עבודת סמינריון- דיכאון לאחר לידה

עבודת סיום קורס גישות ושיטות א' ב'

מגישה:

תאריך:

1. תיאור האוכלוסייה שנבחרה-

דיכאון לאחר הלידה מוגדר במינוח הפסיכיאטרי כהפרעת דיכאון גדולה הכוללת התפרצות בתוך כחודש לאחר הלידה. עם זאת, דיכאון אצל נשים בתקופה שלאחר הלידה עשוי להתחיל במהלך ההיריון או עשוי להופיע גם כחודש לאחר הלידה הראשונה (Gavin, Gaynes, Lohr, Meltzer-Brody,  Gartlehner, Swinson, 2005).

אימהות, החוות דיכאון לאחר לידה חשות סימפטומים של  מצב רוח מדוכא או אובדן עניין או הנאה מפעילויות לפחות במשך שבועיים לאחר הלידה . בנוסף, הן יכולות לחוות  סימפטומים הכוללים הפרעות שינה, הפרעה בתיאבון, אובדן אנרגיה, תחושות של חוסר ערך או אשמה, ירידה בריכוז ומחשבות על התאבדות. האבחנה של דיכאון לאחר לידה מאתגרת בגלל שינויים בדפוסי השינה, שינויים בתיאבון, ועייפות יתר הייתר השגרתית בקרב נשים לאחר הלידה. נשים שיחוו את אחד הסימפטומים הן אוכלוסייה שחווה דכאון לאחר לידה (Gavin, Gaynes, Lohr, Meltzer-Brody,  Gartlehner, Swinson, 2005).

סקירה שיטתית של מחקרים שאבחנו דיכאון על ידי ראיון מובנה קליני דיווחה כי שכיחות דיכאון אחרי לידה ודיכאון קל נע בין 6.5-12.9% במהלך 6 החודשים הראשונים לאחר הלידה, והגיע לשיא חודשיים ו -6 חודשים לאחר הלידה. מחקר גדול שנערך בדנמרק דיווח כי 90 הימים הראשונים לאחר הלידה מייצגים זמן של סיכון מוגבר להופעתו של דיכאון לאחר הלידה בקרב  אימהות שזהו ילדם הראשון, אך לא אצל אבות טריים. במחקר נמצא כי הסיכון להפרעות נפשיות לאחר לידה בקרב אימהות שזהו ילדם הראשון גדל במשך מספר חודשים לאחר הלידה, אך בקרב אבות אין עודף של הפרעות נפשיות קשות המחייבות הפניה לבית החולים  או אשפוז (Gavin, Gaynes, Lohr, Meltzer-Brody, Gartlehner, Swinson, 2005).

מחקרים אף מראים כי השכיחות של דיכאון לאחר לידה משתנה במדינות לא-מערביות  וכי  גורמים תרבותיים עשויים השפיע על התפתחות ודיווח של דיכאון לאחר לידה. תוצאותיהם של מחקרים  שפורסמו עד כה מעריכות כי במדינות המערב דיכאון לאחר הלידה משפיע על 10-15% מהנשים. כאשר השכיחות גבוהה של תסמיני דיכאון לאחר לידה, היה מספר רב של נשים שגרות בפריפריה. הנשים האלו היו ממוצא אתני מגוון, בעיקר היספניות, אך גם אסייתיות, או נשים רווקות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. אף על פי שסקירות קודמות מצביעות על כך שמשתנים סוציו-אקונומיים ואתניים אינם משפיעים בהכרח על שכיחות דיכאון לאחר לידה, דיווחים עדכניים יותר מראים כי קיים קשר חיובי בין מעמד סוציו אקונומי  ועוני, כמו גם אימהות יחידנית, הקשורים באופן חיובי לדכאון אחרי לידה (Gavin, Gaynes, Lohr, Meltzer-Brody, Gartlehner, Swinson, 2005).

אוכלוסיית הנשים הסובלת מדיכאון לאחר לידה כוללת גם נשים שסבלו מחרדה או מדיכאון במהלך ההיריון, קדמו לכך מצוקה לפני ההיריון, אירועי חיים מלחיצים במהלך ההיריון או לידה המוקדמת, תמיכה חברתית ירודה, סכסוך זוגי, הכנסה נמוכה, מעמד מהגרים וגיל אימהות צעיר. על פי מחקר שנערך לאחרונה גם נשים שסובלות מדיכאון קודם, דיכאון וחרדה נוכחיים ותמיכה נמוכה של בן הזוג, הן יהיו חלק מאוכלוסיית הנשים הסובלת מדיכאון לאחר לידה. דיכאון לאחר לידה עשוי להיות קשור לרגישות דיפרנציאלית לתנודות הורמונליות. נשים  עם דיכאון לאחר לידה קודמות חוו דיספוריה לאחר הוספה ונסיגה של מינונים של אסטרדיול ופרוגסטרון, בהשוואה לנבדקי בקרה בריאים . בנוסף לרגישות לתנודות אסטרוגן ופרוגסטרון (Gavin, Gaynes, Lohr, Meltzer-Brody, Gartlehner, Swinson, 2005).

