פרו-סמינריון בנושא התנהגות אנטי-חברתית של ילדים ובני-נוער
נושא המחקר: הצקה ברשת.
אוגוסט- תשע"ט
תקציר
מטרתה של עבודה מסכמת זו היא לסקור את התופעה של ההצקה ברשת. תופעת ההצקה ברשת היא תופעה חדשה יחסית, שהתגברה בעשורים האחרונים, עקב התקדמות הטכנולוגיה, והעלייה בשימוש באינטרנט.
נמצא ששכיחותה של תופעה זו היא נרחבת בקרב בני נוער, למרות שהיא קיימת בכל שכבות האוכלוסייה. ישנם מאפיינים ייחודיים למי שמעורב בתהליך של ההצקה, המציקים מאופיינים באופי אגרסיבי, אלים, ובעלי ביטחון עצמי גבוה, ואילו הקורבנות מאופיינים בחולשה פיזית, ובעלי ביטחון עצמי נמוך.
מסקנת העבודה העיקרית היא שניתן וצריך לטפל בתופעה של ההצקה ברשת, במיוחד לאור העובדה שיש לה השלכות קצרות טווח וארוכות טווח. על מנת לטפל כראוי בתופעה, יש לערב את כל הצדדים שעלולים להיות מעורבים בהצקה, ללמד את התלמידים יותר כישורים דיגיטליים, ללמד אותם כיצד להתמודד עם התופעה, ואף ללמד את הורי התלמידים כיצד לזהות את התופעה ולמנוע אותה.
מבוא
התופעה של ההצקה ברשת היא תופעה שהלכה והתרחבה בשנים האחרונות, עקב העלייה בשימוש באינטרנט והתקדמות הטכנולוגיה. יחד עם זאת תופעה זו היא אינה תופעה חדשה, והתופעה של ההצקה ברשת משקפת את ההצקות שישנם גם בחיים האמיתיים (דולב-כהן, לפידות-לפלר, 2016). המחקרים מראים שתופעת ההצקה קיימת במקביל בצורה דומה מאוד גם בעולם הפיזי וגם בעולם הווירטואלי (רולידר, ובוניאל-נסים, 2016).
כדי להבין יותר טוב את התופעה, אנו ננסה להבין מהם המאפיינים של מי שמעורב בהצקה, ומה מניע. בעיקרון ישנם שני צדדים עיקריים שמעורבים, והם המציק, שבדרך כלל מאופיין באגרסיביות והתנהגות אלימה, והקורבן, שיכול להיות קורבן פסיבי או קורבן פרובוקטיבי.
חשוב מאוד לטפל בתופעה של ההצקה ברשת, ואולי אף לנסות למנוע אותה, זאת משום שיכולות להיות לה השפעות קצרות טווח וארוכות טווח על הקורבן. כמו למשל בידוד חברתי, הפרעות שינה, הפרעות אכילה, הערכה עצמית נמוכה בטווח הקצר, וירידה בביצועים בלימודים, תסמינים של דיכאון כרוני, והפרעות חרדה כלליות בטווח הארוך.
סקר ספרות
פרק ראשון- רקע-
תופעת הבריונות וההצקה בין ילדים ובני נוער היא אינה תופעה חדשה, היא הייתה קיימת גם לפני העת המודרנית, ובתרבויות שונות בעולם. בעשורים האחרונים, עקב התפתחות הטכנולוגיה, והעלייה בפופולריות של האינטרנט, הזירה החברתית של הילדים ובני הנוער הפכה להיות משולבת, מצד אחד היא כוללת את המרחב הפיזי, ומצד שני היא כוללת גם את המרחב הווירטואלי. התפתחות המרחב החברתי של הילדים ובני הנוער למרחב הווירטואלי, הובילה גם לקיומם של תופעות חברתיות בעולם הווירטואלי, שקיימות בעולם הפיזי, כמו למשל בריונות והצקה (דולב-כהן, לפידות-לפלר, 2016).
בריונות מוגדרת בדרך כלל כתוקפנות המבוצעת בכוונה על ידי אדם אחד או יותר, ומכוונת שוב ושוב כלפי אדם שאינו יכול להגן על עצמו בקלות. אולויוס זיהה שני גורמים חיוניים להבדיל בין תוקפנות לבין בריונות: תוקפנות היא מעשה חד פעמי, בעוד שהבריונות כוללת מעשים חוזרים ונשנים. יחסי הכוח בין הבריון לקורבן הם בדרך כלל לא מאוזנים, בעוד שיחסי הכוח בין התוקף לנתקף לא מאופיינים בחוסר איזון (Olweus, 1993).
