Skip to content

סמינריון- השלכות כלכליות של גירושין על נשים

המכללה האקדמית תל-אביב יפו

סמינר:

השלכות כלכליות של גירושין על נשים

תוכן עניינים

1. הקדמה:. 3

2. סקירת ספרות:. 4

1.2. בעיית המזונות. 5

3. שיטת המחקר:. 15

4. ממצאים:. 16

5. דיון:. 23

6. ביבליוגרפיה:. 25

7. נספחים:. 28

1.הקדמה:

לגירושין יש השפעות מרחיקות לכת על חייהן האישיים ורווחתן של נשים שהתגרשו. מלכתחילה לצערנו גם כמה וכמה נשים גרושות שהינן אימהות לילדים. מחקרים רבים הגיעו למסקנה כי גירושין משפיעים על נשים בעצמה חזקה בפן הכלכלי מסיבות שונות. כיום נשים נמצאות בעמדה נחותה ביחס לגברים הן בפערי השכר שלהן במיקומן החברתי. עבור נשים רבות הגירושין קשורים בגורמי לחץ כלכליים.

נשים עם ילדים סובלות לרוב מקשיים כלכליים גדולים הקשורים לגירושין, והן מחלימות לאט מהמצב. האם נשים בעלות השכלה גבוהה ואשר עבדו במהלך שנות הנישואין חוות  התאוששות כלכלית מהירה יותר? השחיקה המיידית של הבטחון הכלכלי של נשים בעקבות הגירושין גורמת למצב בו משתנה המציאות לפיה שני בני הזוג דואגים לכל מטלות משק הבית יחד. מי בתחום אחד יותר ומי בתחום שני אבל הראייה היא של משק בית אחד. לאחר הגירושין ההוצאות הקבועות של משק הבית ממשיכות אבל ישנו מפרנס אחד, כאשר כשמדובר באישה גרושה היא לרוב המשמורן הראשי של הילדים ובנוסף ההכנסה מצטמצמת. עבור נשים גרושות רבות השנים הראשונות שלאחר הגירושין מתאפיינות בפגיעות כלכלית והתמודדות עם מציאות כלכלית קשה. נשים בדר”כ נושאות בנטל גידול הילדים ונושאות בנטל כספי גדול יותר ויותר. אחד המאפיינים הנפוצים של אימהות חד הוריות במדינות רבות וגם בישראל הוא שיעורי העוני שלהן הגבוהים באופן משמעותי מאשר בשאר האוכלוסיה. ברוב המכריע של המקרים, משפחות כאלה עומדות בראש הנשים הגרושות. ישנם מחקרים רבים המדווחים על ירידה משמעותית ברווחתם הכלכלית של נשים לאחר הגירושין (קפלן והרבס, 2015).

2.סקירת ספרות:

משפחות  חד הוריות  ככלל  ,הינן מן הקבוצות העניות ביותר בחברה בישראל ובעולם.  את המעבר ממשפחה בת שני מפרנסים למשפחה של מפרנס יחיד ניתן לתאר בביטוי הארמי “מאיגר א רמא לבירא עמיקתא.” הפגיע ה הכלכלית והרגשית ,התפוררות המעגלים החברתיים והפיחות במעמד החברתי, כל אלה אינם תורמים, בלשון המעטה, ליכולת ההתמודדות עם ההורות מחד ועם מקום העבודה מאידך .

המונח  “משפחות חד-הוריות” הוא רחב וכולל בתוכו מגוון תסריטים אפשריים, ביניהם כאלה,   מן הבחירה,  כמו הורות יחידנית מלכתחילה וישנם גם מקרים בהם האדם מוצא עצמו בסיטואציה אליה נקלע בעל כורחו  – מחלה קשה ו/או מוות של בן זו ג חו”ח, גירושי ן, הגירה , מאסר וכיוצא באלה.

בחרתי להתמקד באותן נשים, שמציאות חייהן שהשתנתה, הוביל ה אותן למצב בו הן הפכו הורה עיקרי, אם לא יחיד, לילדיהן, מבלי שהתכוונו לכך מלכתחילה. מקומן של משפחות אלה כקבוצה על פני הסולם הסוציו-אקונומי הוא נמוך וחלקן בקבוצות העניות במדינה,  הוא גבוה,  מחלקן באוכלוסייה  בכלל.  “כגרושה ואם חד-הורית  לשתי בנות  ,שעבדה  במשרה מלאה,  אשר  קיבלה  דמי מזונות מינימליים וחוותה שנים של מצוקה כלכלית. ” אני תוהה לא פעם כיצד שרדתי. האם ה”ויה דולורוזה” שחוויתי היתה מחוייבת המציאות או שניתן היה לצפות לתמיכה ממוסדת מבלי שאידרש להתחנן על נפשי בכל שנה מחדש.” ל.א . ד. מ. מוסיפה ששלושת ילדיה היו בני  מתחת לגיל עשר,  כשהתגרשה.  בהסכם הגירושין, שסכומי המזונות בו, חושבו על סמך הסדרי הראייה, מתוך חשיבה שמי שמאכיל מלין ודואג לילדים ,  משחרר באותה יממה ,  את ההורה השני מדאגה לצרכי הילדים, לא חשבה ,  שהסדרי ראיה ,  הם  רק זכותו,  של ההורה,  שאינו משמור ן  ואינם חובתו. “חודש לתוך הגירושין ,הודיע לי, אבי ילדיי, שהנסיעות קשות לו ושהילדים ילונו אצלו רק לילה אחד באמצע השבוע ולילה נוסף בכל סוף שבוע שני. המשמעות הכלכלית של הצעד, לא קפצה לי כנורה אדומה, לבאות. הייתי עסוקה בפגיעה הרגשית של ילדיי, בקושי שהדבר השית על חיי הפנאי והחברה שלי ובמעמסה על לוח הזמנים,  הגם כך מוגבל שלי בעבודה.  עבדתי אז כמנהלת מחלקה בחברת תקשורת  ,אופטימית צעירה וחדורת אמונה ביכולותיי לגדל את ילדיי  בכבוד.  לימים,  הנטל הלך והתעצם.  היכולת  ,להתקדם בעבודה, נפגעה , לא יכולתי להתחייב לנסיעות לחו”ל   ,  כפי שנתבקש ,מהתפקידים,  אליהם יועדתי.  לקחתי על עצמי עבודות נוספות, אותן ניתן היה לבצע בערבים ובסופי השבוע ,כשהילדים ישנו, או לנו אצל אביהם. עד עצם היום הזה, כבר 13 שנים. מסע של הישרדות בכבוד .את  העזרה הגדולה ביותר  ,אני מקבלת בעצם,  מבני  המשפחה המורחבת  שלי,  מחברים ומעט מדי ומאוחר מדי ,  מידי המדינה , על שלוחותיה השונות” כך א.ה. 

מצבן הכלכלי של האימהות הגרושות בישראל מורכב. מדובר לרוב, בנשים, שמציאות חייהן המשפחתיים השתנתה ובמקרה הטוב, הביאה לכך שהילדים נשארו בחזקתן עם הסדרי ראייהו תשלומי מזונות בהם נושא אביהם. הדאגה למגורים, לחינוך, לכלכלה, לטיפול בבית ובילדים היא בתחום אחריותן ומביאה עמה אתגרים רבים במישורים שונים : אתגר ראשון במעלה , תעסוקה בשכר שיאפשר מימון של כל הוצאות התא המשפחתי. במקרה של מי שעבדה ואף פיתחה קריירה בימים שלטרום אימהותה ו/או גירושיה, האתגר גדול עוד יותר, לשמור על עבודה תובענית ומתגמלת לצד השקעת שעות עבודה רבות בספירה המשפחתית,  במיוחד בהיות הילדים צעירים.  מי שחיה בריחוק מה, ממשפחת המוצא, צריכה להתגבר על כל המטלות , לבדה. במידה שבוחרת להוציא חלק מהעבודות לגורם חיצוני, צריכה לקחת בחשבון הוצאות גבוהות נוספות והאתגרים החינוכיים, רגשים, זוגיים, עוד לא התחילו.

1.2.בעיית המזונות

הבעיה  ,העולה היא מצוקה עמוקה ביכולתה של האישה, של מי שמתפקדת כהורה עיקרי, לאזן בין בית לעבודה. משוואתה Work Family Balance הפכה בעייתית לנשים בכלל , לאימהות בפרט (England, 2010) ובישראל, מדינה,  עם תפיסות משפחה מסורתיות  ,המעודדת פריון וילודה במהותה (ביז’אווי, 1999)  מחד ואשר יוקר המחייה בה מחייב בסיס כלכלי יציב מאידך,  על אחת כמה וכמה. מבחינה משפטית, בישראל תקפה חזקת הגיל הרך, המחייבת , בעת גירושין, הישארות של הילדים הצעירים, בחזקתה של האם.

