Skip to content

סיוע בסמינריון שלכם- לחצו כאן

סמינריון- פעולתן והתנדבותן של הנשים היהודיות שנאבקו על מנת להתגייס לצבא הבריטי והפולמוס הציבורי שנוצר בעקבות כך

תוכן עניינים

מבוא. 3

רקע גיוס נשים בצבא בעולם באותה התקופה. 4

נשים בישוב היהודי 6

נשים בשומר. 6

נשים בהגנה. 8

נשים בפלמ”ח. 10

שילוב הנשים היהודיות בצבא הבריטי ATS. 12

יוזמת הגיוס. 15

המסרים לעידוד הגיוס. 17

הגיוס בפועל – תפקידיהן ותרומתן 18

עמדת הגברים בגיוס נשים ב-ATS. 22

סיכום. 27

 

מבוא

מטרתו של מחקר זה הינו לבדוק את פעולתן והתנדבותן של הנשים היהודיות שנאבקו על מנת להתגייס לצבא הבריטי והפולמוס הציבורי שנוצר בעקבות כך, במחקר זה אבדוק ואחקור את רצונן העז של הנשים להיות פטריוטיות שוות בצבא הבריטי,  אחקור את הגורמים והמניעים שלהן להתגייס לצבא הבריטי, כיצד זה השפיע עליהן ועל החברה בכלל.

שאלת המחקר שלי היא כיצד התקבלו הנשים היהודיות בעת גיוסן לצבא הבריטי ומה היה הוויכוח בקרב אנשי הישוב הציוני.

לצורך הבנת המחקר והנושא שבחרתי אסביר את הקשר הראשוני והגורמים שהביאו אותן להיות חלק במאמץ המלחמתי, אברר את המאפיינים המנוגדים בין גברים לנשים, כיצד הן באו לידי ביטוי והדיון אודות היכולות של הנשים, עד כמה נשים רצו לתרום תרומה למאמץ המלחמתי ולעמוד במבחנים שהטילו עליהן.

בעבודת מחקר זה, אעשה שימוש במחקרים ומאמרים על מנת לתת מענה לשאלת המחקר שהצגתי, בנוסף אציג כרזות המציגות את פועלן של הנשים בצבא הבריטי  ATS.

חשיבות המחקר שלי הוא להציג את השתלבותן של הנשים בצבא הבריטי ומה הייתה תרומתן על אף שהיו מנודות עצם היותן נשים, מהם התפקידים שהן מילאו ואיך זה בא לידי ביטוי, האם הנשים זכו לתנאים שווים כמו הגברים, האם זהותן השתנתה וכיצד זה השפיע עליהן .

במבנה העבודה שלי אסקור תחילה את הרקע ההיסטורי של שילוב נשים בכוחות המגן היישוב היהודי בתקופת המנדט, אציג רקע על הצבא הבריטי, לאחר מכן אציג  את היוזמה לגיוס נשות היישוב לצבא הבריטי, בהמשך אציג את תפקידיהן ותרומתן של הנשים למאמץ המלחמתי, לאחר מכן אציג את יחסי הגברים למגויסות, ובסוף אציג את סיכום המחקר דיון ומסקנות.

[1]רקע היסטורי

בחקר ההיסטוריה על הנשים, בתקופות הנידונות בקורס, נשים לא היו מוזכרות כלל בהיסטוריה, רק נשים כמו מלכות או בעלות  השפעה הוזכרו.

קורות החיים של הנשים הינו חלק נכבד מההיסטוריה היישובית שהתפתחה בחברה היהודית בארץ ישראל.

מיקומן של הנשים בחברה היהודית הייתה בולטת מאוד בהדרה, מנעו את שילובן בעמדות השליטה וההשפעה בכל הנושאים הציבוריים.1

רקע גיוס נשים בצבא בעולם באותה התקופה

הפעילות הצבאית מימי קדם נתפסה ע”י האנושות כמהות גברית ומלחמות שטחי האש והקרב היו נחלתם של הגברים בלבד, במקומות אלו יכלו הגברים להביא לידי ביטוי את תכונותיהם הגבריות ובכך לזכות בתהילה, הנשים נתפסו כנשארות מאחור ולא בחזית, שומרות על הבית ועל הילדים בעוד שהגבר יוצא לשדה הקרב.

נוכחות של נשים במסגרות צבאיות סותרות את הערכים כי שדה הקרב הוא מקום לגברים בלבד והצטרפות  נשים במקומות אלו מערערות את גבריות הארגון, ארגון שהצטרפו אליו נשים נחשב כארגון מוחלש העלול לאבד חלק ממאפייניו.

עד מלחמת העולם הראשונה היו מספר נשים בודדות שנטלו חלק בלחימה היו שליטות ומלכות שהובילו את צבאותיהן למלחמה ועד מלחמת העולם הראשונה אישה שרצתה לקחת חלק במלחמה הייתה צריכה לאמץ זהות גברית, להתחפש לבן המין השני ובכך הבטיחה לעצמה כוח, עצמאות ושוויון זכויות.במהלך מלחמת העולם הראשונה, לראשונה בהיסטוריה, ההבדלים בין תפקידים גבריים לנשים קיבלו משמעות חדשה.

בארצות הברית  שהצטרפה למלחמת העולם הראשונה משנת 1917 התגייסו למעלה מ13 אלף נשים לשירות בצי האמריקני , הרוב  המכריע היה לתפקידים פקידותיים, רק שנה מאוחר יותר זכו הנשים לדרגות ולמעמד צבאי שווה לגברים.

בבריטניה  הוקמו גדודי עזר לצבא לנשים וזאת על מנת להפנות את הכוח הגברי לתפקידי מלחמה, הנשים לא שולבו בתפקידי פיקוד אלה ביצעו משימות מנהלתיות בלבד.

ברוסיה,הוקם גדוד נשים שכונה גדוד המוות, גדוד זה היה כל כולו על בסיס שירות נשים, הנשים ששירתו בגדוד זה נשאו נשק, ביצעו אימונים פיזיים קשים מאוד ואף נטלו חלק בשדה הקרב , גדוד זה הוקם ע”י נשים פעילות חברתית ופוליטית.

במהלך מלחמת העולם השנייה לראשונה בהיסטוריה חלק מהצבאות הנהיגו שירות חובה לנשים, רוסיה בריטניה ואף גרמניה הנאצית, שינוי זה הביא לשירות נשים  מלא ופעיל בתוך הצבא לא כיחידות ולא כתחפושות אלה כחלק בלתי נפרד בתוך הצבא.

גרמניה הנאצית שהשקפתה השמרנית הייתה כי תפקיד האישה להישאר בבית ולהיות עקרת בית במשרה מלאה, בשנת 1941 שינתה את עמדתה והחלה לשלב נשים בתעשיית המלחמה.

במהלך המלחמה שירתו כ450 אלף נשים בחילות העזר השונות, לקראת סוף  המלחמה נשים אף שולבו במערך ההגנה האנטי אווירי והיוו כוח משמעותי בו.

בארצות הברית בשנת 1941 הוגשה הצעת חוק להקמת חייל עזר לנשים, עם כניסת ארצות הברית למלחמה עלה הצורך לגייס נשים ובשנת 1942 הוכרז על הקמת חייל עזר לנשים .

בשנת 1943 לאחר ביקורת ציבורית פורק חייל העזר לנשים והוקם חייל נשים כחלק בלתי נפרד מצבא ארצות הברית והמשרתות בו נהנו ממעמד ותנאים שווים לגברים בצבא ארצות הברית.

הנשים בעיקר מלאו תפקידים משרדיים וחלקם אף שירתו מעבר לים בחזית האוקיאנוס השקט, היו נשים ששירתו כטייסות שירות בטייסת נשים וכטייסות ניסוי,דעת הקהל בארצות הברית הייתה עוינת כלפי שירות נשים בצבא ארצות הברית .

בבריטניה מלבד השירות הצבאי שהיה קיים לנשים היה גם מסגרת נוספת של משמר אזרחי שבה שירתו נשים, מסגרת זו היוותה מסגרת חלופית לשירות הצבאי, חייל העזר הנשים הבריטי שהיווה את המשכו של חייל העזר שנוסד במלחמת העולם הראשונה, הוקם בשנית על מנת לשחרר גברים לתפקידי מלחמה.

בשנת 1941 אף הורחבו מגוון התפקידים לנשים והן שולבו בתפקידים מבצעיים שהיוקרתי מבניהם היה שירות בסוללות נגד מטוסים, עד סוף המלחמה שירתו במסגרות השונות של הצבא הבריטי כ 443 אלף נשים . בברית המועצות לאחר שבקרבות הקשים שניהל הצבא הסובייטי מול הגרמנים שבה נהרגו למעלה מ50%  מהגברים שיועדו למלחמה, נוצר מחסור גדול מאוד בכוח האדם ונשים באמצעות חוק גיוס חובה, גויסו ישירות לצבא, נשים אף הועסקו בתפקידים קרביים בהתאם לצרכי הצבא הסובייטי, הן שירתו בכלל התפקידים הקרביים כגון: טייסות מפציצים, חייל שריון, חייל רגלי, חייל הדסה ובסוללות טילים.

יחידות נשים נטלו חלק פעיל במלחמה לצד גברים בהגנה על הערים המרכזיות, בסך הכל שירתו כ 800 אלף נשים בצבא האדום, מתוכם כ 500 אלף בלחימה בחזית, שירות נשים מסוג זה היה תופעה ייחודית לצבא הרוסי, לוחמות אלו שימשו מודל לחיקוי והשראה לנשים רבות בעולם ואף לנשים שהיו חברות בפלמ”ח.[2]

נשים שאפו לקחת חלק בתחום הצבא בטחוני, הן רצו ליטול חלק בהגנה על היישוב, זו הייתה בשבילם חובה להגן על אדמת וחשבו שזה בנוסף יוביל לשיוויון מגדרי בין המינים וזו הייתה מותנית בבחינתן להיות דומות לדגם הגברי, אפשר היה למצוא נשים שהשתתפו בלחימה בארגונים כמו האצ”ל הלח”י, בהגנה ובשומר, הן השתלבו בתפקידים כגון קשריות, היו להן תפקידים מנהליים, תפקידי עזר סעד ורפואה ואף בתפקידי הסברה, נהגות וסיירות, אך מנגד כאשר הצבא הגרמני היה קרוב ביותר להגיע לארץ הארגונים הנשיים היו צריכות להיאבק כדי שיאפשרו להן להתגייס לצבא הבריטי ועד 1944 גיוסן של הנשים עלה ל-5000 בין 30.000 מתנדבים, בסופו של דבר נשים קיבלו תפקידים אשר תומכים לחימה ולא תפקידים מהותיים שיובילו אותן לחזית הלחימה, אלה הן עמדו מאחורי הגבר ועזרו לו להיות המוביל ולזכות בתהילה, נשים היו מהעוזרות והתומכות לחילה בכדי לאפשר לגברים להמשיך במאמץ המלחמתי[3]

נשים בישוב היהודי

נשים בשומר

במהלך העלייה השנייה, החלוצות היו מיעוט ומספרן היה כ-200 נפש בלבד, בין השנים 1909-1920 היו בשומר 23 נשים והן נחלקו לשתי קבוצות, האחת קבוצה שווה זכויות בעלת זכות הצבעה באסיפה והקבוצה השנייה בעלת זכויות פחותות וחסרת זכות הצבעה באסיפת השומר. בקבוצה הראשונה היו בס”ה 6 נשים חברות שוות זכויות שהיו בהחלט מיעוט והשאר היו נלוות וחסרות זכויות שוות.

נשות השומר היו בעלות רקע משפחתי, פוליטי ואידיאולוגי כמו הגברים, חלקן היו אף חברות בקבוצות מהפכניות ברוסיה, נשות השומר היו חלק בלתי נפרד מהמחנה החלוצי של העלייה השנייה, לנשים אלו היה רקע חברתי אידיאולוגי וכלכלי ומניע עלייתן ארצה ושאיפתן ליצור אישה חדשה.

העולם הפטריארכלי במושבות העבריות סירב לקבל את התנהגותן שהייתה זרה להם ולא הבינו את מניעיהן ושאיפתן, נשות השומר ביקשו לשנות את שמן ולעברת אותן כחלק מתדמית האישה העברייה החדשה.

שינוי אף חל בהופעתן החיצונית של נשים שאימצו לעצמן לבוש שהיה נהוג לגברים ואף תספורת קצוצה, הסיבות שבגינן אימצו נשות השומר את זהותן החדשה, היו בכמה היבטים:

  1. ההיבט הביטחוני –  בעקבות מעשה זה יכלו להסוות את נשיותן, הדבר היה נדרש בשל העובדה שהחברה הערבית לא הייתה מורגלת לנשים הנעות בחופשיות .
  2. בגדים אלו של גברים היו נוחים יותר לעבודה ולרכיבה מאשר ללבוש שמלות ולציין כי נשים אלו אף נשאו אקדח ובעקבות כך היו זקוקות למכנסיים ולא לשמלה.
  3. תנאי אקלים ששררו בארץ, לבוש זה התאים יותר לתנאי האקלים החם ובעקבות העבודות שביצעו כמו חריש וקציר היה יותר קל לבצען בבגדי הגבר.
  4. טשטוש הזהות המינית, בעקבות לבישת בגדים אלו, רצו הנשים לנטרל סממני מיניות נשית, למנוע משיכה מינית ולהסתיר את נשיותן .
  5. מסר תרבותי,נשים אלו רצו להעביר מסר שכלל את זהות האישה העברייה החדשה שצמחה בארץ.

