Skip to content

סמינריון- השפעת תפיסת הממלכתיות על הטקסים הלאומיים של מדינת ישראל

הצעת מחקר : השפעת תפיסת “הממלכתיות” על הטקסים הלאומיים של מדינת ישראל

הצעת המחקר

מוגשת על ידי:  מושיק אביב

מגיש:

תאריך הגשה:

תוכן עניינים

הקדמה. 3

מטרות המחקר. 4

שאלות המחקר:. 4

סקירת ספרות. 5

ממלכתיות בישראל. 5

ממלכתיות בצבא הגנה לישראל. 6

ממלכתיות בחינוך. 7

השפעת הממלכתיות על התרבות הישראלית/ תפיסה לאומית לאורך השנים. 8

השפעת הממלכתיות על הפוליטיקה. 9

גישות שונות של ממלכתיות. 10

ממלכתיות ודמוקרטיה. 11

טקסים בישראל. 11

טקסי יום העצמאות. 12

טקסי זיכרון 13

פרק השיטה. 14

שיטת המחקר:. 14

אוכלוסיית המחקר:. 14

כלי המחקר:. 14

נוהל המחקר:. 14

ביבליוגרפיה. 15

הקדמה

במדינת ישראל קיים ביטוי ייחודי שנקרא ממלכתיות, אשר המקבילה הכי קרובה אליו בלועזית הוא הביטוי של רפובליקניזם. משמעותה של הממלכתיות, בדומה מאוד לרפובליקניזם היא לשים את הדגש במדינה על האינטרס הציבורי הכללי, וזה גובר תמיד על האינטרס של צד ספציפי אחד או אחר, ישנה חשיבות גדולה לזירה הציבורית והזירה הפוליטית, והאזרח שחי במדינה הממלכתית מתבקש לקחת חלק פעיל בזירה הציבורית והפוליטית, על מנת שזו תהיה מאוזנת ויעילה.

את הביטוי ממלכתיות תבע לראשונה באופן רשמי דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, וממנהיגי היישוב העברי לפני קום המדינה. הביטוי היה נדרש משום שעם התקרבות ההכרזה על המדינה הישראלית החדשה, היה צורך ליצור סמכות שלטונית אחת ויחידה, שתהיה לה סמכות בלעדית ומונופול על הפעלת הכוח במדינה, וכך בעצם לאחד בין הזרמים והתנועות השונות אשר היו קיימים לפני קום המדינה, שלולא איחודם לא היה אפשרי להקים מדינה מודרנית חזקה ויציבה. איחודם של התנועות השלטוניות שהיו לפני קום המדינה לא היה קל, וכאשר התקרבה ההכרזה על המדינה, בן גוריון פעל מתוקף סמכותו לבטל את כוחם וסמכותם של הארגונים הצבאיים שהיו קיימים, אצ”ל והפלמ”ח, והדבר גרם לעימותים קשים ואף לעימותים מזוינים, כמו למשל בהטבעת ספינת אלטלנה, שהביאה לארץ תחמושת צבאית לארגון האצ”ל.

בישראל ישנם טקסים רבים הנערכים על ידי מוסדות המדינה ובחסותה. לטקסים אלה ישנה השפעה רבה על תפיסת הלאומיות של הציבור בישראל, ועל הזהות העצמית של החברה בישראל, וזהותה הכללית של המדינה. ההשפעה של הטקסים על הזהות, היא חלק ממה שנקרא דת אזרחית, זוהי מערכת של סמלים וערכים, שמטרתה ליצור הזדהות ונאמנות אצל כלל הציבור כלפי המדינה האזרחית ומוסדותיה, והטקסים הרשמיים הם הכלי המרכזי שבו המדינה יוצרת את הדת האזרחית, את ערכיה וסמליה (לינדן, 2016).

הדת האזרחית והממלכתיות הולכים יד ביד, שכן תנאי בסיסי לכך שהדת האזרחית תקבל את הלגיטימציה שלה מהציבור, היא בכך שהיא תהיה אובייקטיבית, לא מוטה, ותייצג את האינטרס של כלל העם, ולכן כאשר צד אחד של המפה הפוליטית, או אידיאולוגיה מסוימת משתלטת על המרחב הציבורי, שהוא בעצם הדת האזרחית, ומנסה לנצל את המרחב הזה לטובת האידיאולוגיה שלו, אז נפגעת הממלכתיות והאובייקטיביות של טקסים אלה, והלגיטימציה שלהן תישחק.