דמי המזונות הנקבעים ע”פ יכולת ההשתכרות של האב, אינם מספיקים למימון מחייתם של הילדים ונסמכים על כך שהאם, תייצר הכנסה נוספת, במיוחד כאשר מדובר בבני המעמד הבינוני . נקודות הכשל הפוטנציאליות הן שעות עבודה תובעניות, תקרת זכוכית להשתכרות נשים, עלויות דיור גבוהות, עלויות חינוך פרטי גבוהות בגיל הרך, הצורך בשעות טיפול ותחזוקה לילדים ולבית – וכך מתהווה מצב ,שאינו פשוט לזוג צעיר החולק בנט ל ואשר הופך מאיים ומלחיץ, כשמדובר באישה לבד. כל זאת ועוד לא התייחסנו לקשיים המנטליים והרגשיים שנולדים מהעומס, מהחרדה הקיומית ומהחשש פן יאונה לאם משהו ומי ידאג אז לילדים? המצוקה הזאת, זוהתה ועלתה לסדר היום הציבורי, לפני שנים רבות ואף נעשו ניסיונות לתת מענה בחקיקה שתסדיר זכויות והטבות להקלה על העומס, קיימות מחלקות זכאות ברשויות המקומיות האמונות על הסדרת הזכויות ,מחלקות ברשויות המס, המעניקות הקלות, קיים גוף לאומי הפועל להענקת קצבאות לזכאים והזכאיות , ישנן עמותות ומלכ”רים שחרטו על דגלם לסייע בתחמי חיים נוספים – מסגרות חינוך, תעסוקה לנשים ועוד -לכאורה מדיניות חברתית סדורה קיימת וכתובה , אלא שנשים רבות אינן מודעות כלל לשלל ההטבות, נשים רבות אינן מסוגלות לייצר מנגנון מימוש זכויות , גם כאשר יודעות על חלק מההטבות המגיעות להן, שכן הביורוקרטיה ממסכת ומקשה על ההתנהלות. ההפרטה של רבים משירותי רווחה, הגם שבאה לתת מענה ליכולתו של משרד ממשלתי, משרד העבודה והרווחה, או המשרד לשוויון חברתי, לתת מענה מקצועי לכמויות הולכות וגדלות שלנזקקים וצרכים,  יוצרת מצב שבו אין גוף אחד שמאגד תחתיו את רשימת הזכויות וההטבות, התמיכה הקיימת “על הנייר” , לא מגיעה לשטח. בבואי לבדוק את המדיניות החברתית והשלכתה על אימהות חד הוריות, לצורך כתיבת מסמך זה, ניגשתי למאגרי מידע מקוונים , מצאתי כמה אתרים , חלקם אף עדכניים וחדשים , כחלק ממדיניות הנגשה , כמו אתר “כל זכות” , ראיתי רשימת זכויות מפתיעה בגודלה ובמגוון תחומי החיים בהם נגעה. עקבתי אחרי ההפניות לעמותות שונות לצורך מימוש זכויות וכאן החל סבך של לולאות ללא מוצא. גם כשניתן מענה מקצועי ומאד מהימן כמו במקרה של ייעוץ משפטי לפניו במהלך הליך גירושין )אישה נחשבת חד הורית מבחינת קריטריון הזכאות למשל, אם נמצאת בהליך גירושין למעלה משנתיים( ממכון רקמן, ההגעה אליו היא בעיקר…מפה ואוזן  ,התחושה  היא של ביקוש הרבה יותר גבוה מההיצע ובתחומים רבים. נשים המגיעות כבר למרכז מביעות חששות מההתמודדות הצפויה להן לבד בגידול הילדים, בעבודה , ביחסים עם משפחת ההורה השני, והיה מתאים שתקבלנה סיוע במקום אחד.) חלקם בוחרים לטפל בחלק מהקבוצה,  בהתאם לאג’נדה החברתית,  שבשמה פועלים.  חלקם לא משיבים, חלקם, מטפלים, רק בתחום מסוים, של סיוע ושולחים רשימות ארוכות , של מסמכים ,אותם יש להציג על מנת להתחיל טיפול. הבעיה עמה בחרנו להתחיל את כתיבת העבודה , הצורך הראשוני של תמיכה, בעיקר כלכלית , באימהות חד-הוריות, קיבל תפנית ושחלק משמעותיו קריטי בקביעת מדיניות חברתית , נעוץ בהפנמה של קובעי המדיניות, שמדובר בתהליך, שכדי , שיישאפרי ויי ת ן מענה אמתי לצרכי השטח, בעידן של היום  ,חייב להיות משווק ומונגש לאוכלוסיית היעד. אף אחת מהמרואיינות, שפגשנו לא ראתה עצמה כ”נזקקת סעד” או “נתמכת רווחה” “לפתוח תיק אצל עובדת סוציאלית קהילתית”?  כל אחד יודע לתת מענה מאד צר, נישתי , המעסיק ידע היטב את מצבן של עובדותיו השכירות , ע”פ טפסים והצהרות שהן מילאוו כך יכול היה להעניק נקודות זיכוי, שעות מחלה לילד, חופשת לידה וכיו”ב הרשות המקומית יודעת לבדוק זכאות  להנחה בארנונה,  נעזרת במאגרי מידע לאומיים ועונה למי שפונה אליה,  אין פניה פרואקטיבית לסיוע ולא תמיד יש התייחסות למשפחה חד הורית כנזקקת , אלא אם יש הגדרה שלילדים בסיכון )נ2  , באם נדרשת לכך, תיעדוף לגני ילדים של עמותות נעמת וויצו, משרד המשפטים מפעיל את ההוצאה לפועל, אשר אמונה על גביית מזונות מחייבים  ואין גורם-על , אחד שמאגד תחתיו את הזכויות המגיעות לאוכלוסיית האימהות החד הוריות  .יתרה מכך, אין הגדרה ברורה של קבוצת האוכלוסייה, הקריטריונים אינם תמיד נגישים לקהל הרחב ויש מין  עמימות או שימוש בשיח מקצועי “תפני לתע”ס הכל כתוב שם “אמרה הפקידה ממחלקת זכאויות בעירית תל אביב, מי שלא למד עבודה סוציאלית ולא מחפש מידעל עבודה אקדמאית ייתכן שהיה עוצר כאן, אבל ההבנה שיש כאן אולי רמז ומענה לשאלה שבאתי לדוןבה , הפגישה אותי עם מסמך מפורט ומאד מקצועי תקנון עבודה סוציאלית , להלן התע”ס מדהים לגלות שיש אפילו מחירון מומלץ ומפוקח (ושפוי) לשירותי טיפול וייעוץ למשפחות והתשלום, בנקודות זיכוי, דרך גזברות הרשות המקומי ת (תע”ס פרק 3, הוראה 3.10) תיאור המדיניות הקיימת:  

מדיניותה החברתית הניאו ליבראלית של  ישראל רואה באזרח כמי שבראש ובראשונה אחראי למצב ו ולסיפוק צרכיו כשהמדינה מצידה הולכת ומצמצמת את אחריותה לרווחת תושביה. (פלד,  2016)  לתפיסה זו נמצא תימוכין במחקר לפיו מדיניות  רווחה  רחבה, בפרט בכל הנוגע לזכויות  אימהות, למעשה פוגעת באטרקטיביות של נשים עבור מעסיקים ומקטינה את סיכויי השוויון החברתי של נשים בתחום התעסוקה והשכר (מנדל, 2012). למול גישה זו ואחרות הטוענות לירידה במוטיבציה של אמהות חד-הוריות לצאת ממעגל העוני, בשל הטבות שלכאורה מאפשרות להן להיסמך על המדינה, כל עוד הן מתחת לקו העוני (ציפורי, 2018) ניתן למצוא הוכחות רבות לכך שהמדיניות הנהוגה בישראל ובמקרים רבי ם היעדר אכיפת המדיניות בנושא (דוח מבקר המדינה,  2012) הינם בעלי השפעה שלילית בטווחה קצר והארוך. היעדר פתרון פרואקטיבי, הרואה את האזרח לאורך כל חייו מלידה ועד זיקנה, למעשה דוחה את  הבעיה  ומתעלם מהשלכותיו של המצב הנוכחי על דמותה של החברה בהווה ובעתיד. השלכותיה  של מדיניות רווחה המתעלמת מהשלכות העוני,  על מוסד המשפחה והממוקדת בתוצרי ההזנחה ולא במדיניות מניעתית תומכת רחוקת רואי, מעלה את השאלה האם התעלמות זו הינה מודעת ואם כן את מי היא משרתת ?

נשאלת גם השאלה האם מוצדק להתייחס לאימהות חד-הוריות- גרושות בנפרד ממשפחות מעוטות הכנסה בהן שני הורים והאם היותה של משפחה חד הורית   אוטומטית מעניק לה פטור ממבחן ההכנסה לצורך קבלת ההטבות המוקנות בחוק. עזריה טוען כי”  התייחסות לכלל המשפחות החד-הוריות כמקשה אחת תוך דאגה להטבות מופלגות לקבוצה זו, בעוד משפחות אחרות במצב כלכלי דומה אינן זכאיות לסיוע זה, גורמת עוול לחלשות שבהן, ופוגעת גם בשכבות חלשות אחרות.” (עזריה, 2016).

