תרגיל בזכויות נפגעי עבירה
שאלה 1-
בתשובתנו אנו נתמקד בזכות לקבלת מידע על ההליך הפלילי, לפי סעיף 8 לחוק זכויות נפגעי עבירה. בשיטת המשפט הפלילי בישראל אשר בה המדינה היא המאשימה, כלומר המדינה "נכנסת" בנעליו של קורבן העבירה ומגישה כתב אישום כנגד העבריין, טומן בחובו התעלמות כמעט מוחלטת ובלתי מכוונת מקורבן העבירה.
כך קרה, כי העבריין ביצע עבירה פלילית מסוימת, המדינה הגישה כנגדו כתב אישום והעבריין הודה בבית המשפט בביצוע העבירה. במקרה זה אשר משקף אין ספור משפטים פליליים, קורבן העבירה לא היה ולא יהיה מודע כלל להליך הפלילי שהתקיים בעניינו, מאחר ולא היה צורך בעדותו בבית המשפט. גם הקושי בהבנת ההליך הפלילי המתחיל למעשה עם פתיחת המשטרה בחקירה דרך הגשת כתב האישום וניהול ההליך הפלילי בבית המשפט על כל מורכבותו, הקשה מאוד על קורבנות העבירה "להישאר מעודכנים" גם כשחפצו בכך.
מצב דברים זה, הביאה את בית המחוקק הישראלי לחוקק את חוק זכויות נפגעי עבירה, אשר נכנס לתוקף בהדרגתיות. חוק אשר מחד, נתן דריסת רגל לקורבן העבירה ו לעו"ד מטעמו הן במשטרה והן בבתי משפט ומאידך מחייב את רשויות החוק לעדכן את קורבן העבירה בהתקדמות ההליך בעניינו ואף לשמוע את דעתו בסוגיות שונות כפי שיוצגו להלן. חוק זכויות נפגעי עבירה, חולל שינוי משמעותי בזכויות נפגעי העבירה בישראל. עד לקבלת החוק נפגעי העבירה לא הוכרו כבעלי עניין לגיטימי בהליכי החקירה והמשפט נגד הפוגע בהם, ולא הוענקו להם זכויות כלשהן לאורך ההליכים האמורים. מטרתו של החוק היא "לקבוע את זכויותיו של נפגע עבירה ולהגן על כבודו כאדם, בלי לפגוע בזכויותיהם על פי דין של חשודים, נאשמים ונידונים" (סעיף 1 לחוק). החוק מעניק לנפגע העבירה בעיקר זכויות יידוע ועדכון לאורך הליכי החקירה והמשפט, הגנה מסוימת, ולנפגעי עבירות מין ואלימות גם זכות להביע עמדה לעניין שלבים מסוימים.
לעניין עדכון ויידוע הנפגע, החוק מעגן את זכותו של נפגע העבירה לקבל מידע בתחומים שונים, ובפרט זכותו לקבלת מידע על ההליך הפלילי והתקדמותו- כל נפגע עבירה זכאי לקבל מידע על השלב בו מצוי ההליך הפלילי בקשר לעבירה ממנה נפגע, (לפי הנחיות פרקליט המדינה, 2 בינואר 1994 ומיום 1 באוגוסט 2002). בנוסף, נפגע עבירה שביקש זכאי שהגוף החוקר/ התובע, תלוי בעניין, יידעו אותו על העברת חומר החקירה לתובע, על החלטה שלא לחקור, על החלטה לעניין העמדה לדין של החשוד, סגירת התיק בהסדר, שחרור ממעצר בתנאים שנועדו להגן על הנפגע, לרבות פירוט התנאים, מועדי דיונים בבית המשפט, הכרעת הדין וגזר הדין ועל הגשת ערעור ועוד. כמו כן, נפגע העבירה זכאי לעיין בכתב האישום ולהגיע לדיונים בבית המשפט, גם אם הם נערכים בדלתיים סגורות.
הזכות לקבל מידע בהליך הפלילי היא אחת הזכויות המרכזיות אשר מעניק חוק זכויות נפגעי עבירה, לנפגע העבירה, והיא עומדת בליבו של חוק זה,( רע"פ 5877/99, רע"פ 6288/02 יאנוס נ' פלונית) . זכות זו נגזרת מכללי הצדק הטבעי. הזכות למידע על ההליך ,לרבות מידע על הזכויות המוקנות מכוחו לנפגע ,הינה פחות שנויה במחלוקת מבחינת המחוקק הישראלי, זאת משום שלרוב אינה מתנגשת עם זכויות הנאשם. לזכות זו חשיבות רבה ,שהרי אין משמעות לזכות טיעון בלא מידע מקדים. (פוגץ' דנה). (הדר דנציג, 2015).
