רוברט רדפורד

רוברט רדפורד או בשמו המלא, צ'ארלס רוברט רדפורד, הוא שחקן קולנוע אמריקאי, במאי ומפיק סרטים. זכה בפרסי משחק רבים, כמו מועמדויות רבות לאוסקר, זכייה באוסקר, זכייה בגלובוס הזהב, וזוכה האקדמיה הבריטית למשחק. נבחר על ידי מגזין טיים לאחד ממאה האנשים המשפיעים במאה ה20.

• תאריך לידה: 18 באוגוסט 1936 (גיל 87 שנים), סנטה מוניקה, קליפורניה, ארצות הברית
• ילדים: ג'יימס רדפורד, איימי רדפורד, סקוט אנתוני רדפורד, שונה רדפורד
• בת זוג: סיביל זגארס (2009–), לולה ואן ואגנן (1958–1985)
• גובה: 1.79 מ׳

רדפורד החל את קריירת המשחק שלו בשנות השישים של המאה העזרים, עם תפקידים שונים בסדרות טלוויזיה. אחת ההופעות הבולטות שלו בטלוויזיה הייתה ב"אזור הדמדומים" (The Twilight Zone), בשנת 1962. הוא גם שיחק רבות בברודוואי, הצלחתו הגדולה ביותר שם הייתה בהצגה יחף בפארק (Barefoot in the Park). בשנות השישים החלה לתפוס תאוצה קריירת המשחק שלו, בין סרטיו הבולטים היה "בוץ' קסידי וילדי הסאנדנס" שבו שיחק לצד פול ניומן, סרט זה זכה להצלחה רבה והפך את רדפורד לכוכב בלתי מעורער. סרטו הגדול ביותר של רדפורד שזכה להצלחה הגדולה ביותר, הוא הסרט "העוקץ" (The Sting), שיצא לאקרנים בשנת 1973, הסרט מדבר על עוקץ מתוחכם שאותו מבצעים רדפורד ושותפו לפשע, שמגולם על ידי פול ניומן.

ביוגרפיה

רוברט רדפורד נולד בסנטה מוניקה קליפורניה בשנת 1936, לאבא רואה חשבון שעבד בחברת נפט, צ'ארלס רדפורד, ולאמא עקרת בית, מרתה רדפורד. היה ידוע בילדותו כילד שובב שעשה הרבה צרות להורים שלו, הוא היה מסתובב בשכונה וגונב חפצים שונים, והכל בשביל הכיף, הוא לא גדל בסביבה ענייה ולא היה חסר לו כלום, אלא שהוא פשוט אהב לעשות זאת. שובבותו של רדפורד נמשכה גם בבגרותו, עד לימים שהוא למד בקולג' בקולורדו. רדפורד סולק מהקולג' בגלל הרגלי השתייה שלו, הוא נהג לשתות רבות עם החברים שלו, בירה ואלכוהול, ואהב לבלות ואת החיים הטובים. הנהלת הקולג' החליטה שסגנון החיים שלו הוא לא ראוי לסטודנטים, ועל אף שהיו לו ציונים די טובים, הנהלת הקולג' החליטה לסלק אותו מהלימודים. בקולג' הייתה לו מלגת בייסבול, והוא איבד אף אותה בגלל הרגלי השתייה שלו, מי שנתנו לו את המלגה האמינו שהוא מהווה דוגמה רעה לשאר הסטודנטים.

במהלך לימודיו בתיכון רדפורד גילה חיבה יתרה לציור ולקריקטורות, ולכן הוא החליט ללמוד במגמת אומנות בתיכון. לאחר נשירתו מהקולג' החליט רדפורד לנסוע לשנה לאירופה, לטייל בה, ולחיות חיים של אומן צעיר, שמקבל השראה ממקומות שבהם הוא מטייל, ומצייר להנאתו ולפרנסתו. עד מהרה גילה רדפורד כי הציור הוא אמנם תחביב יפה, אבל הוא לא יכול להחזיק אותו ולכלכל אותו כראוי, מה גם שהוא גילה שהציורים שלו אמנם היו יפים, אך הם לא היו יפים מספיק ולא היו להם הרבה מתעניינים. בעקבות זאת הוא החליט לחזור לארצות הברית ולנסות את מזלו בקריירה אחרת. הוא חזר לארצות הברית, אך עדיין רצה להישאר בתחום האומנותי, ולכן הוא החליט להתחיל ללמוד משחק בניו יורק.

