בספרות המחקרית, הספורט הוכר ככלי פופולרי ומתאים לשילוב חברתי בחברה האזרחית כמו גם ברמה הפוליטית. ישנן תוכניות ברמה הלאומית במדינות שונות שנועדו לשלב קבוצות מיעוטים באמצעות הכלי של הספורט, ונראה שהאתגר לשפר את המאמצים חשוב עוד יותר מבעבר. שילוב של מיעוטים אתניים הפך לאחד האתגרים החברתיים-פוליטיים התובעניים ביותר בחברות מערביות. הקשר בין אזרחים מקומיים לזרים משתנה באופן דרמטי בעקבות העיסוק בספורט. יותר ויותר זרים הופכים לפחות זרים בעקבות ההשתתפות בפעילות ספורטיבית (Spaaij, 2012).

ההזדמנויות ופיתוח המיומנויות בתחום הספורט עשויים לפתוח דלת לשילוב חברתי המאפשר גם שילוב כלכלי או שילוב מלא בחברה. בהתבסס על היוזמה של המדינה המודרנית על ידי אסטרטגיית הספורט והאינטגרציה הלאומית, ניתן לפתח את שילוב המיעוטים ולקדם אותם בצורה זו. המאמצים של המדינות המערביות לשילוב באמצעות ספורט, מתמקדים בספורט חברתי או קבוצתי כדרך טובה לשילוב, וזאת על פני ספורט באופן כללי (Hatzigeorgiadis, et al. 2013).

ספורט קבוצתי חברתי מאורגן ומובנה, ופעילות גופנית מתמשכת יכולים לספק יתרונות רבים לצעירים ובני נוער. חוויות חיוביות שספורט ואורח חיים פעיל מביאים ממלאות תפקיד חשוב בחייו של אדם צעיר. אחד המאפיינים הבולטים בספורט קבוצתי הוא תחושת הקהילה שמתגבשת בפעילות זו. תוכניות ספורט חברתיות מספקות מדיום רב עוצמה לאינטראקציה בין אנשים ישנם יתרונות חברתיים של השתתפות בספורט פנים-תרבותי, משום שהתרבות המשותפת תורמת ליצירתם של קשרים חברתיים מהותיים יותר (Kim, & Kim, 2019).

נראה כי הפוטנציאל של הספורט לתרום לתהליך ההשתלבות החברתי והכלכלי הוא גבוה, אך האם ניתן למצוא קשר מבוסס על ההשפעות האמיתיות והקיימות של השתתפות בספורט לתהליך האינטגרציה של מיעוטים בחברה? או לומר זאת בצורה אחרת: איזה סוג של קריטריונים מתאימים לתכנון ולביצוע פרויקטים / תוכניות בתחום "אינטגרציה באמצעות ספורט", כדי לתרום תרומה משמעותית לכל תהליך האינטגרציה בחברה, ולכן שאלת המחקר היא איך תורם הספורט להשתלבות חברתית וכלכלית של מיעוטים בחברה ?

שאלת המחקר:

האם הספורט עוזר לשלב מיעוטים בחברה ?

שיטת המחקר-

מחקר זה יהיה מחקר עיוני, כדי לבדוק את שאלת המחקר יסקרו מחקרים שונים מהארץ ומהעולם, שבדקו את הנושא של שילוב מיעוטים בחברה מבחינה חברתית וכלכלית. המחקרים שיסקרו בנושא זה יהיה עדכניים ככל האפשר, על מנת לתת תמונה עדכנית של הספרות המחקרית בנושא.

2. רקע על הספורט בעת המודרנית

ספורט הוא צורה של תחרויות פיזיות שונות שנערכות למטרות של הנאה ואתגר. הספורט הוא חלק מכל תרבות בעבר ובהווה, אך לכל תרבות יש הגדרה משלה לספורט. ההגדרות השימושיות ביותר הן אלה שמבהירות את הקשר בין ספורט למשחק, משחקים ותחרויות. ספורט כולל את כל סוגי הפעילות הגופנית התחרותית או המשחקים אשר באמצעות השתתפות מזדמנת או מאורגנת, מכוונים להשתמש, לשמור או לשפר את היכולת והמיומנויות הגופניות תוך הנאה למשתתפים, ובמקרים מסוימים, בידור לצופים (שחף, 2018).

יש היסטוריונים שטוענים כי ספורט קבוצתי כפי שאנו מכירים אותו כיום הוא בעיקר המצאה של התרבות המערבית. ראש ממשלת בריטניה ג'ון מייג'ור אמר בשנת 1995, כי התרבות המערבית המציאה את רוב ענפי הספורט הגדולים בעולם, בריטניה מהמאה ה -19 הייתה ערש מהפכת הפנאי, שהייתה משמעותית באותה מידה כמו המהפכות החקלאיות והתעשייתיות (Keech, & Nauright, 2013).

ענפי הספורט הקבוצתי המסורתיים נתפסים כמי שנובעים בעיקר ממדינות מערביות, כאשר הבולטת שבהם היא בריטניה, ולאחר מכן מיוצאים לרחבי האימפריה הבריטית העצומה. הקולוניאליזם האירופי עזר להפיץ משחקים מסוימים ברחבי העולם, כמו קריקט, כדורגל מסוגים שונים, באולינג במספר צורות, ספורט כמו סנוקר, ביליארד, הוקי, רכיבה על סוסים, וטניס, וסוגי ספורט חורף שונים. המשחקים האולימפיים המודרניים שנשלטו על ידי מדינות אירופיות, הבטיחו בדרך כלל גם סטנדרטיזציה לענפי הספורט השונים, כאשר בוצע מיזוג כללים למשחקים דומים ברחבי העולם (Keech, & Nauright, 2013).

השפעת הספורט הבריטי וכלליו האחידים החלו להתפשט ברחבי העולם בסוף המאה ה -19 ובתחילת המאה ה -20, במיוחד ענף הכדורגל. שמותיהן של מספר קבוצות גדולות במקומות שונים בעולם עדיין מעידות על ההשפעות של האימפריה הבריטית על ענף הכדורגל. קריקט הפך לפופולרי בכמה ממדינות האימפריה הבריטית דאז, כמו אוסטרליה, דרום אפריקה, הודו ופקיסטן, ונותר פופולרי במדינות חבר העמים של היום. תחיית המשחקים האולימפיים על ידי הברון פייר דה קוברטין הושפעה מאוד מהאתוס החובבני של בתי הספר הציבוריים האנגלים. הבריטים מילאו תפקיד מרכזי בהגדרת חובבנות, מקצועיות, מערכת הטורנירים ותפיסת המשחק ההוגן. כמה ענפי ספורט התפתחו באנגליה, התפשטו למדינות אחרות ואז איבדו את הפופולריות שלהם באנגליה, בעודם נותרו פופולריים במדינות אחרות, דוגמה לכך היא בנדי שנותר פופולרי בפינלנד, קזחסטן, נורבגיה, רוסיה ושבדיה (Vamplew, 2016).

ללא קשר למקורות ענפי הספורט, המהפכה התעשייתית והייצור ההמוני הביאו לפנאי מוגבר, שאפשר יותר זמן לעסוק בספורט או התבוננות והימורים על ספורט. בנוסף לכך, המהפכה התעשייתית אפשרה פחות אליטיזם ונגישות רבה יותר לספורט מסוגים רבים. עם הופעתם של אמצעי תקשורת ההמונים והתקשורת העולמית, המקצועיות נפוצה בספורט, והיא קידמה את הפופולריות של הספורט ברחבי העולם (Vamplew, 2016).

מעבר לכך, סקירה היסטורית של הספורט מגלה כי תרבויות מודרניות ממשיגות פעילות גופנית באופן שונה מאשר חברות מסורתיות. הספורט המודרני נוטה לחילוניות ולא להיות בהקשר דתי. התמקדות בשוויון, הן בתנאי התחרות והן בהזדמנויות להתחרות, היא אלמנט בסיסי בספורט המודרני. הספורט המודרני משכפל מבנים חברתיים מודרניים גם בדרכים אחרות, ומביא לידי ביטוי את הדפוסים המודרניים של התמחות, בירוקרטיזציה, רציונליזציה וכימות בדרכים הייחודיות לספורט (שחף, 2018).

בהיסטוריה המודרנית, הספורט מוטבע במגמות העיקריות של המודרניות עצמה, התיעוש, העיור והלאומיות. באופן המשמעותי ביותר, הספורט משמש ככלי שימושי לפתרון בעיות חברתיות, שהחליפה את התפיסה המסורתית שלפיה הספורט הוא בידורי בלבד. לרעיון של ספורט ככלי עזר חברתי בהחלט יש שורשים במסורות ישנות יותר, כפי שמעידים תרבויות קדומות, כגון היוונים והרומיים, כאשר שימש ככלי להכנה לאזרחות. עם זאת בתקופה המודרנית רעיון הספורט ככלי שימושי גדל לממדים גדולים יותר (גלילי, 2013).

