Skip to content

תרומתה של וילת בוגרים לנערים בסיכון בהכנת הנערים למסגרת המשך- סמינריון

עבודת מחקר- תרומתה של וילת בוגרים לנערים בסיכון בהכנת הנערים למסגרת המשך

מגיש:

תאריך:

תוכן עניינים

1. מבוא. 3

2. סקירת ספרות.. 5

1.2. נוער בסיכון – הגדרות ומאפיינים, קשיים נפשיים. 5

2.2. פנימיות פוסט אשפוזיות בישראל. 6

3.2. דרכי טיפול מקובלות.. 7

4.2. מסגרות המשך של נערים. 9

3. מתודולוגיה. 11

4. ממצאים. 14

5. סיכום ודיון 19

6. ביבליוגרפיה. 22

1.מבוא

מטרתה של עבודת מחקר זאת היא לבדוק את תרומתה של וילת בוגרים לנערים בסיכון, על הסיכוי שנערים אלה יקלטו בצורה יותר טובה במסגרות המשך לאחר יציאתם מהוילה, כמו למשל חזרה למסגרת הבית ספרית, או היקלטות במסגרת הצבאית. וילת הבוגרים היא פנימייה פוסט אשפוזית, שאליה מגיעים נערים בסיכון אשר עברו אשפוז פסיכיאטרי, או כאלה שהופנו לפנימייה על ידי בית המשפט ומוסדות הרווחה.

הרציונל המחקרי הוא שהשהות בפנימייה הפוסט אשפוזית תורמת לנערים בסיכון בכמה דרכים, ראשית כל הפנימייה מאפשרת לנערים לקבל מסגרת יציבה, ולייצב את חייהם שעברו טלטלה לאחר האשפוז הפסיכיאטרי. מעבר לכך הנערים מקבלים כלים שיכולים לעזור להם רבות במסגרת הבאה שאליה יקלטו, הם מקבלים כלים התנהגותיים, הם לומדים איך להתנהג עם אנשים אחרים וסביבתם, מה שעוזר להם להשתלב בחברה בצורה טובה. בנוסף לכך, הם מקבלים כלים שעוזרים להם לעבוד על עצמם כמו משמעת עצמית, לקיחת אחריות וכן הלאה.

“נוער בסיכון” הוא מונח כללי למגוון נסיבות המעמידות את צעירים בפני פגיעות רבה יותר בהתנהגויות בעייתיות, כגון שימוש בסמים, כישלון בבית הספר ועבריינות נוער, יחד עם הפרעות בריאות הנפש, כגון דיכאון וחרדה. כאשר חוקרים בני נוער בסיכון, החוקרים מתמקדים בדרך כלל בגורמי הסיכון התורמים לתוצאות בעייתיות, ובגורמים המגנים מפני הסיכון. ניתן לחשוב על גורמי הגנה כגורמים אישיים, כגון יכולות או יכולת לפתור בעיות, ויעילות נתפסת או משאבים סביבתיים, כגון תמיכה חברתית בקהילה או תמיכה משפחתית. שינוי פרדיגמה בתחום הביא הרבה יותר תשומת לב להתנהגויות ולתוצאות ההסתגלות של בני נוער בסיכון בצורה של לימודי חוסן אישי מפני הסיכונים. האתגר של מי שמלמד או חונך נוער בסיכון הוא בזיהוי צעירים שיש להם סיכוי גבוה יותר לפתח בעיות המונעות מהם לעבור להיות מבוגרים בריאים, ומכאן הרעיון של “סיכון”. בני הנוער נבדלים מילדים ומבוגרים על ידי אופי ההתפתחות של גיל ההתבגרות המוקדמת, האמצעית והמאוחרת, בדרך כלל בגילאי עשר עד שמונה עשרה אך לפעמים כולל צעירים בני תשע עשרה עד עשרים וארבע (צמח, שיף, כהן-פלדמן, צבע, 2016).

בישראל כמו במדינות מפותחות אחרות, אלפי צעירים מתגוררים בפנימיות שמטרתן לעזור לבני נוער בסיכון. בני נוער אלה הם צעירים הנחשבים כבעלי בעיות רגשיות, התנהגותיות או שימוש לרעה בחומרים ממכרים. פנימיות טיפוליות הן תוכניות המשלבות שיעורים חינוכיים וטיפול קבוצתי במתקן מגורים עצמאי הפועל לאורך כל השנה. ראיונות עם תלמידי פנימיות טיפוליות לשעבר מדגימים את תרומתם של פנימיות אלה לנערים, ובבנייה של יכולות וכישורי חיים שעוזרים לנערים לחזור למסלול חיים נורמלי. המבנה הקפדני ותרבות המעקב של בתי הספר לעיתים גורמים לנערים מסוימים להתנגד למסגרת פורמלית זו ולהיפלט ממנה. כאן נכנס תפקידה של הפנימייה, שקולטת נערים אלה שנפלטו ומנסה להחזיר אותם למוטב (נעים-לוי, בנבנישתי, 2019).

ולכן הנושא של מחקר זה הוא תרומתה של וילת בוגרים לנערים בסיכון בהכנת הנערים למסגרת המשך, שאלת המחקר היא כיצד רעיון וילת בוגרים מסייע בהתמודדות עם השנה האחרונה של נערים והכנתם למסגרת המשך?. מטרתו של המחקר היא לבדוק כיצד יצירת מרחב ייחודי לשמיניסטים מסייע להתמודדות שלהם עם השנה האחרונה שלהם במסגרת והכנתם לשלב הבא. על מנת לבדוק את השאלה המחקרית יבוצעו ראיונות פתוחים עם ארבעה דיירים של הפנימייה הפוסט אשפוזית, ומהם נקבל חוות דעת לגבי הדרך שבה הפנימייה עוזרת להם להשתלב במסגרת הבאה שאליה יקלטו.

2.סקירת ספרות

מטרתה של סקירה זאת היא לבדוק את הספרות המחקרית בנושא של נוער בסיכון וההשפעה של מסגרות שונות ודרכי טיפול בנוער זה. תוכניות הנוער בסיכון הטובות ביותר שיכולות לעבוד עבור הנער יהיו תלויות בצרכיו. למרות המאמצים, נערים רבים נכנסים מדי יום לקטגוריית הסיכון. הסיבה לכך היא שרבים מנערים אלה חסרים את הכישורים, היכולות, המוטיבציה או הרקע הנדרשים כדי להשתלב במערכות בית הספר המסורתיות. כאשר נערים אלה מבקשים להצטרף לקהילה בין אם בבית או בבית הספר, הם חווים קשיים קשים אשר לעיתים קרובות ידחפו אותם לעבר סיכון.

