סייד קטב היה סופר מצרי, מחנך, מהפכן, תיאורטיקן אסלאמי, משורר וחבר מוביל באחים המוסלמים במצרים בשנות החמישים והשישים. בשנת 1966 הוא הורשע בתכנון רצח נשיא מצרים ג'מאל עבד אל נאצר והוצא להורג בתלייה. ידוע בעולם המוסלמי בזכות עבודתו על מה שלדעתו היה תפקידו החברתי והפוליטי של האסלאם, במיוחד בספריו צדק חברתי ו"מעלים פי אל-טריק". ספרו "פי ט'לאל אל-קוראן" (בצל הקוראן), הוא פרשנות חשובה על הקוראן[1].

במהלך רוב חייו, המעגל הפנימי של קוטב כלל בעיקר פוליטיקאים, אינטלקטואלים, משוררים ואנשי ספרות בעלי השפעה, הן בגילו והן בדור הקודם. באמצע שנות הארבעים, רבים מכתביו נכללו בתוכניות הלימודים של בתי ספר, מכללות ואוניברסיטאות. למרות שרוב התצפיות והביקורת שלו הופנו כלפי העולם המוסלמי, קוטב ידוע גם במורת רוחו העזה מהחברה והתרבות של ארצות הברית והמערב, אשר הוא ראה כמטריאליסטית, ואובססיבית לאלימות ולהנאות מיניות. הוא דגל בג'יהאד אלים ופוגעני. קוטב תואר על ידי חסידיו כהוגה גדול ושאהיד של האיסלאם, ואילו משקיפים מערביים רבים רואים בו מקור מפתח של האידיאולוגיה האיסלאמיסטית, והשראה לקבוצות איסלאמיסטיות אלימות כמו אל-קאעידה[2].

ביולי 1952 הופלה הממשלה הפרו-מערבית במצרים על ידי תנועת הקצינים החופשיים הלאומניים בראשות ג'מאל עבד אל נאצר. גם קוטב וגם האחים המוסלמים בירכו על ההפיכה נגד ממשלת המלוכה שנתפסה כלא אסלאמית וכפופה לאימפריאליזם הבריטי, ונהנו מיחסים קרובים עם התנועה לפני ההפיכה ומיד אחריה. נאצר היה הולך לביתו של סייד קוטב ומבקש ממנו רעיונות לגבי המהפכה. רבים מחברי האחים ציפו מנאסר להקים ממשלה אסלאמית. עם זאת, שיתוף הפעולה בין האחים המוסלמים לקצינים חופשיים אשר סימן את הצלחת המהפכה, התדרדר עד מהרה כשהתברר שהאידיאולוגיה הלאומית החילונית של נאצר אינה עולה בקנה אחד עם האיסלאמיזם של האחים המוסלמים[3].

קוטב והאחים המוסלמים היו מתנגדים לשלטונו של נאצר, והיוו בעצם את האופוזיציה למשטר, ורעיונותיו של קוטב השפיעו רבות על האופוזיציה למשטר. במסגרת האופוזיציה למשטר נאצר, קוטב והאחים המוסלמים ניסו להתנקש בנאצר, ניסיון שנכשל ובעקבותיו נכלא קוטב. בכלא אפשרו לקוטב יותר ניידות, כולל ההזדמנות לכתוב את ספריו ורעיונותיו[4].

במצרים של תחילת המאה העשרים ועד לתקופת שלטונו של נאצר, מצרים רבים בחנו מחדש את מקומה ואת תפקידה של הדת בחייהם, במבט מעבר למפלגות לאומיות חילוניות. אחד הביטויים לכך היה הקמתה של האחים המוסלמים בשנת 1928, אליה הצטרף בסופו של דבר קוטב בשנת 1953, לאחר שהתנועה הוצאה מחוץ לחוק על ידי הממשלה הצבאית במצרים. במהלך שנות החמישים והשישים רבים מהנהגת הקבוצה הושפעו מהרעיונות של קוטב, ששהה במצרים ובילה 10 שנים בכלא, שם התהוו רבים מרעיונותיו. ארגון דתי שמטיף לפאן-איסלאמיזם, האחים המוסלמים עשוי לראות באיסלאם אוניברסאלי ונצחי, אך ההתחלה של הקבוצה בחייה הייתה ללא ספק תוצאה של נסיבות חברתיות ופוליטיות ארציות מסוימות, וסייד קוטב מילא תפקיד חשוב בעיצוב דרכה של התנועה[5].

ולכן שאלת המחקר בעבודה זו תהיה: מה הם מאפייני דמותו הדתית והפוליטית של סייד קטב? ואיך תורתו של קטב השפיעה על האחים המוסלמים מאז הצטרפותו אליה בשנת 1952? והאם בעקבות כך, השפעתו הביאה לעליית דור חדש של האחים המוסלמים בשנות השישים ואם כן, האם הדור הזה שונה מהדור אותו ייסד חסן אל-בנא בסוף שנות העשרים?

המחקר הוא עיוני, ולכן נענה על שאלת המחקר תוך סקירת מחקרים בנושא. המקורות שעליהם נתבסס בכתיבת העבודה הם-

מקורות ראשוניים:

בן ארי, שוש, "סייד קוטב מניפסט האסלאם הרדיקלי, ציוני הדרך", תרגום מערבית והערות שוש בן ארי. תל אביב: רסלינג, 2011.

חטינה, מאיר “כוח וגאולה: בין הערביות של סאמי שוכת לאסלאם של חסן אלבנא.”, היסטוריה: כתב-עת של החברה ההיסטורית הישראלית, 42 (טבת תשע"ט), עמ' 31-61.

קארה, אוליביה. "מאל בנא עד קוטב וה"קוטביים": רדיקליזציה וחשיבה פונדמנטליסטית תחת שלושה משטרים.". זמנים רבעון להיסטוריה, 32 1989: 46-53.

רג'ואן, נסים “האסלאם כחמאה; האידיאולוגיה הפוליטית והדתית של "האחים המוסלמים".”, קשת , א' (2): 167-183, 1959.

מקורות משניים:

גילבר, גד. "המהפכה הרכה" של עבד אל-נאצר זמנים: רבעון להיסטוריה, 32, 1989: עמ' 28-37.

גרשוני, ישראל, "עלמה ושטן – מצרים והנאציזם, 1940-1935" כרכים א+ב; תל אביב: רסלינג, 2012.

גרשוני, ישראל, "אור בצל: מצרים והפאשיזם, 1922-1937"; תל אביב: עם עובד, תשנ"ט 1999.

במקורות האלה, המרכזיים והמשניים, ניכרת מגמתיות לגבי הנושא של סייד קטב והשפעתו על תנועת האחים המוסלמים.

2.פרק ראשון- רקע על סייד קוטב

בפרק זה אני עוסקת בהצגת דמותו של סייד קוטב והתחנות המרכזיות בחייו. תחילה נסקור את חייו המוקדמים ומה השפיע על התהוות אישיותו, ומהם התחנות המרכזיות שעבר בחייו.

1.2.חיי הצעיר סייד קוטב

סייד קוטב קוטב נולד ב- 9 באוקטובר 1906. הוא גדל בכפר המצרי מושה, הממוקם במחוז אסיוט במצרים הצפון מערבית. אביו היה בעל קרקעות ומנהל האחוזה המשפחתית, היה ידוע בזכות הפעילות הפוליטית שלו, וקיים פגישות שבועיות לדיון באירועים הפוליטיים ובקריאת הקוראן. בגיל צעיר זה למד סייד לראשונה על דקלומים מלודיים של הקוראן, דבר שיניע את הצד האומנותי באישיותו. בסופו של דבר הוא שינן את כל הקוראן עד גיל 10. בילדות המוקדמת החל לאסוף סוגים שונים של ספרים, כולל סיפורי שרלוק הולמס, אלף לילה ולילה, וטקסטים על אסטרולוגיה וקסמים בהם השתמש בכדי לעזור לאנשים מקומיים עם גירוש שדים. בשנות העשרה שלו היה קוטב ביקורתי כלפי המוסדות הדתיים איתם בא במגע, תוך שהוא חש בוז לאופן השימוש במוסדות אלה לגיבוש דעת קהל והמחשבות של האנשים. עם זאת, היה לו זלזול מיוחד לבתי ספר שהתמחו בלימודי דת בלבד, וביקש להוכיח שבתי ספר מקומיים שקיימו שיעורים אקדמיים רגילים וכן שיעורים בדת, מועילים יותר לתלמידיהם מאשר בתי ספר דתיים עם תוכניות לימודים דתיות בלבד. בשלב זה, קוטב פיתח את סלידתו מאימאמים ואת גישתם המסורתית לחינוך, סלידה שתימשך לאורך כל חייו[6].

קוטב עבר לקהיר, ושם בין השנים 1929-1933 רכש השכלה גבוה המבוססת על סגנון הלימוד הבריטי, וזאת לפני שהחל את דרכו כמורה במשרד החינוך הציבורי. במהלך הקריירה המוקדמת שלו, התאפיין קוטב בספרות כסופר ומבקר, וכתב רומנים כמו אשוואק (קוצים) ואף סייע בהעלאת הפופולריות של הסופר המצרי נגיב מחפוז. הוא כתב את מאמרו הראשון במגזין הספרותי אל-בלח בשנת 1922, ואת ספרו הראשון, "מוהמת אל שאעיר פי אל חיה ואל שער אל-ג'יל אל-חדית" (משימת המשורר בחיים ושירת הדור הנוכחי) בשנת 1932, כשהיה בן 25. כמבקר ספרות הוא הושפע במיוחד מעבד אל-קהיר אל-ג'ורג'אני, שלדעתו הוא אחת היצירות הבודדות שהתרכזו במשמעות ובערך אסתטי על חשבון הצורה והרטוריקה[7].

בראשית שנות הארבעים של המאה העשרים הוא נתקל בעבודתו של חתן פרס הנובל הצרפתי אלכסיס קארל, שישפיע באופן מכריע ומתמשך על ביקורתו על הציוויליזציה המערבית. קארל האמין כי הציוויליזציה המערבית היא לא מקום לשחרר את האדם, כפי שטען הנרטיב של הנאורות, הוא האמין שהמודרניות המערבית עוגנת אנשים ברשתות שליטה ומשמעת, גורמת לקהות רוחניות, וכי במקום לבנות קהילות אכפתיות, היא מטפחת עמדות של אינדיבידואליזם אנוכי. קוטב ראה את קרל כמין נדיר של הוגים מערביים, מי שהבין שהציוויליזציה שלו מחלישה את האנושות, על ידי האדרת החומר על פני הרוח והנשמה. הוא ראה את הביקורת של קרל, שהגיעה כמו מתוך מחנה האויב, כמספקת שיח שיש לו לגיטימציה[8].

אף על פי שהאסלאם העניק לו שלווה ונחת רבים, הוא סבל מבעיות בריאות בדרכי הנשימה ובעיות בריאות אחרות במהלך חייו והיה ידוע בזכות המופנמות, הבידוד, הדיכאון והדאגה שלו. בעיות הבריאות שלו גרמו לו להראות חיוור עם עיניים מנומנמות. קוטב מעולם לא התחתן, בין השאר בגלל אמונותיו הדתיות האיתנות. בעוד שהחברה המצרית העירונית בה התגורר הפכה למודרנית ומערבית יותר, קוטב האמין שהקוראן נוגד זאת, והוא מלמד דותנו שהגברים הם מנהלי ענייניהם של הנשים, והחברה העירונית בקהיר לא בהכרח ראתה זאת כך. לפי קוטב הוא מעולם לא הצליח למצוא אישה בעלת טוהר ושיקול דעת מוסרי מספק, והיה עליו להתיישב עם חיי הרווקות[9].

