Skip to content

סמינריון- יסודות המחשבה המדינית- כיצד מתפתח משטר דמוקרטי, מהן מעלותיו ומהן מגרעותיו ?

האוניברסיטה העברית בירושלים

המחלקה למדע המדינה, שנה”ל תשע”ח

56105 –יסודות המחשבה המדינית

מגיש:

ת.ז:

השאלה שבחרתי בה היא:

כיצד מתפתח משטר דמוקרטי, מהן מעלותיו ומהן מגרעותיו ?

-רחל צלניק, דמוקרטיות: הדמוקרטיה האתונאית העתיקה:

לפי הספר של רחל צלניק, הטירניה הכשירה את הקרקע להתפתחותו של המשטר הדמוקרטי. כאשר המשטר באתונה התפתח למשטר טירני, ורוכזו כל הסמכויות השלטון בידיו של איש אחד, הדבר הוביל למספר גורמים אשר היו חיוניים להתפתחותה של הדמוקרטיה באתונה: הטירניה החלישה את כוחו של מעמד האצולה, ואת התלות של האזרחים העניים במעמד האצולה. לאצולה הייתה השפעה מקומית על אזורים שונים, והן פיסיסטרטוס וקליסתנס, פעלו לדכא השפעה זו, על ידי עידוד הרגש הלאומי והגאווה באתונה, על ידי פולחנים ציבוריים, ובניית מבני ציבור. גורם נוסף הוא שהייתה התגברות של המודעות הפוליטית של האזרחים הפשוטים. גורם חשוב נוסף הוא ההשפעה שהייתה להחלפת הסיעתיות האריסטוקרטית בממשל יציב מתמשך ואבהי על האזרח הרגיל. פעולה רציפה זו של הממשל הרגילה את האזרחים לממש את זכויותיהם הפוליטיות ולדרוש את המגיע להם וכן להביע נאמנות בשלטון. פיסיסטרטוס דאג לשגשוג כלכלי, הייתה יציבות פוליטית, הסתדר עם טירנים אחרים, תקופה שקטה מבחינת מלחמות, לא נתן לאצולה להתקוטט – החלשת האצולה הייתה מוטיב עיקרי בדרך לדמוקרטיה. אי אפשר היה להגיע לדמוקרטיה האתונאית בלי התהליכים שתוארו. [1]

לפי צלניק אחת המגרעות של המשטר הדמוקרטי היא שיכול להיות קשר סימביוטי שלילי בין העם לבין מנהיגיו, אשר לנגד עיניהם עומדת טובתם האישית, במקרים כאלה יכולים המנהיגים להשתמש בעם לצרכיהם האישיים ולניגוח יריביהם. העם יכול ללכת אחרי מנהיגיו כעדר כבשים חסר בינה ואחריות. מגרעה נוספת שיכולה להיות למשטר הדמוקרטי היא שהנהגת השכר למכהנים במשרות ציבוריות, הופכת את העם לעצלן ונרפה, וגורמת לכך שלא הטובים והמוכשרים ינהלו את המדינה, אלא תאבי הבצע. [2]

בספר של צלניק, אחת המעלות המרכזיות ביותר של המשטר הדמוקרטי, הוא שהוא מעלה את כוחו של הדמוס, ההמון, אנשי העם הפשוטים שהם לא אצולה, המשטר הדמוקרטי נותן להם זכות לתבוע ולהיתבע, זכות הצבעה, זכות להיבחר לתפקידים ציבוריים, ביטול העבדות, ועוד זכויות שקודם לא היו להם. המשטר הדמוקרטי אפשר לכל אזרח ממעמד הפנטקוסיומדימנים להיבחר למשרה בכירה מבלי שהבחירה תושפע משיקולי נאמנות או איבה אישית. (צלניק ר. 2004).

