פרו-סמינריון בנושא התנהגות אנטי-חברתית של ילדים ובני-נוער
נושא העבודה: הצקה בגיל הרך.
תשע"ט
תלמידה:
ת.ז:
תאריך הגשה:
תקציר
מטרתה של עבודה זו היא לבדוק את התופעה של ההצקה בגיל הרך. התופעה של ההצקה אצל ילדים באופן כללי, ידועה לספרות המחקרית, והיא נחקרה רבות לאורך השנים, אולם התופעה של ההצקה בגיל הרך נחקרה מעט מאוד.
בסקירה זו נמצא שהתופעה של ההצקה קיימת גם בגיל הרך, והיא לא פחות חמורה מהצקה אצל ילדים או מתבגרים. בנוסף לכך נמצא שהתופעה של ההצקה בגיל הרך היא שכיחה מאוד בישראל, בהשוואה למדינות אחרות בעולם.
המסקנה העיקרית של המחקר היא שההצקה בגיל הרך ניתנת לטיפול ולמניעה, משום שראינו שישנם דרכי לימוד אחרות לגיל הרך, כמו גני ילדים אנתרופוסופיים, שיכולות להפחית באופן משמעותי את השכיחות של התופעה.
מבוא
התופעה של הצקה בקרב ילדים היא תופעה ידועה שנחקרה במדינות רבות בעולם בעשורים האחרונים. יחד עם זאת התופעה הזאת לא נחקרה רבות בקרב ילדי הגיל הרך, ובמיוחד לא בישראל, בעיקר בגלל העובדה שהילדים בגיל הרך עדיין לא יודעים קרוא וכתוב, וישנו מספר מועט של מחקרים שבדקו זאת לאורך השנים. יחד עם זאת המחקרים שכן בדקו את הנושא מראים שהתופעה של ההצקה בגיל הרך היא מאוד שכיחה בישראל, בהשוואה למדינות אחרות בעולם (רולידר, מינצר, 2006).
הסיבה לכך שהנושא המחקרי הזה חשוב, הוא בגלל שההצקה יכולה להשפיע לרעה על הקורבן של ההצקה, ולהסב לו נזק ארוך טווח, שיכול לבוא לידי ביטוי בדיכאון כרוני, ירידה בדימוי העצמי, וירידה ביכולת הלימודית. בנוסף לכך ההצקה יכולה להזיק גם למציק עצמו, ולגרום לו לנקוט בהתנהגויות סיכון שישפיעו על העתיד שלו. גם עוברי האורח שעדים להצקה יכולים להיות מושפעים לרעה.
מטרתה של עבודה זו היא לסקור את הנושא של ההצקה בגיל הרך, האם היא מסוכנת כמו הצקה רגילה אצל ילדים בבית הספר היסודי, ולעזור לנו להבין בצורה טובה יותר את התופעה, על מנת להתמודד איתה בצורה טובה. בנוסף לכך נבדוק האם ההצקה היא חלק בלתי נפרד מהחינוך של הילדים, או שאפשר לנקוט בשיטות חינוך אחרות שמפחיתות את ההצקה.
סקירת ספרות
פרק 1: הצקה באופן כללי
הצקה בקרב ילדים היא בעיה משמעותית מבחינה ציבורית במדינות רבות ברחבי העולם. ההצקה מוגדרת לרוב כתוקפנות חוזרת ונשנית, מכוונת, המבוצעת על ידי אדם או קבוצה, שהם חזקים יותר, כנגד קורבן שהוא פחות חזק. המגמות בהצקות ובבריונות בקרב ילדים משתנות ממדינה למדינה, אך באופן כללי למעלה מ 20% מהילדים חווים הצקה כלשהי במהלך ילדותם. הצקה ישירה מורכבת מתוקפנות מילולית שעלולה לגלוש גם לאלימות פיזית. הקורבנות וגם המציקים נמצאים בסיכון לתוצאות שליליות לטווח הקצר והארוך כמו דיכאון, חרדה, הערכה עצמית נמוכה ועבריינות. גורמים פרטניים, הוריים ועמיתים שונים משפיעים על הסיכון להצקה לטובה ולרעה (Saracho, 2016).
