להצעת מחיר ללא התחייבות לכתיבת סמינריון צרו קשר:
>>צור קשר<<
עבודה סמינריונית
מחקר– ההשפעה של ספורט על יכולת השתלבותם של מיעוטים בחברה
מוגשת לד"ר נטע האילן
בקורס : ספורט וחברה
מספר הקורס: 10583
מגיש:
תאריך:
תוכן עניינים
1. רקע על הספורט בעת המודרנית.. 5
2. התפקידים שממלא הספורט בחברה. 9
3. הספורט כדרך לניעות חברתית.. 13
4. הספורט בישראל כדרך לקידום המיעוט הערבי בחברה הישראלית.. 17
5. מקרי בוחן של בני מיעוטים שהצליחו בעזרת הספורט. 21
מבוא
בספרות המחקר, ספורט מוכר ככלי פופולרי ומתאים היטב לשילוב חברתי ברמה האזרחית והפוליטית. ישנן תוכניות ברמה הלאומית במדינות שונות שנועדו לאחד קבוצות מיעוט באמצעות כלי הספורט, וסוגייה זו נראית חשובה מתמיד. אינטגרציה אתנית הופכת לאחד האתגרים החברתיים-פוליטיים המאתגרים ביותר בחברות מערביות. באמצעות ספורט, מערכת היחסים בין תושבי המקום לזרים משתנה באופן דרמטי. כתוצאה מהשתתפות בפעילויות ספורט, יותר ויותר זרים הופכים לזרים פחות (לידור, 2016).
ההזדמנויות בספורט לפיתוח מיומנויות, יכולות לפתוח את הדלת לאינטגרציה חברתית, וגם לאפשר אינטגרציה כלכלית או השתלבות מלאה בחברה. בהתאם ליוזמות של מדינות מודרניות באמצעות אסטרטגיות ספורט ושילוב לאומי, שילובם של מיעוטים אתניים יכול להקל על התפתחויות אלה. מאמציהן של מדינות המערב לשלב באמצעות ספורט התמקדו בספורט חברתי או קבוצתי כדרך טובה להשתלב בין ענפי ספורט (לידור, 2016).
ספורט קבוצתי חברתי מאורגן ומובנה, ופעילות גופנית מתמשכת יכולים להביא יתרונות רבים לנוער ולמבוגרים. החוויות החיוביות של ספורט ואורח חיים פעיל ממלאות תפקיד חשוב בחייהם של צעירים. אחד המאפיינים הבולטים של ספורט קבוצתי הוא תחושת הקהילה שנוצרת על ידי פעילות זו. תוכניות ספורט חברתיות מספקות תיווך חזק לאינטראקציה בין אנשים. היתרונות החברתיים של השתתפות בספורט בתוך התרבות נובעים מתרומה של שיתוף תרבותי ליצירת קשרים חברתיים משמעותיים יותר. כן (פרץ, 2020).
סביר שהספורט יתרום לתהליך האינטגרציה החברתית-כלכלית, אך ניתן למצוא רלוונטיות על סמך ההשפעות הממשיות והקיימות של השתתפות בספורט על תהליך האינטגרציה של המיעוטים בחברה. במילים אחרות, לתרום תרומה משמעותית לתהליך האינטגרציה של החברה כולה (פרץ, 2020). נשאלת השאלה אילו קריטריונים מתאימים לתכנון ויישום פרויקטים בתחום אינטגרציה באמצעות ספורט.
מטרתה של עבודת מחקר זו היא לבדוק כיצד הספורט בישראל יכול להוות כלי לניעות חברתית של מיעוטים בישראל, ובמיוחד המיעוט הערבי בישראל כמקרה בוחן. ולכן שאלת המחקר היא כיצד ספורט תורם לשילוב חברתי-כלכלי של מיעוטים בחברה? על מנת לענות על שאלת מחקר זו שיטת המחקר תהיה השיטה העיונית, כדי לבדוק את שאלת המחקר יסקרו מחקרים שונים מהארץ ומהעולם, שבדקו את הנושא של שילוב מיעוטים בחברה מבחינה חברתית וכלכלית. המחקרים שיסקרו בנושא זה יהיה עדכניים ככל האפשר, על מנת לתת תמונה עדכנית של הספרות המחקרית בנושא.
1.רקע על הספורט בעת המודרנית
כיום, לא ניתן להבין לגמרי את החברה והתרבות העכשווית מבלי להכיר את הספורט. אנו מאכלסים עולם שבו ספורט הוא תופעה בינלאומית, חשוב שהפוליטיקאים ומנהיגי העולם יהיו קשורים לאישי ספורט, הוא תורם לכלכלה, חלק מהיחסים הבינלאומיים הגלויים ביותר קשורים לאירועי ספורט, הספורט הוא חלק מהמרקם החברתי והתרבותי של יישובים, אזורים ומדינות שונות, הפוטנציאל הטרנספורמטיבי שלו ניכר בחלק מהאזורים העניים ביותר בעולם. הספורט חשוב לתעשיית הטלוויזיה והקולנוע, תעשיית התיירות, והוא קשור באופן קבוע לבעיות חברתיות ולנושאים כגון פשע, בריאות, אלימות, חלוקה חברתית, הגירת עבודה, התחדשות כלכלית וחברתית ועוני (Ekholm, & Lindström Sol, 2020).
אנו חיים בעולם שבו כל שכבות האוכלוסייה מזדהות עם הספורט בדרך כלשהי. ניתן לומר זאת מבלי להכחיש את העובדה כי קיים פער עצום בין המעמדות בעולם כיום, אך למרות זאת הם מקבלים את הספורט העולמי כתרבות אוניברסלית. במובנים מסוימים הספורט העולמי מעולם לא הצליח יותר. המשחקים האולימפיים כוללים ספורטאים מ -200 מדינות, מושכים מיליוני דולרים בכספי חסויות, ונצפים בטלוויזיה על ידי מאות מיליונים. הכוח החברתי והמסחרי של הספורט הופך אותו לכוח פוטנציאלי חזק בעולם המודרני, לטוב ולרע. זה יכול להיות כלי של דיקטטורה, סמל לשינוי דמוקרטי, ויכול ליצור מלחמות ולקדם פיוס בינלאומי. כמעט כל ממשלה ברחבי העולם מקצה משאבים ציבוריים לתשתיות ספורט בגלל היתרונות הנתפסים של הספורט לשיפור הבריאות, החינוך, יצירת מקומות עבודה ומניעת פשע. הספורט חשוב לאנשים, העקרונות של זהות, בינלאומיות, מסורת לאומית וסולידריות עולמית המובנים בתוך הספורט, כולם חשובים הרבה מעבר להישגים הספורטיביים לבדם. יחד עם זאת, יש שהציעו כי קיים משבר לגיטימי של אמון בספורט העולמי, והוא מתמודד עם לחצי שינוי, והוא צריך להיות מותאם למאה העשרים ואחת. משבר הספורט העולמי אינו של מסחריות, אלא של אמון בערכי הספורט (Smart, 2018).
לימוד הספורט, התרבות והחברה אינו עוד תחום מחקר אקדמי חדש. דורות של סוציולוגים והיסטוריונים העלו שאלות סוציולוגיות והיסטוריות קלאסיות ביחס לארגון הספורט, תפוצתו והחלק שהוא מילא בהקצאת כוח והפעלתו. לימוד הספורט, התרבות והחברה כיום הוא פחות מרכיב שולי במדעי החברה ותחומים אחרים, כולל גיאוגרפיה, מדע המדינה והיסטוריה. היקף ותוכן הספורט, התרבות והחברה יכולים להיות רחבי היקף, מאחר ותתי תחומים מיוחדים ושונים הולידו מומחיות ותחומי מחקר שונים. התפוצה של רעיונות יחד עם הבנה מושכלת של הספורט עצמו מספקים דרך מעוררת לא רק לפיתוח ספורט, אלא גם לניתוח התרומה שלו לחברה, ולבסוף ניסיון לתרום לשינוי חברתי ולהתערבות בעולם בו אנו חיים, באמצעות הספורט (Jarvie, 2013).
תיאוריות הגלובליזציה ביחס לספורט נוטה להתמקד בהתפשטות הספורט ברחבי העולם במונחים כלכליים, תרבותיים ופוליטיים. בתהליך זה הטענה היא שמדינת הלאום והלאום כבר אינם חשובים כמו התצורות הגלובליות או האירופיות. ישנן שתי הגדרות עיקריות לגלובליזציה. אחת היא קהילה של אזרחים אנושיים שיכולה לפעול כקבוצה, שמדברת במונחים של חשיבה גלובלית ומתנהגת באופן מקומי. השנייה היא של שוק חופשי ללא פיקוח שבו ההון הוא מלך, והעניים נותרים להיאבק בתוצאות של הסרת הפיקוח, ההפרטה והמסחר הבינלאומי על ידי תאגידים בינלאומיים. חסידי הגלובליזציה טוענים בדרך כלל כי אנו חיים בעידן בו צומח עולם בינלאומי חדש, המאפיין תחרות גלובלית על שווקים, צרכנים ותרבות. היבט של צורת הגלובליזציה שמונעת על ידי השוק החופשי, הוא שהשווקים מחליטים לגבי נושאים כמו פנסיה בזקנה, אם יטופלו אנשים הסובלים מבעיות בריאות ורעב באפריקה, ואילו צורות משחקים וספורט יקבלו תמיכה, או אפילו אם באזורים מסוימים יהיו מועדוני כדורגל או לא (Tan, & Houlihan, 2013).
