הספורט הוא פעילות עתיקת יומין, ובני האדם ביצעו פעילות זו עוד מימי קדם למטרות שונות, כמו למשל הכנה לצייד, אימון וחיזוק הגוף, ואפילו למטרות דתיות. התיעודים הראשונים של ספורט בצורה מקצועית היו כבר בימיה של יוון העתיקה (Lombardo, 2012). בעת המודרנית לספורט ישנם השפעות נרחבות על חיי היומיום, ועל אופן התפקוד של החברה האנושית. מבחינה חברתית הספורט יוצר תתי תרבויות הנלוות לתרבות המרכזית שישנה בחברה האנושית, ברמה האינדיבידואלית הספורט יוצר ומשמר מעגלים חברתיים, ומשפיע על אופיו של האדם (קאופמן, דוידוב, רם, זינגר, סימון, לידור, 2015).

אצל בני האדם קיים המונח של מגדר, אשר נועד להבחין מבחינה חברתית בין שני מגדרים שקיימים אצל האדם, זכר ונקבה, וזאת בניגוד למין האנושי, שמבחין בין זכר ונקבה מבחינה פיזית וביולוגית. כל אדם יכול להשתייך לשני המגדרים השונים ללא תלות במין הביולוגי שלו, ההנחה היא שישנם התנהגויות ונורמות שמשויכות על ידי החברה האנושית לכל מגדר (סנוף-פילפול, זאבי, 2017). הספרות מחקרית מעיד על כך שישנם גורמים רבים בחברה האנושית שמשפיעים על התפתחותו של המגדר האנושי, ועיקרם הוא גורמים חברתיים, נורמות ותפיסות, וגם גורמים ביולוגיים ופיזיים (צ'אצ'אשווילי-בולוטין, ליסיצה, גלילי, 2010).

מטרתו של מחקר זה היא לבדוק את הקשר האפשרי בין העיסוק בפעילות ספורטיבית, הן ברמת כלל החברה והן ברמת האינדיבידואל, לבין התפתחותה של הזהות המגדרית של האדם. הנחת המחקר היא שעיסוק בפעילות ספורטיבית, במיוחד בגיל ההתבגרות משפיעה מאוד על זהותו המגדרית של הנער, בהתחשב בהנחה הבסיסית בחברה שספורט היא פעילות תחרותית וגברית. מדובר במחקר איכותני המתבסס על שיקול דעתה של החוקרת, ועל הממצאים אשר יתקבלו מהראיונות.

בכדי לבדוק את שאלת המחקר בוצעו ראיונות פתוחים עם בני נוער הלומדים בתיכון. לאחר שבוצעו כל הראיונות נאספו חומרי המחקר, ומהם הוצאו מסקנות המחקר שנוגעות לנושא הנבדק. לאחר שהוסקו כל מסקנות המחקר בחלק של ממצאי המחקר, בוצע ניתוח ודיון בממצאי המחקר, והסקת מסקנות אפשרית לגבי תוצאות המחקר.

סקירת ספרות-

רקע-

ההיסטוריה המתועדת של הספורט קיימת לפחות 3,000 שנה. בהתחלה, ענפי הספורט שילבו לא פעם הכנה למלחמה או לאימוני ציד, מה שמסביר מדוע כל כך הרבה משחקים מוקדמים היו כרוכים בזריקת חניתות וסלעים, התמודדות עם יריבים, ולקיחת סיכונים. המשחקים האולימפיים הראשונים היו בשנת 776 לפני הספירה ביוון העתיקה, וכללו אירועים כמו ריצה ומרוצי מרכבות, היאבקות, קפיצות, וזריקת כידון. היוונים הקדמונים הציגו לעולם את עולם הספורט התחרותי הרשמי (Lombardo, 2012).

בעת המודרנית, רובם של בני האדם חוו פעילות ספורטיבית באופן אישי, כספורטאים או צופים מהצד בשלב כלשהו בחייהם. הספורט המודרני בחברה האנושית הוא התהליך שבאמצעותו הספורט הופך לחלק מהפן החברתי והתרבותי של החברה האנושית: העולמות שנוצרים על ידי אנשים ומעשיהם, מערכות היחסים ודרכי החיים שלהם. אנשים שלומדים ועוסקים בספורט בחברה האנושית, משפיעים על החברה האנושית בצורה הרבה יותר מעמיקה מהספורט עצמו, הם יוצרים תרבות ספורטיבית ייחודית, נורמות חברתיות, והשפעה על מעגלים חברתיים שונים (קאופמן, דוידוב, רם, זינגר, סימון, לידור, 2015). כל קורא של עבודת מחקר זו יכול להשתמש במחקר זה כדי לפתח הבנה של (1) התרבויות והחברות בהן קיים הספורט, (2) העולמות החברתיים והתרבותיים הנוצרים סביב ספורט, (3) חוויות של אנשים וקבוצות הקשורות לספורט, (4) השפעת הספורט בחברה המודרנית על התפתחותה ועיצובה של הזהות המגדרית, במיוחד אצל מתבגרים.

מגדר מתייחס להבדלים המובנים מבחינה חברתית בין נשים לגברים, בעוד שהמונח " מין " הוא מתייחס להבדלים הביולוגיים והפיזיים בין גברים ונשים. מגדר מפנה את תשומת הלב להבחנה הבלתי שוויונית מבחינה חברתית בין נשיות לגבריות. נשיות משמשת לתיאור התנהגויות ורגשות אופייניים לנשים, ואילו גבריות מתייחסת לפעולות ורגשות הייחודיים לגברים (סנוף-פילפול, זאבי, 2017). במחקרים על מגדר וספורט, מושג המגדר נבדל באופן מוחלט מזה של המין למרות שהשניים מפורשים לעתים קרובות באופן נרדף בשפה ובמחשבה היומיומית. לא כל ההבדלים בין גברים לנשים הם ביולוגיים, אך מבחינה היסטורית, ההבדלים הביולוגיים בין נשים לגברים שימשו להצדקת ההדרה או ההכללה של נשים או גברים בספורט. השקפות כאלה משקפות אידיאולוגיה של דטרמיניזם ביולוגי, שם נטען שגברים, ולא נשים, הם מטבעם חזקים, תוקפניים ותחרותיים, ולכן מתאימים יותר לפעילות ספורטיבית (צ'אצ'אשווילי-בולוטין, ליסיצה, גלילי, 2010).

השפעתו של הספורט על הזהות המגדרית היא לא ברורה לחלוטין בספרות המחקרית העדכנית, וישנם מחקרים שונים בעלי מסקנות שונות ומנוגדות, אך יחד עם זאת ניתן למצוא כמה מאפיינים שחוזרים על עצמם. מצד אחד ישנם מחקרים שסוברים שהעיסוק בספורט בתחומים מסוימים, יכול לתרום להתפתחותה של הזהות המגדרית המסוימת המזוהה עם הסוג של הספורט, ושישנם סוגי ספורט גבריים או נשיים, או שבאופן כללי הספורט הוא עיסוק גברי (Reeser, 2005). מצד שני ישנם מחקרים שמסקנתם היא שדווקא העיסוק בספורט הוא התוצאה הסופית של הזהות המגדרית, הסביבה של הנער היא שהגדירה את הזהות המגדרית שלו, ואילו העיסוק בספורט הוא תוצר נלווה לזהות זו (Anderson, & Bullingham, 2013).

