Skip to content

סמינריון- מהמושג לפרקטיקה הפוליטית ובחזרה: שימוש במושגים פוליטים בנאומים במליאת הכנסת, בפוסטים בפייסבוק, ובחשבונות טויטר, שמנוהלים על ידי ח”כים/ות

מהמושג לפרקטיקה הפוליטית ובחזרה: שימוש במושגים פוליטים בנאומים במליאת הכנסת, בפוסטים בפייסבוק, ובחשבונות טויטר, שמנוהלים על ידי ח”כים/ות

מבוא-

עבודה מחקרית זו נועדה לבדוק את התאימות של השימוש במושג רב תרבותיות, בין ההגדרה האקדמית של המושג, לבין השימוש הפרקטי שלו על ידי פוליטיקאים ישראלים, ולכן שאלת המחקר היא, האם יש פער בין המושג של רב תרבותיות בתאוריה לבין השימוש הפרקטי של מושג זה בפוליטיקה הישראלית ? השערת המחקר היא שהתאימות בין המושג לפרקטיקה תהיה שונה אצל פוליטיקאים שונים, וזאת בהתאם לאידיאולוגיה וההשתייכות המפלגתית שלהם, כל פוליטיקאי יאמץ את ההגדרה שהכי קרובה לערכים ולאינטרסים שלו, ולא בהכרח לפי ההגדרה האקדמית. לשם בדיקת השימוש הפרקטי יבחנו נאומים בכנסת, ופוסטים במדיה החברתית של שלושה חברי כנסת.

סקירת ספרות וממצאים-

מטרתה של עבודה מחקרית זו היא לבדוק האם יש פער בין המושג של רב תרבותיות בתאוריה לבין השימוש הפרקטי של מושג זה בפוליטיקה הישראלית. לשם ההשוואה בין הפרקטיקה לתאוריה, ייבדק כיצד מוגדר המושג רב תרבותיות בספרות המחקר, וזאת על פי המאמר של יעל תמיר (1998), ואילו השימוש של המושג בפרקטיקה בפוליטיקה הישראלית ייבדק על ידי סקירה של נאומים ופוסטים של שלושה פוליטיקאים שונים, בנימין נתניהו, תמר זנדברג ויאיר לפיד.

תחילה נבדוק את ההגדרה התיאורטית של המושג רב תרבותיות. לפי מאמרה של יעל תמיר בעקבות נפילתו של הגוש הקומוניסטי, היו שטענו שהדמוקרטיה הליברלית ניצחה, וההיסטוריה האנושית הגיעה אל קצה, בעקבות כך נחלשה מדינת הלאום, והתחזקה המדינה הליברלית הרב תרבותית. טבעה של הדמוקרטיה הליברלית הרב תרבותית, היא שהקהילה הפוליטית במדינה זו נאלצת להכיר בכל במעמדן השווה של כל התרבויות השונות והמיעוטים במדינה, בעוד שבמדינה הלאומית ישנו דגש על אחידות לאומית ואחידות התרבות לשם חיזוק המדינה הלאומית. אבל מסתבר שבמדינה הליברלית הרב תרבותית, שמכירה בכל התרבויות במדינה, יכולות להיות תרבויות שונות שמכירות אחת בשנייה ומכירות בערכים ליברליים, ויכולות להיות גם תרבויות שהם אנטי ליברליות, שלא מכירות בערכים הליברליים (תמיר, 1998).

במאמרה מבחינה תמיר בין שני סוגים של רב תרבותיות, רב תרבותיות דקה ורב תרבותיות עבה. הרב תרבותיות הדקה היא רב תרבותיות בין תרבויות שונות בתוך המערכת הליברלית שמאמינות בערכים ליברליים, ואילו הרב תרבותיות העבה היא במדינה שיש בה תרבויות שמאמינות בערכים ליברליים, ויש בה תרבויות אנטי ליברליות. ברב תרבותיות הדקה, ישנם בדרך כלל מאבקים פנים ליברליים בין התרבויות השונות במדינה, ומאבקים אלה הם על האינטרסים התרבותיים של כל תרבות, שהם בעצם מאבק על הדרך הטובה ביותר ליישם את הערכים הליברליים, ואילו ברב תרבותיות העבה, המאבק הוא יותר רחב, והוא על הערכים הליברליים בכלל, האם נכון להשתית ערכים ליברליים או לא, במקרה כזה ישנו קושי להשתית מערכת פוליטית שתכיל את התרבויות המנוגדות שבתוך המדינה (תמיר, 1998).