באירופה המודרנית המוקדמת שירת הספורט את המונרכיות והממלכות השונות, בכך שהיווה סמל סטטוס, ועזר לטפח תמיכה עממית. מלכים שיבחו את שיטות הספורט הוותיקות יותר של האצולה, במטרה להאדיר ולשבח את המעמדות הגבוהים בחברה. כדי לזכות בתמיכה עממית, כאשר המלכים צברו כוח על פני האצולה והכמורה, מלכים אירופיים הפכו את הבילויים העממיים של הספורט לזכויות פוליטיות כדי לזכות בתמיכת ההמונים (כרמי, גלילי, 2015).

במקביל הספורט הפך למרכיב מרכזי בחינוך האליטות האירופיות. התפתחות מערכת החינוך במדינות האירופיות, שעקרון בסיסי שלה היה שנפש בריאה צריכה גם גוף בריא, תמכה בשילוב הספורט כחלק אינטגרלי מהחינוך המודרני. הוגי דעות סברו שחינוך שלם יפתח יכולות פיזיות וגם אינטלקטואליות יחדיו. התפיסה שלפיה הספורט גורם לתועלת מעבר להנאה או בידור השתרשה והתפתחה גם מעבר למסגרת החינוכית, והפכה לרחבה יותר בחברה הכללית. הבסיס של התפיסה היה שהספורט יכול לעזור להפוך את האדם למאושר יותר, ולכן הוא יהיה גם אדם מועיל יותר לחברה, יעבוד וייצר יותר, והתועלת הכללית של החברה תעלה (כרמי, גלילי, 2015).

ספורט ייעודי ששירת מטרות חברתיות ספציפיות התבסס היטב בחברות המערביות בתקופה המודרנית המוקדמת. באותה תקופה, ענפי הספורט של תרבויות שאינן מערביות נעו במהירות לעבר הכחדה. ענפי ספורט מקומיים, כמו טקסי ספורט מסורתיים של תרבויות במרכז ודרום אמריקה נזנחו עם תפוצת החברה המערבית במדינות אלה. הספורט המודרני התפתח כמעט אך ורק בתרבויות המערב. מחקרים מראים שענפי ספורט כולל האתלטיקה העולמית, והמשחקים האולימפיים המודרניים, מעלים כי רובם, למעט יוצאים מן הכלל, התפתחו ממקורות מערביים. תרבות הספורט העולמית שצצה מאז אמצע המאה ה -19 היא תוצר של המערב (גלילי, 2013).

עלייתה של מדינת הלאום המודרנית, שהתחילה באירופה ובצפון אמריקה במאה השמונה עשרה, גרמה לצמיחה מהירה של רעיון הספורט ככלי חברתי שימושי. פוליטיקאים רבים האמינו שהם גילו כוח יסודי להפיכת שלושת העקרונות של המהפכה הצרפתית, חירות, שוויון, אחווה, למציאות חברתית בעזרת הספורט. באמצעות הספורט המודרני הם הכריזו על סיום הסדר הספורטיבי הישן של משטרים קדומים, ועלייתם של בילויים לאומיים חדשים, בצורה של ספורט המוני. הם זיהו, שכאשר להמונים ישנו חופש לבחור את הפנאי שלהם הם נמשכו לפעילויות ספורטיביות. הספורט גם הפך לכלי מבחן ליישום רעיונות מודרניים של שוויון. אנשים מעמדות, אתניות, גזע שונים הותקפו יותר ויותר במגרשי המשחק במאות התשע עשרה והעשרים. האידיאל, אם לא תמיד המציאות, היה העיקרון של שוויון בין כל המעמדות, ושיתוף פעולה במגרשי הספורט (גלילי, 2013; כרמי, גלילי, 2015).

3. התפקידים שממלא הספורט בחברה

בשום זמן אחר בהיסטוריה לא מילא הספורט תפקיד כה דומיננטי בחיי היומיום. הודות לפופולריות של האינטרנט והטלוויזיה, מבוגרים וילדים כאחד צורכים ספורט בקצב חסר תקדים. כשאנחנו לא עוסקים פיזית בספורט, אנחנו משחקים אותו באמצעות משחקי וידאו או צופים בו בטלוויזיה. מעמד הסלבריטאים של ספורטאים מהשורה הראשונה מעיד על החשיבות שאנו מייחסים לאירועי ספורט (גלילי, 2013).

לפעילות ספורטיבית, חובבנית ומקצועית כאחד, יש השפעה כלכלית, פוליטית ותרבותית אדירה על החברה שלנו. צפייה במשחקי ספורט מספקים דרכים לברוח מהלחץ בחיי היומיום שלנו ולהתגבש כקהילה. אירוח אירועי ספורט יכול להגביר את התיירות וההכנסות. ספורט בחברה יכול אפילו להשפיע על הבנתנו את תפקידי המגדר והנושאים החברתיים-כלכליים, והם יכולים לסייע במסגרת הזהות העירונית, הממלכתית והלאומית (דובנוב-רז, וקונסטנטיני, 2010).

ההשפעה העצומה של ספורט על התרבות ניכרת במיוחד בקרב מי שלא נהנה לשחק או לצפות בספורט, לעתים קרובות אנשים אלה עדיין יודעים את השמות של שחקני המפתח, והם עשויים עדיין להתגאות בצורה לאומית בהישגים הספורטיביים של ספורטאים לאומיים. לא משנה המעורבות האישית, הספורט בדרך כלל מספק לכל אחד בחברה צורה כלשהי של סיפור משותף ומטרה משותפת. למעשה, הספורט בחברה הוא כה חיוני עד כי האו"ם הכריז עליו כזכות אדם, ספורט ומשחק הם זכויות אדם שיש לכבדן ולאכוף ברחבי העולם, הספורט הוכר יותר ויותר ושימש ככלי בעלות נמוכה והשפעה רבה במאמצי ההומניטריה, הפיתוח ובניית השלום (לב, 2017).

האו"ם מכיר בכך שספורט יכול גם להשפיע לרעה על החברה עם שחיתות, שערורייה והסתה לאלימות, אך ההשפעה החיובית שלו עולה בהרבה על ההיבטים השליליים שלו, לספורט יש כוח ייחודי למשוך, ולעורר השראה. מעצם טבעו, ספורט עוסק בהשתתפות, הכללה ואזרחות. הוא מייצג ערכים אנושיים כמו כבוד ליריב, קבלת כללים מחייבים, עבודת צוות והגינות, כל אלה הם עקרונות הכלולים גם בהכרה של האו"ם (Hancock, Lyras, & Ha, 2013).

פעילויות גופניות כמו ספורט, בין אם למטרות פנאי, מקצועיות או חינוכיות, אינן קשורות רק לכושר גופני או לניצחון, מעל לכל, הם מהווים אבן יסוד חיונית של חברה משגשגת ובריאה. בדומה למערכת החינוך של המדינה, לתקשורת או לתנועות פוליטיות וחברתיות, אירועי ספורט מקרבים אנשים שונים על ידי חיזוק הקשרים וביסוס אידיאלים המשותפים של הוגנות, הקרבה ותקווה (Kearney, & Hayes, 2018).

יתרה מכך, לספורט ישנו תפקיד חברתי בהתפתחות החברה. ספורט הוא תופעה חברתית חשובה בכל רבדי החברה המודרנית, ומספק השפעה רבה על תחומי המפתח בחיי החברה: הוא משפיע על יחסים לאומיים, חיי העסקים, המעמד החברתי, תרבות, אופנה, ערכים אתיים, ואורח חייהם של אנשים. ספורט כיום הוא גורם חברתי מרכזי, המסוגל להגן מפני הדרדרות לתרבות רעה ולהרגלים רעים. ואכן, לתופעת הספורט יש כוח סוציאליזציה רב עוצמה. פוליטיקאים ראו זה מכבר את הספורט הלאומי כתחביב, המסוגל לאחד את הקהילה עם רעיון לאומי מאוחד, מלא בסוגים שונים של אידיאולוגיה, רצון של אנשים להצליח, ולנצח (לב, 2017).

בארצות הברית, למשל, בשנות ה -60, ספורט, שהפך לתשוקה לאומית, והוכרז כמודל של החברה האמריקאית, ומאז שנות ה -70-80 הספורט בארצות הברית הפך לדת השנייה, וזאת בעיניהם של אמריקאים רבים. לתקשורת היה תפקיד חשוב בקידום הספורט, שעזרה להתגבר על מה שמכונה המחסום הפסיכולוגי בעמדות הציבור לפעילות גופנית (Heggie, 2010).

