Skip to content

עבודת מחקר סמינריונית השפעת ילד עם מוגבלות על השקפת המורה

עבודת מחקר סמינריונית

השפעת ילד עם מוגבלות על השקפת המורה

מכללת דוד ילין

קורס: שינוי חברתי

תוכן עניינים

מבוא. 2

סקירת ספרות. 4

בחירת מקצוע ההוראה: 4

חוסנה הנפשי של משפחה בעל ילד עם מוגבלות: 5

תהליך האבחון: 7

התמודדות ההורים עם הילד עם המוגבלות : 8

תנאי הסתגלות: 9

השפעת ילד חינוך מיוחד על ההוראה : 9

התמודדות מורים עם העבודה בחינוך המיוחד. 10

שביעות רצון המורה לחינוך מיוחד מהתפקיד: 11

השחיקה בתפקיד ההוראה לחינוך מיוחד: 11

אופן ניתוח הממצאים: 13

ממצאים- 14

דיון : 24

סיכום ומסקנות. 27

ביבליוגרפיה. 29

נספחים : 31

מבוא

בחירת המקצוע שבו יעסוק האדם היא בחירה לא קלה עבור רבים, שכן היא החלטה מהותית בחייו של אדם, והיא תשפיע רבות על מסלול חייו. מקצוע ההוראה אינו מתאים עבור כל אחד, שכן מקצוע זה דורש אהבה למקצוע, מיומנות, וסבלנות רבה, בחירה במקצוע ההוראה לחינוך מיוחד, היא יותר מורכבת, משום שמדובר בהתמודדות לא קונבנציונלית עם התלמידים המיוחדים.

נשאלת השאלה מה גורם לאדם לבחור דווקא במקצוע ההוראה לחינוך מיוחד, מהם הגורמים שמשפיעים עליו בקבלת החלטה זו, האם הוא עושה זאת ממניעים אידיאולוגיים, או שמה מאילוצים של שוק העבודה, של היצע וביקוש.

השאלה שנחקרה בעבודה זו, היא האם השקפתו של המורה לחינוך מיוחד, לגבי החינוך המיוחד, משתנה כאשר נולד לו ילד עם מוגבלות. בתור דוד לשני ילדים עם מוגבלויות שונות תמיד סיקרן אותי לדעת את תפיסת המורים- הורים שנולדו להם ילדים עם מוגבלות מסוימת לאחר בחירת מקצוע זה. באופן אישי בחרתי לעסוק במקצוע זה כי רציתי להבין את הילדים האלה, לדעת איך לעבוד איתם ולקדם אותם.

ההנחה העיקרית בעבודת מחקר זו שילידת ילד עם מוגבלות תשפיע לטובה על המורה לחינוך מיוחד, היא תגרום לו ליותר הבנה ואמפטיה כלפי מקצוע ההוראה בכלל, וכלפי החינוך המיוחד בפרט. המורה יבין יותר את הילדים, משום שהוא רואה את כל האספקטים של חייהם האישיים, בבית ובזמנם הפנוי, ולא רק במערכת החינוך, ולכן למורה תהיה פרספקטיבה יותר רחבה, מאשר הפרספקטיבה הצרה שהייתה לו קודם לכן.

בעבודה זאת כולי תקווה לקבל תשובה על השאלה שמסקרנת אותי זמן מה, מה הוא השינוי שנגרם לאחר ילידת ילד עם מוגבלות? האם השינוי הוא יהיה נכון רק במוטיבציה של המורה – הורה ? או גם כן בתפיסה והאתוס החינוכי שלו ?

שיטת המחקר שננקטה, היא שיטת מחקר איכותנית, שבה הוכנו שאלות לריאיון מראש, שעונות על מטרות המחקר. במחקר זה ישנם שלושה מרואיינות אשר התמחו ועסקו בתחום החינוך המיוחד עוד לפני ילידתם ילד עם מוגבלות. לאחר המענה על שאלות המחקר, בוצע ניתוח מקיף של התשובות, ולפי זה הוסקו מסקנות המחקר.

הראיונות התקיימו בבתי המרואיינות והייתה אווירה מאוד רגועה, לשלושת המרואיינות ישנו ילד על הרצף האוטיסטי.

סקירת ספרות

בחירת מקצוע ההוראה:

הבחירה בקריירה נחשבת לאחד התחומים העיקריים המהווים מקור של דאגה לצעירים המתקרבים לסוף הלימודים שלהם, ונמצאים בתחילת חייהם הבוגרים. זה חשוב לבחור בקריירה הנכונה, משום שזה חשוב עבור שני ההורים וילדיהם. מקצוע ההוראה משחק תפקיד חיוני בהכנת הדורות הבאים של כל חברה מודרנית, ולכן זה חיוני להעסיק מורים המוסמכים לעבודתם, ומסורים למקצוע. לכן, בחירת ההוראה כקריירה הופכת להיות מכרעת עבור המורה וגם עבור הדורות הבאים. (Balyer, Ozcan, 2014).

על בחירת המקצוע יש השפעות רבות הנובעות ממניעים פנימיים וחיצוניים. ישנם תיאוריות רבות אשר דנות ועוסקות בבחירת המקצוע, והן מתמקדות בשני היבטים מרכזיים של תהליך הבחירה: ההיבט האישיותי וההיבט ההתפתחותי.

ההיבט אישיותי : התיאוריה מציגה את הבחירה במקצוע באמצעות מושגים מתחום האישיות. תיאוריה זו גורסת כי הבחירה במקצוע משקפת את מערכת הצרכים וההעדפות של הפרט, המתפתחת בעקבות אינטראקציה בין השפעות המשפחה והסביבה לבין גורמים גנטיים. במחקריה, מצאה רו כי יחס ההורים לילד והתנסויות בילדות הם גורמים משמעותיים לקביעת הצרכים הפנימיים של האדם ומכוונותו כלפי העולם, ובכלל זה לבחירת מקצוע.
ההיבט התפתחותי : גישת ההכשרה הכללית היא תואמת את אסכולת הגישה הפסיכולוגית ההתפתחותית שמתארת את האדם כיצור מסתגל הולד עם מטען אישי של תכונות. הגישה מניחה שלאדם את היכולת להצליח במקצועות אחרים כמו מקצוע שאותו הוא בחר. האנשים הם יצורים המתפתחים וברי שינוי. לאור ההתנסויות והאירועים שהם חווים הם יכולים להתקדם ברמה המקצועית או לחלופין שחלקם יחליפו את מקצועם בשלב מסוים בחייהם. הגישה מציינת שבחירת מקצוע הוא תהליך המתחיל לפני של ההחלטה ומתגבש במהלך תהליך ההתפתחות.(הלל לביאן, 2009: 50).

ישנם הרבה מחקרים שמחלקים את הסיבות לעסוק בהוראה אם זה  מתוך מניעים פנימיים או מניעים חיצוניים. בין המניעים הפנימיים הם מונים אלטרואיזם. בין המניעים החיצוניים הם מונים את שעות העבודה הנוחות – במיוחד עבור נשים אשר שעות אלה מאפשרות להן להתפנות לתפקידיהן הנוספים כאימהות וכמנהלות משק בית. גורם נוסף אשר נמצא בתשובות הנשאלים ממעמד בינוני ומטה היה הסטטוס הגבוה של המקצוע, יחסית למקצועות שבהם עסקו במשפחות המוצא שלהם. בנוסף לכך סיבה חיצונית מרכזית שיכולה להיות לבחירה במקצוע ההוראה, היא אילוצים של שוק העבודה, והמציאות התעסוקתית שקיימת, כך למשל ישנה תופעה בישראל בקרב הציבור הערבי, שבוחר במקצוע ההוראה כקריירה שנייה, בעקבות קשיים שהוא חווה בקריירה הראשונית שלו, ועקב אי היכולת למצוא אלטרנטיבה ראויה ומכובדת בעיניו. (זועבי, עואד, אבורכון, 2015).

הלל לביאן אשר בחנה את המניעים לבחירה בתחום החינוך המיוחד, מצאה כי המניע של צורך לטפל בילד עם מוגבלות ולסייע לו היווה גורם מרכזי בבחירת מקצוע. מניע נוסף שנמצא מרכזי במחקרה היה שונות אישית או משפחתית בעברו של הבוחר במקצוע זה מסביבתו, אשר גרמה לכך שהיכרות עם מערכת החינוך הקיימת עוררה בו רצון לתקן מערכת זו. המניע השלישי המרכזי שנמצא במחקרה היה הצלחה בטיפול בעבר אשר גרמה למטפל תחושת סיפוק, משמעות ורצון לעסוק בכך, שכן המשאלה האנושית לעבוד בעבודה משמעותית היא צורך קיומי. בין אירועי העבר, אפשר למצוא גם חוויות טיפול משמעותיות של המשתתפים כילדים. (הלל לביאן, 2009: 54)

מהמחקר עלו כמה סיבות לבחירת המקצוע לאחר שבדק עם סטודנטיות לחינוך מיוחד ומוגבלויות מורכבות ( סיפור הצלחה בטיפול בטרם הפיכה למורה, תפיסת החינוך המיוחד כמשמעותי יותר מהחינוך הרגיל, תכונות קווי אופי ויכולות אישיות, מודלים להזדהות, רצון להמשיך ללימודי תרפיה.) כל המשתתפות העידו על עצמן כבעלות תכונות ויכולת אישית הקיימות בהן שדרבנו אותן להגיע למקצוע הזה. תכונות כגון: יצירתיות וגמישות, מחויבות, רגישות אמפטיה וסבלנות. מניעים רבים יכולים להיות בבחירת מקצוע בייחוד כשמדובר במקצוע כמו החינוך המיוחד. סיפורי חיים המתמקדים בבחירת המקצוע יכולים לספק מידע עשיר על מניעים אלו. הסיפורים יכולים להצביע לא רק על גורמים ישירים שהשפיעו על הבחירה של הסטודנט אלא גם על גורמים סמויים שלא בהכרח מוצגים באופן ישיר על ידי המספר. מצאה במחקרה כי אחד הגורמים לפנייה למקצוע טיפולי הוא התנסות בשלבים מוקדמים של החיים בחוויית הצלחה בטיפול. המשתתפים אשר היו ילדים מטפלים, ילדים הוריים וילדי מפתח מצאו את הכוחות, את המשמעות ואת ההשפעה הבאים לידי ביטוי בטיפול באחר. המניעים לבחירת מקצוע ההוראה נובעים לעיתים מסיבות אידיאולוגיות הנובעות ממערכות של ערכים ותפיסות עולם בהם מאמינים פרחי ההוראה, ולעיתים מטעמי נוחות כלכלית וניהול תקין של חיי המשפחה. (הלל לביאן, 2009: 54-65)

חוסנה הנפשי של משפחה בעל ילד עם מוגבלות:

ההגדרה של המונח חוסן נפשי כוללת לרוב את היכולת לעמוד בפני ולהתאושש ממשבר ומצוקה. תפיסה מערכתית של חוסן נפשי בתוך הקשרים אקולוגיים והתפתחותיים מנסה לזהות את הגורמים שמאפשרות למשפחות להתמודד בצורה יעילה יותר ולצאת מחוזקים ועמידים יותר משברים או לחצים מתמשכים. ע”א שאין הגדרה מדויקת למונח חוסן נפשי, מספר חוקרים בחנו מונחים שונים הקשורים אליו כגון תחושת מסוגלות, אופטימיות, אמונה באלוהים. חוסן נפשי יכול להתבטא גם  התאמה מוצלחת של ביטחון עצמי, תמיכה חברתית, מציאת מקורות תמיכה, יכולת פתרון בעיות, אסטרטגיות התמודדות ועוד. לעיתים קרובות תחושת עייפות פוקדת את ההורים והם נוטים להסתגר או להתנתק מחיי חברה. ההורים מבטאים דאגה מתמשכת לבריאות הילד ומצביעים על קשיים רבים בטיפול ובהתמודדות עם ילדם השוואה להורים לילדים ללא קשיים התפתחותיים. (היימן, 2002: 159-160)

ילד עם צרכים מיוחדים במשפחה הוא בדרך כלל גורם מתח רציני עבור ההורים. לעתים קרובות הוא דורש שינוי והערכה מחודשת של המטרות המשפחתיות, האחריות והקשרים בין בני המשפחה. בחברות מסורתיות, רוב הילדים עם פיגור שכלי טופלו על ידי משפחותיהם. בחברה המודרנית של ימינו, טיפול ביתי זה הביא לתוצאות שליליות רבות. גורמים כגון שינויים במערכת החברתית, למשל פירוק משפחות משותפות, והמערכת הכלכלית, למשל, אבטלה, אינפלציה וכו, תרמו ללחץ שחווים הוריהם של ילדים מיוחדים. במחקרים שונים נמצא כי ילד עם צרכים מיוחדים מעורר מתח ודאגה מוגברים במשפחה, הגנתיות יתר וצורך בשליטה בבני המשפחה. בקרב בני המשפחה קיימת נטייה למעורבות רגשית מוגברת ורגישות יתר אחריות אישית גבוהה יותר ושימוש באסטרטגיות התמודדות מגוונות בהשוואה למשפחות ללא ילד עם מוגבלות. (Majumdar, Da Silva Pereira, Fernandes, 2005)

נכות של ילד היא חוויה בעלת שלושה ממדים, הכוללת אינטראקציות בשלושה כיוונים: בין הילד הנכה, המשפחה והסביבה החיצונית שבה המוגבלות באה לידי ביטוי. המשבר שנחווה ע”י ההורים כאשר הם מתבשרים לראשונה שמשהו לא בסדר אצל הילד הוא כנראה החוויה הקשה והמזעזעת ביותר להורים. לרוב התגובה תהיה שלילית ודומה לתגובת אבל ושכול. משפחות במצב זה מתקדמות לדפוסי התמודדות יעילים יותר או נשארות בדפוסי תגובה שאינם יעילים ואחרות נוטות להתנגד למצב או אף להכחיש אותו. מחקרם של באוור והייס הראה שיש יותר נק’ דמיון מאשר נקודות שוני בין משפחות שאין בהם ילד בעל מוגבלות או נכות למשפחות בהן ילד בעל נכות שכלית ולמשפחות בהן ילד בעל נכות פיזית. (היימן, 2002: 160)

נדרשים שינויים באורח החיים כדי לספק את צורכי הילד, מה שנמצא בעל השפעות משמעותיות על תפקודה של המשפחה. הקשיים של הורים לילד בעל מוגבלות בהסתגלות לקיום קשרים משפחתיים אחרים הוכחו כמקור לחרדה, הגנת יתר, מתן הסברים (בנוגע למצב) שאינם תואמים את רמת האינטליגנציה, פחות תשומת לב להתפתחות של בני משפחה אחרים וצורך עז יותר לשליטה בתוך המשפחה. כמו כן, הורים לילדים בעלי מוגבלות סובלים יותר מהורים ללא ילד בעל מוגבלות מתופעות כגון: רמות לחץ גבוהות יותר, רמות, דיכאון הנובע מההורות, בעיות בריאותיות ועוד. חלק מהמשפחות חוו קשיים בקבלת עזרה כלכלית או שחשו שחסרה להם תמיכה בעוד אחרות קיבלו את הרושם כי קיים חוסר תאום בין מחלקות, ארגונים ועובדים שונים.  (היימן, 2002: 160)

אמהות לילדים בעלי נכות שכלית דיווחו על יותר קשיים חברתיים מאשר אמהות לילדים בעלי נכות פיזית, במיוחד כאשר הילדים גדלו. ההורים הביעו את חששם לגבי יכולתו של הילד לתפקד בסביבה מגבילה פחות או מוגנת פחות וכן חששו לרווחתם בעתיד של הילדים. משפחות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים מתמודדות עם הלחצים והקשיים הרגילים של חיי משפחה ובנוסף צריכות להתאים עצמן לנוכחות של ילד בעל מוגבלות. משפחות כאלה לרוב זקוקות לסיוע כדי לעשות ארגון מחדש של חייהם לכיוון הסתגלות חיובית למצב. (Indrabhushan, Amool, Akhtar, 2009).

אצל משפחת הילד עם צרכים המיוחדים נגרמים שינויים משמעותיים בחייהם החברתיים. רבים לשם כך מההורים נאלצו לעשות שינויים בחייהם החברתיים עקב דיכאון וחוסר שביעות רצון. בדיעבד חלק מההורים חוו רמות לחץ משמעותיות ותחושה של דיכאון, כעס, הכחשה של הלם, האשמה עצמית, אשמה ובלבול. התמורה שחלה במשפחה עם ילד בעל צרכים מיוחדים הביאה לשינויים משמעותיים בחייה החברתיים של המשפחה. רבים מההורים נאלצו לעשות שינויים בחייהם החברתיים עקב דיכאון וחוסר שביעות רצון. חלק מההורים חוו רמות לחץ משמעותיות ותחושה של דיכאון, כעס, הכחשה של הלם, האשמה עצמית, אשמה ובלבול. (Indrabhushan, Amool, Akhtar, 2009).