הספורט בעת המודרנית-

ההיסטוריה של הספורט מראה כי תרבויות מודרניות תופסות את הפעילות הגופנית באופן שונה מאשר חברות מסורתיות. הספורט המודרני נוטה להיות משויך לפן החילוני ואילו תרבויות עתיקות קישרו באופן תכוף את הפעילות הספורטיבית לפעילויות דתיות (Parker, & Watson, 2013). ההתמקדות בשוויון, הן בתנאי התחרות והן בהזדמנויות להתחרות, הוא עיקרון מרכזי בספורט המודרני. הבדל חשוב נוסף הוא שהספורט המודרני עוזר לשכפל מבנים חברתיים מודרניים בדרכים שונות, למשל הוא עוזר לשמר את הנורמות המקובלות באותה חברה, והוא עוזר ליצור ולשמר מעגלים חברתיים שונים, הנבנים סביב הפעילות הספורטיבית. בעת המודרנית, הספורט מוטמע בהתפתחויות העיקריות שהתרחשו בעידן זה, התיעוש, העיור, הגלובליזציה והלאומיות. ההשפעה הגדולה ביותר של הספורט בעת המודרנית, הייתה השימוש החדש של הספורט ככלי שימושי לפתרון בעיות חברתיות, שהחליף את התפיסה המסורתית של הספורט, שלפיה הספורט היא פעילות בשולי החברה, שנועדה בעיקר להכנות למלחמה או לציד, שולבה עם פעילות דתית, וכתחביב שולי. אולם לרעיון של הספורט ככלי עזר חברתי ישנם שורשים עתיקים יותר, כפי שמעידים מושגים יוונים ורומאים על אתלטיקה כדרך לאמן את האדם לאזרחות. אולם בתקופה המודרנית רעיון הספורט ככלי שימושי למטרות חברתיות צמח לממדים גדולים ורחבים יותר (גלילי, 2009).

בעת המודרנית המוקדמת, הספורט שימש את השליטים הריכוזיים כסמל של כוח וטיפוח התמיכה העממית בהם. המלכים והשליטים אימצו בצורה נרחבת בעת המודרנית את מנהגי הספורט הישנים של האצולה כדי להציג לראווה את היכולת והעושר המלכותיים שלהם. הספורט שימש את השליטים כדרך לצבור יותר כוח, על ידי גיוס התמיכה והאהדה של ההמונים, וזאת בכדי לבסס את מעמדם וכוחם, ועל ידי כך להגביל את כוחם של המעמדות הגבוהים יותר של האצולה והכמורה, המלכים הפכו את הבילויים הספורטיביים של האיכרים כחלק מהפעילות החברתית והפוליטית, וזאת בכדי לקבל את אהדת ההמונים. במקביל הפך הספורט לגורם מרכזי בחינוך האליטות האירופיות. הוגי דעות בתחומי החינוך סברו שחינוך שלם של האדם חייב לכלול פעילויות ספורטיביות, כדי לפתח את האינטלקט של האדם. תפיסות תועלתניות של הספורט התפתחו גם במקומות לא צפויים. גם מוסדות דתיים כמו הכנסיות באירופה, סברו שהספורט הוא חלק בלתי נפרד מחייו של האדם, והוא חלק חשוב מאוד בחינוך ילדים ובני נוער, כל עוד הפעילות הספורטיבית הופכת את האדם לאדם טוב יותר, שתורם לחברה שלו ולמשפחתו, והפכה אותו לנוצרי טוב יותר (Bronikowska, et al. 2015).

ספורט ששימש למטרות חברתיות ספציפיות בוסס היטב בחברות המערב כבר בתקופה המודרנית המוקדמת. באותה תקופה, ענפי הספורט של תרבויות לא מערביות פחתו מאוד בפופולריות שלהם. ספורט של תרבויות ילידיות, שכלל אלמנטים דתיים, כמו הספורט של תרבויות אינדיאניות שונות ביבשות אמריקה, הלך ונעלם עם התרחבות הכיבושים האירופאיים ביבשות אמריקה. הספורט המודרני התפתח כמעט אך ורק בתרבויות המערביות. תרבויות המערב ניצלו לפעמים תרבויות ספורטיביות ילידות של תרבויות לא מערביות כמו לקרוס, אולם הם הפכו אותו למשחק ספורטיבי מודרני ושינו אותו רבות. סקירת אירועי הספורט העולמיים בעת המודרנית, כמו תחרות האולימפיאדה, מראה שרוב ענפי הספורט המודרניים התפתחו מתרבויות מערביות, עם כמה יוצאים מהכלל כדוגמת אומנויות הלחימה המזרחיות. התרבות הספורטיבית העולמית שהחלה להתבסס במאה השמונה עשרה, היא תוצר של חברות מערביות (Bronikowska, et al. 2015).

ספורט וחברה-

לספורט ההמוני ולחברה האנושית המודרנית ישנם קשרים הדוקים, והם משפיעים אחד על השני בצורה ניכרת. פיתוח ספורט המוני ומקומו בחברה המודרנית הוא נושא בעל חשיבות רבה בעת המודרנית. פופולריות של תרבות המעודדת פעילות גופנית, ספורט ואורח חיים בריא ממלאת תפקיד חשוב בחברה של כל מדינה כיום. ספורט כאמצעי המוני הוא הבסיס לספורט המקצועי, שמשפיע רבות על התרבות והחברה של אותה מדינה. הספורט המקצועי מאפשר את פיתוחם של נורמות חברתיות, אשר מחלחלות מהספורט המקצועי לשאר המעגלים של החברה בהדרגה. לפיכך הספורט מהווה ככלי בידי החברה לווסת או לשנות את הנורמות של אותה חברה, בהתאם לצרכים המשתנים שלה. כך למשל בתרבויות מודרניות רבות העיסוק בספורט בחברה מעודד נורמות של שוויון ותחרותיות, ודאגה לזולת. מצד שני הספורט יכול לעודד נורמות של קונפליקט בין מחנות ומגזרים שונים באוכלוסייה. בכל מקרה לספורט ישנם השפעות חברתיות מרחיקות לכת, אשר נוגעות גם לתחומים שלא קשורים באופן ישיר לעיסוק בספורט (Taylor, et al. 2015).

אם מסתכלים על תפקיד הספורט בחברה המודרנית בצורה רחבה יותר, ניתן לטעון כי הספורט הוא ניסוי חברתי מתמשך, בו האנושות מפתחת את הפוטנציאל שלה, וצוברת ומשפרת את ההון האנושי בחברה. ספורט, מנקודת המבט ההמונית שלו, מהווה כלי התפתחותי, חינוכי, פטריוטי, תקשורתי, וכלי לשילוב ותיאום יחידים וקבוצות בחברה, ובכך הוא מסייע לחברה להתפתח. מערכת הספורט קשורה באופן ישיר למערכות של בריאות, מדע, תרבות וחינוך. בנוסף לכך לספורט ישנה השפעה משמעותית על התהליכים החברתיים-כלכליים והפוליטיים של כל חברה מודרנית (יבורסקי, 2008).

טבעי לומר כי בימינו מצב סוציו-אקונומי, פסיכולוגי ואקולוגי מורכב, מציב דרישות חדשות למגזרים שונים בחברה האנושית, כולל בפעילות אנושית כמו ספורט. ראשית יש לציין כי קיימת בעיית קידום סוגים שונים של תרבות ספורטיבית ופעילות גופנית בקרב אוכלוסיות מגוונות, שנובעת בין השאר מנורמות וערכים שונים שקיימים במגזרים שונים של אותה החברה. ברור מאליו שפעילות ספורטיבית שיטתית וסוגים שונים של תרגילים גופניים במגוון דרכים ישפרו את בריאות הציבור, ואת ההשפעות השליליות של החיים המודרניים, ומכאן נובעת החשיבות של הטמעת הספורט ההמוני בחברה בעת המודרנית המאוחרת, וזאת בנוסף לתפקידים האחרים שיש לספורט בחברה האנושית. פן זה הוא חשוב במיוחד עבור הדור הצעיר, בגלל ירידה משמעותית בבריאות הגופנית בקרב צעירים, בגלל ההרגלים הגופניים המשתנים, מה שגורם למחלות מודרניות כדוגמת השמנת היתר סוכרת סרטן וכן הלאה. מחלות אלה מאיימות על היציבות הכלכלית, האינטלקטואלית והחברתית של החברה האנושית בעתיד הקרוב. בהקשר זה, תעמולה ממשלתית של אורח חיים בריא וספורט תופסת מקום מיוחד בתהליך פיתוח הספורט ההמוני המודרני (היבנר, 2011).

