סמינריון- הסיבות לעלייה בגירושים בישראל בשנות ה 2000

מבוא:

נישואים הם איחוד בעל אישור משפטי וחברתי, המוסדר על ידי חוקים, כללים, מנהגים, אמונות ועמדות אשר קובעים את הזכויות והחובות של בני הזוג במערכת היחסים ביניהם, ומעניקים מעמד לצאצאים שלהם (אם יש). האוניברסליות של הנישואים בתוך חברות ותרבויות שונות מיוחסת לתפקודים חברתיים ואישיים בסיסיים, אשר להם הם מספקים מבנה, כגון סיפוק וויסות מיני, חלוקת עבודה בין המינים, ייצור וצריכה כלכלית וסיפוק צרכים אישיים עבור חיבה, מעמד וחברות. הנישואים משחקים תפקיד חשוב ביותר בכל הנוגע לילודה, לטיפול בילדים, לחינוך ולסוציאליזציה שלהם ולוויסות קווי המוצא. לאורך הדורות, נישואים לבשו מספר רב של צורות (ראה נישואי חילופין; נישואים קבוצתיים; פוליאנדריה; פוליגמיה; נישואי עצים. ראה גם נישואים מקובלים).

עד המאה ה-21, החל אופי הנישואים במדינות המערב – במיוחד בכל הנוגע למשמעות ההולדה ולקלות הגירושים – להשתנות. בשנת 2000, הולנד הפכה למדינה הראשונה בעולם שהכשירה נישואים חד מיניים; החוק נכנס לתוקף ב-1 באפריל 2001. בשנים שלאחר מכן, מדינות רבות אחרות – כולל קנדה (2005), צרפת (2013), ארצות הברית (2015) וגרמניה (2017) – הלכו בעקבותיה. בנוסף, מדינות מסוימות הרחיבו הטבות וחובות לזוגות חד מיניים באמצעות שותפות רשומה או איחוד אזרחי.

נישואים וגירושים הם חוויות נפוצות בעולם בכלל ובישראל בפרט. נישואים בריאים טובים לבריאותם הנפשית והפיזית של זוגות. הם גם טובים לילדים; גדילה בבית שמח ואוהב, מגנה על הילדים מפני בעיות נפשיות, פיזיות, חינוכיות וחברתיות. לעומת זאת, גירושים עשויים להשפיע לרעה על רווחת המעורבים בעניין, הן ההורים והן הילדים: אנשים רבים חווים דיכאון, בדידות, קשיי הערכה עצמית או מצוקה פסיכולוגית אחרת בעקבות תהליך זה. כדי לקבל פרספקטיבה רחבה יותר, במאמר זה נבדוק את הקשר בין החברה המודרנית לבין אחוזי גירושים גבוהים.

בישראל קיים עניין רב בבחינת הסיכוי שנישואים יסתיימו אי פעם בגירושים. פרסומי הלמ"ס ומחקרים שונים העוסקים בגורמים המשפיעים על גירושים מספקים מידע נרחב על שכיחות הגירושים, שיעורי הגירושים בישראל והמאפיינים הסוציולוגיים של זוגות. עם זאת, פרסומים אלו לא סיפקו תשובה לשאלה: מה הסיכוי שנישואים יסתיימו אי פעם בגירושים? לפיכך, השיטה המוצעת לחישוב שיעור הגירושים הכולל המהווה אומדן הסיכוי שנישואים יסתיימו אי פעם בגירושים. שיעור זה מחושב על ידי הוספת שיעורי הגירושים לפי משך הנישואים בשנה הנדונה. מינוני השיעור אינם מביאים בחשבון את השפעת התמותה או ההגירה. לכן זה יכול להיות מוטה למעלה או למטה. במדידת שיעור הגירושים הכולל בישראל יש לקחת בחשבון נסיבות מיוחדות וייחודיות של הישראלים. קודם כל ישראל פתוחה להגירה גבוהה ללא הגבלה (בעיקר של יהודים) ואם בני זוג יהודים מתחתנים בחו"ל לפני העלייה לארץ ואז מתגרשים בישראל, הם לא נכללים בשיעור הגירושים הכולל. השני הוא העובדה שזוגות יהודים הנישאים בנישואים אזרחיים בחו"ל ורוצים להתגרש, מתגרשים בישראל. הם גם לא נכללים בשיעור הגירושים הכולל. מהתוצאות עולה כי שיעור הגירושים הכולל בישראל הוא בין 26%-27% (לשנים 2006-2011) לעומת 35% באיחוד האירופי (בשנת 2003). עם זאת, יש לציין כי התעריפים באירופה עשויים להיות מוטים למעלה או למטה. לעומת זאת, השיעור בישראל מוטה רק מעט כלפי מטה.

סקירת ספרות:

1. חשיבות הנישואים מבחינה ביולוגית:

בסולם האבולוציוני הביולוגי, ככל שהמין מורכב יותר, כך הצאצאים תלויים באמם זמן רב יותר לשרוד מרגע הלידה ועד הבגרות. בני האדם, הנמאצים בראש הסולם האבולוציוני, דורשים את מירב הזמן מכל המינים האחרים כדי להגיע לבגרות מלאה. דבר זה מטיל חובות מוגברות על הורים אנושיים לטיפול בילדיהם, ונישואים נתפסו באופן מסורתי כמוסד המתאים ביותר כדי למלא אחר החובות והאחריות ההוריות הללו.

נישואים מתפקדים משמשים חלק מהסדר רבייה חברתי, שבאופן מסורתי כלל את המשפחה המורחבת. המינים אינם זהים בתרומתם הביולוגית להישרדותם של הצאצאים, ולכן הם מחפשים תכונות שונות במקצת בבן הזוג. גברים למשל מחפשים כלה צעירה, מושכת, נאמנה מינית. נשים מחפשות גבר מבוגר יותר, גבוה יותר ו(כמו במינים רבים אחרים) ודומיננטי חברתית. שני המינים מעדיפים בן זוג אדיב, בריא, מושך וקשור אליהם רגשית. בן זוג שלא מצליח לשמור על ערך זוגי גבוה מספיק חשוף לגירושים (NeJaime, 2015).

2. חשיבות הנישואים מבחינה פסיכולוגית:

מקובל לחשוב שנישואים מעניקים יתרונות לבריאות הנפש, אך מעט ידוע על האופן שבו מערכת יחסים זו עשויה להשתנות לאורך החיים. לנישואים מוקדמים ולא נורמטיביים, עלולות להיות השלכות שליליות על בריאות הנפש של מבוגרים צעירים. צעירים נשואים, במיוחד אלה שנישאו לראשונה בגיל 22-26, מדווחים על שיעורי שכרות נמוכים יותר, וכן גם על שביעות רצון גבוהה יותר מהחיים מאלה שנמצאים בסוגים אחרים של מערכות יחסים או ללא מערכת יחסים כלל.

מחקרים על נישואים ובריאות נפשית נוטים להתמקד בהשפעות הממוצעות של נישואים על בריאות הנפש, ומעט חקירות בנושא ביקשו לזהות מנחים פוטנציאליים של מערכת יחסים זו (Frech & Williams, 2007). במילים אחרות, למרות שנישואים בממוצע עשויים להעניק יתרונות בריאותיים נפשיים, ייתכן שהקשר החיובי הזה לא יתקיים בהקשרים שונים או בקבוצות שונות של אנשים. עבור חלקם, נישואים עשויים להיות לא קשורים לבריאות הנפש או אפילו מזיקים לה. תזמון זוגי עשוי להיות גורם חשוב אחד של מערכת הנישואין ובריאות הנפש. במיוחד, ייתכן שנישואים בגיל מוקדם ולא נורמטיביים אינם מועילים כמו נישואים בגיל המתאים יותר מבחינה תרבותית (Williams & Umberson 2004). יתרה מכך, עדויות אחרות מצביעות על כך שחשוב לציין את נסיבות היחסים של מבוגרים לא נשואים מתוך הכרה שהם קבוצה הטרוגנית עם רמות שונות של תמיכה חברתית, משאבים ויציבות מערכת היחסים (Symoens. Colman & Bracke, 2014).