ספורט כתופעות חברתיות מאופיין בתפקיד תרבותי וכללי ספציפי. אלה כוללים פונקציות כמו פיתוח יכולות גופניות, סיפוק צרכים חברתיים וטבעיים בפעילות מוטורית, ואופטימיזציה של המצב הגופני והבריאות, התפתחות גופנית, שיפור מבנה הגוף, וסיוע במניעה והפחתה של מספר רב של מחלות. ספורט, שהוא אחד האמצעים החשובים ביותר לשיפור בריאות האדם, התפתחותו ושיפורו הגופני, יש לו גם השפעה חיובית משמעותית על העולם הרוחני, על יחסי האדם, רגשותיו, עקרונותיו המוסריים, טעמו האסתטי, והתפתחות הרמונית של האישיות. הספורט חשוב גם בפיתוח מגעים בין אנשים, לא רק בתוך מדינה אחת, אלא גם בינלאומית, הוא ממלא תפקיד משמעותי בהעמקת ההבנה ההדדית בין העמים, מסייע ביצירת אקלים של אמון ושלום. לכן הספורט קשור קשר הדוק לתחומים הנפשיים, המוסריים, האסתטיים, התקשורתיים ואחרים. בהקשר זה הוא מרכיב בלתי נפרד מחיי החברה של האנשים. הכוונה היא לתפקודים התרבותיים הכלליים והתרבותיים הספציפיים, וגם פונקציות חברתיות-תרבותיות (Kim, & Kim, 2019).

בנוסף לכך, ישנה פונקציה תחרותית, המבטאת את האופי החברתי-תרבותי של הספורט. היא כוללת כמה היבטים קריטיים של הספורט, הן הפעילות היצירתית של הספורטאים והן היווצרות איכויות חברתיות הכרחיות, שיתוף תוצאות הספורט ניסיון והישגים עם אנשים אחרים בחברה. למעשה, התופעה החברתית של התחרותיות מאפיינת את הספורט כצורה של פעילות חברתית אינטנסיבית. ספורטאים שונים כמו משחקים ותחרויות ממחישים ומשווים מגוון הישגים ותוצאות ספורטיביות, והספורטאים מהווים דוגמה לחברה כיצד לעבוד בצורה שיטתית ולהשיג שיפור עצמי. במילים אחרות, ללא ידע ותהליכים חברתיים ותרבותיים בחברה המודרנית, אי אפשר פעילות ספןפרטיבית בצורה מקצועית ומתמשכת (Hancock, Lyras, & Ha, 2013).

תפקיד חשוב נוסף שיש לספורט בחברה הוא סוציאליזציה. סוציאליזציה היא תהליך של למידה והתפתחות חברתית. סוציאליזציה מתרחשת כאשר אנו מתקשרים זה עם זה ומכירים את העולם בו אנו חיים, והיא חשובה להתפתחות האישיות. ספורט יכול למלא תפקיד מכריע באינטראקציה חברתית, כמו למשל אינטראקציה אקטיבית עם אחרים, החלפת מידע וקבלת החלטות. למרות שספורט עשוי להפעיל לחץ, חרדה ולחץ חברתי על הספורטאים הצעירים, ספורט בונה ומפתח אופי, ביטחון ובסופו של דבר ערך עצמי, ובמיוחד בתקופות החיים שבהם מתעצבת האישיות כמו גיל ההתבגרות (Hatzigeorgiadis, Morela, Elbe, Kouli, & Sanchez, 2013).

ערכים הניתנים להעברה כמו מנהיגות ותקשורת, יכולים להיות נלמדים בספורט, ומיושמים במקומות אחרים כמו בית הספר ומקום העבודה. באמצעות הספורט ניתן ללמד מיומנויות תקשורת ומנהיגות באמצעות עבודת צוות. עבודת צוות מורכבת ממוטיבציה של אחרים ועבודה משותפת להשגת מטרה משותפת, עבודת הצוות גם מאצילה סמכויות וחובות, נותנת משוב ובונה אמון, וכל אלה נעשים באמצעות תהליך הסוציאליזציה (Kearney, & Hayes, 2018).

4. החברה המודרנית ומעמדות סוציו-אקונומיים

מעמד סוציו-אקונומי הוא מדד כלכלי וסוציולוגי, מעמדו הכלכלי והחברתי של האדם או המשפחה ביחס לאחרים. בניתוח המעמד סוציו-אקונומי של המשפחה נבחנים הכנסות משק הבית, השכלתם ועיסוקם, וכן הכנסה משולבת, ואילו עבור מעמד סוציו-אקונומי של אדם בודקים רק את התכונות האישיות שלו. עם זאת, בדרך כלל משתמשים במעמד זה כדי לתאר הבדל כלכלי בחברה כולה. מעמד סוציו-אקונומי מתחלק בדרך כלל לשלוש רמות, גבוה, אמצעי ונמוך, כדי לתאר את שלושת המקומות בהם משפחה או אדם יכולים להיות. כאשר מציבים משפחה או אדם פרטי באחת מקטגוריות אלה, ניתן להעריך את כל אחד משלושת המשתנים, הכנסה, השכלה ועיסוק (Hiscock, Bauld, Amos, Fidler, & Munafò, 2012).

בנוסף, הוכח כי הכנסה נמוכה והשכלה הם מנבאים חזקים למגוון בעיות בריאות גופניות ונפשיות, כולל נגיפי נשימה, דלקת פרקים, מחלות כליליות וסכיזופרניה. בעיות אלה יכולות להיות בגלל תנאים סביבתיים במקום העבודה, או, במקרים של מוגבלות או מחלות נפש, המחלה היא הגורם למצב החברתי והכלכלי של אותו אדם מלכתחילה. חינוך במשפחות ממעמד סוציו-אקונומי גבוה בדרך כלל מודגש כחשוב הרבה יותר, הן במשק הבית והן בקהילה המקומית. באזורים עניים יותר, בהם מזון, מחסה ובטיחות הם בראש סדר העדיפויות, החינוך יכול להיחשב כעדיפות משנית. אוכלוסיית הנוער נמצאת בסיכון מיוחד לבעיות בריאותיות וחברתיות רבות כגון הריונות לא רצויים, שימוש בסמים והשמנת יתר, מה שעשוי להוביל למעמד סוציו אקונומי נמוך בהמשך החיים (Ogden, Lamb, Carroll, & Flegal, 2010).

אחד הגורמים החשובים המשפיעים על המעמד הסוציו חברתי הוא ההכנסה. הכנסה מתייחסת לשכר או למשאבים הזמינים לאדם ולמשפחתו. ניתן להסתכל על הכנסה בשני מונחים, יחסית ומוחלטת. הכנסה מוחלטת, על פי התיאוריה של הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס, היא מערכת היחסים בה ככל שההכנסה עולה, כך גם הצריכה תעלה, אך לא באותו שיעור. הכנסה יחסית מכתיבה את החיסכון והצריכה של האדם או המשפחה בהתבסס על הכנסות המשפחה ביחס לאחרים. הכנסה היא מדד נפוץ למדידת המעמד הסוציואקונומי מכיוון שקל יחסית לחשב אותה עבור רוב האנשים (Saifi, & Mehmood, 2011).

אי-שוויון בהכנסות נמדד לרוב ברחבי העולם על ידי מקדם ג'יני, כאשר 0 תואם לשוויון מוחלט ו- 1 פירושו אי-שוויון מוחלט. משפחות בעלות הכנסה נמוכה מתמקדות במילוי צרכים מיידיים ואינן צוברות עושר שיכול להיות מועבר לדורות הבאים, ובכך מגדילות את אי השוויון. משפחות עם הכנסה גבוהה ומושקעת יכולות לצבור עושר ולהתמקד במענה לצרכים גבוהים יותר בפירמידת הצרכים של האדם (Saifi, & Mehmood, 2011).

החינוך ממלא גם הוא תפקיד חשוב בקביעת הרמה הסוציואקונומית. היכולת להרוויח יותר הכנסה עולה בצורה משמעותית כאשר ישנה השכלה ברמה גבוה. מחקרים בנושא מעידים כי התארים הגבוהים ביותר, התארים המקצועיים והדוקטורטים, מרוויחים את ההכנסה הגבוה ביותר, ואילו אלה ללא השכלה מרוויחים פחות. רמות גבוהות יותר של השכלה קשורות לתוצאות כלכליות ופסיכולוגיות טובות יותר, כלומר: יותר הכנסה, יותר שליטה ותמיכה חברתית גדולה יותר (Williams, Mohammed, Leavell, & Collins, 2010).

ההשפעה בין ההשכלה למעמד סוציואקונומי היא גם הפוכה, מחקרים מראים שלתלמידים בעלי מעמד סוציואקונומי נמוך יש הישגים לימודיים נמוכים ואיטיים יותר בהשוואה לתלמידים בעלי מעמד סוציואקונומי גבוה יותר. המעמד משפיע גם על תפיסת המורים את התלמידים, כאשר מורים קובעים את דעתם על תלמידים על סמך המעמד סוציואקונומי, הם עושים את הצעד הראשון במניעת הזדמנות שווה לתלמידים להגיע להישגים בלימודים, מחנכים צריכים לעזור להתגבר על מעגל העוני. תלמידים בעלי מעמד סוציואקונומי נמוך והערכה עצמית נמוכה אינם צריכים להיות מופלים על ידי אנשי חינוך. על המורים לראות את התלמידים כשווים ולא כחלק ממעמדות סוציואקונומיים. מורים הרואים תלמידים באופן זה יעזרו לפתח דעות קדומות כלפי תלמידים מקבוצות סוציואקונומיות נמוכות יותר. העלאת רמת ההוראה יכולה לסייע ביצירת שוויון בין המעמדות הסוציואקונומיים השונים בין התלמידים. מורים המתייחסים לתוכן הנלמד לידע מוקדם של התלמידים ומתייחסים אליהם באופן שווה יכולים לשפר את ההישגים (Williams, Mohammed, Leavell, & Collins, 2010).