ספורט כ"מקבילה מוסרית למלחמה"-

לפני קצת יותר ממאה שנה הפילוסוף האמריקני וויליאם ג'יימס קרא ליצור "מקבילה מוסרית למלחמה": החיפוש אחר פעילות כלשהי, מלבד מלחמה, שתחזק את המשמעת העצמית, הקשיחות וההקרבה העצמית של האדם. בשנת 1906 ויליאם ג'יימס, במאמרו "המקבילה המוסרית למלחמה", בוחן את הבעיה כיצד לקיים אחדות פוליטית וסגולה אזרחית בהיעדר מלחמה או איום אמין. הפתרון המסורתי לבעיה זו היה יצירת מיליציה, הן כדי להגן על המדינה והן כדי ליצור תחושה של לאומיות של אחדות, פעולה שנועדה בעיקר לאנשים צעירים בעלי אנרגיה עודפת, וזאת מבלי שהיה להם ערוץ מתאים לנווט את עודף האנרגיה הזה. אך לפני מאה שנה, המוסד של המיליציה האמריקאית המסורתית דעך, וג'יימס הרגיש שצעירים אמריקאים זקוקים לדרך חיים מרגשת, כך שהם לא יפנו עוד לאלימות מתוך ריקנות ושעמום (James, 1910).

ג'יימס המליץ על צורה חדשה של שירות לאומי לגברים, שנועד לטפח ולשבח את הסביבה הטבעית של האדם. התקדמות מסוימת הושגה ברעיונותיו, דוגמת חיל השימור האזרחי בשנות השלושים, אולם מוסדות כגון זה לא סיפקו את האתגר ותחושת ההתרגשות שסיפק מוסד המיליציה בעבר, ולכן היה צורך בפתרון מסוג אחר. לפיכך עלתה השאלה כיצד מתעלים את האנרגיה העודפת של הדורות הצעירים ללא משמעת של מוסד צבאי? הפתרון היה שהספורט יכול לספק את המענה לצרכים האלה. ספורט יכול לכלול אנשים צעירים ומבוגרים, והוא מעניק תחושה של אחדות לאומית ותחרותיות. פעילויות הספורט ההמוני הן התחום העיקרי היחיד שדומה לפעילות של מלחמה, שבה מעודדים מעשי תוקפנות, אולם מבלי האפקטים השליליים של מלחמה אמיתית. הספורט הוא דרך טובה להעביר אנרגיה גבוהה למטרות חיוביות ובונות (James, 1910).

זהות מגדרית-

זהות מגדרית היא התחושה האישית של הזהות המינית של האדם. זהות מגדרית יכולה להתאים למין הביולוגי או שהיא יכולה להיות שונה ממנו. בחברות האנושיות יכולות להיות קטגוריות מגדריות שיכולות לשמש בסיס להיווצרות הזהות החברתית של האדם. ברוב החברות המודרניות קיימת חלוקה בסיסית בין תכונות מגדריות המוקצות לזכרים ולנקבות, מין בינארי שאליו רוב האנשים משתייכים, וזהות זו כוללת ציפיות לתכונות גבריות ונשיות בכל תחומי המין והמגדר: מין ביולוגי, זהות מגדרית וביטוי הזהות המגדרית. יש אנשים שלא מזדהים עם חלוקה בינרית זו של זכר ונקבה, וזאת מהפן הביולוגי של השיוך לשני קבוצות אלה, אלא שהם רואים את התפתחות הזהות המגדרית שלהם כלא תלויה בזהות המגדרית הביולוגית שלהם. לדוגמה אנשים אלה יכולים להיות טרנסג'נדרים, אנשים החווים אי הלימה בין המין הביולוגי לזהות המגדרית והעצמית שלהם. בחלק מהחברות האנושיות ישנם קטגוריות מגדריות נוספות מעבר לחלוקה הדיכוטומית בין זכר ונקבה (לוין פריימן, 2011).

גיל-

הליבה של הזהות המגדרית מתחילה להיווצר בדרך כלל מגיל שלוש. לאחר גיל שלוש קשה מאוד לשנות את התהוות הזהות המגדרית, וניסיונות לשנות זהות זו מעל גיל זה עלולים לגרום לחוסר שביעות רצון עצמי מגדרי. ישנן כמה תיאוריות לגבי אופן היצירה של זהות מגדרית, ולימוד הנושא קשה מכיוון שחוסר יכולת התקשורת אצל ילדים מחייב את החוקרים להניח הנחות עקיפות. ג'ון מאן הציע שילדים עשויים להיות בעלי מודעות, ומייחסים משמעות מסוימת למגדר כבר בגיל 18 חודשים עד שנתיים. לעומת זאת לורנס קולברג טוען כי הזהות המגדרית לא מתפתחת עד גיל שלוש. למרות זאת, ישנה הסכמה בקרב החוקרים על כך שליבת הזהות המגדרית נוצרת כבר בגיל שלוש. בשלב זה, הילדים יכולים להשמיע הצהרות נחרצות על המין שלהם, ונוטים לבחור פעילויות וצעצועים שנחשבים מתאימים למגדרם, כמו בובות וציור לבנות, וכלים ומשחקי בנייה לבנים, זאת למרות שהם עדיין לא מבינים היטב את השלכות המגדר שלהם. לאחר גיל שלוש, ליבת הזהות המגדרית קשה מאוד לשינוי. התאמות ושינויים לזהות מגדרית נמשכים עד לגיל ארבע עד שש, ולעיתים הם נמשכים מעבר לכך, לבגרות הצעירה (Zucker, et al. 1994).

גורמים תורשתיים ונרכשים בהשפעה על הזהות המגדרית-

למרות שהתפתחות הזהות המגדרית אינה מובנת לחלוטין, הוצעו גורמים אפשריים רבים המשפיעים על התפתחותה. בפרט, ישנה חלוקה בין גורמים תורשתיים וגורמים נרכשים, עד כמה זהות זו מושפעת על ידי סוציאליזציה (גורמים סביבתיים), ועד כמה מגורמים מולדים (ביולוגיים), דיון זה הוא דיון מתמשך בפסיכולוגיה, המכונה "טבע מול סביבה". בספרות המחקרית שני הגורמים, טבע וסביבה נחשבים כממלאים תפקיד בהתפתחות הזהות המגדרית. גורמים ביולוגיים המשפיעים על הזהות המגדרית מתחילים בגיל מוקדם, וכוללים את רמות ההורמונים שיש לעובר לפני הלידה, ההרכב הגנטי שיש לעובר, ועוד גורמים פיזיים וביולוגיים בעלי השפעה על זהות זו. הגורמים הסביבתיים הוא כל גורם שיכול להשפיע על התפתחות הזהות המגדרית, שלא קשור בביולוגיה ובגנטיקה (רדל, ורדי, 2003).