מבקרי הגלובליזציה מתעקשים כי התהליך וההתפתחות של הספורט העולמי לא נוצרו במלואם ולא יצרו עולם שעשוי להיות מוגדר על ידי שווקים חופשיים או מדינות לאום פסיביות. הגלובליזציה עשויה להתקיים כתהליך והיא לא נקודת הסיום. התנועה לשינוי גלובלי מכונה לעתים קרובות תנועת אנטי-גלובליזציה או אנטי-קפיטליסטית, שרואה את הגלובליזציה כתהליך שנועד במידה רבה להבטיח שאליטות עשירות יהפכו לעשירות יותר על חשבון מדינות עניות יותר. הגדרה מתונה יותר היא שלגלובליזציה יש פוטנציאל להיות טובה או רעה. יש לה פוטנציאל לגרום לשיתוף של תרבויות, וזאת מתוך הצמיחה הכלכלית והסחר החופשי. בהקשר ספורטיבי, יתכן וניתן לטעון כי תרבות ספורטיבית ומסורות ספורט, צריכות להיות מוכרות לפחות באותה מידה כחברתיות ותרבותיות, והן חשובות אפילו אם הן הפכו להיות ממוסחרות בעולם הגלובלי. הרעיון הוא שהספורט הגלובלי היום הפך להיות ממוסחר מדי, וישנם רבים שמתנגדים לכך, ושואפים להחזיר את הספורט למסורת הישנה שלו, כחלק מהתרבות והזהות הלאומית של העמים השונים (Jarvie, 2013).
דברים אלה מובילים אותנו לספורט בעידן הפוסטמודרני. הפוסט -מודרניזם הביא את המודעות לקבלה של המודרניזם בכל תחומי החברה. באמצעות מודעות זו, מטא-נרטיבים באו לידי ביטוי בספורט, ומחקרים מצאו שנושאים של זהות והיררכיה, מושפעים על ידי הספורט הפוסט מודרני, וכל אחד מהם נחקר בהקשר לאינטראקציה חברתית או לתחרות. באמצעות המודעות של הפוסטמודרניזם, התבססה הדעה שהספורט המסחרי הוא אחד מהסממנים המובהקים לפוסט מודרניזם זה, זהו תהליך מיקור המעיד על תהליכי המקרו הגדולים יותר המתרחשים בחברה המודרנית (Tan, & Houlihan, 2013).
מסחור הספורט הוא לא בהכרח דבר רע. מקורם של קבוצות ספורט מקומיות רבות נבע מעסקים מקומיים. עבור רבים, קבוצות ספורט נתמכות על ידי עסקים מקומיים והקבוצות משתמשות בעסקים בעצמם, והן מהווים חלק בלתי נפרד מהכלכלה המקומית והארצית. תמיד היה מרכיב של מסחור בתוך הספורט, אך בפוסטמודרניזם חסות היא המפתח להישרדותם של מועדונים וקבוצות ספורט רבות. עם זאת, ניתן לטעון שהחדרת חסות ומסחור היא שיפור הספורט לטובה המאפשרות למארגנים להתמודד עם אתגרים שבעבר לא היה ניתן להתגבר עליהם (Smart, 2018).
מסחור הספורט לא גרם לאוניברסליות תרבותית, אלא שהוא תוצר של נסיבות טכניות, חברתיות וכלכליות ייחודיות. הספורט בארצות במדינות המערביות בעת המודרנית היה בדרך כלל פעילויות ספונטניות בלתי מובנות שהמשתתפים יזמו, תיאמו וניהלו. רק בחלק השני של המאה ה -19 הספורט המאורגן חצה את האוקיינוס מבריטניה הגדולה והגיע לאמריקה. באותו זמן, העיור אילץ מספר רב של אנשים לחיות במסגרות חדשות ולנטוש פעילויות פנאי מסורתיות, שכללו שתייה, סוציאליזציה, והימורים. המעמד הגבוה ביקש להחליף פעילויות אלה בפעילויות כמו בייסבול, מרוצי סוסים ואיגרוף (Smart, 2018).
תעשיית הספורט, שהציבה את הבמה למסחור עתידי, ענתה על הרצון הגובר לספורט מאורגן. יכולתה של תעשיית הספורט וציודי הספורט להשפיע על מארגני ליגות הספורט המקצועיות השונות, אפשרו להן למכור את סחורותיהם ולתפוס מונופול על מוצרי ספורט עד סוף המאה ה -19 (Smart, 2018). אבל התחרות התגברה במהירות, במהלך שני העשורים הראשונים של המאה ה -20, הגידול במכירות של מוצרי ספורט ושירותי ספורט הואץ בקצב מהיר. ספורט מסחרי במדיה ההמונית משך את העניין של רוב האוכלוסייה. ספורט ממוסחר היה אחד מכמה מעוזות גבריים (Tan, & Houlihan, 2013).
המשחקים האולימפיים סימלו את השימור של הערכים המסורתיים שהיו לספורט, האידיאל של המשחקים האולימפיים המודרניים עמד בניגוד גמור למסחריות של הספורט, אולם פרשנים רבים טענו כי אידיאליזם זה נפגע עד כדי כך שהאולימפיאדה היא כיום התגלמות המסחריות. בתחילת המאה ה -20 רובם המוחלט של המתחרים החובבים של המשחקים האולימפיים לא הרוויחו כסף מהשתתפותם. לעומת זאת, הספורטאים האולימפיים של היום רחוקים מחובבנים אלה של העבר. הוועד האולימפי הבינלאומי הכיר בזחילה הבלתי נמנעת של מסחריות ומקצועיות במשחקים האולימפיים, ובמקום לדרוש מהמשתתפים להיות חובבנים הם רק מבקשים שלמשתתפים תהיה "רוח חובבנית"(Smart, 2018).
המשחקים האולימפיים ספגו גם ביקורת בגלל הנטייה הגוברת לחסות של חברות על התחרות. בעוד שרוב המנהלים האולימפיים מכירים בצורך בתמיכה מהמגזר הפרטי, יש חשש משיעור העזרה והתמיכה של המגזר הפרטי. ארגונים עסקיים פרטיים הנעים בין יצרני משקאות קלים לחברות רכב, מתחרים על להיות נותן החסות הרשמי של המשחקים האולימפיים (Smart, 2018).
ולכן, המסקנה מפרק זה היא שהרבה השתנה בעולם הספורט מאז הכנסתו לחברה מימי קדם. עם זאת, אנשים מסוימים יטענו כי ערכי הספורט נותרו על כנם. בחברה המודרנית של ימינו, יהיה נכון לומר שספורט הוא תופעה עולמית, ושבכל העולם נהנים ממנו, והשפעתו של הספורט יכולה לעצב מדינות ותרבויות מבחינה כלכלית וחברתית. לספורט יש את הכוח להשפיע על החברה ולרתום קהל עולמי. המשחקים האולימפיים והמונדיאל בכדורגל נצפים על ידי מיליונים ברחבי העולם, ולאחרונה גם משחקים מקומיים במדינות מסוימות הפכו לעולמיים, כל זאת בנוחות של צפייה מהבית או במרחב חברתי עם חברים (Jarvie, 2013).
2.התפקידים שממלא הספורט בחברה
ספורט הוא תופעה חברתית חשובה בכל רמות החברה המודרנית, המספק השפעה רבה על תחומי מפתח בחיי החברה: הוא משפיע על יחסים לאומיים, חיי עסקים, מעמד חברתי, צורות אופנה, ערכים אתיים, אורח חיים של אנשים. אכן, לתופעת הספורט יש כוח סוציאליזציה רב עוצמה. פוליטיקאים ראו כבר זמן רב את הספורט הלאומי כתחביב, המסוגל לאחד את הקהילה עם רעיון לאומי מאוחד, למלא באידיאולוגיה, ולתת רצון לאנשים להצליח ולנצח. בארה"ב, למשל, בשנות ה -60, ספורט, שהפך לתשוקה לאומית, שהוכרז כמודל של החברה האמריקאית, ומאז שנות ה -70 וה -80 הספורט בארה"ב הפך ל"דת השנייה", על פי האמונה על ידי רוב האמריקאים. תפקיד חשוב בקידום הספורט שיחקה התקשורת, שעזרה להתגבר על מה שמכונה "מחסום פסיכולוגי" ביחס הציבור לפעילות גופנית (Dowland, 2011).
כיום, הספורט ממלא תפקיד כה דומיננטי בחיי היומיום. הודות לשכיחות האינטרנט והטלוויזיה, מבוגרים וילדים צורכים ספורט בקצב מדהים. כאשר איננו עוסקים פיזית בספורט, אנו משחקים אותם באמצעות משחקי וידאו, ואנו צופים בו בטלוויזיה. מעמד הסלבריטאים של ספורטאי צמרת מעיד על החשיבות שאנו מייחסים לאירועי ספורט (תמיר, לימור, חגי, 2020).