בנימין נתניהו-

וכעת נבדוק כיצד המושג של רב תרבותיות מקבל ביטוי באופן פרקטי בפוליטיקה הישראלית. תחילה אצל חברת הכנסת וראש הממשלה בנימין נתניהו. בישיבת הכנסת ה 359 של הכנסת העשרים, שבה הועבר חוק הלאום, נתניהו נאם לגבי החוק, ומהדברים שלו משתמעת התפיסה שלו לגבי מהי רב תרבותיות. בנאום זה נתניהו הודף את הביקורת שישנה נגד חוק הלאום בטענה שהוא מפלה מיעוטים, וטוען שלמרות שחוק הלאום קובע שמדינת ישראל היא מדינת היהודים, החוק לא פוגע ברב תרבותיות של המדינה, וזאת בעיקר מכיוון שמדינת ישראל שומרת על זכויותיהם של המיעוטים בישראל, ונותנת מקום לתרבותם. ולדבריו מדינת ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שמעניקה רב תרבותיות שכזו, לכן מבחינה יחסית ישראל היא מאוד רב תרבותית.

בישיבה מספר 27 של הכנסת העשרים, נואם נתניהו לגבי הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל. בנאום הוא מביע את דעתו לגבי מהי רב תרבותיות. לפי נתניהו ישראל נותנת שיוויון מלא לכל אזרחיה בני כל הדתות והלאומים, אולם לא ייתכן שאזרחים אלה יסבלו מ”צביעות”, ויעודדו פעילויות טרור נגד המדינה, וישמיצו את חיילי צה”ל.

בישיבה מספר 3 של הכנסת העשרים, בדיון לגבי התופעה של האלימות של שוטרים נגד חברי הקהילה האתיופית, ביטא נתניהו את עמדתו לגבי מהי רב תרבותיות. לפי דבריו בני העדה שופכים את דמם כאשר הם משרתים בצה”ל כדי להגן על המדינה, ואחר כך הם נתקלים בגזענות איומה בציבור. ישראל כמדינה רב תרבותית לא יכולה להרשות תופעה כזאת, וזה לא נכון מבחינה מוסרית, ישראל היא מדינת כל אזרחיה, ומי שנותן את אותם החובות למדינה, צריך לקבל את אותן הזכויות כמו האחרים.

בפוסט בפייסבוק של בנימין נתניהו מה 23 בנובמבר 2014 (נספח 1), הוא מציג לראשונה את המתווה של חוק הלאום, ובו הוא מסביר שרב תרבותיות צריכה להיות מופרדת בתחומים שונים, בתחומים אזרחיים, קבוצות המיעוטים צריכות לקבל את כל הזכויות שמגיעות להם, ואילו בתחום הלאום, אין למיעוטים זכות להגדיר את עצמם מבחינת הלאום שמייצג את מדינת ישראל.

מניתוח הנאומים והפוסט של נתניהו עולה שההגדרה שלו לגבי מהי רב תרבותיות היא מעט שונה מההגדרה האקדמית. בעוד שההגדרה האקדמית גורסת שרב תרבותיות היא לגיטימיות לכל התרבויות בכל התחומים, לפי נתניהו, ניתן להבחין בין תחומים שונים שבהם ניתנת לגיטימיות לתרבויות שונות, כמו למשל בלאום. נתניהו עקבי מבחינת השימוש במושג רב תרבותיות, הן בנאומים והן בפוסטים. בניגוד לזנדברג ולפיד, מדבריו של נתניהו עולה שהוא אינו מאמין ברב תרבותיות עבה, וכאשר מדובר בקבוצות תרבות שהן לא ליברליות, יש להחריג אותם מהמדינה הרב תרבותית.