מטרות המחקר

מטרתו העיקרית של מחקר זה היא לבדוק את מידת השפעתה של הגישה הממלכתית במדינת ישראל על הטקסים ביום העצמאות.

שאלות המחקר:

  1. מהי הגדרת תפיסת הממלכתיות ?
  2. מהם טקסי יום העצמאות ומהי חשיבותם במדינת ישראל ?
  3. האם קיימת השפעת של הגישה הממלכתית על טקסי יום העצמאות ?

סקירת ספרות

ממלכתיות בישראל

המושג של הממלכתיות כפי שהוא בא לידי ביטוי במדינת ישראל וביישוב היהודי לפני קום המדינה, הוא מושג שמבטא אוסף של עקרונות וקווים מנחים, ודרך התנהגות פוליטית ואזרחית מסוימת. בתמציתה של הממלכתיות היא גישה שמאפשרת את המעבר מיישוב יהודי, וחיים בגולה, למדינה לאומית עצמאית לעם היהודי, ומערכת העקרונות שמאפשרים את קיומה של מדינה זו. הממלכתיות באה בעצם להרחיב את תפקידיה וסמכויותיה של המדינה הלאומית שעתידה לקום, וזאת תוך כדי התחשבות בזכותם של ארגונים לקום באופן וולנטרי ועצמאי, קרי, הממלכתיות לא פגעה או הפחיתה באפשרות שהמדינה תהיה דמוקרטית, אלא רק לבסס את העקרונות, סמכויות ותפקידים של המדינה הלאומית (ינאי, 1987).

אחת מדמויות המפתח שתרמו להתפתחותו של מושג הממלכתיות היה דוד בן גוריון. לפי גישתו של בן גוריון, הוא צידד בהעברת מרכז הכובד של קבלת ההחלטות וההכרעות המדיניות, ממוסדות של המפלגות והתנועות של היישוב היהודי, אל מוסד של המדינה. הגישה הממלכתית סימלה בעצם את ההעברה של השליטה במדינה החדשה שקמה, מהמוסדות שהיו קיימים לפני קום המדינה, כמו מוסדות חברתיים פוליטיים שונים, כמו תנועת ההסתדרות והמפלגות השונות, למוסדות המדינה הישראלית. בשנות שלטונו של בן גוריון, בוססו עקרונותיה של הממלכתיות מבחינה משפטית, דוגמאות בולטות לכך הן ביטול הממשל הצבאי, חקיקת חוקי יסוד שהגדירו את מעמדן של רשויות השלטון, חוק חינוך ממלכתי וכן הלאה (ינאי, 1987).

מה שעוד דחף את דוד בן גוריון לביסוס העיקרון של הממלכתיות היא העובדה שהוא היה מנהיג של מדינה צעירה ושברירית, והוא ראה בצורך הדחוף ליצור תודעה קולקטיבית שתאחד את העם, ותיצור תחושה של קולקטיביות, מה שיהווה בסיס למדינה החדשה שקמה. הוא ידע שהתודעה הקולקטיבית הזאת ניתנת להשגה על ידי יצירת תחושה של שוויון שותפות ומאמץ משותף להקים את המדינה החדשה (קידר, 2005).

התפיסה הממלכתית כוללת בתוכה כמה תפיסות החיוניות לקיומה של הממלכתיות בישראל. התפיסה הראשונה היא הכרה בסמכות המדינה, החברה הישראלית, גם לפני קום המדינה וגם אחריה, הייתה חברה מגוונת מבחינה פוליטית, אידיאולוגית, דתית, חברתית ואתנית, הקמת המדינה חייבה מוקד מרכזי של סמכות וריבונות, שיטיל את סמכותו על כלל הקבוצות הקיימות במדינה, תוך התבססות על ההנחה הבסיסית שהאינטרס הכללי של המדינה גובר על כל האינטרסים האינדיבידואליים והמפלגתיים, וישנו צורך להגן על המרחב הציבורי מפני קבוצות אינטרס שינסו להשתלט על המרחב הציבורי בכדי לנצל אותו לתועלתם האישית או המפלגתית (משרד החינוך, 2018).

תפיסה שניה היא שהממלכתיות שומרת על המסורת של הלאום של העם היהודי. קיימת מחויבות חזקה של המדינה לשמור על שלטון החוק, תוך הדגשה שמדינת ישראל היא מולדתו ההיסטורית והטבעית של העם היהודי, תוך שמירה על זהותו, צרכיו ותרבותו, ובאותו זמן מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית ומדינת כל אזרחיה, המכבדת את הזהויות והתרבויות השונות הקיימות במדינה (משרד החינוך, 2018).