נקודה חשובה נוספת שגם מתקשרת לנושא עבודה זאת היא שישנו קשר ישיר בין מיעוטים בחברה לבין המעמד הסוציואקונומי. היחסים בין המעמד הסוציואקונומי, גזע ומוצא אתני קשורים זה בזה באופן הדוק. מחקרים הראו כי גזע ומוצא אתני מבחינת ריבוד קובעים לעיתים קרובות את מעמדו החברתי-כלכלי של האדם. יתר על כן, קהילות מופרדות לעיתים קרובות על ידי המעמד הסוציואקונומי, גזע ומוצא אתני. קהילות אלה חולקות בדרך כלל מאפיינים דומים: פיתוח כלכלי נמוך, מצבים בריאותיים ירודים, ורמות נמוכות של השכלה. המעמד הסוציואקונומי נמצא כגורם סיכון להרבה מהבעיות הללו הפוגעות בקהילות. מחקרים מצביעים על כך שקיימים פערים בריאותיים גדולים ומתמשכים המבוססים על מעמד חברתי. פערים בריאותיים אלה משקפים את אי השוויון הכללי הקיים בחברה. חשוב להבין כיצד מצבים חברתיים שונים מצטלבים, מכיוון שגזע ומצב סוציו-אקונומי משפיעים על הבריאות באופן בלעדי כמו גם באופן הדדי (Strandbu, Bakken, & Sletten, 2019).

אחד המאפיינים הבולטים ביותר בעולם העכשווי הוא קנה המידה והמורכבות של ההגירה הבינלאומית והפנימית וגודלם העולה של מיעוטים אתניים ילידים באוכלוסיות הלאומיות של מדינות רבות. ההגירה הבינלאומית ממשיכה להיות בעיקר ממדינות עניות לעשירות, אך בשנים האחרונות דפוסי ההגירה נעשים רב-כיווניים, וזרמי ההגירה נעים בין מדינות מפותחות, בין מדינות מתפתחות והן ממדינות מתפתחות. היקף ההגירה הפנימית במדינות מסוימות גדול אף הוא. למשל, כ -260 מיליון עובדים איכרים עברו לערים בסין, בתהליך העיור הגדול שעברה סין בעשורים האחרונים. גם מספר המיעוטים האתניים הילידים במדינת סין גדל משמעותית עם השנים. מאפיינים אלו ואחרים של שינוי באוכלוסייה מהווים אתגר רציני בפני קובעי המדיניות והאוכלוסייה הכללית במדינות רבות, בכל הנוגע לקביעת ויישום מדיניות של הכללה חברתית עבור מיעוטים אתניים מהגרים וילידים, המבטיחים גישה שווה להזדמנויות חינוכיות ותעסוקתיות, וכן נקיטת אמצעים להקל על הקבלה החברתית של קבוצות המיעוטים האתניים. סוגיות של אינטגרציה אתנית במדינות מפותחות ובמדינות מתפתחות, הולכות יד ביד עם המעמד הסוציואקונומי של קבוצות מיעוט אלה (Heath, & Li, 2017).

אחת הבעיות החשובות של מעמד סוציואקונומי נמוך היא שהוא מוביל לבריאות לקויה של אוכלוסייה זו. מחקרים בתחום כלכלת הבריאות ובריאות הציבור הראו שמצב סוציו-אקונומי נמוך ועוני קשורים לרמות בריאות נמוכות יותר. ניסיונות להסביר את ההבדלים הללו התייחסו לעיתים קרובות לתצפית כי ישנן התנהגויות בריאותיות לקויות של אוכלוסיות עם מעמד סוציואקונומי נמוך. עם זאת, מעט מאוד תשומת לב הוקדשה למושג המגדיר מעמד סוציואקונומי ולמדידה המתאימה לו. מחקר שבדק את הנושא מראה שניתן לזהות קשר בין מעמד סוציואקונומי נמוך בהתאמה לעוני לבין מספר סוגים של התנהגות בריאותית. עם זאת, בהשוואה בין סוגים שונים של מעמד סוציואקונומי ניכר כי אנשים עשויים להיות מושפעים מעוני בדרכים שונות, אשר משפיעות על התנהגותם הבריאותית (Aue, & Roosen, 2010).

5. הספורט ככלי לשינוי חברתי ומחאה

שימוש בספורט לצורך התפתחות ושינוי חברתי היא דרך לא שגרתית להשגת אושר, העצמה ושוויון גדולים יותר בחברה. בהקשר הרחב יותר של הכלכלה והחברה, ספורט הוא כלי לא שגרתי שיכול לעזור להתגבר על הסוגיות הלא קלות של עוני, אי שוויון ותעסוקה בכלכלות מתפתחות. ספורט משפיע על שינוי חברתי בעיקר משתי נקודות מבט: יוזמות ותוכניות שמטרתן להשיג שינוי מבני מערכתי ותהליכי ספורט, והתערבויות מבוססות ספורט שנועדו לספק תוצאות מיקרו או מקרו, כמו הכלה חברתית, הון חברתי, בניית שלום, שינוי קונפליקט, הפחתת פשע, שוויון בין המינים ופיתוח קהילתי, וכן הלאה. חוקרים העוסקים בספורט ככלי לשינוי חברתי לרוב משתפים פעולה עם מוסדות ומתרגלים זאת רבות, ולכן הם בעלי יכולת טובה לתרום תרומות חיוניות לקשר בין תיאוריה לפרקטיקה (בולוטין, 2017).

בספרות המחקרית ישנה תיאוריה מוגבל אך חשוב ביותר בתחום זה, הן מתיאוריה לפרקטיקה והן מנקודות מבט תיאורטיות בלבד. ובכל זאת, ישנן עקרונות מנחים דומים בספורט לשינוי חברתי לתרגול בפרקטיקה ובתיאוריה ונשקלות השפעות ואתגרים הקשורים להתפתחות התיאוריה. זה רלוונטי במיוחד לניהול ספורט שמיישמים את האסטרטגיות התיאורטיות, המנגנונים וההקשרים של תוכניות ושירותי ספורט כדי להשיג תוצאות משמעותיות עבור כל בעלי העניין (לב, 2017).

אחד מהעקרונות בתחום הוא שהספורט והמאבק למען צדק חברתי ופוליטי אינם נכללים זה בזה באופן טבעי. שספורט מטפח או משקף ארבעה ממדים שניתן לקשר למאמצים לשינוי חברתי מתקדם. מימדים אלה הם תודעה חברתית, מריטוקרטיה, אזרחות אחראית ותלות הדדית. אלה אינם המימדים היחידים שעשויים לקשר אתלטיקה לאקטיביזם, וגם לא כיצד ממדים אלה פועלים הן בתחום האתלטי והן בתחום האקטיביסטי. גורמים אלה מהווים את היסודות של קשרי הגומלין בין ספורט לאקטיביזם (Kaufman, & Wolff, 2010).

לפי גישה אחרת הספורט יכול, ואכן צריך, להוות כלי לשינוי חברתי מתקדם. ככל שהדמוקרטיזציה גוברת ברחבי העולם, עלינו לבחון מקרוב את האופן שבו תהליך זה משפיע באופן הדדי על הספורט. הרעיון שספורט הוא זכות אדם בסיסית כבר מבוסס היטב, עם זאת, ניתן להשתמש בספורט גם לקידום השתתפות רבה יותר בדמוקרטיה. יתכן שהרצון להפוך את הספורט לדמוקרטי לחלוטין עשוי לגרום ליכולת לשנות את הקהילות באופן מהותי. אנשים יוכלו ללמוד יוזמה, עשייה קהילתית, ערכים קולקטיביים ולא אינדיבידואליים, הגדרה עצמית וכדומה, שיאפשרו להם לשפר את חייהם ואת קהילותיהם (Kaufman, & Wolff, 2010).