מהמחקר עלה כי ישנה הבנה גדולה יותר של ההשפעה על סוגים שונים של תמיכה אשר עונים על צורכיהן של משפחות המטפלות באנשים בעלי נכות התפתחותית. הורים משתדלים לשמר את שגרת חייהם, לעיתים מושכים אליהם או אף יוזמים תמיכה מחברי המשפחה המורחבת. ההורים נעזרו בשילוב של סוגי תמיכה והטבות שונים משירותים פסיכולוגיים או יעוץ פסיכיאטרי, קבוצות תמיכה, עו”סים, יועצים חינוכיים, עזרה מארגונים וולונטריים או מערכות לחינוך מיוחד. החיפוש אחר תמיכה יכול להצביע על חוסן נפשי אפילו רק בגלל החיפוש אחר דבר מה פרקטי ומעשי שניתן לעשות בנוגע לסיטואציה. דברים אלה, כל אחד לחוד או שניהם גם יחד, יכולים לעזור לבנות את החוסן של משפחה.  (היימן, 2002: 163-169)

הורים הביעו את הצורך בכך שתהיה להם אמונה חזקה בילד ובעתידו, תוך שמירה על נקודת מבט אופטימית, תפיסה ריאלית וקבלה של הסיטואציה. הם גילו את החוסן שלהם מתוך נקודת מבט הוליסטית. “החשיבות של תפיסה הוליסטית של הילד כחלק מהמשפחה ולא כישות נפרדת” צוינה בידי חלק מההורים. יותר מכך, ההורים הדגישו את הרעיון של קבלת הילד אשר “יש לו את הזכות לחיות כמו ילדינו האחרים”, ההורים שהשתתפו במחקר הגיעו לרמה שבה קיבלו את המשמעות המלאה ואת ההשלכות של מוגבלותו של הילד והתאימו את עצמם אליהן. כיוון שהשיגו גישה ריאליסטית למוגבלות כזו, הם יכלו לתפקד בצורה טובה או לפחות מסתגלת בתוך המערכת המשפחתית. (היימן, 2002: 163-169)

על בסיס האפיון של החוסן/הגמישות (חוסן יכול להתייחס גם לגמישות) של המשפחה כ”היכולת להתאושש או לחזור לצורה הקודמת של תפקוד”, זוהו במחקר זה 3 גורמים שמאפשרים להורים לתפקד “בצורה גמישה, בצורה בעלת חוסן”: 1) דיון פתוח וקבלת יעוץ ממשפחה, חברים ואנשי מקצוע 2) קשר חיובי, תומך ומחזק בין ההורים 3) תמיכה רציפה מבחינה חינוכית, תרפיסטית, ופסיכולוגית עבור בני המשפחה. אפיון נוסף שנמצא אשר יכול להסביר את תחושת החוסן במשפחות אלו כלל תחושות הוריות חיוביות כלפי הילד, כלפי התמודדות וכלפי יחסים במשפחה. רוב ההורים תיארו רגשות אלה כשמחה, אהבה, קבלה, שביעות רצון, אופטימיות וכוח אך 28% הביעו רגשות שליליים כמו כעס, תסכול או אשמה על כך שעליהם לגדל ילד בעל צרכים מיוחדים. (היימן, 2002: 163-169)

למרות הקשיים שבלגדל ילד בעל מוגבלות, עם כל הבעיות הכלכליות, רגשיות וחברתיות שבאות איתו והדאגות לגבי קונפליקטים במשפחה והסתגלות של האחים למצב –  משפחות מגיבות בעוצמה ועוז רוח – במילים אחרות, חוסן. (היימן, 2002: 170)

תהליך האבחון:

הורות ידועה כאתגר עבור הורים רבים, והיא יכולה להוביל ללחץ נפשי על ההורים. עבור הורים לילדים המאובחנים עם מוגבלות שכלית, גידול הילד הוא מסובך אפילו עוד יותר, זאת בשל אופיו ומצבו המיוחד של הילד. תהליך האבחון הוא מורכב ולא בטוח עבור ההורים, שכן קשה להגדיר אוטיזם במדויק וזאת בשל הטווח של ספקטרום האוטיזם, ובכך גודל הסיכון לאבחון לקוי ולא נכון. האבחון נעשה בדרך כלל מאוחר יחסית, במיוחד עבור ילדים עם קשיים מעודנים יותר, וקשים יותר לאבחון, ויש לעתים קרובות עיכוב בין החשדות הראשונים של ההורים לבין האבחנה הסופית של מוגבלות הילד. (Jennifer Evans, 2010).

ילדים עם אוטיזם יכולים להיות בעלי רמה גבוהה של ליקוי תפקודי והתנהגויות קיצוניות, מה שהופך את הניהול היומיומי לאתגר ותורם משמעותית ללחץ על ההורים, בעת אבחון המחלה. יתר על כן, למרות שיש טיפולים רבים, והתערבויות אפשריות, נשאר חוסר בהירות לגבי האפשרויות היעילות ביותר, שכן הטיפול מותאם באופן אינדיבידואלי. מחלוקת לגבי הגורם לאוטיזם גם מוסיפה לאתגרים העומדים בפני הורים לילדים עם אוטיזם. גורמים אלה תורמים לרמות גבוהות יותר של לחץ אצל הורים לילדים עם אוטיזם מאשר במשפחות של ילדים עם מוגבלויות אחרות. (Jennifer Evans, 2010).

המחקר של  (Graungaard & Skov 2007) חקר את תגובות ההורים בעת מימוש מוגבלות הילד, השפעת האבחון ודרכי ההתמודדות של ההורים. מהממצאים עלו שלושה מסקנות: (התגובה הרגשית של ההורים מושפעת מאוד מתהליך האבחון, ההורים זקוקים לאפשרויות פעולה, הם מתקשים להתמודד עם עתיד לא בטוחׂ).  (Graungaard & Skov 2007)

צרכי ההורים ביחס לתקשורת ושיתוף פעולה עם רופאים, בגישה מקצועית אמפתית, ובילד שנמצא עם אפשרויות ויכולות למרות מגבלותיו. תהליך ההכרה של ההורים קשור לתהליך האבחון, ולכן המידע והתקשורת צריכים להיות מותאמים אישית בהתאם.  להורים ולאבחונה של האבחנה יש משמעות ספציפית על מנת להחזיר לעצמם את יכולת החיזוי והשליטה בחיים ולספק אסטרטגיות התמודדות אקטיביות.  (Graungaard & Skov 2007: 303)

ההורים עוסקים במגוון רחב של אסטרטגיות להתמודדות כדי להפחית את רגשות הלחץ והמתח. התקשורת בין אנשי מקצוע  בתחום הבריאות לבין ההורים במהלך תהליך האבחון משפיעה על האופן שבו ההורים התמודדו עם חייהם החדשים עם ילד נכה. תקשורת ואינפורמציה במצב זה הוא משימה קשה מאוד לשיפור יש פוטנציאל משמעותי בכדי להגביר את שביעות רצונם והתמודדותם של ההורים ובכך לשפר את איכות החיים במשפחות עם ילדים בעלי מוגבלות חמורה.   (Graungaard & Skov 2007: 304)

התגובה של ההורים בזמן ההודעה על כך שהילד שלהם הוא בעל לקות מסוימת תלוי בגיל של הילד, בחומרה של הלקות, ובצורת החשיבה התרבותית של אותה המשפחה. בדומה לתהליכי אבל, כאשר מודיעים להורים את ההודעה הם עוברים תהליך דומה. הם מיד מתכחשים ללקות, אח”כ כועסים על האבחון, מתמקחים ומתווכחים עם המאבחן המומחה, שוקעים בדיכאון, ולבסוף משלימים עם הלקות של הילד וההשלמה יכולה לקחת שנים. (Graungaard & Skov 2007: 305-306)

התמודדות ההורים עם הילד עם המוגבלות :

מושג העמידות (resilience)  : מתאר את היכולת להתמודד ביעילות עם אתגרים ומצוקות, לתפקד במצבי מתח ומשבר, להתאושש ולהסתגל למצב החדש. הורים לילדים עם צרכים מיוחדים נאלצים להתמודד עם מגוון רחב של קשיים הנובעים ממקורות שונים: קשיים המתמקדים בילד עצמו בקשר הזוגי באחים הבריאים או בקשרי הגומלין בין בני המשפחה. במחקרים שונים נמצא כי ילד עם צרכים מיוחדים מעורר מתח ודאגה מוגברים במשפחה, בקרב בני המשפחה קיימת נטייה למעורבות רגשית מוגברת ורגישות יתר, אחריות אישית גבוהה יותר ושימוש באסטרטגיות מגוונות להתמודדות בהשוואה למשפחות ללא ילד עם מוגבלות. לעיתים קרובות תחושת עייפות פוקדת את ההורים והם נוטים להסתגר או להתנתק מחיי חברה. ההורים מבטאים דאגה מתמשכת לבריאות הילד ומצביעים על קשיים רבים בטיפול ובהתמודדות עם ילדם בהשוואה להורים עם ילדים ללא קשיים התפתחותיים . (Jennifer Evans, 2010).

המחקר של היימן, ט’ (2001). בחן את עמידותן של הורים לילדים עם קשיים קוגניטיביים, ילדים עם נכות פיזית והורים לילדים עם לקויי למידה.  במחקר שנערך נבדקו כמה קטגוריות זמן: ההורים אבחנו בחשד ללקות אצל בנם מהחודש הראשון לאחר הלידה עד לגיל 4, החשד לכך נבע בעקבות לידה טרם הזמן ולאחר קבלת בדיקות דם שאינם תקינות\ חוסר חמצן לילוד, ישנם הורים שהצביעו על איחור התפתחותי מוטורי או הפרעת תקשורת ושפה כגורם המעורר דאגה. עם קבלת ההורים את האבחון הרשמי התגובה השכיחה ביותר התייחסה להתפרצות רגשית שלילית, התגובה השנייה התייחסה לגילוי תופעות פיזיולוגיות בדיעבד ישנם הורים שלא הופתעו ואף “רווח להם” שאבחנו את הבעיה ממנה סובל ילדם.  מממצאי המחקר עוד עלה שמרבית ההורים שוחחו עם בני משפחתם הקרובה המורחבת. כאשר ההורים סיפרו על האבחנה היו שלוש תגובות מרכזיות: (תגובה חיובית, אנשים עודדו את ההורים הביעו הבנה ותמיכה, תגובה שלילית שוק תדהמה תחושת אבל וצער עמור, תגובה מעשית לעזרה ולסיוע למשפחה).  (היימן, 2001: 40-41)

ההורים התייחסו להשפעת הילד עם הצרכים המיוחדים על המשפחה ודיווחו כי הימצאותו של ילד מיוחד חיזקה את הקשר והתקשורת בין ההורים, אחרים טענו שהתקשורת הבינאישית בין ההורים נפגעה ונוצר חשש בין בני הזוג לקחת אחריות יותר, ויכוחים, הבעת כעסים וחוסר סבלנות. אחרים תיארו מצב של קושי חברתי הן בקרב האחים או ההורים. מרבית ההורים ציינו כי את התחושות הקשות שפקדו אותם לאחר הלידה או עם הבחון הפכו בהווה לתחושות חיוביות של קבלה, אהבה סיפוק, ושביעות רצון מהילד תחושה אופטימית וכוחות להתמודד עם גידול הילד. (היימן, 2001: 41-43)

תנאי הסתגלות:

(Ulrich & Bauer, 2003) מציעים למחנך שעובד עם המשפחות 4 שלבי הסתגלות שעל פיהם הוא צריך להוביל את המשפחה. מסבירים שבתור המלווה המחנך צריך להבין שלכל אחד מבני המשפחה יש דרכי התמודדות שונים, ויש להבין את השונות ולא להאשים את האבא בכעסו לדוגמא, או המשפחה בתובענות.

  1. שלב היען- טומן ראשו בחול: ההורה אינו מתכחש ללקות אך במקביל לכך אינו מבין את המשמעות.
  2. 2.       יעוד מיוחד: ההורה מתחיל להפנים שלילד יש צרכים מיוחדים ומתחיל לבקש עזרה או שירותים מיוחדים.
  3. 3.       נורמליזציה: ההורים מתחילים להשוות בין הילד שלהם לילדים בעלי צרכים מיוחדים שנראים פחות לעין ומנסים לצמצם את השהות של הילדים בשירותים המיוחדים ולהגביר את השהות בכיתות החינוך הרגיל.
  4. אקטואליה עצמית: ההורים לא מסתכלים על עצמם כשונים בצורה טובה או רעה, אלא פשוט שונים. מצודדים בילדים ללמוד לגבי הלקות שלהם, כולל סנגור עצמי.

Ulrich & Bauer, 2003: 2-3))

השפעת ילד חינוך מיוחד על ההוראה :

עבודת המורה עם תלמידים בחינוך המיוחד מציבה אתגרים ייחודיים ומחייבת עבודה חינוכית השונה פעמים רבות באופייה מהעבודה במערכת החינוך הרגילה. צרכיהם של התלמידים עם הפיגור השכלי הקשה והעמוק מחייבים שילוב בין הוראה לטיפול סיעודי בריאותי חינוכי שיקומי ומקצועי שמתבצע איתה בד בבד. בגלל המגבלות הייחודית של אוכלוסיית התלמידים מרביתם נזקקים לסיוע מלא או חלקי בחלק או בכל הפעולות היומיומיות. אחת המטרות החינוכיות בעבודה איתם היא להקנות להם מיומנויות יומיומיות של עצמאות תפקודית עד כמה שהדבר ניתן. כאשר מדברים על מערכת החינוך יש לכבד את הקשיים הייחודיים של התלמידים ולהציע להם סביבה הולמת אשר תתייחס אליהם בכבוד וברצינות תוך התייחסות מיוחדת למוגבלות שלהם. ( רייטר 2002 : 61)

ממצאי המחקר מעידים על המודעות הרבה של המורים לחשיבות תפקידם בקידום תלמידיהם. הודגשו קשיים רבים העולים בעבודה עם האוכלוסייה הנידונה. נמצא כי קיים שוני בתחומים מסוימים, המושפעים במיוחד מאופי מסגרת העבודה ויעדיה. מתוך הממצאים מתקבל פרופיל ייחודי של תפיסת התפקיד של המורים העובדים עם אוכלוסיית התלמידים בעלי הפיגור השכלי הקשה והעמוק ורבי הנכויות. למרות השפעת הסביבה, המורים כולם מייחסים חשיבות רבה לעבודתם, וצמודים לתוכניות לימודים אישיות. כל המורים מודעים לקשיים של תלמידיהם, אבל יחד עם זאת הם חדורי אמונה ביכולתם של התלמידים, והכרה ברורה בכך שהם אלו היכולים לסייע לתלמידים להתקדם ולהביא לשיפור באיכות חייהם. כולם דרגו שתי מטרות כחשובות ביותר בעבודתם: אבחון התלמיד ופיתוח תפקוד עצמאי אצל התלמיד. המורים רואים בעבודתם שליחות חינוכית. (זילברשטיין & ורייטר, 2009: 67-71)

מתוך ניתוח כל הממצאים שהתקבלו בנושא תפיסת התפקיד של המורים לחינוך מיוחד המלמדים תלמידים בעלי פיגור שכלי קשה ועמוק ניתן לראות כי מתקבל פרופיל כללי של תפיסת התפקיד של המורים. רובם ככולם מודעים לחשיבות הרבה בעבודתם בקידום תלמידיהם. כולם רואים את הצורך בפיתוח וקידום תלמידיהם כולם מייחסים חשיבות להיבטים רבים בעבודתם ודבקים במטרה של פיתוח כישורי החיים אצל  תלמידיהם. השוני שנמצא בין המורים נובע לדעת החוקרות מריבוי הלקויות של התלמידים החיים במעונות ותלוי במסגרת בה הם עובדים אולם גם השפעות אלו הן חלקיות ולא  משנות את תפיסת התפקיד של המורים עם זאת הן מעוררות אצלם דילמות וקשיים. (זילברשטיין & ורייטר, 2009: 73)

התמודדות מורים עם העבודה בחינוך המיוחד

הנחה רווחת היא שתנאי עבודתם של מורים בחינוך המיוחד הם מורכבים, אינטנסיביים ותובעניים יותר מאלו שבחינוך הרגיל. הקשר של המורה בחינוך המיוחד עם תלמידיו ועם הוריהם מורכב ביותר מבחינת האינטנסיביות, הקרבה, הפגיעות והמחויבויות. על המורה להיות בעל כישורים לביצוע שיטות הוראה מיוחדות, וידע מעמיק אודות הצרכים המיוחדים והתנאים הנחוצים ללמידה של כל תלמיד, עליו ליצור אקלים חינוכי תומך המעודד למידה. כמו-כן עליו להכיר אספקטים של התפתחות א-נורמאלית, דרכים לניתוח משימה וידע בשיטות הוראה. הייתה הרחבת הידע על עולמם הפנימי של מורות לחינוך מיוחד. התמונה המתקבלת ממצאי המחקר משקפת מורים שהגיעו לתפקיד מתוך אידיאלים של “הצלת העולם” או לפחות מתוך אמונה ביכולתם ונכונותם להשקיע, אולם במקרים רבים טופחת המציאות על פניהם בתפקיד מורכב בכתות קשות. (Katsafanas, 2006).