הנשים שהצטרפו לשומר נדרשו להיות בעלות חוסן גופני, כמו כן נדרשו לתכונות של אומץ לב, בעלות אידיאולוגיה המתאימה לחברות בארגון השומר, הנשים שזכו להצטרף לארגוני שומר הרגישו התרגשות עצומה בעת קבלתן לארגונים אלו.[4]

דמותה של העברייה החדשה עוצבה ברוח המעבר ומהתיישבות החדשה בארץ והייתה בבחינת פתיחת דף חדש בהיסטוריה היהודית, הגוף הצבאי שהוקם(השומר) היה בעל זהות גברית ברורה ובעל מאפיינים פטריארכאליים המבוססים על סממנים גבריים מובהקים שכללו תוקפנות ,כוח פיזי, אחוות לוחמים ואחיזה בנשק, שיווין זכויות בין נשים לגברים היו חלק מהאידיאולוגיה של חברי הארגון אך שילובן כחלק מאנשי הארגון נמנעו זאת מחשש לפגיעה בתדמית הארגון למרות הקפדה על שיווין זכויות בין חברי הארגון.

במושבה הגלילית התפתחה מציאות חדשה שיצרה אשליה על שיתוף האישה בכלל המשימות ובכללן שיתופה במשימת השמירה, החלוצה העברייה לקחה חלק פעיל בעבודת השדה שהייתה נחלתם שלהגברים עבודה זו כללה חרישה קצירה ונשיאה שקי תבואה כבדים והעמסתם על עגלות ופעילות צבאית שדרשה כוח פיזי ויכולת לחימה ובכך קיוותה השומרת העברייה לחולל שינוי מגדרי לשמור כגבר לעבוד כגבר ולהתלבש כגבר.

הנשים שקיוו לחולל שינוי מהפכני זה היו מעטות והן נתקלו בהתנגדות מצד אנשי הישוב לדעותיהן והתנהגותן ובכללן ללבוש בגדי גבר, השומרת כאשת שומר הייתה דמות מסורתית עקרת בית המגדלת ושומרת על הילדים בעוד הגבר יצא למשימותיו השונות, האישה הייתה מעצבת את חייה בהתאם לצרכיו של הגבר, הנשים היו מודרות משמירה מאספות החברים וסודות הארגון למעט בודדות הנשים לא הובאו בסוד העניינים של הארגון.

הכאב על אי שיתופן באופן מלא היה גדול ומצב זה הביא את הנשים בשנת 1915 בדרישה והגשת תביעה לשיתופן באופן מלא באספות דרישה זו אף חזרה ועלתה בשנת 1918 ומכאן אנו למדים כי הדרישה הראשונית לא התקבלה.

ההסבר לעיצוב דמות מסורתי ופסיבית לאשת השומר נעוץ באופי הגברי המובהק של החברה בארגון השומר. החברה הייתה בעלת היבט מהפכני מובהק שכלל טיפוח זהות של שומר בעל כוח פיזי רב יכולת צבאית והכפפת מוחלטת של החיים הפרטיים של הפרט לטובת הכלל ולצידו האישה שסייעה לו לממש חזון זה, ע”מ שהארגון יצליח על נשים היה לתמוך מאחור בגברים חברי הארגון ולתת להם שקט על מנת שיקדמו את רעיונותיהם שלשם כך הקימו את הארגון, ובנוסף לכך גם שמירה על טקס החתונה הדתי הנציח את מעמדה המסורתי של האישה הנשארת בבית לטפל בענייניו בעוד הגבר יוצא לטפל בנושאי הארגון והגשמת יעדיו ולפיכך הצלחת השומר הייתה תלויה בתמיכת השומרת שהוטלה עליה העבודה השחורה שמאחורי הקלעים בעוד הגבר זכה לתהילה והאדרה.

הנשים שנשארו מאחור דאגו לדור ההמשך ולקחו חלק בחינוך הילדים לשמירה ולהגנה, הייתה זו דמות דואלית של האישה העברייה החדשה מצד אחד אישה המבקשת ליצור חברה חדשה בה היא לוקחת חלק פעיל בארגון יוצאת לעבודות השדה ומשתתפת במשימות השמירה השונות ומצד שני דואגת לביתה לחינוך ילדיה ומחזיקה בגישה שמרנית בה היא דואגת לדמות האישה המסורתית שבה להבטיח שמירה על הדמות המהפכנית, ניגודיות זו מאפיינת את דמות השומרת ומהווה את דמות הרבת הפנים של האישה בישוב החדש[5]

נשים בהגנה

בארגון ההגנה, מספרן של  הנשים היה שונה ממספר הגברים,  כ 550 נשים מתוך 3000 גברים בארגון. בשנת 1924 אושרה חוקה אשר קבעה כי כל יהודי ויהודייה יכולים להתקבל לארגון כל עוד הם מעל גיל 17, כעבור 3 שנים החוק השתנה והוחלט כי נשים מעל גיל 20 יוכלו להתקבל לארגון, אותן נשים הוגדרו בתפקידן כמגישות עזרה ראשונה,הן היו מבריחות נשק דרך בגדיהן, הנשים היו אמיצות ומסורות ואף הקריבו את עצמן למען הארגון. במהלך מאורעות אוגוסט 1929 נשים באו לידי ביטוי בעיקר בהכנת מזון עבור כוחות הלוחמים רק במקרים בודדים בלבד הנשים נטלו חלק פעיל בלחימה. בעקבות תקריות הדמים שפרצה בשנת 1936 נפתחה זווית שונה שבה הוחלט להכשיר את הנשים לתפקידים ביטחוניים.[6]

היו כמה מאות נשים שהיו בצבא הבריטי ומעבר לכך שירתו במקביל בארגון ההגנה, הפעולות אותן ביצעו היו דוגמא לנאמנות ופעולות מרחיקות לכת שנרשמו בדפי ההיסטוריה וזאת על מנת להגיע לשחרור לאומי, בהיסטוריה היו נשים שנלחמו כנגד שחרור מדינתן מכובש זר, אך לא היו נשים שהיו כחלק מצבא סדיר ובו בעת לחמו בארגון מחתרתי כדי לסלק את הכובש, חברות הארגון המגויסות היו בצומת דרכים בין הצבא הבריטי אליו נשבעו ולארגון ההגנה שאליו השתייכו, חברות ההגנה היו במאבק מול הפיקוד על זכותן למלא תפקידים בליבת הפעילות, אותן חיילות רצו לשרת מחוץ לגבולות הארץ, דבר שנתן להן אפשרות למלא תפקידים מורכבים וסודיים והן קיוו שבזכות הידע והניסיון שרכשו יכלו לנצל זאת לפעולות למאבק להקמת המדינה.

אותן נשים שביצעו תפקיד כפול (חברות בארגון מחתרתי ושירות בצבא הבריטי), לקחו סיכון אישי רב ביותר, חברות ההגנה התייחסו למשימות שהוטלו עליהן בחרדת קודש.

שנתיים לאחר מלחמת העולם השנייה הורתה ההגנה לחבריה להתגייס לצבא הבריטי בעוד שלגברים היה עידוד מפורש להתגייס לצבא, העמדה של הארגון לגבי גיוס נשים לא היתה חד משמעית, היה חשש שרמת המוסר של אותן נשים תפגע וכן דילמה לגבי נחיצותן של נשים במאבק ביישובי הארץ, חוסר ההחלטה בארגון לגבי גיוס נשים גרם לתסכול בקרב הנשים שרצו להתגייס והן ביקשו מדיניות ברורה מקרב הארגון.

היו חברות רבות בהגנה ששללו על הסף את גיוס הנשים לצבא הבריטי, ניתן לציין דוגמא את גדוד החברות בתל אביב שלא נעשו בו פעולות לעידוד גיוס לצבא ורק חברות בודדות התגייסו, הן טענו כי מקום הנשים הוא בהגנה ובפלמ”ח ולא בצבא הבריטי, היו מפקדות שונות בהגנה ברחבי הארץ שגם התנגדו לגיוס נשים לצבא הבריטי, הסיבות היו:

  • לא רצו שאנשי המחתרת יהיו במדים
  • עצם לקיחת המפקדות בארגון ההגנה לצבא יפגע באופן קשה במערך הנשים בארגון.

בסופו של דבר, התגייסו פחות מ10 אחוז מכלל חברות הארגון לצבא, עלה טיעון כי חברות ההגנה מעוניינות להתגייס לצבא בשל התחושה של קיפוח בהגנה, יצחק טבנקין מראשי ארגון ההגנה, התייחס לנושא וטען שיש להבטיח את מקומה של האישה בהגנה על הארץ, על עצמה וכבודה וכי יש לתת לנשים את מקומן בארגון על פי כשרונן ויכולתן.

חברות ההגנה היו הראשונות שנקראו לגיוס, בינואר 1942 נפתח מחנה האימונים הראשון ולפניו ארגן ההגנה קורס הכנה למועמדות הגיוס, מפקדי ההגנה חששו בקשר להתנהלות המגוייסות ורצו לפקח שמסירותן לא תיפגע, עצם גיוסן לא הוצג כהחלטה אישית, אלה כשליחות מטעם הארגון, הובהר למגויסות כי מרות הארגון קודמת למרות הפיקוד הבריטי, ניתן להגיד שחברות ההגנה הפנימו את המסר, שכן אחדות מהן הורחקו מהשירות הצבאי בחשד לפעילות במסגרת ההגנה, אותן נשים שגויסו לקורס הראשון היו אחראיות לעצב את דמותה המוסרית של החיילת היהודית בצבא הבריטי, הן נדרשו לשמור על הכבוד הלאומי, משימה שגברים לא נדרשו לה, הן ראו בתפקידן גם בפיקוח על מגויסות אחרות בשמירת הגבולות המוסריים כגון מניעת נשואי תערובת.[7]

נשים באצ”ל ובלח”י

ארגון האצ”ל (ארגון צבאי לאומי)

הלח”י ( לוחמי חירות ישראל)

לצד ארגון ההגנה, פעלו בשנות השלושים והארבעים ארגוני  הפורשים שהם האצ”ל והלח”י, ארגוני אלו היו מחתרות שהשתייכו למחנה הרביזיוניסטי, הכינוי פורשים התקבל בשל העובדה כי ארגונים אלו לא קיבלו את מרות המוסדות הלאומיים הנבחרים.

הלח”י הוקם עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הנשים בארגון עסקו בעיקר בהפצת חומרי תעמולה, הברחת נשק ומכשירים, הן הצטרפו לארגון תוך כדי שירותן בצבא הבריטי, גיוסן היה על מנת לעזור להם להלחם מול גרמניה וזאת לטובת העם היהודי, לא בדומה להגנה הלח”י לא עודד את חברי הארגון  להתגייס לצבא הבריטי מאחר והם היו ארגוני מחתרת, ההערכה הייתה שכ8 נשים בסך הכל התגייסו לצבא הבריטי וששירתו בד בבד בלח”י.

באצ”ל נטלו נשים חלק בקורסי מפקדים ומילאו תפקידי פיקוד שונים ונשאו באחריות לתחומים מרכזיים, החברות בארגון היו שותפות מלאות לפעילות צבאית וחלקן אף נתפסו על ידי הבריטים בזמן פעילות ונשלחו למאסר, החברים והחברות בארגונים אלו היו ברובן ממוצא לא אשכנזי באופן ניכר ביחס לחברים בהגנה, בארגונים אלו האצל והלחי מצאו הנשים נכונות רבה יותר למימוש שאיפותיהן, בשל העובדה כי הארגונים היו קטנים יחסית, הצטרפות הנשים אליהן מעבה אותן, מחזקת אותן ובמקביל מתחזקות גם הנשים בארגון ומתעצמות.[8]

בארגונים המחתרתיים שהתקיימו בראשית המאה ה20 הנשים כהרגלן הודרו מפעילויות גבריות, נשים בודדות שהצליחו להשתתף בארגונים הללו מצאו להן תפקידים שייעדו אותן לאופי הנשי כגון תפקידי עזר – איסוף מודיעין, עזרה רפואית, קשריות, תפירה, כביסה, בישול וטיפול בתחמושת.

האצ”ל והלחי נוסדו בעקבות הזרם הרביזיוניסטי  שאליו השתייכו , היה להם מאבקים  על העמדות במסגרת הציונית , כמעט ולא הורגשו הבדלים בין גברים לנשים ונשים רובן נישאו לחברי הקבוצה  וכך שינו את  הסטאטוס החברתי שלהן וזה איפשר להן חופש פעולה בחברה המסורתית.

הנשים באצ”ל היו כ 15 אחוז, בנוסף היו גם נציגות בודדות של נשים בתפקידים בכירים יותר.

בניגוד לקבוצות צבאיות אחרות הלח”י היה ארגון מיוחד במבנה שלו מאחר והוא פעל בדרכים שונות במדרג הפיקודי שלו, אחוז הנשים בארגון היה 7.19 אחוז, בארגון זה ציפו מהנשים להתנהג בהתאם לגברים ולקחת על עצמן את אותם התפקידים של הגברים וזאת על פי בחינת כושרן הפיזי והרוחני והן היו צריכות להוכיח את עצמן ודרשו מהן להיות מסורות ולהקריב את עצמן למען הארגון בשווה לחברי הארגון. הנשים פעלו בתחומי המינהלה, החינוך, הארגון של המחתרת, הדבקת כרזות, הדפסה והפצת חומרי הסברה, תצפיות ומעקבים. בארגון האצ”ל בנוסף היה להן תפקיד כמקשרת המעבירה מסרים. נשות הלח”י השתוקקו לקחת חלק גדול ופעיל יותר בלחימה  והן נאבקו על מקומן זכותן והשתתפותן בפעולות צבאיות בדומה לחבריהם הגבריים בארגון.[9]

נשים בפלמ”ח

עם החשש מפלישת הגרמנים לארץ ישראל  במלחמת העולם השנייה הוקם בשנת 1941 ע”י הבריטים ארגון הפלמ”ח (פלוגות מחץ).

עם הקמת הפלמ”ח עמד שיעור המתנדבות לארגון על כעשרה אחוז, בשנת 1944 עלה מספרן לשלושים אחוז עד כאלף חברות מתוך ששת אלפי מגויסות פלמ”ח משנת 1948, רק מעטות מהמשרתות בארגון שימשו בתפקידים פיקודיים ותפקידים יוקרתיים, הנשים בפלמ”ח עסקו במגוון תפקידים: מבצעיים הכוללים לחימה, מקצועיים בתחום הקשר רווחה ואפסנאות, פקידות, מזכירות ושלישות הדרכה.