עד מהרה רדפורד החל לקבל תפקידים בטלוויזיה ובתיאטרון, והוא החל לצבור ניסיון במשחק. הניסיון שהוא צבר וחזותו המרשימה, פתחו לו את הדלת לתפקידים יותר גדולים, עד שבשנת 1969 הוא קיבל את תפקיד הפריצה שלו, בסרט "בוצ' קסידי אנד דה סנדאנס קיד", הסרט הצליח מאוד וגרם לרדפורד לפרוץ לתודעה של ההמונים והוא נהפך למפורסם בין לילה. אולם הפריצה הגדולה של רדפורד הגיעה בגיל מאוחר יחסית, הוא פרץ לתודעה בעקבות הסרט בוצ' קסידי רק בגיל 33, אם נשוואה זאת לשחקנים אחרים בזמנו, כמו למשל קלינט איסטווד, מרלון ברנדו, אל פצ'ינו, רוברט דנירו, כולם היו צעירים יחסית כשהם פרצו לתודעה.

אולי הסרט בוצ' קסידי גרמו לרדפורד לפרוץ לתודעה, אבל הסרט "העוקץ" גרם לרדפורד להיות כוכב גדול בהוליווד, ואולי הכוכב הגדול ביותר, והפכו אותו לדמות להערצה על יכולות המשחק שלו, ולסמל מין בינלאומי.

את הכסף הגדול שלו רדפורד עשה בשנות ה 70 וה 80, כאשר הוא עשה סרטים אבים, שהצליחו גם מבחינה כלכלית, וזה היה בדיעבד שיא הקריירה שלו. את הכסף שלו רדפורד החליט להשקיע בנכסי נדלן שונים בארצות הברית, והייתה לו חיבה לחוות חקלאיות שאותן הוא אהב לקנות ולגדל בהן את הסוסים שלו. לרדפורד הייתה חיבה גדולה לסוסים, זה היה התחביב הראשי שלו, והוא אף עשה סרט מוצלח על סוסים, שנקרא הלוחש לסוסים.

רדפורד הכיר והתחתן עם אשתו הראשונה הרבה לפני שהפך להיות מפורסם, הוא התחתן איתה בשנת 1958, והתגרש ממנה בשנת 1985. לזוג נולדו ארבעה ילדים, כאשר אחד מהם מת בעריסה. ילדיו הלכו בעקבותיו של אביהם כאשר הם בחרו בקריירות אומנותיות, הבן הצעיר שלו בחר לעסוק בתעשיית הסרטים, והפך להיות לתסריטאי, הבת שלו בחרה לעסוק באומנות והפכה להיות ציירת במקצועה.

סגנון המשחק

סגנון המשחק של רדפורד הוא פסיבי במידה מסוימת, ולא אקטיבי, כמו שנקרא בעגה המקצועית. סגנון משחק פסיבי הוא משחק שמגיב למה שמתרחש סביבו, ולא יוזם את הדברים, הוא בדרך כלל רגוע לאורך כל הסרט, ומראה רמה גבוה של שליטה עצמית ושליטה ברגשותיו. ההתנהגות שלו נראית קרה בהתחלה, אך ככל שעובר הסרט הצופים לומדים להכיר אותו ולהתקרב אליו.

פילמוגרפיה:

"העוקץ" (the sting) 1973: אחד הסרטים הבולטים והמצליחים של רדפורד. בסרט זה מסופר סיפורם של שני נוכלי רחוב, שמבצעים רמאויות ועקיצות לפרנסתם, עד שיום אחד השותף של רדפורד נהרג בגלל עקיצה שהוא ביצע. רדפורד מחליט לנקום את מותו של חברו, ומגלה שמי שהרג אותו הוא גנגסטר בעל עוצמה, ומחליט שהנקמה האולטימטיבית בו היא לעשות לו עוקץ. לשם כך הוא יוצר קשר עם חבר ישן ומארגנים עקיצה גדולה ומתוחכמת, שבסופו של דבר מצליחה.

