Skip to content

סמינריון- התנהגות אנטי חברתית של ילדים תופעת ההצקה בגילאים השונים

פרו-סמינריון בנושא התנהגות אנטי-חברתית של ילדים ובני-נוער

נושא העבודה:- תופעת ההצקה בגילאים השונים (גיל הרך, בתי הספר, חטיבת ביניים ותיכון).

תקציר

התופעה של ההצקה בקרב ילדים ובני נוער היא תופעה חמורה, שיכולה להשפיע לרעה על כל מי שמעורב, המציק, הקורבן ואף העומד מן הצד. המטרה של העבודה הזאת הייתה לבדוק את התופעה של ההצקה, ואת ההתרחשות שלה בקבוצות הגיל השונות, ילדים בני נוער ובגיל הרך.

לפני שנבדקה ההצקה והשכיחות שלה בקרב קבוצות הגיל השונות, בדקנו מהם המאפיינים של התופעה וסוגיה השונים, כך למשל ישנם סוגים שונים של הצקה, כמו הצקה ישירה או הצקה עקיפה, והצקה פיזית ומילולית. לסוגי ההצקות השונות יכולה להיות השפעה שונה ותוצאות שונות.

הממצאים של העבודה הם שתופעת ההצקה היא נפוצה ביותר בגילאים שבין כיתה ד’ לכיתה ח’, אז היא מגיעה לשיאים שלה, אחרי הגיל הזה ולפניו, השכיחות של ההצקה היא נמוכה יותר. בנוסף לכך נמצא שהגיל של המציקים הוא בדרך כלל מעט גבוה יותר, מאשר הגילאים של הקורבנות, כאשר בוחנים את קבוצת הגיל של כיתות ד’ עד ח’. עוד נמצא שככל שמתבגרים הילדים, סוג ההצקה הופך להיות שונה, בגילאים יותר נמוכים ההצקה הנפוצה יותר היא הצקה פיזית, ואילו בגילאים בוגרים יותר, ההצקה היותר נפוצה היא הצקה מילולית.

מבוא

התופעה של ההצקה בקרב תלמידים במערכת החינוך היא תופעה נפוצה וידועה. ישנם מחקרים רבים שחקרו את התופעה, וזאת מתוך ניסיון ללמוד אותה ואת הגורמים שלה, וגם בכדי לדעת בצורה יותר טובה כיצד להתמודד עם התופעה הזו. הסיבה שרוצים לצמצם את התופעה למינימום היא משום שתופעת ההצקה יכולה להשפיע באופן שלילי, בעיקר על הקורבנות של ההצקה, כמו למשל ירידה בערך העצמי, וירידה כללית בהישגים בלימודים, אולם היא יכולה להשפיע באופן שלילי גם על המציקים עצמם, ואפילו על הילדים העומדים מן הצד.

התופעה של ההצקה היא תופעה מגוונת, ויכולות להיות לה צורות שונות, שיכולות גם להשפיע על חומרתה של ההצקה. כך למשל ההצקה יכולה להיות בצורה ישירה בין המציק לקורבן, שכוללת בדרך כלל קרבה פיזית בין הקורבן למציק, או שהיא יכולה להיות עקיפה, שיכולה לכלול כל פעולה עקיפה שאותה עושה המציק על מנת לפגוע בקורבן.

מטרתה של עבודה זו היא לבדוק האם ישנם הבדלים בתופעת ההצקה בין שכבות הגיל השונות, בגני הילדים, בתי הספר, והתיכונים. אנו נבדוק האם ישנם הבדלים בשכיחות התופעה, או בצורות השונות של ההצקה.

סקירה ספרותית

פרק ראשון- רקע והגדרת מושג ההצקה\ בריונות:

המחקרים השונים מראים שהבעיה של ההצקה בקרב ילדים ומתבגרים, היא בעיה חמורה שיכולות להיות לה השפעות שליליות על הקורבן. מעבר להשפעות המיידיות והנראות לעין של ההצקה, כמו הירידה בהערכה העצמית, וההשפלה בפני חבריו של המוצק, יש גם השפעות יותר הרסניות, כמו למשל שהצקה שנמשכת זמן רב יכולה לפגוע בהישגיו בלימודים של הקורבן, בגלל שהיא משבשת את אורח החיים הרגיל שלו, וגם בגלל שהיא פוגעת בהערכה העצמית שלו, שיכולה לפגוע גם היא בהישגיו בלימודים. כדי להבין יותר טוב את התופעה של ההצקה, אנו ננסה להבין כיצד מגדירים אותה חוקרים שונים (רולידר, לפידות, לוי, 2000).

