חסכון פנסיוני : הון או קצבה ?
השפעת תוחלת החיים הצפויה על צורת הפדיון.
הצהרת מקוריות:
אני הח"מ, עדי הדר מצהיר ומתחייב כי העבודה הסמינריונית בנושא חסכון פנסיוני – הון או קצבה ? נכתבה על ידי וכי העבודה – בשלמותה או בחלקים ממנה – לא הועתקה מאחרים, לא נרכשה מאחרים ולא נכתבה על ידי אחרים. ידוע לי כי הגשת עבודה סמינריונית מועתקת או קנויה או כזו שאיננה תוצר עבודתי העצמית תביא לפסילתה ומהווה עבירת משמעת חמורה.
כמו כן הנני מצהיר/ה כי עבודה זו או חלקים מהותיים ממנה לא הוגשו על ידי כמטלה במסגרת קורס או סמינריון אחר.
| 20/01/2019 | ||
| תאריך | חתימה |
תקציר
תוכן העניינים
מבוא
מערכת הפנסיה בישראל מורכבת ממס' רבדים:
הרובד הראשון הינו הרובד המדינתי-סוציאלי . נקרא "קצבת אזרח ותיק"[1] ומיושם על ידי "המוסד לביטוח לאומי" (מב"ל) , כאשר הקריטריונים לזכאות הינם תושבות ושנות ביטוח.
קריטריון התושבות
כל תושב החל מגיל פרישה[2] יקבל את הקצבה בכפוף לעמידה במבחן הכנסה.
כל תושב החל מגיל זכאות[3] יקבל את הקצבה ללא תלות בהכנסתו.
קריטריון שנות ביטוח
החל מותק של שנת[4] ביטוח , צובר המבוטח 2% עבור כל שנת ביטוח למשך 25 השנים הבאות , כלומר לאחר 26 שנות ביטוח ייצברו לזכותו 50% המקסימליים. תושב שידחה או תדחה זכאותו לקבלת קצבה בגיל פרישה יצבור עוד 5% מהקצבה עבור כל שנת דחיה.
השלמת הכנסה
למבוטחים להם לא קיימת הכנסה נוספת ניתנת תוספת "השלמת הכנסה".
הרובד השני הינו הרובד התעסוקתי . רובד זה מורכב מהסדרים פנסיוניים שונים , למגזרים שונים ומתקופות שונות. העיקריים שביניהם הינם :
- פנסיה תקציבית – נהוגה בסקטור הציבורי והמוניציפלי . בבסיסה התחייבות של המעסיק לשלם פנסיה לעובד ביציאתו לגמלאות , ללא צבירת הון משמעותי לאורך השנים.
- קרנות פנסה ותיקות – קרנות פנסיה שהוקמו על ידי הסתדרות העובדים ופועלות בשיטת "צבירת זכויות" (Defined Benefit) . במסגרתן התבצעה צבירת הון אולם הקצבה שהובטחה לא התאימה להון שנצבר לאורך השנים ולכן נקלעו לגרעון אקטוארי.
- קרנות פנסיה חדשות – קרנות פנסיה מנוהלות על ידי משקיעים מוסדיים , ופועלות בשיטת "צבירת הפרשות" (Defined Contribution) . אליהן מתבצעת הפקדת תגמולים ופיצויים כיחס ממשכורת העמית לחשבון על שמו ובהתאם לסכום שיצבור תשולם קצבה , תוך שמירה על איזון אקטוארי רציף.
- פוליסות תגמולים – פוליסות חסכון שמנוהלות על ידי חברות ביטוח , אליהן מתבצעת הפקדת תגמולים ופיצויים כיחס ממשכורת העמית לחשבון על שמו ובהתאם לסכום שיצבור יקבל קצבה.
- קופות גמל – חשבונות חסכון שנוהלו בעבר על ידי הבנקים[5] , אליהן מתבצעת הפקדת תגמולים ופיצויים כיחס ממשכורת העמית לחשבון על שמו , והסכום שנצבר היה נמשך בצורה הונית..
לאורך השנים חלו שינויים ברבדים השונים , ובעיקר ברובד התעסוקתי . שינויים אלה בוצעו על ידי הרגולטור – רשות שוק ההון , ביטוח וחסכון (בעבר היה אגף במשרד האוצר) – שמצא צורך להתערב באלמנטים שונים של המוצרים , דרכי ההשקעה , דרכי התשלום , מיסוי , תהליכי עבודה ועוד.
