רבים ניסו: הרעיבו, הפציצו, נלחמו, וניסו לבודד את החות'ים, אך ללא הצלחה. כבר לפני עשור, כשהחות'ים הפילו את משטרו של הנשיא עלי עבדאללה סאלח, במהלך ההתקוממות של האביב הערבי, החלה סעודיה במלחמתה בחותים בתימן (סופה נחרצת), אך ללא הצלחה רבה. מדינות המפרץ כולן התערבו במשך עשור, ועד היום, במלחמת האזרחים בתימן, במטרה להדוף את החות'ים ולהחזיר את הממשלה הקודמת, אך ללא הצלחה. ארה"ב החלה להילחם בחות'ים עוד בימיו של ברק אובמה, שנודעה כמלחמת הכטב"מים, ובה חוסלו מהאוויר מנהיגים רבים, אך גם זו לא נחלה הצלחה, והחות'ים, עד היום, דופקים על החזה ומתגרים בכל העולם. איך הם שורדים, ומדוע ?
מיקום אסטרטגי
אילו החות'ים היו ממוקמים בבגדאד, בדמשק, או אפילו בריאד, היה קל מאוד להביס אותם, משום שאז הם היו מוקפים במדינות בעלות ברית לארה"ב, ומשתפות איתה פעולה במצור על החות'ים. שם המשחק במלחמות אזוריות וגיאופוליטיות הוא קווי האספקה שיש לאויב, הדבר הראשון שהאויבים מנסים לפגוע בו אחד לשני, הוא קווי האספקה, ודבר זה נכון עוד מימי הרומאים, שהטילו מצור על מצדה וגדעו את קווי האספקה שלה, מה שהוביל בסופו של דבר לנפילת מצדה.
לחות'ים ישנם קווי אספקה טובים ומגוונים היטב, וזאת בשל העובדה שהם ממוקמים בקצה התחתון של חצי האי ערב, ויש להם גישה פתוחה לאוקיינוס ההודי, שמשם הם יכולים לייבא הכל, אוכל נשק ואפילו לוחמים חדשים. לתימן ישנם 2000 קילומטרים בערך של קו חוף, מה שמקשה מאוד על סגירה הרמטית של המדינה כלפי העולם.
יתרון גיאוגרפי נוסף שיש לחות'ים הוא שתימן ברובה היא מדינה מדברית, והרבה מהשטח שלה לא מיושב, מה שיוצר שטחים "מתים" מבחינה מודיעינית, שדרכם הם יכולים להבריח אספקה. גם כאשר ארה"ב מגלה קו אספקה לצבא החות'י, והורסת אותו, הם מיד מקימים קו אספקה חדש במסלול שונה, שכן אין התנגדות לעבור במדבר, כל אחד יכול לעבור שם ואף אחד לא יזהה אותו, בעצם מדובר בשטח פתוח המועד לפורענות, בסגנון "המערב הפרוע".
בת ברית עשירה
אולם, יתרון גיאוגרפי הוא לא מספיק כדי לבסס קווי אספקה טובים ויציבים, צריך גם מי שישלח אספקה בקווים אלה, ולחות'ים יש מערכת יחסים ארוכת טווח עם הפטרונים שלהם בטהרן, שמספקים להם נשקים מתקדמים, כמו טילים בליסטיים, תחמושת, כסף ואוכל, ואפילו מידע ואידיאולוגיה. האיראנים יכולים בכלל לספק נשק לחות'ים, בגלל שלהם עצמם יש קו חוף אדיר, שהמערב לא יכול לשלוט בו ולחסום אותו, ולאיראן יש גישה פתוחה לאוקיינוס ההודי. האיראנים משתמשים בשתי נקודות שילוח עיקריות, נמל בנדר עבאס, ונמל ג'סק, משתי ערים דרומיות באיראן. משתי נמלים אלה איראן מגיעה לנמל העיקרי שמקבל אספקה לחות'ים, נמל עדן, שכצפוי הופצץ קשות על ידי ישראל ובעלות בריתה כדי למנוע קבלת תחמושת.
לאחרונה הכוחות התימנים שנלחמים בחות'ים השתלטו על כל קו החוף הדרומי כולל נמל עדן, מה שמקשה עליהם לקבל נשק דרך אופציה זו. בשל כך החות'ים החלו לאלתר דרכי הברחה חדשות, למשל דרך טריטוריות הנשלטות על ידי מתנגדיהם במזרח תימן, כמו למשל דרך מחוז "מהראן" שנמצא במזרח תימן ומשם במשאיות בדרכים הרריות עד מערב המדינה. אופציה נוספת היא להבריח את התחמושת האיראנית למדינות צד ג', כמו אריתריאה או סודן, ומשם להבריח אותם לנמל חודידה שנמצא בים האדום.
הסיוע האיראני לקבוצות טרור במזרח התיכון עולה על 20 מיליארד דולר בשנה, ולחות'ים היא מספקת סיוע בהיקף של 90 מיליון דולר בשנה, בעוד שהתמ"ג האיראני הוא 1.48 טריליון דולר, מה שאומר שאיראן מוציאה רק 1.3 % מהתקציב השנתי שלה על מימון טרור, נמוך יחסית להוצאות הצבאיות והתמיכה למדינות בעלות ברית של מדינות כמו ארה"ב וישראל.
נקודת תורפה בחוף המערבי
נמל חודיידה הוא המעוז האחרון שדרכו יכולים החות'ים לקבל אספקה ונשק, והם מודעים לכך היטב, ולכן הם ביצרו את עמדותיהם בעיר חודיידה, יצרו שדות מוקשים גדולים מסביב לעיר, וגם מסביב לנמל. אולם לחות'ים יש נקודת תורפה מובנית בעיר זו, האוכלוסייה המקומית מתנגדת לשלטונם, כבר מתחילתו, ובטח לאחר הרעב ההמוני שהם גרמו לו במהלך המלחמה. החות'ים מצידם מנסים לבצר את אחיזתם בעיר על ידי שינוי דמוגרפי, הם גרמו לעקירתם של עשרות אלפי אזרחים בדרום העיר, וביססו שם מחנות צבאיים שנועדו להרתיע את האוכלוסייה המקומית. בנוסף לכך הם יישבו אוכלוסייה חות'ית שהגיע מצפון המדינה, מסעדה, והיא השתלטה על אדמות חקלאיות באזור על מנת לקבל שליטה על המזון, ולקבל השפעה גדולה יותר על האוכלוסייה בעיר.