גורמים חברתיים שיכולים להשפיע על הזהות המגדרית כוללים רעיונות הנוגעים לתפקידים המגדריים שמועברים לילד המתפתח על ידי המשפחה, אנשי סמכות, תקשורת ההמונים ואנשים משפיעים אחרים בחיי הילד. כאשר הילדים מגודלים על ידי אנשים הדבקים בתפקידי מגדר מחמירים, לדוגמה חלוקה מקפידה של תפקידי בנים ובנות, יש סיכוי גבוה יותר שהם יתנהגו באותו אופן, תוך התאמת זהותם המגדרית לדפוסים המגדריים שאותם הם למדו בביתם. השפה ממלאת גם היא תפקיד חשוב: ילדים, תוך כדי לימוד השפה, לומדים להפריד בין מאפיינים גבריים ונשיים, ומתאימים באופן מודע את התנהגותם לתפקידים שנקבעו מראש לכל מגדר. תיאוריית הלמידה החברתית טוענת כי ילדים מפתחים את זהותם המגדרית באמצעות התבוננות וחיקוי של התנהגויות הקשורות למגדר, ואז מקבלים תגמול או ענישה על התנהגות זו, ובכך מעוצבת הזהות המגדרית שלהם על ידי האנשים הסובבים אותם, באמצעות ניסיון לחקות אותם ולעקוב אחריהם (יבורסקי, 2008).

השפעות חברתיות-

חוקרים חברתיים נוטים להניח כי זהות מגדרית מושפעת מגורמים חברתיים. בשנת 1955, החוקר החברתי ג'ון מאני הציע כי הזהות המגדרית ניתנת להשפעה ונקבעת על ידי האם הילד גדל כזכר או נקבה בגיל הרך, וזאת מהבחינה החברתית והנורמות החברתיות שקיימות בסביבה שלו. ההשערה של מאני הוטמעה בספרות המחקרית, אך חוקרים המשיכו לחקור את השפעת הגורמים החברתיים על היווצרות הזהות המגדרית. בשנות השישים והשבעים הועלו השערות לגבי ההשפעות של גורמים כמו היעדר דמות אב, השפעות פסיכולוגיות של דמות האם, והשפעות פסיכולוגיות אחרות של ההורים. תיאוריות עדכניות יותר מצביעות על כך שפסיכופתולוגיה הורית עשויה להשפיע בחלקה על היווצרות זהות מגדרית (Repo, 2013). לעומת זאת, מחקר משנת 2008 מצא כי הוריהם של ילדים עם זהות מגדרית מעורפלת, לא הראו סימנים לבעיות פסיכולוגיות חמורות, כגון דיכאון כרוני, או יחסים לא תקינים בין ההורים לילדיהם (Wallien, & Cohen-Kettenis, 2008).

הקשר בין ספורט לזהות המגדרית-

הפעילות הספורטיבית באופן כללי היא פעילות בעלת מאפיינים מגדריים ומיניים, כאשר אי הגיוון בענפי הספורט הוא תוצאה של ההנחה ההיסטורית והחברתית, כי עיסוק בספורט היא פעולה שדורשת כוח ומאמץ, ולכן היא נחשבת לפעילות גברית ביסודה. ניתן לומר שענפים רבים בספורט הם בעלי דומיננטיות גברית, ושליטה זו מקורה בהנחה שמשווה את תכונות הפעילות הספורטיבית לתכונות גבריות, במעין הבניה חברתית של רעיון מסוים של גבריות שנתפסת בחברה. תכונות כמו תוקפנות, רוח תחרותית, כוח, סיבולת גופנית ונפשית, נתפסים כתכונות הבלעדיות של הגבר הגברי וההטרוסקסואלי. נקודת מבט זו השפיעה על הבניית תפיסות מסוימות בחברה, הקשורות לנטייה מגדרית ומינית בספורט (שחף, כץ, שובל, 2015).

החוקר רינלדי (Rinaldi, 2015), מסביר כי ענפי הספורט הממוסדים מובילים להבניה והגדרה של אידיאולוגיה מגדרית גברית, ובענפי ספורט אלה ישנם כמה תפיסות מגדריות הגמוניות, שמוטמעות מראש בפעילות ספורטיבית זו, תפיסות שמוגדרות לפי הקשרים חברתיים רחבים יותר. תפיסות מגדריות אלה בספורט לא קיימות רק בענפי הספורט המרכזיים והפופולריים, אלא גם בענפי ספורט שוליים יותר, שגם בהם ניתן להבחין בהשקפות עולם מגדריות ברורות, שעושות חלוקה של ענפי ספורט גבריים ונשיים. העיסוק הממוסד בספורט מגדיר סוגים ספציפיים של אינטראקציות מגדריות המשקפות את התפיסות ההגמוניות של גבריות ונשיות שכבר קיימות בחברה הכללית, ומחזקות את הנורמות המגדריות הקיימות האלה.

בכל הנוגע לזהותו המגדרית במהלך פעילות ספורט, ניתן לשפוט את המתבגר מבחינת המאפיינים הגופניים שלו, גישותיו או התנהגויותיו הגבריות / הנשיות, נוכחות או היעדר מיומנויות ספציפיות כלשהן, כל אלה הן נורמות שקיימות בחברה הכללית, שיכולות להשפיע על הזהות המגדרית במהלך פעילות גופנית. נורמות אלה הן פרקטיקות קולקטיביות שבאמצעותן מכתיבה החברה את הנורמות המקובלות בספורט הממוסד, שבדרך כלל מתכתבות עם הנורמות הנפוצות בחברה, ולכן הפעילות הספורטיבית היא בסך הכל עוד פעילות חברתית שמשפיעה על התפתחות הזהות המגדרית (מזרחי, 2013).

יחד עם זאת, מילדות ועד גיל ההתבגרות יכולות להתפתח תת-תרבויות של קבוצות קטנות יותר דרך הפרקטיקה של ספורט לא ממוסד, שיש לו קודים התנהגותיים מסוימים, לדוגמה הרצון להיות "מאצ'ו", להיות "מנצח". כל האלמנטים הללו מאפשרים למשתתפים בתהליך החברתי ליצור, לתחזק ולאשש את גבולות הזהות המגדרית באמצעות כמה זהויות משנה, שלא בהכרח מקבילות או זהות לנורמות החברתיות שמקובלות בחברה הכללית יותר (Anderson, & Bullingham, 2013).

תפיסת הספורט כגברי או נשי-

עבודתו החדשנית של החוקר מתני (Metheny, 1965), הראתה שהשתתפות בפעילויות ספורט הייתה בהתאם לתכונות המקובלות חברתית של נשיות וגבריות שמשויכות לאותו ענף ספורטיבי. מאז, נערכו מחקרים שהתמקדו בהבדלים בהשתתפות הספורט של בנים ובנות. מחקרים מראים שבחירה באיזה ספורט יעסקו בנים או בנות, מלווה ברוב המקרים בסטריאוטיפים מגדריים הקשורים לספורט, והיא מצביעה על החפצה של הגוף הנשי. המאפיינים של ענפי הספורט שנבחרים על ידי בנים קשורים לסיכון, אלימות, מהירות, כוח, סיבולת, אתגר, רוח קבוצתית, ואף לפעילויות אגרסיביות שבהן המשתתפים עלולים להתלכלך ולהיפגע באופן פיזי. מצד שני, ענפי הספורט שנבחרים על ידי בנות כוללים בדרך כלל אביזרים נלווים וקישוטים, כמו פונפונים, או שהם קשורים לפעילויות אסתטיות, כמו ריקודים או תנועות כוריאוגרפיות. באופן דומה, מחקרים שנערכו בעולם מראים כי בנים בעיקר משחקים ספורט כמו כדורגל, בעוד שבנות מעדיפות שחייה, פעילות אירובית או ריקודים (Anderson, & Bullingham, 2013).