לפעולות אתלטיות, הן חובבניות והן מקצועיות, יש השפעה כלכלית, פוליטית ותרבותית עצומה על החברה שלנו. צפייה ומשחקי ספורט מספקים דרכים לברוח מהלחץ בחיי היומיום שלנו ולהתאחד כקהילה. אירוח אירועי ספורט יכול לשפר את התיירות וההכנסות של המדינה. ספורט בחברה יכול אפילו להשפיע על הבנתנו את התפקידים המגדריים והנושאים החברתיים כלכליים, והוא יכול לסייע במסגרת הזהות העירונית, האזורית והלאומית. ההשפעה העצומה של ספורט על התרבות ניכרת במיוחד בקרב אלה שאולי לא נהנים לשחק או לצפות בספורט, לעתים קרובות אנשים אלה עדיין יודעים את שמותיהם של שחקני מפתח, והם עשויים עדיין להתגאות לאומית במדליות אולימפיות. לא משנה המעורבות האישית, הספורט בדרך כלל מספק לכולם בחברה צורה כלשהי של סיפור משותף ומטרה משותפת. למעשה, הספורט בחברה הוא כה חיוני עד שהאו"ם הכריז עליהם כזכות אדם (לימור, תמיר, 2012).
ספורט, בהיותו אחד האמצעים החשובים ביותר לשיפור בריאות האדם, ההתפתחות הפיזית והשיפור, יש לו גם השפעה חיובית משמעותית על עולמו הרוחני, יחסו, רגשותיו, עקרונות מוסריים, טעמים אסתטיים, וקידום התפתחות הרמונית של אישיותו. הוא חשוב גם בפיתוח המגעים בין אנשים, לא רק בתוך מדינה אחת, אלא גם בינלאומית, ומשחק תפקיד משמעותי בהעמקת ההבנה ההדדית בין העמים, מסייע ביצירת אקלים של אמון ושלום. לכן, הספורט קשור קשר הדוק לתחומי התרבות המנטלית, המוסרית, האסתטית, התקשורתית והאחרת, בהקשר זה הוא מרכיב בלתי נפרד מחיי החברה של אנשים. הכוונה היא לתפקידים התרבותיים הכלליים והספציפיים של ספורט, וגם תפקודים חברתיים –תרבותיים (לידור, 2007).
בנוסף לכך, יש לקחת בחשבון את הפונקציה התחרותית של הספורט, המבטאת את האופי החברתי-תרבותי של הספורט. היא כוללת מספר היבטים קריטיים של הספורט, הן הפעילות היצירתית של הספורטאים והן גיבוש איכויות רצוניות הכרחיות, והחלפת תוצאות הספורט של ניסיון והישגים, כמו גם גורמים אחרים. למעשה, התופעה החברתית של התחרותיות מאפיינת את הספורט כסוג של פעילות חברתית אינטנסיבית. כצורה ראשונית של יחסי ספורט, כל תחרותיות בספורט היא מאבק לאדם, הדורשת בחינת הגבולות של מתח ויכולות. החיפוש אחר גבול היכולות האנושיות תמיד שולח ספורטאי בדרך של התפתחות מתמשכת והתקדמות של כוח פיזי ורוחני. פעילויות ספורט שונות כמו משחקים ותחרויות ממחישים ומשווים מגוון הישגים ותוצאות ספורט, ומראים שספורטאים עבדו על אימון שיטתי ושיפור עצמי. במילים אחרות, ניכר כי ללא ידע והתחשבות בתהליכים חברתיים ותרבותיים בחברה המודרנית, אי אפשר להבטיח את קיומם של ספורטאים מקצועיים או תחרויות ספורט מקצועיות (גלילי, 2013).
היבט נוסף של הפונקציה התחרותית טמון בשיתוף ערכים של ספורטאים וקבוצות ספורט. אכן, תחרויות ספורט מפתחות תכונות חשובות מבחינה חברתית כמו מסירות, התמדה, נחישות, אומץ, סיבולת, יוזמה, עצמאות ושליטה עצמית, שהכרחיות כל כך להישגים גבוהים בתחרויות, כמו גם בחיי היומיום. חילופי ערכים וידע של טכניקות של אימוני ספורט בין הספורטאים, קבוצות הספורט, הנבחרות. שיתוף הערכים החברתי יכול להיות גם תארי ספורט, טכניקת פעילות ספורטיבית, צורות ארגון ספורט ועבודה ספורטיבית (רם, 2013).
התפקיד החשוב השני של הספורט הוא שיפור התקשורת, התורם להעשרת האישיות בתהליך התקשורת הבינאישית. היבט התקשורת בספורט טמון ביחסים שבהם הספורטאי מתקשר עם החברה ומוסדותיה, עם המאמנים, ספורטאים אחרים וחובבי ספורט. התפקוד התקשורתי כולל גם היבטים של רצון לאישור עצמי והכרה, ומסייע לחנך ילדים ובני נוער. הספורט יוצר הקשר לתקשורת חיובית והתנהגויות פרו-חברתיות המתרחשות לעתים קרובות מחוץ למגרש או בתוכו. לדוגמה, ספורטאים רבים מדברים בפומבי לילדים או מתנהגים בצורה מעוררת מוטיבציה. במצבים קשים, כגון אסונות טבע, ספורטאים ידועים כמי שיכולים להרים את המורל של הקהילה. כמו כן, המצב החברתי והקהילה משפיעים על ספורטאים ופעילויות ספורטיביות. ולכן התקשורת החברתית בספורט היא דו כיוונית, מושפעת ומשפיעה, כמו כל פעילות חברתית אחרת שבה יש תקשורת עם מוסדותיה של החברה (Izquierdo, & Anguera, 2021).
אנו יכולים לומר שספורט הוא מראה אשר, בהתאם למטרותיו ולפעילותו, משקף את ערכי היסוד של החברה, מבלי להשפיע עליהם. התהליך ההיסטורי של תנועת הספורט המאורגן כמאה שנה מראה שבמדינות המערב תנאים מוקדמים לפיתוח מהיר של ספורט, מבוססים על שינויים חברתיים עכשוויים. עצם הופעתה של תחרותיות גבוהה בספורט הייתה השתקפות של חברה תחרותית, הקשורה לחשיבה ליברלית. תרבות פיזית לאומית משקפת את המגמות הבסיסיות של ערכי החברה, וחיי הספורט הבינלאומיים הם ברומטר של הפוליטיקה הבינלאומית (רם, 2013).
הספורט המודרני – הוא גם מיקרוקוסמוס של החברה המודרנית, ולכן הבעיות החשובות ביותר של הספורט המודרני דומות לבעיות היסוד של החברה המודרנית, כגון אפליה מינית, אתנית וגזענית, פשע והונאה, שליטה באלימות, שימוש בסמים, הימורים, אלכוהוליזם, שמירה על איכות הסביבה, קשרים פוליטיים ובינלאומיים וכו'. גם ספורט יכול להיות כוח מגובש בחברה, התומך באופן פעיל בסדר החברתי ובערכיו, כמו גם במבנה הכוח שבתוכו הוא פועל. תזה זו כוללת את העובדה כי ספורט יכול לשמש כמכשיר על ידי הממשלה, בקלות ניתן להשתמש בו ליישום יעדי הסדר החברתי. אירועי העבר והאירועים של זמננו מראים את אותן דרכים בהן ספורט משמש בדרך כלל לאינטרסים לאומיים ועל -לאומיים (גלילי, 2013).
דוגמה להשגת סדר חברתי מסוים היא המקרה של סין. לאחר מדיניותו של מאו של "הדלת הסגורה", יורשו דנג שיאו-פינג ניסה לשפר את תדמית המדינה באמצעות ההישגים הספורטיביים בתחרויות בינלאומיות, שכן הוא וממשלו האמינו כי הצלחה בספורט היא גורם חשוב בהשגת הכרה בינלאומית. "דיפלומטית פינג פונג" של סין היא דוגמה ידועה לאופן בו שימש הספורט ככלי לכינון יחסים עם מדינות אחרות (Luo, 1995).
אך ניתן ליישם דוגמאות דומות על המדינות הפוסט-סוציאליסטיות ועל מדינות העולם הקפיטליסטי. מקרים של חרמות, המשמשים לעתים קרובות בקשר לתחרויות הבינלאומיות החשובות ביותר, המשחקים האולימפיים, הם תוצאה של "טוטאליזציה של הספורט", שהפך לכלי חשוב במלחמה הקרה בין ארה"ב לברית המועצות (Luo, 1995).
ניתוח של צורות ספורט לאומיות יכול להראות עד כמה הספורט קשור להתפתחות האומה. מחקרים יכולים להראות בבירור את מערכת היחסים של ספורט תחרותי עם מיליטנטיות ואלימות בחברה, וכי ספורט תחרותי מגביר את אווירת המלחמתיות של המערכת החברתית. בנוסף לכך, הספורט כחלק בלתי נפרד מהדיאלקטיקה של יחסים בינלאומיים, יכול לשמש כאמצעי לחיזוק הכוח הפוליטי, אך מצד שני, כמכשיר יעיל לחיזוק ההבנה ההדדית של אומות, שכן לספורט יש הזדמנות לגבש שלום, במיוחד בתקופות של מתח בינלאומי, הוא יכול לעזור לייצב את היחסים הבינלאומיים כחלק מחילופי תרבויות (גלילי, 2013).