בהקשר זה של שינוי מתקדם ומהותי של הספורט, חוקרים מתייחסים לתיאוריה הסוציולוגית הקלאסית כדי לתמוך בטענה שהספורט יכול להוביל לשינוי פרוגרסיבי זה, ומציינים כי לעתים קרובות נאמר כי ספורט מטפח רבים מאותם ערכים סוציולוגיים: משמעת עצמית, חריצות, ציות לסמכות וקולקטיביות. לא רק שההקשר הסוציולוגי של הספורט יכול להפחית את הנטיות האנונימיות שאפשר לחוש בחברה גדולה ומודרנית, אלא גם עיסוקים ספורטיביים עשויים לסייע בטיפוח אוריינטציה אינטגרטיבית על ידי עזרה לגישור ההבדלים במגדר, גזע, מעמד, דת וכדומה. ואכן, קבוצות ספורט רבות משקפות את תפיסת הסולידריות האורגנית, במידה שהם מאופיינים בשיתוף פעולה, לכידות, הדדיות וכבוד. כאשר ערכים כאלה מקודמים במבנה הקבוצתי של הספורט, נראה הגיוני להשתמש בכיוון זה כנקודת מוצא להרחבת ערכים אלה כלפי חוץ אל העולם החברתי שמעבר לפעילות הספורטיבית (Kaufman, & Wolff, 2010; Aue, & Roosen, 2010).

יחד עם זאת, הספורט המקצועי תעשייתי זקוק להתערבות, לפרדיגמה חלופית כדי להחליף את המנטליות של לנצח בכל מחיר. ישנו צורך ביישום של מודל להתפתחות אנושית, כדי להחליף את הגישה ההישגית הדומיננטית בספורט המקצועי, וזאת על מנת לאפשר את השינוי הפרוגרסיבי דרך הספורט. במודל זה, צדק, אזרחות ושוויון יהיו התמות הכלליות והדומיננטיות. באחריותם של סוציולוגים בתחום הספורט לקחת את ההובלה בפרשנות מחודשת כזו של עולם הספורט. על מנת למלא את התפקיד הכפול כמורים וחוקרים, חייבים סוציולוגים בספורט לפעול לעיצוב חזון דמוקרטי יותר זה של הספורט. סוציולוגים יכולים וצריכים לעבוד לקראת חזון אנושי זה של ספורט וחברה (לב, וגלילי, 2018).

מעבר לכך שהספורט יכול לשמש כאמצעי לשינוי חברתי, הספורט יכול לשמש גם ככלי למחאה. ישנה מסורת של ספורטאים שמשתמשים במגרשי הספורט כפלטפורמה להביע מחאה ולתמוך בשינויים חברתיים או פוליטיים. אקטיביזם זה יכול להתייחס למחאות שיטתיות במסגרת הספורט עצמו או לצורך הרחב לצדק פוליטי וחברתי. ספורט תמיד היווה זירה משמעותית של הוגנות וצדק ושל קידום למיעוטים ולכל האנשים חסרי הכוח בחברה. הסירוב המוחלט להשתתף במשחק יכול להיות אמצעי רב עוצמה להפגנה בספורט. ספורט ופוליטיקה שזורים זה בזה, כמעט מטבעם, כך לדוגמה בזירה הספורטיבית ישנם ויכוחים סביב לאומיות ושימוש בדגלים והמנונים בטקסים החוגגים את מדינת הלאום בזירות אתלטיות. כל אלה מתייחסים לאופן שבו ניתן להשתמש בספורט לרתום מטרה לאומית ומספק לאזרחים דרך להביע את זהותם המשותפת במדינה (Flintoff, 2015).

במחקר שבדק את הנושא של מחאה בספורט, נמצא שהמחאה הולכת יד ביד עם מעורבות הפוליטיקה בספורט. לפי המחקר, פעילות ספורטיבית היא התנהגות לא נורמטיבית, וקיימת מסורת ארוכה, אם כי קטנה, של אנשים המשתמשים במגרש המשחק כדי לדון בצדק פוליטי וחברתי. המחקר בוחן אנשים כאלה אשר, בעודם בתפקידם כספורטאים, עוסקים באקטיביזם חברתי או פוליטי כדי לעודד שינוי חברתי מתקדם. בעזרת נתונים מ -21 ראיונות עומק שנערכו עם ספורטאים שהיו מעורבים באקטיביזם במגוון נושאים, המחקר מזהה ארבעה ממדים של ספורט שיש להם השלכות חזקות על אוריינטציה פוליטית מתקדמת ופעילה. ממדים אלה הם תודעה חברתית, מריטוקרטיה, אזרחות אחראית ותלות הדדית. מסקנת המחקר היא כי ספורט יכול וצריך להוות כלי לשינוי חברתי מתקדם (Kaufman, & Wolff, 2010).

6. הספורט ככלי מסייע לשילוב חברתי

הכללה חברתית היא תהליך שיפור התנאים שבהם אנשים וקבוצות לוקחים חלק בחברה, שיפור היכולת, ההזדמנות והכבוד של המקופחים על בסיס זהותם. איך ספורט יכול לתרום לשילוב חברתי? האלמנט הבסיסי ביותר בספורט הוא אנשים שמתכנסים יחד כדי לשחק. ספורט מפרק מחסומים ובונה גשרים במקום בו קיימים בדרך כלל גבולות. ניתן להבין ספורט כשפה אוניברסלית על פני תרבויות, שפות ודתות שונות. ספורט יכול ליצור תחושה של הכללה בחברה, לא משנה באיזה גיל, נטייה מינית, ביטוי מגדרי, בין אם האנשים בעלי יכולת או מוגבלות, דת, מוצא אתני או מעמד סוציו-אקונומי שונה משאר החברה (Flintoff, 2015).

נשאלת השאלה כיצד מדיניות של מקבלי ההחלטות יכולה להאיץ שילוב חברתי באמצעות ספורט? דרך ראשונה היא באמצעות שילוב הספורט לאוכלוסיות מהגרות. ארגוני ספורט וממשלות יכולים להגדיל את תוכניות הספורט שלהם המיועדות לאוכלוסיות מהגרים שיעזרו להם לאינטגרציה מוגברת בחברה. ספורט יכול לספק הזדמנות ענקית לחברים חדשים וקשרים בקבוצה, ולעזור לחדשים לבסס שורשים בביתם החדש. האחראים על קליטת מהגרים חדשים אינן מודעים לעיתים קרובות ליתרונות שיש לספורט ופעילות גופנית בסיוע שילובם של אנשים חדשים בחברה חדשה. דרך נוספת היא תכניות ספורט כמסגרת חברתית לנוער. שימוש במדיניות זו תשמור על בני נוער בתוכניות מובנות המספקות מרחבים לביטוי בדרכים בטוחות ולמידת כישורי חיים חשובים. מדיניות כזו תסייע להכלה חברתית לאנשים בקהילות מוחלשות, ולעזור לקבוצות שוליות בערים ובאזורים אורבניים (Dagkas, 2016).

דרך נוספת לאינטגרציה חברתית היא שספורטאים בעלי יכולות שונות צריכים להתאמן יחד במידת האפשר. הספורט המסורתי בדרך כלל כולל פעילות של עיסוק בפעילות ספורטיבית של אנשים בעלי יכולות ספורטיביות דומות, ודבר זה יכול להגביל את הגיוון של האנשים שיוצרים קשרים במהלך הפעילות הספורטיבית, ולכן כאשר מיישמים מדיניות של פעילות ספורטיבית של אנשים בעלי יכולות שונות, מגדילים את הסיכוי שאנשים מרקע שונה יתחברו אחד לשני. בנוסף לכך, הספורט יכול להוות הגנה מפני אפליה, ובכך לתרום להיטמעות בחברה. ספורטאים, מאמנים ומתנדבים צריכים להיות מסוגלים להשתתף בספורט ללא חשש מהרקע השונה שלהם, מדיניות זו תעזור להטמעה יותר רחבה בספורט ובחברה בעקבות כך (Hatzigeorgiadis, Morela, Elbe, Kouli, & Sanchez, 2013).

יחד עם זאת ישנם אתגרים העומדים בפני הכללה באמצעות הספורט. כמובן, ישנם אתגרים שונים ומגוונים לשילוב באמצעות הספורט. האתגר הראשון הוא תמיד המשאבים. בין אם זה יכולות כלכליות של האנשים עצמם להרשות לעצמם השתתפות בספורט, או כסף ליישם תוכניות ספורט ושילוב בחברה. בעיה של משאבים יכולה להיות גם מובנית וארוכת טווח, כמו למשל בעיות תשתית של מתקני ספורט שיכולים להגביל את התועלת הכללית של כל החברה להשתתף בפעילויות ספורטיביות, והתאם לכך גם להפחית את היכולות של הספורט להוות כלי לאינטגרציה חברתית. בנוסף לכך, מאמנים ומנהלי ספורט רבים הם מתנדבים, מה שאומר שלעתים קרובות אין להם זמן או אמצעים כלכליים להתחייב להכשרת מאמנים או לחקור כיצד ליצור סביבה כוללת יותר. אתגר נוסף שעומד בפני יכול השילוב של הספורט הוא שבמדינות רבות התרבות הספורטיבית נוטה להיות גברית יותר, וזאת בתחומי ספורט רבים, גבר זה יכול לגרום לקשיי השתלבות של נשים בספורט, ולמנוע היטמעות מגדרית בספורט (Heath, & Li, 2017).