1.2.נוער בסיכון – הגדרות ומאפיינים, קשיים נפשיים

בספרות המחקר העדכנית נשאלות השאלות, האם היום קשה להיות נער מאשר בעבר? מה המשמעות של להיות נוער בסיכון? ישנם מומחים חברתיים רבים הלומדים התנהגות אנושית וטוענים כי הנערים של היום נמצאים במתח כמו שלא היה בעבר. סכנות רבות שאליהם נחשפים הנערים כמו כנופיות, אלימות ברחובות, ריבוי סמים, שתייה מופרזת והתפשטות מחלות המועברות במגע מיני גורמות לחיים קשים לבני הנוער של היום. והתוצאה הטרגית היא שכל כך הרבה צעירים נקלעים לאורח חיים מסוכן ומסכנים את בריאותם ואף את חייהם (דקל, לאון, 2010).

נוער בסיכון הוא נער שיש לו פחות סיכויים לעבור בהצלחה לבגרות. ההצלחה יכולה לכלול הצלחה אקדמית ומוכנות לעבודה, כמו גם את היכולת להיות עצמאי כלכלית. זה גם יכול להתייחס ליכולת להפוך לחבר חיובי בחברה על ידי הימנעות מחיי פשע. ישנן דרכים רבות להגדרת ‘בסיכון’. הנער יכול להיות מעורב בסיטואציה שונה לחלוטין מבני נוער אחרים, אך שניהם עלולים להיות בסיכון. אם הנער המתבגר מעורב בכל אחד מהסיכונים של נערים בסיכון, יתכן שהוא עשוי להיות נער בסיכון. ככל שישנם מצבים רבים יותר כאלה, הסיכוי שהוא יהיה בסיכון גבוה יותר (צמח, שיף, כהן-פלדמן, צבע, 2016).

גורם סיכון מובהק לנערים בסיכון הוא לקות כלשהי בחיי בית הספר. קיימת כיום הסכמה כי ניתן לזהות ולתאר את המאפיינים של בתי ספר יעילים שמונעים נערים מלהיות בסיכון. הצורך להעלות את הביצועים של בני נוער בסיכון הפך לזעקה פופולרית של הרפורמה בבתי הספר, אך לעיתים קרובות יש בלבול או חילוקי דעות לגבי אילו נערים נמצאים בסיכון, מדוע הם נמצאים בסיכון ומה ניתן לעשות כדי לשפר סיכויי ההצלחה שלהם בבית הספר ובחיים הבוגרים. לעתים קרובות אחוזי הנשירה גבוהים וציונים נמוכים הם גורמים חשובים שבגללם נערים נמצאים בסיכון. מטרתו העיקרית של בית הספר היא להכין את הנערים האלה לחייהם הבוגרים, וכישלון לעשות זאת מכניס את הנערים להיות בסיכון (דקל, לאון, 2010).

גורם נוסף הוא חיי משפחה. חיי משפחה טובים יכולים לשפר גם מסגרות אחרות בחייו של הנער. הקשר בין תפקוד המשפחה להצלחת בית הספר נבדק ואומת בספרות המחקר. תוצאות המחקרים הראו כי הלכידות המשפחתית והמעקב ההורי ניבאו מעורבות בבית הספר, וכתוצאה מכך גם ירידה בסיכוי של הנער להיות בסיכון (צמח, שיף, כהן-פלדמן, צבע, 2016).

עוד גורם חשוב הוא הקהילה. לקהילות בהן צעירים חיים יכולות להיות השפעות חשובות על התפתחותם, לטוב או לרע. הקהילה היא הקשר חשוב, מכיוון שזה המקום שבו מתקיימים מגוון רחב של אינטראקציות חברתיות, ושם יש למתבגרים גישה למשאבים חברתיים. המאפיינים המבניים של השכונה, כולל מצבה הכלכלי, איכות הדיור וזמינות המשאבים, חשובים לסיכוי שהנער יהפוך לנער בסיכון. כך גם התהליכים החברתיים המתרחשים בהקשר השכונתי, כמו גם האינטראקציות בין מאפיינים קהילתיים והשפעות אחרות, כגון עמיתים, משפחה ובתי ספר (צמח, שיף, כהן-פלדמן, צבע, 2016).

2.2.פנימיות פוסט אשפוזיות בישראל

במהלך חייהם, נערים רבים חווים אירוע הגורם לאשפוזם הפסיכיאטרי למשך תקופה מסוימת. לאחר מכן, הם מתמודדים עם הקושי להיכנס מחדש למסגרת בית ספרית. פנימיות פוסט אשפוזיות הן פנימיות לחניכים לאחר אשפוז פסיכיאטרי או כחלופה לאשפוז ומניעתו. הן קולטות גם אוכלוסיות קצה, עם בעיות מורכבות והפרעות התנהגות קשות שאינן נקלטות בפנימיות הטיפוליות (נעים-לוי, בנבנישתי, 2019).

סקירת הספרות בנושא פנימיות לנערים שחוזרים מאשפוז פסיכיאטרי, מעידה שמעברים אלה אינם מתוכננים ומיושמים היטב. דבר זה מדגיש את הבעיה ואת הצורך בשיפור. אשפוז פסיכיאטרי והפרעות נפשיות קשות, קשורות למגוון תסמינים המשבשים את החיים בבית ובבית הספר. לא כל ההפרעות נפשיות דורשות אשפוז. עם זאת, כאשר נער שמגלה תסמינים כגון הזיות, מאיים לפגוע בעצמו או באחרים, או לא אכל או ישן במשך ימים, אשפוז פסיכיאטרי הוא תגובה אופיינית לכך. זמן האשפוז עשוי להיות למספר ימים או לפרק זמן ממושך. כשזה מסתיים, רוב הצעירים יחזרו לבתי ספר רגילים. כאשר מאושפזים לראשונה, תוכנית השחרור מתמקדת בחששות לגבי טיפול לאחר האשפוז, למשל המלצות ספציפיות לגבי מתקנים או משאבים שיש לקחת בחשבון, שינויים בהסדרי המגורים, תרופות, ופסיכותרפיה. הדגש הוא על דרכים להמשיך את השיפור של הצעיר ולמזער את הצורך באשפוז עתידי (נעים-לוי, בנבנישתי, 2019).