הנשים שבחרו להתנדב בארגון נתקלו בשורה של אתגרים, נשים אלו היו צריכות להפגין נחישות רבה על מנת להוכיח כי הן ראויות לשמש כחברות בארגון, האימונים ותנאי השירות היו קשים מאוד והמתנדבות נאלצו להתמודד עם עומס גופני ועומס נפשי.

נשים אלו חשו ביחס מנוכר כלפיהן וזאת עקב ערעור המעמד המסורתי  בין הגבר לאישה שהיה נהוג בחברה השמרנית בישוב.

אנשי הישוב לא עודדו נשים לפרוץ גבולות וציפו מהן כי ינהגו בהתאם למגדרן, למרות כל האמור לעיל, ארגון הפלמ”ח חרט על דגלו את עקרון השוויון בין המינים.

הצורך לשחרר גברים לפעולות צבאיות קידם את שילובן של הנשים בכוחות הצבאיים בישוב, בעקבות צורך זה קמה הכשרה צבאית לנשים ותפקידה היה להוסיף כוח אדם בתנאי מחסור.

הכשרת חברות הארגון לתפקידי פיקוד לא כיוונה שנשים יפקדו על גברים בשדה הקרב או לחלופין לקדם שיווין בין מגדרי בין משרתי הארגון וכעובדה אנו רואים כי לא ניתנה הזדמנות לנשים לפקד בשדה הקרב.

המניעים להצטרפותן של הנשים לארגון זה מעבר לחתירה לשיווין בין המינים היו מניעים אידיאולוגיים ולאומיים, מניעים אישיים על מנת להשתחרר מעול הבית והמשפחה ומניעי עצמה והגשמה עצמית, הם גם לא האמינו בהן וביכולתן, הם ראו בגיוס נשים הפרעה בשגרת האימונים וראו בהן כפגיעה באיכות ובמקצועיות היחידה.

למצטרפות לארגון מטעמי שיווין נכונה אכזבה בעקבות הדרתן של הנשים ומאי שיתופן במלחמות, מעטות בלבד לחמו בפועל.

עם פרוץ מלחמת העצמאות פונו הנשים מהחזית ועוברו לעורף למרות ניסיונן הקרבי הקודם.[10]

השתתפותן של נשים בארגונים הלוחמים ובכללם בפלמ”ח בשנות המאבק, יצרו תחושה של הישג משותף והקרבה משותפת, בנוסף לכך, הייתה הרגשה כי שיתוף הנשים הוא נושא שאין לוותר עליו בשל המאבק לשיווין בין המינים, אחד המודלים לשירות שהוצג לשירות שוויוני היה השירות של נשים בפלמ”ח ופעולותיהן לפני המלחמה ובמהלכה, העובדה שבנות שירתו בפלמ”ח והתרומה שתרמו למאמץ המלחמתי הביא להחלטה לדבר שירות חובה לבנות בצה”ל, רבים היו סיפורי הלוחמות בארגון הפלמ”ח שלקחו חלק פעיל במלחמת העצמאות תוך שהלוחמות מפנות פצועים, מלוות שיירות משנעות כוחות עם שימוש במכשיר קשר וכלי נשק על השכם, סיפורים אלו היוו מורשת קרב לדור שבא לאחריהן. עד מלחמת העולם השנייה התופעה של שילוב נשים בתחום  ההגנה והלחימה הייתה בהיקף מצומצם, מפנה מרשים בהיקף השתתפות נשים במסגרות צבאיות התרחש עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עם התנדבות לצבא הבריטי ולאחר מכן לפלמ”ח.[11]

בשנת 1941 הורה יצחק שדה למפקדי הפלוגות להתחיל בגיוס נשים בפלמ”ח, הפקודה בוצעה רק שנה לאחר מכן בשל החשש שנשים לא יוכלו להשתלב בתפקידי לחימה והגיוס שלהן יהווה בעיה, בהתחלה התגייסו בודדות אך בגל הגיוס השלישי חל גידול במספר הנשים המתגייסות עד כי שבשנת 1942 המטכ”ל הורה להגדיל את מספרן. המתגייסות לפלמ”ח ראו את עצמן כפרט המתגייס עם מוטיבציה אישית ולא כחלק מציבור נשים גדול בעל מטרות אידיאולוגיות לשילוב ושוויון נשים במסגרות צבאיות. בתחילת גיוסן היו הכשרות משותפות לגברים ונשים אך לאחר שנוצר נזק גופני לנשים הופרדו האימונים, ההבדלים הגופניים הביאו להפניית הנשים לתפקידי עורף ותפקידי נשים מסורתיים כמו בישול, טיפול בחולים, עבודות משרדיות, רפואה וכו’, רק בודדות יועדו לתפקידים קרביים ובמקרים רבים המפקדים בשטח הם שקבעו אם הנשים יצאו לקרב. נשים שולבו בתפקידים מחתרתיים בהם היו זקוקים לאישה שלא תעורר חשד ובכך פעלו לשתף את החברות בפלמ”ח בתפקידים משמעותיים, כשפרצו הקרבות הלוחמות הוסטו מן החזית כנראה בעקבות יוזמה מקומית של המפקדים בשטח שחששו כי הערבים יתעללו בנשים ובגופותיהן, נושא נפילת נשים בשבי עלה בדיונים בנושא שיתוף נשים בקרב.

בשנת 1948 שיעור הבנות הקרביות עמד על 20 אחוז מתוך מצבה של 3977 לוחמים, כלומר 800 לוחמות בעוד שבן גוריון בשנת 1948 קבע כי שיעורן של האלמנות הקרביות לא יעלה על 10 אחוזים מהמצבה, בעקבות כך ויתר הפלמ”ח על רוב הבנות המגויסות בעלות רקע קרבי לטובת גיוס לוחמים.[12]

 

 

שילוב הנשים היהודיות בצבא הבריטי ATS

במהלך מלחמת העולם השנייה, לפני הקמת מדינת ישראל מתואר בספרי ההיסטוריה על נשים מהיישוב היהודי כאשר אותם נשים נשאו נשק ונשאו בנטל הלחימה כחלק מהכוחות הבריטיים, נשים אלו שירתו במערך מלחמת העולם השנייה ככוח עזר בצבא הבריטי (ATS)

בספר ההיסטוריה נבחנת החשיבות של השירות הצבאי הנשי בכמה היבטים:

  • עבור הנשים עצמן .
  • עבור היישוב היהודי.
  • עבור מעמד האישה וקידומו באותה התקופה.

עולה השאלה האם השירות של הנשים בצבא הבריטי היה כחלק מנסיון לקדם שיוויון מגדרי או שגיוסן התרחש רק בשל למלא את הצורך המבצעי והחוסרים שהיו באותה התקופה.

ענת גרניט הכהן עונה במאמרה על שאלה זו באמצעות שלושה חלקים,

החלק הראשון מתאר את יוזמת הגיוס, החלק השני מתאר את השירות הצבאי עצמו ואילו החלק השלישי מתאר את פירוק השירות לאחר שתם בו הצורך .

שירות הנשים בצבא הבריטי זכה להתעלמות במאמרים ובספרי ההיסטוריה וזאת במודע או שלא במודע .

בשנת 1964 מתפרסם ספר הנקרא בנות חייל שבו מתואר סיפור האישי של הנשים היהודיות ששירתו בצבא הבריטי, ספר זה היווה מקור לאבן שואבת לענת גרניט הכהן בכתיבת מאמרה.

המקום של שירות הנשים בצבא הבריטי נדחק למקום שולי משום שהרעיון בקיום שירות נשים זה בצבא הבריטי היה מראשיתו יוזמה נשית.

היו ארגוני נשים ששמו להם יעד לגייס נשים לשירות צבאי, מועצת הארגון מעבר לעובדה שרצו לראות נשים הלוקחות חלק בצבא רצו להגדיל בציבור את התמיכה ברעיון זה ביחד עם שילוב הנשים בשוק העבודה, דילמה שהייתה בארגון זה עסקה בשאלה, האם קידום האינטרסים של נשים צריך להיות בראש סדר העדיפויות או שמא האינטרסים של התנועה צריך להיות בראש סדר העדיפויות .

המתנגדים לרעיון גיוס הנשים היו מודאגים מירידה בכבוד הנשים היהודיות, מי שעמדה בראש ההתנגדות הייתה רחל כצנלסון שזר, רחל טענה כי שילוב נשים במאבק מזוין ועצם ההתגייסות לצבא לא ישפיע בקידום מעמד האישה.

עמדות נוספות היו של בכירי היישוב היהודי כמו יצחק טבנקין שהתנגד אף הוא לשירות נשים בצבא הבריטי והתנגדותו לא נבעה מסיבות דתיות, מנגד סברו רבים כי גיוס הנשים הוא צו השעה והכרחי.

התומכים צידדו בעובדה כי יש תקדים לדבר ותיעוד כי במלחמת העולם הראשונה נשים יהודיות שולבו בשירות הצבא הבריטי, ענת גרניט הכהן במחקרה מתבססת מציינת ונשענת על שתי דמויות מרכזיות שהן הדסה סמואל יו”ר ההסתדרות הציונית הבינלאומית לנשים, אישה זו הייתה תומכת נלהבת בגיוסן של נשים יהודיות לצבא הבריטי.

הדמות השנייה,הייתה אודרי צ’יטי מפקדת בצבא הבריטי,ענת גרניט הכהן בחרה לפתוח בתיאור המראה של כל אחת מהדמויות ולא בתכונות האופי או בהישגים של אותה אישה, במאמרה מתארת את אודרי צ’יטי כאישה מרשימה שהשקפתה על הציונות ועל שירות הנשים בצבא הבריטי הייתה מורכבת מאוד,ספר זה מספק פרטים סטטיסטים רבים שכוללים את מספר הנשים המתגייסות, המשימות בהן לקחו חלק, המאפיינים של אותן נשים וההשקפה הפוליטית שהייתה להם.

בעיון במאמר עולה כי, חלק מהנשים המגויסות היה כפול מהגיל הנהוג לגוס שהוא גיל 18 וכלל מספר חסר תקדים של נשים שהיו אמהות לילדים צעירים, התפקידים שאותם נשים איישו בצבא הבריטי ברובם היו תפקידים נשיים קלאסיים כגון: אחיות ובישול, התפקידים הנחשקים יותר היו נהגות משאיות ואמבולנסים שתפקידים אלו נחשבו כתפקידים גבריים, נשים אלו הבליטו ונתנו תשומת לב יתרה לאחסון תוכנותיהן הנשיות וזאת בתקווה לנטרל את האיום על חלוקת התפקידים המסורתית בין הגברים לנשים.

שירות הנשים בצה”ל מתבסס על המודל שהיה בצבא הבריטי, המפקדות הראשונות של חייל הנשים שימשו כקצינות בצבא הבריטי, המסקנה שעלתה על ידי הכותבת היא שעצם שילובן של הנשים בצבא הבריטי לא קידם את השוויון המגדרי אלה בא כדי לענות על אותן צרכים שהיו באותה התקופה.

מחקר זה מביא אותנו לשאול האם שילוב הנשים בצבא הבריטי וההישגים אותם השיגו הביא לשינוי במעמדן החברתי או שמעמדן נשאר זהה. [13]

בשנת 1941 החלו הבריטים להשתמש בנשים בצבא הבריטי ATS וביחידות מוגנות שחייליהן היו מוגנים מפני נפילה בשבי ובשל כך ניתן היה לעקוב אחרי תנאי השירות של הנשים ולכן לשחרר גברים ששירתו ביחידות המגנות ללחימה באירופה, בוצע ניסוי למדוד את יעילות הנשים ביחידות המוגנות והתוצאות היו חיוביות, בשל התוצאות החיוביות רצו לעלות שלב בניסוי שילוב הנשים בלחימה וגייסו לניסוי נשים שכבר התנדבו בעבר לשירות צבאי ובשל כך פנו לארגון הנשים האמריקאי הרשמי שהיה באותה התקופה ונקרא חייל צבא עזר לנשים .

בניסוי השתתפו 374 משתתפים ו 21 קצינים, במהלך הניסוי הוכשרו ביחידה הצבאית בוושינגטון על סוללות נ.מ. כחלק מחטיבת התותחנים והנשים הפגינו מסירות יוצאת דופן, יכולות קוגניטיביות טובות וכן יכולת קליטה לבעיות תחזוקה ומידע טכני, עורך הניסוי המליץ אף בעתיד כי ניתן לקצר את תהליך ההכשרה לנשים המתגייסות בניגוד לסטריאוטיפ הקיים כי נשים הן חלשות פיזית בכדי לבצע עבודת לחימה,עורך הניסוי הגיע למסקנה כי נשים עמדו בתנאים הפיזיים, אינטלקטואליים והפסיכולוגיים שהיו במשימה זו.

עוד דווח כי הנשים נמצאו עדיפות ביעילותן, מסקנה נוספת היא כי ביצוע משימות שחוזרות על עצמן בוצעו בצורה טובה יותר מאשר הגברים, מסקנה נוספת הייתה כי ניתן להחליף 60%  מהתפקידים לתפקידי נשים, עורך הניסוי היה מודאג משערוריות אפשריות שהיו יכולות להתרחש וזאת עקב עבודה בסמיכות של הגברים לצד הנשים.

מתוצאות הניסוי העלה כי לא הייתה הטרדה מינית ואילו הוא מצא כי קיימת הבנה והערכה הדדית, את תוצאות הניסוי קיבל האלוף הצבאי בוושינגטון והוא התלהב מתוצאותיו.

האלוף שהיה כ”כ גאה ביחידה המעורבת ביקש להמשיך בניסוי ולהגדיל את מס’ המשתתפים, האלוף ביקש מהמרשל בוושינגטון והמרשל נאלץ לבחור אם להגדיל את מס’ הנשים והדילמה שעמדה לפניו הייתה על תגובתם של חברי הקונגרס שהיו שמרנים בדעותיהן שמלכתחילה לא אהבו את הניסוי בנשים – האם הציבור האמריקני הרחב התנגד או יתמוך, האם בעקבות כך נשים יפסיקו להתנדב או לחלופין החיילים הגברים יגיבו לטובה או לרעה ואם יאשר את הניסוי יהיה צריך לשתף את הציבור הרחב בקיומו, היועמ”ש לממשלה מסרה כי צריך לשנות את החקיקה הקיימת, עובדיו של המרשל המליצו לו לסיים את הניסוי באופן מיידי וזאת בשל התוצאה המוחלטת של הניסוי. הוא טען כי ניתן להשתמש בחייל הנשים ביעילות רבה בתפקידים רבים ואחרים שיש להם דרישה ולכן הצבא זקוק לנשים אלו.

