מלחמת המפרץ הראשונה היא המלחמה שבנתה את כוחה של איראן. לפני מלחמת המפרץ הראשונה, איראן הייתה עוד מדינה מזרח תיכונית נחשלת, ומוגבלת בכוחה והשפעתה. מלחמת המפרץ הראשונה הייתה מפנה בעבור איראן, והיא הפכה אותה ממדינה מוכת מלחמה של 8 שנים, למנצח האזורי הגדול בשלושים השנים שיבואו לאחר מכן. הסיבה לכך נעוצה בשינוי האוריינטציה של מדינות האזור, והבריתות שהיו להן אחת עם השנייה.
אחרי מלחמת העולם הראשונה, המעצמות האירופאיות יצרו איזון במזרח התיכון, בסגנון של הפרד ומשול, הן דאגו שמדינות המזרח התיכון יהיו מפוצלות אחת מהשנייה מבחינה אידיאולוגית, וכך ניתן יהיה לשמור על הפרדתן, ולפיכך גם חולשתן ערב מלחמת המפרץ הראשונה, האיזון העדין הזה היה עדיין שמור, עיראק הייתה מדינה סונית מתונה, שנחשבה לבעלת ברית של המערב, ושל מדינות כמו סעודיה, ובן לילה עיראק הפכה לאויבת המערב, סעודיה וישראל עיראק בעצם היוותה חיץ בין איראן הפרו שיעית, לבין סוריה הפרו שיעית, ולבנון הפרו שיעית, ובכך שמרה על הפרדה של רצף טריטוריאלי בין איראן סוריה ולבנון אולם השינוי הפוליטי שגרמה מלחמת המפרץ, מוטט את החיץ הסוני הזה, בליבו של הציר השיעי המתהווה.
במהלך 12 השנה שחלפו בין מלחמת המפרץ הראשונה למלחמת המפרץ השנייה, איראן השלימה את הפיכתה של עיראק למדינה פרו שיעית, שנשלטת על ידי ממשלה שיעית פרו איראנית, וביססה בעצם את התהוותו של הציר האיראני- שיעי. עוד לפני מפלתו של סדאם חוסיין ב 2003, ארה"ב והמערב הטילו על עיראק מצור קשה החל משנת 1991, שמנע הכנסת סחורות חיוניות לעיראק, והחלישו אותה מאוד במשך 12 שנה. החלשה זו של עיראק אפשרה את עליית כוחם של השיעים בעיראק, וגרמו לחולשה פנימית של המשטר הסוני בהנהגת סדאם חוסיין, ולבניית התשתית הפוליטית והצבאית של השיעים בעיראק.
אולם מלחמת המפרץ הייתה טעות אסטרטגית שהפכה את סדאם ועיראק מבעל ברית לאויב של המערב, אך לא המערב הוא שזה שבחר במלחמה זו, לא הוא פתח פה, אלא שהיה זה סדאם חוסיין שפתח במלחמה עם פלישתו לכווית. אולם נשאלת השאלה מהם הגורמים שהובילו אותו לעשות פעולה קיצונית כל כך, שהקימה עליו כמעט את כל מדינות העולם. מי שאשם בגרימת פלישתו של סדאם לכווית היא המדיניות האמריקאית בשלוש השנים שקדמו למלחמת המפרץ, שדחקו את עיראק לפינה, ואילצו אותה בעצם לפלוש לכווית. לאחר מלחמת איראן עיראק הממושכת, מדינות המפרץ הערביות, שתמכו בעיראק לאורך מלחמתה עם איראן, דרשו מעיראק לשלם על הוצאות המלחמה, ואולם עיראק סירבה, בתואנה שהן היו נהנות עיקריות מהמלחמה הזו, עיראק לא הגנה רק על הגבול שלה, אלא שהיא הגנה גם על מדינות המפרץ. בתגובה לכך, מדינות המפרץ הערביות החלו בשנת 1989 להפיק נפט יתר על המידה, והציפו את השוק העולמי בנפט זול, מה שהוריד את מחיר הנפט מאוד, כתוצאה מכך נפגע מאוד התמ"ג הלאומי של עיראק, שכן כל ירידה של דולר אחד במחיר הנפט תוצאתו נזק של מיליארד דולר בכלכלה העיראקית.
