Skip to content

סיוע בסמינריון שלכם- לחצו כאן

קורס סוגיות מרכזיות בעבודה קהילתית

קורס סוגיות מרכזיות בעבודה קהילתית

בחינת בית – מועד א’

1.א. אסטרטגיה להשגת המטרות:

מטרותיו העיקריות של הפרויקט היו להעלות את המודעות לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות והורדת חסמים התרבותיים כלפי אנשים אלה. האסטרטגיה הראשית שננקטה בכדי להשיג את המטרות האלה הייתה לחשוף את האנשים, במקרה שלנו התלמידים והסטודנטים, כלפי האנשים עם המוגבלויות הפיזיות והנכויות.

האסטרטגיה של החשיפה כללה מפגשים שין אישיים בין התלמידים לאנשים עם המוגבלויות במסגרת ימי פעילות מיוחדים שאורגנו על ידי מבצעי הפרויקט, המפגשים האישיים כללו שיח בין הצדדים, כאשר האנשים עם המוגבלות הסבירו לתלמידים על המוגבלות שלהם ועל אורח חייהם היומיומי, בנוסף לכך התקיימו פעילויות פיזיות שנועדו לדמות את אורח חייהם של המוגבלים, כך למשל התלמידים ביצעו פעילויות שכללו שימוש בכיסא גלגלים, או פעילויות שכללו הגבלה על הראייה והגבלה על השמיעה, בכדי לדמות אנשים שיש להם מוגבלות ראייתית או שמיעתית.

הנימוק העיקרי לבחירתה של אסטרטגיה זו, היא בשל העובדה שכאשר ישנו מגע בינאישי בין שני אנשים זרים, שני האנשים שוכים להכיר אחד את השני בצורה אותנטית, ואם ישנם דעות קדומות כלפי אנשים עם מוגבלויות, הדעות הקדומות האלה יופרכו, ולכן החשיפה של התלמידים כלפי האנשים עם המוגבלויות תעזור להשיג את מטרת הפרויקט, ולהעלות את המודעות בקרב אותם סטודנטים כלפי אנשים עם מוגבלויות וכלפי צרכיהם הייחודיים.

עוד נקודה היא, שכאשר התלמידים זוכים להתנסות באורח חייהם היומיומי של האנשים עם המוגבלויות, דרך ההתנסות בפעילויות הפיזיות שנועדו לדמות את המוגבלות שלהם, כמו למשל התנועה עם כיסא גלגלים, תיתן לתלמידים פרספקטיבה שונה לגבי דרך החיים היומיומית האמיתית שאותה חיים אנשים אלה, והם יזכו להיות בנעליהם ליום אחד, וכך הם יוכלו להבין את צרכיהם המיוחדים. אם התלמידים יוכלו להכיר את צרכיהם של האנשים המוגבלים בעקבות הפעילויות, יהיה להם יותר קל לעזור לאנשים אלה בעתיד.

ג. התייחסות ביקורתית לאסטרטגיה הננקטת:

נקודה אחת שאפשר להעלות לדיון היא שהאסטרטגיה שננקטה של החשיפה של התלמידים והסטודנטים לאנשים עם המוגבלויות, שזוהי אסטרטגיה שיכולה לעבוד טוב מאוד, אולם יעילותה לטווח הארוך מוטלת בספק, נכון שהתלמידים יכירו מקרוב את האנשים עם המוגבלויות ותהיה העלאת מודעות, אבל מה קורה לאחר תקופה מסוימת שבה התלמידים לא פגשו את האנשים האלה, והמודעות שלהם עלולה לרדת שוב, לכן לפי דעתי ישנו צורך בחשיפה מתמשכת של הקהילה, במקרה הזה התלמידים, לאנשים שיש להם מוגבלות, בכדי לשמור על רמת מודעות גבוה לאורך זמן, ובכך לשפר את מעמדם של האנשים עם המוגבלות.

נקודה נוספת להתייחסות היא שהחשיפה של התלמידים כלפי האנשים עם המוגבלות נעשתה רק במסגרת בית הספר או האוניברסיטה, אולם כדי שהתלמידים יקבלו פרספקטיבה מלאה על חייהם של האנשים עם המוגבלות, ישנו צורך לבצע חשיפה רחבה יותר, שתכלול התנסות של התלמידים בחייהם היומיומיים של האנשים עם המוגבלות, וכך הם יקבלו נקודת מבט יותר רחבה לגבי חייהם וצרכיהם המיוחדים.