ולכן המסקנה של פרק זה היא שהספורט המודרני הוא רב פנים, מבחינת השפעתו על החברה, והוא מסוגל לספק את הצרכים המגוונים ביותר של אנשים וחברה. עם זאת, יש לו מאפיינים סותרים, המייצרים יחס אמביוולנטי כלפיו: יש הרואים בספורט מקור לבריאות, שיטה לשיפור אופי האדם, והרחבת גבולות היכולות האנושיות, אחרים מציינים את ההשפעה השלילית של ספורט על בריאות הגוף והתכונות האישיות כמו תחרותיות יתר. השפעה חיובית או שלילית של הספורט על הפרט והחברה תלויה לא רק בספורט עצמו, אלא בהתאמה של מטרות וצורות שונות של פעילויות ספורט, הרמה החברתית כלכלית של החברה, ממערכת חינוך מוסרית מסוימת, הקשורה לספורט. לפיכך, ניסינו להציג את מקומו ואת המגמות העיקריות של הספורט המודרני, המתאפיין בהשפעות חיוביות ושליליות על החברה (גלילי, 2013).
3.הספורט כדרך לניעות חברתית
ספורט זוכה לשבחים רבים על יכולתו לקדם תוצאות חברתיות מסוימות. תוצאות אלו מכסות מגוון תחומי מדיניות, כולל בריאות, לכידות קהילתית, שילוב של מיעוטים, התחדשות עירונית ומניעת פשיעה. טיעונים לתרומת הספורט להון חברתי זכו להכרה נרחבת, למרות חוסר הסכמה לגבי מושג ההון החברתי ומדידתו. השתתפות בספורט נתפסת בדרך כלל כמספקת הזדמנויות לאנשים לפתח אמון חברתי ונורמות של הדדיות כללית. ההבטחה ברעיון של הון חברתי היא שספורט ופעילות חברתית אחרת יכולים לתרום לבניית רמות האמון בספורט, בתרבות ובחברה, וכתוצאה מכך לתרום לדמוקרטיה, ורוח קהילתית. הבטחה זו עומדת בבסיס הטיעונים לספורט כמניע לפיתוח חברתי והתחדשות עירונית. באופן מעשי יותר, ההשפעה הפוטנציאלית של ספורט כזרז להתחדשות ולכידות הקהילה זוכה כעת לתמיכה רחבה בכדי לסייע בהתמודדות עם סוגיות של הדרה חברתית ותרבותית והתנהגות אנטי חברתית (Morgan, 2018).
יש כמה בעיות רציניות עם הציפיות הגבוהות שיש לאנשים מספורט כאמצעי לפתור בעיות חברתיות. למרות שייתכן שמוכרות לעתים קרובות תרומות מועילות של הספורט למספר תוצאות חברתיות רצויות, אך ראיות אמפיריות לתוצאות כאלה מוגבלות. בספרות המחקר נטען כי יש צורך לבדוק את הטענות באופן אמפירי ולפקח ולהעריך ספורט לתכניות פיתוח בצורה קפדנית ומתמשכת יותר. באופן כללי יותר, ספרות המחקר מזהירה מפני הסכנה של ציפיות של הכללות חברתיות לא ריאליות. ספורט בכל מובן, פשוט לעתים רחוקות משיג את מגוון התוצאות הרצויות המיוחסות לו, וכי סוגיות של תהליך והקשר הן המפתח להבנת הפוטנציאל שלו ככלי לניעות חברתית (Richardson, & Fletcher, 2020).
פרק זה נועד לקדם דיון בנושא בחינת התרומות של ספורט פנאי לניידות חברתית של בני נוער מוחלשים. יש לבחון מספר שאלות מכריעות בנוגע לניעות חברתית בעזרת הספורט, כיצד ובאיזו מידה הספורט מאפשר לבני נוער מוחלשים ליצור ולהמיר סוגים שונים של הון חברתי בהקשר הספורט ומחוצה לו? לאילו משתתפים ובאילו נסיבות הספורט מניב תוצאות משמעותיות? ולבסוף, למי התוצאות הללו בעצם רצויות? (Morgan, 2018).
ניתן לראות בספורט כלי לייצור צורות שונות של הון, בעיקר הון כלכלי, תרבותי, חברתי וסמלי, שממנו ניתן להפיק יתרונות מסוימים המאפשרים לסוכנים חברתיים לשפר או לשמור על מעמדם החברתי. ניתן לנתח את השפעת הספורט על מעמדו החברתי של הפרט במונחים של השפעות העיסוק בספורט על צורות הון שונות ודרכי העברתם לתחומים חברתיים אחרים. צורות הון אלה נחשבות כמשאבים העשויים לאפשר לאנשים לשפר את מעמדם החברתי, וככאלה יכולים להוות בסיס לניידות חברתית כלפי מעלה. חקר הדרכים שבהן סוכנים חברתיים יוצרים, משתמשים וממירים צורות הון באמצעות השתתפות בספורט, מאפשר לנו לקבוע ביתר דיוק את התרומות של תוכניות התערבות מבוססות ספורט לניידות חברתית (Richardson, & Fletcher, 2020).
בנוסף לכך, יש להבין מהי בעצם ניידות חברתית. ניידות חברתית מתייחסת בדרך כלל לתנועה של יחידים או קבוצות בין עמדות שונות בתוך מערכות הריבוד החברתי. ליתר דיוק, ניתן לתאר ניידות חברתית כשינויים במעמדו החברתי של הפרט, הכוללים שינויים משמעותיים בסביבתו החברתית ובתנאי חייו. ישנם שני סוגים עיקריים של ניידות חברתית, אופקית ואנכית. ניידות חברתית אופקית מתייחסת למעבר של אדם מקבוצה חברתית אחת לאחרת הממוקמת באותה רמה סוציואקונומית. כאשר שינויים כרוכים בשיפור או הידרדרות משמעותית של העמדה החברתית, זה נקרא ניידות חברתית אנכית, ניידות כלפי מעלה או כלפי מטה, בהתאמה. הניידות החברתית כלפי מעלה קיימת בשתי צורות עיקריות: כחדירה של יחידי שכבה נמוכה יותר לשכבה גבוהה קיימת, וכיצירה של קבוצה חדשה על ידי אנשים כאלה, והכנסת קבוצה כזו לשכבה גבוהה יותר במקום, או זה לצד זה, הקבוצות הקיימות של שכבה זו (Spaaij, 2012).
הבחנה רלוונטית נוספת היא בין ניידות דורית ובין דורית. ניידות בין דורית מתייחסת להבדל בין העמדה החברתית של אנשים בנקודה מסוימת בחייהם הבוגרים עם זו של הוריהם. ניידות דורית, לעומת זאת, כרוכה בניידות לטווח קצר יותר בתוך דור אחד. עם זאת, ישנם קשרים חזקים בין העמדות החברתיות של ההורים, לבין אלה שילדיהם תופסים לאחר מכן (Richardson, & Fletcher, 2020).
ניתן להבחין בין שלוש צורות כלליות של הון: הון כלכלי, תרבותי וחברתי. החזקת כל סוג של הון יכולה לחזק את כוחו של אחר או את היכולת להשפיע על אחרים. הון כלכלי תואם עושר חומרי, כהון שניתן להפוך בקלות לכסף וניתן למסד אותו מבחינת זכויות קניין. הון תרבותי, בהגדרה רחבה, מתייחס לסחורות תרבותיות, ידע, ניסיון, השכלה, יכולות וכישורים שברשותו של אדם, אשר מעניקים כוח או מעמד בהיררכיה החברתית. הון תרבותי מפותח בהקשרים של למידה במסגרות משפחתיות וטיפול מוקדם בילדים, חינוך פורמלי, הכשרה במקום העבודה ולמידה בלתי פורמלית. הון חברתי נוצר על ידי השקעות חברתיות של זמן ומאמץ, אך באופן פחות ישיר מאשר הון כלכלי או תרבותי. הון חברתי מוגדר כסכום המשאבים, בפועל או בפוטנציה, המגיעים לאדם או לקבוצה מכוח החזקת רשת עמידה של מערכות יחסים ממוסדות פחות או יותר של הכרות הדדית והכרה. הון חברתי מתייחס למעין משאב לפעולה המיוצר על ידי שחקנים חברתיים, ומושקע בהם, בידי גורמים חברתיים לטובת האינדיבידואל וההדדי שלהם (Spaaij, 2012).
מחקרים בנושא ניידות הספורט מראים שכשמודדים את השפעת הספורט במונחים של אובייקטיביים כגון עיסוק, השכלה ומצב כלכלי, הספורט תורם לניידות חברתית כלפי מעלה עבור חלק מהמשתתפים, במיוחד אלה שמצאו תעסוקה בטוחה יחסית בתחום הספורט. עבור מספר צעירים, הדבר מתורגם לשינויים במצב הדיור שלהם, ומאפשר להם לקנות או לשכור בית, לבד או עם בן זוגם, בחלק אחר ואמיד יותר של העיר. במקרים אחרים, שינויים במצב הכלכלי לא לוו בשינויים במצב הדיור, למשל עבור אלה שעדיין גרים בבית עם אחד מהוריהם. עבור אלה שבחרו בדרך של השכלה נוספת, הגדלת ההון התרבותי עשויה, עם הזמן, להתבטא בניידות חברתית, אם כי עדיין מוקדם מדי לצפות זאת. מבחינת ניידות חברתית אובייקטיבית, משתתפים מבוגרים עם בעיות מועטות יחסית, כלומר חוב, גירעון בשפה, בעיות התנהגות או עבריינות, ועם רמה גבוהה יחסית של יציבות, כלומר מצב דיור, משפחה יציבה, נהנו במיוחד מהשתתפות בספורט מקצועני (Morgan, 2018).
