Skip to content

סמינריון- השפעת אומנויות לחימה על יכולות חברתיות של ילדים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD

סמינריון – השפעת אומנויות לחימה על יכולות חברתיות של ילדים עם הפרעת קשב וריכוז

תקציר

הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה נוירו-התפתחותית המורכבת משני אלמנטים עיקרים : ליקוי התפתחותי המורכב מבעיה בטווח הקשב וליקוי התנהגותי המתבטא בשליטה בדחפים ורמת הפעילות שגורמת לתפקוד לקוי וביצועים קוגניטיביים ירודים, כמו ליקויים ביכולת שליטה בתשומת הלב, תזזיתיות יתר, וחוסר יכולת לווסת את הרגשות. ההפרעה נפוצה מאוד בילדים, והיא לרוב מאובחנת לפני גיל 12,אצל חלק מהילדים מופיעים הסימפטומים כבר בגיל הגן. חלק ניכר מהילדים ממשיכים לסבול מההפרעה גם בגיל ההתבגרות ובבגרותם, היא יכולה להפריע למהלך תקין של הלימודים האקדמיים, והיא מובילה במקרים רבים ליכולת ירודה וציונים נמוכים בבית הספר. למרות שכיחותה, הגורמים להפרעה אינם ידועים בוודאות, והסברה היא ששילוב של גורמים סביבתיים וגנטיים שגורמים להופעת ההפרעה (אל-דור, 2013).

הפרעת קשב וריכוז לא גורמת רק להישגים אקדמיים ירודים, אלא שהיא פוגעת גם ביכולת החברתית והרגשית של הילדים שלוקים בה. בגלל שההשפעה של ההפרעה היא על תחומים רבים, ולעתים ישנו שילוב ביניהם, ילדים עם ההפרעה נמצאים בסיכון גבוה יותר להשפעות שליליות בטווח הארוך יותר, כגון השכלה נמוכה ובעיות בתעסוקה, או אפילו בעיות חברתיות בטווח הארוך, ילדים רבים שיש להם הפרעת קשב וריכוז מתקשים לווסת בצורה נכונה את רגשותיהם, והדבר גורם להם לבעיות חברתיות (עינת, 2015).

התנהגותם של ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז נתפסת לעיתים כאימפולסיבית, תוקפנית, רגישה או אינטנסיבית על ידי אחרים. האינטראקציות החברתיות של ילדים אלה הם עם כל מי שסובבים אותם, חברים הורים ומורים, וכולם מרגישים בהתנהגות החברתית הלקויה של ילדים אלה. העובדה שילדים אלה סובלים מבעיות חברתיות היא ידועה בספרות המחקר, ומחקרים רבים נעשו עליה. הסיבה להתמקדות בחיי החברה של ילדים אלה במחקרים, היא משום שתקופת הילדות היא תקופה קריטית לפיתוח מיומנויותיו החברתיות של האדם, והפרעת קשב וריכוז יכולה לפגוע בהתפתחות זו (צ’סנר, ואחרים, 2009).

המלצות הטיפול בהפרעת קשב וריכוז הן לא חד משמעיות, ואין טיפול אחד יעיל להפרעה. את הטיפולים להפרעה ניתן לחלק לשתי דרכים עיקריות, טיפול תרופתי וטיפול התנהגותי. טיפול תרופתי לבדו לא יכול לרפא את כל הסימפטומים של המחלה, ולכן יש לשקול טיפולים התנהגותיים שונים. ישנם טיפולים התנהגותיים שונים המבוססים על שיטות שונות, ויעילותם של טיפולים אלה היא לא מוחלטת, והיא תלויה בילד האינדיבידואל שלו ניתן הטיפול, ובמצבו הייחודי (מושבה ואמסלם, 2016).

אחת משיטות הטיפול ההתנהגותיות להפרעת קשב וריכוז היא טיפול באמצעות אומנויות לחימה. ספורט באופן כללי היא פעילות חיובית בעבור ילדים ובני נוער, וגם בעבור ילדים עם הפרעת קשב וריכוז, פעילות זו מועילה לילדים מבחינה פיזית ומנטלית(Avelar Rosa, 2016).

הספורט הייחודי של אומנויות לחימה מציע יתרונות רבים לילדים ובני נוער, גם לכאלה שאין להם הפרעת קשב וריכוז. הסיבה לכך היא שאומנויות לחימה משלבות שני אלמנטים מהותיים בספורט, גם את האלמנט הפיזי של הספורט, וגם את האלמנט הרוחני של הספורט (Kadri, et al. 2019). ישנם כמה יתרונות פסיכולוגיים שאומנויות לחימה מעניקות לילדים עם הפרעת קשב וריכוז, כמו למשל יכול לצמוח ולהצליח בספורט בצורה אינדיבידואלית, הצבת מטרות ברות השגה לילדים אלה, עזרה בשיפור יכולת השליטה העצמית, שיפור ביכול הריכוז, ודרך טובה לפרוק אנרגיה עודפת אצל ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז (Avelar Rosa, 2016).

מטרתה של סקירה זו היא לבדוק כיצד הספורט של אומנויות הלחימה משפיע על הפרעת קשב וריכוז אצל ילדים, ובאופן יותר ספציפי, כיצד אומנויות לחימה משפיעות על היכולות החברתיות של ילדים אלה. ולכן שאלת המחקר היא כיצד משפיעות אומנויות לחימה על יכולות חברתיות של ילדים עם הפרעת קשב וריכוז ? כדי לענות על שאלת מחקר זו נסקרו מחקרים מהעבר שבדקו את הנושא, ולבסוף יבוצע סיכום ודיון בממצאי המחקר.

תוכן עניינים

1. הגדרת הפרעת ADHD.. 5

1.1. אבחון 6

2.1. סימפטומים. 7

2. מאפייני ילדים עם ADHD: חברתית, רגשית, לימודית.. 8

1.2. מאפיינים חברתיים: 9

2.2. מאפיינים רגשיים: 10

3.2. מאפיינים אקדמיים: 11

3. טיפול בהפרעת קשב וריכוז. 12

4. שיטת המחקר. 14

5. ממצאים- השפעת אומנויות לחימה על ילדים עם הפרעת קשב וריכוז. 16

1.5. מחקרים שעסקו בסוגים שונים של אומנויות לחימה. 16

2.5. קטגוריות שונות של השימוש באומנויות לחימה. 22

6. סיכום ודיון 25

7. מקורות.. 29

1.הגדרת הפרעת ADHD

הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות היא הפרעה נוירו-התפתחותית פסיכיאטרית, שבה ישנם בעיות משמעותיות עם פונקציות ביצועיות, כמו יכולת שליטה בתשומת הלב, שליטה מעכבת, וחוסר יכולת לווסת את הרגשות. לקויות אלה גורמות לחוסר תשומת לב, היפראקטיביות ואימפולסיביות אשר אינם מתאימים לגילו של האדם. התסמינים מופיעים בדרך כלל לפני שהאדם הוא בן שתים עשרה שנים, הם נוכחים יותר משישה חודשים, והם גורמים לבעיות בשתי מסגרות לפחות, כמו פעילויות בית ספר, בבית או בשעות הפנאי. אצל ילדים, בעיות בתשומת הלב יכולות להוביל ביצועים אקדמיים ירודים (אל-דור, 2013).

למרות היותה ההפרעה הפסיכיאטרית הנפוצה ביותר שנחקרת ומאובחנת בילדים ובני נוער, הסיבה להפרעה זו ברוב המקרים אינה ידועה. לפי הערכות, גורמים גנטיים מהווים את גורם הסיכון הגדול ביותר ללקות בהפרעה. ההפרעה מאובחנת אצל 3-10% מהילדים, והשיעור זה הוא דומה בכל שכבות האוכלוסייה, ללא קשר למצבן הכלכלי או החברתי.  כאשר בוחנים את הרמה הסוציודמוגרפית שיעור האבחון דומה בין המדינות ותלוי בעיקר באילו קריטריונים ומבחנים משתמשים. הפרעת קשב וריכוז שכיחותה אצל בנים גבוהה פי 2-3  מאשר אצל בנות. רוב האנשים שאובחנו כלוקים בהפרעה בילדות, ממשיכים לסבול מהסימפטומים בבגרות, ובין 2-5% מהבוגרים סובלים מהפרעה זו. אבחונה של הפרעה זו יכול להיות קשה להבדלה מהפרעות אחרות, כמו למשל לקות למידה לא מילולית, או הבדלה בינה לבין התנהגות נורמלית (אל-דור, 2013).

תחילתה של הפרעת קשב והריכוז היא עוד במאה התשע עשרה, עם האבחון הראשון של ההפרעה על ידי היינריך הופמן, רופא גרמני שכתב שירי ילדים. האבחון של ההפרעה התבצע על רקע כניסתם המוגברת של ילדים למסגרות חינוכיות באותה תקופה בעקבות התפתחותה של המהפכה התעשייתית (עורי, וצפריר, 2001). הפרעת קשב וריכוז, אבחונה, והטיפול בה נחשבו לשנויים במחלוקת החל משנות השבעים של המאה העזרים. ישנן מחלוקות לגבי ההפרעה בין רופאים מאבחנים, מורים, וקובעי מדיניות. הנושאים החלוקים כוללים סיבות של הפרעת הקשב והריכוז ושימוש בתרופות בטיפול בה. רוב מערכות הבריאות רואות בהפרעת קשב וריכוז כהפרעה, והוויכוח העיקרי בקהילה המדעית הוא איך לאבחן את המחלה. בתחילת המאה העשרים ההשערה הייתה שנזק מוחי קל הוא הגורם לסימפטומים שהציגו ילדים ומבוגרים בעלי הפרעת קשב וריכוז. יחד עם זאת, בשנות השישים עלתה ביקורת שלפיה לא ניתן לסווג כל ילד בעל התנהגויות אימפולסיביות, כילד בעל נזק מוחי קל, והיו מבקרים רבים שביקרו את הבדיקות הנפוצות בהערכת הנזק המוחי של הילד בעקבות הסימפטומים. הטענה הייתה שאפילו אם יש חוסר תפקוד נוירולוגי, זה עדיין לא מעיד על נזק מוחי. החוקרים החלו להבין שישנם ילדים שמציגים את הפרעות דחף וריכוז, מבלי שיש להם פגיעה טראומטית או זיהומית במוח (Mayes, & Rafalovich, 2008).

1.1.אבחון

אבחון הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים תלוי במספר קריטריונים. כדי להיות מאובחנים כסובלים מהפרעת קשב וריכוז, צריכים להיות תסמינים של חוסר תשומת לב או 6 תסמינים או יותר של היפראקטיביות ואימפולסיביות. כדי להיות מאובחן כבעל הפרעת קשב וריכוז, הילד צריך להראות תסמינים באופן רצוף במשך שישה חודשים לפחות, הוא צריך להתחיל להראות את הסימפטומים לפני גיל 12, להראות סימפטומים בשתי מסגרות לפחות, למשל בבית ובבית הספר, כדי לשלול את האפשרות שההתנהגות היא רק תגובה למורים מסוימים או לסביבה משפחתית, הילד צריך להראות סימנים לכך שהתנהגותו מקשה על חייו באופן משמעותי, ברמה החברתית, האקדמית או התעסוקתית, ובנוסף לכך התסמינים אינם רק חלק מהפרעה התפתחותית בגדילה או שלב קשה בחיים, ואינם נגרמים על ידי גורם חיצוני כלשה (מושבה ואמסלם , 2016).

האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי מגדיר שלושה תתי סוגים של הפרעת הקשב והריכוז, הפרעה שמאופיינת בעיקרה בחוסר קשב (ADHD-PI), הפרעה שמאופיינת בעיקרה בהיפראקטיביות ואימפולסיביות (ADHD-PH) והפרעה שמאופיינת בעיקרה בשילוב של חוסר קשב והיפראקטיביות-אימפולסיביות (ADHD-C). מערכת הסיווג של תתי הסוגים של ההפרעה משמשת רבות את המאבחנים והחוקרים, אולם בפועל המאבחנים של הפרעות קשב ולמידה מתקשים להבדיל בין תתי הסוגים השונים של ההפרעה, וברבים מהמקרים, מסווגים את כל שלושת תתי הסוגים תחת אותה קטגוריה של הפרעת קשב וריכוז. הקלינאים מעוניינים בעיקר לדעת אם ישנם דפוסים של תחלואה נלוות להפרעה, והאם יעילות הטיפול משתנה לפי תתי הסוגים השונים של ההפרעה. הספרות המחקרית מעידה על כך שילדים עם הפרעה שעיקרה היפראקטיביות ואימפולסיביות (ADHD-PH), והפרעה המאופיינת בשילוב קשב והיפראקטיביות (ADHD-C), נמצאים בסיכון גבוה יותר לבעיות התנהגות, ואילו ילדים הסובלים מהפרעה שעיקרה בחוסר קשב  (ADHD-PI), נמצאים בסיכון גבוה יותר ללקויות למידה, חרדות ודיכאון (Drtilkova, & Fiala, 2016).

2.1.סימפטומים

ניתן לסווג את הסימפטומים של הפרעת קשב וריכוז לשני סוגים של בעיות התנהגות: חוסר תשומת לב, והיפראקטיביות ואימפולסיביות. לרוב האנשים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז ישנן בעיות שנכללות בשתי הקטגוריות הללו, אך זה לא תמיד המקרה. לדוגמה, ישנם אנשים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז, שיכולים לסבול רק מיכולת קשב ירודה, או רק מהיפראקטיביות או אימפולסיביות. תסמינים של הפרעה זו מתחילים בגיל שש עד שתיים עשרה, והאבחון שלהם נמשך יותר משישה חודשים בדרך כלל. אצל ילדים בגיל בית הספר, חוסר תשומת לב לעתים קרובות יגרום לביצועים אקדמיים ירודים. למרות שהפרעה זו מורידה מיכולתו של הילד, במיוחד בחברה המודרנית, יש דרכים להתמודד עם ההפרעה, ילדים רבים יכולים להשיג קשב טוב במשימות שהם מוצאים בהם עניין (אל-דור, 2013).

כאשר מדובר בהפרעת קשב בלבד, הסימפטומים העיקריים הם, טווח קשב קצר ומוסח בקלות, ביצוע טעויות רשלניות, למשל בעבודות בית ספר, נטייה לשכחה או לאבד דברים, אי יכולת לדבוק במשימות מייגעות או גוזלות זמן, חוסר יכולת להקשיב או לבצע הוראות, נוטים לבצע פעילות או משימה המשתנים כל הזמן, מתקשים בארגון משימות (אל-דור, 2013).

כאשר מדובר בהפרעת היפראקטיביות ואימפולסיביות הסימפטומים העיקריים הם, אי יכולת לשבת בשקט, במיוחד בסביבה רגועה או שקטה, עיסוק בדברים שונים ללא הרף, אי יכולת להתרכז במשימות, תנועה פיזית מוגזמת, דיבור מוגזם, אי יכולת לחכות בסבלנות, התנהגות ללא חשיבה מוקדמת, הפרעה לשיחות של אחרים, תחושת סכנה מועטה או לא קיימת כלל (אל-דור, 2013).

נקודה חשובה היא יכולתו של הילד להתרכז בדברים שמעוררים אצלו עניין. תסמין שכיח של הפרעת קשב וריכוז אצל ילדים הוא חוסר היכולת להתמקד באריכות במשימה העומדת על הפרק. אלו הסובלים מהפרעת קשב וריכוז מוסחים בקלות, מה שמקשה על מתן תשומת לב מתמשכת לפעילות ספציפית, או מטלה. אך תסמין נוסף שמראים אנשים מסוימים עם הפרעת קשב וריכוז, מכונה היפר-ריכוז. היפר-ריכוז הוא ריכוז עמוק אצל אנשים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז. הפרעות קשב וריכוז אינן בהכרח חוסר של תשומת לב, אלא בעיה בהסדרת טווח הקשב למשימות הרצויות. לכן, בעוד שקשה להתמקד במשימות לא רצויות, אחרות עשויות לקבל ריכוז רגיל לחלוטין או ריכוז מוגבר. אדם עם הפרעות קשב וריכוז שאולי לא יוכל לבצע עבודות בית או פרויקטים בעבודה, יוכל במקום זאת להתמקד שעות במשחקי וידאו, ספורט או קריאה (Sedgwick, Merwood, & Asherson, 2018).

2.מאפייני ילדים עם ADHD: חברתית, רגשית, לימודית

הפרעת קשב / היפראקטיביות (ADHD) היא הפרעה כרונית שמשפיעה על היבטים רבים בחייו של הילד, כולל בתחום האקדמי, בתחום המיומנויות החברתיות ובתחום הרגשי. בעוד שההשערה בעבר הייתה שילדים מתגברים בסופו של דבר על ההפרעה בבגרותם, מחקרים שנעשו לאחרונה מראים כי חלק גדול מהילדים בעלי ההפרעה ממשיכים להראות תסמינים משמעותיים של ההפרעה גם בבגרות. בעקבות ההשפעה על תחומים רבים אלה, ובמיוחד כאשר ישנו שילוב שלהם, ילדים עם ההפרעה נמצאים בסיכון גבוה יותר להשפעות שליליות בטווח הארוך יותר, כגון השכלה נמוכה ובעיות בתעסוקה. שיקול חשוב בטיפול יעיל בהפרעות קשב וריכוז הוא כיצד ההפרעה משפיעה על חיי היומיום של ילדים, צעירים ומשפחותיהם. להלן נסקור את תחומי ההשפעה של ההפרעה, ואת המאפיינים בכל תחום (עינת, 2015).

1.2.מאפיינים חברתיים:

ילדים עם הפרעת קשב וריכוז מאופיינים בהתנהגות חברתית שלעתים קרובות נתפסת כאימפולסיבית, לא מאורגנת, תוקפנית, רגישה יתר על המידה, אינטנסיבית, רגשית או מפריעה. האינטראקציות החברתיות שלהם עם אחרים בסביבתם החברתית, עם ההורים, אחים, מורים, וכן הלאה, לרוב מלאות באי הבנה ותקשורת לקויה. לילדים הסובלים מהפרעה זו יש יכולת ירודה של וויסות עצמי של פעולותיהם ותגובותיהם כלפי אחרים, וזה יכול לגרום למערכות היחסים שלהם להיות מתוחות ושבריריות מדי (צ’סנר, ואחרים, 2009).

העובדה שילדים עם הפרעות קשב וריכוז מתקשים במצבים חברתיים, היא ידועה ומבוססת במחקרי העבר והיא נחקרה רבות, וזאת בשל החשיבות שישנה ליכולתו החברתית של הילד בחייו. אינטראקציה יעילה עם בני גילם ובוגרים היא אחד ההיבטים החשובים ביותר בהתפתחותו החברתית של הילד, ובכל זאת רוב הילדים עם הפרעת קשב וריכוז מתקשים בלבנות מערכות יחסים תקינות עם עמיתיהם.  כדי לקיים אינטראקציה חברתית תקינה עם ילדים אחרים, הילד צריך להיות קשוב, אחראי ומסוגל לשלוט בהתנהגויות אימפולסיביות. ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז הם לעתים קרובות בלתי קשובים וחסרי שליטה בדחפים שלהם. מכיוון שהפרעת קשב לעתים קרובות לא מוכרת על ידי אנשים אחרים, ההתנהגות של בעל הלקות נראית כבלתי הולמת מבחינה חברתית, והיא לרוב מיוחסת לסיבות אחרות. כלומר, לעיתים קרובות אנשים תופסים את ההתנהגויות הללו ואת האדם שמבצע אותם כגסות, שהתלמיד מרוכז בעצמו, חסר אחריות, עצלן, ועוד שלל תכונות שליליות אחרות. עם הזמן תוויות שליליות כאלה מובילות לדחייה חברתית של הילד הסובל מ- ADHD. דחייה חברתית גורמת לכאב רגשי בחייהם של רבים מהילדים והמבוגרים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז, והיא יכולה להוביל לחוסר בטחון ולהערכה עצמית נמוכה לטווח ארוך (צ’סנר, ואחרים, 2009).

חינוך אנשים הסובבים את הילד בעל הפרעת קשב וריכוז, יכול לעזור מאוד בקבלתו מבחינה חברתית, ובהפחתת האשמה שמטילים עליו בשל התנהגות חברתית לא ראויה. בנוסף לכך, האדם הסובל מהפרעות קשב וריכוז צריך לשאוף ולשפר את המיומנויות החברתיות שלו, מה שיקבל עליו ועל הסביבה שלו. עם הערכה נאותה, טיפול וחינוך, ילדים עם הפרעות קשב וריכוז יכולים ללמוד לקיים אינטראקציה עם אחרים באופן המשפר את חייהם (צ’סנר, ואחרים, 2009).

לצד הקשיים הרבים שיש לילדים עם הפרעות קשב וריכוז יש להם נקודות חוזק :ילדים אלו הם יצירתיים, יש להם יכולת גבוהה להבנת סימבולים ולביטויים, רגישות בין אישית והבנה אינטואיטיבית של אנשים, רמת אנרגיה גבוהה, יכולת התלהבות והתמסרות לתחום עניין מסוים, דבקות בעקרונות ואידיאלים ונכונות לקחת סיכונים להשגת המטרות .( (כהן, 2007)

2.2.מאפיינים רגשיים:

ידוע זה מכבר בספרות המחקר כי הפרעה רגשית היא שכיחה בקרב ילדים ואנשים הסובלים מהפרעות עצביות, כולל הפרעת קשב וריכוז (ADHD). במחקרים המוקדמים על הפרעות קשב וריכוז כמשקפות ‘נזק מוחי מינימלי’, הפרעת הרגש הוצבה במיקום גבוה בסדר העדיפויות של התסמינים של ההפרעה שבהם צריך לטפל, למען איכות חייו של הילד. במחקרים ואבחונים יותר עדכניים הפכו התסמינים הרגשיים למאפיין קשור ולא לקריטריון אבחוני של הפרעות קשב וריכוז. העניין בחקר הפרעות הרגש בהפרעת קשב וריכוז נוגע גם לעובדה שהפרעת הרגש באופן ספציפי יכולה להיגרם גם מהפרעות אחרות, ויכולה להיות חפיפה, ולכן חשוב להבין את המקור של ההפרעות הרגשיות (בוחנר, 2013).

ובכן ראינו שהיכולת הרגשית של הילד הלוקה בהפרעת קשב היא חשובה, ולכן חשובה גם ההגדרה שלה. בהתאם למחקרי העבר ההפרעה הרגשית היא אי יכולת של הילד לווסת את רגשותיו באופן ראוי. ויסות הרגש מוגדר כיכולת של הפרט לשנות מצב רגשי שבו הוא נתון, כדי לקדם התנהגויות מסתגלות ומוכוונות מטרה, או לשם פתרון של בעיות וקונפליקטים. תהליך זה כולל את התהליכים המאפשרים לילד לבחור, לשנות ולהעריך גירויים חיצוניים המעוררים אותו רגשית. תהליכים אלה מעוררים תגובות התנהגותיות ופיזיולוגיות הניתנות לוויסות בהתאם למטרות של האדם. הפרעת הרגשות מתרחשת כאשר נפגעים תהליכי הוויסות האלה, מה שמוביל להתנהגות שיכולה להיות נוגדת לאינטרסים של האדם (בוחנר, 2013).

מעבר לעובדה שלילדים עם הפרעת קשב וריכוז ישנה חוסר יכולת לוויסות רגשות, יש להם מאפיין נוסף שקשור לפן הרגשי, והוא רגישות יתר. לילדים עם ADHD יש תגובות רגשיות חזקות, לגירויים שיכולים להיתפס אצל ילדים אחרים כחוויה נורמלית. רגישות יתר לגירויים חיצוניים יכולה להיות במצבים חיוביים ושליליים כאחד.  תגובת היתר מבחינה רגשית לגירויים חיצוניים הולכת יד ביד עם רגישות גופנית למגע צלילים ואור וכדומה, שקיימת גם היא אצל ילדים אלה. בנוסף לכך, המחקרים רואים ברגישות יתר אצל ילדים עם ADHD, הן פיזית והן רגשית, כמצב של קו מורדבידיות (תחלואה נלווית).  יתרה מכך, רגישות היתר אצל ילדים אלה יכולה להיות חופפת גם לתחומים אחרים, כמו למשל התחום החברתי. כך למשל ילדים עם רגישות יתר יכולים לפתח קומורבידיות של דיספוריה רגישה לדחייה (Rejection sensitive dysphoria). דיספוריה רגישה לדחייה היא רגישות וכאב רגשי קיצוניים הנובעים ממקרים שבהם האדם נדחה או נמתחת עליו ביקורת על ידי אנשים חשובים בחייו. דבר זה עשוי להתבטא גם בתחושה של כישלון, הילד מרגיש שהוא לא עומד בסטנדרטים הגבוהים או הציפיות של סביבתו (בוחנר, 2013).

3.2.מאפיינים אקדמיים:

ילדים עם הפרעת קשב וריכוז מראים הישגים אקדמיים נמוכים משמעותית, ובעיות חינוכיות. מבחינת ליקויים גופניים, ילדים עם הפרעת קשב וריכוז הם בעלי מאפיין של מנת משכל נמוכה יותר מאשר שאר התלמידים. בנוסף לכך, ילדים אלה משיגים ציונים נמוכים משמעותית משאר התלמידים. מבחינת ההשתתפות בכיתה, ילדים אלה נוטים להשתתף פחות בצורה משמעותית מאוד משאר התלמידים, נוטים לצרוך יותר שיעורי עזר ועזרה של מורים פרטיים, ונוטים להיות מושעים או מגורשים מבית הספר בצורה כרונית בעקבות עבירות משמעת (אבישר, 2010).

אולם ילדים רבים עם הפרעת קשב וריכוז מראים סימנים להפרעה עוד לפני שהם מגיעים לגיל של בית הספר. אבל בבית הספר ההפרעה מתחילה לבלוט, כאשר הם מתקשים לעמוד בציפיות שישנם לילדים בגילם בכיתה, ולרוב בשלב זה הם מופנים לאבחון מקצועי. הפרעות קשב וריכוז היא אחת ההפרעות הראשונות שנחשדות כאשר הישגיו האקדמיים של התלמיד הם ירודים. סימפטומים של ילד שלא מקשיב בשיעור בצורה שקטה כמו שאר התלמידים, שמתפרץ בשיעור ללא רשות, שלא עושה שיעורי בית בצורה כרונית, ולעתים רבות נראה שהוא חולם במהלך השיעורים, הם מאפיינים אקדמיים המעידים על הפרעת קשב וריכוז (מנור, 2013).

יחד עם זאת ישנן ראיות סותרות בספרות המחקר בשאלה האם המאפיינים האקדמיים והחינוכיים של הסוגים השונים של הפרעת הקשב והריכוז הם דומים, כמו למשל המאפיינים האקדמיים של ADHD-I שונים באופן מהותי ממאפייני ADHD-C. ישנם מחקרים שלא מצאו תוצאות שונות מבחינת הישגים אקדמיים, שימוש בשירותי עזר וביצועים במהל השיעורים, בין הסוגים השונים של ההפרעה. עם זאת, ישנם ראיות שמעידות שדווקא כן מצאו הבדלים במאפיינים האקדמיים של סוגים שונים של הפרעת הקשב והריכוז (Adams & Fillmore, 2008).

3.טיפול בהפרעת קשב וריכוז

המלצות הטיפול בהפרעה משתנות ממדינה למדינה, ויכולים להיות שינויים באורח חיים, או מתן תרופות. ארגוני בריאות ממליצים על מתן תרופות כטיפול ראשון בילדים שיש להם תסמינים חמורים, ויש לשקול טיפול תרופתי בילדים עם תסמינים מתונים שמסרבים או מתקשים לשפר את המצב שלהם אפילו עם שינויי התנהגות. ישנם המלצות להשתמש בשילוב של תרופות וטיפול התנהגותי יחד כטיפול משולב. טיפול תרופתי אינו מומלץ כטיפול ראשון בילדים בגיל הרך. טיפול תרופתי הוא יעיל לתקופה של עד 14 חודשים, יחד עם זאת, היעילות ארוכת הטווח של התרופות אינה ברורה. מתבגרים ומבוגרים נוטים לפתח מיומנויות התמודדות והתנהגויות שמפצות על כל הליקויים שלהם או על כמה מהם (מושבה ואמסלם, 2016).

פעילות ספורטיבית או פעילות פיזית כלשהי יכולים לעזור לילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז להתמודד עם מטלות שונות, אחרת הם לא היו מסוגלים להתמודד איתם. אחת הסיבות הברורות לשיפור שחל אצל ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז עקב פעילות גופנית היא האפשרות לפרוק את האנרגיות האצורות בהם בצורה מקובלת ונורמטיבית. ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז נתונים בהרבה מקרים למצבי רוח משתנים. כעס או אפילו התרגשות מוגברת עשויים להחמיר בעיות הקשורות להפרעת קשב וריכוז, כמו למשל לגרום לחוסר מנוחה, לכן סיבה נוספת להטבה מפעילות גופנית אצלם קשורה בשחרור הורמונים (אנדורפינים) שגורמים לתחושות רגיעה ומשפרים את מצב הרוח (דובנוב-רז וקונסטנטיני, 2012).

אולם, ספרות המחקר בנושא התפתחה מאז מחקרם של דובנוב-רז וקונסטנטיני. מאמר משנת 2016 ביצע סקירה שיטתית של מחקרים שבדקו את ההשפעה של פעילות גופנית על ילדים עם הפרעת קשב וריכוז. מטרת הסקירה הייתה לנתח באופן שיטתי השפעות אקוטיות וכרוניות אפשריות של פעילות גופנית אירובית ולא אירובית על מגוון רחב של פונקציות בקרב ילדים עם הפרעת קשב וריכוז. הספרות המחקרית על פעילות גופנית בילדים עם הפרעת קשב וריכוז נבדקה באופן שיטתי על פי קטגוריות לסוג הפעילות הגופנית, אירובית לעומת לא אירובית, סוג ההשפעה של הפעילות הגופנית, אקוטי לעומת כרונית, ומדד של התוצאה, קוגניטיבית, התנהגותית, חברתית-רגשי ופיזית. יתר על כן, האיכות המתודולוגית של המאמרים הנסקרים סוננה, כך שרק מחקרים בעלי איכות מתודולוגית גבוה נכללו במחקר. התוצאה של הסקירה מראה שפעילות גופנית אירובית נראית כמועילה ביותר לגבי פונקציות ביצוע שונות למשל אימפולסיביות, זמן תגובה ומספר מדדים פיזיים. השפעות כרוניות מיטיבות של פעילות גופנית אירובית נמצאו גם על פונקציות של ביצוע, תשומת לב והתנהגות. ההשפעה של פעילות גופנית לא אירובית היא מוטלת בספק (Den Heijer, et al. 2016).

4.שיטת המחקר

השיטה המחקרית

מחקר זה הוא מחקר שסוקר את מאמרים ומחקרים על מנת לענות על שאלת המחקר. תבוצע השוואה של מחקרים שבדקו את ההשפעה של פעילות גופנית על השפעת קשב וריכוז, בצורה שיטתית, ולאחר מכן תבוצע השוואה בין מחקרים אלה.

שיטת איסוף המידע

על מנת למצוא מאמרים שעסקו בהשפעת הפעילות הספורטיבית על ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז, נעשה חיפוש במאגרי מידע אקדמיים של מחקרים, באתרים, PUBMED, GOOGLE SCHOLAR, ובמאגר המידע של מפתח חיפה למאמרים בעברית העוסקים בנושא המחקר.

מילות חיפוש

מילות החיפוש שבהם נעשה שימוש הן:

Adhd exercise:

GOOGLE SCHOLAR- 62,200 results

Pubmed- 439 results

adhd martial arts:

3,690 results

6 results

קשב וריכוז:

מפתח חיפה- 444 תוצאות

קריטריונים להכללה:

המחקרים היו צריכים להיות רלוונטיים ועדכנים מ 15 השנים האחרונות.

הנושא של המחקר היה צריך לעסוק באופן ישיר בהפרעת קשב וריכוז.

קריטריונים לסינון:

מאמרים ישנים, אשר תחום המחקר שעליו הם מדברים התפתח ונוסף ידע חדש.

5.ממצאים- השפעת אומנויות לחימה על ילדים עם הפרעת קשב וריכוז

1.5.מחקרים שעסקו בסוגים שונים של אומנויות לחימה

ילדים ובני נוער הסובלים מהפרעות קשב וריכוז נמצאים בסיכון מוגבר לבידוד ודחייה חברתית כתוצאה מהתפתחות לקויה של כישורים מוטוריים בסיסיים, קואורדינציה גופנית לקויה, כישורים חברתיים לקויים, וכישורים קוגניטיביים לקויים. עם זאת, נראה כי ספורט ופעילות גופנית ממלאים תפקיד מרכזי בהתפתחות הקוגניציה, הזיכרון, הקשב הסלקטיבי וזמן התגובה המוטורי, במיוחד בקרב ילדים עם הפרעות קשב וריכוז. באופן פוטנציאלי, פעילות גופנית עשויה לעזור לילדים ולמתבגרים עם הפרעות קשב וריכוז בקשיים אלה (Grygiel, 2014).

מחקר אחד בדק את השפעת ספורט הטאקוואנדו על יכולותיהם הקוגניטיביות של ילדים עד גיל 12 עם הפרעת קשב וריכוז. זהו המחקר הראשון שהעריך את היעילות של התערבות אימון הטאקוואנדו לטווח הארוך על תפקוד קוגניטיבי בקרב ילדים עם הפרעות קשב וריכוז. המחקר הנוכחי הוא מחקר מבוקר אקראי. ארבעים מטופלים צעירים, בגילאים 6- 14, עם ADHD, 36 בנים וארבע בנות. הנבדקים חולקו באופן אקראי לקבוצת התערבות שקיבלה אימון הטאקוואנדו, וקבוצה שלא קיבלה את האימון. קבוצת ההתערבות תרגלה תרגילי טאקוואנדו במשך 50 דקות פעמיים בשבוע במשך שנה וחצי. אימונים התקיימו בין השעות 15-19. תוכנית ההתערבות של הטאקוואנדו כללה את היבט של פיתוח המיומנות הטכנית של הספורט (למשל, חסימה, אגרופים ובעיטות) הממצאים הראו כי המשתתפים שקיבלו את תוכנית הטאקוואנדו הראו ביצועים קוגניטיביים טובים יותר מבחינת תשומת לב סלקטיבית בהשוואה לקבוצת הביקורת לאחר תוכנית האימונים.

בנוגע להפרעות קשב וריכוז, בספרות, רוב המחקרים הדומים כללו שיקום קוגניטיבי לשיפור התפקוד הקוגניטיבי. מחקרים אלה דיווחו כי התערבויות קוגניטיביות, כלומר תוכנית אימונים מתקדמת ממוחשבת ותוכנית אימונים לזיכרון עבודה, יכולים להעצים את הקשב, את זיכרון העבודה ואת יכולת ההיגיון הלא מילולית, ועלולים להפחית את התסמינים ההתנהגותיים של הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים. שיפור זה יכול להיות מוסבר על ידי העובדה שאימונים קוגניטיביים מגבירים את פעילות המוח הקשורים לזיכרון העבודה. הראיות מראות שפעילות הטאקוואנדו היא מאוד דומה למחקרים אלה, ומשפיעה באופן קוגניטיבי על ילדים עם הפרית קשב וריכוז (Kadri, et al., 2019).

מחקר נוסף בדק את ההשפעה של סוג מסוים של אומנויות לחימה על יכולות הכישורים החברתיים של ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז. המחקר העריך את ההשפעה של תכנית אימונים שנמשכה 20 שבועות על תפקוד ילדים עם הפרעת קשב וריכוז, על הפנמה והחצנה של התנהגויות ומיומנויות חברתיות, וזאת במדגם אקראי של נערים מתבגרים בגילאים 6- 18. סוג אומנויות הלחימה שנבדק הוא “אומנויות לחימה אינטגרה מיינדפולנס” (Integra Mindfulness Martial Arts-MMA). זוהי תוכנית טיפול קבוצתית המשלבת אלמנטים של מדיטציית מיינדפולנס (מודעות מוגברת), טיפול קוגניטיבי התנהגותי, שינוי התנהגות, ואומנויות לחימה מעורבות. המתבגרים הוקצו לקבוצות ניסוי וקבוצות ביקורת. המתבגרים והוריהם מילאו שאלונים סטנדרטיים לפני אימונים ואחריה. ניתוחי קבוצות שונות נערכו כדי לחקור את השפעת ההתערבות על בני נוער עם הפרעות קשב וריכוז שונות. אורך המחקר היה 20 שבועות, ובמשך זמן זה קבוצת ההתערבות קיבלה אימונים של שיטת הלחימה מיינדפולנס. גודל המדגם היה 60 משתתפים, 30 משתתפים בכל קבוצה, המגדר התחלק באופן שווה, 30 בנים ו 30 בנות (Haydicky, et al. 2012).

בהשוואה לקבוצות הביקורת, המשתתפים עם הפרעות קשב וריכוז שקיבלו את ההתערבות באומנויות הלחימה השתפרו בהתנהגות החברתית המוחצנת שלהם, וזאת בדירוג על ידי ההורים, בנוסף לכך הם השתפרו בבעיות משמעת ובבעיות התנהגות. בנים עם תסמינים היפראקטיביים אימפולסיביים מוגברים, השתפרו בבעיות חברתיות וביכולת ניטור חברתית, וזאת על ידי דירוג של ההורים. בנים עם תסמינים מוגברים של בעיות קשב, השתפרו בבעיות חברתיות וזאת על ידי דירוג של ההורים. ילדים עם חרדה מוגברת דיווחו על ירידה בחרדה. אומנויות לחימה “אינטגרה מיינדפולנס”, מראה הבטחה כאפשרות טיפול אלטרנטיבית לילדים ובני נוער הסובלים מהפרעות קשב וריכוז (Haydicky, et al. 2012).

מחקר אחר בדק את השפעת אומנות הלחימה של קראטה על הפרעת קשב וריכוז אצל ילדים. מטרתו של המחקר הייתה לחקור את ההשפעות של אימון קראטה על רמות הקשב והאימפולסיביות של ילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות. משתתפי המחקר היו 40 ילדים זכרים בגילאים 7 עד 12, בכיתות א’ עד ו’, שאובחנו על ידי רופא או איש מקצוע בתחום בריאות הנפש כבעלי הפרעת קשב וריכוז (ADHD). התכנון של המחקר היה להשוות בין קבוצת ביקורת לקבוצת התערבות, כאשר לקבוצת ההתערבות ניתנה תכנית אימונים באומנות הלחימה קראטה. הנבדקים הותאמו לזוגות על פי גיל ורמת חינוך ההורים. הזוגות חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות. קבוצה אחת של 20 ילדים קיבלה הוראה בקראטה במשך שמונה שבועות (קבוצת הקראטה), הקבוצה השנייה של 20 ילדים היא קבוצה שלא קיבלה אימון קראטה (קבוצה שאינה קראטה). בסוף המחקר נבדק מדד ביצועים אובייקטיבי של טווח הקשב ושליטה בדחפים, וסולם דירוג ההתנהגות, ונבדק סולם הערכת הפרעות קשב וריכוז. כל ילד קיבל תרופות לטיפול ב- ADHD לפני המחקר ובמהלכו ובמהלך הבדיקה שלאחר המחקר. המדגם הסופי כולל 34 נבדקים, לאחר שנפסלו כמה זוגות נבדקים. השערת המחקר הייתה שילדים זכרים עם הפרעות קשב וריכוז שהשתתפו באימון קראטה יתפקדו טוב יותר במדידות שונות של קשב אימפולסיביות והיפראקטיביות, בהשוואה לאלו שלא השתתפו באימון קראטה. עבור כל מדד לאחר הבדיקה, הושוו שתי הקבוצות באמצעות בדיקות מבחן t. תשעה מתוך אחד עשר המדדים שלאחר ההתערבות איששו את השערת המחקר. תוצאות הבדיקות הצביעו על הבדל משמעותי בין הקבוצות. התוצאות הצביעו על שיפור תשומת הלב המתמשכת בקבוצת הקראטה (Felmet, 1998).

מחקר נוסף בדק את השפעתה של אומנות הלחימה “מיקסד מרשל ארטס” (Mixed martial arts MMA), על ילדים עם הפרעת קשב וריכוז. במחקר זה נבדקה האפקטיביות של אומנות לחימה ספציפית זו, על ההתנהגות של ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז. ההתנהגויות שנבדקו אצל ילדים אלה הם הכנת שיעורי הבית, תדירות המעקב אחר הכללים בבית הספר, שיפור ביצועים אקדמיים ושיפור התנהגות כללית. בנוסף, נבדקה ירידה בהתנהגויות לא-מסתגלות, כולל הצורך להתחיל מחדש משימה, קריאה בלתי הולמת בכיתה ועזיבה בלתי הולמת במהלך הכיתה. המשתתפים היו שמונה עשרה ילדים שלא נטלו תרופות בגילאי 8 עד 11, שאובחנו כסובלים מהפרעת קשב וריכוז. מורים בבית הספר השלימו רשימת ביקורת התנהגותית בתחילה בתקופת ההתערבות ובמהלך המחקר בן 12 השבועות, כדי למדוד את ההשפעה של אומנות הלחימה על ההתנהגות של שתי הקבוצות ההתערבות והביקורת. תוצאות מחקר זה נקבעו על ידי השוואה בין ציונים מקדימים וציונים אחרי ההתערבות בסולם הדירוג. נמצא שאומנות הלחימה מגדילה את אחוזי השלמת שיעורי הבית, את הביצועים הלימודיים ואת אחוזי ההכנה בכיתה, תוך שהיא מקטינה את מספר כללי הכיתה שנשברו, והפעמים שהתלמידים עזבו את הכיתה בצורה בלתי הולמת. מחקר זה מעניק תמיכה אמפירית לאומנות הלחימה של “מיקסד מרשל ארטס”, כהתערבות חיובית לבנים עם הפרעת קשב וריכוז (Morand, 2004).

מחקר נוסף בדק את ההשפעה של יישום אומנות הלחימה של טאי צ’י על ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז. במסגרת המחקר, 13 ילדים בגילאי 6 עד 12 עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) השתתפו בשיעורי טאי צ’י פעמיים בשבוע במשך 5 שבועות. המורים דירגו את התנהגות הילדים בסולם קונרס במהלך תקופת הבסיס לפני יישום אומנות הלחימה, לאחר תקופת האימון של טאי צ’י בת 5 שבועות ושבועיים לאחר מכן. לאחר 10 האימונים בטאי צ’י המתבגרים הפגינו פחות חרדה, שיפור בהתנהלות, פחות התנהגויות של חוסר ריכוז, פחות רגשות לא הולמים ופחות פעילות יתר. בנוסף לכך הם הציגו ציונים משופרים, ואלה נמשכו במהלך שבועיים לאחר סיום תקופת האימון בטאי צ’י (Hernandez-Reif, Field, & Thimas, 2001).

שם מחבריםשנת פרסוםמספר משתתפיםגילאיםמגדרמערך המחקרמשתני המחקרממצאים
Kadri, et al.2019406-1436 בנים, 4 בנותהתערבותהטאקוואנדו, ADHDהטאקוואנדו שיפר באופן משמעותי את היכולות הקוגניטיביות של המשתתפים
Haydicky, et al.2012606-1830 בנים ו 30 בנותהתערבותמיינדפולנס, ADHDאומנות לחימה זו משפרת באופן מהותי את יכולותיהם החברתיות של ילדים עם ADHD
Felmet1998407-1240 בניםהתערבותקראטה, ADHDשיפור תשומת הלב המתמשכת בקבוצת הקראטה
Morand2004188-1118 בניםהתערבותמיקסד מרשל ארטס, ADHDנמצא שאומנות הלחימה מגדילה את אחוזי השלמת שיעורי הבית, את הביצועים הלימודיים
Hernandez-Reif, Field, & Thimas2001136-128 בנים 7 בנותהתערבותטאי צ’י, ADHDלאחר ההתערבות, המתבגרים הפגינו פחות חרדה, שיפור בהתנהלות, פחות התנהגויות של חוסר ריכוז

2.5.קטגוריות שונות של השימוש באומנויות לחימה

אומנויות הלחימה מציעות יתרונות רבים כמו מיומנויות פתרון בעיות, כושר שיפוט משופר ושיפור בריאות הנפש. אומנויות לחימה יכולות גם לעזור בניהול הפרעות כמו הפרעת קשב וריכוז. נשאלת השאלה כיצד למידת סגנון לחימה יכולה לעזור בניהול הפרעה כמו הפרעת קשב וריכוז? שכן זוהי הפרעה המשפיעה על יכולתו של אדם לשלוט בהתנהגויות אימפולסיביות ולהתרכז בצורה נורמלית. ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז מוצאים את עצמם לרוב חשים בחוסר מנוחה ומחפשים כל הזמן דברים לעשות (Kadri, et al., 2019).

פעילות גופנית קבועה היא פעילות חיובית עבור כל הגילאים, והיא מועילה אפילו יותר עבור ילדים המתמודדים עם הפרעות קשב וריכוז. ילדים עם בעיות קשב וריכוז מתקשים לעיתים קרובות למצוא פעילויות גופניות שממנה הם נהנים. ייתכן שלילד אין את כישורי התקשורת החברתית הנחוצים כדי להיות חלק מצוות, או שהוא עשוי להיעדר רבות מפעילויות אלה ולגלות חוסר עקביות. הפעילות של אומנויות לחימה היא פעילות גופנית מהנה שכל אחד יכול לקחת בה חלק. זוהי גם פעילות שילדים עם הפרעת קשב וריכוז יכולים להצטיין בה בגלל היפר-מיקוד שהוא לעתים קרובות סימפטום של ההפרעה (Figueiredo , 2016).

בספרות המחקר ישנם מספר מחקרים שבדקו את ההשפעה של השתתפות בספורט של אומנויות לחימה, על יכולותיהם החברתיות של ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז. במחקר של בארקלי (Barkley, 2007), יושמה גישת התערבות המבוססת על ההנחה שילדים עם הפרעות קשב וריכוז יכולים ללמוד לווסת את התנהגותם העצמית באמצעות דוגמה וחיזוק חיובי להתנהגות שנועדה להיטיב עם הסביבה החברתית שלהם, כלומר התנהגות חברתית. הדרכה מילולית, משחק תפקידים ולמידה של כישורי פתרון בעיות הן צורות ספציפיות למודלים כאלה. טיפול בהפרעות קשב וריכוז כולל שימוש באסימונים, תיקון התנהגות, פסק זמן, אימונים בשליטה עצמית, אימונים בכישורים חברתיים, אימון לניהול כעסים, פיקוח על הישגיי בית הספר וחיזוק הקשר עם  המשפחה, כל אלה הם יעילים מאוד, וניתנים ליישום במסגרת אימונים של אומנויות לחימה שונות.

על פי המחקר של גרהם (Graham, 2007), דרך אימונים מבוססי כוח במסגרת אומנויות לחימה, ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז לומדים כישורי חיים וחברה חשובים, והם בונים הערכה עצמית באמצעות פעילויות גופניות, פעילויות קבוצתיות, אימוני הרפיה, אימון ריכוז ואסרטיביות. תכניות אימונים לאומנויות לחימה משתמשות במודלים של התנהגות וחיזוקים חיוביים כדי לבסס את ההתנהגות והמצב הנפשי של הילדים. הטכניקות הפיזיות המאתגרות של אומנויות לחימה נלמדות לצד מרכיבים פילוסופיים ורוחניים, המהווים את תמצית האימון באומנויות הלחימה.

הספרות המחקרית מראה שההשפעה של אומנויות הלחימה על ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז, היא בעיקר על ידי השפעות פסיכולוגיות שישנן לפעילות הספורטיבית הזו. למרות שהסברה היא כי הפרעת קשב וריכוז היא תוצאה של אי ספיקה בדופמין ונוראדרנלין, ההנחה היא כי לא ניתן לטפל בכל הסימפטומים של ההפרעה באמצעות תרופות. ישנו קשר בין יכולת הוויסות העצמית לבין רגשיות יתר בקרב ילדים עם הפרעות קשב וריכוז. ישנן תיאוריות המצביעות על הפרעות קשב וריכוז הנגרמות על ידי קשיים רגשיים, ולא בהכרח על ידי ליקויים כימיים במוח. ילדים עם הפרעות קשב וריכוז מציגים קשיים התנהגותיים רבים יותר, כולל כעסים, תסכולים וחוסר שליטה עצמית ועיכוב, הציגו רגשנות רבה יותר, ודירגו גבוה יותר קשיים רגשיים מאשר עמיתיהם שאינם בעלי הפרעות קשב וריכוז (Shelton et al, 2000).

מגוון טכניקות טיפול וייעוץ הוכחו כיעילות בסיוע לילדים עם הפרעות קשב וריכוז והוריהם לנהל תסמינים הקשורים להפרעה. פלהאם ואח’ (Pelham et al. 2001), מצאו כי טיפול התנהגותי וקוגניטיבי, והתערבויות מבוססות בית ספר ואימוני כישורים חברתיים הם הטיפולים היעילים ביותר עבור ילדים עם הפרעות קשב וריכוז. אסטרטגיות שנשאלו מהפסיכואנליזה ומודלים פסיכודינמיים מסייעים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז ללמוד לקבל את עצמם למרות הקשיים שלהם. מכיוון שהבעיות המשפיעות על הילד עם הפרעות קשב וריכוז משפיעות גם על המשפחה, מומלץ לרוב טיפול משפחתי, קבוצות תמיכה ופעילויות מיוחדות שעוזרות לשפר כישורים אלו, כמו למשל אימונים של אומנויות לחימה.

על פי המחקר של מרטין ופיר (Martin, & Pear, 2007), שינוי התנהגות יכול לעודד התנהגות טובה באמצעות חיזוק חיובי או להפחית התנהגות שלילית, על ידי מתן חיזוק שלילי. החוקרים ציינו כי שינוי בהתנהגות נשען על הדרכה מילולית, משחק תפקידים, הוראה ישירה ואימון מיומנויות חברתיות. מטרת שינוי ההתנהגות עבור הפרעות קשב וריכוז היא לעזור לילד לנהל תסמינים ולעזור להורים ולמורים לנהל את התנהגות הילד. לפי המחקר, הפעילות של אומנויות לחימה היא דרך טובה מאוד ליצור חיזוקים חיוביים או שליליים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז, ולכן ספורט זה מהווה דרך טובה לשפר את התנהגויותיו של ילד עם הפרעת קשב וריכוז.

לפי מחקר אחר, אימון מיומנויות חברתיות הוא סוג של טיפול התנהגותי הכרוך בהוראת מיומנויות חברתיות לאנשים המתקשים להסתדר עם אחרים (Antshel & Remer, 2003). אימון מיומנויות חברתיות מסייע לילדים עם הפרעות קשב וריכוז ללמוד דרכים מתאימות לשחק ולעבוד עם אחרים. אימון מיומנויות חברתיות מסייע לילדים עם הפרעות קשב וריכוז ללמוד התנהגויות חיוביות חדשות, על ידי רכישת כישורים מילוליים ולא מילוליים הנחוצים לאינטראקציות חברתיות בריאות. על ידי לימוד כיצד לקרוא רמזים וסימנים חברתיים, ילדים עם הפרעות קשב וריכוז לומדים לקבוע כיצד עליהם להתנהג במצב חברתי נתון. דרך יעילה מאוד ללמד את הילדים מיומנויות חברתיות היא באמצעות פעילות ספורטיבית של אומנויות לחימה. בניגוד לענפי ספורט אחרים אשר מתרחשים באופן אינדיבידואלי, אומנויות לחימה לרוב מתבצעים בחברתם של ילדים אחרים, ומספקים פלטפורמה טובה ללימוד מיומנויות חברתיות, והם מספקים גם את יכולת המשוב של הילדים האחרים במהלך הפעילות הספורטיבית, שהילד עם הפרעת הקשב והריכוז יכול ללמוד ממנו (Antshel & Remer, 2003).

6.סיכום ודיון

מטרתה של סקירה זאת הייתה לבדוק את השפעתו של ספורט אומנויות הלחימה על ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז. ראינו בספרות המחקר שהפרעת קשב וריכוז היא ההפרעה הנוירו התפתחותית הנפוצה ביותר, והיא יכולה לגרום לשיבוש במהלך חייהם התקין של ילדים ומבוגרים, ויש לה השפעה על היכולות האקדמיות של תלמידים (אל-דור, 2013), ולכן הטיפול בהפרעה הוא בעל חשיבות רבה.

הטיפול בהפרעה הוא לא עניין מוחלט, והוא תלוי בכל מקרה ספציפי של הילד הסובל מההפרעה. כלומר שהטיפול צריך להיות אינדיבידואלי. הטיפול מתחלק לשני דרכים עיקריות, טיפול תרופתי וטיפול התנהגותי, או שילוב בין שני טיפולים אלה (מושבה ואמסלם, 2016). סקירה של ספרות המחקר מהשנים האחרונות מראה שפעילות גופנית היא דרך לטיפול התנהגותי, חשובה להפרעת קשב וריכוז, והיא משפרת בצורה משמעותית את הסימפטומים  של ההפרעה. ישנה הבחנה בין פעילות גופנית אירובית לפעילות גופנית לא אירובית, וממצאי מחקרי העבר מצאו שפעילות אירובית היא יותר יעילה, ואילו יעילותה של פעילות גופנית לא אירובית היא מוטלת בספק (Den Heijer, et al. 2016).

דרך ספציפית של פעילות גופנית היא אומנויות לחימה, ומטרתה של סקירה זו הייתה לבדוק את ההשפעה של אומנויות לחימה על הפרעת קשב וריכוז. הממצאים של סקירת מחקרי העבר מעידים על כך שאומנויות הלחימה בהחלט עוזרות לילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז, בסימפטומים השונים של ההפרעה.

תחום אחד שבו אומנויות הלחימה עוזרות להפרעת קשב וריכוז הוא התחום הקוגניטיבי. במחקר אחד שבדק את הספורט של הטקוואנדו על ההפרעה, נמצא שספורט זה עוזר לשפר את היכולות הקוגניטיביות של ילדים אלה. ספורט זה עוזר לשפר את זיכרון עבודה, מעצים את הקשב, את זיכרון העבודה ואת יכולת ההיגיון הלא מילולית, ודברים אלה מובילים להפחתת התסמינים ההתנהגותיים של הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים (Kadri, et al., 2019).

ממצא חשוב נוסף הוא שאומנויות הלחימה עוזרות לשפר את הכישורים החברתיים של ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז. הסיבה העיקרית לכך שאומנויות הלחימה עוזרות ביכולת החברתית, היא שהם יכולים ללמוד לווסת את התנהגותם העצמית באמצעות דוגמה וחיזוק חיובי להתנהגות שנועדה להיטיב עם הסביבה החברתית שלהם, כלומר התנהגות חברתית. בספורט זה הילדים לומדים לפתח שליטה עצמית, לנהל כעסים, ומפתחים אינטראקציה עם ילדים אחרים, מה שעוזר לכישורים חברתיים (Barkley, 2007). בנוסף לכך, הילדים בונים הערכה עצמית באמצעות פעילויות גופניות, פעילויות קבוצתיות, אימוני הרפיה, ואימוני ריכוז ואסרטיביות, שגם הם תורמים לכישורים החברתיים (Graham, 2007).

בנוסף לכך, ראינו במחקרים אחרים שההשפעה של אומנויות לחימה על ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז היא בעיקר השפעה פסיכולוגית, יותר מאשר היא השפעה פיזית. ישנם ראיות שקשיים רגשיים ופסיכולוגיים מגבירים את ההפרעה של קשב וריכוז, ולכן ספורט אומנויות הלחימה שמשפיע מבחינה פסיכולוגית על ילדים אלה, יכול לעזור בסימפטומים של ההפרעה, על ידי שיפור המצב הפסיכולוגי של הילדים (Shelton et al, 2000).

מחקר אחר מציין שספורט אומנויות הלחימה מאופיין על ידי חיזוקים חיוביים ושליליים, ואלה יכולים להשפיע בצורה משמעותית על התנהגותם של ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז. חיזוקים אלה משנים התנהגויות, ואצל ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז, המטרה של החיזוקים האלה היא להפחית את הסימפטומים של ההפרעה אצל ילדים אלה (Martin, & Pear, 2007).

מחקר נוסף בדק את השפעתו ארוכת הטווח של ספורט אומנות הלחימה “אומנויות לחימה אינטגרה מיינדפולנס” (Integra Mindfulness Martial Arts-MMA), על ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז. מטרתו של טיפול התנהגותי זה המבוסס על אומנות הלחימה, היא לשנות את התנהגותם של ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז, בדגש על טיפול קוגניטיבי. התוצאות של המחקר מראות שסוג זה של אומנויות לחימה משפר בצורה משמעותית את התנהגותם של ילדים אלה (Haydicky, et al. 2012).

לסיכום, המסקנה העיקרית של סקירה זו היא שאומנויות לחימה היא דרך טיפולית התנהגותית טובה ויעילה בעבור ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז, והיא עוזרת להפחית את הסימפטומים של ההפרעה, אך לא לבטל אותם לגמרי. חשוב להבין שהטיפול באמצעות שפורט זה הוא לא מוחלט, והוא עשוי להשתנות מילד לילד, וכמו בשיטות טיפול התנהגותיות אחרות לילדים אלה, חשוב להתאים את הטיפול לילד הספציפי ולצרכים הייחודיים שלו.

הצעה למחקר עתידי הוא מחקר שיבדוק את ההשפעה של אומנויות לחימה על הפרעת קשב וריכוז על בסיס קטגוריות של התערבות, למשל פעילות של אומנויות לחימה המבוססת על כוח, פעילות המבוססת על קשב והתמדה, פעילות המבוססת על רכישת שליטה במיומנות, פעילות בעלת משמעות חברתית, פעילות גופנית שהיא חלק ממערך טיפול מורכב. המחקרים בקטגוריות אלה והשפעתם על הפרעת קשב וריכוז בספרות המחקר הם דלים מאוד, ותרומתו של מחקר כזה תהיה רבה. בנוסף לכך, המחקר יאפשר הבנה טובה יותר של המרכיבים הספציפיים שבאומנות הלחימה והשפעתם על הפרעת קשב וריכוז.