להלן רשימת השינויים הרגולטוריים במוצרי החיסכון הפנסיוניים שהוחלו ב-3 העשורים האחרונים :
- 1987 – הפסקת הנפקת אג"ח עם תשואה מובטחת לקופות הגמל
- · 1991 – הפסקת הנפקת אג"ח עם תשואה מובטחת לפוליסות התגמולים
- · 1995 – סגירת קרנות הפנסיה הוותיקות למצטרפים חדשים
- · 1999 – סגירת מנגנון הפנסיה התקציבית למצטרפים חדשים
- 2000 – חוק ההסדרים (פדיון חסכון קצבתי בצורה הונית)
- · 2001 – ביטול פקטור מובטח בפוליסות התגמולים
- · 2003 – החלת מיסוי רווחי הון על קופות הגמל (בוטל ב-2006)
- · 2004 – רפורמה במבנה פוליסות התגמולים
- · 2005 – רפורמת ועד בכר
- · 2006 – ביטול נזילות קופות הגמל העצמאיות לאחר 15 שנים
- · 2008 – תיקון 3 (צו הרחבה פנסיית חובה לשכירים)
- · 2012 – תקרות דמי הניהול בקופות הגמל ופוליסות התגמולים
- · 2013 – תיקון 190
- · 2013 – ביטול המקדם המובטח בפוליסות המנהלים
- · 2016 – סוכן מתפעל/סוכן משווק
- · 2016 – החלת המודל החכ"מ (צ'יליאני)
- · 2016 – התאמת אחוזי ההפרשה לתגמולים בין המוצרים השונים
- · 2016 – קרנות פנסיה "ברירת מחדל"
- · 2017 – החלת פנסיית חובה לעצמאים
- · 2017 – הפסקת הנפקת אג"ח תשואה מובטחת לעמיתי קרנות פנסיה מתחת לגיל 50
- · 2017 – שינוי מוצר ביטוח אובדן כושר עבודה
- · 2018 – קרנות פנסיה "נבחרות"
כל רפורמה יצרה מציאות חדשה עבור מכלול הנוגעים בדבר – עובדים , מעסיקים , סוכנים – ויצרה רובד נוסף – פנימי או חיצוני – במוצרים החיסכון הפנסיוני. כתוצאה מכך מציאות של מס' מוצרי חסכון פנסיוני מקבילים הינה דבר שכיח בקרב עובדים , זאת מעבר לעובדה שעד הרפורמה של 2008 הנוהג המצוי היה ביטוח חלק מהשכר במוצר הוני (בד"כ פוליסה לתגמולים) ויתר השכר היה מבוטח במוצר פנסיוני (בד"כ קרן פנסיה).
העבודה והמחקר במרכזה מתייחס לרובד זה , ובעיקר לאחת ממשמעויותיו של "תיקון 3" שנכנס לתוקפו בשנת 2008 , וששינו את פני החסכון הפנסיוני , והיא שלילת היכולת לצבור חסכון הוני ברובד השני.
הרובד השלישי הינו הרובד הפרטי . רובד זה מורכב מנכסים אותם צבר הפרט במהלך השנים , כגון :נדל"ן מניב , ניירות ערך , השקעות אלטרנטיביות וכד'.
הרובד הרביעי הינו תעסוקה לאחר גיל הפרישה. לאור התארכות תוחלת החיים ומכיוון שלא אחת הפנסיה המשולמת איננה מספיקה או לחלופין האדם לא מרגיש כי הגיע זמנו לצאת לגמלאות הוא ממשיך לעבוד ולהשתכר.