עבור אנשים אלה, המחסור הקיים שלהם בהון תרבותי מתפצה בחלקו על ידי המניע שלהם להצליח, התנגדות במידה מסוימת למצבם הנוכחי ומבקשים נואשות להגיע לרמה של חבריהם, שיש להם הון תרבותי וכלכלי גבוה יותר. אסטרטגיה זו מראה את התפקיד המרומם של עמיתים עבור חלק מבני נוער מוחלשים, במיוחד כאשר עמיתים אלה נחשבים מוצלחים יותר באופן משמעותי (Richardson, & Fletcher, 2020).
בעוד שספורט תורם לניידות חברתית אובייקטיבית וסובייקטיבית של חלק מהמשתתפים, ברוב המקרים, מתאים יותר להדגיש את הגידול הצנוע יחסית של המשתתפים בהון התרבותי, החברתי או הכלכלי. ניתן לראות את הספורט המקצועי כיוצר הון תרבותי מוגבל. ארגונים ומועדוני ספורט מקצועיים, מהווים אף הם מרכיב חיוני בקישור בני נוער מוחלשים לרשתות חברתיות מחוץ לקהילה המקומית שלהם, ומאפשרים להם למנף מגוון רחב הרבה יותר של משאבים ויכולות בתוך הקהילה הקרובה ומחוצה לה (Spaaij, 2012).
בקהילה מבוססת היטב שיכולה לעזור לבני מיעוטים, צוותים של מועדוני ספורט מקיימים קשרים אינטנסיביים עם בני נוער מוחלשים, כדי להבטיח את קיימותם של המשאבים החברתיים הללו. בנוסף, הם צריכים לשתף שחקני עבר מצליחים כמנהיגים ומודל לחיקוי בתכניות עתידיות, כמו גם בשכונותיהם המקומיות. מאמצים אלה מדגישים את תפקידם החיוני של אנשי חינוך עמיתים בתוכניות התערבות מבוססות ספורט. באופן כללי יותר, הספורט מתרכז בעיסוק בני נוער מוחלשים ולא בשיפור כלכלי מיידי, לטווח קצר. הספורט צריך לעודד צעירים לעסוק בפרויקטים, ולפתוח מסלולי פיתוח אישיים פוטנציאליים (Morgan, 2018).
מסקנות אלה מאמתות שתי נקודות עיקריות המבוססות היטב בספרות בנושא ספורט לפיתוח. ראשית, הספורט מספק תעסוקה לבני נוער עירוניים מוחלשים ומציע סביבה תומכת לעודד ולסייע לאנשים אלה בהתפתחותם החברתית, הלמידה והחיבור באמצעות תוכניות ושירותים קשורים. שנית, היכולת הטרנספורמטיבית של ספורט התערבותי לבני נוער מוחלשים יכולה להתממש רק בגישת התפתחות חברתית ואישית ולא רק על ידי הצעת פעילויות ספורט (Morgan, 2018; Spaaij, 2012).
הון תרבותי ממלא תפקיד חיוני בשחזור היחסים החברתיים הדומיננטיים. האידיאל של חברה שיוויונית מבחינה חברתית הוא לא ריאלי, ולא לוקח בחשבון את העובדה שנסיבותיו האישיות של האדם, נסיבות משפחתיות, מעמד חברתי וכדומה, משפיעות רבות רבות על יכולתו להפוך לנייד חברתית. בחברה יכול להיות שוויון הזדמנויות, אבל החברה עצמה היא תחרותית בדיוק כמו הספורט (Spaaij, 2012).
בנוסף לכך, חשוב להבין כי ההון התרבותי אינו מוגבל למעמדות הדומיננטיים וכי קיים פוטנציאל לניידות חברתית עבור משתתפים מסוימים בנסיבות מסוימות, אך ברוב המקרים הניידות החברתית לא מצליחה להתנגד או לפרוץ את המערכת החברתית הקיימת, ורק מעטים מצליחים באמת לנוע חברתית בצורה משמעותית. יש להדגיש כי לא ניתן לראות את הספורט, כתחום אוטונומי יחסית, במנותק מתחומים חברתיים אחרים, כגון המשפחה, החינוך, שוק העבודה והממשל. לאילוצים מסוימים יש השפעה רבה על יכולתם של משתתפי הספורט להפוך לניידים חברתיים. האילוצים העיקריים שעומדים בפני בני נוער אלה הם גישות חינוכיות, נסיבות משפחתיות, למשל משפחות במצוקה, התנהגות עבריינית, ולחצים כלכליים (Spaaij, 2012).
4.הספורט בישראל כדרך לקידום המיעוט הערבי בחברה הישראלית
כמו כל דבר אחר בישראל, הספורט הוא מאוד פוליטי. זהו תחום חשוב של החברה האזרחית, והוא תחום שנוי במחלוקת בין יהודים וערבים לבין הפלגים השונים בתוך כל קהילה. הממד השנוי במחלוקת פוליטית של הספורט הישראלי גדל ביחס למספר הגדל של הערבים הישראלים שבוחרים להשתתף בפעילות ספורטיבית. עד לאחרונה יחסית, עבור הערבים בישראל הכדורגל היה היבט נוסף שנוי במחלוקת בחברה האזרחית המרכזית שבה הם מיעוט (לידור, 2016).
באופן מסורתי, הכדורגל היווה את הזירה המרכזית והחשובה ביותר של הספורט הישראלי, והוא שיקף היטב, יותר מכל ענף ספורט אחר את הלך הרוח בחברה הישראלית. הכדורגל המקצועי בישראל נקשר בעיקר למפלגות פוליטיות יהודיות ועמותות פוליטיות, כולל איגודי עובדים. בנוסף, יחד עם ארגוני ספורט אחרים שנתמכו על ידי מדינות, לאחר 1948 הכדורגל היה חלק בלתי נפרד מהתהליך שבאמצעותו נבנתה החזית התרבותית של מדינת ישראל. זה הקשה על ערביי ישראל להשתתף ברמות הגבוהות ביותר בכדורגל. זה גם עזר להחמיר את הבעיות בהשתתפות ישראל בתחרויות כדורגל בינלאומיות, והוביל את התאחדות הפדרציה הבינלאומית לכדורגל (פיפ"א) לנקוט בצעד הרדיקלי של הוצאת ישראל מההתאחדות לכדורגל באסיה, כדי להימנע מעימות עם מדינות ערב האזוריות ולהציב אותם תחילה בתוך התאחדות הכדורגל באוקיאניה- אוסטרליה ובדרום האוקיינוס השקט, ואחר כך בתוך אירופה (אופ"א) לצורכי ההסמכה העתידיים של המונדיאל. ההחלטה שקיבלה פיפא ב -1998 להכניס את פלסטין לארגון פיפא, למרות פלסטין אינה מוכרת בינלאומית כמדינת לאום, הוביל לבעיות אצל כמה ערבים ישראלים מוכשרים, שעכשיו היו צריכים להחליט לאיזו אומה כדורגל הם חייבים נאמנות (בולוטין, 2017; לידור, 2016).
אולם לאחר 1967, עם המודרניזציה של החברה הישראלית והתקדמות הגלובליזציה שלאחר שנות השמונים, המצב החל להשתנות עם עדות להשתלבות מקצועית מסחרית פרגמטית בספורט. הכדורגל המקצועי הפך פתוח יותר להשתתפות שחקנים ערבים וקבוצות בבעלות ערבית. הגלובליזציה והליברליזציה של החברה הישראלית מאז שנות השמונים, והעוצמה ההולכת ופוחתת של המפלגות הפוליטיות- פטרוני הכדורגל לשעבר, הקלו על מסחור הספורט בישראל, ויצגו מניעים של רווח ורציונליות כלכלית הן של השחקנים והן של הבעלים (לידור, 2019).
במילים אחרות, זה עסק טוב לגייס את השחקנים הטובים ביותר, ללא קשר לגזעם או לזהותם האתנית לאומית, מכיוון שזה מייצר קבוצות טובות יותר ויותר הצלחה. התוצאה נטו היא שאולי יותר ויותר ערבים ישראלים מנצלים הזדמנויות לשחק ולצפות בכדורגל במסגרות שהיו בעבר נחלתם הבלעדית כמעט של היהודים ישראלים. נטייה זו עודדה על ידי פריצות דרך של שחקנים יהודים וערבים מישראל שמשחקים בליגות המקצועיות באירופה היוקרתיות ביותר. מסיבות אלה לכדורגל, יותר מכל תחום ספורט אחר, יש פוטנציאל להיות כלי אינטגרטיבי למיעוטים כמו ערביי ישראל (צור, ובולוטין, 2012).
אולם התקדמות זו יצרה בעיות אחרות. בדיוק בגלל שעכשיו לוקחים חלק יותר שחקנים, קבוצות ואוהדים ערבים, הכדורגל מציע גם יותר הזדמנויות להתמודדות גזעית ואתנית לאומית. לדוגמה, "מוות לערבים" ושאר מזמורים גסים יותר ומרושעים מבחינה גזעית, נשמעים לעתים תכופות במגרשי הכדורגל. יוזמה הוכנסה לליגת הכדורגל הישראלית מתוך הכרה בגידול בתקריות הקשורות בגזענות באצטדיוני הכדורגל במדינה ובסביבתה. ההתאחדות לכדורגל הישראלי עשתה מאמצים לאורך השנים על מנת להפחית תופעות אלה של גזענות במגרשי הכדורגל (לידור, 2016).