-תוקידידיס, תולדות מלחמת הפילופוניס:

בכתביו, תוקידידס מנסה לבחון אלמנטים של כוח וטבע אנושי, והקשר שלהם לדמוקרטיה האתונאית, התפתחותה וכישלונה. לפי תוקידידס, הדמוקרטיה האתונאית, התפתחה מהאוטוקרטיה האתונאית המסורתית, והיא הפכה להיות דמוקרטיה אימפריאליסטית ששואפת לכבוש ולהתרחב, וזאת בעיקר בגלל שאיפות פוליטיות בלתי מוגבלות שיוצרת הדמוקרטיה. הדמוקרטיה האתונאית שאפה להפיץ את האידיאולוגיה הדמוקרטית שלה למדינות אחרות, וזו הייתה אחת המטרות במלחמה הפלופונסית. תוקידידס התייחס לדמוקרטיה, כמשטר שהתפתח להיות שיוויוני בפני כולם, והוא מנוגד בהכרח לשיטות ממשל של מלוכה וטירניה. בהשוואה לממשל טירני, תוקידידס השווה את הדמוקרטיה, כמשטר שהתפתח מהממשל הטירני, למשטר של אוטוקרטים רבים, בהשוואה לאוטוקרט אחד ויחיד. [3]

לפי תוקידידס, אחת המגרעות העיקריות של המשטר הדמוקרטי היא עריצות הרוב על המיעוט, כאשר זהו מצב שבו הרוב כופה את דעותיו או האינטרסים שלו, על קבוצות בחברה, או על האריסטוקרטים בחברה, מצב זה הוא מצב מובנה במשטר הדמוקרטי, כפי שהתפתח באתונה בעת העתיקה. מגרעה נוספת שיש למשטר הדמוקרטי לפי תוקידידס, היא שבדמוקרטיה, ההמון יכול להיות משולהב בקלות, ויכול ללכת שולל אחרי דוברים מוכשרים, או פוליטיקאים מוכשרים, שלא בהכרח יובילו את ההמון בצורה הטובה ביותר, או יפעלו לממש את האינטרסים של ההמון. [4]

תוקידידס מתאר גם מעלות למשטר הדמוקרטי, כך למשל הוא מתאר שלאתונאים הייתה הצלחה צבאית במלחמת ארכידמיאן, הודות למשטר הדמוקרטי שהיה באתונה, ולאופי האתונאי שנלווה למשטר הדמוקרטי. המסקנות שאפשר להגיע אליהן מכתביו של תוקידידס הן שהיתרון הדמוקרטי שהיה לאתונאים נובע מיכולתם המועדפת לארגן מידע חיוני ולהשתמש בו. כל חברה שרוצה להתמודד בצורה יעילה עם יריביה או אויביה, צבאית או כלכלית, חייבת להגיע לרמות גבוהות של שיתוף פעולה חברתי בין האנשים בחברה, והמשטר הדמוקרטי משיג מטרה זו בצורה טובה. (תוקידידיס, תולדות מלחמת הפילופוניס).

-אפלטון בפוליטאה:

בספרו של אפלטון, בפוליטאה, מתוארים בני האדם כיצורים אנוכיים מטבעם, השואפים תמיד לנצל אחד את השני. כלומר, הקיום האנושי הוא כזה של ניגודים מתמידים ותחרות ללא אינטרס כללי משותף. בני אדם הקימו מדינה עם חוקים בכדי לרסן את טבע האדם ולכן המדינה היא יישות מלאכותית ולא טבעית וה”אמת” והצדק שלה אינם אובייקטיבים אלא האינטרס של החזקים.

בספר הפוליטיאה, סוקרטס מצביע על הנטייה האנושית להיות מושחתים על ידי כוח, וזה מסביר את המעבר של אתונה מצורות הממשל השונות, מאריסטוקרטיה, טימוקרטיה, אוליגרכיה, דמוקרטיה וטירניה. לפי סוקרטס יש לתת את הממשל לאנשים הפילוסופיים, שכן הם הצודקים ביותר, והם נתונים הכי פחות להשחתה של הכוח על האדם. [5]