מנהג טוב קורא לבתי החולים לכלול הורים, חברים ואנשי מקצוע מעורבים אחרים, תוך התאמת תכנית אישית. התכנית גם קוראת להתחשב בקהילה, בסביבה הביתית ובבית הספר. ברור שלמסגרת בית הספר יש תפקיד מרכזי בחיי הנער. ואחת ממשימות האשפוז הפוסט פסיכיאטריות הגדולות ביותר היא כניסה מחדש למסגרת בית הספר. המעבר לבית ספר הוא מעבר קשה עבור תלמידים רבים, ולעתים קרובות יותר עבור צעיר שחוזר מאשפוז. גם צוות בית הספר וגם העמיתים יכולים להועיל או להוות בעיה. לדוגמה, כאשר תלמיד חוזר לבית ספר שבו הוא היה, הוא צריך להרגיש רצוי, ותחושות כאלה עלולות להתערער כאשר אלה שבבית הספר מעירים הערות ושואלים שאלות לא רצויות, לגבי מדוע התלמיד נעדר. באופן כללי, הלחצים בכניסה מחדש עשויים לפעול נגד ההתאוששות המתמשכת, תמיכה חיובית יכולה לשפר את ההתאוששות ברמה ניכרת, ומכאן מגיעה החשיבות של פנימיות פוסט אשפוזיות (נסר, סער, זק”ש, 2015).

3.2.דרכי טיפול מקובלות

דרכי טיפול מקובלות לנוער בסיכון הן דרך מרכזי טיפול המסייעים לבני נוער המתמודדים עם בעיות התנהגותיות ורגשיות, או בעיות פסיכיאטריות. אתגרים אלה של בריאות הנפש עשויים לכלול: דיכאון, חרדה, טראומה, שימוש בחומרים, התמכרות טכנולוגית והתרסה. ישנם מגוון דרכי טיפול לנוער בסיכון לבני נוער ברחבי הארץ, אך התוכניות היעילות ביותר מציעות תוכנית טיפולים קלינית (סינו, שנהב, 2011).

אחת הדרכים האפקטיביות לטפל בנערים אלה היא ריפוי בעיסוק. רוב בני הנוער בסיכון חוו כישלון לימודי, הדרה מבית ספר ונשירה. חוקרים זיהו גורמים המגבירים את הסיכון של צעירים למעורבות באלימות סמים וסיכונים שונים. גורמי הסיכון כוללים גורמים אישיים, משפחתיים, קהילתיים, עמיתים ובית ספריים. לדוגמה, בני נוער שלא הצליחו בלימודים בגלל קשיים אקדמיים, יכולים לקבל דרך טיפול של ריפוי המתרכזת בעזרה ביכולות אקדמיות, כמו למשל ריפוי דרך קריאה למידה (סינו, שנהב, 2011).

דרך מקובלת נוספת היא חונכות. שיפור התוצאות החינוכיות לתלמידים הנמצאים בסיכון לכישלון לימודי, דרך חונכות אישית, הינה נושא חשוב עבור אנשי חינוך וקובעי מדיניות. כחלק ממדיניות הטיפול בנערים אלה, ישנן תוכניות חונכות לפני ואחרי הלימודים לנערים הנמצאים עדיין במסגרת הבית ספרית, או חונכות אישית לנערים הנמצאים במסגרות אחרות, והן בעלות פוטנציאל להפוך כישלון אקדמי וחברתי של הנער להצלחה. בספרות המחקר ישנם מחקרים שבדקו את הנושא ואת היעילות של תוכנית חונכות אישיות כאלה. תוצאות המחקרים הראו שנערים בסיכון שנכשלו בלימודים יכולים לזכות בציונים ממוצעים או טובים יותר אם יש להם תמיכה של מורים בוגרים שהם החונכים שלהם. בנוסף, החוקרים גילו כי מורים יכולים ללמד אסטרטגיות במהלך החונכות שלהם, וכי התלמידים יכולים ללמוד את האסטרטגיות בזמן שהם עובדים על משימות אחרות. לבסוף, חוקרים מצאו כי חלק מהנערים המשיכו להצליח לאחר סיום החונכות, מה שמצביע על כך שהם הצליחו להשתמש באסטרטגיות שלמדו באופן יצירתי (אדלשטין, 2012).

דרך נוספת היא תכנית גמילה משימוש בסמים. שימוש בסמים ודפוסים בעייתיים של שימוש בחומרים מסוכנים בקרב בני נוער יכולים להוביל לבעיות בבית הספר, לגרום או להחמיר בעיות גופניות ונפשיות, להרוס מערכות יחסים, ולבעיות במשפחה. הבעיות יכולות גם להתפתח לכל החיים כגון תלות בסמים, בעיות בריאות כרוניות והשלכות חברתיות וכלכליות. הדפוס המזיק של שימוש בחומרים ממכרים, כגון טבק, אלכוהול, תרופות אסורות ותרופות מרשם, מוביל לפגיעה או מצוקה עם אחת או יותר מההתנהגויות הבאות: שימוש חוזר בחומרים וכתוצאה מכך אי מילוי אחריות במסגרות שונות, שימוש חוזר בחומרים במצבים בהם הוא מסוכן מבחינה פיזית, כמו נהיגה בשכרות, בעיות עם החוק, המשך השימוש בחומרים למרות שיש בעיות חברתיות או אישיות מתמשכות. ולכן חשוב מאוד שתכנית גמילה תהיה חלק מדרך הטיפול לנערים שיש להם בעיה בשימוש בחומרים ממכרים (רוט-איטח, מהל, שליאר, תוינה, 2019).

עוד דרך טיפול חשובה היא עבודה סוציאלית. עבודה סוציאלית לנוער בסיכון היא דרך טיפול המספקת הזדמנות לשפר את חייהם החברתיים של נערים אלה. עבודה סוציאלית לנוער בסיכון היא עזרה למתבגרים עם בעיות שהם עשויים להתמודד איתם במהלך ההתבגרות. העבודה היא ישירות עם בני נוער וטרום בני נוער, כדי לעזור להם במאבקי חייהם השונים, וכיצד לפתח כישורי התמודדות טובים יותר להתמודדות עם בעיות החיים. עובדים סוציאליים לנוער בסיכון לוקחים על עצמה תפקיד חשוב בחברה, מכיוון שהם מסייעים לעצב את חיי בני הנוער שיובילו את הקהילות שלנו לעתיד. עובדים סוציאליים לנוער מתפקדים בדרך כלל כחברים בצוות המספק תמיכה והכוונה לשיפור איכות חיי הנער בסיכון. ניתן למצוא עובדים סוציאליים לנוער שכזה בעבודה בבתי ספר, בתי משפט, מרכזים קהילתיים, בתי חולים וכל מסגרת אחרת שבה נמצאים נערים בסיכון (שמש, שמש, 2010).

