Skip to content

סמינריון- התפתחות המגורים בתקופה הנטופית והתנהגות האדם עם האשפה

אוניברסיטת חיפה

החוג לארכיאולוגיה

פרוסמינריון: האפיפליאולית מהנילוס עד הפרת

התפתחות המגורים בתקופה הנטופית והתנהגות האדם עם האשפה

שם התלמיד + ת.ז

תאריך:

תוכן עניינים

תקציר. 3

מבוא. 4

דפוסי פיזור חפצים והתיישבויות קבע מוקדמות- 5

רקע על אתר ואדי חמה 27. 6

הצגת הנתונים. 7

דיון 9

ביבליוגרפיה. 10

תקציר

התרבות הנאטופית היא תרבות פרהיסטורית שהתקיימה בסוף התקופה האפיפלאוליתית, שהייתה סביב 12,000 עד 9,500 לפני הספירה. ישנה סברה שתרבות זו הייתה המעבר מתרבות נוודית שלבני אדם, ציידים לקטים, לתרבות חקלאיות ויושבות קבע.

הסיבה שתרבות זו מיוחדת היא בגלל שהיא לא תרבות חקלאית מלאה, ויחד עם זאת, היא חייה ביישובי קבע, ולא באורח חיים נוודי. הדעות חלוקות לגבי מידת היותה של תרבות זו תרבות מיושבת קבע או נוודית.

דרך אחת לגלות האם תרבות זו הייתה תרבות מיושבת קבע, היא על ידי התבוננות בדפוסי האשפה ופיזור החפצים שאותם יצרה תרבות זו.

הריכוז של האשפה והחפצים באתר הארכיאולוגי ואדי חמה 27, מעיד על כך שתרבות זו הפכה להיות מיושבת קבע, בעקבות העובדה שהיא יצרה כמויות גדולות של אשפה במקום אחד, מה שמנוגד לתרבות של נוודים.

ולכן מסקנת המחקר העיקרית היא שהתרבות הנאטופית הייתה תרבות מיושבת קבע, וזאת לפי דפוסי הטיפול שלה באשפה, שמעידים שתרבות זו עדיין לא הספיקה לפתח דרכים ראויות להיפטר מהאשפה שלה.

מבוא

התרבות הנאטופית היא תרבות פרהיסטורית שהתקיימה בסוף התקופה האפיפלאוליתית, שהייתה סביב 12,000 עד 9,500 לפני הספירה. תרבות זו הייתה יוצאת דופן בכך שהיא שהאנשים בה היו גרים במגורי קבע, עוד לפני שהחלה המהפכה החקלאית. תרבות זו מסמלת את המעבר מאורח חיים נוודי, לאורח החיים של הקהילות החקלאיות ויושבות הקבע של התקופה הנאוליתית. צאצאיהם הראשונים של הנאטופים הם מהראשונים שעסקו בחקלאות. הנטופיאנים הקימו יישוב באזור בו נמצאת כיום יריחו, במה שעשוי להיות האזור העירוני המאוכלס במשך התקופה הארוכה ביותר בהיסטוריה (Hardy-Smith & Edwards, 2004 ).

אין עדויות שמצביעות על גידול מכוון ושיטתי של מזון על ידי אנשי התרבות הנאטופית, אך יחד עם זאת הם היו מהראשונים אשר בנו בתים מאבן בצורה נרחבת, היו להם בתי קברות מאובחנים, והייתה להם תרבות חומרית עשירה, וניצול של משאבי הטבע. עובדות אלה הופכות את הנאטופים לתרבות ייחודית של נוודים, החיה במגורי קבע, והים היו נמצאים על סף המעבר מתרבות נוודית לתרבות חקלאית (Hardy-Smith & Edwards, 2004 ).

הנטייה של המין האנושי לייצר יותר פסולת בצורה יותר משמעותית מבעלי חיים אחרים מוסברת על ידי העובדה שאנשים מסתגלים לסביבה שלהם לא רק מבחינה ביולוגית ואבולוציונית, אלא גם מבחינה תרבותית וחומרית. בני האדם מייצרים יותר פסולת מחיות אחרות שאינן מייצרות חפצים. עם התקדמות הטכנולוגיה, והגידול באוכלוסייה, בעיקר כתוצאה ממעבר לאורח חיים שכלל התיישבות קבע בעקבות המהפכה החקלאית, הכמות של החפצים המיוצרים על ידי האדם, כמו גם פסולת, גדלו בצורה משמעותית בהשוואה לתקופות הפרהיסטוריות (Stella, 2018).

