Skip to content

סיוע בסמינריון שלכם- לחצו כאן

סמינריון- כיצד משפיעים החסמים התרבותיים בין הקהילה האתיופית לבין צוותים מטפלים במערכת הבריאות

כיצד משפיעים החסמים התרבותיים בין הקהילה האתיופית לבין צוותים מטפלים במערכת הבריאות

מגישה:

ת.ז:

תוכן עניינים

מבוא. 2

סקירת ספרות. 3

הקהילה האתיופית- 5

סיכום. 8

ביבליוגרפיה. 9

מבוא

מחקרים בעשורים האחרונים מראים שחסמים תרבותיים בין המטופל לצוות הרפואי שמטפל בו יכולים להוריד את איכות הטיפול הרפואי, להוריד את שביעות הרצון של המטופל, ואף להעלות את שיעורי התחלואה והתמותה. החסמים התרבותיים יכולים להתרחש כאשר האוכלוסייה בעלת החסם היא אוכלוסיית מהגרים, כמו במקרה של בני העדה האתיופית (שטרקשל, 2013).

החסמים התרבותיים לנבוע הן מהצד של המטופל, שעדין לא הספיק להתאקלם בצורה מלאה לתרבות הכללית במדינה, והיא יכולה לנבוע גם מצדה של מערכת הבריאות, שחסרה את המשאבים והיכולות להתמודד בצורה ראויה עם קבוצה שהיא שונה תרבותית, ולכן גם חסרה את היכולת לתת את הטיפול הרפואי הראוי.

ישנו גורם מהותי אשר משפיע על החסמים התרבותיים, והוא החסם של השפה וקשיי התקשורת. בני הקהילה האתיופית שעלו לארץ, יכולים להגדיר באופן שונה מחלות, דרכי טיפול, ואת רמת הסיפוק שלהם מטיפול רפואי מסוים, בהשוואה לרופאים וצוותים רפואיים, דבר שגורם לדיסוננס קוגנטיבי, ולתחושה של תסכול הן אצל העולים והן האצל הצוותים הרפואיים  (Cohen, 2016).

טיפול רפואי נכון ויעיל הוא מאוד חשוב באוכלוסיות של מהגרים, בשל העובדה שאוכלוסיות אלה חשופות לסיכון מוגבר של מחלות, הנובעות מתהליך ההגירה, ומהפגיעות הכללית של המהגרים. כך למשל המהגרים חשופים יותר למחלות נפשיות מהאוכלוסייה הכללית, שיכולות לנבוע מטראומת ההגירה, או מתחושות תסכול של אי השתלבות ראויה בחברה (Cohen, 2016).

מטרתה של עבודה זו היא לבדוק כיצד משפיעים החסמים התרבותיים בין הקהילה האתיופית לבין צוותים מטפלים במערכת הבריאות. הקהילה האתיופית היא מתרבויות שונות שקיימות במדינת ישראל, ובגלל שהיא עלתה לארץ בשנות השמונים והתשעים, היא עדיין נמצאת בשלבי התאקלמות, והיא חווה חסמים תרבותיים שונים במערכת הבריאות (שטרקשל, 2013).

בני הקהילה עלו לארץ לא בצורה ישירה מאתיופיה, אלא ממחנות פליטים ובצורה חפוזה, מה שהוביל לבעיות רפואיות רבות של העולים, והצריך את המערכת הבריאותית בארץ לגייס משאבים נוספים על מנת שיוכלו לטפל בהם. תרבותם של יהודי אתיופי יכולה להיות שונה ואף מנוגדת לתרבות הישראלית, בעיקר בשל העובדה שתרבותם היא מסורתית ואילו התרבות הישראלית היא מערבית מתקדמת (בורגנה, 2007).

סקירת ספרות

ההתאמה התרבותית בין המטופל לצוותים הרפואיים שמטפלים בו היא גורם חשוב בקביעת איכות הטיפול שאותו הוא מקבל, בעשורים האחרונים ישנם מחקרים רבים שמחזקים את הטענה הזאת. התועלת מההתאמה התרבותית במערכת הבריאות יכולות להיות בשביעות רצון המטופל, בתוצאות הטיפול, ובמניעת סיכונים עתידיים למחלות או תמותה. ההתאמה התרבותית בין המטופל לצוותים הרפואיים יכולה להועיל לשני הצדדים, הצוותים הרפואיים יוכלו להבין טוב יותר את המטופל ואת שפתו הייחודית, ובכך לייעל את הטיפול הרפואי, ואת יכולתו של הצוות הרפואי לתת מענה נכון ומדויק (שטרקשל, 2013).