לביא מגדיר משפחה במצוקה “כאשר המשאבים העומדים לרשות ה – משאבים אישיים, משפחתיים, וחברתיים   –  אינם  מספיקים  לצורך התמודדות  עם  דרישה לשינו י  המתחולל ת  עקב  אירוע  או נסיבו ת חיים”. )לביא 2008 חברתית שתכוון למניעת ה של מצוקה במשפח ה ותציע שרות י טיפול ומניע ה טרום משבריי ם עשויה למנוע חל ק נכבד ממצב י המצוק ה המטופלים כיום בשרותי הרווחה” (לביא, 2008).

אימהות חד הוריות רבות ,  עובדות.  לעתים קרובות בעבודות קשות ובלתי מתגמלות על מנת לפרנס את ילדיהן בכבוד  .השתייכותן לקבוצה מוחלשת  חד הורית  בתוך קבוצה מוחלשת  מגדרי ת  מחלישה את עמדת המיקוח שלהן מלכתחילה  ומקטינה את סיכויי תעסוקתן בעצם ההודאה באחריותן היחידתנית לילדיהן. הנקודה המטרידה הבסיסית היא הגישה הפטרונית הרואה במצוקה כלכלית ובהיעדר מבנה משפחתי “מושלם” כישלון של הפרטים המעורבים /ות  בו  .חשש דומה, כאילו,  באם המדינה מעניקה הטבות לתמיכה באימהות חד הוריות,  כתוצאה מגירושין, הרי שיש כאן עידוד של המצב המשפחתי היחידני , העומד בסתירה לתפיסה המסורתית של משפחה שבה יש אבא אמא וילד. ביטוי לכך ניתן לראות בביקורת שמוצגת במאמרו של אלי ציפורי, הטוען ,לאפליה מתקנת ,לטובת אימהות חד הוריות,  על חשבון משפחות, המורכבות מזוג הורים. (ציפורי, 2018)  מטריד לחשוב שתקציבים מוקצים , אינם מנוצלים על ידי המוטבים המתאימים, יש לבחון את מקור הכשל בחלוקת הכספים, מנגנוני בדיקת הזכאות והנגשת המידע ,למי שאינו “מקושר” או מתוחכם דיו כדי למצוא את הפרצות בתקנונים והחוקים השונים .

היעדר התבוננות  רחבה  ויצירת תכנית רוחבית ורב ממדית, שמצוקת האימהות החד הוריות היא רק פן אחד שלה.  הכוונה היא ליצירת מגוון מקומות תעסוקה  ,תמרוץ למעסיקים , שיבואו לקראת עובדות, שהן אימהות  ונדרשות   בבית  ,הקמת תשתית תחבורתית ציבורית זולה לאזרח) אף כי  פחות רווחית  מיידית למדינה (ומערך דיור ציבורי מכבד, זמין, מפוקח ולאורך זמן. מערכים סביבתיים תומכים שכאלה, בעצם קיומם ההולם, יאיינו או לפחות יצמצמו, את הקשר, הבל ינתק, בין היותה של המשפחה ח ד-הורית, כלומר בעלת מפרנס/ת יחיד/ה ,לבין מצוקה מחפירה ומביישת על השלכותיה החברתיות והכלכליות ארוכות הטווח ויאפשרו בנוסף לחוסן הכלכלי, את גורם הזמן המשפחתי המשותף, שבחשיבותו, קשה להפריז. הזמן המשותף של הורה עם ילדיו, הוא מעבר לכל הגדרה של “זמן איכות”. הזמן לדבר, להשתתף בפעילות הורים וילדים או ללוות טיול עם בית הספר, הוא רכיב אבסולוטי. הורים וילדים צריכים זמן כאשר שני הצדדים ערים.  “לעבוד יותר” פירושו “להיות פחות” ולכך יש מחיר .

בדוח הוועדה למלחמה בעוני בישראל  משנת  2014,  אומר  יו”ר הועדה  אלי אלאלוף מפורשות ,  בדבריה מבוא לדו”ח כי” החברה בישראל ומוסדותיה נוהגים כלפי אנשים החיים בעוני בניכור ומתנערים מדאגה ואחריות למצבם. אנו כחברה אמורים להבטיח כי תפרש רשת ביטחון משמעותית. לא מדובר רק במימון ובקצבאות  […]  רשת ביטחון כזו מורכבת מתמיכה, מליווי, מהכוונה, משירותים חברתיים, מחינוך ראוי, מדאגה לפרט, מסביבת חיים נאותה, מיחס אנושי. […]  אומר בביטחון כי ישראל של היום מזניחה את תפקידה ולא עושה די למען השכבות החלשות בה אני מאמין כי ניתן לעשות יותר בשביל אותם מאות אלפים הזקוקים לעזרה. סולידריות, ערבות הדדית,  ערכי יסוד בסיסיים שעליהם נוסדה ה מדינה – הלכו ואיבדו את מרכזיותם.” (אלאלוף, 2014).   בהתייחסותו לאמהות חד-הוריות,  מתואר המצב לפיו”  המענק  הניתן היום גורם לכך ,שאימהות חד  הוריות, אשר יוצאות לעבוד , משלמות מס שולי כתוצאה מהגדלת היקף העבודה, כלומר הכנסתן יורדת,  לאחר קבלת המענק,  עקב קיזוז עם קצבאות שונות  ,להן הן זכאיות.  אשר על כן, ההמלצה היא ,להגדיל את המענק, הניתן להן ,על מנת לא לפגוע בתמריץ שלהן לעבוד. ” (אלאלוף, 2014, עמ’ 22) מאפייני השירותים המוצעים:  

הפגיעה בסיוע למשפחות חד-הוריות,  בניגוד להרחבה משמעותית בסיוע להן, הוא פתרון הנובע, מפרשנות שטחית ,  לסיבות הבעיה ונותן מענה לבעיות תקציביות ופוליטיות בטווח הקצר בדומה לתעלולים חשבונאיים אחרים אליהם אנו נחשפים כפתרון לגרעון תקציבי. מאידך, הגברת התמיכה הכספית הישירה ,של המדינה והוקרה של המדינה הפרו-נטליסטית את אותן אמהות, יצירת סביבות מקדמות הכנסה ,  על ידי הקמת מוסדות חינוך ובריאות,  יחודיים ואטרקטיביים כמוקד משיכה לאוכלוסיה חזקה ושיתוף אמהות חד-הוריות, בגיבוש פתרונות מקומיים וארציים,  היא הדרך,  לצמצום העוני,  על השלכותיו לטווח הקרוב והרחוק  .רק פעילות המתייחסת ופועלת מתוך ראייה רחבה, רב היבטית ולא תוך הפרדה לתת-קבוצות עשויה להביא לשינוי אמיתי בחברה. הכוח לשינוי ,אינו מסתכם רק בכסף . אולם ,אפילו, מן ההיבט הכספי הצר, את תוצאות החיסכון,  בתמיכה במשפחות,  תשלם בסופו של דבר המדינה  על שירותי בריאות, כתוצאה מתזונה לקויה, על יצירת מעגל עוני רב דורי, על קשיים רגשיים ועוד ועוד.  מרכיב משמעותי במתן סיוע למשפחות חד הוריות, קשור להנגשה שלה מידע, בדבר סל ההטבות הקיים והאפשרות לממש, את אותן זכויות, שכבר עוגנו בחקיקה והותקנו ברשויות השונות.

נגישות למידע אודות זכויות: אתר “כל זכות “,מספק מידע מפורט, בנוגע לזכויות מגוונות ובהן זכויות משפחות חד-הוריות.  האתר פועל  ממחצית  2017  בסיוע מיזם בין משרד המשפטים,  מטה ישראל דיגיטלית, במשרד לשוויון חברתי והמכון למנהיגות וממשל בג’וינט ישראל. אכן מיזם מבורך ובעל ערך. ניסיון להבין, למשל, זכויות של משפחה חד הורית, בנושא סיוע בשכר דירה, מעלה מורכבות ביורוקרטית אינסופית, של הגבלות ותנאים, שמן הסתם האדם הממוצע יתקשה לעמוד בהם. גם בהנחה, שמי שזכאי/ת לסיוע השיג את האישור הנדרש, הרי שעל מנת לקבל את הסיוע, יש להציג בפני חברת ההרשמה, חוזה שכירות תקף לגבי דירה, שעונה על התנאים, לקבלת סיוע בשכר דירה. בכך ישנו כשל מובנה או פרדוקס ,שאילולא היה עצוב היה מצחיק. כיצד יכול אדם ,אשר נזקק לסיוע בשכר דירה ,להציג חוזה שכירות תקף? ומה יהיה גורלו ,של אותו זכאי פוטנציאלי ,במידה שהדירה אינה תואמת את דרישות החוק? האם אין החוק הקיים כובל  אימהות חד הוריות,   שלא מבחירה ומעמידן בסכנה כלכלית מוחשי ת, של התחייבות חוזית שאין באפשרו תן לקיימה? 