מספר גדול של מחקרים הסבירו את השפעתה של הסוציאליזציה המגדרית על תפיסת הנשיות והגבריות, ונורמות חברתיות שונות, המשפיעים גם על הבחירה הספורטיבית. התפיסה הרווחת בספרות המחקרית היא שתהליך הסוציאליזציה בחברה משפיע באופן מהותי על התפיסה של מהו גברי ומהו נשי, ועל הזהות המגדרית שמתפתחת מגיל צעיר, ואי עמידה בתפיסות מגדריות אלה, ובחירת הספורט המתאים בעבור כל מגדר, עלולה להפוך לבעיה עבור מתבגרים רבים. השתתפות בפעילות ספורטיבית שנחשבת כלא מתאימה למגדר כרוכה בסיכון להישפט או לקבל תווית של מוזר על ידי החברה, ואפילו המיניות עשויה להיות מוטלת בספק (Chalabaev et al., 2009; Laurin, 2013).

מחקרים מראים שהסטיגמה החברתית המוטלת על בנים שעוסקים בענפי ספורט שנחשבים לנשיים, היא יותר גדולה מהסטיגמה שמוטלת על בנות שבוחרות לעסוק בענפי ספורט גבריים. עובדה זו הולכת יד ביד עם העובדה שהספורט באופן כללי נחשב לדומיננטי יותר בקרב בנים מאשר בנות, והוא חלק בלתי נפרד מתהליך ההתבגרות של בנים רבים, ואילו אצל בנות שיעור העיסוק בספורט הוא יותר נמוך, ולא נחשב לקריטי כל כך (Sartore, & Cunningham, 2009).

מתודולוגיה-

שאלת המחקר:

כיצד תורם הספורט בחברה האנושית להתפתחותה ולעיצובה של הזהות המגדרית בחברה ?

אוכלוסיית המחקר:

אוכלוסיית המחקר כללה 10 בני נוער שלומדים בבתי הספר התיכון בישראל. בוצעו ראיונות פתוחים עם כל הבני נוער שהשתתפו במחקר

שיטת המחקר:

המחקר יהיה מחקר איכותני, שיתבסס על ראיונות חצי מובנים. לאחר ביצוע הראיונות יבוצע ניתוח של הראיונות, והוצאת תמות מחקריות מתוך הראיונות.

הליך המחקר:

יבוצעו ראיונות עם תלמידי תיכון על ידי החוקר, באמצעות שאלות שהוכנו מראש, יחד עם זאת החוקר יוכל להרחיב בנושאים מסוימים שנראים לו רלוונטיים למחקר.

שאלון המחקר:

מצורף כנספח מס' 1

ממצאי המחקר

לאחר ביצוע כל הראיונות עם התלמידים, התקבלו כמה מסקנות מחקריות, תמות מחקריות, שמעידות על ממצאי המחקר. להלן פירוט מסקנות המחקר.

1. עיסוק בפעילות גופנית נחשב לפעילות גברית זכרית-

רבים מן המשתתפים במחקר מעידים על סטריאוטיפים שקיימים אצלם לגבי פעילות גופנית. רוב המשתתפים מעידים על כך שהם תופסים את הפעילות הגופנית כפעילות גברית בעיקר שמתאימה יותר לבנים בגיל ההתבגרות, ופחות כפעילות שמתאימה לבנות. הפעילות הגופנית נתפסת כחלק טבעי מתהליך ההתבגרות של הבנים, משום שבתהליך התבגרות זה עליהם לחזק את הגוף ואת השרירים שלהם, ואילו אצל הבנות זה פחות חשוב. אצל הבנות פעילות גופנית היא אמנם חשובה, אבל לא באותה מידה כמו אצל הבנים, וישנו דגש על פעילויות שיותר מתאימות להן כמו למשל פעילויות עידוד חברות וקהילתיות. סטריאוטיפים אלה שקיימים אצל בני הנוער לגבי פעילות גופנית מעידים על סטריאוטיפים מגדריים יותר רחבים וכלליים שקיימים בחברה, כמו למשל שהגבר צריך להיות חזק ואמיץ, ואילו האישה צריכה להיות יפה ועדינה.

מה שעוד מעיד על המסקנה הזאת של המחקר היא שהתלמידים חושבים שישנם סוגי ספורט שונים שמתאימים לבנים וסוגי ספורט שונים שמתאימים לבנות, כמו למשל ענפי הכדורגל והכדורסל שמתאימים לבנים, וענפי ספורט כמו בלט וריקוד שמתאימים לבנות.

כך מספר תלמיד 1:

"מה שנחשב בעיני לספורט גברי הוא ספורט של כדורגל, וזה כי כל הבנים בהפסקה תמיד משחקים כדורגל במגרש, וגם כל החברים שלי בשכונה משחקים כדורגל, ותמיד זה רק הבנים שמשחקים כדורגל, בנות אף פעם לא משחקות כדורגל. בנות לא אוהבות ספורט אני חושב, כי הן לא משחקות הרבה ספורט, אולי הן אוהבות לרקוד בחוג לריקוד, ולשחק גומי, דברים כאלה הן אוהבות, אבל לא משהו קשה וחזק מדי."

תלמיד מס' 3:

"אני חושב שיש ספורט גברי וספורט נשי, כמו למשל שספורט גברי זה כדורגל וכדורסל. אני וכל החברים שלי תמיד משחקים כדורסל ביחד, ואנחנו תמיד משחקים רק הבנים ביחד, הבנות לא משחקות איתנו, ובגלל זה אני חושב שכדורסל זה לבנים. הבנות כמעט ולא משחקות ספורט, הן תמיד יושבות ומדברות אחת עם השנייה, והרבה בנות בכלל נשארות בכיתה במהלך ההפסקות, הן לא יוצאות לחצר לשחק ולרוץ."

2. תלמידים שחוו קשיים לגבי הזהות המגדרית שלהם, הציגו התנהגות ספורטיבית חריגה-

חלק מהתלמידים שהשתתפו במחקר סיפרו על קשיים שהיו להם במהלך גיל ההתבגרות לגבי הזהות המגדרית שלהם. תלמידים שסיפרו על קשיים בהגדרת הזהות המינית שלהם במהלך גיל ההתבגרות, גם סיפרו על התנהגות ספורטיבית שהייתה חריגה מהכלל. כך למשל היו בנות שסיפרו על קשיים בהגדרת הזהות המינית שלהם, שסיפרו שהן היו משחקות כדורגל לעיתים תכופות עם הבנים, או משחקי כדורסל, ושאר ענפי ספורט שהיו אופייניים לבנים, ולא היו עושות פעילויות שהיו אופייניות לשאר הבנות בגילם, כמו ריקודים ומחול.

תלמידה 4:

"כן אני חושבת שהעיסוק בפעילות ספורטיבית תרם לזהות המגדרית שלי. אני חושבת שתמיד הייתי שונה משאר הבנות, כי תמיד אהבתי לשחק עם הבנים בחצר, ולשחק איתם כדורגל או כדורסל, וידעתי שזה קצת חריג כי זה שונה משאר הבנות."

היו גם בנים שהיו להם קשיים בהגדרה המינית של עצמם, והם העידו שהם לא עוסקים בפעילויות ספורטיביות כמו שאר הבנים, כמו למשל משחק בכדורגל או כדורסל, אלא שהם אוהבים לשחק עם הבנות כמו משחקי גומי וקלאס.

תלמיד 5:

" תמיד הרגשתי קצת חריג בתור בן, היו הרבה פעמים שניסיתי לשחק עם הבנים האחרים, אבל פשוט לא נהניתי מזה, לא אהבתי לשחק כדורגל ומחבואים בחצר בית הספר, במקום זאת הייתי הרבה פעמים משחק עם הבנות, כמו משחקי גומי וקלאס, ואמא שלי שלחה אותי לחוג לריקודים אחרי בית הספר, ושם הרוב היו בנות. אני חושב שהעיסוקים האלה הם חלק מהזהות שלי, והם השפיעו עלי."