חלק מהמקרים הללו מתגלות בבירור במקרה של קבוצה ערבית ישראלית אחת, בני סכנין. קבוצת הכדורגל של העיר הערבית בגליל, זכתה בגביע המדינה בשנת 2004 והעפיל לגביע אופ"א. סכנין ניצחה בשלבי המוקדמות של הטורניר היוקרתי הזה לפני שהודחה במשחק פרופיל גבוה מול קבוצת ליגת העל האנגלית, ניוקאסל יונייטד. בני סכנין היא בבעלות ערבית, בעלת מאמן יהודי וצוות שחקנים מעורב, כולל כמה שאינם ישראלים. המעורבות האירופית של סכנין כבשה את דמיונה של התקשורת הבריטית שהציגה אותם כדוגמה לדו קיום בישראל. בישראל, הצלחת הקבוצה משכה תמיכה מכל הקשת הפוליטית וגם מעט ממדינות ערב (ברנשטיין, מנדלזיס, 2010).
במקביל עוררה סכנין ביקורת, במיוחד מצד כמה קבוצות ערביות באזור ובמקומות אחרים מכיוון שהניפו את דגל ישראל באירופה. לדברי המבקרים הכדורגל בסכנין חרג מעבר למטרתו, שיגעון הכדורגל הזה חצה את כל הגבולות, אף אחד במגזר הערבי לא מתעניין בשום דבר חוץ מכדורגל, זה מרגיע, יותר ויותר והכדורגל הוא כמו אופיום לאוכלוסייה הערבית, כך לפי המבקרים (ברנשטיין, מנדלזיס, 2010).
יתר על כן, ספורט הוא תחום שבו נושאים שנויים במחלוקת של זהות לאומית והשתייכות. מאז 1998 כדורגלנים ערבים ישראלים מוכשרים הצליחו לבחור לשחק בשני הלאומים ישראל או פלסטין. נכון לעכשיו נבחרת ישראל משחקת ברמה גבוהה משמעותית משכנתה הפלסטינית, העומדת בפני הגבלות תשתיות פוליטיות וצבאיות, מה שמשפיע על יכולתה לפתח נבחרת לאומית תחרותית, ולרוב שחקנים ישראלים בוחרים לשחק עבור ישראל. על כך הם מבוקרים בכמה חוגים ערביים, יחד עם זאת, הם אינם מתקבלים בברכה בנבחרת ישראל על ידי כל חלקי החברה היהודית (Sugden, 2006).
שחקן סכנין, עבאס סואן, זכה לשבחים בתקשורת הישראלית בשל הופעתו ההרואית נגד אירלנד במשחק מוקדמות מונדיאל בשנת 2005. עם זאת, כשחזר לישראל למשחקו של סכנין מול בית"ר ירושלים, הוא נלעג וקיבלת קריאות גזעניות. חלקים מהקהל שרו שירים לשבחו של ברוך גולדשטיין, הלאומני. כפי שמראים דוגמאות אלה, הפוטנציאל האינטגרטיבי של הכדורגל בישראל מותנה במידה רבה (Sugden, 2006).
בנוסף לכך, במהלך שני העשורים האחרונים, הכדורגל הפך למוסד מרכזי בתוך התרבות הפופולרית של אזרחי ישראל הערבים-פלסטינים. מרכזיות הכדורגל העניקה לסוכני זהות שונים הזדמנויות לכפות משמעויות שונות על הספורט, בהתאם להגדרות הסוכנים לזהות קולקטיבית. על כך מעידים האתנוגרפיות וסיקור תקשורת ספורט ערבית ועברית, כדי להמחיש ולנתח את הקרב הזה על המשמעות של הכדורגל בקרב ערביי ישראל. תקשורת הספורט העברית, עיתונות הספורט הערבית והקהל הערבי הם שלושה סוכנים שונים המייחסים משמעויות שונות לנוכחות הבולטת של שחקנים ערבים בליגות הכדורגל הישראליות. האינטרסים החופפים של תקשורת הספורט העברית מחד ושל אוהדי הכדורגל הערבים, השחקנים והבירוקרטים מאידך מביאים לבניית תחום הכדורגל כמובלעת אינטגרטיבית במרחב הציבורי הישראלי הכללי (לידור, 2016).
כדי להבין את חשיבות הכדורגל בקרב האוכלוסייה הערבית, יש להבין את הקונטקסט שבו הם חיים. הכדורגל ממחיש את המורכבות הידועה בזהות הקולקטיבית של אזרחי ישראל הפלסטינים הערבים. הפלסטינים בישראל הם 'מיעוט לכוד': מיעוט שחי כאזרחים רשמיים, אם כי מנוכרים מכוח פוליטי, של מדינת לאום שבה הגמוניזציה של אחרים, בעוד שרוב אומת האם שלה קיימת מחוץ למדינה. אף שעמדתם הפוליטית השולית מהווה אתגר לשיח המקובל של מדינת הלאום, הפלסטינים בישראל גם נאלצו לייצר פתרונות יצירתיים לפערים בין השיח התובעני הזה לבין המציאות החברתית. השתתפותם של ערבים מישראל במפגש במפגשי ספורט, מלמדים את שני הצדדים כי תהליכים חברתיים פוליטיים ארוכי טווח יכולים לעצב הגדרות שונות של זהויות קולקטיביות (אבו-ריא, 2010).
האפשרות להשתלב דרך הכדורגל ובעקבותיה ההטמעה ברוב היהודי, הפכו לאפשרות מציאותית או רצויה עבור אזרחי ישראל הפלסטינים. זה גם לא מרמז שהם מנוכרים לזהותם כפלסטינים. במקום זאת, ניתן לפרש זאת כביטוי לתפקיד הפרדוקסלי שממלא הכדורגל עבור הערבים בישראל: מעין מובלעת אינטגרטיבית, תחום חברתי הנשלט על ידי שיח אזרחי ליברלי אינטגרטיבי, בניגוד לשיח חד אתני, שיח השולט במרחב הציבורי הרחב הישראלי. יתר על כן, למרות האינטגרציה ההצהרתית, תחום הכדורגל אינו כוח חברתי שיכול לשנות את מעמדו הנחות של המיעוט הערבי בישראל (לידור, 2016).
ניתן לראות את הדומיננטיות של המשמעות האינטגרטיבית של הכדורגל כסכום של מספר פקטורים, המיושמים על ידי גורמים חברתיים שונים בעלי אינטרסים סותרים. הכדורגל הוא, ללא ספק, הספורט הפופולרי ביותר בישראל, בקרב יהודים וערבים כאחד. כספורט פופולרי יש לו פוטנציאל משמעותי לייצר פרשנויות של המציאות שבה אנו חיים, ולכן הוא עשוי לייצר משאבים פוליטיים זמינים. אולם הספורט כשלעצמו אינו בעל מערכת ערך כלשהי, במקום זאת, זהו כלי גמיש בעל פוטנציאל להביע רעיונות ואג'נדות שונות. לכן, אין זה מפתיע שהתחום הזה הפך לתחום חשוב לנהל משא ומתן על מעמדם האזרחי המסובך של הפלסטינים בישראל (בן-פורת, 2016).
5.מקרי בוחן של בני מיעוטים שהצליחו בעזרת הספורט
אחת הדוגמאות הבולטות של הצלחת ערבים ישראלים בחברה הישראלית דרך הכדורגל היא הדוגמה של מאזן גנאים. מאזן גנאים הוא כיום פוליטיקאי ערבי ישראלי שכיהן בעבר כיו"ר מועדון הכדורגל בני סכנין. הוא היה ראש עיריית סכנין בשנים 2008 עד 2018 וכיום הוא חבר הכנסת ברשימה הערבית המאוחדת. גנאים נולד בסכנין. הוא שיחק במועדון הכדורגל של הפועל סכנין עד גיל 27. לאחר שהמועדון התמזג עם מכבי סכנין להקמת בני סכנין, הוא הפך ליו"ר המועדון החדש. חבר בל"ד, גנאים היה השמיני ברשימת המפלגה לקראת הבחירות לכנסת 2006, אך המפלגה זכתה בשלושה מנדטים בלבד. בשנת 2008 התפטר כיו"ר מועדון הכדורגל על מנת להתמודד על ראשות העיר סכנין בבחירות המקומיות (נסאר, 2017).
מאזן גנאים היה איש עסקים אמיד מסכנין, אשר החל את הקריירה שלו כשחקן כדורגל בקבוצת סכנין. הוא זכה להצלחה בתור שחקן כדורגל בקבוצה, אך הצלחתו האמיתית בכדורגל הישראלי הגיעה לאחר שהוא נתמנה להיות יושב ראש קבוצת בני סכנין. בשנת 1994 התמנה להיות יושב ראש הקבוצה, והוא המשיך להיות ראש הקבוצה עד שנת 2008. במשך הזמן הזה הוא הגיע להצלחות עם הקבוצה בליגת הכדורגל הישראלית, והוא העלה אותה לליגת הכדורגל העליונה. גנאים הצליח להפוך את קבוצת בני סכנין להיות הקבוצה הערבית המובילה, אשר מייצגת את המגזר הערבי בליגה העליונה של הכדורגל הישראלי. השפעתו של גנאים גלשה מעבר לקבוצת הכדורגל ואפילו מעבר לסכנין עצמה, הוא נתפס כאחת הדמויות החשובות והמשפיעות על הציבור הערבי בישראל, ולאחד ממנהיגי המגזר, מה שהוביל אותו בסופו של דבר להיבחר לחבר כנסת (נסאר, 2017).