הצקה מוגדרת כסוג מובהק של תוקפנות פרואקטיבית המאופיינת בחוסר איזון בין העבריין לבין הקורבן, שבדרך כלל כרוכה בהצקה חוזרת ונשנית ( Guerra, Williams, & Sadek, 2011). בנוסף ריגבי Rigby, 2002)) רואה את ייחודה של תופעת ההצקה בכך שהיא חוזרת על עצמה ומערבת רצון מודע ומתוכנן לפגוע באחר, שימוש בכוח כלפי האחר לא לשם הגנה עצמית וגילויי הנאה וסיפוק של המציק לנוכח הסבל של קורבנו.

סמית ושרפ (Smith & Sharp, 1994) הגדירו הצקה המתרחשת בבית הספר כפגיעה פיזית או נפשית של תלמיד מסוים (המציק )בתלמיד אחר (הקורבן) ,מבלי שהקורבן התגרה בו לפני כן, דבר זה מייחד את תופעת ההצקה מהתנהגויות אלימות רגילות וממצבי  תוקפנות בקרב ילדים.

פרק שני- סוגי הצקה: פנים אל פנים/ ברשת/ ישירה ועקיפה:

אחרי שהגדרנו מהי הצקה באופן כללי, חשוב להבין שישנם סוגים שונים של הצקה, שיכולים להשפיע בצורה שונה על הקורבן, וגם על המציק עצמו. בנוסף לכך, בגלל שההצקה היא סוג של אלימות, חשוב להבחין בין הסוגים השונים של ההצקה, כדי לדעת אילו סוגי הצקה גובלים באלימות של ממש, ואילו סוגי הצקה הם פחות חמורים מאחרים (רולידר, לפידות, לוי, 2000).

הסוג הראשון של ההצקה היא הצקה ברשת. ההצקה ברשת (Cyber-bullying) מוגדרת כפעילות תוקפנית, מכוונת וגלויה שמטרתה לפגוע באדם אחר באמצעות האינטרנט ובאמצעי תקשורת נוספים. בהצקה ברשת, כוחו של המציק נובע לרוב מבקיאותו בכלים האלקטרונים השונים, והיכולת שלו ולהשתמש בהם לצורכי הטרדה ברשת, לעומת אלימות פנים אל פנים המציק שואב לרוב את כוחו מיתרון פיסי או ממעמדו החברתי. מרכיב נוסף וחשוב בהצקה ברשת היא היכולת של המציק להישאר אנונימי, וזהו בעצם המרכיב שמבדיל את ההצקה ברשת מהצקה בחיים האמיתיים (Ybarra & Mitchell, 2004).

מצד שני, ישנם כמה מאפיינים בולטים להצקה בחיים האמיתיים, לרוב היא מתאפיינת בהצקה שמתרחשת בסביבה חברתית שהיא מוכרת לקורבן ולמציק, ובדרך כלל לא מדובר בסיטואציה חברתית חדשה. מאפיין נוסף של סוג הצקה זו הוא שהיא כוללת לעתים מגע פיזי בין המציק לקורבן, כמו למשל דחיפות או מכות (רולידר, לפידות, לוי, 2000).

מה שמוביל אותנו להבחנה נוספת בין סוגי ההצקות, הצקה ישירה והצקה עקיפה. ההצקה הישירה כוללת מגע ישיר בין המציק לקורבן, שיכול להיות מילולי כמו כללות העלבות ושמות גנאי, או הצקה פיזית כמו קללות ומכות. ההצקה הישירה כוללת כל אינטראקציה בין הקורבן למציק, כאשר הם נמצאים בקרבה פיזית. לעומת זאת, ההצקה העקיפה מתאפיינת לרוב במגע עקיף בין המציק לקורבן, שיכולה להתרחש גם בקרבה פיזית, ויכולה להתרחש כאשר המציק והקורבן לא נמצאים בקרבה פיזית. לדוגמה הצקה עקיפה יכולה להיות הפצת שמועות, רכילות, הדרה חברתית וביצוע חרם (רולידר, לפידות, לוי, 2000).