נהוג לחלק את מרכיבי ההצקה להצקה ישירה (פיזית ו\או מילולית) ולהצקה עקיפה (Olweus, 1991, 1992, 1993). הצקה פיסית ישירה כוללת: דחיפות, מכות, בעיטות, לקיחה או השחתה של חפצים אישיים וכל פגיעה גופנית אחרת בקורבן. הצקה מילולית כוללת איומים, לגלוג, קריאה בשמות גנאי, העלבה, השפלה, הפחדה, הערות גזעניות וביטויים אחרים, המכוונים לפגוע. הצקה עקיפה כוללת הפצה זדונית של שמועות ושקרים, הטלת חרם, מניעת השתתפות בפעולות חברתיות, או כל פעילות אחרת אשר מטרתה למנוע מהקורבן ליטול חלק בפעילויות חברתיות של סביבתו (רולידר, לפידות, לוי, 2000).
פרק שני- שכיחות התופעה
מחקרים מראים שתופעת ההצקה או הבריונות היא תופעה נפוצה למדי, בכל שכבות הגיל, אולם היא נפוצה יותר בקרב ילדים ובני נוער. בקרב מבוגרים ההצקה יכולה להיות בכל מקום בו יש אינטראקציות חברתית, כמו במקום העבודה או במקומות למפגשים חברתיים. לרוב ההתנהגות בבית הספר יכולה להשריש התנהגויות חברתיות שיימשכו גם אצל המבוגרים, ומכאן חשיבותה של התופעה של ההצקה בבית הספר (רולידר, לפידות, לוי, 2000).
ובכן ראינו שההצקה והבריונות קיימות גם אצל מבוגרים וגם אצל ילדים ובני נוער, אולם נשאלת השאלה מהי השכיחות היחסית במרחב הפיזי ובמרחב הווירטואלי. במחקר של רולידר, ובוניאל-נסים (2016), נמצא ששכיחות התופעה במרחב הווירטואלי היא דומה לשכיחות במרחב הפיזי, הנתונים מראים ש 72 אחוזים מהילדים חווים בריונות ברשת, לעומת 71 אחוזים שחווים בריונות בעולם הפיזי.
בנוסף לשכיחות הכללית של ההצקה במרחב הווירטואלי והפיזי, ישנם סוגים שונים של הצקות, שיש להם שכיחויות שונות. נראה שההצקה או הבריונות הכי נפוצה ברשת היא קללות, לאחר מכן לעג וצחוק, וההצקה שלאחר מכן כינוי בשמות גנאי, ההצקה הבאה בשכיחותה היא דחייה מקבלה לקבוצות שונות, על כל צורותיהן באינטרנט, אחריה מגיעה ההצקה של כתיבת הודעות פוגעניות, ולבסוף היא איומים שאותם מקבלים הילדים. גם בעולם הפיזי ישנם סוגי הצקות שנבדלים אחת מהשנייה בשכיחותן, כאשר הצקות הכי נפוצות הם קללות וקריאה בשמות גנאי, אחר כך היא דחייה ואי קבלה לקבוצות חברתיות, ולאחר מכן הצקה של אלימות פיזית על צורותיה השונות (רולידר, ובוניאל-נסים, 2016).
פרק שלישי- מאפייני המעורבים בהצקה
כדי להבין טוב יותר את התופעה של ההצקה, עלינו להבין טוב מי מעורב בהצקות אלו, ומהם המאפיינים שלהם. ישנם כמה צדדים המעורבים בתהליך של ההצקה, המציק, והקורבן.
הסוג הראשון המעורב בהצקה הוא המציק, ויכולים להיות לו מאפיינים שונים ומגוונים. מציקים אגרסיביים הם הסוגים הנפוצים ביותר. ילדים או מתבגרים אלה נוטים להיות חזקים פיזית, אימפולסיביים, בעלי מזג חם, לוחמניים, בעלי ביטחון עצמי גבוה וחסרי אמפתיה לקורבנותיהם. יש להם אישיות אגרסיבית והם מונעים על ידי כוח ורצון לשלוט באחרים. סביר להניח שהם גם מייחסים תכונות שליליות לאנשים הסובבים אותם. לדברי אולוויוס (Olweus, 1993), הבריון האגרסיבי נוטה להיות פופולרי בקרב תלמידים אחרים, ובמיוחד בקרב תלמידים צעירים יותר, אולי מכיוון שילדים צעירים נוטים יותר מתלמידים מבוגרים להעריץ את הדימוי המאצ'ואיסטי. ככל שהתלמידים מתבגרים, הם הופכים להיות בעלי יכולת טובה יותר לחשוב באופן ביקורתי על עמיתים התלמידים.