עובדים סוציאליים לנוער בסיכון עובדים עם נוער וצעירים הנאבקים מבחינה חברתית, חינוכית או עם בעיות בריאות. מטרת התפקיד היא להתערב מוקדם בנושאים לפני שהם מסלימים, מה שעלול להוביל לבעיות בהתפתחות חברתית וחינוכית. המעורבות של עובד סוציאלי לנוער היא בדרך כלל בשיתוף פעולה, כלומר הנער ומשפחתו חייבים להסכים להשתתף לפני תחילת כל סיוע. תפקידו של העובד הסוציאלי לנוער בסיכון הוא לפתח מערכת יחסים תומכת עם הנער, שנראה כי הוא מתקשה, במטרה לחשוף את הבעיות הבסיסיות העומדות בפניו, ולעזור לו להתגבר או להתמודד עם בעיות אלה. יש לקוות כי על ידי יצירת מערכות יחסים אלה, לאחר מכן יהיה לצעיר בסיס בטוח ליצירת מערכות יחסים בריאות עם אחרים. העובדת הסוציאלית לנוער שואפת גם להגביר את הביטחון של הצעיר כדי לאפשר לו להבין את מצבו, ולתת מענה לנושאים שאיתם הוא מתמודד (שמש, שמש, 2010).

4.2.מסגרות המשך של נערים

מסגרות המשך לנערים בסיכון לאחר שהם נקלטו במסגרת משקמת, כמו פנימייה פוסט אשפוזית, הן מסגרות חשובות שהפנימייה שמה לה למטרה להכין את הנערים להשתלב במסגרות הבאות האלה. אחת ממסגרות ההמשך החשובות היא מסגרת בית הספר. פרויקט לפיתוח תכנית שיקום שתוכל להדריך נערים בסיכון כדי לחזור לבית הספר או למסגרת למידה שתספק להן כישורי חינוך ועבודה בסיסיים, הוא פרויקט חשוב בפנימייה פוסט אשפוזית. נוהלי הפרויקט כוללים פיתוח תכנית לשיקום, מתן כלים ייחודיים, ועידוד לחזרה למסגרת הבית ספרית (נאור, בועז, 2013).

הסיבות לנשירה מבית הספר הן מגוונות, ונערים הנושרים מבית הספר מגיעים מרקעים מגוונים. רוב נושרי בית הספר המנותקים מהקהילה ומהמשפחה שלהם, הם בדרך כלל הקשים ביותר להשגה והכי לא מוכנים להיענות לשירותים וההזדמנויות הניתנים להם. זו אחת הסיבות לכך שמדיניות החינוך מקדישה תשומת לב גוברת לצורך בפיתוח גישה פרואקטיבית ומניעה מנשירה מבית הספר. למרות שברור שיש עלות כרוכה בכל פעולה מונעת, העלות הכרוכה בשיקום וחזרה לבית הספר יכולה להיות גדולה בהרבה. מניעת נשירה מוקדמת של בית הספר ושיפור הישגיהם של צעירים הינה חיונית בכדי לרכוש יכולות מפתח הדרושות לקידום כישוריהם. יחד עם זאת, אפילו אחרי הנשירה מבית הספר מסיבות שונות, עדיין חשוב להכין ולעזור לנער לחזור למסגרת הבית ספרית, על מנת שיוכל לקבל כיוון חיובי בחייו, ולמנוע ממנו התדרדרות נוספת, ואף להכין אותו למסגרת שבאה אחריה שהיא המסגרת של העבודה(קנסקי, 2016).

בישראל ספציפית, הכנה למסגרת המשך של נערים בסיכון בגילאים המתאימים לכך, היא הכנה למסגרת של הצבא הישראלי. נערים אשר נמצאים בסיכון, כמו נערים עם בעיות פסיכיאטריות, הם בעלי סיכוי נמוך להשתלב במסגרת של הצבא הישראלי. הכניסה למסגרת הצבאית היא חשובה בחיים של הנער ולחייו הבוגרים, והיא תאפשר לו השתלבות יותר חלקה בחברה הישראלית. ולכן פנימייה פוסט אשפוזית צריכה לשאוף לשלב את הנערים האלה במסגרת הצבאית, ולמלא את חובתם האזרחית (קנסקי, 2016).

מסגרת חשובה נוספת היא תעסוקה. בעולם של היום, צעירים רבים מתקשים להבטיח תעסוקה. הדבר נכון במיוחד עבור בני נוער בסיכון המתמודדים עם אתגרים נוספים כמו היותם ללא קורת גג, נשירה מהלימודים, מאבק בהתמכרויות לחומרים ממכרים, עבריינות ורישום פלילי, וכן הלאה. בהתחשב במחקרים המראים רווחה פסיכולוגית כמנבאת ליכולת מציאת עבודה, ההנחה היא שתוכנית הכשרה תעסוקתית יעילה לבני נוער בסיכון צריכה לשלב תכנית לימודים המתייחסת לנושאים פסיכולוגיים, כגון דימוי עצמי ירוד, בדידות ובידוד, בנוסף את שיפור המיומנויות ושיפור יכולותיו וההזדמנויות של הנער למצוא תעסוקה ראויה. תוכנית הכשרה תעסוקתית לבני נוער בסיכון נועדה לסייע לבני נוער להתמודד טוב יותר עם מאבקים אישיים, לפתח כישורים חברתיים ולשפר את מצבם הפסיכולוגי, ובעקבות אלה, לשפר את יכולתו של הנער למצוא תעסוקה (נאור, בועז, 2013).

3.מתודולוגיה

נושא המחקר:

תרומתה של וילת בוגרים לנערים בסיכון בהכנת הנערים למסגרת המשך

שאלת המחקר:

כיצד רעיון וילת בוגרים מסייע בהתמודדות עם השנה האחרונה של נערים והכנתם למסגרת המשך?

מטרת המחקר:

 לבדוק כיצד יצירת מרחב ייחודי לשמיניסטים מסייע להתמודדות שלהם עם השנה האחרונה שלהם במסגרת והכנתם לשלב הבא

רציונל המחקר:

נערי בפנימייה פוסט אשפוזית מתמודדים עם קשיים רבים מהלך שהותם בפנימייה. השנה האחרונה שלהם היא נורא משמעותית, כיוון שהיא מהווה סיכום של התהליכים שעברו במסגרת, פרידה מהמסגרת והכנה לשלב הבא בחייהם.

הפנימייה הינה פוסט אשפוזית התנהגותית, הנערים שנקלטים במסגרת מגיעים מאשפוזים פסיכיאטרים או כחלופה לאשפוז, בתים הרוסים (הורים גרושים, אלימות קשה וחוסר גבולות) לאחר בעיות התנהגות בבית או בבית הספר, חלקם מגיעים עם צו בית משפט שמחייב אותם להיות במסגרת. הפנימייה עובדת בשיתוף פעולה עם לשכות רווחה והם מפנים נערים אלינו. וילת בוגרים הינה קבוצה של שמיניסטים בגילאים 17-18 הם בשנתם האחרונה במסגרת.

