עבודת מחקר- גיוס נשים מא"י לצבא הבריטי
האוניברסיטה הפתוחה
מגיש:
תאריך:
תוכן עניינים
1. רקע על גיוס נשים לצבא בחצי הראשון של המאה העשרים. 5
2. נשים עבריות בתקופת היישוב. 11
3. קידום מעמדן של נשים בחברה היהודית באותה תקופה. 16
4. גיוס נשים עבריות לצבא הבריטי 21
5. השפעת הגיוס של הנשים לצבא הבריטי על החברה היהודית באותה תקופה. 27
מבוא
עבודה זו עוסקת בגיוס נשים עבריות לצבא הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה. במהלך מלחמת העולם השנייה הצבא הבריטי הקים יחידת לוחמות המיועדת לשירותן של נשים עבריות מארץ ישראל, שנקראה ATS. יחידה זו נחשבה לפורצת דרך, הן מבחינה כללית, משום שלא היה מקובל באותה תקופה שנשים ישרתו בצבא, וגם לפורצת דרך מבחינתן של נשים עבריות בארץ ישראל.[1]
מתחילת המאה העשרים החלה מגמה של שינוי בכל הנוגע לתפיסה לגבי תפקידן של הנשים במלחמה. במהלך רוב ההיסטוריה, התפקיד שמילאו נשים במהלך מלחמות היה בעיקר פסיבי ותמיכתי, ואולם בתחילת המאה העשרים עם תחילתה של העת המודרנית, החלה תפיסה זו להשתנות, ויותר נשים החלו לשרת בצבא לא רק בתפקידים תומכים אלא גם בתפקידי לחימה בפועל.[2]
שינוי תפיסתי זה לגבי תפקידן של הנשים במהלך המלחמה שיקף שינוי תפיסתי נרחב יותר, לגבי תפקידן ומקומן של הנשים בחברה המודרנית, שינויים שלא פסחו גם על האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל. הנשים החלו לקבל יותר שוויון בחברה, בתחומים שונים, כמו שוויון תעסוקתי, פוליטי וחברתי. נשים החלו לעסוק במקצועות שנחשבו עד למקצועות גבריים באופן מסורתי, והיו להן יותר אפשרויות תעסוקה, בנוסף לכך, הן השתתפו יותר בפעילויות פוליטיות, והקימו ארגוני נשים על מנת לדאוג לזכויותיהן ולאינטרסים של נשים, וגם על מנת לקדם את מעמדן.[3]
שירותן של הנשים העבריות בצבא הבריטי היווה פריצת דרך לנשים הערביות, הן הראו לחברה היהודית שהנשים היהודיות יכולות לעשות את כל התפקידים שגברים עושים, כולל גם תפקידי לחימה בפועל. הן סללו את הדרך לנשים אחרות להצליח בתחומי הצבא, וגם בתחומי התעסוקה הפוליטיקה והחברה, שכן אם הנשים יכולות לשרת ולהילחם בצבא, הן יכולות גם לעבוד בעבודות שנחשבו לגבריות באופן מסורתי.[4]
שאלת המחקר בה עוסק מחקר זה: מה היה תפקידן של נשים יהודיות בצבא הבריטי וכיצד זה השפיע על החברה היהודית באותה תקופה (תקופת המנדט הבריטי) ושינה את מעמדן של הנשים? על מנת לבדוק את שאלת המחקר הזאת נסקור מחקרים ומאמרים שבדקו את הנושא של התגייסותן של הנשים העבריות לצבא הבריטי, ומה היו ההשלכות של התגייסות זו.
1.רקע על גיוס נשים לצבא בחצי הראשון של המאה העשרים
נשים שירתו בצבא בתפקידים רבים ושונים בתחומים שונים לאורך ההיסטוריה. מאז 1914, במלחמת העולם הראשונה, בצבאות של מדינות מערביות, נשים שימשו במספר רב יותר ובתפקידים מגוונים יותר מבעבר. נשים במלחמת העולם הראשונה גויסו בכמות חסרת תקדים בכל המדינות שהשתתפו בלחימה. הרוב המכריע של הנשים הללו גויסו לכוח העבודה האזרחי כדי להחליף גברים מגויסים, או בכדי לעבוד במפעלי תחמושת שונים. נשים רבות שירתו בצבא בתפקידי תמיכה, כמו למשל אחיות, יחד עם זאת, במדינות שונות, כדוגמת טורקיה היו גם נשים שהשתתפו בלחימה בפועל.[5]
בבריטניה במהלך מלחמת העולם הראשונה, נשים התנדבו לשרת בצבא בחיל מיוחד המיועד לנשים בלבד. רבות מהן שימשו כאחיות בשירות הסיעוד הצבאי של המלכה, כמתנדבות סיעוד לעזרה ראשונה, ועוד שלל תפקידים שלא כללו לחימה ממשית. המטרה של התפקידים של הנשים בצבא הייתה לשחרר גברים מתפקידים לא לחימתיים. דוגמה בולטת לאישה בצבא הבריטי הייתה דורותי לורנס, עיתונאית אנגלית שהתחזתה לחייל כדי לדווח מקו החזית במהלך מלחמת העולם הראשונה. היא הייתה החיילת הבריטית היחידה הידועה בקו החזית במהלך מלחמת העולם הראשונה.[6]
בבריטניה, מספר רב של נשים עבדו בתעשיית התחמושת, ועזבו כאשר הצטמצם הענף בסוף המלחמה. הן התנדבו בשל פטריוטיות וכסף, כשהשכר לעיתים היה כפול ממה שהרוויחו בעבר. נשים העובדות במפעלי תחמושת אלה קיבלו את הכינוי "קנריות" בגלל העור הצהוב שנבע מעבודה עם כימיקלים רעילים. נשים שעבדו במפעלי תחמושת היו בעיקר ממשפחות ממעמד הפועלים, בגילאים צעירים. הן היו מעורבות בייצור פגזים, חומרי נפץ, מטוסים וחומרים אחרים שסיפקו את צרכי המלחמה בחזית, כאשר כמה מהנשים עבדו שעות ארוכות כדי לעמוד בביקושים. זו הייתה עבודה מסוכנת ורפטטיבית, יצרה אדים רעילים וכללה טיפול במכונות מסוכנות וחומרי נפץ. המפעלים בכל רחבי בריטניה היו לרוב לא מחוממים, רועשים ומחרישי אוזניים. חלק מהמחלות שמהן סבלו נשים אלה היו כאבי ראש, חוסר תיאבון, קוצר נשימה, הקאות, אנמיה, דפיקות לב, ועוד שלל מחלות קשות ואפילו הרעלות כתוצאה מהחשיפה לחומרים הרעילים.[7]
בנוסף לכך, שימוש בולט בנשים בצבא היה במסגרת תעמולה, בצורת כרזות לעידוד נשים לעבוד במפעלים, ולמלא את חלקן במלחמה. כרזות אחרות נועדו לעודד נשים לשכנע את הגברים שלהן להצטרף לכוחות המזוינים. במציאות, נשים רבות סבלו מקשיים קיצוניים כשבעליהן התגייסו לצבא לתקופות ממושכות. כרזות מלחמה רבות ערערו על תפיסות חברתיות, לפיהן נשים צריכות להיות פסיביות ורגשיות, ובעלות סגולה מוסרית ואחריות ביתית. כרזות רבות שידרו את המסר שחובתה הפטריוטית של האישה לא תפחית את נשיותה. כרזות אלה אינן מתקשרות למציאות של עבודות בייצור אמצעי הלחימה, שכוללות חשיפה לכימיקלים נפיצים מאוד, או מחלות הנובעות מסביבות עבודה קשות. הדימויים המשכנעים של דמויות נשיות אידיאליסטיות ופטריוטיות, נועדו לבקש מעורבות נשית במלחמה, והשפיעו רבות על התפיסה של ההתנהגות הנשית המקובלת בחברה. כתוצאה מכך, נשים רבות עזבו את חייהן הביתיים כדי להתגייס לצבא, מתוך אמונה לחיים טובים יותר וכדי למלא את חובתם הפטריוטית.[8]
בעוד הורחב טווח העסקתן של נשים כאשר הצטרפו למקצועות שנשלטו בעבר על ידי גברים, ברגע שהמלחמה הסתיימה, נשים חזרו לתפקידן בבית, כאשר עבודתם עוברת לחיילים משוחררים. שרות הנשים בצבא הבריטי ירדה לאחר המלחמה לרמות שלפני המלחמה, ורק במלחמת העולם השנייה התרחב שוב גיוס הנשים לצבא.[9]
נשים במלחמת העולם השנייה נטלו תפקידים רבים ושונים במהלך המלחמה, כולל כלוחמות ועובדות בעורף. מלחמת העולם השנייה הייתה סכסוך עולמי בעל נטל כבד ע המדינות המשתתפות, והיא יצרה דחיפות מוחלטת בגיוס האוכלוסייה כולה למלחמה, והפכה את הרחבת תפקידן של נשים לבלתי נמנעת, אף שהתפקידים המסוימים שבהן השתתפו נשים היו שונים ממדינה למדינה. מיליוני נשים בגילאים שונים מתו באופן ישיר ובאופן עקיף מתפקידן במלחמה.[10]
בקרב המדינות בעלות הברית, כמה מאות אלפי נשים שירתו בתפקידי לחימה, במיוחד ביחידות נגד מטוסים. ברית המועצות שילבה נשים באופן ישיר ביחידות הצבא.[11] ארצות הברית, בחרה שלא להשתמש בנשים בקרב, מכיוון שדעת הקהל לא הייתה מוכנה לכך, במקום זאת, כמו במדינות רבות אחרות, נשים שימשו כתומכות לחימה, בתפקידים שאינם קרביים, בכוחות המזוינים של ארה"ב. תפקידים אלה כללו: הנהלה, אחיות, נהגי משאיות, מכונאיות, חשמלאיות וטייסות עזר. נשים לקחו חלק גם מחוץ למבנה הצבאי הפורמלי במדינות כמו צרפת, איטליה ופולין, וכן בצבא הבריטי שהיה בעל ברית של ארה"ב.[12]
כאשר בריטניה השתתפה במלחמת העולם השנייה, כמו בעבר במלחמת העולם הראשונה, נפתחו בפני נשים אפשרויות עבודה שהיו נחלתם של הגברים. נשים נקראו למפעלים כדי לייצר את כלי הנשק ששימשו בשדה הקרב. נשים לקחו על עצמן את האחריות על ניהול הבית, והפכו לגיבורות בעורף. תעסוקה זו של נשים העלתה משמעותית את ההערכה העצמית של הנשים, מכיוון שהיא אפשרה להן למצות את מלוא הפוטנציאל שלהן, ולתרום את החלק שלהן במלחמה. במהלך המלחמה התפקידים המסורתיים של נשים כמו דאגה לבית הפכו לחובה פטריוטית, עקרת הבית הפכה לגיבורה שעזרה לנצח במלחמה.[13]
שינוי תפקידן של הנשים בחברה, שעברו מעבודות ביתיות לגבריות ומסוכנות, הביאו לשינויים חשובים במבנה מקום העבודה ובחברה. במהלך מלחמת העולם השנייה היו לחברה אידיאלים ספציפיים לתפקידיהם של נשים וגברים כאחד. כאשר נשים החלו להיכנס לכוח העבודה הגברי, ולתחומי התחמושת שנשלטו בעבר על ידי גברים, הפרדת הנשים בתעסוקה החלה להצטמצם. מספר גדל והולך של נשים החלו לעבוד בעבודות בתעשייה, במהלך המלחמה וגם לאחריה. היה קשה מאוד לנשים לבלות את ימיהן במפעלי הנשק, ואז לחזור הביתה למטלות הביתיות שלהן ולטיפול בהן, וכתוצאה מכך נשים רבות לא הצליחו להחזיק מעמד בעבודתן ונאלצו לוותר עליה.[14]
בריטניה חוותה מחסור בכוח אדם במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר ההערכה היא שהיא נזקקה למיליוני אנשים בתפקידי לחימה ותפקידים תומכי לחימה. בעקבות המחסור הזה בכוח אדם בוצעה תעמולה שנועדה לגרום לאנשים להצטרף לכוח העבודה, ולתרום את שלהם במלחמה. נשים היו קהל היעד בצורות התעמולה השונות, מכיוון ששכרם היה נמוך יחסית מגברים. זה לא הטריד את מקבלי ההחלטות אם נשים ביצעו את אותן העבודות שגברים מילאו בעבר. גם כאשר נשים החליפו משרות באותה רמת מיומנות כמו הגבר, הן עדיין קיבלו שכר נמוך משמעותית רק בשל היותן נשים. אף על פי שנשים קיבלו שכר נמוך יותר מגברים, ברור שנשים העוסקות בעבודות מלחמה ומקבלות על עצמן עבודות שהשתמרו על ידי גברים צמצמו את ההפרדה התעשייתית בשוק העבודה.[15]
גם במהלך מלחמת העולם השנייה התעמולה הייתה חלק משמעותי מתפקידן של הנשים במלחמה. תעמולת הנשים הבריטית יושמה במהלך המלחמה, בניסיונות להעביר מסר לאשת הבית כי תוך שמירה על תפקידה המקומי והביתי, עליה לקחת על עצמה גם תפקיד פוליטי וחובה פטריוטית. התעמולה נועדה לשנות את התפיסות המסורתיות לגבי התפקידים האישיים והפוליטיים של האישה, וליצור גיבורה חדשה. המשמעות של התעמולה היא שהיא ביקשה מנשים להגדיר מחדש את האידיאלים האישיים והביתיים שלהן, ולהניע אותן לצאת נגד התפקידים המסורתיים שהוטמעו בהן. הממשלה הבריטית למשל התקשתה לעודד נשים להגיב לפוסטרים ולצורות תעמולה אחרות.[16]
בבריטניה במלחמת העולם השנייה, רובם המוחלט של הנשים שנכנסו לכוחות המלחמה היו מתנדבות, לעומת גברים שנאלצו לשרת בצבא בגיוס חובה. נשים רווקות או נשואות היו כשירות להתנדב ביחידות ייעודיות להתגייסותן של הנשים לצבא הבריטי, ונדרשו לשרת ברחבי בריטניה וכן מעבר לים במידת הצורך, אולם מגבלות הגיל שנקבעו ליחידות ההתנדבות השונות היו שונות. בדרך כלל נשים בגילאי 17 עד 43 יכלו להתנדב ואלה מתחת לגיל 18 נדרשו להסכמת הורים. לאחר הגשת הבקשה, היה על המועמדות למלא דרישות אחרות, כולל ראיון ובדיקה רפואית, אם הן נמצאו כשירות לשרת, הן גויסו למהלך כל המלחמה.[17]
בעוד שנשים היו מוגבלות בחלק מתפקידיהן, הן היו צפויות לספק ביצועים באותה מידה כמו חייל גבר שמילא את אותו תפקיד, ולמרות שהן לא יכלו להשתתף בלחימה ממשית, הן עדיין איישו תפקידי לחימה מסוימים, כמו סוללות נגד מטוסים. נשים עברו את אותה ההכשרה הצבאית, חיו באותם תנאים ועשו כמעט אותן עבודות כמו גברים, למעט אי יכולת להשתתף בלחימה בחזית. ההבחנה החשובה הזו הביאה לכך שנשים לא נטו להיות מועמדות למדליות חיל או גבורה, משום שהן הוענקו רק על פעולות אקטיביות נגד אויב בשטח, שנשים לא יכלו לקחת בהן חלק.[18]
במהלך מלחמת העולם השנייה, ארה"ב הלכה בעקבות בריטניה ודגלה בשילובן של הנשים האמריקאיות במאמץ המלחמתי, למרות שמצבה של ארה"ב היה יותר טוב מבחינה צבאית וכלכלית מבריטניה. נשים אמריקאיות מילאו תפקידים חשובים במהלך מלחמת העולם השנייה, הן בבית והן במדים. לא רק שהם נתנו את בניהם, בעליהם, אבותיהם ואחיהם למאמץ המלחמתי, הם נתנו את זמנם, מרצם, וחלקם אף מסרו את נפשם. ארצות הברית נרתעה מהמלחמה עם התפרצותה בשנת 1939, והתחייבה במהירות למלחמה מוחלטת לאחר המתקפה היפנית על פרל הארבור. התחייבות זו כללה ניצול של כל נכסיה של אמריקה, כולל הכוח הנשי. מעצמות הציר, לעומת זאת, היו איטיות להעסיק נשים בתעשיות המלחמה שלהן. מדינות הציר כגון גרמניה ואיטליה זלזלו בשילובן של נשים בריטיות ואמריקאיות במלחמה. תפקיד הנשים הגרמניות, לדבריו, היה להיות נשים טובות ואימהות ולהביא עוד תינוקות לרייך השלישי[19].