יישום הזכות לקבלת מידע בפסיקה הישראלית-
יישומה של הזכות לקבלת מידע בהליך הפלילי קשורה ביישומו של החוק לזכויות נפגעי עבירה. בעשורים האחרונים עובר שינוי עצום על החשיבה המשפטית ,ובתוך כך גם על הפרקטיקה ,באשר למעמדם של נפגעי עבירה בהליך הפלילי כמושאים לזכויות פרסונליות עצמאיות, ובתוך כך גם הזכות לקבלת מידע בהליך הפלילי. כיום ,רבים מן האינטרסים של נפגעי עבירה נהנים ממעמד משפטי של זכויות במדינות רבות, לרבות ישראל. הבסיס להכרה בזכויות חוקתיות פרוצדוראליות לנפגעי עבירה מעוגן בזכויות אדם כלליות ובחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. (רע"פ 5877/99, רע"פ 6288/02 יאנוס נ' פלונית).
אמירה שהפכה לאבן פינה במאבק להגנה על זכויות נפגעים ,היא אמירתו של הנשיא שמגר: " בזמננו נשכח לא אחת ,כי כבוד האדם הוא לא רק כבודו של הנאשם אלא גם כבודו של המתלונן , העד,הקורבן". ואולם ,עיון בספרות מלמד כי חסר דיון שיטתי במשמעות כבודו זה של נפגע העבירה. הכתיבה העוסקת בזכויות הפרט בהליך הפלילי ,וביתר שאת בזכות להליך הוגן ,יישמה מושגים אלה בעיקר על זכויות נאשמים. גם השיח החוקתי במשפט הפלילי התפתח בעיקר סביב ההכרה בזכויותיהם החוקתיות של חשודים ונאשמים ,תוך התעלמות יחסית ,בעיקר במישור הכתיבה התיאורטית, מן הרלוונטיות שיש לשיח זה על זכויות הנפגעים.
חובות המדינה וזכות הטיעון של הפרט נדונו בעיקר במסגרת המשפט המינהלי ,ולא פותחו דיין בהקשרים נוספים שבהם נלווית להן רלוונטיות רבה ,כמו בענייננו .באופן מתמיה למדי ,הכתיבה על אודות זכויות חוקתיות של נפגעים בהליך הפלילי ,מפרספקטיבה תיאורטית ועקרונית ,הינה דלה בארץ ובעולם. אף כי תכנים ניכרים מן הכתיבה והפסיקה החדשות העוסקות בזכויות נפגעי עבירה עשויים להיכלל מבחינה רעיונית תחת הזכות החוקתית של נפגעי עבירה להליך הוגן ,הקישור התיאורטי בין הסוגיות טרם נעשה ,וממילא נעדר פיתוחו. ההצדקות להכרה בזכותם החוקתית של נפגעי עבירה להליך הוגן תאפשרנה לפרש זכויות קיימות ותכשרנה את הקרקע לקראת הכרה בזכויות עתידיות . עד אשר יהיה שינוי חקיקה ,ככל שיהיה ,קיים צורך בפרשנות משפטית של החוק הקיים ובאכיפה .כך נעשה לעניין זכויות חשודים ונאשמים ולעיתים רחוקות יותר ,כבר כיום, גם לעניין נפגעים. (בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי לערעורים).