בשנת 1942 גילה מרשל כי הקונגרס האמריקאי חוקק חוק שיאסור על נשים לשרת מעבר לים, המרשל הביא בפני הקונגרס הצעה להעביר את מעמד האישה ממעמד עזר למעמד צבאי מלא, הוא רצה שהנשים ילחמו אף מעבר לים.

בסופו של דבר חוקק הקונגרס האמריקאי ב -28.6.1943 כי הנשים ישרתו מעבר לים אך עם מגבלות חדשות ורבות שמונעות מהצבא להשתמש בכוח הנשים, גנרל ריינולדס ראש חטיבת כוח העזר סיכם את הנושא בכך שאמר כי הוא לא מאמין שדעת הקהל מוכנה לקבל את השימוש של הנשים בשטח.

המרשל קיבל את ההחלטה וסיים את הניסוי והורה לשמור על סודיות תוצאותיו ובכך התווה את הקו המגדרי באמריקה.[14]

בשלהי מלחמת העולם הראשונה, כאשר הצעירים שאפו להתנדב לצבא הבריטי, מטרתם הייתה להשתתף בשחרורה של הארץ וליצור מקום בטוח עבור היהודים וזאת באמצעות קבוצה צבאית קטנה ויהודית.

הייעוד שחזה סמילנסקי איש העלייה הראשונה שהיה לראשי התאחדות האיכרים היה לסייע ביישומה של הצהרת בלפור ועוד לשמש כערך חינוכי לדורות, מתוך כך נשים החלו לתבוע את זכותן להתנדב לגדוד העברי, במרוצת מלחמת העולם הראשונה עוד ועוד נשים נאבקו להראות את הפטריוטיות שבהן למען העם שלהן, הייתה להן התרגשות רבה להיות חלק מהמאבק למען זכותן להתנדב והיא גברה במשך שנות המלחמה, נשים החלו להתנדב ולקחת חלק בעבודות השייכות בעיקר למין הגברי, הן החלו ליצור כלי נשק ותחמושות בבתי חרושת, עסקו בחלוקת דואר ובחקלאות עבודת כפיים ובנוסף הנשים שירתו בבתי חולים כאחיות ואף קרבתם הייתה בקו החזית, מילאו תפקידים לסיוע בצבאות בתחומי קשר,תובלה, בישול, מזון,פקידות ולוגיסטיקה וזאת בכדי לתת לגברים את האפשרות להלחם בחזית הקרב, הן התאמצו והפגינו את תרומתן ועזרתן למאמץ הלאומי על מנת להוכיח את ההגשמה הלאומית של ארצותיהן.

מלבד הרצון להתנדב למען שחרורה של הארץ, הנשים היו גם בקרניות והרפתקניות והיה להן גם אילוצי פרנסה שהוביל אותן להצטרף אל שורת המתנדבים. יחד עם זאת בכדי להכיר בתרומתן של הנשים הן היו צריכות להוכיח  שהן מוכנות להקריב את משפחתן למען המולדת וזאת כדי להיחשב אזרחית  מן המניין. [15]

 

 

יוזמת הגיוס

בעת מלחמת העולם השנייה שירתו בצבא הבריטי כ- 30 אלף מתנדבים יהודים שחלקם היו גם פעילים בארגון ההגנה שהיה אז ארגון חשאי וחלקן היו נשים.

בתחילת השירות היו יחידות עבריות שהם היו יחידות מעורבות שבהם היו גם ערבים וגם יהודים יחד שתפקידם העיקרי היה פלוגות הנדסה, הובלה וחיל רגלים.

במשך הזמן הפלוגות הללו הופרדו ליחידות של יהודים בנפרד ויחידות של ערבים בנפרד  ובזמן מאוחר יותר, ככל שהמלחמה נמשכה, הפכו הגדודים לחטיבה אחת שנקראת “הבריגאדה” שנעשתה לחטיבה עברית  בתוך המסגרת הצבאית הבריטית שהייתה בעלת  פיקוד יהודי וסגל יהודי, שפה עברית , דגל והמנון ואף סמלים יהודיים.

היו גם יחידות נשים אך הן היו שוליות מאוד מאחר והמושג “יחידה עברית” אינה התאימה לרוח הגברית של הלוחמים. 

בתקופת מלחמת העולם השנייה, הבריטים היו השליטים של ארץ ישראל והם אלו שהיו אחראים לביטחון המדינה מפני בעיות ואויבים חיצוניים ולשם כך הם ביקשו את גיוסם של האזרחים ששוכנים במדינה להושיט יד למאמץ המלחמתי, עקב ההתקדמות הגרמנים והאיום שנשקף ליהודים באותה העת, עד סוף 1942 הצבא הבריטי מנה 80% מכלל האוכלוסייה ביישוב היהודי בארץ ישראל ולא מתוך חובת גיוס אלה מתוך רצון של התנדבות.

בתחילתו של מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 הקימה הסוכנות היהודית מפקדה שבה החלו לגייס מתנדבים ומתנדבות, אולם רק 60-70 אלף איש התקבלו ושירתו ביחידות במשטרה בפלמ”ח ובהגנה.

חשוב לציין כי ההגנה היה ארגון מחתרתי שפעל בחשאיות ללא ידיעת הצבא הבריטי.

מי שעסק בבניית כוח המגן של היישוב היהודי בארץ ישראל וכל רצונו היה להקים צבא יהודי חזק בזכות עצמו ולא כיחידה תחת הצבא הבריטי, לארגון ההגנה היה עוד מטרה שהוא להיות חלק בלתי נפרד משמירה על המדינה מול הנאצים שכל מרצם היה להשמיד את היהודים.

התנדבות היהודים לצבא הבריטי רק תרמה להקמת מדינה עצמאית ולהקים צבא בעל גרעין עברי .

משנת 1942 הייתה היענות רבה לגיוס נשים בצבא הבריטי ואף נפתחו עבורן אפשרויות להתגייס לחייל העזר ATS ולאחר מכן לחייל האוויר WAAF [16]

בתקופת מלחמת העולם השנייה הדבר החשוב ביותר שהיה להנהגת הישוב היהודי הינו הכוח הצבאי יהודי שהיה אמור להגן ולשמור על עתידו של היישוב היהודי בארץ ישראל, כשאר הגיעו השמועות כי הגרמנים בדרכם להשמיד את  יהודי אירופה, התחילו קריאות לגיוס הגברים היהודים לצבא הבריטי וזאת על מנת שייקחו חלק במאמץ המלחמתי מול הגרמנים.

בתחילה הבריטים פיזרו את כל הלוחמים ביחידות שונות והן נקראו על ידי הצבא הבריטי כמתנדבי היישוב “כפלסטינאים” מאחר והן לא גובשו לידי יחידה יהודית אחת.

היהודים בכל כוחם ומרצם נלחמו על מנת להגן ולשמור על הזהות היהודית של המגויסים לצבא הבריטי וזאת לאחר מאבק נוקשה וחסר פשרות להשגת מטרתם בעזרת שמירה על הסמל והדגל והשפה העברית. כאשר על סמל ה”דג’ימנט הארץ ישראלי” שעליו היה כתוב “פלסטין” ב3 שפות ערבית עברית ואנגלית אשר הושלך בבוז על ידי החיילים היהודים בטקס שנערך בשנת 1942  שבעקבותיו נעצרו חיילים יהודיים ונשלחו למאסר.

על אף ולמרות שלא היה ניתן להציג סמלים יהודיים, הלוחמים הצליחו להציג את זהותם היהודית בדרכים חלופיות ומתוחכמות כגון: עיטור כלי רכב בסמל מגן דוד, צוירו בכרטיסי ברכה אשר היו מיועדים לראש השנה סמלי יהדות – מגן דוד וסמלים המייצגים את היחידות הצבאיות, הם שמרו במידה רבה על השפה העברית ואף דאגו לתרגום פקודות לשפה העברית עד כמה שניתן, הם דאגו להוציא עיתון בשפה העברית שהיה נקרא הביטאון החייל העברי, הם ערכו מסיבות וערבי שבת  על מנת לשמור על זהותם היהודית[17]

ATS היינו חייל העזר לנשים בצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה.

Auxiliary Territorial Service

דצמבר 1941 זוהי השנה שבה נולדה ההחלטה על גיוס נשים על פי חוק יוזמת הגיוס לנשים הייתה מאבקה של הדסה סמואל יו”ר מועצת ארגוני הנשים, מועצת ארגוני הנשים בראשות הדסה סמואל נוסד בשנת 1936 עם פרוץ המאורעות, ארגוני הנשים שמו להן למטרה לפעול למען שיתוף מלא של נשים בכל הפעולות, הן בשטחים פוליטיים והן בציבורי, הן ייצגו נשים עבריות שפעלו בארץ, המאורעות שאירעו גרמו להקמת הגוף בראשות הדסה סמואל על מנת להיאבק למען נושאים כלל נשיים כעבור שנים של פעולות למען למען נשות היישוב יו”ר הארגון הדסה סמואל החליטה שיש לדרוש את זכותן של הנשים ביישוב להתגייס לצבא הבריטי על מנת לקחת חלק בשותפות למאמץ המלחמתי והיא האמינה כי זה יוביל לפתחו של שוויון שאליו היא קיוותה, הדסה פנתה בשנת 1941 למפקד הצבא הבריטי בפנייה לשיתוף נשות היישוב לגיוס נשים, הדסה הייתה אישה חזקה, דעתנית ושאפתנית שהייתה נחושה בדעתה ובמטרתה להוביל את הארגון לצמרת, היא נתקלה ביריבה שהייתה קצינה בריטית (צ’יטי) שלא הייתה מוכנה לקבל הפרעות במשימתה להקים את חייל העזר לנשים, היה ביניהן מאבק וכוחניות בשליטה מאחר וצ’יטי פחדה שהדסה תגנוב לה את ההצגה ותשתלט על ה-ATS, הדסה הייתה מאוד מוערכת למרות שלא התגייסה בפועל לצבא הבריטי, אך היא קיבלה דרגת קצין שדה והתייחסו אליה כאחת המפקדות וכאשר ביקרה את המגויסות היא נהגה ללבוש מדים כאחת מהן ועשתה זאת בגאווה, צ’יטי החלה להפנים את נציגי היישוב ובתוכם הדסה סמואל והחלה אף לחבב את פועלם של הציונות והתרשמה מעבודתם, למרות המשחקי כוחות צ’יטי והדסה החלו לשלב כוחות למעט המטרה המיוחלת לגיוס נשים ובחודש ינואר 1942 התקיימה עצרת גדולה למען עידוד הגיוס לצד אישים נוספים שלקחו חלק. מועצת ארגוני הנשים עדכנה כי הן מוכנות שגיוס הנשים יהיה בכל מזרח התיכון, סמואל נקבה במס’ המתגייסות של כ4,000-5,000 מתגייסות לצבא הבריטי והציגה את כמותן כדי להצדיק את גיוס הנשים אך בפועל התגייסו 3,000 נשים לATS[18]

המסרים לעידוד הגיוס

קריאות רבות היו בכדי לגרום לנשים להתגייס והן השתמשו בכרזות וזאת בכדי לתת להן את זכותן לקחת חלק במאמץ המלחמתי, הכרזות הוצגו במטרה למשוך את הנשים לקחת חלק ולהיות שוות, הרצון להיות חלק ולהיות שותפות בעזרה ליישוב היהודי עודד ע”י כרזות ומודעות שגרמו להשפעתן להצטרף ליחידת הנשים, זה היה מסע תעמולה.

הרקע התכלת של השמיים המרגיעים  והנשים המחויכות כי טוב להן חסודות וצנועות נותנות תחושה של שיתוף פעולה כאשר הן קוראות לנשים במחווה של קריאה אישית “אחות יקרה” בעברית ובכתב יד על מנת ליצור קשר  אישי וקריאה חברית   להצטרף אליהן ולהיות חלק בתרומתן למערכת הצבאית, יש לשים לב למטה מצד ימין הוסיפו בלועזית ITS YOUR TURN JOIN THE ATS

נעשה שימוש בשני העמים לתחושת לכידות ושיתוף פעולה, מצד אחד עברית זו השפה שהן מכירות ושקרוב אליהן יוצר תחושה של בית וקירוב ומהצד השני לועזית שנותן תחושה ששניהם יחד למען מטרה אחת.

בכרזה זו ניתן לראות כיצד המדים הצבאיים הייצוגיים משפיעים והם בעל משמעות חזקה  עם עוצמה כי כאשר  תלבשי את ” בגדי תפארתך”  את תהפכי לבעלת  הכוח והעוצמה ותהיי חלק מהייצוג של הארגון הצבאי.

כרזה זו הייתה במקורה בריטית ואליה נוסף פסוק מהתנך “לבשי בגדי תפארתך” פסוק שקרוב לעם היהודי  וזה מקרב בין שני העמים עם תחושה של שיתוף פעולה אשר קורא לנשים להיות חלק מהן ולהיות חלק משמעותי.

לא רצו שהכרזה תראה כצעד יהודי בלבד ודרשו להסיר אותה אולם הדסה סמואל לא הסכימה ואיימה על הפסק הגיוס, כמו כן המגן דוד מאחורי המגוייסת במדים נותנת תחושה של קירוב, מגן דוד מסמל את העם היהודי והכרזה קוראת להן באופן אישי והוא סוג שלא אמצעי להשגת תחושה של קירוב הנשים לתרום את חלקן למען העם היהודי, גם פה נכתב ” התגייסי” בכתב יד על מנת ליצור קירבה מהפן האישי[19]

הגיוס בפועל – תפקידיהן ותרומתן

מועצת ארגוני הנשים יזמה את גיוס הנשים והגיוס החל בינואר 1942, רוב המגויסות עשו זו בשל התחושה שזו חובתן הלאומית ובשל הסכנה שנשקפה לעם היהודי ורבות מן המגויסות ראו בכך כביטוי לשוויון בין המינים,כמובן שהיו גם מניעים אישיים כגון מצוקות, הגשמה עצמית ולחצי ומתחי היום יום שהניעו את אותן נשים להתגייס.