סקירת ספרות
למעלה מיובל נכתבים מאמרים ונערכים מחקרים הבוחנים את היחסים בין חוסר הוודאות לגבי תוחלת החיים הצפויה בפרישה והשיטות למימון שנות החיים הללו , תוך בחינת הגורמים המשפיעים על החוסכים. אחד הראשונים , פרופ' מנחם יערי , הניח את התשתית למחקרים אלה עת שהתייחס במאמרו (1965 . Yaari) לממד חוסר הוודאות לגבי תוחלת החיים בפונקציית התועלת של הצריכה המצרפית של צרכן. במאמר זה ניתח בין היתר את המשמעות של הפונקציה שבמצב כזה לא פועלת תחת הנחות "מינימקס" אלא הופכת לפונקציית הסתברות לזמן או פונקציית ענישה. כמו כן הציג כי האדם צובר נכסים שחלקם מתומחרים לפי ריבית אקטוארית וחלקם מתומחרים לפי ריבית השוק , וההפרש ביניהם הינו פרמיית הביטוח , והאדם מוכן ביודעין לשלם עבור ריבית אקטוארית – שגבוהה יותר מריבית השוק – בתמורה לידיעה שסל הנכסים שיעמדו לרשותו עד לפטירתו לא יהיה קטן מאפס. רעיון "הרציונליות" הזה עומד בניגוד לתוצאות מחקר אחר (Galai and Sade . 2006) שהוגדר כ"אפקט בת היענה", ומשמעותו שאנשים מעדיפים לא להיחשף לסיכון הקיים – ובכך מדמים לעצמם כי איננו קיים. מחקר זה נערך על העדפות משקיעים במוצרים פיננסיים ומצאו כי משקיעים יעדיפו להשקיע במוצר נחות[6] (פק"ם) לעומת מוצר עדיף (מק"מ) , והסיבה לכך היא שלמק"מ ישנה תנודתיות לאורך חיי ההשקעה , גורם שאיננו רלוונטי כאשר מחזיקים אותו לפדיון , בעוד שהפק"ם יורד מהרדאר של המשקיע עד לפדיון. ניסוח נוסף של תוצאות המחקר הינו שאנשים מוכנים לשלם פרמיה עבור שמירת הנזילות. באותו אופן אפשר להשליך התנהגות זו גם לגבי ההתנהלות לגבי החיסכון הפנסיוני , במסגרתו אנשים יעדיפו משיכת החיסכון באופן הוני – מקביל לתחושת הנזילות – על פני קבלתו במנות קצובות לאורך השנים – מקביל לסיכון שאולי לא יקבלו את כל החיסכון שצברו לאורך השנים. במחקר נוסף נבחן הביטחון הכלכלי במהלך שנות הפנסיה (Butrica. .2007) והגורמים המשפיעים עליו , כגון : שינוי במבנה הנכסים , שינוי במצב הבריאותי ,שינוי בדיור, אלמנוּת ועוד. תוצאות המחקר היה שאחוזים ניכרים מהפנסיונרים חווים נפילה של כ-50% בהכנסות הפנסיוניות שלהם לעומת ההכנסה בתקופה בה עבדו , וכתוצאה מכך כ-45% אף הגיעו לכדי עוני. אחד מנתוני המחקר מצביעים על כך שהאוכלוסייה העיקרית שנפגעת מירידה חדה ברמת החיים הינה שכבות הביניים של האוכלוסייה , היות והרובד הסוציאלי-ממשלתי תומך בשכבות הסוציואקונומיות הנמוכות , והשכבות הסוציואקונומיות הגבוהות ממשיכות ליהנות מתזרים הכנסות מהנכסים שצברו , ואילו שכבות הביניים חוות את עיקר הנפילה בהכנסה , היות ובמהלך שנות העבודה עיקר ההכנסה הופנתה לצריכה ולא לחסכון , וכעת נותרו עם חסכונות שאינם מספקים לשמור על רמת החיים אליה הורגלו. בהמשך לכך אחד מכללי האצבע שמציעים מתכננים פיננסיים לחוסכים הינה שאיפה ליצירת שיעור תחלופה של 70-80% פנסיה מול ההשתכרות מהתעסוקה , וזה כדי למנוע את הנפילה הפיננסית המתוארת. במחקר נוסף , שנערך בחלוף מס' שנים מ"רפורמת ועדת בכר" (Mugerman , Sade and Shayo . 