3. סיבות אפשריות לגירושים:

לגירושים בישראל ובעולם סיבות רבות ומגוונות, אך מרביתן הן עקרות וחוסר סיפוק מיני, כמו גם מוות של ילד, בגידה באמון, חוסר תקשורת ורצון להשתנות ולהתפתח לבד. נתונים בין-תרבותיים מצביעים על כך שגברים אכזריים או תת-דומיננטיים (למשל, ספקים עניים) ונשים בוגדות נוטים להתגרש יותר. נישואים שבהם האישה היא השולטת בבעל בתרומות כלכליות לבית וקבלת ההחלטות המרכזיות, נוטים להיות פחות מספקים, ומהווים לסיבה ממשית לגירושים. בחברות שבהן נשים אינן תלויות כלכלית בבעלים, שיעורי הגירושים הגבוהים בעולם. ככל שהכוח הכלכלי של נשים עלה עם התיעוש, שיעורי הגירושים טיפסו. שיקולים וכשירות כלכלית עוזרים גם הם להסביר הבדלים תרבותיים בפוליגיניה, גיל נישואים, נישואים מסודרים, דאגה לצניעות המינית של הכלה וטקסי נישואין. גורמים נוספים משפיעים אף הם על הדינמיקה הזוגית, כמו סבסוד המדינה למשפחות, יחס המינים והשפעת הורי בני הזוג ( 2012Hawkins, Willoughby & Doherty,).

הרחבה:
בגידה: קיום קשר רומנטי, ובפרט קיום יחסי מין, של אחד מבני הזוג עם אדם שאינו בן זוגו. אדם שבן זוגו בגד בו, בדרך כלל לא חש רק כעס או קנאה, אלא גם עלבון ותדהמה שכן למעשה כבר אין לו אמון במי שהיה האדם הקרוב לו ביותר. מצב כלכלי: כאשר המצב הכלכלי, בין אם של אחד מבני הזוג ובין אם של שני בני הזוג, הוא קשה, קיימים, בדרך כלל, מתחים רבים בין בני הזוג, ומעורר אצלם את השאלה האם ניתן להמשיך בחיים משותפים במצב שכזה. פעמים רבות, מגיעים בני הזוג למסקנה שהתשובה לכך שלילית, והם מחליטים להתגרש. חוסר התאמה: בני הזוג יכולים בהחלט להתאים זה לזו בתחילת נישואיהם, אך במהלכם יכול להתפתח חוסר התאמה. יש לזכור שגם אם אדם חי בזוגיות, הרי שיש לו גם חיים משלו, שיכולים להשפיע על חייו הזוגיים. למשל, אם אחד מבני הזוג זוכה להצלחה ומתקדם בחייו המקצועיים, אך בן הזוג השני מתקשה להתקדם בעבודתו שלו, יכולים בני הזוג לאבד את השפה המשותפת שהייתה להם, מה שיכול, בסופו של דבר, להוביל לגירושים.

4. אחוזי הגירושים בישראל:

מהו שיעור הגירושים בישראל בשנים האחרונות? מהם הסיכויים של נישואים להסתיים בגירושים? ומהי דמוגרפיית הגירושים בישראל? הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת מדי שנה נתונים על האוכלוסייה, נתוני נישואים וגירושים בישראל. בקרב הציבור קיימת סקרנות טבעית לגבי סיכויי ההצלחה של מוסד הנישואים, הנתונים נותנים תשובה מהם הסיכויים שנישואים יסתיימו אי פעם בגירושים. בשנת 2019 נרשמה עלייה של 3% בגירושים בישראל לעומת 2018, בבתי הדין הרבניים ברחבי הארץ התגרשו 11,465 זוגות לעומת 11,127 בשנה שעברה. בשנת 2018 נרשמה עליה של 5%, 10,661 זוגות שהתגרשו בישראל ב-2017. הדוחות הסטטיסטיים מודדים נישואים, גירושים, לידות חי, פטירות, ריבוי טבעי, פטירות תינוקות ולידות מת, לפי דת זוגות יהודים שנישאו בישראל והתגרשו, מגזר חרדי, גירושים במגזר ערבי והנוצרי. גרושים צעירים- פילוח לפי שנת נישואין ומשך נישואים. לפי ערים, תעסוקה, מצב משפחתי. אחוז הגירושים במגזר החרדי. אחוז הגירושים בתל אביב לעומת אחוז גירושים בכלל ישראל.

הדוחות מראים כי בשנים האחרונות חלה עלייה באחוז המתגרשים בישראל, ובפרט בעיר ירושלים. בארצות הברית נמדדו שיעורי גירושים גבוהים עם 3.7 מתגרשים ל-1,000 איש באוכלוסייה. שיעור המתגרשים בשנים 2017, 2018, 2019 במגמת עליה, אבל יש גם מקום לאופטימיות – הסטטיסטיקה בישראל עדיין במגמה מתונה בתחום הגירושים יותר מאשר ברוב מדינות ה-OECD (Alola, Arikewuy, Akadiri & Alola, 2020).

בעשורים האחרונים חלה עלייה ניכרת באחוז הגירושים בישראל. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנות ה70 התגרשו רק 2% מהזוגות ואילו בשנות ה2000 עומד מספר זה על כ13%. מדוע עלה באופן משמעותי כל כך מספר הזוגות המתגרשים והאם חלו עוד שינויים מהותיים בהליך הגירושים בשנים אלו?

5. הסיבות לעלייה בגירושים:

ניתן לחשוב על שתי סיבות עיקריות לעלייה בשיעור הגירושים בישראל. ראשית, התפתחותה של חברה ליברלית יותר. בעבר גירושים נתפסו ככישלון של בני הזוג שלא הצליחו לשמור על שלמות התא המשפחתי. כיום גישה זו השתנתה, והגירושים נתפסים כצעד טבעי לזוגות שאינם מאושרים עוד יחד ורוצים לפתוח דף חדש בחייהם, תוך שמירה על מערכת יחסים הורית תקינה עבור ילדיהם המשותפים. השינוי התפיסתי הוליד גם הכרה בכל מיני סוגים של משפחות. אם בעבר היו רק שתי אפשרויות, האחת רווקות והשנייה נישואים, הרי שהיום המנעד הוא רחב מאוד: ידועים בציבור שכלל לא נישאים, הורות משותפת בה ההורים אינם בני זוג, אל הוריים ועוד. שנית, שיעור הגירושים עלה גם בעקבות עצמאותן הכלכלית של נשים. למה כוונתנו? בעבר, נשים רבות נותרו נשואות בגלל התלות הכלכלית בבעל והחשש כי לבדן לא יוכלו לפרנס את הילדים. כיום, כאשר נשים מפתחות קריירות משגשגות ועצמאות כלכלית, יש בידן את הבחירה האם להישאר נשואות או להתגרש (Aughinbaugh, Robles & Sun, 2013).

6. עליית אחוזי הגירושים בעקבות התיעוש:

על פי מחקרים אנתרופולוגיים רבים, נראה ששיעור הגירושים עולה ככל שהחברה הופכת מתועשת וממוסחרת יותר. אחת הדוגמאות הטובות ביותר לכך היא ארצות הברית, שהראתה עלייה מתמדת בשיעורי הגירושים מאז מלחמת האזרחים והמהפכה התעשייתית. מספר אנתרופולוגים טוענים, שעם המודרניזציה הגיע חופש אישי גדול יותר, ולכן הגירושים הפכו נפוצים יותר. כדי להסביר את התופעה הזו, בחברה ממוסחרת שבה אנשים מחליפים כסף תמורת סחורות ושירותים, אנשים ובמיוחד נשים, מסוגלים יותר להיות עצמאיים. עם זאת, המודרניזציה הובילה לחופש אישי גדול יותר, ולכן הגירושים הפכו נפוצים יותר. ניתן לטעון די בקלות שלאשת מקצוע מכובדת מניו יורק יהיו הזדמנויות רבות יותר לפרנס את עצמה אם תתגרש, אך עם זאת, אישה שחיה באגודות הציד והליקוט של השדה של אוסטרליה לא תעשה זאת.