מורכבות התפקיד התבטאה בשני אופנים: ריבוי תפקידים ומשימות, והתמודדות בו- זמנית עם בעיות שונות במהלך ההוראה. המורכבות אולי בשל העניין שהיא מוסיפה לתפקיד, נמצאה כגורמת לרצון להישאר במקצוע. כאשר מורים טובים אורגים את המארג שמחבר אותם עם התלמידים ועם תחומי הדעת, הלב הוא הנול שבו החוטים נקשרים. ההוראה נוגעת ללבנו פותחת אותו ולעיתים שוברת אותו. ככל שאנו אוהבים יותר את ההוראה כך היא עלולה להיות יותר שוברת לבבות. (Katsafanas, 2006).

המורים בחינוך המיוחד זקוקים ליחס שונה ולתמיכה רצופה מטעם בית הספר שבו הם מועסקים.  הם עובדים עם אוכלוסיית תלמידים קשה, שיש לה יכולות קוגניטיביות נמוכות, ובעיות התנהגותיות, רגשיות או נפשיות. לכן, תמיכה מצד בית הספר וקיום תרבות ארגונית חיובית עשויה לסייע מאוד למורים בחינוך המיוחד ולשיפור ברמת שביעות רצונם. שביעות רצון היא תחושה חיובית כלפי מקום העבודה, והדבר בא לידי ביטוי ברצון המורים להישאר בעיסוקם, לשתף פעולה עם המערכת, ולגלות נכונות ליטול חלק בתכנית בית הספר. (Katsafanas, 2006).

שביעות רצון המורה לחינוך מיוחד מהתפקיד:

המושג “תרבות הארגון” נקשר לסביבת העבודה של אנשים בתוך הארגון שבו הם עובדים. למעשה מושג זה נשען בעיקר על תפיסתם של העובדים את תפקידם ברמה האישית, את עיסוקם המקצועי ואת סביבת עבודתם. תרבות הארגון מתייחסת אפוא לסביבת הארגון וכמו כן לכוחות הסביבה המשפיעים על התנהגות העובדים ומאפייניהם בארגון ועל המבנה שלו. (בשארה, 2012: 87)

מהממצאים עלה כי ככל שתפיסת תרבות הארגון חיובית יותר, כך חלה עלייה במידת שביעות הרצון בקרב המורים. נוסף לכך, עוד נמצא כי למורות בחינוך המיוחד יחס חיובי יותר ברמת תפיסת התרבות הארגונית וברמת שביעות הרצון מאשר המורים בחינוך המיוחד. תרבות הארגון נמצאה בעלת קשר עם רמת שביעות רצון המורים בעבודה.  אפשר לעודד טיפוח אווירה חיובית בבית הספר, קיום יחסי גומלין טובים בין חברי הארגון, וסגנון ניהול מעודד ותומך. העלאת המוטיבציה לעבודה והחוללות העצמית הפדגוגית בקרב המורים בחינוך המיוחד חשובה מאוד לעבודתם של המורים בכיתה. רמה גבוהה של שביעות רצון, עשויה להוביל למגוון תופעות המתקשרות לתחום הפדגוגי בבית הספר, כגון: צמצום תופעת ההיעדרויות והנשירה, טיפוח המוטיבציה לעבודה ועשייה והעלאת רמת הישגי התלמידים. (בשארה, 2012: 88-95)

השחיקה בתפקיד ההוראה לחינוך מיוחד:

שחיקה היא מושג מורכב המתייחס בדרך כלל לעולם העבודה. השחיקה בהוראה מתוארת במונחים דומים לשחיקה בעבודה בכלל. בסקירות מסכמות של ספרות המחקר שעסקה בשחיקת מורים מוגדרת תופעת השחיקה אצל מורים כתסמונת הנובעת מלחץ מתמשך שמאפייניו הם בעיקר תשישות פיזית רגשית והתנהגותית.  (טלמור & רייטר & פייגין 2004: 18)

מהממצאים עלו ארבעה נושאים עיקריים, שנמצאו בהם הבדלים בין שתי הקבוצות של המחנכות:

  • תפיסת המחנכת את עצמה כמחנכת – תחושת יכולת ומסוגלות עצמית גבוהים לעומת נמוכים
  • תפיסת המחנכת את ההוראה ואת התלמיד המשולב – תפיסת ההוראה כהקניית ידע לעומת הקניית ערכים
  • אסטרטגיות ההתמודדות ושיטות ההוראה – שימוש בשיטות מגוונות לעומת השיטה המסורתית של הוראה פרונטלית
  • (4)     הקשר עם עמיתים, אנשי מקצוע והורים – יכולת לעבוד בשיתוף ובצוות עם עמיתים והורים לעומת עבודה אינדיבידואלית. (טלמור & רייטר & פייגין 2004: 25-28)

 מחנכות שתחושת היכולת והמסוגלות העצמית המקצועית שלהן גבוהה, מחנכות התופסות את ההוראה כהקניית ערכים ולא רק ידע, מחנכות היודעות להשתמש בשיטות הוראה מגוונות ובאסטרטגיות שונות ומחנכות המשכילות לעבוד נכון עם ההורים ועם הצוות המקצועי – מחנכות אלה היו פחות שחוקות. (טלמור & רייטר & פייגין 2004: 28)

אופן ניתוח הממצאים:

לאחר שיקלוט הראיונות התבצע ניתוחם, במטרה לבחון את התמות המרכזיות שעלו מתוכם. ניתוח הנתונים התבסס על שלושה שלבים עיקריים:

הראשון : הבנה כוללנית של חומר הריאיון

השני : חלוקת חומר הריאיון ליחידות בעלות משמעות וניתוח תמטי של התמות השונות

השלישי : איסוף הנתונים שעלו מן הניתוח הראשוני תוך השוואה והנגדה

בשלב הראשון נקרא כל ראיון במלואו כדי לקבל התרשמות ראשונית כוללנית של התשובות והדעות של כל מרואיין.

בשלב השני נערך ניתוח של כל ריאיון על פי זיהוי של יחידות בעלות משמעות “קטגוריזציה”, בשלב זה נקרא הריאיון שוב, קריאה מדוקדקת, תוך סימון התמות, יחידות המשמעות השונות, ומרכיבים בולטים החוזרים על עצמם בראיונות.

בשלב השלישי לאחר ניתוח ראשוני של כל ראיון שילבתי ציטוטים של שלושת המרואיינות תוך ניתוח עמדותיהם בשילוב השוואה והנגדה.

ממצאים-

המחקר הזה הוא מחקר איכותני, במחקר איכותני יש חשיבות לראות את המציאות בשלמותה, ולראות את התופעות מתוך ההקשר. במחקר זה החוקר והנחקר  פועלים מתוך הפרייה הדדית ולא ניתנים להפרדה. התופעות הנראות הן בהקשר ישיר לחוויית הנחקר ופירושו שלו את המציאות. משמעות דבר זה כי הנתונים המתקבלים הם סובייקטיביים לנחקר ואין רצון למצוא נתונים סטטיסטיים. שדה המחקר הוא סביבתו הטבעית של המחקר, איסוף הנתונים מתבצע על ידי התבוננות, והקשבה לסביבה.


עבודה זאת התבססה על ראיונות שנערכו לשלוש נשים  שעובדות בחינוך מיוחד והן  אימהות של ילדים על הרצף האוטיסטי.

בפרק זה אבקש לדון בשינויים אצל האם העוסקת בחינוך המיוחד לאחר ילידת בן על הרצף האוטיסטי .

אציג את השינויים השונים שעלו מהראיונות, את השינויים לפני הלידה ואחרי הלידה.

לצורך המחקר ראיינתי שלוש אימהות.  אצל כל אחת מהמרואיינות התגלה האוטיזם לאחר הלידה.

בפרק זה אדון בשני היבטים מרכזיים. התקופה של לפני קבלת האבחון בה התייחסו למקצוע . והשינויים לאחר קבלת האבחון בה התייחסו למקצוע ולהתמודדות שלהם עם ילד על הרצף האוטיסטי.

רקע על המרואינות :

כל שמות המוזכרים בראיונות הנ”ל הינם בדויים.

מ’  היא בת 34 ונשואה 11 שנים, כרגע ממלאת תפקיד מנהלת גן שפתי בכפר זמר שזה במחוז מרכז. היא עוסקת 12 שנים בהוראה ו 9 שנים כמנהלת גן. אמא לשתי בנות וילד אחד המאובחן על הרצף האוטיסטי.

א’ היא בת  39 ונשואה  17 שנים, אמא לשלושה ילדים ובת אחת המאובחנת על הרצף האוטיסטי, 15 שנים עובדת ועוסקת בתחום החינוך המיוחד. את שלושת שנותיה בקריירה התחילה כמורה בבית ספר לאוטיזם, לאחר מכן היא מילאה במשך שנתיים את תפקיד מחנכת כיתה בבית ספר לילדים עם שיתוק מוחי ומשם קודמה למלא את תפקיד מנהלת בית הספר.

 ג’ היא בת 35 וממלאת תפקיד מנהלת גן תקשורת במזרח ירושלים, אמא חד הורית לילד אחד המאובחן על הרצף האוטיסטי. ג’ עוסקת בתחום החינוך המיוחד כ 13 שנים 8 שנים בהוראה ו5 שנים כמנהלת בית ספר לחינוך המיוחד.

מתוך הראיונות נעלו הנושאים הבאים :

לפני הלידה :

  1. בחירת מקצוע :

להיות מורה” הוא לא רק החלטה לגבי בחירת מקצוע לחיים אלא אורח חיים . התהליכים שבהם המתמחה מתנסה בשנת ההתמחות כמורה עצמאי משפיעים על קביעת עמדתו כלפי המקצוע, על אופיו של תהליך החיברות למערכת ועל רצונו להתמיד בהוראה . מניעים רבים יכולים להיות בבחירת מקצוע בייחוד כשמדובר במקצוע כמו החינוך המיוחד. סיפורי חיים המתמקדים בבחירת המקצוע יכולים לספק מידע עשיר על מניעים אלו. הסיפורים יכולים להצביע לא רק על גורמים ישירים שהשפיעו על הבחירה של הסטודנט אלא גם על גורמים סמויים שלא בהכרח מוצגים באופן ישיר על ידי המספר.

  • מ’ :
    את האמת, אף פעם לא בא לי בחשבון להיות מורה בחינוך המיוחד או לא חשבתי לרגע שאעסוק בתחום זה, מדובר בעניין של הזדמנות. לא חלמתי על מקצוע כזה פשוט ובכלל רציתי מקצוע אחר . התגלגל המזל וכך עשיתי פסיכומטרי והיו תנאים קלים והיה בציק צק .                                     

את סדר עדיפות שלי בחיים זה לא להשקיע , אוהבת לחיות בכיף עם הרבה זמן פנוי. אז ציק צק קיבלו אותי עם תנאים קלים עשיתי מבחן פסיכומטרי ושם מבחן עמירם. אפילו בוועדה שם היה מקרה שלא אשכח אחד המראיינים האישיים בצורה פרטנית שאל אותי אם אנחנו לא מקבלים אותך מה תהיה תגובתך ?
עניתי לו בחיוך אתם המפסידים לא אני , אני לא אשכח את המקרה הזה , הוא צחק מאוד עשה לי לייק והוא קיבל אותי.

  • א’ :

סיימתי תיכון לא היו לי מספיק ציונים כדי להיכנס למקצוע אשר רציתי שזה סיעוד ומשם החלטתי שאני אלך למקום הראשון אשר יקבל אותי כי עברתי כמה ועדות ולא קיבלו אותי כמה פעמים בסיעוד לאחר כמה ראיונות בכמה מקצועות קיבלו אותי להיות מורה למען האמת הדבר האחרון שצפיתי לו זה להיות מורה ואף פעם לא חלמתי להיות מורה אבל לא הייתה לי אופציה אחרת. כל בנות גילי כבר התחילו לימודים ואני הייתי בת 19 והלחץ החברתי מאוד השפיע ההורים מצד אחד והחברות מצד שני  הסתכלו עליי כשונה ורציתי להיות שווה ביניהם וללמוד כל תואר אשר פותח את דלתותיו בפניי, בתחילת הלימודים לא התחברתי כל כך אבל לאט לאט  נמשכתי למקצוע הזה ואהבתי.

  • ג’ :

למען האמת החברה הכי קרובה שהייתה לי בתיכון היה עם לקויות למידה היא סיפרה לי המון שהלקות שלה של קשב וריכוז מאוד מפריעה לה והוסיפה רבות שאין בארצנו מי שהוא שמבין את האוכלוסייה עם הלקויות למידה. סיימתי תיכון ומכיוון שהמורים אצלי בתיכון היו דמויות מאוד דומיננטיים בחיי אם זה ביסודי חטיבת ביניים או תיכון שאפתי תמיד להיות מורה וכשזה התחבר עם חברה שלי מהתיכון בחרתי להיות דומיננטית בקרב אוכלוסייה זו.

משם סיימתי את התיכון ורצתי ישר למכללת דוד ילין להירשם, ואז נרשמתי למסלול חינוך מיוחד ותואר משני זה היה לקויות למידה.

מתוך הראיונות עולה כי שתי המרואיינות הראשונות לא בחרו במקצוע זה בשל אהבתם והתעניינותם במקצוע. הם בחרו במקצוע זה בגלל קרבתו לשאיפה שלהן למקצוע שהיה קשה להן להתקבל אליו. מנגד לכך המרואיינת השלישית הביעה התעניינות מראש במקצוע שהיה עבורה כעבודה חלומית שכל חייה קיוותה לעסוק בה.

  • שביעות רצון מהמקצוע :

את שלושת המרואיינות בחלק זה נשאלו על מידת שביעות רצונם מהמקצוע, והאם מקצוע זה עונה על שאיפתן ?

שביעות רצון מסמנת סיפוק שחווים אנשים בעבודה שלהם, ורמת הסיפוק מתייחסת ומכוונת אל מגוון נושאים ומרכיבים בעבודה. עובדים שבעי רצון, מגלים רצון לעבוד ולהיות מעורבים יותר בנעשה בתחום עבודתם. שביעות רצון מערבת חוויה חיובית ותחושת סיפוק המביאה את העובד להמשיך לתפקד באורח יעיל וטוב, מתוך שהוא חש סיפוק מעבודתו ומבצע אותה כראוי
(משרד החינוך, 1992 ;דולברג, 1997
.(

  • מ’ :

אני מאוד אוהבת ומרוצה מהמקצוע, אתה אין לך מושג מה זה שאתה דמות העושה משהו בחיי הילד, כאילו  יש בגישה  שלי עם הילדים שלי ! אני תמיד בגן אומרת להם  הפרחים שלי \ הילדים שלי. אני לא מתייחסת אליהם כתלמידים! יש לי גישת האימא קצת כי אני אימא לפני היותי מורה : אני אישה אני אימא אני מורה אלה הם חלק מהקובעים שאני מחליפה בכל יום ויום ואני מאוד מתייחסת אליהם כאימא דבר המרגש אותי והם גם מתרגשים. כמובן שיש את הגבולות ויש את הלמידה ויש את הלתת ולקחת , יש את הכל , זאת אומרת שיש את הרוגע . איך שאני לא מקבלת לילדים שלי בבית אני לא מקבלת גם להם למשל כל כך הרבה ממתקים שההורים שולחים  או כל כך הרבה פינוק. לא כמו איך שאני מתייחס לילדים שלי אני מתייחסת אליהם.