לגבי יישום הזכות לקבלת מידע בהליך פלילי בחוק הפדרלי בארה"ב, החוק בארה"ב מכיר בחשיבות של השתתפות קורבן בהליך הפלילי. שלושים ואחת מדינות קיבעו את זכויות הקורבנות בחוקה שלהם. הממשלה הפדרלית ושאר המדינות חוקקו זכויות סטטוטוריות רבות לנפגעי עבירה. תיקון שהוצע לחוקה של ארצות הברית נתן זכויות אזרח לקורבנות פשע. בפרקטיקה המשפטית של ארצות הברית ישנם רבים המתנגדים להשתתפות הקורבן בהליך המשפטי. בפרקטיקה המשפטית בארצות הברית, במשך זמן רב הייתה הכחשה והתעלמות מזכויותיהם של נפגעי העבירות. אולם העתיד המשפטי בארצות הברית, נוטה לכיוון טובתו של נפגע העבירה, וישנה יותר הבנה וסימפטיה כלפיו. בתחילת המילניום החדש, ההתנגדות בפרקטיקה המשפטית שהיה נהוג שנים בארצות הברית, המשיכה להתקיים, אולם עם השנים ההתנגדות הזו דועכת, וישנה יותר הבנה למצבו ולזכויותיו של נפגע העבירה. וכדי שהעתיד של נפגעי העבירה ימשיך להתפתח לכיוונים חיוביים, הפרקטיקה המשפטית בארצות הברית, חייבת לשנות את הפרספקטיבה שלה, לגבי מעמדו של נפגע העבירה, יותר ממה שהיה נהוג בעבר. (Douglas Evan Beloof ,1999)
שאלה שניה
עשר שנים לאחר שנכנס לתוקפו חוק נפגעי עבירה, קיימים כשלים מהותיים ויסודיים במילוי הוראותיו בידי הפרקליטות, אשר בכמה נושאים אף פועלת בניגוד להוראות החוק. כך קובעת נציבת הביקורת על הפרקליטות, (הילה גרסטל, 2015).
לדברי גרסטל, החוק הביא לשינוי תפיסה בפרקליטות בנוגע לנפגעי העבירה ופרקליטים רבים עושים מעל ומעבר כדי לסייע להם. אולם בבחינה מערכתית רחבה נמצאו כאמור כשלים חמורים. גרסטל מצביעה בראש ובראשונה על אי-הקמת יחידות סיוע בפרקליטויות, חובה שהוטלה במפורש בחוק על הפרקליטות. האחרונה קיבלה תקנים להקמת יחידות הסיוע, אך הם הוסבו למטרות אחרות, ובמקום זאת מונו בפרקליטויות המחוז רפרנטיות העוסקות בנושא נפגעי העבירה, בד-בבד עם היותן פרקליטות מן המניין. "לא ניתן לקבל פתרון זה שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק, ואין בו כדי לענות לצרכים הלגיטימיים של נפגע העבירה" , קובעת גרסטל.
ככלל, הפרקליטות לא מילאה חובותיה ליידע נפגע עבירה בשלבים השונים של חיי התיק. מתוך 1,851 מקרים שנדגמו בידי הנציבות, לא יידעה הפרקליטות נפגעי עבירה ב-1,622 מקרים (88%), אלא רק ב-229 מקרים (12%). הדבר מהווה הפרה ברורה של חובה חד-משמעית המוטלת על הפרקליטות מכוח החוק, קובעת גרסטל. (בש"פ 8252/13 מ"י נ' שיינר).
הפרקליטות אינה מקפידה על קיום זכות נפגע עבירת מין או אלימות חמורה להביע עמדה לעניין הסדר טיעון. מתוך 98 מקרים שנדגמו, שבהם עמדה לנפגע עבירה הזכות להביע עמדה ביחס לנאשם מסוים, רק ב-30 מקרים (31%) הביע נפגע עבירה עמדה לעניין הסדר הטיעון. ב-68 מקרים (69%) לא הביעו נפגעי עבירה עמדתם. ברוב התיקים (83%) לא ניתנו לנפגע העבירה הסבר ומידע על-אודות הסדר הטיעון והשיקולים שבבסיסו.
הבעת העמדה של נפגע העבירה נעשית בשלב מאוחר, לאחר שהפרקליטות והסניגור הגיעו להסכמה על הסדר הטיעון. הפרקליטים מונחים להבהיר לסניגור כי הסדר הטיעון שעליו הסכימו כפוף לשמיעת עמדת נפגע העבירה. אלא שבמבחן המציאות ברור, כי שמיעת נפגע העבירה בשלב מאוחר זה דומה יותר למתן אפשרות טיעון פורמלית בלבד, לרוב מבלי שיהיה בשמיעת עמדת נפגע העבירה כדי לשנות את ההסכמה שנתנה הפרקליטות להסדר הטיעון.