גיוס הנשים הביא למחלוקות רבות בישוב ונושא הנשים בצבא עלה על סדר היום הציבורי.

היה קיים פחד מחילול כבודה של האישה היהודייה, נישואי תערובת שמירה על צניעותה של האישה ומחסור בידיים עובדות ביישוב עקב הגיוס.

בתחילת גיוס האימהות, הובלטו בעיתונות היומית ידיעת הגיוס של אמהות לצבא אך עם הזמן הנושא דעך, יתכן בעקבות פניות של מוסדות הישוב, רובן המוחלט של האמהות היו ילידות חוץ לארץ ורובן היו ותיקות בארץ וחיו בה למעלה מ20 שנה, עובדה זו מצביעה על הקשר של אותן נשים לארץ והמוטיבציה שלהן להתגייס.

ניתן לראות כי רוב האמהות עזבו מקום עבודה מסודר עם שכר חודשי על מנת להתגייס לצבא[20]

ע”פ היערכות רוב האמהות שירתו כ- 3 שנים בצבא, מניתוח הדברים של אמהות שבחרו להתנדב לצבא ניתן להגיד כי מרכיב האמהות היה מרכזי באישיותן אך לא בלעדי, נשים אלו היו נשים אמיצות, דעתניות, שטענו שעל מנת להיות אם טובה יותר הן אינן יכולות להישאר אך ורק בביתן והן צריכות להיות פתוחות, מתקדמות ומשתלבות בחברה.

נשים אלו הקדימו את התיאוריות הפמיניסטיות של סוף המאה ה-20, ניתן להגיד כי גיוס האמהות לא הייתה תופעה שסחפה את היישוב היהודי.

המפקדים מטעם הצבא הבריטי לא ציפו שאמהות מהיישוב היהודי יתגייסו לצבא ולכן לא עודדו אותן להתגייס אך הם אינם היו יכולים למנוע את גיוסן.

הצבא הבריטי סבר כי נשים שיש להן מחויבות משפחתית לא תתגייסנה לצבא וההשגחה על ילדים קטנים תמלא תפקיד הרבה יותר חשוב[21]

ביוני 1942 ביקשו המוסדות הלאומיים לעודד גיוס נשים ע”י פרסום צו גיוס, נדרשו במיוחד לשרת נשים בנות 20-30 רווקות ונשואות ללא ילדים, נשים שהיו עם ילדים לא חויבו להתגייס .

מניה שוחט שנעדרה מהארץ רבות והשאירה את ילדיה בידי אחרים טענה כי אמהות אינן צריכות להתגייס אך טענה שאמהות שכבר התגייסו עשו זאת בשל רגש אחריות ובשל צו השעה ולכן ניתן להגיד כי גיוס האמהות הייתה יוזמה אישית של כל אחת ואחת מהמתגייסות.

היו 2 קבוצות של אמהות – האחת אמהות לילדים בוגרים והשנייה לילדים קטנים

בקבוצה הראשונה היו אמהות ששירתו במקביל עם ילדיהן, אמהות אלו נעדרו מהבית לתקופות ממושכות אך ילדיהן היו בוגרים ולא נזקקו לטיפול והשגחה.

היו נשים שהתגייסו בשל יחסים רעועים עם הבעל, אמהות מבוגרות שהתגייסו ראו עצמן כמתוות דרך למגויסות הצעירות.

הסבר נוסף לגיוס הנשים המבוגרות היה בשל חששן של נשים בגיל זה לאובדן האטרקטיביות שבהן, הן ביקשו להוכיח לעצמן ולסביבה כי נותר להן עדיין כח ויש להם עוד מה לתרום.

הקבוצה השנייה הייתה אמהות לילדים קטנים שהתגייסו לצבא בידיעה שישרתו בארץ קרוב לילדיהן אך הצבא הוציא הנחייה שאין להבטיח לאמהות שישרתו קרוב ואף יש להזהיר אותן שהן עלולות להישלח לשרת בחוץ לארץ.

היו אמהות ששלחו את ילדיהן לגדול בקיבוצים שבהם היה קיים טיפול משותף בילדים, חלק מהילדים נשארו בבית עם הבעל ואחרים נשלחו לקרובי משפחה, היו אף בנות צעירות שגידלו אחיהם הקטנים, אותן אמהות טענו כי יש להן רצון להגשמה עצמית ובדרך גיוסן יכולות להביא זאת לידי ביטוי.

הן רצו לפעול במרחב הציבורי ולהוכיח את עצמן, הן היו מודעות למחיר שתשלח המשפחה אך הן היו מוכנות לשלם מחיר זה למען המטרה.

אותן נשים דיברו על בעל שצריך לתת כתף, חברות שיעודדו ויתמכו על מנת שיממשו את המטרה עליהם הן נלחמו להגנת הארץ.

המודל הזה של הקרבת החיים הפרטית למען נושאים חברתיים ולאומיים דומה למה שהיה נהוג למודל ברוסיה עליו התחנכו מנהיגות כמו מניה שוחט. האידיאולוגיה שספגו עולי העלייה השנייה והחפיפה את צורכי הפרט לצורכי הכלל, התמצאות זו דחקה את צורכי הנשים בהתעלמות מהמצוקות למען המאבק הכולל.

מגויסות לא מעטות לא ראו בעין טובה את התגייסות האמהות לצבא הבריטי.

אמהות שהתגייסו לצבא כבר אינן בין החיים היום, אחדות מהן השאירו דברים שבכתב מהם עולה דמותה של האישה המתגייסת, אישה חדשה וורבלית עם אידיאולוגיה ומוטיבציה חלוצית שהחליטה לקום לעזוב את משפחתה וילדיה ולעשות מעשה ולתרום למאמץ המלחמתי. [22]

“עכשיו בייחוד, יש לאישה הזדמנות להבליט גם בשטח הגיוס את עצמיותה, האישה עומדת לרוב מהצד, גם באשמתה היא וגם בגלל המסורת המלווה אותנו תמיד ועכשיו יש לאישה הזדמנות יוצאת מן הכלל למלא תפקיד חשוב.” [דבריה הכנים של חיה מור מרקובסקי, כפר יהושוע]

ציטוט זה מבהיר את התנדבותן של הנשים ביישוב היהודי לשירות בחיל העזר של הכוחות בצבא הבריטי ATS .

בשנים 1942-1946 שבהן היו למעלה מ- 3.000 מתגייסות שביניהן היו נשים מעל גיל 40 שהתנדבו בצבא זר ששלט בארצן, צבא שהיה קולוניאלי אשר היה הכובש במיוחד באותו הזמן שהייתה התנגדות גבוהה לשלטון המנדטורי בפלשתינה א”י.

על שירות הנשים היה שיח ודיונים לוהטים על ערכו של שירות הנשים בצבא הבריטי.

לא רק נשים התנדבו בצבא הבריטי, גם 25.000 גברים מהיישוב הישן נרתמו להתנדבות והתגייסו לצבא הבריטי ובכך  הנשים והגברים יחד  שהתנדבו היו 6% מאוכלוסיית היישוב.

בפרוץ המלחמה החליט היישוב היהודי לשתף פעולה עם הבריטים במאבק האויב הנאצי, תקוותם הייתה כי יצירת כוח צבאי יהודי יסייע לציונות להפיק לכוח משמעותי עקב שואת יהודי אירופה, היה קיים קונפליקט נאמנות ביישוב היהודי בשאלת הנאמנות במלחמה.

הייתה קיימת חשדנות בצבא הבריטי כלפי המגויסים בארץ ישראל וזאת בניגוד למצגת השוויונית אותם הציגו.

הנשים היהודיות שהיו מיעוט בקרב המגויסות לצבא הבריטי חוו קונפליקט של נאמנות לצבא אליהן התגייסו או לארגונים שהיו חברות בניהן מלפני כמו ההגנה והלח”י , בפועל הייתה נאמנותן לארגונים העברים ששרתו קודם לכן.

נשים אלו היו מעורבות בפעילות של הברחת אנשים ונשק, בפעילות זו הוכיחו את מסירותן לאומה החדשה וזו הייתה הזדמנות להפגין את המסירות הזו בצבא זר שלא כמו בשירותן בארגונים העברים בה לא ניתנה להן הזדמנות שכזו.

במעשים אלו היה טעון סוד הקסם בשירות בצבא הבריטי, מרבית המתנדבות בצבא ראו בכך הזדמנות להפגין את הלאומיות והפטריוטיות שלהן, עצם ההצטרפות מרצון לצבא כובש מעיד על הנסיבות ההיסטוריות המגדריות והייחודיות של בנות היישוב בצבא הבריטי , הכוח המניע הראשון לשירות היה מאבק משותף לאויב הנאצי והשמדת יהודי אירופה, נסיבות אלו הצדיקו בפני עצמן ומפני סביבתן את ההחלטה להתגייס לצבא הבריטי.

גיוסן של הנשים החל בתקופה שמס’ המתנדבים בני היישוב בצבא הבריטי היה בירידה משמעותית בשל היתרון שהשיגו בעלות הברית באמצע 1943, עיתוי גיוס הנשים בזמן זה לא היה אקראי והוא מסביר את השקר בין התנדבות של בנות היישוב לשירות הצבא לבין המגדר הלאומי שלהן.

בעקבות ההתנדבות בשירות בצבא הבריטי הנשים אשר בחרו לשרת פילסו לעצמן דרך ומקום שבו יוכלו לבטא את שאיפתן ותרומה לאומה החדשה,לבוא לידי ביטוי כאזרחית שוות זכויות ולהלחם לא רק נגד האויב הנאצי אלה גם נגד דעות קדומות והשמרנות המגדרית שבחברה ותבעו מחברה זו את מה שנמנע מהן אך ורק עצם היותן נשים.

במחקר זה, פורסת המחברת את סיפור השירות הצבאי של בנות היישוב בצבא הבריטי, המחקר ששופך אור על תרומתן של בנות היישוב לצבא הבריטי משלב תיאוריות ומחקרים הנותנים קשר השוואה לגיון בסוגיות המרכזיות של נשים, מגדר ולאומיות שהיו מורכבים מאוד ומחקר זה תורם ליצירת תמונה שלמה יותר בהיסטורית הסיפור הציוני.

המחקר מאגד שלושה שערים מרכזיים שהם יוזמת הגיוס, השירות הצבאי והשחרור הצבאי.

והוא מתאר באהדה מוצדקת את פעילותן המרשימה של מועצת ארגוני הנשים ובראשן הדסה סמואל שהייתה מראשי מפעל ההתגייסות.

בפרק השלישי, הייתה הערכה פסימית של הכותבת על השפעות התגייסות הנשים ליישוב היהודי, לטענתה בתום השירות חזרו הנשים לחברה גברית ופטריכאלית שלא שינתה את תפיסותיה ולכן התגייסות הנשים לצבא הבריטי לא הביאה לשינוי חברתי , בספר מתוארים בהרחבה כל המכלולים והתהליכים, התמודדויות, קונפליקטים יחסיים והדרך המשמעותית אותן נדרשו הנשים לעבור בגיוסן לצבא וקשה שלא לחוש צער על הרגשות המחברת בתוצאות הגיוס לאחר חזרת הנשים.

ייתכן שחברה שחיה על חרבה מרצון או שלא מרצון לעולם לא תוכל להיות חברה שוויונית במגדר ובמעמד. [23] 

בשנת 1948 הוקם חייל הנשים בצה”ל ע”י חיילות ששירתו בצבא הבריטי  במלחמת העולם השנייה,אותן נשים לקחו את המודל הבריטי ויישמו אותו בצה”ל, הן בנו בסיסים מיוחדים ומחנות קליטה ואותן נשים התמקצעו והתחיל בבסיסים המותאמים והמיועדים לנשים.

הנשים אשר הוכשרו בחייל הנשים ופוזרו ביחידות השונות היו כפופות בהפעלה למפקדיהן אך הגוף המנחה שלהן וטיפל בתנאי השירות היו חייל הנשים.

בתחילת הדרך היו קציני צבא שהתנגדו לרעיון שילוב הנשים בצה”ל בדומה להתנגדות בצבא הבריטי, אך שירות הנשים בעיני סגל הפיקוד היה חשוב מאוד, העיתונות המקומית ראתה בעצם גיוס הנשים לצה”ל כדבר חיוני והרבתה לסקר באופן חיובי את שירותן ולהציג זאת כהישג למדינת ישראל החדשה.

בשנים הראשונות להקמת המדינה, חייל הנשים עבר תהפוכות רבות ושינוי במפקדות שעמדו בראש החייל, הסמכויות של החייל הצטמצמו ועברו ליחידות האופרטיביות, נושא ההדרכה וקליטת הנשים נותר בסמכות חייל הנשים, המפקדות שנבחרו לעמוד ברא הארגון היו המפקדות ששירתו צבא הבריטי, גיוס הנשים היה מוגבל והוא לא כלל נשים נשואות או אמהות, נשים שהיו מרקע דתי זכו לקבל פטור. התפיסה שהייתה היא שיש צורך בנשים אך הוא למען תמיכה בגברים ולפנות להם את הדרך לשירות קרבי אליו הם משויכים מלכתחילה.

בשנים הראשונות הופצה רשימה של 12 מקצועות מסורתיים שונים אשר נשים היו מועסקות במקצועות אלו בצבא ונוספו להן תפקידים נוספים כגון נשקיות, מחסנאיות, עובדות סדנה ושוטרות, נושא שילוב הנשים בתפקידי לחימה היה על הפרק וזאת למרות שבמלחמת העצמאות הנשים לא שותפו בחזית הקרב.