בנוסף לכך, החשיפה של אנשים אלה רק לתלמידים וסטודנטים, היא לא מספיקה, אמנם תלמידי אלה מהווים חלק חשוב בקהילה, אבל ישנו צורך לחשוף אנשים אלה גם כלפי אנשים נוספים בקהילה, שגם הם יוכלו לעזור לשפר את חייהם של האנשים עם המוגבלות, הכוונה לא רק לפלח מסוים באוכלוסייה, אלא לכל מגוון האוכלוסייה.

2. א. שיתופי פעולה:

כן מתקיימים שיתופי פעולה במסגרת הפרויקט הזה. ראשית כל ישנו שיתוף פעולה עם הדיקאנט של אוניברסיטת חיפה, שהוא בעל תפקיד בארגון שאתו אנו משתפים פעולה, המטרה של שיתוף הפעולה עם דיקאנט הסטודנטים, היא בגלל שהדיקאנט הוא הסמכות הראשית של האוניברסיטה, ושיתוף פעולה עמו נותן רוח גבית, לגיטימציה וסמכות לכל הפרויקט, שנית כל הדיקאנט הוא בעל סמכות להקצות לפרויקט משאבים, כגון זמן ושטח פעילות.

שיתוף פעולה נוסף הוא עם בית הספר לעבודה סוציאלית. מטרתו העיקרית של שיתוף פעולה זה, היא העובדה שבית הספר לעבודה סוציאלית הוא סמכות חשובה הנוגעת לנושא של הפרויקט, הפרויקט הוא פרויקט סוציאלי, עם מטרות סוציאליות, ושיתוף פעולה זה מקנה לפרויקט את הכלים הנכונים לבצע את הפרויקט בצורה הכי טובה שאפשר.

עוד שיתוף פעולה הוא עם אגף הרווחה במחלקת שיקום של עיריית חיפה. שיתוף פעולה זה הוא חשוב מאוד, משום שאגף השיקום בעיריית חיפה, תפקידו לדאוג לאנשים עם מוגבלות, להסיר את החסמים שיש להם עם האוכלוסייה הכללית, ולשפר את חייהם באופן כללי. הפעילות עם אגף השיקום נותנת לגיטימציה נוספת לפרויקט, ועוזרת לנו לגייס משאבים חשובים לניהול הפרויקט, כמו למשל עזרה מקצועית של אנשי האגף בייעוץ ובביצוע הפרויקט.

ב. דרגת שיתוף הפעולה:

דרגת שיתוף הפעולה של קהל היעד בפרויקט זה היא בדרגה של “טיפול”, הפעילות היא פעילות קצת יותר ארוכת טווח, ומטרתה היא פתולוגיה של הציבור, אנו נותנים לקהל היעד להיות מעורב בבעיה שמרכז הפרויקט, אבל לא בתיקון ממסדי שצריך להיות כדי לתקן את הבעיה. באמצעות הפרויקט אנו מנסים בעצם לטפל בהתנהגותו של קהל היעד, על ידי העלאת המודעות שלו לגבי אנשים עם מוגבלויות, אולם הפרויקט לא מנסה לתקן את התייחסות הממסד לאנשים אלה על מנת לשפר את מצבם, כמו למשל הקדשת יותר תקציבים להטמעת אנשים אלה בחברה, מה שיכול לפתור את הבעיה בצורה שורשית (Arnstein, 1969), (טליאס, דוניץ, שמעוני, ופיורקו, 2007).

לפי דעתי יש להגביר את רמת שיתוף הפעולה עם קהילת היעד, ולהעלות אותה לדרגת שיתוף פעולה של “שותפות”, שבה יש לקהל היעד חלק פעיל בניסיון לשפר את המודעות לגבי צרכיהם של האנשים עם הצרכים המיוחדים, אנו חולקים איתו את הכוח ואת האחריות של הפרויקט, דוגמה לכך יכולה להיות שקהל היעד יתבקש לקחת יוזמה בניסיון להעלות את המודעות כלפי אנשים אלה, ולעשות ניסיון להעביר הלאה לאנשים אחרים את הידע שהוא קיבל במהלך הפרויקט לגבי אנשים אלה, למשל כמו חברים ומשפחה ולהעלות את המודעות גם אצלהם (Arnstein, 1969) (טליאס, דוניץ, שמעוני, ופיורקו, 2007).

