Skip to content

סמינריון- גבולות חכמים חדשנות ויזמות בגבולות המדינה

גבולות חכמים חדשנות ויזמות בגבולות המדינה

מגישה:

תאריך:

תוכן עניינים

1. רקע על גבולות חכמים. 3

2. גבולות חכמים באירופה כמקרה בוחן 4

2.1 ארגון פרונטקס. 6

2.2 הצורך בחדשנות בגבולות איחוד האירופי 7

3. הטכנולוגיה של גבולות חכמים שקיימת היום. 8

4. יכולת הטמעת שינוי בארגוני ממשל. 14

4.1 התנגדות לשינוי בארגונים ציבוריים. 15

4.1.1 התמודדות עם התנגדויות לשינוי בארגון ציבורי 16

4.2 גורמים המשפיעים על יכולת השינוי בארגונים ציבוריים. 16

4.3 יכולת ניהול ידע כמשפיעה על השינוי 17

5. ביקורת ציבורית. 20

6. סיכום ומסקנות. 22

ביבליוגרפיה. 24

1. רקע על גבולות חכמים

גבול הוא אזור בו מסתיים השטח הטריטוריאלי של מדינה ריבונית, ומתחיל השטח של מדינה שכנה, ולכל מדינה ריבונית ישנה אחריות להגן על גבולה מפני כל איום חיצוני, שעלול להזיק לאינטרסים של המדינה או לאנשיה. הגנה על מעבר תקין בגבולות המדינה מוגדר כביטחון גבולות. במדינות שונות יש סוגים שונים של גבולות, כולל גבולות יבשתיים, גבולות חוף וגבולות אוויריים (או מרחב אוויר). אבטחת סוגים שונים של גבולות בו זמנית ובצורה יעילה, הופכת את אבטחת הגבולות למשימה מאתגרת בעבור המדינה המודרנית (מיכלסון, ובן-מימון, 2002).

הדינמיקה של ביטחון גבולות משתנה ממדינה למדינה, שכן לכל מדינה יש סוגים שונים של שטחים, סוגים שונים של איומים וסוגים שונים של גבולות. האופי הגיאוגרפי של המדינות יכול להיות שונה מאוד, ולכן האופי והטבע של הגבולות הוא שונה, ככל שיותר סוגים של שטחים יש לגבולות המדינה, כך הבעיה תהיה גדולה יותר לאבטחת גבולותיה. בנוסף לכל אלה, העולם הופך לגלובלי יותר עם הזמן, ויכולת הניידות של אנשים פרטיים גוברת עם הזמן ועם התפתחות הטכנולוגיה. בנוסף לכך אנו חיים בעולם דינמי שמשתנה ללא הרף, שמשנה גם את המציאות בעולם, ובהתאם לכך גם את האיומים השונים שישנם על גבולות המדינה. תפיסת האיום על גבולות המדינה יכולה להיות מגוונת, החל מהברחת נשק וסמים, מהגרים בלתי חוקיים, טרור חוצה גבולות, וכלה בכיבוש בלתי חוקי של גבולות על ידי מדינות שכנות (מיכאל, וסיבוני, 2016).

אנו חיים בעידן בו הטכנולוגיה מניעה הכל, ומשתנה כל כך מהר שהיא שחקה את האפקטיביות המסורתית של אבטחת גבולות. כיום, זה אפשרי לבצע לוחמה היברידית, שבה משולבים מתקפות סייבר, פיגועי טרור, והתקפות של יחידים, ואלה שיטות שארגוני הטרור כבר השתמשו בהם ברחבי העולם. בנוסף לכך, היכולות המשופרות של גורמי טרור נותנת להם את היכולת לפגוע בנקודות אסטרטגיות, שיכולות לגרום לנזק רב לא רק למדינה ספציפית, אלא לנזק כלל עולמי, ומתקפה שכזאת יכולה להשפיע על סדר היום העולמי. דוגמאות לכך יכולות להיות מתקפות על אסדות נפט שפוגעות באספקת הנפט העולמית, או מתקפות על נתיבי סחר בינלאומיים (עציוני, 2019).