הארכיאולוגיה היא, מבחינות רבות, חקר האשפה האנושית הקדומה. מאז תחילת המחקר הארכיאולוגי, ייצור והצטברות פסולת אנושית, הם אבן היסוד בעבודות שדה ארכיאולוגיות, והמידע הארכיאולוגי שנצבר. הממצאים הארכיאולוגיים מופקדים באדמה בכמה דרכים, אך הדרך הנפוצה ביותר היא על ידי סילוק פסולת ישיר או עקיף. צורת השלכת הפסולת מעצבת את היווצרותם של אתרים ארכיאולוגיים, ביחד עם תהליכי הצטברות המשקעים. חשוב להבין את ההקשר של המשקעים הקשור להצטברות הפסולת, על מנת להבין יותר טוב כל אתר ארכיאולוגי נתון. מאפיין חיוני של הפסולת הארכיאולוגית, הוא שמדובר בתוצר של צריכה אנושית, ייצור, בחירה ופעולות אנושיות. האשפה הארכיאולוגית היא לא רק בעלת קשר הדוק להיבטים התנהגותיים של החברה הנחקרת, אלא גם להיבטים חברתיים, תזונתיים, כלכליים, טכנולוגיים, תרבותיים, פולחניים ופונקציונליים (Stella, 2018).

דפוסי פיזור חפצים והתיישבויות קבע מוקדמות-

הדפוסים של פיזור חפצים שאין בהם צורך יותר, ופיזור אשפה, עוררו עניין אצל ארכיאולוגים לאורך השנים, משום שהם העידו על טבעה של החברה שאותה חקרו הארכיאולוגים. עם תחילתו של החקר הארכיאולוגי, רבים מהמחקרים התמקדו על חקר האשפה בהקשר של קבוצות אתניות ספציפיות, אולם לא נחקר ההקשר הרחב יותר, של טבעה של החברה האנושית היותר רחבה, שהתקיימה בתקופת הזמן שבה התמקדו החוקרים (Hardy-Smith & Edwards, 2004 ).

מעט מאוחר יותר בתולדות המחקרים הארכיאולוגיים, חוקרים שונים החלו לקשר בין דפוסי השלכת פסולת, לבין דפוסי התיישבות הקבע הראשונות בהיסטוריה, בתקופה האפיפלאוליתית, שבהם החברה האנושית עברה מאופי של ציידים לקטים, לחברה אנושית מיושבת. עם זאת יש לציין שההנחה שהתרבות הנאטופית הייתה יושבת קבע, היא שנויה במחלוקת במחקר הארכיאולוגי, ויש חוקרים שתרבות זאת לא הייתה יושבת קבע (Hardy-Smith & Edwards, 2004 ).

החוקר Perrot, (1960) היה הראשון להעלות את ההנחה שהתרבות הנאטופית הייתה תרבות יושבת קבע, אולם תרבות זו עדיין לא הייתה חברה חקלאית במלוא מובן המילה, אלא שהיא עדיין הייתה חברה ציידית נוודית, שניצלה היטב גם את משאבי הטבע שבסביבה שלה, כמו ליקוט חיטה ודגנים אחרים. הכפרים הנאטופים היו מעין מחנות קבע, ובסיסים, ששימשו את הנאטופים למסעות ציד באזור, שבסופם הם חזרו לבסיס ההתיישבות שלהם (Hardy-Smith & Edwards, 2004 ).

ולכן מטרתה של עבודה מחקרית זאת היא לבדוק האם דפוסי השלכת הפסולת בתרבות הנאטופית, מעידים על התיישבות קבע של תרבות זו, ומעבר מאורח חיים נוודי של צייד לקט, לאורח חיים של התיישבות קבע למחצה, לפני התיישבות קבע מלאה אחרי המהפכה החקלאית. שאלת המחקר: כיצד התפתחות המגורים בתקופה הנאטופית השפיעה על התנהגות האדם עם האשפה ?