עצם היותו של האתר נגיש וברור,  היא עובדה מבורכת , אולם, מאחר שמדובר באתר וירטואלי  ומאחר ששפת הזכויות הינה שפת החוק, האין בכך משום הדרה של אוכלוסיות, שאין באפשרותן להבין את לשון החוק מבלי להסתייע באנשי מקצוע בתשלום? )אתר כל זכות, קישור ברשימה הביבליוגרפית(  דוגמה נוספת לאותו היבט ביורוקרטי ופרדוסקלי עולה מתכני תו של שר האוצר. התכנית משנת 2017 לסיוע למשפחות חד הוריות ,לפיה תסייע המדינה, בעלות של 10 מליון ש”ח מדי שנה למשפחות חד-הוריות.  כרבע מהמשפחות החד הוריות בישראל  (%26.1) עניות, כך עלה מדוח העוני, שפורסם רק בשבוע שעבר. מדובר בנתון גבוה בהרבה משיעור העניים בכלל האוכלוסייה. הסיבה בעיקרה , למצבן של אותן אימהות, היא עודף הגופים ,שאמורים לסייע לאימהות החד הוריות, הגורמים להן ללכת לאיבוד ,בסבך הבירוקרטיה ובהגמשת הקריטריונים לקבלת זכאות לסיוע מהמדינה. כך לדוגמה, המדינה מסבסדת מדי שנה קייטנות בהיקף של 7800 שקלים לאימהות  החד הוריות, אבל מתוך אלפי זכאיות – רק מאה מימשו את ההטבה, רק כי לא ידעו על האפשרות הזו. הכסף שהוקצה למטרה זו ולא נוצל ופשוט הוחזר לקופת המדינה (לייבזון ,2017).

על פי דו”ח  ממדי  העוני לשנת  2018  של המוסד לביטוח לאומי, מאז הצטרפות ישראל לארגון ה-OECD ב-2009 מצב העוני לאחר התערבות המדינה באמצעות מיסוי פרוגרסיבי ותשלומי קצבאות, לא ממש השתפר אלא נשאר בין הגבוהים ביותר בהשוואה בין -לאומית. מצב העוני הכללי  ,נשאר מן הגבוהים בOECD ,-ובקרב ילדים,  המצב אף החמיר ,  במונחי ההכנסה הפנויה .  חולשת המדיניות מוסברת בראש ובראשונה במינון, של רוב נמוך ומהוסס מדי: כך למשל “החיסכון לכל ילד” הופעל תוך צמצום מקביל, של קצבת הילדים השוטפת וכדי לצבור חסכון משמעותי יותר, מוצע למשפחות לבצע הפקדה נוספת תוך צמצם נוסף של הקצבה השוטפת.  זה מקשה על משפחות,  שחיות בעוני.  רמת הקצבאות נשחק ת, כי היא מתעדכנת רק לפי מדד המחירים לצרכן ולא לפי רמת החיים הכללית במשק (דו”ח  ממדי  העוני, 2018).

דוגמא נוספת היא תגובת הממשלה להפחתה , לאם חד-הורית  –שיפור זה לווה מיד, עם הקטנה מקבילה ,של מענק העבודה לאם, שהגדילה את מאמץ העבודה שלה”. המבחן האמתי, למידת הסיוע, שהמדינה מעניקה לתושביה, נבחן על סמך השוואה בין ישראל למדינות אחרו ת, לא לפני מתן הסיוע ,אלא דווקא לאחריו).

עוד מציין הדו”ח, כי בעוד ממדי העוני בין השנים 2018-2017, קטנו במעט מ-%21.6 ל- %21.4, ממדי העוני שלמשפחות גדולות )4 ילדים ויותר( ומשפחות ח ד-הוריות עלו. כמו כן עולה מן הדו”ח, כי תחולת העוני של המשפחות החד-הוריות עלתה במעט, מ-%24.4 ב-2017 ל-%25.1 ב-2018 ואף עומק העוני וחומרת העוני עלו בשיעורים חריגים  %18  ו-%38  בהתאמה.  יותר ממחצית המשפחות החד-הוריות (דו”ח  ממדי  העוני, 2018).

אחריותה של המדינה, בצמצום הביורוקרטיה והריכוזיות, בחינוך לראיית האדם מבעד למקרה, בבחירה במערך ניהולי יותר מקצועי ופחות פוליטי, באכיפת החוק ובתגמול יוזמות מקומיות – כל אלה  יעלו על מסלול חיובי, שהאימהות החד-הוריות הן רק חלק ממנו. את התועלת, שבחיזוק האימהות החד-הוריות כראשת-משפחה, מול ילדיה וכאשה החיה בזכות ולא בחסד, המכירה בזכויותיה, כאזרחית שוות זכויות, המאמינה, בעצמה ובמדינתה והמהווה מודל ראוי  ילדיה, אפשר יהיה אולי לראות תוך עשור או שניים. את תוצאות הזנחתן אנו חווים כבר עתה. 

גורמים העשויים להוות חסם למדיניות חברתית המוצעת: בירוקרטיה, חוסר ברציפות שלטונית ותחלופה מהירה של מבצעי מדיניות, מהלכים נוצרים, יוזמות מתממשות לכדי מסמכים וההוצאה מהכוח אל הפועל, משתהה כי התחלף מנכ”ל, כי התחלפה שרה ואין מי שיחתום על האישורים, כי אין באמת רצון להוציא את הכספים הללו הגם שאושרו. 

השינויים בעולם התעסוקה בעשורים האחרונים של המאה ה-20,  הגבירו את הקושי,  של עובדים להתמודד, עם התביעות הסותרות שהציגו בפניהם עולם העבודה לעומת צורכי המשפחה: מחד גיסא, עולם העבודה בן זמננו מתאפיין בשעות עבודה רבות יותר ובדרישה לזמינות תמידית לצורכי המעסיק או הלקוח, המצוי, לעתים, מעבר לים או באזור זמן שונה. מאידך גיסא, הנורמות החברתיות, הקשורות בגידול ילדים,  תובעות השקעה גדולה יותר, של משאבי זמן וכסף בגידולם ובחינוכם.  התבגרות האוכלוסייה,  מוסיפה למעגל הזקוקים לטיפול ולתמיכה של המשפחה, גם קשישים, חולים ואחרים הזקוקים לטיפול יומיומי ולסיוע בהתנהלות השוטפת. נשים ואימהות, המשתלבות בשיעורים גדלים והולכים בשוק העבודה מוכפפות, אף הן לתביעות המתרבות. העלייה בדרישות עולם העבודה והגידול בהיקף הטיפול בילדים ובתלויים אחרים, מול הירידה בזמינות המועסקים ,לצורכי המשפחות ,מובילות, להגדרת הקושי, לשלב בין עבודה ומשפחה ,כבעיה חברתית ראשונה במעלה, עמה נדרשים להתמודד ,יחידים ומוסדות ברחבי העולם. הבעיה ,המוגדרת לעתים כ”קונפליקט עבודה משפחה”, או “קונפליקט עבוד ה-חיים”, מציבה שלל אתגרים בפני החברה, המעסיקים ובפני היחיד  .ברמה החברתית,  שילוב נשים בכוח העבודה: שילובן של נשים בכוח העבודה ובהיותן אחראיות באופן מסורתי ובפועל  )ראה כרכבי וקפלן 2017( למרבית הטיפול בילדים ובבני משפחה תלויים אחרים, ובהיעדר מסגרות טיפוליות חלופיות מספקות, נאלצות נשים רבות– או בוחרות – להימנע מהצטרפות למעגל העבודה בשכר על מנת לטפל בבני המשפחה. 

בעיה נוספת בכל הקשור ליישום המדיניות החברתית, היא חולשה  פוליטית של הקבוצה  המורכב תממה שמכונה “משפחה חד הורית”. אין ארגון גג שייקח על עצמו הנגשה של הזכויות הקבועות בחוק. משפחה חד-הורית היא משפחה שבראשה עומד הורה אחד, כאשר ברוב המקרים מדובר באישה החיה עם ילדיה. הגדרה זו, הנהוגה בעולם כמו גם בישראל, משקפת מציאות מורכבת, שכן היא כוללת בתוכה משפחות,  שבהן לראשי המשפחה סטאטוסים השונים בתכלית,  כגון רווקות/ים,  גרושות/ים ,אלמנות/ים, פרודות/ים ועגונות. לעניין האומדן של מספר המשפחות החד הוריות, קיים פער בין נתוני הלמ”ס לבין נתוני המוסד לביטוח לאומי, הנובע מהשוני בהגדרה. (גורבטוב, אלדר , בן משה, 2009) משפחות חד הוריות לפי גודל משק בית ולפי נזקקות עיקרית (גרפים מס .8 ו 11 נספח 3).