התפיסה השלישית היא שישראל היא מדינה דמוקרטית. לפי תפיסה זו, דמוקרטיה היא שיטת המשטר הבלעדית במדינת ישראל, והיא גם משמשת מערכת של ערכים שאותם מאמצת המדינה, וביניהם שוויון בין ככל אזרחי המדינה, שמירה על זכויות האדם, הצבת האדם במרכז, ושמירה על שלטון החוק (משרד החינוך, 2018).

עוד נקודה חשובה היא שהתפיסה הממלכתית דורש מהאזרח לפתח תודעה אזרחית. החברה הממלכתית מבוססת על סולידריות ושותפות אזרחית, ולכן זה הכרחי שהאזרח ישתתף במרחב הציבורי- פוליטי, לאזרח צריכה להיות אחריות כלפי טובת הכלל, הממלכתיות רואה במרחב הציבורי הפתוח כתנאי הכרחי לקיום חיים ריבוניים של המדינה (משרד החינוך, 2018).

ממלכתיות בצבא הגנה לישראל

הערך של הממלכתיות בה לידי ביטוי בצורה משמעותית בצה”ל, למעשה הביטוי מקבל את היישום המעשי שלו בצבא, בגלל שהצבא מהווה אחת מהזרועות החשובות של מוסדות המדינה, והוא מהווה זרוע ביצועית, באמצעות הצבא וכוחות הביטחון מתבצעת השליטה בפועל על המדינה וגבולותיה, ולכן הוא יכול להוות זרוע ביצועית לאידיאולוגיות והשקפות שונות. מקרה בולט של יישום הממלכתיות בצבא, היה כאשר דוד בן גוריון פירק את הפלמ”ח והאצ”ל, והטביע את אוניית אלטלנה (שטרן, 2014).

בחברה שהיא מרובת תרבויות וזהויות, כמו החברה הישראלית, ישנו צורך למנוע מהזרמים השונים לחלחל לצבא ולהשפיע על זהותו, שכן אז יש את הסכנה שהחיילים ירגישו שהם נלחמים בעבור זהות מסוימת ולא בעבור המדינה, מה שעלול לגרום לעימותים פנימיים, וכאן נכנסת לתמונה הממלכתיות, שמנסה למנוע זאת (שטרן, 2014).

מה שקורה היום בפועל בצה”ל, הוא שהצבא הפנים את המציאות הרב תרבותית שקיימת בארץ, והוא מאפשר לכל חייל תנאי שירות בהתאם להעדפותיו התרבותיות והדתיות, וזאת במקביל ליישום עקרון הממלכתיות, כאשר הפונקציה העיקרית שאותה ממלאת הממלכתיות היא לאזן בין התרבויות השונות בצבא, מבלי לאפשר לתרבות אחת להשתלט על המרחב הצבאי בכל מובניו, פיזיים וערכיים (שטרן, 2014).

הצורך בהנחלת הממלכתיות על הצבא, נובעת מסיבות ערכיות ומעשיות כאחד. מבחינה ערכית המדינה לא יכולה לבקש מצעיריה להתגייס לצבא אשר יש לו ערכים שהם לא ערכים של הציבור הרחב. מבחינה מעשית הצבא לא יתפקד בצורה ראויה, כאשר החיילים מרגישים ניכור לערכים והעקרונות שבהם מצדד הצבא ששייכים לקבוצה ספציפית באוכלוסייה, ולכן יש צורך שיהיה ניטרלי וממלכתי (שטרן, 2014).

ממלכתיות בחינוך

דרך מרכזית להנחיל את העיקרון של הממלכתיות בחברה הישראלית היא דרך מערכת החינוך. החינוך הוא הכלי המרכזי שבו המדינה מעצבת את הזהות ואת הערכים של האזרחים לעתיד, ובגלל זה היא בוחרת להנחיל את הערכים של הממלכתיות במערכת החינוך, שנועדו להעצים את האינטרס של כלל החברה, על פני האינטרס של קבוצה מסוימת בחברה, ולמנוע מקבוצות מסוימות מלהשתלט על המרחב הציבורי הישראלי (שטרן, 2016).