3. הבדלים בענפי הספורט בין בנים ובנות-

כמעט כל התלמידים שהשתתפו במחקר, מעידים על תפיסה שלפיה ישנם ענפי ספורט שונים שמתאימים לבנים ולבנות, וכל מגדר צריך לעסוק בענפי הספורט שמתאימים לו. זוהי לא רק תפיסה מחשבתית אצל התלמידים, אלא שזה מה שמיושם בפועל בבתי הספר ובחייהם של התלמידים. לרוב בשיעורי ההתעמלות בבית הספר ישנה הפרדה בין הבנים לבנות, והעיסוק בפעילויות הספורט הוא שונה אצל כל מגדר. נראה שאצל הבנים ישנו דגש על פעילויות ספורט שנחשבות לקשות יותר מבחינה פיזית, כמו למשל ריצה, פעילויות גופניות לחיזוק השרירים, ומשחקי כדור שונים, ואילו אצל הבנות שיעורי הספורט כוללים פעילויות גופניות יותר מתונות, כמו התעמלות, אירוביקה, ומשחקי כדור קלים. עוד אלמנט חשוב שעולה מהראיונות עם התלמידים הוא שבהתעמלות אצל הבנים ישנו יותר דגש על הפן התחרותי, מי מנצח ומי מפסיד, ובשיעורי ההתעמלות של הבנות התחרותיות היא פחות חשובה. בשיעורי הספורט של הבנים תמיד יש מנצח ויש מפסיד, אם זה הקבוצה שניצחה במשחק הכדורגל, או מי ניצח בתחרות הריצה.

תלמיד 9:

" מה שנחשב בעיני לספורט גברי הוא כדורגל, הרמת משקולות וריצה, אני חושב שאלה ענפי ספורט שיותר מתאימים לבנים, בגלל שהם צריכים להיות חזקים ולפתח את השרירים שלהם, במיוחד בגיל ההתבגרות, כי אחר כך הבנים הולכים לצבא והם צריכים להיות חזקים שם. מה שנחשב בעיני לספורט נשי הוא ריקודים או מחול, כי הספורט הזה לא מצריך הרבה כוח פיזי והוא מתאים יותר לבנות."

תלמידה 10:

" אני באמת חושב שיש ענפי ספורט גבריים וענפי ספורט נשיים, כי באמת יש ענפי ספורט שדורשים הרבה כוח, גם מנטלי וגם פיזי, ויש בהם הרבה אלמנט של תחרותיות רבה, והתחרותיות והכוח פחות מתאימות לבנות, הם יותר מתאימות לבנים. לכן ענפי ספורט לבנים יכולים להיות כל דבר תחרותי, כמו אתלטיקה, הרמת משקולות, ומשחקי כדור. ענפי ספורט לבנות יכולים להיות התעמלות קלה או משחק כמו מחניים ".

4. התנהגות ספורטיבית חריגה מלווה בביטחון עצמי נמוך-

הרבה מהתלמידים שמספרים שהייתה להם התנהגות ספורטיבית חריגה, מספרים גם שהיו להם קשיים כלליים במהלך גיל ההתבגרות, ובעיקר הייתה להם תחושה נמוכה של הערכה עצמית, וביטחון עצמי נמוך. עצם העובדה שהתלמיד מתנהג בצורה שונה וחריגה מבחינה ספורטיבית, למשל כאשר הוא לא משחק כדורגל עם כל הבנים ובוחר לבלות את הזמן בפנוי עם הבנות, הדבר גורם לכך שהתלמיד יהיה חריג משאר התלמידים. הרבה פעמים ההתנהגות הספורטיבית החריגה מלווה באי קבלה מצד התלמידים האחרים, ובהצקות חוזרות ונשנות בעקבות התנהגות זו. הצקות אלה יכולות להשפיע מאוד על התלמיד, ולפגוע לו בביטחון העצמי. ואכן כך מספרים התלמידים בעלי ההתנהגות החריגה, שהם סבלו מהצקות, ושיש להם הערכה עצמית נמוכה.

תלמיד 1:

" היו לי קשיים באופן כללי בגיל ההתבגרות, היו הרבה ילדים שמציקים לי, וזאת בגלל של הייתי כמו שאר הבנים, לא הייתי משחק איתם כדורגל, ולא כדורסל. בהפסקות בכיתה אהבתי תמיד להישאר עם הבנות בכיתה ולשחק איתן. במידה מסוימת זה פגע לי בביטחון העצמי בגלל שהיו מציקים לי הרבה, וגם בגלל שהרגשתי שונה מהבנים האחרים."

תלמידה 6:

"התקשיתי מאוד בגיל ההתבגרות והיה לי ביטחון עצמי נמוך מאוד. בתור בחורה שכל הזמן משחקת עם הבנים בכדורגל, גם הבנים וגם הבנות הסתכלו עלי בצורה שונה, וחשבו שאני חורגת. היו הרבה בנות שהיו מציקות לי ומפיצות עלי שמועות, והדברים האלה פגעו בי מאוד. היו תקופות שניסיתי להסתדר עם הבנות ולהיות איתן, אבל פשוט הרגשתי לא שייכת."

5. עיסוק בספורט הוא מרכזי בחיי נערות בעלות זהות מגדרית שונה-

במהלך הראיונות עם התלמידים, שמתי לב שהתלמידות שהעידו על כך שזהותן המגדרית היא שונה מאשר שאר הבנות, בדרך כלל הן בנות שאוהבות לעסוק בספורט, והספורט הוא חלק מרכזי בחייהן. בדרך כלל נערות אלה משחקות במשחקי כדור נפוצים, כגון כדורגל או כדורסל, ביחד עם הבנים, והן אוהבות מאוד את הפעילות הספורטיבית הזו. בנוסף לכך, העיסוק בספורט שנחשב לגברי או שייך לבנים, הוא המקור העיקרי שגורם לכך שהן יהיו בנות שונות, בעיני עצמן ובעיני החברה שבה הן חיות. בעיסוק בספורט מהווה בעצם המקור או המסגרת למעגל החברתי הבסיסי שלהן, שם הן מפתחות יחסי חברות חשובים, והן מקיימות אינטראקציות חברתיות שונות שמשפיעות על זהותן.

תלמידה 8:

" אני חושבת שהעיסוק בספורט הוא חלק בלתי נפרד ממני, מגיל קטן אבא שלי עודד אותי לשחק כדורגל, ומאז אני מאוד אוהבת לשחק, אני לא רואה את עצמי ביום מן הימים לא משחקת, זה הכיף הכי גדול שלי, גם אם זה אומר שאני צריכה להיות בת חריגה ששונה מכל הבנות. אני חושבת שהכדורגל והספורט השפיעו עלי מאוד, גם מבחינה חברתית, וגם מבחינת הזהות שלי."

תלמידה 10:

"הספורט בשבילי הוא דבר מאוד חשוב, אני לא חושבת שהייתי אותו בן אדם אם לא הייתי עוסקת בספורט כל כך הרבה, זה השפיע על מי שאני ועל דרך החיים שלי. תמיד אהבתי לשחק עם הבנים, גם כדורגל וגם כדורסל. אני לא חושבת שהייתי מסוגלת לוותר על הספורט, רק כדי להיות דומה לשאר הבנות ולא להיות חריגה, מה גם שאני לא ראיתי את עצמי כחריגה, בשבילי זה היה הנורמה לשחק במשחקי הספורט האלה."