פרק שלישי- מי מעורב? מציק, קורבן, ועומדים מן הצד:

בתהליך של ההצקה מעורבים שלושה צדדים עיקריים, המציק, הקורבן והעומדים מן הצד. חשוב להבין את כל הצדדים שמעורבים בתהליך, ומהם המניעים שלהם, כדי להבין טוב יותר את התהליך הזה. מחקרים מראים כי ילדים ומתבגרים המזוהים כבריונים מפגינים תפקוד פסיכו-סוציאלי ירוד יותר מחבריהם בכיתה. המחקרים מראים שהבריונים הם בדרך כלל תוקפניים, אימפולסיביים, עוינים, שתלטניים, לא חברתיים, ולא משתפים פעולה עם בני גילם, ומגלים חרדה או חוסר ביטחון (Kumpulainen et al., 1998)

חוקרים שונים מצאו כי בריונים מראים התנהגות תוקפנית ואגרסיבית כלפי קבוצת השווים להם, כלפי מוריהם, הוריהם, אחיהם ואחרים. הם בעלי עמדות חיובית כלפי אלימות ונמשכים בקלות לסיטואציות בעלות תוכן אגרסיבי Olweus, 1993)).

בכל הנוגע למאפיינים של הקורבן, מחקרים על קורבנות מעידים על כך שילדים ומתבגרים המזוהים כקורבנות גם מציגים תפקוד פסיכוסוציאלי ירוד, הם נוטים להיות נסוגים יותר, מדוכאים, חרדים, זהירים, שקטים. הקורבנות מדווחים על תחושת בדידות ופחות מאושרים בבית הספר, ויש להם פחות חברים קרובים Olweus, 1993)).

בכל הנוגע למאפיינים של העומדים מן הצד, Sudermann, Jaffe & Schiek (1996), מציינים כי תלמידים המושפעים מחוויית ההצקה הם הילדים הרואים את ההצקה מתרחשת, וזה עלול לגרום לרגשות שליליות של פחד וחרדה. בנוסף לכך הם מצאו כי צפייה בהצקה אשר אינה מטופלת באופן יעיל על ידי המערכת מעלה את הסבירות שבעתיד ייהפכו גם העומדים מן הצד לחלק מציבור המציקים.

פרק רביעי- השלכות ההצקה:

האינסטינקט הראשוני הוא לחשוב שתופעת ההצקה גורמת לנזק רק לקורבן של ההצקה, אולם מחקרים שונים מראים שתופעה זו גורמת להשלכות שליליות על כל המעורבים בתהליך של ההצקה, על המציק, הקורבן, ואף על העומדים מן הצד (רולידר, לפידות, לוי, 2000).

כך למשל, (1999) Weinhold, מראה כי המציקים דורשים בבגרותם תמיכה רבה מהרשויות. הם נמצאו כבעלי יותר הפרעות אישיות אנטי חברתיות , והשתמשו יותר מאחרים בשירותי בריאות הנפש. בנוסף, מחקר אורך של Greenbaum (1987), עקב אחרי התפתחותם של 870 מציקים מגיל 8 ועד שנים 30, ומצא שלמציקים צעירים הסתברות מוגברת (פי 5), לצבור דו”ח עברייני, סבירות נמוכה יותר לסיים התנסות בהשכלה גבוהה, למצוא עבודה טובה או לקיים יחסים חברתיים תקינים. לטענתו ברגע שהם “לומדים ” שמעשיהם התוקפניים מולידים את התוצאות הרצויות להם, התוקפנות הופכת לחלק בלתי נפרד מאישיותם.

מבחינת ההשלכות ההצקה על הקורבן,מחקרים מצאו כי להצקה יש השפעות פסיכולוגיות וחברתיות קשות וארוכות טווח על הקורבנות. הצקה גורמת לתלמידים לסבול מאחת או יותר מהתופעות הבאות: אובדן בטחון עצמי, דימוי עצמי נמוך, היעדרות מבית-הספר, חרדות בלתי פוסקות, דיכאון, בעיות בריאות ומחשבות ו/או ביצוע מעשי התאבדות Olweus, 1993)).

בנוסף לכך, לתופעה של ההצקה יש השלכות שליליות גם על העומדים מן הצד. בגלל שמדובר בהתנהגות שהיא מטבעה אנטי חברתית, היא עלולה לעלות את רף האמפתיה אצל המתבוננים בתופעה של ההצקה, והיא תהפוך אותם לאדישים יותר ויותר, כאשר הם רואים את התופעה הזו ולא נוקטים בשום פעולה על מנת לעצור אותה, ולכן הם עלולים בעצמם להפוך למציקים Olweus, 1993)).