להקשר התרבותי במהלך הטיפול הרפואי ישנה השפעה רבה על השימוש בשירותים הרפואיים. התפיסה התרבותית משפיעה על דפוסי האינטראקציה בין החולה למטופל, ועל אינטנסיביות הטיפול, ואופי צריכתו. מאפיינים אלה של השפעת התרבות על הצריכה של השירות הרפואי, באה לידי ביטוי באופן שונה, כאשר מדובר בקבוצות תרבותיות שונות, ולכל קבוצה ישנם המאפיינים הייחודיים לה, בקבלת הטיפול הרפואי (בורגנה, 2007).

הבדלים תרבותיים במערכת הבריאות בולטים במיוחד כאשר מדובר באוכלוסיות של מהגרים, שכן במקרים כאלה ישנם גם קשיי שפה, והאוכלוסייה של המהגרים נמצאת בדרך כלל בשלב של מעבר מהתרבות הישנה שממנה הם הגיעו לתרבות החדשה והמקומית שבה הם נמצאים. אוכלוסיית המהגרים חיה בעצם בשתי תרבויות במקביל, שתי מערכות אקולוגיות נפרדות, והיכולת של האוכלוסייה לעבור מתרבות לתרבות, הוא מה שקובע את הרמה של ההבדלים התרבותיים, ואת יכולת ההטמעה של אוכלוסיית מהגרים זו (שטרקשל, 2013).

על פי ארגון ההגירה העולמי, ההגירה בעולם מתגברת, והיא יותר גדולה משהייתה אי פעם בעבר, עם הערכות של 214 מיליון מהגרים בשנות האלפיים. גלי הגירה אלה מאופיינים בשיעורי תחלואה ותמותה יותר גבוהים מאשר האוכלוסייה המקומית. תופעה שכיחה שהתפתחה אצל מהגרים אלה היא תופעה שהמהגרים נהנים מבריאות גבוה יותר מהאוכלוסייה המקומית, בתחילת תקופת ההגירה, אולם ככל שהשנים עוברות, בריאותם מתדרדרת, והם סובלים משיעורי תחלואה גבוהים יותר (דיין, שורצמן, 2013).

הבעיות הרפואיות והחברתיות של החברה האתיופית, הם לא אופייניות רק להם, אלא שאלה בעיות כלליות שנפוצות אצל מרבית אוכלוסיות המהגרים בעולם. בין היתר הבעיות הנפוצות כוללות בעיות פסיכולוגיות שונות הנובעות מטראומה לש ההגירה, ולחצים חברתיים שונים, הנובעים מהבדלים תרבותיים כללים בין התרבות המרכזית במדינה, ומתסכולים שנובעים כתוצאה מאי השתלבות ראויה בחברה (Cohen, 2016).

הקהילה האתיופית-

בישראל ישנה קהילת עולי אתיופיה, שהחלה לעלות לישראל החל משנות ה-70. העלייה הגיעה לשיאה בסוף שנת 1984, כאשר הועלו לארץ, 15,000 עולים מאתיופיה. העולים לא הגיעו באופן ישיר מאתיופיה, אלא דרך מחנות פליטים ומחנות מעבר, מה שגרם להם לבעיות רפואיות רבות, שעמן הצטרכו להתמודד שירותי הרפואה בארץ (בורגנה, 2007).

תרבותם של יהודי אתיופיה יכולה להיות שונה מאוד מהתרבות הישראלית, ולפעמים אפילו מנוגדת, בין השאר בגלל תפיסות תרבותיות שונות. הבדלים תרבותיים אלה באים לידי ביטוי גם במערכת הבריאות, ובדפוסי האינטראקציה שנוצרים בין המטופלים האתיופים לבין הצוותים הרפואיים. הניגוד בתרבויות בולט במערכת הרפואית, בעיר בשל העובדה שלעולים מאתיופיה היו תפיסות מסורתיות לגבי הרפואה ודרך הטיפול במחלות, בעוד שהרפואה הישראלית התאפיינה ברפואה מערבית ומתקדמת, שמשתמשת בכלים וטכנולוגיות חדשניות לטיפול בחולים (בורגנה, 2007).