תובנות אלה מחייבות את המדינה המודרנית לעשות חשיבה מחודשת על היכולת שלה להגן על הגבולות שלה, וכיצד ניתן להפוך את הגבולות האנלוגיים המסורתיים לגבולות דיגיטליים בעזרת טכנולוגיה, על מנת שיהיה יותר קל להתמודד עם האיומים החדשים. כל גבול הוא שונה ומצריך פתרונות שונים בהתאמה אישית, בכדי להגן בצורה יעילה על הגבול. מדינה נדרשת לשלוט בגבולותיה בצורה הרמטית, בעזרת מערכת חכמה שתנהל את גבולותיה, ותאפשר לה להתמודד עם תרחישי האיום העולמיים המשתנים ללא הרף (Sontowski, 2018).

2. גבולות חכמים באירופה כמקרה בוחן

בפברואר 2013, על מנת להתמודד עם כמות התיירים הגדולה שנעה ברחבי האיחוד האירופי, ועם אנשים מחוץ לאיחוד שעוברים דרך האיחוד בדרכם למדינות אחרות, הפרלמנט של האיחוד האירופי הציע שלושה חוקי יסוד שנועדו להתמודד עם נושא זה, שידועים כחוקי הגבולות החכמים (smart borders package). חוקים אלה נועדו לקדם את פיתוחם ויישומם של גבולות חכמים ברחבי המדינות של האיחוד האירופי, והמדינות החברות בהסכם שנגן. שלושת החוקים האלה נועדו לזהות אנשים שתושבותם היא מחוץ לאזור שנגן, והם עברו את מכסת הימים המותרת להם בשהייה במדינות האיחוד או באזור שנגן, לבסס תכנית רישום נוסעים, שתזהה את האנשים לפני הגעתם לגבולות האיחוד האירופי, והצעות לתיקונים משפטיים רלוונטיים שיאפשרו את הטמעתם של גבולות חכמים אלה (Lehtonen, & Aalto, 2017).

חבילת “גבולות חכמים” הוצעה בעקבות החלטה של הנציבות האירופית (EC) מפברואר 2008 המציעה להקים מערכת כניסה / יציאה (EES) ותוכנית נוסעים רשומה (RTP). מטרתה העיקרית של ההצעה היא לשפר את ניהול הגבולות החיצוניים של מדינות שנגן, להילחם נגד הגירה לא סדירה ולספק מידע על שוהים בלתי חוקיים, כמו גם להקל על מעברי גבול לנוסעים פנים אירופיים. במהלך הבחינה הראשונה של הגבולות החכמים, שהושלמה בפברואר 2014, המועצה והפרלמנט האירופי (EP) הביעו את חששותיהם מקשיים טכניים, תפעוליים ועלויות, בעיקר הקשורים לכדאיותם הכללית של המערכות החדשות המוצעות, ושל חלק ממאפייניהם של מערכות אלה (Marin, 2016).

מערכת הכניסה / יציאה (EES) תרחיב את בדיקות הזיהוי הביומטרי, השמורות כיום לאלו הזקוקים לוויזה, לכל האזרחים מחוץ לאיחוד האירופי המבקשים להיכנס לאיחוד האירופי, מתוך כוונה לעזור לרשויות לזהות את אלה שנשארו זמן רב מהמותר להם על פי אשרת השהייה שלהם. מערכת זו תחליף את הנוהג הנוכחי של חישוב שהות על בסיס חותמות בדרכונים, ברישום אלקטרוני של התאריכים ומקומות הכניסה והיציאה, על מנת לאפשר מידע מדויק וחישוב אמין של שהות מורשית. המידע שנאסף עבור ה- EES יכלול נתונים אלפא-נומריים (שמות, סוג ומספר מסמכי נסיעה), תאריך ושעה של כניסה ויציאה, ואחרי תקופה של ניסיון, לאפשר את חלוקת המידע הזה בין מדינות האיחוד (Sontowski, 2018).

מכיוון שאיסוף נתונים אלה יוביל לזמני המתנה ארוכים יותר בנקודות מעברי הגבול, הוצעה גם מערכת מקבילה – תוכנית נוסעים רשומה (RTP). תכנית זו תאפשר לזהות מראש את הנוסעים על ידי הרשויות. אלה שלא נחשבים כסיכון ביטחוני יורשו להיכנס לאיחוד האירופי דרך שערים לבקרת גבולות אוטומטיים, שכבר מהווים כלי שמיושם בשדות תעופה אירופיים רבים. הנציבות האירופית טוענת כי כתוצאה מכך, בדיקות גבולות של נוסעים רשומים יהיו מהירות הרבה יותר מאשר בימינו (Piechowicz, 2017).

