מבוא
מטרתה של עבודת מחקר זו היא לבדוק את ההשפעה של שכיחות הביקורים של בני משפחה את המטופלים במוסד רפואי, על שכיחות הופעת מחלת הדיליריום, שגורמת להזיות ולפגיעה ביכולתו הקוגניטיבית של החולה. הרציונל המחקרי הוא שמחלת הדיליריום היא מחלה שמושפעת ממצבו הפסיכולוגי של המטופל, והמצב הפסיכולוגי מושפע מסביבתו של החולה. ולכן אם משפרים את סביבתו של החולה, ובמיוחד את סביבתו החברתית, כלומר להעלות את המורל של החולה, הדבר יכול להוות גורם מונע להופעת המחלה.
דליריום, היא מחלה של בלבול חריף אצל המטופל. המחלה גורמת לתפקוד מנטלי משמעותי אצל החולה, פוגעת ביכולתו לתפקד בצורה רגילה, לעתים עד כדי כך שהוא לא יכול לדאוג לצרכיו הבסיסיים, ופוגעת גם ביכולתו לתקשר בצורה ראויה עם האנשים שמסביבו. הספרות המחקרית מראה שהמחלה נגרמת על ידי תהליך אורגני, היא יכולה להיות בעיה מבנית, פונקציונלית כימית או פיזית, והיא יכולה לנבוע מתהליך של מחלה כמו למשל זיהום, היפוקסיה, אולם יש לה השפעות חיצונית שמזרזים את הופעתה, כמו למשל המצב הפסיכולוגי של החולה, והסביבה המיידית שלו שיכולה להשפיע עליו רבות (בלוסקי, 2012).
עוד נקודה חשובה היא שביקור חולים על ידי בני משפחה יכול להיות דרך טובה מאוד לשפר את מצבו הבריאותי של החולה, וזאת בהקשר לכלל המחלות. בספרות המחקר ידוע שמצבו הפסיכולוגי של החולה משפיע בצורה מהותית על המצב הכללי של החולה, שכן ידוע שישנה השפעה של המצב הפסיכולוגי על המצב הפיזי. ולכן ביקור חולים על ידי בני המשפחה יכול להיות דרך טובה לעידוד רוחם של החולים, ובכך לשפר את סיכוייהם להחלים מהמחלה הנוכחית שלהם, או למנוע סיבוכים שונים שיכולים להתרחש במהלך האשפוז (מנחם, רויטגרץ, שוורצמן ,2011) .
ולכן שאלת המחקר במחקר זה היא האם ישנו קשר בין שיעור ביקורי בני משפחה את המטופלים במוסד רפואי, לבין הסיכוי שהמטופלים יפתחו את מחלת הדיליריום. כדי לבדוק את שאלת המחקר יבוצע סקר עם אנשי צוות רפואיים שעובדים במוסדות רפואיים שונים, ובמהלכו יבדקו שני משתנים, האחד הוא שכיחות ביקור החולים על ידי בני משפחה, והשני הוא שיעור הדיליריום וחומרתו שמפתחים חולים אלה. המטרה היא לבדור האם ישנו קשר בין שיעור הביקורים לבין שכיחות הדיליריום, כלומר האם באמת חולים שזוכים ליותר ביקורים משפחתיים, הם בעלי סיכוי מופחת לפתח דיליריום.
סיכום ודיון
מטרתו של מחקר זה הייתה לבדוק את ההשפעה של התקשורת המשפחתית על מטופלים עם דליריום בזמן אשפוז בבתי חולים. התוצאות של המחקר היו חד משמעיות, לא נמצא קשר בין שיעור הביקורים של בני המשפחה את קרוביהם החולים לבין שיעורי הדיליריום, ולכן ניתן לומר שאין קשר בין שני משתנים אלה.
השערת המחקר הייתה, שימצא קשר שלילי בין שכיחות הביקורים של בני המשפחה את המטופל לבין הסיכוי להתפתחות דיליריום אצל המטופל, כלומר ככל שבני משפחתו של המטופל מבקרים אותו יותר כך ישנו פחות סיכוי שיפתח דיליריום. ממצאי המחקר מראים שהשערה זו לא אוששה, לא נמצא קשר חיובי בין ביקורי המשפחה לבין הדיליריום. ממצאים אלה מובילים אותנו למסקנה שביקורים של בני המשפחה את החולה, לא עוזרים להפחית את שיעורי הדיליריום.