כשהתחילה המלחמה, נישואי מהירות בארה"ב הפכו לנורמה, בני נוער התחתנו עם אהוביהם לפני שיצאו למלחמה. כשהגברים נלחמו מעבר לים, נשים בעורף עבדו במפעלי הגנה והתנדבו בארגונים הקשורים למלחמה, בנוסף לניהול משקי הבית שלהן. כשעזבו גברים, נשים הפכו לטבחיות ולמנהלות משק מיומנות, ניהלו את הכספים, למדו לתקן את המכונית, עבדו במפעל ההגנה וכתבו מכתבים לבעליהן החיילים שהיו מעבר לים. כל זאת כדי להבטיח שלבעלות הברית יהיה את יכולות המלחמה הדרושים להן כדי להביס את מדינות הציר[20].
הנשים האמריקאיות שירתו בחיל צבא הנשים (Women's Army Corps), יחידת הצבא האמריקאית שנוצרה במהלך מלחמת העולם השנייה כדי לאפשר לנשים לשרת בתפקידים לא קרביים. לפני הקמת יחידה זו מעולם לא שירתו נשים, למעט אחיות, בשורות הצבא האמריקאי. עם הקמת חיל צבא הנשים (WAC), יותר מ -150,000 נשים החלו לשרת בצבא האמריקאי. במאי 1941 הציגה חברת הקונגרס אדית נורס רוג'רס ממסצ'וסטס, הצעת חוק שתקים חיל נשים בצבא האמריקאי. רוג'רס חזתה שאולי יהיה צורך בנשים בצבא, ועל ידי הצגת הצעת החוק היא קיוותה להבטיח לנשים שכר והטבות הדומות לאלה של חיילים גברים. הצעת החוק לא עברה עד שיפן הפציצה את פרל הארבור, שאז התעורר הצורך לגייס נשים אמריקאיות. החוק נכנס לתוקפו במאי 1942. החוק שהקים את חיל צבא הנשים העניק לנשים מעמד רשמי בצבא ושכר הולם אך מעטים מההטבות שניתנו לחיילים גברים. ביולי 1943, לאחר שהתגייסו אלפי נשים, צבא ארה"ב הוריד את הכינוי "העזר", ומאותו זמן קיבלו חברי חיל צבא הנשים הטבות מלאות של צבא ארה"ב[21].
2.מעמד הנשים היהודיות בתקופת היישוב
פרק חדש של ההיסטוריה היהודית החל בארץ ישראל בסוף המאה התשע עשרה. גל חדש של התיישבות יהודית החל, שיזמה התנועה הציונית, תנועה פוליטית וחברתית להקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. הציונות הפוליטית המודרנית התפתחה בתקופה זו באירופה. התנועה הציונית העולמית, והארגון המוביל שלה, הארגון הציוני העולמי, שימש כמטרייה המשלבת מגוון אידיאולוגיות חברתיות ופוליטיות, שהבנייה מחדש של ציון כמולדת יהודית הייתה המרכיב המרכזי שלו. הנשים העבריות היו שם מההתחלה, הן היו חלק מכל גל העלייה. הן התיישבו, ביחידות ובמשפחות, בכל סוגי ההתיישבות: היישובים הכפריים המוקדמים, המושבים, הקיבוצים והקיבוצים הקהילתיים, המושבים השיתופיים וכמובן העיירות והערים. סיפור עלייתם והתיישבותם של הנשים העבריות הוא אפוא חלק מסיפור התקופה. ועדיין, חוויותיהן, מעשיהן והתמודדויותיהן, חיי היומיום שלהם ורגעיהם המיוחדים הועברו כמעט ללא אזכור בהיסטוריוגרפיה היהודית, לעיתים עצם קיומן נדחק לשוליים. זה נכון בחלק ניכר מהתיעוד של התקופה. האישה החלוצה, עבדה והתמודדה יד ביד, כתף אל כתף, עם חברתה הגברית. בשני המקרים לא נשמעו קולות של נשים. דרישותיהן של נשים וצרכיהן נתפסו, במקרה הטוב, כבעיה שלהן, ולא כאתגר בפני הקהילה כולה, גברים ונשים, בניסיון לבנות חברה חדשה.[22]
אך הנשים העבריות לא נאבקו רק על זכויותיהן שלהן, שאיפתם הייתה לשנות את מהות היחסים המגדריים בחברה היהודית החדשה. הם ניסו, בדרכים שונות וברמות שונות של קוהרנטיות, לפרק את המחסומים בין הזכר והנקבה. במקרים מסוימים הן ניסו להיכנס לתחומים הגבריים, ובמקרים אחרים להוסיף ערך ומשמעות חברתיים לתחום הנשי. הן שאפו להיות חלק מהבניין של חברה חדשה ולהיות מוכרים ככאלה, להקים חברה חדשה בה גברים ונשים יעבדו יחד כדי ליצור משהו בעל ערך. שאיפות אלה לא מומשו. ככל שניסו קשה יותר, הן כיחידות והן במאבק מאורגן, כפי שמראים מאמרים בנושא זה, ככל שהישגיהם היו משמעותיים, הן לא שינו את היחסים בין המינים, הן לא שברו את המונופול של גברים על כל מה שהיה חשוב, חזק ומוערך, הן לא השיגו שליטה על חייהם.[23]
העולות הצעירות הגיעו מחברה יהודית מסורתית ומאוד מפלגתית, מופרדת מגדרית. הגברים שלטו בכל עמדות הכוח והיוקרה, והיו ראשי קהילה ומשפחה בלתי מעורערים. העולם היהודי האורתודוכסי חולק בבירור לתחומים מגדריים, באופן פנימי, קיימת חלוקה קפדנית בין המינים כמעט ללא אינטראקציה חברתית בין גברים לנשים שאינם בני משפחה גרעינית. בעוד שהתפקידים האידיאליים עבור נשים הן כאימהות, התפקידים האידיאליים עבור הגברים הם כמשקיפים פולחניים דתיים וכמלומדי התורה, הבית היה נחלת האישה. בעוד שזה לא היה התחום היחיד שלה, זה היה הכי חשוב. תפקידה שנקבע בתוך הבית נתפס כחובה חיונית לקיום הקהילה היהודית. הנורמות והמסורות שקבעו את התחום הביתי לנשים, בוססו על ידי החוק הדתי שקבע מצוות לנשים, רובן נוגעות להתנהלות נכונה בבית ובמשפחה. בתוך הבית והמשפחה הנשים נהנו ממעמד חזק, אך נשים רבות היו גם המפרנסות למשפחותיהן, שכן פרנסה נחשבה לעתים קרובות למשרת אישה ולהרחבה של עבודתה בבית. זה היה נכון באירופה הקדם תעשייתית ביותר, אך בקהילה היהודית של מזרח אירופה נשים היו, לעיתים, המפרנסות היחידות למשפחותיהן בזמן שהגברים למדו תורה.[24]
נשים עבדו במגוון רחב של עיסוקים האופייניים לנשים בחברה היהודית, ולתפקיד הכלכלי של הקהילה היהודית כמגשרת וכספקית שירותים עבור האוכלוסייה הכללית. אלה כללו שיווק של סחורות, ייצור ומכירה של מזון ושתייה, תפירה ורקמה, גינון באזורים כפריים ועבודה ביתית, כמו גם עבודות תעשייתיות בסדנאות, ביגוד ואוכל לבתי מלאכה. אף שתרומת הנשים הייתה חיונית לבית ולכלכלה, התחומים החשובים ביותר בחיי הקהילה היהודית, מנהיגות ציבורית ודתית נותרו מעבר לגבולותיהן של הנשים.[25]
בסוף המאה התשע עשרה עברה החברה היהודית המסורתית והסטטית יחסית במזרח אירופה שינויים מרחיקי לכת. הוטלו מגבלות פוליטיות קשות על יהודים, כולל הוצאתם מהאזור הכפרי לעיירות וערי ההתיישבות, והדרתם ממגוון רחב של עיסוקים שהיו חיוניים לכלכלה היהודית. שינויים אלה לוו בשינויים פוליטיים והתפשטות דרמטית של עוני, ובאותו זמן התחולל שינוי תרבותי ואידיאולוגי. שינויים אלו הובילו להאצת העלייה לארץ ישראל של משפחות יהודיות, כולל גם עלייה של נשים חלוצות רבות.[26]
המאפיינים המיוחדים והמורכבים הללו של התקופה עיצבו את החוויה והתודעה של נשים. החלוקה הפנימית יצרה הזדמנויות לקבוצות חדשות להופיע ולתבוע את טענותיהן. ביניהן היו קבוצות שונות של נשים, שבמגוון דרכים הביעו את דרישותיהן להשתתפות מלאה בהקמת החברה החדשה. נשים כמעט מכל המגזרים, למעט נשות האורתודוקסיה היהודית הוותיקה, דרשו לקבל את זכות ההצבעה. עובדות דרשו את חלקן בשוק העבודה, כמו גם מהמקצועות הגבריים המסורתיים, ויצרו מערכות ושירותי תמיכה שיעזרו להן להשיג את יעדיהן. נשים ממעמד הביניים התארגנו ליצירת שירותי רווחה חדשים. באותה עת חילוקי דעות פנימיים ביישוב יצרו פילוג בין נשים, דבר שהזיק מאוד להשגת רבות ממטרותיהן. נשים, במיוחד אלה הפעילות והמיליטנטיות יותר, השתייכו למחנות החברתיים ולמפלגות הפוליטיות השונות. רמת הפוליטיזציה הגבוהה של הקהילה, כמו גם הפילוח הפנימי שלה, הטילו מחיר גבוהה על נאמנותן של נשים לקבוצות הפוליטיות והחברתיות שלהן. זה גם הוביל למערכת פוליטית ריכוזית ביותר, שהפעילה שליטה חברתית חזקה על נשים על ידי הנהגת המגזרים השונים.[27]
על רקע זה של מחויבות פוליטית ומאבקים מצטלבים, נשים היו צריכות לקבל עדיפות לנושאים "שלהם", הגדרה מחודשת של החלוקה בין גבר לאישה, פירוק המחסומים והסוף לשוליים בחברה של נשים ותחומי הנשים. בעוד שחלק מהגברים התנגדו למעשה לשוויון לנשים, באופן עקרוני, לרובם לא היה אכפת מספיק להקדיש תשומת לב רבה או מחשבה לנושא. לעיתים, כאשר צרכיהן של נשים היו תואמים, או אף חיזקו, את היעדים המזוהים עם התחייה הלאומית, הם זכו לתמיכה ואהדה. אדישות או פיקוח, לעומת זאת, היו נפוצים הרבה יותר. הסביבה הכללית סיפקה הקשר מעודד לנשים לקדם את יעדיהן, שכן היה זה קבלה של חדשנות חברתית ושינוי. הרעיון של חברה חדשה, בעיקר שוויונית, פתח את הדרך לנשים לשנות את עמדתן המסורתית. יחד עם זאת, זו הייתה גם תקופה קשה לנהל מאבק על יחסים חדשים בין נשים לגברים, שכן מאבקים אחרים קיבלו עדיפות גבוהה יותר, כמו למשל המאבק הלאומי להקמת המדינה.[28]
נקודת מבט מגדרית על פוליטיקה, כולל דיון על נשים בפוליטיקה, דורשת להתייחס לפוליטיקה לא רק ברמה הפורמאלית-מוסדית שלה, אלא גם כעל מערכת יחסים אנושית, מהרמה האישית ביותר עד לרמה בינלאומית, בתנאי שניתן לעצב ולשנות אותו על ידי החלטה ופעולה אנושית. פוליטיקה שוכנת בכל מערכות היחסים האנושיות, ופוליטיזציה פירושה לא רק הבאת יחידים או נושאים לזירת הפוליטיקה השלטונית המקובלת, אלא גם הבאת מודע לאופי הפוליטי של ההסדרים החברתיים הקיימים.[29]