עליית המודרניזציה והמסחור הראתה גם ירידה במגורים הבילוקליים: מערכת מגורים שבה זוג מתגורר ליד או עם משפחת הגבר או האישה. במקום לגור בקרבת משפחה, זוגות בחברות מתועשות עוברים לעתים קרובות אל העיר הגדולה כדי למצוא עבודה. במילים אחרות, הם צריכים ללכת לאן שהכסף נמצא, ופעמים רבות דבר זה מרחיק אותם מהתמיכה הכלכלית של המשפחה. חוסר התמיכה המשפחתית בתוך התרבות המודרנית מביאה לשיעורי גירושים גבוהים יותר (Foroutan, 2014).

7. ילדים נכנסים לחיים ומשנים את התמונה:

נכון לשנת 2017 יש בישראל 90,000 נשים גרושות עם ילדים מתחת לגיל 18, מספרים מבהילים לכל הדעות, שמובילים אותי להתייחס לגורם נוסף ואירוני לגירושים – ילדים. הרבה זוגות מתחתנים במטרה למסד את הקשר ולהביא לעולם ילדים, אך לתא המשפחתי המורחב יש גם לא מעט חסרונות. הבאת ילדים לעולם היא עניין שדורש זמן, כסף והרבה מאוד אנרגיה ובין אם נרצה בכך ובין אם לא, נושא הילדים משפיע על הזוגיות ומשנה מן הקצה אל הקצה את המהות שלה ואת האופן שבו היינו רגילים לנהל את הקשר. אם להיות כנים, ילדים זה שמחה, אבל זה גם כאב ראש. השאיפה להיות אמא לא סותרת את הפחד מלמסור את עצמאות באופן בלעדי למישהו אחר ויתרה מכך, היא בהכרח תוסיף בעתיד קשיים לזוגיות. השנים הראשונות כהורים כרוכות בניתוב מסיבי של האנרגיות הנפשיות והכלכליות למקומות שלא היית רגיל אליהם לפני שהפכת להורה.

גידול ילדים זה עסק יקר, תרתי משמע – גם בפן הכלכלי וגם בפן הרגשי. כהורה טרי (וגם ותיק) אתה עייף יותר, מקיים יחסי מין פחות ומשקיע את הכסף שהתרגלת להוציא על בילויים והרפתקאות בחו"ל בחיתולים ובהמשך בספרים לבית הספר, חוגים ועוד כהנה וכהנה. השינוי הזה מוביל למצב שבו חיי המין שלך עלולים להיפגע, המפגשים עם החבר'ה מצטמצמים, כמות הדייטים עם בת הזוג פוחתת ולכל אלו נוספים גם חיכוכים נוספים וחדשים, שקשורים במחלוקות בנוגע לחינוך וגידול הילדים. גישות הוריות שונות, היעדר הסכמה לגבי מה מותר ומה אסור, האם הילדים ישנו בחדר ההורים, לאיזה חוגים הם ילכו, האם מענישים או לא ואם כן איך, כמה כסף משקיעים בהוצאות אקסטרה לטובת הילדים, הניסיון לא לריב לידם ובעיקר – חוסר יכולת לעמוד בכל מה שקבעתם מראש (אם בכלל קבעתם) ותחושת אכזבה רצינית כשאתה מפשל. ההתמודדות הזו היא עסק לא פשוט בכלל וכשמוסיפים לכל המשוואה הזו עוד זוג עיניים נוסף שבוחן אותך בכל רגע נתון, הילדים שלך, החרדה גוברת ורמת ההצלחות פוחתת ובגדול.

8. האם ילדים להורים גרושים מתגרשים יותר?

דור ילידי שנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת, במובנים רבים, הוא יציר כלאיים. כך למשל, הוא נמצא בין הדור הטכנופובי לדור הטכנוקרטי, ולמרות שהוא משתמש במחשב ובאמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותו כעניין שבשגרה, הם אינם טבע שני עבורו כמו הדור שנולד למציאות ה-WWW. הדור הזה הוא יציר כלאיים גם במובן של מושג המשפחה. בדור שלפניו משפחה נתפשה כתא המורכב מאשה, גבר וילדים, כאשר גירושים נחשבו אז לעניין חריג. בדור לאחריו, לעומת זאת, לא רק שגירושים נחשבים לעניין נורמטיבי, אלא שמושג המשפחה כולו הפך לנזיל, והתרחב כך שיכלול דפוסי משפחה חדשים כמו משפחות חד הוריות, חד מיניות או זוגות החיים יחדיו ללא נישואים. יציר הכלאיים שלנו, גם אם לא חווה גירושים של הוריו, הכיר ילד אחר בשכונה שהוריו נפרדו. ובכל זאת, גירושים עדיין לא היו עניין שכיח, והם גררו עימם תחושות של בושה, פגיעה בערך העצמי ותהליך התמודדות והסתגלות למצב החדש.

מחקרים מראים כי לגירושי ההורים השלכות לטווח ארוך על הילדים. למשל, ילדים להורים גרושים נוטים יותר לפרוש מהלימודים, הם בעלי שכיחות גבוהה יותר של דיכאון, והבנות נוטות יותר להיכנס להריון בעודן קטינות. עם בגרותם הם ירוויחו פחות, בממוצע, מאנשים שהוריהם אינם גרושים. ילדי הגירושים שנמצאים כעת בשנות ה-20 וה-30 לחייהם נתקלים בבעיה נוספת – בקושי ליצור ולשמר מערכות יחסים לאורך זמן. מחקרים נוספים מראים כי ילדים להורים גרושים מתחתנים בגילאים מאוחרים יותר – אם הם מתחתנים בכלל, ובסופו של דבר, גם מתגרשים יותר מילדים שהוריהם נשואים. ההסברים לכך ידועים. הסבר אחד למשל, הוא שילדי הגירושים חווים שבר בחלום המשפחה הנורמטיבית – זו המורכבת מאמא, בית וילדים, ועל כן עולים בהם ספקות וחששות כלפי זוגיות בכלל ומוסד הנישואים בפרט. הנתון המדאיג ביותר הוא שלאנשים שהוריהם התגרשו יש נטייה גבוהה יותר להתגרש, פי 2-3 מזו של אנשים שהוריהם אינם גרושים.

האם גירושים עוברים באמת בדם? הלא היינו מצפים מילדי גירושים שיחתרו להשגת היציבות המשפחתית שלא זכו לה בילדותם, וכן שאחרי הכאב שחוו מגירושי הוריהם, יעשו כל שביכולתם על מנת לחסוך זאת מילדיהם. אולם הנתונים מדברים אחרת. לא רק שילדי גירושים נוטים להתגרש יותר בעצמם, אלא גם שסיכויי הגירושים בנישואים שניים, גבוהים יותר מנישואים ראשונים. אם כן – מדוע אנחנו מאמצים את הדפוס של הורינו, וממשיכים לשעתק אותו שוב ושוב בעצמנו? Amato, 2014)).

9. "לי זה לא יקרה":

רובנו מתחנכים על ברכי אגדת העם, "והם חיו באושר עד עצם היום הזה", וכשאנחנו פוגשים את בחיר ליבנו, אנו בטוחים שנהיה ביחד לתמיד. איננו מעלים על דעתנו את האפשרות שנתגרש עוד לפני שנישאנו, על אף שהסטטיסטיקה מוכיחה שזה יקרה לשליש מאיתנו. אנחנו יודעים שזה קורה, אבל בטוחים שזה לא יקרה לנו. לא כך אצל ילדי הגירושים. הם מכירים את מודל הגירושים מהבית, ומודעים לאפשרות שנישואיהם לא ימשכו לנצח. אצלם, במנעד אופני הפעולה במקרה של חוסר שביעות רצון מקשר, מתקיימת גם האופציה לפרק את הקשר. יתרה מכך, ילדי הגרושים יודעים שהחיים לא נגמרים ברגע שמתגרשים, ואפשר להמשיך לחפש את האדם הנכון. הידיעה שהוא עשוי להימצא בפרק ב' או ג', תקל עליהם לפרק קשר שלתחושתם אינו עם האדם הנכון. מרק טווין אמר: "יש שלושה סוגי שקרים: שקרים, שקרים גסים וסטטיסטיקה". האם הסטטיסטיקה על אחוזי הגירושים בקרב אנשים שהוריהם גרושים מצביעה על בעיה? ואולי דווקא על ההפך מכך?