במהלך שנות התשעים עלתה באופן משמעותי המודעות העולמית לתופעה של ההצקה אצל ילדים ובגיל הרך, וזאת בעקבות תשומת הלב התקשורתית לתופעה זו, בעקבות דוחות של ארגוני הבריאות העולמיים, כדוגמת ארגון הבריאות הבינלאומי של האו"ם, שהראו שהתופעה של ההצקה היא נפוצה מאוד. הנתונים מראים שבמהלך שנות התשעים, תופעת ההצקה במערכת החינוך הישראלית, הייתה גבוה יותר מאשר במדינות אחרות, כדוגמת ארה"ב (דו"ח משרד החינוך, 2016).
תופעת ההצקה שונה מתוקפנויות אחרות, על ידי ההתמדה והכוונה של המציק, ויש לה שלושה היבטים חשובים באשר לאפיונה: מעשה ההצקה אינו תוצאה של פרובוקציה, והיא לא מתרחשת מדי פעם, אלא באופן מתמיד. וחוסר השוויון בכוחות בין הקורבנות למציקים הוא חשוב מאוד, ובדרך כלל המציק הוא חזק יותר, במובנים שונים, אם זה פיזית או פסיכולוגית. בנוסף לכך ההצקה היא בדרך כלל בין עמיתים או ילדין המוכרים אחד לשני. בהקשר זה, הצקה פיזית או פסיכולוגית היא בעלת כמה מאפיינים: כוונת המציק לפגוע בקורבן, חזרה על ההצקה, והרגשת הקורבן שמדובר בהצקה (Jenkins, Mulvey, & Floress, 2017).
לפי רולידר, לפידות, ולוי (2000), ההגדרה של מושג ההצקה היא חופפת למושגים אחרים של בריונות והטרדה, ואילו ההבחנה בין המושגים האלה היא הבחנה תרבותית בלבד, השמות השונים, הם שמות של אותה תופעה, שמוגדרים אחרת בתרבויות שונות. כך למשל באנגליה השימוש הנפוץ שמתאר את התופעה הוא בריונות (byllying), ואילו בארה"ב השימוש הנפוץ הוא בביטוי הטרדה (harassment), כאשר למעשה מדובר באותה תופעה.
מבחינת ההגדרה המעשית של מושג ההצקה, רולידר, לפידות, ולוי (2000), מגדירים אותו כתופעה שבה צד אחד הוא דומיננטי, והוא המציק, שיכול להיות אדם יחיד או קבוצה של אנשים, וצד זה מפגין התנהגות אנטי חברתית בצורה עקבית ומתמידה, המכוונת לפגוע בצד אחר, שהוא הקורבן, והוא פחות דומיננטי מהצד הפוגע.
פרק 2: סוגי הצקה
המושג הצקה כולל בתוכו סוגים שונים של הצקות. התופעה של הצקה היא סוג מסוים של אלימות, וההבחנה בין סוגי ההצקה השונם וחומרתם, תעזור להבחין את המושג מסוים אחרים של אלימות, שיכולים להיות חמורים יותר (רולידר, לפידות, לוי, 2000).
ההבחנה הראשונה במושג ההצקה היא הצקה ישירה והצקה עקיפה. ההצקה הישירה כוללת בתוכה מעשים ישירים, כמו הצקה פיזית והצקה מילולית ישירה. בנוסף לכך, ההצקה הישירה כוללת בתוכה כל אינטראקציה בינאישית בין שני צדדים, המתרחשת כאשר קיימת קרבה פיזית בין שני הצדדים. בסוג הצקה זה, המציק יכול לראות, לשמוע ולהרגיש את הקורבן שלו, והמרחק ביניהם הוא קטן. יחד עם זאת לא חייב להיות מגע בין שני הצדדים, שכן המטריד יכול לבצע את ההטרדה רק בצורה מילולית. לעומת זאת, הצקה עקיפה היא כל סוג של הצקה, כאשר המציק לא בא במגע ישיר עם הקורבן. הוא יכול לבצע את ההצקה בכל דרך עקיפה כלשהי, למשל הפצת שמועות, ביצוע חרם, הדרה מקבוצות חברתיות, או כל פעילות אחרת שפוגעת בקורבן בדרך עקיפה, שיכולה להיות מתמדת או חד פעמית. מחקרים מראים שילדים שסובלים מהצקה ישירה, נוטים גם לסבול מהצקה עקיפה, וקיימת קורלציה בין שני סוגי ההצקות, מה שמלמד שהמציק בוחר להציק לקורבן בכל הדרכים האפשריות העומדות בפניו, רק מה שמשתנה הן הנסיבות והסיטואציה (רולידר, לפידות, לוי, 2000).