מבקר המדינה בהתייחסות למשרד הרווחה למשרד הרווחה בשנים 2013-2012 (דוח שנתי 63ג) קובע כי אף על פי שמשרד הרווחה זיהה שינוי בדפוסי המשפחה, בייחוד גידול במספר המשפחות החד-הוריות שלהם מאפייני וקשיים מיוחדים  ,הוא לא תרגם זאת לתכנית אופרטיבית, שתופעל לטובתם ואף לא נערך לטיפול בהם בהיבט המערכתי. המשרד לא גיבש הנחיות מקצועיות בנושא ולא כלל אותו בסדר עדיפויות תקציבי. הנהלת המשרד לא קיימה דיוני ם בנושא זה, לא בפורום המקצועי של המשרד ולא עם משרדי ממשלה אחרים הנוגעים לנושא.” (עמ’ 1326) “ההיקף הקטן של ניצול התכניות לשילוב של אימהות חד הוריות  במעגל התעסוקה מצביע על קיומם  האפשרי של חסמים  המונעים  מרבים  מההורים היחידים, מקבלי הקצבאות ,להיכנס לשוק העבודה או להגדיל את הי ק ף משרתם. בדיקה, שעשה משרד התמ”ת ,הצביעה על חוסר כדאיות לצאת לעבוד ה, עקב שלילת קצבאות המוסד לביטוח לאומי, מאימהות חד הוריות,  שהשתכרו מעל תקרת הכנסה שנקבעה, וגם  בשל העובדה,  ששלילת קצבת הבטחת הכנסה מביאה גם  לביטול הטבות נלוות.” (עמ  ‘1328)  וכן כי  אחד המדדי ם  לאיכותו של שירות הוא מספר הפעמים להם נדרש מבקש השירות להטריח את עצמו כדי למצות את זכויותיו. בתחום השירות לציבור מקובלת תפיסה ולפיה יש לספק שירות בנקודת מפגש אחת (One stop shop). הביקורת העלתה כי כדי לממש את זכאותו, הורה יחיד נדרש לעתים  להמציא מס מכים  שממילא מצויים  בידי הגורם הדורש אותם או שני תן היה לקבל בלי להטריחו.” (עמ ‘1329).

“מצבם הכלכלי של המשפחות החד-הוריות( לרוב קשה יותר מזה של משפחות דו-הוריות, והן חוות קשיים חברתיים ורגשיים. הטיפול הממשלתי במשפחות חד-הוריות דורש תיאום ושיתוף פעולה בין-משרדיים, בהובלתו של משרד הרווחה, אך לעתים אלה אינם מתקיימים. מן הראוי היה שמשרד הרווחה ייזום להסדיר את דרכי שיתוף הפעולה והתיאום בין הגופים המעורבים ויוביל מהלך של הקמת פורום  מקצועי משות ף למשרדים  ,בראשותו.  ראוי שכל הגורמי ם  העוסקים  בתחום  ישכילו למצוא מנגנון שימתן, על פני הזמן את הפגיעה הכלכלית בהורים יחידים, שהכנסותיהם גבוהות מתקרת הכנסה שנקבעה;  מנגנון, שיביא לידי הסרת חסם  מרכזי ,  לשילוב של הורים  יחידים  בשוק העבודה.  משרד הרווחה זיהה אמנם  את הצרכים  הייחודיים,  של ההורים  היחידים,  אך  לא גיבש מדיניות לטיפול באוכלוסייה זו, לרבות קביעת הנחיות מקצועיות למחלקות לשירותי חברתיים שברשויות המקומיות.   כן על המשרד לפעול לשיתוף פעולה עם  גורמי קהילה הפועלים  בשטח למען אוכלוסייה זו כדי להנחות ולמסד את פעילותם.  “למשפחות הח ד-הוריות קשיים רבים במישורים הכלכלי,  החברתי והרגשי. עומס הלחצים הנובעים  מהמצוקות הכלכליות ומהקשיים החברתיים מוביל פעמים רבות לקשיים של ממש בתפקוד ההורי ולקשיים רגשיים אצל ילדים הגדלים במשפחה חד-הורית. לכל אל המצטרפים קשיים שמקורם ביחסה של החברה ובתפיסות הרווחות בה הנוגעות לאימהות גרושות,  חד-הוריות .חלקן של המשפחות החד-הוריות באוכלוסיית המשפחות העניות גדול מחלקם באוכלוסייה כולה.

3.שיטת המחקר:

אני בחרתי לערוך את המחקר בשיטת המחקר האיכותני שמסתמך על ראיונות אישיים. הראיונות הינם ראיונות חצי מובנים.

נערכו שמונה ראיונות אישיים . 5 ראיונות פרונטליים. ראיון אחד בזום ושני ראיונות בטלפון. הראיונות בטלפון ובזום נערכו בדרך הזו בשל המציאות שנכפתה עלינו בתקופה הזו של הקורונה.

המרואיינות הינן נשים גרושות [ מזה כשנתיים ומעלה] , אימהות לילדים אשר מתגוררים בבית. נשים עובדות, ממרכז הארץ כאשר טווח הגילאים הוא בין 35-50.

התמקדתי באוכלוסיה זו מכיון שכעבור שנתיים של גירושין, ניתן כבר לראות את ההשפעה הכלכלית על הנשים. היה לי חשוב לראות אם כאשר הילדים עדיין בבית האם יש השפעות נוספות על ההתנהלות הכלכלית של הנשים [ בין אם הצורך להתקדם בהשכלה על מנת להתקדם בעבודה ובשכר, חלוקת הזמן עם הילדים, ההשפעה של העבודה והצורך באיזון עם הבית וגידול הילדים ומנגד הצורך בהבאת הפרנסה הביתה.האם מערכות המדינה כבר נותנות  שירות, עזרה כלשהי אם בכלל,

4.ממצאים:

במחקר הנוכחי ביקשנו לבדוק מהי ההשפעה הכלכלית של גירושין על נשים. לצורך בדיקת הסוגייה הנחקרת, רואיינו שמונה נשים גרושות מעל שנתיים, ואימהות לילדים. בניתוח הממצאים נמצאו תמות מרכזיות שחוזרות על עצמם במהלך הראיונות עם הנשים:

1. ירידה משמעותית ברמת החיים לאחר הגירושין-

מהראיונות שבוצעו עם הנשים שהשתתפו במחקר , עולה שרבות מהן מדווחות על כך שהרגישו ירידה משמעותית ברמת החיים בשנים שלאחר הגירושין. נראה שישנה ציפייה לא נכונה אצל נשים אלה בכל הנוגע למצב הכלכלי אחרי הגירושין, חלק לא ציפו שהירידה תהיה כה משמעותית ברמת החיים, ושהן יאלצו לחשב את צעדיהן מבחינה כלכלית. בנוסף לכך, הירידה ברמת החיים בדרך כלל לא מתרחשת באופן מידי ומובהק, אלא לאחר תקופה מסוימת, והירידה היא הדרגתית.

כך למשל אומרת א.ה. 48:

              “עזרה כלכלית – אבא שלי עזר כשהייתי צריכה. שילם על הלימודים שלי…. קניתי דירה עם משכנתה כדי שתהיה קורת גג לילדים שלי התחלתי לעשות ביטוחים הפסקתי לנסוע עם הילדים לחול אנחנו נוסעים לטיולים רק בארץ”

כך אומרת א.מ. 48:

              “מאז הגירושים אני יותר חרדה כלכלית.”

כך אומרת ד.מ. 46:

              “אני מרגישה שאני בת מזל אני בסך הכל אדם אופטימי אני לא חוסכת מהילדים כלום, רוב המשאבים הכלכליים שלי הולכים לילדים מרגישה שאני חוסכת מעצמי, זה וויתור מידיעה לא חובה כוויתור אמיתי מרגישה שאני ברת מזל מתוך כל הכאוס והנפילה העמוקה אני גאה בעצמי.”

כך אומרת מ. 45:

              “כשהייתי נשואה עבדתי במשרה אחת כיום אני עובדת בשתי משרות. היה תהליך שלי עם עצמי שהתלבטתי במשך תקופה ארוכה ובסוף קיבלתי את ההחלטה להתגרש. לא התארגנתי כלכלית אבל כן חשבתי איך אני יכולה להגדיל את ההכנסות שלי.”

כך אומרת ג. ג. בת 43:

              “מאז הגירושין אני קפדנית מאוד לגבי ההוצאות , פחות חוגים, קונה רק מה שאוכלים. הקניות שלי בסופר יותר מרוכזות. משתדלת שלא יהיו קניות “ספונטניות”. נמנעת משיעורים פרטיים לילדים וכמובן שמאז הגירושין אין לי עוזרת בית.”

כך אומרת א.מ (2) 48:

              “התנהלות כלכלית- כשהייתי נשואה עבדתי בעבודה אחת עד הצהריים ואז הייתי מגיעה הביתה לילדים. למען האמת, היו לי מחשבות על גירושין כמה שנים לפני אבל חששתי מכיוון שלא ידעתי איך אני אסתדר כלכלית.”

מהדברים של הנשים לעיל אנו רואים שהם עברו חוויה כלכלית לא פשוטה בעקבות הגירושים, הגירושים הובילו לכך שמצבן של נשים אלה ירד מבחינה כלכלית, אם זה בא לידי ביטוי בצורך לחשב ולהיזהר בהוצאות שלהן, או בצורך לעבוד יותר, או להתחיל לעבוד בכלל. נראה שרובן של הנשים האלה הסתמכו על הבעל שלהן בנישואיהן מהבחינה הכלכלית, והוא זה שהיה דואג לפן הכלכלי, ולכן נשים אלה לא הצטרכו להתמודד עם הדאגות הכלכליות מלכתחילה, לאחר הגירושין פתאום המציאות השתנתה, והן נאלצו לקחת את האחריות הזו על עצמן.