היינו רוצים לחשוב שילדים שהוריהם נשארו ביחד למרות הקשיים, התחנכו על מודל של זוגיות טובה, אולם פעמים רבות ההפך הוא הנכון, ובית שבו ההורים שוברים כלים בודאי אינו עדיף מבית שבו החליטו להיפרד ולשבור את הכלים. ילדים שהוריהם התגרשו לומדים שעל שלמות הנישואים אין לשמור בכל מחיר, בודאי שלא במחיר האושר האישי. האם יש ערך טוב יותר להנחיל לילדך מהאמונה שמגיע לו להיות מאושר? כמות הנישואים השניים והשלישיים מצביעה על כך שמוסד הנישואים עדיין לא פשט את הרגל. אנשים שהתגרשו לא ויתרו על אהבה, רק על האדם כלפיו היא הופנתה. למעשה, הם מאמינים באהבה יותר מאי פעם, ועל זכותם לחוות אותה גם במחיר פירוק משפחה. הם לא ויתרו על החלום של אהבה לנצח, אלא על הרעיון שאהבה חייבת להיות מופנית במשך חיים שלמים כלפי אותו האדם. ייתכן שקשיי הזוגיות הניצבים בפני ילדים שהוריהם התגרשו אינם מצביעים על בעיה, אלא על הסתגלות למציאות משתנה. מציאות שבה משפחה עודנה ערך עליון, אך אליה התווספו מניעים של אהבה ואושר אישי. איננו נמצאים בעידן של התפרקות המשפחה, אלא בעידן של בנייה מחדש של צורות משפחה נוספות, כאלו הנותנות מקום רב יותר לפרט שבתוכן, וזאת כבר בשורה מעודדת לכל דבר.

10. דיני משפחה וגירושים:

בעשור האחרון יש עלייה ניכרת במודעות המשפטית של הציבור וזו באה לידי ביטוי בתחומים משפטיים רבים, ביניהם גם דיני משפחה. כך למשל, יותר אנשים מכירים בחשיבות של עריכת צוואה ופונים לעורך דין, על מנת לדאוג לעתידם של הקרובים להם. במקביל, מתקיימים יותר הליכים של התנגדות לצוואה. מספר הזוגות המתגרשים גדל משמעותית ואיתו באה עלייה בעריכת הסכמי ממון, כדי למנוע סכסוך כלכלי בעת פרידה. השינויים החברתיים הביאו גם הם את דיני המשפחה לקדמת הבמה, משגדל מספרם של זוגות ידועים בציבור. יותר זוגות מתחתנים בנישואים אזרחיים, ילדים מגיעים לעולם בהורות משותפת ועוד. בכל הסיטואציות הללו יש צורך בייעוץ משפטי מקצועי של עורך דין לדיני משפחה, על מנת להכיר את הזכויות, להכין הסכמים רלוונטיים ועוד.

תחום דיני המשפחה הינו תחום רחב מאד המקיף נושאים רבים הקשורים לחיי משפחה. התביעות בענייני המשפחה מתבררות בבית משפט המוסמך לכך והוא: בית המשפט לענייני דיני משפחה. לבית הדין הרבני יש סמכות מקבילה לדון בתחום דיני משפחה וסמכות ייחודית ובלעדית לדון בעניין הגט עצמו. תביעות בתחום דיני משפחה יהיו בסמכות בית המשפט לענייני משפחה באם מדובר בבני משפחה ובאם מדובר בנושאים מסוימים הקבועים בחוק כענייני משפחה לדוגמא מזונות, חלוקת רכוש, החזקת ילדים, הסדרי ראייה, תביעת אבהות ואמהות ועוד. בן משפחה מוגדר בחוק כבן זוג, ידועה בציבור, בן זוג לשעבר, ילד, נכד, הורה, הורים, אחים שלו ושל בן זוגו. בשונה מתחום האזרחי בו מוגשים תביעות לבית המשפט בשל הפרת חוזים והסכמים כתובים, בתחום דיני משפחה ההסכמים המבוצעים בין בני משפחה נעשים לרוב בעל פה, ההסכמים אינן חדים וברורים דיים וניתן לפרשם בדרכים שונות. התחום הינו מורכב ביותר בהיותו מלווה באמוציות, ויחסים מורכבים בין הצדדים המתפרצים ברגעי משבר. בתחום זה רגשות וסכסוכים גוברים על שיקולים כלכליים, עסקיים רציונאליים. סכסוכים בתחום המשפחה מובילים לעיתים גם לתחום הפלילי בעקבות זיופים, הונאות, אלימות בין בני המשפחה. על מנת ליישב סכסוכים בתחום מסובך זה בין אם מחוץ לכותלי בית המשפט ובין אם בתוכם נדרש ידע משפטי עמוק המשולב ביכולת בין אישית גבוהה.

מתודולוגיה:

נושא המחקר:

נושא המחקר הוא הסיבות לעלייה באחוזי הגירושים בישראל. מדו"חות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי בשנות ה-70 חלה עלייה חדה באחוז המתגרשים בישראל, והיא נמשכת עד ימינו. אבל יש גם מקום לאופטימיות – המצב בישראל עדיין טוב יותר מאשר ברוב מדינות ה-OECD.

שאלת המחקר:

מהן הסיבות לעלייה בגירושים בישראל בשנות ה-2000?

שיטת המחקר:

המחקר יתבצע בשיטה של מחקר עיוני המלווה בנתונים וסטטיסטיקות, שבו נסקור את הליך הגירושים באופן כללי, ובישראל בפרט, ואת הסיבות האפשריות לכך. במחקר העיוני נסקור מחקרים ומאמרים מרחבי העולם ומחקרים ישראלים, שבדקו את עליית אחוזי הגירושים בשנות ה-2000.

ממצאים:

1. נתונים על מבנה המשפחה בישראל ובעולם:

על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2011 חיו בישראל כ-1.83 מיליון משפחות ובכל אחת מהן 3.73 נפשות בממוצע. עשור קודם לכן, בשנת 2000 ,חיו בישראל כ-1.5 מיליון משפחות ובכל אחת מהן 3.76 נפשות בממוצע. בשנת 2011 חיו בישראל 1.47 מיליון משפחות יהודיות (81%), 310,000 משפחות ערביות (17%) ו-48,00 משפחות ערביות נוצריות או ללא סיווג דתי. כ-107,000 מהמשפחות הן משפחות יחידניות עם ילדים עד גיל 17 (לעומת 89,000 משפחות בשנת 2000), והן מהוות 6% מכלל המשפחות בישראל. המספר הממוצע של ילדים עד גיל 17 במשפחות יחידניות בשנת 2011 היה 1.8, לעומת 2.5 במשפחות עם שני הורים. מספר הילדים הממוצע במשפחות יחידניות עם לדים עד גיל 17 במדינות נבחרות: איטליה – 1.4, גרמניה – 1.4, דנמרק – 1.4, ארה"ב – 1.9, נורבגיה – 2.3.

60% מהמשפחות היחידניות עם ילדים עד גיל 17 (65,000 משפחות) הן משפחות שבראשן עומד גרוש, והן מהוות כ-3.5% מכלל המשפחות בישראל. שאר המשפחות היחידניות עם ילדים עד גיל 17 הן משפחות שבראשן רווק (15%) או אלמן (12%). בראש 92% מהמשפחות היחידניות עם ילדים עד גיל 17 עומדת אישה.