דוד בן גוריון קרא שלא לשבץ נשים ביחידות קרביות למרות שלא ניתן חד משמעי לומר שבעת סכנת חיים לא ישלבו אתם כולם גברים ונשים,נשים מעטות בודדות זכו לשרת שחם אל שחם בחזית הקרב ביחד עם הלוחמים

נשים רבות שהתגייסו היו בעלות השכלה גבוהה ושליטה בשפה העברית וחלק גדול מהן הוצב בתפקידי פקידות, לא האמינו מספיק ביעילותן של הנשים ולא היה להן הכשרה מספקת לדרישה בצה”ל, הן היו מתוסכלות ונחותות והרגישו מבוזבזות.היו ביניהן שהרגישו מסופקות ושבעות רצון ממעמדן בצבא מאחר והשתייכו ליחידות הלוחמות.

המדינה דאגה בכל הזדמנות להחצין אומנם את גאוות שירות הנשים בצה”ל וזה קרה באמצעות תמונות של חיילות במדים אשר פורסמו בעיתונות ובחדשות לבקרים ודמותן של חיילות במדי צבא ובעת מילוי תפקידן פורסם מעת לעת אך למרות זאת האופי בצה”ל באותה העת הייתה גברית מאוד והנשים היו בעורף בעוד הגברים עמדו בחזית.[24]

התפיסה הרווחת שכאשר ישנה מלחמה הגברים יוצאים להלחם ואילו הנשים נשארות מאחור, הזהות הגברית האנדוצנטריתוהביסוס האידיאולוגי הפטריאכלית מעצימים את הגבריות ואת ההגיון שהגבר הוא החזק השולט והעומד במרכז הלחימה.

לאורך ההיסטוריה היו גם נשים שלקחו חלק מהכוחות הצבאיים והפרה צבאיים, הן נטלו חלק במשימות גרילה ואף במשימות ריגול, לבשו מדים גבריים ויצאו ללחימה, ביניהן היו גם מפקדות על לוחמים, חלק מהשירות של הנשים סיפק בעיקר כעזרה, בהזנה, סיעוד, הלבשה ושעשועים.

ישנם נשים שהצליחו להיות חלק יותר פעיל במאמץ המלחמתי וקיבלו תפקידי עורף על אף ויכוח עז בהשתתפות הנשים בלחימה.

בכל נושא השתתפות הנשים בצבא היה ויכוחים רבים והן התגבשו לשתי עמדות :

מצד אחד – אם הנשים לא יקחו חלק במאמץ המלחמתי כמו הגברים זה מעיד על חוסר שיויון בין המינים.

מצד שני – כאשר הנשים הצטרפו למאמץ המלחמתי זה מוריד מערך ומאיכות הצבא ברמת הלחימה וזאת בגלל השוני הפיזיולוגי שלהן ובנוסף עקב המבנה התרבותי והחברתי שהן נמצאות ומשיקולים סוציולוגיים.

היו שטענו עי נשים שהתגייסו לצבא היו עקב שיקולי חירום, כאשר היו זקוקים לכוח רב, או כאשר נשים ממש תבעו זאת או כי זו זכותן להיות חלק מהצבא.

הויכוח היה ויכוח סוער ומאתגר עקב דרישת הנשים להתגייס ולקחת חלק במאמץ המלחמתי במיוחד כאשר מדובר בצבא זר – הבריטים. ניתן היה לראות את המתח שהיה קיים בין הנשים שהיו במיעוט בארגון השומר, אותן נשים רצו ודרשו להשתתף במשימות האבטחה השונות ומאידך הייתה את הנהגת הארגון שמיסודם של הארגונים השונים הייתה קיימת הפרדה מגדרית בהם, מעצם הפרדה זו  עלה הפער וההבדל בין הגברים לנשים והיא עמדה בניגוד להצהרות בדבר שוויון מגדרי ושיתוף מלא, אחת הסיבות הייתה ההבדל הפיזי בין המינים.

הנשים הגיבו בכך שביצעו פעולות שונות על מנת להיות שותפות מלאות במפעל הלאומי, אותם חברות ביצעו פעולות של הברחת עולים לגבול הצפון והסתרת נשק.

בשנות ה-30 של המאה הקודמת עם התדרדרות המצב הביטחוני התרחש מפנה מסוים ביחס לנשים שלקחו חלק בארגונים ואף שתי חברות צורפו לועדתהביטחון של כפר גלעדי, נשות השומר לא היו ראשונות שדהרו על סוס ואחזו בנשק קדמו להן נשות העלייה הראשונה שעשו כן.

הקול שקרא להתגברות השתתפות הנשים במאמץ ההגנתי גבר, נשים אף תבעו להשתלב בצבא הבריטי. למה זה קשור לATS?

ענת גרניט הכהן במאמרה משרטטת את התמונה של הנשים שהתגייסו לצבא הבריטי, מניעיהן, מאפייניהן והתפקידים אותם ביצעו, אחת מהסיבות לשילוב הנשים הייתה על מנת לגרום לפריצת דרך מגדרית שכאשר תקום המדינה נשים ישולבו בצבא העברי כשוות בין שווים.

עצם תביעתן של הנשים לקחת חלק בצבא זר עורר ויכוח סוער, נשים אלו העמידו אתגר בפני החברה היהודית, אך למרות שהיישוב העברי הכיר בשיתופן, רק מעטות זכו לדרגות קצונה והשירות בצבא הבריטי לא הביא לשינוי ניכר במעמדן של הנשים. שייך לפרק הקודם

התנועה הקיבוץ הארצי לא ראתה בעין יפה את גיוס החברות לצבא הבריטי, הגישה של תנועה זו הייתה אנטי מיליטריסטית אך בשל נסיבות המלחמה והאיום כי הצבא הנאצי יפלוש לארץ שינו את עמדתה.

קולן של החברות כמעט ואינו נשמע אך ניתן לראות בנתוני ההתגייסות כי ההיענות לקריאה לגיוס הייתה גבוהה בהרבה מהמכסה שנקבעה. אז קולן לא נשמע אבל בפועל יש גיוס? הסבירי את עצמך

דוגמא בולטת לפעילות משמעותית של אישה הייתה של לוחמת בשם עדה סרני שעמדה בראש המוסד לעלייה באיטליה שמילאה תפקיד מרכזי ושנחשב עד כה כגברי, אך את מנהיגותה אפיינו סממנים נשיים, אותה אישה הייתה אם ל3 ילדים שיצאה לשליחות והותירה את ילדיה בקיבוץ לבדם ובפעילותה זו נתנה עדה דוגמא כי המחויבות הלאומית קודמת למחויבות המשפחתית או המגדרית אף שנשים זיהו את חובת ההתנדבות עצם כך שלקחו חלק במאמץ המלחמתי לא זכו למעמד שווה. האם התגייסה לATS?

התפיסה שרווחה בתנועה הציונית היא כי אישה היא דמות שוחרת שלום נגד אלימות ופועלת על פי ערכי מוסר,תרומת הנשים שלקחו חלק תיארה בד”כ בתרומה זניחה, נשים שנפלו במהלך הקרבות לא זכו להנצחה ולזיכרון קולקטיבי בהם זכו הנופלים הגבריים. לא קשור לכאן

בשנים הראשונות להקמת צה”ל למרות ההנחה כי שירות הנשים והגברים וההתנדבות לשירות היא משותפת לא הייתה הזדמנות יחידה לנשים, דוגמא לכך –  אנו יכולים לראות במצבת כוח האדם שמפקדי בצבא שאפו ששיעור הנשים המשרתות יעמוד על כ10-15 אחוז מהמצבה, אולם הקמת צבאם לא הביא לעלייה משמעותית בשיעור הנשים ששירתו בו ואי השוויון נותר.

נקודת מבטן של הנשים הייתה כי השירות בצבא היא חובה אזרחית והן תבעו למלא זכות זו, דרישה זו אף באה לידי ביטוי בקריאה לחוק גיוס אחיד לנשים וגברים במדינת ישראל, תהליך זה עיצב את דמותה של החברה הישראלית ואף הניב תרומה לקידום הנשים[25]

הנשים שהתגייסו היו נשים איכותיות והטרוגניות, לא כולן היו רווקות אשכנזיות מקיבוצים חילוניים, היו גם נשים מזרחיות דתיות וחברות בלחי, תופעה זו לא הייתה דומה בשום צבא סדיר אחר בעולם, לולא השירות בצבא הבריטי לא יכלו נשים יהודיות מרקעים וממקומות שונים להגיע לרמת שיתוף פעולה גבוה כל כך ולכן הצבא הבריטי שימש ככור היתוך הראשון בתולדות הציונות.

המניע הראשון להתנדבות היה האמונה במשמעות הלאומית של השירות, נשים הכירו בצורך לעשות למען העם היהודי כולו, חלקים נרחבים מהספר מפרטים את מערכות הקשרים השונים והאינטימיות שהיו בין המתנדבות לבין הלא יהודים בצבא הבריטי.

כמו כן מתואר בספר את היחסים בין המתנדבות לקהילה היהודית במצרים ובלוב והמפגשים שלהם עם שארית הפליטה באירופה.

גם חיי היומיום במחנה בצבא הבריטי זכה לתיאור מפורט ואף קיימים תיאור חוויותיהם של הנשים לאחר שעות עבודה, הרגלי הבילוי והפנאי, תחביביהן ומעשיהן בשבתות וחגים, מאמר זה שופך אור על קבוצה שלא זכתה למחקר ראוי על פועליו.

הנשים שנלחמו לשרת כשוות בין שוויון כמו הגברים בצבא הבריטי קיבלו את התכתיבים שהציב להם הצבא הבריטי כמובן מאליו, רובן שובצו במקצועות צבאיים שמתאימים לנשים כגון- אחיות, טבחיות ופקידות, הנשים שזכו לשרת במקצועות גבריים היו נהגות , שוטרות ואלחוטניות ולכן שימשו לכל היותר ככוח עזר לגברים ולליבת העשייה הצבאית אף אחת לא ניסתה או הורשתה להגיע[26]

עמדת הגברים בגיוס נשים ב-ATS

עמדתם של הגברים, הן של הגברים הישראלים והן הגברים הבריטים לגבי השתתפותם של הנשים במלחמה וגיוסם לצבא הבריטי, הייתה מגוונת ורחבה, ונעה על סקאלה שבה מצד אחד הייתה הסכמה והבנה לכך שישנו צורך חיוני לגייס נשים אלה לצבא הבריטי, למען השגת הניצחון במלחמה, ומצד שני הייתה עמדה שגיוסם של נשים אלה לצבא הוא לא דבר נכון משום שהן לוקחות על עצמן תפקידים שנחשבים לגבריים באופן מסורתי, ולכן פוגעות במעמדם של הגברים[27].

סוגיה זו מספרת את סיפורן של הנשים הארצישראליות ששירתו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. המתנדבות, שהוזעקו להתגייס ל- ATS, ו- WAAF, חיל האוויר העזר לנשים, עשויים לסמן נקודת מפנה בקבלת ההחלטות ההיסטורית. השאלה הלאומית האם לגייס נשים לצבא הבריטי, כמו הגברים ששירתו בבריגדה היהודית, חידשו את הדיונים על העזרה לבריטים, שיזמו את הספר הלבן במלחמה נגד האויב הגרמני המשותף, או שזה יותר טוב לגייס נשים אלה לארגונים הישראליים המתהווים. הסוגיה המרכזית של הדיונים האלה התמקדה בגיוס נשים לכוחות הבריטים, האם היא מונחה מגדרית, האם יהיה זה נכון לאפשר לנשות היישוב לשרת במדים זה לצד זה עם חיילים בריטים?[28].

המעשה של גיוס נשים לכוחות הבריטים היה חסר תקדים בהקשר היהודי או הארצישראלי, ובדיעבד אולי בישר את גיוסן של נשות היישוב במלחמת העולם השנייה והקמתה של חן – חיל הנשים – לצה”ל, שהקצינות והמפקדות הראשונות של יחידה זו היו קבוצה של נשים שהוכשרו ב- ATS. הקמתה של היחידה מספרת את סיפורן של הנשים הללו, סיפור שלא קיבל את מקומו הראוי בהיסטוריוגרפיה הישראלית, החושף קשת רחבה של גיוס נשים באמצעות מגוון אמצעים[29].

אולי נקודה חשובה יותר בעמדתם של הגברים לגבי גיוסם של נשים לצבא הבריטי, היא העובדה שגיוס זה שינה את התפיסה המגדרית המסורתית לגבי תפקידן של הנשים בעיני הגברים. בבחינה של יחסי המגדר של המאה העשרים, מלחמת העולם השנייה היוותה נקודת מפנה לדרכים שבהן מוגדרת מערכת היחסים בין המינים, והדרכים בהן הגדרה זו עשויה להשתנות. המלחמה הכוללת בין השנים 1939–1945 הציבה אתגר ייחודי להפליא לאפיון המלחמה כגברית בעיקרה, והיה זמן בו כוח הנסיבות הכתיבו מציאות שבה עבודה והתנהגות השתנו באופיים ובתפיסה הבסיסית לגביהם, והדבר היה פתוח לדיון. במלחמה, חובה היה שנשים ייכנסו לתחומים שונים ויקבלו על עצמן משימות שונות שנחשבו בעבר כ”גבריות”, ולא היה מפתיע שהמלחמה רחבת היקף על אזורי מגורים, פיזור היחידות המשפחתיות והתנועה הסיטונאית של חיילים ועובדים תביא גברים ונשים לשתף פעולה אחד עם השני באופן ובמידה שלא היו אפשריים קודם לכן[30].