  • א’ :

אני מאוד מרוצה ממנו , הוא נותן לי סיפוק אישי ומעצים אותי כל יום מחדש.

  • ג’ :

אני ממש לא מתחרטת על בחירתי, לו והיה חוזר בי הגלגל הייתי עדיין בוחרת מקצוע זה.

המשך שאלה למה? מקצוע הזה נותן לי סיפוק אישי ומעצים אותי כל יום מחדש אני חושבת שלי יש תפקיד מאוד דומיננטי בחיי תלמידים אלה, בכל סוף שנה שאני מסתכלת על ההצלחה שלי יחד עם הצוות ועל ההשפעה שלי ושאר הצוות בחיי תלמידים אלה ואת ההתקדמות שלהם שיש לי חלק מתלמידם אלה אפילו עוברים לכיתה א רגילה עם תלמידים רגילים נכון שישנה סייעת צמודה שהיא סמויה בתוך הכיתה אבל עדיין זאת קפיצה מתלמיד שהוא אינו מסוגל ואין לו את התפקוד של בני גילו לעומת תלמיד שמתקדם והופך לו כישרונות יכולות קוגניטיביות וחברתיות זהות לבני גילו בעצם זה הוא תפקיד משמעותי מאוד

שלושת המרואיינות הביעו את שביעות רצונם מהמקצוע וציינו את השינוי  בחיי הילדים שעושים בקרב האוכלוסייה. המרואיינות הדגישו את ההעצמה שמקבלות ממקצוע זה במיוחד כשהן מניבות את ההצלחה למשך השנה עם התלמידים.

  • השפעת המקצוע על התפיסה החינוכית , אישית בקרב המורות לחינוך המיוחד:

הזהות המקצועית היא חלק מהזהות העצמית של האדם, והיא התשובה לשאלה “מי אני, או מה אני, כאיש מקצוע”. זהות מקצועית בהוראה מוגדרת כתחושת השייכות של המורים למקצוע וההזדהות עמו  (1999, Tickle).

  • מ’ :

אני בחורה שאוהבת חיים , כל כך כיפית  אוהבת לחיות בסבבה אישה שיש לה אחריות על הכתפיים גם בתור אימא אחראית בבית, אחראית בעבודה, יותר אחריות יש לי היום ואני מאוד אוהבת את התפקיד הזה שאני אישה עם אחריות , אחראית על הילדים אחראית על הבית , אחראית על הגן שלי , כמנהלת גן זה לא כמו מערכת אחרת לא כמו בית ספר את המנהלת את השולטת זה הבית שלך כמנהלת גן  הראיה שלי שהוא מקצוע , אם אין מורות של חינוך מיוחד מה יקרה לילדים האלה זה מקצוע קדוש  מקצוע  שאני אוהבת וגאה ואני רוצה להגיד לך שאני אמשיך בזה ואני  תמיד עוקבת אחרי מחקרים ותמיד אני עוקבת אחרי מה חדש בתחום ובסוף כל שנה אני מקבלת ואני רואה את התוצאות , אני מניבה את הפרי של ההשקעה ונחישות בעבודה שלי.
ילד שכבר יוצא לגן רגיל , יוצא למסגרת שילוב זה כבר הצלחה כי הוא עלה רמה וכך אני מודדת את ההצלחה שלי לשים אותו במסגרת אשר מתאימה לו \ בה הוא ילמד עוד יותר ויתקדם עוד יותר.
יחד עם זאת חשוב לי להגיד שיש לי בגן צוות שאני תומכת בו ואוהבת ואנחנו כמו שתי ידים שמוחאות כפיים , אז הגורל של הילד בין ידי אנשי המקצוע שאני אחת מהם וזה לא קל זה דורש המון אחריות ואני אוהבת מקצוע זה וגאה ואני רוצה להמשיך בזה.

  • א’ :

המקצוע הזה תרם לי רבות ונתן לי להיות יותר גמישה ויותר אנושית ועצב את האישיות שלי ומשם התפתחה אידאולוגיה ונקודת מבט רחבה יותר ראשונה בצד הטוב כמובן לו ולא מקצוע הזה אני לא חושבת שהייתי מבחינה בגיל מוקדם מאוד שיש לי בת עם אוטיזם אי מודה לאל שהייתה לי את המודעות ויכולתי לגלות ולהבחין בזאת בגיל מוקדם מאוד כי ככל שמאבחנים  אוטיזם בגיל מוקדם יותר כך ניתן לשפר ולהוביל את הילד הרבה יותר

  • ג.        ג’ :

הראייה שלי היא יותר מקצועית וממוקדת שמאשר לפני 13 שנים אז בחרתי להיות כדמות חיקוי למחנכיי או מחנכותיי יחד עם זאת מאוד רציתי לעזור ל ס’ ואני מתכוונת ל ס’ לא את החברה הקרובה אליי אלא את שאיפותיה לשיפור יחס כלפי האוכלוסייה עם לקויות הלמידה כרגע ולאחר 13 שנים במקצוע גיבשתי אידאולוגיה משלי אתוס משלי וגישות בחיים משלי אני לא רק משנה יחס כלפי אוכלוסייה מסוימת אלא בעלת השפעה דומיננטית ומרכזית בחייהם אם ס’ הייתה מחפשת יחס והתחשבות אני לא מוותרת להם בכל פעם ופעם שהם נכנעים אני מעודדת מחבקת ונותנת הכל כדי שיתקדמו זה לא כזה תפקיד פשוט לנהל צוות ולדאוג שהכל מטוקטק כמו שצריך שלא תשכח שאני אמא אני גם מנהלת בית.

את שלושת המרואיינות בשאלה זאת הצביעו על שינוי משמעותי הן בתפיסות שלהן והן בנקודת מבט שלהם במקצוע זה, יחד עם זאת המרואיינת השנייה העלתה את תרומת מקצוע זה באבחון המוקדם לסימני האוטיזם אצל בתה.
שלושת המרואיינות הצביעו על שינויים בתחושת הגמישות והאנושות והרחבת נקודת מבטם, בנוסף לכך הצביעו שלושת המרואיינות על יותר רגש בעבודתם כלפי האוכלוסייה, ולו והיה הגלגל חוזר לאחור לא היו מחליפות את הגורל.

לאחר הלידה :

  1. ברגע קבלת האבחון , שינויים באידאולוגיה ?

ההורים חושדים שיש לילד מוגבלות ופונים לרופא שיאבחן את הילד. עד קבלת התוצאות ההורים חשים חרדה גדולה, אך בזכות פרק הזמן עד לקבלת התוצאות מתאפשר להם לקבל את האסון באופן הדרגתי.

  • מ’ :

אני מקבלת צמרמורת עכשיו כי תמיד כאימא את רוצה הכי טוב לילדים שלך, הוא התקווה הוא העתיד והוא הכל ואת בתור מורה הנותנת אמפטיה העוזרת התומכת להורים , זה הכל מאלוהים תרגעו יש פתרונות היום ויש על מה לדבר. תקבלו אותו ותאהבו אותו , זה שלכם וזה ממכם פתאום אני יושבת ומישהו אומר לי את הדברים הללו תסתכל איך הגלגל הסתובב , לא קל ו need to tack a big breath ממש נשימה עמוקה ואתה עומד  בין שני שבילים או לכנס לתוך  הבועה וואי איך זה קרה לי מה אני אעשה ומאיפה להתחיל ולבכות על מה שקרה לי או כבר לעמוד ולהיות חזקה וללכת . לטפל  יש בעיה שצריך לטפל בה ואכן בחרתי בפתרון השני  לא קל אני בן אדם לפעמים אני נשברת ולפעמים אני לא יודעת אין לי מילים סערה מבפנים , זה הילד שלי בסוף אני מקבלת תמיכה מההורים משפחה שלי משפחה של בעלי , בעלי שאוהב תומך ועומד לצידי בכל שלב ושלב בהתפתחות של הבן שלנו. אחים אוהבים ומחבקים ותומכים בהכל אם זה תמיכה רגשית פיזית או חברתית.
אני חושבת שזה הקל עליי מאוד ועזר לי המון, לו ותמיכה זאת לא הייתה לא יודעת מה  הייתי עושה הייתי נשברת יותר.

  • א’ :

כשאבחנתי שיש משהו מוזר ולא נורמטיבי אצל הבת שלי בגיל שישה חודשים, הדהד לי קול בראש שהבת שלי היא על הרצף האוטיסטי קיוויתי והתפללתי שיהיה כל דבר כל מחלה שהיא רק לא אוטיזם כי אני יודעת מה זה אוטיזם נכון אני המון שנים במקצוע מחבקת נותנת לתלמידים אך שזה מקצוע זה מקצוע זה לא כמו שיש לך דוגמה לאוכלוסייה אשר עובדת איתה בבית נכון זאת לא אותה אבחנה לא אותה מוגבלות אבל אוטיזם זאת אומרת שאני לא ארגיש את החום והרגש שבתי תעביר לי יום אחד היו לי המון דילמות מה אעשה מה הלאה איפה אי אהיה כשקיבלתי את התשובה שאכן יש לי ילדה אוטיסטית חיבקתי אותה והתחלתי לבכות . עכשיו אני לומדת מעל בשרי ולא מעל בשר האחרים. בהתחלה כמו שסיפרתי מקודם התכנסתי בעצמי וחשבתי מתוך רגשותיי מה יהיה הלאה אבל כשקיבלתי את הרעיון בראש שלי והבנתי טוב מה הולך להיות הרגשתי ממש נחמה כי אני עובדת בתחום הזה ויודעת מה אני אמורה לעשות ואיך אי הולכת להתנהל עם המצב הזה זה המקצוע עזר לי המון ותרם לי המון בנוסף לכל החיזוקים שהוא כן נתן לי הרגשתי שלמדתי את המקצוע וזה עוזר לי אישית לא רק מפרנס אלא תומך בי הרגשתי שאני יכולה מאחר ואני יודעת מה יכול להיות דבר כזה לצערי הרב הרבה אנשים שנולד להם ילד עם מוגבלות לא מרגישים כוח כזה אני חושבת שזה יצא רק לטובתי וברוך השם כל יום על הכל.

  • ג.        ג’ :

    המון מחשבות ודילמות עלו בראשי הן לפרוש ולוותר הן לפרוש מהמקצוע ולוותר על הילד ולהתגרש זה היה ידוע מראש או להמשיך את נשואיי ולוותר על הילד שלי שהוא שותף לשנינו אני לא אשכח את היום הזה שרק התפללתי לילה שלם וביקשתי מאלוהיי לתת לי להגיע אל הדרך הנכונה. שבוע אחרי היה לי האומץ לשתף את משפחתי באסון אשר נפל על ראשי משפחתי חיבקה אותי והשתתפו בשיח אשר עלה בהתחלה לא כזה רציתי לקבל אותו ואני חושבת שזה לגיטימי לגמרי אפילו שאני מגיעה מהמקצוע הזה ועובדת עם אוכלוסייה זאת זה לא כמו לחיות עם האוכלוסייה הזאת לא צפיתי שיהיה  לי עד כדי כך קשה. לאחר המוטיבציה, חיזוק ועידוד שהוריי תרמו לי החלטתי לא לוותר אני החלטתי לא לוותר החלטתי להמשיך במטרתי מהחיים זאת הפכה לעזור לילדי ולאוכלוסייה הזאת אני בעצם תרמתי את חיי לאוכלוסייה זאת. היו המון פעמים שרק רציתי לצרוח לזעוק ולבכות ולהתפוצץ מבפנים אך אנרגיות אלא הפכתי אותן לאנרגיות חיוביות אשר רק חיזקו את המצב אני מאוד גאה  ולא מתחרטת על החלטה זאת אשר בחרתי אני אפילו מקווה שיחזור בי הזמן לאותה רגע כדי לתת לעצמי סטירה כי רציתי לוותר על ילד כל כך מתוק וכל כך חכם.

הרגשת תסכול וללכת בדרך אבוד, כך שלושת המרואיינות תיארו את חוויתן הקשה ברגע קבל האבחון. שתי המרואיינות הראשונות ציינו את המעבר בין התפקיד להיות במקום של מנחמת ומחזקת הורים עם מוגבלות לאישה שמנחמים אותה ומנסים לחזק אותה, לאישה שהפכה להיות הורה לילד עם מוגבלות.
לשלושת המרואיינות היו דילמות רבות על איך ממשיכים הלאה, אם לקבל את הילד שלי עם האבחון, האם אני אכל לשרוד ולהתמודד? כך טענו בפניי אך עלה מחלק זה ששלושת המרואיינות גאות בהחלטה שלהן על כך שהחליטו להתמודד ולהמשיך עם מה שיש.
בנוסף לכך את שלושת המרואיינות חזרו והדגישו את הרגש ותחושת ההזדהות עם תלמידיהם והוריהם כוון וכל אחת מהן הפכה להיות בעלת שתי דמויות אחת של משהיא העוסקת בתחום והשנייה של אמא לילד עם אוטיזם.

מחלק זה עולה שככל והתמיכה במעגל החיים הוא קרוב וחזק יותר כך יהיה ניתן להתמודד עם זה יותר.

  • תמיכת המעגל המשפחתי – חברתי לאחר האבחון :

עמידותה של משפחה קשורה ביחסים בין בני המשפחה, בשיתוף הפעולה ביניהם, ביכולתם לפתור בעיות בתוך המשפחה ולהיעזר במקורות תמיכה שונים, וכן בתפיסה קוהרנטית של המציאות, בגמישות מחשבתית וביכולת לגייס משאבים כדי להתגבר על מצב נתון. לאחר האבחון המשפחה מקבלת מהסביבה תמיכה המורכבת מעצות וניסיון להרגיע אותם אך למעשה מה שהם הכי צריכים בזמן הזה היא אוזן קשבת, מקום להביע את עצמם ואת רגשותיהם, מה שיעזור להם ליצור סדר בבלבול שנוצר בעקבות המצב.

ההורים גם צריכים לדבר עם מישהו המבין בתחום הלקות שאובחנה על מנת למנוע בלבול ואי הבנות וכדי לקבל מידע קונקרטי על תקשורת ודרכי עבודה עם הילד, בנוסף עליו להיות רגיש וקשוב למצב המשפחה.

  • מ’ :

קיבלתי תמיכה מההורים משפחה שלי משפחה של בעלי , בעלי שאוהב תומך ועומד לציידי בכל שלב ושלב בהתפתחות של הבן שלנו. אחים אוהבים ומחבקים ותומכים בכל אם זה תמיכה רגשית פיזית או חברתית.
אני חושבת שזה הקל עליי מאוד ועזר לי המון, לו ותמיכה זאת לא הייתה לא יודעת מה  הייתי עושה הייתי נשברת יותר.

  • א’ :

בהתחלה היו לי במערכת היחסים כמה משברים אך לאחר כמה שבועות גיליתי אדם שתמך ואוהב ומחבק, הוא היה לציידי תמיד והיה מגיע איתי לכל הפגישות והטיפולים .

המשפחה חיבקה אותי ותמכה מההתחלה ועמדו לציידי, היה לי קשה בהתחלה מבחינה חברתית לשתף אך לאחר תקופה הצלחתי להתגבר על הצד הרגשי ושיתפתי בגאווה.

  • ג.        ג’ :

אני אמא חד הורית יש לי בן אחד שהוא על הרצף האוטיסטי לאחר לידתו בשבעה חודשים גילינו שהוא על הרצף האוטיסטי לאחר חצי שנה התגרשתי מבעלי וזהו יש לי משפחה מחבקת תומכת מעודדים אותי ומעודדים את הצלחתי.
זאת שאלה שעוררה בי רגשות טמונות שאלה מאוד קשה אשר פותחת צלקות פנימיים מהעבר היחסים בינינו כן התדרדרו לאחר שקיבלנו אבחנתו של א’  לא צפיתי לעולם שנתגרש התחתנו לאחר שבע שנים של מערכת יחסים הוא לא היה מוכן נפשית כדי לקבל ילד כזה וזהו בסדר כיבדתי את ההחלטה שלו והחלטתי לא לוותר עם כל הלחצים והכאב והמצב הלא פשוט הלכתי ללמוד תואר שני והתמחיתי באוטיזם.