סדאם בליגה הערבית מזהיר מפני פלישה לכווית בעקבות הורדת מחיר הנפט:
ישראל שילמה את המחיר האמיתי של המלחמה הזו
התהוותו של הציר השיעי, שנבע מטעות אסטרטגית של ארה"ב והמערב, גרם לאיום קיומי מתמשך על מדינת ישראל. הציר השיעי חיזק ונתן רוח גבית וביטחון עצמי לבשאר אסד, ולחיזבאללה בלבנון, שבא לידי ביטוי במלחמות מדממות שישראל שילמה את המחיר שלהן, כמו למשל מלחמת לבנון השנייה ב 2006, העימות המתמשך עם המשטר הסורי, ואפילו זה מה שגרם לאירועי 7 באוקטובר, כל זה בגלל הרוח הגבית של הציר השיעי, שכן חמאס השתייך אף הוא לציר זה, וקיבל מימון ורוח גבית מאיראן, חיזבאללה וסוריה.
משנת 2009 לערך, מדברים בישראל על הצורך לתקוף את איראן, הן בגלל פרויקט הגרעין שלהם, והן בגלל הצורך לפרק את ציר הרשע השיעי, אולם נשאלת השאלה מדוע ציר זה התהווה מלכתחילה, מי האחראי למחדל הזה ? תארו לכם מצב שעיראק הייתה נשמרת כמדינה פרו סונית וידידת המערב, ולא היה מתהווה ציר רשע שיעי, אזאי ישראל לא הייתה צריכה להקריב מטובי בניה במלחמות עם לבנון סוריה וחמאס, על מנת לפרק את הציר השיעי.
לולא חוזקתו של הציר השיעי, והכסף הגדול שיש לו כתוצאה מברית זו, לא היה מסוגל חמאס לבצע את פיגועי 7 באוקטובר, ולא היה לו את המימון לכך, שכן הסברה היא שה 7 לאוקטובר עלה מאות מיליוני דולרים מבחינת חמאס. ויש גם שיגידו שלולא הציר השיעי, לא היה מסוגל חמאס להשתלט על רצועת עזה מלכתחילה.
זכיית חמאס בבחירות ברצועה ב 2006:
התיקון של הטעות ההיסטורית- תמיכה בסונים במלחמת האזרחים בסוריה
גישתם של האמריקאים במזרח התיכון היא מעט "ראש בקיר", הם נוטים לבצע פעולות בוטות, ורק אחר כך לחשוב על "היום שאחרי", ראינו זאת בעיראק, באפגניסטן, וגם בלוב ובסוריה, ואפילו גם בוויטנאם בשנות השישים. עם השנים, האמריקאית הבינו שהפלתו של המשטר הסוני בעיראק היווה טעות אסטרטגית אזורית, ושהם מותירים את עיראק בידי השיעים, וכתוצאה מכך, לאיחוד דה פקטו של מדינות המזרח התיכון הצפוניות. אי לכך, האמריקאים הבינו שהם צריכים לתקן את הטעות ההיסטורית שלהם, ולהפר את הבריתות האלה שנוצרו, ולהפר את הרצף הטריטוריאלי השיעי בסהר הפורה.
ההזדמנות לתיקון הטעות ההיסטורית הגיעה עם בואו של האביב הערבי, שנפל על האמריקאים כמו מתנה משמיים. האמריקאיים הבינו שיש פה מומנטום והזדמנות, ושהם יכולים לשנות משטרים במזרח התיכון, משטרים שטובים להם. האמריקאים הבינו שהאוכלוסייה הסונית בסוריה מתנגדת למשטר השיעי הסורי, והחליטו לתמוך בהם על מנת לשנות את המשטר הסורי, ומכאן בעצם נובעת מלחמת האזרחים הממושכת בסוריה.
בסופו של דבר שינוי המשטר בסוריה הצליח, לאחר מלחמת אזרחים ממושכת של 10 שנים, והאמריקאים הצליחו שוב להביא לאיזון סוני שיעי במזרח התיכון, וליציבות שכנראה תימשך לעוד שנים רבות. נקווה שמהטעות האסטרטגית שביצעה ארה"ב, היא למדה את הלקח החשוב- גם אם ישנם אויבים במזרח התיכון, זה לא אומר שצריך להפיל אותם, לפעמים כדאי להשאיר אותם בחיים ועל אש נמוכה, וכך תישמר מדיניות ה "הפרד ומשול" הבריטית המפורסמת של האימפריה הבריטית.
המורדים הסונים בסוריה, הרע במיעוטו:
