מטרתו של מחקר זה היא לבדוק את ההשפעה של ריצה במסגרת קבוצתית, על חייהם של הרצים. הרציונל המחקרי שעומד מאחורי נושא זה הוא שריצה בקבוצה עוזרת לספק לרצים, לא רק פעילות גופנית באופן קבוע, אלא שהיא גם מספקת להם מסגרת חברתית קבועה, שעוזרת להם להתמיד באימוני הריצה שלהם, מספקת להם תמיכה חברתית, ומעלה את המורל הכללי שלהם.

מבחינה ספורטיבית, מחקרים מראים שספורטאים שמתאמנים במסגרת קבוצתית, מגיעים להישגים ספורטיביים יותר טובים, וישנו שיפור ארוך טווח של הביצועים שלהם. ישנם סוגים שונים של אימונים, שחלקם ניתן לשלב פעילות קבוצתית, וחלקם פחות מתאימים לפעילות קבוצתית, אולם בכל מקרה עדיף לבצע את הפעילות הגופנית באופן קבוצתי, גם אם סוג הספורט הספציפי לא דורש זאת, כי זה מעלה את רמת הביצועים של הספורטאים (משרד הבריאות, 2013).

באופן ספציפי לספורט של הריצה, ישנה עדיפות לבצע את אימוני הריצות במסגרת קבוצתית, משום שהריצה הקבוצתית מעניקה יתרונות לרצים, וזאת בשל האינטראקציה החברתית שקיימת בקבוצה. האינטראקציה החברתית עוזרת לרצים להתמיד באימוני הריצה, והיא נותנת להם גם תמיכה חברתית ופסיכולוגית, מה שמעלה את איכות האימונים (Bezodis, Kerwin, Cooper, & Salo, 2017).

בכדי לבדוק את נושא המחקר, יבוצעו ראיונות חצי מובנים עם מתאמנים אשר רצים בקבוצות ריצה באופן קבוע. במהלך הריאיון ננסה לבדוק כיצד חושב כל מתאמן, מה היה מצבו לפני שהתחיל לרוץ בקבוצות ריצה, וכיצד השפיעה עליו הריצה במסגרת הקבוצתית, הן מבחינה פיזית, והן מבחינה פסיכולוגית וחברתית.

לבסוף יבוצע סיכום של כל הממצאים שהתקבלו במחקר בעקבות הראיונות עם הרצים, נגיע למסקנת המחקר העיקרית, נבדוק מה היו מגבלות המחקר, וכיצד ניתן לשפר את המחקר בנושא.

סקירת ספרות

רקע

מחקרים מראים שלמרות עקרון הספציפיות של האימונים, ספורטאים עשויים לשפר את הביצועים במצב של אימונים המשולבים ביחד עם ספורטאים אחרים. בסוגי אימונים שונים אפשר לשלב אימונים עם ספורטאים אחרים בצורות שונות. בענף של הריצה, ניתן לשלב אימוני ריצה על ידי ריצה בקבוצות ביחד עם רצים אחרים (משרד הבריאות, 2013).

ריצה קבוצתית היא פשוט אימונים מאורגנים, בדרך כלל מסודרים על ידי עמותת או ארגונים מקומיים, על מנת לקץ רצים יחדיו. קבוצות של רצים עשויות להיפגש כל תקופה מסוימת, כדי לרוץ יחדיו, בצורה שגרתית (משרד הבריאות, 2013).

בדרך כלל רצים מכל היכולות יתקבלו בברכה, אם כי כנראה שהרצים יתקבצו יחדיו בהתאם לקצב הריצה שלהם. הסיבה לכך היא שאם ישנם רצים שרצים מהר יותר בצורה משמעותית מרצים אחרים, הם פשוט לא יעמדו בקצב ולא ירוצו יחדיו, שהיא המטרה מלכתחילה של קבוצות ריצה אלה (Bezodis, Kerwin, Cooper, & Salo, 2017).

ישנם כמה יתרונות לריצה יחדיו. כך למשל, למרות שישנם אנשים שמעדיפים לרוץ לבד כדי שיוכלו לסדר את מחשבותיהם, ריצה בקבוצה עשויה להמריץ אץ הגירוי המוחי, כתוצאה מהאינטראקציה החברתית שמתרחשת עם הרצים האחרים, בדומה לאינטראקציות חברתיות רגילות (Bezodis, Kerwin, Cooper, & Salo, 2017).

בנוסף לכך ריצה קבוצתית יכולה להעלות את המוטיבציה. כשרצים בקבוצה, הקבוצה הופכת להיות צוות עידוד אישי. חברי הריצה מעודדים זה את זה במהלך הריצות ותומכים זה בזה בריצות ארוכות וקשות. לאצן תהיה מוטיבציה רבה יותר לדבוק באימונים שלו מכיוון שהוא ושותפיו לריצה יעודדו אחד את השני לקחת אחריות ולדבוק באימונים. קשה יותר לדלג על אימון כשאתה יודע שחברי הצוות שלך מצפים שתגיע (Bezodis, Kerwin, Cooper, & Salo, 2017).

רקע על מתאמנים

מתאמן הוא אדם המתחרה בענף ספורט אחד או יותר, המערבים כוח פיזי, מהירות או סיבולת. השימוש במונח נהוג בסוגי ספורט, אך ישנם סוגי ספורט שבהם המונח מתאמן הוא גבולי, כמו למשל מרוצי כלי רכב. ספורטאים עשויים להיות מקצוענים או חובבים. לרוב הספורטאים המקצועיים יש גוף מפותח במיוחד המתקבל על ידי אימונים גופניים אינטנסיביים, ופעילות גופנית קפדנית המלווה במשטר תזונתי קפדני (קונסטנטיני, ומן, 2016).

מתאמנים המבצעים פעילות גופנית אינטנסיבית, הם בעלי סיבולת לב ריאה גדולה מאשר אדם אשר אינו מתאמן, והם נמצאים בסבירות נמוכה לפתח מחלות שונות. בשל הפעילות הגופנית המאומצת, המתאמנים הם בעלי סיכוי גבוה לפציעות מכניות של השלד והשרירים, מה שמצריך טיפול על ידי רופאי ספורט מומחים. מתאמנים שהספורט שאותו הם מבצעים דורש יותר סיבולת, צורכים בדרך כלל פחות קלוריות מאשר ספורטאים אחרים (שביט, גליקסון, וקונסטנטיני, 2016).

במאה השמינית לפני הספירה ערכו היוונים את האולימפיאדה הראשונה, שאז הייתה חגיגה רב-יומיות המציגה את הספורטאים החזקים, המהירים והטובים ביותר במחווה לאלים. הספורטאים התמודדו באירועי ספורט עתיקים כמו היאבקות, אגרוף, מירוצי מרכבות, וזריקות הדיסקוס. לעיתים קרובות הם נלחמו כאשר גופם עירום, הראו את גופם בגאווה, והביעו את ניצחונותיהם יחד עם העבודה הקשה שהם השקיעו בכדי לשפר את עצמם. ערי המדינה של יוון העתיקה התמודדו מאות שנים בגאווה באולימפיאדה, והתחרו על הזכות לייצג את עצמם ואת עיר הולדתם, וזאת בכדי לזכות בזר הניצחון הנחשק. המשחקים הושעו על ידי תיאודוסיוס בשנת 393 לספירה במאמץ להפיץ את דת הנצרות ביוון. האולימפיאדה לא התקיימה במשך 1400 שנה. לבסוף, בשנת 1896, האולימפיאדה חזרה לתחייה מחודשת, והתחרויות הספורטיביות בין העמים התחדשו. ספורטאים מכל העולם הגיעו לאתונה כדי לחגוג ולהתמודד במשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים (זמרי, ופולידורו, 2002).

בעת המודרנית ענף הספורט והמתאמנים התפתחו בצורה מהותית. יש שטוענים כי ספורט קבוצתי כפי שאנו מכירים אותו כיום הוא בעיקר המצאה של התרבות המערבית. ראש הממשלה הבריטי ג'ון מייג'ור היה מפורש יותר בשנת 1995 (Whannel, 2005):

"המצאנו את מרבית ענפי הספורט הגדולים בעולם… בריטניה של המאה ה -19 הייתה ערש של מהפכת הפנאי המשמעותית באותה מידה כמו המהפכות החקלאיות והתעשייתיות שהשקנו במאה הקודמת."

ענפי הספורט הקבוצתיים המסורתיים מקורם בעיקר מבריטניה, והם יוצאו לאחר מכן לרחבי האימפריה הבריטית העצומה. הקולוניאליזם האירופי עזר להפיץ משחקים מסוימים ברחבי העולם, לדוגמה את משחק הקריקט, כדורגל מסוגים שונים, באולינג על צורותיו, משחק הסנוקר, ביליארד, הוקי ונגזרותיו, סוסים וטניס. המשחקים האולימפיים המודרניים שנשלטו על ידי אירופה במקור, הבטיחו בדרך כלל גם סטנדרטיזציה המבוססת על תרבות אירופאית, ובמיוחד בריטית, והם ביססו כללים דומים למשחקים ברחבי העולם (Gupta, 2009).

אורח חיים ספורטיבי

אורח חיים ספורטיבי היא דרך חיים שמשלבת פעילות גופנית בשגרה היומיומית של האדם, כמו הליכה פעילות גופנית או נסיעה באופניים. מתכננים עירוניים, אדריכלים, מהנדסי תחבורה, אנשי בריאות הציבור, פעילים ואנשי מקצוע אחרים משתפים פעולה על מנת לבנות מרחבים אורבניים העוזרים לאדם לשמור על אורח חיים ספורטיבי, לעודד חיים פעילים ופעילות גופנית. דוגמא אחת כוללת מאמצים לבנות מדרכות, מסלולי ריצה, איתות להולכי רגל ודרכים אחרות מיוחדות למתאמנים, שבהן יוכלו ללכת בבטחה בדרכים. אפשרויות של פנאי למתאמנים, כגון פארקים, מכוני כושר וכו', הקרובים לבית או למקום העבודה, מסלולי הליכה ומסלולי אופניים לתחבורה, גם הם מעודדים אורח חיים פעיל יותר. חיים פעילים הם שילוב של פעילות גופנית ופעילויות בילוי המיועדות לקהל הרחב, ומעודדות אורח חיים בריא יותר (גלילי, ליסיצה, וזך, 2014).

ישנם יתרונות רבים הקשורים לאורח חיים בריא. חיים פעילים יכולים לעזור להפחית את הסיכון למחלות כרוניות, לשפר את הבריאות הכללית ואת רווחתו של האדם, להפחית את רמות הלחץ, למזער עלויות רפואיות הקשורות לבריאות, לעזור לשמור על משקל תקין, לסייע באיזון נכון מבחינה פיזית, ושמירה על בריאות העצמות והשרירים חזקים. חיים פעילים יכולים גם לשפר את דפוסי השינה של האדם, ולסייע במניעת גורמי סיכון למחלות לב כמו רמות כולסטרול בדם, סוכרת ויתר לחץ דם (נבות-מינצר, וקונסטנטיני, 2010).

ישנם שלושה סוגים של פעילות גופנית שאדם יכול לעשות כדי לקיים אורח חיים ספורטיבי: פעילויות סיבולת, גמישות וכוח. פעילויות סיבולת מגבירות את הדופק ומחזקות את הלב ואת הריאות. דוגמאות לכך כוללות ריקודים, ריצה, רכיבה על אופניים, שחייה והליכה מהירה. פעילויות גמישות משפרות את יכולת הגוף לזוז ומסייעות בהרגעה של שרירים ומפרקים. דוגמאות לכך כוללות עבודות קלות, מתיחות גוף ופעילות יוגה. פעילויות חוזק מטרתן לחזק את השרירים ושומרות על העצמות חזקות. דוגמאות לכך הן הרמת משקולות, אימוני כוח ופעילות פיזיותרפית. קל לשלב פעילויות סיבולת, גמישות וכוח בשגרה היומיומית של האדם לצורך קיום חיים פעילים, ואורח חיים ספורטיבי. פעילויות כמו מטלות הבית הרגילות יכולות להתאים ליותר מאחת הקטגוריות שלעיל, וזה די פשוט לשנות את אורח החיים בצורה כזאת שיהיה יותר ספורטיבי ובריא (שרגל, 2009) (להב, 2014)

אימון בקבוצות

האימונים במסגרת קבוצתית נראים היום דבר שבשגרה, אך לפני זמן לא רב, פעילות זאת לא הייתה מאוד פופולרית. זה לא שאנשים לא התאמנו יחד בעבר, אלא שיעילותה של התאמנות בקבוצה לא הייתה כל כך ברורה בעבר. לאחר שהתגלו היתרונות של פעילות גופנית מסוג זה, הכושר הקבוצתי הפך פופולרי יותר ויותר ומגוון האפשרויות של התאמנות בקבוצה גדל (שניר, 2008).

כמו ברוב הפעילויות המודרניות החדשניות, הכושר הקבוצתי החל את דרכו באופן בסיסי יחסית. הכושר הקבוצתי עקב אחרי טרנדים שונים של התאמנות שהיו עם השנים, והוא שיקף כל תקופה ואת הטרנדים שהיו בה. ככל שחלף הזמן ויעדי הכושר של האנשים התפתחו, כך גם הפורמטים של ההתאמנות השתנו. בימינו, יש הרבה מחקרים מדעיים שחוקרים את הנושא של התאמנות בקבוצות, שנועדו לגלות את ההטבות של צורת אימון זו, וכדי לגלות לנו מהי הדרך הכי יעילה להתאמנות קבוצתית, שתטיב עם המתאמנים (דובנוב-רז, 2019).

בעת המודרנית התגבר העידוד של פעילות גופנית קבוצתית, על ידי אנשי מקצוע ורופאים, וזאת בכדי לעודד אנשים להישאר בריאים ופעילים זמן רב ככל האפשר, וגם בשל ההטבות הייחודיות שישנם לפעילות גופנית במסגרת של קבוצה. המלצות אלה נועדו להפחית את גורמי הסיכון הבריאותי של קהילות שלמות, כמו למשל קהילות שנמצאות בסיכון מוגבר למחלות, כגון קהילות של אנשים מבוגרים שחיים בבתי אבות. קמפיינים כאלה מאופיינים באסטרטגיות שכוללות מסר מפתח מרכזי המועבר בעקביות בכל אמצעי וערוצי התקשורת, ועל ידי אנשי המקצוע. התערבויות אלה כוללות בדרך כלל שותפויות רבות עם אנשי המקצוע שמטפלים באוכלוסיות קשישות אלה. למרות שהעדויות ליעילותן של התערבויות בפעילות גופנית כוללת מוגבלות, דווחו כמה תוצאות חיוביות בקרב אוכלוסיית הקשישים, כולל מודעות וידע מוגבר לגבי יעילותה של פעילות גופנית בקבוצה, כגון ניידות, חוזק פיזי, מוטיבציה, ואיכות חיים משופרת. דוגמה נוספת לעידוד פעילות גופנית קבוצתית היא במסגרות חינוך, וזאת כאשר בית הספר מעודד את התלמידים לבצע פעילות גופנית ביחד עם חבריהם ללימודים, וזאת מתוך אמונה שהרגל זה יימשך גם לאחר סיום הלימודים (Komatsu, Yagasaki, Saito, & Oguma, 2017).

מחקרים מהעולם מראים שרמת הפעילות הגופנית בקרב יחידים ברחבי העולם ברובה אינה מספקת, במיוחד במדינות בעלות הכנסה גבוהה. לדוגמה, רק 18% –19% מאנשים בוגרים בקנדה ו -10% מהבוגרים בארה"ב מקיימים פעילות גופנית ברמה המומלצת של 150 דקות בשבוע. בהתחשב בתפקידה של הפעילות הגופנית בהורדת הסיכון למחלות כרוניות, אנשי בריאות הציבור מנסים למצוא דרכים לעודד את האינדיבידואל לעשות יותר פעילות גופנית. אחת מהדרכים לעודד את האדם האינדיבידואל לעשות יותר פעילות גופנית היא על ידי עידוד פעילות גופנית בקבוצה, אפילו אם זה בצורה של קבוצות קטנות, או אפילו על ידי מאמן אישי שישנו למתאמנים. מספר האנשים הנשענים על מאמנים אישיים ומדריכי לאימוני קבוצות גדל מאוד בשנים האחרונות . קורסים לאימוני קבוצות הם אחת מפעילות האימונים הפופולריות ביותר בקרב מבוגרים: 43% מחברי מועדוני הכושר למבוגרים בארה"ב משתתפים בתרגילים קבוצתיים, והדבר נחשב לתופעה חיובית. קורסי התעמלות בקבוצות מציעים לאנשים דרך חשובה להגברת כמות הפעילות הגופנית בחייהם (Gilbert, Chaubet, Karelis, & Dancause, 2017).

הקשר בין פעילות גופנית לאיכות חיי האדם

ישנה המודעות בקרב קובעי המדיניות ואנשי מקצוע בתחום הבריאות, להשפעה הרבה של הרגלי התעמלות נכונים על בריאות הציבור. ידוע זה עשרות שנים שפעילות גופנית מונעת מחלות שונות, אולם כעת הנתונים מצביעים על כך שבממוצע אנשים שמבצעים פעילות גופנית בצורה קבועה, נהנים מאיכות חיים מוגברת בהשוואה לאנשים שלא מבצעים פעילות גופנית באופן קבוע. פעילות גופנית קבועה מסייעת לשמור על עצמאותם התפקודית של מבוגרים, ומגבירה את איכות חייהם של אנשים בכל הגילאים (רגב, טסלר, ניסנהולץ-גנות, שפירא, וייס, דדון, והראל-פיש, 2019).

ביצוע פעילות גופנית קבועה היא אחד הדברים הטובים ביותר שיוכל לעשות אדם על מנת לשפר את איכות חייו. בעוד שרוב האנשים מתחילים בתוכניות אימונים בכדי לחזק את השרירים ואת הכוח הכללי, או בכדי לרדת במשקל, הרווחה הכוללת של האדם יכולה להתווסף כערך מוסף לפעילות גופנית. פעילות גופנית קבועה יכולה לשמור על הבריאות ולגרום לאדם להרגיש במיטבו, להשפיע על מצב הרוח והבריאות הרגשית, ולהפחית את רמות הסטרס היומית. למעשה, פעילות גופנית כל כך מועילה לבריאות, עד כדי כך שרשויות השלטון שאחראיות על בריאות הציבור, ממליצות על ביצוע פעילות גופנית באופן קבוע, כדי לשפר את רווחתו של הציבור (דובנוב-רז, 2019).

לפעילות הגופנית ישנם גם יתרונות פיזיולוגיים וגם יתרונות פסיכולוגיים. מחקרים שבדקו את השפעות הפעילות הגופנית, מצאו כי אנשים שמשלבים פעילות גופנית באורח חייהם, לא רק שמשפרים את התפקוד הגופני, אלא גם חווים יתרונות פסיכולוגיים. מבחינה פיזית, פעילות גופנית סדירה יכולה לעזור לכם להישאר בריאים, אנרגטיים ועצמאיים ככל שמתבגרים. פעילות גופנית ממלאת תפקיד חיוני במניעת מחלות בריאות ושבץ מוחי. היתרונות הבריאותיים של ביצוע פעילות גופנית קבועה הוכחו במחקרים רבים. מחקרים מראים שישנם יתרונות לאימון בכל מערכות הגוף. פעילות גופנית יכולה להפחית מתח וחרדה, להגביר כימיקלים טובים בגוף, לשפר את הביטחון העצמי, להגביר את יכולת המוח, לחדד את הזיכרון ולהגביר את כוח השרירים והעצמות. הפעילות גם מסייעת במניעה והפחתה של מחלות לב, השמנת יתר, תנודות ברמת הסוכר בדם, מחלות לב וכלי דם וסרטן (Abou Elmagd, 2016).

מבחינה פסיכולוגית, אמנם הוכח כי פעילות גופנית קבועה משפיעה לטובה על הבריאות ועל התפקוד הגופני בכל קבוצות הגיל, אולם אורח חיים פעיל עשוי להשפיע לטובה גם על המצב הפסיכולוגי של האדם. ישנם אנשים אשר סובלים מבעיות פסיכולוגיות, כמו דיכאון וחרדה. מחקרים רבים מראים שהפעילות הגופנית היא דרך יעילה להתמודדות עם בעיות פסיכולוגיות אלה. אנשים שמתעמלים באופן קבוע נוטים לעשות זאת מכיוון שזה נותן להם תחושת רווחה מהותית. הם מרגישים יותר אנרגטיים במהלך היום, ישנים טוב יותר בלילה, יש להם זיכרונות חדים יותר ומרגישים רגועים וחיוביים יותר כלפי עצמם ואחרים. כמו ההתעמלות מהווה כלי התמודדות להרבה בעיות בתחום בריאות הנפש. פעילות גופנית קבועה יכולה להשפיע לטובה על דיכאון, חרדה, הפרעות קשב וריכוז ועוד. היא גם מקלה על לחץ נפשי (סטרס), משפרת את הזיכרון, עוזרת לישון טוב יותר ומשפרת את מצב הרוח הכללי. והפעילות לא חייבת להיות אינטנסיבית בכדי להנות מההטבות הפסיכולוגיות, מחקרים מצביעים על כך שכמויות מתונות של פעילות גופניות יכולות לגרום לשינוי משמעותי, וזה לא משנה באיזה גיל או רמת כושר נמצא האדם (Dolenc, P. & Petric, 2019).

השפעת אימון בקבוצה על חייו של המתאמן

משראינו שלפעילות הגופנית ישנם השפעות חיוביות על חייו של מתאמן, נשאלת השאלה האם ניתן לשפר את הפעילות הגופנית על ידי ביצועה במסגרת קבוצתית. להתאמן לבד יכול להיות מאבק בעבור אנשים רבים. כשהאדם מצטרף לפעילות גופנית קבוצתית, הדבר יכול לעזור לו להתאמן בצורה טובה ויעילה יותר, בין אם זה בהדרכת מאמן אישי, או תרגילים בקבוצות יותר גדולות, האימון הקבוצתי עוזר לך להפיק את המרב מהאימון, ולקבל השראה נוספת מהחברים לקבוצה. היתרונות של שיעורי כושר קבוצתיים גורמים להשפעות חיוביות על הרווחה הכללית ועל בריאותו של האדם (Wayment, & McDonald, 2017).

בספרות המחקרית נערכו מספר מחקרים שבודקים את השפעותיה של פעילות גופנית קבוצתית. היתרונות הבריאותיים הם לא שונים בהרבה מפעילות גופנית שנעשית לבד, ומרבית המחקרים בנושא מתמקדים בהיבטים של שיפור הפעילות הגופנית עצמה, כאשר היא נעשית בקבוצה, ובהתאם לכך ישנו שיפור גם באיכות חייו של מי שמבצע פעילות גופנית קבוצתית. יחד עם זאת, ישנם מחקרים שמראים שפעילות גופנית בקבוצה עשויה להפחית את הסיכון למחלות גופניות ונפשיות, וזאת כנגזרת מהשיפור בפעילות גופנית, העלייה בהתמדה, גורמים פסיכולוגיים ויחסים חברתיים בפעילות זו (Kanamori, Takamiya, & Inoue, 2015).

כשמדובר בפעילות גופנית, גורם חשוב שמשפיע על איכות פעילות זו, והוא אם היא מבוצעת לבדה או בקבוצה. ההשפעות הבריאותיות של אימון קבוצתי עשויות להיות תוצאה לא רק של מנגנונים פיזיולוגיים של פעילות גופנית, אלא גם של ההשפעות החברתיות, ומנגנוני התמיכה החברתית של ההשתתפות בפעילות קבוצתית. נראה כי ספורט במסגרת מועדון וסגל קבוצתי עשוי לשפר את תוצאות הבריאות הפסיכו-סוציאלית, טוב יותר מאשר פעילות גופנית יחידנית (זך, וכוהן, 2010).

הקשר בין אימון קבוצתי לתוצאות בריאותיות

האימון בקבוצה משפיע על הבריאות הגופנית. מחקרים שיטתיים והשוואתיים מצאו קשר בין אימון קבוצתי לבריאות גופנית, והראו את היתרונות הבריאותיים של השתתפות בקבוצת הליכה, או ריצה. להליכה בקבוצות עשויות להיות יתרונות בריאותיים השווים בתועלתם להליכה עצמה. ניסוי מבוקר אחד בקרב מבוגרים הראה שיפור באיזון, ושיפור בשיעור הנפילה, כאשר ישנה השתתפות בתרגילים קבוצתיים מבוססי קהילה. בנוסף לכך, חברות בארגוני ספורט הייתה קשורה לסיכון נמוך יותר לנפילה, וליתרונות בריאותיים אחרים (Komatsu, Yagasaki, Saito, & Oguma, 2017).

לפי מחקר שבדק את הפעילות הגופנית הקבוצתית במסגרת של מקום העבודה, נמצא שהפעילות גופנית הייתה יעילה יותר מתרגיל אינדיבידואלי בבית, בהפחתת כאבי שרירים ושלד ושימוש במשככי כאבים, ובהגברת כוח השרירים. בנוסף נבדק הקשר בין חברות בארגוני ספורט לבין מוגבלות תפקודית, ונמצא שמי שחבר בארגונים אלה, מתמיד יותר בפעילות הגופנית, ויותר קל לו לבצע אותה. לא רק שאי השתתפות העלתה את הסיכון ללקות בהפרעות פיזיות תפקודיות, אלא היא העלתה גם את הסיכון למחלות כרוניות (Caputo, Di Bari, & Naranjo Orellana, 2017).

האימון בקבוצה לא משפיע רק על המצב הפיזי של האדם, אלא שהמחקרים מראים שסוג אימון זה משפיע על המצב הנפשי שלו. מחקרים שיטתיים הראו כי לפעילות גופנית יש השפעות מונעות דיכאון ומחלות נפשיות אחרות, וקידום פעילות גופנית קבוצתית עשוי להיות תחליף לתרופות כימיות שמטפלות בדיכאון. עוד נמצא שפעילות גופנית קבוצתית מפחית את הסיכון למחלות בריאותיות שאופייניות לגילאים מבוגרים, כמו דמנציה ואלצהיימר (Ok, 2017).

באופן דומה, נראה שהאפקט החברתי שבפעילות גופנית קבוצתית, הוא גורם לא פחות חשוב שמשפיע לטובה על המצב הנפשי של המשתתפים, בין אם מדובר בחברות בארגוני ספורט, או פעילות גופנית קבוצתית מזדמנת. האפקט החברתי וההשתתפות החברתית הוכחה כמפחיתה את הסיכון לדיכאון בקרב המשתתפים. יתרה מזאת, בקרב מבוגרים המעורבים בפעילויות השתתפות חברתית, אנשים עם תפקיד מסוים בקבוצה, או בעלי מעמד בהיררכיה של הקבוצה, היו בשביעות רצון גבוה יותר מאשר משתתפים אחרים, ושכיחות הדיכאון אצלם הייתה נמוכה יותר בהשוואה לאלה ללא תפקיד כזה. זה מצביע על כך שפשוט השתתפות בארגון ספורט יכולה לעזור במניעת דיכאון, ויתרה מכך, חשוב לקחת תפקיד כלשהו בארגון ספורט, או בפעילות הקבוצתית (Kanamori, Takamiya, & Inoue, 2015).

תועלות נוספות של התאמנות בקבוצה

מעבר לתועלות הרגילות של התאמנות, הן בפן הפסיכולוגי והן בפן הפיזי, ישנן הטבות מיוחדות למתאמנים בקבוצה. אחת מהתועלות האלה היא מוטיבציה מוגברת, ההתאמנות בקבוצה עוזרת להעלות את המוטיבציה של היחיד. זה יכול להיות קשה לאדם היחיד להניע את עצמו להתעורר בבוקר ולבצע פעילות גופנית, או להתאמן לבד אחרי יום עבודה ארוך. אחד היתרונות של שיעור אימונים קבוצתי הוא בכך שהוא נותן לאדם את המינון הנכון של לחץ חברתי להצטרף לאימון. פרטנר אחד לאימון יכול להעלות את רמות המוטיבציה של האדם בצורה משמעותית, אך כאשר ישנם עשרה או 20 אנשים נוספים בקבוצה, המוטיבציה לבצע את הפעילות הגופנית בצורה מתמדת, מבלי לפספס אף אימון היא מאוד גבוה, וזאת בעיקר בגלל הלחץ החברתי שישנו בין חברי הקבוצה להשתתף באימונים. בנוסף לכך, בקבוצה, המשתתפים מתאמנים זמן רב יותר מאשר להתאמן לבד או עם בן זוג יחיד. זה חיוני להקיף את המתאמן עם אנשים דומים ומסורים, שיעזרו לו להתאמן בכל אימון, ולהתאמן בצורה יותר יעילה. תרגילים קבוצתיים אף מגבירים את התחרותיות בין חברי הקבוצה, מה שגורם להם להתאמן יותר ובצורה יותר אינטנסיבית (Stødle, Debesay, Pajalic, Lid, & Bergland, 2019).

אחת מההטבות הנוספות של התאמנות בקבוצה היא חיזוק הקשרים החברתיים בין המתאמנים. מחקר אחד מצא כי אימון קבוצתי אירובי בעצימות בינונית הגביר את איכות הקשרים החברתיים בין המשתתפים, בהשוואה לתרגיל קבוצתי בעצימות נמוכה או בתחרותיות נמוכה. הקשרים החברתיים הינם אמוציונליים בעיקרם ואינם ניתנים לכימות בקלות או במדויק על ידי דיווחים עצמיים תוך שימוש בסולמות אנליטיים, אך יחד עם זאת, המשתתפים מעידים כי הקשרים החברתיים מתחזקים בעקבות הפעילות הקבוצתית. עוד נמצא כי בפעילות גופנית קבוצתית ישנה נטייה לסנכרון התנהגותי גבוה יותר בין חברי הקבוצה, מה שמעיד על לכידות חברתית גבוה (Davis, Taylor, & Cohen, 2015).

למרות שיתוף הפעולה המוגבר וחיזוק הקשרים החברתיים של המשתתפים בפעילות גופנית קבוצתית, מחקרים אחרים מראים שפעילות גופנית זו דווקא יכולה להוביל לתחרותיות מוגברת, וליריבות בין חברי הקבוצה. פעילות גופנית קבוצתית יכולה להיות גם משחק חברתי, שעשוי להעצים את היתרונות הפוטנציאליים של החוויה של האימון. בדומה לאימון קבוצתי וספורט, המשחק החברתי משפר את הקשרים החברתיים, אך הוא עלול גם להגביר את התחרותיות. המחקר מראה שהאפקט של הגברת הקשרים החברתיים ושיתוף הפעולה, והתחרותיות בין חברי הקבוצה תלוי בסוג הפעילות הגופנית, פעילות גופנית קבוצתית לטווח הקצר עלולה להגביר יותר את התחרותיות בין חברי הקבוצה, ואילו פעילות לטווח ארוך יותר עלולה לעודד יותר את שיתופי הפעולה, ומגבירה את עוצמתם ואיכותם של הקשרים החברתיים (Marker, & Staiano, 2015).

ספרות המחקר מציעה כי היבטים שיתופיים ותחרותיים של פעילות גופנית עשויים להשפיע על שינויים פיזיולוגיים ופסיכוסוציאליים. נמצא כי משחק תחרותי מגביר את הוצאות האנרגיה והתוקפנות, ונמצא כי שיתוף פעולה מגביר את המוטיבציה של חברי הקבוצה, מקדם את המשך המשחק, מגביר את היעילות העצמית ומגביר את ההתנהגויות הפרו-חברתיות. הבדלים בין שחקנים אישיים כמו העדפות אינדיבידואליות, תחרותיות, מצב משקל, גיל, מין ואתניות עשויים להיות משפיעים מתווכים, אך עדיין הקשר בין סוג הפעילות הגופנית לתחרותיות ושיתוף הפעולה הוא עדיין מהותי. ולכן המסקנה היא שישנה עדיפות לפעילות קבוצתית ארוכת טווח, משום שהיא מעודדת את יצירתם של קשרים חברתיים, וחיזוקם של קשרים קיימים, ויש לה השפעות חיוביות יותר על המשתתפים (Marker, & Staiano, 2015) (Mackintosh, Standage, Staiano, Lester, & McNarry, 2016).

שיטה

נושא המחקר:

תפיסת איכות החיים של רצים בקבוצה

שאלת המחקר:

כיצד תופסים הרצים בקבוצות ריצה את האיכות של חייהם?

שיטת המחקר:

המחקר הוא מחקר איכותני, שיתבסס על ראיונות חצי מובנים שאותם אבצע עם רצים שמתאמנים בקבוצות ריצה. ניתוח הראיונות יהיה ניתוח תימתי, ואנו נבדוק אילו תמות חוזרות על עצמם אצל הרצים.

הליך המחקר:

תחילה חובר שאלון של ראיונות חצי מובנים, שאותם אבצע על הנדגמים במחקר. תבוצע פנייה למתאמנים בקבוצת הריצה שאותה אני מנחה במסגרת העבודה שלי, אני אסביר להם על המחקר שלי, מטרותיו והחשיבות שלו, ואני אבקש מהם להתראיין למחקר. לאחר שהם יסכימו להתראיין, יבוצע ריאיון פנים מול פנים, במגרש הריצה, או בפגישה אישית במקום ציבורי. לאחר ביצוע כל הראיונות ואיסוף הנתונים, יבוצע ניתוח תימטתי של ממצאי המחקר. לבסוף תבוצע הסקת מסקנות והגעה למסקנת המחקר העיקרית.

כלי המחקר:

כלי המחקר הוא שאלון שחובר על ידי המנחה. השאלות הן שאלות פתוחות, והריאיון הוא חצי מובנה.

אוכלוסיית המחקר:

אוכלוסיית המחקר היא קבוצה של רצים, אשר רצים בקבוצות ריצה שאותה מנחה החוקר. המתאמנים הם כולם מאזור השרון, והראיונות איתם בוצעו פנים מול פנים. הגילאים של המתאמנים הם 27 עד 64.

שאלון המחקר:

שאלות,

1. ספר לי על עצמך?

2. מה המניעים שלך לרוץ?

3. איזה חשיבות יש לריצה בחיים שלך?

4. האם אתה חושב שיש קשר בין הריצה לעבודה, לקריירה, זוגיות, מדפחה?

5. מה ההשפעה העיקרית של הריצה בחייך?

6. האם הריצה משנה אותך אם כן במה היט משנה אותך?

7. האם הריצה משפיעה על הדימוי העצמי דלך?

8. מה אתה אוהב בריצה?

9. אילו תחושות אתה מרגיש במהלך הריצה?

10. איך האימון בקבוצה משפיע עליך?

ממצאים

לאחר ביצוע כל הראיונות עם הרצים, התקבלו ממצאי מחקר שמעידים על כמה תמות מחקריות שחוזרות על עצמם אצל המרואיינים. להלן פירוט מסקנות המחקר.

1. משמעת עצמית גבוה-

דבר שחוזר על עצמו אצל רוב הרצים, הוא שיש להם משמעת עצמית גבוה באורח החיים שלהם. הם מאמינים שהמשמעת העצמית היא דבר יסודי בחיים, והיא הכרחית על מנת לחיות חיים טובים. הרצים מאמינים שהריצה היא בסך הכל כלי שעוזר להם לבנות את המשמעת העצמית שלהם, כלי שהם יוכלו להשתמש בו אחר לדברים אחרים שהם רוצים להשיג, הם בעצם משכללים ומחזקים את הכלי הזה של המשמעת העצמית, והם מאוד מודעים לו גם במהלך פעילות הריצה.

כך למשל אומר אביב:

" משמעת עצמית – אני רץ שלושה פעמים בשבוע ובשביל לקום שלוש פעמים בשבוע בארבע בבוקר וגם לא לאכול ולשתות שטויות לפני הריצה צריך משמעת עצמית גבוהה"

אביב מראה לנו שבשביל לבצע את פעילות הריצה, הוא צריך גם משמעת עצמית בתחומים אחרים, שיעזרו לו בפעילות הזאת, למשל שהוא קם בבוקר מוקדם, עצם זה שהוא קם מוקדם זה כבר הישג של המשמעת העצמית, וגם העובדה שהוא מצליח לא לאכול ולשתות שטויות, גם זה הישג בזכות המשמעת העצמית. וכל ההישגים האלה של המשמעת העצמית היא בזכות פעילות הריצה.

אביב גם אומר שההשפעה החשובה ביותר של הריצה על חייו היא המשמעת העצמית:

" המשמעת העצמית. בניתי לעצמי משמעת עצמית גם לפני , שרצתי לבד גם בגשם גם אם הייתי עייף לא משנה באיזה שעה ביום או כמה עבדתי עדיין הייתי עושה את זה"

אביב אומר שהמשמעת העצמית היא משהו שהוא בונה, והריצה עזרה לו לבנות את זה. והוא אומר גם שהריצה בקבוצות עזרה לו עוד יותר לבנות את המשמעת הזאת, כי גם מקודם כאשר היה רץ לבד הוא הצליח במידה מסוימת לבנות את המשמעת, אבל היה לו יותר קשה לבנות אותה אז כשהיה רץ לבד.

גם אילן מספר על המשמעת העצמית שגורמת לו להצליח בריצות וגם בחיים:

" המסגרת בשבילי היא הקבוצה (קבוצת הריצה) אני מתחייב אליהם וזה גורם לי להבין שיש את המחויבות שלי כלפי אותם הזמנים , אותם האנשים , והעלות החודשית , כל אלו הם הגורם המניע"

המשמעת העצמית של אילן נובעת מהעובדה שהוא חלק מהמחויבות של הקבוצה שלו, וגם בגלל שהפעילות היא מחזורית, אז זה גורם אצלו להרגל, וכך בעצם נבנית המשמעת העצמית שלו. אלון מדגיש בדבריו שהמסגרת של קבוצת הריצה, היא זאת שעוזרת לבנות אצלו את המשמעת העצמית, ומכאן הוא בעצם שואב את התועלת של הריצה בקבוצה.

גם בנימין מספר על המשמעת העצמית שקיימת אצלו כדי לבצע ריצות:

" ניתן דוגמא : בריצה של נפח אתה מרגיש שאתה ב"מוד" של חשיבה עצמית הרבה עבודה עצמית ושליטה זה לחשוב על מרחק ולחשוב על הגוף תוך כדי ריצה"

לפי בנימין הוא רץ סוג אחד של ריצה שדורש ממנו הכנה נפשית ומשמעת עצמית, והדבר דורש ממנו מאמצים מנטליים, אבל בסופו של דבר הוא מצליח לעשות את זה, ומצליח לעמוד ביעדים שלו, ובגלל זה הוא שואב מזה סיפוק.

אצל דורית, היא מספרת שהיא הצטרכה לשנות את כל החיים שלה כדי להתאים אותם לריצה בקבוצה שאליה היא משתייכת:

" אני שיניתי את כל החיים שלי בגלל הריצה. הריצה דרשה ממני לקום ברבע לחמש בבוקר, דרשה ממני לישון לפחות שבע שעות, מאדם שהלך לישון מאוחר מאוד בלילה ובקושי קם בבוקר הפכתי לאדם שגג ב 9:30 בערב נכנס למיטה, לא משנה אם אני נרדמת או לא אני במיטה. הייתי צריכה לשנות את כל סדר היום שלי עד 9:00 הייתי מסיימת את הכל אם זה להכין שיעורים, לסדר את הבית, לעשות קניות…"

אנחנו רואים שדורית נאלצה להקריב הרבה כדי להפוך את אורח החיים שלה לספורטיבי, וכדי שהיא תוכל לרוץ באופן קבוע עם קבוצת הריצה, היא נאלצה לשנות את הרגלי השינה שלה, ולשנות בכלל את אורח החיים שלה, היא קיבלה מוטיבציה לסיים את כל המטלות שלה מוקדם על מנת שיהיה לה את היכולת לישון מוקדם ולקום מוקדם כדי לבצע את הריצות, כל הדברים האלה דורשים משמעת עצמית מאוד גבוה ממנה. הדברים האלה גרמו לה לפתח את יכולת המשמעת העצמית שלה, לפני כן היא לא האמינה שהיא יכולה לשנות את אורח החיים שלה בצורה כזאת ובהתמדה כזאת, וכל זאת רק למען דבר כמו ריצה, ולכן היא שיפרה את האמונה עצמית שלה בעצמה ואת המשמעת, ששיפרו את אורח חייה באופן כללי.

2. אמונה בערך מוסף בריצה בקבוצה

מהראיונות עם הרצים עולה שרבים מהם מאמינים שהריצה בקבוצות עזרה להם להפוך את החיים שלהם לבריאים יותר. הרצים מאמינים שהריצה באופן כללי היא בריאה, גם כאשר הם רצים לבד ולא בקבוצה, אבל הריצה בקבוצה עוזרת להפיק את המיטב מהפעילות של הריצה, ונותנת הטבות נוספות בחייהם, שהם מעבר לריצה עצמה. ובנוסף לכך, הרבה מתאמנים מספרים שהאימון בקבוצה עוזר להקל על הקושי שהם מרגישים אם הם היו רצים לבד.

כך אביב מספר:

" להתאמן בקבוצה לדבר הכי טוב שעשיתי בשנה הזו…. לקום בבוקר מאוד קשה לי אבל כשאתה בא לקבוצת ריצה אתה עובד קשה ,אתה לא מרגיש אתה בא לעבודה כי שיש את האחווה ואת הכיף ואת הצחוקים זה הופך את זה לחוויה טובה."

לפי דבריו של אביב אנו רואים את ההשוואה שלו בין הריצה לבדו, לעומת הריצה בקבוצה. בשני המקרים הריצה דורשת ממנו את משמעת עצמית ומאמץ, אבל כאשר הוא רץ בקבוצה, יותר קל לו לעמוד במשמעת העצמית הזאת, והחוויה עצמה היא יותר כיפית ומהנה, בהשוואה לריצה לבד. כאשר הוא רץ לבדו הוא מרגיש שהוא עובד, ואילו הריצה בקבוצה היא אירוע חברתי יותר, והוא לא משווה את זה לעבודה.

גם בנימין מספר על ההטבות של ריצה בקבוצת ריצה:

" אני חמש שנים רצתי לבד , עם חברים ,בעיקר לבד ואם עם חברים אז זה בפארק ריצה חברתית לא אימון. נהניתי מאוד אבל הרגשתי שאני נשאר במקום רציתי שזה יהיה יותר מקצועי , הרגשתי את כל השינויים החיוביים של הריצה ורציתי יותר רציתי מסגרת. באתי לקבוצה מתוך רצון לקבל הכוונה מקצועית וקיבלתי הרבה מעבר."

לפי דבריו של בנימין הוא רץ הרבה שנים לבדו, וגם הריצה הזאת הייתה טובה בשבילו ונתנה לו ערך בחיים, אבל הדברים השתנו כאשר הוא התחיל לרוץ בקבוצה, הריצה שלו השתפרה מאוד, הוא הפך להיות יותר ממושמע, והוא מרגיש שהוא הפך להיות מתאמן באופן מקצועי, הוא נהנה הרבה יותר מהחוויה של הריצה בקבוצה, ובנוסף לכך הוא מרגיש שהוא קיבל הרבה דברים מעבר לריצה עצמה, הוא מרגיש שהוא קיבל מסגרת שאליה הוא משתייך, והוא קיבל גם מעגל חברתי.

גם מוטי מספר על ההטבות של הריצה בקבוצת האימון:

" שאלה טובה, הואיל ובתחילת השתתפות בקבוצת הריצה אצלך היה לי קושי עצום אחרי כל כך הרבה שנים לחזור לפעילות ספורטיבית שבאמת לא כל כך אהבתי …. אני אוהב את המאמן, אני אוהב את זה שאני מוכיח לעצמי שאני יכול לקום מוקדם מה שלא הייתי קודם, ואני אוהב את הקבוצה האנשים בקבוצה אנשים איכותיים."