יחד עם זאת, מערכת החינוך הישראלית מפוצלת לכמה זרמים שונים, הזרם הממלכתי, הערבי, החרדי והממלכתי-דתי, הזרם הערבי והחרדי אינם מתיימרים להיות ממלכתיים, ואילו שאר הזרמים הם כן ממלכתיים, ולכן יכולתה של המדינה להנחיל את הממלכתיות פוחתת בגלל הפיצול הזה שקיים במערכת החינוך (שטרן, 2016).

ישנה חולשה מובנית של עקרון הממלכתיות במערכת החינוך בישראל, זאת משום שבראש מערכת החינוך עומד שר החינוך, שמשוייך למפלגה מסוימת, ובדרך כלל ישנה נטייה של שר החינוך ליישם את העקרונות האידיאולוגיים של המפלגה שממנה הוא מגיע על מערכת החינוך, וכך לשנות אותה לטובת הקבוצה האזרחית שאותה הוא מייצג באוכלוסייה, מה שמנוגד באופן מובהק לעקרון הממלכתיות. טענות רבות הועלו נגד שרי חינוך במשך השנים בכך שהם מנסים להשפיע על מערכת החינוך בצורה כזו או אחרת, דוגמה לכך הוא השר נפתלי בנט, יוסי שריד, יולי תמיר, זבולון המר וגדעון סער (שטרן, 2016).

המאבקים המפלגתיים והאידיאולוגיים האלה מפוררים את העיקרון של הממלכתיות במערכת החינוך, זוהי תוצאה עקיפה של התנגשות בין תרבויות שונות בחברה הישראלית, ולכן ישנו צורך בפתרון מבני שימנע ממנצח פוליטי זמני מלשנות את הערכים של מערכת החינוך בכל פעם מחדש, כמו למשל מועצת חינוך מיוחדת שתבחן את מדיניות משרד החינוך, ותוודא שעיקרון הממלכתיות עדיין תקף במדיניותו של משרד החינוך, הרכבה של המועצה צריך להיות ייצוגי בהתאם לקבוצות התרבותיות השונות שישנן בארץ (שטרן, 2016).

השפעת הממלכתיות על התרבות הישראלית/ תפיסה לאומית לאורך השנים

לפני קום המדינה, ככל שהרעיון של הקמת המדינה היהודית הפך ליותר ויותר ריאלי, התגבר השימוש במושג ממלכתיות, לא היה זה עוד ביטוי תיאורטי וכללי, אלא שהוא קיבל יותר את המשמעות המזוהה עם המדינה שעתידה לקום, ושהיא צריכה להיות מדינת החוק המושתת על דמוקרטיה ושוויון אזרחי. רק מדינה ממלכתית תוכל לאפשר למיעוטים השונים שיחיו במדינה החדשה, לחיות בצורה שלווה, ולאפשר למדינה להתקיים באיזון ובשלום. לא מדובר היה רק בתפיסה תאורטית גרידא, אלא שהתפיסה תורגמה למעשים, כאשר התקרבה ההקמה של המדינה ולאחריה, תנועות, מפלגות וארגונים שונים נדרשו להתפרק מנשקם, תפקידם וכוחם, לטובת הריבונות המוחלטת של המדינה החדשה, למדינה היה מונופול על הפעלת הכוח, והיא הייתה הסמכות המשפטית היחידה. היישום של הממלכתיות באה לידי ביטוי בפירוק ארגונים כמו הפלמ”ח והאצ”ל, האלימות שהופעלה בפרשת אלטלנה, וחקיקת חוקים שונים כמו חוק חינוך ממלכתי (פרידמן, 2018).

אחרי קום המדינה, הממלכתיות הייתה הכלי המרכזי שבאמצעותו טופחה הנאמנות, ההזדהות והאחריות של האזרחים כלפי המדינה וכלפי אזרחים אחרים. בתוך כך נוצרה מערכת שלמה של סמלים וטקסים, שנועדו ליצור סולידריות עם המדינה ועם מוסדותיה. הממלכתיות יצרה זיקה ישירה בין המדינה החדשה לבין האזרחים שלה, ולא הצטרכה את התיווך של גורם שלישי, כמו אידיאולוגיה או מפלגות שונות (פרידמן, 2018).