2. אי הכרה בצרכי האימהות הגרושות-

הנשים שרואיינו במחקר מרגישות שישנה אי הכרה בצרכיהן של נשים גרושות, הן מצד החברה בישראל והן מצד רשויות המדינה. הנשים מרגישות שהמצב שלהן כנשים גרושות הוא מצב מיוחד, והן נמצאות בעמדה פגיעה, הן כלכלית והן חברתית, ולכן הן מחשיבות את עצמן כאוכלוסייה פגיעה שנמצאת בסיכון. בשל כך יש להתחשב בצרכיה של אוכלוסייה זו, ולתת להן עזרה מהמדינה ומרשויות החוק, אבל ההרגשה היא שהרשויות והחברה בישראל לא בהכרח מכירות בצרכיה של אוכלוסייה פגיעה זו, במיוחד כאשר מדובר בנשים עם ילדים.

כך למשל אומרת א.ה. 48:

              “לצערי מהמדינה ציפיתי שתהיה איזושהי תמיכה כאם גרושה לשלושה ילדים שכלכך ירדה ברמת החיים שלה. גם כששמעתי שהעיריה נותנת סיוע בתשלומי ארנונה זה היה כרוך בבירוקרטיה והוכחות וטפסים.”

כך אומרת א.מ. 48:

              “המדינה לא עזרה בשום דבר למעט לאחרונה תשלומי ארנונה מופחתים.”

כך אומרת מ. 45:

              “אין לי עזרה לא כספית ולא עזרה בבייביסיטר. חשבתי שהמדינה תעזור לי, אין שום הקלה בתשלומים גם כשהגשתי מסמכים להקלה בתשלומים כלשהם ברגע שהבאתי את תלוש המשכורת לא קיבלתי שום עזרה כי בכל זאת אני עובדת אבל המדינה כנראה לא מבינה שאני מפרנסת שלושה ילדים שבקושי מקבלים מזונות.”

כך אומרת א.מ (2) 48:

              “אין שום הקלה בתשלומים אלא אם אני באה לבית הספר של הילדים ואז אני צריכה להמציא כל מיני מסמכים וגם אז לא תמיד מתחשבים בנזקקות שלי מכיוון שאני עובדת.”

מהדברים של נשים אלה אנו רואים שהן מרגישות שהמדינה הזניחה אותן. לפי השקפתן המדינה ומוסדותיה השונים צריכים לדאוג לנשים כמותן שנמצאות במעמד פגיע, במיוחד בשל העובדה שיש להן ילדים, וברוב המקרים הן מתקשות לפרנס ילדים אלה. האכזבה היא לא רק מרשויות המדינה, אלא מהחברה בכלל שמזניחה את הנושא של האימהות החד הוריות, הדבר הזה צריך להיות גבוה בסדרי העדיפויות של החברה, שכן כל חברה תקינה צריכה לדאוג לשכבות החלשות באוכלוסייה, וביניהן האימהות החד הוריות.

3. קשיי פרנסה-

מעבר לירידה ברמת החיים של נשים גרושות אלה, שבדרך כלל מקבלת את אותותיה כמה שנים לאחר הגירושין, ולעתים אף מדובר בקשיי הישרדות של ממש, הנשים גם מדווחות על קושי לפרנס בכבוד את משפחותיהן, וזאת בשל העובדה שהן אימהות חד הוריות, והן מרגישות שבתור הסטטוס הזה, הן מתקשות למצוא עבודה טובה, או שישנה אפליה מבחינת השכר והקידום. רבות מהנשים דיווחו על כך שאפילו עבודה אחת לא הספיקה להן על מנת לפרנס את המשפחה, והן נאלצו לקחת על עצמן עבודה שניה.

כך למשל אומרת א.ה. 48:

              “היקף המשרה היום- 2 עבודות. מורה לאנגלית הידרותרפיה. כשהיינו נשואים עבדתחי במשרה אחת מהבית… קניתי דירה עם משכנתה כדי שתהיה קורת גג לילדים שלי התחלתי לעשות ביטוחים הפסקתי לנסוע עם הילדים לחול”

כך אומרת א.מ. 48:

              “כשהייתי נשואה עבדתי בעבודה אחת שהיא ספרית כלבים. היה תהליך בגירושין כשהחלטתי שאני מתגרשת הלכתי לעבוד בעוד עבודה כדי להבין אם אני מסוגלת לשאת בנטל של שתי עבודות.”

כך אומרת ד.מ. 46:

              “הקידום נעצר כל העלאת שכר שלי נפגעת מכיוון שאני לא עובדת מספיר שעות ובנוסף צריכה לצאת כשמזעיקים אותי מבית הספר או מהגן כשאחד הילדים חולה ולכן לא יכולה להתקדם ועסוקה בשמירה על מקום העבודה שלי. גם כשחשבתי לעזוב ולהתקדם כלכלית לא עזבתי בכל זאת יש לי ילדים לפרנס.”

כך אומרת מ. 45:

              “כשהייתי נשואה עבדתי במשרה אחת כיום אני עובדת בשתי משרות. היה תהליך שלי עם עצמי שהתלבטתי במשך תקופה ארוכה ובסוף קיבלתי את ההחלטה להתגרש. לא התארגנתי כלכלית אבל כן חשבתי איך אני יכולה להגדיל את ההכנסות שלי. הייתי אופטימית. לא ידעתי מה הולך לקרות. לא ידעתי שאני הולכת לקנות מהגרוש שלי את הבית השמאי העריך את הבית יחסית נמוך ואז החלטתי לקנות את הדירה המשותפת.”

כך אומרת ג.ג. 43:

              “מאז הגירושין אני קפדנית מאוד לגבי ההוצאות, פחות חוגים, קונה רק מה שאוכלים, הקניות שלי בסופר יותר מרוכזות, משתדלת שלא יהיו קניות ספונטניות, נמנעת משיעורים פרטיים לילדים וכמובן שמאז הגירושין אין לי עוזרת.”

כך אומרת א.מ (2) 48:

              “התנהלות כלכלית- כשהייתי נשואה עבדתי בעבודה אחת עד הצהריים ואז הייתי מגיעה הביתה לילדים. למען האמת, היו לי מחשבות על גירושין כמה שנים לפני אבל חששתי מכיוון שלא ידעתי איך אני אסתדר כלכלית.”

מהדברים של נשים אלה אנו רואים שהן חוו קשיים אמיתיים בתחום של פרנסת המשפחה לאחר הגירושין. נשים אלה לא היו רגילות לכך ששהן המפרנסות העיקריות של הבית והן צריכות לדאוג ולהילחם על הפרנסה, ואפילו לתכנן קדימה מבחינה כלכלית ולחשוב על העתיד, לאחר הגירושים הן נאלצו לקחת על עצמן את התפקיד הזה. עושה רושם שנשים אלה בעצם מספרות על מעמסה ונטל, וזאת בשל העובדה שהן נאלצות גם לגדל את ילדיהם ולהשקיע בהם זמן, וגם להשקיע זמן רב בפרנסת הבית ודאגה לעתיד הכלכלי. ישנו דגש בדבריהן של הנשים שהמצב לא היה כך לפני הגירושין, והן מרגישות את המעבר החד שהיה מהמצב שהיה כאשר הן היו נשואות למצב שהיה לאחר שהן הפכו להיות גרושות.

4. קושי לתפקד כהורה יחיד-

הנשים מספרות שהן מתקשות באופן כללי לאזן בין העבודה החדשה שהן נאלצו לקחת כדי לפרנס את המשפחה, לבין חיי המשפחה, הן לא מצליחות לעבוד בצורה מלאה, וגם להקדיש מספיק זמן למען גידול הילדים וטיפול במשפחה. מעבר לכך, הן מתקשות לתפקד באופן כללי כהורה יחיד. הנשים מספרות שהאילוץ העיקרי שלהן הוא אילוץ של זמן, עבודה במשרה מלאה דורשת מהן זמן רב שאותו הן צריכות להשקיע, והדבר גוזל מהן את האפשרות להשקיע את הזמן שהן היו רוצות בטיפול בילדיהן, וזה במיוחד נכון כאשר אימהות אלה נאלצות לקחת על עצמן שתי עבודות ולא רק עבודה אחת.

כך למשל אומרת א.ה. 48:

              “כל הזמן אמרתי לעצמי שאני מתנהלת כאילו אני לבד… היקף המשרה היום- 2 עבודות. מורה לאנגלית הידרותרפיה. כשהיינו נשואים עבדתחי במשרה אחת מהבית.”

כך אומרת א.מ. 48:

              “כשהייתי נשואה עבדתי בעבודה אחת שהיא ספרית כלבים. היה תהליך בגירושין כשהחלטתי שאני מתגרשת הלכתי לעבוד בעוד עבודה כדי להבין אם אני מסוגלת לשאת בנטל של שתי עבודות… הוספתי עבודה נוספת ואני עובדת בשלוש עבודות סגרתי את המינוס שלי. היו תקופות שהמצב היה נוראי.”