על מנת להעריך טוב יותר את ההשפעות הטכניות, הארגוניות והכספיות של הדרכים השונות להטמיע את הגבולות החכמים האלה, הנציבות האירופית יזמה פיילוט, בתמיכת המדינות החברות, שיספק הוכחות לתוצאות המעשיות,  ואפשרויות היישום של גבולות אלה. פיילוט זה כלל שני שלבים: מחקר טכני-תאורטי, שיובל על ידי הנציבות האירופית, שמיועד לזהות ולהעריך את האפשרויות והפתרונות המתאימים והמבטיחים ביותר. שלב בדיקות מעשיות שהוטל על סוכנות מיוחדת של האיחוד האירופי, סוכנות הניהול התפעולי (Agency for the Operational Management), שמטרתן לאמת את היתכנותן של אפשרויות ההטמעה שזוהו במחקר הטכני, ולאמת את יעילות השימוש בגבולות אלה, הן בגבולות האוטומטיים והן בגבולות הידניים שיוטמעו (Meszaros, 2017).

שלב הבדיקה התרחש ב 12 מדינות ב 18 נקודות מעבר גבול אוויר, ימיים ויבשתיים. בנובמבר 2015 הושלם שלב הבדיקות, עם מסירת דוח על המסקנות הטכניות. במסגרת הכנת הצעת חוק מתוקנת בעקבות הבדיקות הטכניות, הקימה הנציבות האירופית ועדה פומבית בנושא חבילת הגבולות החכמים ב 29 ביולי 2015 שנמשכה עד ה- 29 באוקטובר 2015, תוך שהיא מעודדת את הציבור לתרום לידע של הוועדה לגבי יישומם של הגבולות החכמים. בדצמבר 2015 פרסמה הנציבות את תוצאות ההתייעצות הציבורית. הנציבות הכינה גם הערכת השפעה של יישום הגבולות. ב- 6 באפריל 2016 אימצה הנציבות הצעת חקיקה מתוקנת לגבולות חכמים. הצעת החקיקה המתוקנת עבור גבולות חכמים כוללת: תקנה להקמת מערכת כניסה / יציאה, ותיקון לחוקים שונים של האיחוד האירופי שיאפשרו את הטמעתם של גבולות חכמים אלה (Meszaros, 2017), (Piechowicz, 2017).

לאחר הדחייה הראשונית של חוקי הגבולות החכמים בשנת 2013, הצביע הפרלמנט האירופי שוב ב- 25 באוקטובר 2017 בכדי לאמץ אותם סופית, כולל מערכת הכניסה / יציאה (EES) ותיקונים לשילוב גבולות אלה בחוקי גבולות שנגן. חוקים וגבולות חכמים אלה יחליפו את ההטבעה הידנית ויאגרו מידע ביומטרי של מבקרים שאינם באיחוד האירופי הנוסעים בין מדינות שנגן. לפי אישור החוק החדש הנתונים יישמרו במשך שלוש או חמש שנים בהתאם למדיניות של כל מדינה. המערכת תחובר עם מסד נתונים מרכזי ותאפשר לרשויות אכיפת החוק לגשת למאגר לצורך זיהוי פלילי ומודיעין, וכדי למנוע פשע חמורים וטרור. החוקים אושרו ב- 30 בנובמבר 2017, ומערכת הכניסה / יציאה מתוכננת לפעול במלואה עד סוף 2020 (Napieralski, 2019).