תמר זנדברג-

וכעת אצל חברת הכנסת תמר זנדברג. בישיבת הכנסת ה 359 של הכנסת העשרים, בהצבעה על חוק הלאום, תמר זנדברג מביעה את דעתה לגבי מהי רב תרבותיות. לפי תפיסתה של זנדברג הרב תרבותיות היא חיונית למדינה דמוקרטית וחופשית, ואין כל הפרעה שתתי תרבויות שונות יתקיימו זו לצד זו במדינה ליברלית ומפותחת, התרבויות של המיעוטים במדינת ישראל, כמו התרבות הערבית לא מפריעים בכלל, ולא מאיימים בשום צורה על התרבות המרכזית במדינת ישראל, ואין שום מניעה למשל שערבית תהיה שפה רשמית שנייה.

בישיבה מספר 3 של הכנסת העשרים, בדיון על אלימות המשטרה נגד העדה האתיופית, טוענת זנדברג שהאלימות של השוטרים היא בעצם גזענות מסוכנת, ואסור להרשות לדבר כזה לקרות במדינה מתוקנת. מדבריה של זנדברג עולה ההשקפה לגבי מהי חברה רב תרבותית, ולפי במדינה מתוקנת, הרב תרבותיות היא ערך בסיסי והכרחי, ואסור לסבול מקרים של אלימות של הממסד או של כל גורם אחר כלפי תרבויות ומיעוטים אחרים.

בישיבה מספר 15 של הכנסת העשרים, בדיון על גבולות השיח באינטרנט בעקבות התאבדות בעקבות פוסט בפייסבוק, מציגה זנדברג את דעתה לגבי מהי רב תרבותיות. לפי זנדברג רב תרבותיות היא סובלנות וקבלה ל האחר, השיח שמתבצע באינטרנט ובכל מרחב ציבורי אחר, צריך להיות שיח סובלני שיקבל את האחר, למרות שהוא שונה ממך, כי מדינת ישראל היא מדינה בה כל האזרחים שווים.

בפוסט בדף הפייסבוק של תמר זנדברג מה 26 ליולי 2018 (נספח 2), היא מביעה את דעתה לגבי חוק הלאום, ובדעה זו משתמעת גם הדעה שלה לגבי מהי רב תרבותיות. לפי זנדברג אי אפשר לחלק את רב התרבותיות לחלקים שונים, ולהגיד שלתרבויות שונות מגיעות זכויות בסיסיות, אבל בכל הנוגע ללאום של קבוצות מיעוט, קבוצות אלה לא שוות בפני החוק, והמדינה לא מקבלת אותם ולא מחשיבה אותם כחלק מאזרחיה. רב תרבותיות היא מושג שמשמעותו שוויון מוחלט לכל התרבויות במדינה, ואסור להפלות על שום רקע, את התרבויות השונות או המיעוטים.

בפוסט אחר בפייסבוק של תמר זנדברג מתאריך 24 ליוני 2015 (נספח 3), זנדברג מביעה את דעתה לגבי חוק האזרחות, וממנו עולה גם התפיסה שלה לגבי הרב תרבותיות. לפיה אחד העקרונות המרכזיים במדינה רב תרבותית היא שוויון בין הקבוצות והתרבויות השונות, ואיסור אפלייתה של קבוצת מיעוט, רק בשל היותה קבוצת מיעוט. במדינה ליברלית ודמוקרטית עקרון השוויון בין כל האזרחים הוא הכרחי.

מניתוח דבריה של זנדברג בנאומים ופוסטים, עולה שישנה התאמה בין התפיסה שלה של המושג רב תרבותיות לבין ההגדרה האקדמית. בניגוד לנתניהו, זנדברג מאמינה במתן לגיטימציה לכל התרבויות במדינת ישראל בכל התחומים השונים, גם בלאום ובאזרחות. אפילו כשמדובר ברב תרבותיות עבה, כפי שעולה מההגדרה האקדמית, עדיין זנדברג תומכת במתן לגיטימציה לתרבויות אחרות אלה, כמו למשל האוכלוסייה הערבית בישראל. זנדברג עקבית בתפיסתה גם בנאומים בכנסת וגם בפייסבוק.