עוד סוג של הבחנה בתופעה של ההצקה, היא הצקה פיזית לעומת הצקה מילולית. ההצקה הפיזית כוללת כל התנהגות שיש בה מגע פיזי עם הקורבן או עם חפציו, כמו למשל דחיפות או מכות, או כל מגע עם הגוף של הקורבן, או לקיחה והשחתה של חפציו האישיים של הקורבן. ההצקה המילולית היא הצקה באמצעות שימוש במילים, בצורה ישירה אל הקורבן, כמו קללות, לגלוג, קריאה בשמות, העלבה או השפלה, או בצורה עקיפה, כמו רכילות, ושמועות (רולידר, לפידות, לוי, 2000).
בנוסף לסוגי ההצקה שפורטו לעיל, ישנו עוד סוג של הצקה, והוא הצקה מינית. ההצקה המינית מוגדרת ככל פעולה של הצקה המבוססת על מאפיינים מגדריים, פיזיולוגיים או מנטליים, ובעלות אופי מיני. ההצקה המינית דומה במאפייניה לסוגי ההצקות האחרות בכך שהמטרה העיקרית שלה היא לפגוע בקורבן, להשפיל ולהפחיד, ולייצר שליטה כזו או אחרת. בדרך כלל ניתן להגיד שההצקה המינית היא נפוצה בקרב בני נוער, שגילם יותר גבוה, אך היא קיימת גם בקרב ילדים קטנים יותר. בנוסף לכך ההצקה המינית היא תלוית תרבות, האופי והשכיחות שלה משתנים מתרבות לתרבות. הצקה זו היא גם תלוית תרבות, כאשר הבנות מדווחות על הרבה יותר מקרים של הצקה מינית מאשר בנים. ההצקה המינית משתנה ברמות החומרה שלה, כאשר החמורה פחות היא מילולית, ואילו הצקה מינית חמורה יותר כוללת מגע פיזי (דו"ח משרד החינוך, 2016).
פרק 3: שכיחות ההצקה
בדוח של משרד החינוך משנת 2016, שבדק את רמות ההצקה והאלימות על כל סוגיה במערכת החינוך, נמצא שהשכיחות של ההצקה היא שונה, בהתאם לסוגי ההצקה השונים, ולקבוצות הגיל השונות. אבל באופן כללי ניתן לומר שתופעת ההצקה היא תופעה די נפוצה במערכת החינוך הישראלית, והיא נושא שמטריד מאוד את משרד החינוך, בשל השכיחות הגבוה שלה, ומשרד החינוך מנסה כל הזמן לצמצם את התופעה ולטפל בה (דו"ח משרד החינוך, 2016).
הממצאים מראים שסוג ההצקה של הצקה מילולית, היא השכיחה ביותר במערכת החינוך הישראלית. הצקה זו היא מגוונת ביותר, והיא כוללת תתי הצקות שונות, כמו למשל איומים, קללות, שמות גנאי, ואפילו הצקה חברתית. בהרבה מהמקרים ההצקה המילולית היא על קו התפר שבין האלימות המילולית לאלימות הפיזית. הבאה בתור בשכיחות היא ההצקה הפיזית. הנתונים מראים שההצקה הפיזית היא פחות שכיחה מההצקה המילולית, אולם היא עדיין שכיחה באופן יחסי. בנוסף לכך ישנם הבדלי מגדר, הנתונים מראים שההצקה הפיזית, שכוללת מגע פיזי ועלולה לגלוש לפסים אלימים, היא שכיחה יותר בקרב בנים מאשר בנות. ההצקה הפיזית כוללת חבטות, מכות, דחיפות, פגיעה ברכוש, כגון גניבה והשחתה, ושימוש בנשק כלשהו (דו"ח משרד החינוך, 2016).
מעבר לשכיחותם של שני סוגי הצקות אלה, ישנו עוד סוג של הצקה ששכיח במערכת החינוך הישראלית, והוא הצקה מינית. ההצקה המינית פחות שכיחה מסוגי ההצקות האחרות, אך היא עדיין קיימת בצורה משמעותית, וישנו צורך לטפל בה, במיוחד לאור העובדה שהיא יכולה לגרום נזק רב לקורבן. בנוסף לכך ההצקה המינית נוטה לעלות בשכיחותה עם העלייה בגיל, והיא שכיחה יותר בקרב ילדים גדולים יותר ומתבגרים (דו"ח משרד החינוך, 2016).