הצעה מגונה (Indecent Proposal) 1993: אחד הסרטים הקלאסיים של רוברט רדפורד. בסרט הוא מגלם גבר אמיד מאוד, שפוגש במקרה בבית קזינו איזה יפיפייה, המגולמת על ידי דמי מור, הוא פוגש אותה ביחד עם בעלה, והיא מוצאת חן בעיניו מאוד. דמי מור ובעלה סובלים מבעיות כלכליות ומעקלים להם את הבית. רדפורד מחליט להציע להם הצעה ייחודית, הוא מציע לזוג שהוא יבלה לילה עם האישה, דמי מור, בתמורה למיליון דולר. הזוג בהתחלה דוחה את ההצעה על התוקף, אך לאחר מחשבות רבות בנושא, והבנה כי הכסף הזה יכול לשנות את החיים שלהם, הם מסכימים, ובתנאי שזה יהיה רק ללילה אחד. אלא שאז מתברר שהמפגש לא נגמר בלילה זה, ורדפורד מחליט להמשיך ולחזר אחרי דמי מור, ולאט לאט הוא מעורב יותר בחיים שלה, ועם הזמן היא מתאהבת בו, נפרדת מבעלה, דבר ששובר את בעלה ומרסק אותו. בסופו של דבר רדפורד ודמי מור מגיעים להבנה שמקומה הוא לא איתו אלא עם בעלה, שאוהב אותה באמת, והיא מחליטה לחזור אל בעלה.

בימוי

רדפורד החל את קריירת הבימוי שלו בשנת 1980, עם הסרט "אנשים רגילים" (Ordinary People), שזכה אף הוא להצלחה רבה. הוא החל לביים סרטים משום שרצה לגוון את ההכנסה שלו, ולא להסתמך רק על משחק, רדפורד האמין שהוא הגיע לגיל שבו הוא עבר את השיא בקרייר המשחק שלו, ולכן החל לחפש אלטרנטיבות אחרות למשחק. הבימוי בניגוד למשחק, לא מתבסס רק על מראהו של השחקן, אלא גם על יכולותיו, ולכן קריירה שכזו יכולה להיות הרבה יותר ארוכה ופורייה מקריירת משחק.

את הסרט הראשון שביים הוא החליט לביים לאחר שקרא ספר מעניין, והחליט להפוך אותו לסרט. הספר והסרט נקראו "וואן פיפול". הסרט הראשון שהוא ביים חווה קשיים, והוא כמעט נטש את קריירת הבימוי שלו, הוא מספר שהציע את התסריט של הסרט לכמה חברות הפקה הוליוודיות, והם סירבו להפיק את הסרט בתואנה שהסרט הזה הוא לא כלכלי ולא יצליח בקופות, יחד עם זאת רדפורד לא וויתר עד שמצא מפיק הוליוודי שכן הסכים להפיק את הסרט. בסופו של דבר הסרט די הצליח מבחינה כלכלית, מה שנתן רוח גבית לקריירה שלו בבימוי.

הסרטים שאותם אהב לביים רדפורד היו בדרך כלל סרטים אפלים עם סיפור קודר, בנוסף לכך, רדפורד נחשב לאינטלקטואל די רציני, גם במשחק שלו וגם בבימוי שלו, ולכן הסרטים שאותם הוא בחר לביים היו סרטים בעלי משמעות רבה וסיפורי עלילה מורכבים. עובדה זאת לא תמיד הקלה עליו, כי סרטים כאלה לא תמיד מושכים את הקהל באופן מיידי, אלא מושכים קהל שהוא קצת יותר מתוחכם, ודבר זה יכול לפגוע בהצלחה הכלכלית של הסרטים שאותם הוא ביים.

מה שעזר לרדפורד להצליח בעולם הבימוי, הוא הקשרים שאותם הוא כבר בנה לאורך שנים עם אנשי מפתח בתעשייה ההוליוודית. העובדה שמפיקים ובאים אחרים הכירו אותו, את אופיו ואת המוניטין שלו, עזר לו לקבל קרדיט על הניסיון שלו בקריירת המשחק, והוא השתמש בקרדיט זה, למרות שלא הצליח בהתחלה, הוא המשיך לנסות עד שהצליח. בנוסף לכך, קשרים אלה וקרדיט זה עזרו לו גם להכניס שינויים בעולם הבימוי, הוא הכניס סרטים חדשניים עם עלילות מסובכות, מה שלא היה נהוג בהוליווד, וההצלחה המסחרית שלהם הראתה להוליווד שאפשר להצליח בגדול גם עם סרטים כאלה.

כאשר רדפורד החל לביים, הוא זכר את הימים הקשים שהיו לו בתחילת הקריירה, והייתה לו הזדהות עמוקה עם שחקנים שנמצאים בתחילת דרכם ורוצים להצליח בתעשייה. ולכן רדפורד החליט ללהק לסרטיו שאותם הוא ביים שחקנים חדשים ולא מוכרים יחסית, וזאת על מנת לתת להם הזדמנות להצליח, וזאת למרות שהיו זמינים לו שחקנים אחרים מפורסמים יותר. ההחלטה הזאת לתת הזדמנות לשחקנים חדשים יחסית, לא התקבלה בעין יפה אצל מפיקי הסרטים, הם עדיפו ללכת על משהו בטוח יותר, וזאת על מנת להבטיח את הצלחתו של הסרט, אך לרדפורד היה מספיק קרדיט אצלם על מנת שיוכל לעשות מהלך שכזה.