יתר על כן, רישום וגיוס נשים לצבא הבריטי לא רק שערערו על תפקידים מגדריים שהיו בעבר, אלא עלולים היו לערער על הרציונל של המלחמה עצמה כפי שהוא נתפס בעיניהם של הגברים: שגברים לוחמים, צבאיים, צריכים להילחם כדי להגן על הנשים האזרחיות שאינן לוחמות. שינוי ייחודי זה בתפקידים המגדריים תרם לשינוי תפסיה קבוע וארוך טווח לגבי תפקיד האישה. יתר על כן, לא זו בלבד שנשים אלה ביצעו עבודות שביצעו בעבר גברים, אלא שהן עושות זאת בסביבה צבאית, המחייבת אותן לעבוד ולחיות בסמיכות לעמיתיהן הגברים וללבוש מדי צבא. לפיכך, שירות נשים עם הכוחות המזוינים שינה עוד יותר את התפקידים המגדריים, מהשינויים שהיו לפני המלחמה בעבודה תעשייתית לפני המלחמה, שכן גם לפני המלחמה נשים החלו לעבוד יותר ויותר בתפקידים שנתפסו בעבר כגבריים, אולם במלחמה זה התגבר באופן משמעותי בשל הצורך בכך[31].

השיקולים של האופן שבו ישרתו נשים בצבא הבריטי שינו את יחסי המגדר. לצבא אמנם הייתה מוטיבציה גבוה לשלב נשים בצבא, והייתה הבנה שזה עלול לערער על התפיסות המגדריות המסורתיות, ועל מעמדם של הגברים, אך מצד שני הצבא השתדל לשלב נשים רק בתפקידים שגברים יכולים לוותר עליהם ולהתמקד בתפקידים שכרוכים בלחימה ממשית בחזית, ולכן הצבא לא רצה לערער לגמרי על התפקידים המגדריים, ולערער את מעמדם של הגברים הלוחמים לגמרי, בכך שיציב נשים בתפקידים של לוחמים למשל. במקום לקבל גישה לכל המשרות שאותן מבצעים הגברים, העובדה שנשים קיבלו תפקידים שנחשבים לקלים יחסית לשאר הגברים, מערערת על שינוי תפיסתי אמיתי של המגדר בצבא הבריטי, שכן נראה שבכל זאת השתמר המבנה היחסי של יחסי המגדר בין גברים לנשים בצבא, למרות השינוי המגדרי היחסי שהתרחש. הדינמיקה המגדרית המעורבת בסוללות נגד מטוסים, ככל הנראה התחום הגברי ביותר הפתוח בפני נשות ה- ATS – מראה כי גם כאן פעלו גורמים רבים לחיזוק ההגדרות המגדריות של עבודה, שכן אמנם נשים בירכו על ההזדמנות לזכות בכבוד גברי על ידי עמידה בסטנדרטים הגבריים, אך נראה שהיה יותר כבוד לגברים, מאשר שהכבוד והיוקרה היו שווים בין גברים לנשים, והתקן הזה היה הסטנדרט, גברים בקטגוריה יותר גבוה והנשים בקטגוריה יותר נמוכה[32].

נראה היה שעמדתם של הגברים בדומה לעמדה של דעת הקהל הייתה כי היה מדובר במהפכה של ממש בתפקידים המגדריים, שמערערים על התפקיד המגדרי הגברי. גם בעיתונות, מאמרים הכירו במהפכה בתפקידי המגדר שנראתה כאילו התרחשה. הרבים ראו את ההתפתחות במונחים גלובליים באמת, כי מעולם לא התבקשו כל כך הרבה מהנשים בהיסטוריה של העולם לקחת על עצמם תפקידים שאמורים היו למלא הגברים, הנשים כבר לא יושבות בבית ומחכות לגברים, אלא לוקחות על עצמן תפקיד יותר אקטיבי. הביטוי המסורתי לגבי נשים “המין החלש יותר”, התערער במקצת, ונשים עכשיו נתפסו כקרובות יותר מאי פעם לשוויון עם המין הגברי, כי מחסום העבודה בין גברים לנשים מתפרק. עבודה היא עבודה בין אם היא נעשית על ידי גבר או אישה[33].

בהקשר לעמדתם של הגברים לגבי שילובן של הנשים העבריות בצבא הבריטי, מאמרה של אורנה ששון לוי דן בשילובן של נשים במרחב הצבאי, והיא מעלה את השאלה במאמר, האם ההפרדה המגדרית בצבא היא בעצם מנגנון הדרה לנשים בחברה. לפי המאמר אנו יכולים להבין ששילובן של הנשים בצבא יכול לפגוע במידה מסוימת במעמדם של הגברים, ולכן הוא יכול לעורר התנגדות גברית לשילובן של נשים אלה. הצבא הוא בסך הכל השתקפות של היחסים המגדריים שקיימים בחברה, וככזה הוא מעיד על ההדרה הקיימת בחברה כלפי נשים, המערכת הצבאית מהווה מנגנון שבו משתמרים היחסים המגדריים בין הגברים לנשים, הצב מהווה כלי שאמצעותו מדירים נשים ומשמרים את יחסי הכוח לטובת הגברים. עצמם הגדרתו של הצבא כארגון בעל אופי גברי, שמתאים יותר לאופיים הטבעי של הגברים, גורמת להדרה מובנית של הנשים למוסד חשוב מאוד בחברה האנושית. עצם העובדה שנשים אלה מצליחות להשתלב במוסד כמו מוסד צבאי, שנחשב לגברי מאוד באופיו, עוזרת לשנות מאוד את היחסים המגדריים בין הגברים לנשים, מפחיתה באופן משמעותי את יכולת ההדרה של הנשים בחברה, ותורמת לשוויוניות רבה יותר באופן כללי בחברה[34].

שוויוניות זו יכולה להיתפס על ידי חלק מהגברים כפגיעה במעמדם היחסי. ישנה תחושה שטריטוריה שהיא גברית באופן מסורתי, כמו התחום הצבאי, משתנה ומאפשרת את כניסתן של נשים, ושנשים לוקחות על עצמן את התפקידים שנתפסים בעיני הגברים כשייכים להם, דבר זה יכול לעורר אנטגוניזם אצל הגברים משום שהם מרגישים שהתפקידים שלהם, ולכן גם מעמדם בחברה והכבוד שאליו הם זוכים, נלקחים על ידי הנשים[35].

דברים אלה זוכים לאישוש במאמרה של אורנה ששון-לוי. במאמרה של ששון-לוי אנו רואים שהזהות המגדרית רלוונטית וקיימת גם בצבא הישראלי ובתרבות הישראלית. המאמר עוסק בשאלות סוציולוגיות ובסינרגיה הקיימת בין המוסד של הצבא לחברה הכללית, וכיצד הצבא משפיע על מושג האזרחות והריבוד החברתי בישראל. לפי המאמר אנו רואים שהרצון לשלב נשים בצבא הישראלי יכולה לגרום לעמדה שלילית בקרב הגברים בחברה לגבי שילוב זה. בחברה הישראלית ישנו אתוס לגבי הצבא הישראלי, ולגבי תפקידם של הגברים הישראלים בצבא, לפי אתוס זה לגברים הישראלים ישנה עמדת מפתח בצבא הישראלי, והוא מבוסס על האתוס של הגבר הישראלי הלוחם, האתוס של מדינת ישראל שמוקפת אויבים, והגבר הישראלי נלחם במסגרת הצבא נגד אויביה הרבים של המדינה על מנת להגן עליה ועל כל מי שנמצא בתוכה. אתוס זה נתפס כחובה על כל גבר ישראלי, להגן על המולדת שלו, והוא חלק חשוב בזהותו של הגבר הישראלי. כאשר הנשים נכנסות לצבא והן משולבות יותר ויותר, הדבר פוגע באתוס של הגבר הישראלי, ומעמדו נשחק, הוא כבר לא הדמות הבלעדית שמייצגת את הצבא הישראלי, אלא שהוא צריך לחלוק את הכבוד והמעמד הזה עם האישה הישראלית[36].

העובדה שגיוס נשים לצבא הבריטי עוררה התנגדות מאוששת גם בחיבור של ענת גרנית הכהן. בחיבור זה אנו רואים שההתנגדות לגיוסן של הנשים לצבא הבריטי נבעה גם מהגברים וגם מהנשים עצמן, רבות מהנשים ראו בעובדה שהן מגויסות לצבא הבריטי כנטל ולא כזכות, והזדמנות להגיע לשוויון עם הגברים בחברה. בנוסף לכך, הדבר עורר אנטגוניזם בקרב חלק מהגברים, עקב העובדה שלפי תפיסתם, זהו לא מפקידה של האישה להתגייס לצבא ולהילחם לצדם של הדברים, שכן הלחימה נתפסת כפעולה גברית באופן מסורתי[37].

סיכום ודיון

מטרתה של עבודת מחקר זאת הייתה לבדוק את פועלן של הנשים היהודיות שהתנדבו לצבא הבריטי, המניעים שגרמו להן להירתם לגיוס זה, והדיון הציבורי שנוצר בעקבות התגייסות זאת. שאלת המחקר הייתה כיצד התקבלו הנשים היהודיות בעת גיוסן לצבא הבריטי ומה היה הוויכוח בקרב אנשי הישוב הציוני? בעקבות סקירה של מאמרים ומחקרים בנושא, התקבלו ממצאים שונים שעונים על שאלת מחקר זו.

הממצאים של המחקר מראים לנו שישנן שני מניעים עיקריים לגיוסן של הנשים העבריות לצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה, הראשון הוא שגיוס זה היה הכרחי על מנת לתרום למאמץ המלחמתי, ולנצח את האויב הגרמני המשותף\ של הבריטים, והיישוב היהודי. שנית כל, המניע הנוסף היה שאיפה לשוויון מגדרי בים גברים לנשים, שהונע הן על ידי הנשים עצמן, והן על ידי כל מי שרצה לקדם ולתמוך בשוויון מגדרי לנשים העבריות.

בעבודה ראינו שמניע מרכזי לגיוסן של נשים עבריות לצבא הבריטי היה הצורך בכוח עבודה טוב ואמין, שיאפשר לגברים להתפנות מעבודות אדמיניסטרטיביות, למען היכולת להילחם בחזית. הנשים יכלו לבצע את כל העבודות האדמיניסטרטיביות והתחזוקתיות, ולדאוג ללוגיסטיקה של הצבא, מה שאפשר את שחרורו של כוח האדם של הגברים, שיכלו לתרום יותר בחזית הלחימה. יתרה מכך, במהלך המלחמה, הצבא הבריטי הרחיב את תחום סמכותן של הנשים שהשתתפו במלחמה, מתפקידים אדמיניסטרטיביים בלבד לתפקידים מבצעיים, הנשים הוכיחו את יכולתן למלא תפקידים שנחשבו ליוקרתיים ובעלי מעמד, כמו למשל שירות בסוללות נגד מטוסים.

מעבר לעובדה שהיה צורך אמיתי וחשוב לגייס את הנשים העבריות לצבא הבריטי, הנשים העבריות, בדומה לנשים אחרות ברחבי העולם, רצו להתגייס לצבא, וראו בכך הזדמנות לתרום לשוויון המגדרי בין נשים לגברים. הצבא ותפקידי הלחימה בכלל נתפסו באופן מסורתי כתפקידים גבריים, שמיועדים לגברים בלבד בחברה, והייתה מוסכמות חברתית רחבה על כך, וזאת לאורך רוב ההיסטוריה. אלא שבעת המודרנית החלו מגמות לקידום מעמדן של נשים ולקידום שוויון בין המינים, וכחלק מכך, הנשים רצו שוויון בכל תחומי החברה, ורצו להשתלב בכל התחומים, וגם בתחומים שנחשבו לגבריים באופן מובהק, כמו למשל במסגרת הצבאית.

עוד ראינו בעבודה, שמעבר לעובדה שהנשים העבריות שאפו לשוויון מגדרי על ידי שירות בצבא הבריטי, הן רצו להשתוות לגברים העבריים גם בהגנה על ארץ ישראל, וראו בשירות בצבא הבריטי דרך ייחודית וחשובה להגנה על היישוב. בקרב היישוב העברי היה המיתוס שהגבר העברי הוא הגבר החלוץ, שמפתח את הארץ מעבד אותה, ותורם ומגן להתפתחות היישוב העברי החדש, והיה כרוך בכך מעמד וסטטוס יוקרתי, הנשים העבריות רצו גם הן להיות חלק מהאתוס העברי הזה של ההגנה על הארץ ובניית היישוב העברי, וראו בשירות בצבא הבריטי כדרך להשיג זאת.

מה שתומך בנקודה האחרונה הוא שהנשים העבריות החלו להשתלב באותה תקופה לא רק בצבא הבריטי, אלא גם בארגוני הגנה אחרים שהחלו להתהוות בארץ, כמו בארגון ההגנה או בארגון השומר העברי. נראה היה שהתפיסה הפטריארכלית בארגונים כמו ארגון השומר העברי, הייתה מסורתית יותר מהתפיסה שהייתה בצבא הבריטי, שכן בארגונים העבריים התקשו להבין את מניעיהן ושאיפתן של הנשים שרצו להתגייס לארגונים הלוחמים, והתקשו לקבל את ההתנהגות החדשה הזאת, שהייתה זרה למנהיגי הארגונים העבריים.

עוד ראינו בעבודה שהנשים היהודיות גויסו ליחידה מיוחד בצבא הבריטי שיועדה לנשים לוחמות, והיא ATS. היחידה מילאה בעיקר את הצורך המבצעי שהיה לצבא הבריטי בכוח אדם זול ומהימן, אבל היו עוד תפקידים שגיוס זה של נשים מילא. גיוס הנשים העבריות קידם את הנשים העבריות עצמן, בעקבות הגיוס הנשים זכו למעמד טוב יותר, והן הוכיחו לעצמן ולחברה שהייתה בזמנו, שגם הן יכולות לתרום למאבק המלחמתי ולתרומה לחברה שלהן.

בנוסף ל כך, גיוס הנשים תרם ליישוב היהודי שהיה בארץ, שכן מלחמתם של הבריטים הייתה באויב משותף שהיה להם וליהודים, והיא למעשה קידמה גם את האינטרס של היישוב היהודי. תפקיד נוסף שמילא הגיוס של הנשים העבריות, היה תרומה למעמד האישה בכלל. עצם העובדה שגויסו נשים לצבא, הראה שישנה התקדמות לעבר שוויון בין המינים, וקידום במעמדה של האישה, וזה השפיע גם על תחומים אחרים בחברה, ולא רק בצבא.

