Skip to content

עבודת סמינריון- האם הקולוניאליזם הבריטי קידם פיתוח כלכלי בהודו ?

להצעת מחיר ללא התחייבות לכתיבת סמינריון צרו קשר:

>>צור קשר<<

עבודת מחקר- הקולוניאליזם הבריטי בהודו ותרומתו לפיתוח הכלכלי במדינה

תאריך הגשה:

מגישה:

תוכן עניינים

מבוא. 3

1. הקולוניאליזם הבריטי בהודו 6

2. הקולוניאליזם הכלכלה והחברה ההודית. 12

3. השפעות שליליות על הכלכלה והחברה ההודית. 18

1.3. שינויים חברתיים. 18

2.3. הפחתת ההכנסות מקרקעות.. 20

3.3. הפחתת התעשייה. 21

4.3. ביסוס תשתיות.. 22

סיכום. 24

ביבליוגרפיה. 26

מבוא

למרות שהסחר עם הודו הוערך מאוד על ידי האירופים מאז ימי קדם, הדרך הארוכה ביניהם הייתה נתונה למכשולים רבים ועל ידי מתווכים, מה שהפך את הסחר ללא בטוח, לא אמין ויקר. זה היה נכון במיוחד לאחר קריסת האימפריה המונגולית ועלייתה של האימפריה העות’מאנית, שכמעט וחסמו את דרך המשי העתיקה. כשהאירופאים, ובראשם הפורטוגלים, החלו לחקור נתיבי ניווט ימיים כדי לעקוף מתווכים, המרחק של המיזם דרש מהסוחרים להקים עמדות מבוצרות.[1]

הבריטים הפקידו את המשימה הזו בידי חברת הודו המזרחית, אשר ביססה את עצמה בתחילה בהודו על ידי קבלת אישור מהרשויות המקומיות להחזיק בקרקע, לבצר את אחזקותיה ולנהל מסחר ללא מכס ביחסים מועילים לשני הצדדים. הדומיננטיות הטריטוריאלית של החברה החלה לאחר שהייתה מעורבת בפעולות איבה כנגד חברות אירופיות יריבות, ובסופו של דבר תפסה את השלטון בבנגלדש בשנת 1757. שליטתה של החברה בבנגלדש התגבשה למעשה במאה ה 18, כאשר החברה השתלטה על כלכותה. בערך באותו זמן, החל הפרלמנט הבריטי להסדיר את חברת הודו המזרחית באמצעות חוקים, והביאו את בנגלדש לשליטה עקיפה של ממשלת בריטניה. במהלך העשורים שלאחר מכן, סדרה של מלחמות וסיפוחים הרחיבו את שליטתה של החברה על פני תת היבשת, והכניעו את רוב הודו למושלים וסוחרים בריטים.[2]

הראג’ הבריטי, היה תקופת השלטון הבריטי הישיר על תת היבשת ההודית משנת 1858 ועד עצמאות הודו ופקיסטן בשנת 1947. הראג’ הצליח לנהל את תת היבשת על ידי חברת הודו המזרחית הבריטית, חוסר אמון כללי וחוסר שביעות רצון מהנהגת החברה הביאו להרחבה של השלטון הבריטי הישיר על הודו. מרד של כוחות הודים בשנת 1857, גרם לבריטים לשקול מחדש את מבנה הממשל בהודו. הראג’ נועד להגדיל את ההשתתפות ההודית בממשל העצמי, אך חוסר האונים של ההודים לקבוע את עתידם בעצמם ללא הסכמת הבריטים, הוביל לתנועות הודיות שתמכו בעצמאות.[3] התרומה העיקרית של בריטניה להתפתחות הכלכלית של הודו לאורך כל תקופת שלטון בריטניה, הייתה רשת הרכבות שהתפשטה במהירות רבה לכל היבשת לאחר 1858, כאשר היו קילומטרים של מסילות בכל הודו. בתחילה, מסילות הברזל הוכיחו ברכה מעורבת עבור רוב ההודים, שכן, על ידי קישור הארץ הכפרית החקלאית, לערי הנמל הקיסריות הבריטיות בומביי, מדרס וכלכותה, הן שימשו הן להאיץ את קצב מיצוי חומרי הגלם מהודו ולזרז את המעבר ממזון קיומי לייצור חקלאי מסחרי. מתווכים שנשכרו נסעו ברכבות לכפרים וגרמו לראשי הכפרים להמיר שטחים גדולים של אדמות מניבות תבואה לגידולים מסחריים שנועדו לייצור תעשייתי.[4]

מטרתה של עבודה מחקרית זאת היא לבחון את ההשפעה האפשרית של השלטון הקולוניאליסטי הבריטי על הודו, בין השנים 1612 עד 1948, על הכלכלה ההודית והתפתחות הכלכלה ההודית, וגם על התפתחות החברה ההודית כתוצאה מכך. ולכן שאלת המחקר בעבודה זו היא האם הקולוניאליזם הבריטי קידם פיתוח כלכלי בהודו ?. ההנחה המחקרית היא שהשלטון הקולוניאלי ההודי השפיע בצורה מהותית על הכלכלה ההודית, ושינה אותה, חלק מהשינויים היו לטובה, כמו למשל ביסוס תשתיות, כמו קווי הרכבת והקמת מפעלי ייצור, וחלק מהשינויים לא היו לטובה כמו דיכוי הכלכלה ההודית לטובתה של הכלכלה הבריטית.[5] על מנת לענות על שאלת המחקר עבודה זו חולקה לשלושה פרקים עיקריים. הפרק הראשון יעסוק בקולוניאליזם הבריטי בהודו, כיצד הוא החל ומה אפיין אותו. הפרק השני יעסוק בהשפעת הקולוניאליזם על הכלכלה והחברה ההודית. הפרק השלישי יעסוק במקרי בוחן של השפעות כלכליות וחברתיות של הקולוניאליזם הבריטי בהודו.

שיטת המחקר שבה ייעשה שימוש בעבודה זו היא השיטה האיכותנית. במחקר איכותני פנומנולוגי ניתן לחקור התנהגות בני אדם, לשמוע על ההתנהגות מפיהם, וזה מאפשר הבנה לעומק של הנושא המחקרי. בבחירה במחקר האיכותני המטרה הינה לקבל תשובות רחבות ומפורטות אשר ייתרמו להבנת עולם התוכן בו הוא עוסק, וכאשר הוא אינו מסתפק בתשובות קצרות ואחידות. עבודה זו נשענת על מספר מחקרים משמעותיים ביניהם מאמר של דיטריך הארט (Dietrich Harth), שמדבר על השינויים החברתיים המשמעותיים של השלטון הבריטי בהודו. מאמרם של בריג’אש מישארה וסידהארטה רסטוגי (Brijesh Mishra, Siddhartha Rastogi), המדבר על ההשפעות התעשייתיות של השלטון הבריטי בהודי. והמאמר של אטיין גילברט (Etienne, Gilbert), שמדבר על הצמיחה הכלכלית של הודו בתקופת השלטון הבריטי.

1.הקולוניאליזם הבריטי בהודו

הודו הקולוניאלית הייתה החלק של תת היבשת ההודית שהייתה תחת סמכות השיפוט של המעצמות הקולוניאליות האירופיות בתקופת הסקירה והגילוי של האימפריות האירופאיות. הכוח האירופי הופעל הן על ידי כיבוש והן על ידי סחר, במיוחד בתבלינים. החיפוש אחר עושרה ושגשוגה של הודו הוביל ליישוב אמריקה לאחר גילויה על ידי כריסטופר קולומבוס בשנת 1492. רק כמה שנים לאחר מכן, סמוך לסוף המאה ה -15, הפליג הפורטוגזי ואסקו דה גאמה (Vasco Da Gama) והפך לאירופאי הראשון שחידש קשרי סחר ישירים עם הודו מאז התקופה הרומית בכך שהיה הראשון להגיע על ידי עקיפת אפריקה. לאחר שהגיע לקליקוט, שהיתה אז אחד מנמלי המסחר הגדולים בעולם המזרחי, הוא קיבל אישור לסחור לייבא ולייצא סחורות. הבאים להגיע היו ההולנדים, עם הבסיס העיקרי שלהם בציילון.[6]

יריבות סחר בין המעצמות האירופיות הימיות הביאו מעצמות אירופיות אחרות להודו. הרפובליקה ההולנדית, אנגליה, צרפת ודנמרק-נורבגיה הקימו כולן עמדות מסחר בהודו בתחילת המאה ה -17. ככל שהתפרקה האימפריה המוגולית בתחילת המאה ה -18, ולאחר מכן כאשר נחלשה האימפריה של מרתה לאחר הקרב השלישי בפניפאט, מדינות הודיות חלשות יחסית ובלתי יציבות שצצו היו פתוחות יותר ויותר למניפולציה מצד האירופאים, באמצעות שליטים הודיים תלויים.[7]