פרק חמישי- תופעת ההצקה בגילאים השונים (גיל הרך, בתי הספר, חטיבת ביניים ותיכון)-

אם נשווה את התופעה של ההצקה לקבוצות הגיל השונות, המחקרים מראים לנו שהתופעה קיימת ונפוצה בכל שכבות הגיל, לא רק בילדים ובני נוער, אלא גם אצל מבוגרים. בכל מקום שבו קיימת אינטראקציה חברתית, סביר להניח שתהיה קיימת גם התופעה של ההצקה (רולידר, לפידות, לוי, 2000). ואולם נשאלת השאלה האם השכיחות של ההצקה היא יותר גדולה בקבוצות גיל מסוימות.

יחד עם זאת, המאמר של רולידר, לפידות, ולוי (2000), מראה שתופעת ההצקה היא נרחבת מאוד בקרב ילדים ובני נוער ישראלים, במיוחד במסגרת מערכת החינוך הישראלית, וככל הנראה שהשכיחות של ההצקה היא יותר גבוה אצל ילדים ובני נוער, מאשר אצל מבוגרים. הסיבות לשכיחות הגבוה של ההצקה אצל ילדים ובני נוער הם מגוונות, ונושא זה עדיין נחקר. יחד עם זאת, ההנחה היא שהתרבות הבית ספרית בישראל מאפשרת את השכיחות הגבוה הזו של ההצקה, כראיה לכך, כאשר משווים את שיעורי ההצקה בישראל, לשיעורי ההצקה במדינות אחרות, רואים ששיעורי ההצקה בישראל הם הרבה יותר גבוהים. עוד סיבה אפשרית שיכולה להשפיע על שיעורי ההצקה, היא המעמד הסוציואקונומי של התלמידים, בית ספר שיש בו תלמידים שלרוב הם בעלי מעמד סוציואקונומי נמוך, שכיחות ההצקה בו תהיה יותר גבוה, ואילו בית ספר בעל רמה סוציואקונומית גבוה יותר, השכיחות תהיה יותר נמוכה.

באופן יותר ספציפי, השכיחות הגבוה ביותר של ההצקות נמצא בקרב תלמידים שלומדים בין הכיתות ד’ לח’. ממצאים אלה לגבי שכיחות ההצקה בכיתות הללו, מאוששים על ידי מספר מחקרים שונים, שמצאו תוצאות דומות. נראה שהכיתות ד’ עד ח’, הם השיא של תופעת ההצקה, כי כאשר מגיעים לתיכון, תופעת ההצקה פוחתת בצורה משמעותית בהשוואה לבית הספר התיכון (רולידר, לפידות, לוי, 2000).

ישנם הבדלים גם בין המציקים לקורבנות, מבחינת הגילאים. במחקרים מראים שהמציקים נוטים להיות יותר גדולים מהקורבנות שלהם. גילאי השיא של המציקים נעים בסביבות הגילאים של 10,11,12, שהם בכיתות ה’ ו’ וח’, ואילו הגילאים של הקורבנות נוטים להגיע לשיא בגילאים של 8,9,10, שהם כיתות ג’, ד’ וה’ (Olweus, 1993).

עוד נקודה חשובה היא שישנו הבדל בין הגילאים גם בנוגע לסוגי ההצקות שאותם חווים הילדים. המחקרים מראים שבעוד שהילדים היותר קטנים נוטים לחוות הצקה פיזית, הילדים הבוגרים יותר נוטים לחוות הצקות מילוליות (רולידר, לפידות, לוי, 2000).

במחקר אחר שבדק את התופעה של ההצקה בגני הילדים, מראה שתופעת ההצקה נפוצה מאוד גם בגיל הרך בישראל (ארנון, שלו, 2008).. התופעה נפוצה גם בגנים במדינות אחרות, אולם השכיחות שלה בישראל היא יותר גבוה. אבל, המחקר הנוכחי לא משווה את שיעור ההצקה בגיל הרך, לשיעורי ההצקה אצל ילדים בבית הספר היסודי, או אצל תלמידים בתיכון, וזאת בשל העובדה שקשה לאמור מבחינה מספרית את ההצקה בגיל הרך, שכן הילדים בגיל הזה עדיין לא יודעים קרוא וכתוב. המחקר מייחס את השכיחות הגבוה של ההצקה בגיל הרך, לכשל מערכתי של מערכת החינוך, והוא מראה שהשכיחות הזו לא חייבת להיות גבוה בגיל הרך, שכן גני ילדים שמשתמשים בפילוסופיות חינוך אחרות, כמו לדוגמה גני ילדים אנתרופוסופיים, הם בעלי שכיחות הרבה יותר נמוכה של הצקה (ארנון, שלו, 2008; רולידר, ע’, מינצר, 2006).