2. היבטים רגשיים ודינאמיים

דיכאון לאחר לידה הוא תת-סוג של דיכאון, המאופיין במספר תסמינים הכוללים מצב רוח מדוכא, חרדה, תחושות של חוסר יכולת או אשמה הקשורים ספציפית ליכולת טיפול בילוד, חוסר יכולת להתמודד, אובדן שליטה, נוכחות פולשנית של מחשבות כפייתיות, פחדים לא רציונליים וייאוש. לעיתים, אימהות טריות מפתחות נטיות אובדניות כלפי עצמן או ילדיהן. או שהן שוקעות בפרק דיכאוני כרוני (Miniati, et al. 2014).

דיכאון לאחר לידה יכול להשפיע לרעה על אימהות וגם על ילודים. הם נוטים לפתח חוסר ביטחון בהתקשרות ופגיעה בהתפתחות הרגשית / קוגניטיבית. ההשפעות השליליות על הילודים מתוארות גם עבור תינוקות של נשים הסובלות מצורות דיכאון תת קליניות או לא מלאות (Miniati, et al. 2014).

קיימים טיפולים תרופתיים יעילים לטיפול בדיכאון לאחר לידה, אך על פי הספרות, אחוזים נמוכים מאוד של נשים בדיכאון זוכות לטיפול ספציפי במהלך הלידה, ובעיקר נשים מניקות מסרבות לטיפול תרופתי. למרות שהנתונים מצביעים על תופעות לוואי מינימליות או קצרות טווח, אימהות מהססות לעתים קרובות כאשר הן מתבקשות להתחיל טיפול בתרופות נוגדות דיכאון  ויש להם העדפה לפסיכותרפיה, רבות מהאימהות המניקות מדווחות על דכאון לאחר שסירבו לתרופות נוגדות דיכאון. יתר על כן, גם אם הן לא מניקות, נשים רבות נרתעות מנטילת תרופות, בעיקר בגלל התפיסה הסובייקטיבית של הרגעה מוגזמת ('לא לשמוע את התינוק בלילה') וחשש מפני 'תופעות לוואי ארוכות טווח (Miniati, et al. 2014).

הטיפול המוצע הוא בעיקר פסיכותרפיה בין אישית (IPT). פסיכותרפיה בין אישית פותחה כטיפול ספציפי לדיכאון והיא הוכחה כיעילה הן בטיפול בדיכאון חריף והן כטיפול בתחזוקה לשמירה על חולים בדיכאון לשעבר. כמו כן, היא הותאמה במיוחד  לדיכאון לאחר לידה ודיכאון במהלך ההיריון. מה שהופך את הפסיכותרפיה הבין אישית לשיטה יעילה ואטרקטיבית לטיפול בדיכאון לאחר לידה הוא  ההתמקדות ביחסים בין-אישיים משובשים, עם שימת דגש  מיוחדת  על סכסוכים בין-אישיים (למשל, עם בן / בת זוג, בני משפחה) והתמקדות בקשיים של החולה  לבצע מעברי תפקידים, למשל, לקיחת תפקיד אימהות (Dennis, et al. 2020).

במחקר הראשון  שבדק את יעילות  הפסיכותרפיה הבין אישית לטיפול בנשים  נמצא כי  לנשים במצב של דיכאון שלאחר לידה ולאחר טיפול בפסיכותרפיה בין אישית היו רמות נמוכות משמעותית של תסמיני דיכאון בהתבסס על דיווח עצמי והערכה קלינית, והן גם היו בסיכון נמוך בהתייחסות לעמידה בקריטריונים לאבחון לדיכאון, ובעלות רמות גבוהות יותר של התאמה חברתית (Dennis, et al. 2020).

לאחרונה, הוצע להשתמש במכשיר הפלאפון לשם טיפול בפסיכותרפיה בין אישית בנשים הסובלות מדיכאון שלאחר לידה. כמו כן הוחלף טיפול מומחה בטיפול של אחות. שימוש בטלפון מהווה  פורמט לא מנוצל עבור פסיכותרפיות עם יעילות ניכרת בטיפול בדיכאון. התערבות מבוססת טלפון היא גמישה, לא סטיגמטיות, מפחיתה את עלויות הטיפול מאחד ואת מחסומי הגישה לטיפול מאידך (Dennis, et al. 2020).