עוד מקרה בולט של שחקן ערבי בכדורגל הישראלי הוא מואנס דאבור, כדורגלן מקצועי שמשחק כחלוץ במועדון הבונדסליגה הופנהיים ונבחרת ישראל. דבור נולד בנצרת, למשפחה ערבית-מוסלמית ממוצא פלסטיני. אחיו אנאס דבור הוא גם כדורגלן, שמשחק כיום כקשר במכבי אחי נצרת. דאבור החל את דרכו באקדמיות הנוער של מכבי נצרת ומכבי תל אביב. הוא ערך את הופעת הבכורה הבכירה שלו במכבי תל אביב בשנת 2011. בשנים 2011–12 השתתף ב -26 משחקי ליגה במכבי, וכבש שמונה שערים. בעונת 2012–13 היה חלק מקבוצת מכבי שזכתה באליפות ישראל בליגה לאחר בצורת של עשר שנים, וסיפק לקבוצה 10 שערים ב -26 משחקים. דאבור התחיל את העונה וסיפק שני שערים חשובים מול מכבי חיפה, שערים שתוארו כמכריעים ביותר להמשך העונה במרוץ ההדוק להשגת התואר. דאבור הגיע לתודעה ולפרסום בחברה הישראלית בעקבות ההצלחה שלו בכדורגל הישראלי, במסגרת המשחק שלו בקבוצת מכבי תל אביב, וגם במשחקים של נבחרת ישראל (BabaGol website. 2018).
מקרה בולט לאחרונה, שמדגיש את הספורט כדרך לבני מיעוטים להשתלב, אך גם כזירה לביטוי הזהות השנויה במחלוקת של ערביי ישראל, הוא המקרה שבו מואנס דבור פרסם פוסט בנושא הר הבית במאי האחרון, שעורר תגובות קשות מצד אוהדים ישראלים, ואף הוביל להדחתו מנבחרת ישראל עד ךהודעה חדשה. דבור העלה פוסט עם תמונה של הר הבית ועליה הכיתוב שאלוהים רואה את כל העוולות ויבוא חשבון עם כל העושים עוול. אוהדים ושחקנים בכדורגל הישראלי קראו להדיח אותו ממשחקי הנבחרת, בטענה שאמירות כאלה הן פוגעניות כלפי הציבור היהודי, ושהוא לא יכול לייצג את מדינת ישראל כאשר הוא מביע דעות כאלה (אתר כלכליסט, 2021).
אחד השחקנים הערבים החלוצים בכדורגל הישראלי הוא זאהי ארמלי. זאהי ארמלי, נולד ב -25 באוקטובר 1957, הוא כדורגלן ערבי-ישראלי לשעבר אשר החל את הקריירה שלו במכבי שפרעם, ובעל הישגים רבים במועדון הכדורגל מכבי חיפה (אתר ווינט, 2020).
זאהי נולד וגדל בשפרעם, והחל את דרכו המקצועית במכבי שפרעם. לאחר כמה שנים שבהן שיחק בליגות הנמוכות הוא חתם על חוזה במכבי חיפה ב -1983. במהלך הקריירה בת שבע העונות במכבי חיפה, זכה זאהי בשלוש אליפויות. הוא נשאר מלך השערים של המועדון עם 90 שערי ליגה ב -179 משחקים. ארמלי גם שיחק בנבחרת ישראל, ולו שערים רבים והישגים רבים בנבחרת (אתר ווינט, 2020).
לאחר עונת 1989 עזב זאהי את מכבי חיפה ולאחר מכן שיחק בהפועל ירושלים, הפועל חיפה ומועדון העיר שלו מכבי שפרעם, שם סיים את הקריירה המקצועית שלו כשחקן. אחר כך החל זאהי להכשיר את צוות שפרעם לזמן מה והיום עובד כמכונאי רכב (אתר ווינט, 2020).
ארמלי זכה לאהדה רבה בקרב הציבור הישראלי, ונחשב בעיני רבים לאחד השחקנים הערבים הטובים ביותר ששיחקו אי פעם בכדורגל הישראלי. האהדה כלפי ארמלי הייתה מכל צבעי הקשת הפוליטית, והיכולת שלו לנצח במשחקים ולהבקיע שערים, משכה אליו אוהדים גם מהצד היהודי שלא תמך בשילובם של שחקנים ערבים (אתר ווינט, 2020).
אחד המקרים הבולטים שמראים את הדואליות בשילוב שחקנים ערבים בכדורגל הישראלי, הוא המקרה שבו ארמלי לא שר את ההמנון של המדינה במשחקים של נבחרת ישראל. לפי דעתו של ארמלי, שחקן כדורגל של נבחרת ישראל לא חייב לשיר את ההמנון (אתר ווינט, 2020).
רבים העבירו ביקורת על החלטתו זו של ארמלי שלא לשיר את ההמנון, שכן הוא בכל זאת מייצג את מדינת ישראל. אחד המברים הבולטים של החלטה זו הוא שחקן העבר אייל ברקוביץ', שביקר את ארמלי על חוסר רצונו לשיר את ההמנון של המדינה במשחקי הנבחרת, וטען שאם יש שחקן שמסרב לשיר את ההמנון, הוא לא צריך לשחק במדי נבחרת ישראל (אתר ווינט, 2020).
6.סיכום ודיון
מטרתה של עבודה מחקרית זו הייתה לבדוק את הספורט ככלי להשתלבות חברתית וכלכלית של בני מיעוטים בחברה, וכמקרה בוחן את יכולתם של ערביי ישראל להשתלב בחברה הישראלית, שאמצעות ספורט פופולרי כגון הכדורגל. הרציונל המחקרי היה שהאוכלוסייה הערבית היא אוכלוסיית מיעוט מוחלשת בישראל, שסובלת מאפלייה בחברה הישראלית, בשל כך יש לצעירים ערבים מוטיבציה גבוה להשתמש בכלי של הספורט על מנת לקדם את עצמם מבחינה כלכלית וחברתית, ולהשתלב בחברה הישראלית.
ההזדמנויות שמעניק הספורט לצעירים ערבים הן הזדמנויות מיוחדות שלא ניתנות בתחומים אחרים בחברה, וזאת בשל העובדה ששחקנים מוכשרים בספורט יכולים לזכות לאהדת הציבור, גם אם הם בני מיעוטים, וכראייה לכך, ערבים ישראלים רבים הצליחו בתחום הכדורגל הישראלי, וכתוצאה מכך השתלבו היטב בחברה הישראלית ואפילו הגיעו לעמדות הנהגה, כמו למשל מאזן גנאים (נסאר, 2017).
בעבודה ראינו שהספורט המודרני התפתח ממסורת היסטורית ארוכה. זוהי צורה נפוצה וייחודית של תחרויות פיזיות לא תועלתניות והתעצבה במשך המאות האחרונות, מתחילת השמונה עשרה עד סוף המאה התשע עשרה. מבחינה היסטורית, הספורט המודרני נולד בעת העתיקה, והוא נמשך עד היום ברציפות, והוא התפתח במיוחד לאחר המהפכה התעשייתית, שנחשבת לאחד הגורמים העיקריים שהשפיעו על התפתחות הספורט המודרני. האבולוציה מספורט טרום מודרני למודרני היא מופע של תהליך התרבותי וחברתי, כלומר חברי החברה מפנימים ערכים כדי להפחית אלימות בין אישית. לכן מאפייני המבנה הפורמאלי של ספורט מודרני שונים מספורט טרום מודרני.
עוד ראינו בעבודה ממלא תפקיד חשוב בחברה המודרנית, ויש לו השפעה חשובה על תחומים רבים. כך למשל הוא משפיע על יחסים לאומיים, חיי עסקים, מעמד חברתי, צורות אופנה, ערכים אתיים, אורח חיים של אנשים. בעת המודרנית, לספורט יש גם השפעות כלכליות, במיוחד לאור העובדה שמתרחש מסחור של הספורט במדיה ההמונית (לימור, תמיר, 2012). הספורט המודרני הוא גם מיקרוקוסמוס של החברה המודרנית, בכל מדינה שבה הוא קיים, הוא משקף את חוזקותיה וחולשותיה של החברה, ואת הבעיות הייחודיות לה (גלילי, 2013). למשל בישראל הספורט יכול להביא לידי ביטוי את המתחים הבין עדתיים, כמו למשל בין יהודים וערבים.
בישראל, כמו במקומות אחרים רבים בעולם, הספורט יכול להוות כלי יעיל לניעות חברתית. מעבר ליתרונות הבריאותיים הפיזיים המיידיים שלו, ספורט יכול להוות כלי לרווחה, סובלנות ואמצעי להעלאת המודעות ולהפחתת הפער התרבותי. פתיחתם של מועדוני ספורט עשויים לשפר משמעותית את בריאותם הנפשית של אוהדי ספורט וספורטאים אשר נמצאים במעמדות סוציואקונומיים נמוכים. ספורט מסייע ביצירת קשרים חברתיים חזקים יותר והגברת ההערכה העצמית עבור הדור הצעיר (Morgan, 2018).