ג. פעולות לשימור דרגת שיתוף הפעולה:

ישנם דרכים שונות לשמירה על דרגת שיתוף הפעולה, דרך אחת היא להטמיע את החשיבות של הפרויקט ואת מהותו, ואת רמת ההשפעה שלו על חייהם של האנשים עם המוגבלות. אם קהל היעד יבין שהפרויקט הוא בעל חשיבות רבה, המשפיע באופן מהותי על איכות חייהם של האנשים עם המוגבלות, תהיה לו יותר מוטיבציה לשמור על רמת ההשתתפות שלו בפרויקט הזה.

דרך נוספת לשמור על רמת שיתוף הפעולה של קהל היעד, היא לתמרץ אותו בהטבות חומריות וכספיות, בדרך זו לקהל היעד תהיה מוטיבציה לשמור על רמת המעורבות שלו בפרויקט. את ההטבות החומריות והכספיות לקהל היעד אפשר לקבל בדרך של תקציבים מהאגף לשיקום בעיריית חיפה, שמקבל את תקציביו מעיריית חיפה, מדובר בעצם בכספי מסים של הציבור.

בנוסף לכך אפשר גם ליצור עניין בקרב קהל היעד על מנת שזה ישמור על רמת המעורבות שלו בפרויקט, ואת זאת נין לעשות במספר דרכים, למשל אפשר לחלק את קהל היעד למספר קבוצות, וליצור תחרות בריאה בין הקבוצות, ולגרום להם להתחרות אחד עם השני, לגבי מי יעזור יותר לאנשים עם המוגבלות, וכך לשמור על רמת עניין גבוה בקהל היעד.

3.א. חוויה מקצועית אישית:

חוויה אישית שהייתה לי במהלך ביצוע הפרויקט, הייתה חוויה שבה ראיתי כיצד קהל היעד של הפרויקט, שהיו תלמידים וסטודנטים, הגיבו בצורה חיובית לאנשים עם המוגבלויות, והביעו נכונות לשיתוף הפעולה עם הפרויקט, ואף הביעו יוזמה לגבי עזרה אפשרית לאנשים אלה, גם אחרי סיום הפרויקט, בחייהם האישיים של אנשים אלה. בהתחלה, כשהתחלנו את הפרויקט, הייתי קצת ספקנית לגבי מידת הצלחתו של הפרויקט, ותהיתי האם הפרויקט יצליח, לא הייתי בטוחה בהצלחתו, אבל כשראיתי כיצד מגיבים התלמידים לפרויקט, הופתעתי לטובה מרמת הקבלה שלהם את מטרות הפרויקט וחשיבותו, ואפילו מעבר לכך, שהם אפילו לקחו יוזמה לעזור מעבר לפרויקט, הדבר הזה מלמד אותנו שאנשים יש להם רצון טוב לעזור, והם אוהבים לעזור לחלש בחברה, והדבר הזה מאוד מעודד. התלמידים והסטודנטים לא הפתיעו רק אותי, אלא גם את האנשים עם המוגבלות שהגיעו להרצות בפרויקט הזה, וגם הם לא היו בטוחים לגבי הצורה שבה יקבלו אותם, ובסופו של דבר הם היו מרוצים מאוד מכל המפגש הזה, והם הרגישו מאוד בנוח, כי קיבלו אותם יפה.

ב. נקודות חוזק וחולשה:

אחת מנקודות החוזק בהתערבות שלי בפרויקט הזה היא הארגון היעיל של כל הפרויקט הזה. בפרויקט היו מעורבים שותפים רבים, ביניהם דיקאנט האוניברסיטה, ביה”ס לעבודה סוציאלית, ואגף השיקום של עיריית חיפה, היה צורך לתאם בין כל הצדדים שהיו מעורבים בפרויקט, ולנהל אותם בצורה יעילה, על מנת שכל צד ידע מה התפקיד שלו בפרויקט ומה נדרש ממנו, בסופו של דבר הפרויקט התבצע בצורה טובה מאוד ומסודרת, יותר ממה שהיה צפוי.

נקודת חוזקה נוספת היא העובדה שהצלחתי ליצור חיבור טוב מאוד בין התלמידים והסטודנטים, לבין האנשים עם המוגבלות, ודבר זה לא מובן מאליו, לא תמיד מצליחים שני אנשים זרים להתחבר אחד עם השני בצורה טובה, ובמהירות שכזאת, הפעילויות שנעשו בפרויקט, עזרו לשבור את הקרח, ולקרב בין שני הצדדים.