האידיאולוגיה הממלכתית המשיכה להיות דומיננטית עד שנות השישים, אז החלה השפעתה לדעוך. הגורמים העיקריים שגרמו לדעיכתה של הממלכתיות היו, הדעיכה של ההתרגשות הראשונית של המדינה החדשה שקמה, וקבלתה של המדינה כעובדה מוגמרת ויציבה, והצורך בטיפוח הנאמנות והאחריות בקרב האזרחים פחת. הייתה מגמה עולמית של מעבר מערכים של טובת הכלל על חשבון טובת היחיד, לערכים של אינדיבידואליזם, מה שהפחית את יכולת הגיוס האוטומטית של האזרחים לטובתו של הכלל והמדינה. הייתה תחושה שלנוער באותם ימים אין מספיק שורשים יהודים, ולכן התמיכה בממלכתיות, שהדחיקה את הפן היהודי מזהות האזרח, פחתה. מלחמת ששת הימים והחזרה לשטחי יהודה ושומרון והמקומות הקדושים, חיזקו את הזיקה היהודית והדתית של העם, והחלישו את מעמדה של הממלכתיות. מלחמת יום הכיפורים העמיקה את התודעה שהמדינה החילונית הממלכתית איננה כל יכולה, ולכן יש להגביר את הזיקה בין המדינה לבין שאר אומות העולם, תוך המודעות שישראל איננה מדינה חילונית רגילה. המהפך הפוליטי של 1977, העלה לשלטון קבוצות פוליטיות בעלות זיקה ימנית ומסורתית, שפחות תמכו בערכי הציונות החילונית המסורתית. כל הגורמים האלו הפחיתו מכוחה של האידיאולוגיה הממלכתית בשנים אלה (פרידמן, 2018).

השפעת הממלכתיות על הפוליטיקה

השפעתה המרכזית של הממלכתיות על הפוליטיקה בישראל, היא שהיא מייצגת את הניטרליות בפוליטיקה, ומתבססת על עקרונות אזרחיים רפובליקנים, קרי משטר רפובליקני, ומתבססת על מערכת מושגים שיש לה מכנה משותף לכל האזרחים במדינה. עקרונות היסוד של הממלכתיות הולכים יד ביד עם העקרונות של התנועה הציונית, שכן הציונות היא תנועה לאומית מודרנית שביקשה ליישם את הרעיון של מדינת הלאום, ולכן אימוץ העקרונות הממלכתיים בתרבות הפוליטית הישראלית לאחר קום המדינה היה תהליך טבעי (בראלי, קידר, 2011).

גם לפני קום המדינה הייתה קיימת קהילה פוליטית יהודית מפותחת ומתקדמת שהעקרונות הפוליטיים האזרחיים מודרניים, היו עקרונות מרכזיים בהוויה שלה. כתנועה שראתה את עצמה כלאומית מודרנית, הציונות בראשית ימיה עסקה רבות בשאלות אזרחיות ומדינתיות, האידיאולוגיה הציונית ראתה בהקמתה של מדינה אזרחית מודרנית כמהפכה אזרחית חברתית של ממש, שתהיה דוגמה ומופת לכל המדינות בעולם. העקרונות האזרחיים של התנועה הציונית השפיעו על ביסוסה של הפוליטיקה היהודית בארץ, ועל כינונם של מוסדות פוליטיים שונים של ההסתדרות הציונית (בראלי, קידר, 2011).

גישות שונות של ממלכתיות

בממלכתיות כפי שהיא משתקפת היום, ישנם שתי גישות עיקריות, שקצת מנוגדות אחת לשנייה, האחת דוגלת בריבונות האזרחים, והשנייה דוגלת במוסדות השלטון, שאמורים למשול בצורה ניטרלית. עקרון חשוב בממלכתיות הוא שהאזרח יהיה מעורב בזירה האזרחית ויפתח תודעה אזרחית, הממלכתיות מתבססת על האחריות ההדדית שישנה אצל האזרחים אחד כלפי השני, ולכן הריבונות במהותה מבוססת על הריבונות האזרחית. מצד שני עקרון חשוב נוסף בממלכתיות הוא העקרון של שלטון ניטרלי של מוסדות המדינה, מבלי שיהיה מוטה כלפי קבוצות של אינטרסים, שינסו לנצל את המרחב הציבורי לטובת קבוצתם בחברה. בעקרונות אלה ישנה סתירה מסוימת, משום שמצד אחד האזרח אמור לקחת חלק פעיל בחיים האזרחיים, מה שנותן לו ריבונות מסוימת, מצד שני הריבונות המוחלטת היא של מוסדות המדינה, ואי אפשר לערער על הריבונות הזו (יחזקאלי, 2018).