אחת הסיבות העיקריות לכך שהספורט יכול לעזור בשילוב חברתי היא שהספורט עוזר להגביר את תחושת השייכות של המשתתפים. אף על פי שמדובר בהבנה נפוצה בקרב קובעי המדיניות כי ספורט יוצר תחושות של שייכות לקהילה, ישנם מעט מחקרים המאששים הנחה זו. המחקרים המעטים בנושא מעידים כי קיימות צורות שונות של שייכות המופקות באמצעות ספורט. הניתוח מפריד בין קהילות ספורט מסורתיות המייצרות תמיכה חברתית לבין קהילות ספורט מוחצנות יותר שתורמות לאישור זהות ובניית דימוי עצמי. יתר על כן, נראה שהספורט מגביר את תחושת השייכות במיוחד אצל אוכלוסיות מהגרים, והספורט יכול להוות מעין מקום מפלט (Holland, 2012).

דרך נוספת שבה הספורט עוזר לשילוב חברתי היא באמצעות אקולטורציה. אקולטורציה היא תהליך של שינוי חברתי, פסיכולוגי ותרבותי הנובע מאיזון בין שתי תרבויות תוך התאמה לתרבות החברה הרווחת. אקולטורציה היא תהליך שבו אדם מאמץ, רוכש ומתאים את עצמו לסביבה תרבותית חדשה. אנשים של תרבות שונה מנסים לשלב את עצמם בתרבות החדשה הנפוצה יותר על ידי השתתפות בהיבטים של התרבות השכיחה יותר, כגון את המסורות שלהם, אך עדיין מחזיקים בערכי התרבות והמסורות המקוריים שלהם. את ההשפעות של האקולטורציה ניתן לראות ברמות מרובות הן אצל חסידי התרבות הרווחת והן אצל מי שמתבוללים בתרבות (Schinke, McGannon, Battochio, & Wells, 2013).

ברמה הקבוצתית, האקולטורציה מביאה לעיתים קרובות לשינויים בתרבות, בפרקטיקות הדתיות, בבריאות ובמוסדות חברתיים אחרים. ישנן השלכות משמעותיות גם על האוכל, הלבוש והשפה של המתוודעים לתרבות העל. ברמה האישית, תהליך האקולטורציה מתייחס לתהליך החיברות שבאמצעותו אנשים ילידי חוץ ממזגים את הערכים, המנהגים, הנורמות, העמדות התרבותיות וההתנהגויות של תרבות הכלל. תהליך זה נקשר לשינויים בהתנהגות היומיומית, כמו גם לשינויים רבים ברווחה הפסיכולוגית והפיזית. מכיוון שמשמשים בתמורה לתיאור התהליך של למידה בתרבות ראשונה, ניתן לחשוב על אקולטורציה כעל למידה של תרבות שנייה (Lee, & Funk, 2011).

מחקרים בנושא אקולטורציה מראים שישנו קשר מובהק בין הפעילות הספורטיבית לתהליך האקולטורציה, ושהספורט יכול להוות כלי טוב לאקולטורציה. מחקר אחד שבדק את הנושא, על תפקיד הספורט כסוכן אינטגרטיבי חברתי למהגרים סיפק תוצאות חד משמעיות. מטרת המחקר הייתה לחקור את הקשר בין זהות אתנית-תרבותית לבין גורמים סביבתיים ספורטיביים. נחקרו ספורטאים צעירים מהגרים משני הקשרים חברתיים וספורטיביים שונים: מהגרים ממדינות מזרח אירופה החיים ביוון ומאמריקה הלטינית החיים בספרד. המשתתפים השלימו מדדי זהות אתנית ותרבותית, אקלים מוטיבציה מכוון משימות והתנהגות אימון תומכת באוטונומיה. ניתוח השונות העלה כי תושבי מזרח אירופה ביוון קיבלו ציונים גבוהים יותר בשוליים ובהטמעה, ונמוכים יותר בהעדר אינטראקציה בהשוואה לתושבי ספרד הלטינית בספרד. בנוסף, עבור הקבוצה לשעבר, אקלים מוטיבציוני לשלוט ואימון תומך באוטונומיה ניבאו זהות אינטגרטיבית, ואילו עבור הקבוצה האחרונה, סביבת המוטיבציה לא ניבאה דפוסי אקולטורציה. התוצאות מצביעות על כך שספורט עשוי לשרת מטרות אקולטורציה שונות, ובכך להסביר במידה מסוימת את היעדר תוצאות עקביות בכל הנוגע לתפקיד האינטגרטיבי של הספורט. המחקר נותן תמיכה ראשונית לחשיבותה של הסביבה המוטיבציה הספורטיבית להקלת האינטגרציה (Elbe, Hatzigeorgiadis, Morela, Ries, Kouli, & Sanchez, 2018).

7. האם הספורט בישראל הוא כלי לאינטגרציה

מאז הקמת מדינת ישראל, הספורט מילא תפקיד חשוב יותר ויותר בהתפתחות המדינה הן באופן מקומי והן בבמה הבינלאומית. למרות אוכלוסייתה המצומצמת, ספורטאי ישראל משפיעים באופן מהותי על תרבותה הספורטיבית ותרבותה הכללית של המדינה. קבוצות ספורט ישראליות מצאו הצלחה גם בחו"ל, והן משפיעות על תדמיתה הבינלאומית של ישראל בעיני העולם. מחוץ לזירה המקצועית ספורט תמיד היווה בילוי משמעותי עבור מאות אלפי ישראלים. עם קילומטרים רבים של קו חוף בגבול המערבי של המדינה, אין זה מפתיע סוגי ספורט שנחשבים לנישה קטנה משגשגים בישראל. חודשי מזג האוויר החמים הרבים מעודדים את הישראלים ליהנות מספורט בחוץ, ויחס תחרותי מבטיח לצעירים להיות מעורבים בעשרות פעילויות ספורטיביות מגיל צעיר (בולוטין, 2017).

גורם חשוב בהצלחתו ובפיתוחו של הספורט הישראלי הוא מכון וינגייט לחינוך גופני, מרכז הספורט הלאומי השוכן בשטחו הסמוך לעיר נתניה במרכז ישראל. המכון כולל בית ספר מובחר לסטודנטים צעירים מחוננים בספורט, כמו גם המחלקה לרפואת ספורט, המובילה בעולם בתחום. המועצה למצוינות ספורטיבית, קובעת אילו ספורטאים מוכשרים יקבלו מלגות להתאמן במשרה מלאה, מבוססת גם היא בווינגייט. מספר רב של ספורטאים וספורטאיות ישראלים שהמשיכו למצוא הצלחה החלו את דרכם בווינגייט. רשות הספורט של משרד המדע, התרבות והספורט נותנת חסות להכשרת מדריכים ומאמנים בווינגייט ומפקחת על כל הפעילות הספורטיבית בישראל, מרכזת את פעילויות התאחדות הספורט והארגונים השונים ומסייעת בפיתוח תוכניות ספורטיביות (דובנוב-רז, וקונסטנטיני, 2010).

הספורט בישראל הוא כמובן לא רק למחוננים ומצטיינים. תרבות ספורטיבית התפתחה משנותיה הראשונות של המדינה, כאשר צעירים עודדו להיות מעורבים בספורט מגיל צעיר כדי לקדם גם כושר וגם תחרותיות בריאה. בכל שבוע מאות אלפי צעירים ישראלים מתחרים ומשחקים בספורט החל מכדורגל וכדורסל ועד קיאקים, שייט וטיפוס על סלעים. מספר ארגוני ספורט גדולים מנהלים רשת של מועדונים ברחבי הארץ וכן קשורים לקבוצות הספורט הגדולות. בתי ספר ומרכזים קהילתיים מנהלים גם ליגות ותחרויות מקומיות עם גמר הכדורסל והכדורגל לבתי הספר המשודרים בטלוויזיה הלאומית (כרמי, גלילי, 2015).

ישראל היא מדינה ספורטיבית, בכל סוף שבוע ישנם קבוצות של אנשים המשחקים כדורסל במגרשים חיצוניים בפארקים ברחבי הארץ, רצים ברחובות ומשחקים כדורגל בפארקים. החופים מספקים הזדמנות נהדרת לספורט, בישראל ישנו ענף ספורט צלילה מפותח, הנמשך על ידי החיים הימיים הייחודיים של הים. גלישת רוח וסקי מים פופולריים גם כן. הרחק מהחופים, ריצה למרחקים ארוכים נמצאת גם כן ברשימת הספורט הפופולרי, כאשר אלפים משתתפים במרתון השנתי סביב אגם הכינרת בצפון, מתחילים ומסתיימים בטבריה, ואירועי טריאתלון. רכיבה על אופניים פופולרית מאוד וגם מסלול הגולף בקיסריה. בחורף החרמון בצפון הפך לאטרקציה לגולשים המקומיים. ענפי ספורט פופולריים אחרים כוללים טניס שולחן, אגרוף, היאבקות, הרמת משקולות, ג'ודו, קראטה וצורת הגנה עצמית בשם קרב מגע, שפותחה על ידי צה"ל. ספורט קבוצתי פופולרי כולל כדורעף וכדוריד, שלשניהם יש ליגות מקצועיות משלהם (לידור, 2019).

