הכישלון של התלמיד בכיתה ובמערכת החינוך, הוא כישלון שנובע ממספר גורמים, שנמצאים בסביבתו של התלמיד. כדי לדעת להתמודד עם תלמיד שנכשל בלימודיו ומפתח פערים משאר התלמידים בכיתה שלו, יש להתמודד לא רק עם ציוניו הלא טובים, שהם מהווים בעצם רק את הסימפטום, אלא שצריך להתמודד עם סביבתו של התלמיד.

מטרתה של עבודה מחקרית זו היא לבדוק כיצד הסביבה של התלמיד מתמודדת עם הכישלון שלו, ומהם הדרכים היעילות שבהם אפשר להתמודד עם כישלון זה, הן על ידי המורים, ההורים וההנהלה של בית הספר. כדי לבדוק את נושא המחקר, תבוצע סקירה עיונית של מחקרי עבר, כדי לבדוק מה גורם לכישלון ארוך טווח, ואיך מתמודדים עם כישלון זה באופן יעיל. לכן שאלת המחקר היא כיצד מתמודדת סביבתו של התלמיד עם הכישלונות שלו בלימודים ?

ראשית כל כדי להתמודד בהצלחה עם הכישלון של תלמיד, יש להגדיר מהי הצלחה ומהו כישלון, משום שהצלחה היא לא מושג קבוע, אלא שמשתנה עם הזמן, ומשתנה ממקום למקום, והוא תלוי במטרות שהסביבה של התלמיד מציבה לו, וכיצד היא מגדירה כישלון. מעבר לכך ישנם סוגי בתי ספר שונים שמגדירים הצלחה באופן שונה. יחד עם זאת רוב בתי הספר מודדים הצלחה במידה כמותית לפי ציוני בחינות (כהן-עזריה, 2013).

אחרי שהוגדר מהי הצלחה ומהו כישלון, יש לבדוק מהן הסיבות הנפוצות שיכולות לגרום לכישלון של תלמידים, כדי להתמודד ביעילות עם הכישלון ולצפות אותו מראש. למשל סיבה נפוצה היא דיכאון תלמידים (ארז, סרוסי, פרשקובסקי, צימרמן, קזורר, 2005), שפוגעת מאוד ביכולת הלימודית, סיבה נפוצה נוספת היא חרדה של תלמידים (רבהון-דמתי, בן שלום, 2016).

הכיוון המרכזי של עבודה זאת, ומה שהמחקר מתכוון להראות, הם דרכים יעילות שבהם הסביבה של התלמיד, שכוללת את המורים, ההורים, הנהלת בית הספר, והתלמיד עצמו, יכולים להתמודד עם הכישלון של התלמיד. בנוסף לכך בסוף העבודה ייכלל פרק יצירתי, שבו נציע דרכים יצירתיות שבהם הסביבה של התלמיד יכולה להתמודד עם הכישלון שלו

סקירת ספרות

שאלת המחקר:

כיצד מתמודדת סביבתו של התלמיד עם הכישלונות שלו בלימודים ?

רקע כללי

בכדי להבין כיצד מתייחסת סביבתו של התלמיד לכישלונות שלו, תחילה יש להבין מהי הצלחה או כישלון חינוכי, ומדוע ישנו כישלון. הצלחתו של התלמיד בבית הספר מושפעת על ידי גורמים שונים. באופן מסורתי, נהוג לחשוב שהישגיו של התלמיד תלויים רק ביכולות המנטליות שלו, ולכן רוב המאמצים מושקעים בשיפור היכולות המנטליות של התלמיד, אבל ההצלחה הלימודית דורשת יותר מהשקעה במיומנויותיו של התלמיד, שכן ההצלחה בלימודים קשורה באופן ישיר גם במצבו החברתי של התלמיד, בכישוריו החברתיים, יכולותיו הרגשיות, תפישתו העצמית שכוללת גם את הדימוי העצמי שלו, רמת המוטיבציה שלו, ומידת המעורבות של גורמים שונים בחייו, כמו הוריו, המורים שלו והסביבה הקרובה שלו. שיפור בגורמים אלה, יכול לפתור את בעיותיו הלימודיות של התלמיד, ואף לשפר את הישגיו האקדמיים באופן משמעותי (הדר-פקר, 2013).

ולכן כאשר רוצים לבדוק מדוע התלמיד אינו מצליח בלימודיו, זה לא יהיה נכון לבדוק גורם אחד ויחיד שמשפיע על התלמיד במהלך הלימודים, יש לעשות שקלול של כל הגורמים יחדיו, ולראות את השפעתם המשותפת על התלמיד, שכן לחלק מהגורמים יכולה להיות השפעה מבטלת או מגבירה על גורמים אחרים, ישנה השפעה הדדית בין הגורמים לבין עצמם ועל התלמיד, ולכן הבדיקה חייבת להיות כללית ומקיפה של כלל הגורמים העיקריים שיש להם השפעה. זיהוי נכון של הגורמים המשפיעים על תפקודו של התלמיד הספציפי, יכולה לעזור להתוות דרכי התערבות שישפיעו בצורה המיטבית על תפקודו של התלמיד. ישנם דרכי התערבות שונות אצל תלמידים שלא מתפקדים כראוי, חלקן שמות לעצמן את המטרה לשפר את הישגיו הלימודיים של התלמיד, וחלקן שמות לעצמן מטרות אחרות, כמו מטרות חברתיות ותפקוד כללי של התלמיד, מה שמוביל אותנו לצורך להגדיר את ההצלחה בלימודים (הדר-פקר, 2013).

פרק 1 כישלונות התלמיד-

מהי הצלחה בלימודים

האקדמיה בישראל ובמדינות אחרות, מערכיות את יכולותיו ומידת הצלחתו של התלמיד על סמך הערכות כמותיות של ההישגים שלו בתיכון ובבית הספר, הקריטריון העיקרי שבו משתמשות האוניברסיטאות לקבל תלמידים לאוניברסיטה הוא ממוצע הציונים של התלמיד, והציון שלו בבחינה הפסיכומטרית. אבל נשאלת השאלה האם זהו המדד היחיד שלפיו אפשר להעריך את ההצלחה של התלמיד, האם ממוצע הציונים בהכרח מנבא את ההצלחה העתידית של התלמיד, האם יכול להיות שישנו קריטריון אחר לקבלה ללימודים הגבוהים, שיאפשר לקבל תלמידים אשר יצליחו בלימודים, שאחרת לא היו מתקבלים כלל (כהן-עזריה, 2013).

מחקר של ד"ר יעל כהן-עזריה (2013), מציע דרך חלופית להערכת הצלחתם בלימודים של התלמידים, לפי המחקר ההערכה לתלמידים תהיה מבוססת על תחום אחד שבו התלמיד מצטיין, ויבחן רק על פיו, וזאת במקום השקלול של כל המקצועות יחדיו. ההיגיון מאחורי ההצעה הזו, היא שבקרב התלמידים ישנה שונות ביכולת שלהם להצליח במקצועות שונים, והשונות הזאת היא טבעית. שיטה זו שמה דגש על נקודות החוזק של התלמיד, ומפחיתה את החשיבות של נקודות החולשה שלו. ממצאי המחקר מראים שתלמידים שמצטיינים בתחום אחד, לעומת שאר התחומים שבהם הם ברמה בינונית, יש להם סיכויים הרבה יותר גבוהים להצליח בלימודים האקדמיים, מאשר תלמידים שממוצע הציונים שלהם הוא גבוה.