מתוך נקודת מבט מגדרית זו, ייצוגן של הנשים במוסדות השלטון בתחילת המאה העשרים היה לוקה בחסר. המערכת הפוליטית של ישראל היא מערכת חדשה יחסית, שהחלה להתגבש בעשור האחרון של המאה התשע עשרה עם עלייתם של יהודים לארץ ישראל. לרוב המפלגות הפוליטיות חסרה לכן מסורת ותיקה. מראשיתה, השיטה התבססה על נהלים דמוקרטיים של ייצוג, ונשים קיבלו בתחילה את זכות ההצבעה כבר בשנת 1920. אפשר היה לצפות שנשים ישתתפו באותה מידה בתהליך בניית האומה היהודית, והקמת מוסדות פוליטיים חדשים, במיוחד מאז שתנועת העבודה, הכוח הפוליטי המוביל ביישוב, שאימצה את עקרון השוויון בין המינים כחלק מהאידיאולוגיה הסוציאליסטית שלה. זכותן של נשים להצביע לא הייתה מובנת מאליה, אולם היא הושגה רק לאחר מאבק ממושך בין השנים 1918–1926, שבדרך כלל מתעלמים ממנה בהיסטוריוגרפיה של היישוב. אף על פי שהמאבק תועד בהיסטוריה של היישוב, המאבק הפך ידוע יותר בשנים מאוחרות יותר לאחר קום המדינה.[30]
גם ייצוג שווה בגופים הנבחרים לא היה מובן מאליו. שיטת הבחירות הפרופורציונלית, המבוססת על רשימות, שיושמה לראשונה בתקופת היישוב, נחשבת לטובה יחסית לנשים. עם זאת, ייצוג נשים תמיד היה נמוך ולא השתנה באופן דרמטי במשך עשרות שנים. נשים יהודיות, המהוות למעלה ממחצית מהמצביעים היהודים, משרתות בכוח ההגנה הישראלי, ומשתתפות במה שנחשב, במיוחד בחברה הנתונה לאיום צבאי בלתי נגמר, כחובה אזרחית ראשונית. אולם בכל מערכות הבחירות ייצוג נשים מעולם לא ייצג באופן יחסי את משקל הנשים בחברה. ייצוג הנשים בעידן היישוב היה מעט טוב יותר מאשר בתקופות קודמות יותר. העובדה שלא ניתן להבחין במגמת צמיחה ברורה בייצוג נשים מדגישה את המשמעות המינורית שיש לנושא בסדר היום הפוליטי של המפלגות והציבור. ולמרות שמספר הנשים במוסדות השלטון היה גבוה יותר, עדיין מוקדם לטעון שזאת הייתה נקודת מפנה.[31]
מצבן של הנשים בתקופת היישוב היה בכי רע, גם מהבחינה התעסוקתית. כמה מהשינויים החשובים ביותר בשוק העבודה בישראל שלפני קום המדינה, התרחשו בהיקף ומבנה העבודה הנשית. עם זאת, מחקרים על נשים ותעסוקה בעידן שלפני המדינה הם מעטים יחסית. הנשים היהודיות היו נשים שהגיעו עם גלי ההגירה המוקדמים, והיו מחויבות מאוד לאידיאולוגיות סוציאליסטיות-ציוניות. הן היו פעילות בתנועות העבודה, והקימו את מדור הנשים בתוך ההסתדרות. משכילות, נמרצות ונלהבות מאוד, הן השאירו חותם על התפתחותו הכלכלית של היישוב, שבא לידי ביטוי בכתבים אישיים. כתוצאה מכך, סיפורן של הנשים בארץ ישראל לפני קום המדינה, היה קשור לסיפורן של הנשים החלוצות המוקדמות.[32]
קצב השתתפות הנשים בשוק העבודה עלה בהתמדה לאורך התקופה של המנדט הבריטי, למרות אופיו המהיר והבלתי יציב של שוק התעסוקה בתקופת היישוב. לא רק שיעורי ההשתתפות הנשית, אלא גם שיעורי הפעילות הנשית גדלו בצורה מרשימה במהלך התקופה. רוב הנשים שעלו לארץ ישראל בתקופות המוקדמות, לא היו נשים חלוצות, אלא נשים צעירות שהגיעו בעיקר ממשפחות בורגניות קטנות במזרח אירופה. הן הביאו עימן כישורי עבודה ועמדות אופייניות לנשים אירופיות עירוניות בתקופה זו. העבודה הייתה בעיקר הכרח, אך יחד עם זאת גם רצויה. אף על פי שרצו לעבוד, לנשים אלה לא הייתה שום שאיפה להיכנס לתחומי תעסוקה חדשים או לשנות סדרי עולם בכל הנוגע למנהגים של עבודה גברית ועבודה נשית. הן ראו בעבודה בבית כמשפילה, והעדיפו לעבוד בתעשייה המתחדשת, גם בגלל שהשכר בתחום זה היה יותר טוב, עם זאת, למגזר התעשייתי לא הייתה הרבה עבודה להציע לנשים אלה.[33]
3.קידום מעמדן של נשים בחברה היהודית באותה תקופה
עמדת הנשים בחברה בימי המנדט עוצבה על ידי שני כוחות סותרים מרכזיים הפועלים במקביל. מצד אחד, נשים מוגדרות כחלק מהקולקטיב, בעיקר על בסיס תפקידים מסורתיים כנשים ואמהות. מאידך, הזהות הוגבלה על ידי שוליים והוקעת הזהות החברתית של נשים כבסיס לפעולה בחברה, ובכך להדיר נשים. בישראל תפיסה בינארית של העולם מכפיפה נשים לתפקידים נשיים מסורתיים. הדפוס הפטריארכלי נתמך ומשוכפל בהסדרים המדיניים והחקיקתיים בישראל, שאינם מפרידים בין דת ומדינה. קיומם בו זמנית של תהליכי הכללה והדרה מסביר במידה רבה את חולשת שוויון הנשים בחברה בישראל בתקופת המנדט.[34]
מעמדן של הנשים העבריות בא לידי ביטוי בצורה מובהקת בפוליטיקה היהודית. המערכת הפוליטית של ישראל היא מערכת חדשה יחסית, שהחלה להתגבש בעשור האחרון של המאה התשע עשרה עם עלייתם של יהודים לארץ ישראל. לרוב המפלגות הפוליטיות חסרה לפיכך מסורת ותיקה. מראשית השיטה, היא התבססה על נהלים דמוקרטיים של ייצוג, ונשים קיבלו בתחילה את זכות ההצבעה כבר בשנת 1920. אפשר היה לצפות שנשים ישתתפו באותה מידה בתהליך בניית אומה והקמת מוסדות פוליטיים חדשים, במיוחד מכיוון שתנועת העבודה, הכוח הפוליטי המוביל ביישוב, הקהילה היהודית שלפני המדינה, אימצה את עקרון השוויון בין המינים כחלק מהאידיאולוגיה הסוציאליסטית שלה.[35]
זכותן של נשים להצביע לא הייתה מובנת מאליה, אולם היא הושגה רק לאחר מאבק ממושך בין השנים 1918–1926, שבדרך כלל מפחיתים מערכו של מאבק זה בהיסטוריוגרפיה של היישוב. אף על פי ששרה אזריהו, דמות מובילה במאבק, תיעדה את האירועים בשנת 1949, רק בשנת 1977, כאשר הקבוצה הפמיניסטית בראשותה של מרסיה פרידמן הדפיסה מחדש את חוברתה, המאבק הפך ידוע יותר.[36]
גם ייצוג שווה בגופים הנבחרים לא היה מובן מאליו. שיטת הבחירות הפרופורציונלית המבוססת על רשימה, שיושמה לראשונה בתקופת היישוב, נחשבת למפלה יחסית לנשים. אף על פי כן, ייצוג הנשים תמיד היה נמוך ולא השתנה באופן דרמטי במשך עשרות שנים. נשים יהודיות, המהוות למעלה ממחצית המצביעים היהודים, משרתות בצבא ומשתתפות בחברה, במיוחד בחברה הנתונה לאיום צבאי בלתי נגמר, וגם בחובה האזרחית שלהן. אולם בכל מערכות הבחירות ייצוג נשים מעולם לא גבוה במיוחד יחסית לשיעורם באוכלוסייה. העובדה שלא ניתן להבחין בשום מגמת צמיחה ברורה בייצוג נשים מדגישה את המשמעות המינורית שיש לנושא לסדר היום הפוליטי של המפלגות ולציבור.[37]
באופן פרדוקסאלי, לאבני הבניין של כוחות ההכלה ושל כוחות ההדרה של הנשים בתקופת היישוב ישנם מקורות זהים. חמישה מרכיבים בסיסיים ייצרו את התרבות של הדרת והכללת נשים בחברה הישראלית: מיתוס השוויון, תפיסת העולם המגדרית הבינארית, מסורות יהודיות ופלסטיניות, היעדר הפרדה בין מדינה לדת, והסכסוך הישראלי-ערבי. רכיבים אלה חופפים חלקית, מתחברים בין חלקים ועשויים להיות סותרים זה את זה. עם זאת, הם פועלים בו זמנית כמנגנוני הכללה והדרה ובכך מנטרלים את כוחן של נשים בחברה היהודית.[38]
במשך שנים היו הישראלים משוכנעים שהחברה שלהם נהנית משוויון מגדרי, הן בתקופה שלפני המדינה והן לאחר הקמת המדינה. תוצאה ישירה של האמונה במיתוס זה, מבחינת התחום הפוליטי, הייתה שנשים, כקבוצה, אינן רואות במערכת כמפלה אותן, אינן מאמינות שיש להן אג'נדה פוליטית אחרת, וכן לא לפתח דפוסי התנהגות פוליטיים השונים מגברים. גם בהקשר של נושאים חברתיים כלליים, בעיות נשים אינן נחשבות לבעיות בעלות משמעות פוליטית. יתר על כן, רעיונות ואידיאולוגיה פמיניסטיות נתקלו באופוזיציה, וסווגו כזרים, קיצוניים או מפרי קונצנזוס. בנוסף, ראשי ארגוני הנשים הגדולים שהיו קרובים למוסדות השלטון נטו להתאים את בעיות הנשים לאג'נדה שלהם, ולעתים קרובות יצרו אשליה שהדברים מטופלים. התלות במנגנוני מפלגה וסדר היום הגברי נחשבו לנורמטיביים. נושאים פמיניסטיים נכנסו לסדר היום הציבורי, כשהם ממוסגרים אחרת, כבעיה של החברה כולה, למשל, נשים מוכות, או כבעיה שהוכחה כלגיטימית.[39]
בישראל בתקופת היישוב הייתה תפיסה בינארית של העולם, שמכפיפה נשים לתפקידים נשיים מסורתיים, ומתייחסת לנשים מתקדמות כתופעה סוטה ושולית. ניתן לראות בינאריות כזו גם בחקיקה השוויונית ביותר לכאורה, שהייתה לאחר קום המדינה: חוק שירות הביטחון (1949) וחוק שוויון זכויות לאישה (1951). בשני החוקים האימהות היא שמעניקה לנשים את מעמד האזרחות השווה שלהן, ובמקביל מדירה אותן לשולי העולם הציבורי. הכללה והדרה בו זמנית של נשים במרחב הציבורי מועתקות באמצעות הפרדה מגדרית בשוק העבודה, בצבא, בפוליטיקה ובתחומים תרבותיים. המסגרת הבינארית המגדרית של העולם ניזונה גם מהמורשת התרבותית של אזרחי ישראל היהודים והערבים כאחד, לשתי החברות מסורת פטריארכלית מושרשת מאוד.[40]
הדפוס הפטריארכלי בתקופת היישוב שנתמך ומשוכפל בהסדרים המדיניים וחקיקתיים, אינו מפריד בין דת ומדינה. סמכות שיפוטית בלעדית בנושאי נישואין וסמכות חלקית בענייני גירושין, נתונה בידי בתי הדין הרבניים, האסלאמיים והנוצרים. החוקים האישיים דתיים של הקבוצות האתניות דתיות השונות בישראל, החלים על בסיס עקרונות מסורתיים, מחייבים את כל אזרחי המדינה, בין אם הם דתיים ובין אם חילונים. יתר על כן, הנורמות בדבר מעמד אישי בזיקות הדתיות השונות נקבעות על ידי מוסדות גברים בלבד, אשר לנשים אין חלק בהם. כתוצאה מכך נשים מרותקות למסגרות פטריארכליות ומרוחקות מהשתתפות בחיים הציבוריים או מציעות שירותים בחסות חוקי המדינה. זה מחמיר על ידי מעורבותם בחיים הפוליטיים של המפלגות הדתיות ואנשי דת, שהשפעתן על מעמד האישה חורגת אפוא מחוקי המעמד האישי.[41]