בנימה אישית : הילדים הם ככלי ביד היוצר , המטרה שלנו כמחנכים לגיל הרך להפוך לגורמים חיוביים בחיי הילד בכלל ובפרט הילד עם הפרעת הקשב והריכוז חשוב להדגיש כי ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז הם דומים לאחרים בהרבה דברים : במראה, בגובה ובחוכמה , אך יש להם תכונות מיוחדות שהופכות אותם לשונים. כלפי חוץ אנו רואים ילד רגיל לגמרי ולכן יש קושי להבין שמוחו פועל אחרת באופן שהוא חושב , מרגיש ומתנהג. ילדים אלה מקשיבים בעיקר למה שמעניין אותם, משתעממים בקלות, פועלים ומדברים לפני שהם חושבים, עושים טעויות בשל חוסר תשומת לב ,שוכחים ומאבדים חפצים וכל הזמן נמצאים בתנועה מתמדת… 

התהליך הינו צעד אחר צעד עם הילד וביחד מגיעים להצלחות קטנות ומשמעותיות הנוטעות בילד הרגשת ביטחון ומעלות לו את הדימוי העצמי . יש ביכולותינו ובכוחותינו לתת לילדים אלה את היכולת והאפשרות לשפר את הלמידה שלהם ולתרום להנאה בלמידה – ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז זקוקים לעזרה רבה במציאת הנאה בלמידה בכיתה. חשוב לעזור להם להרגיש שליטה במיומנויות במקום כישלון ותסכול, להתרגש במקום להשתעמם או לפחד ומכך לרצות ללמוד. כיצד נעשה זאת? דגש על הצלחות – חשוב לחפש הצלחות ולהדגשן ככל האפשר. הילדים האלה חיים עם המון כישלונות ולהן הם זקוקים לכל היחס החיובי שניתן לתת להם. הם זקוקים לכמויות אדירות של שבחים, חיזוקים ועידוד. פעילות גופנית מהווה שיטת טיפול מצוינת עבור ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז , פעילות גופנית נמרצת מאפשרת להם להוציא אנרגיה מיותרת ולהתרכז. פעילות שכזו גם מעוררת הורמונים שעוזרים ללמידה וגם מהווה חוויה מהנה ונעימה. נמשיך למצוא את נקודות החוזק בכל ילד , נאמין ביכולות שלהם , ניתן להם ללמוד בעזרת החושים למידה חווייתית ומעניינת שתעורר את סקרנותם ללמוד ,לחקור ולזכור.

7.מקורות

אבישר, א’ (2010). התפקוד הנוירו-פסיכולוגי הלקוי בהפרעת קשב וריכוז. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2489

אל-דור, י’, לשם, ח’, אלבוחר-הובנה, ת’, שנער-קסל, ה’ (2013). אם מישהו היה אומר לי-מדריך להורים של תלמידים בעלי הפרעות קשב. משרד החינוך.

בוחנר, מ’ (2013). היבטים רגשיים בהפרעת קשב. בתוך: אם מישהו היה אומר לי… מדריך להורים של תלמידים בעלי הפרעות קשב, עמ’ 67-74.

דובנוב-רז, ג’, קונסטנטיני, נ’ (2012). פעילות גופנית ותפקוד המוח בילדים. כתב העת הישראלי לרפואת ילדים, (78), עמ 3-5.

מושבה, מ’, אמסלם, ד’ (2016). הפרעות מוחצנות הפרעת קשב וריכוז. בתוך: לחיות עם הפרעות קשב וריכוז ADHD – אגודת ניצן. תרגום פרק מתוך הספר: Textbook of Child and Adolescent Mental Health

מנור, א’ (2013). הפרעת קשב מהי?. בתוך: אם מישהו היה אומר לי… מדריך להורים של תלמידים בעלי הפרעות קשב, עמ’ 17-27.

עורי, א’, וצפריר, ג’ (2001). ד”ר היינריך הופמן ו”יהושע פרוע” הרפואה, , 140 (5): 447, 2001.

עינת, ע’ (2015). ” מי שלא חווה לא מסוגל להבין”: לקות למידה – סינדרום מתעתע. ביטאון מכון מופ”ת, גיליון 56, עמ’ 43-46.

צ’סנר, ש’, כץ, מ’, אל-דור, י’, דרי, א’, לוי-שמעון, ש’, טרגר, ט’, עינת, ע’, שדמי, ח’ (2009). לגעת מבעד לשריון, שיח בין עולמו הפנימי למעטפת חייו של תלמיד בעל הפרעת קשב וריכוז. משרד החינוך.

כהן ,נ’ , ע’-ז'(2007) הורים במפגש עם “המוח המיוחד” של ילדם. ב-חויות ההורות.(עמ’ 215-252).ירושלים : הוצאת ספרים אח.

Adams, Z. W., Derefinko, K. J., Milich, R., & Fillmore, M. T. (2008). Inhibitory functioning across ADHD subtypes: recent findings, clinical implications, and future directions. Developmental disabilities research reviews, 14(4), 268–275. doi:10.1002/ddrr.37

Antshel, K. M., & Remer, R. (2003). Social skills training in children with attention deficit hyperactivity disorder: A randomized-controlled clinical trial. Journal of Attentions Disorders, 10(4), 359-371. doi:10.1177/1087054706288117

Barkley, R. (2007). School interventions for attention deficit hyperactivity disorder: Where to from here? School Psychology Review, 36(2), 279-286.

Den Heijer, A., Groen, Y., Tucha, L., Fuermaier, A., Koerts, J., Lange, K., Thome, J., & Tucha, O. (2016). Sweat it out? The effects of physical exercise on cognition and behavior in children and adults with ADHD: a systematic literature review. Journal of Neural Transmission. 124. 10.1007/s00702-016-1593-7.

Drtilkova, I. & Fiala, A. (2016). Different dimensions of ADHD subtypes. 112. 127-132.

Felmet, M. B. (1998). The effects of karate training on the levels of attention and impulsivity of children with attention deficit/hyperactivity disorder [ProQuest Information & Learning]. In Dissertation Abstracts International Section A: Humanities and Social Sciences, Vol. 59, Issue 4–A, p. 1077.

Figueiredo, A., Avelar Rosa, B., Quaresma, A., & Pinho, J. (2016). Karate in children with neurodevelopmental disorders: an exploratory study. Revista de Artes Marciales Asiáticas. 11. 138-139. 10.18002/rama.v11i2s.4209.

Graham, L. G. (2007). Traditional martial arts and children with ADHD: Selfperceptions of competence (Unpublished doctoral dissertation). University of North Carolina, Greensboro, NC.

Grygiel, P., Humenny, G., Switaj, P., Rębisz, S., & Anczewska, M. (2014). Between Isolation and Loneliness: Social Networks and Perceived Integration with Peers of Children Diagnosed with ADHD in Regular Classrooms.. 10.13140/RG.2.1.3982.7927.

Haydicky, J., Wiener, J., Badali, P., Milligan, K., & Ducharme, J. (2012). Evaluation of a Mindfulness-based Intervention for Adolescents with Learning Disabilities and Co-occurring ADHD and Anxiety. Mindfulness. 3. 10.1007/s12671-012-0089-2.

Hernandez-Reif, M., Field, T. M., & Thimas, E. (2001). Attention Deficit Hyperactivity Disorder: Benefits from Tai Chi. Journal of Bodywork and Movement Therapies, 5(2), 120–123.

Kadri, A., Slimani, M., Bragazzi, N., Tod, D., & Azaiez, F. (2019). Effect of Taekwondo Practice on Cognitive Function in Adolescents with Attention Deficit Hyperactivity Disorder. International journal of environmental research and public health. 16. 10.3390/ijerph16020204.

Mayes, R. & Rafalovich, A. (2008). Suffer the restless children: The evolution of ADHD and paediatric stimulant use, 1900-80. History of psychiatry. 18. 435-57.

Martin, G., & Pear, J. (2007). Behavior modification: What it is and how to do it (8th ed.). Upper Saddle River, NJ: Pearson Prentice Hall.

Morand, M. K. (2004). The effects of mixed martial arts and exercise on behavior of boys with attention deficit hyperactivity disorder [ProQuest Information & Learning]. In Dissertation Abstracts International: Section B: The Sciences and Engineering Vol. 65, Issue 5–B, p. 2609.

Pelham, W. E., Gnagy, E. M., & Burrows-Maclean, L. (2001). Once-a-day Concerta methylphenidate versus three-times-daily methylphenidate in laboratory and natural settings. Pediatrics 107, E105.

Sedgwick, J., Merwood, A., & Asherson, P. (2018). The positive aspects of attention deficit hyperactivity disorder: a qualitative investigation of successful adults with ADHD. ADHD Attention Deficit and Hyperactivity Disorders. 11. 10.1007/s12402-018-0277-6.

Shelton, T., Barkley, R., Crosswait, C., Moorehouse, M., Fletcher, K., Barrett, S., Jenkins, L., & Metevia, L. (2000). Multimethod Psychoeducational Intervention for Preschool Children with Disruptive Behavior: Two-Year Post-Treatment Follow-up. Journal of abnormal child psychology. 28. 253-66. 10.1023/A:1005144304071.

סיוע בעבודות אקדמיות
סיוע בעבודות סמינריון