ספורט יכול גם לשחק תפקיד חשוב בטיפול והעלאת המודעות לנושאים חברתיים מרכזיים. הספורט מוביל למחשבות מחודשות על אי שוויון בממשל, בחברה ובכלכלה, וגורם לבעלי עניין ומשפיעים אחרים להתלכד סביב סוגיות של צדק חברתי והעצמה כלכלית של קהילות בשוליים. סמלים של ספורט ממלאים גם תפקיד חשוב בהצגת התנהגות מודלים וספורטיביות. כמו למשל המקרה של זאהי ארמלי, שאיפשר קבלה תרבותית של הערבים ישראלים בכדורגל הישראלי בקרב אוהדים ישראלים. ספורטאים יכולים לקדם גיוון וסובלנות ולסייע לבניית הבנה. כלפי קהילות המתמודדות עם שוליות תרבותית (אתר ווינט, 2020).
באופן ספציפי ראינו שהכדורגל בישראל הוא ספורט מאוד פופולרי, והוא יכול להוות כלי יעיל לקידום ערבים ישראלים בחברה הישראלית, ולגרום להם להצליח מבחינה כלכלית תרבותית וחברתית. הספורט בישראל הוא מאוד פוליטי, והוא יכול להביא לידי ביטוי דברים חיוביים ושלילים, כמו למשל שילוב בספורט, או ביטויי גזענות שונים (לידור, 2016). בנוסף לכך, ראינו שהכדורגל הפך להיות מאוד פופולרי בחברה הערבית, והוא חלק מהזהות של ערבים רבים, והם רואים בו דרך לגיטימית, הן למטרות בידור והן למטרות של קידום עצמי, וקידום האוכלוסייה הערבית בכלל (לידור, 2016).
ראינו גם מקרי בוחן של אנשי ספורט ערבים ישראלים שהצליחו מאוד בזכות הספורט, כמו למשל הדוגמה של מאזן גנאים. מאזן גנאים הוא איש ספורט מצליח מאוד בכדורגל הישראלי, ואיש עסקים ואיש ציבור מוכר. עיקר הצלחתו של מאזן גנאים הייתה בתקופה שהוא היה יושב ראש קבוצת בני סכנין, הוא הוביל את הקבוצה לעלייה לליגה הבכירה בכדורגל הישראלי, ולזכייה בגביע המדינה. בעקבות הצלחתו של גנאים בקבוצת בני סכנין הוא הפך להיות איש ציבור ומנהיג באוכלוסייה הערבית, והוא אף התמנה להיות ראש העיר סכנין וחבר כנסת. ראינו גם את ההצלחה של מואנס דאבור בכדורגל הישראלי. דבור נולד בנצרת למשפחה ערבית מוסלמית, והפך להיות אחד השחקנים המובילים בכדורגל הישראלי, זכה להתהילה רבה, ואף עבר לשחק בליגה יוקרתית בחוץ לארץ. ראינו גם את המקרה של זאהי ארמלי, מחלוצי השחקנים הערבים בכדורגל הישראלי, והוא אף העלה את המודעות והסימפטיה כלפי שחקנים ערבים בכדורגל הישראלי, בגלל שהוא היה מהחלוצים בתחום בהצלחתם בכדורגל הישראלי.
ולכן המסקנה העיקרית של מחקר זה היא שהספורט הישראלי אכן יכול להוות כלי יעיל לניעות חברתית של בני מיעוטים, כמו למשל המיעוט הערבי בישראל, והוא יכול להוות פתח לצעירים להשתלב בחברה הישראלית, הן מבחינה כלכלית, תרבותית וחברתית, והם יכולים להגיע לרמות הישגים, שבצורה אחרת היה להם קשה מאוד להשיג אותם. עם זאת יש לסייג שהצלחתם של ערבים בספורט הישראלי, היא לא ברמה נרחבת, ולא יכולה להוות פתרון גלובלי לבעיותיה של החברה הערבית בכללותה.
ביבליוגרפיה
אבו-ריא, ס' (2010). ניתוח מקרה של קבוצת הכדורגל בסכנין ובני הנוער בעיר מניתוק לשילוב, 16: 61-74.
אתר ווינט. (2020). זאהי ארמלי: "במכבי חיפה כולם עובדים על כולם". נדלה מ: https://www.ynet.co.il/sport/article/B1nQKYxBv
אתר כלכליסט. (מאי 2021). מואנס דאבור לא צריך "אישור" מגזענים ופשיסטים כדי לשחק בנבחרת ישראל. נדלה מ: https://www.calcalist.co.il/sport_news/article/rkmumdfff
בולוטין, ר' (2017). ספורטאים שהם מודל לחיקוי. הלוחם, 264 (תשע"ז, יוני-יולי 2017), עמ' 32.
בן-פורת, א' (2016). אלימות בכדורגל: מצורע נושא בשורה סוציולוגיה ישראלית: כתב-עת לחקר החברה הישראלית, 17, 2 (2016), עמ' 52-71.
ברנשטיין, ע', מנדלזיס, ל' (2010). איחוד בני סח'נין בשיח התיעודי: סיפורה של מחזיקת גביע ערבית במדינה יהודית סוגיות חברתיות בישראל: כתב עת לנושאי חברה, , 9: 153-174, 2010.
גלילי, י' (2013). הקדמה: חזרה לעתיד – ספורט מודרני והיסטוריה זמנים: רבעון להיסטוריה, , 121: 34-35, 2013.
לידור, ר' (2007). גוף בריא בנפש בריאה. הד החינוך, , 81(9): 72-75,.
לידור, ר' (2016). "בין שילוב להדרה – הערבים בישראל בראי תקשורת הספורט בעברית". רוח הספורט, 2 (תשע"ו, 2016), עמ' 99-102.
לידור, ר' (2019). כישרון בספורט – חשיבה מחדש? לקסי קיי, 11 (סיון תשע"ט, יוני 2019), עמ' 17-18.
לימור, י', תמיר, א' (2012). ספורט, עסקים ופוליטיקה – הכל יח"צי בתנועה: כתב-עת למדעי החינוך הגופני והספורט, ,10(2): 197-215.
נסאר, פ' (2017). “משפיעים 2017. מאזן גנאים – הכדור בידיים שלו.” ליברל, 41, עמ' 105.
פרץ, י' (2020). המיזם המדהים של הפועל קטמון ירושלים: הכדורגל ככלי לשינוי חברתי ע"י שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים הארגון, 55 (ניסן תש"ף, אפריל 2020), עמ' 86-89.
צור, א', ובולוטין, ר' (2012). עולים כסף, אך שווים זהב. הלוחם, 235: 38-40, 2012.
רם, י' (2013). מושגי ההגינות בספורט ביוון העתיקה, ברומי ובימי הביניים המוקדמים וקשרם לעולם החינוך הגופני בתנועה: כתב-עת למדעי החינוך הגופני והספורט, ,10(3): 345-366, 2013.
תמיר, א', לימור, י', חגי, ח' (2020). ספורט, בידור ועסקים: שלושים שנה לערוץ הספורט בטלוויזיה בישראל קשר, 54 (אביב 2020), עמ' 170-193.
BabaGol website. (2018). "Munas Dabbur, the Prospect from Nazareth". From: https://www.babagol.net/blog/2018/12/26/dabbur-to-liverpool
Dowland, S. (2011). War, sports, and the construction of masculinity in American Christianity. Religion Compass, 5(7), 355-364.
Ekholm, D., & Lindström Sol, S. (2020). Mobilising non-participant youth: using sport and culture in local government policy to target social exclusion. International Journal of Cultural Policy, 26(4), 510-523.
Izquierdo, C., & Anguera, M. T. (2021). The analysis of interpersonal communication in sport from mixed methods strategy: The integration of qualitative-quantitative elements using systematic observation. Frontiers in Psychology, 12.
Jarvie, G. (2013). Sport, culture and society: an introduction. Routledge.
Luo, P. (1995). Political influence on physical education and sport in the People's Republic of China. International Review for the Sociology of Sport, 30(1), 47-58.
Morgan, H. (2018). Enhancing social mobility within marginalized youth: the accumulation of positive psychological capital through engagement with community sports clubs. Sport in society, 21(11), 1669-1685.
Richardson, K., & Fletcher, T. (2020). Community sport development events, social capital and social mobility: a case study of Premier League Kicks and young black and minoritized ethnic males in England. Soccer & Society, 21(1), 79-95.
Smart, B. (2018). Consuming Olympism: Consumer culture, sport star sponsorship and the commercialisation of the Olympics. Journal of Consumer Culture, 18(2), 241-260.
Spaaij, R. (2012). Building social and cultural capital among young people in disadvantaged communities: Lessons from a Brazilian sport-based intervention program. Sport, Education and Society, 17(1), 77-95.
Sugden, J. (2006). Teaching and playing sport for conflict resolution and co-existence in Israel. International review for the sociology of sport, 41(2), 221-240.
Tan, T. C., & Houlihan, B. (2013). Chinese Olympic sport policy: Managing the impact of globalisation. International review for the sociology of sport, 48(2), 131-152.