דיון

ראינו בעבודה זו שהתופעה של ההצקה בקרב ילדים ובני נוער, היא תופעה חמורה הן מבחינה איכותית, בגלל ההשלכות שעלולות להיות לה על עתידו של הקורבן, והן מבחינה כמותית, בגלל השכיחות הגבוה שלה בבתי ספר ובגנים בישראל, וגם במדינות אחרות.

ראינו שישנם סוגים שונים של הצקות שיכולים להשפיע על חומרתה של ההצקה. כך למשל ישנה הצקה פיזית, שיכולה לכלול אלימות פיזית כלפי הקורבן, וישנה אלימות מילולית, שגם היא יכולה לפגוע בקורבן, אבל בצורה שונה. בנוסף לכך ישנה הצקה ישירה, המתרחשת במגע ישיר בין המציק לקורבן, והצקה עקיפה, המתרחשת בכל דרך עקיפה שבה נוקט המציק. השאלה לגבי החומרה של כל סוג של הצקה נתון לשיקול דעת, ובהחלט יכולים להיות מקרים של הצקה מילולית, שיהיו חמורים יותר מהצקה פיזית.

מטרתה העיקרית של עבודה זו הייתה לבחון את התופעה של ההצקה, ואת השכיחות שלה, בקרב קבוצות גיל שונות, תלמידי בית ספר יסודי, תלמידי תיכון, ותלמידי הגיל הרך. הממצאים העיקריים של העבודה הם שישנה שכיחות שונה של ההצקה בקרב קבוצות הגיל השונות, נמצא שבקרב קבוצות הגיל של כיתות ד’ עד ח’, השכיחות של ההצקה היא הכי גבוה, והיא מגיעה לשיא בתקופה זו. בנוסף לכך, בתוך התקופה הזו נמצא שישנו הבדל גם בין המציקים לקורבנות, כאשר המציקים נוטים להיות מעט מבוגרים יותר מהקורבנות. עוד ממצא חשוב הוא שתופעת ההצקה נפוצה מאוד גם בגיל הרך, אולם לא ניתן להשוות אותה לשכיחות ההצקה בגילאים מבוגרים יותר, בגלל הקושי לאמוד בצורה מהימנה ילדים בגיל זה.

ביבליוגרפיה

ארנון, צ’, שלו, א’ (2008). תוקפנות בגיל הגן; מחקר השוואתי בין גני ילדים בחינוך הרגיל ובחינוך האנתרופוסופי. המכללה האקדמית עמק יזרעאל.

רולידר, ע’, לפידות, נ’, לוי, ר’ (2000). תופעת ההצקה בבתי-הספר בישראל. המכללה האקדמית עמק יזרעאל.

רולידר, ע’, מינצר, ל’ (2006). תופעת ההצקה בגיל הרך. מפגש לעבודה חינוכית סוציאלית בנושא אלימות במערכת, 23: 67-82.

Guerra, N. G., Williams, K. R., & Sadek, S. (2011). Understanding bullying and victimization during childhood and adolescence: A mixed methods study. Child development, 82(1), 295-310.

Greenbaum, S. (1987). School Bullying and Victimization. NSSC Resource Paper. National School Safety Center, Malibu, CA.

Kumpulainen K1, Räsänen E, Henttonen I, Almqvist F, Kresanov K, Linna SL, Moilanen I, Piha J, Puura K & Tamminen T. (1998). Bullying and psychiatric symptoms among elementary school-age children. Child Abuse Negl. 1998 Jul;22(7):705-17.

Olweus, D. (1993). Bullying at school: What we know and what we can do. Malden, MA: Blackwell Publishing, 140 pp.

Rigby, K. (2002). New Perspectives on Bullying. Jessica Kingsley Publishers, 2002.

Smith, P., & Sharp, S. (1994). School bullying: insights and perspectives. Routledge, London EC4P 4EE. 1994. 260 pp. ISBN 0‐415‐103738

Sudermann, M., Jaffe, P. & Schiek, E. (1996). Bullying information for parents and teachers. Centre of children and families.

Weinhold, B., (1999). Bullying and School Violence: The Tip of the Iceberg. in The Teacher Educator 35(3).

Ybarra, M., & Mitchell, K. (2004). Youth engaging in online harassment: associations with caregiver-child relationships, Internet use, and personal characteristics. Published in Journal of adolescence 2004. DOI:10.1016/j.adolescence.2004.03.007

סיוע בעבודות אקדמיות
סיוע בעבודות סמינריון