בשונה מהצעת החוק הקודמת משנת 2013, החוק החדש השיג הסכמה רחבה בקרב קובעי המדיניות באיחוד האירופי. עם זאת, מספר גורמים הביעו חששות מהסיכונים לזכויות אדם בהצעת החוק החדשה. המפקח האירופי להגנת נתונים (EDPS) כבר הזהיר בשנת 2013 מפני הפרות אפשריות של אמנת האיחוד האירופי לזכויות יסוד, וביחס לזכות לפרטיות ולהגנה על נתונים אישיים, והמליץ ​​על שיפורים נוספים בהצעה המתוקנת ב 2016. בפרט, המועצה המליצה על ביצוע שיפורים נוספים ביחס לאיסוף נתונים משמעותי של אזרחים שאינם באיחוד האירופי, תוך השפעה שלילית על חירויותיהם וזכויותיהם (Napieralski, 2019).

מעבר לביקורות הנוגעות לכבוד זכויות האדם, סביר להניח כי הגבולות החכמים יהיו יקרים מאוד. המבקרים של גבולות חכמים אלה טוענים שמדובר בסך הכל בכלי לאיסוף ושימור מידע לגבי אזרחים, ובמיוחד לגבי אזרחים שמחוץ לאיחוד האירופי, וזוהי בעצם מטרתם האמיתית של גבולות חכמים אלה, והמטרה של מניעת פשיעה וטרור היא רק מטרה משנית. עוד ביקורת שנשמעת היא שעדיין לא ניתן לחזות את ההשלכות של יישומם של הגבולות החכמים, וישנם סיכונים הן לאזרחים אירופאים והן לאזרחים שאינם אירופאים ביישום גבולות אלה. לכן נצטרך לחכות עד ליישום מלא של כל המערכות החדישות של הגבולות החכמים, כדי לראות את ההשפעה האמיתית שלהם (Atak, & Crepeau, 2014).

2.1 ארגון פרונטקס

סוכנות משמר הגבול והחוף האירופי, המכונה גם פרונטקס, היא סוכנות של האיחוד האירופי שבסיסה בוורשה פולין, המופקדת על בקרת גבולות באזור שנגן האירופי. בתיאום עם משמר הגבול והחופים, במדינות החברות באזור שנגן. פרונטקס הוקמה בשנת 2004 כסוכנות לניהול שיתוף פעולה מבצעי בגבולות מדינות שנגן, והיא אחראית בעיקר על תיאום מאמצי בקרת הגבולות. בתגובה למשבר המהגרים האירופי בשנים 2015–2016, הנציבות האירופית הציעה ב -15 בדצמבר 2015 להרחיב את הסמכויות של פרונטקס ולהפוך אותה לסוכנות הגבול ומשמר החופים האירופית הבלעדית (Csernatoni, 2018).

יחד עם זאת, הפרלמנט האירופי החליט כי סמכויותיה החדשות של הסוכנות להתערב יופעלו על ידי החלטה של ​​המדינות החברות במועצה, ולא על ידי החלטת הנציבות האירופית, כפי שהוצע במקור. עם זאת ניתנה תקנה שמרחיבה את היקף פעילותה של פרונטקס לכלול תמיכה מוגברת במדינות החברות בתחום ניהול ההגירה, המאבק בפשע חוצה גבולות, ופעולות חיפוש והצלה. התקנה מספקת תפקיד גדול יותר עבור פרונטקס בהחזרת המהגרים למדינות המוצא שלהם. על בסיס הצעת הנציבות, המועצה רשאית לבקש מהסוכנות להתערב ולסייע למדינות החברות בנסיבות חריגות (Meszaros, 2017).

ארגון פרונטקס הוא ארגון חשוב בכל הנוגע להטמעתם של גבולות חכמים במדינות האיחוד האירופי.  הארגון ממלא תפקיד חשוב מכמה בחינות, ראשית, בהטמעתם של הטכנולוגיות החדישות במעברי הגבול, ישנו צורך לחלוק את המידע והניסיון בין המדינות השונות של האיחוד האירופי, והארגון יהיה המתווך שיחלוק את המידע עם כל המדינות, שנית כל הארגון יהווה את הגוף שיטמיע את הגבולות החכמים החדשים, והאחריות על פעילותם התקינה של גבולות אלה תהיה מוטלת על הארגון (Meszaros, 2017) (Csernatoni, 2018).