2014), נבדקו גורמים משפיעים על החוסך בבחירתו במוצר חסכון לטווח ארוך. במסגרת הרפורמה הועברה לידי החוסך הזכות המלאה לבחור את החברה המנהלת , כאשר עד להחלתה החיסכון נבחר על פי רוב על ידי המעסיק. החוקרים ביקשו לבדוק מה האלמנטים המשפיעים על החוסך לבצע שינוי , אם הוא בכלל יבצע שינוי כזה. תוצאות המחקר היו ש-93% מהמפעל שנבדק כלל לא ביצעו שינוי ונותרו בקרן שהמעסיק בחר עבורם. 7% שכן בחרו לבצע שינוי , עבור לקרן שהייתה יקרה יותר והתשואות שהשיאה היו נמוכות יותר – כלומר בחירתם לא הייתה רציונלית. כשנבדקו הסיבות לבחירתם לבצע את השינוי בכלל , ולקרן הספציפית בפרט , עלה כי לסביבה הקולגיאלית הייתה השפעה חזקה (55% מהעוברים ציינו גורם זה לעומת 27% שציינו גורם משפחתי) על ההחלטה לבצע את השינוי. עוד מעלים החוקרים כי אם בוחנים את תוצאות הרפורמה בראייה מאקרו-כלכלית תוצאותיה היו הפוכות ממה שהניחו : למרות הגדלת ההיצע של הקרנות בשוק דמי הניהול עלו לאחר הרפורמה בכ-10% ובמקביל התוצאות שהשיגו הקרנות היקרות לא היו עדיפות על פני הקרנות הישנות והזולות. דבר נוסף שעלה במחקר הינו "אלמנט האינרציה" שהיווה ההסבר לכך שאנשים נשארים במקום אליו רגילים , ולא בודקים אלטרנטיבות באופן יזום. עוד מסקנה משמעותית מהמחקר הינו שרפורמות גדולות לא גורמות לאנשים ליישם אותן , ועל מנת לגרום לשינוי יש צורך להשקיע בחינוך ולתת כלים מקצועיים נגישים לאוכלוסייה עבורה מיועד השינוי. במחקר שבדק האם ישנם מחסומים קוגניטיביים ביחס לקבלת פנסיה קצבתית (Brown , Kapteyn , Luttmer , and Mitchell . 2015) נבדק מה המשמעויות של המעבר לפנסיות צוברות , אשר מעבר לצורך לנהל נכון את החיסכון עד לפנסיה , יש להחליט גם על אופן שימוש שקול הכספים על מנת שיספיקו למשך כל החיים אחרי היציאה לגמלאות. שתי דרישות אלה מצריכות מהחוסך הממוצע מאמץ חשיבתי לאורך עשרות רבות של שנים. אופן המשיכה יכול להיות כסכום חד פעמי או כקצבה , והמחקר בודק מה החסמים של החוסכים לבחור בקבלת קצבה מובטחת , אשר לאור מחקרים שנערכו בעבר כדאי להמיר סכומים משמעותיים מהחיסכון לקצבה חודשית. "נקודת החולשה" של המחקרים הללו הינה רציונאליות מלאה של החוסך ואופטימיזציה של ההתמודדות עם חוסר ביטחון. המחקר בדק אלמנטים שונים בהקשר לחוסכים והצביע על הנקודות הבאות : ישנו קשר ישיר בין אוריינות פיננסית לבין צבירת ההון לפנסיה , "אפקט העוגן" פועל כך שחוסכים ממעטים לשנות את אופי קבלת החיסכון כפי שנקבע בפתיחת החיסכון – בין אם נפתח כקצבה או נפתח כהון , אם הקצבה "תשווק" נכון יורת חוסכים יבחרו באופציה זו , קיים קושי קוגניטיבי המונע בחירה הגיונית עקב מורכבות המוצר הקצבתי. לצורך בדיקת הקושי באומדן והבנת המוצר הקצבתי התבקשו המשתתפים להמיר קצבה להון ולהיפך – התוצאות הראו ש"מחירי ההמרה" היו רחוקים מיחס התחלופה האמתי. בסיכום המחקר פונה למקבלי ההחלטות ומצביע על העובדה שיחידים רבים לא יכולים לקבל החלטה מושכלת ובאופן עצמאי לגבי אופן ניהול כספי הפרישה שלהם. במחקר שנערך לגבי העדפות משיכה של החיסכון הפנסיוני – הון או קצבה – בקרב מעשנים (Hurwitz , and Sade . 