התפיסה העולמית הבינארית הועצמה עוד יותר על ידי הסכסוך הישראלי ערבי הממושך, ומיסוד תפיסת האיומים הביטחוניים. הדבר בא לידי ביטוי בדגש המהותי המוענק לצבא, למיליטריזם ולתרבות הגברית, מצד אחד, ולערכי המשפחה מאידך. ה נשים והתפקידים החברתיים שלהם מייצגים את כבוד האומה, ומסמלים את הגבולות החברתיים של הקולקטיביות. הן נתפסות כמייצגות את הקולקטיב, כאמהות האומה. הן נחשבות לאחראיות להמשכיות האומה, הן בתפקידם המרכזי של הבאת ילדים, והן כאחראיות לתרבות ולחינוך של הדור הבא. בתפיסות תרבותיות כאלה, מקומן של נשים בתחום הפרטי לא רק מועתק, אלא גם מועצם. העצמה זו מלווה בתחושת שייכות חזקה ותורמת לקולקטיב, וכך היא מטשטשת את החוקים המפלים שמסתתרים מאחורי הקצאת התפקידים המגדריים. בחברה היהודית וגם בחברה הערבית-פלסטינית מגויסות נשים לתפקידים משפחתיים במטרה לקיים זהות, גבולות הקולקטיב וסולידריות. העולם המגדרי שנוצר על ידי הדומיננטיות של הסכסוך הערבי ישראלי מובן מאליו על ידי גברים ונשים כאחד, מכיוון שהחברה כולה נדרשת לשמור על הסולידריות והלכידות הפנימית של האומה. יתר על כן, החיים בצל האיומים הביטחוניים הציבו חסמים חברתיים בין יהודים לערבים. הסולידריות הלאומית הנדרשת מנשים, מעכבת את ההבנה כי לנשים בשתי הקבוצות הלאומיות יש זירה נרחבת לשיתוף פעולה במאבק לקידום מעמדן.[42]
יחד עם זאת, ארגוני הנשים שהיו בואתם ימים הצליחו במאבק למען שוויון זכויות לנשים בישראל. בשנים הראשונות של המנדט הבריטי הם מילאו תפקיד מרכזי במתן שירותים חשובים כמו טיפול בילדים והכשרה מקצועית לנשים. בשנים שלאחר מכן הם התמקדו במאבק למען שוויון לנשים דרך שימוש במערכות חינוכיות ופוליטיות. עם זאת, ארגוניהם ומטרותיהם הושפעו תמיד מהאתגרים הגדולים העומדים בפניהן: קבוצות הנשים התלבטו בין מחויבותן למדיניות קהילתית לבין מחויבותן להעצמת נשים והתפתחות כלכלית וחברתית שלהן.[43]
שני המניעים הללו עשויים להיות בלתי תואמים. בתקופת הקמת המדינה, ארגוני נשים הביעו עניין להחייאה לאומית, מכיוון שהאינטרסים שלהם כפופים למטרות לאומיות. עם זאת, מאז הקמת המדינה היהודית במדינת ישראל הושם דגש רב יותר על שוויון בין המינים, תוך התמקדות באינטרסים האישיים של נשים. השינויים הם חלק מתהליך גדול יותר עבור נשים וילדים. בתחילה, שיתופי הפעולה עם מפלגות פוליטיות ועם בעלי עניין אחרים היו אסטרטגיים. בתקופות אחרות, ארגונים רבים בחרו להישאר מחוץ לפוליטיקה ולערער על הסדר הפוליטי והחברתי הקיים.[44]
כתוצאה משינויים אלה השתנו יעדי הקבוצות הללו. ארוגני הנשים התמקד במתן סיוע הומניטרי בזירה הלא פוליטית. תהליכים אלה אינם מובהקים או בקו אחד עם השני. ארגוני נשים בחרו לעבוד במפלגה פוליטית אחת ואילו אחרים בחרו במערכת החברתית. חלק התמקדו במתן עזרה סוציאלית לנשים, תוך שימת דגש מיוחד על אנשים עם בעיות פיזיות, בעוד שאחרים בחרו בדרך פוליטית והתמקדו בחקיקה והדרכה. לא רק בישראל שתי הגישות העומדות בפני נשים השפיעו על ההיסטוריה התרבותית, התרבותית, הכלכלית והפוליטית של המדינה, שרבות מהן היו מכשולים לשוויון, אלא גם במדינות אחרות.[45]
נשים בישראל עובדות עוד מימי הבריטים תחת מספר אנטי-ממשלתי: דתי, פוליטי וכלכלי. המערכת התרבותית-דתית הנגזרת ממורשת יהודית קדומה היוותה מקור לאמביוולנטיות למפגשי נשים. היהדות תומכת בבירור בטיפול ובתשומת לב לנשים, ומתייחסת אליהם באותה מידה כאל גברים, אך לא במיטב. על פי מסורת זו, אישה נמצאת בבית ומצפה לפרנס את משפחתה. עם זאת, התנהלותה הטובה הייתה אמפתיה ודאגה לזולת, אך במיוחד למשפחתה. זה היה העיקרון היהודי הבסיסי של חיי המשפחה, והאישה הייתה צריכה לטפל בילדיה.[46]
בהקשר הכלכלי שלה, הפיתוח הכלכלי בתקופת השלטון הבריטי הפך את עבודת הנשים לחזקה יותר במדינה, אך יחד עם זאת ערער את שגשונן לנוכח מספרים לא שווים של עבודה נשית. נשים שהצטרפו לכוח העבודה עשויות להיות יותר בשליטה על תהליך תכנון חייהן, שבו מחקרים הראו מתאם בין כוח מעמדי וכלכלי. מספר הנשים בשוק העבודה גדל בשנים האחרונות, אך התפתחויות אלה לא ביטלו את חלוקת העבודה המסורתית.[47]
מחקרים מראים כי מספר רב של נשים עובדות בתפקידים "נשיים", כולל סיעוד, הוראה ועבודה סוציאלית. אי שוויון בין המינים בתעסוקה מוביל לפערים כספיים. בתקופת המחקר נשים המשיכו להרוויח פחות כסף, הפער בין גברים לנשים הצטמצם רק במעט. יתר על כן, העוני שכיח יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים, במיוחד במשפחות חד הוריות. תנאים שליליים אלה מגבילים את פעילות ארגוני הנשים.[48]
4.גיוס נשים עבריות לצבא הבריטי
במהלך מלחמת העולם השנייה, תואר בהיסטוריה של הנשים היהודיות, שהנשים נשאו נשק והתגייסו למלחמה כחלק מהצבא הבריטי, נשים אלו שירתו במלחמת העולם השנייה כתורמות לכוח הצבאי הבריטי (ATS). בהיסטוריוגרפיה של היישוב נבחנת תרומתן של הנשים בכמה תחומים: עבור הנשים עצמן, עבור הקהילה היהודית, למעמד ולקידום נשים באותה תקופה. נשאלת השאלה האם עבודת הנשים בצבא הבריטי הייתה חלק מהמאמץ לקדם שוויון בין המינים או שמא גיוסן נעשה אך ורק כדי לענות על צרכי העבודה והפגיעות שלהן אז.[49]
המגויסות הראשונות ל- ATS הועסקו כטבחיות, פקידות ומחסנאיות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, חויבו חברי ATS לנסוע למדינות שונות בחזית המלחמה. כאשר צבא גרמניה התקדם דרך אירופאיות, הצבא הבריטי החל להניע כוחות לכיוון מדינות אירופיות כדי להתמודד עם ההתפשטות. ככל שגברים נוספים הצטרפו למאמץ המלחמתי, הוחלט להגדיל את גודל יחידת ה- ATS,. נשים בגילאים 17 עד 43 הורשו להצטרף, אם כי כללים אלה הוקלו על מנת לאפשר לנשים מבוגרות יותר עד גיל 50 להצטרף. תפקידי החברים הורחבו כשהיה צורך בכך, נהגים, עובדי דואר ופקחי תחמושת.[50]
ישנן שלוש נקודות מבט, החלק הראשון הוא יוזמת הגיוס, החלק השני מתייחס לשירות הצבאי, ואילו החלק השלישי מתאר את סיום השירות כשמתעורר צורך. בהיסטוריוגרפיה היהודית של היישוב יש הזנחה את תפקידן של נשים בצבא הבריטי במאמרים ובעיתוני היסטוריה, ביודעין או שלא ביודעין. תחום שירות הנשים בצבא הבריטי היה בשולי החברה, מכיוון שהרעיון לקבל את הנשים האלה בצבא הבריטי היה מנקודת מבטה של אישה.[51]
ישנן קבוצות נשים ששמו לעצמן למטרה לפגוע בנשים בצבא, יותר מכפי שהן רוצות לראות נשים מצטרפות לצבא. ואילו הצבא הבריטי רצה להגדיל את התמיכה הציבורית ברעיון זה, כמו גם את שילובן של נשים בתפקידים צבאיים. האינטרסים של תנועה זו צריכים להיות החשובים ביותר ולמען קידום נשים. בניגוד לרעיון של לגייס נשים כמוריד כבוד לנשים היהודיות, רחל כצנלסון שזר, טענה כי איחוד נשים להילחם ולהתגייס לצבא לא ישפיע על התקדמות הנשים.[52]
במקרים אחרים היו מנהיגים יהודים, כמו יצחק טבנקין, שהתנגד לגיוס נשים לצבא הבריטי והתנגדותו לא הייתה דתית, כמו רבים שהאמינו כי מינוי נשים הוא זמני וחולף. תומכי הגיוס טענו שזהו צורך הכרחי על מנת לתרום ליישוב היהודי ולעזור לבריטים שתומכים ביישוב.[53] דמות נוספת הייתה אודרי צ'יטי שהיא גנרלית בריטי בצבא, ענת גרניט הכהן בחרה לתאר את טיבה של כל דמות ולא את דמותה או הישגיה של האישה. במאמר המתאר את אודרי צ'יטי כאישה מעניינת, המאמר של הכהן מציע מגוון רחב של נתונים סטטיסטיים הכוללים את מספר הנשים הרשומות, את התפקידים בהן הן מעורבות, את זהות הנשים ואת השקפותיהן הפוליטיות.[54]
מניתוח המאמר עולה כי חלק מהנשים שגויסו היו נשואות, ומספר חסר תקדים של נשים היו אימהות בנוסף לכך, משרות הנשים בצבא הבריטי נתפסו כגבריות. נשים אלו שירתו בצבא הבריטי תוך הדגשת נשיותן, תוך תקווה לבטל את התפיסות המסורתיות של גברים ונשים.[55]
הנשים שגויסו הועסקו במספר רב של משימות. הם לא נשאו נשק, אלא עבדו במחסני נשק ותחמושת ותיקנו סוגים שונים של נשק. ההגנה התעניינה מאוד בעבודות אלה מכיוון שהם העניקו להן הכשרה חיונית לשימוש מאוחר יותר בישוב. רוב הנשים היו מחסנאיות במחנות הפקודה הצבאיות העצומות הפרושות ברחבי המזרח התיכון. רבות היו נהגות על משאיות כבדות, אוטובוסים, מכוניות צוות ואמבולנסים. הן הסיעו שיירות למדבר המערבי, לעיתים קרובות בהפצצות אוויריות, כמו גם ממצרים דרך מדבר סיני אל נמל חיפה. חלקן היו בעבודה סיעודית, אולם לא אחיות, חלקן היו פקידות ומפעילות מרכזיה, חלקן מקפלות מצנחים, חלקן מקודדות ומפענחות, וחלקן בעמדות מכ"ם. נשים עבדו גם בצילומי אוויר, שירותים מטאורולוגיים, ובחדרי הניתוח.[56]