2.2.הביקור בארה"ב

משנת 1948 עד 1950 נסע קוטב לארצות הברית כדי ללמוד את מערכת החינוך שלה לאחר שקיבל מלגה, ובילה מספר חודשים במכללת קולורדו לחינוך, כיום אוניברסיטת צפון קולורדו, בגריילי קולורדו. העבודה התיאורטית הגדולה הראשונה של קוטב בנושא ביקורת חברתית דתית, "אל עדאלה אל איג'טימאעיה פי אל אסלאם" צדק חברתי באסלאם, פורסמה בשנת 1949, בזמן שהותו בארה"ב[10].

הזמן שבילה בארצות הברית, בזמן לימודיו את הממשל החינוכי בארה"ב, ביסס כמה מדעותיו של קוטב[11]. במשך שנתיים הוא עבד ולמד במכללת המורים ווילסון בוושינגטון, בקולורדו סטייט קולג' לחינוך בגריילי, ובאוניברסיטת סטנפורד. הוא ביקר בערים הגדולות של ארצות הברית ובילה באירופה במסעו חזרה למצרים. לפני שעזב את ארצות הברית, למרות שהפך ליותר ויותר שמרן, הוא עדיין היה מערבי בכמה מובנים, לבושו, אהבתו למוזיקה קלאסית ואהבתו לסרטים הוליוודיים. הוא קרא את יצירותיהם של צ'ארלס דרווין ואלברט איינשטיין, והתעמק בספרות הצרפתית, במיוחד בוויקטור הוגו[12].

לקוטב הייתה ביקורת על התרבות והחברה האמריקאית. עם שובו למצרים פרסם קוטב את "אמריקה שראיתי", ספר שבו התייחס לדברים שחווה בארצות הברית, ובסופו של דבר מאפיינים את המערב באופן כללי יותר: החומרנות שלו, חירויות הפרט, המערכת הכלכלית, הגזענות, משחקי ספורט אכזריים, סגנון לבוש, שטחיות בשיחות וחברויות, הגבלות על גירושין, התלהבות מספורט, חוסר תחושה אמנותית, אי הפרדה בין גברים לנשים בכל תחומי החיים, אפילו בכנסיות, ותמיכה חזקה במדינה הישראלית החדשה[13].

קוטב, כאדם לא לבן בקולורדו בסוף שנות הארבעים, הוא נתקל בדעות קדומות רבות. הוא נחרד ממה שהוא ראה כפתיחות מינית רופפת של גברים ונשים אמריקאים. חוויה אמריקאית זו היוותה עבורו כיוונון זהותו האסלאמית. הוא עצמו מרגיש שבאמריקה הוא דליל ורגיל, כמו אלה שמסתפקים בדיבורי סרק ובשינה, וזאת בשונה מהרצון שלו להבדיל את עצמו בערכים ורוח. בחיים אלה בתוך כאוס סוטה, בתוך הרצון האינסופי לספק רצונות גשמיים של האדם, האיסלאם מבחינתו מספק מענה לאופי ולרוח האדם[14].

קוטב ציין במורת רוח את המיניות הפתוחה של נשים אמריקאיות. האישה האמריקאית מכירה היטב את יכולת הפיתוי של גופה. היא יודעת שזה טמון בפנים, ובעיניים, בהבעות, ובשפתיים הצמאות. היא יודעת שפיתוי טמון בגופה ובצורתה, והיא מראה את כל חלקי גופה ולא מסתירה זאת. הוא גם התייחס לטעם האמריקני באמנות. לפי קוטב האמריקאי הוא פרימיטיבי בטעמו האמנותי, הן במה שהוא נהנה ממנו כאומנות, והן ביצירותיו האמנותיות שלו. מוסיקת ג'אז היא המוזיקה הפופולרית, זוהי המוזיקה שהשחורים המציאו כדי לספק את נטיותיהם הפרימיטיביות, כמו גם את רצונם להיות רועשים מחד ולספק את הנטיות החיותיות שלהם מאידך. השיכרון של האמריקאי במוזיקת ג'אז אינו מגיע לסיומו המלא עד שהמוזיקה מלווה בשירה גסה ומגעילה באותה מידה כמו המוסיקה עצמה, בינתיים, רעש הכלים והקולות עולה, והוא מצלצל באוזניים במידה בלתי נסבלת, התסיסה של ההמון גוברת, וקולות הצהלה גוברים וכפות הידיים שלהם מצלצלות במחיאות כפיים רציפות ורציפות, ברעש מחריש אוזניים, כך אומר קוטב[15].

3.2.יחסיו עם שלטון נאצר והוצאתו להורג

ביולי 1952 הופלה הממשלה הפרו מערבית של מצרים על ידי תנועת הקצינים החופשיים הלאומניים בראשות ג'מאל עבד אל נאצר. גם קוטב וגם האחים המוסלמים בירכו על ההפיכה נגד ממשלת המלוכה, שנראתה כלא אסלאמית וכפופה לאימפריאליזם הבריטי, וקוטב והאחים המוסלמים נהנו מיחסים קרובים עם הקצינים החופשיים לפני ההפיכה ומיד אחריה. נאצר היה הולך לביתו של סייד קוטב ומבקש ממנו רעיונות לגבי המהפכה. רבים מחברי האחים המוסלמים ציפו מנאסר להקים ממשלה אסלאמית[16]. עם זאת, שיתוף הפעולה בין האחים המוסלמים לקצינים החופשיים, אשר סימן את הצלחת המהפכה, התדרדר עד מהרה כשהתברר שהאידיאולוגיה הלאומית החילונית של נאצר והקצינים החופשיים אינה עולה בקנה אחד עם האיסלאמיזם של האחים[17].

נאצר הקים בחשאי ארגון שיתנגד לאחים המוסלמים לאחר עלייתו לשלטון. ארגון זה נקרא "תחרייר". היה ידוע היטב כי האחים המוסלמים הפכו לפופולריים על ידי התוכניות החברתיות הנרחבות שלהם במצרים, ונאצר רצה להיות מוכן לאחר העלייה לשלטון[18]. בשלב זה, קוטב עדיין לא לא ידע על תוכניותיו של נאצר לאחר העלייה לשלטון, והמשיך להיפגש עמו, באופן תכוף ולשעות ארוכות, כדי לדון במצרים שלאחר המלוכה. ברגע שקוטב הבין שנאסר ניצל את היחסים בין הקצינים החופשיים לאחים המוסלמים כדי לעלות לשלטון, הוא הפסיק מיד את יחסיו עם נאצר. לאחר מכן ניסה נאצר לפייס את קוטב בכך שהוא הציע לו כל תפקיד שירצה במצרים למעט ההנהגה, הוא היה מוכן לתת לו כל תפקיד שירצה בממשלה, בין אם זה משרד החינוך, משרד האומנויות וכדומה[19].

קוטב סירב להצעות, לאחר שהבין את מציאות תוכניותיו של נאצר. מתוך כעס כי נאצר לא יבסס ממשלה המבוססת על אידיאולוגיה איסלאמית, קוטב ואנשי האחים המוסלמים תכננו להתנקש בחייו בשנת 1954. הניסיון נכשל וקוטב נכלא זמן קצר לאחר מכן. ממשלת מצרים השתמשה באירוע כדי להצדיק פגיעה באנשי האחים המוסלמים, בגלל התנגדותם העזה כלפי ממשל נאצר[20]. בשלוש שנותיו הראשונות בכלא התנאים היו גרועים עבורו, וקוטב עונה בכלא. בשנים מאוחרות יותר אפשרו לו יותר ניידות, כולל את האפשרות לכתוב את ספריו[21].

בתקופה זו קוטב כתב את שתי עבודותיו החשובות ביותר: פרשנות של הקוראן "פי ז'ילאל אלקוראן", ומניפסט של האסלאם הפוליטי בשם "מעאלם פי אל טאריק". יצירות אלה מייצגות את הצורה הסופית של מחשבתו של קוטב, ומקיפות את טענותיו האנטי חילוניות והאנטי מערביות באופן קיצוני, המבוססות על פרשנויותיו של הקוראן, של ההיסטוריה האסלאמית, ופרשנות של הבעיות החברתיות והפוליטיות של מצרים. האסכולה בהשראתו של קוטב נודעה בשם קוטביזם[22].

קוּטב שוחרר מהכלא בסוף 1964 לפי בקשתו של ראש ממשלת עירק, עבד אל סלאם עארף. הוא היה מחוץ לכלא למשך 8 חודשים בלבד לפני שנעצר מחדש באוגוסט 1965. הוא הואשם כי תכנן להפיל את הממשלה ובוצע לו משפט ראווה[23]. רבות מההאשמות שהוגשו נגד קוטב בבית המשפט נלקחו ישירות מספרו מעאלם פי אל טאריק, ובמשפט הוא תמך בתוקף בהצהרותיו שבספר. המשפט הגיע לשיאו בעונש מוות של קוטב ושל שישה חברים בארגון האחים המוסלמים. הוא נידון למוות בגין חלקו בקשירת קשר להתנקש בחייו של הנשיא, ובכירים אחרים בשלטון, אף שלא היה המסית או מנהיג העלילה בפועל. ב 29 באוגוסט 1966 הוצא להורג בתלייה על ידי ממשלו של נאצר[24].

מבחינה בין דורית, קטב היה חלק מדור 1930 של חברי האחים המוסלמים, מאותו הדור של המייסדים כדוגמת חסן אל בנא, קטב חווה את הנפילה של משטר המלוכה ועליית המשטר הצבאי במצרים, וזאת בשונה מהדור החדש יותר של חסידי האחים המוסלמים בשנות השישים, שהיו צעירים יותר. חלק גדול מחסידיו של קטב היו מהדור החדש יותר בשנות השישים.

3.פרק שני- התפתחות משנתו, והשקפותיו

1.3.עמדות תיאולוגיות ודת

קוטב סבר כי אמונה בעניינים שלא ניתן לראות, או שאינם מורגשים, היא סימן חשוב ליכולתו של האדם לקבל ידע מתחומים שהם מחוץ למדע, מושג הבלתי מוחשי הוא גורם מכריע בהבחנה בין האדם לחיה. חשיבה מטריאליסטית וחומרית, עתיקה ומודרנית, נטתה לגרור את האדם בחזרה לקיום לא רציונלי, ללא מקום לרוחני, שם הכל נקבע באמצעים חושיים בלבד. מה שנטען בתרבות המודרנית מערבית כמחשבה מתקדמת, אינו אלא רגרסיה עגומה של היכולת האנושית[25].

התפיסה המרכזית בהשקפתו של קוטב היא תפיסת האל. הבנת המהות של האל אינה בהישג ידם של האנשים, אך היא תכונה ייחודית לבני האדם, שיכולים להבין הוויה מורכבת שכזו. קוטב אינו דן בקשר בין מהותו ותכונותיו של אלוהים, נושא חשוב בתאולוגיה המוסלמית המסורתית, אלא שתכונות אלה שייכות לאלוהים בלבד ומהוות את אלוקותו, לאף אדם אין את הזכות או היכולת להבין אותם. אלוהים הוא אחד וייחודי. זהו המרכיב הראשון והבסיסי ביותר של עקרונותיו של קוטב, וההכרה בו נקראת "תווחיד", המונח הערבי המקובל לאמונה באל אחד. אלוהים הוא גם נצחי, ללא התחלה או סוף[26].

אלוהים זה הוא היוצר והמקור של כל דבר אחר שקיים. דברים מוחשיים אלה נפרדים מאלוהים אך תלויים בו לחלוטין ומצייתים באופן הרמוני לחוקים הטבע הרגילים, שחלקם יכולים להתגלות על ידי מדע האדם. חוקים אלה אינם נפרדים מאלוהים. אלוהים פועל ישירות בכל מה שקורה, כך שחוקים אלה הם רק דרך הפעולה המקובלת שלו. מכיוון שרצונו חופשי לחלוטין, הוא יכול ולעתים לשנות את פעולתו ולייצר מה שאנו מכנים ניסים. לדוגמה, אש בדרך כלל שורפת דברים, אך אלוהים עשוי לגרום לכך שלא תעשה זאת בהזדמנות כלשהי, כמו בסיפורו של הנביא איברהים בקוראן. אירועים כאלה אינם משבשים את הסדר וההרמוניה הכלליים של היקום, אולם מכיוון שהם חלק מהתוכנית הגדולה יותר של אלוהים. בעוד שרוב הבריאה מצייתת לאלוהים בהכרח, בני האדם בהיבט המוסרי שלהם עשויים לציית או לא לציית לאלוהים. במקום זאת, הם כפופים לחוק מוסרי שקבע אלוהים, השריעה, אשר יכניס אותם להרמוניה עם הבריאה אם הם מצייתים לה[27].