לפי אפלטון המשטר הדמוקרטי מתפתח מהמשטר האוליגרכי, שבו ישנה הבדלה בין העשירים לעניים, והעניים הם אלה שמנהלים את המדינה. כאשר המשטר האוליגרכי מתנוון, הוא הופך להיות דמוקרטיה. במקרה כזה הערך העליון במשטר הדמוקרטי הוא החירות, אולם חירות זו האי גם סוג של עבדות, שכן במשטר הדמוקרטי המעמד הנמוך גדל כל הזמן והוא הופך להיות המעמד הכי גדול. במשטר האוליגרכי ישנה בעיה מובנית של חלוקת הכוח הפוליטי, כאשר רוב הכוח הפוליטי מרוכז בידי המעטים שהם העשירים, אשר לפעמים לוקים בחסר ביכולת לנהל את המדינה, ולאנשים העניים אך חכמים אשר מוכשרים לנהל את המדינה, לא ניתנת הזדמנות לקבל תפקידים בכירין בממשל. מצב זה גורם למשטר האוליגרכי לחוסר יכולת לתפקד בצורה טובה, מה שגורם ללחץ על המשטר. גורם נוסף שגורם ללחץ על המשטר האוליגרכי וגורם לו להתנוון ולהפוך  למשטר דמוקרטי, הוא הלחץ שנגרם כתוצאה מהבדלים גדולים בין המעמדות שנוצרים בין העניים והעשירים.[6]

המגרעה המרכזית שמתאר אפלטון לגבי המשטר הדמוקרטי היא שבמשטר הדמוקרטי, האזרח יכול לעשות ככל העולה על רוחו, ויש לו אפילו את הבחירה אם לעבור על החוק או לא, ולכן משטר מסוג זה הוא הכי קרוב לאנרכיה. מגרעה נוספת שישנה למשטר הדמוקרטי על פי אפלטון היא שסוג משטר זה ניתן למניפולציה, די בקלות, על ידי דמגוגים, אנשים רהוטי דיבור, שלא בהכרח רוצים את טובת ההמון. עוד מגרעה שאפלטון מציין היא העובדה שהדמוקרטיה, לא בהכרח בוחרת את הטובים והחזקים שינהיגו את העם, אלא אנשים שנבחרו בצורה כמעט רנדומלית, על ידי קהל לא בקיא שניתן לבצע בו מניפולציות. [7]

אחת ממעלותיו של המשטר הדמוקרטי לפי אפלטון היא שהוא העניק כוח וזכויות לאזרח הפשוט, אשר מקודם לא היו לו, אזרחים אשר לא היו חלק ממשפחות האצולה יכלו למצוא את עצמם בדרגים הכי גבוהים של התפקידים הפוליטיים. מסיבות אלה נחשבת יוון העתיקה למקום הולדתה של הדמוקרטיה, ולערש התרבות המערבית. (אפלטון בפוליטאה).

-אריסטו באתיקה ובפוליטיקה:

אריסטו מדבר על כך שהמדינה היא תוצר טבעי, ולכן אנו לא יכולים למצוא אדם שלם ללא המדינה, אדם לא יכול להתקיים בלי המדינה. לטענת אריסטו המדינה מספקת משהו קריטי בפיתוח האישי של האדם, התורם לפיתוח הקהילתי ששום מסגרת אחרת אינה יכולה לתת. בגלל שהמדינה היא תוצר טבעי וצורך קיומי של בני האדם, החברה מייצרת לעצמה צורות משטר שונות, וביניהם צורת המשטר הדמוקרטית.

לפי ספרו של אריסטו, פוליטיקה, ישנם שתי קבוצות של צורות שלטון, קבוצה אחת היא רעה, וקבוצה שנייה היא טובה, הקבוצה הרעה כוללת את הטירניה, אוליגרכיה ודמוקרטיה, והקבוצה הטובה כוללת את המונרכיה, אריסטוקרטיה, ומדינה (פוליטי). כל אחת מצורות השלטון הרעות יכולה להפוך לדמוקרטיה, או לצורת שלטון אחרת טובה.