לבריטניה היו מספר נמלי מסחר ברחבי הודו במהלך שושלת המוגולים. ככל שהאימפריה המוגולית נחלשה, ניצלה זאת חברת הודו המזרחית והתערבה במחלוקות מקומיות כדי להשיג יותר כוח. במובן זה, הבריטים בהודו והולנדים בג’אווה קבעו דפוסי התיישבות שמדינות רבות אחרות יאמצו במאה ה -19. בשלב זה קיבלה חברת הודו המזרחית זכויות ניכרות בשם הממשלה הבריטית. היא יכלה לכרות הסכמים, לעסוק במלחמה ולכונן יחסים מסחריים. זה נבע מהעובדה שהתחבורה והתקשורת היו כל כך בסיסים עד שהפכו את השליטה הישירה מאנגליה לבלתי מעשית.[8]

הקשר הבריטי הראשוני עם הודו היה תוצאה עקיפה של תחרות עזה עם אינטרסים מסחריים הולנדים ופורטוגזים באסיה. הבריטים היו מאוחרים יחסית ליישוב הקולוניזציה, והאפשרות היחידה שנותרה להם הייתה לקחת משם מאחרים, במאמץ להשיג חלק במיזמים חדשים ועשירים אלה. הבריטים לא ידעו, או אפילו סברו, שהם יתקשרו במערכת יחסים משתלמת וארוכת טווח עם מה שיהפוך בסופו של דבר ל”תכשיט המוביל בכתר הבריטי”.[9]

הקמת האימפריה הבריטית הייתה תהליך הדרגתי, שעבר מספר תקופות המאופיינות באירועים היסטוריים משמעותיים. השלב הראשוני החל בראייה מסחרית ופיננסית בלבד, ולבסוף עבר לפרדיגמה ריאליסטית יותר, המבוססת על הרחבה ושמירה על הכוח. לאחר מכן באה אחריה נחישות יציבה לשמור על הכבוד הקיסרי נוכח תקופת המרד המרה והנקמנית, שלאחר 1857. תחושת רוגע שוחזרה בסופו של דבר במהלך התקופה הוויקטוריאנית. תקופה זו של רוגע, התבססה על ארגון מחדש של הממשלה בהודו. הרוגע הזה, למרבה הצער, לא נמשך זמן רב, לאחר שהופרע על ידי שורה של בצורות קטלניות, והרעב שבא בעקבותיהם. בנוסף, מנהיגות גרועה ביותר של ראשי ממשלה חסרי רחמים כמו הלורד ליטון ודיזראלי, הוסיפו לחוסר שביעות רצון כולל ממדיניות הכתר בכלל וההתיישבות הבריטית בפרט.[10]

התקופה שבין 1612 ל 1836 החלה עם הכניסה המסחרית הראשונה של הבריטים שהתרחשה לאורך החוף הצפון מערבי בשנת 1608. ניסיונותיהם נחסמו בשל התערבות פורטוגזית בחצרו של הקיסר. לאחר ניסיונות רבים סוף סוף רכשה חברת הודו המזרחית הבריטית את איש הקשר המלכותי שלה, והורשתה להקים מפעל ראשון במאה ה 17. ניצול מסחרי ותחושת פטרנליזם מאפיינים את התקופה הראשונית הזו של השפעה בריטית בהודו. לעקרונות אלה לוו מדיניות התפשטות ויריבות בין-קולוניאלית עם מדינות אירופה האחרות, כמו צרפת פורטוגל ודנמרק. החברה פרצה לבסוף את החוף המזרחי ההודי באמצעות רכישת קרקעות באזור. כאשר התחתן צ’ארלס השני עם קתרין מבית בראגנסה, קיבלה החברה את בומביי כחלק מהנדוניה לחתונה. לבסוף בשנת 1690, אדמירל ניקולסון באמצעות דיפלומטיה של ספינות תותחים, עזר לחברה להקים מושבה לאורך נהר הוגלי, והקים את העיר העתידית כלכותה. בשלב זה ניתן היה להבחין בהתחזקות העתידיות של השליטה הבריטית על ידי שליטה בערים בומביי, כלכותה ומדרס. הרחבה כזו הייתה גם כרוכה בסכסוכים ובעיות.[11]

צעירים בריטים רבים שיצאו לנסות את מזלם בהודו כשלו ומתו, ונקברו בבתי קברות מאולתרים שהתרחבו כל הזמן. בעיה נוספת הייתה שהסחר, בתחילה, היה עניין חד כיווני. צמר בריטי, הייצוא הגדול ביותר של אנגליה, הועיל מעט באקלים ההודי החם. התפתח סחר לכיוון אחד והיו משלוחים גדולים של מטבעות כסף לרכישת סחורות הודיות. בסופו של דבר זה הביא את אנגליה קרוב לסף חורבן פיננסי וביקורת על הפרלמנט. אירועים אלה הביאו לבנייה מחדש של אסטרטגיית השוק שלהם, מה שהוריד את ההסתמכות הרבה על עתודות הכסף שלהם ושיפר את אסטרטגיית ההשקעה הכוללת שלהם. עובדי הקולוניה ההודית ניסו לעסוק במסחר חופשי מרצונם, וזאת על ידי חברת הודו המזרחית שזכתה למונופול מלכותי על הסחר. על מנת להתמודד עם האתגר החדש הזה פיתחה החברה פתרון גאוני, שאפשר לקולוניאליסטים לסחור מרצונם החופשי, אך רק בתחום האסייתי, נאסר עליהם לסחור ישירות עם אירופה. מה ששיפר את מצבה הכלכלי של האימפריה. רבים עבדו עם מתווכים הודים, שפיתחו גם הם עושר ומעמד גבוה ביחס לזה של האירופאים עצמם.[12]

התקופה של 1813 – 1857 הייתה שונה מהתקופה שקדמה לה, שהייתה מאופיינת ברפורמות חברתיות וכלכליות, והובילו אותה וויליאם וילברפורס והנרי ת’ורנטון. כוחות רבי עוצמה שהניעו את התנועה הזו גינו בקול רם את העבדות וקראו לבטלה. הכוח המוסרי המניע הזה היה זה שהגדיר, והיווה את הבמה לתקופה הוויקטוריאנית השמרנית שבאה אחריה. תקופה זו אופיינה גם באופן שלילי יותר, בגלל עלייתו של הפונדמנטליזם האוונגליסטי הנוצרי. המיסיונרים הללו ראו בכך את חובתם האלוהית להביא הארה לגויים, ולנצר את מושבות בריטניה, כולל את הודו. ביחס לדעותיהם הדתיות, הם היו אתנוצנטרים וחסרי רחמים באמונה קיצונית שראייתם היא היחידה. אותה קבוצה קיבלה חיזוק חברת הודו המזרחית שתמכה ברעיונותיהם גם בהודו. הצעה זו של הצלת נפשות וחלוקת הארה רוחנית לא הייתה רצויה, ולא התקבלה על ידי אוכלוסיית ילידי הודו. ההתנצלות של המיסיונרים הנוצרים תשמש כאחד הניצוצות המציתים של המרד ההודי בשנת 1857.[13]

למרות ההתרחשויות השליליות הללו, היו לשינויים חברתיים ודתיים מסוימים שהושגו השפעה חיובית. חינוך משופר כמו גם סיוע למצורעים ועניים היו חלק מההיבטים הבונים יותר של השינויים. בוצעה חקיקה חברתית המבטלת את הנוהג ההודי של כנופיות רחוב, רצח תינוקות, ונוהג הסאטי שבו האלמנות התאבדו לאחר מות בעלן, חקיקות אלה התקבלו גם הם בברכה על ידי הודים רבים.[14]

התקופה שבאה לאחר מכן היא התקופה הוויקטוריאנית, שהייתה בין השנים 1837 – 1901. שלטונה של המלכה ויקטוריה חופף בערך עם התרחבות המהפכה התעשייתית. לתקופה זו הייתה השפעה רבה על הודו בשלושה תחומים ספציפיים, פיתוח ספינת הקיטור, הרכבות והטלגרף. תקופה זו מסמנת גם את פירוקה של חברת הודו המזרחית הבריטית והקמתו של הראג’ הבריטי לאחר מכן. האינטרסים של הודו לא היו יותר בשליטת הדירקטוריון המשפיע של חברת הודו המזרחית הבריטית המשפיעה, אלא על ידי מינוי ייעודי של הממשל הבריטי. הכתרת ויקטוריה כקיסרית הודו, תוצאה של חוק התואר המלכותי משנת 1876, חתמו את עתידה המיידי של האימפריה העתידית. למרות השיפורים התשתיתיים שסיפקה המהפכה התעשייתית, חייהם של ההודים הממוצעים החמירו למעשה בשל שני גורמים ייחודיים. הראשון היה, בעוד שהרכבות שהותקנו בהודו על ידי בריטניה לאחר 1826 וסובסדו על ידי מסים על הילידים ההודים, והעניקו אפשרות לנסוע רחוק וזול יותר, הרווחים מקווי הרכבות הוחזר ישירות בחזרה לקופת הממשל הבריטי כרווח.[15]