ההצלחה הלימודים תלויה במידה רבה במטרות שאותם מציבים לתהליך הלימודי, ומהם התוצאות שאנחנו מקווים לקבל מתהליך זה. כך למשל לתהליך הלימודי יכולה להיות המטרה של פיתוח מיומנויות בתחום מסוים, כמו לפתח ידע בכימיה, מדעים, מתמטיקה וכן הלאה, מטרה אחרת היא לפתח את היכולת השכלית של התלמיד, בתהליך זה המטרה היא לאמן את המוח, כמו שמאמנים כל שריר אחר בגוף, ולהעלות את האינטליגנציה של התלמיד, או שישנה מטרה אחרת של הלמידה, שמטרתה היא השגת ממוצע ציונים גבוה, על מנת להתקבל למוסדות לימוד אקדמיים או מוסדות שונים. כאשר מכוונים לכל אחת מהמטרות הללו, ומשיגים אותה, הדבר יכול להיחשב כהצלחה בתהליך הלימודי (ודר-וייס, 2013).

סיבות עיקריות לכישלונות של תלמידים-

כישלון בבית הספר הוא תהליך מתמשך וארוך טווח שבו התלמיד מפתח פער לימודי גדול יותר מאחורי עמיתיו ומתרחק בהדרגה ממטרותיה של מערכת החינוך. התוצאה הסופית של כישלון בבית הספר הוא נשירה מהלימודים. מקרים רבים של כישלון בית הספר קורים בקרב תלמידים בעלי יכולת וידע להצליח, אך אינם מסוגלים או אינם מוכנים ליישם את היכולות הללו במסגרת בית הספר. ישנם מספר גורמים שידועים לספרות המחקרית שמפריעים ללמידה תקינה של התלמידים בבית הספר (ויניגר, 2014).

דיכאון הוא גורם שכיח לקשיים בבית הספר. זהו מצב שיכול לגרום לאנשים להרגיש עצובים במשך תקופות זמן ארוכות, לגרום לאנרגיה נמוכה בקרב התלמיד, ואיבוד עניין בפעילויות שבדרך כלל גורמות להם הנאה. לתלמידים עם דיכאון יש מחשבות שליליות מתמשכות על עצמם ועל העתיד, והם עשויים לחוות שינויים בדפוסי האכילה והשינה וביכולתם להתרכז ולקבל החלטות. הם עשויים להרגיש חסרי תקווה לגבי עתידם ולגבי העתיד החינוכי שלהם. דיכאון הוכח כגורם מוביל לכישלון בבית הספר אצל תלמידים בגילאים שונים (ארז, סרוסי, פרשקובסקי, צימרמן, קזורר, 2005).

גורם נוסף לכישלון הוא גורם החרדה. החרדה היא תחושה של דאגה מופרזת לגבי סכנה אפשרית או מצב לא נוח, והיא אינטנסיבית מספיק כדי להפריע ליכולתו של התלמיד להתרכז ולהתמקד בלימודיו. לתלמידים יכולות להיות סיבות אמיתיות להיות מודאגים וחרדים. אנשים שסבלו מהצקה בשלב כלשהו בבית הספר עלולים לחשוש שיציקו להם שוב, הם עלולים לחשוש באופן לגיטימי מאלימות אישית בתוך בית הספר או מחוצה לו. בנוסף לכך החרדה יכולה לנבוע גם מגורמים מחוץ לבית הספר, כמו בעיות אישיות שונות שמציקות לתלמיד. מצד שני הדאגות והחרדות של התלמיד עלולות להיות מוגזמות ומנופחות, ואין להם קשר למציאות או לסכנה אמיתית ומוחשית. בין אם החרדה מוצדקת או לא, עלולות להיות לה השלכות על התנהגויותיו של התלמיד, והוא עשוי לבחור להימנע ממצבים שגורמים לו חרדה, או להימנע מבית הספר בכלל ולהיעדר ממנו (רבהון-דמתי, בן שלום, 2016).

לתלמידים יכולות להיות גם בעיות במשפחה שמשפיעות על הלימודים בבית הספר, והתלמידים עלולים להביא את הבעיות הביתיות האלה לבית הספר איתם. אם המשפחה של התלמיד חווה אלימות, אבטלה, אלכוהול או שימוש בסמים, בעיות עם החוק, או כל ניסיון מקרה בעייתי אחר, על ידי אחד מבני המשפחה , דברים אלה עלולים להקשות על התלמידים להתרכז בבית הספר. תלמידים רבים שיש להם בעיות משפחתיות עשויים להתקשות בשליטה על הכעס והתסכול שלהם בבית הספר, והם עלולים בסופו של דבר להזניח את הלימודים בגלל בעיות אלה, ואולי אף להסתבך בבעיות מחוץ לבית הספר. חלק מהתלמידים שחווים בעיות בבית, הופכים בעל כורחם למבוגרים האחראים בבית שלהם, והאחריות עליהם גדולה מאשר תלמיד רגיל, לעיתים הם נאלצים לעבוד או לטפל בהורה חולה. הרבה פעמים תלמידים שמתמודדים עם בעיות משפחתיות או אישיות מחליטים לשמור לעצמם את הבעיות האלה, ולא לחלוק זאת עם אחרים. מתפקידם של היועצים הבית ספריים לזהות בעיות אלה אצל תלמידים, ולנסות לעזור להם (laraba-baba, yunus, 2015).

בנוסף לכך לתלמידים יכולים להיות ליקויי למידה. ליקויי למידה הם תנאים אשר מפריעים לרכוש מיומנויות אקדמיות ספציפיות, כגון קריאה או כתיבה. הפרעות למידה יכולות לפגוע ביכולתו של התלמיד להתרכז, לעבד או לזכור מידע. כאשר קשיים אלה מאובחנים מוקדם, אסטרטגיות הוראה מסוימות יכולות לעזור לתלמיד להתגבר על לקות הלמידה. לרוע המזל, בעיות למידה רבות עלולות להיות מאובחנות בצורה שגויה כמו למשל סיווגם כבעיות התנהגות. התסכול שיכול לנבוע מליקויי למידה שאובחנו בצורה לקויה יכול להוות גורם מרכזי לכישלון או אף נשירה מבית הספר (דהן, זיו, 2012).

גורם משמעותי נוסף שיכול לגרום לכישלון בלימודים הוא בעיות חברתיות. כאשר מדובר באינטראקציות חברתיות, הן מתחילות בגיל מוקדם מאוד עבור הילדים, החל מהגן, בית הספר היסודי והתיכון. הקליטה של התלמיד במערכת החינוך, מצריכה מהתלמיד התנהגות חדשה שאותה הוא לא הכיר קודם, הוא נאלץ לפתח לעצמו מיומנויות חברתיות חדשות, על מנת שיוכל להסתגל לחיים בבית הספר ובמערכת החינוך. ישנם תלמידים שלא מפתחים כראוי את הכישורים החברתיים שלהם, מסיבות שונות, חוסר כישורים זה יכול לגרום לבעיות חברתיות שונות אצל התלמיד, מה שיכול להשפיע בצורה מהותית על מהלך הלימודים התקין. ישנו סיכוי גבוה שתלמיד עם בעיות חברתיות, יתקשה לתפקד כראוי בלימודיו, וככל הנראה שאם בעיות חברתיות אלה הן כרוניות, הדבר ישפיע לרעה על הישגיו הלימודיים (הדר-פקר, 2013).

בעיות חברתיות בבית הספר הן נורמליות ושכיחות מאוד, במיוחד בבית הספר היסודי. הדינמיקה החברתית משתנה בבית הספר היסודי, לעומת הדינמיקה שהייתה לפני כן, וההתאמה של התלמידים לדינמיקה הזו, היא שיכולה ליצור בעיות חברתיות. המפתח להתגברות על בעיות חברתיות בבית הספר, הוא לספק הרבה הזדמנויות לילדים להתאמן בלהיות בסוגים שונים של מצבים חברתיים. מצבים אלה יכולים לכלול קבוצות ספורט, קבוצות תיאטרון, קבוצות משחקים, חוויות התנדבותיות או כל פעילות חוץ-חינוכית הכוללת תהליך של חיברות (הדר-פקר, 2013).

בעיות חברתיות בבית הספר היסודי לעיתים קרובות קשורות באיך שילדים מפרשים מצבים שונים. חלק מהילדים עלולים להרגיש רע בקשר לאינטראקציה חברתית מסוימת בעוד שילדים אחרים עלולים שלא להרגיש את אותה ההרגשה. לילדים יש קושי עם מצבים לא מובנים, שאיתם הם לא התנסו בעבר, ולכן הפעילויות החוץ חינוכיות מהוות הזדמנות טובה עבור ההורים כדי ללמד את הילדים שלהם להיות מעורבים בסביבות חברתיות חדשות, שבהם הילדים לומדים לפרש את האינטראקציות החברתיות השונות (קובה, 2012).

השפעת המצב הרגשי של התלמיד על הצלחה בלימודים

מחקרים מראים שתלמידים הסובלים מבעיות רגשיות, נוטים להיות נערים/ תלמידים בסיכון, אשר יש להם סיכוי גבוה יותר להיכשל בלימודיהם, ולפתח בעיות גם מחוץ לתחום הלימודים, בסביבה החברתית והביתית. רבים מהתלמידים עם הבעיות הרגשיות חווים חוויות של הדרה חברתית, נשירה מהמסגרת הלימודית, ואכזבה כללית ממערכת החינוך, וככל שאלה מתעצמים, הסיכוי שלהם לסיים 12 שנות לימוד, להמשיך ללימודים גבוהים, ולצאת מהמעגל של ההדרה החברתית המתמשכת, הם מאוד נמוכים (גילת, 2016).

לצרכים הרגשיים של התלמיד ישנה השפעה מיוחדת נוספת על התלמיד, האפקט שנקרא אפקט הפיגמליון. לפי תיאוריה זו, ההשפעה של הבעיות הרגשיות של התלמיד ישנה השפעה של מעין נבואה המגשימה את עצמה, כאשר התלמיד מרגיש שהוא לא מספיק טוב, לפי מה שהסביבה משדרת לו, והדימוי העצמי שלו נמוך, הדבר משפיע על הציפיות שלו מעצמו, שהולכות ונהיות יותר נמוכות, ולכן הוא גם לא מנסה להגיע להישגים טובים, ולהצליח בלימודיו (גילת, 2016).

פרק 2- דרכים להתמודדות עם כישלונות התלמיד-

מעורבות הורים ופתרון בעיות בלימודים

ההתמודדות של ההורים בחינוך ילדיהם נחלקת בעיקרון לשתי תקופות עיקריות, התקופה הראשונה היא כאשר התלמיד הוא ילד, בתקופה זו ההורים והמורים מקבלים בשביל הילד את כל ההחלטות החינוכיות בשבילו, כמעט מבלי לשתף אותו בתהליך, והחלק השני הוא כאשר הילד הופך להיות נער, בשלב הזה ההחלטות החינוכיות נעשות בשיתוף עם הנער, בשלב הזה גם היחסים בין הנער להוריו עוברים שינויים באופן כללי, וזה משפיע גם על הפן החינוכי (בושריאן, רסט, 2014).

כאשר התלמיד נמצא בגיל ההתבגרות, ההתערבות המיטבית של ההורים שיכולה להביא את התועלת הטובה ביותר, היא התערבות שתספק לתלמיד סביבה תומכת וטובה, על מנת שיוכל להצטיין בלימודיו, ולפתור בעיות שונות שיש לו. המסגרת הביתית שאותה ההורים צריכים לספק לתלמיד היא מסגרת שתספק אווירה טובה, ותחושה של חברות לנער. החשיבות של מסגרת ביתית זו היא לא רק בשיפורים האקדמיים, אלא שהיא גם עוזרת לנער לפתח את הזהות האישית שלו, להתגבר על בעיות רגשיות וחברתיות, ולהתמודד עם השינויים הרבים שאותם עובר הנער בגיל ההתבגרות, כמו שינויים קוגניטיביים, רגשיים ופיזיולוגים (בושריאן, רסט, 2014).

יחד עם זאת, ישנם כמה גישות שונות אצל הורים של תלמידים, בכל הנוגע למעורבותם בחינוך ילדיהם, והתמודדות עם בעיות חינוכיות. הגישה הראשונה היא גישה מוכוונת בית ספר, לפי גישה זו ההורים מאמינים שמרבית המאמצים שלהם בהתערבות החינוכית צריכים להיות מופנים כלפי הגישה החינוכית שבה נוקט בית הספר, והם מנסים להשפיע ולשנות את הגישה החינוכית הזאת, מתוך אמונה שזוהי הדרך היעילה ביותר לפתרון בעיות התלמיד. הגישה השנייה היא גישה מוכוונת בית, לפי הגישה הזו ההורים מאמינים שהם צריכים להפנות את מירב המאמצים שלהם בלספק לילד שלהם את הסביבה הביתית התומכת והטובה ביותר להצלחתו שלימודים של התלמיד, והם מפנים את משאבי הבית למען מטרה, ומעודדים גם את הילד ללמוד הרבה בבית מעבר לשעות הלימודים, הם מאמינים שההשקעה הנוספת של הילד בבית, היא מה שתעזור לו לפתור את בעיותיו החינוכיות. גישה אחרת היא גישת ביניים, שממוקדת גם בבית הספר וגם בבית של התלמיד, לפי הגישה הזו ההורים מאמינים שהם צריכים לחלק את המשאבים והמאמצים שלהם בשני התחומים, גם בהשפעה על הגישה החינוכית בבית הספר, וגם לספק לילד את הסביבה הביתית הטובה ביותר עבורו, בכדי שיוכל לפתור את בעיותיו בבית הספר ולהצטיין בלימודיו (בושריאן, רסט, 2014).

דרכי התמודדות של ההורים עם בעיות התלמיד-

ההורה של התלמיד-

אם מסתכלים על הבעיה של הכישלון של התלמיד מנקודת מבטו של ההורה, ישנם מספר דברים שההורה יכול לעשות בכדי לעזור לילד שלו. צעד ראשון וחשוב מאוד בדך לפתור את הבעיה של התלמיד הנכשל הוא לזהות את הבעיה. יכולות להיות מספר סיבות לכך שהילד מתקשה בלימודיו, סיבות אלה יכולות לעמוד לבדן, או שיכול להיות שילוב של מספר סיבות יחדיו. הילד אולי לא מבין את החומר, יכול להיות שיש לו בעיות פסיכולוגיות, או בעיות חברתיות. בכל מקרה חשוב מאוד שההורה ידע לאבחן את מקור הבעיה של התלמיד, על מנת שיוכל לטפל בה כראוי. מגבלה אחת שישנה להערכת ההורה את הבעיה של התלמיד, היא שהערכות ההתנהגות של התלמיד רק בבית הספר עשויות להיות פחות תקפות מאלה שלוקחות בחשבון בעיות בהתנהגות גם בבית וגם בבית הספר. כך לדוגמה, תלמידים שיש להם אתגרים בבית וגם בבית הספר מראים הרבה יותר בעיות הסתגלות וכישלון בלימודים, ויש להם סיכויים גבוהים יותר לקשיים עתידיים, מאשר אלה שיש להם בעיות רק בבית או בבית הספר (Powell, Sánchez, 2013).

אחרי שההורה מזהה את הבעיה, ההורה צריך לקחת חלק פעיל בחייו הלימודיים של התלמיד. הספרות המחקרית מראה ראיות עקביות, חיוביות ומשכנעות להשפעות החיוביות של מעורבות ההורים בחינוך הילדים. מעורבות אפקטיבית של ההורים בחינוך מתייחסת להתנהגויות שהן אינטראקטיביות, תכליתיות ומכוונות, התומכות בבני נוער על ידי שילוב תמיכה הורית בכל הנושאים שקשורים לבית הספר. למעורבות של ההורים יש השפעה חיובית על תהליך הלמידה העצמי של התלמיד, ממוצע הציונים, נוכחות ודינמיקה משפחתית וכיתתית (עפרים, 2014).