מספר מחקרים שהתייחסו לטיפולים פסיכותרפיים בין אישיים באמצעות מכשירי הטלפון  הראו תוצאות מבטיחות, כולל ניסוי אקראי מבוקר, שהתייחס ליעילות הטיפול בקרב חולי איידס, כמו כן נערך  פיילוט לטיפול בדיכאון לאחר הפלה, ומחקר קטן המתייחס לטיפול בדיכאון הניתן על ידי מיילדות. כדי להגדיל את התועלת הקלינית, יכולת הטיפול והנגישות של הטיפול הפסיכותרפי הבינאישי עבור נשים הסובלות מדיכאון לאחר לידה, נבחנה החלפה של המדיום הטיפולי מטיפול פנים אל פנים לטיפול באמצעות הפלאפון. השערת המחקר הייתה כי נשים שטופלו באמצעות הטלפון  לא יישארו בדיכאון קליני 12 שבועות לאחר הלידה, פחות מאשר אילו אשר קיבלו טיפול סטנדרטי בדיכאון לאחר הלידה בקהילה שלהן. דיכאון לאחר הלידה הוגדר כעומד בקריטריונים לפרק דיכאון שהתרחש 2-24 שבועות לאחר הלידה. ההבחנה תואמת לקריטריונים הסטנדרטים לאבחון דיכאון לאחר לידה, כמו כן נוהל סולם הדיכאון לאחר הלידה באדינבורו (EPDS)   ונבדקו השינויים העצמיים, יכולת תקשורת מדווחת, איכות מערכות היחסים וחרדה נלווית (Dennis, et al. 2020).

אוכלוסיית המחקר כללה משתתפות לאחר לידה שהופנו על ידי מחלקות לבריאות הציבור אשר ממוקמים בשלושים ושישה  אזורי בריאות בשש מחוזות ברחבי קנדה. הן הופנו  כתוצאה מתחושה של דיכאון שהן חוות לאחר הלידה, כמו כן גויסו משתתפות באמצעות פרסומות שקראו לנשים להשתתף במחקר. נשים היו זכאיות להשתתף במחקר אם הן דוברות אנגלית, בדיכאון קליני שהוחלט על פי ראיון, מעל גיל  18,  נמצאות בין שבועיים ל 24 שבועות לאחר הלידה, ושוחררו מבית החולים עם התינוק שלהם. הקריטריונים לאי הכללה כללו תרופות נוגדות דיכאון או תרופות אנטי-פסיכוטיות, קבלת פסיכותרפיה מאיש מקצוע מיומן, מחשבות אובדניות, מחשבות פגיעה עצמית או בתינוק, פסיכוזה, ודיכאון כרוני (Dennis, et al. 2020).

תוצאות המחקר הצביעו על כך שנשים הסובלות מדיכאון לאחר הלידה זקוקות לטיפולים בזמן, יעיל ונגיש, וכי שימוש בפגישות בטלפון במקום בשיחות פנים אל פנים מאפשר לנשים טיפול בדיכאון, אשר גרות באזורים נידחים או שאין ביכולתן לשלם על הטיפול, ומציע פתרון פוטנציאלי לבעיה עולמית של בריאות הציבור. הטלרפואה מאפשרת גישה לטיפול ושירותים שאינם זמינים באופן מקומי. התערבויות טלפוניות הן גמישות, פרטיות, לא סטיגמטיות ונגישות מאוד. למרות ששירותי הבריאות מוצעים יותר ויותר דרך האינטרנט, הטלפון עדיין נותר אפשרות אמינה ונגישה יותר . 32 הנשים במחקר שקיבלו טיפול טלפוני היו בסיכון נמוך פי 4.5 לעמוד בקריטריונים של דיכאון לאחר לידה, עד 12 שבועות לאחר הלידה. מאלה שקיבלו טיפול מקומי סטנדרטי ולא הייתה הישנות במעקב ארוך טווח (Dennis, et al. 2020).

3. סקירה של שני מחקרים של  טיפול בתנועה עם נשים עם דיכאון לאחר הלידה

מחקר אחד משנת 2016 בדק את הטיפול בתנועה על נשים שחוות דיכאון לאחר הלידה. המחקר הוא מחקר פנומנולוגי, שחקר את החוויה של ארבע נשים שעברו שינויים במצב הרוח ובהתנהגות לאחר הלידה. מטרת המחקר הייתה להבין היטב את החוויה האמיתית של נשים שעוברות את השינויים, במקום לבסס התערבויות מתוך רשימת תסמינים שנסקרות באופן תיאורטי בלבד. במסגרת המחקר פותחו שלוש התערבויות טיפול במחול / תנועה עם נשים, לטיפול בשינויים במצב הרוח ובהתנהגות של המשתתפות, בתקווה למנוע אבחון פורמלי של דיכאון לאחר לידה. מחקר זה הרחיב את הספרות הקשורה לטיפול בדיכאון לאחר לידה, המוגבלת בעיקר לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, ושימוש בפעילות גופנית. מחקר זה הניח גם את הבסיס למחקר עתידי על השימוש בטיפול בריקוד / תנועה כאמצעי מבוסס ראיות לדיכאון לאחר לידה (Levison, 2016).

המסקנה העיקרית של המחקר הייתה שמבחינת ההתערבויות של טיפול בתנועה, הוכח כי טיפול זה עובד לשיפור תסמיני דיכאון, וגם בסקירה הספרותית נמצא שדרך טיפול זו היא דרך טיפול מוכרת ונעשה בה שימוש, אולם הטיפול מתמקד בסימפטומים ולא בסוגיות הבסיסיות או באדם כולו ובמכלול שלו. טיפול בתנועה שיפר את מצב הרוח והקל על תסמיני הדיכאון, הגדיל את האנדורפינים במוח, אך לא טיפל בסוגיות השורשיות שהובילו לדיכאון מלכתחילה. המחקרים על פעילות גופנית הוכיחו כי הם משפרים את תסמיני הדיכאון לאחר הלידה בטווח הקצר, אך היתרונות לא נמשכים בטווח הארוך. היבט החיברות בפגישה טיפולית בקבוצות לנשים אלה אכן עוזר יותר מטיפול בתנועה שנעשה בצורה יחידנית, אך יש לקחת בחשבון את המגבלות של הנשים למצוא שמרטפית, תחבורה וזמן בעת ​​יצירת תוכנית ארוכת טווח. ניתן להשתמש בטיפול בתנועה למניעה וטיפול, באופן פרטני וקבוצתי (Levison, 2016).

מחקר נוסף שבדק את הטיפול בתנועה על נשים שחוו דיכאון לאחר לידה הוא המחקר של מיקומס, קארקו ונלסון (2015). לפי המחקר, דיכאון הוא מצב מתיש שמשפיע על יותר מ -350 מיליון אנשים ברחבי העולם, עם מספר מוגבל של טיפולים מבוססי ראיות מוצקות. טיפולים תרופתיים עשויים להיות בלתי הולמים עקב תופעות לוואי ועלות, ולא כולם יכולים לעשות בטיפולים פסיכולוגים. יש צורך בטיפולים מבוססי ראיות שניתן ליישם בתרבויות שונות, ועם אנשים שמתקשים לבטא מילולית מחשבות ורגשות. טיפול בתנועת ריקוד משמש לאנשים ממגוון רקעים תרבותיים ואינטלקטואליים שונים, אך יעילותם עדיין לא ברורה (Meekums, Karkou, & Nelson, 2015).

המטרות של המחקר היו לבחון את ההשפעות של טיפול בתנועת ריקוד על דיכאון עם או ללא טיפול קונבנציונלי, בהשוואה ללא טיפול או טיפול קונבנציונלי בלבד, טיפולים פסיכולוגיים, טיפול תרופתי או התערבויות גופניות אחרות. כמו כן, כדי להשוות את האפקטיביות של גישות טיפול בתנועת הריקוד השונות (Meekums, Karkou, & Nelson, 2015).

במסגרת המחקר בוצעה מטה אנליזה לבדיקת מחקרים שונים שיישמו את גישת הטיפול בתנועות ריקוד לאנשים עם דיכאון. התוצאות העיקריות של המחקר היו ששלושה מחקרים עמדו בקריטריונים להכללה של המחקר. שני מחקרים כללו מבוגרים ונשים עם דיכאון. אחד המחקרים הללו כלל משתתפי אשפוז. המחקר האחר נערך עם מאושפזים בבית חולים עירוני. המחקר השלישי דיווח על ממצאים בקרב מתבגרות נשים במסגרת חטיבת ביניים. כל המחקרים הכלולים אספו נתונים רציפים באמצעות שני מדדי דיכאון שונים: סולם דירוג הדיכאון של המילטון, ורשימת סימפטומים בסולם דירוג עצמי. בשלושת המחקרים זוהתה הטרוגניות סטטיסטית, ולא הייתה השפעה מהימנה של הטיפול בתנועת הריקוד על דיכאון. ניתוח תת-קבוצתי מתוכנן הצביע על השפעה חיובית על מבוגרים, על פני שני מחקרים, אך זה לא עמד במובהקות קלינית (Meekums, Karkou, & Nelson, 2015).