הנשים והקצינות ודרגות אחרות התאמצו מאוד לשמור על אווירה יהודית וציונית במחנותיהם. בראש ובראשונה הן התעקשו על שימוש בעברית ותרגום פקודות והוראות לעברית. נעשו ניסיונות לחגוג ימי שישי וחגים יהודיים יחד עם יחידות גברים כמו החטיבה היהודית ועם חיילים יהודים מרחבי העולם. כשהדבר התאפשר הן התחייבו להגיש עזרה לניצולי שואה באמצעות שליחת בגדים ומתנות אחרות. אלה ששירתו באירופה סייעו במחנות העקורים ובמחנות הגירה לפלשתינה.[57]
יש לומר כי במהלך כל שירותן רוב הנשים שירתו שני אדונים, המלך הבריטי והרשויות היהודיות ביישוב. הן הבריחו נשק ואיימו לעזוב את הכוחות המזוינים כאשר הבריטים ביצעו סריקות עצומות ומעצרים בפלשתינה. לקשרים שהנשים הקימו עם קהילות יהודיות הייתה חשיבות רבה. במצרים הקהילה היהודית ניהלה מועדונים לחיילים יהודים מכל רחבי העולם. ארגוני הנשים פתחו ושמרו אכסניות לנשים המתגייסות במצרים, כמו גם בתי ילדים לילדי האימהות המגויסות מהיישוב.[58]
לפני מלחמת העולם השנייה, צעירים יהודים רבים רצו להתנדב לצבא הבריטי, מטרתם הייתה להשתתף בתרומה לעצמאות המדינה וליצור מקלט בטוח ליהודים באמצעות צבא יהודי קטן. המשימה שצעירים אלה ראו לנגד עיניהם, הייתה לסייע ביישום הצהרת בלפור ולשמש כדוגמה לדור, ממנו החלו נשים להביע את ההגדרה העצמית שלהן גם במסגרת הצבא העברי. הן התנדבו במהלך מלחמה זו, נשים החלו להתנדב ולהשפיע, בין היתר גם ביחידת ATS. נשים החלו לייצר נשק ותחמושת במפעלים, תוך עזרה גם בעבודות תומכות, בבתי חולים כאחיות בצבא, והן מילאו תפקידים מסייעים לצבא בתקשורת, תחבורה, הסעדה, ועוד, כדי לאפשר לגברים להילחם בשדה הקרב, הן נאבקו והראו את תרומתם ותרמו למאמץ הלאומי להציג את הישגיהם הלאומיים. מלבד חיפוש עבודה בהתנדבות למען עצמאות המדינה, הנשים זכו לכבוד והערכה, וגם היה להן מחסום שכעת הוסר, שהוביל אותן להצטרף לתוכנית ההתנדבות. במקביל, כדי להכיר בתרומתן הייחודית של נשים, הן הראו שהן מוכנות להקריב את הטיפול במשפחותיהן למען מולדתן כדי שיוכלו להיחשב לאזרחים למופת.[59]
יוזמת הגיוס של נשים יהודיות לצבא הבריטי הייתה גדולה. במהלך מלחמת העולם השנייה התנדבו כ -30,000 יהודים לשרת בצבא הבריטי, חלקם היו גם ב"הגנה", ארגון סודי באותה תקופה, והיו גם נשים בהגנה. בתחילת הפרויקט של יוזמת הגיוס הבריטי, הייתה עבודה ערבית-יהודית מאוחדת שעבדה בענפי ההנדסה, התחבורה ועבודת הרגליים בצבא הבריטי. עם הזמן הפלוגות הללו התפצלו לקהילות יהודיות וערביות נפרדות ובהמשך, עם התקדמות המלחמה, הפכו הכוחות לחטיבה בשם "הבריגדה" שהפכה לצבא החטיבה העברית במערכת הצבאית הבריטית, הקצינים שלה היו יהודים , הם דיברו עברית, והדגלים וההמנונים אפילו היו עבריים.[60]
במהלך מלחמת העולם השנייה, הבריטים היו שליטי ישראל או שהם היו שומרי ביטחון המדינה מפני בעיות ואויבים חיצוניים, והם רצו את גיוסם לצבא של האנשים והאזרחים הגרים במדינה, כדי שיוכלו להילחם ביעילות במלחמה, בגלל הכיבוש הגרמני והאיום היהודים באירופה באותה תקופה. רובה של האוכלוסייה היהודית בארץ לא הייתה חייבת בגיוס חובה, אל בהתגייסות מרצון. בתחילת מלחמת העולם השנייה בשנת 1939, הקימה הסוכנות היהודית מטה בו החלו לגייס מתנדבים, אך רק מעט אנשים התקבלו ושירתו, והעדיפו את כוחות המשטרה הפלמ"ח וההגנה. חשוב לציין כי ארגונים אלה פעלו בחשאי ללא ידיעת הצבא הבריטי. כל מי שעסק בבניית יכולת הביטחון של הקהילה היהודית בארץ ישראל, וכל מי שרצה להקים צבא יהודי חזק בכוחות, תמך בכוחות הבריטים ובגיוס של חיילים יהודים לכוחות הבריטים, על מנת שאלה יוכלו לקדם את האינטרס של האוכלוסייה היהודית בארץ. היהודים התנדבו לצבא הבריטי רק בכדי לסייע בהקמת המדינה העצמאית ובהקמת צבא עם בסיס עברי. עד 1942 הייתה היענות עצומה לכניסת נשים וחיילים בריטיים ואף לפתיחת אפשרויות בפניהם להצטרף לעזרת ה- ATS ואז לחיל האוויר WAAF.[61]
5.השפעת הגיוס של הנשים לצבא הבריטי על החברה היהודית באותה תקופה
היישוב היהודי ראה במלחמה נגד גרמניה הנאצית (מלחמת העולם השנייה) כמלחמתו שלו. בהוראת הסוכנות היהודית, עשרות אלפי גברים התנדבו לצבא הבריטי בין השנים 1939 ל- 1946. רק כאשר מועצת ארגוני הנשים קראה לגייס גם נשים, הושג הסכם עם הרשויות הבריטיות לגייס נשים לכוחות. הראשונה שהצטרפה, ב- 25 בינואר 1942, הייתה קבוצה מצומצמת של שישים נשים שהוכשרו כקצינות עבור ה- ATS (השירות השטחי העוזר). נשים עבור ה- WAAF (חיל האוויר העזר לנשים) גויסו רק ב- 25 במאי 1943. הגיוס היה לנשים בגילאי עשרים לארבעים וחמש. רוב הנשים שוחררו בשנת 1946 לאחר המלחמה.[62]
נושא הנשים היהודיות המשרתות בצבא הבריטי היה בתחילה שנוי במחלוקת ביישוב. נשאלו שאלות בנושא המוסריות, וכן בנוגע לנכונות היציאה מהארץ בתקופה בה התקדמו הגרמנים לכיוון מצרים. הושקע מאמץ ניכר במסע גיוס רחב היקף, שהתגלה כמוצלח. נשים מכל שכבות האוכלוסייה וקבוצות הגיל, נשואות ורווקות, הצטרפו. בחלק מהמקרים הצטרפו גם הבעל וגם האישה. חלקם היו אנאלפביתים וחלקם היו בעלי השכלה גבוהה. רבים מאוד היו מהגרים צעירים שהיגרו לאחרונה, בעיקר בוגרי עליית נוער שלא היו להם בתי קבע במדינה.[63]
הכשרה בסיסית של חודש התקיימה בבסיס הצבאי הבריטי המרכזי בארץ. הנשים הוצבו לשש עשרה יחידות AST בפלשתינה, מצרים, סוריה ולבנון. לקראת סוף המלחמה נשלחו מספר נשים לאיטליה ולאוסטריה. מחנות נמלים היו פלוגות ונפרדות ותחת קצינות. הדרג העליון היה בריטי לחלוטין, רק שתי פלוגות היו בפיקוד ארץ ישראלי לחלוטין. המדים היו כולם חאקי, מתחתונים ועד גרביים, חולצות, בגדי קרב וחצאיות. רק הנהגות לבשו מכנסיים. הביגוד הכבד לא התאים לאקלים במזרח התיכון. המדים הכחולים היו קנאת כולם, כמו גם מדינות ארצות הברית וארצות אירופיות אחרות.[64]
עמדת החברה היהודית וגם הבריטית, בנוגע להשתתפות נשים במלחמה והתגייסות לצבא הבריטי, הייתה מגוונת ורחבה, והייתה בקונצנזוס והבנה רבה. היה חשוב מאוד לגייס את הנשים האלה לצבא הבריטי. מצד שני היו שהתנגדו, והגיוס של נשים אלה לצבא אינו הדבר הנכון לעשות, מכיוון שהן עושות עבודה מסורתית גברית, וזה פוגע במעמד הגברים.[65]
המתנדבות, שהתגייסו ל- ATS, ו- WAAF, חיל האוויר העזר לנשים, יכולות להעיד על שינוי בהיסטוריה של קבלת ההחלטות בקרב היישוב היהודי. השאלה הלאומית מי רוצה להצטרף לצבא הבריטי, כמו גברים ששירתו בצבא היהודי, עוררה את הדיון בדבר סיוע לבריטים, שכתבו את הספר הלבן במלחמה נגד הגרמנים, היו שטענו שעדיף להביא נשים להצטרף לתנועה הצבאית הישראלית. נושא השיחות הללו התמקד בשילוב נשים בצבא הבריטי, וזה היה עניין של מגדר, האם זה נכון יהיה לתת לנשות היישוב להצטרף למלחמה עם הצבא הבריטי.[66]
הנוהג של גיוס נשים לצבא הבריטי היה חסר תקדים במונחים יהודיים או ישראלים, וגיוס יכול לאותת על שינוי תפיסה לגבי נשות היישוב במלחמת העולם השנייה והקמת חיל הנשים, וארגוני הצבא היהודים, לראשונה הזרקור מופנה כלפי הנשים היהודיות וחשיבותן, ומספר את סיפורן של הנשים הללו, סיפור שטרם מצא את מקומו הראוי בתולדות ישראל, וחושף שנשים רבות תרמו ועבדו בדרכים רבות.[67]
אולי הנקודה החשובה ביותר במקרה של התנגדות החברה היהודית לגבי גיוס נשים לצבא הבריטי, הייתה העובדה שממצאים אלה שינו סטריאוטיפים מגדריים מסורתיים לעבודת נשים בעיני החברה. בהתחשב במגדר במאה העשרים, מלחמת העולם השנייה הייתה תקופה של שינוי באופן הגדרת המין ותפקידיו, ובאופן שבו ניתן היה לשנות הגדרה זו. לכל המלחמות שנלחמו עד אז, היה אתגר מיוחד להגדיר את המלחמה כגברית ביותר, ובזמן שבו כוח גברי ביטא את המציאות, העבודה וההתנהגות השתנו והאופי והתפיסה הבסיסיים של החברה היהודית, וזה היה פתאום פתוח לדִיוּן. במלחמה נדרשו נשים להיכנס לתחומים שונים ולבצע משימות שנחשבו בעבר ל"גבריות", ואין זה מפתיע שבמלחמות על דיור, גידול משפחה ופרנסה, גרמו לגברים ונשים לקיים אינטראקציה חדשה אחד עם השני.[68]
יתרה מכך, גיוס נשים לצבא הבריטי לא רק ערער את התפיסות המסורתיות של העבר, אלא ערער על מטרת המלחמה עצמה כפי שגברים תפסו אותה: הצבא צריך להילחם כדי להגן על אזרחים שאינם נלחמים, הנשים ושאר החברה. שינוי ייחודי זה של תפקידי המגדר תרם להבנה משתנה ומתמשכת יותר של עבודת הנשים. יתר על כן, לא רק שנשים אלו ממלאות תפקידים של גברים, אלא הן עושות זאת באזורים בהם נמצא הצבא, וגם שיעבדו קרוב לעמיתיהם הגברים ובמדים צבאיים, מה שלא היה מקובל. במילים אחרות, תפקידן של נשים בצבא שינה תפקידים מגדריים, משירות צבאי לשירות קדם צבאי, כמו לפני השירות כשנשים החלו לעבוד יותר בעבודות שבעבר היו ידועות כגבריות, אך בצבא גדל הצורך בשינוי זה.[69]