סוג נוסף של מציקים הם המציקים הפסיביים. בניגוד למציקים האגרסיביים שמאופיינים בביטחון עצמי גבוה, מציקים אלה נוטים להיות חסרי ביטחון. הם גם פחות פופולריים מבחינה חברתית מהבריונים האגרסיביים ולעתים קרובות הם בעלי הערכה עצמית נמוכה. בנוסף לכך הם נוטים להיות בעלי חיי משפחה לא תקינים. נראה כי מציקים פסיביים מתקשים להתרכז ולמקד את האנרגיה שלהם בלימודים בבית הספר, ויש להם גם התפרצויות אלימות או התפרצויות זעם שמובילות לבעיות עם בני גילם. במקום ליזום אינטראקציה של הצקה, המציקים הפסיביים נוטים להיות מעורבים במקרה של הצקה בצורה פסיבית, בדרך כלל בהנחיית מציק אגרסיבי, ברגע שמתחיל אירוע של הצקה, המציקים הפסיביים הופכים למשתתפים נלהבים. למעשה, המציקים הפסיביים בדרך כלל מפגינים נאמנות למציק האגרסיבי והיותר חזק (Olweus, 1993).
המציקים לא תוקפים באופן אקראי את בני גילם, במקום זאת, הם מכוונים לתת קבוצה ספציפית של ילדים שלעתים קרובות הם קורבנות במשך מספר שנים. בדיוק כמו בריונים, הקורבנות הם קבוצה הטרוגנית. אולוויוס מתאר שלושה סוגים של קורבן: הקורבן הפסיבי, הקורבן הפרובוקטיבי והקורבן הבריון (Olweus, 1993).
הקורבנות הפסיביים אינם מתגרים ישירות במציקים, ומייצגים קבוצה גדולה של ילדים שהם קורבנות. הם בדרך כלל לא פעילים מבחינה חברתית, בעלי חרדות חברתיות, מדוכאים ויש להם הערכה עצמית נמוכה. בהשוואה לבני גילם שהם לא קורבנות, לקורבנות הפסיביים יש פחות חברים אם בכלל, הם בודדים ועצובים, והם עצבניים יותר במצבים חדשים ולא מוכרים. מקבץ המאפיינים האלה הופך אותם למטרות אטרקטיביות למציקים, שבדרך כלל יכולים לזהות בקלות את הקורבנות הפגיעים הללו. בכיתות נמוכות, התגובות להצקות בקרב קורבנות פסיביים כוללות בכי, נסיגה וכעס. בכיתות גבוהות יותר הם נוטים להגיב בניסיון להימנע מהסיטואציה, ובריחה ממצבים שעלולים להוביל להצקה, למשל, היעדרות מבית הספר, או ממקומות אחרים (Olweus, 1993).
סוג נוסף של קורבנות הם קורבנות פרובוקטיביים. קורבנות פרובוקטיביים מייצגים קבוצה קטנה של ילדים שמתנהגים לעתים קרובות בדרכים שמעוררות תגובות שליליות מהסובבים אותם, כמו כעסים, ואנטגוניזם. יש להם אשכול של מאפיינים העלולים להוביל לדחייה חברתית מצד בני גילם, ואף ועוינות. אף על פי שהם תת-קבוצה מובהקת, קורבנות פרובוקטיביים מציגים לרוב מאפיינים דומים לקבוצה של המציקים, שכוללת רמות גבוהות של התנהגות דומיננטית, ואגרסיביות, ורמות נמוכות של סובלנות. גם קבוצה זאת יש לה מאפיינים של חרדה חברתית, ורמה נמוכה של הערכה עצמית (Olweus, 1993).