היקף המידע שקיבל נפגע עבירה על שלב זה או אחר בהליך הפלילי, היה תלוי בטיב הקשר של הפרקליט המטפל עמו ובמידת מוכוונתו של האחרון לעניין. זאת, גם בשל העדר מדיניות כוללת בנושא ובהעדר הנחיות ונוהלי עבודה סדורים, מקיפים ובהירים, אשר יש בהם כדי להבטיח ביצוע כנדרש, תיעוד הפעולות וקיומם של מנגנוני פיקוח ובקרה.
אין מדיניות והנחיה סדורה ומקיפה של פרקליט המדינה, המתווים את העקרונות והפעולות להבאת קולו של נפגע העבירה וההשלכות של העבירה בשלב גזירת עונשו של העבריין. רק שני נפגעי עבירה מתוך 123 נפגעי עבירה בתיקים שנבדקו הגישו הצהרת נפגע. במקרים שבהם לא הייתה קיימת בתיק הפרקליטות הצהרת נפגע, יידעה הפרקליטות רק שישה נפגעי עבירה (5%) בדבר הזכות למסור הצהרה שכזו. הפרקליטות עושה שימוש מועט בייזום ובהגשת תסקיר נפגע עבירה: רק ביחס לנפגע עבירה אחד מתוך 59 נפגעי עבירה בתיקים שנבדקו, ביקשה הפרקליטות עריכת תסקיר. (ע"פ 10213/05 פלוני נ' מ"י).
כאמור, גרסטל סבורה שאי הקמת יחידות סיוע היא הבעיה המרכזית. בנושא זה נאמר בדוח, כי בשנת 2006 נמסר למבקר המדינה, כי עד לאיוש תשעת התקנים שהוקצו לפרקליטות לצורך הקמת יחידות הסיוע, נערכה הפרקליטות ליישום החוק "בתקופת הביניים" כך שמונו רפרנטים בכל פרקליטויות המחוז שתפקידם להנחות את עמיתיהם כיצד למלא את הוראות החוק. מענה זמני זה נותר על-כנו עד היום והפך להיות קבוע, למרות שאינו מספק ואינו מגשים את דרישות החוק.
הרפרנטיות אינן מטפלות בשורה של נושאים אשר נועדו ליחידת הסיוע, ובהם: פיקוח ובקרה על ביצוע הוראות החוק, תקינות פעילות מערכות הזנת נתונים והספקת המידע לנפגעי עבירה, הבניית תהליכים לניהול הטיפול בנפגעי עבירה, וניהול בסיסי נתונים הקשורים בנפגעי עבירה. עיקר תפקידן של הרפרנטיות הוא לשמש גורם ידע מקצועי בתחום נפגעי עבירה, ותו לא. ומאחר שהרפרנטיות הן גם פרקליטות לכל דבר, ממילא במרבית פרקליטויות המחוז קיימת זמינות חלקית בלבד לפניות של נפגעי עבירה.
גרסטל מצביעה על שורה של ליקויים ב"כינון והקמה של נפגע עבירה בתיק הפרקליטות, דהיינו הגדרת נפגע עבירה בתיק הפרקליטות", כך שניתן יהיה לקיים את החובות כלפיו הקבועות בחוק. נמצא, כי הזיהוי, ההזנה והסימון חסרים וחלקיים, ואין ציון בתיק של עמדתו בנוגע להליך הפלילי ממנו נפגע, (הילה גרסטל, 2015).
מקורות
– פוגץ' דנה, "'מהפכת הקורבנות' – היום שאחרי, לקראת מודל המכיר בשיקולי ענישה פרטיים?" שנתון הקריה האקדמית תשס"ד-תשס"ה, כרך ד', 229.
– הדר דנציג-רוזנברג ודנה פוגץ', 'הדור הבא' של זכויות נפגעי עבירה: הזכות החוקתית להליך הוגן', עיוני משפט' לו'3 , 549 (2015)
– Douglas Evan Beloof, The Third Model of Criminal Process: The Victim Participation Model, Utah L. Rev. 289 (1999)
-הילה גרסטל, 2015. זכויות נפגעי עבירה / דוח ביקורת נושאי 3/15 דוח נציבות הביקורת על הפרקליטות בנושא יידוע נפגעי עבירה: הפרקליטות אינה מקיימת חלק משמעותי מהוראות החוק בנושא, במיוחד בנוגע להקמת מוקדי סיוע, יידוע הנפגעים על הסדרי טיעון והצגת עמדתם בעניין העונש 01/12/2015 | הילה גרסטל | נציבת הביקורת על מערך התביעה.