ההערכה כיצד נשים ישרתו בצבא הבריטי שינתה את התפיסה הנשית והגברית. אמנם לצבא יש רצון עז לעודד נשים להצטרף לצבא, אך מובן כי הדבר עשוי לערער על סטריאוטיפים מגדריים מסורתיים ועל עמדות גבריות, לעומת זאת הצבא רוצה לשנות תפיסות אלה, רק במקרים בהם גברים יכולים להרגיש בנוח ולהתמקד בלחימה שלהם. הצבא לא רוצה להילחם לחלוטין בתפיסות המסורתיות, ולשבש לחלוטין את מעמד הגברים שנלחמים, באמצעות שילוב מובהק ומוגזם של נשים בצבא. במקום לקבל את כל המשרות שגברים מבצעים, העובדה שנשים קיבלו תפקידים הנחשבים קלים לגברים אחרים מערערת את הזכות לשנות את הטבע המגדרי בצבא הבריטי, שכן נראה כי ישנה הטייה מגדרית מערכתית בין גברים חיילים לחיילות בצבא. יחידת הירי הארטילרי נגד מטוסים, היא אולי התחום הנפוץ ביותר לנשים ב ATS – מספר גורמים הקשו על ביטוי המגדר בתחום זה, מכיוון שנשים אימצו את ההזדמנות להגיע ליהשגים בתחום זה, אך עדיין היה כבוד רב יותר לגברים בתחום זה. נשים היו ברמה הנמוכה ביותר בתחום זה.[70]
נראה כי מצבם של הנשים מושפע מאוד מדעת קהל בקהילת היישוב היהודי, הוא משקף שינוי אמיתי בשוויון בין המינים. גם בתקשורת נראה כי קיימים היו פרסומים על שינוי תפקידים מגדריים. רבים אכן ראו את ההתפתחות הזאת ברחבי העולם, מכיוון שנשים רבות מעולם לא התבקשו לבצע משימות שהיו צריכים למלא גברים, נשים כבר אינן נוכחות בבית ומחכות לגברים, במקום זאת לוקחות על עצמן יותר עבודה ואחריות. הנשים שינו מונחים מסורתיים של נשים חלשות, אך כעת נשים מצאו את עצמן קרובות יותר לקיים יחסי שוויון עם גברים, בגלל התכווצות הפער בין גברים לנשים.[71]
לגבי מעמד הגברים והנשים העבריות בצבא הבריטי, אורנה ששון לוי מדברת על שילוב של נשים במרחב הצבאי, ומעלה את השאלה, האם המגדר הגברי והפמיניזם בצבא הם באמת בשוליים. אנו יכולים להבין כי איחוד נשים עם גברים בצבא עלול לפגוע במעמד הגברים במידה מסוימת, ולכן הוא יכול לעורר התנגדות גברית לאיחודם עם נשים אלה. הצבא הוא ביטוי מובהק של מיניות בחברה, ככזה, הוא מראה את היעדר ההדרה החברתית של נשים, המערכת הצבאית היא מערכת המשמרת מיניות בין גברים לנשים, הצב הוא כלי שמדיר נשים ומחייב יחסים מסורתיים . הגדרת הצבא כארגון של גבריות, בעל זהות מובהקת, מביאה להדרת נשים מובנית ממוסדות המדינה שבעלי חשיבות רבה בחברה. העובדה שנשים אלו הצליחו כל כך להיכנס לענף כמו הצבא, הנתפס כגברי ולא מנוטרל מגדרית, סייעה בתרגום היחסים המגדריים בחברה בין גברים ונשים, ליחסים ביניהם בצבא, ולגלישת יחסים אלה לתחומי חיים אחרים, ומפחיתה את אי השוויון המגדרי בחברה ותורמת רבות לשוויון חברתי בכלל.[72]
יש גברים שעשויים להבין את השוויון הזה כהפרה של מעמדם. יש תפיסה שתחומים מסוימים הם גבריים, כמו מלחמה, ושינוי שמאפשר לנשים להשתתף, ונשים שחושבות שהן שייכות לתחום זה, זה יכול לעורר התנגדות של גברים והחברה, כי הם חושבים על עבודתם ומקומם בחברה, ואת הכבוד שלהם מנצחים. ההתנגדות לשירות נשים בצבא הבריטי באה הן מגברים והן מהנשים, נשים רבות ראו את הגיוס לצבא כעבודה קשה ולא כזכות גדולה, ההזדמנות להשיג שוויון עם גברים הוא שניתן להשיג בדרכים יותר קלות בחברה. בנוסף, הדבר עורר התנגדות בקרב גברים מסוימים, מכיוון שבמציאות ולדעתם זה לא היה מתפקיד של אישה להצטרף לצבא ולהילחם זה לצד זה, הלחימה היא נחלתו הבלעדית של הגבר.[73]
נשים יהודיות, שהיו מיעוט בקרב המתגייסות לצבא הבריטי, חוו קונפליקט פנימי עקב התגייסותן לצבא הבריטי, האם להיות נאמנות לצבא הבריטי שאליו הצטרפו, או לארגוני הצבא היהודיים המחתרתיים, שהן היו חלק מהם לפני ההתגייסות, כמו ההגנה והלח"י, בפועל נאמנותם הייתה לארגוני הצבא היהודיים שבהן היו חברות קודם לכן. נשים אלה היו מעורבות בפעולות הברחת כלי נשק, בהן הוכיחו את מסירותן לחברתן היהודית, ולא לצבא הבריטי, והייתה זו הזדמנות להפגין מסירות לחברה, וזאת למרות שהן שירתו בצבא זר, שם לא ניתנה להן ההזדמנות להוכיח את נאמנותן לחברה היהודית. למעשים אלה הייתה השפעה מיוחדת על שירותן של הנשים בצבא הבריטי, ועזרה לחברה היהודית לקבל את העובדה שהן משרתות בצבא זר, מרבית המתנדבות בצבא ראו בכך הזדמנות להפגין את לאומיותם ופטריוטיותן. ההתגייסות מרצון לצבא הכובש מעידה על הנסיבות ההיסטוריות המגדריות והייחודיות של הנשים בחברה היהודית, נסיבות אלה הצדיקו את עצמן ואת הסביבה את ההחלטה להצטרף לצבא הבריטי.[74]
למרות שנשים יהודיות התגייסו יותר לצבא, ושינו את התפיסה לגבי תפקידה של האישה, בחברה היהודית היו עדיין תפיסות פטריארכליות בתחומים רבים בחברה. התפיסה הרווחת היא שכאשר יש מלחמה, גברים יוצאים למלחמה ונשים נשארות בבית, זוהי הזהות האנדוצנטרית של הגברים, והבסיס האידיאולוגי הפטריארכלי של החברה היהודית, כמו חברות רבות אחרות בעולם, והיא מחזקת את התפיסה וההיגיון שהגבר הוא החזק, השולט ועומד במרכז הבמה החברתית. לאורך ההיסטוריה היו גם נשים שהשתתפו בכוחות צבאיים ובמלחמה, הן השתתפו במשימות לוחמת גרילה ואף במשימות ריגול, לבשו מדי גברים ועסקו בלחימה, ביניהן היו גם מפקדות. יש נשים שהצליחו לקחת חלק פעיל יותר בלחימה, ועמדותיהן היו מתקדמות יחסית, למרות מחלוקות עזות סביב השתתפותן של נשים בלחימה פעילה. היה ויכוח רב על השתתפותן של נשים בצבא, והן התבססו על שתי עמדות: מצד אחד, אם נשים לא לוקחות חלק בלחימה כמו גברים, זה מעיד על אי שוויון בין המינים. מצד שני, כאשר נשים הצטרפו לצבא, זה הפחית את יכולת הצבא ברמת הלחימה ואיכותה, וזאת בשל ההבדלים הפיזיולוגיים שלהן, כמו גם מהמבנה התרבותי והחברתי שבו הן נמצאות, וגם משיקולים סוציולוגיים.[75]
היו שטענו כי נשים שהתגייסו לצבא זה נובע ממצבי חירום לאומיים, ולא משיקולי שוויון מגדרי, כאשר הן הצבא זקוק ליותר כוח אדם, או כאשר נשים אכן דורשות זאת, או משום שזוהי זכותן להיות חלק מהצבא. הוויכוח לאורך השנים היה סוער וקשה בשל דרישתן של נשים להשתתף בלחימה, במיוחד כשמדובר בצבא זר, הבריטים. ניתן היה לראות מתיחות בין נשים שהיו במיעוט בארגון השומר, אותן נשים שרצו ודרשו להשתתף במשימות ביטחוניות שונות, ומצד שני הייתה הנהגת הארגון, שהייתה בה הפרדה מגדרית. באשר לשוויון בין המינים ולהשתתפות בלחימה מלאה, אחת הסיבות לשוני בגיוס הייתה ההבדל הפיזי בין המינים. בתגובה, הנשים ביצעו פעולות שונות כדי להיות שותפות מלאות למפעל הלאומי, ולפצות על חולשתן הפיזית היחסית לגברים, כמו למשל נשים שביצעו פעולות להברחת עולים לגבול והברחות והסתרת נשק. בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה, עם הידרדרות המצב הביטחוני, חלה תפנית במספר הנשים שהתגייסו לארגונים צבאיים. היו קולות בחברה שקראו להגדיל את השתתפותן הפעילה של נשים בארגונים צבאיים, וזה דחף את הנשים, שאף דרשו זאת, להתגייס לצבא הבריטי.[76]
6.סיכום ודיון
מטרתה של עבודת מחקר זו הייתה לבדוק את תרומתן של נשים יהודיות למאמצי המלחמה במהלך מלחמת העולם השנייה, וגיוסם לצבא הבריטי במהלך המלחמה. המניע שמאחורי נושא מחקרי זה הוא שבאותה תקופה, גיוס של נשים לצבא היה דבר חריג ולא מקובל, ובמיוחד גיוסם של נשים עבריות לצבא בריטי זר, תופעה זו נחשבה ליוצאת דופן וחריגה, והיא העידה על שינוי מגמתי כלפי היחס לנשים וכלפי שוויון מגדרי בחברה היהודית. שינוי מגמה זה לא היה ייחודי לחברה היהודית, אלא שזה היה חלק משינוי מגמה כלל עולמי, שנמשך כבר כמה עשרות שנים מתחילת המאה העשרים, והתקדמותה של החברה האנושית כלפי חברה מודרנית ומתקדמת יותר.
בעבודה ראינו שגיוסם של נשים לצבא בכלל היה דבר לא שגרתי, ונחשב לרעיון מודרני ומתקדם. לאורך ההיסטוריה, נשים לא שירתו באופן ישיר בצבאות במדינות שונות, ורק בתחילת המאה העשרים, החל רעיון זה להיות מקודם, וחל שינוי תפיסתי לגבי שירות נשים בצבא. במדינות שונות בעולם, החלו לקבל יותר ויותר את העובדה שגם נשים יכולות לשרת בצבא, כמו הגברים. נשים עד היו עוזרות למאמץ המלחמתי הכללי, כמו בעבודת סיעוד וכאחיות, אבל לא היו משתתפות באופן פעיל במלחמה עצמה.
השינוי בתפיסה לגבי שירותן של נשים בצבא נבע לא רק משינוי תפיסתי כללי בחברות המודרניות, אלא גם בגלל צרכים צבאיים. מלחמת העולם השנייה לוותה במאמץ מלחמתי גדול של המדינות המשתתפות, והמדינות היו צריכות כל עזרה שהן יכלו לקבל מהחברה, גם אם זה אומר שינוי התפיסה המסורתית לגבי תפקידן של נשים, וגיוסם של נשים אלה בצבא. דבר זה בא לידי ביטוי בתפקידים השונים שהיו לנשים בצבא, הצבא הבריטי השתמש בנשים גם לצורכי תעמולה, ולא רק לצרכים צבאיים או לצרכי ייצור נשק ואמצעי לחימה.
במקביל לשינויים אלה בחברות המודרניות, לגבי תפקידן של נשים בחברה, החברה היהודית בארץ ישראל עברה אף היא שינויים רבים, עם התחלת גלי העלייה לארץ ישראל, וביסוסו של היישוב היהודי החדש בארץ. הנשים העבריות היו אף הן חלק מרכזי בתנועה הציונית, והן לקחו חלק פעיל בבניין הארץ החדשה. נשים יהודיות רבות עלו לארץ ישראל מתוך מניעים לאומיים ציוניים, בין אם זה עם בני זוגן ומשפחותיהן, ובין אם זה לבדן. נשים אלה היו פטריוטיות ורצו לקחת חלק בבניין האומה, והן ראו בכך חלק חשוב בחייהן.