יאיר לפיד-

וכעת לגבי יאיר לפיד. בישיבה מספר 360 של הכנסת העשרים, בדיון על חוק הלאום, לפיד נושא נאום שבו באה לידי ביטוי דעתו לגבי שוויון ורב תרבותיות. לפי לפיד רב תרבותיות מבוססת על רעות בין התרבויות השונות והקבוצות השונות בחברה. לפי לפיד המדינה מבוססת על רעות זו בין הלאומים השונים והתרבויות השונות שהגיעו לארץ ממקומות שונים, ולכן רב תרבותיות זו היא הכרחית כדי לשמור על עתידה של המדינה.

בישיבה מספר 382 של הכנסת העשרים, בדיון על חוק המרכולים, חבר הכנסת לפיד מביע את עמדתו לגבי מהי רב תרבותיות. לפי לפיד בנאום זה, הבסיס של הרב תרבותיות היא העקרון של חיה ותן לחיות, ברב תרבותיות אסור שתהיה כפיה של קבוצה תרבותית אחת על קבוצה תרבותית אחרת, ומבחינתו של יאיר לפיד, חוק המרכולים שמכריח את החנויות לסגור בשבת, היא כפייה של תרבות אחת על תרבות אחרת, של החרדים על החילונים, ובמדינה רב תרבותית כמו ישראל, אסור שכפייה זו תקרה.

בישיבה מספר 370 של הכנסת העשרים, בדיון על האפליה של הממשלה את הקהילה הלהט”בית בחוק הפונדקאות, לפיד מביע את עמדתו ומדבריו עולה התפיסה שלו לגבי מהי רב תרבותיות. לפי לפיד, במדינה מתוקנת שמחשיבה את עצמה רב תרבותית, וגם האופי המגוון של האוכלוסייה בישראל שיש בה גיוון תרבותי גדול, לא יכול להיות מצב שמפלים קבוצה תרבותית, או קבוצה מסוימת בקהילה, רק בגלל אמונותיה או מנהגיה, כמו למשל הקהילה הלהט”בית. עקרון מרכזי ברב תרבותיות הוא השוויון של כל התרבויות.

בפוסט בפייסבוק של יאיר לפיד, מתאריך 23 לנובמבר 2014 (נספח 4), הוא מביע את דעתו לגבי חוק הלאום, וממנה עולה התפיסה שלו לגבי רב תרבותיות. לפי לפיד חוק הלאום הוא חוק שפועל נגד הרב תרבותיות, כי הוא מפלה כמה קבוצות תרבותיות, ונותן מעמד מיוחד לקבוצה תרבותית אחת. עקרון הכרחי ברב תרבותיות הוא שיהיה שוויון בכל התחומים בין כל התרבויות במדינה הרב תרבותית, לא רק בזכויות היסוד, אלא גם בלאום ובשפה.

בפוסט אחר בפייסבוק של יאיר לפיד, מתאריך 30 לינואר 2016 (נספח 5), יאיר לפיד מביע את דעתו לגבי היחס שמקבלת הקהילה האתיופית. מהפוסט עולה גם הגדרה לגבי מהי רב תרבותיות. לפי לפיד עקרון השוויון הוא עקרון הכרחי במדינה רב תרבותית, ולא יכול להיות שמדינה דמוקרטית וליברלית כמו מדינת ישראל תרשה לעצמה יחס לא הוגן לאחת מהתרבויות או אחת הקהילות שחיות בישראל.

מניתוח דבריו של לפיד עולה שהתפיסה שלו את המושג רב תרבותיות עולה בקנה אחד עם ההגדרה האקדמית. לפיד מאמין במתן לגיטימציה לכל התרבויות במדינת ישראל, בכל התחומים, ולא להחריג תחום מסוים כמו הלאום של התרבות, כפי שנתניהו מדגיש בדבריו. מבחינת עקביות, ניתן לראות שלפיד עקבי לגבי התפיסה שלו את הרב תרבותיות, גם מבחינת הנאומים וגם מבחינת הפוסטים. גם לפיד כמו זנדברג, מאמין שיש מקום לרב תרבותיות עבה, כאשר קבוצות שאין להם תרבות ליברלית, כמו החרדים, לא צריך להכליל אותם וגם הם צריכים להיות חלק מהמדינה הרב תרבותית, כל עוד אין כפייה של קבוצה תרבותית אחת על השנייה, כפי שראינו אותו מביע עמדה בחוק המרכולים.