עולה מן המרואיינות בחלק זה מן הריאיון שהייתה תמיכה משפחתית – חברתית, המרואיינות התייחסו יותר לתמיכה משפחתית מאשר החברתית.
בתמיכה של בן הזוג המרואיינת הראשונה הדגישה תמיכה מרגע הראשון לאבחון של בעלה והליווי שלו שהוסיף לה לא להתפרק ולהישאר חזקה, זה היה עבורם כשותפות בכל התהליך.
מרואיינת שנייה ציינה משבר במערכת היחסים , משבר ראשוני אך הקשר בינם התחזק יותר לאחר חזרת מערכת היחסים והיות בעלה כשותף להכל .
מרואיינת שלישית ציינה משבר רציני ודומיננטי שגרם להתפרקות הזוגיות וגירושין ביניהם.


  • תחושות שעלו ושינויים בתפקידי החינוכי לאחר שלב ” קבלת הילד עם המוגבלות” מתחושת סימפטיה –אמפתיה

” בשלות רגשית ומקצועית – הידע הוא הכרחי אך אינו מספיק. מה שחשוב יותר מכול הן היכולות הבסיסיות של המטפל לגלות עניין אמיתי באדם ובעיקר להיות אמפטי וחם כלפיו. היכולת להבין את האדם, להסתכל על העולם דרך העיניים שלו מתבקשת בעיקר כשקיימת שונות גדולה ברקע בין המטפל למטופל וקיים פער תרבותי וגילאי ביניהם. האמפתיה יכולה לגשר על פערים אלו ולתת למטופל את התחושה שמבינים אותו, בניגוד לתחושה הכללית שקיימת אצל לא מעט זקנים במצוקה, שלא מבינים או לא מנסים להבין אותם באמת. “

בר-טור, ל. (2006). “הריקוד הזוגי –תקשורת בין מטפל למטופל בזיקנה.

  • מ’ :
    זה יותר נתן לי תחושת אמפטיה ותחושת רגש יותר, ההורים אשר עומדים מולי הם לא לבד ומי שמדברת איתם היא לא מישהי אשר לא חוותה את זה או מישהי שלא מתוך אותו עולם של כאב, עומדת מולם משהיא שיש לה את אותם רגשות ואתה דילמה.
  • א’ :
    אכן היא השתנתה מאוד עכשיו אני עם מוטיבציה יותר גבוהה אני תומכת ונותנת הרבה יותר זה לא שפעם לא הייתי תומכת ונותנת אבל אז חשבתי שאני נותנת את המקסימום לאחר שבתי הגיעה לעולם זה היה ברור לי שזה כלום וזה מינימום ולא המקסימום אני עכשיו יותר דורשת את זכויות של התלמידים, יותר מחבקת ותומכת אם זה לצוות הורים ילדים.
  • ג.        ג’ :
    אני חושבת שיותר רגש נהיה יותר תחושת אמפטיה יותר מבינה כל שנה כאשר אני מקבלת תלמידים חדשים ועושה אסיפת הורים אפילו כשאני יושבת עם הורים ומשוחחים ישנם עדין הורים תקועים באותו מצב הייתי בו ברגעים אשר שאני פוגשת הורים אלה בא לי לתת להם סטירה אותה סטירה אשר קיוויתי לתת לעצמי כשאני בבית הספר אני מרגישה את עצמי בבית כי הילד שלי הוא מאותה אוכלוסייה לכן אני יכולה להגיד לך נהייתי מאוד אכפתית להעביר את המסר והניסיון הזה להורי התלמידים כאשר אחד מהורי הילדים אמר לי שאני יודע שהבן שלי לא יתקדם ולא יגיע לשום מקום הסוף שלו כמו כל הכננות ואני יודע את זה אז ביקשתי מהאבא הזה שיבוא אליי לפינת המחשב והראיתי לו איזה הצלחות האוכלוסייה הזאת הצליחה ואז דמעה זלגה לו מהעיניים כאילו רצה לוותר הוא אמר לי לא ידעתי התפישה שלי השתנתה מתחושת סימפטיה לתחושת אמפתיה .

שלושת המרואיינות ציינו את השינוי המשמעותי אשר נגרם להם בעקבות האבחון, שלושתן טענו שישנה תחושת אמפתיה, הזדהות ועל רגש מוגבר יותר מבעבר בעבודתם עם האוכלוסייה והוריהם.
המרואיינות ציינו מוטיבציה גבוהה יותר מאשר מוטיבציה שלהם לפני קבלת האבחון בעבודתם עם האוכלוסייה .
בהיגד התפיסה טענו המרואיינות שישנה יותר הבנה וגמישות כלפי ההורים, את אותו קול שהורה שומע בהתמודדות שלו בכל יום ויום הם גם כן שומעות ומבינות אותו ומנסות כמה שיותר לחזק ולהביא דוגמאות מהשטח כדי להעצים אותם ולהחזיר להם את האמונה שלהם בילדיהם שהם כן יכולים.

  • צורך לשינוי במקצוע ?

חשיבות מקצוע ההוראה מחייבת לשפר את המתכונות של לימודי ההכשרה להוראה, להתאימן לדרישות המקצועיות העכשוויות, להבטיח בהן רמה אקדמית נאותה ולחזק את סגל ההוראה בתוכניות האלה. כדי למשוך להוראה מועמדים איכותיים ובעלי רקע אקדמי מגוון חשוב גם לפתח מתכונות חדשות להגברת התחרות בין ההוראה ובין מקצועות אחרים ולטפח את המצוינות )אריאב, 2006).

  • מ’ :
    הייתי יותר מעודדת אנשים רציניים במקצוע זה, זה מקצוע אשר בו המון אנשים שמתייחסים אליו כעבודה \ כיחס אובייקטיבי בלבד ומנטרלים רגשות ואני חושבת שמקצוע זה הוא צריך את אותה אווירה של בית חם.
  • א’ :
    הייתי יותר רוצה או משנה את צוות סייעות, אצלי בבית הספר כולם עוברים  הכשרה אפילו עובדי הניקיון אצלי עוברים הכשרה אך בכללי בבתי הספר במדינת ישראל לחינוך מיוחד צוות הסייעות בהסעות אינם עוברים הכשרה מספיק .
  • ג.        ג’ :
    אני חושבת חסר  את הרגש אנושי היחס החם והמודעות לשינוי אשר אנחנו יכולים לגרום בחיי ובקרב אוכלוסייה זאת בדבריי אלה אני מתייחסת למגזר הערבי אני חושבת שיש יותר מורים שבוחרים בזה כמקצוע שהוא מהווה עבורם כסף טוב פרנסה טובה ומה שצריך להיות זה להפך מכך צריך להיות רגש ויחס אנושי מוטיבציה לשינוי לא כי זאת עבודה שצריך לעבוד להעביר זמן ולחזור הביתה להסתכל על זה אם אני לא נותנת 100% מעצמי הכסף הזה לא מבורך כי אני גורמת להתדרדרות מצבם של ילדים אלה זה מקצוע מאוד חשוב אשר משנה דור שלם באוכלוסייה.
    אני חושבת שהייתי משנה תנאי קבלה באוניברסיטאות ובמכללות אשר עוסקות בחינוך הכלל אני חושבת שמבחני המיון חייבים להיות הרבה יותר נוגעים לצד האנושי והרגשי מאשר הצד של ההצלחה בתיכון ציונים מבחני פסיכומטרי וחומר עיוני ותיאורטי .

בחלק זה עולה שלושה דעות שונות לצורך בשינוי אך את שלושתן ציינו את הצורך בקבלת אנשים עם רגש אנושי יותר ויחס חם.
את המרואיינת הראשונה ציינה את הצורך באנשים רציניים יותר עם רגש כלפי האנשים עם המוגבלויות ולא להיות אובייקטיבים מדיי בעבודה איתם, הם בסופו של דבר בני אדם ולא מכונות. בדומה לכך טענה המרואיינת השלישית שהתייחסה לצורך באנשים עם תחושת אמפתיה ויחס חם כמו שכל תלמיד שמקבל בבית והוסיפה לטענה זאת שישנו צורך בשינוי המדד לקבלת סטודנטים והסבירה שכיום מודדים סטודנט לחינוך לפי הציונים שלו אם זה בקבלתו למעמד סטודנט ואם זה במהלך ההכשרה העיונית שלו, לטענת המרואיינת השלישית על האקדמיות לחינוך למדוד את הסטודנטים לפי מידת הצד האנושי – רגשי.
את המרואיינת השנייה הדגישה יותר את הצורך לשינוי משמעותי בהכשרת הסייעות בכיתה וגם את הסייעות המלוות את התלמידים בהסעות וביקרה את משרד החינוך שסייעות של היום אינם מקבלות הכשרה מספיק טובה ויעילה.

  • ייחודי התפקיד שלי כמנהלת לעומת מנהלות אחרות במקצוע!

כותב  כץ (Katz ,1963) . כץ מתאר את האמפטיה כיכולת של המאזין לחוות את המציאות המתוארת על-ידי הדובר בו בזמן כשני אנשים – תוך שמירה על שניות זו, ומבלי לאבד את הגבולות שביניהם. “על ידי פעולת הגומלין שלנו עם הווייתו של הזולת מתעורר בנו משהו מוכר. ולפיכך מתחדדת ההבנה לרגשות הזולת*”..

  • מ’ :
    זה לא היה עניין של לתת יותר או לתת פחות, אני חושבת שזה עניין שרגשית אני יותר נותנת, לא יחס אובייקטיבי אלה יחס של אימא ובנים כמובן עם גבולות אשר אני מציבה .
  • א’ :
     אני עם מוטיבציה יותר גבוהה אני תומכת ונותנת הרבה יותר זה לא פעם לא הייתי תומכת ונותנת אבל אז חשבתי שאני נותנת את המקסימום לאחר שבתי הגיעה לעולם זה היה ברור לי שזה כלום וזה מנימום ולא המקסימום אני עכשיו יותר דורשת את זכויות של התלמידים יותר מחבקת תומכת אם זה לצוות הורים ילדים.
  • ג.        ג’ : אני אף פעם לא משווה את עצמי במורות אחרות, עיקרון ומסר זה כבר למדתי בשנות חיי הראשונות כך חונכתי לא להסתכל על האחרים אלא להסתכל רק על עצמי אני לא אומרת שאני הטובה ביותר כי תמיד אפשר להתקדם ולהשתפר.

המרואיינת הראשונה טענה שההשקעה שלה מול מנהלי בתי הספר היא יותר בצד היחס והקשר הרגשי עם התלמידים, היא טוענת שהיחס שלה איתם הוא כמו יחס של אמא ובנה.
את המרואיינת השנייה שמה דגש יותר על המוטיבציה שלה בעבודה לעומת מנהלי בית הספר השונים וגם התייחסה על יותר עירוב הרגש שלה כלפי התלמידים. ומנגד לטענות של שתי המרואיינות המרואיינת השלישית טוענת שאף פעם היא לא משווה בינה לבין אחרים כי תמיד יש מה לשפר בכל דבר.

  • סיפוק מהעשייה במקצוע , ראייה עתידית – מה הצעד הבא  ?

.

  • מ’ :
    אני מקווה , אני לא אוהבת לדבר על עצמי , אבל אני אולי  אגיד לך דבר כזה :   7 שנים עבדתי בכפר שהוא קשה מאוד וקוראים לו גסר אלזרקא  גן אין בו כלום  חוץ מקירות !  עבדתי בידיים שלי והייתי אז בהיריון , אחד ההיריון שלי הייתי עומדת על שולחן ועל כיסא ומטפסת כדי לתלות דברים , כדי שיהיה להם כיף וטוב בעין ולא היה אכפת לי מכלום חוץ משמחת הילדים . אחרי 8 שנים  עברתי לגן שפתי הקרוב לבית שלי  עוד פעם  התחלה חדשה עם גן ריק רק קירות ובגסר  אלזרקא עד היום אני בקשר עם ההורים  עד היום רוצים שאני אחזור חלק מהם רוצים להעביר את הילדים שלהם אליי לגן החדש כדי שיהיו איתי ! אז אני חושבת שהייתה עשייה טובה מאוד שם, אני מקווה.
    אם אני מרגישה שאני זהו אני לא יכולה לתת עוד בגלל הגיל או כל מני סיבות אחרות בוודאי אני אגיד זהו כי אני לא בן אדם שעובד בגלל הכסף , יש לי מה לאכול ומה ללבוש וזהו. אבל אני חושבת בעתיד הארוך אני אהיה מדריכה או מרצה באיזה מכללה על מה לתת ממה שיש לי מהניסיון או הוותק והתנסות במקצוע.
  • א’ :
     אני עוסקת במקצוע הזה מתוך אינטואיציה שכן אני רוצה להיות ולתת מהלב לא משנה אם אי אשאר בתפקידי או לא עוד כמה שנים העיקר שאי יודעת שאת דרכי שהתחלתי בלתת ולתמוך לאוכלוסייה זו אני לא אסיים כל עוד אי בחיים אני אהיה לצד בתי כל הזמן ואתמוך בה אז אני והיא נתמוך בכל האוכלוסייה ונחזק את הצוות התלמידים וההורים תמיכה נתינה אלו שני דברים שנמשכים ולא מסתיימים אין להם גבול ואני כמה שאני אתן אני לא אוציא את הכל לכן אני אשאר עם אותה אינטואיציה מהלב לתת לתמוך לחבק ולהיות שם בשביליהם.
  • ג.        ג’ :
    אני מקווה שאני אהיה מסופקת, יש עוד הרבה מה לתת ולשפר בתחום. אני חושבת שהכי חשוב יהיה לי בנקודה זאת מהעתיד זה הילד שלי ואת הצלחתו והכשרתו. מאוד מקווה וחולמת על היום הזה ככל אמא לראות אותו מצליח ומשגשג מפרנס בית עם משפחה.

את שלושת המרואיינות ציינו את סיפוקם מהתחום אך בראייתן העתידית לתפקידן בתחום היו דעות שונות כך עלה למשל מהמרואיינת הראשונה שהדגישה בהתחלה את העמידה שלה בעבר מול אתגרים לא פשוטים וסיטואציות קשות מדי, היא ציינה שבמידה ותרגיש שאין ביכולתה לתת ולתרום למקצוע זה היא תפרוש ותיכנס לעולם האקדמיה כמרצה או מדריכה.
את המרואיינת השנייה ציינה שכל עודה בחיים היא תמשיך לתת לתחום זה כי תמיד יש מה לתת וכי היא אינה חשה שנתנה מספיק.
בדומה למרואיינת השנייה טענה המרואיינת השלישית שתמיד יש איפה לשפר ולתת בתחום זה אך החשוב מכל בחייה הוא להשקיע כמה שיותר בבנה.

דיון :

בחירת מקצוע היא בחירה משמעותית וגורלית, בספרות נמצא כי לבחירת מקצוע ישנם השפעות רבות הנובעות ממניעים פנימיים או חיצוניים(הלל לביאן, 2009). מהמניעים הפנימיים הם מונים אלטרואיזם כגון חוויה מסוימת בשלב הילדות או התנסות חברתית שעבר איש ההוראה. בהשוואה לכך ישנה מרואיינת ג’ שלטענתה בחרה במקצוע זה בגלל החברה הכי קרובה אליה בתיכון שאובחנה עם לקויות למידה ולא היה מישהו שילווה אותה ויבין את הלקות שהייתה לה. (נספחים, שקלוט 3)

מנגד לתאוריה זאת מרואיינות (א’,מ’) בחרו לעסוק בהוראה בגלל תנאי הקבלה הנגישים עבורם ובשל שעות העבודה הנוחות. (נספחים, שקלוט 2,3)

הספרות המקצועית התייחסה לאחד הסיבות בבחירת מקצוע ההוראה אצל נשים מטעמי נוחות כלכלית וניהול תקין של חיי משפחה, יחד עם זאת שעות עבודה נוחות שמאפשר להם להתפנות לתפקידיהן הנוספים כאימהות ומנהלות הבית. בספרות נמצא כי המורים העוסקים בתחום ההוראה בחינוך המיוחד רואים בעבודתם שליחות חינוכית, רובם ככולם מודעים לחשיבות הרבה של התפקיד והצורך בפיתוח וקידום תלמידיהם (Balyer, Ozcan, 2014).

שלושת המרואיינות הביעו את שביעות רצונם מהמקצוע וציינו את השינוי  בחיי הילדים שעושים בקרב האוכלוסייה. המרואיינות הדגישו את ההעצמה שמקבלות ממקצוע זה במיוחד כשהן מניבות את ההצלחה למשך השנה עם התלמידים.

