Skip to content

סמינריון- השפעת ביצוע מיומנויות ספורטיביות על ביטחון עצמי ומסוגלות עצמית אצל ילדים ונוער בגילאי 4-16

השפעת ביצוע מיומנויות ספורטיביות על ביטחון עצמי ומסוגלות עצמית אצל ילדים ונוער בגילאי 4-16.

-עבודה סמינריונית-

ינואר 2021

מבוא:

מחקרים בנושא התפתחות של ילדים מראים שהשלב החשוב ביותר בפיתוח ההערכה העצמית מתרחש בין הגילאים 6 עד 11. זהו גם הזמן בו ילדים נוטים להתוודע לפעילויות ספורטיביות שונות. האופן שבו ילדים מבינים את עצמם ומתייחסים לאחרים במצבים חברתיים, כגון ספורט, חיוני בכדי לעזור להם לפתח כישורים חברתיים בוגרים (Palermo, et al. 2006).

מחקרים שנערכו בעשורים האחרונים מצאו כי הסיבה העיקרית לכך שהורים רושמים את ילדיהם לפעילויות ספורטיביות, היא כדי לבנות להם את ההערכה העצמית. וישנה סיבה טובה לכך, הצלחה בספורט, למעשה, תעזור לילדים לבנות דימוי עצמי בריא יותר. בשלב מוקדם מאוד בחיים, ילדים מתחילים לפתח תמונה של עצמם, דימוי עצמי. הם מפתחים רגשות חיוביים כלפי עצמם ורוכשים תחושת חשיבות וערך עצמי. הדרך בה הם רואים ומעריכים את עצמם – באופן חיובי או שלילי, מכונה הערכה עצמית (Maïano, et al. 2007).

אם ניתנות לילדים הזדמנויות רבות להצליח בספורט, לעתים קרובות יותר הם יטו לראות בעצמם ‘מנצחים’ ולא ‘מפסידים’. הם יגדלו להיות אדפטיביים יותר, בטוחים יותר בעצמם, ומסוגלים יותר להתמודד עם לחץ ואתגרים חדשים. ההערכה העצמית של הילד מעוצבת בתחילה על ידי ההורים. תגובות מילוליות ולא מילוליות, שבחים ביקורת, חיוכים, הבעות פנים וחיבוקים, עוזרים להשפיע על רמת העצמאות של הילד ותחושת ההישגיות שלו. כאשר הילדים מקבלים הרבה שבחים וחיזוק חיובי, הם מפתחים הערכה עצמית גבוהה (Bonnette, McBride, & Tolson, 2001).

פסיכולוגיים התנהגותיים מאמינים כי האישיות מעוצבת על ידי חיזוק חיובי המתקבל לאורך כל החיים. הספורט מספק לילדים הזדמנויות לנסות מיומנויות חדשות ולהעריך את יכולותיהם. כדמות סמכותית, להורים ומאמנים ישנה יכולת עצומה לגרום לילדים להרגיש טוב עם עצמם. גם להערות מזדמנות יכולה להיות השפעה רבה. הורים ומאמנים צריכים תמיד למצוא משהו שכל ילד עושה טוב, גם אם זה רק משהו קטן, ולתת שבחים על כך (Goodway, & Rudisill, 1996).

הספרות המחקרית תומכת בקשר חיובי בין השתתפות בספורט לבין עלייה בהערכה העצמית. חלק ניכר מהמחקר בנושא מתמקד במתבגרים ובמיומנויות הספורט הנתפסות שלהם, יחד עם זאת, ראוי לציין כי ההערכה העצמית התגלתה כמשפיעה ביותר בקבוצה הצעירה ביותר ובגיל ההתבגרות המוקדמת, ויורדת ככל שהגיל עולה. ולכן ישנה חשיבות לפתח את המיומנויות הספורטיביות כבר בגיל צעיר ככל האפשר (Palermo, et al. 2006).

שיטות:

שיטת המחקר:

מחקר זה הוא מחקר סקירה שיטתית של מחקרים שבדקו את השפעת מיומנויות הספורט על ההערכה העצמית אצל ילדים.

שיטת החיפוש:

בוצע חיפוש בעזרת גוגל סקולר. נמצאו שישה מאמרים העוסקים במיומנויות ספורטיביות והשפעתם על ההערכה העצמית של ילדים. החיפוש התמקד בשנים 1996-2020 ונבחרו מאמרים שנמצאו מתאימים.