הבדלים באמונות ובמנהגים התרבותיים של העדה האתיופית הציבו אתגרים להשתלבותם בחברה הישראלית, ולסיפוק שירותי בריאות ברמה גבוהה. העולים מאתיופיה הציגו תפיסות בריאות ומחלות, היגיינה ותרופות שונות מהנורמה הביו-רפואית הישראלית. הרפואה המערבית היתה מושג לא מוכר לעולים מאתיופיה. נושאים אלה, בשילוב עם הקשיים בהם נתקלים הצוותים הרפואיים הישראלים בהכרה בבעיות בריאותיות וטיפול בחולים אתיופים, מדגישים את החשיבות של תקשורת והבנה בין-תרבותיים יעילים. אחת הבעיות הבריאותיות הנפוצות של העולים האתיופים הייתה העלייה בשכיחות מחלת הסוכרת, שנבעה כתוצאה משינויים חריפים במאמץ הפיזי ובתנאי התזונה, ונמצאה בשכיחות גבוהה באופן משמעותי בקרב האוכלוסייה האתיופית בהשוואה לאוכלוסייה הישראלית. הבריאות הכללית של הקהילה האתיופית השתנתה באופן מהותי אחרי העלייה לישראל (Cohen, 2016).

לפי המאמר של דיין ושורצמן (2013), ישנם כמה גורמים המהווים חסם תרבותי בין המטופלים האתיופים לבין הצוותים הרפואיים במערכת הבריאות, וביניהם גורמים הקשורים לתפיסה ואמונות בריאותיות, שלפיהן המטופל מאמין בדרך טיפול רפואית מסוימת, לעיתים מסורתית, שלא תמיד עולה בקנה אחד עם הטיפול הרפואי שהוא מקבל, מוסכמות חברתיות לגבי נושאים רפואיים שונים, כמו למשל איסורים תרבותיים לגבי מין, איסור לדבר על מין במשפחה וכן הלאה, גורמים של ידע והשכלה, לעיתים למטופל יכול להיות מחסור בידע או השכלה המתאימים לגבי ההליך הרפואי, או לגבי מחלות שונות, ועל הדרכים היעילות למנוע מחלות אלה או להשתקם בצורה טובה, גורמים של שפה ותקשורת, למטופל יכולים להיות קשיי שפה, עקב המעבר לארץ חדשה שבה השפה היא שונה, גורמים של עומס בחיים האישיים, כגון מעמסות של טיפול בילדים ומשק הבית או קשיי קריירה, יכולים לשים את הצרכים הרפואיים בתחתית סולם העדיפויות של המטופל. ישנם גם גורמים מערכתיים שתורמים להבדלי תרבות, כגון מחסור בצוותים ייעודיים, מחסומי שפה, נגישות נמוכה, ומחסור במשאבים.

המאמר של כהן (2016), מראה שישנם הבדלים בתפיסה וברמת הסיפוק מהטיפול הרפואי בין העולים האתיופים לבין הצוותים הרפואיים. הביטוי התרבותי של לחץ במחלה, כדוגמה, הובן בצורה שונה בין חולים אתיופים בישראל לבין הרופאים שלהם, וזה גרם לדעות שונות על איכות הטיפול. המאמר מדגיש את חשיבות ההבנה הבין-תרבותית ואת ההכרה באמונות ובמצגים שונים של מחלות. בנוסף לשימוש במתרגמים מוסמכים, ניתן לשפר את רמת הטיפול בין חולים לרופאים באמצעות סדנאות בין-תרבותיות וסדנאות תקשורת עבור שני הצדדים. ההבדל במערכות האמונות של אוכלוסיות עולים חדשים, והאופן שבו מתרגלים ביו-רפואיים מערביים מתקרבים לאמונות אלו, עשויים להשפיע במידה רבה על הטיפול הרפואי ואיכותו (Cohen, 2016).