אחת המגרעות של המשטר הדמוקרטי לפי אריסטו, והסיבה העיקרית לכך שהיא שיטת ממשל רעה, היא שהדמוקרטיה יוצרת חברה מפולגת של עשירים ועניים, והבדלי מעמדות ביניהם. מגרעה נוספת שמדבר עליה אריסטו במשטר הדמוקרטי, היא מה שהוא מכנה הדמוקרטיה הקיצונית, במצב זה, מה ששולט במדינה הוא לא שלטון החוק, אלא דמגוגים, אשר יודעים כיצד לבצע מניפולציות בקהל הבוחרים, והכישרון היחיד שלהם הוא להיבחר בבחירות, ואין להם כישורים אמיתיים או מועילים להנהגת העם, יתר על כן, הדמגוגים, עלולים להתמשמ במעמדם ויכולתם לתמרן את ההמון, למען האינטרס האישי שלהם.

אריסטו מציין גם יתרון של המשטר הדמוקרטי, והוא שבמשטר דמוקרטי ישנה את חוכמת ההמון. בדמוקרטיה, עצם ההשתתפות של ההמון בתהליך הפוליטי, ובעצם בתהליך קבלת ההחלטות במדינה, ההמון עושה שימוש בידע וביכולות שלו, לטובת כלל האנשים, כאשר כוחו של כל אחד מהאנשים בצורה אינדיבידואלית לא משתווה לכוחו של ההמון. מעלה זאת של המשטר הדמוקרטי היא חשובה, שכן כל חברה חייבת לפתח את החוקים של המדינה שלה באופן מתמיד, משום שהעולם הוא דינמי ולא סטטי. אף חברה לא יכולה לשמר לעד את החוקים הקיימים שלה, ולכן כוחו וחוכמתו של ההמון חשובים בעניין זה. (אריסטו באתיקה ובפוליטיקה).

דיון מסכם-

כפי שראינו מניתוח המקורות השונים, ישנם פרספקטיבות שונות באשר לאופן התפתחותו של המשטר הדמוקרטי, לפי הספר של רחל צלניק, התפתחות המשטר הדמוקרטי הוא תהליך, שמבשיל בתנאים מסוימים, המתאימים להיווצרות המשטר הדמוקרטי, כמו למשל משטר טירניה, הוא זה שהוביל להיווצרות המשטר הדמוקרטי, משום שהטירניה החלישה את כוחו של מעמד האצולה, ואת התלות של האזרחים העניים, פשוטי העם, במעמד האצולה.

גם לפי אפלטון ישנו סדר מסוים ותהליך, הגורמים להיווצרותו של המשטר הדמוקרטי. אפלטון מתאר חמישה סוגים של שלטון, והוא מדרג אותם לפי הטוב ביותר לנחות ביותר, כאשר כל סוג יכול להפוך לסוג השלטון שמתחתיו או מעליו. לפי הספר של צלניק, הדמוקרטיה מתפתחת משלטון הטירניה, אולם לפי אפלטון הדמוקרטיה מתפתחת משלטון אוליגרכי.

תוקידידס סבור שהמשטר הדמוקרטי התפתח מהטירניה המסורתית שהייתה נהוגה ביוון, והוא משווה בין שתי שיטות הממשל, בכך שהטירניה היא שלטון של יחידי, אוטוקרט אחד, והדמוקרטיה היא שלטון של אוטוקרטים רבים. הוא מבקר את שיטת הממשל הדמוקרטית וטוען שהיא אינה שיטת הממשל האידיאלית, שכן היא יוצרת שאיפות פוליטיות גדולות, וגורמת למשטר להתפתח בסופו של דבר לדמוקרטיה אימפריאליסטית, השואפת לכבוש עמים אחרים ולשלוט בהם.

בניגוד להוגים אלה, שסבורים שהמשטר הדמוקרטי הוא תהליך, אשר מתפתח עם הזמן, ובהתבשלות תנאים מוקדמים, אריסטו סבור שהדמוקרטיה, או צורות אחרות של ממשל, הן המצב הטבעי של החברה האנושית, ושהאדם אינו יכול להתקיים בלי המדינה. ולכן לפי אריסטו אין הכרח שלפני המשטר הדמוקרטי יהיה משטר אוטוקרטי, או טירניה, בכדי שהוא יתקיים, שכן זהו מצב טבעי שיכול להתקיים בפני עצמו.