מצד שני, הגיוס של נשים עבריות לצבא הבריטי לא התקבל בצורה חיובית בעיני כולם. גיוס זה של נשים אלה עורר דיון ציבורי בדבר השאלה האם זהו הדבר הנכון לעשות. הטיעון העיקרי היה שהצבא הבריטי הוא כוח כובש זר, ולא תמיד האינטרסים שלו משרתים בצורה נכונה את האינטרסים של היישוב היהודי בארץ ישראל, ההתנגדות הייתה גם לגיוסם גברים וגם לגיוס נשים.

בנוסף לכך, נטען שאם כבר הנשים העבריות רוצות לתרום ולהגן על היישוב היהודי, הן צריכות לשרת בארגונים עבריים כמו ארגון ההגנה, האצל או הלחי. הכוח הצבאי יהודי הוא זה שהיה אמור לשמור ולהגן על הארץ ועל היישוב היהודי, ולא הצבא הבריטי שהוא צבא זר, והגיוס של הנשים לצבא זה תורמת לצבא זר. מצד שני כאשר החלו להגיע שמועות שהצבא הנאצי נמצא בדרכו להשמדת יהודי אירופה, התגברה ההסכמה שאכן יש להתגייס ולהתנדב בצבא הבריטי על מנת לעזור לו לעצור את האויב האכזר הזה.

למרות גיוסן של הלוחמות היהודיות לצבא הבריטי, שנחשב לצבא זר, היה חשוב להן להדגיש את זהותן היהודית, ואת העובדה שהן לוחמות יהודיות בתוך הצבא הבריטי, ולא עוד לוחמות של הצבא הבריטי. כחלק מכך, הנשים היהודיות אימצו לעצמן טקסים ומנהגים רבים שנועדו לשמור על הזהות היהודית, כמו למשל עיטור כלי רכב בסמל מגן דוד, צוירו בכרטיסי ברכה אשר היו מיועדים לראש השנה סמלי יהדות – מגן דוד וסמלים המייצגים את היחידות הצבאיות, הם שמרו במידה רבה על השפה העברית ואף דאגו לתרגום פקודות לשפה העברית עד כמה שניתן.

הצבא הבריטי היה מודע במידה מסוימת לרצונן של הנשים העבריות לתרום לקהילה שלהן, וגם את הרצון לפרוץ את הדרך בעבור נשים אחרות, להשיג שוויון מגדרי יותר טוב, ולקדם את מעמדה של האישה היהודייה ומעמדן של כל הנשים, ושאלה היו מניעים חזקים לגיוס לצבא, ולכן הצבא הבריטי ניצל את המניעים האלה, על מנת לגייס בצורה יעילה את הנשים היהודיות לצבא הבריטי.

כחלק מהקמפיינים השונים לגיוס נשים יהודיות לצבא, נעשה שימוש במסרים לנשים היהודיות, אשר נועדו לעודד את הרצון של נשים אלה להתגייס, תוך קריצה לנשים ולמניעים שלהן, של שמירה על המולדת והשגת שוויון ומעמד. כך למשל נעשה שימוש בסיסמאות קורצות בכרזות, לדוגמא: “הצטרפי אלינו אחות יקרה”, או כרזות שמציגות את האישה היהודייה כאישה חזקה, כבעלת מעמד גבוה בחברה היהודית.

בעבודה ראינו גם שגיוסן של הנשים לצבא הבריטי יכולה לעורר התנגדויות מצד הגברים בחברה היהודית. הסיבה העיקרית לכך היא שהתפקידים הצבאיים נתפסים כתפקידים גבריים באופן מסורתי, ולכן הם לא יכולים להתאים לביצוע על ידי נשים, ובטח שלא תפקיד צבאי בצבא זר, כמו הצבא הבריטי. מצד שני היו גם גברים שקיבלו יותר בקלות את העובדה שנשים עכשיו יכולות להתגייס לצבא בדיוק כמו הגברים, ולתרום תרומה משמעותית לחברה ולסביבה שלהן.

הגיוס של הנשים היהודיות לצבא הבריטי היה למעשה המשך של מגמה הולכת ומתגברת במאה העשרים, של קידום מעמדן של נשים בחברה, ולכן ההתנגדות הגברית לגיוס לא נבעה רק באופן נקודתי לגבי גיוסן של נשים יהודיות לצבא הבריטי, אלא שהיא נבעה מהקשר רחב יותר של האופי הפטריארכלי של החברה היהודית, כמו חברות אחרות בעולם, שראתה את האישה כחלשה יותר, ושתפקידה בחברה הוא משני לגבר.

שאלת גיוסן של נשים יהודיות לצבא הבריטי עוררה דיון רחב יותר לגבי האם יש לעזור לצבא הבריטי, שנחשב לצבא זר. הטענה המרכזית הייתה שאם כבר הנשים היהודיות רוצות להתנדב ולעזור לקהילה שלהן, הן צריכות לעשות זאת דרך עזרה לארגונים צבאיים יהודיים, כמו ההגנה והאצל, ולא לארגון צבאי זר כמו הצבא הבריטי. נקודה זו היוותה טיעון מרכזי בהתנגדותם של גברים יהודים להתגייסות זו של הנשים היהודיות.

גיוס זה של נשים יהודיות לצבא הבריטי עזר לשנות את תפיסתם המסורתית של הגברים היהודים לגבי תפקידם של הנשים בחברה. גיוס זה שינה את התפיסה המגדרית, והגברים החלו לראות בנשים כשוות יותר, ושגם הן יכולות לתרום תרומה משמעותית לחברה היהודית, ולתרום לשמירה ולהגנה על היישוב היהודי. זה פתח את הדלת לשוויונות אחרים בחברה בין גברים לנשים, כעת נשים יכולות לתרום גם בתחומים אחרים שנתפסים גבריים, ולא רק במסגרת הצבא.

ולכן, המקנה העיקרית של המחקר היא שהגיוס של נשים יהודיות לצבא הבריטי היה מהלך חיובי ביסודו, והוא היה חלק ממגמה רחבה יותר באותה תקופה, של קידום נשים, וקידום שוויון מגדרי. זה נכון שהצבא הבריטי היה צריך את גיוסן של הנשים היהודיות על מנת לעזור במאמץ המלחמתי, אולם הגיוס היווה נקודת מפנה ביחס כלפי נשים יהודיות ונשים בכלל, ולגבי מעמדן בחברה. כעת לכולם היה ברור שנשים יכולות גם הן לשמור ולהגן על החברה שלהן, ושהן יכולות למלא תפקידים שנחשבים לגבריים באופן מסורתי, בדיוק כמו הגברים.


1 מרגלית שילה, “אישה העברייה החדשה-פנים רבות לה: השומרת כמקרה מבחן” בקורת ופרשנות 34, תשס”ח, ירושלים, עמודים  17-7

[2]ענת גרנית הכהן, “אישה עברייה אל הדגל“, שירותן של נשות היישוב בכוחות הבריטיים במלה”ע השנייה-היבטים לאומיים ומגדריים”, ירושלים, תשע”א 2011  עמ’ 26

[3] סילביה פוגל ביזאוי, דמוקרטיה ופמיניזם: ישראל כמשל, מגדר אזרחות וזכויות אדם, תל אביב , 2011 עמודים 161-163

[4]סמדר סיני, “השומרות שלא שמרו “נשים ומגדר ב”השומר” ובקיבוצו, כפר גלעדי 1939-1907, 2013, רמת אפעל, עמודים  31-41

[5]מרגלית שילה, ” האישה העברייה החדשה” נשים בעליות הראשונות, ++

אתגר המגדר, בני ברק, תשס”ז -2007 עמ’ 181-191

[6] מאיר חזן מהפכת הענוות, אישה ורובה בארץ ישראל 1945-1907, , תל אביב 2015, עמ’ 88-90  

[7] דר’ ענת גרניט הכהן, אישה עברייה אל הדגל,  עבודה לשם קבלת התואר דוקטורט לפילוסופיה,תשרי תשס”ח,רמת גן,  עמודים 193-198

[8] מאיר חזן מהפכת הענוות-אישה ורובה בארץ ישראל 1945-1907,תל אביב,2015 עמודים 214-217

[9] אופירה גראוויס,“גזזי צמתך וחגרי חגורתך האומה” מספר 194 שנת 2014, ירושלים, עמודים 79-86

10 מאיר חזן, מהפכת הענוות-אישה ורובה בארץ ישראל 1945-1907,תל אביב,2015 עמודים 243-246

[11] עופרה אלעד, פלמ”ח שתי שיבולים וחרב,  כל בחור וטוב לנשק בחורה על המשמר! תש”ס 2000, ירושלים, עמודים 212-216

[12] יונית עפרון,עיונים בתקומת ישראל, אחיות לוחמות ואימהות,  אתוס ומציאות במבחן דור 1948, תש”ס 2000, תל אביב, עמודים 353-365

[13] Hebrew Women Join The Forces: Jewish Women From Palestine in the british forces during the second world war by anat granit-hacohen (review) Sharon Geva,nashim A Journal of Jewish Women’s studies&Gender issues,number 34 spring 2019 pp207-209

[14] Women in combat: the world war ii experience in the united states, great Britain,germany, and the soviet union, d’hann Campbell , april 1993, 301-323

[15] מאיר חזן, לחימה עקרה:מאבק הנשים להתגייס לגדוד העברי,עיונים בתקומת ישראל, תשע”ג 2012 יד בן צבי ירושלים עמודים 423-426.

[16] חנוך פטישי, מחתרת במדים “ההגנה” והחיילים הארצישראלים בצבא הבריטי 1939-1946, תשס”ז 2006, חיפה, עמודים 9-17

[17] חיה מילוא, שירים בקנה, שירי פולקלור של חיילים וחיילות ישראליים, הוצאת הספרים של האוניברסיטה הפתוחה, רעננה תשע”ו – 2016 עמודים 28-29

[18] דר’ ענת גרניט הכהן, עבודת דוקטורט,  עמודים 26-36

[19] דר’ ענת גרניט הכהן , עבודת דוקטורט, עמודים 120

[20] ענת גרניט הכהן חשבון ציבורי או חשבון פרטי-מקרה מבחן: אימהות מהיישוב בכוחות הבריטיים במלחמת העולם השנייה, 1959 מגדר בישראל (תשעא) עמודים 201-202

[21] ענת גרניט הכהן חשבון ציבורי או חשבון פרטי-מקרה מבחן: אימהות מהיישוב בכוחות הבריטיים במלחמת העולם השנייה, 1959 מגדר בישראל (תשע”א) ירושלים, עמודים 204-207

[22] ענת גרניט הכהן חשבון ציבורי או חשבון פרטי-מקרה מבחן: אימהות מהיישוב בכוחות הבריטיים במלחמת העולם השנייה, 1959 מגדר בישראל (תשע”א) ירושלים,עמודים 209-2015

[23] ענת גרנית הכהן פטריוטית בגרסה מגדרית: שירותן של בנות היישוב בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, תמי רזי אישה עברייה אל הדגל:נשות היישוב בשירות הכוחות הבריטיים במלחמת העולם השנייה, יד בן צבי, ירושלים, 2011, עמודים 277-281

[24] מרדכי בר און, כשהצבא החליף מדיו, פרקים בהתפתחות צה”ל בשנים 1953-1949, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים 2017, עמודים 66-72

[25] בת שבע מרגלית שטרן, כשצריך ללחום אני לוחמת, אשת חייל עברייה, עיונים בשירות נשים מהיישוב העברי במערכות הביטחון, תשע”ד, תל אביב, עמודים 185-189 

[26] ענת גרניט הכהן, קדימה צעדי, אחורה פני,אישה עברייה אל הדגל, נשות היישוב בשירות כוחות הבריטים במלחמת העולם השנייה, תשע”ד,ירושלים,  עמודים 181-184

[27] ענת גרניט הכהן, אשה עבריה אל הדגל, שירותן של נשות היישוב בכוחות הבריטיים במלחה”ע השנייה- היבטים מגדריים ולאומיים, תשס”ח, רמת גן.

[28] Stone, Tessa. “Creating a (gendered?) military identity: the Women’s auxiliary air force in Great Gritain in the second world war.” Women’s history review 8.4 (1999): 605-624.

[29] Stone, Tessa. “Creating a (gendered?) military identity: the Women’s auxiliary air force in Great Gritain in the second world war.” Women’s history review 8.4 (1999): 605-624.

[30] ענת גרניט הכהן, אשה עבריה אל הדגל, שירותן של נשות היישוב בכוחות הבריטיים במלחה”ע השנייה- היבטים מגדריים ולאומיים, תשס”ח, רמת גן.

[31] ענת גרניט הכהן, אשה עבריה אל הדגל, שירותן של נשות היישוב בכוחות הבריטיים במלחה”ע השנייה- היבטים מגדריים ולאומיים, תשס”ח, רמת גן.

[32] Stone, Tessa. “Creating a (gendered?) military identity: the Women’s auxiliary air force in Great Gritain in the second world war.” Women’s history review 8.4 (1999): 605-624.

[33] Stone, Tessa. “Creating a (gendered?) military identity: the Women’s auxiliary air force in Great Gritain in the second world war.” Women’s history review 8.4 (1999): 605-624.

[34] אורנה ששון-לוי, בין הפרדה מיגדרית להדרת נשים, היכן אני נמצאת? פרספקטיבות מיגדריות על מרחב, עורכת, רוני הלפרן, אבן יהודי, 2013, עמ’ 111- 141.

[35] אורנה ששון-לוי, בין הפרדה מיגדרית להדרת נשים, היכן אני נמצאת? פרספקטיבות מיגדריות על מרחב, עורכת, רוני הלפרן, אבן יהודי, 2013, עמ’ 111- 141.

[36] אורנה ששון-לוי, זהויות במדים: גבריות ונשיות בצבא הישראלי, סוציולוגיה ישראלית, כרך י’, עמ’ 196-198.

[37] ענת גרניט הכהן, אשה עבריה אל הדגל, שירותן של נשות היישוב בכוחות הבריטיים במלחה”ע השנייה- היבטים מגדריים ולאומיים, תשס”ח, רמת גן.