כך אומרת ד.מ. 46:

              “כשהבכורה נולדה עבדתי פחות שעות התפטרתי כדי להיות יותר שעות עם הילדה ואחכ חזרתי למעגל העבודה. יש עזרה מהסבתות משני הצדדים שומרים על הילדים אבל לא עזרה כלכלית…. הקידום נעצר כל העלאת שכר שלי נפגעת מכיוון שאני לא עובדת מספיר שעות ובנוסף צריכה לצאת כשמזעיקים אותי מבית הספר או מהגן כשאחד הילדים חולה ולכן לא יכולה להתקדם ועסוקה בשמירה על מקום העבודה שלי.”

כך אומרת מ. 45:

              “כשהתגרשתי התחלתי לעבוד בעבודה נוספת כדי שאוכל להגדיל את ההכנסה. רציתי לשמור על רמת החיים. מאז שהתגרשתי אני לא מפסיקה ללמוד בקורסים, השתלמויות, עכשיו אני לומדת לתואר שני. לאחר מסעוד הקשר אני הייתי יותר עם הילדים.”

כך אומרת א.מ (2) 48:

              “שחוותה קושי בכך שלא ראתה את ילדיה בגלל השעות המרובות בהן עבדה ולכן החליטה שהעבודה הנוספת תתקיים בביתה ולו בכדי שתהיה בבית, אפילו אם זה נעשה תוך כדי עבודה.”

מהדברים האלה אנו רואים, שבגדול הנשים מתקשות לתפקד לבדן באימהות חד הוריות, הן מרגישות את החוסר ואת הנטל שכרוך בלהיות הורה חד הורי. הנשים מספרות שכשאר הן היו נשואות הייתה חלוקה של התפקידים במשפחה, והגבר היה המפרנס העיקרי, מה שאפשר להן לרכז את תשומת ליבן בטיפול במשפחה ובגידול הילדים, והיה איזון טוב במשפחה. כאשר הן התגרשו האיזון הזה הופשר, והן נאלצו בעל כורחן להשקיע חלק נכבד מהזמן שלהן בפרנסת המשפחה, וזאת למרות שרבות מהן מקבלות מזונות, אבל הם לא מספיקים. העובדה שהנשים נאלצות להשקיע חלק נכבד מהזמן שלהן בפרנסת המשפחה, ואפילו לעבוד בעבודה שניה ושלישית, פוגעת רבות ביכולתן להשקיע זמן איכותי עם בני משפחתם, ואפילו לנהל את המשפחה כראוי ולאזן את הזמן שלהן בין העבודה למשפחה.

5.דיון:

ממחקרי עבר ובספרות המחקרית נמצא שלאחר גירושין, נשים חוות ירידות לא מידתיות בהכנסות משק הבית ורמת החיים (פרסון, 1999) וכן עליה חדה בסיכון לעוני (Smock & maning 1999). נשים עשויות גם לאבד את ביתן או בסיכון גבוה יותר לאבד את ביתן (דווילה, 2008). אחת הסיבות לכך היא אחריותן כהורה יחיד או כהורה המשמורן כלומר, הטיפול בבית ובילדים מכשיל נשים גרושות עוד יותר בדרכן להתאוששות כלכלית.

במחקר גיליתי שכשכבר יש זכויות לנדשים הגרושות. דבר שיכול לסייע להן בהתנהלות הכלכלית, ישנה בעיה אמיתית במימוש הזכויות. בהבאת המידע על קיומן של הטבות וזכויות לאוכלוסיית הנשים הגרושות שכל כך צריכה אותן. גיליתי שנעשתה עבודה מאד מקיפה במשרדי הממשלה השונים, לשם מתן מענה למצוקה העיקרית של הגרושות ,חד הוריות . מצאתי שקיימים פערים בצורה של קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי, קיימות הטבות והנחות ברמת השירותים העירוניים הניתנים כמו למשל ארנונה, חשמל , תשלומי אגרות, סעדים משפטיים כחלק מהליך הגירושין, הטבות שמציעות ארגוני נשים . התרשמתי מאתר “כלזכות” שמרכז את ההטבות השונות ומאפשר הפניות מקוונות לגורמים מטפלים בכל זכות או הטבה ו אף נוקב בשמות של ארגונים המציעים תמיכה במימוש זכיות ומיצוין.

ואולם מראיונות שקיימתי עם הנשים  ומניסיונות בירור מעמיקים יותר שערכתי, גיליתי שקיימת בעיה אמיתית במימוש הזכויות. קיימת בעיה בהבאת המידע על קיומן של הטבות וזכויות, בדיוק לאותה אוכלוסייה, שכל כך צריכה אותן. הנשים שראיינתי כמעט כולן הרגישו שהן לא מקבלות סיוע שלו הן זקוקות מהמדינה, מהרשויות.

הסבך הבירוקרטי הכרוך בהמצאת מסמכים, בהבנת השפה הבירוקרטית הנהוגה במסמכים הרשמיים, מחייבת סיוע של בעל מקצוע , רצוי מתחום העבודה הסוציאלית ואת זה ניתן לקבל כאשר נרשמים במחלקת הרווחה במקום המגורים ונשים גרושות שלא יבררו במכוון, לא יקבלו את הסיוע וההקלות שהרשות מציעה. ברור לי שהיום ששום מחלקת רווחה עירונית לא ערוכה לתת סיוע אישי בדמות ליווי של עובדת סוציאלית או דמות שאחראית על הסיוע לכל משפחה חד הורית ונוצר מצב שללא סיוע במימוש זכויות , יש פער אדיר בין התקציבים המוקצים למתן הקלות, הנחות ושירותי סיוע,  לבין המימוש בפועל.

בעידן המודרני ובאמצעים הטכנולוגיים הקיימים היום, חלק מהבעיה של איתור צרכני שירותי הסיוע, יכול להיפתר בקלות כפי שכן נעשה בצורה מקומית בחלק מהרשויות העירוניות, למשל בתל-אביב. בעת רישום בפורטל העירוני לשם תשלום ארנונה וקבלת סל שירותים ע ירוני, מוזנות כבר ההנחות המגיעות למשפחה.

היות שמדובר על צורך בסיוע , שלגביו אין מחלוקת, בתחומי חיים שונים המנוהלים במשרדי ממשלה שונים , חינוך, בריאות, שיכון , תעסוקה וכו’ , יש צורך בסיסי בפישוט התהליך וריכוזו בידי גוף אחד שיהווהONE STOP SHOP  מקוון, שיאפשר בהקלדת מספר זהות , קבלת מענה בכל אותם תחומים.

נראה לי שהראוי ביותר לרכז את הנושא ברמה הלאומית , דרך הרשויות המקומיות השונות בסיוע מיזם “ישראל דיגיטלית” המנוהל ע”י המשרד לשוויון חברתי, שאמור לתת בדיוק את המענה ה טכנולוגי החסר היום בשטח.

מספר הנשים הגרושות שהן אימהות המתקיימות בדוחק , זועק ומהווה תמרור אזהרה חברתי . יש דרכים לשנות את המשוואה ולתת לנשים הגרושות, האימהות החד הוריות, מוצא של כבוד.

אני חושבת שיש מקום בעתיד לחקור את ההשלכה הכלכלית של נשים בעקבות גירושין לאחר עזיבת הילדים את הבית. כלומר, אחרי שהילדים גדלים והנשים מגיעות לתקופת ה”קן המתרוקן”. האם אז ישנה התאוששות כלכלית? האם כשיהיה לנשים הגרושות את הזמן הפנוי להקדיש לשעות עבודה מרובות, לקידום בעבודה ותהיינה להן פחות הוצאות מכיון שהילדים כבר לא יחיו בבית. האם אז יהיה שינוי או שמכיון שגם הנשים האלה כבר בגרו אז הן יחוו את קשיי הפרנסה מכיון שיתקשו אולי להתקדם או למצוא מקורות פרנסה נוספים מפאת גילן? דבר נוסף ששמעתי מחלק מהמרואיינות ואולי דרוש מחקר נוסף לבדוק הוא שהיצירתיות שבינהן דיברו על כך שהן נשים אופטימיות, חזקות ושלמרות מה שעברו הן מלאות אנרגיה לפרנס את יליהן בכבוד. או כמו שאחת מהן אמרה

“אני מרגישה ברת מזל. מתוך כל הכאוס והנפילה העמוקה, אני גאה בעצמי”.

האם הראיה הסוביקטיבית של כל אחת את עצמה. אם הדובר באישה שחווה את עצמה כענייה וחווה קושי גדול לבין אישה שאומרת שלמרות ההתמודדויות והקושי הכלכלי ” לי חשוב החופש הרגשי, יותר מהחופש הכלכלי.”

ולמרות הקשיים “הייתי עושה את זה [ מתגרשת] עוד שבע פעמים”.