על-פי נתוני הביטוח הלאומי שהוצגו בשנתון המועצה הלאומית לשלום הילד, 149,347 ילדים חיו בשנת 2011 במשפחות יחידניות שבראשן הורה גרוש, לעומת 147,479 ילדים בשנת 2010 – עלייה של 10%. בשנת 2005 מספרם של הילדים שחיו במשפחות יחידניות שבראשן הורה גרוש היה 128,028, בשנת 2000 – 81,931, ובשנת 1995 – 81,931. בפרק זמן של 16 שנה (2011-1995) חלה עלייה של 82% במספר הילדים החיים במשפחות יחידניות עם הורה גרוש. בשנת 2011, מכלל המשפחות היחידניות שבראשן הורה גורש, ב-45,034 משפחות היה ילד אחד, ב-57,130 משפחות היו שני ילדים, ב-29,253 – שלושה ילדים, וב-17,930 – ארבעה ילדים או יותר.

95% מהזוגות בישראל הם זוגות נשואים (לא בהכרח הורים), ו-5% מהזוגות (73,000) חיים יחד ללא נישואים. 69% מזוגות החיים יחד ללא נישואים הם זוגות ללא ילדים. שיעור הזוגות החיים יחד ללא נישואים במדינות נחברות: איטליה – ^%, ארה"ב – 11%, הולנד – 20%, דנמרק – 23%, נורבגיה 26%.

2. שיעור הנישואים בישראל:

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2010 נישאו 47,865 זוגות והתגרשו 13,042 זוגות. מהזוגות שנישאו 35,887 יהודים, 10,220 מוסלמים, 782 נוצרים ו-894 דרוזים. בשנת 2009 נישאו 49,997 זוגות, בשנת 2008 – 50,038 זוגות ובשנת 2007 – 46,448 זוגות. שיעור הנישואים בשנת 2010 היה 6.3 ל-1,000 נפש, ובחלוקה לפי דת: 6.2 ל-1,000 נפש באוכלוסייה היהודית, 7.8 ל-1,000 נפש באוכלוסייה המוסלמית, 5.1 ל-1,000 נפש באוכלוסייה הנוצריתף ו-7.1 ל-1,000 נפש באוכלוסייה הדרוזית.

כפי שעולה מהגרף, שיעור הנישואים הכללי באוכלוסייה במחצית השנייה של שנות ה-50 היה 8.2 ל-1,000 נפש, והגיע לשיאו בתחילת שנות ה-70 – 9.3 ל-1,000 נפש. בסוף שנות ה-70, החלה מגמת ירידה והיא נמשכת עד היום. כיום שיעור הנישואים הוא כ-6.5 ל-1,00 נפש באוכלוסייה. השיעור הקטן ביותר נרשם בשנים 2004-2000 – 6 ל-1,000 נפש. שיעור נישואים גדול יחסית נרשם באוכלוסייה המוסלמית: מתחילת שנות האלפיים שיעור הנישואים נע בין 7.8 ל-8.8 ל-1,000 נפש, ושיאו נרשם בשנים 1994-1990 – 9.8 ל-1,000 נפש. שיעור נישואים קטן יחסית נרשם באוכלוסייה הנוצרית, ובשנים האחרונות הוא נע סביב 5 ל-1,000 נפש ואף פחות.

שיעורי הנישואים בישראל גדולים לעומת שיעוריהם במדינות ה- OECD( שנת 2008) והיא מדורגת חמישית מתוך 38 המדינות המוצגות בדוח. בשנת 2009, היה שיעור הנישואים בישראל 6.3 ל-1,000 נפש. שיעורים גדולים יותר נרשמו בקפריסין (7.71), בארה"ב (7.31), בקוריאה (7.13) ובפולין (6.57). בשנת 2008, היה הממוצע במדינות ה-OECD 5.00 ל-1,000 נפש. שיעורים קטנים במיוחד נרשמו בסלובניה (3.17), בולגריה (3.42), הונגריה (3.67), ספרד (3.76), צרפת (3.97) ואיטליה (4.01). שיעור הנישואים בכל מדינות ה-OECD ירד משנת 1970 עד שנת 2008 .בשנת 1970, היה הממוצע במדינות ה-OECD 8.14 ל-1,000 נפש, ובשנת 2008 – 5 ל-1,000 נפש. בישראל שיעור הנישואים1; בשנת 1970 היה 9.10 ,והיא דורגה במקום ה-11 .לפניה עמדו ארה"ב, קוריאה, ליטא, יפן, ניו-זילנד, צ'כיה, הולנד, לטביה, פורטוגל והונגריה.

3. שיעור הגירושים בישראל:

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2010 התגרשו 13,042 זוגות: 10,466 יהודים, 1,658 מוסלמים, 80 נוצרים ו-104 דרוזים. בשנת 2009 התגרשו 13,233 זוגות, בשנת 2008 התגרשו 13,488 זוגות, ובשנת 2007 התגרשו 13,105 זוגות. בשנת 2010 היה שיעור הגירושים 1.7 ל-1,000 נפש, ובחלוקה לפי דת: 1.8 ל-1,000 נפש באוכלוסייה היהודית, 1.3 ל-1,000 נפש באוכלוסייה המוסלמים, 0.5 ל-1,000 נפש באוכלוסייה הנוצריתף ו-0.8 ל-1,000 נפש באוכלוסייה הדרוזית.

כפי שעולה מהגרף, בכלל האוכלוסייה שיעור הגירושים בשנים 1959-1955 היה 1.1 ל-1,000 נפש. בשנות ה-60 החלה מגמה של ירידה בשיעורי הגירושים, והוא הגיע ל-0.8 ל-1,000 נפש בשנות ה-70 המוקדמות. במחצית השנייה של שנות ה-70, התהפכה המגמה, ומאז יש עלייה מתמשכת בשיעורי הגירושים באוכלוסייה. שיא המגמה, בכלל האוכלוסייה ובאוכלוסייה היהודית, היה בשנים 2009-2005 ,שבהן שיעור הגירושין הכללי היה 1.8 ל-1,000 נפש, ובאוכלוסייה היהודית – 2 ל-1,000 נפש. מאז חלה ירידה קלה בשיעורי הגירושים בכלל האוכלוסייה ובקרב היהודים, ובשנת 2010, שיעור הגירושים באוכלוסייה היה 1.7 ל-1,000 נפש, ובקרב היהודים – 1.8 ל-1,000 נפש .שיעור הגירושים בקרב המוסלמים נתון במגמת העלייה, ובשנת 2010 הוא היה 1.3 ל-1,000 נפש. לא חל שינוי בשיעור הגירושים בקרב הנוצרים והדרוזים מתחילת שנות האלפיים – 0.5 ל-1,000 נפש אצל הנוצרים, ו-0.8 ל-1,000 נפש אצל הדרוזים (למעט שנת 2008, שבה היו 0.6 ו0.9 בהתאמה, בשל רישום מקרים שלא נכללו בעבר).

לפי נתוני שנת 2008 ,שיעור הגירושים בישראל קטן לעומת מדינות ה-OECD ,והיא עומדת במקום ה-28 מתוך 38 מדינות. בשנת 2008 היה שיעור הגירושים בישראל 1.9 ל-1,000 נפש – כמו בבולגריה, בפולין, בהולנד וביפן. שיעורי גירושים גדולים במיוחד נרשמו בארה"ב (3.7), בבלגיה (3.3) ובליטא (3.1), ושיעורי גירושים קטנים נרשמו בצ'ילה (0.2), במקסיקו (0.7), באירלנד (0.8) ובאיטליה (0.9(. בכל מדינות ה-OECD חוץ מלטביה ואסטוניה עלה שיעור הגרושים מ-1970 עד 2008. בכמה מדינות, ובהן ישראל, יוון, צרפת, אוסטרליה ובריטניה, שיעור הגירושים עלה יותר מפי-שניים. לעומת זאת, בארה"ב לא חל שינוי של ממש בשיעור הגירושים: 3.5 ל-1,000 נפש בשנת 1970, ו-3.7 ל-1,000 נפש בשנת 2008.

4. באיזו עיר יש הכי הרבה גרושים?