פרק 4: המעורבים בהצקה
בעיקרון ישנם שלושה צדדים עיקריים לתהליך של ההצקה, המציק, הקורבן, והמתבוננים מהצד. שלושת המעורבים הללו בתהליך ההצקה משפיעים אחד על השני בצורה כזו או אחרת, ויכולים להיות להם מאפיינים שונים. בנוסף לכך המאפיינים של אותו מעורב בתהליך יכולים להשתנות בהתאם לסיטואציה, ובזמנים שונים (Jenkins, Mulvey, & Floress, 2017).
המעורב הראשון בתהליך ההצקה הוא המציק. המחקרים מראים שהאופי של מי שמציק יכול להיות שונה ומגוון, והמניעים שלו להצקה גם הם מגוונים. אולם באופן כללי ניתן למנות כמה קווי אופי אשר אופייניים למציק, והם התנהגות אגרסיבית ודומיננטית, שכוללת את הרצון לשלוט ולהשפיע על אחרים, אישיות אימפולסיבית, שכוללת סיפוק צרכים באופן מידי, וחוסר יכולת לדחות סיפוקים, קושי להביע אמפתיה, שכולל חוסר יכולת של המציק לראות את הסיטואציה או נקודת מבטו של הקורבן, או של אנשים אחרים, אי סובלנות לדעות אחרות או לשונות אצל אנשים אחרים, מזג חם הנוטה להתעצבן בקלות, לעיתים יש לו את התכונה של הנאה שנובעת מסבלם של אחרים (Jenkins, Mulvey, & Floress, 2017).
המעורב השני בתהליך של ההצקה הוא הקורבן. גם אצל הקורבן, קווי האופי יכולים להיות שונים, והסיטואציה שהובילה אותו להיות קורבן היא שונה ומגוונת. בנוסף לכך השונות בקרב הקורבן עצמו היא גדולה, והוא יכול להתנהג בדרכים שונות בסיטואציות שונות, להיות קורבן בסיטואציה אחת, ואילו בסיטואציה אחרת לא להיות קורבן. אולם גם אצל הקורבן ניתן למנות קווי אופי אשר משותפים לרבים מהקורבנות. לרוב, הקורבן יהיה בעל הערכה עצמית נמוכה באופן כללי, וזאת בהשוואה לאחרים, ובמיוחד למציק. חרדות, רבים מהקורבנות של ההצקה נוטים להיות בעלי אופי שיש בו המון חרדות, ומדברים שונים. נטייה לדיכאון, הקורבנות יכולים להראות נטייה לדיכאון בטווח הקצר או דיכאון כרוני. פופולריות חברתית נמוכה, לרוב הקורבן יהיה ילד אשר הקשרים החברתיים שלו לא מפותחים במיוחד, והפופולריות שלו בקרב בני גילו היא נמוכה. חולשה פיזית, לרוב הקורבן יהיה בעל חולשה פיזית כללית, בהשוואה לילדים אחרים בני גילו (Jenkins, Mulvey, & Floress, 2017).
הצד השלישי בתהליך של ההצקה הם עוברי האורח שעדים לאירוע של ההצקה. לעוברי האורח ישנה חשיבות רבה בתהליך של ההצקה, משום שהם משפיעים במידה רבה על תהליך, הן מבחינת המציק, והן מבחינתו של הקורבן, הם עוזרים לתת פרספקטיבה לגבי חומרת המעשה, או הלגיטימיות שלו. בנוסף לכך עוברי האורח הם חשובים, משום שהם יכולים במידה רבה למנוע את המקרים של ההצקה, ולעצור את המציק. אם הנורמה ההתנהגותית בקרב עוברי האורח, לא תסבול הצקות, אז באופן טבעי המציק לא ירגיש בנוח לבצע את ההצקות. ההצקות לרוב מתבצעות בפני עוברי אורח בני אותו גיל, ולא בפני מבוגרים, לכן עוברי האורח הם גורם חשוב במניעת ההצקה (Jenkins, Mulvey, & Floress, 2017).