אלוהים הוא אפוא האדון ומקיים כל הבריאה, בעוד שכל הבריאה עומדת ביחס של עבדות אליו, בהכרח במקרה של רוב הדברים, ברצון או שלא ברצון במקרה של בני אדם. נובע בהכרח מכל התכונות הללו שאלוהים הוא מקור הסמכות היחיד והריבון היחיד ביקום, לא רק מבחינה פיזית אלא גם מבחינה מוסרית, חוקית ופוליטית. אף שליט או אומה אנושית אינם רשאים לטעון לריבונות, נקודה חשובה ביותר לתורתו המהפכנית של קוטב. רעיונות מרכזיים אלה דומים לרעיונות של אבו עלא מוודודי, הוגה איסלאמי פקיסטני[28].

2.3.ביקורת על חילוניות

תיאוריות שונות התפתחו בנוגע לשאלה מדוע קוטב התרחק מנטיותיו החילוניות, כלפי השריעה האסלאמית. אחד ההסברים הנפוצים הוא שהתנאים שהוא היה עד להם בכלא בין השנים 1954–1964, כולל עינויים ורצח חברי האחים המוסלמים, שכנעו אותו שרק ממשלה המחויבת בחוק האסלאמי יכולה למנוע התעללויות כאלה. הסבר נוסף הוא שחוויותיו של קוטב באמריקה כאדם כהה עור, והאכזבה ממדיניותו של נאצר הוכיחו בפניו את הסכנה של הבורות, ה"ג'הילייה", איום שאי אפשר להתמודד איתו עם אורח חיים והשקפה חילונית[29].

בספרו "אבני הדרך" הוא מציג את הדעות הבאות בהקשר של החילוניות, ההנהגה החדשה צריכה לשמר ולפתח את הפירות החומריים של הגאונות היצירתית של אירופה, וכן לספק לאנושות אידיאלים וערכים כל כך גבוהים, שנותרו עד כה לא ידועים לאנושות, ואשר גם יכירו לאנושות דרך של החיים שהם הרמוניים עם הטבע האנושי, שהם חיוביים ובונים, ואפשרים לביצוע. הדמוקרטיה במערב הפכה לעקרה עד כדי כך שהיא לווה ממערכות הגוש המזרחי, במיוחד במערכת הכלכלית. התיאוריות החברתיות שלה, ובראשן מרקסיזם, משכו בתחילת הדרך לא רק מספר רב של אנשים מהמזרח, אלא גם מהמערב עצמו, מכיוון שזו הייתה דרך חיים המבוססת על אמונה. אך כעת מרקסיזם מובס במישור המחשבה, ואם נאמר כי לא אומה אחת בעולם היא מרקסיסטית באמת, לא תהיה זו הגזמה. בסך הכל תיאוריה זו מתנגשת עם טבע האדם וצרכיו. אידיאולוגיה זו משגשגת רק בחברה מנוונת או בחברה שנהרסה כתוצאה מצורה כלשהי של דיקטטורה ממושכת. אך כעת, גם בנסיבות אלה, המערכת הכלכלית המטריאליסטית שלה נכשלת, אם כי זה היה הבסיס היחיד שעליו התבסס המבנה שלה. רוסיה, שהיא מנהיגת המדינות הקומוניסטיות, סובלת בעצמה ממחסור במזון. אף על פי שבימי הצארים נהגה רוסיה לייצר עודפי מזון, כעת עליה לייבא מזון מחו"ל ועליה למכור את עתודות הזהב למטרה זו. הסיבה העיקרית לכך היא כישלון מערכת החקלאות הקולקטיבית, או, אפשר לומר, כישלונה של מערכת הנוגדת את הטבע האנושי[30].

בספרו מעאלם פי אל טאריק, קוטב טען כי כל מה שאינו אסלאמי הוא רשע ומושחת, וכי בעקבות השריעה כמערכת שלמה המשתרעת על כל היבטי החיים, היא תביא כל סוג של תועלת לאנושות, מהשלום האישי והחברתי ועד לגילוי אוצרות היקום. חוויותיו של קוטב כמוסלמי מצרי, ילדותו בכפר, הקריירה המקצועית ופעילותו בארגון האחים המוסלמים, הותירו חותם משמעותי על יצירותיו העיוניות והדתיות. אפילו הכתיבה המוקדמת והחילונית של קוטב מראה עדויות לנושאים המאוחרים שלו. לדוגמה, האוטוביוגרפיה של קוטב על ילדותו "ילד מהכפר" מזכירה מעט את האיסלאם או את התיאוריה הפוליטית והיא מסווגת בדרך כלל כיצירה ספרותית חילונית. עם זאת, הוא שופע התייחסויות למיסטיקה של הכפר, לאמונות טפלות, לקוראן ולמקרים של עוול. עבודתו המאוחרת של קוטב התפתחה על פי נושאים דומים, והתמודדה עם הפרשנות של הקוראן, הצדק החברתי והאסלאם הפוליטי[31].

3.3.החברה האנושית האידיאלית

קוטב סבר שישנה חברה אידיאלית שיכולה להתקיים בחברה האנושית. החברה האידיאלית היא זו המכירה בריבונותו של אלוהים בלבד, לא העם, האומה או השליט האנושי, ומנוהלת על ידי השריעה האסלאמית. מכיוון שהשריעה היא חלק מהחוק הכללי של אלוהים ליקום, חברה שבאמת נשלטת על ידה תואמת עם היקום ועם הטבע האנושי והצרכים של חבריה. חברה כזאת תהיה צודקת, פרוגרסיבית וסובלנית. הבחנה מעמדית, גזעית ואתנית לא תשפיע על מעמדם של אנשים, אלא האדיקות, הסגולה והכשירות. זו תהיה חברה שבה אנשים בדרך כלל יודעים מי הם הסגולים והמוכשרים ויכולים לבחור בהם למנהיגות. הוא מגבה זאת בתיאורי החברה המנוהלת על ידי הנביא מוחמד ויורשיו הראשונים, במיוחד בהיבט של הצדק החברתי באיסלאם. למרות שקוטב כנראה סלקטיבי בדוגמאות שהוא נותן, תפיסתו של קוטב היא שההיסטוריה של האיסלאם אינה זהה לכל ההיסטוריה של אותן חברות המכונות מוסלמיות, אלא להיסטוריה של אותן חברות כאשר הן באמת יישמו את חוקי השריעה ויישום האיסלאם[32].

בעוד שההבדלים בין המעמד, הגזע והאתניות לא יהיו חשובים, ההבדלים בין הדתות יהיו חשובים שכן החברה מבוססת על אמונה דתית. קוּטב קובע לעיתים כי לאנשים יש חופש מצפון מוחלט בענייני אמונה, וכי החופש של כל אדם להחזיק ולהפיץ את אמונתו הדתית, ללא כפייה, הוא זכות יסוד אנושית. אך לא ברור לפי קוטב עד כמה זה רחוק מותר ללכת לפי זכות זו, אף על פי שלפי קוטב אף אחד לא צריך להתאסלם בכוח. יהודים ונוצרים ואולי גם אחרים יקבלו מקום בחברה כפי שהוענקו על ידי הקוראן והסונה. הם יכולים לקיים את אמונותיהם וטקסי הפולחן שלהם, אך הם מוגבלים באזורים מסוימים, רעיון שקוטב בדרך כלל מקבל ומגן עליו. לדוגמא, אנשים שכאלה ישלמו מס מיוחד בשם ג'יזיה, שקוטב נותן עבורו שלוש סיבות: זהו סמל לקבלתם של השלטון האסלאמי, בתמורה להגנתם על ידי הממשלה האיסלאמית, והוא תורם להוצאות החברתיות של המדינה. בעוד שלאנשים אלה ניתן חופש אמונה וסגידה, וקוטב מדבר על החופש להפיץ אמונה דתית, כנראה שלא סביר שמדינה המנוהלת על פי פרשנותו של קוטב תאפשר הפצת דעות דתיות שאינן אסלאמיות באופן חופשי בקרב מוסלמים או השקפות אנטי דתיות. זאת במיוחד בהתחשב בדעתו של קוטב כי האיסלאם לבדו הוא הדת האמיתית והצהרתו שנטישת האמת היא שחיתות. מדינה שכזו כנראה שלא תקבל את סוג הפלורליזם הדתי, את השוויון החוקי העקרוני של כל הדתות, כמו שמקובל על ידי חברות מערביות[33][34].

הממשל האיסלאמי בחברה זאת יהיה תחת שלטון מועצת ההתייעצות, ה"שורה". קוטב נותן דוגמאות רבות לכך מימי האסלאם הראשונים. הצורה המדויקת של ה"שורה" משתנה בהתאם לנסיבות ובהתאם לאופי הריאליסטי והמעשי של העקרון האיסלאמי, היא תיקבע רק כאשר ממשלה כזו תוקם בפועל. אף על פי כן, קוטב מתווה מבנה ממשל שבו מעורב שליט, האימאם, המועמד להנהגה על ידי מנהיגי הקהילה המוכרים, ונבחר על ידי כלל הקהילה. בחברה כזאת יהיה גם פרלמנט "מג'ליס א-שורה" שחבריו נבחרים על ידי העם באופן מקומי. הטון המוסרי הגבוה של הממשלה חשוב יותר, לעומת זאת, מפרטים אלה. נראה שקוטב רואה את האימאם כמנהיג חזק וצדיק שבדרך כלל יש לציית לו באופן מרומז, אך לא אם הוא מצווה על אנשים שלא לציית לאלוהים. הוא דוחה את המונח "דמוקרטיה" מכיוון שהוא רואה בכך מושג מערבי המערב ממשל על ידי העם במקום על ידי אלוהים[35].

4.3.פילוסופיה פוליטית

השקפותיו הפוליטיות הבשלות של קוטב התמקדו תמיד באיסלאם, האיסלאם כמערכת שלמה של מוסר, צדק וממשל, שחוקי השריעה ועקרונותיה צריכים להיות הבסיס היחיד לממשל וכל השאר הדברים בחיים. הפילוסופיה הפוליטית של קוטב תוארה כניסיון לייצר חזון מורכב ורב-שכבתי, המבוסס בחלקו על ניסוח מחודש הגמוני של האידיאל המסורתי של האוניברסאליזם האסלאמי. בעקבות ההפיכה בשנת 1952, קוטב דגל בדיקטטורה צודקת שתעניק חירויות פוליטיות לטובים בלבד. בחשיבתו המוקדמת תיאר קוטב את הג'יהאד הצבאי כהגנתי, זהו הקמפיין של האיסלאם להגן על עצמו, ואילו מאוחר יותר הוא האמין שג'יהאד חייב להיות תוקפני יותר ולא רק הגנתי[36].

בנושא הממשל האסלאמי, קוּטב היה שונה ביחס למוסלמים מודרניסטיים ורפורמיסטים רבים שטענו כי האיסלאם יכול להיות דמוקרטיה, מכיוון שהקוראן ומוסד ה"שורה" תמכו בבחירות ובדמוקרטיה. קוטב ציין כי ה"שורה" אינה עוסקת בשלטון. הוא אינו מתייחס לבחירות וקורא רק לשליט להתייעץ עם חלק מהנשלטים, כמקרה של מוסד ה"שורה". קוטב התנגד גם לאידיאולוגיה העממית של לאומנות פאן-ערבית, לאחר שהתפכח ממהפכת נאצר בשנת 1952 ולאחר שנחשף לפרקטיקות של מעצר שרירותי, עינויים ואלימות קטלנית במהלך מאסרו[37].