נקודה אחת לשיפור היא שהפרויקט היה צריך להתחשב בעובדה שחלק מהסטודנטים רצו לקחת יוזמה ולעשות פעילות גם מעבר לסיומו של הפרויקט ולהמשיך לעזור לאנשים עם המוגבלות, והיה צריך לתת לכך מענה, כלומר היה צריך לתת את התשתית לסטודנטים לעזור לאנשים אלה באופן קבוע, ולטווחים יותר ארוכים, כמו למשל להפנות אותם לתכניות התנדבותיות שונות שעיר חיפה, או שהם ישמור על קשר עם מחלקת השיקום של עיריית חיפה, לגבי פעילותם ההתנדבותית.

ג. מה למדתי בעקבות הפרויקט:

נקודה אחת שלמדתי היא שבכל פרויקט קהילתי, קהל היעד של הפרויקט יכלול אנשים שיגביו בצורה בינונית לפרויקט, ויביעו התעניינות מינימלית, ומצד שני ישנם אנשים שיביעו התעניינות מעבר לרגיל, יתחברו בצורה טובה עם מטרת הפרויקט, וירצו לקחת יוזמה, לגבי פעילות המשך של הפרויקט, הלקח שנלמד מזה הוא שיש לקחת בחשבון את קיומם של אנשים אלה, ולעזור להם לקחת את היוזמה הזו, ולספק להם את התשתית שנדרשת לכך לפעילות ההמשך הזאת, כמו למשל להפנות אותם לגורמים ממסדיים מתאימים שיעזור להם לתמוך בקהל היעד מעבר לסיום הפרויקט, ובטווח הארוך.

עוד נקודה חשובה שלמדתי מפרויקט זה, היא שכל שינוי חייב להתחיל במודעות, המודעות היא השורש לפעולה או לשינוי, כל עוד האנשים לא מודעים לבעיה מסוימת, לא תהיה להם בכלל את האופציה לשנות את ההתנהגות שלהם, בגלל שהם לא יודעים שהיא קיימת, ולכן שינוי המודעות הוא רק הצעד הראשון, שיגרום לשינוי היותר רחב, ויעזור לקהל היעד.

עוד משהו חשוב שלמדתי הוא שבכל פרויקט קהילתי, זה חשוב מאוד לקבל כמה שיותר שיתופי פעולה, עם גורמים אחרים, שהיו רוצים להשתתף בפרויקט, הדבר הזה חשוב, משום שהוא עוזר להשיג משאבים נוספים לביצוע הפרויקט, ובנוסף לכך הוא עוזר להשיג את הלגיטימציה, ואת המסכות הנדרשת לביצוע הפרויקט.

ד. מה אאמץ ומה אעשה אחרת :

הדבר הראשון שהייתי מאמצת מהפרויקט הזה לפרויקטים הבאים, הוא הפעילויות שנעשו בשיתוף התלמידים והאנשים עם המוגבלויות, לפעילויות האלה יש יתרונות רבים, וביניהם שהם עוזרים לשני הצדדים להתחבר אחד עם השני, ולהסיר את המחסומים והסטיגמות שהיו לשני הצדדים. בנוסף לכך פעילויות אלה עוזרות לעורר עניין והתלהבות בקרב קהל היעד, משום שהן מספקות התנסות מעשית במהלך הפרויקט, ועצם העובדה שישנה פעילות, יוצרת תחרות ומעודדת את קהל היעד.

עוד משהו שהייתי משאירה, הוא העובדה שבפעילויות שנעשו, לקהל היעד הייתה את האפשרות לבחור סוגים שונים של פעילות, שבה הם יכלו להתנסות במוגבלויות שונות של שיש לאנשים שבפרויקט, עצם העובדה שיש גיוון יוצר עניין אצל המשתתפים, הן קהל היעד, והן האנשים עם המוגבלויות.

מה שאולי הייתי עושה אחרת בפרויקטים הבאים, הוא שהייתי מנסה למצוא דרכים לעודד את קהל היעד לקחת יוזמה להשגת מטרותיו של הפרויקט, גם אחרי שהפרויקט עצמו יסתיים, למשל אם הם רוצים להמשיך ולעזור בדרכים שונות שהם יחשבו עליהם, הם יוכלו לעשות זאת, רק שמנהלי הפרויקט צריכים לספק להם את הכלים הראויים לכך.

מקורות-

טליאס, מ., דוניץ, י., שמעוני, ד., ופיורקו, י. (2007). המדריך לשותפויות בין מגזרים. ירושלים: ג’וינט ישראל.

Arnstein, S. (1969). A Ladder of Citizen Participation. Journal of the American Planning Association, 35: 4, 216 — 224.