שיטת המחקר

במחקר זה נבחרה שיטת המחקר האיכותני שמטרתה לאסוף מידע מהשטח באופן ישיר, מצומצם (מספר הראיונות מועט) ועמוק. בחרתי לראיין ארבעה נערים בסיכון, לשמוע וללמוד מניסיונם האישי על החוויה בפנימייה, לעסוק באיכות הנתונים שנאספו, (זאת בניגוד למחקר הכמותי אשר עוסק באיסוף מספר רב של נתונים אך אינו דורש איכות ועומק). המחקר נשען על הפרדיגמה הפנומנולוגית, העוסקת בחקר תופעות חברתיות וחותרת להבנת משמעותן בעבור בני האדם החווים אותן. בבסיס הפרדיגמה הפנומנולוגית עומדת התפיסה כי לא קיימת מציאות אובייקטיבית, אלא המציאות מתפרשת מבעד לעיני החווים אותה. תפיסה זו גורסת כי חווייתם הסובייקטיבית של המרואיינים היא זו המאפשרת להבין לעומק את ראייתם הייחודית ואת ה”מבנים” החשיבתיים המנחים אותם בחייהם (שקדי,2003).

הליך המחקר 

המחקר הנוכחי עורך שימוש במתודה מחקרית איכותנית. יערך ראיון עומק חצי מובנה עם משתתפי המחקר. הריאיון כולל שאלון דמוגרפי קצר. המחקר הנוכחי הינו מחקר איכותני (qualitative research). בשלב הראשון יערך הליך איסוף מידע במתודה איכותנית על משתתפי המחקר. בשלב זה החוקר יצור קשר עם בני הנוער ויקבע עימם פגישה בה יתואר הליך המחקר ומטרתו בפניו. עם קבלת האישור, יחול שלב הראיונות.

כלי המחקר

כלי המחקר שיערך בו שימוש במחקר הנוכחי הינו ראיון עומק מובנה למחצה. ראיון חצי מובנה מאופיין במבנה גמיש ודינמי. יתרונו שהוא מכסה תחומי עניין ותוכן שנראים חשובים לחוקר ומאפשר בתוך תחומים אלה חופש עבור המרואיין להתמקד בתכנים לבחירתו (שקדי,2003). הריאיון המובנה למחצה מאפשר גישה למחשבותיהם של המרואיינים בשפתם. השימוש בכלי מחקר זה מאפשר מפגש ישיר ובלתי אמצעי עם הנחקרים שחוו במידת כזו או אחרת את החוויה של הפנימייה. הריאיון הוא מקור מידע ראשוני, והוא מהווה את הכלי המרכזי להשגת מידע במחקר האיכותני. השימוש בראיון עוזר להבין את החוויה של האחרים ואת המשמעות שהם מייחסים לחוויה זו (שקדי, 2003).

ניתוח הנתונים

 ניתוח הנתונים האיכותניים יתבצע באמצעות קטגוריזציה. קטגוריזציה הינה שיטת ניתוח של חיבור חלקי המידע השייכים לאותה התופעה באמצעות פירוק הנתונים (שקדי,2003). הליך זה יתבסס על קריאה מעמיקה של כל ראיון ועל ניתוחו על-פי קטגוריות. תמות מחקריות. בשלב לאחר מכן יזוהו התמות המרכזיות המשותפות שיעלו מהראיונות.

כלי המחקר:

כלי המחקר הוא ראיון פתוח חצי מובנה, שיכלול כמה שאלות שנועדו לגרום לנערים לחוות את דעתם על הפנימייה וכיצד היא עזרה להם. להלן שאלות הריאיון:

  1. ספר לי על הפנימייה ומה אתה חושב עליה ?
  2. כיצד אתה מרגיש שהפנימייה תרמה לך בחיים ?
  3. איך אתה מרגיש שהפנימייה עזרה לך להיקלט במסגרות אחרות שתגיע אליהם לאחר הפנימייה ?
  4. מהם הכישורים שהפנימייה נתנה לך ?
  5. איך אתה מרגיש שהפנימייה שינתה אותך ?

אוכלוסיית המחקר

המחקר הנוכחי יערך בקרב 4 נערים מתבגרים בגילאי 17-18, נערים פוסט אשפוזיים, כלומר כאלה שהיו מאושפזים מסיבות פסיכיאטריות, וגם הערים שמופנים לפנימייה שלנות מטעם בתי המשפט ומשרד הרווחה. הנערים יבחרו באופן אקראי על מנת לשמור על אי הטיה במחקר. אבי, יניב, עידן ומנחם.

4.ממצאים

מהראיונות עם הנערים עולה שהפנימייה מציעה לתלמידים חוויה שלא דומה לשום דבר אחר: להתנסות בעצמם בחינוך עצמי משלהם, לצמוח בתוך קהילה תומכת ומגוונת, ולמקם את עצמם להצלחה לאחר הלימודים. הנתונים מראים שתלמידי הפנימייה מרגישים מוכנים יותר לחיים לאחר סיום הלימודים, נוטים יותר לצבור הישגים ומעריכים את החוויה שלהם בפנימייה כמספקת מאוד.

1. שיפור אקדמי

התמה הראשונה שעולה מהראיונות היא שהידע האקדמי שלהם משתפר בפנימייה. חינוך בפנימייה ידוע כמאתגר יותר מאשר בית ספר פרטי או בית ספר ציבורי. בפנימייה שמים דגש ייחודי על לומדים קפדניים ולמידה מבוססת ניסיון. סביבה ממוקדת ניסיון עוזרת לתלמידים לצמוח במשמעת עצמית ולפתח מוסר עבודה חזק שיכין אותם להשכלה בהמשך. מהראיונות עם הנערים עולה שהם מרגישים שהם מקבלים כלים חדשים ללמידה שלא היו להם קודם, ושעכשיו הם יכולים ליישם אותם במסגרת אחרת, אם יחזרו לבית הספר לדוגמה.

כך אומר יניב:

“הפנימייה עזרה לי מאוד מבחינה לימודית, המדריכים הם אלה שנתנו לי דחיפה קדימה, כי הם היו סבלניים איתי ועזרו לי מאוד, והם הראו לי שאפשר ללמוד גם לאט ובשקט, לא צריך לחשוב כל הזמן שהלימודים הם גדולים וקשים, צריך לקבל אותם לאט.”

כך אבי אומר:

” כן אני מרגיש שאני הרבה יותר חכם מאז שהגעתי לפנימייה, אני יודע עכשיו איך ללמוד, זה לא שהייתי טיפש מקודם, פשוט לא ידעתי איך ללמוד בכוחות עצמי, תמיד הייתי מחכה שהמורה יגיד לי מה לעשות, המדריכים לימדו אותי, שאני יכול גם בכוחות עצמי לחפש חומר ולהבין את זה, לא צריך הסבר כל הזמן מהמורה.”