לפיכך, הרכבת פתחה את הודו למסחר, אך סחר לא שוויוני. הסחורה, שנישאה כעת לפינות הרחוקות של הודו, הייתה זולה, מיוצרת במכונות ומוצרים תעשייתיים שמקורם במפעלים של לונדון, לנקשייר ומנצ’סטר. סחורות הודיות לא יכלו להתחרות בסחורות האנגליות בהודו. לכן חומרי הגלם הוצאו מהודו, עובדו בבריטניה ונמכרו שוב לאוכלוסיית הילידים ההודים, ויצרו מעגל קסמים של התרוששות כלכלית. לאספקט השני והמטריד יותר אין שום קשר, ישירות, למהפכה התעשייתית, אלא היה פועל יוצא של מדיניות ממשלתית ירודה ותאוות בצע במהלך תקופת הרעב הקטלנית.[16]

בשנת 1857 התרחש מרד הודי משמעותי נגד הממשל הבריטי. המרד לא היה התקוממות פשוטה, אלא שורה של התקוממויות משמעותיות. בין הסיבות הבולטות ביותר היו המאמצים הקנאים של המיסיונרים היסודיים הנוצרים ורצונם להמיר את האוכלוסייה המקומית. בנוסף היו בעיות עם תוכנית רפורמה במיסוי מקרקעין ומלווה כספים ללא ממשלתי שהובילו חקלאים הודים רבים להתרוששות נואשת. לבסוף, החלטות מדיניות גרועות כמו הפקעת אדמות, הידועה לשמצה, כמו גם חוק התרת נישואין מחדש של אלמנה. המרד, ייצג את אחד הפרקים המשמעותיים ביותר ביחסי אנגליה הודו, ונשא עמו השלכות קשות על ההודים והבריטים כאחד. כפי שצוין, הוא גם הכתיב את מספר ההרוגים של אנגליה בהודו, ואת הולדת האימפריה הבריטית, שהייתה ידועה עד כה בשם ראג’. המרד נמשך כ -18 חודשים והלחימה הייתה עזה משני הצדדים. הקרבות השתוללו לאורך נהר הגנגס והשתוללו עד דלהי, אתר כמה מהקרבות העזים ביותר.[17]

בסופו של דבר הצליחו הבריטים להתגבר על המורדים באמצעות בריתות אסטרטגיות עם מדינות נסיכויות שונות. נקמה, הייתה שימושית ואכזרית כמו הזוועות שבוצעו. הבריטים היו מזועזעים מיסודם כתוצאה מהמרד. עם זאת, זה היה הלם לשאננותם ולא לביטחון העצמי שלהם. התוצאה הייתה ארגון מחדש של הצבא עם גידול גדול בכוחות שאינם ילידים. יתר על כן, הצבא הבריטי נקט מאז במדיניות שהכוחות יהיו מאזורים, קסטות וקבוצות שפות שונות. לבסוף, תהיה הסתמכות רבה יותר על חיילים שמעולם לא התלבטו בנאמנותם כגון הסיקים והגורקים. בכך שכינו את המרד כמרד ניסו הבריטים להקטין את המשמעות והמספרים הכרוכים בכך. אולם האמת היא שלמרות שהאיכרים ניסו להישאר ניטרליים במהלך האירוע, לרבים אחרים היו טענות כלפי הכתר שהובילו להשתתפותם. מלבד הנסיכים, שהתקוממו נגד חוקי הנישואין מחדש של האלמנה שחוקקו על ידי הבריטים, היו גם כאלה שהצטרפו מחשש לאותו גורל.[18]

הבריטים היו מהותיים בהכנסת תרבות מערבית, חינוך וטכניקות מדעיות להודו. באמצעים אלה, הם נתנו טלטלה לחיים ההודיים המסורתיים והעצימו את חיי התרבות של אנשיה. אין ספק, כי המאה השבע עשרה סימנה את שיא תפארת הודו מימי הביניים. זאת לעומת המאה השמונה עשרה שהייתה מחזה של שחיתות, אומללות ותוהו ובוהו שהוביל לחוסר אונים פוליטי בהודו. ממש משנת 1498 כשוואסקו דה גאמה הניח את רגלו על אדמת הודו, המעצמות האירופיות נכנסו לזירה ההודית בזו אחר זו. יחד עם זאת למעצמה הפורטוגזית לא הייתה השפעה כדוגמת צרפת ואנגליה. בסופו של דבר בסכסוך בין הצרפתים לאנגלים, האנגלים זכו להצלחה והייתה להם ההשפעה הגדולה ביותר על חצי האי ההודי, השפעה שניכרת עד ימינו אלה.[19]

2.הקולוניאליזם הכלכלה והחברה ההודית

פרשנויות של תפקידה של האימפריה הבריטית בשינוי כלכלי בהודו הקולוניאלית והפוסט-קולוניאלית, נוטות להניח שהקולוניאליזם בהודו היה נצלני ועיכב את התפתחות המדינה. אולם פרשנות זו שנויה במחלוקת, וישנם כאלה הטוענים שהשלטון הבריטי בהודו דווקא קידם את התפתחותה של המדינה, על ידי כך שהציג טכנולוגיות חדשות, ושיפר את החברה והכלכלה ההודים.[20]

האימפריאליזם הבריטי היה פרגמטי יותר מזה של מעצמות קולוניאליות אחרות. המוטיבציה שלו הייתה כלכלית, לא אוונגליסטית. לא הייתה אף אחת מהקנאויות הנוצריות המסורתיות שהפורטוגלים והספרדים הפגינו באמריקה הלטינית, ופחות התלהבות מהפצה תרבותית ממה שהפגינו הצרפתים במושבותיהם. מסיבה זו הם “מערבו” את הודו רק במידה מוגבלת.[21]

הסברה הרווחת בספרות המחקרית היא שהשלטון הקולוניאלי הבריטי היווה נטל כלכלי על הודו, ועיכב את התפתחותה הכלכלית, למרות שיש חלק שמסייגים זאת בטענה שבריטניה תרמה להתפתחות החינוך ושינויי תרבות שהועילו לקבלתה של הקידמה, אך שינויים אלה השפיעו זמן רב לאחר מכן ולא דווקא במהלך השלטון הקולוניאלי. הנטל העיקרי של הממשל הבריטי נבע מהעובדה שהראג’ הבריטי היה משטר של גולים. תחת ממשל הודי, ההכנסה משירות ממשלתי הייתה מגיעה לתושבים המקומיים ולא לזרים. הסטת ההכנסה מהמעמד הגבוה לידי זרים עיכבה את התפתחות התעשייה המקומית, מכיוון שהיא העבירה את כוח הקנייה לידי אנשים עם אינטרסים זרים ולא מקומיים. זה הגביר את היבוא ופגע במיוחד בתעשיות עבודת היד היוקרתיות.[22]

השפעה חשובה נוספת של שלטון זר על פוטנציאל הצמיחה לטווח הארוך של המשק ההודי הייתה העובדה שחלק גדול מהחיסכון הפוטנציאלי של המדינה הועבר לחו”ל. ניקוז זה של כספים מהודו לבריטניה היווה נקודה של מחלוקת גדולה בין ההיסטוריונים הלאומנים ההודים למגיני הראג’ הבריטי. עם זאת, הטענה האמיתית היחידה למחלוקת היא מספרית. אי אפשר להכחיש שהיה יצוא משמעותי שנמשך 190 שנה. אם כספים אלה היו מושקעים בהודו הם היו יכולים לתרום תרומה משמעותית להעלאת רמות ההכנסה במדינה.[23]