לעומת ההעצמה והמוטיבציה שמקבלים ממקצוע זה, נמצא כי המורים מתמודדים מדי יום עם אתגרים לא פשוטים ומורכבים ואפילו אינטנסיביים ותובעניים יותר מאלו שבחינוך הרגיל. הקשר של המורה בחינוך המיוחד עם תלמידיו ועם הוריהם מורכב ביותר מבחינת האינטנסיביות, הקרבה, הפגיעות והמחויבויות. על המורה להיות בעל כישורים לביצוע שיטות הוראה מיוחדות, וידע מעמיק אודות הצרכים המיוחדים והתנאים הנחוצים ללמידה של כל תלמיד, עליו ליצור אקלים חינוכי תומך המעודד למידה. כמו-כן עליו להכיר אספקטים של התפתחות א-נורמאלית, דרכים לניתוח משימה וידע בשיטות הוראה (נספחים שקלוט ,1,2,3).

מחנכות שתחושת היכולת והמסוגלות העצמית המקצועית שלהן גבוהה, מחנכות התופסות את ההוראה כהקניית ערכים ולא רק ידע, מחנכות היודעות להשתמש בשיטות הוראה מגוונות ובאסטרטגיות שונות ומחנכות המשכילות לעבוד נכון עם ההורים ועם הצוות המקצועי – מחנכות אלה היו פחות שחוקות.

את שלושת המרואיינות הצביעו על שינוי משמעותי הן בתפיסות שלהן והן בנקודת מבט שלהם במקצוע זה, יחד עם זאת המרואיינת השנייה העלתה את תרומת מקצוע זה באבחון המוקדם לסימני האוטיזם אצל בתה. את שלושת המרואיינות הצביעו על שינויים בתחושת הגמישות והאנושות והרחבת נקודת מבטם, בנוסף לכך הצביעו שלושת המרואיינות על יותר רגש בעבודתם כלפי האוכלוסייה, ולו והיה הגלגל חוזר לאחור לא היו מחליפות את הגורל (נספחים שקלוט ,1,2,3).

במחקר של Majumdar, Da Silva Pereira, Fernandes, נמצא כי ילד עם צרכים מיוחדים מעורר מתח ודאגה מוגברים במשפחה הגנתיות יתר וצורך בשליטה בבני המשפחה. בקרב בני המשפחה קיימת נטייה למעורבות רגשית מוגברת ורגישות יתר אחריות אישית גבוהה יותר ושימוש באסטרטגיות התמודדות מגוונות בהשוואה למשפחות ללא ילד עם מוגבלות. ההורים עוסקים במגוון רחב של אסטרטגיות להתמודדות כדי להפחית את רגשות הלחץ והמתח. התקשורת בין אנשי מקצוע  בתחום הבריאות לבין ההורים במהלך תהליך האבחון משפיעה על האופן שבו ההורים התמודדו עם חייהם החדשים עם ילד נכה. תקשורת ואינפורמציה במצב זה הוא משימה קשה מאוד לשיפור יש פוטנציאל משמעותי בכדי להגביר את שביעות רצונם והתמודדותם של ההורים ובכך לשפר את איכות החיים במשפחות עם ילדים בעלי מוגבלות חמורה. (Majumdar, Da Silva Pereira, Fernandes, 2005).

התגובה של ההורים בזמן ההודעה על כך שהילד שלהם הוא בעל לקות מסוימת תלוי בגיל של הילד, בחומרה של הלקות, ובצורת החשיבה התרבותית של אותה המשפחה. בדומה לתהליכי אבל, כאשר מודיעים להורים את ההודעה הם עוברים תהליך דומה. הם מיד מתכחשים ללקות, אח”כ כועסים על האבחון, מתמקחים ומתווכחים עם המאבחן המומחה, שוקעים בדיכאון, ולבסוף משלימים עם הלקות של הילד וההשלמה יכולה לקחת שנים. (היימן, 2002).

מהמאמר של היימן, עולה כי הימצאותו של ילד מיוחד חיזקה את הקשר והתקשורת בין ההורים, אחרים טענו שהתקשורת הבינאישית בין ההורים נפגעה ונוצר חשש בין בני הזוג לקחת אחריות יותר, ויכוחים, הבעת כעסים וחוסר סבלנות. אחרים תיארו מצב של קושי חברתי הן בקרב האחים או ההורים. מרבית ההורים ציינו כי את התחושות הקשות שפקדו אותם לאחר הלידה או עם הבחון הפכו בהווה לתחושות חיוביות של קבלה, אהבה סיפוק, ושביעות רצון מהילד תחושה אופטימית וכוחות להתמודד עם גידול הילד. (היימן, 2002).

הרגשת תסכול וללכת בדרך אבודה, כך שלושת המרואיינות תיארו את חוויתן הקשה ברגע קבל האבחון. שתי המרואיינות הראשונות ציינו את המעבר בין התפקיד להיות במקום של מנחמת ומחזקת הורים עם מוגבלות לאישה שמנחמים אותה ומנסים לחזק אותה, לאישה שהפכה להיות הורה לילד עם מוגבלות. לשלושת המרואיינות היו דילמות רבות על איך ממשיכים הלאה, אם לקבל את הילד שלי עם האבחון, האם אני אכל לשרוד ולהתמודד? כך טענו בפניי אך עלה מחלק זה ששלושת המרואיינות גאות בהחלטה שלהן על כך שהחליטו להתמודד ולהמשיך עם מה שיש. בנוסף לכך את שלושת המרואיינות חזרו והדגישו את הרגש ותחושת ההזדהות עם תלמידיהם והוריהם כוון וכל אחת מהן הפכה להיות בעלת שתי דמויות אחת של משהיא העוסקת בתחום והשנייה של אמא לילד עם אוטיזם. (נספחים שקלוט ,1,2,3).

מחלק זה עולה שככל והתמיכה במעגל החיים הוא קרוב וחזק יותר כך יהיה ניתן להתמודד עם זה יותר. עולה מן המרואיינות כי הייתה תמיכה משפחתית – חברתית, המרואיינות התייחסו יותר לתמיכה משפחתית מאשר החברתית. בתמיכה של בן הזוג המרואיינת הראשונה הדגישה תמיכה מרגע הראשון לאבחון של בעלה והליווי שלו שהוסיף לה לא להתפרק ולהישאר חזקה, זה היה עבורם כשותפות בכל התהליך.  מרואיינת שנייה ציינה משבר במערכת היחסים , משבר ראשוני אך הקשר בינם התחזק יותר לאחר חזרת מערכת היחסים והיות בעלה כשותף להכל. מרואיינת שלישית ציינה משבר רציני ודומיננטי שגרם להתפרקות הזוגיות וגירושין ביניהם.

שלושת המרואיינות ציינו את השינוי המשמעותי אשר נגרם להם בעקבות האבחון, שלושתן טענו שישנה תחושת אמפתיה, הזדהות ועל רגש מוגבר יותר מבעבר בעבודתם עם האוכלוסייה והוריהם.
המרואיינות ציינו מוטיבציה גבוהה יותר מאשר מוטיבציה שלהם לפני קבלת האבחון בעבודתם עם האוכלוסייה.  .
בהיגד התפיסה טענו המרואיינות שישנה יותר הבנה וגמישות כלפי ההורים, את אותו קול שהורה שומע בהתמודדות שלו בכל יום ויום הם גם כן שומעות ומבינות אותו ומנסות כמה שיותר לחזק ולהביא דוגמאות מהשטח כדי להעצים אותם ולהחזיר להם את האמונה שלהם בילדיהם שהם כן יכולים. (נספחים שקלוט ,1,2,3).

אולריך ובאואר, מציעים למחנך שעובד עם המשפחות 4 שלבי הסתגלות שעל פיהם הוא צריך להוביל את המשפחה. מסבירים שבתור המלווה המחנך צריך להבין שלכל אחד מבני המשפחה יש דרכי התמודדות שונים, ויש להבין את השונות ולא להאשים את האבא בכעסו לדוגמא, או המשפחה בתובענות.

  1. שלב היען- טומן ראשו בחול: ההורה אינו מתכחש ללקות אך במקביל לכך אינו מבין את המשמעות.
  2. 2.       יעוד מיוחד: ההורה מתחיל להפנים שלילד יש צרכים מיוחדים ומתחיל לבקש עזרה או שירותים מיוחדים.
  3. 3.       נורמליזציה: ההורים מתחילים להשוות בין הילד שלהם לילדים בעלי צרכים מיוחדים שנראים פחות לעין ומנסים לצמצם את השהות של הילדים בשירותים המיוחדים ולהגביר את השהות בכיתות החינוך הרגיל.
  4. אקטואליה עצמית: ההורים לא מסתכלים על עצמם כשונים בצורה טובה או רעה, אלא פשוט שונים. מצודדים בילדים ללמוד לגבי הלקות שלהם, כולל סנגור עצמי. (Ulrich & Bauer, 2003).

סיכום ומסקנות

לסיכום ראינו שחלק מהמרואיינות בחרו במקצוע החינוך המיוחד ממניעים אידיאולוגיים והומניים, הם רצו לעזור לזולת, ובאופן ספציפי לעזור לאוכלוסיית התלמידים המיוחדים, משום שלפי דעתם הטיפול באוכלוסייה זו היה לוקה בחסר. מצד שני ראינו מורות שבחרו במקצוע החינוך המיוחד, בגלל שתנאי הכניסה למקצוע זה היו נוחים, וזאת הייתה המציאות התעסוקתית באותו הזמן. אחת המרואיינות אפילו מציינת שהבחירה הראשונה שלה, הייתה מקצוע הסיעוד, אולם משלא יכלה להתקבל למקצוע זה, בחרה בחינוך המיוחד. למרות זאת כל המרואיינות ציינו שהן מרגישות סיפוק והעצמה מהמקצוע, במיוחד כשהן מצליחות להשפיע לטובה על תלמידיהן, ולהשיג תוצאות טובות באותה שנה.

כדי להבין כיצד השפיעה ילידת ילד עם מוגבלות על גישתן ומצבן של המורות, חשוב להבין מה הייתה גישתן ומצבן לפני הולדת הילד. מורות אשר היה להן את היכולת להתמודד בצורה ראויה עם האתגרים שמספק החינוך המיוחד, היו פחות שחוקות, וגישתן הייתה יותר חיובית כלפי החינוך המיוחד, ולכן נקודה זו נותנת פרסקטיבה לגבי השינוי שחל.

כל שלושת המרואיינות העידו על שינוי מהותי שחל בתפיסתן לגבי החינוך המיוחד, אחרי שנולד להן ילד עם מגבלה. שלושתן העידו שההשפעה הייתה לטובה, לגבי תפיסתן את מקצוע ההוראה בחינוך מיוחד, הן נהיו יותר סובלניות, ומבינות למצב של התלמידים המוגבלים, השקפת העולם שלהן נהייתה יותר רחבה, שכן הין קיבלו פרספקטיבה על מכלול חייו של התלמיד המוגבל, על זמנו הפנוי, וחייו היומיומיים, ולא רק על הזמן שבו הוא נמצא בכיתה. המרואיינות ציינו שישנה תחושת אמפתיה, הזדהות עם התלמידים המוגבלים, ובנוסף לכך יש להן יותר מוטיבציה להשקיע בתלמידים אלה. יש לציין שהשיפור בעמדותיהן של המורות הוא לא מובן מאליו, שכן התקופה שבה ההורים מגלים שלילדם יש מוגבלות, היא תקופה לא קלה מבחינה רגשית עבור המשפחה.

ראינו שלמרות שמורה אחת בחרה במקצוע החינוך המיוחד מתוך אילוץ ולא מתוך שליחות, הולדת הילד המוגבל השפיעה עליה לטובה, וגרמה לה ליותר אמפתיה כלפי תלמידים עם מוגבלות, מכך ניתן להסיק שהולדת ילד עם מוגבלת משפיעה לרוב על כל הורה, וגורמת לו ליותר אמפתיה כלפי ילדים עם מוגבלות, ולא רק למורות שרואות בחינוך זה שליחות.

יש לציין שרוב המרואיינות ציינו שמה שהכי עזר להם להתמודד עם הקושי בהתמודדות על הילד המוגבל החדש, ולא להישבר, היא התמיכה המשפחתית, ובמיוחד של בן הזוג, אילולא התמיכה המשפחתית, יכול להיות שהמורות היו מפתחות טינה לילדים מסוג וזה, ולאו דווקא אמפתיה.

הסיבות לבחירתן של המורות במקצוע החינוך המיוחד, משפיעה גם על שיקוליהן העתידיים של המורות, ביחס לקריירה שלהן, המורות שבחרו במקצוע מתוך אילוץ, מציינות שבמידה והן ירגישו קושי גדול מדי בהתמודדות עם מקצוע זה, הן יפרשו ממנו, ויבחרו במקצוע אחר, ואילו המורות שבחרו במקצוע זה מתוך תחושת שליחות, מציינות, שכל עוד הן יכולות לעבוד, הן יעבדו בתחום של החינוך המיוחד, וימשיכו לתרום לתחום זה גם מחוץ לגבולות מערכת החינוך.

המסקנה העיקרית הנובעת מהמחקר, היא שאמהות לילדים מוגבלים, ואמהות לילדים באופן כללי, מהוות מורות יותר טובות, בחינוך המיוחד, הן יותר סובלניות, ויש להן פרספקטיבה יותר רחבה על המקצוע שלהן.

ההצעה שלי שבמשרד החינוך, תינתן עדיפות במקצוע ההוראה לחינוך מיוחד, למורות אשר חוו מקרוב, את החויה של ילדים מוגבלים, בין אם זה ילד אישי שלהן, או ילד מוגבל במשפחתם המורחבת, או ילד מוגבל מהקהילה שלהן, מורות אלה יהיו יותר טובות במקצוע שלהן, לעומת מורות אחרות.

הצעה למחקר המשך היא מחקר אשר יבדוק האם מורות אשר יש להן ילדים, מהוות מורות יותר טובות ויותר אמפטיות, מאשר מורות אשר אין להן ילדים, כאשר במחקר תיעשה השוואה של המורה, לפני שהיו לה ילדים, ואחרי שהיו לה ילדים. מחקר זה יבדוק את מקצוע ההוראה באופן כללי, ולא רק את מקצוע ההוראה לחינוך מיוחד.

ביבליוגרפיה

– זועבי ח., עואד י., אבורכון ס., (2015). המניעים מאחורי שינוי קריירה בקרב סטודנטים ערבים בישראל. אוניברסיטת מג’לד.

– הלל לביאן ר. (2009). אני ואתה נשנה את העולם: מניעי פרחי הוראה לבחירתם בחינוך המיוחד. אוניברסיטת חיפה, תש”ע.

– היימן, ט. (2002). הכיתה המשולבת: עמדות מורים כלפי תלמידים עם וללא לקות למידה.

-רייטר, ש. (2002). מה בין “כישורי חיים” לבין “הכושר לחיות”?. אוניברסיטת חיפה.

– זילברשטיין-חכם ‘ א, ורייטר ‘ (ש, 2009 .(תפיסת התפקיד של מורים לחינוך מיוחד העובדים עם תלמידים בעלי פיגור שכלי קשה ועמוק ורבי נכויות. סוגיות בחינוך מיוחד ושיקום 24 ,( ,1- )74 61.

– בשארה, ס’ (2012). “תרבות ארגונית” ו”שביעות רצון” בקרב מורים בחינוך המיוחד. במעגלי חינוך, 2, 104-86.

– טלמור, ר. רייטר, ש. פייגין, נ. (2004). שחיקתן של מחנכות בכיתות שמשולבים בהן

תלמידים בעלי צרכים מיוחדים.

– Balyer a. , Ozcan k. (2014). Choosing Teaching Profession as a Career: Students’ Reasons. International Education Studies; Vol. 7, No. 5; 2014.

– Majumdar,m.  Da Silva Pereira,y. Fernandes, j. (2005). Stress and anxiety in parents of mentally retarded children. Indian J Psychiatry. 2005 Jul-Sep; 47(3): 144–147.

– Indrabhushan,k. Amool,r.s. Akhtar, s. (2009). Social development of children with mental retardation. Ind Psychiatry J. 2009 Jan-Jun; 18(1): 56–59.

– Jennifer Evans, A. (2010). Parents’ Responses to their Child’s Diagnosis of Autism Spectrum Disorder. FACULTY OF MEDICINE, HEALTH & LIFE SCIENCES, UNIVERSITY OF SOUTHAMPTON.

– Graungaard, A. H. & Skov, L. (2007) Why do we need a diagnosis? A qualitative study of parents’ experiences, coping and needs, when the newborn child is severely disabled. Child: care, health and development, 33, 296–307.

– Ulrich, M.E., & A.M. Bauer. (2003). Levels of awareness: A closer look at communication between parents and professionals. Teaching Exceptional Children 35 (6): 20–24.