5.3.ההרמוניה של האדם

יש מימד אסתטי בכתיבתו של קוטב, ואפשר לומר שמוטיב הליבה שלו הוא ההרמוניה של האדם. היקום של אלוהים הוא מערכת הרמונית לחלוטין אליה הכל משתלב בצורה יפה ומעשית. יקום זה ידידותי לחיים, וחיי האדם יכולים להיות בהרמוניה מלאה עם השאר וחיים מבורכים. דיסהרמוניה מגיעה כאשר בני האדם פועלים בדרכים המנוגדות לדרכים שאלוהים קבע להם. היופי בהרמוניה של אלוהים הופך את חוסר ההרמוניה שהציגו בני האדם ליותר גרוע, כמו ציור יפהפה שעבר עיוות. מכאן נובעת אימת הג'הילייה והרצון והמאמץ לסיים אותה[38].

קוּטב הרגיש בתוקף שהעולם נועד לשרת את האדם אם הוא מובן כראוי. האסלאם מלמד אותנו שאלוהים ברא את העולם הפיזי ואת כל כוחותיו, לשימושו ולטובתו של האדם. האדם הוא יצור לומד שרוצה לחקור את העולם שמסביבו, לגלות את הפוטנציאל הטמון בו ולנצל את כל סביבתו לטובתו ולטובת בני אדם אחרים. כל פגיעה שהאדם סובל מידי הטבע נובעת רק מבורותו או מחוסר ההבנה שלו ומהחוקים השולטים בו. ככל שהאדם לומד יותר על הטבע, כך יחסיו שלווים והרמוניים יותר עם הטבע. לפיכך, ניתן לראות את המושג "לכבוש את הטבע" כמושג שלילי, שכן זהו המצב הטבעי של האדם. מושג זה זר לתפיסות האסלאמיות ומעיד על בורות בנוגע לדרך שבה נברא העולם ובחוכמה האלוקית העומדת בבסיס בריאה זו[39].

לפי חשיבתו של קוטב הכל חיוני במערכת הרמונית זו, כולל הטבע, האנושיות, המגדר, האיסלאם, המערב, הג'היליה, השריעה, והאמונה וחוסר האמונה. אולי אלוהים הוא יוצא מן הכלל, מכיוון שמהותו אינה ניתנת להכרה וחופשו לייצר ניסים עשוי לשבור את הקביעות של המהות האנושית. היבט מרכזי של מהותיות זו הוא הדיכוטומיה בה הוא מתייחס לטוב ולרע. כאמור לעיל, אין טווח בינוני בין נכון לטעות, אמונה וחוסר אמונה, "תווחיד" ושלילת האלוהים, בין איסלאם לג'הילייה או שריעה לבין חקיקה אנושית. ההרמוניה או שהיא קיימת או שלא[40].

6.3. הג'היליה החדשה

לפי קוטב, כל חברה אנושית שאינה מנוהלת על פי חוקי השריעה היא חברה ג'הילית. פירוש המושג ג'היליה מילולית הוא בורות עם קונוטציה של ברבריות, והוא מתייחס לרוב לחברה הערבית שהייתה קיימת לפני שליחותו של הנביא מוחמד. המונח והרעיון הכללי מגיעים מאבו עלא מודי, אך קוטב הופך אותו לקיצוני יותר. מבחינת מודי, חברות מוסלמיות עכשוויות, הן מוסלמיות באופן חלקי או ג'היליות, ואילו עבור קוטב אין אמצע, ישנה קוטביות, והניגוד הוא מוחלט, חברה היא או אסלאמית או ג'הילית[41].

חברה ג'הילית מכריחה או לפחות לוחצת על חבריה לשרת בני אדם אחרים ולא את אלוהים, ומנהיגיה מתיימרים ליצור ערכים וחוקים במקום ליישם את הערכים והחוקים של אלוהים, תוך שהם טוענים למעשה לתכונות אלוהיות, והופכים את עצמם לאלים לצד אלוהים. התוצאות המוסריות, הפסיכולוגיות והחברתיות הן הרות אסון, אם כי לא תוצאות אלו הן שמגדירות חברה ג'הילית. מדינות רבות טוענות שהן אסלאמיות וטוענות שחוקיהן מבוססים על השריעה או באופן חלקי, כאשר במציאות החוקים הם מעשה ידי אדם והם חברות ג'היליות. למעשה, קוטב טען שכל מדינות האסלאם כביכול בתקופתו היו ג'היליות, וכתוצאה מכך, כלשונו, האיסלאם אינו קיים. זה לא אומר שאין מוסלמים, אבל זה אומר שהם לא יכולים לחיות חיים מוסלמים שלמים. בעוד שקוטב מתייג חברות ג'היליות, הוא נוטה הרבה פחות לתייג אנשים כלא מאמינים, "תכפיר", בניגוד לחלק מיורשיו אנשי תנועת הקוטביזם[42].

לסיכום פרק זה, האידיאולוגיה של קוטב מבוססת על האמונה כי האדם נברא בצלמו של אלוהים, ובריאה זו היא האיזון הטבעי של הטבע שעליו יש לשמור. חוקי האדם הם לעיתים נוגדים את חוקי האל הטבע והבריאה, ולכן יש ליישם את חוקיו של האל על מנת לחזור ולחיות בהרמוניה עם הטבע. קטב עצמו התנסה בחילוניות בחייו המוקדמים, אך עם הזמן הוא הבין שלא זוהי דרך החיים הנכונה, וכינה את החילוניות הג'היליה החדשה, והאמין יותר ויותר ביישום חוקיו של האל, וחוקי האיסלאם.

4.פרק שלישי קוטב והאחים המוסלמים

בפרק זה אני עוסקת בהשפעותיו של קטב על תנועת האחים המוסלמים בשנות השישים, והוויכוחים שהתעוררו סביב השפעתו זו בקרב האחים המוסלמים ובקרב חוקרים.

1.4.השפעת קוטב על ארגון האחים המוסלמים

למרות שסייד קוטב מעולם לא היה מנהיג רשמי של האחים המוסלמים, הוא היה האינטלקטואל המוביל של הארגון, עורך כתב העת השבועי שלו, וחבר בסניף הגבוה ביותר בארגון, וחבר בוועדת העבודה ומועצת ההדרכה של הארגון[43].

לאחר פרסום "מעאלם פי אל טריק", הדעה באחים המוסלמים לגבי רעיונותיו הייתה חלוקה, אם כי רבים במצרים, כולל קיצונים מחוץ לאחים, ורוב חברי האחים המוסלמים במדינות אחרות אימצו את משנתו שלפיה יש להשתמש באלימות ובג'יהאד. עם זאת, הנהגת האחים בראשות חסן אל-הודייבי נותרה מתונה ומעוניינת במשא ומתן ובאקטיביזם פוליטי[44]. לקראת סוף שנות השישים של המאה העשרים האחים המוסלמים התנערו מאלימות כאמצעי להשגת יעדי הארגון. למרות שרעיונותיו של קוטב אומצו על ידי קבוצות אסלאמיות קיצוניות, האחים המוסלמים נטו להיות הקול הרשמי של האיסלאמיזם המתון[45].

אין ספק שקוטב היה הוגה פופולרי בקרב ארגון האחים המוסלמים ועוקביו. הפופולריות של סייד קוטב בקרב חלק מחברי האחים המוסלמים עשויה להעיד על הרצון להסית את הארגון מעבודתו החברתית והפוליטית הרחבה ולמקד מחדש את מאמציו ברפורמה בחברה באמצעות גישה אליטיסטית יותר[46]. האידיאולוג של התנועה לדרך לוחמנית יותר, המבוססת על משנתו סייד קוטב, השפיעה על ארגון האחים המוסלמים כל עוד קוטב היה חי, לאחר מותו, הרעיון של התנגדות אלימה נזנח במעט, וזאת גם הודות לדיכוי הקשה משלטון הקצינים החופשיים של תנועת האחים המוסלמים. ארגון האחים המוסלמים חזר לחיוניות בשנות ה 70 וה 80, ולמרות שנראה שהוא זנח את משנתו אלימה של קוטב, לא כך היה הדבר ולקוטב עדיין הייתה השפעה על האידיאולוגיה של האחים המוסלמים, והארגון לא זנח לגמרי את הרעיון של שימוש באלימות למען קידום מטרות הארגון והאיסלאם[47].

הרעיונות הרדיקליים של קוטב יצרו שסע בקרב האחים המוסלמים לאחר מותו. קבוצת הזרם הראשי דחתה אותם וביקשה לעבוד במסגרת המערכת הפוליטית הקיימת, ורצתה להגיע לשלטון בדרך לגיטימית מבחינת החברה המצרית. קבוצות קטנות יותר, כמו מה שמכונה קבוצת "תקפיר ואל היג'רה", "ג'מעה אל אסלאמיה", ו"תנזים אל ג'יהאד", אימצו ושינו את רעיונותיו של קוטב והיו אחראים לפעולות ג'יהאד. (השפעתו התפשטה הרבה מעבר למצרים, ואכן בכל רחבי העולם האסלאמי ובתפוצותיו. למעשה, קוטב נראה בעיני רבים כאב הרוחני של קבוצות כאלה. מצד שני, אפשר לקרוא את כתביו באופן סלקטיבי, ולכן הוא השפיע גם על רבים שלא מקבלים את דעותיו האלימות[48].

לנאמני קוטב באחים המוסלמים יש אוסף של ויכוחים נגד מתנגדי קוטב. ראשית, הם טוענים כי המבקרים צריכים לשים לב למגוון הרחב של כתבי קוטב ולא להתמקד בכמה עמודים מהפכניים. שנית, הם פועלים להסביר את הרעיונות המהפכניים האלה בטענה שהם הופקו לאחר שקוטב נעצר ועונה, הם תוצר של תנאים קשים ולא מחשבה מנומקת בקפידה. שלישית, מגיני קוטב טוענים כי קוטב הצהיר כי "מעולם לא הכרזתי על אף אחד ככופר" הוא הוקיע פרקטיקות חברתיות ופוליטיות ולא מכוון לאנשים פרטיים. עוקביו של קוטב נחשבים בדרך כלל כמפריכים שיטתיים של הטיעונים הרדיקליים של קוטב, בדרך כלל, הם מטיפים ולא שופטים, דרך פעולה המיוחסת למדריך הכללי חסן אל-הודיבי. לא כן, אומרים מגיני קוטב: אל-הודיבי עצמו ניסה לתקן כמה מהמסקנות השגויות שהסיקו מכתבי קוטב לאחר הוצאתו להורג[49].

2.4.פעילותו הציבורית

רוב החוקרים מתייחסים לסייד קוטב כאל אבי הג'יהאדיזם הסלפי במאה העשרים. אין גם ספק בנוגע להשפעת כתביו בקרב כל ההוגים הג'יהאדיסטים הסלפיים. בשנים שלאחר הוצאתו להורג נוצרו מספר תנועות מהפכניות איסלאמיסטיות מחתרתיות במצרים. עבור כולם, עבודתו של קוטב, הייתה מכובדת והיוותה אבן דרך משמעותית. קוטב היה הסופר העכשווי החביב על ג'יהאדיסטים רבים, כגון עבדאללה עזאם, מי שהנהיג את המוג'אהידין הערבים במהלך המלחמה נגד הצבא הסובייטי באפגניסטן, ואוסאמה בן לאדן[50].

לא ניתן לפקפק במהותיות התפקיד המכריע של קוטב במקורות התנועה הג'יהאדיסטית הסלפית במאה העשרים. עם זאת ישנם פרדוקסים מסוימים סביב מרכזיותו לאידיאולוגיה. כיצד לפעול היא שאלה חשובה בהקשר הפוליטי, עם קוטב התשובה לשאלה זו מעורפלת למדי. הוא כתב על הג'יהאד באופן כללי, וזאת כמפרש את משמעותו מהקוראן, יחד עם זאת קוטב הוא תומך חד משמעי באלימות בשירות האל והאמונה האסלאמית. כאשר הוא מפנה את תשומת ליבו למשימות המיידיות העומדות בפני חסידיו במצרים ובעולם המוסלמי העכשווי, עצתו היא "סובלנות", רוחנית או כפי שחלקם האמינו להפרדה פיזית, ובניית קהילה של מוסלמים אמיתיים, צורכים את הידע הטהור של הקוראן כדי לאפשר לאמת הגדולה שלו להיכנס לליבם ולמוחם[51].

הפרדוקס היה שעיקר התומכים שלו היו צעירים רדיקליים, בעיקר בגלל דבריו על הפצת האמונה האיסלמית באמצעות ג'יהאד אלים, מה שהוא דיבר עליו בהרחבה בספריו[52]. קיים פרדוקס נוסף, והוא הפער בין המסר האלים שלו לבין אופיו העדין. קוטב סיפק את הניצוץ שהיווה השראה לדור של מוסלמים רדיקלים לאמץ ג'יהאד אלים. עם זאת, ישנן עדויות רבות המצביעות על כך שהוא היה מוטרד כאשר הוא חווה או אפילו הרשה לעצמו לדמיין את מציאות האלימות. בארצות הברית הוא תיאר את הספורט הגופני שצפה בו כמעשה אלים וסלד ממנו. בשבילו, כדורגל, אגרוף והתאבקות זה כמו מכה בבטן, שבירת ידיים ורגליים בכל אלימות ועזות והקהל צועק, כל אחד מעודד את קבוצתו, ומעודד לבצע מעשי אלימות כנגד השחקנים היריבים[53].

לאחר שובו למצרים קוטב הצטרף לאחים המוסלמים, הארגון האיסלאמיסטי המוביל במצרים, שהוקם בשנת 1928 על ידי חסן אל-באנה, וקוטב הפך במהרה לאחד מדובריו המובילים[54]. האחים המוסלמים וקוטב תמכו בהתחלה במהפכת הקצינים החופשיים בשנת 1952 אך נסוגו במהרה מתמיכה זו. לאחר ניסיון התנקשות בחייו של עבד אל נאצר בשנת 1954 נכלאו המנהיגים המובילים של האחים המוסלמים, סייד קוטב ביניהם. בכלא הם סבלו מיחס קשה מאוד, אם כי בריאות לקויה חסכה מקוטב יחס גרוע יותר. מאסר זה הביא להקצנת רעיונותיו, כולל הטענה כי העולם כולו, כולל העולם המוסלמי, נמצא במצב של ג'אהיליה, כלומר בורות וברבריות לא אסלאמית. קוטב הושפע בתקופה זו מרעיונותיו של האסלאמיסט ההודי-פקיסטני בעל ההשפעה הרבה אבו עלא מודי, שכתביהם נודעו לקוטב ולהוגים ערבים אחרים החל משנת 1951. רעיונותיו של מודי לגבי ריבונות אלוהית, האיסלאם, מדינת, ג'הילייה ודברים אחרים, התקשרו מאוד למצבו של קוטב ועזרו לו להתגבש ולבטא את דעותיו[55].

בשנת 1964 שוחרר קוטב מהכלא ופרסם את ספרו הידוע ביותר, אבני דרך, שקרא למעשה למהפכה אסלאמית. הוא גם הפך למנטור של קבוצת אחים מוסלמים צעירים, ועד מהרה נעצר בגין קשירת קשר להפלת הממשלה. בשנת 1966 הוא הורשע באשמה זו והוצא להורג. לפיכך הוא הפך לקדוש מעונה, והגביר את השפעתו במידה ניכרת. קוטב כתב מספר ספרים בתקופתו האיסלאמיסטית, במיוחד פרשנות מרובת כרכים על הקוראן, "בצל הקוראן", שאותו החל לכתוב בשנת 1952 ועדיין היה בעריכה בזמן מותו[56].

הרעיונות הרדיקליים של קוטב שיסעו את האחים המוסלמים לאחר מותו. קבוצת הזרם המרכזי דחתה אותם וביקשה לעבוד במסגרת המערכת הפוליטית הקיימת. קבוצות קטנות יותר, כמו מה שמכונה קבוצת "תקפיר והיג'רה", "ג'מאעאת אל אסלאמיה", ו"התנזים אל-ג'יהאד", אימצו ושינו את רעיונותיו של קוטב והיו אחראים לטרור ניכר במהלך המאה ה 20, במצרים ומחוצה לה. השפעתו התפשטה הרבה מעבר למצרים, ובכל רחבי העולם האיסלאמי ובתפוצותיו. זה כלל קבוצות קיצוניות כמו אל-קאעידה, שמנהיגיה הושפעו מאוד מרעיונותיו העיקריים של קוטב ומדוגמתו כשאהיד. למעשה, קוטב נראה בעיני רבים כאב הרוחני של קבוצות אלה. מצד שני, יש שיגידו שדבריו הם אמביוולנטים, ולכן הוא השפיע על רבים שלא מקבלים את דעותיו הקיצוניות לחלוטין. יש עליו ספרות לא מבוטלת הן בספרות האסלאמית והן בספרות המערב[57].

קוטב לא היה פילוסוף באופן המסורתי של המילה, והוא דחה במודע את הפילוסופיה כפי שהבין אותה, הן הפילוסופיה המערבית והן הפילוסופיה האסלאמית הקלאסית. הוא ראה את תורתו כמאמץ להשיג את התבונה האנושית, את מה שניתן להשיג רק על בסיס התגלות אלוהית, וגם כפריצה זרה למחשבה האסלאמית הטהורה. אף על פי כן, חשיבתו הייתה שיטתית למדי והיה בה היגיון. יתר על כן, הוא השתמש בטיעונים רציונליים בביקורת על פילוסופיה ותורות אחרות, והתייחס לפילוסופים מערביים ואיסלאמיים[58].

3.4.אימוץ משנתו של קטב

אימוץ משנתו של סייד קוטב בארגון האחים המוסלמים נודעה בתור "קוטביזם", ואימות משנה זו תרם לפיצול מרכזי של זרמי החשיבה האיסלאמיים, הזרם הווהאבי, שבין היתר מבוסס על קוטביזם, והזרם המתון יותר באיסלאם, הזרם של האחים המוסלמים שלא דוגל בשימוש באלימות[59]. שני זרמים אלה הם דגמים שונים למדינה איסלאמית מודרנית. ישנו ניגוד בין תנועות הקוטביזם לזרם המתון של האחים המוסלמים, שתי התנועות האסלאמיות הסוניות הגדולות. כל אחת מהן קוראת למודל אחר של המדינה האסלאמית. האידיאולוגיה הווהאבית מאמצת מודל ממלכתי מסורתי, המבוסס על לגיטימציה מסורתית, כוח היררכי מרכזי וצורה פטריארכלית של יחסי מדינה וחברה. לעומת זאת, האחים המוסלמים המתונים נוקטים בגישה מסתגלת יותר, ומשלבים את המחשבה הפוליטית המודרנית עם המסורת האסלאמית[60].

הקוטביזם היא אידיאולוגיה איסלאמיסטית שפותחה על ידי סייד קוטב, היא תוארה כמקדמת את האידיאולוגיה הג'יהאדיסטית של הפצת "ג'יהאד פוגע", מלחמת ג'יהאד בכיבוש או ג'יהאד מזויין למען האסלאם"[61]. הקוטביזם זכה לתשומת לב נרחבת מכיוון שהדעה הרווחת היא שהוא השפיע על קיצונים וטרוריסטים אסלאמיים במהלך המאה העשרים. קיצונים מוסלמים מצטטים את סייד קוטב שוב ושוב ורואים עצמם כצאצאיו האינטלקטואליים של קוטב[62].

קוטב הפיץ את עיקרי הקוטביזם בספריו הרבים על אסלאמיזם ושריעה. קוטב כתב את יצירתו הפופולרית ביותר, אבני הדרך, בזמן שהוא כלוא בכלא המצרי[63]. באבני הדרך, קוטב התווה את המרכיבים המרכזיים בחשיבתו, שהפכה למניפסט קלאסי של פונדמנטליזם אסלאמי. קוטב שהוצא להורג על ידי הממשלה שנתיים לאחר פרסום הספר, נחשב בעיני רבים לשאהיד, מה שהגביר את החשיבות של משנתו[64].

קוטביסטים מאמינים שהשריעה צריכה לשלוט לא רק בארצות מוסלמיות אלא בכל העולם. מייסד האחים המוסלמים חסן אל באנה, בן זמנו של קוטב הכריז כי טבעו של האיסלאם הוא לשלוט, לא להיות נשלט, לכפות את חוקו על כל העמים ולהרחיב את השפעתו לכל כדור הארץ. קוטב כתב כי יש להילחם במלחמה נגד היהודים והנוצרים עד שהם יתאסלמו או שישלמו ג'יז'יה, מס עבור לא מוסלמים החיים תחת שריעה. קוטביסטים מדמים את היעדר השריעה הנוכחי למה שהם מתארים כג'אהיליה הקדומה, המקורית, המדינה בה חיו הערבים לפני שמוחמד הציג את האיסלאם לערבים בראשית המאה השביעית לספירה. קוטב הכריז בספרו אבני הדרך, כי הג'הילייה היא מרושעת ומושחתת, בין אם היא מהזן העתיק או המודרני[65].

על מנת להילחם נגד הג'הילייה החדשה, קוטב קרא להתקוממות או הובלת האומה האסלאמית על מנת שתצא ממצב זה, וזאת בקרב נגד מדינות הג'היליה, אלה הנגועות בג'אהיליה[66]. קוטב תמך בהפניית האלימות כלפי ממשלות ערביות חילוניות מערביות, שקוטב ראה בהן ג'היליות, לא משום שהן מאמינות באלוהות אחרת מלבד אלוהים או משום שהן סוגדות לאיש מלבד אלוהים, אלא מכיוון שדרך חייהן אינה מבוססת על כניעה לאלוהים לבדו[67].

לפי אנשי האחים המוסלמים שאימצו את משנתו של קוטב, אלימות שמופנית בדבקות כלפי ממשלות ג'היליה לובשת צורה של ג'יהאד ו"תקפיר" במטרה להביא לשלטון השריעה. הג'יהאד, המאבק האלים לבסס את סמכותו של אלוהים בארץ, ולהפוך את האיסלאם לדומיננטי, על פי עוקביו של קוטב, הוא באחריות כל המוסלמים. התקפיר הוא נידוי של מוסלמים שאינם מצייתים לשריעה ולכן נחשבים ככופרים. בעוד האיסלאם אוסר על הריגת אחים מוסלמים, תקפיר הופך את המוסלמי למנודה, והופך אותו ללא מוסלמי בפועל, ובכך מכשיר מבחינה דתית את הוצאתו להורג[68].

התיאוריות של זרם הקוטביזם על הג'היליה החדשה מתיישבות עם העמדה כי המוסלמים מחויבים לבצע ג'יהאד נגד כל מי שאינו מוסלמי אמיתי על מנת ליישם את השריעה. עוקבי משנתו של קוטב מקרב האחים המוסלמים דוחים את התווית "קוטביסט" או "קוטביזם", מכיוון שזה מרמז שהם סוגדים לאדם ולא לאלוהים, ובכך חורגים מהדוגמה האיסלאמית. המונח " קוטביזם " נוצר ובכך שימש את מבקרי ומתנגדי האידיאולוגיה ומבקרי האחים המוסלמים[69].

4.4.מורשתו בתנועת האחים המוסלמים

זה מכבר היו פרשנויות סותרות ליצירותיו של סייד קוטב, אפילו בתוך התנועה האיסלאמיסטית של האחים המוסלמים. האחים המוסלמים הבינו עד מהרה שהשיח הבלתי מתפשר שלו הוא נטל, והתרחקו בהדרגה מכתביו. בשנת 1969 כתב יורשו של אל-בנא בתפקיד המזכיר הכללי של התנועה, חסן אל-הודיבי, בתא הכלא שלו, בו דן בסדרת מושגים שהוכנסו למחשבה האסלאמית על ידי אבו עלא אל מוודודי, הוגה פקיסטני, שבהם הוא נתן פרשנות למושגים אלה, שהיו שונים מהפרשנות שאותה נתן סייד קוטב, ובכך הוא למעשה דחה את האסכולה המחשבתית של קוטב. בתחילת 1982 התרחבה הביקורת על קוטב, המדריך הכללי השלישי של האחים המוסלמים, עומר אל טילימסאני, הכריז באופן חד משמעי כי סייד קוטב מייצג רק את עצמו, ולא את האחים המוסלמים[70].

עם זאת, אסכולה אחרת דוחה את הרעיון שקוטב סטה משמעותית מדרכו של אל-באנה. לדברי ההוגה המוסלמית זיינב אל-ע'זאלי, חסן אל-הודיבי דחה את עבודתו הקיצונית ביותר של קוטב, "מעאלם פי אל טאריק", ואמרה כי היא לא מצדיקה את הדחייה של כל עבודותיו של קוטב. באופן דומה, הסופר האיסלאמי מוחמד אלדנאם, כתב כי העקרונות שקבע האימאם השאהיד חסן אל-בנא הובהרו על ידי התמרורים "שצייר סייד קוטב". וריאציה על השקפה זו שהעלו בין השאר אחרים, היא הקביעה כי הקבוצות הרדיקליות שהעמידו פנים שאימצו את האידיאולוגיה של קוטב למעשה קראו אותו לא נכון. בכל מקרה, קשה להאמין שרעיונותיו של קוטב היו מתקבלים על ידי האחים המוסלמים לו היו נבדלים מהותית מאלה של מייסד הנערץ חסן אל בנא[71].

למעשה, אל בנא הניח את היסודות לטיעונים העיקריים של האיסלאמיזם הקיצוני. הוא דיבר על ג'יהאד, מלחמה קדושה, כחובה חשובה כמו תפילה או צום, ואף כלל אותה בין עמודי התווך של האיסלאם. הוא התקרב בצורה מסוכנת להכריז על מוסלמים אחרים ככופרים, "תקפיר", וקבע כי מי שלא האמין בתוכנית התנועה אין לו חלק באסלאם, ועליו לחפש משהו אחר להאמין בו. הוא סיווג אנשים לפי הגישה שלהם כלפי האחים המוסלמים, והורה לחסידיו להתייחס אליהם בהתאם. הוא הזהיר את אלה העומדים בדרכה של התנועה כי הבחירה היא בין נאמנות לאיבה, וכי הם לא יהססו לנהל מלחמה על מי שלא פעל למען ניצחון האסלאם. הוא איים שאם הרשויות יסרבו ליישם את האיסלאם, האחים ייאלצו להשתלט בעצמם לשלטון. יתר על כן, הוא תיאר את המוות של השאהיד כמעשה היפה ביותר, והבטיח לתלמידיו ניצחון או שכר אצל אלוהים בגן עדן[72].

האמת היא שמאז הקמתו של הארגון הוא תמך באידיאולוגיה איסלאמיסטית טוטליטרית וחסרת סובלנות שטענה שיש לה את התשובה לכל השאלות והפתרון לכל הבעיות העומדות בפני האנושות. אסכולה זו העמידה בשוליים פרשנויות חלופיות לאיסלאם, ומוסלמים שלא הסכימו עם הפרשנות הפוליטית שלה לדת שלהם נחשבו לבורים או אפילו כבוגדים. בסופו של דבר, חברות מוסלמיות שלמות הוכרזו ככופרות בשל כישלונן בתמיכה באחים המוסלמים, והפכו מעתה למטרות האלימות האיסלאמיסטית. עם זאת, הפנייה לכוח הייתה אופציה כבר מההתחלה, כפי שהוכח על ידי ההתנקשויות באנשי ציבור שביצעו האחים בשנות הארבעים. עובדה זו ממזערת את ההבדלים בין אל בנא לקוטב, בעיקר האימוץ של האסכולה של אבו עלא אל-מוודודי הפקיסטני, ותפיסת הג'אהיליה של ימינו, שנראתה כמתארת היטב את המשטרים המדכאים שרדפו את האחים המוסלמים. באופן אירוני, המאסר העניק לקוטב את הפנאי ללמוד את מחשבתו של אל בנא ולבנות עליה. אף על פי כן, אין להתעלם מההשפעה האידיאולוגית של מייסד האחים המוסלמים הנערץ, חסן אל בנא עצמו, למרות ההתפתחות המחשבתית שתרם קוטב[73].

5.4.ביקורת על משנתו

אף על פי שעבודתו היוותה השראה למוסלמים וגייסה תומכים במשנתו, לקוטב יש גם מבקרים. לאחר פרסום הספר "מעאלם פי אל טריק", והמזימה שנכשלה נגד ממשלת נאצר, הזרם המוסלמי המרכזי במצרים חלק על דעתו של קוטב כי יש להשתמש בכוח פיזי ובג'יהאד להפלת ממשלות, תקיפת חברות ומוסדות מסורתיים של המוסלמים, אבל על פי קוט כל אלה היו חלק מהג'היליה. החכמים של אוניברסיטת אל-אזהר נקטו את הצעד יוצא הדופן בעקבות מותו ותייגו אותו כסוטה מדרך האיסלאם "מונחריף"[74].

לעומת זאת, מוסלמים רפורמיסטים הטילו ספק בהבנתו ופרשנותו את השריעה, שכן השריעה היא לא רק מושלמת ושלמה ולא צריכה פרשנות, אלא נגישה לחלוטין לאנשים ובכך יש להם פתרון לכל בעיותיהם. כמו כן נמתחה ביקורת על דחייתו לא רק את כל התרבויות הלא מוסלמיות, ודחייתו את מאות השנים הרבות של למידה, תרבות ויופי מוסלמים אחרי ארבעת הח'ליפים הראשונים ותיוגם כלא אסלאמיים ובכך חסרי ערך[75].

הביקורת המחמירה הלכה רחוק יותר וגינתה את רעיונותיו האיסלאמיסטים רפורמיסטים של קוטב, כגון צדק חברתי וכלכלת חלוקה מחודשת, האוסר על עבדות, ומגדירה כל מה שהוא מערבי או חדשני כאסור וכנוגד את האיסלאם. הם האשימו את קוטב בחובבנות ושימוש יתר בחשיבה עצמאית ופרשנית של האיסלאם, שכן קוטב סבר כי אין להסתפק במלומדים אלא שתהליך החשיבה צריך להתנהל על ידי כל המוסלמים, והאשימו אותו שהכריז כלא חוקי מה שאלוהים כבר הכריז שחוקי, ובטעויות שונות בחשיבה ובמתודולוגיה שלו[76].

5.סיכום

מטרתה של עבודת מחקר זאת הייתה לחקור את השפעתו של התאורטיקן המוסלמי סייד קוטב, על תנועת האחים המוסלמים בשנות ה 60 של המאה העשרים, ועל החשיבה האסלאמית בכלל במצרים ומחוצה לה. הרציונל של המחקר היה שסייד קוטב היה מההוגים המשפיעים על האידיאולוגיה האיסלאמית המודרנית, הן בקרב ארגון האחים המוסלמים, והן בחשיבה ובאידיאולוגיה האיסלאמית מחוץ לאחים המוסלמים, ולכן מטרת העבודה הייתה לבדוק את השפעתו על האחים המוסלמים בשנות השישים, ובתקופת שלטונם של הקצינים החופשיים במצרים.

בעבודה ראינו שסייד קוטב נולד בכפר במצרים וחי חיים פשוטים ביחד עם משפחתו. משפחתו הייתה חקלאית והיא החזקיה בקרקעות. מגיל צעיר קוטב התחנך על הקוראן ועקרונות האיסלאם, שכן אביו היה פעיל בקהילתו מבחינה דתית, והוא ערך מפגשים לדיון וקריאה בקוראן, ודבר זה השפיע על קוטב. החינוך של קוטב בילדות היה רחב והשפיע מאוד על תפיסתו, הוא התעמק בספרות רבה, כולל ספרות ממדינות ותרבויות שונות בעולם, והתעניין באסטרולוגיה ומדע. הוא החל לגבש את עמדותיו כבר בגיל העשרה, כאשר הוא כבר צבר מידע רחב אופקים, כולל מידע נרחב באסלאם ובקוראן.

בבגרותו קוטב שהה בארצות הברית במשך שנתיים במסגרת המשך חינוכו. ביקור זה היה חשוב ומשפיע על עמדותיו של קוטב כלפי ארה"ב והתרבות המערבית בכלל, והוא היה הסיבה המרכזית לסלידתו של קוטב מתרבות המערב, שאותה החשיב לנחותה ושטחית, שלא כמו התרבות האיסלאמית. עם שובו למצרים הוא פרסם את חוויתיו מאמריקה בספר "אמריקה שראיתי", שבו הוא מבקר כל פן בתרבות האמריקאית, מהכלכלה ועד התרבות והחברה.

לקוטב הייתה פעילות ציבורית משמעותית במצרים, והוא נחשב לאבי הג'יהאדיזם הסלפי במאה העשרים, והוא השפיע על הוגים אחרים בתחום זה. תרומתו העיקרית של קוטב הוא הרעיון של שימוש באלימות כחלק מהג'יהאד להפצת האיסלאם, ולביסוס של שלטון השריעה. לעומת זאת יש שיגידו שכתביו של קוטב הם לא חד משמעיים בנוגע לסוגייה זו, בחלק מכתביו הוא תומך באחרים, ואילו בחלק אחר, הוא סולד מאלימות.

לאחר שובו מהביקור בארה"ב הברית הוא הצטרף לארגון האחים המוסלמים, ולמרות שלא היה בהנהגת הארגון, הוא השפיע מאוד על הארגון והיה לאחד מדובריו הבולטים. קוטב והאחים המוסלמים היו מהתומכים המרכזיים בתנועת הקצינים החופשיים במצרים, והם תמכו בהפיכה שהם ביצעו בשנת 1952, וזאת מתוך אמונה שמשטר זה יהיה מבוסס על עקרונות מוסלמיים, ויישם את שלטון האיסלאם. לאחר עלייתם לשלטון של הקצינים החופשיים, קוטב והאחים המוסלמים הבינו שהקצינים החופשיים לא הולכים ליישם את עקרונות האיסלאם וחוקי השריעה, מה שהוביל לטינה בין שני הצדדים. טינה זו הובילה לתכנון התנקשות בנשיא ג'מאל עבד אל נאצר, ניסיון שנכשל, ובעקבותיו נאסר קוטב, ובסופו של דבר הוצא להורג.

התפיסה של האל והדת הן מרכיבים מרכזיים בהשקפת עולמו של קוטב. הוא מאמין שאלוהים הוא היוצר והמקור של כל דבר אחר שקיים, ולכן הוא צריך להיות בכל היבט של החיים, וכאשר זה יבוא לידי ביטוי בדת האיסלאם ושלטון השריעה. בנוסף לכך, אלוהים ברא את היקום ואת האדם בהרמוניה טבעית, וישנו איזון ביניהם, השלטון של האדם וחוקי האדם מפירים הרמוניה זו ואת שיווי המשקל, והשריעה באה להחזיר את ההרמוניה ומעורבותו של האל והדת בחיי האדם. יחד עם זאת קוטב החל את דרכו כחילוני, והסברה היא שהחוויה השלילית שהוא קיבל משלטונו, החוויה בכלא, העינויים לו ולשאר האחים המוסלמים, הם אלה שדחפו אותו להפוך לדתי אדוק ולמוך בשלטון השריעה.

אחת מעמדותיו החשובות של קוטב היא שאנו חיים כיום בעידן של ג'היליה חדשה, כלומר בדומה לימי הג'היליה שהיו לפני בוא האיסלאם. הג'היליה הזאת היא מה שמנסה קוטב לשנות על ידי יישום שלטונו של האיסלאם וחוק השריעה. לפי השקפה זו אין היום מדינות מוסלמיות אמיתיות שחיות לפי חוקי השריעה האמיתיים, אלא מדינות מוסלמיות מזויפות. מהבחינה הזאת הטשפע קוטב מפילוסופים מוסלמים אחרים, כגון הפילוסוף הפקיסטני מוודודי.

בעבודה ראינו לסייד קוטב הייתה השפעה מהותית על ארגון האחים המוסלמים, אמנם הוא לא היה בהנהגת הארגון, אבל הוא השפיע על הארגון מבחינה אידיאולוגית, והיה לאחד מהדוברים הבולטים שלו. תרומתו העיקרית של קוטב לאידיאולוגיה של האחים המוסלמים בשנות השישים הייתה הרעיון שיש להשתמש באלימות על מנת ליישם את חוקי השריעה, ולבסס מדינה מוסלמית, וזאת באמצעות הג'יהאד, כפי שהוא פירש אותו. לאחר פרסום אחד מספריו החשובים "מעאלם פי אל טריק", העמדה לגבי קוטב בארגון האחים המוסלמים הייתה חלוקה, היו כאלו שהוקיעו אותו ואת רעיונותיו שטענה שהם אלימים מדי וסוטים מהדרך המרכזית של האחים המוסלמים, והיו כאלו שאימצו את רעיונותיו, והיו אלו האנשים שנודעו כ"קוטביסטים", הזרם בתנועה שתמך באידיאולוגיה של קוטב.

הרעיונות של קוטב יצרו שסע בקרב תומכי האחים המוסלמים לאחר מותו. רבים מתומכי התנועה רצו להמשיך ולעבוד במסגרת הפוליטית הקיימת ולנסות להשיג את השלטון בדרכים לגיטימיות מבחינת המדינה והחוק, ואילו חלק אחר מהתומכים אימצו את האידיאולוגיה של קוטב ותמכו במאבק אלים ואגרסיבי יותר. מי שאימתו את רעיונותיו של קוטב היו בעיקר זרמים קטנים יותר בקרב תהנועה של האחים המוסלמים, כמו קבוצות "תקפיר ואל היג'רה", "ג'מעה אל אסלאמיה", ו"תנזים אל ג'יהאד".

לסיכום, המסקנה העיקרית של המחקר היא שעבודתו של סייד קוטב השפיעה רבות על ארגון האחים המוסלמים ותומכיו, גם כאשר היה בחיים, וגם לאחר שהוצא להורג. עיקר התרומה של קוטב לאידיאולוגיה של האחים המוסלמים הייתה השימוש באלימות ובכוח על מנת לבסס את שלטון השריעה וחוקי האיסלאם, זאת הייתה הפרשנות שלו לג'יהאד, כפי שראה אותה. האידיאולוגיה של קוטב חילקה את התומכים של ארגון האחים המוסלמים לשני זרמים עיקריים, הזרם שתמך באידיאולוגיה האלימה של קוטב, שהיה זרם שולי יותר, והזרם שלא תמך בשימוש באלימות, והזרם הזה היה זרם מרכזי יותר.

מסקנה נוספת היא שהצטרפותו של סייד קוטב לארגון האחים המוסלמים בשנת 1952 השפיעה על הארגון וגרמה ליצירתו של זרם חדש בארגון האחים המוסלמים, זרם שידוע בתור קוטביזם. זרם זה שדגל במשנתו של קוטב דגל בשימוש באמצעים מוחשיים למימוש מטרותיו של הארגון של יישום חוקי האל, גם באמצעות שימוש באלימות ובכוח. זהו בעצם דור חדש של ארגון האחים המוסלמים, שתרם להופעתם של ארגוני ג'יהאד אחרים בעולם בשנים מאוחרות יותר, כמו ארגון אל קאעידה. דור זה שונה מהדור המייסד של תנועת האחים המוסלמים שאותו הקים חסן אל בנא, דור שהאמין ביישום חוקי האיסלאם, אבל בדרכים פוליטיות ולא אלימות.

6.ביבליוגרפה

בן ארי, שוש, "סייד קוטב מניפסט האסלאם הרדיקלי, ציוני הדרך", תרגום מערבית והערות שוש בן ארי. תל אביב: רסלינג, 2011.

גילבר, גד. "המהפכה הרכה" של עבד אל-נאצר זמנים: רבעון להיסטוריה, 32, 1989: עמ' 28-37.

גרשוני, ישראל, "עלמה ושטן – מצרים והנאציזם, 1940-1935" כרכים א+ב; תל אביב: רסלינג, 2012.

גרשוני, ישראל, "אור בצל: מצרים והפאשיזם, 1922-1937"; תל אביב: עם עובד, תשנ"ט 1999.

רג'ואן, נסים “האסלאם כחמאה; האידיאולוגיה הפוליטית והדתית של "האחים המוסלמים".”, קשת , א' (2): 167-183, 1959.

Ab rahman Asyraf, Wan Ahmad, Wan Ibrahim, Ali Nooraihan, Ismail Daud, “Quranic Literary Study: Sayyid Qutb’s Thought and Orientation.” Asian Social Science. 2015.

Andrew F. March. “Taking People As They Are: Islam As a ‘Realistic Utopia’ in the Political Theory of Sayyid Qutb.” The American Political Science Review, vol. 104, no. 1, 2010, p. 189.

Bloul, Rachel. From utopia to terrorism: the case of radical Islam. 2015.

Calvert, John. Sayyid Qutb and the Origins of Radical Islamism. Columbia University Press, 2010.

Brown Nathan, “The Muslim Brotherhood's (and Egypt's) Qutb Conundrum.” 2010.

Calvert, John. “‘The World Is an Undutiful Boy!’: Sayyid Quṭb’s American Experience.” Islam and Christian-Muslim Relations, vol. 11, no. 1, Mar. 2000, pp. 87–103.

Danny Orbach. “Tyrannicide in Radical Islam: The Case of Sayyid Qutb and Abd Al-Salam Faraj.” Middle Eastern Studies, vol. 48, no. 6, 2012, p. 961.

Eikmeier, Dale C. “Qutbism: An Ideology of Islamic-Fascism.” Parameters: U.S. Army War College, vol. 37, no. 1, Spring 2007, pp. 85–97.

El Aswad, el‐Sayed. “Sayyid Qutb and the Origins of Radial Islamism – By John Calvert.” DOMES: Digest of Middle East Studies, vol. 21, no. 1, Spring 2012, pp. 267–269.

Grigsby, Hope. Sayyid Qutb's Penned War for Islamic Society. 2014.

Khatab, Sayed. The Political Thought of Sayyid Qutb the Theory of Jahiliyyah. Routledge, 2006.

Mohamed, Yasien. “Muslim Fundamentalism: The Case of Sayyid Qutb.” Scriptura, vol. 99, 2008, pp. 379–387.

Musallam, Adnan A. From Secularism to Jihad: Sayyid Qutb and the Foundations of Radical Islamism. Praeger, 2006.

Musallam, Adnan A. “Prelude to Islamic Commitment: Sayyid Qutb’s Literary and Spiritual Orientation, 1932-1938.” The Muslim World, vol. 80, no. 3–4, July 1990, pp. 176–189.

Pasha, Mustapha Kamal. “Political Theology and Sovereignty: Sayyid Qutb in Our Times.” Journal of International Relations and Development, vol. 22, no. 2, 2019, p. 346.

Sabaseviciute, Giedre. “Sayyid Qutb and the Crisis of Culture in Late 1940s Egypt.” International Journal of Middle East Studies, vol. 50, no. 1, Feb. 2018, pp. 85–101.

Soage, Ana Belén. “Islamism and Modernity: The Political Thought of Sayyid Qutb.” Politics, Religion & Ideology, vol. 10, no. 2, Sum 2009, pp. 189–203.

Sobrun Jamil, and Yakub Matondang. “The Eduction Thoughts of Sayyid Qutb in the Tafsir of Fi Zilal Al-Qur’an.” IJLRES (International Journal on Language Research and Education Studies), vol. 1, no. 1, Sept. 2017, pp. 53–66.

Toth, James. Sayyid Qutb: The Life and Legacy of a Radical Islamic Intellectual. Oxford Univ Pr, 2013.

Ushama, Thameem. “Sayyid Quṭb’s Critique of Fiqh.” Intellectual Discourse, vol. 22, no. 2, 2014, pp. 215–232.

Yahya Bouzarinejad, et al. “Sayyid Qutb and Political Islam: Islamic Government from the Perspective of Sayyid Qut.” Tarih Kültür ve Sanat Araştırmaları Dergisi, vol. 5, no. 4, Jan. 2017, pp. 92–112.

Zollner, Barbara H. E. The Muslim Brotherhood : Hasan Al-Hudaybi and Ideology. Routledge, 2009.

Zimmerman, John C. “Sayyid Qutb’s Influence on the 11 September Attacks.” Terrorism & Political Violence, vol. 16, no. 2, Summer 2004, pp. 222–252.

[1] בן ארי, שוש, "סייד קוטב מניפסט האסלאם הרדיקלי, ציוני הדרך", תרגום מערבית והערות שוש בן ארי. תל אביב: רסלינג, 2011.

[2] בן ארי, שוש, "סייד קוטב מניפסט האסלאם הרדיקלי, ציוני הדרך", תרגום מערבית והערות שוש בן ארי. תל אביב: רסלינג, 2011.

[3] גילבר, גד. "המהפכה הרכה" של עבד אל-נאצר זמנים: רבעון להיסטוריה, 32, 1989: עמ' 28-37.

[4] קארה, אוליביה. "מאל בנא עד קוטב וה"קוטביים": רדיקליזציה וחשיבה פונדמנטליסטית תחת שלושה משטרים.". זמנים רבעון להיסטוריה, 32 1989: 46-53.

[5] Mohamed, Yasien. “Muslim Fundamentalism: The Case of Sayyid Qutb.” Scriptura, vol. 99, 2008, pp. 379–387.

[6] Musallam, Adnan A. “Prelude to Islamic Commitment: Sayyid Qutb’s Literary and Spiritual Orientation, 1932-1938.” The Muslim World, vol. 80, no. 3–4, July 1990, pp. 176–189.

[7] Musallam, Adnan A. “Prelude to Islamic Commitment: Sayyid Qutb’s Literary and Spiritual Orientation, 1932-1938.” The Muslim World, vol. 80, no. 3–4, July 1990, pp. 176–189.

[8] Soage, Ana Belén. “Islamism and Modernity: The Political Thought of Sayyid Qutb.” Politics, Religion & Ideology, vol. 10, no. 2, Sum 2009, pp. 189–203.

[9] Musallam, Adnan A. “Prelude to Islamic Commitment: Sayyid Qutb’s Literary and Spiritual Orientation, 1932-1938.” The Muslim World, vol. 80, no. 3–4, July 1990, pp. 176–189.

[10] el, Aswad, el‐Sayed. “Sayyid Qutb and the Origins of Radial Islamism – By John Calvert.” DOMES: Digest of Middle East Studies, vol. 21, no. 1, Spring 2012, pp. 267–269.

[11] בן ארי, שוש, "סייד קוטב מניפסט האסלאם הרדיקלי, ציוני הדרך", תרגום מערבית והערות שוש בן ארי. תל אביב: רסלינג, 2011.

[12] el, Aswad, el‐Sayed. “Sayyid Qutb and the Origins of Radial Islamism – By John Calvert.” DOMES: Digest of Middle East Studies, vol. 21, no. 1, Spring 2012, pp. 267–269.

[13] Toth, James. Sayyid Qutb: The Life and Legacy of a Radical Islamic Intellectual. Oxford Univ Pr, 2013.

[14] el, Aswad, el‐Sayed. “Sayyid Qutb and the Origins of Radial Islamism – By John Calvert.” DOMES: Digest of Middle East Studies, vol. 21, no. 1, Spring 2012, pp. 267–269.

[15] Calvert, John. “‘The World Is an Undutiful Boy!’: Sayyid Quṭb’s American Experience.” Islam and Christian-Muslim Relations, vol. 11, no. 1, Mar. 2000, pp. 87–103.

[16] גרשוני, ישראל, "אור בצל: מצרים והפאשיזם, 1922-1937"; תל אביב: עם עובד, תשנ"ט 1999.

[17] Danny Orbach. “Tyrannicide in Radical Islam: The Case of Sayyid Qutb and Abd Al-Salam Faraj.” Middle Eastern Studies, vol. 48, no. 6, 2012, p. 961.

[18] גילבר, גד. "המהפכה הרכה" של עבד אל-נאצר זמנים: רבעון להיסטוריה, 32, 1989: עמ' 28-37.

[19] Calvert, John. Sayyid Qutb and the Origins of Radical Islamism. Columbia University Press, 2010.

[20] גילבר, גד. "המהפכה הרכה" של עבד אל-נאצר זמנים: רבעון להיסטוריה, 32, 1989: עמ' 28-37.

[21] Soage, Ana Belén. “Islamism and Modernity: The Political Thought of Sayyid Qutb.” Politics, Religion & Ideology, vol. 10, no. 2, Sum 2009, pp. 189–203.

[22] Sobrun Jamil, and Yakub Matondang. “The Eduction Thoughts of Sayyid Qutb in the Tafsir of Fi Zilal Al-Qur’an.” IJLRES (International Journal on Language Research and Education Studies), vol. 1, no. 1, Sept. 2017, pp. 53–66.

[23] גרשוני, ישראל, "עלמה ושטן – מצרים והנאציזם, 1940-1935" כרכים א+ב; תל אביב: רסלינג, 2012.

[24] Grigsby, Hope. Sayyid Qutb's Penned War for Islamic Society. 2014.

[25] Pasha, Mustapha Kamal. “Political Theology and Sovereignty: Sayyid Qutb in Our Times.” Journal of International Relations and Development, vol. 22, no. 2, 2019, p. 346.

[26] Andrew F. March. “Taking People As They Are: Islam As a ‘Realistic Utopia’ in the Political Theory of Sayyid Qutb.” The American Political Science Review, vol. 104, no. 1, 2010, p. 189.

[27] Pasha, Mustapha Kamal. “Political Theology and Sovereignty: Sayyid Qutb in Our Times.” Journal of International Relations and Development, vol. 22, no. 2, 2019, p. 346.

[28] Andrew F. March. “Taking People As They Are: Islam As a ‘Realistic Utopia’ in the Political Theory of Sayyid Qutb.” The American Political Science Review, vol. 104, no. 1, 2010, p. 189.

[29] Musallam, Adnan A. From Secularism to Jihad: Sayyid Qutb and the Foundations of Radical Islamism. Praeger, 2006.

[30] Musallam, Adnan A. From Secularism to Jihad: Sayyid Qutb and the Foundations of Radical Islamism. Praeger, 2006.

[31] Soage, Ana Belén. “Islamism and Modernity: The Political Thought of Sayyid Qutb.” Politics, Religion & Ideology, vol. 10, no. 2, Sum 2009, pp. 189–203.

[32] ANDREW F. MARCH. “Taking People As They Are: Islam As a ‘Realistic Utopia’ in the Political Theory of Sayyid Qutb.” The American Political Science Review, vol. 104, no. 1, 2010, p. 189.

[33] ANDREW F. MARCH. “Taking People As They Are: Islam As a ‘Realistic Utopia’ in the Political Theory of Sayyid Qutb.” The American Political Science Review, vol. 104, no. 1, 2010, p. 189.

[34] Soage, Ana Belén. “Islamism and Modernity: The Political Thought of Sayyid Qutb.” Politics, Religion & Ideology, vol. 10, no. 2, Sum 2009, pp. 189–203.

[35] Bloul, Rachel. From utopia to terrorism: the case of radical Islam. 2015.

[36] Khatab, Sayed. The Political Thought of Sayyid Qutb the Theory of Jahiliyyah. Routledge, 2006.

[37] Soage, Ana Belén. “Islamism and Modernity: The Political Thought of Sayyid Qutb.” Politics, Religion & Ideology, vol. 10, no. 2, Sum 2009, pp. 189–203.

[38] ab rahman Asyraf, Wan Ahmad, Wan Ibrahim, Ali Nooraihan, Ismail Daud, “Quranic Literary Study: Sayyid Qutb’s Thought and Orientation.” Asian Social Science. 2015.

[39] Yahya Bouzarinejad, et al. “Sayyid Qutb and Political Islam: Islamic Government from the Perspective of Sayyid Qut.” Tarih Kültür ve Sanat Araştırmaları Dergisi, vol. 5, no. 4, Jan. 2017, pp. 92–112.

[40] Yahya Bouzarinejad, et al. “Sayyid Qutb and Political Islam: Islamic Government from the Perspective of Sayyid Qut.” Tarih Kültür ve Sanat Araştırmaları Dergisi, vol. 5, no. 4, Jan. 2017, pp. 92–112.

[41] Khatab, Sayed. The Political Thought of Sayyid Qutb the Theory of Jahiliyyah. Routledge, 2006.

[42] Khatab, Sayed. The Political Thought of Sayyid Qutb the Theory of Jahiliyyah. Routledge, 2006.

[43] Zollner, Barbara H. E. The Muslim Brotherhood : Hasan Al-Hudaybi and Ideology. Routledge, 2009.

[44] רג'ואן, נסים “האסלאם כחמאה; האידיאולוגיה הפוליטית והדתית של "האחים המוסלמים".”, קשת , א' (2): 167-183, 1959.

[45] Zollner, Barbara H. E. The Muslim Brotherhood : Hasan Al-Hudaybi and Ideology. Routledge, 2009.

[46] רג'ואן, נסים “האסלאם כחמאה; האידיאולוגיה הפוליטית והדתית של "האחים המוסלמים".”, קשת , א' (2): 167-183, 1959.

[47] Sabaseviciute, Giedre. “Sayyid Qutb and the Crisis of Culture in Late 1940s Egypt.” International Journal of Middle East Studies, vol. 50, no. 1, Feb. 2018, pp. 85–101.

[48] Brown Nathan, “The Muslim Brotherhood's (and Egypt's) Qutb Conundrum.” 2010.

[49] Brown Nathan, “The Muslim Brotherhood's (and Egypt's) Qutb Conundrum.” 2010.

[50] el, Aswad, el‐Sayed. “Sayyid Qutb and the Origins of Radial Islamism – By John Calvert.” DOMES: Digest of Middle East Studies, vol. 21, no. 1, Spring 2012, pp. 267–269.

[51] Zimmerman, John C. “Sayyid Qutb’s Influence on the 11 September Attacks.” Terrorism & Political Violence, vol. 16, no. 2, Summer 2004, pp. 222–252.

[52] קארה, אוליביה. "מאל בנא עד קוטב וה"קוטביים": רדיקליזציה וחשיבה פונדמנטליסטית תחת שלושה משטרים.". זמנים רבעון להיסטוריה, 32 1989: 46-53.

[53] Calvert, John. “‘The World Is an Undutiful Boy!’: Sayyid Quṭb’s American Experience.” Islam and Christian-Muslim Relations, vol. 11, no. 1, Mar. 2000, pp. 87–103.

[54] חטינה, מאיר “כוח וגאולה: בין הערביות של סאמי שוכת לאסלאם של חסן אלבנא.”, היסטוריה: כתב-עת של החברה ההיסטורית הישראלית, 42 (טבת תשע"ט), עמ' 31-61.

[55] Toth, James. Sayyid Qutb: The Life and Legacy of a Radical Islamic Intellectual. Oxford Univ Pr, 2013.

[56] Toth, James. Sayyid Qutb: The Life and Legacy of a Radical Islamic Intellectual. Oxford Univ Pr, 2013.

[57] Eikmeier, Dale C. “Qutbism: An Ideology of Islamic-Fascism.” Parameters: U.S. Army War College, vol. 37, no. 1, Spring 2007, pp. 85–97.

[58] Eikmeier, Dale C. “Qutbism: An Ideology of Islamic-Fascism.” Parameters: U.S. Army War College, vol. 37, no. 1, Spring 2007, pp. 85–97.

[59] קארה, אוליביה. "מאל בנא עד קוטב וה"קוטביים": רדיקליזציה וחשיבה פונדמנטליסטית תחת שלושה משטרים.". זמנים רבעון להיסטוריה, 32 1989: 46-53.

[60] Eikmeier, Dale C. “Qutbism: An Ideology of Islamic-Fascism.” Parameters: U.S. Army War College, vol. 37, no. 1, Spring 2007, pp. 85–97.

[61] קארה, אוליביה. "מאל בנא עד קוטב וה"קוטביים": רדיקליזציה וחשיבה פונדמנטליסטית תחת שלושה משטרים.". זמנים רבעון להיסטוריה, 32 1989: 46-53.

[62] el, Aswad, el‐Sayed. “Sayyid Qutb and the Origins of Radial Islamism – By John Calvert.” DOMES: Digest of Middle East Studies, vol. 21, no. 1, Spring 2012, pp. 267–269.

[63] קארה, אוליביה. "מאל בנא עד קוטב וה"קוטביים": רדיקליזציה וחשיבה פונדמנטליסטית תחת שלושה משטרים.". זמנים רבעון להיסטוריה, 32 1989: 46-53.

[64] el, Aswad, el‐Sayed. “Sayyid Qutb and the Origins of Radial Islamism – By John Calvert.” DOMES: Digest of Middle East Studies, vol. 21, no. 1, Spring 2012, pp. 267–269.

[65] Eikmeier, Dale C. “Qutbism: An Ideology of Islamic-Fascism.” Parameters: U.S. Army War College, vol. 37, no. 1, Spring 2007, pp. 85–97.

[66] קארה, אוליביה. "מאל בנא עד קוטב וה"קוטביים": רדיקליזציה וחשיבה פונדמנטליסטית תחת שלושה משטרים.". זמנים רבעון להיסטוריה, 32 1989: 46-53.

[67] el, Aswad, el‐Sayed. “Sayyid Qutb and the Origins of Radial Islamism – By John Calvert.” DOMES: Digest of Middle East Studies, vol. 21, no. 1, Spring 2012, pp. 267–269.

[68] Eikmeier, Dale C. “Qutbism: An Ideology of Islamic-Fascism.” Parameters: U.S. Army War College, vol. 37, no. 1, Spring 2007, pp. 85–97.

[69] Eikmeier, Dale C. “Qutbism: An Ideology of Islamic-Fascism.” Parameters: U.S. Army War College, vol. 37, no. 1, Spring 2007, pp. 85–97.

[70] Soage, Ana Belén. “Islamism and Modernity: The Political Thought of Sayyid Qutb.” Politics, Religion & Ideology, vol. 10, no. 2, Sum 2009, pp. 189–203.

[71] Soage, Ana Belén. “Islamism and Modernity: The Political Thought of Sayyid Qutb.” Politics, Religion & Ideology, vol. 10, no. 2, Sum 2009, pp. 189–203.

[72] Eikmeier, Dale C. “Qutbism: An Ideology of Islamic-Fascism.” Parameters: U.S. Army War College, vol. 37, no. 1, Spring 2007, pp. 85–97.

[73] Soage, Ana Belén. “Islamism and Modernity: The Political Thought of Sayyid Qutb.” Politics, Religion & Ideology, vol. 10, no. 2, Sum 2009, pp. 189–203.

[74] Ushama, Thameem. “Sayyid Quṭb’s Critique of Fiqh.” Intellectual Discourse, vol. 22, no. 2, 2014, pp. 215–232.

[75] Ushama, Thameem. “Sayyid Quṭb’s Critique of Fiqh.” Intellectual Discourse, vol. 22, no. 2, 2014, pp. 215–232.

[76] Ushama, Thameem. “Sayyid Quṭb’s Critique of Fiqh.” Intellectual Discourse, vol. 22, no. 2, 2014, pp. 215–232.

סמינריון- השפעת סייד קוּטב הוגה דעות מהפכני על גורמים אופוזיציוניים למשטר נאצר

6.3. הג'היליה החדשה