אינטרסים בריטיים היו מכמה סוגים. בתחילה, המטרה העיקרית הייתה השגת עמדת מסחר מונופוליסטית. מאוחר יותר הורגש כי משטר של סחר חופשי יהפוך את הודו לשוק מרכזי של סחורות בריטיות ומקור לחומרי גלם, אך בעלי הון בריטים שהשקיעו בהודו, או שמכרו בה שירותי בנקאות או שילוח, המשיכו ביעילות ליהנות מפריבילגיות מונופוליסטיות. הודו גם סיפקה תעסוקה מעניינת ורווחית לחלק נכבד ממעמד הביניים העליון בבריטניה, וההעברות ששלחו הביתה תרמו תרומה ניכרת למאזן התשלומים והיכולת לחסוך בבריטניה. לבסוף, השליטה בהודו הייתה מרכיב מרכזי במבנה הכוח העולמי, מבחינת גיאוגרפיה, לוגיסטיקה וכוח אדם צבאי. הבריטים לא היו נרתעים מההתפתחות הכלכלית ההודית אם זה יגדיל את השווקים שלהם, אך סירבו לסייע באזורים שבהם חשו שיש התנגשות עם האינטרסים הכלכליים שלהם או הביטחון הפוליטי שלהם. מכאן שהם סירבו לתת הגנה לתעשיית הטקסטיל ההודית עד שהמתחרה העיקרית שלה הפכה ליפן ולא למנצ’סטר, והם כמעט ולא עשו דבר להמשך החינוך הטכני. הם הציגו כמה עקרונות קניין בריטיים, אך לא הרחיבו אותם יותר מדי משום שזה לא תאם את האינטרסים שלהם.[24]

השינויים העיקריים שעשו הבריטים בחברה ההודית היו בשכבות הגבוהות של החברה. הם החליפו את האריסטוקרטיה הלוחמת הבזבזנית בממסד בירוקרטי צבאי, שתוכנן בקפידה על ידי טכנוקרטים תועלתניים, שהיה יעיל מאוד בשמירה על החוק והסדר. יעילות השלטון הגדולה אפשרה הפחתה ניכרת בנטל הפיסקלי, וחלק גדול יותר מהתוצר הלאומי היה זמין עבור בעלי האדמות, בעלי ההון ואנשי המקצוע החדשים. חלק מההכנסה מהמעמד הגבוה הזה הועברה לבריטניה, אך חלק נשארה בהודו. עם זאת, דפוס הצריכה השתנה מכיוון שהמעמד העליון החדש כבר לא החזיק בהרמונים וארמונות, וגם לא לבש לבוש מסורתי. הדבר גרם לכמה התאמות כואבות בענף עבודת היד המסורתית. סביר להניח כי חלה עלייה מסוימת בהשקעות היצרניות, הממשלה עצמה ביצעה השקעות פרודוקטיביות ברכבות והשקיה, וכתוצאה מכך חל גידול בתפוקה החקלאית והתעשייתית. האליטה החדשה אימצה סגנון חיים מערבי באמצעות השפה האנגלית ובתי הספר לאנגלית. עיירות חדשות ושירותים עירוניים נוצרו עם פרברים מופרדים ודיור עבורם. הרגליהם הועתקו על ידי האליטה המקצועית החדשה של עורכי דין, רופאים, מורים, עיתונאים ואנשי עסקים. בתוך קבוצה זו הוקלו מחסומי הקאסטה הישנים והוגברה הניידות החברתית.[25]

מבחינת מסת האוכלוסייה, השלטון הקולוניאלי הביא מעט שינויים משמעותיים. המאמץ החינוכי הבריטי היה מצומצם ביותר. לא היו שינויים משמעותיים בחברה הכפרית, במערכת הקאסטות, במעמד הנמוך ביותר בחברה, במערכת המשפחתית המשותפת או בטכניקות הייצור החקלאיות. לכן ההשפעה הבריטית על ההתפתחות הכלכלית והחברתית בהודו הייתה מוגבלת. סך התפוקה והאוכלוסייה גדלו במידה ניכרת, אך העלייה בתפוקה לנפש הייתה קטנה או זניחה.[26]

מעניין לשער על גורלה הכלכלי הפוטנציאלי של הודו אלמלא היו לה מאה שנות שלטון בריטי. ישנן שלוש חלופות מרכזיות שניתן לשקול ברצינות לשאלה זו. אחת מהן היא שמירה על שלטון הילידים עם כמה מובלעות זרות, כמו בסין. בהתחשב בכוחות השונים בחברה ההודית, סביר להניח שהיו מתרחשות מלחמות אזרחים גדולות בהודו במהלך השנים, והמדינה כנראה הייתה מתפרקת. ללא התערבות זרה ישירה במערכת החינוך שלה, פחות סביר שהודו הייתה מפתחת אינטליגנציה מודרנית בהשוואה לסין למשל, מכיוון שהחברה ההודית הייתה פחות רציונלית ושמרנית יותר, ולסינים הייתה ציוויליזציה הרבה יותר הומוגנית ולאומיות דינמית יותר. אם מצב זה היה קורה, האוכלוסייה בוודאי הייתה גדלה פחות אך ייתכן שרמת החיים הממוצעת הייתה מעט גבוהה יותר בגלל המעמד הגבוה יותר, וניקוז המשאבים הקטן למדינות אחרות.[27]

אלטרנטיבה נוספת לשלטון הבריטי הייתה כיבוש ושמירה על השלטון בידי מדינה אחרת באירופה המערבית כמו צרפת או הולנד. זה כנראה לא היה מניב תוצאות שונות מאוד מבחינה כלכלית מהשלטון הבריטי. ההשערה השלישית היא אולי המסקרנת ביותר, כיבוש על ידי מעצמה אירופית, עם עצמאות מוקדמת יותר. אם היה להודו שלטון עצמי משנות ה -80 של המאה ה -19, לאחר מאה ורבע מהשלטון הבריטי, סביר להניח שההכנסה וגם גידול האוכלוסייה היו מואצים. היה ניקוז קטן יותר של כספים למדינות אחרות, הגנת מכס גדולה יותר, יותר ייצור במדינה והטבות לתעשייה המקומית, יותר הכשרה טכנית, דברים שהתרחשו רק לאחר 1947. עם זאת, הודו כנראה לא הייתה מצליחה כמו יפן למשל, מכיוון שהמינוף הפיסקאלי של הממשלה היה קטן יותר, הלהט לחינוך המוני קטן יותר, והמחסומים הדתיים והקאסטיים היו נותרים כמגבלות חשובות על התפוקה של הכלכלה ההודית.[28]

טראומת הקולוניאליזם

מעבר להשפעות אלה על הכלכלה והחברה, רבים מהחוקרים סבורים שהשליטה הקולוניאלית בהודו הייתה טראומטית בעבור ההודים מכל הבחינות. כאשר הודו קיבלה עצמאות מבריטניה ב- 15 באוגוסט 1947, רוב האנגלו-הודים עזבו או עזבו זמן קצר לאחר מכן. הקולוניאליזם בהחלט היה חוויה טראומטית רבה יותר עבור נתינים קולוניאליים מאשר המתיישבים האנגלים. הם סבלו מעוני, תת תזונה, מחלות, מהפכים תרבותיים, ניצול כלכלי, חיסרון פוליטי ותכניות שיטתיות שמטרתן ליצור תחושת נחיתות חברתית וגזעית. אף שחלק יטענו כי כל סבל מצד הקולוניאליסטים הבריטים צריך לקבל מעט אהדה, אך אין זו סיבה למחוק סבל זה מההיסטוריה ההודית.[29]

חינוך הודי

הייתה גם השפעה קולוניאלית מהותית על החינוך ההודי. מדיניות החינוך העולמית מדגישה כי הכללות, שוויון, איכות ההון האנושי, ההישגים וההתקדמות צריכים להיות לב ליבה של מערכת החינוך. הודו, כמו מדינות רבות אחרות, ממשיכה להיאבק כדי להשיג זאת בפועל. מערכת ההשכלה ההודית ניסתה באופן היסטורי לשנות את המדיניות שלה, אך לא הצליחה להתעלות בפועל על המורשת הקולוניאלית שירשה בשנת 1947. החזון הקולוניאלי של חינוך תיכוני ביקש לפתח את התקדמות ההשכלה הגבוהה הבריטית של עליונות מעמדית עשירה. המטרה היחידה של הממשל הקולוניאלי הייתה לשפר את הנגישות של עובדים יצרניים לממשל הקולוניאלי הבריטי בהודו.[30]

בימים שלפני הקולוניזציה הבריטית, הינדים ומוסלמים התחנכו דרך פאתסלה ומדרסה בהתאמה, אך הופעתם של הבריטים והמדינות האירופיות יצרה מקום למידה חדש, מוסד המיסיונרים. כך, הם יכולים ליצור מעמד של הודים שיהיו הודים בדם ובצבע, אך אנגלים בטעם, שיפעלו כמתורגמנים בין הממשלה להמונים. הבריטים הכירו בכך שחינוך הוא כלי רב עוצמה לפתיחת דלת של החופש שיכול לשנות את העולם. עם הופעת השלטון הבריטי בהודו, מדיניותם ואמצעיהם הפרו את מורשתם של אסכולות למידה מסורתיות, אשר הביאו לצורך ביצירת מעמד של כפופים. כדי להשיג מטרה זו, הם הנהיגו מספר פעולות ליצירת זהות הודית בצבע אנגלי באמצעות מערכת החינוך.[31]