סיכום-

לסיכום, ראינו שההגדרה של רב תרבותיות מבחינה אקדמית היא שמדינה ליברלית צריכה להכיל בתוכה את כל התרבויות שחיות במסגרת המדינה, כאשר ישנה הבדלה של רב תרבותיות דקה, שבה התרבויות הן ליברליות, ורב תרבותיות עבה שבה התרבויות לא ליברליות. ניתוח הנאומים והפוסט של נתניהו מעלה שהתפיסה שלו לגבי רב תרבותיות היא שונה מההגדרה האקדמית, והוא עקבי בתפיסתו. בשונה מלפיד וזנדברג, נתניהו לא מאמין ברב תרבותיות עבה שבה יש להכיל תרבויות לא ליברליות. הח”כית זנדברג מאמינה ברב תרבותיות עבה, שבה אפילו אם התרבות היא לא ליברלית, יש מקום לכל התרבויות במדינת ישראל, והתפיסה שלה לגבי רב תרבותיות היא עקבית גם בנאומים וגם בפוסטים. תפיסתה של זנדברג עולה בקנה אחד עם ההגדרה האקדמית של המושג. גם התפיסה של לפיד לגבי מהי רב תרבותיות עולה בקנה אחד עם ההגדרה האקדמית, שלפיה כל התרבויות, ללא הכללה צריכות להיכלל במדינה הרב תרבותית, והתפיסה שלו את המושג היא עקבית בנאומים ובפוסטים, והיא שונה מהתפיסה של נתניהו, ודומה לתפיסה של זנדברג. תובנה אישית מהמחקר היא שפוליטיקאים והציבור מעצבים את התפיסות שלהם, לא רק לפי מידע אקדמי, אלא ממידע שהם נחשפים אליו בחייהם הסובייקטיביים, וגם מהאידיאולוגיה האישית שלהם.

מקורות-

תמיר, י’ (1998). שני מושגים של רב תרבותיות. בתוך: רב תרבותיות במדינה דמוקרטית ויהודית, הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב.

נספחים-

נספח 1-

“היום אני מביא לממשלה את חוק הלאום. מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. יש בה שוויון זכויות אישי לכל אזרח ואזרח.

זכויות לאום יש רק לעם היהודי: דגל, המנון, הזכות של כל יהודי לעלות לארץ, וסממנים לאומיים אחרים. אלה מוקנים רק לעמנו, במדינתו האחת והיחידה”.

https://www.facebook.com/Netanyahu/photos/a.376960237075/10152516702112076/?type=1&theater

נספח 2-

“בהתחלה הם התכוונו להפלות בחוק לאום את הערבים. והקואליציה לא השמיעה קולה, כי היא לא סופרת ערבים.

ואז הם החליטו להפלות בחוק הלאום גם את הלהט”ב. והקואליציה לא השמיעה קולה, כי בלהט”ב נתניהו משוויץ בחו”ל – ולא סופר אותם בבית.

ואז הם החליטו להפלות בחוק הלאום גם את הרפורמים. והקואליציה לא השמיעה קולה, כי כבר ברחבת הכותל היא הבהירה שהיא לא סופרת את יהדות התפוצות. ואז באו הלוחמים הדרוזים, והתלוננו שחוק שמבוסס על גזע ודת מפלה גם אותם.” לא הייתם יהודים כל הזמן הזה?”, שאלה הממשלה.” לא, אנחנו לוחמים לצדכם, אבל דרוזים”, ענו הלוחמים.”קבלו התנצלותנו, חשבנו שאתם ערבים”, ענתה הממשלה.