ההנחה בעבודת מחקר זו היא שההתפתחות של התרבות הנאטופית, והמעבר מחיים נוודיים, לאורח חיים המאופיין בהתיישבות של קבע, הובילה למשבר של אשפה. התיישבות הקבע יצרה בעיה חדשה שלא הייתה קיימת לפני כן, הצטברות של אשפה רבה שהצטברה במקום אחד, עקב אי הניידות של אנשים אלה, וההתגברות של ייצור הפסולת של חברה זו. את הנחת המחקר נבדוק באמצעות הממצאים הארכיאולוגיים שהתגלו באתר ואדי חמה 27.

רקע על אתר ואדי חמה 27

אחרי התגליות ביריחו ועינן , נתגלה האתר הארכיאולוגי הנאטופי ואדי חמה 27, שנחשף בצפון מערב ירדן של היום. האתר משקיף על בקעת הירדן, וניתן לראות בו את החלק המזרחי של אזור הליבה הנאטופי. שטח נרחב של 351.5 מ”ר נחפרו בואדי חמה, הנמצא בצפון מערב ירדן, בין השנים 1983 ל -1990, כדי לחשוף את הממצאים הארכיאולוגים שנתגלו באתר. הממצאים הארכיאולוגיים שהתגלו באתר הם עשירים ומגוונים, וכוללים חפצי אמנות העשויים מאבן, וכלים העשויים מחומרים שונים, שמעידים על דפוסי השלכת פסולת וחפצים (Edwards, Bocquentin, Colledge, Edwards, Dosseur, Martin, Stanin, Webb, 2013).

היישוב כולו היה ככל הנראה כ -2,000 מ”ר. שכבותיו של הישוב היו בעובי של עד שלושה מטרים וכוסו רק בשכבה משקעית דקה. במקומות מסוימים נראו הקירות על פני השטח. שכבת היישוב העליונה כוסתה על ידי שורשי צמחים ושאריות בעלי חיים. גשמים באזור ואדי חמה נעים סביב 300–400 מ”מ שנתיים. אזור זה היה אזור אטרקטיבי מבחינה חקלאית והיה מיושב לאורך תקופות שונות בהיסטוריה. התנאים הסביבתיים החשובים ביותר לואדי, היו קרבתו לאגם החולה, מה שמסביר את הלחות באזור, בזמנים שבהם הואדי היה מיושב (Hardy-Smith & Edwards, 2004 ).

הצגת הנתונים

הנתונים שבהם נתמקד הם מהשכבה העליונה של החפירות באתר. הממצאים מתוארכים ל 11,920 שנה לפני זמננו.

באתר של ואדי חמה נמצאו מספר גדול ומגוון של פריטים שונים, שהיו מפוזרים באתר בצורה המעידה על דפוסים מסוימים. נמצאה פסולת של סלעים, שנבעה בעקבות הייצור של כלים מאבן, שאריות של עצמות של בעלי חיים ששימשו למאכל, מצבורים של כלים העשויים מאבן ומעצמות, שהיו מסודרים ומאורגנים במקומות ספציפיים, פריטים ששימשו לאומנות ולקישוט, ועצמות ושלדים של בני אדם, המסודרים באתרי קבורה (Hardy-Smith & Edwards, 2004 ).

הממצאים מחולקים למספר קטגוריות שונות, שכוללות חפצים כללים, כלים מאבן שבורה, כלים מאבן שחוקה, כלים מעצמות, שברים של כלים מחימר, עצמות בעלי חיים, שיניים, ושלדים ועצמות של בני אדם (Hardy-Smith & Edwards, 2004 ).

באופן כללי אפשר להגיד שהפיזור של החפצים השונים והאשפה, מפוזרים בצורה מעגלית, סביב שני מעגלים מרכזיים, שככל הנראה היו המרכז של ההתיישבות. הפיזור של כלל החפצים נמצא בצורה מפוזרת בתוך המעגלים וגם מחוץ למעגלי, כאשר הריכוזיות של החפצים היא הרבה יותר גדולה בתוך במעגלים, ואילו מחוץ למעגלים הריכוזיות נמוכה. בנוסף לכך, לסוגים שונים של חפצים ישנם דפוסים שונים של פיזור באזורי המחיה. כך למשל הפסולת של האבן, שנובעת מהתהליך של ייצור כלים מאבן, מפוזרת בריכוזיות גבוהה בתוך המעגלים, וגם בתוך המעגלים היא מפוזרת בנקודות אחדות, יותר מאשר נקודות אחרות, מה שמעיד שנקודות אלה שימשו כמקום לייצור כלים מאבן. צורת פיזור דומה הייתה גם לאבנים השחוקות, שהיו מפוזרות בדפוס קרוב לשאריות הקטנות של האבנים. כלים שהיו עשויים מבזלת ומאבן גיר היו מפוזרים כמעט אך ורק בתוך מעגלי המחיה. כלים מחרס היו מפוזרים רק במעגל המחיה הימני. עצמות של בעלי חיים ששימשו למאכל היו מפוזרות בכל רחבי אזורי המחיה, גם בתוך המעגלים וגם מחוץ להם. עצמות של שיניים, ועצמות של בני אדם, נמצאו בשתי נקודות מרוכזות, מה שמעיד שאלה היו אזורי קבורה (Hardy-Smith & Edwards, 2004 ).