מאבקן של נשים יהודיות אלה היה כפול, מצד אחד הן נאבקו על בניין הארץ החדשה ולקחו חלק פעיל בתנועה הציונית, ומצד שני הן נאבקו על קידום מעמדן של הנשים היהודיות בחברה היהודית. השאיפה שלהן הייתה לשנות את היחסים המגדריים בחברה היהודית, ואת התפיסה לגבי תפקידה של האישה בחברה, הן שאפו שמעמדה של האישה יהיה שווה לזה למעמדו של הגבר בחברה. מאבקן של הנשים לקידום מעמדן בא לידי ביטוי בכמה תחומים, אחד התחומים העיקריים היה קידום מעמדן של הנשים בתחום התעסוקה, הנשים העבריות רצו לשנות את התפיסה המסורתית לגבי העבודה של האישה, ולשנות את העובדה שנשים עבדו רק במקצועות שנחשבו לנשיים, כמו אחיות וסיעוד, או עבודה במשק הבית.
עוד תחום חשוב שבו נשים ניסו לשנות את המציאות היה התחום הפוליטי. נשים נאבקו למען ייצוג פוליטי טוב יותר, והשתתפות יותר פעילה בתחום הפוליטי, משום שתחום זה נחשב לתחום שמשפיע על תחומים אחרים בחברה, והוא מכיל עמדות מפתח חשובות, ולכן חשוב שנשים ישתתפו בתחום הפוליטי ותהיה להן השפעה פוליטית. האינטרסים הפוליטיים של נשים היו שונים מהאינטרסים של גברים או שאר החברה, הן היו צריכות לקדם את העניינים שלהן בחברה, כמו למשל שוויון לנשים בשוק התעסוקה, ומניעת אפליה כנגד נשים. על רקע צורך פוליטי זה קמו ארגוני נשים שנועדו לקדם את שילובן ואת האינטרסים של הנשים בפוליטיקה.
כחלק מקידום מעמדן של הנשים בחברה היהודית, נשים לקחו חלק יותר גדול בבניין החברה היהודית, ובתוך כך הן התנדבו גם לארגונים צבאיים יהודיים, על מנת לתרום את חלקן גם בתחום הזה. תרומתן הצבאית באה לידי ביטוי גם בהשתתפות במלחמת העולם השנייה במסגרת של הצבא הבריטי, שעודד את גיוסן של נשים עבריות, וזאת כחלק מהמאמץ המלחמתי הכולל. הנשים היהודיות שירתו בפלוגה מיוחדת שנקראה ATS, ותרומתן הייתה מגוון למאמץ המלחמתי, מלחימה פעילה בשטח ועד לעזרה בייצור כלי נשק ובמקצועות הסיעוד.
שירותן של נשים יהודיות אלה בצבא הבריטי תרמה לא רק לצבא הבריטי עצמו, וליישוב היהודי בארץ ולקידום מטרותיו, אלה שהיא תרמה לקידום מעמדן של הנשים היהודיות בחברה היהודית. הגיוס עצמו תרם לשינוי תפיסתי של החברה בכל הנוגע לתפקידן של הנשים, שעד אז הן נתפסו כאחראיות העיקריות על משק הבית, ותפקידן היה לעסוק במקצועות מסורתיים כמו סיעוד וטיפול, ולהיות עקרות בית. השירות בצבא, ובמיוחד בצבא זר כמו הצבא הבריטי, הראה לחברה היהודית שהנשים היהודיות יכולות לעשות הרבה יותר מאשר להישאר בבית ולגדל ילדים.
באופן טבעי שירותן של נשים אלה בצבא הבריטי עורר מחלוקת והתנגדות בחברה היהודית, בגלל ששירותן ערער על מוסכמות קיימות בכל הנוגע לתפקיד הנשים והגברים, וגברים רבים הרגישו שנשים אלה מנסות לתפוס את מקומם ולערער על מעמדם. מצד שני היו גם כאלה בחברה היהודית שראו בשירותן של הנשים בצבא כדבר חיובי, משום שהאויב של הבריטים היה גרמניה, והיא אויבת גדולה של העם היהודי, ולכן כל עזרה אפשרית לצבא הבריטי היא דבר טוב.
ולכן המסקנה של המחקר היא ששירותם של הנשים היהודיות בצבא הבריטי תרם בכמה תחומים, ראשית כל למאמץ המלחמתי של הצבא הבריטי ושל העם היהודי שתמך בבריטים, ושנית כל הייתה תרומה של שינוי מודעות ושינוי מוסכמות בחברה, שזוהי תרומה יותר משמעותית ומתמשכת. הנשים האלה ששירתו שצבא הבריטי הראו בעצם לנשים יהודיות אחרות, ולכל החברה היהודית, שנשים יכולות לבצע את אותם התפקידים כמו גברים, ושמגיע להן שוויון בדיוק כמו לגברים, הנשים האלה בעצם פרצו תקרת זכוכית וסללו את הדרך לנשים אחרות לעשות את הדברים שהן רוצות, וגם בתחומים אחרים, כמו למשל בשוק התעסוקה, הן הראו שנשים יכולות לעבוד באופן עבודות כמו הדברים, ולכן לא צריכה להיות אפליה גם בשוק התעסוקה.
7.ביבליוגרפיה:
בר און מרדכי, כשהצבא החליף מדיו, פרקים בהתפתחות צה"ל בשנים 1953-1949, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים 2017, עמודים 66-72.
בת-שבע מרגלית-שטרן,. “למלכה אין בית, למלך אין כתר? מעמדן של נשים יהודיות בשוק העבודה בארץ-ישראל המנדטורית.” כלכלה וחברה בימי המנדט, מכון בן-גוריון, שדה-בוקר, (2003), עמ' 107-153.
גרניט הכהן ענת, אשה עבריה אל הדגל, שירותן של נשות היישוב בכוחות הבריטיים במלחה"ע השנייה- היבטים מגדריים ולאומיים, תשס"ח, רמת גן.
גרנית הכהן ענת, פטריוטית בגרסה מגדרית: שירותן של בנות היישוב בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, תמי רזי אישה עברייה אל הדגל:נשות היישוב בשירות הכוחות הבריטיים במלחמת העולם השנייה, יד בן צבי, ירושלים, 2011, עמודים 277-281.
גרנית-הכהן ענת, “חשבון ציבורי או חשבון פרטי – מקרה מבחן: אימהות מהיישוב בכוחות הבריטיים במלחמת העולם השנייה.” מגדר בישראל, א' (2011), עמ' 198-227.
חזן מאיר, “מאבקן של נשות קיבוץ עין חרוד על השתתפותן בשמירה.” מגדר בישראל, א (2011), עמ' 50-81.
חזן מאיר, לחימה עקרה:מאבק הנשים להתגייס לגדוד העברי,עיונים בתקומת ישראל, תשע"ג 2012 יד בן צבי ירושלים עמודים 423-426.
חלמיש אביבה, “ההיסטוריה וההיסטוריוגרפיה של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט: בין יחודיות לאוניברסליות.” ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל היסטוריה, תרבות, חברה, 24 (2016), עמ' 375-394.
כהן סטיוארט, “קדימה צעדי! אחורה פני! ” קתדרה: לתולדות ארץ-ישראל וישובה, 149 (2013), עמ' 181-184.
מלמן, בילי. “שוליים ומרכז: היסטוריה של נשים והיסטוריה של מגדר בישראל.” ציון: רבעון לחקר תולדות ישראל, (2009), 74: 245-266.
מרגלית עדנה, “נשות היישוב בצבא הבריטי.” ידיעון ההגנה, 33 (2012), עמ' 28-29.
מרגלית שילה, “פרדוקסים של מגדר: המאבק למען זכות הבחירה של האישה ביישוב (1917-1926).” מדעי היהדות, (2013), 49: 193-219.
נצה דרוין,. “‘לא היינו סופרג’יסטיות’ – על הנשים החלוצות בעלייה השנייה.” קתדרה: לתולדות ארץ-ישראל וישובה, (1985), 35: 192-193.
פטישי חנוך, מחתרת במדים "ההגנה" והחיילים הארצישראלים בצבא הבריטי 1939-1946, תשס"ז 2006, חיפה, עמודים 9-17.
פרילוק ניצה, “מתנדבות בכחול ובחאקי: ארצישראליות בצבא הבריטי במצרים במלה"ע ה- II.” עת-מול: עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, 30 (2004), עמ' 17-20.
קצבורג-יונגמן מירה, “זהויות ציוניות נשיות באמריקה: הדסה מול נשות מזרחי, 1912-1948.” בין דת, לאום וארץ, 19 (2014), עמ' 119-135.
רזי תמי, “פטריוטיות בגרסה מגדרית: שירותן של בנות היישוב בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה” ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל היסטוריה, תרבות, חברה, 21 (2013), עמ' 277-281.
שביט יעקב, “בין "חברה יישובית" ל"חברה פוליטית"; היישוב היהודי בארץ-ישראל בתקופת המנדט.” קתדרה: לתולדות ארץ-ישראל וישובה, 14 (1980), עמ' 7-16.
שילה מרגלית, “הסופרג’יסטיות העבריות – מאה שנות אקטיביזם נשי בישראל” דעות, 92 (2019), עמ' 14-23.
שילה מרגלית, “לדמותה של האישה בעלייה השנייה: האזרחית.” ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל היסטוריה, תרבות, חברה, 6 (2004), עמ' 63-105.
שילה מרגלית, “מלחמת העולם הראשונה כזירה להעצמת נשות היישוב היהודי בארץ ישראל” היסטוריה, הגות, ריאליה, 7 (2020), עמ' 123-148.
שפיגל יאיר, “התגייסות חברות 'הקיבוץ הארצי' לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה.” עלי-זית וחרב: אשת חיל עברייה, י (2010), עמ' 82-99.
ששון-לוי אורנה, "זהויות במדים: גבריות ונשיות בצבא הישראלי", סוציולוגיה ישראלית, י' (2008), עמ' 196-198.
Bernstein Deborah. Pioneers and Homemakers : Jewish Women in Pre-State Israel. SUNY Press, 1992, pp. 50-100.
Bilge Yesil,. "‘Who said this is a Man's War?’: propaganda, advertising discourse and the representation of war worker women during the Second World War." Media History 10.2 (2004): 103-117.
Braybon, Gail. Women Workers in the First World War. Routledge, 2012.
De Groot, Gerard J. "‘I Love the Scent of Cordite in Your Hair’: Gender Dynamics in Mixed Anti‐Aircraft Batteries during the Second World War." History 82.265 (1997): 73-92.
Gill Philo, Adele Samantha. Novelists and women in WW1: Challenging traditional binarisms–A critical essay and half painted war: an original novel. Diss. 2013.
Hobbs, Angela. "Women, heroism and World War 1." (2020).
Lettie Gavin,. American women in World War I: They also served. University Press of Colorado, 2006.
Lucy Noakes,. Women in the British Army: War and the Gentle Sex, 1907–1948. Routledge, 2006.
Permeswaran Yashila, "The women's army auxiliary corps: A compromise to overcome the conflict of women serving in the army." The History Teacher 42.1 (2008): 95-111.
Stacey Reed,. "Victims or Vital: Contrasting Portrayals of Women in WWI British Propaganda." (2014): 81-92.
Toshiko Hayashida,. "Women in Combat: Gender and the Armed Forces in Great Britain and Japan during the Second World War." ZINBUN 46 (2016): 161-178.
Vernadsky Zalietok,. "British and Soviet women in the army and auxiliary organizations during WWII." (2020).
[1] תמי רזי, “פטריוטיות בגרסה מגדרית: שירותן של בנות היישוב בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה” ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל היסטוריה, תרבות, חברה, 21 (2013), עמ' 277-281.
[2] Reed, Stacey. "Victims or Vital: Contrasting Portrayals of Women in WWI British Propaganda." (2014): 81-92.
[3] מרגלית שילה, “הסופרג’יסטיות העבריות – מאה שנות אקטיביזם נשי בישראל” דעות, 92 (2019), עמ' 14-23.
[4] תמי רזי, “פטריוטיות בגרסה מגדרית: שירותן של בנות היישוב בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה” ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל היסטוריה, תרבות, חברה, 21 (2013), עמ' 277-281.
[5] Braybon, Gail. Women Workers in the First World War. Routledge, 2012.
[6] Hobbs, Angela. "Women, heroism and World War 1." (2020).
[7] Philo-Gill, Samantha Adele. Novelists and women in WW1: Challenging traditional binarisms–A critical essay and half painted war: an original novel. Diss. 2013.
[8] Reed, Stacey. "Victims or Vital: Contrasting Portrayals of Women in WWI British Propaganda." (2014): 81-92.
[9] Philo-Gill, Samantha Adele. Novelists and women in WW1: Challenging traditional binarisms–A critical essay and half painted war: an original novel. Diss. 2013.
[10] Philo-Gill, Samantha Adele. Novelists and women in WW1: Challenging traditional binarisms–A critical essay and half painted war: an original novel. Diss. 2013.
[11] Zalietok, N., and V. I. Vernadsky. "British and Soviet women in the army and auxiliary organizations during WWII." (2020).
[12] Gavin, Lettie. American women in World War I: They also served. University Press of Colorado, 2006.