ענפי ספורט מפותחים אלה מהווים סביבה נוחה לשילובם של המיעוטים בישראל בפעילויות הספורטיביות, ולא רק לאוכלוסייה הכללית. מחקר אחד בדק את השפעת הספורט על שילובם של מיעוטים בחברה הישראלית, לפי המחקר נוכחותם של מיעוטים ומהגרים במסגרות הספורט הלאומיות במיוחד בכדורגל מתועדת היטב במקומות רבים ברחבי העולם. הנוכחות הגוברת של מיעוטים אתניים ערבים בנבחרת ישראל בכדורגל משקפת מגמה זו, והיא מראה כיצד הספורט בחברה הישראלית מהווה שער לשילובם של מיעוטים בחברה הישראלית, אך יחד עם זאת, הוא גם חושף את המתחים הייחודיים והמורכבים בין קבוצות זהות מגוונות בחברה הישראלית. המחקר בחן את עמדות אוהדי הכדורגל היהודים ישראלים לגבי נוכחותם המשמעותית של שחקנים ערבים מוסלמים בנבחרת הכדורגל הלאומית. בהתבסס על ניתוח הערות אוהדים שפורסמו ברשתות החברתיות, הקשורות לקמפיינים בינלאומיים שבהן השתתפה נבחרת ישראל, לשנים 2018–2019, המחקר חושף עמדות הגמוניות יהודיות כלפי כדורגלנים ערבים, כמו גם את האוטונומיה היחסית של הכדורגלנים הערבים. התפעלות ואמפתיה כלפי חברי המיעוט באים לידי ביטוי לאחר ניצחונות, אך בהיעדר תנאים מוגדרים אלה לאמפתיה, כמו במקרים של תבוסות קבוצתיות או גילויים של גאווה במיעוטים, אוהדי הכדורגל היהודים עברו מיד לתגובות בוטות ותגובות גנאי, שהתמקדו בנאמנות השחקנים הערבים והביעו עליונות פטרונית על השחקנים הערבים (Tamir, 2020).

מחקר נוסף בדק את השתלבותם של המיעוט הערבי בישראל בכדורגל הישראלי. לפי המחקר, בשני העשורים האחרונים הפך הכדורגל למוסד מרכזי בתרבות הפופולרית של אזרחי ישראל הערבים-פלסטינים. מרכזיותו של הכדורגל העניקה לסוכני זהות שונים הזדמנויות להטיל משמעויות שונות על הספורט, בהתאם להגדרות הסוכנים לזהות קולקטיביות ישראלית. המחקר בחן את הנושא באמצעות תצפית אתנוגרפית באיצטדיוני הכדורגל ובסיקור של תקשורת הספורט הערבית והעברית כדי להמחיש ולנתח את הקרב הזה על המשמעות והזהות הנתפסת באמצעות השתתפות במשחקי הכדורגל. תקשורת הספורט העברית, עיתונות הספורט הערבית והקהל הערבי הם שלושה סוכנים שונים המייחסים משמעויות שונות לנוכחותם הבולטת של שחקנים ערבים בליגות הכדורגל בישראל. המחקר טוען כי האינטרסים החופפים של תקשורת הספורט העברית מחד ושל אוהדי הכדורגל הערבים, השחקנים והביורוקרטים מאידך מובילים לבניית תחום הכדורגל כמובלעת אינטגרטיבית בתחום הציבורי הכללי בישראל, וכלי מאוד משמעותי בעבור ערבי ישראל להתקבל בתרבות הכללית הישראלית. המחקר שוקל את הרלוונטיות של תיאוריית ההגמוניה של גרמשי כדי להסביר את ייצור המשמעות האינטגרטיבית של הכדורגל, והוא מציע לשלב הסבר זה בתיאוריות אחרונות אחרות בנוגע למתחים בין מיעוט לקבוצת הרוב (Sorek, 2003).

8. סיכום ודיון

מטרתה של עבודה מחקרית זו הייתה לבדוק את ההשפעה של הספורט על יכולתם של מיעוטים להשתלב בחברה הכללית, וזאת בדגש על הספורט והחברה בישראל. ישנן עדויות בספרות המחקר על כך שלספורט ישנן השפעות חיוביות רבות, הן מבחינה גופנית והן מבחינה פסיכולוגית וחברתית. אחד מיתרונותיו החברתיים של הספורט, ובמיוחד של ענפי ספורט שמבוצעים באופן קבוצתי, הוא גיבוש וחיזוק הקשרים החברתיים של המשתתפים במשחק, בין אם זה בספורט חובבני או בספורט מקצועני. יכולת זו לחזק קשרים חברתיים של המשתתפים יכולה להיות מועילה מאוד למשתתפים שסובלי מבעיות חברתיות, כמו למשל אוכלוסיות מיעוט או אוכלוסיות בעלות מעמד סוציואקונומי נמוך, והוא יכול לעזור לאנשים אלה להשתלב בחרה בצורה טובה יותר, הספורט יכול בעצם להיות כלי להשתלבות מלאה בחברה לאוכלוסיות מוחלשות אלה.

במחקר ראינו שפעילות ספורטיבית חברתית הי אלא דבר חדש והיא קיימת עוד משחר ההיסטוריה, הספורט המקצועני קיים עוד מימיהם של היוונים שערכו את האולימפיאדות הראשונות. יחד עם זאת הספורט המקצועני קיבל תנופה גדולה בעת המודרנית בעקבות התפתחותה של המהפכה התעשייתית, שגרמה לשיפור כלכלי וחברתי גדול ביחס לעבר, והדבר השפיע גם על הספורט המקצועי ופיתח אותו מאוד. ענפי הספורט הקבוצתיים המודרניים הושפעו רבות ממדינות מערביות כמו בריטניה וארה"ב, והן עזרו להפיץ ענפי ספורט אלה למדינות רבות בעולם.

עוד ראינו בסקירה שלספורט בעת המודרנית ישנו תפקיד חשוב בחברה. שלא בדומה לשום זמן אחר בהיסטוריה, הספורט ממלא את חיים היומיום בחברה המודרנית, אם זה באמצעי התקשורת ההמוניים ואם זה בהתעסקות בספורט בצורה מקצוענית ובצורה של עיסוק חובבני למטרות הנאה. בשום שלב בהיסטוריה לא היה לאנשים זמן פנוי לעסוק בספורט כמו שיש להם כיום. כתוצאה מכך לספורט ישנן השפעות פוליטיות חברתיות תרבותיות וכלכליות, והוא תורם רבות בתחומים אלה.

עוד מסקנה חשובה שאליה הגענו היא שהספורט יכול להשפיע בצורה שונה על מעמדות סוציואקונומיים שונים בחברה. בכל חברה ישנם מעמדות סוציואקונומיים שונים, כאשר חלק מהאנשים נמצאים במעמד גבוה וחלק במעמד נמוך. המעמד הסוציואקונומי הוא מעמדו של האדם או המשפחה בהתבסס על רמת עושרו, רמת הכנסתו, רמת העושר, או רמת ההשכלה של האדם. הספרות המחקרית מראה שבדרך כלל ישנה קורלציה חיובית בין המעמד הסוציואקונומי לבין בעיות שונות אצל האדם, כמו בעיות בריאות, בעיות חברתיות ובעיות כלכליות, ומדובר במעגל, כלומר המעמד הסוציואקונומי משפיע על גורמים אלה, וגורמים אלה מובילים להשתייכותו של האדם למעמד סוציואקונומי מסוים.

בעבודה ראינו שהספורט יכול להוות כלי חשוב לשינוי חברתי ולמחאה. שימוש בספורט על מנת להשיג שינוי חברתי היא לא הדרך הקונבנציונלית והמקובלת, אך יחד עם זאת זוהי דרך לגיטימית ולעתים אפקטיבית מאוד. אנשים או קבוצות שונות בחברה יכולים להשתמש בספורט על מנת להביע את מחאתם, ובכך להשפיע על תחומים שונים, כמו למשל התחום הפוליטי או החרתי או הכלכלי, וזאת במטרה לשפר את מעמדם או את המעמד של הקבוצה שאליה הם שייכים.

המקנה החשובה ביותר שאליה הגענו במחקר היא שהספורט יכול להיות כלי מאוד יעיל להשתלבותם בחברה של מיעוטים ואנשים מהמעמדות הסוציואקונומיים הנמוכים בחברה. הספורט, בגלל שיש לו יתרונות רבים, כמו למשל יתרונות כלכליים וחברתיים של הספורט המקצועני, יכול להוות דלת בפני קבוצות מיעוט להצלחה בחברה, יכול להיות שקבוצות מיעוט אלה מתקשות להצליח בחברה בתחומים אחרים, כמו למשל בתחום הכלכלי החברתי או הפוליטי, והספורט יכול להיות דרך טובה עבורם להצליח בתחומים אלה, משום שהספורט משפיע על אחד מהתחומים האלה.