6. תכונת אופי של מופנמות אצל התלמידים שנחשבים לחריגים-

מהראיונות עם התלמידים עולה שאצל רוב התלמידים שהיו חריגים מבחינת ההתנהגות הספורטיבית הרגילה בקרב חברי המגדר שלהם, ישנה תכונת אופי של מופנמות, וקשרים חברתיים מינימליים, בניגוד לחבריהם. התכונה של המופנמות הולכת יד ביד עם התחושה העצמית של בן הנוער שהוא חריג מכל שאר חבריו למגדר, התלמיד מרגיש שהוא לא משתלב בצורה טובה הן בקבוצה של הבנים והן בקבוצה של הבנות, בגלל שבשתי הקבוצות הוא נחשב לחריג, וזה יכול להקשות על יצירת קשרים חברתיים. המופנמות גם הולכת יד ביד עם תחושת חוסר הביטחון העצמי שאופיינית לנערים אלה. הנערים מעידים על עצמם כמופנמים או ביישנים, ומעידים על קושי ביצירת חברויות חדשות עם נערים אחרים.

תלמיד 1:

" אפשר להגיד שאני נער די ביישן, יש לי את החברים שלי, ואיתם אני מרגיש בנוח, אבל כאשר מדובר בסיטואציות חברתיות עם הרבה אנשים אני לא מרגיש בנוח, ולא יוצר קשרים חדשים בקלות. זה לא היה קיים אצלי בילדות, זה התחיל בגיל ההתבגרות, וזה הגיע עם ההרגשה שאני קצת חריג משאר התלמידים."

תלמידה 4:

" אני חושבת שאני תלמידה שאוהבת את החברות והחברים שלה, אבל יש לי אופי די מופנם, כאשר מישהו חבר שלי אז אנחנו חברים עד הסוף. לא הייתי מגדירה את עצמי כאחת מהתלמידות הפופולריות בכיתה. אני חושבת שזה קשור לעובדה שהבנות רואות בי כבחורה חריגה קצת."

סיכום ודיון-

לסיכום ניתן לומר שפעילות ספורטיבית תורמת בצורה משמעותית להתפתחותה של הזהות המגדרית אצל בני נוער. כל מסקנות המחקר שהתקבלו מהראיונות שבוצעו, מצביעים על מסקנת מחקר זו. בני הנוער מספרים שהם בעצמם שהם מרגישים שהפעילות הספורטיבית היא משמעותית מאוד בחייהם ובמהלך גיל ההתבגרות שלהם, והייתה לה השפעה על חייהם.

המסקנה המחקרית הראשונה היא שבני הנוער תופסים את הפעילות הגופנית כפעילות גברית וזכרית, זוהי מחשבה מוקדמת או סטריאוטיפ. הפעילות הגופנית מתאימה לבנים מבחינה פיזית וגם מבחינה מנטלית, מבחינה פיזית היא מכינה אותם לצרכים אחרים שיש להם בחיים, כמו למשל להכין אותם לקראת הצבא, והצרכים המנטליים כוללים את הצרכים של הבנים להיות תחרותיים, והספורט משרתת את התחרותיות של הבנים.

הסבר אפשרי לממצא הזה הוא שהתלמידים משקפים בדעות שלהם סטריאוטיפים שקיימים בקרב האוכלוסייה הכללית, והתלמידים הם רק ההשתקפות של כלל האוכלוסייה. לכן הסטריאוטיפ הזה יכול להצביע על קיומם של סטריאוטיפים מגדריים שקיימים בחברה, שמייעדים תפקידים ותכונות אופי מסוימות לכל מגדר. אם נשווה את הממצא הזה לספרות המחקרית נראה שישנה התאמה למחקרי העבר, שמעידים על כך שישנם תפיסות בחברה לגבי התפקידים והאופי של כל מגדר, ותפיסות אלה שקיימות בחברה מתקיימות גם בתחום הספורטיבי (Repo, 2013).

מסקנת המחקר הבאה הייתה שתלמידים שהייתה להם זהות מגדרית חריגה, גם הציגו התנהגות ספורטיבית חריגה ביחס לשאר חברי המגדר שלהם. כך למשל תלמידות שהעידו על עצמן כחריגות מבחינת הגדרת הזהות המינית שלהן, שיחקו כדורגל וענפי ספורט אחרים ביחד עם הקבוצה של הבנים, ובנים שהייתה להם זהות מגדרית שונה, לא התנהגו כמו שאר הבנים, לא שיחקו איתם כדורגל וענפי ספורט אחרים, ונהגו לשחק עם הבנות.

הסבר אפשרי למסקנת מחקר זאת הוא שמדובר בתופעה מעגלית, מצד אחד ההרגשה שהתלמיד חריג מהקבוצה המגדרית שלו גורמת לו להתחבר לקבוצה המגדרית השונה ממנו, ומצד שני עצם העובדה שהתלמיד מתנהג בצורה חריגה מקבוצת המגדר שלו, ומשתתף בפעילות ספורטיבית עם בני המגדר השני גורמת לו להרגיש חריג. אם נשווה את הממצא הזה לספרות המחקרית נראה שישנה התאמה, שכן הספרות המחקרית מעידה שבהחלט ישנו קשר בין הפעילות הספורטיבית לבין הזהות המגדרית, וישנה השפעה הדדית בין שני גורמים אלה (שחף, כץ, שובל, 2015).

מסקנת המחקר הבאה היא שישנם ענפי ספורט שונים שמתאימים לבנים ולבנות. גם פה בעצם מדובר בסטריאוטיפ שקיים אצל התלמידים לגבי מה נחשב לגברי או לנשי, והם משייכים בתפיסה שלהם ענפי ספורט שונים לשני המגדרים, כמו למשל שענפי הכדורגל והכדורסל נחשבים לגבריים והם מתאימים יותר לבנים, ואילו ענפים כמו בלט, ריקוד, ומשחקי גומי וקלאס הם ענפים שמתאימים יותר לבנות.

גם כאן ההסבר הוא שאצל התלמידים קיימים סטריאוטיפים שמחלחלים אל בני הנוער מהתפיסות והסטריאוטיפים שקיימים בחברה, ובני הנוער הם השתקפות של החברה שבה הם חיים. ההשפעות האלה של החברה על בני הנוער משפיעות גם על תפיסותיהם בתחום הספורטיבי (Repo, 2013).

מסקנה חשובה נוספת במחקר היא שהתלמידים שהרגישו חריגים בקרב התלמידים האחרים, והציגו התנהגות ספורטיבית חריגה, דיווחו על ביטחון עצמי נמוך שקיים אצלם. ההרגשה של הביטחון העצמי הנמוך הולכת יד ביד עם ההרגשה העצמית שהתלמידים האלה חריגים, וזה מעגל, הביטחון העצמי הנמוך מקשה על יצירת חברויות חדשות, וחוסר החברויות החדשות ותחושת החריגות מורידות את הביטחון העצמי.

ההסבר לתופעה זאת הוא שאכן תחושת החריגות של תלמידים אלה פוגעת בהם קשה, התלמידים האחרים מתקשים לקבל את התנהגותם הספורטיבית החריגה של תלמידים אלה, והם מנדים אותם חברתית, ולכן לא מן הנמנע שהביטחון העצמי שלהם יפגע. גם הספרות המחקרית תומכת בממצא זה, שכן ישנם עדויות שאנשים עם זהות מגדרית שונה יכולים לסבול מהערכה עצמית נמוכה (לוין פריימן, 2011).

מסקנה חשובה נוספת היא שעיסוק בספורט הוא פן מרכזי בחייהם של נערים חריגים אלה. התלמידים שעוסקים בספורט, כמו למשל הבנות שמשחקות במשחקי כדור עם הבנים, תלמידות אלה אוהבות מאוד את הספורט והן רואות בו חלק בלתי נפרד מחייהן. האהבה שלהן לפעילות הספורטיבית גורמת להן לעסוק בו למרות שזה מה שגורם להן להיראות כחריגות בעיניהם של אחרים. אם נשווה את הממצא הזה לספרות המחקרית נראה שישנה התאמה בין הממצא לספרות המחקרית, שמעידה על כך שהספורט הוא חלק מרכזי וחשוב מאוד בחיי החברה ובחייו של האדם (Taylor, et al. 2015).