– Katsafanas,J.D. (2006). The Roles and Responsibilities of Special Education Teachers. University of Pittsburgh, August 22, 2006.

נספחים :

שיקלוט 1

שמך , ספרי לי על עצמך ?

לי קוראים מ’ מורה לחינוך מיוחד , מנהלת לגן שפתי בכפר זמר שזה במחוז מרכז 12 שנים בהוראה ו 9 שנים כמנהלת גן.

הבנתי 12 שנים את בהוראה  ועוסקת בתחום  ו9 שנים את ממלאת את תפקיד מנהלת לגן שפתי ?

כן

ספרי לי קצת איך נכנסת למקצוע זה ? ומה משך אותך למקצוע זה בכלל ?

את האמת, אף פעם לא בא לי בחשבון להיות מורה בחינוך המיוחד או לא חשבתי לרגע שאעסוק בתחום זה, מדובר בעניין של הזדמנות. לא חלמתי על מקצוע כזה פשוט ובכלל רציתי מקצוע אחר . התגלגל המזל וכך עשיתי פסיכומטרי והיו תנאים קלים והיה בציק צק .                                    

את סדר עדיפות שלי בחיים זה לא להשקיע , אוהבת לחיות בכיף עם הרבה זמן פנוי. אז ציק צק קיבלו אותי עם תנאים קלים עשיתי מבחן פסיכומטרי ושם מבחן עמירם. אפילו בוועדה שם היה מקרה שלא אשכח אחד המראיינים האישיים בצורה פרטנית שאל אותי אם אנחנו לא מקבלים אותך מה תהיה תגובתך ?
עניתי לו בחיוך אתם המפסידים לא אני , אני לא אשכח את המקרה הזה , הוא צחק מאוד עשה לי לייק והוא קיבל אותי.

מה התחום שרצית באמת ,?

כל עניין הפסיכולוגיה \ הייעוץ החינוכי! אני מאוד אוהבת להיות עם אנשים ולעזור להם בכל מני בעיות. בחינוך המיוחד היה עבורי סוג של שאתה עוזר לאחרים בנושא אחר כמובן.

הבנתי , זה עדיין היה קרוב לשאיפותיך במקצוע חייך לעתיד.

נכון מאוד אני מצאתי את עצמי במקצוע, ואני חושבת שזה מה שמתאים לי כאישה.

את מרוצה מהמקצוע ? את אוהבת את המקצוע ?

אני מאוד אוהבת ומרוצה מהמקצוע, אתה אין לך מושג מה זה שאתה דמות העושה משהו בחיי הילד, כאילו  יש בגישה  שלי עם הילדים שלי ! אני תמיד בגן אומרת להם  הפרחים שלי \ הילדים שלי. אני לא מתייחסת אליהם כתלמידים! יש לי גישת האימא קצת כי אני אימא לפני היותי מורה : אני אישה אני אימא אני מורה אלה הם חלק מהקובעים שאני מחליפה בכל יום ויום ואני מאוד מתייחסת אליהם כאימא דבר המרגש אותי והם גם מתרגשים. כמובן שיש את הגבולות ויש את הלמידה ויש את הלתת ולקחת , יש את הכל , זאת אומרת שיש את הרוגע . איך שאני לא מקבלת לילדים שלי בבית אני לא מקבלת גם להם למשל כל כך הרבה ממתקים שההורים שולחים  או כל כך הרבה פינוק. לא כמו איך שאני מתייחס לילדים שלי אני מתייחסת אליהם.

ואת אחרי 12 שנים אשר עוסקת במקצוע הזה איפה את רואה את עצמך בנקודת מבט לאחור 12 שנים ועכשיו , מנקודת מבט מה בין העבר להווה ? איפה את רואה את עצמך עכשיו ? אפשר להתייחס לראייה שלך לפניה 12 שנה לבין ראיה שלך העכשווית בתחום?

ואי שאלה רחבה מאוד, בחורה שאוהבת חיים , כל כך כיפית  אוהבת לחיות בסבבה אישה שיש לה אחריות על הכתפיים גם בתור אימא אחראית בבית, אחראית בעבודה, יותר אחריות יש לי היום ואני מאוד אוהבת את התפקיד הזה שאני אישה עם אחריות , אחראית על הילדים אחראית על הבית , אחראית על הגן שלי , כמנהלת גן זה לא כמו מערכת אחרת לא כמו בית ספר את המנהלת את השולטת זה הבית שלך כמנהלת גן  הראיה שלי שהוא מקצוע , אם אין מורות של חינוך מיוחד מה יקרה לילדים האלה זה מקצוע קדוש  מקצוע  שאני אוהבת וגאה ואני רוצה להגיד לך שאני אמשיך בזה ואני  תמיד עוקבת אחרי מחקרי ותמיד אני עוקבת אחרי מה חדש בתחום ובסוף כל שנה אני מקבלת ואני רואה את התוצאות , אני מניבה את הפרי של ההשקעה ונחישות בעבודה שלי.
ילד שכבר יוצא לגן רגיל , יוצא למסגרת שילוב זה כבר הצלחה כי הוא עלה רמה וכך אני מודדת את ההצלחה שלי לשים אותו במסגרת אשר מתאימה לו \ בה הוא ילמד עוד יותר ויתקדם עוד יותר.
יחד עם זאת חשוב לי להגיד שיש לי בגן צוות שאני תומכת בו ואוהבת ואנחנו כמו שתי ידים שמוחאות כפיים , אז הגורל של הילד בין ידי אנשי המקצוע שאני אחת מהם וזה לא קל זה דורש המון אחריות ואני אוהבת מקצוע זה וגאה ואני רוצה להמשיך בזה.

האם ציפית בעבר כשהתחלת את המקצוע להגיע למעמד כזה ? לתפקיד ניהולי ?

לא אף פעם לא חשבתי , אני בן אדם שאף פעם לא מתכנן לעתיד, אני בכלל לא כך, יש לי מזל בעבודה ברוך השם. אני עובדת כי אני אוהבת את העבודה זה 1 ורוצה שהכסף שלי יהיה מבורך בברכת השם ושאהיה זכאית בו שאני מקבלת ממשרד החינוך ואני אוהבת ילדים. שום דבר אחר , אני כרגע לא מדברת בתיאוריות באמת .
אני לא אשכח מנהלת בית הספר לבית ספר של אוטיסטים שקראה לי למשרד שלה כדי לתת לי להיות מחנכת ! מה זה לא חשבתי על תפקיד נבהלתי תמיד אמרה לי את עובדת בשקט אז אני חושבת שמגיע לך וואי שמחתי .

אז את לא שואפת לאיזה תפקיד מסוים ?

אם אני מרגישה שאני זהו אני לא יכולה לתת עוד בגלל הגיל או כל מני סיבות אחרות בוודאי אני אגיד זהו כי אני לא בן אדם שעובד בגלל הכסף , יש לי מה לאכול ומה ללבוש וזהו. אבל אני חושבת בעתיד הארוך אני אהיה מדריכה או מרצה באיזה מכללה על מה לתת ממה שיש לי מהניסיון או הוותק והתנסות במקצוע.

את חושבת ששמת את החותמת שלך בחיים במקצוע זה בפרט ובכלל ?

אני מקווה , אני לא אוהבת לדבר על עצמי , אבל אני אולי  אגיד לך דבר כזה : 7 שנים עבדתי בכפר שהוא קשה מאוד וקוראים לו גסר אלזרקא  גן אין בו כלום  חוץ מקירות !  עבדתי בידיים שלי והייתי אז בהיריון , אחד ההיריון שלי הייתי עומדת על שולחן ועל כיסא ומטפסת כדי לתלות דברים , כדי שיהיה להם כיף וטוב בעין ולא היה אכפת לי מכלום חוץ משמחת הילדים . אחרי 8 שנים  עברתי לגן שפתי הקרוב לבית שלי  עוד פעם  התחלה חדשה עם גן ריק רק קירות ובגסר  אלזרקא עד היום אני בקשר עם ההורים  עד היום רוצים שאני אחזור חלק מהם רוצים להעביר את הילדים שלהם אליי לגן החדש כדי שיהיו איתי ! אז אני חושבת שהייתה עשייה טובה מאוד שם, אני מקווה .

את סיפרת לי פעם שיש לך ילד ספקטרום, האם זה שינה משהו בתפיסה שלך ? בעודה? במוטיבציה ? ברגש שלך כלפי התלמידים ?

אני מקבלת צמרמורת עכשיו כי תמיד כאימא את רוצה הכי טוב לילדים שלך, הוא התקווה הוא העתיד והוא הכל ואת בתור מורה הנותנת אמפטיה העוזרת התומכת להורים , זה הכל מאלוהים תרגעו יש פתרונות היום ויש על מה לדבר. תקבלו אותו ותאהבו אותו , זה שלכם וזה ממכם פתאום אני יושבת ומישהו אומר לי את הדברים הללו תסתכל איך הגלגל הסתובב , לא קל ו need to tack a big breath ממש נשימה עמוקה ואתה עומד  בין שני שבילים או לכנס לתוך  הבועה וואי איך זה קרה לי מה אני אעשה ומאיפה להתחיל ולבכות על מה שקרה לי או כבר לעמוד ולהיות חזקה וללכת . לטפל  יש בעיה שצריך לטפל בה ואכן בחרתי בפתרון השני  לא קל אני בן אדם לפעמים אני נשברת ולפעמים אני לא יודעת אין לי מילים סערה מבפנים , זה הילד שלי בסוף אני מקבלת תמיכה מההורים משפחה שלי משפחה של בעלי , בעלי שאוהב תומך ועומד לצידי בכל שלב ושלב בהתפתחות של הבן שלנו. אחים אוהבים ומחבקים ותומכים בהכל אם זה תמיכה רגשית פיזית או חברתית.
אני חושבת שזה הקל עליי מאוד ועזר לי המון, לו ותמיכה זאת לא הייתה לא יודעת מה  הייתי עושה הייתי נשברת יותר.

איך זה נגע לך בוון המקצועי ?

זה יותר נתן לי תחושת אמפטיה ותחושת רגש יותר, ההורים אשר עומדים מולי הם לא לבד ומי שמדברת איתם היא לא מישהי אשר לא חוותה את זה או מישהי שלא מתוך אותו עולם של כאב, עומדת מולם מישהיא שיש לה את אותם רגשות ואתה דילמה.

את חושבת לו ולא היה לך ילד עם מוגבלות היית יכולה לתת פחות מאשר נתינתך העכשווית \ לאחר הולדתך בן על הרצף ?

זה לא היה עניין של לתת יותר או לתת פחות, אני חושבת שזה עניין שרגשית אני יותר נותנת, לא יחס אובייקטיבי אלה יחס של אימא ובנים כמובן עם גבולות אשר אני מציבה .

האם את מספרת על זה שיש לך בן להורים של ילדי הגן ?

אני כן משתפת יותר מאשר שמספרת, אני חושבת שזה מאוד חשוב להורים לדעת שהגננת שיש בגן היא מאותו עולם , זה גם יכול להיות מנחם ומרגיע שילדיהם בידיים טובות.

אם היה לך מקל הקסם מה היית משנה בתחום ?

הייתי יותר מעודדת אנשים רציניים במקצוע זה, זה מקצוע אשר בו המון אנשים שמתייחסים אליו כעבודה \ כיחס אובייקטיבי בלבד ומנטרלים רגשות ואני חושבת שמקצוע זה הוא צריך את אותה אווירה של בית חם.

שקלוט 2:

שלום א מה נשמע ?

בסדר גמור ברוך השם , אז כך אנחנו כבר מכירים מלפני וסיפרתי לך שאני עושה עבודה סמינריונית בנושא אימהות מורות אשר עוסקות בתחום חינוך מיוחד שהם מגיעים גם כן מתוך המעגל הראשוני לאוכלוסייה אשר עובדים בה זאת אומרת שהם מורים לחינוך מיוחד ואימהות לילדים עם מוגבלות מסוימת כלשהיא קודם כל אני אשמח אם תספרי קצת על עצמך מה עשית בחיים עד עכשיו כמה זמן את בעבודה ומה התפקיד שלך?

לי קוראים א ואני בת 39 ,נשואה כבר 17 שנים, יש לי שלושה ילדים ובת אחת, 15 שנים עובדת ועוסקת בתחום חינוך מיוחד שלוש שנים ראשונות בקריירה שלי התחלתי כמורה בבית ספר לאוטיזם ולאחר מכן עברתי לעבוד בבית ספר לילדים עם שיתוק מוחי מליאתי תפקיד של מחנכת כיתה במשך שנתיים לאחר מכן קודמתי להיות מנהלת בית הספר בניהול  בית הספר אני 10 שנים, העבודה שלי מאוד מאתגרת אותי ואוהבת אותה מאוד.

מה משך אותך בתחילת דרכך למקצוע הזה, איך בחרת אותו?

סיימתי תיכון לא היו לי מספיק ציונים כדי להיכנס למקצוע אשר רציתי שזה סיעוד ומשם החלטתי שאני אלך למקום הראשון אשר יקבל אותי כי עברתי כמה ועדות ולא קיבלו אותי כמה פעמים בסיעוד לאחר כמה ראיונות בכמה מקצועות קיבלו אותי להיות מורה למען האמת הדבר האחרון שצפיתי לו זה להיות מורה ואף פעם לא חלמתי להיות מורה אבל לא הייתה לי אופציה אחרת כל בנות גילי כבר התחילו לימודים ואני הייתי בת 19 והלחץ החברתי מאוד השפיע ההורים מצד אחד והחברות מצד שני  הסתכלו עליי כשונה ורציתי להיות שווה ביניהם וללמוד כל תואר אשר פותח את דלתותיו בפניי, בתחילת הלימודים לא התחברתי כל כך אבל לאט לאט  נמשכתי למקצוע הזה ואהבתי.

האם את מרוצה מהמקצוע הזה ?

אני מאוד מרוצה ממנו , הוא נותן לי סיפוק אישי ומעצים אותי כל יום מחדש.

אם יש לך עכשיו את מקל הקסם בו תוכלי לחזור מנקודת ההתחלה האם היית משפרת את הציונים שלך ומגשימה את החלום הראשוני להיות בסיעוד או היית משאירה את גורלך העכשווי?

המקצוע הזה תרם לי רבות ונתן לי להיות יותר גמישה ויותר אנושית ועצב את האישיות שלי ומשם התפתחה אידאולוגיה ונקודת מבט רחבה יותר ראשונה בצד הטוב כמובן לו ולא מקצוע הזה אני לא חושבת שהייתי מבחינה בגיל מוקדם מאוד שיש לי בת עם אוטיזם אי מודה לאל שהייתה לי את המודעות ויכולתי לגלות ולהבחין בזאת בגיל מוקדם מאוד כי ככל שמאבחנים  אוטיזם בגיל מוקדם יותר כך ניתן לשפר ולהוביל את הילד הרבה יותר.

אני אשמח אם תספרי לי איך א הייתה לפני ילידת בתך ואחרי ? מה זה עזר לך, מה זה נתן לך ובאיזה מובן זה מתחבר לעבודה שלך עם התלמידים?

כשאבחנתי שיש משהו מוזר ולא נורמטיבי אצל הבת שלי בגיל שישה חודשים, הדהד לי קול בראש שהבת שלי היא על הרצף האוטיסטי קיוויתי והתפללתי שיהיה כל דבר כל מחלה שהיא רק לא אוטיזם כי אני יודעת מה זה אוטיזם נכון אני המון שנים במקצוע מחבקת נותנת לתלמידים אך שזה מקצוע זה מקצוע זה לא כמו שיש לך דוגמה לאוכלוסייה אשר עובדת איתה בבית נכון זאת לא אותה אבחנה לא אותה מוגבלות אבל אוטיזם זאת אומרת שאני לא ארגיש את החום והרגש שבתי תעביר לי יום אחד היו לי המון דילמות מה אעשה מה הלאה איפה אי אהיה כשקיבלתי את התשובה שאכן יש לי ילדה אוטיסטית חיבקתי אותה והתחלתי לבכות חזרתי הביתה סיפרתי למשפחה כולם תמכו בי ואמרו לי שזה ישתפר היא תשתפר מה שהכי ריגש אותי שאני לא אותה מורה שמתצפתת על התלמידים ויושבת עם ההורים ולא אותה מנהלת שמחזקת את הצוות ואת משפחות התלמידים זה הפוך אני יושבת וכולם מחזקים אותי הרבה פעמים בתקופה ההיא שזה לא חיזוק האשים היו מנחמים אותי בפעם הראשונה אי מרגישה שכשמספרים ונותנים עצות ומחזקים בתור אדם הלא מגיע מתוך המוגבלות פתאום זה שונה אני כמוכם שוב אני לא מתייחסת לסוג המוגבלות אבל זה עדיין מוגבלות מסוימת פתאום יש לי יותר רגש גם לפני כן שהייתי מחזקת ומעודדת חשבתי שאני מוסרת את הרגש שיש לי אל האחרים אבל שנולדה בתי הרגשתי שזה לא אחוז אחד מהרגש שאני מעבירה עכשיו פתאום זה לא להיות אובייקטיבי זה סוג של אי מבינה אותכם לא שאי שומעת את הקושי ממש כי אני כמוכם מתוך האוכלוסייה. עכשיו אני לומדת מעל בשרי ולא מעל בשר האחרים.