בתחילה, חברת הודו המזרחית הבריטית לא עסקה בפיתוח מערכת החינוך מכיוון שהמניע העיקרי שלה היה מסחר והפקת רווחים. כאמור, כדי לשלוט בהודו, הם תכננו לחנך חלק קטן מהשכבות הגבוהות והבינוניות כדי ליצור מעמד הודי בדם ובצבע אך אנגלי בטעמו, אשר ישמש כפרשנים בין הממשלה להמונים. זה נקרא גם תורת הסינון כלפי מטה. ננקטו מספר צעדים על ידי הבריטים לפיתוח החינוך בהודו.[32]

צ’ארלס גרנט (Charles Grant) וויליאם וילברפורס (William Wilberforce), שהיו פעילים מיסיונרים, דירבנו את חברת הודו המזרחית לוותר על מדיניות אי החינוך שלה, ולפנות את הדרך להפצת החינוך באמצעות אנגלית על מנת ללמד ספרות מערבית ולהטיף לנצרות. מכאן שהפרלמנט הבריטי חוקק חוק לפיו המושל אפשר למיסיונרים הנוצרים להפיץ את רעיונותיהם הדתיים בהודו. לאקט הייתה חשיבות עליונה מכיוון שזה היה הצעד הראשון שחברת הודו המזרחית הבריטית נקטה לקידום החינוך בהודו.[33]

מצד שני ישנם הטוענים כי ברמה הבסיסית ביותר, המדיניות הקולוניאלית הבריטית בהודו מיתנה באופן ניכר את החינוך ההודי. ההוצאה הציבורית על ההון האנושי בהודו הבריטית הייתה מהנמוכות בעולם. ההוצאות הממשלתיות לנפש במושבות בריטיות תלויות אחרות היו גבוהות מאשר בהודו הבריטית, ובמקומות אלה הוצאות ההון האנושי היוו אחוז ניכר מתקציב הממשלה. אפילו המדינות השכנות הוציאו פי שניים לנפש מהודו הבריטית. הדגש הכבד על חינוך בתיכון היה עוד טעות מדינית. האליטות ההודיות היו שותפות כאן מכיוון שלעתים קרובות חסמו תוכניות להרחבת החינוך ההמוני. ההוצאה הציבורית והרשמה לבתי הספר היסודיים גדלו במהירות ברחבי העולם, למרות שמדינות מממנות באופן ציבורי חינוך תיכוני רק לאחר שרוב הילדים סיימו את בית הספר היסודי, הודו הייתה החריגה מבחינה זו.[34]

מה היו ההשפעות ארוכות הטווח של המדיניות הקולוניאלית על החינוך ההודי? ראש ממשלת הודו הראשון, סבר שפיתוח כלכלה תעשייתית חזקה דורש כוח עבודה טכני, ולכן ההשכלה הגבוהה שלטה בסדר היום המדיני בשנות החמישים והשישים. קובעי המדיניות לא פנו ברצינות לחינוך בסיסי עד למדיניות החינוך הלאומית משנת 1968, שהמליצה להגדיל את ההוצאות הציבוריות על חינוך, ולחינוך החובה בחינם.[35]

3.השפעות שליליות על הכלכלה והחברה ההודית

לשלטון הקולוניאלי הבריטי בהודו היו השפעות חיוביות על החברה ההודית, כמו ביסוס תשתיות חשובות במדינה, אך גם השפעות שליליות שעיכבו את התפתחותה של המדינה, וזאת לפי דעתם של פרשנים רבים. מטרתו של פרק זה היא לסקור את השינויים הללו בתחומים שונים, ועד כמה הם היו משמעותיים.

1.3.שינויים חברתיים

כינון השלטון הבריטי בסוף המאה ה -18 הביא גורמים רשמיים, מיסיונרים וחוקרים בריטים לרכוש ידע על השפות הקלאסיות של הודו, על מבנה החברה ההודית ועל הערכים והנימוסים של בני עמה. הבסיס הכלכלי של המדינה היה בעיקר חקלאי, והציוויליזציה ההודית לא רשמה שום שינוי יוצא דופן לאורך זמן, ואמנות ומלאכות הקשורות בעיקר לייצור היו מפותחות. מבחינה חברתית המסגרת כללה קהילות כפרים יחסית עצמאיים בקבוצות של כפרים מחוברים אחד לשני. קסטה היה המוסד ההודי הטיפוסי המתאים לשכבות חברתיות-כלכליות שונות ומעמדות בהתהוות, חיבר אותם בקבוצות והבטיח למרכיבים כאלה גם הגנה תעסוקתית.[36]

השלטון הבריטי הציג את מסילות הרכבת, העיתונות ומערכת החינוך המערבית, מועדונים ועמותות שכולם טלטלו את הסדר החברתי כלכלי הרווח. אך הממשל הקולוניאלי הנצלני הרס את אפשרויות ההתפתחות של תעשיות מרכזיות ומערכת כלכלית מודרנית בהודו. השלטון הבריטי הרס באופן שיטתי את התעשיות המקומיות של הודו לטובת התעשיות בבריטניה ושמירה על נתחי שוק בהודו. אף על פי שבריטניה ביקשה לדכא את הכלכלה החברה ההודית, היא שחררה אותה מכבליה ההיסטוריים, על ידי הוצאת המערכת הכלכלית המסורתית והסדר החברתי-תרבותי ממסלולו השמרני. בריטניה הולידה את הרצון להתקדמות חומרית ותנאי מחייה טובים יותר. כמו כן, היא הולידה רוח חקר במוחם של אנשי רוח הודים, שבאו במגע עם החינוך המערבי. הן הרפורמיסטים החברתיים והן השמרנים בחנו במבט רענן וביקורתי את החברה והתרבות שלהם בהשוואה לתרבות מערבית.[37]

אחת ההשפעות החשובות של בריטניה הקולוניאליסטית על הודו היא הקמת עילית מערבית חדשה. השינוי הגדול ביותר שעשו הבריטים במבנה החברתי היה להחליף את האריסטוקרטיה הלוחמת בבירוקרטיה וצבא יעיל. המערכת המסורתית של חברת הודו המזרחית הייתה לשלם למשרתיה משכורות צנועות למדי, ולתת להם להגדיל את הכנסותיהם מעסקאות פרטיות. הסדר זה עבד בצורה סבירה לפני כיבוש בנגלדש, אך לא היה יעיל כגמול לפקידי אימפריה טריטוריאלית ניכרת, מכיוון שיותר מדי מהרווח נכנס לידיים פרטיות ולא לקופת החברה, ומדיניות קצרת טווח מוגזמת פגעה ביכולת הייצור של המשק, וצפויה להניע את האוכלוסייה המקומית להתקומם, שניהם נוגדים את האינטרסים של החברה לטווח ארוך יותר.[38]

החברה הפעילה מערכת כפולה, כלומר כוח החברה והשפעה על שלטון מקומי. החברה השתלטה על הממשל הישיר, אך שמרה על הפקידים ההודים. לבסוף, הקימה החברה צוות מקצועי של עובדי החברה שהיו להם משכורות נדיבות, לא היה להם מסחר פרטי או ייצור בהודו, ונהנו מהסיכוי לקידום קבוע והיו זכאים לפנסיה. כל העמדות ברמה הגבוהה היו שמורות לבריטים, והודים לא נכללו. החברה מינתה שופטים בריטים בהודו, ומינתה פקידים בריטים כגובי מיסים בכל מחוז בבנגלדש.[39]

עד שנת 1829 החברה התחזקה על ידי הקמת מחוזות ברחבי הודו הבריטית, שהיו קטנים מספיק כדי להיות נשלטים ביעילות על ידי פקיד בריטי בודד, שהפעיל מעתה סמכות אוטוקרטית לחלוטין, ופעל כגובה הכנסה, שופט ומפקד משטרה, תפקידים שהיו נפרדים תחת המדינה המוגולית. הסדר זה הפך מאוחר יותר לאבן הפינה של הממשל הקיסרי ברחבי האימפריה הבריטית. מכיוון שבסופו של דבר שירות המדינה היה נתון לשליטת הפרלמנט הבריטי, והקהילה הבריטית בהודו הייתה כפופה למעקב הדדי צמוד, הממשל כמעט ואינו ניתן לשחיתות.[40]

צבא של חברת הודו המזרחית היה כוח שכירי חרב מקומי עם קצינים וחיילים בריטים. זה היה ללא ספק הצבא המודרני והיעיל ביותר באסיה. לאחר המרד בשנת 1857, גודלו של הצבא הבריטי עלה וכל הקצינים היו בריטים עד שנות העשרים במאה העשרים, כאשר גויס מספר קטן מאוד של הודים. צבא זה היה קטן בהרבה מאלה של המדינה המוגולית, אך היה בעל אימונים וציוד טובים יותר, ורשת הרכבות, שנבנתה בחלקה מסיבות צבאיות, העניקה לו ניידות רבה יותר, לוגיסטיקה ומודיעין טובים יותר.[41]