לפי דבריו של מוטי הריצה בקבוצה עזרה לו מאוד להחזיר את הפעילות הגופנית לחייו, היה לו אורח חיים לא בריא שבו הוא הקדיש את רוב שמנו לעבודה בעריכת דין והתחייבויות אחרות בחיים, והוא הזניח את פעילות הספורט בחייו, בנוסף לכך הוא גם לא אהב את הפעילות הגופנית הספציפית של הריצה, הוא לא הבין מה המטרה שלה כל כך, ולא הייתה לו מוטיבציה אליה, הוא אהב לבצע פעילות גופנית בצורה של ספורט חברתי, כמו כדורגל או כדורסל, כאשר הוא התחיל להתאמן בקבוצת הריצה, הדבר עזר לו מאוד להתחיל מחדש את הפעילות הגופנית בחייו, וזה עודד אותו מאוד להתחיל לרוץ. הוא עוד מספר על השפעה אחרת של קבוצת הריצה, בכך שזה הרגיל אותו לקום מוקדם בבוקר, דבר שהוא לא היה עושה קודם. הוא מספר שהוא אוהב את הקבוצה עצמה ואת האנשים שיש בה, לפי דעתו האנשים בקבוצה הם איכותיים.

כך מיקי מספר על האימון בקבוצה:

" (בעבר) שילמתי 200 שקל לאפליקציה יש לי מקום טוב נעליים טובות אזור מישורי ושאלתי מה יהיה שונה הפעם ….. ואז אמרתי מה עוד יכול לעזור לי והבנתי ש\סביבה תומכת זה יעזור לי, סביבה תומכת תאלץ אותי להגשים את מה שאני רוצה להגשים, כי אתה מקבל אנרגיה מהם להניע את עצמך, לקום בבוקר לקבוצה שעושה את זה איתך ביחד לדעת שאתה מאכזב אותם אם לא הגעת."

מיקי מספר שבעבר הוא ניסה לעשות פעילות גופנית, קנה נעליים טובות, מצא אזור טוב לריצה, ואפילו שילם כסף בשביל אפליקציית ריצה, אבל הדבר לא עזר לו להתמיד בריצה, הדברים השתנו כאשר הוא התחיל לרוץ בקבוצת הריצה, הוא הבין שלקבוצת הריצה יש ערך מוסף שעוזר לו, המאמן יכול לעזור לו באופן אישי, לבנות לו תכנית אימונים, הוא הרגיש שהקבוצה תאלץ אותו להגשים את עצמו ואת הרצון שלו להתחיל לרוץ, בגלל שמדובר בעצם במסגרת חברתית שאותה הוא לא רוצה לאכזב, והקבוצה עוזרת לתת לו אנרגיה לרוץ.

3. שיפור הדימוי העצמי

נראה שהיבט חשוב מאוד בריצה בקבוצה אצל כל הרצים היא העובדה שהריצה בקבוצה עוזרת מאוד להעלות את הדימוי העצמי של הרצים. הרצים מספרים על התהליך שאותו הם עברו אחרי שהתחילו לרוץ, כאשר בהתחלה, לרוב הם היו בכושר לא טוב, בעלי עודף משקל, ובריאות לקויה כמו כאבי גב ודברים אחרים, אחרי שהם התחילו להתאמן בקבוצה, הקבוצה עזרה להם להתמיד בריצה שלהם, והדבר השפיע לטובה גם על הבריאות שלהם, ובנוסף הכושר הפיזי והיכולת שלהם לרוץ עלתה מאוד. בעקבות העלייה הזאת ביכולת העצמית ובכושר הפיזי, הרצים התחילו להאמין בעצמם בצורה הרבה יותר טובה מאשר לפני, והדבר הזה תורם מאוד לשיפור הדימוי העצמי.

כך מספרת סיגלית:

" (האם הריצה משפיעה על הדימוי העצמי?) אני חושבת שכן אני חושבת שזה חלק ממני וכשאתה נפגש עם אנשים ואנשים מתלהבים לשמוע על הריצה מאוד כיף תשומת הלב ומשפיע על הדמוי העצמי"

לפי דבריה של סיגלית אנו רואים שהריצה עזרה לה מאוד בדימוי העצמי שלה, לפני שהיא רצה בקבוצה של הרצים, היא לא חשבה שהיא מסוגלת לבצע את הריצות האלה, ואר כך היא לאט לאט התחילה להאמין ביכולת שלה לרוץ ולהתאמן בקבוצה כזאת. בנוסף לכך היא מספרת שאנשים אחרים נותנים לה תשומת לב והאבה בגלל שהיא משתתפת בקבוצת הריצה, והדבר הזה גם הוא משפר מאוד את תחושת הדימוי העצמי שלה.

גם צביקה מספר על ההעלאה בדימוי העצמי שלו:

" כן כמובן אחד הדברים הכי מתאימים שבנאדם יכול לעשות זה לעמוד מול המראה עם עצמו לבד זה רגע מאוד אינטימי והיום אני עומד מול המראה ואני יכול להגיד שכבר אין לי כרס, כמו שאתה אומר החלפתי את השומן לשרירים ואני ממש בקלות יכול לעשות את תרגילי הבטן ואת הריצה וזה בהחלט משפיע לטובה על כל מה שקורה איתי בחיים."

הדימוי העצמי של צביקה השתפר בעיקר בעזרת השיפור במראה ובמשקל שלו. לפני שהוא התחיל להתאמן בקבוצת הריצה, הוא מספר שהייתה לו כרס גדולה, ואחרי האימונים הוא הצליח להוריד את הכרס הזאת, הוא נעמד מול המראה וגאה להסתכל על עצמו לאחר שירד במשקל, הוא מרגיש טוב עם עצמו, ולכן הדימוי העצמי שלו גבוה.

כך מספרת לריסה:

" מבחינת פנימית אני מאוד התחדשתי ומאוד התחלתי לאהוב את עצמי. לפני שנה אם היית מספר לי שאני ארוץ 10 קילומטרים הייתי צוחקת לך בפנים והיום זה מובן מאליו מבחינתי שאני ארוץ 10 קילומטרים זה הסתכלות שונה על עצמי ועל היכולות שלי."

לריסה מספרת שהדימוי העצמי שלה השתפר בעיקר בגלל השיפור ביכולות הפיזיות שלה, אשר השתפרו כאשר התחילה להתאמן בקבוצה. לפני שהיא התחילה להתאמן, היא לא האמינה שתוכל לרוץ כל כך הרבה, בטח לא כמות כל כך גדולה כמו עשר קילומטר, ולאט לאט היא התחילה להאמין בעצמה והיא הצליחה להשיג את התוצאה הזאת, והדבר הזה שיפר לה מאוד את הביטחון העצמי שלה. הדימוי העצמי המוגבר של לריסה נובע מהשיפור ביכולות הפיזיות שלה, ולא בהכרח למראה או לאיבוד משקל.

כל מירב מספרת:

" כן אני חושבת שספורט מייצר תוצאות והצלחות, וההצלחות בונות ביטחון עצמי. אני חושבת שזה נכון אצל ילדים וזה נכון גם אצל מבוגרים, שאני עושה ספורט ואני רואה שאני מתקדמת אני מרגישה טוב עם עצמי אני לוקחת לעצמי עוד אתגרים ומנצחת."

מירב מספרת שהספורט הוא כלי חשוב בבנייה של הביטחון העצמי שלה. היא חושבת שהביטחון העצמי חשוב אצל כולם, גם מבוגרים וגם אצל ילדים וזה אומר בעצם שהספורט אין לו גיל, כולם צריכים לעשות אותו כדי לשפר את הביטחון העצמי שלהם. לפי מה שהיא מספרת הבנייה של הביטחון העצמי שלה נעשה בשלבים וזה לא קרה בבת אחת, הספורט עזר לה לבנות את עצמה לאט לאט, ולבנות בסיס טוב לביטחון עצמי גבוה, שנשאר ומשפיע על כל תחומי חייה ולא רק על הספורט שבו היא עוסקת.

4. חיזוק מנטלי ופסיכולוגי

הרבה מהרצים מעידים על כך שהספורט הוא דבר חשוב בחייהם ולא רק מפני שהוא עוזר להם להשיג משמעת עצמית גבוה יותר, ולחזק את הדימוי העצמי שלהם, הספורט מהווה בשבילם כלי מנטלי ופסיכולוגי שעוזר להם לרומם את רוחם ולחזק אותם מבחינה פסיכולוגית. הרצים מעידים על כך שבעקבות החיזוק הפסיכולוגי והמנטלי של הריצה, הדבר משפיע על שאר התחומים בחיים שלהם בצורה מאוד חיובית, חלק מהרצים מספרים שהספורט והחיזוק המנטלי עוזר להם להתמודד עם משברים שונים בחייהם, ועם קשיים מנטליים שונים. בנוסף לכך הרצים מספרים של החיזוק המנטלי של הספורט עוזר להם להצליח גם בתחומים אחרים, ולא רק בספורט עצמו, זאת אומרת שהספורט והחיזוק המנטלי בעקבותיו גם עוזר להתמודד עם משברים לא רגילים וגם משפיע בצורה חיובית על תחומים אחרים בחייהם כך שבעצם הספורט מהווה כלי אוניברסלי לאיכות חיים יותר טובה.

