שכירי חרב הוא לא קונספט שלקוח מימי הביניים, ונעלם מן העולם, אלא שהוא מתקיים ומשגשג גם בימינו אלו. בעשרות השנים האחרונות, במיוחד מאז מלחמתה של רוסיה באפגניסטן, חל גידול משמעותי בשימוש בחיילים פרטיים המקבלים תשלום עבור הלחימה, במלחמות בין מדינות. הסיבה העיקרית לשימוש בשכירי חרב אלה היא שהם מנתקים את הקשר בין ההגבלות המשפטיות והפוליטיות החלות על מדינות, לבין רצונן של המדינות לשנות תנאים בשטח מבלי להיות כפופים לחוק הבינלאומי וביקורת מצד הקהילה הבינלאומית.
יש שיאמרו שהצבאות הפרטיים הם ההוכחה לקיומה של מדינת הצללים (דיפ סטייט, deep state), שכן השימוש בצבא פרטי נועד בעיקר לעקוף התנגדויות והגבלות פנימיות של המדינה המשתתפת במלחמה, למשל הסכמה פוליטית וחברתית רחבה באותה המדינה להשתתף במלחמה ולהקריב חיילים. כך למשל בארה"ב, הממשל לא יכול לצאת למלחמה בלי הסכמתו של הסנאט, כלומר הסכמה חברתית רחבה לצאת למלחמה. דוגמאות בולטות לצבאות פרטיים:
הצבא הפרטי של ה CIA, "התנים" (the jackals)
"התנים" של ה CIA, הם קבלני ביצוע צבאיים מקצועיים ביותר, מאומנים ביותר, ועומדים לרשותם משאבים גדולים מאוד, ולכן הם נחשבים למסוכנים מאוד ויעילים מאוד. התנים לא מופעלים רק בעת מלחמות וסכסוכים אזוריים, אלא גם בזמני שלום, על מנת לשמור על האינטרסים של ארצות הברית. זהו הכלי האחרון בדרך כלל שמשתמש בו ה CIA, לאחר שתמו כל ניסיונות השכנוע והדיפלומטיה, וכשהגיע הזמן להזיז דברים בשטח.
התנים ידועים בהתנקשויות חשאיות שביצע ה CIA נגד ארגוני סמים בדרום אמריקה, עוד בשנות ה 70 וה 80. התנקשויות אלה נועדו לערער את המבנה הארגוני של ארגוני הסמים, ובסופו של דבר לגרום להתפוררותם. התנים היו ידועים בפעילות נמרצת מאוד נגד ארגונו של פבלו אסקובר בשנות ה 80 וה 90, כאשר תמו כל הקיצים להגיע להבנה עם ברון הסמים, ולכלוא אותו, מה שלא צלח. התנים התנקשו בצורה אכזרית באנשי ארגונו של אסקובר, וזכורים במיוחד ההתנקשויות בבן דודו של פבלו, שנחשב ליד ימינו, ובאחיו, שנחשב לרואה החשבון של הארגון. שכירי חרב אלה התאגדו תחת ארגון בשם "לוס פפס"
שכירי חרב של ה CIA שנועדו ללחימה בארגוני הסמים בקולומביה בשנות השמונים:
ישנן טענות ששכירי החרב של ה CIA הם אלה שהציתו את מלחמת האזרחים הסורית בתחילתו של האביב הערבי. לארה"ב הברית ומדינות נוספות היה אינטרס עמוק לערער את שלטונו של אסד, שהתנגד למערב, אולם ארהב לא רצתה להיתפס כמי שמתערבת ישירות בענייניה הפנימיים של מדינה אחרת, ולכן היא שלחה שכירים על מנת שילבו את האש בסוריה, מה שהוביל בסופו של דבר להפלת המשטר. המשטר הסורי עצמו טען רבות בראיונות ובפרסומים, שהמורדים במשטר, הם בעצם סוכנים של ה CIA, ואין באמת התנגדות עממית, כך לפי ראיון שהעניק בשאר אסד לברברה וולטרס ב 2013.
תמיכה של האמריקאים במורדים הסורים:
קבוצת ואגנר
קבוצת ואגנר היא קבוצה מאורגנת של שכירי חרב הנתונה לפיקודו הבלעדי של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, והיא נפרדת מהצבא הרוסיה, המימון שלה הוא חשאי ועצמאי, והיא לא נתונה לביקורת מצד מוסדות המדינה הרוסית. הפעילות שלה היא גלובלית, והיא נועדה להשיג מטרות גיאופוליטיות של המשטר הרוסי. הקבוצה מורכבת מחיילים שכירים ממדינות שונות, אשר מקבלים בתמורה לשירותם דרכונים רוסיים והטבות כספיות. לרוב הקבוצה מגייסת אסירים לשעבר, ובעיקר ממדינות שכנות של רוסיה, כגון קזחסטן, צ'צ'ניה, קירגיזטן, ארמניה ואזרבייג'ן. הקבוצה פעילה בזמן מלחמות של רוסיה, כגון מלחמתה של רוסיה בגיאורגיה ב 2008, ומלחמתה העכשווית באוקראינה, ופועלת גם בזמני שלום, כך למשל הייתה לה פעילות נרחבת באפריקה ב 15 שנה האחרונות, שמטרתה הייתה לדאוג לאינטרסים של הרוסים באפריקה.