2.3.הפחתת ההכנסות מקרקעות

עוד השפעה שהייתה לבריטים הייתה בתחום החקלאות. השלטון הקולוניאלי ביצע שינויים מוסדיים בחקלאות על ידי הפיכת זכויות קניין מוגבלות באופן מסורתי, למשהו הדומה יותר לרכוש הפרטי הבלתי משועבד, המאפיין את הקפיטליזם המערבי. הנהנים מזכויות חדשות אלה השתנו באזורים שונים של הודו. השכבה העליונה של רכוש מוגולי, הג’אגיר, בוטלה, למעט במדינות הנסיכות האוטונומיות, וחלקה של האריסטוקרטיה הלוחמת נשלל. ההכנסה הקודמת של המדינה מהכנסות מקרקעות, השתייכה כעת לבריטים כמס קרקע. עם זאת, התחזקה השכבה השנייה של זכויות הקניין השייכות לגובי המסים, הזמינדרים. כל הזמינדרים באזורים אלה קיבלו כעת מעמד תורשתי, כל עוד שילמו את מס הקרקעות ותפקידיהם השיפוטיים והמנהליים השתמרו. בתקופת מדינת מוגול הזמינדרים שמרו בדרך כלל עשירית מהכנסות הקרקע לעצמם, אך עד סוף השלטון הבריטי הכנסתם מקרקעות הייתה כפולה מהמס ששילמו למדינה.[42]

עם זאת, הזמינדרים לא היו ממש מקבילים לבעלי הקרקעות המערביים. משפחות דומיננטיות בכל כפר נותרו כדיירים ראשיים, והמשיכו ליהנות מרבות מהזכויות הנהוגות הישנות, כלומר לא ניתן היה לפנות אותן, זכויותיהן היו תורשתיות ולא ניתן לגייס את דמי השכירות בקלות. משפחות ממעמד נמוך יותר היו בדרך כלל דיירי משנה של הדיירים המנהלים, במקום דיירים ישירים של הזמינדרים. לעתים קרובות היו כמה שכבות שכירות בין החקלאי בפועל לזמינדר. לדיירי המשנה הייתה פחות אבטחה ופחות הגנה מאשר לדיירים הראשיים. ראוי לציין כי כאשר בוטלו זכויות הזמינדרים בסביבות 1952 והכנסות השכירות הישנות של הזמינדרים הוסבו להכנסות מדינה, הסכום הכרוך היה נמוך משמעותית מהכנסות הקרקע באזורים הרלוונטיים של הודו. זה מצביע על כך שעד סוף התקופה הקולוניאלית, הזמינדרים לא הצליחו להרוויח עודפים רבים מהדיירים הראשיים שלהם כפי שהיה נהוג לחשוב.[43]

כתוצאה משינויים אלה, לא רק חלה עלייה בהכנסות הכפר אלא התרחשה התרחבות של אי השוויון בהכנסות בתוך הכפרים. ראשי הכפר קיבלו הכנסות גבוהות יחסית בגלל הנטל במס הקרקעות והעלאת דמי השכירות, דיירים ועובדים חקלאיים בהחלט חוו ירידה בהכנסה מכיוון שזכויותיהם המסורתיות נפגעו, וכוח המיקוח שלהם הופחת בגלל מחסור בקרקע. מעמד הפועלים החקלאיים חסרי האדמה הלך ופחת בתקופת בשלטון בריטי, אך מחקרים מודרניים מראים כי אלה לא היו בהכרח רק השפעות בריטיות גרידא.[44]

3.3.הפחתת התעשייה

עוד שינוי חשוב של האימפריאליזם הבריטי על הודו הוא בתחום התעשייה. כמה חוקרים סבורים כי השלטון הבריטי הוביל לדה-תיעוש של הודו. הודו במאה השמונה עשרה הייתה ייצור נהדר כמו גם מדינה חקלאית נהדרת, ומוצרי הייצור ההודי סיפקו את שווקי אסיה ואירופה. למרבה הצער, נכון כי חברת הודו המזרחית והפרלמנט הבריטי, בעקבות המדיניות המסחרית האנוכית במשך מאות שנים, דיכו את היצרנים ההודים בשנים של השלטון הבריטי, במטרה לעודד את היצרנים של אנגליה. המדיניות הקבועה שלהם, שנמשכה בעשורים האחרונים של המאה השמונה עשרה והעשורים הראשונים של התשע עשרה, הייתה להפוך את הודו לכפופה לתעשיות של בריטניה הגדולה, ולגרום לעם ההודי לגדל תוצרת גלם בלבד, על מנת לספק חומר גלם עבור הייצור של בריטניה הגדולה.[45]

התהליך היה רציף, התמונה האמיתית של הודו המודרנית היא תמונה של מה שכונה כיאה דה-תיעוש, כלומר הירידה של תעשיית המלאכה הישנה, ללא התקדמות מפצה של התעשייה המודרנית. התקדמות תעשיית המפעלים לא עקפה את הירידה במלאכת היד המסורתית. תהליך הדעיכה אופייני למאה התשע עשרה והועבר במאה העשרים. הבריטים הסירו את התיעוש של הודו, וזהו הגורם האמיתי לעוני המחריד של העם ההודי, בתקופה של הקולוניאליזם הבריטי והרבה אחריו.[46]

הבריטים חיסלו את האצולה הישנה ומינו במקומה אצולה חדשה, השליטים החדשים לבשו בגדים ונעליים אירופיים, שתו בירה מיובאת, יינות ומשקאות חריפים והשתמשו בנשק אירופאי. טעמם הועתק על ידי חברי “מעמד הביניים” ההודי החדש, אשר קם לשמש את הפקידים החדשים ומתווכיהם. כתוצאה משינויים פוליטיים וחברתיים אלה נהרסו כשלושה רבעים מהביקוש הביתי למלאכת יד הודית מסורתית. זו הייתה מכה קשה ליצרני בגדים מסורתיים, תכשיטים, ביגוד והנעלה יוקרתיים, חרבות דקורטיביות ואמצעי לחימה. לא ידוע עד כמה חשובים פריטים אלה בהכנסה הלאומית, אך הסברה היא שהתעשייה הביתית של סחורות אלה היווה אחוז משמעותי מההכנסה הלאומית של הודו. שוק הייצוא היה כנראה עוד חלק חשוב מההכנסה הלאומית, ורוב השוק הזה אבד גם הוא. חלה ירידה בביקוש האירופי בגלל השינוי בטעמי האומנות לאחר המהפכה הצרפתית, והמחיר המופחת מאוד של חומרים גלם, בגלל מהפכת טכנולוגיית הטקסטיל באנגליה.[47]

המכה השנייה לתעשייה ההודית נבעה מיבוא עצום של טקסטיל זול מאנגליה לאחר המלחמות הנפוליאוניות. בתקופה 1896-1913, סחורות מיובאות סיפקו את הרוב של צריכת הבדים ההודית, והשיעור היה כנראה גבוה יותר במשך רוב המאה התשע עשרה. תפירה ביתית, שהיה פעילות פנאי של נשים בכפרים הודים, צומצמה מאוד. חלק גדול מהאריגה הכפרית חדלה מלהתקיים, למרות שרבים עברו לארוג במפעלים במקום בתעשייה הביתית. מוצרי הטקסטיל המיובאים היו זולים במידה ניכרת, ואיכותיים יותר מהתעשייה הביתית, כך שהופעתם הגדילה את צריכת הטקסטיל. בסוף השלטון הבריטי, אין ספק כי צריכת הבד לכל אדם הייתה גדולה משמעותית מאשר בתקופת שקדמה לבריטים. לא ידוע עד כמה חלה עלייה בצריכת הטקסטיל, אך העלייה בשימוש לא פיצתה על אובדן של תעשייה שלמה זו.[48]

4.3.ביסוס תשתיות

השלטון הקולוניאלי הבריטי עזר לבסס תשתיות רבות בהודו במהלך שלטונו במדינה, במיוחד לאור העובדה שבריטניה שלטה בהודו במשך רוב המהפכה התעשייתית. אחת התשתיות החשובות שבריטניה ביססה בהודו היא התשתית של מסילות הרכבת. רכבות היו פיתוח התשתיות החשוב ביותר בהודו משנת 1850 עד 1947. הן היו קשורות לכל ההיבטים של החברה ההודית. מבחינת הכלכלה, הרכבות מילאו תפקיד מרכזי בשילוב השווקים והגדלת הסחר. מגמות כלכליות מקומיות ובינלאומיות עיצבו את קצב בניית הרכבות ואת הביקוש לזרימת התנועה החשובה לנמלים. מבחינת הפוליטיקה, הרכבות עיצבו את הכוח הפיננסי של השלטון הקולוניאלי. במקביל, מוסדות פוליטיים הודים השפיעו על הבעלות והמדיניות על הרכבות, אשר בתורם השפיעו על ביצועי הרכבות. עם התקדמות המאה העשרים, רכבות הפכו לכוח לעצמאות ולדמוקרטיה בהודו.[49]