כך מספר אביב:

" גם בתקופות שלא היה הולך לי בדבר מסוים עדיין הייתי רץ וזה היה משאיר לי בוסט של אנרגיה ובמקום ליפול עד הסוף זה משאיר אותך סוג של "תלוי על הצוק" אבל לא נופל מהצוק וזה העניין ברגע ששאר הדברים לא מסתדרים אתה יודע לקום אחרי ."

לפי הדברים של אביב החיים שלו בנויים מתקופות פסיכולוגיות שונות, כאשר לפעמים יש עליות ולפעמים יש ירידות מבחינה פסיכולוגית. הריצה עצמה לימדה אותו להתמודד עם המצבים הקשים מבחינה פסיכולוגית, ולאחר שהוא למד את זה, הוא התחיל ליישם את ההתמודדות הזאת עם הקושי לגבי מצבים אחרים בחיים שלו, כך שכאשר הוא נתקל במשבר מסוים, כבר יש לו את הכלים הנכונים כדי להתמודד עם המשבר הזה.

כך מספר אילן:

" זה כבר הרבה מאוד שנים שאני רץ. אני מתחזק נפשית , מנטלית ופיזית. המשמעות של הריצה מאוד אישית , זה נותן לי הרגשה טובה , ביטחון עצמי , דימוי עצמי. זה עושה לי טוב לדעת שאני בכושר , שאני בכושר אני מסוגל לרוץ ולהנות מהחוויה שנקראת ריצה."

לפי הדברים של אילן, הריצה עוזרת לו להתחזק נפשית מנטלית וגם פיזית. הריצה בשבילו היא בעלת השפעה פסיכולוגית אישית, והיא משפיעה לא רק על הדימוי ועל הביטחון העצמי, אלא שהיא גם עושה לו הרגשה פסיכולוגית טובה באופן כללי, הוא מרגיש טוב עם עצמי ונהנה מהחיים שלו בזכות העובדה שהוא רץ, כי הוא מרגיש שהוא השיג משהו חשוב בחיים שלו. בנוסף לכך הוא מספר שהוא נהנה מהחוויה עצמה של הריצה, זאת אומרת שהאפקט הפסיכולוגי כולל גם הנאה מהחוויה עצמה חוץ מההרגשה הכללית הטובה.

גם בנימין מספר על האפקט הפסיכולוגי של הריצה:

" תמיד הייתי שואף ותמיד הצבתי לעצמי מטרות ותמיד השגתי אותם , כבר מהילדות זה מאפיין אותי לרדוף אחרי מטרות אז אני לא חושב שזה שינה אותי אבל זה חיזק את התכונות האלה ואני מביא את התכונות האלה לידי ביטוי בריצה ומשפר אותם יודע איך לשלוט בהם יותר טוב , ולא לתת להם לשלוט בי"

בנימין מספר שהפעילות הספורטיבית השפיעה עליו באופן מהותי מבחינה פסיכולוגית, היא חזקה את היכולות הפסיכולוגיות שלו להשיג את המטרות שלו. הוא מספר שכבר מילדות הוא היה אדם שאוהב להשיג את מטרותיו, והפעילות הספורטיבית חיזקה את הכלי הפסיכולוגי הזה של למלא את המטרות שלו, ולהשיג את היעדים שלו, ולכן הוא מרגיש שהריצה השפיעה עליו כי אדם בצורה חיובית מאוד והגבירה את היכולות הפסיכולוגיות שלו.

דיון וסיכום

מטרתו העיקרית של מחקר זה הייתה לבדוק כיצד משפיעה הריצה בקבוצה על חייהם של הרצים. התוצאות של המחקר מראות שישנם כמה קווי דמיון בין מה שחושבים הרצים בקבוצה לגבי השפעתה של ריצה זו על חייהם, שהובילו אותנו למסקנות המחקר.

המסקנה הראשונה של המחקר שהגענו אליה היא שהאימון בקבוצה עוזר למתאמנים לשמור על משמעת עצמית גבוה. רבים מהרצים מעידים שהריצה בקבוצה תורמת לאורח חיים שבו הם מרגישים יותר מחויבות להתמיד בריצה, וזאת בשל המחויבות שלהם לקבוצת הריצה. הריצה בקבוצה לא רק שמגבירה את המוטיבציה להתמיד בפעילות הריצה, אלא שהיא תורמת לחיזוק המשמעת העצמית הכללית בחייו של הרץ, וזה משפיע גם על דברים אחרים בחייהם, הם מרגישים שיש להם משמעת אצמית טובה, והם מיישמים אותה בהתאם.

אם נשווה את המסקנה הזאת לספרות המחקרית אנו נראה שישנה התאמה לספרות העבר. לפי המחקר של סטודל ואחרים (Stødle, Debesay, Pajalic, Lid, & Bergland, 2019), לריצה בקבוצה ישנן מספר השפעות פסיכולוגיות חיוביות בחייו של הרץ, כמו למשל מוטיבציה מוגברת לריצה ולדברים אחרים בחיים, והגברת המשמעת העצמית של הרצים בקבוצה. גם המחקר של דייויס ואחרים (Davis, Taylor, & Cohen, 2015), מראה שהריצה בקבוצה תורמת לחיזוק הקשרים החברתיים של הרצים בקבוצה, מה שמוביל להגברת המחויבות של החברים בקבוצה להתמיד בהשתתפות שלהם, ובהתאם לכך עולה גם המשמעת העצמית.

מסקנת המחקר השנייה שהגענו אליה היא שהריצה בקבוצות נותנת ערך מוסף לרצים, בהשוואה לריצה לבד. בדרך כלל לריצה לבד ישנן השפעות חיוביות בעיקר מבחינה בריאותית, רבים ממשתתפי המחקר מציינים שהם מרגישים שהריצה בקבוצות תרמה להם רבות בחייהם, וזאת מעבר להטבות הבריאותיות הרגילות של הריצה, הם מרגישים שישנן גם השפעות פסיכולוגיות חיוביות רבות, שמקרינות גם על תחומים אחרים בחייהם, כמו למשל יכולת התמודדות עם בעיות, ושיפור בתפיסת החיים ובאורח החיים.

אם נשווה את המסקנה הזאת לספרות המחקרית, נראה שגם כאן ישנה התאמה, שכן ראינו בספרות המחקרית, שהריצה בקבוצה נותנת ערך מוסף למתאמנים בקבוצה, וזאת בדרכים רבות, למשל המחקר של מארקר וסטאינו (Marker, & Staiano, 2015), מראה שהפעילות הספורטיבית במסגרת של קבוצה, תורמת להתפתחות הקשרים החברתיים של המתאמנים, ומשפרת את החיים החברתיים באופן כללי. במחקר אחרי ראינו שישנם השפעות פסיכוסוציאליות של הריצה בקבוצה, ובדרך כלל, ריצה בקבוצות ריצה משפרת את המצב הפסיכולוגי של הרצים (Marker, & Staiano, 2015).

מסקנת המחקר השלישית שהגענו אליה היא שהריצה בקבוצת ריצה תורמת לשיפור הדימוי העצמי של הרצים. רבים מהרצים בקבוצה מעידים על כך שהם שמו לב שעם הזמן, הריצה בקבוצת הריצה מעלה את הדימוי העצמי שלהם, ואת תחושת הערך העצמי. הגורמים להעלאת הדימוי העצמי הן בעיקר הפידבק החיובי שהרצים מקבלים מחבריהם לקבוצה, וגם בגלל שהם רואים שהם מצליחים עם הזמן לשפר את היכולות הגופניות שלהם, וזה גורם להם לתחושה עצמית טובה.

בהשוואה של מסקנת המחקר הזאת לספרות המחקרית, אנו רואים שישנה התאמה בין המסקנה לספרות המחקרית. לפי ספרות המחקר, הפעילות הגופנית משפיעה לטובה על מצבו הפסיכולוגי של האדם, אנשים שנוטים לסבול מדיכאון, או מבעיות של ביטחון עצמי ודימוי עצמי, יכולים לשפר מאוד את הבעיות הפסיכולוגיות האלה, בריצה במסגרת קבוצתית (Dolenc, P. & Petric, 2019). מחקר אחר מראה שהאימון הקבוצתי עוזר למתאמן להפיק את המיטב מהפעילות הגופנית שלו, משפרת יכולתו הפיזית, ולפיכך גם משפרת את האמונה של האדם בעצמו ואת הדימוי העצמי שלו (Wayment, & McDonald, 2017).

מסקנת המחקר הרביעית היא שהאימון בקבוצה עוזר לחזק את המתאמנים מבחינה מנטלית. המתאמנים מעידים על כך שמאז שהם התחילו להתאמן במסגרת של הקבוצה, לא רק שהדימוי העצמי שלהם השתפר, אלא שהם גם מרגישים חזקים מבחינה מנטלית, והפן הפסיכולוגי השתפר מאוד בחייהם, אם זה מהיכולת להתמודד עם בעיות אחרות בחייהם שדורשים מהם אנרגיות פסיכולוגיות, או אם זה מהיכולת להתמודד עם חרדות או דיכאון.

