באה לידי ביטוי ברכישות נשק מסיביות מצרפת איטליה וגרמניה, הכוללים מטוסים וצוללות מתקדמות, ומטוסים מרוסיה מדגם מיג, שנועדו להתמודד עם חילות אוויר עוצמתיים, כדוגמת חיל האוויר של ישראל. בנוסף לכך, מצרים מבצעת תרגולים צבאיים נרחבים עם צבאות אזוריים שונים, לדוגמה הצבא היווני והצבא הטורקי. בנוסף לרכישות הצבאיות, מצרים הקימה בסיסים צבאיים לאורך כל הגבולות שלה, החל מהגבול הלובי במערב המדינה, הגבול הסודני בדרום, ולאורך הגבול עם ישראל.
הרכישות הצבאיות של מצרים בעשור האחרון מדאיגות, לא בגלל הנשק שמצרים רוכשת, אלא שזה מדאיג ממי היא רוכשת את הנשק הזה. לאורך חמישים השנים האחרונות, הספק העיקרי של נשק למצרים, וגם ספק של סיוע כלכלי, הייתה ארה"ב, ומשום כך, לארה"ב הייתה השפעה ניכרת על המדיניות המצרית, כלפי פנים וכלפי חוץ. בעשור האחרון, מצרים החלה לגוון את המדינות שמהן היא רוכשת נזק ולהסתמך פחות על ארצות הברית, היא החלה לרכוש באופן מסיבי מצרפת גרמניה ואיטליה, וגם ממדינות שהן לא מערביות, כגון רוסיה, צפון קוריאה וסין. הגיוון הזה נותן למצרים יותר עצמאות מארה"ב והמערב, ומאפשר לה להיות נועזת, במיוחד כלפי ישראל. הגיוון הזה ברכישות גם יכול להעיד על כוונותיה של מצרים לפתוח במלחמה נגד ישראל.
התעצמות כלכלית
התעצמותה הצבאית של מצרים, והרכישות של הנשק, מתאפשרות בעיקר בשל התעצמותה הכלכלית של המדינה, והתייצבותה לאחר הטלטלות של האביב הערבי. כבר עשור שהתמג של מצרים עולה בצורה גבוהה יחסית כל שנה, והיא חווה פריחה כלכלית. הפריחה הכלכלית מתאפשרת בגלל היציבות הפוליטית במדינה, מה שמעודד את התיירות למצרים, שמהווה את מנוע הצמיחה העיקרי של המדינה. היציבות הפוליטית גם מאפשרת לה להרוויח בגדול מתעלת סוואץ, שבה עוברים כמעט כל ספינות המסחר מסין לאירופה, ומצרים גובה עמלת מכס על כל ספינה שעוברת בתעלת סוואץ, מקור הכנסה עיקרי למדינה.
מתוך צילומי הטלוויזיה המצרית:
התעצמות צבאית בסיני
מה שמדאיג את ישראל יותר מהתעצמותה הצבאית של מצרים הוא התעצמותה הצבאית בחצי האי סיני. כביכול, למצרים ישנו תירוץ טוב לפטם את הצבא שלה בסיני, ולמלא אותו בכוחות, טנקים ומוצבים, בעשור האחרון, חצי האי סיני היה מועד לפורענות לאור התפרצותם של איומי טרור באזור, הקשורים לדאעש ולארגונים אחרים, ומצרים רוצה, ובצדק, לבסס את שלטון המדינה המצרית בסיני, ולמחוץ כל התנגדות ופעילויות טרור שעלולות לסכן את שלטונם שם, וגם לתת תירוץ לישראל לפלוש לסיני כדי להתמודד עם טרור זה, שכן הטרור של דאעש מופנה גם נגד ישראל.