ישנה נטייה טבעית אצל הקבוצה הפוליטית שנמצאת בשלטון במצב נתון לדגול בגישה של ממלכתיות ששמה דגש על המשילות של האזרחים, משום שהיא נבחרה על ידי הרוב, והיא טוענת שהיא מייצגת את הרוב, ומצד שני ישנה נטייה של קבוצות אופוזיציה לדגול בגישה הממלכתית שדוגלת בשלטון ניטרלי של מוסדות המדינה, בכדי שיהיה ייצוג של האינטרס הכללי במדינה, גם של המיעוט, ולא רק של הרוב (יחזקאלי, 2018).

אם נתייחס לאירועים אקטואליים, הצד הימני של המפה נמצא בשנים האחרונות בשלטון במדינת ישראל, ולפי גישתו הוא נבחר על ידי האזרחים שמהווים את הרוב, ולכן כל ניסיון פגיעה בממשלת הימין מהווה פגיעה בממלכתיות שמייצגת את משילות האזרחים, מצד שני הצד השמאלי של המפה, טוען שמוסדות המדינה צריכים למשול באופן ניטרלי, ולא לייצג רק את רצונו של הרוב הנבחר, ולכן הם מפצירים במוסדות במדינה כמו המשטרה, והפרקליטות להיות שומרי הסף של הממלכתיות והדמוקרטיה (יחזקאלי, 2018).

ממלכתיות ודמוקרטיה

כשבוחנים את האידיאולוגיה הציונית ואת אנשיה, אין ספק שמדובר באידיאולוגיה דומה מאוד לעקרונות של הרפובליקניזם. בימים שלפני קום המדינה לא היה מונח פוליטי מתאים שייצג את הלך המחשבה הזה, ולכן בוסס המושג של הממלכתיות. המילה ממלכתיות מייצגת מצד אחד את הריבונות והעצמאות של המדינה, ומצד שני היא מייצגת את התודעה האזרחית של האנשים בחברה, ואת מידת מעורבותם בספרה הציבורית והפוליטית. האידיאולוגיה הרפובליקנית שמה במרכז את החשיבות של הספרה הציבורית כחלק חשוב מאוד מהתהליך הפוליטי במדינה, ושמה דגש על הצורך של האזרח לפתח את התודעה האזרחית, ולהיות מעורב בתהליך האזרחי והפוליטי. לכן היישום של עקרון הממלכתיות בעצם מהווה יישום של סוג מסוים של דמוקרטיה, דמוקרטיה רפובליקנית, ששמה במרכז את החשיבות של המרחב הציבורי, על חשבון הליברליות של האזרח (בראלי, קידר, 2011).

טקסים בישראל

טקסים לאומיים מובהקים הם טקסים שמייצגים את הלאום, אך הם אלה גם שמעצבים את דמותו, ומאפשרים לאזרחים לדמיין אותו. המנהיגות הלאומית משתמשת בטקסים האלה כדרך העיקרית שבה היא מנסה לעצב את תדמיתו של הלאום במדינה, לייצר ערכים שאותם היא רוצה להעביר להמונים, ולגרום להם להתחבר לערכים אלה. הטקסים שחוזרים על עצמם מדי שנה, הם חלק מהמימד הסימבולי שמלווה את הפן של הלאומיות. הטקסים משתמשים בסמלים מובהקים בכדי להמחיש את תחושת הלאומיות, כמו הדגל, המנון, מטבעות ובולים. בגלל שהטקסים חוזרים על עצמם, בדרך כלל כל שנה, הם ניתנים לשינוי ולהתאמה לפי המצב, והרצון של מדינת הלאום, בעיצוב התודעה הלאומית שבה היא מעוניינת (פייגה, אוחנה, 2014).

ישנם הטוענים שמערכת הטקסים בישראל, בדומה למדינות אחרות, היא בעצם דת אזרחית, בדומה לדת רגילה, הדת האזרחית כוללת מערכת של סמלים וערכים שנועדו ליצור הזדהות ונאמנות בטווח הארוך, ולעצב את תפיסות העולם של חלקים נרחבים באוכלוסייה. הדת האזרחית היא חלק בלתי נפרד מהתרבות הפוליטית במדינת הלאום בתקופה המודרנית, והיא נועדה בעיקר בכדי לעצב את האזרחים במדינה לכדי קהילה משותפת. הטקסים הסמלי והאמונות של הדת האזרחית מעניקים לגיטימציה לסדר החברתי שאותו רוצה המדינה האזרחית, בדרך כלל הסדר האזרחי הזה, נועד לחזק את המדינה ואת חוסנה החברתי. שלא כמו הדת המסורתית, הדת האזרחית סמכותה לא נובעת מהאל אלא מהאדם ומהמדינה, ולכן מחויבותו של האזרח כלפי נוטה להשתנות עם הזמן בהתאם למצב ולסיטואציה. לטקסים ישנה חשיבות רבה בדת האזרחית, משום שזוהי הדרך העיקרית שבה המדינה האזרחית מעצבת את תפיסתם של אזרחיה לגבי הזהות הלאומית שלהם. הטקס נועד לקבץ יחדיו אנשים, מקבוצות שונות באוכלוסייה, ולקבץ אותם לידי קבוצה אחת מגובשת בעלת זהות משותפת (לינדן, 2016).

אפשר להבחין בין שני סוגי טקסים עיקריים במדינה האזרחית, סוג אחד הוא טקסים רשמיים פורמליים, ומוסדרים על ידי המדינה, טקסים כאלה הם בדרך כלל שנתיים וקבועים, ולא ניתנים לשינוי, ואילו הסוג האחר הם טקסים שמזוהים עם המדינה האזרחית, אבל הם פחות פורמליים, ויש להם עיגון חברתי רעיוני וקודים של התנהגות חברתית מקובלת בחברה (לינדן, 2016).

טקסי יום העצמאות

טקסי יום העצמאות מתקיימים ביום ה’ באייר, ביום העצמאות, היום שבו הייתה ההכרזה על הקמתה של מדינת ישראל. הטקס העיקרי של יום העצמאות הוא טקס הדלקת המשואות, שמתחיל בצאתו של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ופותח באופן רשמי את חגיגות יום העצמאות של ישראל. שני טקסים נוספים שמתקיימים ביום העצמאות הם חידון התנ”ך העולמי לנוער מתקיים בבוקר יום העצמאות, וטקס חלוקת פרס ישראל במוצאי יום העצמאות (אתר מט”ח).

לעיתים ישנם ניסיונות להכניס מוטיבים פוליטיים לטקסים יום העצמאות, בדומה לטקסים ממלכתיים אחרים, ובעקבות כך עולה ביקורת על הפיכת טקסי יום העצמאות לטקסים שנועדו לשרת מטרות פוליטיות או אידיאולוגיות מסוימות, הביקורת יכולה להגיע ממבקרים שונים, אם זה ממוסדות של שומרי הסף, כמו היועץ המשפטי לממשלה, גופי התקשורת, והמערכת המשפטית, או מצד גורמים פוליטיים אחרים. כך למשל עתה ביקורת בשנה שעברה בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו, ויושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין השתתפו לטקס, והפכו את הטקס למיצג פוליטי. זוהי בדיוק מטרתה של הממלכתיות שאותה הגה בן גוריון, למנוע מהצדדים הפוליטיים של המפה מלהשתלט על המרחב הציבורי, ולנצל אותו לטובת הצרכים הפוליטיים שלהם, טקס הדלקת המשואות הוא מרחב ציבורי השייך לכלל העם, ולא רק לצד אחד של המפה הפוליטית, ולכן הביקורת על הטקס הספציפי בשנה שעברה, הייתה שהוא חסר ממלכתיות, ומוטה לטובת צד אחד של המפה הפוליטית (שילוני, 2018).

טקסי זיכרון

במדינת ישראל ישנם מספר טקסי זיכרון, שמטרתם להנציח את זכר הנספים בהקשרים שונים, כמו יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון ליצחק רבין, ורחבעם זאבי, וכן הלאה, כאשר יום הזיכרון העיקרי והמרכזי ביותר הוא יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אשר מוקדש להתייחדות עם זכרם של חללי המחתרות, חללי צבא ההגנה לישראל וחללי כוחות הביטחון. קיומו של טקס זיכרון כללי לחללי צה”ל היה מובן מאליו, אבל הייתה שאלה מתי יש לקיים את היום הזה, בשנים הראשונות לאחר קום המדינה, יום הזיכרון התקיים באותו יום עם יום העצמאות, ואלם בשנת 1951 הוחלט על קיום יום הזיכרון ביום נפרד, שיהיה יממה אחת לפני יום העצמאות. ב 1951 גם גובשו תכניו של יום הזיכרון, ואלה כללו צפירת דומייה הדלקת נרות זיכרון, תפילות, שידורים מיוחדים ברדיו, וטקסים בבתי ספר ובבתי הקברות הצבאיים, תוכנו זה של יום הזיכרון ממשיך להתקיים עד ימים אלה (אתר משרד הביטחון).

עוד מנהג שנהוג ביום הזיכרון הוא לשלוח מעטפה מיוחדת למשפחות השכולות, מנהג זה החל ב 1954 ונמשך עד היום. לאורך השנים היו הצעות לקיים את טקסי יום הזיכרון גם ליהודי הגולה, בכדי שישמשו מכשיר חינוכי ציוני (אתר משרד הביטחון).

פרק השיטה

שיטת המחקר:

המחקר יבוצע בשיטת ניתוח איכותני על ידי ראיונות עומק שיתבצעו עם אזרחי ישראל, שידגמו באופן אקראי, וירואיינו לגבי העמדות שלהם לגבי הממלכתיות בישראל, ואיך היא משפיעה על הטקסים ביום הזיכרון.

אוכלוסיית המחקר:

אוכלוסיית המחקר היא תושבי ישראל שנחשפו לטקסים הממלכתיים של יום העצמאות

כלי המחקר:

כלי המחקר הוא ראיון שיוכן מראש ויכיל שאלות שיבדקו את תפיסת הממלכתיות, ואת השפעתה על הטקסים ביום הזיכרון

נוהל המחקר:

תחילה יאתר החוקר נבדקים ישראלים באופן אקראי, לאחר איתורם תיבדק מידת החשיפה שלהם לטקסים של יום העצמאות של ישראל, אם הם חשופים לטקסים אלה, יבוצע איתם ראיון עומק בהסכמתם כמובן, לאחר הראיונות, יאספו הראיונות ויבוצע ניתוח איכותני של תשובות הנבדקים, על מנת למצוא מכנה משותף, ותמות משותפות בין הנבדקים במחקר, לאחר מכן יוסקו מסקנות המחקר, ויתבצע דיון מקיף אודות הממצאים שהתקבלו.

ביבליוגרפיה

אתר מט”ח. יום העצמאות. http://lexicon.cet.ac.il/wf/wfTerm.aspx?id=527

אתר משרד הביטחון. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. http://www.mod.gov.il/Memorial_Legacy/remembering_the_fallen/Pages/national-memorial-day.aspx

בראלי, א’, קידר, נ’ (2011). ממלכתיות ישראלית. המכון הישראלי לדמוקרטיה.

יחזקאלי, י’ (2018). ההיסטוריון הפוליטי ד”ר אבי בראלי על ההתנגשות בין שני ערכים ממלכתיים: ריבונות האזרחים, לעומת שלטון האמור לפעול לטובת הכלל ולא לטובת סקטורים מסוימים. אתר עיתונות.

ינאי, נ’ (1987). התפיסה הממלכתית של דוד בן גוריון. קתדרה: לתולדות ארץ-ישראל וישובה, 45 (1987), ע”מ 169-189.

לינדן, ת’ (2016). יום העצמאות בקיבוץ הדתי הזהות הדתית והלאומית של הקיבוץ הדתי בעיצוב חגיגות יום העצמאות בעשור הראשון של המדינה. האוניברסיטה העברית בירושלים.

משרד החינוך, (2018). ממלכתיות תפיסת המושג וביטויו בצה”ל, טיוטא להתייחסות.

פייגה, מ’, אוחנה, ד’ (2014). טקסי אזכרת בן־גוריון: ריטואלים ממלכתיים בקצה המדבר. ישראל 22: 159-183.

פרידמן, ת’ (2018). להחזיר ממלכתיות ליושנה. אתר נאמני תורה ועבודה.

קידר, נ’, (2005).  ‫ “צריכה להיות הרגשה של עם” : שוויון ושותפות בתפיסתו של דוד בן-גוריון בשנות החמישים והשישים.‫ חברה וכלכלה בישראל ב (תשסה) 747-771.

שטרן, י’ (2014). מדים פרומים. המכון הישראלי לדמוקרטיה.

שטרן, י’ (2016). חינוך במדינת כל מיעוטיה. המכון הישראלי לדמוקרטיה.

שילוני, ס’ (2018). טקס הדלקת המשואות: מה קרה לממלכתיות הישנה והטובה? אתר ידיעות אחרונות: https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5234506,00.html

סיוע בעבודות אקדמיות
סיוע בעבודות סמינריון