אם נשווה את הממצא הזה לספרות המחקרית, נראה שינה התאמה. לפי המחקר של דובנוב-רז, (2019), הפעילות הגופנית שמבוצעת במסגרת קבוצתית יכולה להשפיע בצורה מהותית על מצב רוחו של האדם, ועל איתנותו הפסיכולוגית. רצים שלפני כן רצו לבד, או כאלה שלא התאמנו, חלו שיפורים מהותיים במצב הרוח שלהם, והמצב הפסיכולוגי לאחר אימון ממושך במסגרת של קבוצה, השיפור הפסיכולוגי הזה נובע בין היתר בגלל העובדה שהמתאמן בקבוצה נכנס למסגרת חברתית, שמשפיעה לטובה על מצבו הפסיכולוגי.

מגבלה אפשרית של מחקר זה היא שהמחקר הוא קטן יחסית, ולכן התוצאות של המחקר יכולות שלא לשקף בצורה ראויה את כלל האוכלוסייה של הרצים בקבוצות. ולכן יש לבצע מדגם גדול ומגוון יותר כדי לקבל תמונה יותר מייצגת. מגבלה אפשרית נוספת היא שעל הרצים בקבוצה יכולים להשפיע גורמים נוספים, שיכולים להשפיע על התוצאות, כך למשל עמדותיו האישיות של הרץ, מצבו הבריאותי, וניסיון העבר שלו יכולים להשפיע על עמדתו.

ולכן אם נסכם את מסקנות המחקר, ראינו שהריצה במסגרת של קבוצה יכולה להשפיע בצורה חיובית על הרצים, ולתת להם הטבות שהם מעבר להטבות הבריאותיות של פעילות גופנית, כמו שיפור במצב הפסיכולוגי, שיפור בדימוי העצמי, ושיפור בתחומים אחרים של הרצים. ההשפעות החיוביות האלה נובעות בעיקר מהמסגרת החברתית שקיימת בקבוצת הריצה, שנותנת תמיכה חברתית ופסיכולוגית לרצים.

הצעה למחקר שימשיך את המחקר הזה, הוא מחקר שיבדוק האם בעקבות השיפור במצבם הפסיכולוגי של הרצים, ישנו גם שיפור בריאותי, כלומר האם מי שרץ בקבוצות ריצה, הושפע בצורה פסיכולוגית לטובה, וגם המצב הבריאותי שלו השתפר בהשוואה לריצה לבדו.

ביבליוגרפיה

גלילי, י', ליסיצה, ס', וזך, ס' (2014). הפער בין הידע לבין יישומו – כיצד מסבירים ישראלים מדוע אינם עוסקים בפעילות גופנית במינון המומלץ סוגיות חברתיות בישראל: כתב עת לנושאי חברה, , 18: 152-175, 2014.

דובנוב-רז, ג' (2019). פעילות גופנית היא רפואה – גם אימוני כוח! : [‏מתוך המדור במת המערכת]. הרפואה, 158, 8 (תמוז-אב תשע"ט, אוגוסט 2019), עמ' 506-508.

זך, ס', וכוהן, ר' (2010). למידה שיתופית בחינוך הגופני – סקירת ספרות בתנועה: כתב-עת למדעי החינוך הגופני והספורט, ,9(3-4): 255-279, 2010. https://doi.org/10.2307_23635686

זמרי, א', ופולידורו, ר' (2002). "השלום האולימפי": עובדה או אגדה? בתנועה: כתב-עת למדעי החינוך הגופני והספורט, , 6 (4): 280-301, 2002. https://doi.org/10.2307_23634511

להב, י' (2014). פרספקטיבה על חלבונים ואימוני כוח מגזין מכון תנובה למחקר, , 41: 16-19, 2014.

משרד הבריאות, (2013). אמות מידה לקיום אירועי ספורט (ריצות ארוכות), נייר עמדה. משרד הבריאות.

נבות-מינצר, ד', וקונסטנטיני, נ' (2010). פעילות גופנית למניעת מחלות ולשיפור הבריאות כתב העת הישראלי לרפואת המשפחה , , 153: 19-22, 2010.

קונסטנטיני, נ', ומן, ג' (2016). רפואת ספורט – מהי ופניה לאן? הרפואה, 155, 6 (אייר-סיון תשע"ו, יוני 2016), עמ' 333-334.

רגב, ע', טסלר, ר', ניסנהולץ-גנות, ר', שפירא, י', וייס, י', דדון, ע', והראל-פיש, י' (2019). דפוסי אורח חיים בקרב המשפחה כגורם מקדם הרגלי פעילות גופנית בקרב ילדים ובני נוער בישראל בתנועה: כתב-עת למדעי החינוך הגופני והספורט, י"ב, 1 (תשע"ט, 2019), עמ' 135-151.

שביט, ר', גליקסון, מ', וקונסטנטיני, נ' (2016). לב ספורטאי – האם "כל המרבה הרי זה משובח"? הרפואה, 155, 9 (אב-אלול תשע"ו, ספטמבר 2016), עמ' 531-536.

שניר, ש' (2008). הטמעת תרבות אימון (בקבוצה). עיונים בחינוך בחברה בטכנולוגיה ובמדע, , 7: 18-19, 2008.

שרגל, א' (2009). העמסת פחמימות – לשיפור ביצועים בספורטאי סבולת דינמי וינגייט, , 26: 2009.

Abou Elmagd, M. (2016). Benefits, need and importance of daily exercise. International Journal of Physical Education, Sports and Health. 22. 22-27.

Bezodis, Ian & Kerwin, David & Cooper, Stephen-Mark & I.T. Salo, Aki. (2017). Sprint Running Performance and Technique Changes in Athletes During Periodized Training: An Elite Training Group Case Study. International Journal of Sports Physiology and Performance. 13. 1-24. 10.1123/ijspp.2017-0378.

Caputo, G., Di Bari, M. & Naranjo Orellana, J. (2017). Group-based exercise at workplace: short-term effects of neck and shoulder resistance training in video display unit workers with work-related chronic neck pain—a pilot randomized trial. Clinical Rheumatology. 36. 10.1007/s10067-017-3629-2.

Davis, A., Taylor, J., & Cohen, E. (2015). Social Bonds and Exercise: Evidence for a Reciprocal Relationship. PloS one, 10(8), e0136705. https://doi.org/10.1371/journal.pone.0136705

Dolenc, P. & Petric, M. (2019). Psychological benefits of exercise and physical activity in older adults. Annales Kinesiologiae. 9. 121-134.

Gilbert, M., Chaubet, P., Karelis, A., & Dancause, K. N. (2017). Perceptions of group exercise courses and instructors among Quebec adults. BMJ open sport & exercise medicine, 3(1), e000278. https://doi.org/10.1136/bmjsem-2017-000278

Gupta, A. (2009). The Globalization of Sports, the Rise of Non-Western Nations, and the Impact on International Sporting Events. The International Journal of the History of Sport. 26. 1779-1790.

Kanamori, S., Takamiya, T. & Inoue, S. (2015). Group exercise for adults and elderly: Determinants of participation in group exercise and its associations with health outcome. The Journal of Physical Fitness and Sports Medicine. 4. 315-320.

Komatsu, H., Yagasaki, K., Saito, Y., & Oguma, Y. (2017). Regular group exercise contributes to balanced health in older adults in Japan: a qualitative study. BMC geriatrics, 17(1), 190. https://doi.org/10.1186/s12877-017-0584-3

Mackintosh, K. A., Standage, M., Staiano, A. E., Lester, L., & McNarry, M. A. (2016). Investigating the Physiological and Psychosocial Responses of Single- and Dual-Player Exergaming in Young Adults. Games for health journal, 5(6), 375–381. https://doi.org/10.1089/g4h.2016.0015

Marker, A. M., & Staiano, A. E. (2015). Better Together: Outcomes of Cooperation Versus Competition in Social Exergaming. Games for health journal, 4(1), 25–30. https://doi.org/10.1089/g4h.2014.0066

Ok, H. (2017). The Effects of Aquatic Group Exercise on Body Composition and Mental Health of Elderly Women. Journal of The Korean Society of Physical Medicine. 12. 103-112. 10.13066/kspm.2017.12.1.103.

Stødle, I. V., Debesay, J., Pajalic, Z., Lid, I. M., & Bergland, A. (2019). The experience of motivation and adherence to group-based exercise of Norwegians aged 80 and more: a qualitative study. Archives of public health = Archives belges de sante publique, 77, 26. https://doi.org/10.1186/s13690-019-0354-0

Wayment, H. & McDonald, R. (2017). Sharing a Personal Trainer: Personal and Social Benefits of Individualized Small Group Training. Journal of strength and conditioning research. 31. 10.1519/JSC.0000000000001764.

Whannel, G. (2005). Media Sport Stars: Masculinities and Moralities. Routledge. p. 72. ISBN 978-1134698714.

סמינריון- השפעת אימון בקבוצה על חיי אצן