תנאים להכללה:

נבחרו מאמרים אשר עסקו בהשפעת הספורט על ההערכה העצמית של הילדים. נבחרו מאמרים אשר גיל קבוצת המחקר היה בין הגילאים 0-16 שנים. השנים שבהן התמקדנו היו 1996-2020. ונבחרו מאמרים אשר כללו תכנית התערבות.

להלן ששת המאמרים שנבחרו:

  1. Bonnette, R., McBride, R. E., & Tolson, H. (2001). The differential effect of indirect instruction in the teaching of sport skills on critical thinking and self-esteem of early adolescent boys placed at risk. Sport, Education and Society6(2), 183-198.
  2. Goodway, J. D., & Rudisill, M. E. (1996). Influence of a motor skill intervention program on perceived competence of at-risk African American preschoolers. Adapted Physical Activity Quarterly13(3), 288-301.
  3. Palermo, M. T., Di Luigi, M., Dal Forno, G., Dominici, C., Vicomandi, D., Sambucioni, A., & Pasqualetti, P. (2006). Externalizing and oppositional behaviors and Karate-do: The way of crime prevention: A pilot study. International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology, 50(6), 654-660.
  4. Maïano, C., Ninot, G., Morin, A. J., & Bilard, J. (2007). Effects of sport participation on the basketball skills and physical self of adolescents with conduct disorders. Adapted Physical Activity Quarterly, 24(2), 178-196.
  5. Robinson, L. E., & Goodway, J. D. (2009). Instructional climates in preschool children who are at-risk. Part I: Object-control skill development. Research quarterly for exercise and sport80(3), 533-542.
  6. Tester, G. J., Watkins, G. G., & Rouse, I. (1999). The Sports Challenge International Programme for Identified ‘At Risk’Children and Adolescents: A Singapore Study. Asia Pacific Journal of Public Health11(1), 34-38.

בוצעה השוואה בין ששת המאמרים במספר קטגוריות:

  • אוכלוסיית המחקר
  • סוג ההתערבות (אופי ומשך)
  • משתני המחקר (שיטות ההערכה)
  • מהלך המחקר
  • ההתערבות שבוצעה
  • ממצאים עיקריים
  • מסקנות