כדי שתהליך ההתערבות יהיה יעיל, חשוב מאוד שההורה ידע מהו התפקיד הנכון שאותו הוא צריך למלא בחייו של התלמיד. ההבנה של ההורים לגבי תפקידם בחיי הילד הוא חשוב, מה שהם מאמינים שההורים אמורים לעשות ביחס לחינוכם ולמקרים של כישלון בתהליך החינוכי. ההורים הופכים להיות מעורבים בחינוך אם הם מאמינים כי הם צריכים להיות מעורבים בתהליך הזה. העידוד של ההורים והתמיכה בפעילויות הלמידה בבית, בשילוב עם מעורבות ההורים בחינוך בבית הספר, הם קריטיים למהלך החינוכי התקין. הספרות המחקרית מראה כי בניית שותפויות אפקטיביות בין הורים, המשפחות ובתי הספר, שנועדו לתמיכה בלמידה של הילדים, מובילה לתוצאות למידה משופרות. הורים הם המחנכים הראשונים והמתמידים של ילדיהם. בנוסף לכך איכות המורים, כולל תקנים והכשרה בהוראה, חשובה לצורך הקלת המעורבות הורית אפקטיבית. ביסודו של דבר, התפיסה של ההורה תהיה יעילה, אם הוא יראה את עצמו כשותף לדרך, במהלך התהליך החינוכי, הן שותף של המורים שמנסים לחנך את הילד, והן שותף של התלמיד עצמו, ושניהם בונים מערכת יחסים של שיתוף פעולה כדי להשיג את המטרה (עפרים, 2014).

עוד פן חשוב בתפקודם של התלמידים בתהליך החינוכי הוא הציפיות שיש להורים מהילדים שלהם, לגבי הלימודים. תפקידם של ציפיות ההורים הוא חשוב מאוד, והם משפיעם על ההתקדמות הלימודית. ציפיות ההורים היוו נושא מחקרי, לחוקרים רבים בתחום הפסיכולוגיה והסוציולוגיה החינוכית. תלמידים שלהוריהם יש ציפיות גבוהות מקבלים ציונים גבוהים יותר, מגיעים להישגים יותר גדולים, ופחות נושרים מבית הספר, מאשר אלה שהוריהם מחזיקים בציפיות נמוכות יחסית. ציפיות הוריות גבוהות קשורות גם למוטיבציה של התלמידים להגיע להישגים בבית הספר, וחוסן החברתי גדול יותר. יתר על כן, הציפיות החינוכיות של ההורים מתווכות בקשר שבין הרקע המשפחתי להישגים הלימודיים, והם אף יכולים להיות מקור לחוסן, מפני ציפיות נמוכות שיש למורה בנוגע להישגיו של התלמיד (Neuenschwander, Vida, Garrett, Eccles, 2007).

הציפיות של ההורים מהתלמיד, צריכים להגיע בשילוב עם סביבת למידה תומכת שאותה מספקים ההורים לתלמיד בבית, ללא סביבה תומכת זו, הילד לא יכול לעמוד בציפיותיהם של ההורים, משום שאין לו את הכלים הנכונים למלא את הציפיות האלה. סביבת למידה בבית היא השתקפות של סביבת הבית הכוללת ושל האינטראקציות המשפחתיות בבית ובסביבתו. סביבת למידה היא סביבה שבה המבוגרים מראים לתלמיד שהלמידה היא חלק טבעי מהאינטראקציה בבית, והיא מאפשרת לילדים לחקור ולנסות דברים חדשים, כחלק יומיומי ומהנה של חייהם (Anders, Rossbach, Weinert, Ebert, Kuger, Lehrl, von Maurice, 2011).

בסביבת למידה ביתית, התלמידים לומדים לחקור את העולם באמצעות ההקשר משפחתי, והסביבה הביתית מספקת את עמודי התווך והעקרונות, של הלמידה והסקירה המתמדת של העולם שמסביבם של התלמידים. יצירת סביבת למידה חיובית בבית יכולה לטפח מיומנויות חדשות ולעודד למידה פעילה בקרב ילדים (Anders, Rossbach, Weinert, Ebert, Kuger, Lehrl, von Maurice, 2011).

בעת יצירת סביבת למידה בבית, ישנם שני גורמים עיקריים שיש לקחת בחשבון, הגיל של הילד והאינטרסים שלו. הגיל של הילד חשוב מאוד, מה שעובד עבור פעוט לא יהיה אופטימלי עבור תלמידים בכיתות גבוהות יותר. יש להתאים את סביבת הלמידה הביתית בהתבסס על הגיל של התלמיד כך שיתאים בצורה הטובה ביותר לצורכיהם החינוכיים. בגילאים יותר צעירים, הסביבה צריכה לספק הזדמנויות עשירות באוריינות והזדמנויות למשחק מתקדם, ולפעילויות להפעלת הדמיון, סביב זאת עדיף שתכלול ספריה ואזור משחקים מובנה. עבור תלמידים גדולים יותר, ייתכן שלא צריך משחקים רבים כדי לעודד למידה, ישנו צורך לספק סביב למידה שקטה ונוחה לתלמיד, שבה הוא יוכל ללמוד בצורה נוחה. בכל מה שנוגע לאינטרסים של הילד, ההורה צריך לבדוק מהם האינטרסים הייחודיים של ילדו ומה מעניין אותו, בכדי שיוכל ליישם את האינטרסים האלה בסביבה הלימודית של הבית, למשל סביבת למידה לבנים, יכולה להיות שונה מסביבת למידה לבנות (גואטה, 2007).

התמודדות המורים עם תלמיד מתקשה

למורה ישנו תפקיד מפתח בהתמודדות עם תלמידים מתקשים, או תלמידים הנחשבים לתלמידים בסיכון, בגלל שהמורה הוא הדמות החינוכית המרכזית אצל התלמיד, והוא מהווה המוציא לפועל של הגישה חינוכית שבה נוקט בית הספר או החינוכי, והוא גם שומר הסף שאחראי לראות שהתלמיד מתפקד מבחינה חינוכית, או אפילו מבחינה חברתית ורגשית (קריספל, סימון, פריש, 2009).

בכדי שהמורה יתמודד עם תלמיד המתקשה בלימודים, עליו לבחון את התלמיד או את הבעיה הספציפית מכמה זוויות. ראשית המורה צריך לבחון את המעגל האישי של התלמיד, הוא צריך ליצור ערוץ תקשורת אישי עם התלמיד, על מנת להבין ממנו בגוף ראשון, מדוע הוא מתקשה בלימודיו באופן כללי או בבעיה ספציפית שיש לו בלימודיו. המעגל האישי עוזר למורה להבין את מקור הבעיה, ונותן לו את הפרספקטיבה של התלמיד עצמו, ויכול לתת לו גם כיוון לפתרון הנכון של העיבה. מעגל נוסף שאותו המורה צריך לבחון הוא המעגל הכיתתי, הוא צריך להסתכל על התלמיד כחלק מקבוצה יותר גדולה, הוא צריך לראות כיצד הוא משתלב בכיתה, מהו מצבו החברתי, האם יש לו בעיות חברתיות בכיתה שמשפיעות על תפקודו, והאם ישנו תפקוד לא טוב של הקבוצה הכיתתית, השקפה זאת יכולה לתת למורה את התמונה היותר גדולה, ולקבל פרספקטיבה יותר רחבה, בנוסף היא יכולה לתת לו זווית ראייה על כלל התלמידים, ולהבחין גם בתלמידים מתקשים אחרים. מעגל אחר שאליו צריך לשים לב המורה הוא המעגל החיצוני, כל מה שמחוץ לבית הספר, המעגל הזה כולל את משפחתו של התלמיד, וסביבתו החברתית החיצונית, המורה צריך לבדוק האם לתלמיד ישנם בעיות אישיות בביתו, האם הוא בא מבית שלא מתפקד כראוי, יכול להיות שהסיבה לאי תפקודו של התלמיד בכלל לא תלויה בו, אלא בסביבה החיצונית שממנה הוא מגיע. לבסוף המורה צריך להסתכל על המכלול של שלושת המעגלים האלה, לאבחן את כל הגורמים שמשפיעים על הישגיו של התלמיד בלימודים, ולמצוא דרכים יעילות שיטפלו בכל הבעיות שיש לתלמיד בתחומים אלה, על מנת שיוכל להתרכז בלימודיו (גוטמן, 2013).

לאחר שהמורה מאבחן את הבעיה אצל התלמיד, לאחר התבוננות במעגלים השונים שמשפיעים על התלמיד, הוא צריך לנקוט פעולות על מנת לנסות לשפר את המצב, על ידי כל הכלים החינוכיים שעומדים לרשותו. דוגמה לכלי חינוכי נפוץ שהמורים משתמשים בו במערכת החינוך הישראלית, הוא הכלי של "שיחת משמעת", שאותה מנהל המורה, כאשר מתעוררות בעיות משמעת שונות בכיתה ובבית הספר. לשיחת המשמעת יש שני מרכיבים עיקריים, אכיפתי, וטיפולי. מטרת שיחת המשמעת היא בראש ובראשונה לאפשר למורה להבין מה קרה ולהכיר את המקרה הספציפי, לסייע לתלמיד להבין את המתרחש מנקודת מבטו של המורה ובית הספר. הפן האכיפתי של השיחה, מטרתו לגרום לתלמיד מסוים להבין שהתנהגותו איננה מקובלת בבית הספר, ושאם הוא ימשיך לעשות את ההתנהגות הזאת, יהיו לכך השלכות. הפן הטיפולי של השיחה נועד לזהות בעיות רגשיות אצל התלמיד, ולעזור לו להתמודד עם הבעיות שיש לו (יריב, 2009).

דרכים להתמודד עם כישלונות התלמיד-

ההתמודדות של הסביבה של התלמיד עם כישלונות התלמיד נחלקת לכמה תחומים, בהתאם לגורם שמעורב בחייו של התלמיד, והם המורה בכיתה, ההורה של התלמיד, והתלמיד עצמו. תחילה נסקור כיצד המורה יכול להתמודד עם כישלונותיו של התלמיד (הדר-פקר, 2013).

המורה בכיתה-

המורה בכיתה הוא ציר מרכזי בחייו הלימודיים של התלמיד, ובחייו בכלל, ולכן התמודדות נכונה של המורה עם תלמיד שנכשל היא קריטית כדי לתקן את המצב. ישנם כמה אסטרטגיות שבהן המורה יכול לנקוט בכדי להתערב, ולתקן את המצב של התלמיד שנכשל. הדבר הראשון שהמורה יכול לעשות כאשר הוא מזהה בעיה, הוא לערב את הוריו של התלמיד, במה שקורה עם התלמיד, ובתהליך לשיקומו. המורה צריך לערב את ההורים בהקדם האפשרי, בין אם הוא חושב שההורים באמת יעזרו בתהליך השיקום, ובין אם לא. האחריות לחנך את הילדים היא בסופו של דבר של ההורים, ולא של המורה, ולכן ההורה צריך להיות מעורב בכל מקרה במה שקורה עם הילד שלו (עפרים, 2014).

המורה לא צריך רק לספר להורים שהילד שלהם נכשל בלימודיו, אלא לתת להם רעיונות וכיוונים ספציפיים כיצד הם יכולים לעזור לילד בלימודיו. הורים רבים רוצים לעזור אבל הם פשוט לא יודעים בדיוק מה לעשות (עפרים, 2014).

המורה צריך לתת עזרה פעילה לתלמיד בכל הזדמנות אפשרית. הדרך שבה המורה עושה את זה משתנה בהתאם לרמה של התלמיד בכיתה והדינמיקה בכיתה, בכדי שיוכל לעזור לכל התלמידים בכיתה, ולא רק לתלמיד ספציפי אחד, אבל הוא צריך לשים דגש על התלמידים המתקשים. שיטה אחת יעילה לעזור להרבה תלמידים במקביל, היא להקציב זמן לתלמידים למשימות, בזמן שהמורה נע בצורה מעגלית כדי לבדוק את ביצועי התלמידים (טובין, 2010).

מה שעוד יכול לעשות המורה כדי לעודד תלמידים מתקשים הוא לעודד אותם. בהתחשב שהמסוגלות העצמית של התלמיד, הוא גורם חשוב במוטיבציה ובהצלחה של התלמיד, חשוב שהמורה ידע לעודד בצורה נכונה את התלמידים שלו, על מנת להעלות את המוטיבציה שלהם. החיזוקים החיוביים במהלך הלימודים על ידי דמות סמכותית כמו המורה, יכולים להיות כלי מאוד חזק לשיפור הלמידה של התלמיד, ועידוד תלמידים נכשלים, בנוסף לכך החיזוקים החיוביים מהווים משוב מתמיד שאותו מקבל התלמיד, וכך הוא יודע לנווט את התהליך הלימודי שלו (גואטה, 2007).

עוד נקודה חשובה היא שהמורה צריך לספק לתלמיד הזדמנות להשקפה עצמית. חשוב שהתלמיד ידע להעריך באופן עצמאי את הישגיו הלימודיים ואת ההתקדמות שלו בלימוד החומר. ההשקפה העצמית נותנת לתלמיד את התחושה שיש לו שליטה על עצמו ועל התהליך הלימודי, ומגבירה את תחושת האחריות. בנוסף לכך אפשר לעשות משוב תקופת של טווחים יתור ארוכים, למשל לתת שאלון קצר לתלמיד שבו הוא מפרט את הסיבות שבגלל הוא חושב שהוא נכשל או הצליח, ואז הוא יכול לכתוב תוכנית איך הוא חושב שהוא יכול להשתפר (Brown, Harris, 2013).

מעבר לכך שהמורה יכול לעזור באופן אקטיבי או פסיבי במהלך הלימודים בכיתה, המורה גם צריך לנסות לזהות בעיות מיוחדות, שנמצאות מתחת לפני השטח, ומפריעות ללימודי של התלמיד. כך למשל האם יש להם ליקוי למידה, האם יש להם בעיות בבית, או שהאם יש להם בעיות חברתיות בכיתה ומחוץ לכיתה. במידה והמורה מזהה בעיות מיוחדות אצל תלמיד מסוים, הוא יכול להפעיל שיקול דעת, כיצד יש לטפל בבעיה, בהתאם לכל מקרה של כל תלמיד (שרוני, בן-יהודה, 2011).

אסטרטגיה אחרת של המורה שגם יכולה לעזור לתלמיד הנכשל, היא שהמורה רואה שהתלמיד עומד להיכשל במשימה מסוימת, אמנם קטנה, והמורה נותן לתלמיד להיכשל, ולא מנסה לעזור לו, אסטרטגיה זאת נועדה בעצם לתת לתלמיד ללמוד מהכישלונות שלו בכוחות עצמו, ולהגביר אצלו את המוטיבציה והרצון להצליח (Alfi, Katz, Assor, 2004).

המצב הרגשי בבית הספר-

ישנם בתי ספר שיש להם גישת חינוך הוליסטית, כוללנית, לפי גישה זו, החינוך הוא מכלול שלם של דברים, וצריך להתייחס לכולם על מנת לקבל חינוך איכותי, ולכן בתי ספר אלה שמים לעצמם את המטרה גם לטפל בצרכיו הרגשיים של התלמיד, על מנת שהוא יוכל להתמקד בלימודיו המעשיים, ושיהיה לו סיכוי יותר גבוה להצליח בלימודיו האקדמיים ובחייו בכלל. ולכן הגישה החינוכית בהחלט יכולה לקחת בחשבון גם את הצרכים הרגשיים של התלמידים, כחלק בלתי נפרד מהתהליך החינוכי (גילת, 2016).

ההתמודדות של התלמיד עצמו-

מבחינת התלמיד עצמו, מעבר לכך שהסביבה שלו יכולה להעניק לו את התנאים האופטימליים כדי להתמודד עם הכישלון שלו, המורים וההורים של התלמיד יכולים להעניק לו הרגלים בריאים שיעזרו לו להשתפר בלימודיו (גרובר, 2017).

ישנם כמה הרגלי למידה יעילים שאותם יכול התלמיד ליישם, כמו למשל לבנות לעצמו תכנית לימודית, ולתכנן מראש את מה שהוא עומד ללמוד בעתיד הקרוב. כאשר לתלמיד יש תכנית לימודים עמוסה, הדבר עלול להכביד על התלמיד ולהיראות כמעמסה גדולה, אבל כאשר קיימת תכנית לימודים ברורה, זה עוזר להפחית מהלחץ שמופעל על התלמיד, משום שהוא יודע מה הוא הולך לעשות בכל שלב בלימודיו, אי וודאות יוצרת לחץ, והפחתת אי הוודאות מפחיתה את הלחץ (משרד החינוך, 2014).

עוד הרגל יעיל הוא לקיחת הפסקות במהלך הלמידה, תלמידים רבים חושבים שהם יכולים לדחוס הרבה מידע לתוך הראש שלהם על ידי ישיבה ולמידה שעות ממושכות, עם זאת, היכולת של התלמיד ללמוד פוחחת כלל שהוא מבלה יותר זמן ברציפות בלמידה. ולכן יש להרגיל את התלמיד לקחת הפסקות באופן קבוע מהלמידה השוטפת שלו, ולעודד אותו לבצע פעילויות גופניות, כמו הליכה או פעילויות ספורטיביות (חגי, 2016).

עוד נקודה חשובה היא שיחד עם כל ההרגלים האלה שנועדו לגרום להצלחתו של התלמיד, חשוב גם לגרום לתלמיד להבין שהכישלון, הוא לא בהכרח דבר רע, ושהוא חלק מתהליך הלמידה, הכישלון יכול להוות מקור חזק למוטיבציה אצל התלמיד. הפחד מכישלון הוא כמובן תגובה טבעית ולא משהו שיכול, או צריך, להיות מדוכא לחלוטין. אבל הפחד מלא להצליח מוביל לעתים קרובות לכך שהתלמיד בכלל לא מנסה, מתוך חשש שיכשל. הלקחים שיש ללמוד כאן הם שכמובן, הכישלון הוא קשה וזה יכול להזיק אבל זה לא בהכרח דבר רע. אם ההורה או המורה יכולים ללמד את התלמיד כי אין בושה בכישלון ושהטעות הגדולה ביותר שהם יכולים לעשות היא לחשוש מלנסות, התגובה תהיה צמיחה אישית, פתיחות לתהליך הלמידה ולחיים באופן כללי (Alfi, Katz, Assor, 2004).

טעויות נפוצות בהתמודדות עם כישלון של תלמיד-

מעבר לדברים שאותם צריכים לעשות המורים וההורים בכדי להתמודד עם תלמיד כושל, ישנם כמה טעויות נפוצות שיכולים לעכב את הצלחתו של התלמיד. טעות נפוצה אחת היא אי תקשורת ראויה של ציפיותיו של המורה מהתלמיד, ומה הם היעדים או המטרות הלימודיות. המורים צריכים לתקשר בשלב מוקדם מאוד של הלימודים, מה הם מצפים מהתלמידים, מבחינת צורת התנהגות, ודרכי למידה, מה הם המטרות הלימודיות שאותם צריכים התלמידים להשיג, ומה יקרה במידה והתלמיד יכשל בלימודיו, או שיתנהג בצורה לא ראויה. עדיף שהכללים הלימודיים וההתנהגותיים יהיו כתובים, כך שהם יהיו שקופים וברורים לכל התלמידים בכיתה (אפלויג, שלו-ויגיסר, 2010).

עוד טעות נפוצה של מורים היא אי עקביות. הצעד הראשון ביישום של כל כלי ניהולי בתוך הכיתה הוא להיות עקבי. עקביות היא המפתח, במיוחד עבור אותם תלמידים שאין להם את זה בביתם. מחקרים מראים כי מספר גדול של ילדים חווים חוסר יציבות בחיים הביתיים שלהם, בעקבות שינויים בנסיבות המשפחתיות, כגון הכנסה משפחתית, מבנה המשפחה, והתעסוקה המשפחתית, ולכן העקביות של המורה בכיתה יכולה להוות אי של יציבות בעבור התלמיד. בנוסף לכך אי היציבות של המורה במהלך הלימודים עלולה להוביל למטרות לימודיות לא ברורות, וליצור בלבול רב בקרב התלמידים (אפלויג, שלו-ויגיסר, 2010).

גורם נוסף שיכול להקשות על עבודתו של המורה, הוא לזהות בצורה מאוחרת את התלמיד שעומד להיכשל. המורה צריך לפתח לעצמו מיומנויות כדי לזהות בצורה מוקדמת את התלמידים שעומדים להיכשל בלימודים, וזאת מתוך ניסיון של המורה, כאשר הוא רואה התנהגויות או סימנים של התלמיד, שמעידים שהתלמיד הולך להיכשל. הזיהוי המוקדם יכול לעזור מאוד בטיפול בתלמיד הכושל, משום שהוא עוזר ליישם לגבי התלמיד הזה את העזרה הראויה שהוא צריך, כבר בשלבים המוקדמים (שרוני, בן-יהודה, 2011).

פרק 3- דרכים יצירתיות שבהן התלמיד יכול להתמודד עם כישלונותיו-

בפרק זה אנסה למצוא דרכים יצירתיות שבהם אני אוכל ליישם את מה שנסקר בעבודה זו. ראשית כל כדי שהתלמיד יוכל להתמודד עם הכישלונות שלו, הוא צריך לדעת לזהות מהו כישלון ומהי הצלחה. ההצלחה בלימודים היא מושג לא כל כך פשוט, והיא תלויה במידה רבה בצורה שבה מגדירים את ההצלחה בלימודים. אני חושבת שדרך יצירתית לגרום לתלמיד להבין מהי הצלחה, היא פעילות יצירתית, שנעשית בתחילת כל שנת לימודים, או שנעשית אחת לתקופה, שכוללת משחק יצירתי בכיתה, שיוכל להסביר לילדים מה הצלחה ומהו כישלון. במסגרת משחק זה, התלמידים יחולקו לקבוצות שונות, כאשר לכל קבוצה יינתנו מטרות שונות, ולעיתים מנוגדות אחת לשנייה, כל התלמידים יוכלו לראות את המטרות של הקבוצות האחרות, ובכך ליצור שקיפות. המטרה של המשחק היא לתת מטרות לא שוויוניות לקבוצות, כדי להראות להם שהצלחה היא לא אותו הדבר אצל כולם, אלא שהיא מוגדרת לפי המטרות הסובייקטיביות של כל קבוצה, ולכן כך הם לומדים שכדי להצליח, הם לא בהכרח צריכים להשוות את עצמם לאחרים, אלא להסתכל על המטרות שאותם עליהם להשיג, בין אם אלה מטרות שהציבה להם המורה, או מטרות שהם הציבו לעצמם.