2016), נמצא כי לא קיימת שונות בהעדפה שלהם ביחס ללא-מעשנים, וזאת למרות שציפיות תוחלת החיים של מעשנים נמוכות משמעותית משל לא מעשנים. הציפיה לשונות בין 2 הקבוצות נובעת מהשונות שקיימת בין העדפות חוסכים בריאים לאלה של לא-בריאים. החוקרים העלו 2 סברות לחוסר השונות של המעשנים – אפשרות א' הנה שהתפיסה הסובייקטיבית של המעשנים היא שתוחלת החיים שלהם לא מתקצרת עקב העישון ולכן אין סיבה עבורם לבצע בחירות שונות ; אפשרות ב' הינה שלמעשנים קיימות בעיה שליטה עצמית , ולכן מאמצים מנגנונים חיצוניים המפצים על כך , ובמקרה שלנו בחרו במנגנון של קצבה כדי להימנע ממצב בו יאבדו שליטה על אופן השימוש בחיסכון הפנסיוני שלהם. במחקר בו נבדקה השפעת אוריינות פיננסית על תכנון הפרישה (Meir , Mugerman and Sade .2016) . התוצאות מראות כי תכנון הפרישה הפך להיות מאוד מסובך עקב רפורמות ושינויים רבים שחלו בענף , שהביאו למגוון של מוצרים שונים המצריכים ניהול החסכון לאורך שנות התעסוקה , ובנוסף לכך התארכות תוחלת החיים מחייבת משנה זהירות באופן בו צורכים את החסכונות הללו. הבסיס ליכולת ניהול החסכון והפרישה הינו אוריינות פיננסית. יכולות אלה נמצאות יותר במשקי בית עשירים ובטווח הגילאים 45-65. מה שעוד נמצא במחקר היה כי אין השפעה של מגדר על רמת האוריינות , למרות שהציפייה הייתה שגברים יגלו רמת אוריינות גבוהה יותר , בפועל מי שהיה מעורב בקבלת ההחלטות הפיננסיות ועקב אחרי ניהול החשבונות הציג יכולות אוריינות גבוהות יותר. מנגד "שונאי סיכון" הציגו יכולות אוריינות נמוכות (אפקט "בת היענה" ?). כאשר בדקו במחקרים את השפעת המגדר על נושא הפנסיה (לוריא . 2018) (מנחם-כרמי וקמחי. 2018) עולה כי קיים פער משמעותי החיסכון הפנסיוני של גברים לבין החיסכון הפנסיוני שלך נשים. הפער נובע ממס' גורמים , שהעיקריים הינם : שנות עבודה , שכר מבוטח ,גיל פרישה ותוחלת החיים. לאור הנ"ל הצבירה עימה מגיעות לגיל הפרישה נמוכה יחסית ובמקביל שנות החיים לאחר הפרישה ארוכות מאוד , מה שמביא למקדם אקטוארי גבוה , המחלק את הצבירה נמוכה ליור קצבאות , ומכאן שהפנסיה עימה צריכה אישה לחיות נמוכה באופן משמעותי מזו של גבר. האם מצב זה יכול לדרבן את הנשים למשוך סכומים חד-פעמיים ולא קצבה , על מנת לא לצנוח ברמת החיים בגיל הפרישה והלאה ?.
[1] בעבר נקראה "קצבת זקנה"
[2] גיל 67 לגברים , 62 לנשים שנולדו לאחר 1955. בשנת 2017 הייתה אמורה להיכנס לתוקפה רפורמה להעלאת גיל הפרישה לנשים ל-64 , אולם רפורמה זו לא יצאה לפועל.
[3] גיל 70 לנשים , גיל 65-70 לנשים (תלוי בשנת הלידה)
[4] עד 2017 תקופת המינימום היתה 10 שנים , ב2017 תקופת המינימום הופחתה ל9 שנים , ב2018 תקופת המינימום הייתה 10 שנים , מ2019 הופחתה לשנה אחת. בכל אופן אחוז הצבירה המקסימלי הינו 50% בגין ותק ביטוחי.
[5] במסגרת הרפורמה המכונה "ועדת בכר" נמכרו אחזקותיהם לחברות ביטוח ובתי השקעות
[6] מק"מ עדיף ביחס לפק"מ במס' פרמטרים : בטחון של המנפיק , תשואה לפדיון , נזילות , אפשרות לרווח הון.