תוצאות – השוואת המאמרים

שם המחברשנהמטרת המחקראוכלוסיית המחקרמדדי תוצאהמערך המחקרההתערבותתוצאותמסקנות
Jacqueline D. Goodway & Mary E. Rudisill1996להעריך את השפעתה של תכנית התערבות מוטורית על הכישורים המוטוריים הבסיסיים ועל היכולת הנתפסת וקבלתם החברתית של ילדים בגיל הרך.59 ילדים בסיכון (גיל 4 שנים)יכולת נתפסת וקבלה חברתית (סולם ציורי של יכולת נתפסת וקבלה חברתית)המחקר בוצע על שתי קבוצות, קבוצת הניסוי וקבוצת הביקורת, והושוו התוצאות ביניהםהתערבות מיומנות מוטורית בת 12 שבועות. ההפעלות נמשכות 45 דקות וכללו פעילות מתמשכת, הדרכת מיומנות וסגירה. ילדים בקבוצת הביקורת קיבלו את תוכנית גן הילדים הרגילה שלהם, שכללה משחק חופשי עם ציוד מיומנות מוטורינראו שיפורים בכושר הפיזי הנתפס (p = .01). הקבלה החברתית הנתפסת גדלה הן בקבוצות INT והן בקבוצות CON  (p = .03)תכנית התערבות מוטורית יכולה להוביל לשינויים ביכול המוטורית וביכולת הנתפסת של הילדים
Palermo et al., 20062006לאמת את יעילות הקראטה, בהשפעה על פעילות פסיכו-מוטורית מורכבת ושיפור הוויסות העצמי וכישורי הביצוע16 ילדים עם התנהגויות קוגניטיביות ומשבשות חברתיות (טווח גילאים 8-10 שנים)תחומי טמפרמנט – עוצמה, יכולת הסתגלות וויסות מצב רוח (Cary Temperament Scale)ניסוי מבוקר אקראי. ניסוי מדעי שמטרתו להפחית מקורות מסוימים של הטיה בעת בדיקת יעילותם של טיפולים חדשיםתכנית קראטה בת 10 חודשים בתדירות של שלושה שיעורים בשבוע. השיעורים לא כללו כל לחימה ממשית אלא עקבו אחר מסגרת הכוללת חימום, תרגול מיומנויות וחיקוי מצבי לחימה.שיפורים משמעותיים בעוצמה (p = .000), יכולת הסתגלות (p = .27) ויסות מצב הרוח (p = .036) בקבוצת הביקורתתכנית התערבות המבוססת על קראטה  משפרת יכולת הסתגלות וויסות מצב הרוח
Bonnette et al. (2001)2001מטרת מחקר זה הייתה לבחון את ההשפעה המבדלת של הוראת מיומנויות ספורט והדרכת מיומנויות ספורט בתוספת משחקי יוזמה על ציוני החשיבה הביקורתית וההערכה העצמית של נערים בגיל הרך בסיכון.80 בנים מתבגרים בסיכון (טווח גילאים 10-13 שנים)ערך עצמי גלובלי (פרופיל תפיסה עצמית לילדים)המחנה כלל שני מפגשים של שלושה שבועות (עם משתתפים שונים בכל מפגש) שבהם חולקו הבנים לשתי חטיבות הגיל. קבוצות אלה מוקמו באקראי באחד משני חלקי הוראה. הייתה קבוצת ניסוי וקבוצת ביקורת, והושוו שתי הקבוצותשתי קייטנות של 3 שבועות בספורט ובמיומנות. בנים שהוקצו להוראת כישורי ספורט או להוראות מיומנויות ספורט בתוספת קבוצות יוזמה. התוכנית הועברה במחנה קיץ חיצוני חמש פעמים בשבוע למשך 3 שבועות. בנים בקבוצת הניסוי השתתפו בתרגילים הקשורים למיומנות לשיפור משחקי הטכניקה, השינוי והוויסות. בנים בקבוצת הביקורת השתתפו גם במשחקי יוזמה ובמפגשים שכללו גישה ממוקדת סטודנטיםאין שינוי משמעותי בערך העצמי הגלובלי (p> .05)נראה שהוראת מיומנות ספורט לא משפיעה ההערכה העצמית של נערים
Maiano et al. (2007)2007מטרת מחקר זה הייתה לבחון את ההשפעות ארוכות הטווח של השתתפות בספורט על כישורי הכדורסל ועל הרעיון העצמי הגופני של מתבגרים עם הפרעות התנהגות24 נערים מתבגרים עם הפרעות התנהגות (טווח גילאים 11-13 שנים)מושג עצמי פיזי (ערך עצמי גופני כולל, מצב גופני, יכולת ספורט, אטרקטיביות פיזית וכוח פיזי) והערכה עצמית גלובלית (Physical Self Inventory)המחקר הוא מחקר התערבות אמפירי המשמש לאמידת ההשפעה הסיבתית של התערבות על אוכלוסיית היעד ללא הקצאה אקראית. מחקר מעין-ניסיוני חולק קווי דמיון עם התכנון הניסיוני המסורתי או הניסוי המבוקר אקראי.בנים שהוקצו לשלוש קבוצות: כדורסל לייצור עניין (IEBB), כדורסל לימודי משולב (ISBB) וקבוצת COMP מותאמת לפעילות גופנית. בנים בקבוצות IEBB ו- ISBB השתתפו בתחרויות כדורסל במשך 18 חודשים. נערים בקבוצת ה- COMP השתתפו בתכנית מסורתית של פעילות גופנית המשלבת פעילויות רבות, כגון טניס, כדורעף, היאבקות וכדורסל.אין שינויים משמעותיים בערך העצמי הפיזי הכללי (p = .24, ES = 0.12), מצב גופני (p = .06, ES = 0.18), יכולת ספורט (p = .58, ES = 0.07), אטרקטיביות פיזית (p = .87, ES = 0.04) וכוח פיזי (p = .53, ES = 0.08) או הערכה עצמית גלובלית (p = .19, ES = 0.13)נראה שאים השפעות ארוכות טווח של השתתפות בספורט על התפיסה העצמית של נערים והמדדים השונים שנסדקו במחקר
Robinson et al. (2009)2009לבחון את ההשפעה של שני אקלים הוראה בן 9 שבועות (אוטונומיה נמוכה, ואקלים מוטיבציה של שליטה) על יכולת גופנית נתפסת (PPC) בקרב ילדים בגיל הרך117 ילדים בסיכון (גיל 4 שנים)יכולת פיזית נתפסת (סולם ציורי של יכולת נתפסת וקבלה חברתית)המחקר הוא מחקר התערבות אמפירי המשמש לאמידת ההשפעה הסיבתית של התערבות על אוכלוסיית היעד ללא הקצאה אקראית.ילדים הוקצו לאחת משתי התערבויות של מיומנויות מוטוריות בת 9 שבועות או לקבוצת ביקורת. התערבות האוטונומיה הנמוכה (LA) השתמשה בגישה ממוקדת של מדריכים למיומנויות למידה. קבוצת אקלים המוטיבציה, השתמשה בגישה מכוונת של סטודנטים. ילדים בקבוצת הביקורת השתתפו במשחק חופשי בלתי מובנה יומיים בשבוע במשך 9 שבועותבמבחן שלאחר המחקר משתתפי  קבוצת אקלים המוטיבציה דיווחו על ציוני תפיסה עצמית פיזית גבוהים משמעותית (p = .01), ללא שינויים בקבוצות  האוטונומיה הנמוכה והביקורת.נראה שאקלים הוראה של מוטיבציה יכול להעלות את היכולת הנתפסת בקרב ילדים בגיל הרך
Tester et al. (1999)1999לבחון את השפעת ספורט אתגרי כשיטה הטובה ביותר בעולם בעזרה לילדים ובני נוער” בסיכון “445 ילדים בסיכון ו -546 מתבגרים בסיכון (טווח גילאים 6-11 שנים ו-12-16 שנים)הערכה עצמית (סולם המושג העצמי של שיר והאטי)מחקר דו שלבי לפני ואחרי. אותה קבוצת ילדים משמשת כקבוצת הניסוי וקבוצת הביקורתמשך התוכנית השתנה משני מפגשים בני 40 דקות למשך 14 שבועות לשלושה מפגשים בני 90 דקות למשך 4 שבועות. באמצע הכדורסל וספורט אחר נלמדים, הכנה לכישורי חיים, כגון קביעת יעדים מציאותיים, אסטרטגיות לטיפול בסכסוך, ניהול מתח ואסטרטגיות לפיתוח מערכות יחסים חיוביות.החוקרים מדווחים על שיפור של 44% ו- 18% בהערכה העצמית הכוללת אצל ילדים ומתבגרים, בהתאמה (לא דווח על נתונים סטטיסטיים).ספורט אתגרי משפר את ההערכה העצמית הכוללת אצל ילדים