מקבלי ההחלטות במוסדות המדינה השונים בישראל מודעים לעובדה שלספורט ישנו כוח לגרום לשילובם הראוי של קבוצות המיעוט בחברה הישראלית, ולכן הם תומכים בתכניות של שילוב של קבוצות מיעוט אלה באמצעות פעילויות ספורטיביות, מתוך תקווה שתכניות אלה יעזרו לשילובם. במחקר ראינו שני מחקרים חשובים שבדקו את היכולת של הספורט לעזור להשתלבותם של ערבים ישראלים בחברה הישראלית, תוך התמקדות על ענף הספורט של הכדורגל. שני המחקרים מעידים על כך שענף הכדורגל מהווה מקום טוב לצעירים ערבים רבים להשתלב בחברה הישראלית ולהצליח, מבחינה חברתית וכלכלית, ועל כן יש לתמוך בתכניות שמעודדות השתלבות של ערבים ישראלים בכדורגל הישראלי.

ולכן, המסקנה העיקרית של המחקר היא שהספורט יכול בהחלט לעזור לקבוצות מיעוט להשתלב בחברה בצורה טובה, והוא יכול לעזור להם להצליח מבחינה חברתית תרבותית וכלכלית, וזאת בהשוואה לתחומים אחרים כמו פוליטיקה וכלכלה, שעלולים להיות יותר קשים להשתלבות של קבוצות מיעוט אלה.

9.רשימת מקורות-

בולוטין, ר' (2017). ספורטאים שהם מודל לחיקוי הלוחם, 264 (תשע"ז, יוני-יולי 2017), עמ' 32.

גלילי, י' (2013). הקדמה: חזרה לעתיד – ספורט מודרני והיסטוריה זמנים: רבעון להיסטוריה, , 121: 34-35, 2013.

דובנוב-רז, ג', וקונסטנטיני, נ' (2010). לכוון או לגוון: כיצד יוצרים ספורטאי מקצועי מגיל צעיר כתב העת הישראלי לרפואת ילדים, , 71: 35-36, 2010.

כרמי, א', גלילי, י' (2015). תולדות ה"אלופים" בימי הביניים ובעת החדשה בתנועה: כתב-עת למדעי החינוך הגופני והספורט, י"א, 1 (תשע"ו, 2015), עמ' 67-91.

לב, א' (2017). "סוסים מתים" או "אריות"? הבניות חברתיות של גוף וגיל בקרב שחקני כדורסל מקצוענים בישראל לקראת פרישה רוח הספורט, 3 (תשע"ז, 2017), עמ' 19-37.

לב, א', וגלילי, י' (2018). "כמטבע שעובר לסוחר": שלהי קריירה והליך הפרישה בקרב שחקני כדורסל מקצוענים בישראל בתנועה: כתב-עת למדעי החינוך הגופני והספורט, י"א, 4 (תשע"ז, 2018), עמ' 441-464.

לידור, ר' (2019). כישרון בספורט – חשיבה מחדש? לקסי קיי, 11 (סיון תשע"ט, יוני 2019), עמ' 17-18.

צור, א', ובולוטין, ר' (2012). עולים כסף, אך שווים זהב : [ראיון]. הלוחם, , 235: 38-40, 2012.

שחף, מ' (2018). "גישות ביהדות לפעילות גופנית ולספורט : הבדלים על רקע פילוח דתי". רוח הספורט : כתב עת 4, עמ' 15-28.

תשובה, א' (2018). הדגמה חינוכית וספורטיבית יוצאת דופן לעיני הילדים: ספורטאים פראלימפיים הדגימו פעילות ספורט בבית חולים רמב"ם הארגון, 47 (ניסן תשע"ח, אפריל 2018), עמ' 104.

Aue, K., & Roosen, J. (2010). Poverty and health behaviour: Comparing socioeconomic status and a combined poverty indicator as a determinant of health behaviour (No. 700-2016-47966).

Bradbury, S., Van Sterkenburg, J., & Mignon, P. (2018). The under-representation and experiences of elite level minority coaches in professional football in England, France and the Netherlands. International review for the sociology of sport, 53(3), 313-334.‏

Dagkas, S. (2016). Problematizing social justice in health pedagogy and youth sport: Intersectionality of race, ethnicity, and class. Research quarterly for exercise and sport, 87(3), 221-229.‏

Elbe, A. M., Hatzigeorgiadis, A., Morela, E., Ries, F., Kouli, O., & Sanchez, X. (2018). Acculturation through sport: Different contexts different meanings. International journal of sport and exercise psychology, 16(2), 178-190.

Flintoff, A. (2015). Playing the ‘Race’card? Black and minority ethnic students' experiences of physical education teacher education. Sport, Education and Society, 20(2), 190-211.‏

Hancock, M., Lyras, A., & Ha, J. P. (2013). Sport for development programmes for girls and women: A global assessment. Journal of Sport for Development, 1(1), 15-24.

Hatzigeorgiadis, A., Morela, E., Elbe, A. M., Kouli, O., & Sanchez, X. (2013). The integrative role of sport in multicultural societies. European Psychologist, 18(3), 191.‏

Heath, A., & Li, Y. (2017). The socio-economic integration of ethnic minorities. Social Inclusion, 5(1), 1-4.

Heggie, V. (2010). Testing sex and gender in sports; reinventing, reimagining and reconstructing histories. Endeavour, 34(4), 157-163.

Hiscock, R., Bauld, L., Amos, A., Fidler, J. A., & Munafò, M. (2012). Socioeconomic status and smoking: a review. Annals of the New York Academy of Sciences, 1248(1), 107-123.

Holland, M. M. (2012). Only here for the day: The social integration of minority students at a majority white high school. Sociology of Education, 85(2), 101-120.‏

Kaufman, P. & Wolff, E. (2010). Playing and Protesting: Sport as a Vehicle for Social Change. Journal of Sport and Social Issues XX. 34. 1-22. 10.1177/0193723509360218.

Kearney, P. E., & Hayes, P. R. (2018). Excelling at youth level in competitive track and field athletics is not a prerequisite for later success. Journal of sports sciences, 36(21), 2502-2509.‏

Keech, M., & Nauright, J. (2013). The organization of sport in the United Kingdom. Sport governance in the world. A socio-historic approach, 467-496.

Kim, B., & Kim, Y. (2019). Growing as social beings: How social media use for college sports is associated with college students’ group identity and collective self-esteem. Computers in Human Behavior, 97, 241-249.‏

Lee, Y. S., & Funk, D. C. (2011). Recreational sport participation and migrants' acculturation. Managing Leisure, 16(1), 1-16.

Long, J. A., Dashper, K., Fletcher, T., & Ormerod, N. (2015). Understanding participation and non-participation in sport amongst Black and minority ethnic groups in Wales.‏

Makarova, E., & Herzog, W. (2014). Sport as a means of immigrant youth integration: an empirical study of sports, intercultural relations, and immigrant youth integration in Switzerland. Sportwissenschaft, 44(1), 1-9.‏

Ogden, C. L., Lamb, M. M., Carroll, M. D., & Flegal, K. M. (2010). Obesity and socioeconomic status in adults: United States, 2005-2008 (No. 50). US Department of Health and Human Services, Centers for Disease Control and Prevention, National Center for Health Statistics.

Saifi, S., & Mehmood, T. (2011). Effects of socioeconomic status on students achievement. International Journal of Social Sciences and Education, 1(2), 119-128.

Schinke, R. J., McGannon, K. R., Battochio, R. C., & Wells, G. D. (2013). Acculturation in elite sport: a thematic analysis of immigrant athletes and coaches. Journal of sports sciences, 31(15), 1676-1686.

Sorek, T. (2003). Arab football in Israel as an'integrative enclave'. Ethnic and Racial Studies, 26(3), 422-450.

Spaaij, R. (2012). Beyond the playing field: Experiences of sport, social capital, and integration among Somalis in Australia. Ethnic and Racial Studies, 35(9), 1519-1538.‏

Spaaij, R. (2015). Refugee youth, belonging and community sport. Leisure Studies, 34(3), 303-318.‏

Spaaij, R., Farquharson, K., & Marjoribanks, T. (2015). Sport and social inequalities. Sociology Compass, 9(5), 400-411.‏

Strandbu, Å., Bakken, A., & Sletten, M. A. (2019). Exploring the minority–majority gap in sport participation: different patterns for boys and girls?. Sport in Society, 22(4), 606-624.‏

Tamir, I. (2020). Just Win the Game: The Reception of Arab Minorities on Israel’s National Football Team. Sport, Ethics and Philosophy, 14(3), 391-400.

Vamplew, W. (2016). Sport, industry and industrial sport in Britain before 1914: review and revision. Sport in Society, 19(3), 340-355.

Williams, D. R., Mohammed, S. A., Leavell, J., & Collins, C. (2010). Race, socioeconomic status and health: Complexities, ongoing challenges and research opportunities. Annals of the New York Academy of Sciences, 1186, 69.

סמינריון- השפעת הספורט על שילוב מיעוטים בחברה

1.מבוא-