בכל הנוגע למעלותיו של המשטר הדמוקרטי, יש מן המשותף בדעות ההוגים, אך יש גם שוני. לפי הספר של צלניק, אחת המעלות החשובות ביותר במשטר הדמוקרטי, היא שהוא מעלה את כוחם של האזרחים הפשוטים, והעניים, הוא נותן להם זכויות שלא היו להם בעבר, ופריבילגיות שהיו שמורות רק למעמד האצולה, כמו זכות לבחור ולהיבחר. גם אפלטון מציין שאחת המעלות החשובות ביותר של המשטר הדמוקרטי, הוא שהוא נותן לשכבות החלשות זכויות אשר לא היו להם קודם, והוא בעצם יוצר שיוויון בין כל האזרחים.

לעומת שני יתרונות אלה, תוקידידס דווקא מציין יתרון אחר שישנו למשטר הדמוקרטי, והוא שמשטר זה מאפשר לחברה לארגן מידע בצורה אפקטיבית, ולהשתמש בו, ובנוסף לכך הדמוקרטיה גורמת לשיתוף פעולה חברתי גבוה בין האנשים, מה שגורם למדינה להתעלות על יריביה ואוייביה, ולכך מייחס תוקידידס את הנצחונות הראשוניים שהיו לאתונה בתחילת מלחמת הפלופוניס, ליכולתה לעבד מידע, ולשיתוף הפעולה החברתי הגבוה.

לעומת יתרונות אלה, אריסטו מציין יתרון אחר שישנו לדמוקראטיה, הוא מציין שהדמוקראטיה גורמת לניצול של חכמת ההמונים. עצם ההשתתפות של ההמון בתהליך הפוליטי, גורמת לו להיות יותר מודע לתהליך זה, והוא הופך להיות משתתף פעיל בניהול המדינה, ולכן חכמתם של ההמונים, עולה על כל חוכמה של אדם יחיד.

לגבי מגרעותיה של הדמוקרטיה, לפי הספר של צלניק, יכול להיות שבמשטר דמוקרטי יהיה קשר שלילי בין העם לבין מנהיגיו, שכן המנהיגים רואים לנגד עיניהם את טובתם האישית ולא את טובת כלל המדינה. מגרעה נוספת לפי צלניק, היא שהשכר הציבורי גורם לחלקים בעם להיות עצלן, ולא בהכרח הטובים ישרתו במשרות הציבוריות.

לעומת זאת, תוקידידס חושב שהמגרעה העיקרית של הדמוקרטיה, היא שממשל זה כופה את דעתו של הרוב על המיעוט, מגרעה זאת היא מובנית. מגרעה נוספת היא שלטון הדמגוגים.

לפי אפלטון, בדומה לתוקידידס, הדמוקרטיה יכולה להישלט בקלות יחסית בידי דמגוגים, שלא בהכרח מוכשרים להנהיג את המדינה.

אריסטו מציג מגרעה שונה לדמוקרטיה, והיא שהדמוקרטיה גורמת לפילוג של העם, ןמחלקת אותו למעמדות, של עשירים ועניים, ועובדה זאת גורמת לכך ששיטת ממשל זו היא לא האידיאלית.

ביבליוגרפיה

– צלניק ר. (2004). דמוקרטיות: הדמוקרטיה האתונאית העתיקה.

– תוקידידיס, תולדות מלחמת הפילופוניס.

– אפלטון בפוליטאה

– אריסטו באתיקה ובפוליטיקה


[1] עמודים 43-47- צלניק ר. (2004). דמוקרטיות: הדמוקרטיה האתונאית העתיקה.

[2] פרק 8 עמ’ 100-צלניק ר. (2004). דמוקרטיות: הדמוקרטיה האתונאית העתיקה.

[3] ספר 1- תוקידידיס, תולדות מלחמת הפילופוניס

[4] ספר 2- תוקידידיס, תולדות מלחמת הפילופוניס

[5] ספר 1- אפלטון בפוליטאה

[6] ספר 1- אפלטון בפוליטאה

[7] ספר 4- אפלטון בפוליטאה

סיוע בעבודות אקדמיות
סיוע בעבודות סמינריון