פרק רביעי- השלכות ההצקה:
להצקה יכולות להיות השלכות שליליות לטווח הקצר והארוך, הן על הקורבן והן על המציק. בעוד שהתערבות מסורתית בהצקות נוטה לתת עזרה לקורבן ולהטיל סנקציות על המציק, מחקרים מראים שטיפול בשני הצדדים, גם הקורבן וגם המציק, נוטה לתת את התוצאות הטובות ביותר, ולמנוע יותר טוב את תופעת ההצקה (Vandebosch, & Cleemput, 2008).
כל ילד יכול להגיב בצורה שונה להצקות, וההתנהגות של אותו הילד יכולה אף היא להשתנות לפני, במהלך ואחרי ההצקה. באופן כללי רמה גבוהה של הצקה מתמשכת יכולה להוביל לפגיעה כללית באיכות חייו של הקורבן, ולפגיעה בתפקוד היומיומי שלו, שבאה לידי ביטוי בין היתר גם בהישגיו הלימודיים, ובמצב החברתי שלו. סטודנטים שדורגו כמציקים ביותר ביצעו גרוע אקדמי באופן משמעותי בהשוואה לבני גילם (Dinakar, Reichart, & Lieberman, 2011).
השפעות קצרות טווח של ההצקות יכולות לכלול בידוד חברתי, הפרעות שינה, הפרעות אכילה, הערכה עצמית נמוכה, הימנעות ממצבים חברתיים, ומצבי רוח תנודתיים. ההשפעות ארוכות הטווח של ההצקה יכולות לכלול ירידה בביצועים בלימודים, תסמינים של דיכאון כרוני, הפרעות חרדה כלליות והפרעות חרדה חברתית, מחשבות אובדניות, בריאות כללית ירודה, קשיי אמון ובעיות רגשיות (Dinakar, Reichart, & Lieberman, 2011).
פרק חמישי- הצקה ברשת:
כאמור, ההצקה שקיימת בין בני נוער וילדים בעולם הפיזי, קיימת גם במרחב הווירטואלי, בעקבות התקדמות הטכנולוגיה והעלייה בשימוש באינטרנט (דולב-כהן, לפידות-לפלר, 2016), אולם לסוג הצקה זה ישנם מאפיינים ייחודיים, שמבדילים אותה מההצקה שמתרחשת בעולם הפיזי. תחילה נגדיר מהי הצקה ברשת, מהם מאפייניה, וכיצד היא נבדלת מהצקה רגילה.
הצקה ברשת היא הצקה שמתרחשת על גבי מכשירים דיגיטליים כמו טלפונים סלולריים, מחשבים וטאבלטים, ובאמצעות השימוש ברשת האינטרנט. ההצקה ברשת יכולה להתרחש באמצעות אינטראקציות שונות ומגוונות, שכוללות טקסטים ואפליקציות שונות, או דרך אתרי מדיה חברתית, פורומים שונים או משחקים שבהם אנשים יכולים להציג את עצמם, או לשתף תוכן. הצקה ברשת כוללת שליחה, פרסום או שיתוף של מידע שלילי, מזיק, או כוזב לגבי אדם אחר, ישירות אליו, או לצד שלישי. ההצקה יכולה לכלול שיתוף של מידע אישי או פרטי על מישהו אחר הגורם למבוכה או להשפלה בפני רבים. לעיתים ההצקה ברשת חוצה את הקו להתנהגות והופכת לפעילות בלתי חוקית. האמצעים הנפוצים ביותר שדרכיהם מתבצעת ההצקה ברשת כוללים מדיה חברתית, כמו פייסבוק, אינסטגרם, סנאפצ'ט וטוויטר, הודעות טקסט שנשלחות באמצעות מכשיר הטלפון, שירותי שליחת הודעות ואפליקציות שונות, ודוא"ל (Dooley, & Py, 2009).
סוג נוסף של הצקה ברשת הוא מעקב כרוני אחר מישהו (Cyberstalking). בסוג זה של הטרדה מקוונת מבצע ההצקה משתמש בתקשורת אלקטרונית כדי לעקוב אחר הקורבן ופעולותיו באופן אובססיבי ולהטריד אותו. סוג זה נחשב למסוכן יותר מצורות אחרות של הצקה ברשת, מכיוון שהוא עלול להוביל לתסכול נצבר, ולסכן את הקורבן. מציקים מסוג זה עשויים לשלוח הודעות חוזרות ונשנות המיועדות לאיים או להטריד את הקורבן. בנוסף לכך הם עשויים לעודד אחרים לעשות זאת (Dooley, & Py, 2009).