צורת הפיזור הזו של החפצים והאשפה מעידה על משבר של אשפה שהיה לתרבות הנאטופית, ושתרבות זו עדיים לא מצאה דרך נכונה להתמודד עם כמות האשפה הגבוהה שהיא ייצרה במקום אחד, בניגוד לאורח החיים הנוודי שפיזר את אשפתו במקומות שונים (Hardy-Smith & Edwards, 2004 ).

בנוסף לכך, ממצא חשוב נוסף הוא שרבים מהחפצים שנמצאו היו שרופים, מה שמעיד על כך שהמדורות שבהם השתמשו בני המקום, היו מעל החפצים והשברים שנזרקו כאשפה על הרצפה, ללא מענה הולם וטיפול לאשפה זו (Hardy-Smith & Edwards, 2004 ).

דיון

מסקנת המחקר העיקרית של המחקר היא שדפוסי הטיפול באשפה של התרבות הנאטופית, הם שונים מתקופות מוקדמות ומאוחרות יותר, וממקרים אתנוגרפים אחרים. דפוסי האשפה של התרבות הנאטופית, מזכירים במידה מסוימת את הדפוסים של חברות נוודיות, כאשר היו שוהים במקום מסוים, אולם ההבדל הוא בכמות שהיא הרבה יותר גדולה, מה שמעיד על התיישבותם של הנאטופים במקום אחד.

השאלה של האם הנאטופים ישבו במקום אחד או שהיו עדיין נוודים, היא לא שאלה דיכוטומית של שחור ולבן, שכן אפילו התרבות הנאטופית, הכילה גיוון מסוים. אולם הממצאים של המחקר כן מעידים שהאנשים שישבו באתר ואדי חמה 27, ישבו באתר זה במשך זמן רב, ומה שמעיד על כך גם הם סוגי העצמות של חיות המאכל שאותם אכלו בני המקום, שהיו מורכבות ממינים שונים של בעלי חיים שהיו עונתיים, מה שמעיד שבני המקום, בניגוד לנוודים, נשארו במקום במשך כל עונות השנה.

כדי לבדוק אם היעדר המענה הראוי לאשפה שהצטברה באתר של ואדי חמה 27, הוא ייחודי לאתר זה, או מאפיין את כלל התרבות הנאטופית, יש להשוות את הממצאים מאתר זה לאתרים אחרים של התרבות הנאטופית, כמו עינן, ומערת היונים. האתרים הארכיאולוגים של עינן ומערת היונים, מצביעים על דפוסים דומים של טיפול מאשפה, שבעיקרון מעיד על חוסר שיטה מאורגנת להיפטר מהאשפה.

אנו מסיקים כי הקהילות האנושיות בתקופה הנאטופית לא התאימו, או לא הספיקו להתאים את מנהגי התברואה האדישים שלהם, לאורח החיים החדש באופן יחסי, של התיישבות במקום אחד לאורך זמן רב.

ביבליוגרפיה

Edwards, P., Bocquentin, F., Colledge, S., Edwards, Y., Dosseur G., Martin, L., Stanin, Z., & Webb., J. (2013). Wadi Hammeh 27: An open-air ‘base-camp” on the fringe of the Natufian homeland.

Hardy-Smith T., & Edwards, P. (2004). The Garbage Crisis in prehistory: artefact discard patternsat the Early Natufian site of Wadi Hammeh 27 and theorigins of household refuse disposal strategies. Journal of Anthropological Archaeology 23 (2004) 253–289.

Stella, M. (2018). Waste management, animals and societyA social zooarchaeological study of Bronze Age Asine. Lund: Media-Tryck, Lund University, Sweden.

סיוע בעבודות אקדמיות
סיוע בעבודות סמינריון