בנוסף לכך, רדפורד לא אהב לביים סרטים שיהיו מיועדים רק למיינסטרים, הוא האמין שסרטים כאלה הם סרטים משעממים ולא מוסיפים ערך מוסף לקהל. הוא אהב סרטים שקוראים תיגר על המוסכמות החברתיות הרחבות, כאלה שיאתגרו אותו, את השקחנים ואת המפיקים של הסרט.

במסגרת עבודתו כבמאי, רדפורד היה חבר בהנהלתו של פסטיבל סאנדנס, וכחלק מעבודתו הוא קיבל החלטות אילו סרטים לקדם. בגלל העובדה שהוא הזדהה עם שחקנים חדשים בתעשייה, הוא אה לתת הזדמנות ליוצרי סרטים עצמאיים שנמצאים בתחילת דרכם, וזאת מתוך הזדהות איתם. שאר המנהלים בפסטיבל לא התלהבו כל כך מהרעיון הזה, משום שהם חשבו שזה פוגע ביוקרתו של הפסטיבל, ולא מוסיף לו ערך. בתגובה להתנגדותם זאת, עלה לרדפורד רעיון, במקום להחליט איזה סוגי סרטים יהיו בפסטיבל, אפשר לחלק את הפסטיבל לקטגוריות, אפשר לשמור על הקרנת הסרטים המסורתיים, וליצור קטגוריה חדשה של סרטים עצמאיים, ולהציג סרטים של יוצרים חדשים שנמצאים בתחילת דרכם, ויוצרים סרטים בצורה עצמאית. מצב זה אפשר את סיפוקם של שני הצדדים.

יוזמתו זו של רדפורד על שימת דגש על יוצרים חדשים ועצמאיים, השפיעה רבות על הוליווד, ועל טרנדים בהוליווד בשנות ה 90. יוזמתו זו של רדפורד הייתה באמצע שנות ה 80, ושימת הדגש על יוצרים עצמאיים יצרה בשנות ה 90 טרנד בהוליווד של יצירת סרטים עצמאיים, יוצרים רבים החלו לייצר סרטים באופן עצמאי, כי הם ראו שיש איך להצליח וישנה במה לסרטים אלה, ומצד שני גם הקהל החל להתעניין בסרטים אלה ואהב אותם. דבר זה שינה את איך שהסרטים היו בשנות ה 90, הם היו מלאים מאוד בסרטים עצמאיים, והם השפיעו גם על סרטי המיינסטרים.

רדפורד נולד בשנת 1936 בסנטה מוניקה שבקליפורניה, לאבא רואה חשבון ולאמא עקרת בית. יש לו אח חורג בשם וויליאם מצד אביו, מנישואיו הראשונים של אביו. שורשיו של רדפורד הם ממקורות אנגליים ואיריים, כאשר אבות אבותיו היגרו לארצות הברית במאה ה 19.

תפקידיו הזכורים ביותר

תפקידו הראשון שקיבל משמעות והוא זכור על ידי רבים הוא התפקיד בסרט "ת'יס פרופרטי איז קונדמנד". בסרט זה רדפורד משחק את תפקיד פועל של חברת רכבת שמגיע לעיירה קטנה בארה"ב על מנת לסגור את תחנת הרכבת המקומית. תחנת רכבת זו היא עורק החיים של העיירה, וסגירתה תהווה מכת מוות לעיירה כולה. בעיירה הוא פוגש באישה צעירה טובת מראה, ובין השניים מתפתח רומן. האיזה מנסה לשכנע את רדפורד שלא לסגור את תחנת הרכבת, ולאורך כל הסרט ישנו ריקוד בין השניים, כאשר כל אחד מנסה להזיז את הרומן לכיוון שהוא רוצה. תפקיד זה זכור בעיקר בגלל סיפור האהבה שמתפתח בין השניים, שמראה לנו את הצד הטוב של רדפורד, ואת יכולתו לגרום לקהל להאמין בסיפור שאותו הוא מספר, סיפור האהבה עובר מסך בצורה נהדרת וגורם לצופה להאמין בקיומו של הרומן הזה.