פרק 5: השלכות ההצקה
הצקה מכל צורה שהיא או מכל סיבה שהיא עלולה להשפיע לרעה לאורך זמן על כל המעורבים, כולל עוברי אורח. יחד עם זאת, התופעה של ההצקה לרוב משפיעה באופן שונה מבחינה מהותית על המעורבים בתהליך של ההצקה, כאשר הקורבן סופג את הפגיעה הכי קשה בתהליך ההצקה, כי הוא בעצם המושא של ההתנהגות המזיקה. הרגשה לא בטוחה בעקבות הצקות חוזרות ונשנות, או אי יכולת להתמקד בלימודים בבית הספר, יכולים להשפיע על הקורבן של ההצקה בטווח הארוך. בנוסף לכך ישנם גם השפעות קצרות טווח אצל הקורבן של ההצקה (Jenkins, Mulvey, & Floress, 2017).
ההשלכות ארוכות הטווח אצל הקורבן של תופעת ההצקה, יכולות להיות דיכאון כרוני, וחרדות מתמשכות, הפרעות שינה, אובדן מוטיבציה כללית ומוטיבציה בלימודים, חוסר עניין חברתי, בעיות בריאותיות שונות, ירידה בהישגים אקדמיים. במקרים חמורים יותר ההצקה יכולה להוביל להתאבדות של הקורבן (רולידר, מינצר, 2006).
גם אצל המציק עצמו יכולות להיות השלכות ארוכות טווח, כמו למשל נטיית יתר ללקיחת סיכונים, השתמשות בחומרים פסיכואקטיביים כמו אלכוהול וסמים, פעילות פלילית, והתנהגות אנטי חברתית כללית (Jenkins, Mulvey, & Floress, 2017).
ישנם מחקרים שמראים שההשפעה של ההצקה יכולה להיות דומה אצל עוברי האורח, כמו אצל הקורבן עצמו. צפייה בהתנהגות אנטי חברתית, כמו הצקה, באופן תדיר, יכולה לעורר אמפתיה אצל עוברי האורח, בגלל ההזדהות שלהם עם הקורבן, ויכולה לגרום להם להרגיש את אותם הרגשות שאותם מרגיש הקורבן, ולכן גם הם עלולים לסבול מההשפעות ארוכות הטווח שמהם יכול לסבול הקורבן, כמו דיכאון כרוני וירידה ביכולת האקדמית (Jenkins, Mulvey, & Floress, 2017).
פרק 6: ההצקה בגיל הרך
תחום המחקר של הצקה בגיל הרך, הוא תחום שלא נחקר רבות לאורך השנים, בעיקר לאור העובדה שילדים בגילאים אלה לא יכולים לכתוב, אולם התחום נחקר רבות אצל ילדים בגילאים של בתי הספר והתיכון. ההנחה של ספרות המחקר היא שגם בקרב הגיל הרך, להצקה יכולים להיות השפעות ארוכות טווח, שעיקרם הוא ירידה בדימוי העצמי של הילד (רולידר, מינצר, 2006).
המחקר של רולידר, ומינצר (2006), בדק את היקפה של תופעת ההצקה בגיל הרך בישראל. ממצאי המחקר שהיקף התופעה הוא גבוה במיוחד בגני הילדים בישראל, וזאת בהשוואה למדינות אחרות בעולם. גם מחקרי העבר, שקדמו למחקר זה, ובדקו את תופעת ההצקה בגיל הרך, למרות שהיו מועטים, מצאו שהשכיחות של ההצקה בישראל היא גבוה יותר ממדינות אחרות. המחקר של רולידר ומינצר בדק 302 ילדים בגנים שונים בישראל, והוא התבסס על תצפיות על ילדים אלה. התוצאות של המחקר מראות שהילדים בגנים הראו שאחוז גבוה מהם, 38 % הראו כי הם סבלו משלושה סוגים שונים של הצקות, אחוז נמוך יותר, 29%, הראו כי הם סבלו משני סוגים שונים של הצקות, ואחוז נמוך יותר, 18%, הראו כי הם סבלו רק מסוג אחד של הצקות. בנוסף לכך המחקר מצא שישנם הבדלים בין בנים לבנות, ונמצא שההצקה היא גבוה יותר בקרב בנים מאשר בנות.
במחקר אחר שבדקת את תופעת ההצקה בגיל הרך בישראל, נמצא שישנם הבדלים מובהקים בשכיחות ההצקה בין גני ילדים רגילים לגני ילדים אנתרופוסופיים. גן ילדים אנתרופוסופי, הוא גן ילדים בעל גישה חופשית יותר, ונמצא שבגני ילדים מהסוג הזה, השכיחות של ההצקה בקרב הילדים היא נמוכה יותר מאשר בגני ילדים רגילים. ההבדלים האלה בין הגנים מעידים על בעיה נרחבת בגני הילדים בישראל, שמצביעים על צורת חינוך לקויה (ארנון, שלו, 2008).