[13] Noakes, Lucy. Women in the British Army: War and the Gentle Sex, 1907–1948. Routledge, 2006.
[14] Hayashida, Toshiko. "Women in Combat: Gender and the Armed Forces in Great Britain and Japan during the Second World War." ZINBUN 46 (2016): 161-178.
[15] Hayashida, Toshiko. "Women in Combat: Gender and the Armed Forces in Great Britain and Japan during the Second World War." ZINBUN 46 (2016): 161-178.
[16] Yesil, Bilge. "‘Who said this is a Man's War?’: propaganda, advertising discourse and the representation of war worker women during the Second World War." Media History 10.2 (2004): 103-117.
[17] De Groot, Gerard J. "‘I Love the Scent of Cordite in Your Hair’: Gender Dynamics in Mixed Anti‐Aircraft Batteries during the Second World War." History 82.265 (1997): 73-92.
[18] De Groot, Gerard J. "‘I Love the Scent of Cordite in Your Hair’: Gender Dynamics in Mixed Anti‐Aircraft Batteries during the Second World War." History 82.265 (1997): 73-92.
[19] Yashila Permeswaran, "The women's army auxiliary corps: A compromise to overcome the conflict of women serving in the army." The History Teacher 42.1 (2008): 95-111.
[20] Yashila Permeswaran, "The women's army auxiliary corps: A compromise to overcome the conflict of women serving in the army." The History Teacher 42.1 (2008): 95-111.
[21]Yashila Permeswaran, "The women's army auxiliary corps: A compromise to overcome the conflict of women serving in the army." The History Teacher 42.1 (2008): 95-111.
[22] מלמן, בילי. “שוליים ומרכז: היסטוריה של נשים והיסטוריה של מגדר בישראל.” ציון: רבעון לחקר תולדות ישראל, (2009), 74: 245-266.
[23] דרוין, נצה. “‘לא היינו סופרג’יסטיות’ – על הנשים החלוצות בעלייה השנייה.” קתדרה: לתולדות ארץ-ישראל וישובה, (1985), 35: 192-193.
[24] Deborah Bernstein. Pioneers and Homemakers : Jewish Women in Pre-State Israel. SUNY Press, 1992, pp. 50-100.
[25] Deborah Bernstein. Pioneers and Homemakers : Jewish Women in Pre-State Israel. SUNY Press, 1992, pp. 50-100.
[26] Deborah Bernstein. Pioneers and Homemakers : Jewish Women in Pre-State Israel. SUNY Press, 1992, pp. 50-100.
[27] Deborah Bernstein. Pioneers and Homemakers : Jewish Women in Pre-State Israel. SUNY Press, 1992, pp. 50-100.
[28] דרוין, נצה. “‘לא היינו סופרג’יסטיות’ – על הנשים החלוצות בעלייה השנייה.” קתדרה: לתולדות ארץ-ישראל וישובה, (1985), 35: 192-193.
[29] שילה, מרגלית. “פרדוקסים של מגדר: המאבק למען זכות הבחירה של האישה ביישוב (1917-1926).” מדעי היהדות, (2013), 49: 193-219.
[30] שילה, מרגלית. “פרדוקסים של מגדר: המאבק למען זכות הבחירה של האישה ביישוב (1917-1926).” מדעי היהדות, (2013), 49: 193-219.
[31] שילה, מרגלית. “פרדוקסים של מגדר: המאבק למען זכות הבחירה של האישה ביישוב (1917-1926).” מדעי היהדות, (2013), 49: 193-219.
[32] מלמן, בילי. “שוליים ומרכז: היסטוריה של נשים והיסטוריה של מגדר בישראל.” ציון: רבעון לחקר תולדות ישראל, (2009), 74: 245-266.
[33] מרגלית-שטרן, בת-שבע. “למלכה אין בית, למלך אין כתר? מעמדן של נשים יהודיות בשוק העבודה בארץ-ישראל המנדטורית.” כלכלה וחברה בימי המנדט, מכון בן-גוריון, שדה-בוקר, (2003), עמ' 107-153.
[34] מרגלית שילה, “לדמותה של האישה בעלייה השנייה: האזרחית.” ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל היסטוריה, תרבות, חברה, 6 (2004), עמ' 63-105.
[35] יעקב שביט, “בין "חברה יישובית" ל"חברה פוליטית"; היישוב היהודי בארץ-ישראל בתקופת המנדט.” קתדרה: לתולדות ארץ-ישראל וישובה, 14 (1980), עמ' 7-16.
[36] מרגלית שילה, “הסופרג’יסטיות העבריות – מאה שנות אקטיביזם נשי בישראל” דעות, 92 (2019), עמ' 14-23.
[37] מרגלית שילה, “לדמותה של האישה בעלייה השנייה: האזרחית.” ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל היסטוריה, תרבות, חברה, 6 (2004), עמ' 63-105.
[38] מרגלית שילה, “הסופרג’יסטיות העבריות – מאה שנות אקטיביזם נשי בישראל” דעות, 92 (2019), עמ' 14-23.
[39] מרגלית שילה, “הסופרג’יסטיות העבריות – מאה שנות אקטיביזם נשי בישראל” דעות, 92 (2019), עמ' 14-23.
[40] מרגלית שילה, “הסופרג’יסטיות העבריות – מאה שנות אקטיביזם נשי בישראל” דעות, 92 (2019), עמ' 14-23.
[41] מרגלית שילה, “מלחמת העולם הראשונה כזירה להעצמת נשות היישוב היהודי בארץ ישראל” היסטוריה, הגות, ריאליה, 7 (2020), עמ' 123-148.
[42] מרגלית שילה, “מלחמת העולם הראשונה כזירה להעצמת נשות היישוב היהודי בארץ ישראל” היסטוריה, הגות, ריאליה, 7 (2020), עמ' 123-148.
[43] מירה קצבורג-יונגמן, “זהויות ציוניות נשיות באמריקה: הדסה מול נשות מזרחי, 1912-1948.” בין דת, לאום וארץ, 19 (2014), עמ' 119-135.
[44] מירה קצבורג-יונגמן, “זהויות ציוניות נשיות באמריקה: הדסה מול נשות מזרחי, 1912-1948.” בין דת, לאום וארץ, 19 (2014), עמ' 119-135.
[45] מירה קצבורג-יונגמן, “זהויות ציוניות נשיות באמריקה: הדסה מול נשות מזרחי, 1912-1948.” בין דת, לאום וארץ, 19 (2014), עמ' 119-135.
[46] אביבה חלמיש, “ההיסטוריה וההיסטוריוגרפיה של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט: בין יחודיות לאוניברסליות.” ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל היסטוריה, תרבות, חברה, 24 (2016), עמ' 375-394.
[47] אביבה חלמיש, “ההיסטוריה וההיסטוריוגרפיה של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט: בין יחודיות לאוניברסליות.” ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל היסטוריה, תרבות, חברה, 24 (2016), עמ' 375-394.
[48] אביבה חלמיש, “ההיסטוריה וההיסטוריוגרפיה של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט: בין יחודיות לאוניברסליות.” ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל היסטוריה, תרבות, חברה, 24 (2016), עמ' 375-394.
[49] תמי רזי, “פטריוטיות בגרסה מגדרית: שירותן של בנות היישוב בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה” ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל היסטוריה, תרבות, חברה, 21 (2013), עמ' 277-281.
[50] תמי רזי, “פטריוטיות בגרסה מגדרית: שירותן של בנות היישוב בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה” ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל היסטוריה, תרבות, חברה, 21 (2013), עמ' 277-281.
[51] תמי רזי, “פטריוטיות בגרסה מגדרית: שירותן של בנות היישוב בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה” ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל היסטוריה, תרבות, חברה, 21 (2013), עמ' 277-281.
[52] תמי רזי, “פטריוטיות בגרסה מגדרית: שירותן של בנות היישוב בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה” ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל היסטוריה, תרבות, חברה, 21 (2013), עמ' 277-281.
[53] מאיר חזן, “מאבקן של נשות קיבוץ עין חרוד על השתתפותן בשמירה.” מגדר בישראל, א (2011), עמ' 50-81.
[54] ענת גרניט הכהן, אשה עבריה אל הדגל, שירותן של נשות היישוב בכוחות הבריטיים במלחה"ע השנייה- היבטים מגדריים ולאומיים, תשס"ח, רמת גן.
[55] ענת גרניט הכהן, אשה עבריה אל הדגל, שירותן של נשות היישוב בכוחות הבריטיים במלחה"ע השנייה- היבטים מגדריים ולאומיים, תשס"ח, רמת גן.
[56] ניצה פרילוק, “מתנדבות בכחול ובחאקי: ארצישראליות בצבא הבריטי במצרים במלה"ע ה- II.” עת-מול: עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, 30 (2004), עמ' 17-20.
[57] ניצה פרילוק, “מתנדבות בכחול ובחאקי: ארצישראליות בצבא הבריטי במצרים במלה"ע ה- II.” עת-מול: עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, 30 (2004), עמ' 17-20.
[58] ניצה פרילוק, “מתנדבות בכחול ובחאקי: ארצישראליות בצבא הבריטי במצרים במלה"ע ה- II.” עת-מול: עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, 30 (2004), עמ' 17-20.
[59] מאיר חזן, לחימה עקרה:מאבק הנשים להתגייס לגדוד העברי,עיונים בתקומת ישראל, תשע"ג 2012 יד בן צבי ירושלים עמודים 423-426.
[60] מאיר חזן, לחימה עקרה:מאבק הנשים להתגייס לגדוד העברי,עיונים בתקומת ישראל, תשע"ג 2012 יד בן צבי ירושלים עמודים 423-426.
[61] חנוך פטישי, מחתרת במדים "ההגנה" והחיילים הארצישראלים בצבא הבריטי 1939-1946, תשס"ז 2006, חיפה, עמודים 9-17.
[62] תמי רזי, “פטריוטיות בגרסה מגדרית: שירותן של בנות היישוב בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה” ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל היסטוריה, תרבות, חברה, 21 (2013), עמ' 277-281.
[63] יאיר שפיגל, “התגייסות חברות 'הקיבוץ הארצי' לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה.” עלי-זית וחרב: אשת חיל עברייה, י (2010), עמ' 82-99.
[64] עדנה מרגלית, “נשות היישוב בצבא הבריטי.” ידיעון ההגנה, 33 (2012), עמ' 28-29.
[65] ענת גרנית-הכהן, “חשבון ציבורי או חשבון פרטי – מקרה מבחן: אימהות מהיישוב בכוחות הבריטיים במלחמת העולם השנייה.” מגדר בישראל, א' (2011), עמ' 198-227.
[66] ענת גרנית-הכהן, “חשבון ציבורי או חשבון פרטי – מקרה מבחן: אימהות מהיישוב בכוחות הבריטיים במלחמת העולם השנייה.” מגדר בישראל, א' (2011), עמ' 198-227.
[67] סטיוארט כהן, “קדימה צעדי! אחורה פני! ” קתדרה: לתולדות ארץ-ישראל וישובה, 149 (2013), עמ' 181-184.
[68] סטיוארט כהן, “קדימה צעדי! אחורה פני! ” קתדרה: לתולדות ארץ-ישראל וישובה, 149 (2013), עמ' 181-184.
[69] סטיוארט כהן, “קדימה צעדי! אחורה פני! ” קתדרה: לתולדות ארץ-ישראל וישובה, 149 (2013), עמ' 181-184.
[70] ענת גרנית-הכהן, “חשבון ציבורי או חשבון פרטי – מקרה מבחן: אימהות מהיישוב בכוחות הבריטיים במלחמת העולם השנייה.” מגדר בישראל, א' (2011), עמ' 198-227.
[71] ענת גרנית-הכהן, “חשבון ציבורי או חשבון פרטי – מקרה מבחן: אימהות מהיישוב בכוחות הבריטיים במלחמת העולם השנייה.” מגדר בישראל, א' (2011), עמ' 198-227.
[72] אורנה ששון-לוי, "זהויות במדים: גבריות ונשיות בצבא הישראלי", סוציולוגיה ישראלית, י' (2008), עמ' 196-198.
[73] ענת גרנית-הכהן, “חשבון ציבורי או חשבון פרטי – מקרה מבחן: אימהות מהיישוב בכוחות הבריטיים במלחמת העולם השנייה.” מגדר בישראל, א' (2011), עמ' 198-227.
[74] ענת גרנית הכהן, פטריוטית בגרסה מגדרית: שירותן של בנות היישוב בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, תמי רזי אישה עברייה אל הדגל:נשות היישוב בשירות הכוחות הבריטיים במלחמת העולם השנייה, יד בן צבי, ירושלים, 2011, עמודים 277-281.
[75] מרדכי בר און, כשהצבא החליף מדיו, פרקים בהתפתחות צה"ל בשנים 1953-1949, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים 2017, עמודים 66-72.
[76] מרדכי בר און, כשהצבא החליף מדיו, פרקים בהתפתחות צה"ל בשנים 1953-1949, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים 2017, עמודים 66-72.