כך אומר עידן:

“הלימודים שלי השתפרו, זה בוודאות, אני מרגיש שאני יותר חכם, לא רק בגלל עצמי אלא בגלל הפנימייה, המדריכים נתנו לי מוטיבציה ללמוד, מקודם לא הייתה לי מוטיבציה בכלל, והמדריכים נתנו לי להבין כמה זה חשוב שאני אלמד ואקדם את הלימודים שלי, כי זה יעזור לי גם בעתיד לי.”

מהדברים של הנערים אנו רואים שהם מעידים שישנו שיפור ביכולותיהם האקדמיות, ובכלים שהם מקבלים בפנימייה בכל הנוגע לכישוריהם האקדמיים. המדריכים עוזרים לנערים, לא בהכרח בלימודים עצמם, אלא שהם מראים להם את הכיוון הנכון, והם גורמים להם להאמין בעצמם.

2. שיפור המשמעת העצמית-

הפנימייה מתמקדת באסטרטגיות של טיפוח משמעת הנערים בפנימיות. אסטרטגיות אלה הן: טיפוח משמעת וחינוך, גיבוש חברתי, והערכה אינדיבידואלית של המשמעת העצמית של הנערים. הראיונות מצביעים על כך שהאסטרטגיה לשיפור המשמעת של הנערים היא לאמץ מערכת ערכים חדשה, הכוללת ערכים שתומכים במשמעת עצמית ולטיפוח הנער, הרגיל לחיות בחיים ללא הרבה גבולות וללא משמעת עצמית רבה.

כך אומר מנחם:

“הפנימייה עזרה לי מאוד בהתנהגות שלי, מקודם הייתי עושה דברים בפזיזות ולא יכול להתאפק, למשל הייתי מבזבז הרבה כסף, ולא הייתי יכול לחסוך, גם לא הייתי מסוגל לשבת וללמוד למשל, כי לא היה לי סבלנות לזה. בפנימייה לימדנו אותנו לחכות בסבלנות לדברים.”

כך אומר אבי:

“אני היום הרבה יותר בשליטה על עצמי, פעם הייתי עושה כל מה שבא לי, גם אם זה היה פוגע באחרים, פשוט כי רציתי לעשות את זה, למשל לגנוב מאחרים, לא היה אכפת לי, היום למדתי לשלוט יותר בעצמי.”

כל אומר יניב:

“אני היום בן אדם ששולט בעצמי בצורה יותר טובה, אני מרגיש הרבה יותר חזק. פעם לא הייתי כזה, הייתי פועל מרגש ובאופן מיידי, לא הייתי בן אדם סבלני בכלל, גם מבחינת האוכל למשל, אוכל בלי הבחנה ועולה במשקל, וגם מעשן ושותה הרבה, כי לא היה מי שיגביל אותי, הייתי עושה מה שבא לי, היום אני יודע שהדברים האלה לא טובים בשבילי ולכן אני משתדל לא לעשות אותם.”

מהדברים ששל הנערים האלה אנו רואים שחל שיפור משמעותי במשמעת העצמית שלהם. הם מעידים על עצמם שלפני שלמדו בפנימייה הם היו אנשים שפעלו מהרגש שלהם והיו רגילים לקבל כל מה שהם רצו באופן מיידי, אפילו אם זה היה מזיק להם ולאחרים, כמו למשל שהם לא היו מסוגלים לחסוך כסף, או לשתות ולעשן ללא אבחנה וכמה שהם רוצים. בעקבות הלמידה בפנימייה הם הפכו להיות אנשים ששולטים בעצמם יותר, והם מסוגלים להתנהג בצורה שתטיב איתם בטווח הארוך יותר, ולא רק בטווח הקצר.

3. לקיחת אחריות

הפנימייה מלמדת את הנערים לקחת אחריות על עצמם ועל המעשים שלהם, וכך עולה גם מהראיונות עם הנערים. אחת הדרכים לעזור לבני נוער ללמוד אחריות היא על ידי הציפייה שהם תורמים להחלטות של הסביבה שלהם. המדריכים יכולים לשאול את עצתם של הנערים בנוגע להחלטות, החל ממה לאכול לארוחת ערב ועד רעיונות לטיפול באחרים. מתן קולות והשפעה של בני נוער בהחלטות מרכזיות נותן להם תרגול ממקור ראשון בתהליכי החשיבה הקשים והתובעניים הנלווים לרוב לחופש שלהם. בנים ובנות כאחד צריכים להכין ארוחות, לעשות כביסה, ולמלא עוד אינספור אחריות אינטגרלית בחיי המשפחה והבגרות. אחריות זו מלמדת בני נוער לדאוג לעצמם, והם מעניקים לבני נוער תרגול כחברים תורמים עם אחריות לקבוצה שבה הם נמצאים.

כך מנחם אומר:

“תראה היום אני למדתי להיות בן אדם שלוקח אחריות על המעשים שלו, ולא הייתי בן אדם כזה בכלל, אפשר להגיד שהפנימייה ביגרה אותי, אני בן אדם בוגר, זה לא כמו מקודם שהייתי עושה דברים, ותמיד מנסה להאשים אחרים בתוצאות של זה, היום אני יודע שאני חייב להתמודד עם המעשים שלי.”

כך אבי אומר:

“תראה אני היום שונה לגמרי, למדתי להיות בן אדם ולא לפגוע באחרים, אם זה אומר שאני מודה בטעויות שלי ומתנצל עליהם, כמו למשל לגנוב או כשהייתי שותה ומעשן ופוגע במשפחה שלי, אני לא עושה את זה יותר כי אני מבין שיש לזה השלכות, ואני מכיר בטעות שהיא שלי.”

כך אומר עידן:

“מה ששינה אותי בפנימייה זה שאני לוקח אחריות על הדברים כאשר אני טועה, למשל אני אתן לך דוגמה, הייתי רב עם החברה שלי או פגע בה, למשל, אני יודע שאני גם צריך להתנצל על הדברים האלה, ולא רק להאשים אותה, כי זה ילדותי. או גם למשל דברים עבריינים שהייתי עושה, היום אני מבין שזה פוגע באחרים.”

מהדברים של הנערים אנו רואים שהפנימייה לימדה אותם לקחת אחריות אישית על המעשים שלהם, ולא להתנהג בצורה ילדותית כמו בעבר. הנערים מבינים שכדי לחיות חיים נורמליים וטובים הם צריכים לתפקד כחלק מהחברה, ולפעמים אם הם עושים טעויות הם צריכים להכיר בטעויות אלה ולקחת עליהם את האחריות, על מנת שהחברה תקבל אותם כאנשים רגילים, דבר זה הוביל אותם למסקנה שהם צריכים לקחת אחריות על המעשים שלהם, וגם להודות בטעויות שלהם.