האם את יכולה להתייחס למעגל המשפחתי – חברתי כשגילו את האבחנה של בתך :

בהתחלה היו לי במערכת היחסים כמה משברים אך לאחר כמה שבועות גיליתי אדם שתמך ואוהב ומחבק, הוא היה לציידי תמיד והיה מגיע איתי לכל הפגישות והטיפולים .

המשפחה חיבקה אותי ותמכה מההתחלה ועמדו לציידי, היה לי קשה בהתחלה מבחינה חברתית לשתף אך לאחר תקופה הצלחתי להתגבר על הצד הרגשי ושיתפתי בגאווה.

האם את חושבת שהתנהלותך בעבודה אחרי לידת ביתך השתנתה ואיך?

אכן היא השתנתה מאוד עכשיו אני עם מוטיבציה יותר גבוהה אני תומכת ונותנת הרבה יותר זה לא פעם לא הייתי תומכת ונותנת אבל אז חשבתי שאני נותנת את המקסימום לאחר שבתי הגיעה לעולם זה היה ברור לי שזה כלום וזה מנימום ולא המקסימום אני עכשיו יותר גורשת את זכויות שתלמידים יותר מחבקת תומכת אם זה לצוות הורים ילדים.

מה את חושבת בתור מנהלת ומי שעוסקת בתחום ומי שמהאוכלוסייה הזו ולו היה לך מקל הקסם וצריכה לשנות במקצוע?

הייתי יותר רוצה או משנה את צוות סייעות אצלי בבית הספר כולם עוברים  הכשרה אפילו עובדי הנקיון אצלי עוברים הכשרה אך בכללי בבתי הספר במדינת ישראל לחינוך מיוחד צוות הסייעות ההסעות אינם עוברים הכשרה מספיק .

האם יש לך דאגות או תהיות עתידיות לגבי הבת העבודה המשפחה ?

כן, לא מפסיקה לחשוב על היום בו נשמתי תצא מגופי מה יקרה לילדה שלי מי ידאג לה והאם ידאג לה כמוני לעובדה איך תסתדר האם החברה תקבל אותה או לא תקבל אותה.

האם עבודתך בתחום זה הייתה נחמה בשבילך להתמודדות והתנהלות בבית עם ילדה עם מוגבלות כלשהיא?

בהתחלה כמו שסיפרתי מקודם התכנסתי בעצמי וחשבתי מתוך רגשותיי מה יהיה הלאה אבל כשקיבלתי את הרעיון בראש שלי והבנתי טוב מה הולך להיות הרגשתי ממש נחמה כי אני עובדת בתחום הזה ויודעת מה אני אמורה לעשות ואיך אי הולכת להתנהל עם המצב הזה זה המקצוע עזר לי המום ותרם לי המון בנוסף לכל החיזוקים שהוא כן נתן לי הרגשתי שלמדתי את המקצוע וזה עוזר לי אישית לא רק מפרנס אלא תומך בי הרגשתי שאי יכולה מאחר ואני יודעת מה יכול להיות דבר כזה לצערי הרב הרבה אנשים שנולד להם ילד עם מוגבלות לא מרגישים כוח כזה אני חושבת שזה יצא רק לטובתי וברוך השם כל יום על הכל.

איך את רואה את עצמך שתצאי לפנסיה מה תעשי האם תישארי לתמוך ולחזק את התחום שאת עוסקת בו ותהיי לצד ביתך ותתמכי בה באותו זמן או שתעדיפי רק להיות עם ביתך?

אי עוסקת במקצוע הזה מתוך אינטואיציה שכן אני רוצה להיות ולתת מהלב לא משנה אם אי אשאר בתפקידי או לא עוד כמה שנים העיקר שאי יודעת שאת דרכי שהתחלתי בלתת ולתמוך לאוכלוסייה זו אני לא אסיים כל עוד אי בחיים אני אהיה לצד בתי כל הזמן ואתמוך בה אז אני והיא נתמוך בכל האוכלוסייה ונחזק את הצוות התלמידים וההורים תמיכה נתינה אלו זני דברים שנמשכים ולא מסתיימים אין להם גבול ואני כמה שאני אתן אני לא אוציא את הכל לכן אני אשאר עם אותה אינטואיציה מהלב לתת לתמוך לחבק ולהיות שם בשביליהם.

שקלוט 3:

שמך ספרי לי על עצמך?

לי קוראים ג מנהלת לגן תקשורת במזרח ירושלים שמונה שנים בהוראה וחמש שנים כמנהלת גן.

אז את בעצם 8 שנים בהוראה ועוסקת בתחום וחמש שנים את ממלאת תפקיד למנהלת בגן תקשורת?

כן

ספרי לי קצת איך נכנסת למקצוע זה ומה משך אותך למקצוע זה בכלל?

למען האמת החברה הכי קרובה שהייתה לי בתיכון היה עם לקויות למידה היא סיפרה לי המון שהלקות שלה של קשב וריכוז מאוד מפריעה לה והוסיפה רבות שאין בארצנו מי שהוא שמבין את האוכלוסיה עם הלקויות למידה. סיימתי תיכון ומכיוון שהמורים אצלי בתיכון היו דמויות מאוד דומיננטיים בחיי אם זה ביסודי חטיבת ביניים או תיכון שאפתי תמיד להיות מורה וכשזה התחבר עם חברה שלי מהתיכון בחרתי להיות דומיננטית בקרב אוכלוסיה זו.

משם סיימתי את התיכון ורצתי ישר למכללת דוד ילין להירשם, ואז נרשמתי למסלול חינוך מיוחד ותואר משני זה היה לקויות למידה.

האם מעגל החברתי משפחתי עודד אותך תמך בבחירתך?

האמת שמשפחתי לא רצתה ובמיוחד שהיו לי ציונים מאוד גבוהים אמי רצתה שאי אהיה עורך דין במקביל אבי רצה שאני אהיה רופא ניסו לשכנע אותי אבל התעקשתי לבחור בנושא זה היו לי חברות שנרשמו לכל מיני מסלולים שדרשו הרבה יותר ציונים ונשארו שנה כדי לשפר ציונים ואפילו אמרו לי שמוזרה להם היא בחירתי אבל סתמתי את אוזניי והלכתי בעקבות בחירת ליבי ומחשבתי.

את מתחרטת על בחירתך-לו והיה חוזר בך הזמן האם עדיין זו תהיה בחירתך?

אני ממש לא מתחרטת על בחירתי לו והיה חוזר בי הגלגל הייתי עדיין בוחרת מקצוע זה

המשך שאלה למה? מקצוע הזה נותן לי סיפוק אישי ומעצים אותי כל יום מחדש אני חושבת שלי יש תפקיד מאוד דומיננטי בחיי תלמידים אלה, בכל סוף שנה שאני מסתכלת על ההצלחה שלי יחד עם הצוות ועל ההשפעה שלי ושאר הצוות בחיי תלמידים אלה ואת ההתקדמות שלהם שיש לי חלק מתלמידם אלה אפילו עוברים לכיתה א רגילה עם תלמידים רגילים נכון שישנה סייעת צמודה שיא סמויה בתוך הכיתה אבל עדיין זאת קפיצה מתלמיד שהוא אינו מסוגל ואין לו את התפקוד של בני גילו לעומת תלמיד שמתקדם והופך לו כישרונות יכולות קוגניטיביות וחברתיות זהות לבני גילו בעצם זה הוא תפקיד משמעותי מאוד

ואת אחרי שמונה שנים אשר עוסקת במקצוע הזה איפה את רואה את עצמך בנקודת שמונה שנים לאחור ועכשיו, בנקודת מבט בין העבר להווה איפה את רואה את עצמך אפשר להתייחס לראיה שלך בין 12 שנה לפני לבין ראייה שלך עכשיו בתחום?

הראייה שלי היא יותר מקצועית וממוקדת שמאשר לפני שמונה שנים אז בחרתי להיות כדמות חיקוי למחנכיי או מחנכותיי יחד עם זאת מאוד רציתי לעזור ל ס’ ואני מתכוונת ל ס’ לא את החברה הקרובה אליי אלא את שאפותיה לשיפור יחס כלפי האוכלוסייה עם לקויות הלמידה כרגע ולאחר שמונה שנים במקצוע גיבשתי אידאולוגיה משלי אתוס משלי וגישות בחיים משלי אני לא רק משנה יחס כלפי אוכלוסייה מסוימת אלא בעלת השפעה דומיננטית ומרכזית בחייהם אם ס’ הייתה מחפשת יחס והתחשבות אני לא מוותרת להם בכל פעם ופעם שהם נכנעים אני מעודדת מחבקת ונותנת הכל כדי שיתקדמו זה לא כזה תפקיד פשוט לנהל צוות ולדאוג שהכל מטוקטק כמו שצריך שלא תשכח שאני אמא אני גם מנהלת בית.

תספרי לי קצת  על המצב המשפחתי?

אני אמא חד הורית יש לי בן אחד שהוא על הרצף האוטיסטי לאחר לידתו בשבעה חודשים גילינו שהוא על הרצף האוטיסטי לאחר חצי שנה התגרשתי מבעלי וזהו יש לי משפחה מחבקת תומכת מעודדים אותי ומעודדים את הצלחתי .

האם אבחנת הילד השפיעה על מערכת היחסים בינך לבין בעלך?

זאת שאלה שעוררה בי רגשות טמונות שאלה מאוד קשה אשר פותחת צלקות פנימיים מהעבר היחסים בינינו כן התדרדרו לאחר שקיבלנו אבחנתו של א’  לא צפיתי לעולם שנתגרש התחתנו לאחר שבע שנים של מערכת יחסים הוא לא היה מוכן נפשית כדי לקבל ילד כזה וזהו בסדר כיבדתי את ההחלטה שלו והחלטתי לא לוותר עם כל הלחצים והכאב והמצב הלא פשוט הלכתי ללמוד תואר שני והתמחיתי באוטיזם.

מה הדילמות אשר עלו לך בראש כשידעת על אבחנתו של א’ ?

ואי אתה נוגע לי במקומות הכי רגישות שכואבות אפילו.

את לא חייבת לענות על השאלה זכותך לא להגיב אך בהחלט אני חושב שזה רק  יעזור להורים אחרים אשר יקראו עבודה סמינריונית זה ללמוד מנסיון אחרות שיש להן אותו מצב דומה .(שתתה מים)

המון מחשבות ודילמות עלו בראשי הן לפרוש ולוותר הן לפרוש מהמקצוע ולוותר על הילד ולהתגרש זה היה ידוע מראש או להמשיך את נשואיי ולוותר על הילד שלי שהוא שותף לשנינו אני לא אשכח את היום הזה שרק התפללתי לילה שלם וביקשתי מאלוהיי לתת לי להגיע אל הדרך הנכונה. שבוע אחרי היה לי האומץ לשתף את משפחתי באסון אשר נפל על ראשי משפחתי חיבקה אותי והשתתפו בשיח אשר עלה בהתחלה לא כזה רציתי לקבל אותו ואני חושבת שזה לגיטימי לגמרי אפילו שאני מגיעה מהמקצוע הזה ועובדת עם אוכלוסייה זאת זה לא כמו לחיות עם האוכלוסייה הזאת לא צפיתי שיהי  לי עד כדי כך קשה לאחר המוטיבציה וחיזוק עידוד שהוריי תרמו לי החלטתי לא לוותר אני החלטתי לא לוותר החלטתי להמשיך במטרתי מהחיים זאת הפכה לעזור לילדי ולאוכלוסייה הזאת אני בעצם תרמתי את חיי לאוכלוסייה זאת. היו המון פעמים שרק רציתי לצרוח לזעוק ולבכות ולהתפוצץ מבפנים אך אנרגיות אלא הפכתי אותן לאנרגיות חיוביות אשר רק חיזקו את המצב אני מאוד גאה  ולא מתחרטת על החלטה זאת אשר בחרתי אני אפילו מקווה שיחזור בי הזמן לאותה רגע כדי לתת לעצמי סטירה כי רציתי לוותר על ילד כל כך מתוק וכל כך חכם.

מה השינויים אשר השתנו אצלך בתפיסות של הילד בעל הצרכים המיוחדים לפני לידת בנך ואחרי?

אני חושבת שיותר רגש נהיה יותר תחושת אמפטיה יותר מבינה כל שנה כאשר אני מקבלת תלמידים חדשים ועושה אסיפת הורים אפילו כשאני יושבת עם הורים ומשוחחים ישנם עדין הורים תקועים באותו מצב הייתי בו ברגעים אשר שאני פוגשת הורים אלה בא לי לתת להם סטירה אותה סטירה אשר קיוויתי לתת לעצמי כשאני בגן אני מרגישה את עצמי בבית כי הילד שלי הוא מאותה אוכלוסייה לכן אני יכולה להגיד לך נהיית מאוד אכפתית להעביר את המסר והנסיון הזה להורי התלמידים כאשר אחר מהורי הילדים אמר לי שאני יודע שהבן שלי לא יתקדם ולא יגיע לשום מקום הסוף שלו כמו כל החננות ואני יודע את זה אז ביקשתי מהאבא הזה שיבוא אליי לפינת המחשב והראיתי לו איזה הצלחות האוכלוסייה הזאת הצליחה ואז דמעה זלגה לו מהעיניים כאילו רצה לוותר הוא אמר לי לא ידעתי התפישה שלי השתנתה מתחושת סימבטיה לתחושת אימפטיה .?

האם את יכולה לשים לב להשקעה שלך לעומת מורות אחרות מאותו תחום?

אני אף פעם לא משווה את עצמי במורות אחרות עיקרון ומסר זה כבר למדתי בשנות חיי הראשונות כך חונכתי לא להסתכל על האחרים אלא להסתכל על רק על עצמי אני לא אומרת שאני הטובה ביותר אלא תמיד אפשר להתקדם ולהשתפר.

מה לדעתך חסר בעבודה של אנשי מקצוע כיום על ילדים בעלי צרכים מיוחדים ומה היית משנה בקטע זה?

אני חושבת חסר  את הרגש אנושי היחס החם והמודעות לשינוי אשר אנחנו יכולים לגרום בחיי ובקרב אוכלוסייה זאת בדבריי אלה אני מתייחסת למגזר הערבי אני חושבת שיש יותר מורים שבוחרים בזה כמקצוע שהוא מהווה עבורם כסף טוב פרנסה טובה ומה שצריך להיות זה להפך מכך צריך להיות רגש ויחס אנושי מוטיבציה לשינוי לא כי זאת עבודה שצריך לעבוד להעביר זמן ולחזור הביתה להסתכל על זה אם אני לא נותנת 100% מעצמי הכסף הזה לא מבורך כי אני גורמת להתדרדרות מצבם של ילדים אלה זה מקצוע מאוד חשוב אשר משנה דור שלם באוכלוסייה.

לו והיה לך מקל הקסם במקצוע זה ה היית משנה במקצוע זה?

אני חושבת שהייתי משנה תנאי קבלה באוניברסיטאות ובמכללות אשר עוסקות בחינוך הכלל אני חושבת שמבחני המיון חייבים להיות הרבה יותר נוגעים לצד האנושי והרגשי מאשר הצד של ההצלחה בתיכון ציונים מבחני פסיכומטרי וחומר עיוני ותיאורטי .

איפה את רואה את עצמך בעתיד ? והאם תהיי מסופקת מהעבודה שלך בתחום ?

אני מקווה שאני אהיה מסופקת, יש עוד הרבה מה לתת ולשפר בתחום. אני חושבת שהכי חשוב יהיה לי בנקודה זאת מהעתיד זה הילד שלי ואת הצלחתו והכשרתו. מאוד מכווה וחולמת על היום הזה ככל אמא לראות אותו מצליח ומשגשג מפרנס בית עם משפחה.

סיוע בעבודות אקדמיות
סיוע בעבודות סמינריון