דיון

במסגרת עבודה זו, נסקרו ארבעה מאמרים שפורסמו בכתבי עת מדעיים בין השנים 1996- 2020. מסקירתם של המחקרים בסקירה שיטתית זו עולות כמה מסקנות, כאשר המסקנה הראשית היא שפעילות גופנית שגורמת להעלאת המיומנויות של הילדים תורמת בצורה משמעותית להעלאת ההערכה העצמית של הילדים. המסקנה המשנית של המחקר היא שפעילות גופנית אצל ילדים יכולה לתרום ליתרונות נוספים ונלווים אצל הילדים, הן מבחינה פסיכולוגית, כמו העלאת תחושת המסוגלות, והיכולת המנטלית של הילדים, והן מבחינה פיזית, כמו העלאת היכולות המוטוריות של הילדים, ושיפור הבריאות באופן כללי.

אמנם בסקירה שיטתית זאת לא נבדקו מחקרים מכל המגוון של התוכניות הספורטיביות, אך ישנן עדויות לכך שלתוכניות ספורט וכושר יש פוטנציאל להעניק יתרונות פסיכולוגיים לילדים ולבני נוער. העדפה פרטנית עשויה לקבוע איזה סוג תכנית מתאים ביותר לילדם ספציפי, אך מומלץ למטפלים ליישם תוכניות מיומנויות מוטוריות לילדים צעירים יותר, משום שנראה שלה יש אפקטיביות רבה בהשפעה חיובית על מצבו הפסיכולוגי של הילד בטווח הקצר ובטווח הארוך. מיומנויות מוטוריות נלמדות באופן אידיאלי בילדות המוקדמת, והן יכולות להשפיע על הפעילות הגופנית העתידית של ילדים ובני נוער. ילדים צעירים שנחשבים לבעלי הערכה עצמית נמוכה, עשויים להפיק תועלת מהתערבויות לפיתוח המיומנויות המוטוריות שלהם, מה שעשוי לתרום לשיפור ההערכה העצמית בתחום הגופני ובאופן כללי יותר. לתוכניות ספורט יתרונות פוטנציאליים רבים לילדים גדולים יותר ומתבגרים, אולם ייתכן שההשפעות האמיתיות של תוכניות מבוססות ספורט אינן נמדדות ביעילות במחקרים קצרי טווח, בגלל הקושי לגייס ולשמור על נוער בסיכון בתכניות אלה.