הצקה ברשת דומה לרוב להצקה מסורתית, עם כמה הבחנות בולטות. קורבנות של הצקה ברשת עשויים שלא לדעת את זהות המציק שלהם, או מדוע המציק מציק דווקא להם. למציק יכולות להיות השפעות מרחיקות לכת על הקורבן, שכן התוכן המשמש להטרדת הקורבן יכול להיות מופץ ומשותף בקלות בקרב אנשים רבים, ולעיתים קרובות נשאר נגיש הרבה זמן אחרי האירוע הראשוני (Aricak, et al. 2008).
ישנם כמה מאפיינם ייחודיים להצקה ברשת:
- אנונימיות – האנונימיות המאפשרת לפרט לשתף או לחשוף את האחר בפרטים אישיים מבלי להיחשף. מרבית הקורבנות של אלימות ברשת אינם מכירים את זהותו של התוקף (Heirman & Walrave, 2008).
- קהל רחב – רשת האינטרנט מאפשרת תפוצה רחבה ומהירה למספר רב של משתמשים (Heirman & Walrave, 2008)למעורבים באלימות ברשת היכולת להפיץ הודעות, תמונות או כל חומר אחר לקהל רחב (Kaplowitz, & Druck, 2005).
- נגישות גבוהה – הנגישות של האינטרנט קיימת בכל מקום ובכל שעה, ומטשטש הגבול בין מקום הימצאות הפוגע לבין מקום הימצאות הקורבן (2007, Hoff & Shariff).
- קושי בגילוי ובדיווח – הקורבנות של אלימות ברשת נוטים פחות לדווח על הפגיעה לעומת קורבנות של אלימות פנים-אל-פנים (Heirman, & Walrave, 2008) לכן, לגורמים חינוכיים וטיפוליים ולהורים קשה יותר לגלות את תופעת האלימות והפגיעות ברשת.
לאחר שהבנו מהי הצקה ברשת, מהם מאפייניה, ומהם המאפיינים של מבצעיה, נשאלת השאלה כיצד ניתן לטפל בתופעה המתרחבת הזאת. הספרות המחקרית לגבי הטיפול בתופעה של הצקה ברשת היא עדיין בחיתוליה, משום שתופעה זו התפתחה רק בעשורים האחרונים. יחד עם זאת ישנם דרכים יעילות להפחתת התופעה ונזקיה. דרכים אלה יכולות לכלול למשל את העלאת המודעות לגבי התופעה, והמודעות של התלמידים איך להתמודד איתה כראוי. כאשר ילד או נער נתקלים בתופעה, ולא יודעים כיצד להתמודד איתה כראוי, הנזק יכול להיות יותר גדול. בנוסף לכך אוריינות דיגיטלית יכולה להעלות את היכולת הדיגיטלית של התלמיד, ולהפחית את התופעה. דרך נוספת היא על ידי שינוי האקלים הבית ספרי, שינוי הנורמות באקלים הבית ספרי יכול להפחית את ההצקה, על ידי הפיכתה לנורמה שלא מקובלת על ידי תלמידי בית הספר, ומי שמבצע אותה ייחשב לחורג מהנורמה (Bell, Lipinski, Crothers, & Kolbert, 2015). דרך לא פחות חשובה היא ללמד את ההורים לזהות דפוסים של ההצקה ברשת, שתעזור להם לזהות אם הילד שלהם עובר הצקה, או אפילו אם הוא המציק. זיהוי הדפוסים על ידי ההורים יכולה לעזור לזהות את הבעיה בשלב מוקדם, להפחית את נזקיה או אפילו למנוע אותה (Dehue, Bolman, & Völlink, 2008).
דיון
לסיכום ניתן לומר שתופעת ההצקה ברשת היא תופעה נרחבת (רולידר, לפידות, לוי, 2000), שפוגעת בבני נוער וילדים רבים, ולכן להקדיש משאבים ואנרגיה כדי לטפל בה. התופעה של ההצקה היא לא תופעה חדשה, היא הייתה קיימת גם לפני עידן האינטרנט, אולם ההצקה ברשת מקבלת ממד מאחר, ואופי קצת שונה מהצקה רגילה, בעיקר בגלל היכולת של המציק להישאר אנונימי, והיכולת להעביר מידע לאנשים רבים בקלות רבה, מה שיכול להגביר את הפגיעות של הקורבן.