המסקנה העיקרית של המחקר היא שהראיות הן באיכות נמוכה משלושת הניסויים, ואין להסיק מהם בצורה מהימנה שטיפול באמצעות ריקוד יכול לעזור בדיכאון. נדרשים ניסויים גדולים יותר באיכות מתודולוגית גבוהה יותר להערכת טיפול באמצעות ריקוד לדיכאון, עם ניתוחים כלכליים ואמצעי קבלה ולכל קבוצות הגיל (Meekums, Karkou, & Nelson, 2015).

4. התערבות-

אחד האנשים שפגשתי בכנס לפני כמה חודשים היה איש שעסק בטיפול במחול, ואחד הדברים שדנו בהם היה טיפול במחול. מעולם לא שמעתי על טיפול בריקוד, והסתקרנתי לגלות יותר מה זה וכיצד ניתן להשתמש בו כדי לעזור לנשים עם מצב רוח ירוד לאחר הלידה והפרעות חרדה. מטפל זה סיפר לי, שכשאישה אחת הייתה בדיכאון עמוק לאחר לידת התינוקת שלה, היא לא ידעה מה לעשות. בייאוש ובעידוד בעלה, היא הגיעה לעזרה פסיכיאטרית. המטפל שלה הפנה אותה למומחה בדיכאון לאחר לידה. כשמומחה זה שוחח עם האישה, היא נתנה תשובות המעידות על דיכאון. התינוקת שלה ישבה לבדה במנשא והיא אמרה, 'אני לא רוצה להיות אמא שלה.' כשנראה כי טיפול מסורתי לא מספיק כדי לשפר לעצבותה, הרופא שלה חשב להפנות אותה למטפל במחול.

בהתבסס על ההבנה שגוף ונפש קשורים זה בזה, מוגדר טיפול בריקוד או בתנועה כשימוש פסיכותרפי בתנועה לקידום האינטגרציה הרגשית, הקוגניטיבית, הפיזית והחברתית של הפרט. מטרתו של המטפל בתנועה היא לעזור לאישה "להתקדם" לעבר הבריאות ולהתחבר לתינוקת שלה.

אז מה אפשר לעשות במסגרת טיפול במחול או תנועה? במסגרת טיפול זה יש הכשרה בדומה לטיפול מסורתי, אך למטפל יש כלים נוספים שאיתם הוא יכול לעזור לאישה עם הדיכאון. מתוך הבנה של הערכת התנועה, המטפל יכול להתחיל לעזור לאישה לפרש את התנהגויותיה וליזום שינוי. תהליך ההתקשרות עם היילוד הוא תהליך פיזי מאוד. פשוט על ידי עידוד האם להחזיק את תינוקה ולהשתלב איתו, התנועה עם התינוק יכולה להתחיל במסע לגיבוש האם והילד. המקצב בסגנון של "הנדנדה" מרגיע גם את האם וגם את התינוק, וקרבת המגע יכולה להבריא גם את שניהם.

קישור לסרטון בנושא:

ביבליוגרפיה

1. Dennis, C. L., Grigoriadis, S., Zupancic, J., Kiss, A., & Ravitz, P. (2020). Telephone-based nurse-delivered interpersonal psychotherapy for postpartum depression: nationwide randomised controlled trial. The British Journal of Psychiatry, 216(4), 189-196.
2. Gavin, N. I., Gaynes, B. N., Lohr, K. N., Meltzer-Brody, S., Gartlehner, G., & Swinson, T. (2005). Perinatal depression: a systematic review of prevalence and incidence. Obstetrics & Gynecology, 106(5), 1071-1083.
3. Levison, T. (2016). Moving After Baby: Developing Informed Dance/Movement Therapy Interventions for Symptoms of Postpartum Depression.
4. Meekums, B., Karkou, V., & Nelson, E. A. (2015). Dance movement therapy for depression. Cochrane Database of Systematic Reviews, (2).
5. Miniati, M., Callari, A., Calugi, S., Rucci, P., Savino, M., Mauri, M., & Dell’Osso, L. (2014). Interpersonal psychotherapy for postpartum depression: a systematic review. Archives of women's mental health, 17(4), 257-268.