הממשלה הזו ממשיכה לעשות צחוק מחוקי היסוד וממגילת העצמאות. זו ממשלה שבזה לערכי הציונות ולמייסדי המדינה. מנתניהו, דרך בנט ועד כחלון – הם מודים שהם עשו טעות, אבל אין להם שום כוונה לתקן אותה. הגזענות הובילה אותם, והגזענות נשארת. הדרוזים הצביעו עליה, אבל עבור הממשלה זה רק פלסטר על גזענות בסיסית שנשארת, שנשארת. עבור כולנו – ערבים, יהודים, דרוזים, להט״בים, רפורמים וכל מי שאכפת להם מהערך הבסיסי של שוויון – החוק הזה צריך להיזרק לפח האשפה של ההסטוריה. לא פחות.”

נספח 3-

” אחד הימים העגומים והמדאיגים במשכן הכנסת. עאידה תומא-סלימן הציעה לבטל את חוק האזרחות (איחוד משפחות). סגן שר הפנים עלה להשיב בשם הממשלה, ובמסע הסתה שפל וחסר מעצורים קרא לעבר חברי כנסת ערבים להחזיר את תעודת הזהות, כי ״אנחנו עושים לכם טובה שאתם פה״.

ראש הממשלה ויו״ר הכנסת, במקום להתייצב באופן ברור לצד זכויות המיעוט, בחרו להצטרף לחגיגת ההסתה נגד ערבים רק בגלל שהם כאלה.

אבל היום שברו כל שיא חברות וחברי מפלגת העבודה, אלה שרק לפני חודשים ספורים התיימרו להוביל את מחנה השמאל בהצבת אלטרנטיבה לימין. אלה ברחו היום בהחלטה קולקטיבית מהמליאה, ולא השמיעו את קולם. בלי קשר לעמדה על החוק עצמו, זה היה רגע שהצריך סולידריות – אחרת אתם לא שונים בכלום מהמסיתים.

״המקום הכי חם בגהינום שמור למי שבזמנים של משבר מוסרי שומרים על נייטרליות״. היום המקום הזה שמור לכם.”

נספח 4-

” ישראל היא מדינה יהודית והיא צריכה להישאר כזו. אבל היא גם מדינה דמוקרטית, ולכן חוק הלאום שהוצג בממשלה היום הוא חוק גרוע.

זה חוק שבן גוריון לא היה מאשר, בגין היה מתנגד לו, וז’בוטינסקי לא היה מסכים לו.

במקום חוק לאום שמאחד את העם נאבקים לאשר חוק הקורע אותו ומפריד אותו, וכל זה רק כדי לקרוץ למצביעי הפריימריס בליכוד.

אנחנו בעד הרעיון של חוק לאום, אבל לא בנוסח שהוגש היום, לא בדרך שננקטה ולא בעיתוי הזה.”

נספח 5-

” בני ובנות הקהילה האתיופית הם הבנים והבנות של מדינת ישראל כולה. הזעקה שלהם צריכה להעיר את כולנו. יותר מדי מקרים של אפליה וגזענות התפרסמו השנה: פרשת יקבי ברקן, שבה הטילו ספק ביהדותם, בלניות מן העדה שמודרות במקוואות, ילד בן 15 שנעצר בבית ספר באשדוד תוך שימוש בכוח, ילד אחר רק בן 10 שנשלחה לו ניידת לבית הספר. מי שולח ניידת לילד בן עשר?

הממשלה כבר הודתה שיש שיטור יתר נגד בני העדה. תיקים רבים מדי נפתחו בקלות מדי לצעירים ממוצא אתיופי. ומעל כל זה, האירוע הנורא, שובר הלב, של יהודה ביאדגה ז”ל. רק בן 24, ששוחרר משירות קרבי על רקע נפשי ונורה בידי שוטרים למוות.

משבר האמון של הקהילה יושב על קרקע של אפליה קשה לאורך שלושה עשורים. הם מתויגים. הם מודרים. זה צריך להיפסק. תיקון האפליה הוא לא משימה של יוצאי אתיופיה. הוא משימה של כל החברה הישראלית.

חברתי ושותפתי ח”כ פנינה תמנו- שטה, יחד עם חברי מפלגת יש עתיד, נמשיך להילחם למען קידום השוויון. יחד איתה ועם בני הקהילה. אנחנו אומרים די לגזענות. הגיע הזמן לתקן.”

סיוע בעבודות אקדמיות
סיוע בעבודות סמינריון