מהאינטגרציה של המאמרים שנסקרן, עולה שיש לטפל בתופעה של ההצקה ברשת כדרך משולבת, שתכלול גם דרכים מסורתיות, שטיפלו בעיקר בהצקה בעולם הפיזי, ודרכים חדשניות, שנועדו לטפל גם במאפיינים הייחודיים של ההצקה ברשת. הדרכים המסורתיות יכולות לכלול את העלאת המודעות לגבי התופעה, גם אצל ההורים אצל התלמידים, ושינוי האקלים הבית ספרי ונורמות ההתנהגות בבית הספר. דרכים חדשניות יכולות להיות אוריינות דיגיטלית למשל, שנועדה להעלות את היכולות הדיגיטליות של התלמידים.
לכן מסקנת המחקר היא שההצקה ברשת היא אמנם תופעה נפוצה, שיכולה לפגוע בצורה משמעותית בילדים ובני נוער, אבל ישנם פתרונות שנועדו להתמודד עם התופעה, ולהפחית את נזקיה. המתח לכך הוא קודם כל להעלות את המודעות לגבי התופעה, ולערב את כל הצדדים שיכולים להיות מעורבים בתופעה, ולעבוד ביחד על מנת להתמודד איתה ולמנוע אותה.
ביבליוגרפיה
דולב-כהן, מ', לפידות-לפלר, נ' (2016). בריאות וחולי במרחבי הסייברספייס: בין הצקה מקוונת להצקה מסורתית בקרב בני נוער בישראל. אורנים, המכללה האקדמית לחינוך.
רולידר, ע', בוניאל-נסים, מ' (2016). דוח מוגנות ילדי ישראל לשנת 2016. מכון כנרת לחקר מוגנות ילדים.
רולידר, ע', לפידות, נ', לוי, ר' (2000). תופעת ההצקה בבתי-הספר בישראל. המכללה האקדמית עמק יזרעאל.
Aricak, T., Siyahhan, S., Uzunhasanoglu, A., Saribeyoglu, S., Ciplak, S., Yilmaz, N., & Memmedov, C. (2008). Cyberbullying among Turkish Adolescents. Cyberpsychology & behavior : the impact of the Internet, multimedia and virtual reality on behavior and society, 11 3, 253-61 .
Bell, R., Lipinski, J., Crothers, L., & Kolbert, J. (2015). Identification and Treatment of Cyber Bullying. International Journal of Schooland Cognitive Psychology. 2: 1-6.
Dehue, F., Bolman, C.A., & Völlink, T. (2008). Cyberbullying: Youngsters' Experiences and Parental Perception. Cyberpsychology & behavior : the impact of the Internet, multimedia and virtual reality on behavior and society, 11 2, 217-23 .
Dinakar, K., Reichart, R., & Lieberman, H. (2011). Modeling the Detection of Textual Cyberbullying. The Social Mobile Web.
Dooley, J., & Py, J. (2009). Cyberbullying Versus Face-to-Face Bullying A Theoretical and Conceptual Review. Journal of Psychology, 217(4), 182-188.
Heirman, W., & Walrave, M. (2008). Assessing Concerns and Issues about the Mediation of Technology in Cyberbullying. Cyberpsychology. 2. 1-12.
Kaplowitz, K., & Druck, M. (2005). Preventing Classroom Violence. Education Digest: Essential Readings Condensed for Quick Review, v71 n2 p40-43.
Olweus, D. (1991). Bully/victim problems among school children: Basic facts and effects of a school-based intervention program. The development and treatment of childhood aggression (pp. 411-448).
Olweus, D. (1992). Bullying at school: Basic facts and an effective intervention programme. Promotion & Education, 1(4), 27–31.
Olweus, D. (1993). Bullying at school: What we know and what we can do. Malden, MA: Blackwell Publishing, pp. 140.
Shariff, S., & Hoff, D. (2007). Cyber bullying: Clarifying Legal Boundaries for School Supervision in Cyberspace. International Journal of Cyber Criminology. International Journal of Cyber Criminology Vol 1 Issue 1 January 2007.
Vandebosch, H., & Cleemput, K.V. (2008). Defining Cyberbullying: A Qualitative Research into the Perceptions of Youngsters. Cyberpsychology & behavior : the impact of the Internet, multimedia and virtual reality on behavior and society, 11 4, 499-503.