פיתוח וארגון רשת הרכבות, מגמות בביצועי הרכבות, השפעות הבעלות והמדיניות הרגולטורית כולם השפיעו על הכלכלה ההודית. לממשלת הודו הייתה השפעה חזקה על הרכבות מההתחלה, אך תפקידה של הממשלה גדל עם הזמן. מסילות הרכבת הולאמו חלקית בין השנים 1880 ו -1908, מכיוון שממשלת הודו קיבלה נתח בעלות ברוב חברות הרכבת. הלאמה מלאה התרחשה בין השנים 1924 – 1947 כאשר הממשלה הקולוניאלית קיבלה שליטה מלאה על התשתית. בספרות המחקר נשאלת השאלה האם רכבות היו יכולות לעשות יותר כדי לסייע להתפתחות הכלכלית ההודית בזמן הממשל הקולוניאלי? התשובה לכך היא לא נחרצת ותלויה בעוד גורמים רבים.[50]

סיכום

מטרתה של עבודת מחקר זו הייתה לבדוק את ההשפעות של בריטניה הקולוניאליסטית על הודו. בקרב ההיסטוריונים ישנה לא מעט מחלוקת לגבי קצב גידול הכלכלה בהודו בתקופה הקולוניאלית. לחוקרים מסוימים יש אומדנים המראים צמיחה מסוימת לאורך תקופה זו כמו גם בתקופה שבין 1857 ל 1948. למרות שההערכות הן טובות, יש מספיק ספקנות לגבי הנתונים הבסיסיים כדי להאמין שהצמיחה הכלכלית וההתפתחות הכלכלית בהודו דווקא פחתו עם השנים, וזאת על חשבון התעשרותה של האימפריה הבריטית.

כלכלת הודו לא הייתה יכולה להתקדם הרבה בפיתוח הכלכלה לפני פיתוח מסילות הברזל, תעשייה מודרנית, השקיה מודרנית לתעשייה החקלאית וההתרחבות הגדולה במסחר הבינלאומי, ויש סיבות לחשוב שגורמים אלה קידמו את הודות למרות השליטה הבריטית. מתחילת הכיבוש הבריטי בשנת 1757 ועד העצמאות, לא סביר שההכנסה לנפש יכולה הייתה לגדול בצורה משמעותית וכנראה שהיא לא גדלה כלל. בבריטניה עצמה חלה גדולה בהכנסה לנפש במהלך שתי המאות הללו.

עם זאת, היו כמה שינויים משמעותיים במבנה החברתי ובדפוסי התפוקה. הפירמידה החברתית נקטעה מכיוון שהבריטים פיזרו את רוב שלושת השכבות העליונות של ההיררכיה של מדינת מוגול, כלומר מערכת בתי המשפט, האצולה והמחירים הכמעט אוטונומיים, והמנהל המקומי, זמינדרים ששרדו. במקום אנשים אלה התקינו הבריטים בירוקרטיה מודרנית שלקחה חלק קטן יותר מההכנסה הלאומית. לבירוקרטיה החדשה היה אורח חיים צנוע יותר מהאצולה הישנה, אך שלחו חלק גדול מחסכונותיהם מחוץ למדינה ולא סיפקו כמעט שוק למלאכת היוקרה הידנית בהודו. תחום התעשייה המודרנית הניב חלק משמעותי מההכנסה הלאומית עד סוף השלטון הבריטי, והוא החליף את מלאכת היד היוקרתית הישנה וחלק מייצור הטקסטיל של הכפר.

הבריטים הפחיתו את המיסוי על החקלאות והפכו את האצולה הלוחמת לבעלי אדמות, אך לפקודה החדשה הייתה דינמיות מועטה. חלק ניכר מהשיטה הישנה בנוגע לזכויות קניין נותר, ובעלי האדמות עדיין היו טפילים במידה רבה. הזמינדרים הגדולים יותר העתיקו את אורח החיים של מדינת מוגול על ידי שמירה על אורח חיים בזבזני, ושאיפתו של בעל הקרקע הקטנה יותר הייתה להפסיק את עבודתו, ולהשכיר אתת אדמותיו לבעלי המעמדות הנמוכים. ניתן תמריץ מועט מאוד להשקעה, וכמעט לא נעשה דבר לקידום שינוי טכנולוגי בחקלאות. בתחתית החברה עמדת גיוס החקלאים והפועלים חסרי אדמות נותרה עלובה. באזורים עירוניים צמח מעמד ביניים מערבי חדש של הודים שהפך לאתגר המרכזי של הראג’ הבריטי. הבריטים היו רובד דק מאוד בצמרת החברה אך הם לקחו אחוזים מההכנסה הלאומית. בעלי בריתם, הנסיכים והזמינדרים הילידים, לקחו אף הם אחוזים ניכרים לעצמם. אחוזים אלה הם חלק ניכר עבור המעמד השליט, אך תחת משטר מוגול, הקבוצה המקבילה גבתה ובזבזה יותר מההכנסה הלאומית במס והוציאה את מרביתה על צריכה עצמית. היו גם שינויים במעמד הנמוך בכלכלה הלא כפרית. בסוף השלטון הבריטי היו מיליוני עובדי מפעלים בייצור טקסטיל זול, שקודמיהם עבדו בתפירה ידנית, ומיליון עובדי רכבת שלא היה להם מקבילה קודמת. הקבוצה העירונית מהמעמד הנמוך הזו הייתה כנראה גדולה יותר מאשר קודם.

אבן דרך חשובה בהשפעה על הכלכלה ההודית הייתה בניית קווי הרכבות. רכבות נבנו בהודו לגישה מהירה ויעילה יותר למסחר. יחד עם זאת, הייתה להם תוצאה בלתי מכוונת של החמרה בתנאים סביבתיים וכלכליים שהוכיחו כי הם מזיקים בעת תקופות של רעב. לפני הופעת הרכבות, התחבורה ההודית התנהלה בשתי מערכות: כבישים ומים. הכבישים שנבנו היו מעטים ומתוחזקים בצורה גרועה, כאשר רבים מהם לא היו נגישים במהלך עונת המונסונים. בכבישים, סחורות הובאו בעגלות פר או הובאו ידנית על ראשי הסבלים. הובלת המים הייתה מוגבלת לחוף ולאגני הנהר האינדוס והגנגה. עורקים מסחריים חשובים אלה חיברו את הצפון לחוף המערבי והמזרחי בהתאמה. בהשוואה לצפון, תחבורה של נהרות בדרום הייתה פחות אמינה מכיוון שהנהרות נשענו במידה רבה על גשמים. לפיכך, עלויות ההובלה היו גבוהות מחוץ לנתיבי הנהר הגדולים. כמו כן, כבישים ראשיים חיברו ערים מרכזיות בלבד. במצב זה, הדוגלים הראשונים לפיתוח מסילות ברזל היו חברות סחר אנגליות עם שאיפות מסחר בהודו.

מטרות התוכנית להכניס רכבות היו להוריד את עלויות ההובלה ולתת לסוחרים האנגלים גישה קלה יותר לכותנה גולמית מהודו. כמו כן, הרכבת הייתה פותחת בו זמנית את השוק ההודי למוצרים המיוצרים בבריטניה כגון טקסטיל וכותנה. בתחילה, לא נבנו הרכבות וחברת הודו המזרחית לא ציפתה ביקוש רב לתנועת נוסעים. בניית הרכבות החלה בשנת 1853, כאשר שני קווים ניסיוניים החלו להיבנות, והואצו במהירות בעקבות המרד ההודי, מלחמת העצמאות ההודית הראשונה והעברת ממשלת הודו מחברת הודו המזרחית לשלטון הבריטי.

ביבליוגרפיה

Bhupinder Singh, Amandeep Kaur. “Railway Development in Colonial Punjab: Social and Cultural Assimilation.” International Journal of Social Science and Humanities Research, Vol. 3, (2015) pp. 80-84.

Brijesh Mishra, Siddhartha Rastogi. “Colonial Deindustrialisation of India: A Review of Drain Theory.” South Asian Survey, VOL. 24 (2017) pp. 37-53.