באופן כללי ניתן לומר שהתופעה של ההצקה בגיל הרך יכולה לבסס את דפוסי ההתנהגות של התלמידים להמשך לימודיהם בבית הספר, ואותם תלמידים שנוטים להיות מציקים בגיל הרך, ימשיכו להיות מציקים גם בבית הספר היסודי. בדרך כלל ההצקה גם בגיל הרך וגם בבית הספר היסודי מבטאת יחסים ארוכי טווח שהתפתחו בין התלמידים, ולכן יש לה נטייה להימשך בטווח הארוך (ארנון, שלו, 2008).
ההשפעה הילדים ועל הרגלי ההתנהגות שלהם היא קלה יותר בגיל הרך, בגלל הטבע של הילדים להיות בעלי נטייה גדולה יותר להשפעה, והרגלי ההתנהגות שלהם עדיין טריים, ולכן ישנו צורך בהתערבות אקטיבית אצל ילדים בגילאים אלה, על מנת למנוע את ההתבססות ההתנהגותית של ההצקה בגיל הרך (רולידר, מינצר, 2006).
דיון
בעבודה מחקרית זו סקרנו את התופעה של ההצקה בגיל הרך, ראינו שהתופעה הזו היא תופעה נרחבת בגני הילדים בישראל, וזאת בהשוואה למדינות אחרות בעולם (רולידר, מינצר, 2006). בנוסף לכך ראינו שהתופעה לא חייבת להתקיים בגיל הרך, ישנם גני ילדים אחרים ששונים מגני הילדים הרגילים, ובהם תופעת ההצקה היא פחות שכיחה (ארנון, שלו, 2008).
ראינו שההצקה יכולה להיות בסוגים שונים, הן פיזית והן מילולית, הצקה ישירה והצקה עקיפה, ואפילו הצקה מינית, שהיא פחות שכיחה, אבל היא גם קיימת. אבל בכל מקרה לכל סוגי ההצקות האלה ישנה השפעה שלילית הן על הקורבן, הן על המציק, והן על עוברי האורח.
ולכן המסקנה של המחקר היא שהתופעה הזו של ההטרדה בגיל הרך היא תופעה שניתן למנוע אותה, ולכן חשוב ללמוד לגביה ולנקוט בצעדים הנכונים כדי לטפל בה, במיוחד לאור העובדה שתופעה זו יכולה להסב נזק רב לילדים בטווח הארוך, היא יכולה להשפיע על דימויים העצמי, ועל יכולותיהם בלימודים.
אני חושבת שחשוב מאוד לנקוט בפעולות מניעה של ההצקה כבר בגיל הרך, בגלל שהגיל הזה הוא חשוב להמשך ההתנהגות של הלדים, ואם מרגילים אצלהם נורמות התנהגות שבהם ההצקה היא לא מקובלת, כמו שראינו בגני הילדים האנתרופוסופיים, הם ימשיכו בנורמות התנהגות אלה גם בבית הספר היסודי וגם בחיים בכלל.
ביבליוגרפיה
ארנון, צ', שלו, א' (2008). תוקפנות בגיל הגן; מחקר השוואתי בין גני ילדים בחינוך הרגיל ובחינוך האנתרופוסופי. המכללה האקדמית עמק יזרעאל.
דו"ח משרד החינוך, (2016). ניטור רמת האלימות בבתי הספר על פי דיווחי תלמידים. הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, משרד החינוך. https://edu.gov.il/owlHeb/Yesodi/RegulationsAndAdministrations/Safety/Documents/Nitur_Alimut_Report_2015.pdf
רולידר, ע', לפידות, נ', לוי, ר' (2000). תופעת ההצקה בבתי ספר בישראל. המכללה האקדמית עמק יזרעאל.
רולידר, ע', מינצר, ל' (2006). תופעת ההצקה בגיל הרך. מפגש לעבודה חינוכית סוציאלית בנושא אלימות במערכת, 23: 67-82.
Jenkins, L., Mulvey, N. & Floress, M. (2017). Social and Language Skills as Predictors of Bullying Roles in Early Childhood: A Narrative Summary of the Literature. EDUCATION AND TREATMENT OF CHILDREN Vol. 40, No. 3, 2017.
Saracho, O. (2016). Bullying Prevention Strategies in Early Childhood Education. Early Childhood Educ. PP. 1-8.