הנהלת בתי הדין הרבניים חשפה בראשית השבוע את נתוני הגירושים בישראל לשנת 2019. מספר הזוגות שהתגרשו בשנה זו עלה ב-3 אחוזים לעומת השנה שקדמה לה. בסך הכל התגרשו בבתי הדין הרבניים ברחבי הארץ 11,465 זוגות לעומת 11,127 בשנה שעברה. מנתוני הדו"ח המלאים עולה כי ירושלים מובילה במספר הזוגות הגרושים עם 857 זוגות, עלייה של 17 אחוזים משנת 2018. אחריה נמצאת תל אביב עם 720 זוגות, אך כאן נרשמה ירידה של 4 אחוזים משנה שעברה. עוד נמצאות בראש הטבלה: ראשון לציון (418 זוגות גרושים), נתניה (408 זוגות גרושים), פתח תקווה (400 זוגות גרושים), אשדוד (381 זוגות גרושים), חיפה (366 זוגות גרושים), באר שבע (333 זוגות גרושים) וחולון (331 זוגות גרושים).

בתחתית הטבלה נמצאות: קריית שמונה (44 זוגות גרושים), אופקים (44 זוגות גרושים),שדרות (42 זוגות גרושים), זיכרוןיעקב (40 זוגות גרושים), שהם (39 זוגות גרושים), מגדל העמק (398 זוגות גרושים),קדימה- צורן (38 זוגות גרושים), גדרה (38 זוגות גרושים), גני תקווה (37 זוגות גרושים), וגבעת שמואל עם הכי מעט זוגות שביקשו להתגרש השנה (32 זוגות גרושים). בהשוואה לחמש השנים הקודמות אשקלון רשמה את העלייה הכי משמעותית במספר הזוגות שהתגרשו עם עלייה של 30 אחוזים בשנה האחרונה, אחריה ירושלים עם 22 אחוזים ורחובות עם שינוי של 11 אחוזים במספר הזוגות. צפת היא העיר שבה, בהשוואה אחורה נרשמה ירידה במספר הגירושים של 9 אחוזים, בחיפה ירידה של 6 אחוזים ואריאל עם ירידה של 5 אחוזים במספר הזוגות שהתגרשו.
על פי נתוני מערכת בתי הדין בשנת 2019, 57 אחוזים מתיקי הגירושין החלו בהסכמה הדדית ורק 42 אחוזים מהגירושין החלו בסכסוך. 2,262 תביעות לגירושין בסכסוך הוגשו בשנה זו ביוזמת האישה ורק 1,496 ביוזמת הבעל. 5,699 תיקי גירושין נפתחו בהסכמה הדדית על ידי שני בני הזוג. היחידה המיוחדת של הנהלת בתי הדין לטיפול בנושא העגינות הצליחה להשיג גט ל-180 נשים שבעליהן נעלמו בישראל ובחו"ל, לעומת 149 אשתקד. כמו כן ניתנו בבתי הדין הרבניים 154 החלטות לסנקציות על סרבני וסרבניות גט. 149 מהן היו החלטות כנגד סרבני גט ו-5 החלטות היו כנגד סרבניות גט. הסנקציות כוללות: צו עיכוב יציאה מהארץ, מניעת ניהול חשבון בנק, מניעת רישיון נהיגה, מניעת מינוי למשרה ציבורית ומניעת תנאים מאסירים פליליים שהם גם סרבני גט. בנוסף, פסקו בתי הדין הרבניים שבעה צווי מאסר לסרבני גט לעומת שלושה צווים בשנה שקדמה לה.

בדו"ח הודגש כי השינוי באחוזים במספר הזוגות שהתגרשו, בהתפלגות לפי בתי דין, כולל את כל הישובים והערים באותו אזור שיפוט. נתון זה לא מבטא בהכרח את השינוי ביחס לעיר בה נמצא בית הדין. לכן יש במקביל לראות הנתונים בטבלה של הזוגות שהתגרשו לפי ערים. לדוגמה בבית הדין הרבני בת"א התגרשו ב – 2019 2,893 זוגות, אולם רק 720 זוגות מתוכם גרים בת"א. כלומר, רק 25% מכלל המתגרשים בביה"ד בת"א הינם תושבי ת"א והשאר גרים בשאר הערים שבאותו אזור שיפוט.

5. נתונים על הליכי גירושים בבתי הדין הרבניים:

הערכאות המשפטיות הדנות בדיני משפחה הן בתי-המשפט לענייני משפחה ובתי-הדין הדתיים – הרבנים, השרעים, הנוצרים והדרוזים. ככלל, יש להסדיר ארבעה נושאים בעת גירושים: הגירושים עצמם (סידור הגט בעבור יהודים), הסדרת הקשר של ההורים הגרושים עם ילדיהם, מזונות ורכוש. בני זוג יכולים להגיע להסכם גירושים מתוך הבנה הדדית (בין שהם גיבשו את ההסכם ובין שהוא גובש בסיוע מגשרים ויועצים) או לפתוח בהליכים משפטיים ולבקש מהערכאה השיפוטית לדון בעניינים שבמחלוקת. גם להסכם גירושים שנחתם בהבנה הדדית נדרש אישור הערכאה השיפוטית, וזו תבחן אם בני הזוג מבינים את תוכן ההסכם ואת משמעותו. הסמכות להסדרת גט בעבור בני זוג יהודים נתונה בידי בתי- הדין הרבניים בלבד, ובהם אפשר לפתוח תיק להסכם גירושים (גט בהסכמה) או תביעת גירושין (כאשר אחד מבני הזוג אינו מסכים להליך). בתיקי מזונות, משמורת ורכוש אפשר לדון בבתי-המשפט או בבתי-הדין – הערכאה השיפוטית שבני הזוג בחרו בה או שאחד מהם פנה אליה (ב"מירוץ סמכויות"). כך, אפשר שאותו מקרה גירושים יתנהל בשתי ערכאות שיפוטיות נפרדות ובתיקים נפרדים מבחינת רישומם, לדוגמה: סידור הגט – בבית-הדין הרבני, והסדרת הקשר שבין ההורים לילדים – בבית-המשפט לענייני משפחה. הנתונים שיוצגו להלן נוגעים לתיקים שנדונו בבתי-הדין הרבניים בלבד, שכן מהנהלת בתי-המשפט הועברו נתונים חלקיים על התיקים הנדונים בבתי-המשפט לענייני משפחה.

על פי נתוני בתי הדין הרבניים המוצגים בגרף לעיל, בשנת 2012 התגרשו 10,694 זוגות יהודיים, לעומת 10,210 זוגות יהודיים בשנת 2011 – עלייה של 4.7%. יש מגמת עלייה במספר הזוגות המתגרשים, ובתשע השנים שמ-2003 ועד 2012, חלה עלייה של 14% במספר המתגרשים היהודים בבתי הדין הרבניים. יש לזכור כי בשנים אלו צמחה האוכלוסייה בשל גידול טבעי, וכן גדל מספר הנישאים. בהשוואה בין מספר המתגרשים היהודים המדווחים בלוחות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לבין המספר המוצג לעיל נמצא הפרש של כ-1,000 זוגות בשנה. ההסברים להפרש הם בין השאר גירושים המאושרים בבתי-המשפט לענייני משפחה (מקרים חריגים של חסרי דת ושל זוגות שאינם בני אותה דת), גירושים שלא דווח היכן נעשו, שינוי בשיטות הרישום עם השנים (בנוגע לבני זוג שאינם תושבי ישראל) ושינוי במערכות המחשוב.

בשנת 2012 נפתחו 8,063 תיקי תביעות גירושים (גירושים שאינם בהסכמת אחד הצדדים), ו-9045 תיקים להסכמי גירושים (גירושים המוסכמים על שני בני הזוג). בשנה זו נפתחו בבתי הדין הרבניים 2,731 תיקים להחזקת ילדים, 3,915 תיקים לתביעת מזונות ו-2,975 תיקים לחלוקת רכוש. בשנת 2011 נפתחו בבתי הדין הרבניים 7,606 תיקי תביעות גירושים, 8,699 תיקים להסכמי גירושים, 3,808 תביעות מזונות, 1,911 תיקים לחלוקת רכוש ו-2,590 תיקים להחזקת ילדים. בשנים 2012-2005 ניכרת מגמת עלייה במספר התיקים שנפתחו בבתי-הדין הרבניים לתביעות גירושים, להסכמי גירושים, לחלוקת רכוש ולהחזקת ילדים. מספר תיקים שנפתחו בגין תביעת מזונות, לעומת זאת, ירד עם השנים מ-4,300-4,100 תיקים בשנים 2009-2006 ל-3,900-3,800 תיקים משנת 2010 ואילך.