סיכום

המטרה העיקרית של סקירה זו הייתה לתאר את יעילותן של תכניות פעילות גופנית לשיפור הרווחה החברתית והרגשית בקרב בני נוער בסיכון, ובמיוחד העלאת הביטחון העצמי וההערכה העצמית של ילדים אלה. בעוד שרוב המחקרים שנכללו בסקירה זו לא העריכו באופן ישיר את ההשפעה על בריאות הנפש, ומאפיינים פסיכולוגיים, תוצאות המחקרים מראים השפעה של הפעילות הגופנית על המצב הפסיכולוגי של הילדים, כמו תפיסה עצמית יותר גבוה, הערכה עצמית יותר גבוה, וחוסן נפשי טוב יותר. גורמים אלה נחשבים כגורמי מגן חשובים מפני מחלות נפש ובעיות פסיכולוגיות בעתיד. לדוגמא, חוסן נפשי קשור למיומנות חברתית, תחושת מטרה, מודעות עצמית, תחושת שייכות, פתרון בעיות וחשיבה ביקורתית. לתוצאות אלו חשיבות מיוחדת לבני נוער וילדים בסיכון, הנוטים להיות בעלי רמה נמוכה של חוסן נפשי, וחסרים את הכישורים החברתיים רגשיים הנחוצים להתאוששות מנסיבות שליליות.

העדויות של המחקר מצביעות על כך שתוכניות פעילות שונות בחיק הטבע, ספורט וכושר גופני יכולים לשפר את הרווחה החברתית והרגשית בקרב בני נוער בסיכון, ולהעלות את הביטחון העצמי וההערכה העצמית של ילדים אלה. יש להתייחס לממצאים אלה בהסתייגות בשל הסיכוי להטיה בכל המחקרים שנבדקו. מטפלים העובדים עם נוער בסיכון צריכים לשקול תוכניות ספציפיות לפעילות גופנית, כדי לשפר את הרווחה החברתית והרגשית, ובבריאות הכללית של ילדים אלה. בנוסף לכך, עליהם להיות מודעים לתנאים שבהם תוכניות אלה יכולות להועיל לילדים, ולהיות ערניים לאפשרות של היעדר השפעה משמעותיות של הפעילויות השונות.

ביבליוגרפיה

  1. Bonnette, R., McBride, R. E., & Tolson, H. (2001). The differential effect of indirect instruction in the teaching of sport skills on critical thinking and self-esteem of early adolescent boys placed at risk. Sport, Education and Society6(2), 183-198.
  2. Goodway, J. D., & Rudisill, M. E. (1996). Influence of a motor skill intervention program on perceived competence of at-risk African American preschoolers. Adapted Physical Activity Quarterly13(3), 288-301.
  3. Palermo, M. T., Di Luigi, M., Dal Forno, G., Dominici, C., Vicomandi, D., Sambucioni, A., & Pasqualetti, P. (2006). Externalizing and oppositional behaviors and Karate-do: The way of crime prevention: A pilot study. International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology, 50(6), 654-660.
  4. Maïano, C., Ninot, G., Morin, A. J., & Bilard, J. (2007). Effects of sport participation on the basketball skills and physical self of adolescents with conduct disorders. Adapted Physical Activity Quarterly, 24(2), 178-196.
  5. Robinson, L. E., & Goodway, J. D. (2009). Instructional climates in preschool children who are at-risk. Part I: Object-control skill development. Research quarterly for exercise and sport80(3), 533-542.
  6. Tester, G. J., Watkins, G. G., & Rouse, I. (1999). The Sports Challenge International Programme for Identified ‘At Risk’Children and Adolescents: A Singapore Study. Asia Pacific Journal of Public Health11(1), 34-38.
סיוע בעבודות אקדמיות
סיוע בעבודות סמינריון