4. הפיכה לאדם פרודוקטיבי-

רבים מבני הנוער בסיכון שמגיעים לפנימייה אינם בעלי מוטיבציה לעשות את מה שהם אמורים לעשות, וכתוצאה מכך לעתים קרובות הם מגיעים מצבים שבהם הם תלויים באחרים, מה שמוביל לבעיות התנהגות. כתוצאה מכך המדריכים בפנימייה נוקטים באסטרטגיות שונות לעידוד בני הנוער לבצע משימות בכוחות עצמם שיתרמו להם ולסובבים אותם. עם זאת, לעתים לנער יכולות להיות סיבות טובות לכך שהוא לא עושה משהו, הוא עלול להיות מבולבל, עייף, מוטרד, רעב או חסר עניין. הוא עשוי למצוא את המשימה סוחפת או לא להבין לגמרי את המשמעות. וכאן נכנס תפקידו של המדריך, והוא אמור לעודד אותו להיות פרודוקטיבי למרות הקשיים האישיים שהוא חווה. והנערים מעידים על כך בראיונות שהם הפכו לאנשים פרודוקטיביים יותר.

כך אומר עידן:

“אחת התרומות החשובות של הפנימייה לחיים שלי, היא העובדה שהיא גרמה לי להיות בן אדם שמייצר ועובד, גם על עצמו וגם על העתיד שלו. אני הבנתי בחיים שצריך לעבוד ולייצר על מנת להחזיק את עצמך, ולא רק להסתמך על ההורים שלך שיתנו לך הכל.”

כך אומר אבי:

“התרומה של הפנימייה לחיים שלי, היא בכך שהיא הפכה את תפיסת העולם שלי לגמרי, מקודם הייתי מחפש רק איך ליהנות ולחפש את הדברים שיעשו לי טוב, מהר מאוד הבנתי שהתנהגות כזאת מובילה אותי לבעיות ולצרות, אי אפשר ליהנות כל הזמן ולא לעבוד, צריך גם לעבוד בשביל התגמולים האלה”

כך אומר יניב:

“הפנימייה תרמה לי המון, היא שינתה אותי בתור בן אדם, יש שם משמעת שגורמת לי לעבוד על עצמי, ולעבוד גם כדי לשפר את העתיד שלי, היום אני יכול לשבת ולעבוד על פרויקט מסוים, או לעבוד על שיעורי הבית שלי, ואני עושה את זה בצורה מתמדת, יש מי שישים לי את הגבולות ויראה לי מה הדרך הנכונה, זה לא כמו פעם, היום אני עובד ומשתדל ומתאמץ, כי אני יודע שזה יקדם אותי.”

מהדברים האלה של הנערים אנו למדים שהפנימייה עזרה לשנות אותם באופן מהותי, היא הפכה אותם לאנשים פרודוקטיביים שתורמים לחברה ולאלה שסובבים אותם. הם למדו בחיים, שבשביל לקבל את ההנאות של החיים, צריך לעבוד למענם, ולא רק לצפות מאחרים שיתנו לך את זה, כמו למשל להסתמך על ההורים שיתנו הכל כמו כסף ומתנות, אלא שצריך לעבוד גם, אם זה בצורה של לעזור במטלות הבית, או אם זה לעבוד על עצמי ועל העתיד שלי כמו לעבוד יותר קשה בבית הספר ולעשות שיעורי בית.

5.סיכום ודיון

מטרתה של עבודה מחקרית זאת הייתה לבדוק את התרומה האפשרית של וילת בוגרים, שהיא פנימייה פוסט אשפוזית לנוער בסיכון, לקליטתם של נערים אלה במסגרות המשך לאחר יציאתם מהפנימייה. הרציונל המחקרי היה שהפנימייה הפוסט אשפוזית היא תחנה חשובה בחייהם של נערים אלה, והיא עוזרת להם לעמוד על הרגליים ולהיקלט בצורה טובה מסגרת שתבוא לאחר וילת הבוגרים, כמו למשל המסגרת הצבאית, או לחזור למסגרת הבית ספרית למשל, או כל מסגרת חינוכית אחרת.

התוצאות של המחקר היו חד משמעיות, הן הראו שוילת הבוגרים תורמת תרומה משמעותית לנערים בסיכון שמגיעים לוילה, ונותנת להם את הכישורים המתאימים על מנת להיקלט במסגרת הבאה, בין אם אלה כישורי חיים כלליים, או כישורים יותר ספציפיים שבהם יכולים להשתמש הנערים. הנערים באופן כללי מעידים על כך שוילת הבוגרים סייעה להם רבות, ושהחיים שלהם השתנו לטובה מאז שהם נקלטו בוילה, הם מרגישים שהם מסוגלים לעשות יותר דברים, ויש להם יכולת מוגברת שהשוואה לאיך שהם היו בעבר לפני שנכנסו לוילה.

המסקנה הראשונה שאליה הגענו במחקר היא שוילת הבוגרים נותנת לנערים את הכלים הנכונים לשפר את הלמידה שלהם. הנערים מעידים על כך שלאחר שנכנסו לוילה, הם מסוגלים ללמוד בצורה יותר יעילה בבית הספר וגם בבית שלהם, הסיבה לכך היא שהמדריכים לימדו את הנערים להיות סבלניים בלמידה, ונותנים להם עצות כיצד יש לגשת ללמידה באופן כללי, לא לפחד ממנה ולראות אותה כדבר קשה, אלא לגשת אליה בצורה קצת יותר סבלנית וללמוד לאט יותר, מה שיעזור להם להתקדם יותר בלימודים שלהם, ולא לוותר מההתחלה כאשר הם מרגישים שהלימודים קשים להם מדי.

אם נשווה את המסקנה הזאת לספרות המחקרית אנו נראה שישנה התאמה בינה לבין ספרות המחקר. בספרות המחקר ראינו שדרך מקובלת לטפל בנערים בסיכון היא דרך חונכות אישית של המדריכים בפנימייה של הנערים. חונכות אישית זו של המדריכים יכולה לעזור מאוד לנערים ולהראות להם את הדרך הנכונה, ולתת להם את הכלים המתאימים על מנת שיצליחו במסגרות אחרות חוץ מהפנימייה עצמה (אדלשטין, 2012).