יכולים להיות כמה הסברים אפשריים להפרכתה של השערת מחקר זו. ראשית, שתופעת הדיליריום היא תופעה שמשפיעים עליה גורמים רבים, והביקורים של בני המשפחה היא רק אחד מהגורמים שיכולים להשפיע על התופעה, ולכן יכול להיות שישנו נטרול של השפעת ביקורי קרובי המשפחה על ידי גורמים אחרים, כמו למשל המצב הבריאותי של המטופל, או מצבו הספציפי. הסבר אפשרי נוסף הוא שביקורי בני המשפחה בהחלט יכולים לעזור למטופלים, אולם יש לקחת בחשבון שהמרכיב החברתי הוא לא זהה אצל כל המטופלים, יכולים להיות מצבים חברתיים שונים אצל מטופלים שונים, ולא כל ביקור של בני המשפחה הוא בהכרח מצב חברתי חיובי, שמשפיע לטובה על המטופל.
אם נשווה ממצא זה לספרות המחקרית, אנו רואים שאין התאמה בין הממצא של המחקר לספרות המחקרית בנושא זה. באופן כללי, בספרות המחקרית ראינו שביקור חולים על ידי קרובי משפחה הוא דבר חיובי שיכול לעזור למצבם הכללי של החולים הביקורים גורמים להשפעות מרגיעות, תמיכה ונוחות הנובעות מנוכחותם של בני המשפחה. מחקרים מצביעים גם על כך שביקור גמיש מגביר את שביעות רצון המטופלים ובני משפחותיהם, מפחית את חרדתם ומסייע להם להשתלב בצורה יעילה יותר (Zhang, Tzortzopoulos, & Kagioglou ,2018). בנוסף לכך, האפקטים החיוביים של ביקור בני המשפחה עשוי לסייע לחולה לפתח מחלות נוספות ותסביכי מחלות שונות כגון מחלת הדיליריום (Basal,2012).
מגבלה אפשרית של מחקר זה היא שהמחקר בוצע על מספר מצומצם של חולים, והמדגם הוא קטן יחסית, ולכן התוצאות של המחקר יכולות שלא לשקף בצורה ראויה את כלל האוכלוסייה של החולים בישראל. ולכן יש לבצע מדגם גדול ומגוון יותר כדי לקבל תמונה יותר מייצגת. מגבלה אפשרית נוספת היא שעל הסיכוי להופעת הדיליריום אצל החולה יכולים להשפיע גורמים נוספים, שיכולים להטות את התוצאות, כך למשל מצבו הבריאותי האישי של החולה יכול להיות גורם חשוב שמשפיע על הופעת המחלה. עוד מגבלה אפשרית למחקר היא שהמצב הפסיכולוגי האישי של החולה היא מדד שקשה למדוד אותו בצורה מדויקת, ולכן מומלץ למדוד את המשתנה הזה גם על בסיס תצפית של החוקר ולא רק שאלון עצמי בקרב המטפלים.
ולכן אם נסכם את מסקנות המחקר, אנו מסיקים שאין קשר מהותי בין שכיחות ביקורי בני המשפחה אצל החולה לבין הסיכוי להופעת מחלת הדיליריום. בנוסף לכך אנו מסיקים שעל הסיכוי להופעת מחלת הדיליריום אצל החולה יכולים להשפיע גורמים נוספים רבים שיכולים להפחית את ההשפעה האינדיבידואלית של ביקור בני המשפחה, ולכן יש לבדוק את המכלול של הגורמים שמשפיעים על הופעת המחלה.
הצעה למחקר שימשיך את המחקר הזה, הוא מחקר שיבדוק את ההשפעה המשולבת של הגורמים שמשפיעים על הופעתה של מחלת הדיליריום, בדיקה משולבת זו תאפשר לקבל תמונת מצב יותר מקיפה לגבי המחלה והגורמים שיכולים לתרום באופן המהותי ביותר להופעתה של המחלה, ובכך להפחית את הסיכויים להופעתה, ותיתן מידע לאנשי הצוות כיצד יש למנוע אותה בעתיד.