Dietrich Harth, Imperial Cultures and Cultures of Imperialism: the Case of India. (Davies Group Publishers 2011) PP.25.

Etienne, Gilbert. “Angus Maddison, Class Structure and Economic Growth, India and Pakistan Since the Moghuls.” Revue Tiers Monde, VOL. 13 (1972) pp. 665-666.

James Welch, The British Raj and India: British Colonial Influence: 1612 – 1948. (Rabdan academy 2011) PP. 31.

Kanika Bansal, “Impact of British Raj on the Education System in India: The Process of Modernization in the Princely States of India–The case of Mohindra College, Patiala.” Creative Space, VOL. 5 (2017) pp. 13-28.

Lily Bjerkan, Examining the Probability of Catherine of Braganza Popularizing Tea-Drinking in King Charles II’s Court. (Bloody History of Afternoon Tea 2017) PP. 17.

Marina Carter, Crispin Bates. “Empire and Locality: a Global Dimension to the 1857 Indian Uprising.” Journal of Global History, Vol. 5, (2010) pp. 51-73.

Muhammad Chandio, Saima Tufail, Ansari Komal, “The Advent of British Educational System and English Language in the Indian Subcontinent: A Shift from Engraftment to Ultimate Implementation and Its Impact on Regional Vernaculars.” International Research Journal of Arts & Humanities, VOL. 42 (2014) pp. 50-80.

Nikhar Gaikwad, East India Companies and Long-Term Economic Change in India. (American Political Science Association2014) PP. 45.

Ranajit Guha, Dominance without Hegemony: History and Power in Colonial India (Cambridge: Harvard University Press, 1997), pp. 75.

Rao Jyoti, The lasting Impact of Colonial Trauma in India: Links to Hindu Nationalism. (International Journal of Applied Psychoanalytic Studies 2020) PP. 12.

Timothy Sieber, “Remembering Vasco da Gama: Contested Histories and the Cultural Politics of Contemporary Nation‐Building in Lisbon, Portugal”, Identities Global Studies in Culture and Power, Vol. 8, No.4 (2001) , pp. 549-581.

Marina Carter, Crispin Bates. “Empire and Locality: a Global Dimension to the 1857 Indian Uprising.” Journal of Global History, Vol. 5, (2010) pp. 51-73.


[1] Marina Carter, Crispin Bates. “Empire and Locality: a Global Dimension to the 1857 Indian Uprising.” Journal of Global History, Vol. 5, (2010) pp. 51-73.

[2] Ibid.

[3] Marina Carter, Crispin Bates. “Empire and Locality: a Global Dimension to the 1857 Indian Uprising.” Journal of Global History, Vol. 5, (2010) pp. 51-73.

[4] Bhupinder Singh, Amandeep Kaur. “Railway Development in Colonial Punjab: Social and Cultural Assimilation.” International Journal of Social Science and Humanities Research, Vol. 3, (2015) pp. 80-84.

[5] Ranajit Guha, Dominance without Hegemony: History and Power in Colonial India (Cambridge: Harvard University Press, 1997), pp. 75.

[6] Timothy Sieber, “Remembering Vasco da Gama: Contested Histories and the Cultural Politics of Contemporary Nation‐Building in Lisbon, Portugal”, Identities Global Studies in Culture and Power, Vol. 8, No.4 (2001) , pp. 549-581.

[7] Ranajit Guha, Dominance without Hegemony: History and Power in Colonial India (Cambridge: Harvard University Press, 1997), pp. 75.

[8] Nikhar Gaikwad, East India Companies and Long-Term Economic Change in India. (American Political Science Association2014) PP. 45.

[9] Nikhar Gaikwad, East India Companies and Long-Term Economic Change in India. (American Political Science Association2014) PP. 45.

[10] Marina Carter, Crispin Bates. “Empire and Locality: a Global Dimension to the 1857 Indian Uprising.” Journal of Global History, Vol. 5, (2010) pp. 51-73.

[11] Lily Bjerkan, Examining the Probability of Catherine of Braganza Popularizing Tea-Drinking in King Charles II’s Court. (Bloody History of Afternoon Tea 2017) PP. 17.

[12] Ranajit Guha, Dominance without Hegemony: History and Power in Colonial India (Cambridge: Harvard University Press, 1997), pp. 75.

[13] Marina Carter, Crispin Bates. “Empire and Locality: a Global Dimension to the 1857 Indian Uprising.” Journal of Global History, Vol. 5, (2010) pp. 51-73.

[14] Ibid.                   

[15] Ranajit Guha, Dominance without Hegemony: History and Power in Colonial India (Cambridge: Harvard University Press, 1997), pp. 75.

[16] Nikhar Gaikwad, East India Companies and Long-Term Economic Change in India. (American Political Science Association2014) PP. 45.

[17] Marina Carter, Crispin Bates. “Empire and Locality: a Global Dimension to the 1857 Indian Uprising.” Journal of Global History, Vol. 5, (2010) pp. 51-73.

[18] Ibid..

[19] Dietrich Harth, Imperial Cultures and Cultures of Imperialism: the Case of India. (Davies Group Publishers 2011) PP.25.

[20] Nikhar Gaikwad, East India Companies and Long-Term Economic Change in India. (American Political Science Association2014) PP. 45

[21] Ibid.

[22] ibid.

[23] Brijesh Mishra, Siddhartha Rastogi. “Colonial Deindustrialisation of India: A Review of Drain Theory.” South Asian Survey, VOL. 24 (2017) pp. 37-53.

[24] Nikhar Gaikwad, East India Companies and Long-Term Economic Change in India. (American Political Science Association2014) PP. 45.

[25] James Welch, The British Raj and India: British Colonial Influence: 1612 – 1948. (Rabdan academy 2011) PP. 31.

[26] Ibid.

[27] Nikhar Gaikwad, East India Companies and Long-Term Economic Change in India. (American Political Science Association2014) PP. 45.

[28] James Welch, The British Raj and India: British Colonial Influence: 1612 – 1948. (Rabdan academy 2011) PP. 31.

[29] Rao Jyoti, The lasting Impact of Colonial Trauma in India: Links to Hindu Nationalism. (International Journal of Applied Psychoanalytic Studies 2020) PP. 12.

[30] Dietrich Harth, Imperial Cultures and Cultures of Imperialism: the Case of India. (Davies Group Publishers 2011) PP.27.

[31] Kanika Bansal, “Impact of British Raj on the Education System in India: The Process of Modernization in the Princely States of India–The case of Mohindra College, Patiala.” Creative Space, VOL. 5 (2017) pp. 13-28.

[32] Ibid.

[33] Muhammad Chandio, Saima Tufail, Ansari Komal, “The Advent of British Educational System and English Language in the Indian Subcontinent: A Shift from Engraftment to Ultimate Implementation and Its Impact on Regional Vernaculars.” International Research Journal of Arts & Humanities, VOL. 42 (2014) pp. 50-80.

[34] Ibid.

[35] Ibid.

[36] Dietrich Harth, Imperial Cultures and Cultures of Imperialism: the Case of India. (Davies Group Publishers 2011) PP.30.

[37] Brijesh Mishra, Siddhartha Rastogi. “Colonial Deindustrialisation of India: A Review of Drain Theory.” South Asian Survey, VOL. 24 (2017) pp. 37-53.

[38] Dietrich Harth, Imperial Cultures and Cultures of Imperialism: the Case of India. (Davies Group Publishers 2011) PP.30.

[39] Etienne, Gilbert. “Angus Maddison, Class Structure and Economic Growth, India and Pakistan Since the Moghuls.” Revue Tiers Monde, VOL. 13 (1972) pp. 665-666.

[40] Ibid.

[41] Marina Carter, Crispin Bates. “Empire and Locality: a Global Dimension to the 1857 Indian Uprising.” Journal of Global History, Vol. 5, (2010) pp. 51-73.

[42] Etienne, Gilbert. “Angus Maddison, Class Structure and Economic Growth, India and Pakistan Since the Moghuls.” Revue Tiers Monde, VOL. 13 (1972) pp. 665-666.

[43] Ibid.

[44] Ibid.

[45] Nikhar Gaikwad, East India Companies and Long-Term Economic Change in India. (American Political Science Association2014) PP. 45.

[46] ibid.

[47] Etienne, Gilbert. “Angus Maddison, Class Structure and Economic Growth, India and Pakistan Since the Moghuls.” Revue Tiers Monde, VOL. 13 (1972) pp. 665-666.

[48] Ibid.

[49] Bhupinder Singh, Amandeep Kaur. “Railway Development in Colonial Punjab: Social and Cultural Assimilation.” International Journal of Social Science and Humanities Research, VOL. 3 (2015) pp. 80-84.

[50] Ibid.

סיוע בעבודות אקדמיות
סיוע בעבודות סמינריון