6. גירושים במהלך הקורונה:

שנת 2020 – שנת הקורונה. עם פרוץ המגיפה והסגרים, הופיעו בכלי התקשורת פרשנים ויועצי משפחה למיניהם שסברו כי הסגר והחיכוך ב-ד' אמות יגרום לעליה דרמטית במשברי משפחות ויעלה את מספר הגירושים. בעיתונות אף הופיע איור שמתאר את התור הארוך שיזדנב על מדרגות בתי הדין ביום שאחרי הסגר. עיתונאים מכל כלי התקשורת בקשו שוב ושוב נתונים מבתי הדין אודות מספרי הגירושים והתיקים שנפתחו. עם תום שנת 2020 מפרסמת בזה הנהלת בתי הדין הרבניים דו"ח פעילות בתי הדין בשנת הקורונה ומסתבר כי ההר לא הוליד אפילו עכבר. העלייה המתמדת במספר המתגרשים והמבקשים להתגרש בשנים האחרונות לא רק שנבלמה אלא אפילו ירדה מעט בשנת הקורונה. בשנת 2020 התגרשו בבתי הדין הרבניים בישראל 11,076 זוגות לעומת 11,451 שהתגרשו בשנת 2019, דהיינו ירידה של 3% במתגרשים. בשנת הקורונה והסגרים נפתחו בבתי הדין 3,852 תיקי גירושין בסכסוך לעומת 4,158 תיקים לגירושים בסכסוך שנפתחו בשנת 2019. כלומר ירידה של 7%. גם בכמות התיקים שנפתחו לאישורי הסכם גירושים בהסכמה מסתמנת ירידה – 5,660 בשנת 2020, לעומת 5,701 בשנת 2019 דהיינו ירידה של אחוז. אפילו במספרי התיקים שנפתחו בבקשה משותפת לגירושים ניכרת ירידה.

יצוין כי בשנת הקורונה המשיכה המערכת השיפוטית של בתי הדין הרבניים למלא את מלאכת השיפוט. פעילותה של המערכת נעשתה בהתאם להנחיות משרד הבריאות וה"תו הסגול", ובחלק מהתקופה אף פעלה תחת ההנחיות שנקבעו בתקנות חירום עליהן החליטה הממשלה. לצורך בדיקת ההשפעה בתקנות חולקה תקופת החירום למספר תקופות זמן. תקופת הזמן הראשון מייצגת את הזמן מתאריך 20.3.2020 ועד 24.5.2020 בה פעלה מערכת בתי הדין הרבניים על פי תקנות החירום. התקופה השנייה מייצגת את הזמן מ-25.5.2020 ועד 18.9.2020 אשר בה פעלו בתי הדין כרגיל ובהתאם להנחיות התו הסגול. התקופה השלישית מייצגת את הזמן של הסגר השני והחלת תקנות הדיינים וסדרי הדין בבתי הדין הרבניים במצב חירום. כאמור, ניתן לציין בסיפוק כי בסך הכל פעלו בתי הדין הרבניים בשנת הקורונה מדי יום ביומו למעט שלושה ימי עבודה.

7. ניתוח סטטיסטי של שיעור הגירושים באירופה:

כחלק מפרויקט למיפוי אינדיקטורים של גירושים באירופה (Simo, Spijker, & Solsona, 2009), הוצג שיעור גירושים כולל. שיעור זה מחושב על ידי הוספת שיעורי הגירושים לפי משך הנישואים לשנת גירושים מסוימת. שיעור הגירושים הכולל מתקבל לאחר מכן על ידי סיכום הפרופורציות הללו. הנוסחה לחישוב שיעור הגירושין הכולל היא כדלקמן:

שיעור הגירושים הכולל באירופה מוטה מעט כלפי מטה, כי הוא לא לוקח בחשבון הגירה ותמותה של הזוגות שנישאו. מצד שני, שיעור הגירושים מוטה כלפי מעלה כי הוא לא לוקח בחשבון הגירה של זוגות נשואים. זו הסיבה שהתעריף מבוסס על חלוקת מספר המתגרשים לפי המספר הראשוני של האנשים שנישאו בכל קבוצת נישואין, ולא לפי המספר של נישואים ששרדו (Eurostat, 2003).

לפי סימו, ספייקר וסולסונה, שיעור הגירושים הכולל באירופה עלה מ-12% ב-1970 עד 35% בשנת 2003. להלן התעריפים עבור מדינות נבחרות באירופה בשנת 2003 (Eurostat, 2006):

לאוכלוסייה היהודית ולאוכלוסייה המוסלמית בישראל יש דמוגרפיה שונה לחלוטין במאפיינים שלה. לדוגמה, בשנת 2011, שיעור הגירושים הגולמי של האוכלוסייה המוסלמית היה 1.3 לאלף ואילו השיעור בקרב האוכלוסייה היהודית היה 1.8 לאלף. לכן, המתודולוגיה הנכונה היא לחשב את שיעורי הגירושים הכוללים בנפרד עבור השניים אוכלוסיות. אבל גם כשחושבים בנפרד, יש כמה בעיות שעושות את זה קשה לחשב את שיעור הגירושים הכולל עבור האוכלוסייה היהודית בישראל: באירופה, בעת חישוב שיעור הגירושים, התמותה וההגירה (מה שמטות השער כלפי מטה) מתעלמים. מצד שני, הגירה (מה שמטה מתעלמים גם מהשיעור כלפי מעלה). מכיוון שישראל פתוחה להגירה בלתי מוגבלת של יהודים, אי אפשר להתעלם מהגירה. לדוגמה, בשנת 2011, אנשים שנולדו בחו"ל היוו 27% מהאוכלוסייה היהודית בישראל. לעומת זאת, באירופה באותה שנה, אנשים שנולדו במדינות אחרות היוו 9.7% מאוכלוסיית מדינות באיחוד האירופי. האחוז שנולד במדינות אחרות היה גדול יותר מזה של האוכלוסייה היהודית בישראל רק בשתי מדינות קטנות מאוד (ליכטנשטיין, 62% נולדו בחו"ל, ולוקסמבורג, 32% נולדו בחו"ל) (Eurostat, 2015). לאור זאת ניתן להסיק כי בעת חישוב סך הגירושים שיעור בקרב יהודים בישראל, בניגוד לאירופה, גירושים של מהגרים לא צריך להיכלל.

בישראל קיימת תופעה ייחודית של תושבים שנוסעים לחו"ל לפי הסדר להתחתן. זה קורה מכיוון שעל פי החוק הישראלי, נישואים אזרחיים אינם יכולים להתבצע. עם זאת, זוג יהודים המתחתנים בחו"ל בטקס אזרחי ומבקשים להתגרש, צריכים לקבל גט דתי בישראל. לכן, על מנת להימנע מעלייה בשיעור הגירושים הכולל, חישוב השיעור חייב לכלול בלבד זוגות גרושים יהודים שנישאו בישראל.

8. עלייה בשיעורי הגירושים בחברה הערבית בישראל:

אבל הנשים הערביות בישראל חוות שינויים באורחות חייהן בשנים האחרונות. אחוז הנשים הערביות הרוכשות השכלה עלה, כך גם אחוז הנשים היוצאות לשוק העבודה, ירידה ברמת הפריון, עלייה בגיל הנישואין ועלייה בשיעור הרווקות. לצד אלו נרשמה עלייה משמעותית גם בשיעור הגירושין בחברה הערבית.