מסקנת המחקר האחרונה היא שהתלמידים שהציגו התנהגות ספורטיבית חריגה, והם בעצמם מרגישי כחריגים לעומת שאר חברי המגדר שלהם, נוטים להיות בעלי תכונת אופי של מופנמות. תכונה זו הולכת יד ביד עם הרגשת הביטחון העצמי הנמוך שיש, שנובעת מהחריגות שלהם. גם הספרות המחקרית תומכת במסקנת מחקר זו, וישנם ראיות שנערים חריגים מבחינה מגדרית יכולים לסבול מהפרעות נפשיות שונות (לוין פריימן, 2011).

לסיכום ניתן לומר שהפעילות הספורטיבית היא חשובה מאוד ומשפיעה בצורה מהותית על הזהות המגדרית של הנער, ובנוסף לכך יש לה גם השפעות אחרות, כמו למשל השפעה על הערכתו העצמית ועל אופיו של הנער, והשפעה גם על המעגלים החברתיים של הנער. בספרות המחקרית ידוע שישנם גורמים רבים שיכולים להשפיע על זהותו המינית של הנער, אולם יש לקחת בחשבון שפעילות ספורטיבית היא גורם חשוב, משום שהיא גם גורם חשוב בחיים החברתיים בכלל.

מגבלה אפשרית למחקר זה היא שהמחקר בוצע באזור גיאוגרפי מצומצם, ויכול להיות שהוא לא נותן תמונה מייצגת של כלל הנערים בישראל, והשפעת הפעילות הספורטיבית התפתחותם הזהות המגדרית שלהם, ולכן יש לבצע מחקר יותר מקיף ונרחב כדי לקבל תמונה יותר מייצגת.

הצעה למחקר המשך הוא מחקר שיבדוק האם הפעילות הגופנית יכולה להשפיע בצורה מהותית גם על חייהם של מבוגרים, השפעה כדוגמת השפעה על הביטחון העצמי ועל המעגלים החברתיים של מבוגרים, זאת אומרת שההשפעה לא מוגבלת לגיל ההתבגרות בלבד.

רשימת מקורות-

י' (2009). במגרש המשחקים: ספורט וחברה בתחילת האלף השלישי. האוניברסיטה הפתוחה.
י' (2011). של מי המגדר הזה בכלל? הבניות חברתיות ומגדריות בזהות טרנסג'נדרית. אוניברסיטת חיפה הפקולטה למדעי החברה הפקולטה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה.
א' (2008). תרומת המעשיות ואגדות לתהליך הסוציאליזציה לתפקידי מין/מגדר בגיל הגן. אוניברסיטת בר אילן.
י' (2011). להתבגר ולהתמגדר: התהוות זהות אבהית בקרב נערים. אוניברסיטת תל אביב הפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון החוג לפסיכולוגיה.
מזרחי, ש' (2013). שילוב נשים בספורט – פעילות המועצה הציבורית לקידום ספורט הנשים בישראל. הכנסת, מרכז המחקר והמידע.
סנוף-פילפול, א', זאבי, מ' (2017). לקסיקון מגדר. אוניברסיטת תל-אביב.
צ'אצ'אשווילי-בולוטין, ס', ליסיצה, ס', גלילי, י' (2010). מדברים או עושים? הבדלי מגדר בעיסוק בפעילות גופנית בישראל בפתח המאה העשרים ואחת. הרפואה • כרך 149 • חוב' 6 , עמ' 157-160.
קאופמן, ח', דוידוב, ה', רם, י', זינגר, א', סימון, א', לידור, ר' (2015). אולימפיזם הגדרה יישום ואתגרים. המכללה האקדמית בוינגייט.
ש' (2003). גיבוש נטייה חד מינית בקרב מתבגרים : אטיולוגיה,השלכות רגשיות ומטרות טיפוליות. http://www.ramat-gan.info/_Uploads/dbsAttachedFiles/gender_identity.pdf
שחף, מ', כץ, י', שובל, א' (2015). ספורט, הישגים לימודיים ומגדר — האומנם שילוש מנצח?. רוח הספורט | כרך א' חוברת 1 ,עמ' 79-98.
R. (2013). Openly lesbian team sport athletes in an era of decreasing homohysteria. International Review for the Sociology of Sport. 50. 10.1177/1012690213490520.
Bronikowska, M., Petrovic, L., Horvath, R., Hazelton, L., Ojaniemi, A., Alexandre, J. & Silva, C. (2015). History and Cultural Context of Traditional Sports and Games in Selected European Countries.. TAFISA Recall Games form the Past – Sports for Today.
Chalabaev, A., Sarrazin, P., & Fontayne, P. (2009). Stereotype endorsement and perceived ability as mediators of the girls gender orientation-soccer performance relationship. Psychology of Sport and Exercise, 10(2), 297-299.
James, W. (1910). The Moral Equivalent of War. Liberty Library: https://www.constitution.org/wj/meow.htm
Laurin, R. (2013). Stereotype threat and lift effects in motor task performance: the mediating role of somatic and cognitive anxiety. The Journal of Social Psychology, 153(6), 687-699.
Lombardo, M. (2012). On the Evolution of Sport. Evolutionary psychology : an international journal of evolutionary approaches to psychology and behavior. 10. 1-28. 10.1177/147470491201000101.
Metheny, E. (1965). Symbolic forms of movement: The feminine image in sports. In E. Metheny (Ed.), Connotations of movement in sport and dance (pp. 43-56).
N. (2013). Sport and religion: Culture, history and ideology. Movement & Sport Sciences – Science & Motricité. 71-79.
Reeser, J. (2005). Gender identity and sport: Is the playing field level?. British journal of sports medicine. 39. 695-9. 10.1136/bjsm.2005.018119.
Rinaldi, C. (2015). Masculinité. In :Vocabulaire International de Philosophie du sport. Paris, L’Harmattan, forthcoming.
J. (2013). The Biopolitical Birth of Gender Social Control, Hermaphroditism, and the New Sexual Apparatus. Alternatives: Global, Local, Political. 38. 228-244.
G. (2009). The Lesbian Stigma in the Sport Context: Implications for Women of Every Sexual Orientation. Quest. 61. 289-305.
P., Davies, L., Wells, P., Gilbertson J. & Tayleur, W. (2015). A review of the Social Impacts of Culture and Sport. The Culture and Sport Evidence, 1-136.
Wallien, M. & Cohen-Kettenis, P. (2008). Psychosexual Outcome of Gender-Dysphoric Children. Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry. 47. 1413-23. 10.1097/CHI.0b013e31818956b9.
K., Bradley, S., Sullivan, C., Kuksis, M., Birkenfeld-Adams, A. & Mitchell, J. (1994). A Gender Identity Interview for Children. Journal of personality assessment. 61. 443-56.

נספחים-

נספח 1:

שאלון המחקר:

ספר לי קצת על עצמך ועל הרקע שלך ?
איך היית מגדיר את הזהות המגדרית שלך ?
האם היו לך קשיים במהלך גיל ההתבגרות בנוגע לזהות המינית ?
מה היחס שלך לספורט ?
איזה ענפי ספורט אתה אוהב ?
האם השתתפת בהרבה פעילות ספורטיבית במהלך גיל ההתבגרות ? אם כן איזה פעילויות ?
מה נחשב בעיניך לספורט נשי או גברי ומדוע ?
אתה חושב שצריכה להיות הפרדה בין ספורט גברי לנשי ?
האם העיסוק או אי העיסוק בפעילות ספורטיבית תרם להתפתחות הזהות המגדרית שלך ?

סמינריון- הקשר בין הספורט להתפתחות הזהות המגדרית