ההבדלים הבין תרבותיים במערכת הבריאות חשובים במיוחד כאשר מדובר באוכלוסייה של מהגרים, וזאת בגלל שאוכלוסייה זאת חשופה ליותר סיכונים בריאותיים מהאוכלוסייה הכללית. תהליך ההגירה והאינטגרציה קשור ללחץ משמעותי ולשיעור מוגבר של בעיות בריאותיות פסיכולוגיות . בקרב אוכלוסיית יוצאי אתיופיה חלה עלייה בשיעור ההתאבדות בקרב בני העדה. בשנת 1984 שיעור המתאבדים היה 25למאה אלף אנשים, בעוד ששיעור ההתאבדות הכולל בישראל היה 6:למאה אלף אנשים. גורם לתופעה זו עשוי לכלול טראומה שנובעת מגירה, אבחון לקוי של הפרעות פסיכיאטריות בשל ביטויים תרבותיים של מחלות נפש שלא הוכרו על ידי רופאים ישראלים, הכנסת נטיות תרבותיות ישראליות שונות,  טכנולוגיה שלא הייתה מוכרת לקהילה האתיופית, שחיקה במבנה המשפחתי והקהילה האתיופית המסורתיים  (Cohen, 2016).

סיכום

לסיכום ניתן לומר שההתאמה התרבותית בין המטופל לצוותים הרפואיים היא גורם חשוב שמשפיע על איכות הטיפול, שביעות רצון המטופל, והיא יכולה להוריד את שיעורי התחלואה והתמותה של החולים, ולכן חשוב שהמדינה תשקיע משאבים במערכת הבריאות על מנת שזו תוכל להתמודד כראוי עם חסמים חברתיים אלה.

החסמים התרבותיים הם נפצים בקרב קהילות מהגרים, אשר לרוב חיות בשתי תרבויות שונות במקביל, התרבות הישנה שלהם, והתרבות החדשה שהם נמצאים בהתאקלמות אליה בארץ החדשה שהיגרו אליה. ככל שלמהגרים תהיה יכולת יותר גבוה לשלב את שתי התרבויות יחדיו, כך יהיו להם פחות חסמים תרבותיים עם התרבות המרכזית.

בני הקהילה האתיופית סובלים מחסמים תרבותיים, כאשר הם משתמשים במערכת הבריאות הישראלית. ישנם כמה סיבות לחסמים תרבותיים אלה, וביניהם העובדה שהקהילה האתיופית היא קהילת מהגרים חדשה יחסית, שעלתה לארץ בשנות השמונים והתשעים, ועדיין נמצאת בשלבי התאקלמות לסביבה החדשה שבה היא נמצאת, בנוסף לכך בני הקהילה סובלים מחסם של תקשורת בינם לבין הצוותים הרפואיים שמטפלים בהם, החסם התקשורתי לא נובע רק מקשיי שפה, אלא גם מתפיסות שונות שיש למטופלים האתיופים ולצוותים הרפואיים, לגבי ההגדרה של מחלות ודרכי הטיפול במחלות אלה.

אי ההתאמה לבני הקהילה האתיופית לא נובעת רק מבני הקהילה עצמם, אלא גם מחוסר התאמתה של מערכת הבריאות הישראלית לבני קהילה אלה, ומחוסר המשאבים שלה להתמודד עם חסמים תרבותיים אלה.

ההשפעה העיקרית של אי ההתאמה התרבותית בין הקהילה האתיופית לצוותים הרפואיים היא שהיא גורמת לשיעורי תחלואה יותר גבוהים, טיפול רפואי לקוי, ואי שביעות רצון של המטופל מהטיפול הרפואי.

תופעה נפוצה שמתרחשת בקרב העולים האתיופים היא שבגלל שישנה תקשורת לקויה עם הצוותים הרפואיים, לרוב הם לוקחים איתם לטיפול חבר או בן משפחה על מנת שישמש כמתרגם בינם לבין הצוותים הרפואיים, ודבר זה פוגע באיכות הטיפול, בגלל שהמתורגמן הוא לא מקצועי, ובפרטיות של המטופל.

ביבליוגרפיה

בורגנה, ד’ (2007). תיווך לשוני ותרבותי של שירותים חברתיים. הד האולפן החדש | גיליון 91 | אביב תשס“ז.

דיין, נ’, שורצמן, פ’ (2013). התנהגות בריאותית, רפואה מונעת, גילוי מוקדם ופנייה של נשים מהגרות ויוצאות אתיופיה בישראל לשירותי בריאות האישה. הרפואה, כרך 152, חוב’ 1.

שטרקשל, ר’ (2013). חסמים תרבותיים בשירותי בריאות ורפואה ומאמצים לסילוקם. הרפואה, כרך 152, חוב’ 1 .

Cohen, J. B. (2016). Ethiopian-Israeli community. Medical School for International Health, BenGurion University of the Negev, Beer Sheva, Israel.