המסקנה השנייה שאליה הגענו במחקר היא שהנערים חווים שיפור במשמעת העצמית שלהם. הנערים מספרים שבהשוואה לעבד, יש להם כעת יותר משמעת עצמית, והם יכולים להחזיק את עצמם יותר טוב ולמנוע התנהגויות שליליות, כמו למשל לא להשתמש בחומרים ממכרים, לחסוך יותר כסף, לא להתנהג בצורה פזיזה, ולא להתנהג בצורה שפוגעת באנשים אחרים. הנערים מספרים שאת המשמעת העצמית הזאת הם קיבלו בעקבות הכללים שמיושמים בפנימייה, שמציבים להם גבולות ומלמדים אותם שאם הם רוצים להשיג דברים בחיים שלהם, אז הם צריכים ללמוד לשלוט בהתנהגותם.

בהשוואה של מסקנה זאת לספרות המחקרית אנו רואים שישנה התאמה בין המסקנה לבין ספרות המחקר. בספרות המחקר ראינו שאחת הדרכים המקובלות לעזור לנערים בסיכון היא לעזור להם מבחינת בעיות ההתנהגות שלהם, ולתת להם כלים שיעזרו להם בהתנהגות שלהם, שפוגעת בעצמם ובאחרים (סינו, שנהב, 2011).

המסקנה השלישית שאליה הגענו היא שהנערים לומדים לקחת על עצמם ועל התנהגותם אחריות, בעקבות שהייתם בפנימייה. הנערים בפנימייה מעידים על כך שכעת הם אנשים יותר אחראים מבעבר, הם יותר מודעים לעובדה שלמעשים שלהם יש השלכות, לעצמם ולסביבה שלהם, ושההתנהגות שלהם יכולה לפגוע בהם ובאחרים, ובגלל זה הם אחראים יותר, ומשתדלים להימנע מהתנהגויות שיכולות לפגוע, וגם לא להאשים אחרים בטעויות שלהם.

בהשוואה של המסקנה השלישית לספרות המחקר, אנו רואים שגם כאן ישנה התאמה לספרות המחקר. בספרות המחקר ראינו שאחת הדרכים לטפל בנוער בסיכון היא ללמד את הנוער הזה להימנע מהתנהגויות מזיקות כמו שימוש בסמים וחומרים ממכרים, ולקחת אחריות על התנהגותם השלילית הזו (רוט-איטח, מהל, שליאר, תוינה, 2019).

המסקנה הרביעית של המחקר הייתה שהנערים הרגישו שהם הופכים לבני אדם פרודוקטיביים יותר בעקבות כניסתם לפנימייה. הנערים מספרים שלפני שנכנסו לפנימייה הם היו אנשים שרצו רק לקבל את הדברים החיוביים, מבלי באמת לעבוד או לתת תמורה כלשהי עבור כך, בפנימייה הם למדו שהחיים לא עובדים ככה, ושצריך לעבוד קשה ולתת תמורה אם רוצים ליהנות גם מההטבות של החיים, ולא רק להסתמך על ההורים או החברים שיעזרו להם ויתנו להם דברים.

בהשוואה של מסקנה זאת לספרות המחקר, גם כאן אנו רואים התאמה, בספרות המחקרית ראינו שחלק מהטיפול בנערים בסיכון הוא הכנתם למסגרת הבאה בחייהם, כמו למשל הכנתם לשוק התעסוקה, חלק מההכנה הזו לעולם התעסוקה כוללת בתוכה את העובדה שצריך ללמד את הנערים האלה לעבוד קשה, ושהעבודה היא חלק בלתי נפרד מהחיים, הנערים חייבים ללמוד לעבוד ולהיות פרודוקטיביים אם הם רוצים להשתלב בשוק העבודה ולהיות שייכים לחברה (נאור, בועז, 2013).

ולכן המסקנה העיקרית של המחקר הזה היא שוילת הבוגרים יכולה לסייע מאוד לנערים בסיכון להכנתם למסגרת הבאה בחייהם אחרי הפנימייה, כמו למשל חזרה למסגרת של בית הספר, או הכנתם של הנערים למסגרת העבודה ושילוב בשוק התעסוקה. הפנימייה נותנת לנערים אלה את הכלים שהם צריכים כדי להצליח ולהשתלב כראוי בחברה, ולהשתלב במסגרות הבאות שמגיעות לאחר הפנימייה.

6.ביבליוגרפיה

אדלשטין, א’ (2012). חניכה לנוער מנותק: תפיסת החניכים את החונך מניתוק לשילוב,  17: 125-144.

דקל, נ’, לאון, ת’ (2010). “היום כל הנוער הוא נוער בסיכון” הד החינוך,  84 (7): 62-64, 2010.

נאור, ר’, בועז, ע’ (2013). שוברים את מעגל הכרוניות באלמו”ג צעירים – יחידה לפיתוח כישורי חיים ושיקום תעסוקתי בשיקום פסיכיאטרי. כתב-עת ישראלי לריפוי בעיסוק, 22 (4): 229-245.

נסר, כ’, סער, ע’, זק”ש, ד’ (2015). מעורבות משפחתית במעונות פנימייה: משמעויות ואתגרים כתב-עת ישראלי לריפוי בעיסוק, 24, 2-3, עמ’ 73-89.

נעים-לוי, נ’, בנבנישתי, ר’ (2019). הקשר בין מעורבות הורי חניכים בפנימייה פוסט-אשפוזית ויחסיהם עם ילדם ובין שינויים במצבו חברה ורווחה: רבעון לעבודה סוציאלית, ל”ט, 2, עמ’ 281-308.

סינו, י’, שנהב, נ’ (2011). טיפול באמצעות יצירה והבעה עם נוער בסיכון “DROP IN – WIN-WIN” בין המילים,  5, 2011.

צמח, מ’, שיף, מ’, כהן-פלדמן, ק’, צבע, י’ (2016). בוגרי מסגרות לילדים בסיכון: השוואה בין מסגרות קהילתיות לפנימייתיות חברה ורווחה: רבעון לעבודה סוציאלית, ל”ו, 3-4, עמ’ 331-361.

קנסקי, ר’ (2016). פני הצבא כפני החברה: שיח חינוכי-חברתי בצה”ל: סוגיית גיוסם של צעירים הנמצאים במצבי סיכון בישראל. עט השדה, 16, עמ’ 50-62.

רוט-איטח, ק’, מהל, ח’, שליאר, י’, תוינה, ר’ (2019). אופ”י זה כל הסיפור: התערבות שניונית, תוך בית ספרית, לתלמידים בכיתות ט’-י”ב על סף סיכון ובסיכון המשתמשים באלכוהול, טבק או סמים. פסיכואקטואליה, 74 , עמ’ 48-50.

שמש, א’, שמש, ר’ (2010). קידום החוסן הנפשי בעבודה חינוכית-סוציאלית עם נוער בסיכון. מניתוק לשילוב, , 16: 128-143.

שקדי, א’ (2003). מילים המנסות לגעת. הוצאת רמות- אוניברסיטת תל אביב.

סיוע בעבודות אקדמיות
סיוע בעבודות סמינריון