והזוכה הוא ממדאני
מגדלי מנהטן נצבעים בירוק….. של דגל פלסטין!
מאת: עוז דהפ'יציוטו
2025\11\7
ניו יורק, העיר שבה הכול קורה לפני כולם, הוכיחה שוב שהיא גם המקום שבו השכל הבריא יוצא להפסקה קולקטיבית. בבחירות האחרונות היא העניקה את מושכות השלטון לאדם שהגדיר את הסוגייה הפלסטינית כחלק מהזהות שלו וכנראה גם מהזהות החדשה של העיר. זוהראן ממדאני, המוסלמי הראשון והסוציאליסט הראשון שמגיע לראשות העיר, נכנס להיסטוריה.
התגובות בקרב הקהילה היהודית היו מגוונות החל מהלם מנומס וכלה בצחוק מריר. לפי קרסנר, גם טבח 7 באוקטובר וההפגנות האנטי־ישראליות לא גרמו ליהודי העיר לארוז מזוודות. להפך הם כנראה ארזו שלטים עם דגל פלסטין. לדבריה, " הם מתנתקים מהיהדות ומישראל ". ואכן, נדמה שחלק מיהודי ניו יורק מעדיפים לשיר "Imagine" מאשר את "התקווה". (https://www.srugim.co.il/1260472-%D7%9E%D7%9E%D7%93%D7%90%D7%A0%D7%99-)
עוד יש המתארים את הלילה שבו העיר התפצלה לשניים: אלו שפתחו שמפניה באסטוריה ואלו שחיפשו כרטיס למיאמי (https://www.ynet.co.il/news/article/hyprvqojze) . צעירים יהודים חוגגים עם מוזיקה ערבית, ישראלים שמזדהים עם סוציאליזם אנטי־ישראלי , מי אמר שאין דו־קיום? אלא שהדו־קיום הזה מתקיים בעיקר כשנוח, כששכר הדירה גבוה מדי והאידיאולוגיה נעימה יותר מהמציאות
אבל אולי אנחנו פשוט לא מבינים את "ניו יורק החדשה". ממדאני הרי הבטיח אוטובוסים חינם, מעונות יום חינם, וכנראה בקרוב גם לקיחת אחריות חינם. מי צריך ניסיון ניהולי כשאפשר לנהל עיר של תשעה מיליון איש כמו קבוצת סטודנטים באינסטגרם? אפילו יהודים מתונים, לפי סקר של CNN, העניקו לו שליש מהקולות (https://www.ynet.co.il/news/article/hyprvqojze) . כנראה שאם אתה מבטיח לחסוך 50 דולר בחודש בתחבורה, כל הדיבורים על BDS נשמעים פתאום הרבה פחות מטרידים.
ובינתיים, ממדאני ממשיך לדבוק באותן הצהרות שמעלות גבה אחת לפחות: תמיכה בתנועת ה־BDS, התנגדות למדינה יהודית, וגם הרעיון היפה שראש עיריית ניו יורק יוכל "לעצור את נתניהו" ( https://www.jewishnews.co.uk/special-report-what-mamdani-has-actually-said-about-jews-and-israel/ ). אפשר רק לקוות שבמשטרת ניו יורק, לא תיכלל יחידת 'פשעים נגד רגישות פלסטינית'.
אף שהבטיח להילחם באנטישמיות, ממדאני מעדיף לדבר על "שוויון לכל הדתות". זה נשמע נהדר על הנייר, אך פחות מרגיע כשבאותה נשימה הוא מתעקש לא לגנות את הקריאה ל-"אינתיפאדה גלובלית" (https://www.ynet.co.il/news/article/hyprvqojze) . אולי זו רק תפיסת עולם שונה או אולי פשוט עוד דרך לומר "תתרגלו, זה העולם החדש".
ובכן, הייתה התרגשות. האמריקאים בחרו ראש עיר שמצליח להיות בו זמנית אנטי־קולוניאליסט, אנטי־ציוני ופרוגרסיבי עם סאבוויי חופשי. היהודים המקומיים, כך נראה, כבר לא מתלבטים בין שמאל לימין אלא בין זהות יהודית לבין זהות ניו־יורקית. ובינתיים, בעוד בניו יורק מדברים על "צדק חברתי", בירושלים ממשיכים לדבר על ביטחון קיומי. שני עולמות, שפה אחת של ניתוק.
אז האם זה סוף הסיפור של ניו יורק היהודית? אולי לא. אבל זה בהחלט פרק חדש שבו צלילי המואזין יתערבבו עם קולותיהם של הסירנות של משטרת ניו יורק, ודגלי פלסטין מתנופפים במקום דגלי הגאווה. העיר שנודעה ביכולתה להכיל הכול, הצליחה הפעם להכיל אפילו את מה שעלול לערער את זהותה.
כי בניו יורק, כמו תמיד הכול אפשרי. אפילו ראש עיר שלא מאמין במדינה יהודית, אך בעוד חודש ישמח להדליק חנוכייה לזכרה.