את הקבוצה הקים והנהיג חבר קרוב של ולדימיר פוטין, שהיה השף האישי שלו, יבגני פריגוז'ין, ואת המימון של קבוצת שכירי החרב, ביצעו אוליגרכים שונים שהיו מקורבים לפוטין. בגלל שמנהיג הקבוצה היה מקורב אישי, והמימון היה חשאי, הקבוצה הייתה בשליטה בלעדית ומוחלטת של הנשיא הרוסי, שאיפשר לו מרחב תמרון צבאים ופוליטי, הן בתוך רוסיה והן מחוץ לה. לאחר שהאמון של פוטין במקימי הקבוצה, יבגני פריגוז'ין, ודמיטרי אוטקין, ירד בעקבות חילוקי דעות צבאיים, החליט פוטין להרוג את שניהם על ידי קבוצות אחרות של שכירי חרב שבהם הוא שלט, שניהם מתו בנסיבות "מסתוריות".
קבוצת ואגנר היא חוד החנית של המלחמה של הרוסים באוקראינה, היא משתתפת פעילה בלחימה, אולם מטרתה היא לא לכבוש ולהחזיק שטחים, כמו הצבא הקונבנציונלי, אלא שמטרתה היא בעיקר יצירת פחד וטרור בקרב האוכלוסייה האוקראינית. הקבוצה ידועה לשמצה באוקראינה, בגין הרג אזרחים ללא הצדקה, הוצאות להורג של חיילים, וונדליזם והרס, כמו כן מקרי אונס רבים שביצעו באוכלוסייה האזרחית.
קבוצת ואגנר מאבטחת את הנשיא של הרפובליקה המרכז אפריקאית:
דמיטרי אוטקין, ממקימי קבוצת ואגנר:
צבא שכירי החרב של ארדואן בחסות האיסלאם
לפי הערכות שונות, בעשר שנים האחרונות ארדואן צבר לעצמו כ 35 אלף שכירי חרב קבועים שנמצאים תחת שליטתו הבלעדית. הם פועלים בעיקר תחת ארגון טורקי בשם "סאדאת" ( SADAT International Defense Consultancy). שכירי חרב אלה נצברו בעקבות נטייתו הגוברת בשנים האחרונות של ארדואן להתערב בסכסוכים במזרח התיכון ובמדינות שכנות, וזאת בתואנה של לשמור על הביטחון הלאומי הטורקי. מרבית שכירי החרב שמשתמש בהם ארדואן, הם מוסלמים ממדינות שכנות ועניות, ומוכות מלחמות, כמו למשל סוריה, לוב, ואפגניסטן. את שכירי החרב האלה קל יותר מבחינתו לגייס ולמלא אחר מטרותיו, משום שגיוסם מלווה בתעמולה איסלאמית, ולוחמים אלה מאמינים שהם לוחמים למען מטרות דתיות ולא רק צבאיות.
בכלל זה, ארדואן נוטה ליישם את האג'נדה המוסלמית של שלטונו, אג'נדה של האחים המוסלמים, התערבויותיו בסכסוכים אזוריים. כך למשל הוא התערב לטובת אזרבייז'אן במלחמת אזרבייז'אן וארמניה, בסכסוך על השטח של נגורנו-קאראבאך. ארדואן תמך באזרבייז'אן המוסלמית, נגד ארמניה הנוצרית, והוא השתמש בשכירי חרב מוסלמים שהסתננו לארמניה על מנת להילחם בה. דפוס פעולה דומה של ארדואן היה גם במלחמת האזרחים הסורית, כבר בתחילת מלחמת האזרחים הסורית, ארדואן אפשר לכמויות אדירות של שכירי חרב מוסלמים להסתנן מהגבול של מדינתו עם סוריה לתוך שטח סוריה, על מנת להילחם במשטר של אסד. שכירי חרב אלה הפכו בהמשך למה שנודע כ ISIS, וג'בהת אל נוסרה (ארגון אל קאעידה בסוריה).
חיילים סורים בארמניה בשליחותה של טורקיה (מקור- BBC):
שכירי חרב במלחמה הסובייטית באפגניסטן (1979-1989)
המלחמה באפגניסטן בשנות ה 80 הייתה מאבק בין שתי המעצמות המרכזיות, בריה"מ וארה"ב, ולכן כל אחד מהצדדים ניסה להסוות את מעורבותו הישירה בפוליטיקה הפנימית באפגניסטן, ואת הניסיון שלו להשפיע ולשלוט במדינה, מה שהוליד צורך חזק של שני הצדדים להשתמש בצבאות פרטיים. השימוש המשמעותי יותר בצבאות פרטיים היה מצד ארה"ב, שכן היה לה את המשאבים לעשות זאת, וגם היו לה את הקשרים הנחוצים. לארה"ב היו קשרים עם סעודיה ומדינות מוסלמיות נוספות, והיא השתמשה בתואנה של מלחמת דת על מנת לגייס מתנדבים ללוחמה באפגניסטן, וכך היא גייסה עשרות אלפי מוסלמים, שנלחמו תמורת הטבות שונות, כספיים ואחרים. אגב בין המפורסמים שבהם הוא אוסאמה בן לאדן.
בן לאדן ושכירי החרב המוסלמים באפגניסטן:
