להצעת מחיר ללא התחייבות לכתיבת סמינריון צרו קשר:
>>צור קשר<<
השפעת מוזיקה על התפתחות שפה שניה אצל ילדים
מגיש:
תאריך:
תוכן עניינים
האזנה למנגינה לעומת האזנה לתוכן במוזיקה- 6
קשר בין שמיעת מוזיקה ללימוד שפה שנייה- 11
תקציר-
הנושא המרכזי של סקירה זו, הוא האם שמיעת מוזיקה בשפה זרה תורמת להתפתחותה של שפה שנייה אצל ילדים. התפתחות השפה במהלך הילדות היא חשובה מאוד, ונחשבת לקלה יותר במהלך תקופה זו. מחקרים מראים שגם התפתחותה של שפה שניה היא עדיפה במהלך הילדות, שכן ישנו יותר סיכוי שהילד הפתח כישורי שפה גבוהים.
ישנם קווים מקבילים רבים בין המוזיקה לשפה, הן מבחינת מבני הקול הבסיסים שמרכיבים את שני תחומים אלה, והן מבחינת האזורים במוח האחראי על עיבוד שפה ומוזיקה. ישנם יתרונות רבים לשמיעת מוזיקה על התפתחותה של השפה, כמו אימון המוח בעיבוד צלילים למשל, אבל היתרון העיקרי הוא ששמיעת מוזיקה בשפה זרה תורמת לבניית אוצר המילים בשפה החדשה. בנוסף לכך ישנם שיטות חינוכיות המשלבות מוזיקה בלימוד שפה, גם בגלל ההטבות של המוזיקה בלימוד שפה, וגם משום שהיא עוזרת להפחית את רמת החרדה במהלך הלימוד.
סקירת ספרות-
שאלת המחקר-
האם מוזיקה מועילה בהתפתחות שפה שנייה אצל ילדים?
רקע-
הנושא המרכזי של סקירה ספרותית זו הוא הקשר שבין שמיעת מוזיקה בשפה שאינה מוכרת, להתפתחותה של שפה שנייה זו אצל ילדים. ההשערה היא ששמיעת מוזיקה בשפה אחרת משפת אמם של הילדים, תורמת להתפתחותה של שפה שנייה זו אצל ילדים, והם יכולים ללמוד אותה יותר בקלות.
מוסיקה היא מהמאפיינים הבולטים של כל חברה אנושית ידועה, אנתרופולוגים וסוציולוגים עדיין לא מצאו תרבות אחת לאורך כל ההיסטוריה האנושית שלא עשתה שימוש במוסיקה. למעשה, פסיכולוגים אבולוציוניים רבים כיום טוענים כי המוסיקה קדמה לשפה. שבטים פרימיטיביים ופרקטיקות דתיות השתמשו במוסיקה למטרות של הנאה, או למטרות דתיות או חברתיות. מחקרים מדעיים מראים שישנה השפעה של המוסיקה על המוח, והשפעות חברתיות שונות (Masataka, 2009).
מוסיקה מוכרת כתכונה אוניברסלית של הקוגניציה האנושית, כל אדם בריא נולד עם היכולת לזהות מוסיקה. למוזיקה ישנו תפקיד משמעותי בהתפתחות האנושית, והיא משפיעה על התפתחות האדם במשך כל חייו. ההשפעה של המוזיקה על התפתחות האדם, היא בתחומים רבים, ויכולה לכלול בין היתר השפעה על השפה, היצירתיות, והיכולת הקוגנטיבית באופן כללי (פורטוביץ, ליכטנשטיין, יוגורוב, ברנד, 2010).
השפה היא שיטה של הבעת רעיונות או רגשות על ידי קבוצת אנשים. אצל בני האדם, השימוש הנפוץ ביותר בשפות נעשה על ידי שימוש במילים, והשוני בדקדוק, בתחביר או בסדר המילים מעניק משמעות שונה למילים שבשימוש. השפה האנושית כוללת סמלים כתובים, מחוות, ווקאליזציות, עם זאת, קשה לקבוע באופן אוניברסלי כי השפה אינה מופיעה אצל בעלי חיים אחרים. זנים שונים של בעלי חיים מסוגלים לתקשר ולמסור מידע אחד עם השני (Sinha, 2004).
הקשר בין מוזיקה לשפה –
הן המוסיקה והן השפה סייעו לבני אדם לחבור יחדיו בקבוצות חברתיות, ויכול להיות שהמוסיקה התפתחה ראשונה לפני שהתפתחה השפה האנושית. למוזיקה יש את היכולת לעורר רגש ועל ידי כך לחבר את בני האדם לכדי קבוצה חברתית אחת. דוגמה לכך יכולה להיות הרגשות של האדם בזמנים של שירה קבוצתית, כמו שירת ההמנון הלאומי, או כל שירה אחרת באירועים חברתיים או ציבוריים (Masataka, 2009).
השפה לבדה היא די לא מספקת ברמה הרגשית, במצבים רבים נדרשת הבעה של רגשות בצורות נוספות, מעבר למילים הבסיסיות שותם יכול לבטא האדם, כמו למשל להביע רגשות באמצעות מגע או באמצעות מוזיקה. לכן, בעוד שהשפה היא ללא ספק הכלי היעיל ביותר מבחינת יכולתה להעביר את העובדות לצד המקשיב, ישנם סיטואציות שבהם היא לא מספיקה. בסיטואציות ברמה האישית, ישנה נטייה לשלב מגע כדי להביע רגשות, שהיא שפת הגוף ברמה החברתית, ישנה נטייה לשלב מוסיקה כדי להביע רגשות (Bloom, 1998).
מעבר להיותה של המוסיקה חלק מהשפה, ישנו קשר מובהק בין השפה למוסיקה והוא שניתן להשתמש במוסיקה כדי לעזור לנו לזכור מילים. ישנם מחקרים שמראים שזיכרון של מילים או למידה של מילים חדשות הוא הרבה יותר אפקטיבי אם הלימוד נעשה באמצעות מוזיקה. המנגינה היא מה שחשוב ועוזר לזכור את המילים, והקצב הוא כמובן חלק מזה. למנגינה, כך נראה, יש לא מעט תכונות, מלבד הקצב, שאפשר להשתמש בהן כסימנים כדי לעזור לנו להיזכר. בנוסף לכך מה שנראה חיוני לזכירת המילים הוא הפשטות והחיזוי של המנגינה (Musliu, Berisha, Latifi, Peci, 2017).
מחקר נוסף מצא כי אנשים זוכרים מוסיקה באותו אופן שבו הם זוכרים דיבור. גם מוזיקאים ואנשים לא מוזיקאים דייקו באותה מידה בהבחנה בשינויים ברצפים מוסיקליים, כאשר השינויים הללו היו באורך ובעוצמת הקול של גוונים מוסיקליים מסוימים. אבחנה זאת נצפתה גם אצל תינוקות בני עשרה חודשים, וההנחה היא שיכולת זו בנויה במוח האנושי, ואינה דורשת לימוד. מאפיינים אקוסטיים אלה הם מה שגורם לשני מוסיקאים להשמיע צליל שונה כאשר הם מנגנים את אותה המוזיקה. (Wallace, 1994).
בהקשר של המוזיקה והשפה, ישנה תופעה מעניינת של תסמונת ויליאמס, שהיא הפרעה גנטית נדירה. לאנשים עם תסמונת זו יש לקות שכלית קלה עד בינוני. הם גם חברתיים במידה ניכרת, ויש להם יכולות שפה גבוהות יותר מכפי שמצופה מהיכולת הקוגניטיבית הכללית שלהם, ויכולת מוזיקלית מאוד גבוה. הם מקבלים ציונים גבוהים יותר במבחנים למדידת ההתנהגות במצבים חברתיים, כולל יכולתם לזכור שמות ופנים, להיטות לרצות אחרים, אמפתיה לרגשותיהם של אחרים ונטייתם להתקרב לזרים. תסמונת זו יכולה להצביע על הקשר האפשרי במוח האנושי בין יכולות השפה, ליכולות המוזיקליות של האדם (Pober, 2010).
עוד נקודה שמצביעה על הקשר בין מוזיקה לשפה, היא שישנם מחקרים שמצאו שאימון מוסיקלי מעניק לילדים יתרון על פני ילדים לא מוסיקליים במיומנויות מילוליות ויכולות כתיבה, כמו אימון מוזיקלי נותן לקשישים יתרון בשימור התפקוד הקוגניטיבי למשך זמן רב, באופן יחסי לקשישים שלא מקבלים אימון מוזיקלי. תופעה זאת נקראת תופעת מוצרט, שלפיה הקשבה למוסיקה של מוצרט עשויה לגרום לשיפור טווח קצר בביצוע של סוגים מסוימים של משימות מנטליות (פורטוביץ, ליכטנשטיין, יוגורוב, ברנד, 2010).
האזנה למנגינה לעומת האזנה לתוכן במוזיקה-
בתחום של מדעי המוסיקה, נהוג לחלק את המקשיבים למוזיקה לסוגים שונים של מקשיבים. הרעיון הבסיסי הוא שאפשר לחלק אנשים בהתבסס על איך הם אמורים להקשיב למוסיקה. החלוקה המוקדמת ביותר לסוגים שונים של מקשיבים, היא חלוקה בין אנשים שנחשבים למומחי ידע בתחום המוזיקה, לבין אנשים ששומעים מוזיקה להנאתם, דפוס מסורתי זה של חלוקה של מאזיני מוזיקה נמשך עד עצם היום הזה (Ter Bogt, Mulder, Raaijmakers, Gabhainn, 2010).
עוד סוג של חלוקה בין המאזינים למוזיקה, היא מאזינים אשר שמים לב לליריקה של השיר, קרי על מילות השיר והשפה שלו, ומאזינים אשר שמים לב למנגינה של השיר. המאזין ששם לב למנגינה אוהב את הצליל של המוזיקה ולא ממש מתמקד במילים של השיר. מה שמעניין אותו הוא אם יש לשיר קצב טוב, קצב קליט, זה לא ממש משנה על מה השיר, אם המנגינה תמצא חן בעיניו, אז הוא יאהב את השיר. המאזין ששם לב לליריקה של השיר באמת מקשיב ומנתח את מילות השיר. המאזין הזה דואג לכל האספקטים של השיר, הוא לא שם לב רק למילים, גם למילים וגם למנגינה ביחד, השיר צריך להיות בעל קצב ומנגינה טובים, כדי שהמאזין הזה יאהב את השיר (Ter Bogt, Mulder, Raaijmakers, Gabhainn, 2010).
דוגמה טובה לכך שישנם שני סוגים של מאזינים למוזיקה, היא שאנשים עם מחלת האפאזיה, שאינם מסוגלים לדבר, יכולים עדיין לזמזם מנגינה, מה שמרמז שהמוסיקה והמילים מעובדות בנפרד במוח. עם זאת, סריקות מוח מראות שמוזיקה ושפה מפעילים את אותם אזורים, מה שעשוי לומר לנו שהמוח מתייחס אליהם כאל אות אחד. ישנם ראיות סותרות בנוגע לנושא הזה, אבל יכול להיות ששתי הטענות הללו נכונות במידה מסוימת. מחקרים שהשתמשו בסריקות מוח מתקדמות גילו שחלקים מסוימים, באותו אזור של המוח יכולים לעבוד רק כאשר ישנה מנגינה, וחלקים אחרים באותו אזור מופעלים רק על ידי הליריקה של השירים (Sammler, 2013).
צוות המחקר ידע שכאשר נוירונים מעבדים את אותו גירוי שוב ושוב, התגובה שלהם אליו יורדת עם הזמן, הם הופכים להיות "עצלנים". ולכן המחקר הניח שאם מגוונים את המנגינה של השיר ושומרים על אותם המילים, האזור שהכי פעיל במוח חייב להיות האזור שמעבד את המנגינות, ואילו אם שומרים על אותה המנגינה, ומשנים את השירים של השיר, אז האזור הפעיל יהיה האזור שאחראי על עיבוד המילים בשיר (Sammler, 2013).
מעבר לכך שישנם סוגים שונים של מאזינים למוזיקה, ישנם מחקרים המצביעים על כך שאישיות שונה של האדם, גורמת לו להיות מאזין למוזיקה בצורה אחרת, ואפילו לאהוב סוגים שונים של מוזיקה, כמו למשל לאהוב סוגי מוזיקה שנוטים פחות להשתמש במילים, כמו מוזיקת ג'אז, או מוזיקה שמשתמשת יותר במילים כמו מוזיקת ראפ (Rentfrow, Goldberg, Levitin, 2011).
רנדפרו, גולדברג ולויטין (Rentfrow, Goldberg, Levitin, 2011), אשר ניתחו את מבנה ההעדפות במוזיקה, מצאו כי ניתן לצמצם את ההעדפות לחמישה סוגים שונים:1. סוגי אישיות האוהבים לשמוע מוזיקה רכה ומרגיעה, למשל רוק רך 2. סוגי אישיות האוהבים סוגי מוזיקה קצבית, המשלבת בתוכה ליריקה המשתלבת ביחד עם הקצב, כגון מוזיקת קאנטרי אמריקאית 3. סוגי אישיות של אנשים הנוטים לאהוב מוזיקה השמה דגש בעיקר על המנגינה והלחן של המוזיקה, וסוגי מוזיקה שנוטים להיות יותר אינטליגנטיים מאחרים, למשל מוזיקה קלאסית 4. סוגי אישיות של אנשים הנוטים לאהוב סוגי מוזיקה בעלת אנרגיה גבוה, שלא בהכרח מתחברים למילים של המוזיקה אלא יותר לצד האנרגטי שלה, למשל כמו מוזיקת פאנק 5. סוגי אישיות של אנשים הנוטים לאהוב סוגי מוזיקה השמים דגש בעיקר על הפן המילולי של המוזיקה, כמו למשל מוזיקת ראפ.
התפתחות השפה אצל ילדים-
אין מטען גנטי שגורם לאדם לדבר בשפה מסוימת, השפה היא יכולת נרכשת. אנו נולדים עם היכולת לייצר 40 קולות והגנטיקה שלנו מאפשרת למוח לקשר בין צלילים לחפצים, לפעולות או לרעיונות. השילוב של יכולות אלה מאפשר את יצירת השפה. לקולות שונים יש משמעות שונה, מה שהופך אותם למילים. בשנים הראשונות של החיים הילדים מקשיבים, מתאמנים ולומדים. הצלילים שנראים לנו חסרי משמעות, שאותם עושים התינוקות, לפני שהם יודעים להגיד את המילים הראשונות שלהם, הם למעשה ההתאמנות של התינוקות בשפה, והם הניסיונות שלהם להגיד את המילים הראשונות שלהם (וקנין-נוסבאום, 2016).
מיומנויות שפה ותקשורת הן קריטיות להתפתחותו התקינה של הילד. תקשורת טובה נותנת לילדת את היכולת לפתח את היכולות החברתיות שלו, ואת היכולת לתקשר עם הסביבה שלו, באופן שלא מוגבל רק לתקשורת באמצעות חמשת החושים של הגוף. יכולת התקשורת של הילד כוללת את השפה שמשמשת לאמצעי הוורבלי של התקשורת, והיא כוללת גם אמצעים לא וורבליים של תקשורת, כגון שפת הגוף. האמצעים הוורבליים והלא וורבליים מתפתחים במקביל אצל הילד, במהלך ההתבגרות שלו (וקנין-נוסבאום, 2016).
ישנם ארבעה מרכיבים עיקריים של השפה, פונולוגיה, הכוללת את הכללים לגבי המבנה והרצף של קולות הדיבור. הסמנטיקה, שמורכבת מאוצר המילים ואיך שמושגים וביטויים באים לידי ביטוי באמצעות מילים. דקדוק, שכרוך בשני חלקים, הראשון, התחביר, שהוא הכללים שבהם מסודרים המילים במשפטים, והשני, המורפולוגיה, שהוא השימוש בסימנים דקדוקיים, ניקוד. פרגמטיקה, שכוללת את הכללים של תקשורת נאותה ויעילה. הפרגמטיקה כוללת שלושה מיומנויות, שימוש בשפה כדי להביע רגשות בצורה מקובלת, ביחס לתרבות ספציפית, שינוי בטון דיבור, ושימוש בשפה באופן נאות, כמו למשל לדעת מתי להפסיק לדבר, ולדבר כאשר מגיע תורך. כל החלקים הללו של השפה, נלמדים כבר בגיל מוקדם מאוד על ידי ילדים (עיד, 2016).
מרגע הלידה, הילדים מובנים מבחינה ביולוגית לפתח את הדיבור והשפה. חמש השנים הראשונות הן הקריטיות ביותר עבור התפתחות השפה, אך ההתפתחות נמשכת לאורך שנות הילדות המוקדמות ועד גיל ההתבגרות. במהלך חמש השנים הראשונות, ההתפתחות של השפה היא חיונית משום שהמוח מפתח תאים עצביים חדשים, כמו גם קשרים נוירונים בין תאים אלה כדי לשרת את הפונקציה של השפה במוח. חוסר הגירוי של אזורי המוח שמשויכים לשפה במהלך הזמן הזה עלול לגרום לילד התקדמות איטית יותר, או שבסופו של דבר הוא יפתח מיומנויות תקשורת לא אופטימליות. פרקטיקות טובות כדי לפתח את השפה של הילד בזמן הזה, הם דיבור מרובה, קריאה ושירה (Hoff, 2009).
בשלבים המוקדמים של התפתחות השפה, המוח מתוכנת לקלוט קולות דיבור ולהתחיל לחקות אותם. בשלב מוקדם, תינוקות אוהבים לעשות קולות ייחודיים משלהם, בשלב מאוחר יותר הם מנסים לחזור על צלילים ומילים שהם נחשפים אליהם בסביבתם. תינוקות בדרך כלל אומרים את המילים הראשונות שלהם בגיל שבין תשעה ל -18 חודשים. המילים הראשונות הנפוצות ביותר בדרך כלל מזוהות עם הסביבה הקרובה שלהם, כמו ההורים של התינוק (Hoff, 2009).
בערך עד הגיל של 18 חודשים, לתינוק יש כבר אוצר מילים של 50 עד 150 מילים. תינוקות בגיל זה מתחילים לחבר כמה מילים יחד כדי ליצור משפטים, מה שמכונה "דיבור טלגרפי". עד גיל שנתיים, הם יכולים בדרך כלל להשתמש במעל 300 מילים ולהבין עד 1,000 מילים. בסביבות גיל שלוש, הילדים מתחילים להשתמש בשפה לכל מיני מטרות שונות. הם לא רק מנסים להשיג את מה שהם רוצים על ידי דיבור, אלא שהם גם מדברים על חוויות העבר ואפילו מתחילים להשתמש בשפה כדי להעמיד פנים. עד גיל 4-5 הם מתחילים להבין ולהשתמש בכללי התחביר של השפה, לחבר מחשבות ולכמת, והשפה שלהם הופכת לדומה יותר לשפתם של מבוגרים (Sohnata Hutauruk, 2015).
בבית הספר היסודי, הילדים ממשיכים להרחיב את השימוש בשפה ובדיבור, והם גם לומדים לקרוא ולכתוב. במהלך ההתקדמות של הילדים בבית הספר היסודי ובתיכון, הם ממשיכים להרחיב את אוצר המילים שלהם, לחדד את מיומנויות הדקדוק שלהם ולכתוב בצורה מורכבת יותר, כמו כן הם ממשיכים לפתח את מיומנויות הבנת הנקרא שלהם (Sohnata Hutauruk, 2015).
לימוד שפה שנייה אצל ילדים-
לימוד השפה בילדות הוא גם דומה וגם שונה מלימוד שפה אצל מבוגרים. לכן חשוב להבין את קווי הדמיון וההבדלים, כדי שהילדים יוכלו ללמוד שפה שנייה בצורה יעילה. מומחים רבים מאמינים כי לימוד שפה שנייה אצל ילדים לפני גיל עשר שנים מאפשר לילדים לדבר בצורה שוטפת, בדומה לאנשים הדוברים את השפה כשפת אם. לכן, ככל שהילדים מתחילים ללמוד את השפה הזרה בגיל מוקדם יותר, כך יש להם סיכוי טוב יותר ללמוד את השפה בצורה יותר טובה וקלה (Fernandes, 2015).
אחד היתרונות העיקריים של לימוד שפה שנייה בגיל צעיר הוא שילדים לומדים שפות מהר יותר וקל יותר. יש להם יותר זמן ללמוד, פחות עכבות, ומוח המותאם ללמידת שפה. ולכן, ללמד את הילד שפה שנייה בגיל צעיר חוסך ממנו את הצורך ללמוד שפה שנייה כמבוגר, ואת הקשיים הכרוכים בכך (Fernandes, 2015).
ברמה הביולוגית, ילדים קטנים הם כמו כלי שנועד לספוג מידע מהעולם. מוחו של ילד נועד לקלוט מידע חדש שלא במודע. הם עושים זאת באופן דומה לאופן שבו המבוגרים לומדים שלא במודע מילים לשיר, מקצבים ומנגינות. מחקרים מצאו כי חלקים של המוח המיועדים ללמידת שפות חדשות צומחים במהירות החל מגיל מאוד צעיר, עד שהילד מגיע לגיל מבוגר יותר (Fernandes, 2015).
עוד אחד מהיתרונות של לימוד שפה שנייה בגיל צעיר הוא שילדים חושבים פשוט יותר מאשר מבוגרים. הם משתמשים בפחות מילים, בונים משפטיים פשוטים יותר, וחושבים בצורה פחות מופשטת. ילדים הלומדים שפה שנייה אינם מוצפים על ידי הצורך לתקשר את מחשבותיהם ורגשותיהם, מה שיכול להעמיס על המוח ולהקשות את תהליך הלמידה. לאחר מכן, כאשר ילדים אלה מתבגרים, הם לומדים להביע את עצמם בצורה טבעית יותר הן בשפתם הראשונה והשנייה. מבוגרים, לעומת זאת, חייבים להתמודד עם המשימה המורכבת של תרגום מבנים של משפטים מורכבים ומחשבות מורכבות כדי שיוכלו לבטא את עצמם בשפה החדשה (אבוטבול-עוז, נובוגרודסקי, סמילין, עבד-אלרזיק, ערמון-לוטם, קריזר, רום, 2017).
הזמן הוא עוד אחד מהיתרונות של לימוד שפה שנייה בגיל צעיר. לילדים יש הרבה יותר זמן פנוי כדי ללמוד את השפה השנייה, בעוד שמבוגרים עסוקים בדרך כלל בחיי היומיום שלהם, כמו עבודה וחיים חברתיים. ילדים יכולים להקדיש הרבה מהזמן הפנוי שלהם ללמידת שפה, אם זה על ידי למידה ישירה ואם זה על ידי למידה עקיפה (אבוטבול-עוז, נובוגרודסקי, סמילין, עבד-אלרזיק, ערמון-לוטם, קריזר, רום, 2017).
בנוסף לכך מחקרים מראים שילדים הלומדים שפה שנייה גדלים להיות מומחים לפתרון בעיות ואנשים יצירתיים יותר. המוח שלהם חווה אימון קבוע מגיל צעיר, כאשר הם מנסים להחליט איזו שפה לדבר ומתי. חוקרים מצאו כי בנוסף לשיפור מיומנויות פתרון בעיות, ילדים דו לשוניים טובים יותר בתכנון, ריכוז, ומשימות מרובות בו זמנית. יתר על כן, ילדים שלמדו שפה שנייה נוטים לקבל ציונים גבוהים יותר במבחני אינטליגנציה שונים (Bernardo, 2002).
קיימות עדויות רבות לכך שבמוח דו לשוני פועלות שתי מערכות השפה גם כאשר המוח משתמש בשפה אחת בלבד, וכאשר המנגנון של שימוש בשפה אחת נמצא בשימוש, הוא מונע את השימוש במנגנון של השפה השנייה במוח. אבל עיכוב זה הוא לא חיסרון אלא יתרון, משום שהוא מאלץ את המוח לפתור דיסוננס פנימי, ומעניק למוח אימון המחזק את שריריו הקוגניטיביים (Kasuya, 2000).
יתר על כן, ההבדל העיקרי בין ילדים דו לשוניים לחד לשוניים, עשוי להיות שלילדים דו לשוניים ישנה יכולת מוגברת לפקח על הסביבה שלהם. ילד דו לשוני צריך להחליף שפות לעתים קרובות, הוא יכול לדבר עם אבא שלו בשפה אחת ועם אמא שלו בשפה אחרת. כישורים אלה דורשים מהילד לעקוב אחר השינויים בסביבה שלו באותו אופן שבו מבוגר עוקב אחר הסביבה שלו בעת נהיגה למשל. מחקרים מצאו כי ילדים דו לשוניים לא רק שביצעו טוב יותר משימות של פתירת בעיות, אלא שהם גם עשו זאת עם פחות פעילות בחלקים של המוח המעורבים בפעילות זו, מה שמעיד על יעילותם במטלות אלה (Jávor, 2016).
קשר בין שמיעת מוזיקה ללימוד שפה שנייה-
היכולת להבין ולהפיק שפה ומוסיקה היא ייחודית לבני אדם. מאחר ששני התחומים חולקים את המורכבות המבנית והשמיעתית, ישנם קווים מקבילים רבים בין מוסיקה לשפה, ולכן ישנו דגש על יישומים אפשריים של מוסיקה למסגרות חינוכיות כגון לימוד שפה שנייה. מספר גדל והולך של מחקרים העלו את האפשרות של יתרונות האפשריים של שמיעת מוסיקה על תחומים שאינם מוסיקליים כגון אינטליגנציה, יכולת ניהול, יצירתיות, עיבוד אריתמטי ויכולות לשוניות (Chobert, Besson, 2013).
קיימות ראיות מדעיות מוצקות לקשר בין שמיעת מוסיקה לבין רמת היכולת של שפה ראשונה, ויכולת של שפה שנייה. ראשית כל, קולות מוסיקליים ודיבור מפולחים ומעובדים באופן דומה על ידי מערכת השמיעה. שנית, גם המרכיבים של השפה וגם של המוסיקה יכולים להיות מורכבים ליחידות גדולות יותר בצורה היררכית מובנית, מה שנותן להם משמעות גדולה יותר, מהיחידה הבסיסית של המילה, או של התו. לכן, שמיעה של מוזיקה מאמנת את מערכת השמיעה הן למוסיקה והן לעיבוד של דיבור, שבתורם מחזקים מנגנונים עצביים וקוגניטיביים שקשורים גם לשמיעה וגם לדיבור (Chobert, Besson, 2013).
לא רק שהשפה והמוזיקה מעובדים במוח באופן דומה, יש להם גם דפוסים מבניים דומים, ואלה יכולים להשפיע על הדרכים שבהן המוסיקה מנוצלת ללמידת שפה שנייה. בעוד שכמה מהדפוסים הללו יכולים להיות מיושמים בדרך כלל הן על מוסיקה והן על שפה, דפוסים אחרים הם ספציפיים מבחינה תרבותית (Jackendoff, 2009).
מחקר נוסף שיכול להצביע על כך שהמוזיקה והשפה מעובדים באופן דומה אצל ילדים, הוא מחקר שמצא שילדים יכולים להגיב בצורה רגשית לדיבר, בדיוק כמו שאנשים מגיבים בצורה רגשית למוסיקה (Morton, Trehub, 2007). המחקר מצא שילדים נוטים להתייחס לתוכן המילולי של הדיבור, ולהגיב אליו בצורה רגשית, בעוד שמבוגרים נוטים יותר להגיב לדרך שבה נאמרים הדברים, ולא בהכרח לתוכן שנאמר (Morton, Trehub, 2001).
החוקר ג'קנדוף היה מהחוקרים שזיהו את קווי הדמיון במבנים כלליים של שפה ושל מוזיקה, שכן הוא השווה את התחביר ואת הלחן של המוסיקה והשפה. ג'קנדוף המשיך לבחון את הנושא, תוך כדי השוואות בין הפונולוגיה, התחביר והסמנטיקה של המוסיקה והשפה. ג'קנדוף שם לב כי הן מוסיקה והן שפה מורכבות מאבני הבניין הפונולוגי, או מקולות קטנים ובודדים. בשפה, צלילים אלה הם פונמות, במוסיקה, צלילים אלה הם תווים. על פי ג'קנדוף, סמנטיקה או משמעותה של השפה, יכולה לקבל הקשר דרך החוויות הרגשיות שיש לאנשים בתגובה למוסיקה (Jackendoff, 2009).
מעבר לכך שהשפה והמוזיקה הן דומות מבחינה מבנית ומבחינת אבני הבניין שלהן, ישנו יתרון נוסף בולט בשמיעה של מוזיקה ולמידת שפה שנייה, והוא למידת אוצר מילים חדש בשפה השנייה. כאשר לומדים שפה שנייה בכל גיל, ישנה חשיבות מכרעת ללמידה של אוצר המילים בשפה חדשה זו. למרות חשיבות זו, ישנה נטייה להתרכז בכללי התחביר וההגייה של השפה בעת הלימוד. המחקרים מראים שאדם הלומד שפה שנייה, בין אם זה באופן ישיר על ידי למידה אקטיבית ובין אם זה באופן פסיבי, כגון צפייה בטלוויזיה, לומד זה צריך להכיר לפחות 5000 מילים מהשפה החדשה, על מנת שיוכל לתקשר באופן בסיסי, וכדי שיוכל לבנות משמעות בעת השימוש בשפה (Khaghaninejad, Fahandejsaadi, 2016).
אחת מהדרכים היעילות ללמוד אוצר מילים חדש בשפה שנייה היא באמצעות מוזיקה. ישנם אפילו שיטות לימודיות הכוללות השמעת מוזיקה בכיתה כדי ללמד את התלמידים. המוזיקה מורידה את רמת הלחץ והחרדה שיכולים להיות מקושרים עם הלמידה, ובכך עוזרת לילד לספוג את אוצר המילים בצורה יותר יעילה. בנוסף לכך שמיעה של מוזיקה יכולה לאחסן את אוצר המילים החדש, בצורה של זיכרון מוזיקלי במוח, זאת אומרת שהילד זוכר את המילים החדשות שאותם הוא למד, ביחד עם המנגינה של השיר והוא לומד לשייך את המנגינה לאוצר המילים החדש. סוג זה של זיכרון, הזיכרון המוזיקלי, נחשב לזיכרון שנקלט יותר בקלות במוחו של הילד, והוא דורש פחות חזרות על אותם המילים כדי שיזכרו במוחו של הילד לטווח הארוך. יתר על כן למידת אוצרת המילים החדש של השפה השנייה על שמיעת מוזיקה עוזרת לכלל השימושים של השפה, קרי קריאה כתיבה, דיבור ושמיעה של השפה (Khaghaninejad, Fahandejsaadi, 2016).
שאלת המחקר: האם מוזיקה מועילה בהתפתחות שפה שנייה אצל ילדים?
איך לבדוק את שאלת המחקר:
המחקר יתבצע בצורה של תצפית רטרואקטיבית, כאשר קבוצות המדגם יחולקו לשתי קבוצות, קבוצת הניסוי וקבוצת הביקורת. לשאלת המחקר יש שני משתנים, המשתנה הבלתי תלוי הוא רמת החשיפה למוסיקה בשפה זרה, והמשתנה התלוי הוא רמת הידע של אותה השפה. אצל שתי קבוצות המחקר יבדקו שני משתנים אלה, כאשר החוקר יבדוק באמצעות ראיון עם הילדים ומשפחותיהם את רמת החשיפה של ילדים אלה למוסיקה בשפה הזרה, והמשתנה התלוי ייבדק על ידי שאלון שאותו ימלאו הילדים, שיבדוק את רמת הידע שלהם בשפה הזרה. המבחן הסטטיסטי שיבוצע הוא מבחן T כדי לבדוק אם ישנם הבדלים משמעותיים בין שתי קבוצות המחקר.
ביבליוגרפיה-
אבוטבול-עוז, ה', נובוגרודסקי, ר', סמילין, ד', עבד-אלרזיק, מ', ערמון-לוטם, ש', קריזר, ו', רום, א' (2017). רב-לשוניות בקרב ילדים בישראל נייר עמדה. האגודה הישראלית של קלינאי תקשורת.
וקנין-נוסבאום, ו' (2016). תשמעו סיפור. מגזין הד הגן, ב': 94-99.
עיד, ס' (2016). יעילות האימון הפונולוגי בקרב תלמידים עם מוגבלות שכלית דוברי שפה עברית וערבית בהקשר של דיגלוסיה. אוניברסיטת חיפה.
פורטוביץ, ע', ליכטנשטיין, א', יוגורוב, ל', ברנד, א' (2010). מנגנוני יסוד המקשרים בין למידת מוזיקה ובין שיפור ביכולות קוגניטיביות וחברתיות. מכון מופ"ת.
Bernardo, A. (2002). Language and Mathematical Problem Solving Among Bilinguals. The Journal of psychology. 136. 283-97. 10.1080/00223980209604156.
Bloom, L. (1998). Language development and emotional expression. Pediatrics. 102. 1272-7.
Chobert, J., & Besson, M. (2013). Musical expertise and second language learning. Brain sciences, 3(2), 923–940. doi:10.3390/brainsci3020923
Fernandes, A. (2015). Language Acquisition and Learning of Children – A Mini Project on Second Language Acquisition. 10.13140/RG.2.1.3289.6720.
Hoff, E. (2009). Language Development at an Early Age: Learning Mechanisms and Outcomes from Birth to Five Years. Language development and literacy: p. 7-11.
Jackendoff, R. (2009). Parallels and nonparallels between language and music. Music Perception VOLUME 26, ISSUE 3, PP. 195–204.
Jávor, R. (2016). Bilingualism, Theory of Mind and Perspective-Taking: The Effect of Early Bilingual Exposure. 5. 143-148. 10.11648/j.pbs.20160506.13.
Kasuya, H. (2000). Bilingual children's language choice in two linguistic contexts. Bunkyo Women's University.
Khaghaninejad, M.S., Fahandejsaadi, R. (2016). Music and Language Learning. Shiraz University.
Masataka, N. (2009). The origins of language and the evolution of music: A comparative perspective. Physics of life reviews. 6. 11-22. 10.1016/j.plrev.2008.08.003.
Morton, B., Trehub, S.E. (2001). Children’s Understanding of Emotion in Speech. Child Development, May/June 2001, Volume 72, Number 3, Pages 834–843.
Morton, B., Trehub, S.E. (2007). Children’s judgements of emotion in song. Society for Education, Music and Psychology Research vol 35(4): 629‒639.
Musliu, A., Berisha, B., Latifi, D., Peci, D. (2017). The Impact of Music in Memory. European Journal of Social Sciences Education and Research. 10. 222. 10.26417/ejser.v10i2.p222-227.
Pober, B. (2010). Williams–Beuren Syndrome. From the Center for Human Genetics, Massachusetts General Hospital, Boston.
Rentfrow, P. J., Goldberg, L. R., & Levitin, D. J. (2011). The structure of musical preferences: a five-factor model. Journal of personality and social psychology, 100(6), 1139–1157. doi:10.1037/a0022406
Sammler, D. (2013). "Neural Bases of Intonation in Speech and Music", Max Planck Institute for Human Cognitive and Brain Sciences, Leipzig, Germany.
Sinha, C. (2004). The Evolution of Language: From Signals to Symbols to System. Evolution of Communication Systems: A Comparative Approach.
Sohnata Hutauruk, B. (2015). Children First Language Acquisition At Age 1-3 Years Old In Balata. Journal Of Humanities And Social Science (IOSR-JHSS) Volume 20, Issue 8, Ver. V (Aug. 2015), PP 51-57.
Ter Bogt, T., Mulder, J., Raaijmakers, Q., Gabhainn, S. (2010). Moved by music: A typology of music listeners. Psychology of Music. 39. 147-163. 10.1177/0305735610370223.
Wallace, W.T. 1994. Memory for music: effect of melody on recall of text. Journal of Experimental Psychology: Learning, Memory & Cognition, 20, 1471-85.