בשלב הבא, אני ארצה ליצור פעילות יצירתית, שתעזור לתלמיד לקבל רקע לגבי מהן הסיבות הנפוצות לכישלונותיו של התלמיד, וכך הוא יוכל לדעת אותם מראש ולהימנע מהן. התלמיד צריך לדעת שהכישלון בלימודים הוא לא משהו שקורה בבת אחת, אלא שזהו תהליך מתמשך וארוך טווח, ותלוי במספר גורמים שונים. פעילות יצירתית אפשרית שתעזור לתלמיד לדעת מהן הסיבות הנפוצות לכישלון היא למשל פעילות של דיון בכיתה, שבה יוכלו התלמידים לדבר אחד עם השני לגבי חרדות שיש לתלמידים מבחינות למשל, לגבי בעיות מחוץ ללימודים ודברים כאלה. הפעילות הזאת תעזור לתלמידים לראות שהבעיות שהם חווים, קורים גם לתלמידים אחרים, והיא תעזור להם לשמוע על בעיות אחרות שהם לא הכירו לפני כן, וכך הם יוכלו להיזהר מהן.

פעילות יצירתית נוספת היא פעילות שתעזור לתלמידים להתמודד עם המצב הרגשי שלהם בבית הספר. הפן הרגשי הוא מאוד חשוב והוא משפיע על כישלונותיהם של התלמידים. פעילות אפשרית אחת, היא שהמורה של הכיתה תקיים שעת קבלה שבועית, שבה התלמידים יכולים לבוא אליה לפגישה אישית, והם יכולים לספר לה על בעיות רגשיות שהם חווים, עצם העובדה שהם מספרים את זה למישהו יכולה לעזור לשפר את המצב הרגשי שלהם.

פעילות יצירתית נוספת היא פעילות שתעזור לשפר את תפקודו של המורה. התפקוד של המורה הוא חשוב מאוד לכישלונם של התלמידים, ולכן בכדי לשפר את תפקודו של המורה בכיתה, אפשר לקיים מערכת של משוב אנונימי לגבי הלימוד של המורה, מי שיוכל לתת משוב לגבי עבודתו של המורה הם התלמידים, שיספרו על דברים שהפריעו להם במהלך הלמידה, ההורים שיוכלו גם הם לציין דברים לשיפור, והנהלת בית הספר שתיתן משוב באופן ישיר למורה, ותגיד לו מה היא חושבת על העבודה שלו.

פעילות יצירתית נוספת היא פעילות שתעזור לתת לתלמיד מיומנויות שלמוטיבציה, על מנת שהמוטיבציה שלו תהיה גבוהה בטווח הארוך. פעילות זאת יכולה להיות פעילות הסברתית שתתקיים בכיתה, ותעזור לתלמידים להבין מה מגביר את המוטיבציה בטווח הארוך שצל התלמידים, כמו למשל ללמד את התלמידים לחלק את המטרות שהם הציבו לעצמם למטרות יותר קטנות, שיהיו יותר ברות השגה, דבר זה מעלה מאוד את תחושת המסוגלות העצמית ואת המוטיבציה. או למשל ללמד את הלמידים לא להשוות את עצמם לתלמידים אחרים, כי תמיד יהיו תלמידים אחרים שהם יותר טובים מהם, והדבר יכול להוריד את המוטיבציה שלהם, במקום זאת הם צריכים להשוות את עצמם רק לעצמם ולהתקדמות שלהם עם הזמן.

סיכום-

לסיכום ניתן לומר שהדרך שבה הסביבה של התלמיד מתמודדת עם הכישלונות שלו היא גורם משמעותי ביכולתו של התלמיד להתמודד עם כישלונות אלה. אם התלמיד יקבל את התמיכה הנכונה מהסביבה שלו, ובנוסף לכך הוא ידע איך להתמודד בעצמו עם הכישלונות, ויהיו לו ת הכלים הנכונים להתמודד, יהיה לו הרבה יותר קל להתמודד עם הכישלונות ולהצליח בלימודיו.

בעבודה ראינו שכדי להבין אם התלמיד נכשל או לא, קודם כל יש להבין מה נחשב להצלחה, וכיצד רואים את ההצלחה המורים וההורים של התלמיד, יכול להיות שהצלחה מבחינת ציונים היא לא מספיקה, ומה שנדרש מהתלמיד היא הצלחה מעבר לציונים עצמם, כמו ידיעת החומר ויצירתיות, ההגדרה של הצלחה יכולה להיות שונה מפרספקטיבות שונות (הדר-פקר, 2013).

ברגע שהוחלט שתלמיד מסוים נכשל בלימודיו, ודבר זה קורה כאשר בדרך כלל ישנו פער יוצא דופן בין התלמיד לבין שאר התלמידים, צריך לבדוק מהם הגורמים לכישלון זה. לכישלון של התלמיד יכולים להיות גורמים שונים, שתלויים הן בתלמיד עצמו, והן בגורמים חיצוניים שלא תלויים בתלמיד. כך למשל יכול להיות הגורם של דיכאון, כגורם נפוץ הגורם לתלמידים רבים להזניח את לימודיהם ולהיכשל בלימודים (ארז, סרוסי, פרשקובסקי, צימרמן, קזורר, 2005).

גורם נפוץ נוסף שיכול להשפיע על התלמידים הוא בעיות משפחתיות. בעיות שונות במשפחה יכולות להפריע באופן משמעותי לתלמיד להתרכז בלימודיו ולמלא את חובותיו בבית הספר, מה שיגרום לו להיכשל בלימודים. אם המשפחה של התלמיד חווה בעיות כרוניות ומתמשכות כמו אלימות, או שימוש בסמים או אלכוהול, הדבר גם יכול לפגוע בסביבה ביתית שבה התלמיד יכול ללמוד, וגם זה יכול לפגוע בלימודיו, ולא רק הבעיות הרגשיות (laraba-baba, yunus, 2015).

עוד גורם חשוב ונפוץ שיכול לגרום לכישלון בלימודים הוא הגורם של ליקויי למידה שקיימים אצל התלמיד. תלמיד שיש לו לקות למידה לא יכול לתפקד בצורה מלאה, בדומה לשאר התלמידים, ולכן באופן טבעי הוא יפתח פער לימודי מהם עם הזמן. בנוסף לכך יכול להיות מצב שלקות הלמידה לא מאובחנת בכלל, וההורים והמורים של התלמיד לא יהיו מודעים אליה, ולא יאבחנו אותה, ומצב זה יכול לגרום לתסכול מתמשך במהלך הניסיון לעזור לתלמיד, כאשר לא ידועה הסיבה האמיתית לכישלון שלו (דהן, זיו, 2012).

גורמים שונים אלה שיכולים להשפיע על היכולת הלימודית של התלמיד, עלולים גם לגרום לבעיות רגשיות אצל התלמיד שאותם הוא מפתח עם הזמן, ויכול להיות שגם בעקבות הכישלון עצמו בלימודים. בכל מקרה המצב הרגשי של התלמיד יש לו השפעה ניכרת על היכולת הלימודית של התלמיד. תלמידים עם בעיות רגשיות נוטים להיות נערים בסיכון, שמוגדרים בסיכון לבעיות לימודיות ובעיות בחיים בכלל (גילת, 2016).

כל אלה הם גורמים שיכולים לגרום לכישלון בלימודים, אבל בעבודה ראינו שישנם דרכים יעילות להתמודדות עם כישלונות אלה. הדרכים להתמודדות בעיקרון לשלוש דרכים, הדרך של ההורים להתמודד עם כישלונות התלמיד, הדרך של המורים להתמודד, והדרך של התלמיד עצמו להתמודד עם כישלונותיו. ההורים הם גורם מאוד חשוב בהתמודדות עם כישלונות התלמיד, משום שהם האחראים העיקריים לגידולו של הילד, והם אלה שנותנים את הסמכות למורה לגדל את ילדם. בנוסף לכף ההורים מספיק את סביבת הלמידה הביתית של התלמיד, שהיא סביבה מאוד חשובה להצלחתו של התלמיד (בושריאן, רסט, 2014).

גם למורה ישנו תפקיד מרכזי בעזרה בהתמודדות עם כישלון התלמיד, משום שהוא מהווה גורם מפתח בחינוך הילד, והוא אחראי על הפן הלימודי והחינוכי של התלמיד. המורה מהווה המוציא לפועל של הגישה החינוכית שאותה נוקטים כלפי הילד, ואם הילד נכשל בלימודים, למורה תהיה אחריות מסוימת על כישלון זה (קריספל, סימון, פריש, 2009).

בכדי שהמורה יעזור לתלמיד בכישלון שלו בלימודים, הוא חייב להכיר את התלמיד באופן אישי, ובעקבות זאת הוא גם יכול לאבחן את הבעיות הלימודיות שלו יותר בקלות. למורה צריכים להיות כלים נכונים שבעזרתם הוא יכול לאבחן גם בעיות רגשיות וחברתיות אצל התלמיד, ולא רק בעיות לימודיות והבנת החומר, כלים אלה הם הכרחיים אצל מורה שאמור למלא את תפקידו בצורה טובה (גוטמן, 2013).

מעבר לעזרה שאותה התלמיד יכול לקבל מההורים שלו ומהמורים שלו, צריך לעודד את התלמיד להתמודד עם הכישלונות שלו גם בכוחות עצמו, ולתת לו את הכלים הנכונים שיעזרו לו להתמודד עם בעיות אלה. התלמיד עצמו מהווה גורם מפתח בהתמודדות עם הבעיות הלימודיות, בגלל שהרצון שלו להצליח, יכול להפוך את כל התהליך של ההתמודדות עם הכישלון להרבה יותר קל (גרובר, 2017).

ולכן מסקנתו העיקרית של מחקר זה היא שההתמודדות עם הכישלונות של התלמיד תלויה בגורמים שונים, כולל התלמיד עצמו, ובכדי להתמודד בצורה יעילה עם הכישלון, יש תחילה לזהות מהי הבעיה הספציפית שגורמת לכישלון של התלמיד, ואחר כך לנסות להתמודד עם בעיה זו, תוך שילוב כל הגורמים אשר מעורבים בחייו הלימודיים של התלמיד, כמו המורה, ההורים והתלמיד עצמו, שילוב כוחותיהם של כל הגורמים האלה יכול להקל מאוד פתירת הבעיה הספציפית שקיימת אצל התלמיד.

מקורות

אפלויג, נ', שלו-ויגיסר, י' (2010). תפקיד המורה בתחילת המאה ה-21. כנס ון ליר לחינוך.

ארז, ת', סרוסי, א', פרשקובסקי, ד', צימרמן, ש/, קזורר, ד' (2005). דיכאון בילדים ובבני נוער. מדינת ישראל משרד החינוך התרבות והספורט שירות פסיכולוגי ייעוצי.

בושריאן, ע', רסט, מ' (2014). קשרי הורים-מורים בעידן משתנה: מודלים של קשרים מועילים ודרכי יצירתם. היזמה למחקר יישומי בחינוך האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. דיווח מיום עיון ומסדנה: 8-13.

גואטה, ג' (2007). הקשר שבין תפיסת התלמידים את תמיכת המורה בצרכיהם הפסיכולוגיים לבין המוטיבציה שלהם להכנת שעורי בית. אוניברסיטת בן- גוריון בנגב הפקולטה למדעי הרוח והחברה המחלקה לחינוך.

גוטמן, ת' (2013). מעגלי ראו"ת- ראייה אישית ומערכתית להתמקדות בתלמיד. אבני ראשה, המכון הישראלי למנהיגות בית ספרית.

גילת, מ' (2016). לימודים, השכלה ותעודה: מפתח לשינוי עבור ילדים ונוער במצבי סיכון. אפשר, ביטאון לעובד החינוכי—סוציאלי, 27: 3-5.

גרובר, נ' (2017). גורמים להישגים הנמוכים של תלמידי ישראל. מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי.

דהן, א', זיו, א' (2012). דרכי הוראה מותאמות לתלמידים עם ליקויי למידה במסגרות להכשרה מקצועית על-תיכונית. משרד התמ"ת.

הדר-פקר, ד' (2013). הקשר בין מצב רגשי חברתי ובין הישגים בלימודים של תלמידי בית-ספר. האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

ודר-וייס, ד' (2013). ללמוד – לשם מה? הדגשת מטרות הלמידה בכיתה. מטרות הוראת מדע וטכנולוגיה: 30-41.

ויניגר, א' (2014). נשירה סמויה וביקורים לא סדירים במערכת החינוך. הכנסת, מרכז המחקר והמידע.

חגי, ע' (2016). השפעת השימוש בלמידה מרווחת ככלי להוראת הנושא מערכת ההובלה, על ההבנה והמוטיבציה של תלמידי כיתה ז'. מכון וייצמן למדע – תכנית רוטשילד קיסריה.

יריב, א' (2009). שיחת משמעת ככלי לטיפול באירועי אלימות. דפי יוזמה , כתב עת ליוזמות חינוכיות: 47-62.

טובין, ד' (2010). המורה כמומחה למידה. מעוף ומעשה, אוניברסיטת תל אביב.

כהן-עזריה, י' (2013). ניבוי הצלחה בלימודים באקדמיה: ממוצע הישגים לעומת הצטיינות בתחומים ספציפיים. הערכה בחינוך: עמודים: 44-78.

משרד החינוך, (2014). משהו טוב קורה עכשיו, אבני דרך בלמידה משמעותית. משרד החינוך.

עפרים, י' (2014). דרכי הקשר האפשריות בין הורים לבית הספר של ילדים והשפעתן על התלמיד המתבגר. היוזמה למחקר יישומי בחינוך.

קובה, מ' (2012). עידוד אינטראקציות תקשורתיות חברתיות בקרב תלמידי החינוך הרגיל ותלמידי החינוך המיוחד באמצעות שיעורי בחירה משותפים במסגרת הניסוי "ממרחק למרחב". אוניברסיטת חיפה.

קריספל, א', סימון, ח', פריש, י' (2009). שינוי עמדות מורים בחינוך הרגיל. שנתון, שאנן: 273-297.

רבהון-דמתי, נ', בן שלום, מ' (2016). חרדה ונשירה – הילכו יחדיו? הקשר בין חרדת מבחנים ונשירה מבית הספר. הפקולטה לחינוך, המכללה האקדמית בית ברל.

שרוני, ו', בן-יהודה, מ' (2011). תפיסת התפקיד של המורה-מאבחן הדידקטי. דפים, 52, עמ' 72.

Alfi, O., Katz, I., Assor, A. (2004). Learning to Allow Temporary Failure: potential benefits, supportive practices and teacher concerns. Journal of Education for Teaching Vol. 30, No. 1, April 2004.

Anders , Y., Rossbach, H., Weinert, S., Ebert, S., Kuger, S., Lehrl, S., von Maurice, J. (2011). Home and preschool learning environments and their relations to the development of early numeracy skills. University of Bamberg, Germany.

Brown, Gavin & Harris, Lois. (2013). Student self-assessment. The SAGE handbook of research on classroom assessment, Publisher: Sage, Editors: J. H. McMillan, pp.367-393

laraba-baba, S., yunus, S. (2015). Effect of Family Environment on Student Academic Performance and Adjustment Problems In School. Department of Psychology, Nasarawa State University Keffi.

Neuenschwander, Markus & Vida, Mina & Garrett, Jessica & Eccles, Jacquelynne. (2007). Parents' expectations and students' achievement in two Western nations. International Journal of Behavioral Development – INT J BEHAV DEV. 31. 594-602. 10.1177/0165025407080589.

Powell, T., Sánchez, B. (2013). Identifying and Decreasing Barriers to Parent Involvement for Inner-City Parents. Youth & Society. 45. 54-74. 10.1177/0044118X11409066.

סמינריון- התמודדות עם כישלונות התלמיד בחינוך