צבא מצרים בסיני:
אופציה ראשונה- התעצמות מתוך כוונה למלחמה עם ישראל
נשאלת השאלה מהם המניעים להתעצמות הצבאית המצרית, מדוע הם עושים זאת ? ובכן ישנם כמה אפשרויות סבירות. האפשרות הראשונה היא שמצרים מתכוננת לעימות ישיר עם ישראל, בדיוק כמו שעשתה מצרים במהלך שנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, שבהם היא התכוננה היטב לעימות עם ישראל ובנתה את הצבא שלה, והתוצאה של כך הייתה מלחמת ששת הימים, שבה ישראל פתחה במתקפת מנע נגד מצרים. ההיגיון לכך הוא שמצרים רואה את עצמה כמעצמה אזורית במזרח התיכון, ובצדק, בשל גודלה ויכולותיה, והיא רוצה לבסס את השפעתה על מדינות האזור, וגם בעולם הערבי. ועל מנת להצדיק את מעמדה כמעצמה, היא חייבת צבא חזק. צבא חזק יאפשר לה כוח מיקוח טוב יותר מול ישראל, בעיקר בסיני, וכוח מיקוח מול מדינות ערביות אחרות, כמו למשל סעודיה, או טורקיה ואיראן.
זה לא אומר בהכרח שמצרים מתכוונת לפתוח במלחמה נגד ישראל, אבל עצם העובדה שיש לה צבא חזק, יאפשר לה לשמור על יציבות פוליטית עם ישראל, וימנע מישראל פעולות לא רצויות מבחינתה של מצרים, כמו למשל פלישה לחצי האי סיני והשתלטות עליו. כמו שאומר הפתגם "אם אתה רוצה שלום, תתכונן למלחמה"
אופציה שנייה- מלחמה מול אתיופיה
כבר כמה עשורים שלמצרים יש מתחים צבאיים ופוליטיים עם אתיופיה, זאת בשל רצוה של אתיופיה להטות את מי נהר הנילוס ולהשתמש בהם לייצור חשמל. אתיופיה בונה בשנים האחרונות סכר ענק על נהר הנילוס, שפעולתו תסיט את מי נהר הנילוס ותפגע בכמות המים שתזרום למצרים. הסכר אמור להפוך את אתיופיה ממדינה אפריקאית נחשלת, למדינה מודרנית, ממדינת עולם שלישי למדינת עולם שני, כך שלסכר הזה ישנה חשיבות עצומה באתיופיה, והם לא יוותרו עליו גם במחיר של מלחמה עם מצרים. כרגע, לשבעים אחוז ממשקי הבית באתיופיה אין זרם חשמל קבוע, וזאת בשל חוסר תשתיות חשמל במדינה, הסכר אמור לפתור את בעיית החשמל במדינה, ולחזק מאוד את הכלכלה האתיופית. כבר עשרות שנים שעיניה של אתיופיה נשואות אל נהר הנילוס, ויש לה רצון להשתמש במשאב הזה למטרות שונות. נהר הנילוס מקורו באתיופיה והוא מתחיל לזרום באתיופיה, כך שלמדינה ישנה שליטה בלעדית על מקור הנילוס.
בשביל מצרים, נהר הנילוס מהווה את עורק החיים היחיד, כל כלכלתה של מצרים מתבססת על הנהר, וכל הציוויליזציה המצרים בנויה על נהר הנילוס, וזאת עוד מלפני אלפי שנים, לולא הנילוס, מצרים הייתה מדינה מדברית כמו סעודיה, ואוכלוסייתה לא יכולה להתקיים בכלל, ומכאן נובעת החשיבות של הנילוס בעיני המצרים, והם מוכנים להילחם עבורו עד המוות, ממש כמו שאמר הנשיא עבד אל פתאח אל סיסי באחד הנאומים שלו. לאור עובדות אלה, מאבק אלים בין אתיופיה ומצרים בעשורים הקורבים נראה כבלתי נמנע.
בניית הסכר האתיופיה על נהר הנילוס:
אופציה שלישית- נגד האיום החות'י מתימן
מצרים היא נפגעת עיקרית מפגיעות החות'ים בקווי הסחר בים האדום. מלחמתם המתמשכת של בעלות הברית בחות'ים בתימן פגעה קשות בקווי הסחר שעוברים בים האדום, וכתוצאה מכך גם בהכנסה המצרים ממעברי הסחורות בתעלת סוואץ. למצרים יש אינטרס לאומי עליון לשמור על זרימה חופשית של ספינות בים האדום, והיא מוכנה אפילו לפתוח במלחמה במדינות אזוריות של הים האדום, לא רק בתימן, על מנת לוודא שהאינטרסים שלה בים האדום ישמרו, ובשביל ליישם את האינטרסים האלה היא צריכה צבא חזק.
החות'ים משתלטים על ספינת סחר בים האדום:
