Skip to content

עבודת סמינריון- האם דחיקתו הכלכלית של מעמד הביניים במצרים הובילה לפרוץ מהפכת האביב הערבי במדינה בשנת 2011 ?

מחקר-האם דחיקתו הכלכלית של מעמד הביניים במצרים הובילה לפרוץ מהפכת האביב הערבי במדינה בשנת 2011?

מגיש:

תאריך:

תוכן עניינים

1. מבוא. 3

2. מעמד הביניים במצרים. 5

3. שלטון חוסני מובארק במצרים. 6

4. דחיקתו לשוליים של מעמד הביניים בתקופת מובארק. 7

5. מהפכת 25 בינואר במצרים. 9

6. תרומתו של מעמד הביניים למהפכת ה 25 לינואר. 12

7. השפעת המהפכה על מעמד הביניים. 15

8. סיכום ודיון 17

9. מקורות.. 20

1.מבוא

מהפכת ה 25 בינואר, שהתרחשה במצרים בשנת 2011, הייתה אירוע בעל השלכות פוליטיות וכלכליות על מצרים ומדינות אחרות. המהפכה הייתה חלק מרכזי בתופעה יותר רחבה של מהפכות שהתרחשו בעולם הערבי וקשורות אלה באלה, אירועים שכונו מהפכות האביב הערבי. יש הטוענים שמהפכות אלה הם אירוע היסטורי בקנה מידה עולמי, ומשווים אותם לאביב העמים האירופי לפני 150 שנה (רוזנהק ושלו, 2013).

ישנם מספר גורמים למהפכה זו שהתרחשה במצרים. אחד מהגורמים למהפכה היה השחיתות השלטונית המתמשכת של שלטונו של חוסני מובארק, ששלט במדינה במשך כ 30 שנה, מבלי לערוך בחירות דמוקרטיות חוקיות, ומבלי לתת ייצוג פוליטי הולם לכל המגזרים באוכלוסייה המצרית, ובעיקר למעמד הביניים ולשכבות החלשות.

גורם מרכזי נוסף שגרם למהפכה היה הברוטליות המתמשכת במשך שנים רבות של כוחות הביטחון המצריים כלפי אזרחי המדינה, וזאת על מנת לשלוט ביד רמה במדינה. היו כמה מקרים של אלימות משטרתית שעלו לתודעת הציבור ועזרו להצית את ההפגנות במדינה, כמו המקרה של חאלד סעיד ביוני 2010.

בעבודת מחקר זו אני אבדוק מה היה תפקידו של מעמד הביניים המצרי, במהפכת ה 25 בינואר, כיצד ומדוע הוא יזם אותה, אילו כלים עמדו לידיו, מה הייתה התמיכה הציבורית שמעמד זה קיבל ביוזמת המחאה, ומה צפויים להיות השינויים במצבו, בעקבות המהפכה.

בכדי שאוכל לענות על שאלת המחקר, אני אבצע סקירה ספרותית, שתבדוק את הרקע לנושאים הנבדקים, שכוללים את הסקירה ההיסטורית לשלטונו של חוסני מובארק, כיצד התאפיין שלטונו, אילו שינויים ורפורמות הוא ביצע במצרים ובכלכלה המצרית, מה היו השינויים הפוליטיים שביצע, וכיצד השפיעה כהונתו של מובארק על מעמד הביניים במצרים.

בנוסף לכך אבדוק מה היה הרקע ההיסטורי של מעמד הביניים, שהוביל למצבו ערב המהפכה שהתרחשה ב 2011, מה היה מעמדו בתקופת שלטונם של ג’מאל עבד אל נאסר, ואנואר סאדאת, כיצד השתנה מעמדו ומצבו, והאם מעמד זה החל להתנגד למובארק רק ב 2011, או שמה ההתנגדות התחילה קודם לכן.

אני אסקור גם את מהפכת ה 25 בינואר, איך היא התחילה, מה היו המאפיינים שלה, מי השתתף בה, והאם היו מקרים מיוחדים שזירזו את פרוץ המהפכה. לבסוף אבדוק מה היו תוצאותיה של המהפכה, וכיצד היא השפיעה על מצרים, ועל מעמד הביניים במצרים.

שאלת המחקר: האם דחיקתו הכלכלית של מעמד הביניים במצרים הובילה לפרוץ מהפכת האביב הערבי במדינה בשנת 2011?

2.מעמד הביניים במצרים

מצרים היא חלק מהאומה הערבית שהיא בעלת שפה, תרבות והיסטוריה משותפת. מאז מלחמת העולם הראשונה, העולם הערבי מחולק למדינות קטנות ומוגבלות ביכולתן באופן יחסי למדינות הגדולות בעולם. עובדה זאת שמדינות העולם הערבי מחולקות ומוגבלות על ידי כוחות בינלאומיים מגביל את מרחב ההתפתחות שישנו למעמדות הביניים של העולם הערבי, וזה כולל גם את מצרים.( ארליך‎, 1987, ע. 13) (Schewe, 2017).

מעמד הביניים במצרים, כמו שאר השכבות בחברה המצרית, חווה התנגשות בין שתי זהויות עיקריות, שקיימות בעולם הערבי, והיא הזהות הלאומית הערבית והזהות האיסלאמית. שתי זהויות אלה הן משפיות ביותר בחברה המצרית ומהוות גורם מניע לתהליכים פוליטיים. (Xiaoqi, 2012. p. 63-64).

במהלך שלטונו של ג’מאל עבד אל נאסר, החברה המצרית הייתה חברה פאן ערבית, וזאת בזכות המשטר הלאומי של נאסר, שהיה משטר סוציאליסטי, ובעל ברית קרובה עם ברית המועצות. לאחר מותו של נאסר ומלחמת יום כיפור, אנואר סאדאת שינה את בעלת הברית המרכזית של מצרים, ברית המועצות, לברית חדשה עם ארצות הברית. שינוי זה של הברית הגיאופוליטית שינה באופן מהותי את אופייה של החברה המצרית. (Maqbool, 2017. p. 107-109) (Craissati, 1989, p. 149).

החברה השתנתה מחברה סוציאליסטית, פאן ערבית, לחברה ליברלית. בעקבות זאת השתנתה באופן מהותי גם הכלכלה של המדינה, מכלכלה סוציאליסטית שיתופית, בעלת מעמד ביניים גדול ומשפיע באופן מהותי על שלטונה של המדינה, לחברה ליברלית קפיטליסטית, בעלת מודל שוק שלא בהכרח מעודד את מעמד הביניים, אלא יוצר את התנאים להקטנתו. (Craissati, 1989, p. 149).

בשל שינויים כלכליים ופוליטיים שהתרחשו במהלך השלטון של חוסני מובארק ואנואר סאדאת, חלו שינויים במעמד הביניים במצרים. במהלך תקופה זאת הכלכלה המצרית הפכה מכלכלה שמבוססת על תעשייה ייצור וחקלאות, התעשיות המסורתיות של מצרים, לכלכה שמבוססת על תיירות, ומשאבים טבעיים כמו נפט וגז. שינוי זה ביחד עם שינויים כלכליים עולמיים, גרמו לפגיעה משמעותית במעמדו של מעמד הביניים במצרים, ולמעשה הם הקטינו מאוד את מעמד הביניים במצרים. (Nagarajan, 2013).

ההפרטה של המשק המצרי בשנות התשעים, גרמה לאובדן מקומות עבודה, ולאובדן של הפנסיות של עובדי מדינה, שהארגונים שבהם עבדו, הפכו להיות ארגונים פרטיים. עובדות אלה פגעו עוד יותר במעמדו של מעמד הביניים. (Nagarajan, 2013).

ההבדל בין שלטונם של אנואר סאדאת וחוסני מובארק, לבין שלטונו של ג’מאל עבד אל נאסר לפניהם, בכל הנוגע למעמד הביניים, הוא שהשלטון של נאסר התבסס ושאב את התמיכה שלו ממעמד הביניים, נאסר ביצע רפורמות לבעלות על אדמות, והלאמה של מוסדות רבים במדינה, מה שגרם לעלייה ושגוש של מעמד הביניים, ואילו השלטון של סאדאת ומובארק, שאבו את הכוח שלהם מהאליטה הקפיטליסטית, שהייתה מעטה, ודחקה והקטינה את מעמד הביניים.  (Nagarajan, 2013).

עוד הבדל בין שלטונו של נאסר, לבין שלטונם של סאדאת ומובארק, הוא שבתקופת שלטונו של נאסר, החברה המצרית הייתה מבוססת על מעמדות שהתבססו על זהות, או על שבטיות, דבר זה התאפשר בעקבות אופייה של המדינה הסוציאליסטית של נאסר, שהכילה מעמד ביניים גדול, וההבדלים הכלכליים בין המעמדות לא היו גדולים. לעומת זאת בתקופת שלטונו של מובארק, לאחר שבוצעו הרפורמות הכלכליות וההפרטה, המעמדות החברתיים בחברה המצרית התבססו על המעמד הכלכלי והעושר, וזאת בעיקר בגלל העובדה שהיו הבדלים כלכליים גדולים בין העשירים לעניים, מה שיצר מאבקים בין המעמדות בחברה המצרית.  (Nagarajan, 2013).

3.שלטון חוסני מובארק במצרים

חוסני מובארק הוא נשיאה הרביעי של מצרים לאחר שלטון המלוכה של המלך פארוק. הוא החליף בשנת 1981 את הנשיא הקודם אנואר סאדאת שנרצח על ידי הג’יהאד המצרי. לפני כניסתו לפוליטיקה המצרית, הוא שימש כטייס בחיל האוויר המצרי, ובמלחמת אוקטובר ב 1973, היה מפקד חיל האוויר המצרי ( אתר Biography). הוא המשיך לכהן כנשיא עד לשנת 2011, כאשר החלו הפגנות עממיות נגדו, שהיו חלק מגל יותר נרחב של הפגנות במדינות ערביות שונות, שנודע בשם האביב הערבי.

תקופת שלטונו של מובארק נמשכה 29 שנים, והיו לה מאפיינים דומים לנשיאות של הנשיא הקודם בתפקיד אנואר סאדאת, מאפיינים אלה כללו מדיניות של ליברליזציה של הכלכלה המצרית, והמשך התמיכה בהסכמי קמפ דיוויד שנחתמו ב 1979, וכללו את הסכם השלום עם ישראל. (Recknagel, 2005).

במהלך שלטונו של מובארק היו מעט מאוד רפורמות פוליטיות במדינה. עד לשנת 2005, מועמדים פוליטיים מהאופוזיציה השלטונית במצרים, לא היו רשאים להתמודד בבחירות לנשיאות, וכהונתו של הנשיא הייתה מתארכת כל שש שנים על ידי הצבעה בפרלמנט של המדינה. בשנת 2005 בוצע שינוי בחוקה המצרית, אשר אפשר למועמדים להתמודד לנשיאות מצרים, ולהיבחר ישירות על ידי האזרחים. (Recknagel, 2005).

במהלך שנות השמונים והתשעים שלטונו של מובארק עשה מאמצים רבים לייצובה של כלכלת מצרים, בין היתר על ידי הגברת הייצור והוזלה של דיור בר השגה, מזון, תרופות, ומוצרי יסוד אחרים, והקטנת שיעור האבטלה למינימום. (Plumer, 2013).

בכל הנוגע ליחסים עם מדינת ישראל, מובארק נמנע במהלך כל שנות שלטונו מלבקר במצרים, והשלום עם מדינת ישראל נחשב לשלום קר. עמדת שלטונו לגבי היחסים עם ישראל, הייתה שמצרים צריכה לנרמל את יחסיה עם מדינת ישראל, רק במידת המינימום הנחוצה, ולא מעבר לכך. (שחר, 2005).

עוד מאפיין בולט של שלטון מובארק, היה שמהלך שנות כהונתו הוא הרחיב את פעילותם וכוחם של ארגוני הביטחון במדינה, כגון ארגון שירות הביטחון המדיני של מצרים, וארגון הביטחון המצרי המרכזי, וזאת מהסיבה שמובארק הושפע רבות מההתנקשות של אנואר סאדאת, שהתרחשה לנגד עיניו, וראה בה ככישלון מהדהד של כוחות הביטחון. (Dickinson, 2011).

4.דחיקתו לשוליים של מעמד הביניים בתקופת מובארק

בעקבות שינויים כלכליים וחברתיים במהלך שלטונו של חוסני מובארק, נפגע מעמדו של מעמד הביניים במצרים בצורה משמעותית, והגודל של מעמד זה הצטמצם משמעותית. המעבר מכלכלה סוציאליסטית שאותה הנהיג ג’מאל עבד אל נאסר, לכלכה קפיטליסטית במהלך שלטונו של מובארק, היה אחד הגורמים המרכזיים לדחיקת מעמד הביניים, והפסקת השלטון מלהסמך על מעמד זה. (Xiaoqi, 2012. p. 70, 72).

הדחיקה של מעמד הביניים לשולי החברה באה לידי ביטוי בכמה תחומים. התחום הראשון היה תחום התעסוקה, החל משנות התשעים, אנשים שנחשבו להיות במעמד הביניים התקשו למצוא תעסוקה ראויה ומכובדת, וגם כאשר מצאו תעסוקה כזאת, היא לא הייתה יציבה, משום שרוב הארגונים הגדולים במשק היו ארגונים פרטיים ולא ממשלתיים, והעדיפו להעסיק עובדים לטווח הקצר, על מנת להימנע מעלויות סוציאליות לעובדיהם. (Xiaoqi, 2012.p. 72).

ההפרטה של המשק המצרי , והפחתת מעורבותה של הממשלה בכלכלה בשנות התשעים, גרמו לצמיחה כלכלית. אולם צמיחה כלכלית זו לא שיפרה את מעמד הביניים, היא רק הרחיבה את השכבה החלשה ביותר בחברה המצרית, שנותרה ענייה וקשת יום, והפחיתה את מעמדם של אנשי מעמד הביניים, והפער בין האליטות העשירות לעניים במצרים רק גדל. בנוסף לכך הכלכלה המצרית הייתה מכונסת בתוך עצמה, והסתמכה מעט מאוד על קשרי מסחר עם מדינות אחרות, מהסקטורים היחידים שהיו יוצאי דופן היה ענף התיירות. (Xiaoqi, 2012. p. 71-72).

תחום נוסף היה תחום הדיור, אנשים ממעמד הביניים התקשו להשיג דיור ראוי במצרים, וזאת בעקבות העלייה המתמדת במחירי הדיור, שהפכו את הדיור ליקר מאוד. דבר זה בא לידי ביטוי בעיקר אצל הדור הצעיר והחדש, שהתקשה להשיג דיור ראוי, בניגוד להוריהם, שלהם היה יותר קל. הצעירים נאלצו להמשיך לגור עם הוריהם, לקנות בית בפרברים של העיר או בערים נידחות במצרים, או לשכור דירה, על מנת שיוכלו להתקיים. (the world bank, 2007).

באופו מסורתי, המצרים העירוניים בדרך כלל גרו בדירות שכורות בערים הגדולות, וזאת בשל העובדה שמצרים הייתה בצמיחה מסיבית מתמדת של אוכלוסייתה במהלך כל המאה ה 20 כמעט. גידול האוכלוסין הגבוה מקשה על הדורות הצעירים לרכוש דירה, ולכן הם גרו בשכירות. אחד השינויים שחולל משטרו של ג’מאל עבד אל נאסר, במדינה הסוציאליסטית שהוא הקים, היה להקים מערכת תווסת את מחירי השכירות במדינה, וזאת בשל העובדה שמחירי השכירות הם קריטיים למעמד הביניים ולשכבות האוכלוסייה הנמוכות. במהלך שלטונו של חוסני מובארק, בוטלו הגבלות אלה על מחירי השכירות, מה שגרם לעלייה במחירי השכירות עם השנים, ולבעיות קשות של דיור. (the world bank, 2007).

תחום נוסף הוא קשיי נישואים. העובדה שהדיור היה יקר ולא בר השגה, והיו הרבה בעיות תעסוקה, הובילו לכך שלרבים היו קשיים בנישואים ובקיום חיי משפחה. דבר זה בלט מאוד בחברה המצרית, במיוחד לאור העובדה שבחברה המצרית נהוג להתחתן ולהביא ילדים בגיל צעיר. קשיי הנישואים לא היו קיימים במהלך שלטונו של ג’מאל עבד אל נאסר, וזאת בעיקר בשל הרווחה החברתית שהייתה בתקופתו, והמדינה הוסציאליסטית. קשיי הנישואים החלו במהלך שנות התשעים. עלות של חתונה ממוצעת בסוף שנות התשעים עלתה כ 6000 דולר, ואילו ההכנסה השנתית הממוצעת לנפש במצרים הייתה כ 1500 דולר, מה שאומר שלאדם הממוצע, חתונה הייתה דבר יקר מאוד. (Singerman, 2008).

5.מהפכת 25 בינואר במצרים

מהפכת 25 בינואר הייתה מהפכה שהתרחשה במצרים, והחלה ב 25 בינואר 2011. התאריך של תחילת המהפכה נבחר על ידי קבוצות של פעילים פוליטים, אשר יזמו את תחילתן של ההפגנות נגד השלטון, ביום המשטרה, כסמל להתנגדות להתגברות הברוטליות המשטרתית שהתרחשה במצרים, בשנים שקדמו למהפכה. (Omri, 2012).

המהפכה כללה תהלוכות, הפגנות, התנגדות עממית לא אלימה, אירועי מחאה, ושביתות בכל רחבי מצרים. מיליוני מצרים, מכל שכבות האוכלוסייה, ומרקעים אתניים ודתיים שונים, יצאו לרחובות ודרשו את הפלתו של נשיא מצרים המכהן, חוסני מובארק. (Rennick, 2013).

לאחר כמה ימים שבהם ההפגנות לא פסקו, כוחות הביטחון של מובארק, נקטו באמצעים יותר אלימים בניסיון לדכא את המהומות. ארגונים בינלאומיים, ואמצעי תקשורת מחוץ למצרים דיווחו על אלפי פצועים, ועשרות הרוגים, בימיה הראשונים של המהפכה. תגובות אלימות אלה לא הפסיקו את ההפגנות, הגבירו את הכעס של המפגינים, וליבו את האש. (Rennick, 2013).

את המהפכה יזמו קבוצות שונות של פעילים פוליטיים, אך במהרה הצטרפו לקבוצות אלה, קבוצות אחרות, שכללו קבוצות אנטי קפיטליסטיות, קבוצות פמיניסטיו, ופעילים למען שחרור האשה, קבוצות לאומיות מצרית, ולבסוף הצטרפו למחאה קבוצות איסלמיסטיות, שהעיקרית שבהן הייתה קבוצת האחים המוסלמים. (Rennick, 2013).

כאשר התגברו המחאות, עיר הבירה קהיר, הפכה להיות אזור ללא שליטה ומלא בכאוס. כוחות המשטרה והביטחון, לא הצליחו להתמודד עם הכמות הגדולה של האנשים, ולא הצליחו לדכא את המהומות, ובשל כך כוחות הצבא החלו בהדרגה להחליף את כוחות הביטחון, בכדי להשיב את הסדר על כנו. (Rennick, 2013).

התגובות הבינלאומיות להפגנות בקהיר היו שונות ממדינה למדינה, כאשר רוב מדינות המערב קראו לממשל המצרי לאפשר לעם להפגין בצורה לא אלימה, ושזוהי זכותו הלגיטימית של האנשים להפגין בארצם, כאות למחאה פוליטית. חלק מהמדינות הביעו דאגה על התמשכותן של ההפגנות, מחשש שההפגנות יהפכו להיות אלימות, ויובילו בסופו של דבר למלחמת אזרחים במדינה. ( CNN, 2011).

תחילה הודיע הנשיא מובארק שהוא ימשיך לכהן עד סוף כהונתו הנוכחית, ולאחריה הוא יפרוש מהשלון, ובמקומו יתמנה עומר סלימאן כנשיא זמני, הוגעה זאת לא הרגיעה את המפגינים, והם המשיכו בהפגנות ההמוניות. ב 11 לפברואר 2011, לאחר ההפגנות הקשות במדינה, סגן נשיא מצרים עומר סולימאן, הודיע שהנשיא חוסני מובארק יתפטר מתפקידו כנשיא המדינה, והממשלה תתפזר, השלטון במדינה יועבר למועצה העליונה של הכוחות המזוינים, אשר ישלטו במדינה, עד שיהיה אפשר לערוך בחירות חדשות במדינה. (Aljazeera website, 2011).

לאחר שהמועצה העליונה של הכוחות המזוינים שלטה במצרים קצת יותר משנה, נערכו בחירות במדינה, שבהם זכתה מפלגת האחים המוסלמים, ומינתה את מוחמד מורסי להיות נשיאה החדש של מצרים.מורסי היה נשיאה של מצרים במשך כשנה אחת, לאחר שבוצעה נגדו הפיכה צבאית, שהעלתה את עבד אל פתאח אל סיסי להיות נשיאה החדש של מצרים. (Abdel-Rahman, 2012).

ישנם כמה סיבות עיקריות לפרוץ המהפכה. אחת מהסיבות העיקריות לפרוץ המהפכה היא לחצים דמוגרפיים וכלכליים על האוכלוסייה. האוכלוסייה המצרית גדלה מ 30 מיליון אנשים בערך, בשנת 1966, ל 74 מיליון בשנת 2005. מרביתה של אוכלוסייה זאת חיה לאורך שתי גדות נהר הנילוס, העובר לאורכה של מצרים, עובדה זאת הופכת את אזורי המחיה במצרים לצפופים מאוד. לפני פרוץ המהפכה, כמעט חצי מהאוכלוסייה המצרית חייה על תקציב יומי של שני דולר ליום, ומרביתם הסתמכו על מוצרי צריכה מסובסדים מהממשלה. (Awad, Zohry, 2005- p.1) (CIA website- Population distribution).

בגלל שהאוכלוסייה המצרית גדלה במהירות כה רבה, החלק של האוכלוסייה הצעירה בחברה הוא גדול מאוד, וזה גורם לכך שבכל שנה נכנסים המוני צעירים חדשים לשוק העבודה, והמשק המצרי לא מסוגל לספק עבודות חדשות לכל הצעירים הללו, מה שיוצר מצב מתמשך של אבטלה גבוה אצל הצעירים במדינה. רבים מאזרחי מצרים הצעירים שמסיימים ללמוד באוניברסיטה ומקבלים תואר אקדמאי, לא מצליחים למצוא עבודה. (Awad, Zohry, 2005, p. 7, ). (Zinkina, 2011. p. 27).

המצב הכלכלי הכללי של מצרים, גם הוא השפיע על המהפכה. בשנים 2004 עד 2008, שלטונו של מובארק ניסה ליזום רפורמות בכלכלה, על מנת להמריץ אותה ולהגדיל את התל”ג, אך המשבר הכלכלי העולמי של 2008, עצר רפורמות אלה, והרע את מצבה הכלכלי שלמצרים. (Egyptian Ministry of Finance, 2009. p.1).

עוד סיבה מרכזית שתרמה לפרוץ המהפכה, היא העובדה שבמהלך שלטונו של מובארק, לא התקיימו בחירות דמוקרטיות אמיתיות, ולעם לא הייתה אפשרות ממשית להשתתף בתהליך הפוליטי. עד שנת 2005, חוסני מובארק היה המועמד היחיד לנשיאות המדינה, כאשר הפרלמנט האריך את כהונתו מחדש בכל שש שנים, עם רוב סוחף בפרלמנט שהצביע לו. משנת 2005 הורשו מועמדים אחרים להתמודד לנשיאות, אבל אפילו אז, המועמד היה צריך להיות מאושר על ידי ממשל מובארק, וגם כאשר התקיימו בחירות, מובארק היה זוכה שאחוזי תמיכה גבוהים במיוחד, מה שגרם לרבים לטעון שהבחירות זוייפו. לפי נתוני האו”ם, במצרים היה אחוז הצבעה נמוך במיוחד, שעמד על 25 אחוזים, מה שמעיד על חוסר האמון של האנשים בבחירות. (Egyptian organization for human rights. 2007).

בנוסף לבחירות המזויפות שהיו במדינה, מובארק התכוון להעביר את הסמכויות בשלטונו לאחד משני בניו. בשנת 2000, אחרי פטירתו של חאפז אל אסד, עלה בנו בשאר אל אסד לשלטון, ודבר זה עורר עניין תקשורתי במצרים, עקב האפשרות שגם במצרים ייתכן תרחיש דומה. הכוונה להעביר את השלטון לבניו של מובארק הוסיפה לתחושת הכעס והמרמור שחשו אזרחים רבים במצרים כלפי השלטון של מובארק. (Sobbelman, 2001).

לפי דוח של השגרירות האמריקאית במצרים (Harding, 2011), במדינה הייתה ברוטליות רחבת היקף של המשטרה ושל כוחות הביטחון. בשנים שקדמו למהפכה, משטרו של מובארק הכחיש שינה ברוטליות משטרתית, או עינויים של כוחות הביטחון, אבל קבוצות של זכויות אדם בתוך מצרים ומחוצה לה, סיפקו ראיות מוחשיות לקיומם של ברוטליות ועינויים מצד כוחות הביטחון.

בלוגרים, ואנשי מדיה עצמאיים רבים, פרסמו תיעודים וסרטוני וידאו של התעללויות מצד כוחות הביטחון, בשנים שקדמו למהפכה. אחד המקרים המפורסמים של ברוטליות משטרתית, שגם עזר לפריצתה של המהפכה, הוא המקרה של חאלד סעיד. ב 6 ליוני 2010, חאלד ישב בקפה אינטרנט באלכסנדריה, כאשר הגיעו שני בלשים מתחנת המשטרה המקומית, ועצרו אותו. לדברי בעל בית הקפה, השוטרים הוציאו אותו מחוץ לבית הקפה והכו אותו למוות. לכאורה נטען שהשוטרים היכו אותו למוות כנקמה על כך שפירסם סרטון של שוטרים מצריים מתחלקים בשלל, לאחר מעצר של סוחר סמים. התמונות של גופתו החבולה קשות פורסמו באינטרנט, והפכו לויראליות תוך זמן קצר. התמונות עוררו סערה גדולה במצרים, והפנו את תשומת הלב לנושא של הברוטליות המשטרתית במצרים. (Meky, 2014).

השחיתות הפוליטית במהלך תקופת כהונתו של חוסני מובארק הייתה נפוצה ורחבת היקף, וזאת בעיקר בשל העובדה שהשלטון רצה לשמר את שליטתו בכל מוסדות המדינה, שעליהם מבוסס כוחו. שלטונו של מובארק היה מבוסס על תמיכתם של אנשי עסקים ואליטה הכלכלית של מצרים, אנשים אלה היו רבי השפעה, וניתנו להם זכויות ופריבילגיות רבות בכלכלה ובפוליטיקה המצרית, מה שיצר שחיתות רחבת היקף. (Abdelbaki, 2017.p. 14).

הרבה מהתעשיות של המדינה הופרטו מתחילת שנות התשעים והלאה, לאנשי עסקים אלה, כך שהמצב במשק המצרי היה שלאנשי העסקים הללו היו הרבה מונופולים בהרבה מתעשיות הללו, מה שפגע בשכבות החלשות ובמעמד הביניים. (Abdelbaki, 2017.p.14-15). הרבה מאנשי הממשל של מובארק היו אנשים אמידים בעצמם, שהונם נאמד בעשרות מיליארדים של דולרים, ורבים מהעם המצרי טענו שאת ההון שלהם הם עשו על חשבון האנשים העניים במדינה, ושההון הזה נעשה בדרכים לא חוקיות ומושחתות. (Abdelbaki, 2017.p. 14-15).

6.תרומתו של מעמד הביניים למהפכת ה 25 לינואר

מעמד הביניים המצרי היה המוביל העיקרי של מהפכת ה 25 לינואר, והשינויים שבאו בעקבותיה, והוא הוביל אותה מהשטח והרחוב, מתחתית הפירמידה. המנהיגים של הקבוצות החברתיות והפוליטיות הרבות, שלקחו יוזמה פעילה ביוזמת ההפגנות ולתחילת המהפכה, היו אנשים שהשתייכו למשפחות ממעמד הביניים. (Del Panta, 2016).

היו אלה אנשים, אשר השתמשו במדיה החברתית, היה להם מחשב ואינטרנט בבית, וכלי תקשורת מודרניים אחרים, ובעיקר היה להם הרבה זמן פנוי כדי לגלוש באינטרנט וברשתות החברתיות, משאב הזמן לא היה זמין בעבור אנשים מהמעמד הנמוך, שנאלצו לעבוד זמנים ארוכים בכדי לפרנס את משפחותיהם. (Kocak, Clarke, 2017. p. 17).

התפקיד שמילאה המדיה החברתית, באמצעות אנשי מעמד הביניים, היה קריטי במיוחד להצלחתה של המהפכה במצרים, וזאת מכמה סיבות. ראשית המדיה החברתית איפשרה, בפעם הראשונה בהיסטוריה שלא בדרך הצינורות המסורתיים ובאופן שעוקף את הצנזורה הממשלתית, להפיץ במידה רחבה את המודעות והתמיכה הציבורית כלפי המחאות שקמו ב 2011.(Kocak, Clarke, 2017. p. 12).

אנשי מעמד הביניים בחברה המצרית היו מנהיגי דעת קהל, שלפני המדיה החברתית, לא הייתה להם דרך יעילה להתחבר ולתקשר זה עם זה. המדיה החברתית אפשרה למנהיגים קטני מימדים אלה, להתחבר אחד עם השני, באופן יעיל, מהיר, לא תלוי זמן או מקום, ובכל רחבי מצרים, ובכך היא גרמה למינוף משמעותי של כוחם של מנהיגי מחשבה קטנים אלה. (Kocak, Clarke, 2017. p. 9).

מינוף זה של כוחם של אנשי מעמד הביניים, הוכיח שהם השיגו כוח שהוא יותר גדול מכוחם של האליטה הכלכלית במצרים, וההוכחה לכך היא הפלתו של הנשיא המכהן, וביטול הממשלה. המדיה החברתית בעצם החזירה את הכוח להמונים, כפי שמתיימרת לעשות הדמוקרטיה, שמבוססת על העיקרון של שלטון הרוב, וזאת במקום האליטה הכלכלית ששלטה במדינה. (Kocak, Clarke, 2017. p.2).

מעמד הביניים השכיל להבין שהמהפכה הזאת הייתה מבוססת על מומנטום. בכדי שהמהפכה תצליח היה צורך בתמיכה רחבה של האוכלוסיה המצרית, ובמומנטום שיפעל כמו נחשול שיפיל את הנשיא, מומנטום שהייתה לו השפעה פסיכולוגית גדולה. את המומנטום הזה מעמד הביניים השכיל להשיג באמצעות השימוש במדיה החברתית, על ידי תיאום של זמן ומקום, את ההפגנות והתהלוכות שהם התכוונו לבצע. ללא המומנטום או הנחשול של ההפגנות, קשה היה ליצור את האפקט הפסיכולוגי, שיפעיל לחץ כבד על הממשלה. (Kocak, Clarke, 2017. p.9).

עוד אפקט חשוב שמעמד הביניים השכיל להבין, הוא שהמדיה החברתית מחלקת את הסיכון המובנה שבהתנגדות לממשלה בין אנשים רבים, במקום על מספר קטן של אנשים, או על יחידים, ובכך שוברת את מחסום הפחד שישנו לאזרח יחיד בלפעול או להתנגד לממשלה. כאשר האזרח מביו שהסיכוי שהוא יפגע בצורה כלשהי בהפגנה ממשלתית הוא נמוך, מפני שישנם עוד הרבה אנשים מסביבו, והמשטרה לא יכולה לפגוע או לעצור את כלל ההמון, הסיכוי שהאזרח ישתתף בהפגנה זו גובר משמעותית. (Kocak, Clarke, 2017. p.7 ).

אחת מהסיסמאות הנפוצות בקרב הפעילים הפוליטים שיזמו את תחילת ההפגנות הייתה “חופש וכבוד”, סיסמא אשר מכילה מאפיינים פוליטיים וכלכליים. דבר זה מעיד על הגיית הסיסמא על ידי מעמד הביניים, משום שלמעמד זה, באופן מסורתי, ישנם לא רק מטרות כלכליות, אלא גם מטרות פוליטיות. כאשר המעמד הנמוך מתקומם נגד הממשלה, בדרך כלל המטרות שלו הן רק מטרות כלכליות, והמטרות הפוליטיות שלו הן זניחות. (Del Panta, 2016).

למעמד הביניים במצרים הייתה את המוטיבציה הגבוהה ביותר מבין כל שכבות האוכלוסייה, לבצע הפיכה והתמרדות כנגד הממשל, בשנת 2011, וגם במהלך כל שנות כהונתו של חוסני מובארק, וזאת בשל העובדה שמעמד הביניים הוא זה שמשלם את המחיר העיקרי, בגין המדיניות הכלכלית של הנשיא מובארק, שדגלה בשוק חופשי קפיטליסטי ליברלי, אנטי סוציאלי, ובהפרטתם של נכסי מדינה רבים, וזאת בניגוד לשכבות האוכלוסייה האחרות, כגון העשירים במצרים, שלא היה להם אינטרס להפיכה משום שמצב היה טוב, ולשכבה של העניים במצרים, שמצב היה בין כה רעוע, כך שמבחינתם לא השתנה דבר. (Del Panta, 2016).

עוד עובדה שמעידה על כך שההפגנות ניזומו על ידי מעמד הביניים, היא העובדה שההפגנות היו מאורגנות היטב, ולא אלימות בתחילה, זהו מאפיין בולט של התנהגות פוליטית של אנשים ממעמד הביניים, זאת בניגוד להפגנות של מעמדות חלשים, שבדרך כלל מלוות באלימות ובמעשי חבלה נגד הממשל. (Del Panta, 2016).

בנוסף לכך התהלוכות וההפגנות החלו את דרכם, במחוזות של מוהנדיסין ואיסמעיליה, שני מחוזות שנחשבים למעוזות של מעמד הביניים. בעקבות היוזמה של מעמד הביניים, החלו רבבות של עובדי ייצור ממפעלים שונים להצטרף למחאה, עובדים אלה נחשבו באופן מסורתי למעמד הביניים בתקופתו של נאסר, אך כיום כבר לא. (Del Panta, 2016).

לאחר התפטרותו של הנשיא והתפרקות הממשלה הישנה, החל מעמד הביניים להקים מפלגות פוליטיות חדשו, אשר יעזרו לו לבסס את הישגיו במהפכה, ולהמשיך את התהליך הפוליטי. המאבק העיקרי שמתרחש כעת לאחר התפטרות הנשיא הוא מאבק בין מעמד הביניים לאליטה העסקית במדינה, שלא מוכנה לוותר על מעמדה ונכסיה, ובין מעמד הביניים לשכבות החלשות באוכלוסייה, שהאינטרסים הכלכליים שלהם לא מומשו במלואם. (Abdou, 2013. p. 94).

מדיניותה של ממשלת המעבר שקמה לאחר התפרקות הממשלה הישנה, והתפטרות הנשיא מובארק, מעידה על כך שהכוח העיקרי שהניע את המהפכה, והקים את ממשלת המעבר הזו הוא מעמד הביניים, והאינטרסים שלו הם אלה שעל סדר היום. ממשלת המעבר הבטיחה שתשים קץ להפרטה המסיבית של המשק המצרי, שבוצעה על ידי מובארק, ומטיבה עם האליטה הכלכלית במדינה. (Abdou, 2013. p.94-96).

7.השפעת המהפכה על מעמד הביניים

המהפכה של 2011 השפיעה רבות על מצבו של מעמד הביניים במצרים. מבחינה פוליטית הייתה זו החייאה מחדש של ייצוגו הפוליטי של מעמד הביניים במצרים, לאחר שכמעט לא היה לו ייצוג פוליטי הולם בתקופת שלטונו של מובארק. משמעותה של המהפכה היא שמעמד הביניים הדיח את האליטה הכלכלית ששלטה במצרים בתקופת שלטונו של מובארק, חלק מהאליטות נמלטו מהמדינה עם הכסף והנכסים שלהם, וחלק נאסרו והועמדו למשפט. (Xiaoqi, 2012. p. 81).

ישנה חלוקה מחדש של הכוח הפוליטי במדינה, הצורה והכמות שבה יתחלק הכוח עוד לא נקבעה מיד לאחר המהפכה, אלא שתהליך זה לוקח זמן, ותלוי בגורמים שונים, כמו בחירות ותהליכים פוליטיים אחרים, אולם הנקודה העיקרית היא שמעמד הביניים טרף את הקלפים של המפה הפוליטית, והוא הראה שיש לו כוח גדול והשפעה, ועתידו של התהליך הפוליטי במצרים, בהכרח יכלול בצורה מהותית את הרצון והאינטרסים של מעמד זה. (Xiaoqi, 2012. .p.81-83).

מבחינה כלכלית, השינוי העיקרי הוא הפחתת ההשפעה של כוחות כלכליים בינלאומיים, ואליטות כלכליות על הכלכלה המצרית, מה שיתן הזדמנות גדולה ואפשרות לפריחה לתעשיות מצריות מקומיות, בעיקר בתחום התעשייה והחקלאות. בנוסף לכך, המדינה תפחית בצורה משמעותית את ההפרטה של המשק המצרי ומוסדותיו. המדינה תגביר את מעורבותה בכלכלה המצרית, בניגוד לעידן מובארק שבו המדינה הפחיתה את מעורבותה, ותגביר את ההוצאות של הממשלה על תחומי רווחה חינוך ובריאות. כל המהלכים הכלכליים הללו מטיבים עם מעמד הביניים והשכבות הנמוכות באוכלוסייה, מה שמעיד על כך, שכעת השכבה השלטת במדינה היא השכבה של מעמד הביניים, ולא האליטה הכלכלית כמו בעבר. (Salman Abdou, Abbas Zaazou, 2018. p.66-68).

בעקבות שינויים כלכליים צפויים אלה, תנועת הליברליות, שהייתה חזקה בעידן מובארק תאבד מכוחה, תנועות ואידיאולוגיות לאומיות יגבירו את כוחן, עסקים וארגונים בבעלות המדינה יגדלו באופן משמעותי, וכוחה ומעורבותה של המדינה בכלכלה בתעשיות שונות ובמשק יגברו, כל הצעדים הללו יובילו לגדילתו בצורה מהותית של מעמד הביניים ולשגשוגו, מה שמעיד על התפקיד המשמעותי וההובלה שלו את המהפכה במצרים. (Salman Abdou, Abbas Zaazou, 2018. p. 69).

מבחינה תרבותית האג’נדה של מעמד הביניים תהפוך להיות האג’נדה המרכזית, וחלק מהמיינסטרים במדינה. אג’נדה זו תכלול ערכים של לאומיות מצרית, חופש כלכלי, עידוד מודעות פוליטית אינדיבידואלית, אי תלות חיצונית במדינות אחרות, ופיתוח המדינה. (Salman Abdou, Abbas Zaazou, 2018. p.70).

8.סיכום ודיון

לסיכום ניתן לומר שמעמד הביניים במצרים היווה גורם מפתח במהפכת 25 בינואר, המהפכה אמנם כללה חלקים נרחבים של האוכלוסייה המצרית, ממעמדות שונים, אך המנוע, והגורם היוזם והמארגן של המהפכה היה מעמד הביניים. ישנם מספר סיבות לכך שמעמד הביניים הוא זה שהניע את המהפכה, סיבה אחת היא שמובילי דעת הקהל של המהפכה, היו אנשים לא בעלי השפעה רבה, אלא בעלי השפעה מקומית ומוגבלת, שאיחדו את הכוחות שלהם בכל רחבי מצרים על ידי השימוש במדיה החברתית, מה שגרם למינוף משמעותי של כוחם והשפעתם.

אנשים אלה שארגנו את ההפגנות בפייסבוק ובטוויטר, היו אנשים שהייתה להם את הפריבילגיה של זמן פנוי רב, שאותו הם יכלו להשקיע בפעילות פוליטית, זאת בניגוד לאנשים העניים של החברה המצרית, שנאלצים להשקיע את רוב זמנתם בכלכלת משפחותיהם.

אחד מהכלים המרכזיים שהיו בידיו של מעמד הביניים בכדי לבצע את ההפיכה היה המדיה החברתית. ללא המדיה החברתית, מהפכה זאת פשוט לא הייתה אפשרית, וזאת מכמה סיבות, ראשית ללא המדיה החברתית, ראשי המחאה, שהם מובילי דעת הקהל הקטנים, לא יכלו לסנכרן את דעותיהם, ולהביע סולידריות אחד עם השני, ובכך להעניק מורל ורוח גבית אחד לשני. שנית, מבינה טכנית, המדיה החברתית הקלה מאוד על סידור וארגון ההפגנות ההמוניות. שלישית, המודעות הכלל ארצית ודעת הקהל, ראשי המחאה לא יכלו להעלות למודעות הכללית של העם המצרי את התרחשותה של המהפכה, ואת אהדת דעת הקהל, בלי השימוש במדיה החברתית. סיבה נוספת היא שהמדיה החברתית מחלקת את הסיכון המובנה שישנו במעשי התנגדות לממשל, כאשר ישנם הרבה אנשים שמשתתפים בהפגנה, הסיכון הוא יותר נמוך כלפי האדם היחיד, מה שידרבן אותו להשתתף בהפגנה, ודבר זה שובר את תקרת הפחד של הקהל.

ראינו שלמעמד הביניים היו את הכלים לבצע את המהפכה, אבל מה שבעיקר הניע אותו הוא שהמעמד של מעמד הביניים במצרים החל להתדרדר בהדרגה במהלך כהונתו של מובארק, ההתדרדרות החלה לתפוס תאוצה במהלך שנות התשעים, כאשר ממשל מובארק החל להפריט את המשק המצרי, דבר שהטיב עם העשירים במדינה, והפחית באופן משמעותי את גודלו של מעמד הביניים, וההתדרדרות הגיעה לשיא במהלך משבר הסאב פרים שהחל בשנת 2008, משבר שפגע בכלכלה המצרית ובמעמד הביניים שלה.

בעקבות התדרדרות זו במעמדו של מעמד הביניים, למעמד זה היה את המוטיבציה הגבוהה ביותר לבצע מהפכה, משום שהוא זה שהפסיד הכי הרבה במהלך כהונתו של מובארק, אם משווים זאת לעשירים, שרק הלכו והתחזקו, ולשכבה של העניים, שמצב היה בין כה גרוע לאורך כל הזמן, ודבר אצלם לא השתנה.

במהלך שנות התשעים ושנות האלפיים היו ניסיונות שונים של מעמד הביניים להתנגד לרצונו של מובארק, כמו למשל הפגנות בשנות התשעים בעקבות רפורמת האדמות של ממשל מובארק, ובתחילת שנות האלפיים, הפגנות שהחלו עם פרוץ האינתיפאדה הפלסטינית השנייה, ונמשכו כמחאה נגד הממשל המצרי, אבל הניסיונות הללו לא צלחו, וזה מעיד על כך למעמד הביניים היה את הרצון למהפכה כבר אז, אולם שכנראה לא היו לו את הכלים המתאימים עדיין לבצע את המהפכה הזו.

המהפכה של ה 25 בינואר הייתה בעצם כמלחמת הישרדות של המעמד הבינוני המצרי, שלאט לאט הצטמצם ונעלם, ומצרים הלכה לכיוון של שני מעמדות, מעמד עשיר מאוד, ומעמד עני מאוד, כאשר אין מעמדות באמצע. המהפכה של 2011 הובילה לשינויים ולרפורמות, שיטיבו גם המעמד הנמוך, אבל בעיקר עם מעמד הביניים, שינויים ורפורמות אלו יובילו לגדילה ולשגשוג של מעמד הביניים, ויהפכו את המגמה של הקטנתו. בנוסף לכך מעמד הביניים יזכה לייצוג פוליטי הולם, שיפעל למען מימוש האינטרסים שלו, בעצם המהפכה הובילה לחלוקה מחדש של הכוח הפוליטי במדינה, היא לקחה כוח פוליטי מהמעמד העשיר מאוד, וחילקה אותו מחדש למעמד הבינוני והמעמד הנמוך.

הרפורמות שנתבקשו מהממשלות החדשות שקמו, הן רפורמות שמגדילות את מעורבותה של הממשלה בכלכלה המצרית, הלאמת נכסים ומוסדות שונים, הגברת חוקי הרווחה והחוקים הסוציאליים, דברים אלה יטיבו עם המעמד הבינוני, ויגדילו אותו.

למהפכה היו גם גורמים אחרים שהניעו לא רק את מעמד הביניים לבצע הפיכה אלא גם את המעמד הנמוך. אחד הגורמים הללו, וג מה שהצית את המחאה, הוא הברוטליות של המשטרה וכוחות הביטחון. כוחות הביטחון המצריים נודעו באכזריותם המוגברת כלפי אזרחים, וזאת לפי דוחות של ארגוני זכויות אדם, הן במצרים והן מחוצה לה, וגם לפי האופוזיציה במדינה. מצרים נחשב למדינת משטרה, ששולטת במדינה באמצעות כוח מופרז ולא באמצעות הלגיטימציה של העם.

גורם נוסף הוא השחיתות הממשלתית המתמשכת במהלך שלטונו של חוסני מובארק. בגלל ששלטונו של מובארק, לא ביצע בחירות דמוקרטיות, הוא שלט במוסדות המדינה השונים, באמצעות מקורבים שהיו נאמנים לו, והתהליך הפוליטי היה מושחת, וזאת על מנת להבטיח את המשך שלטונו כנשיא. בנוסף לכך שלטונו של מובארק התבסס על תמיכתם של העשירים במדינה, שלהם נתן זכויות יתר, שעזרו להם להגביר את כוחם.

עוד גורם חשוב שהניע את מעמד הביניים במהפכה, הוא הדמוגרפיה המצרית. האוכלוסייה של מצרים גדלה בצורה מאוד משמעותי במהלך המאה העשרים, היא המשיכה לגדול בעקביות בצורה גבוהה בכל העת המודרנית. שטחי המחייה שבהם חי העם המצרי, מצומצמים ומוגבלים לאזור שצמודים לנהר הנילוס, כאשר מרבית שטח האדמה במצרים, הוא מדברי ולא מאוכלס. עובדות אלה גרמו לצפיפות אוכלוסין גבוה במיוחד, שגורמת לעומס על התשתיות הכלכלה והחברה המצרית, לעוני ולתחרות מוגברת. דברים אלה פוגעים בכל המעמדות במצרים, וגורמים לרצון לשינוי פוליטי שיפתור את המצב.

9. מקורות

ארליך‎, ח’ (1987). מבוא להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה.

בירנבוים, ש’ (2009). היכונו למהפכת הרעבים במצרים של 2013. רוח מזרחית, , 10: 34-36, 2009.

ברתולט, ג’ (2012). מצרים שלאחר המהפכה נשיונל ג’יאוגרפיק, , 168: 46-73, 2012.

גבאי, צ’ (2011). “חופש לפני כיכר הלחם” או: אילו המודיעין היה קורא שירה עתון 77: לספרות ולתרבות, ,352: 8, 2011.

ידלין, ע’, גולוב, א’ (2013). יציבות משטרים במזרח התיכון: מודל לניתוח ולהערכת סיכוי לשינוי שלטוני. המכון למחקרי ביטחון לאומי.

סומך, ש’ (2011). בכיכר “תחריר” עם נגיב מחפוז עתון 77: לספרות ולתרבות, ,352: 7, 2011.

צורף, מ’ (2013). מהפכת הצעירים במצרים על שום מה? על כיבוש המרחב העירוני ועיצובו של זיכרון קיבוצי חלופי היסטוריה: כתב-עת של החברה ההיסטורית הישראלית, , 30: 61-103, 2013.

רוזנהק, ז’, ושלו, מ’ (2013). הכלכלה הפוליטית של מחאת 2011: ניתוח דורי-מעמדי תיאוריה וביקורת, , 41: 45-68, 2013.

שחר, א’ (2005). ביקור מובארק – אחרי ההתנתקות.

שי, ש’ (2018). האביב הערבי – מאזן ביניים Israel Defense, 40 (חורף 2018), עמ’ 42-45.

שפינר, ש’, וברונשטיין, ג’ (2015). בחינה של פעילותן של קבוצות המחאה ברשת החברתית פייסבוק בעקבות המחאה החברתית במצרים 2011. מידעת, 10 (מרץ 2015), עמ’ 100-140.

Abdou, D. & Zaazou, Z. (2013). The Egyptian revolution and post socio-economic impact. Top Middle East Afr Econ. 15. 92-115.

Abdelbaki, H. (2017). Investigation of Economic Determinants of Corruption in Egypt under Mubarak Regime.

Abdel-Rahman, H. (2012). Muslim Brotherhood’s Mohamed Morsi declared president of Egypt.

Alaa, M. (2017). 25th revolution with no middle class. 10.13140/RG.2.2.10682.03529.

Aljazeera website, (2011). Hosni Mubarak resigns as president.  https://www.aljazeera.com/news/middleeast/2011/02/201121125158705862.html

Alnasseri, S. (2016). Class, State, and the Egyptian Revolution. 10.1057/978-1-137-59150-0_7.

AL Suwailem, Y. A., Ofori-Dankwa, J., & Mackie, W. (2014). The Arabian Spring in three Middle Eastern Countries and the Business Implications Nationally & Internationally. International Journal of Global Business7(1), 34.

Awad, A. Zohry, A. (2005). The End of Egypt Population Growth in the 21st Century: Challenges and Aspirations.

Badawi, A. M. (2014). Middle class transformations in the Arab World. Contemporary Arab Affairs7(2), 246–262. https://doi-org.elib.openu.ac.il/10.1080/17550912.2014.917884

Biography website. Hosni Mubarak Biography. https://www.biography.com/people/hosni-mubarak-37061

CIA website. the world factbook-africa, Egypt. https://www.cia.gov/library/publications/the-world-factbook/geos/print_eg.html

CNN Website. (2011). Egyptian-American leaders call for U.S. support of ‘Lotus Revolution’. http://edition.cnn.com/2011/WORLD/africa/01/28/egypt.press.club/index.html?eref=edition_africa

Craissati, D. (1989). The political economy of nasserism and sadatism: the nature of the state in egypt and its impact on economic strategy.

Del Panta, G. (2016). the role of the egyptian working class in mubarak’s ouster. DOI: 10.1285/i20356609v9i2p614.

Dickinson, E. (2011). Anatomy of a Dictatorship: Hosni Mubarak.

Egyptian Ministry of Finance. (2009). Egypt Response to the Global Crises. Macro Fiscal Policy Unit Cairo, Egypt

Egyptian organization for human rights. (2007). Assessment of the Electoral Framework- The Arab Republic of Egypt.

El Shahed, S. (2015). Freedom, bread, dignity: Has Egypt answered Jan. 25 demands?

El-Hamalawy, H. (2011). Egypt’s revolution has been 10 years in the making.

Gibson, C. W. (2020). Determinants of State Spending Patterns in Arab League Member States: a Post-Arab Spring Analysis, 1996–2014. International Journal of Politics, Culture, and Society33(1), 23.

Golia, M. (2011). Egypt’s forgotten fellahin.

Harding, L. (2011). US reported ‘routine’ police brutality in Egypt, WikiLeaks cables show. the guardian.

Kocak, K. Clarke, K. (2017). Launching Revolution: Social Media and the Egyptian Uprising’s First Movers.

Maqbool A. (2017). Gamal Abdel Nasser’s Pan-Arabism and Formation of the United Arab Republic: An Appraisal.

Meky, S. (2014). Remembering Khaled Saeed, whose death sparked Egypt’s revolution.

Mellor, N. (2014). Who Represents the Revolutionaries? Examples from the Egyptian Revolution 2011. Mediterranean Politics19(1), 82.

Nagarajan, K.V. (2013). Egypt’s Political Economy and the Downfall of the Mubarak Regime.

Omri, M. S. (2012). A Revolution of Dignity and Poetry.

Plumer, B. (2013). The economic roots of Egypt’s crisis.

Recknagel, C. (2005). Egypt: Referendum Held On Multi-Candidate Presidential Polls.

Rennick, S. A. (2013). Contested Meanings in the Egyptian Revolution.

Salman Abdou, D.M. Abbas Zaazou, Z. (2018). Impact of the Socio-Economic Situation Post the Egyptian Revolution 2011.

Schewe, E. (2017). Post-war Economies (Middle East)

Singerman, S. (2008). Marriage and Divorce in Egypt: Financial Costs and Political Struggles.

Sobbelman, D. (2001). Gamal Mubarak, President of Egypt?

the world bank, (2007). arab republic of egypt analysis of housing supply mechanisms final note.

Werbner, P., Webb, M., & Spellman-Poots, K. (2014). The Political Aesthetics of Global Protest: The Arab Spring and Beyond. Edinburgh University Press.

Wolman, D. (2008). Cairo activists use facebook to rattle regime.

Xiaoqi, D.(2012). Political Changes and the Middle Class in Egypt.

Zinkina J. (2011). Egyptian Revolution: A Demographic Structural Analysis.

סיוע בעבודות אקדמיות
סיוע בעבודות סמינריון