6.ביבליוגרפיה: 

אתר כל זכות “זכותך לדעת, זכותך לקבל” 

https://www.kolzchut.org.il/he/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%95%D7% AA_%D7%A9%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%9F_%D7%94%D7%95%D

7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%99_(%D7%9E%D7%A9

%D7%A4%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%93_%D7%94%D7%95%D7%

 A8%D7%99%D7%95%D7%AA)

משפחות  במצוקה | *ד”ר רנטה גורבטוב | ד”ר דורית אלדר** | ד”ר אליהו בן משהhttps://www.gov.il/blobFolder/reports/molsa-social-services-review-

 2009/he/SocialServicesReview_2009_molsa-family-adversity-2009.pdf

דוח הועדה למלחמה בעוני בישראל (2014). משרד  הרווחה והשירותים החברתיים). http://www.molsa.gov.il/About/OfficePolicy/Documents/%D7%93%D7%95%D7%97%20

דו”ח מבקר המדינה

https://www.mevaker.gov.il/he/Reports/Report_114/ec00267d-2c97

דו”ח ממדי העוני של הביטוח הלאומי.

https://www.btl.gov.il/Publications/oni_report/Documents/oni2018.pdf

וולף ,א’ (2016). משפחות חד הוריות בישראל דו”ח חברתי.

https://www.chotam.org.il/media/61489/%D7%97%D7%93-

%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA-

%D7%93%D7%95%D7%97-%D7%90%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9F-

 %D7%97%D7%95%D7%AA%D7%9D.pdf

לביא, י’ (2008). דין וחשבון הוועדה לבחינת מדיניות רווחת המשפחה בישראל,  משרד הרווחה והשירותים החברתיים.

http://www.molsa.gov.il/About/OfficePolicy/Documents/296b5e786b9e4989950375a5f34bb574Fa  milywelfarecommitteeLAVI.pdf 

לייבזון, י’ (2017). התכנית לסיוע למשפחות חד הוריות. https://www.mako.co.il/news-israel/education-q4_2017/Article-5a0217a7b6c4061004.htm

פלד, מ’ (2016). כך חוסלה מדינת הרווחה הישראלית בתוך 24 שעות. כלכליסט, דף הבית, בארץ

 11.10.2016.

ציפורי, א’ (2018). מחקר חדש: ההטבות למשפחות חד-הוריות בישראל – מאות אלפי שקלים בעשור.

גלובס, עמוד הבית, בארץ .

קפלן, ע’, וכרכבי, מ’ (2017). עבודות שקופות בישראל. דוח מחקר לביטוח לאומי, ון-ליר, ירושלים.

תקנון עבודה סוציאלית, תע”ס – משרד העבודה , הרווחה והשירותים החברתיים.

https://www.molsa.gov.il/CommunityInfo/Regulations/SocialRegulations/pages/tas_pere  k_3.aspx

Herbst, A., & Kaplan, A. (2016). Mothers’ postdivorce earnings in the context of welfare policy change. International Journal of Social Welfare, 25(3), 222-234.‏

Gornick, J. C., & Meyers, M. K. (2003). Families that work: Policies for reconciling parenthood and employment. Russell Sage Foundation.‏

Leopold, T. (2018). Gender differences in the consequences of divorce: A study of multiple outcomes. Demography, 55(3), 769-797.‏

Mandel, H. (2012). Winners and losers: The consequences of welfare state policies for gender wage inequality. European Sociological Review, 28(2), 241-262.‏

Raz-Yurovich, L. (2013). Divorce penalty or divorce premium? A longitudinal analysis of the consequences of divorce for men’s and women’s economic activity. European Sociological Review, 29(2), 373-385.‏

7.נספחים:

נספח1 –

ראיון עם א.ה. גרושה, בת 48, אמא לשלושה ילדים, הראיון התקיים במפגש פרונטלי בתאריך 26/9/20 ביום שבת.

א’, ספרי לי קצת על עצמך.

ת: יש לי תואר ראשון במדעי המדינה וספרות אנגלית. אני אמא לשלושה ילדים בני 17, 14, 12 .גרושה מזה כ 8 שנים.הכרתי את הגרוש שלי בזמן ששנינו היינו סטודנטים. יצאנו יחד שנתיים לפני שהתחתנו. שנה אחרי שסיימתי את התואר ילדתי את בני בכור וכעבור שלוש שנים נולד בני האמצעי. במשך השנים כשהילדים היו צעירים עבדתי במשרה חלקית כשבתי היתה בת שנה נסענו לאנגליה ללימודי הדוקטורט של בעלי.  כשבתי היתה בת ארבע חזרנו לארץ. בתקופה ששהינו בחו”ל לא עבדתי וכשחזרתי לארץ. אני חזרתי עם הילדים ובעלי המשיך להשלים שם פוסט דוקטורט. כשהוא חזר לארץ, התגרשנו. היינו נשואים 13 שנים. חיינו בנפרד שנתיים כשהוא שם באנגליה ואני בארץ עם הילדים.

ש: מה היקף המשרה שלך ? האם זו העבודה שעבדת בה כאשר היית נשואה?

ת: במהלך השנים כאשר הייתי נשואה ןחיינן בארץ עבדתי במשרה בבנק. כאשר העבודה היתה במשרה חלקית.

כשחיינו בחו”ל לא עבדתי וכשחזרנו עבדתי בעבודה אחרת. כשהתגרשתי התחלתי לעבוד כמורה לאנגלית ואחה”צ בעבודה נוספת כמטפלת בהידרותרפיה.

ש: האם ילדייך מקבלים מזונות?

ת: כן.

ש: האם בתחילת חייכם המשותפים היה פער בהשכלה או בהכנסה שלך ושל בן זוגך?

ת: לא. שנינו היינו סטודנטים והרווחנו דומה. אבל ככל שבעלי לשעבר התקדם עם הלימודים, אני נותרתי מאחור מבחינת השכלה ומבחינת הכנסה.

ש: האם יש לך עזרה כלכלית או סיוע אחר מעבר למזונות ולשכר. למשל, מהורייך, משפחתך [ עזרה כספית או פינוי זמן כגון, בייביסיטר לילדים וכד.

האם את מקבלת סיוע מהמדינה או מגוף ממשלתי כלשהו?

ת: אבא שלי עזר. מימן לי את הלימודים כשהוצאתי את תעודת ההוראה. עזר בשמירה על הילדים.

לגבי עזרה מהמדינה, אני מרגישה שהמדינה לא רואה אותנו. האמהות החד הוריות הגרושות. פתאום אנחנו צריכות להתנהל עם משק בית אחד, בלי פרנסה ורמת חיים שהילדים היו רגילים אליה. אני שורדת בקושי. מזל שיש לי את העזרה מאבא שלי. רוב הזמן הילדים איתי, אני מרגישה שעד הגירושים ובית המשפט הכל מסודר וכתוב במדינה הזאת ומהרגע שמתגרשים המדינה שוכחת שיש כאן אימהות גרושות וילדים שצריך לדאוג להם.

ש: האם המשמורת היא משותפת או האם את המטפלת העיקרית?

ת: אני המשמורן הראשי. רוב הזמן הילדים איתי.

ש: האם הגירושין היו בהפתעה או שהיה שם תהליך? איך התארגנת כלכלית?

ת: היה תהליך. אני התלבטתי כמה שנים עד שעזרתי אומץ. מאוד חששתי מהפן הכלכלי. הדבר היחידי שעשיתחי כאשר קיבלתי את ההחלטה הוא ללכת ללמוד ולהוציא תעודת הוראה.

ש: מאז הגירושין האם שינית משהו בהתנהלות הכלכלית שלך?

ת: כן. אני הרבה יותר מחושבת. אני גם יותר חרדה. כל הזמן אני בחרדה כלכלית.אין מותרות. לא טסים לחו”ל. אנחנו מטיילים בארץ. הבילויים שלנו לרוב הם “בילוי חינמי” כמו בילוי בים או בפארק.

בקניות בסופר אני משתדלת לא להצטמצם אבל תמיד הולכת עם רשימת קניות ולסופר שנחשב לזול. אף פעם לא קונה בסופר ליד הבית. אבל בבגדים,כן מצטמצמת. גם קיבלנו דברים מחברים. לא מזמינה אוכל מבחוץ. רוב המשאבים הכלכליים שלי הולכים לילדים. אני חוסכת מעצמי אבל זה ויתור בידיעה. משתדלת כמעט ולא ללכת לספר, בטח לא לפינוקים אחרים בשבילי.

ש: האם מאז הגירושין יש הרעה מבחינת הדיור או ברמת הדיור?

ת: אין ספק שהיתה הרעה ברמת הדיור. אני גרה בשכירות, בדירה הרבה יותר קטנה ובשכונה פחות טובה.

ש: איך את תופסת את המצב הכלכלי שלך לעומת העבר?

ת: אני מרגישה ענייה. בטוחה שזה עניין סובייקטיבי ואני בסה”כ אדם אופטימי אבל החרדה הזו שמלווה אותי בשנים הללו כבדה. אני חיה ממינוס למינוס. בלי יכולת להתקדם בעבודה ולשפר את יכולת ההשתכרות שלי ושוב אני חוזרת לכך שאני מרגישה שהמדינה שלי מפקירה את האוכלוסיה שאני חלק ממנה. את הנשים הגרושות שהן אימהות לילדים. האמהות החד הוריות.

סיוע בעבודות אקדמיות
סיוע בעבודות סמינריון