44 ראיונות עומק עם נשים גרושות ממיקומים חברתיים שונים וכן, 7 ראיונות קבוצתיים ובנוסף, נתונים המשקפים 22 שנים (1995-2017) שהוכנו על ידי הלמ"ס לטובת המחקר, מצביעים על כך שמספר מקרי הגירושים בקרב המוסלמים בישראל הוכפל בטווח השנים הללו (מ-922 ל-2140 מקרים). מהניתוח הסטטיסטי של הנתונים עולה שהסיכוי הגבוה ביותר לגירושים הינו בקרב זוגות חסרי השכלה אקדמית. אמנם אישה משכילה יותר מבן זוגה אינה מערערת את יציבות הנישואים, אך ככל שהאישה תרוויח יותר מבן זוגה, כך תרד היציבות בנישואים. הכוח הכלכלי הא-סימטרי לטובת הנשים מערער את הסדר הנורמטיבי של חלוקת התפקידים בבית ומערער את מעמדו של הגבר הערבי כמפרנס ראשי ובכך גם את היציבות הזוגית. עם זאת, הסיכוי לגירושים פוחת עם העלייה בגיל ועם ההתקדמות בשנות הנישואים. מהרגע שאישה ערבייה החליטה להתגרש, דרך ארוכה ומפותלת ניצבת בפניה. נראה שרבות מהן חוששות מתגובת הסביבה נוכח החלטתן להתגרש ועל כן, לא פעם ממשיכות לחיות באלימות ובזוגיות לא מיטיבה במשך שנים, עד שהן אוזרות אומץ להיפרד מבן זוגן. לצד אלו, נשים חוות גם אלימות כלכלית סביב הגירושים. לרוב אלימות מסוג זה מתחילה כבר במהלך הנישואים, אך במקרים רבים נמשכת גם לאחר סיומם, לצד סטיגמה חברתית ואי קבלה חברתית לזוגיות חדשה.

דיון וסיכום:

מאמר זה מספק מידע חדש לגבי הסיבות לגירושים ועל ההשלכות הפסיכולוגיות והביולוגיות לכך. המחקר על גירושים בשנות ה-2,000 התמקד במגוון נושאים, ביניהם מנבאים של גירושים, קשרים בין גירושים לרווחת ילדים ובני זוג לשעבר והתערבויות לזוגות מתגרשים. ההתקדמות המתודולוגית בעשורים האחרונים כוללת הסתמכות רבה יותר על דגימות אורך מייצגות ארצית, עיצובים מבוססים גנטית ומודלים סטטיסטיים השולטים על מקורות בלתי משתנים בזמן של הטרוגניות בלתי נצפית. נקודות מבט מתפתחות, כמו התמקדות במספר המעברים במשפחה ולא בגירושים כאירוע בודד, הינן מבטיחות ומספקות אופטימיות. עם זאת, נותרו פערים בספרות המחקר, והסקירה מסתיימת בהצעות למחקרים חדשים.

הלשכה מרכזית לסטטיסטיקה ביצעה מחקר מקיף על אחוז הגירושים בישראל בהתפלגות על פני שנות נישואים ואת הסיבות הרווחות לפירוק התא המשפחתי. סטטיסטיקות גירושים נמדדות מזה שנים רבות . הסיבה המרכזית לעליה מתמשכת בכמות הגירושים מאז שנות השבעים היא השינוי באורח חיי המשפחה והעובדה שלא רק הבעלים הם אילו שמפרנסים, אלא גם הנשים יוצאות לעבודה. כיום, התלות של הנשים אשר נשארו בעבר בבית וגידלו ילדים, בבעליהם שפרנסו אותן כבר לא קיימת. עצמאות האישה הינה גורם אשר מהווה סיכוי גבוה יותר למחלוקות במשפחה אשר כבר לא חייה בתבנית ברורה ומוגדרת. המחלוקות גוררות קושי גדול יותר בויתורים ופשרות בין בני הזוג אשר מובילות בסוף לפירוד. סטטיסטיקות מלמדות כי סיבה נוספת היא השיפור באורח החיים הכלכלי אשר מאפשר לבעל להקים משפחה חדשה ועדיין לשלם מזונות למשפחתו הקודמת ומצד שני גם לאישה יש יותר יכולת להסתדר גם במקרה של גירושים. מכאן, שבמקרה של חוסר התאמה בין בני זוג היכולות הכלכליות יכולות להביא את בני הזוג לגירושים. למרות כל האמור לעיל, אשר הביא להכפלה בכמות הגירושים בישראל עדיין סטטיסטיקת הגירושים נמוכה משמעותית מארצות הברית ואירופה. הבדל ניכר זה מלמד כי החברה הישראלית הינה חברה משפחתית בה מספר הלידות למשפחה גבוה יותר מארצות אחרות, מספר הלידות מחוץ לנישואים נמוך וכך גם מספר הגירושים.

ביבליוגרפיה:

NeJaime, D. (2015). Marriage equality and the new parenthood. Harv. L. Rev., 129, 1185.‏

Dicks, H. V. (2014). Marital Tensions (Psychology Revivals): Clinical Studies Towards a Psychological Theory of

Williams, K., Sassler, S., Addo, F., & Frech, A. (2015). First-birth timing, marital history, and women’s health at midlife. Journal of Health and Social Behavior, 56(4), 514-533.

Umberson, D., Thomeer, M. B., & Williams, K. (2013). Family status and mental health: Recent advances and future directions. Handbook of the sociology of mental health, 405-431.

Symoens, S., Colman, E., & Bracke, P. (2014). Divorce, conflict, and mental health: How the quality of intimate relationships is linked to post‐divorce well‐being. Journal of Applied Social Psychology, 44(3), 220-233.‏ ‏

Hawkins, A. J., Willoughby, B. J., & Doherty, W. J. (2012). Reasons for divorce and openness to marital reconciliation. Journal of Divorce & Remarriage, 53(6), 453-463.

Aughinbaugh, A., Robles, O., & Sun, H. (2013). Marriage and divorce: Patterns by gender, race, and educational attainment. Monthly Lab. Rev., 136, 1.‏‏

Alola, A. A., Arikewuyo, A. O., Akadiri, S. S., & Alola, M. I. (2020). The role of income and gender unemployment in divorce rate among the OECD countries. Journal of Labor and Society, 23(1), 75-86.‏

Foroutan, Y. (2014). The Challenges of Contemporary Family and Modernization: An Emphasis on Divorce in the Process of Demographic Transition.

Amato, P. R. (2014). The consequences of divorce for adults and children: An update. Društvena istraživanja, 23(1), 5-24.

Amato, P. R., & Boyd, L. M. (2013). Children and divorce in world perspective. Contemporary issues in family studies: Global perspectives on partnerships, parenting and support in a changing world, 227-243.

Anderson, J. (2014). The impact of family structure on the health of children: Effects of divorce. The Linacre Quarterly, 81(4), 378-387.‏‏

Fagan, P. F., & Churchill, A. (2012). The effects of divorce on children. Marri Research, 1, 1-48.‏ ‏

Eurostat (2003). Methodology for the calculation of Eurostat’s demographic indicators. Retrieved from http://ec.europa.eu/eurostat/en/web/products-manuals-and-guidelines/- /KS-CC-04-004

Eurostat (2006). Population statistics 2006, Retrieved from http://ec.europa.eu/eurostat/documents/3217494/5685052/KS-EH-06-001- EN.PDF/1e141477-9235-44bb-a24b-a55454c2bc42?version=1.0

Eurostat (2007). Europe in figures. Eurostat Yearbook 2006-07. Luxembourg: Office for Official Publications of the European Communities.

Eurostat (2015). Foreign-born population .Retrieved from http://ec.europa.eu/eurostat/web/products-datasets/-/tps00178

Spijker, J. J. A ,(2013), Divorce Atlas, Center for Demographic Studies & Dept of Geography. Retrieved from http://divorceatlas.wordpress.com/appendix/appendix.

Simo C., Spijker, J. J. A., & Solsona, M. (2009). Atlas of divorce and post-divorce indicators in Europe. Retrieved from http://iussp2009.princeton.edu/papers/90736

De Vaus, D., Gray, M., Qu, L., & Stanton, D. (2017). The economic consequences of divorce in six OECD countries. Australian Journal of Social Issues, 52(2), 180-199.

Rotz, D. (2016). Why have divorce rates fallen?: The role of women’s age at marriage. Journal of Human Resources, 51(4), 961-1002.‏‏