2.2 הצורך בחדשנות בגבולות איחוד האירופי

הצורך בחדשנות בגבולות האיחוד האירופי, היא ניכרת בשנים האחרונות עכב יצירתה של מציאות חדשה, שלפי ישנה התגברות משמעותית של הגירה לא חוקית, ועלייה במעשי טרור בכל רחבי יבשת אירופה. בשלושים השנים האחרונות החלו כמה מדינות באירופה להגדיר את הגירת מבקשי המקלט כסוגיה ביטחונית. במשך תקופה זו הפכו גבולות אירופה החיצוניים לנקודת התורפה שממנה מגיעים מהגרים בלתי חוקיים, פעילי טרור, והשפעות כלכליות וחברתיות אחרות, כולל גם אירועים בנסיבות הומניטריות שונות. ולכן, קל להבין את היוזמות האירופיות לשיפור יכולותיו של האיחוד האירופי להגן על גבולותיה החיצוניים של אירופה, שכוללות פעולות מקדימות לטיפול בבעיות אלה, כמו הסכמים עם מדינות שכנות שמהוות כלי מפתח בהתמודדות עם התופעה, כדוגמת טורקיה או יוון (רוזנר, וקנטור, 2017).

 בזמן האחרון החלה להתפתח גישה שונה באירופה לגבי הפתרון של בעיות אלה, והיא הסתמכות על אמצעים טכנולוגיים כדי לפתור את הבעיה, ובקרות גבולות חדשה. בכל מקרה, שתי הגישות מביטות על בקרת הגבולות האירופית כמרחב סוציו-גאוגרפי וכלכלי שווה. הגישה של שיפור השמירה על הגבולות לא עומדת בפני עצמה, ועדיין יש לקחת בחשבון את פוליטיקת הגבולות, מחוץ לאיחוד האירופי, ובין מדינות אירופה עצמן. הגישה כוללת את ההנחה שהתיקון הטכנולוגי של מעברי הגבול יצליח לעקוב אחר אתגרים פוליטיים מטבעם, וגם את הפרטת בקרת הגבולות, שפירושה גבולות מטושטשים יותר ויותר, שמתחלקים בין אינטרסים ציבוריים ופרטיים בבקרת גבולות, ודינמיקת לוביזם בין שחקנים בביטחון האירופי (Lemberg-Pedersen, 2018).

מחקר אחד מעיד על הצורך של האיחוד האירופי לשפר את יכולות הגבולות באיחוד. המחקר דן ביחסיו של האיחוד האירופי עם מדינת לוב. המאמר בוחן כמה מהדרכים שבהן האיחוד האירופי מנסה לרצות את הנהגת מדינת לוב, וכיצד האיחוד מבצע את ‘עבודת הגבולות’ – עבודת הגבולות שלה המשתרעת הרבה מעבר לגבולות החיצוניים של האיחוד האירופי. המאמר מדגיש במיוחד, את תפקיד המדינות השכנות של האיחוד במניעת הגירה וטרור, ואת האסטרטגיות החדשות שבהן נוקט האיחוד לאחר שהמאמצים עם מדינות שכנות לא נושאות פרי, ומפנה את תשומת הלב לחלק מהשחקנים, הטכנולוגיות והמנגנונים המאפשרים את עבודת הגבול של האיחוד. הדגש במאמר הוא על הים התיכון, אזור מפתח שיכול להוביל להתגברות מואצת של הגירה וטרור, והוא מצריך פתרונות יצירתיים לשיטור גבולות האיחוד האירופי (Bialasiewicz, 2012).

3. הטכנולוגיה של גבולות חכמים שקיימת היום

בכדי ליצור גבול חכם שיתן מענה לאתגרים שעומדים בפני המדינה המודרנית, וליצור הגנה מקיפה על השטח הטריטוריאלי של המדינה, ישנו צורך להטמיע טכנולוגיות חדשות, שנבנו במיוחד למטרות אלה. חלק גדול מטכנולוגיות אלה נועדו לאסוף מידע לגבי המתרחש במעברי הגבול, ולאפשר לרשויות לנהל טוב יותר את הגבולות. המדינה זקוקה למנגנון איסוף מודיעין חזק בגבולות כך שניתן יהיה לאסוף מידע על כל איום קרב, מבעוד מועד, בכדי לנקוט באמצעי מניעה בזמן המתאים (Hendow, Cibea, & Kraler, 2015). להלן נסקור כמה מהטכנולוגיות הקיימות קיימות, שנועדו להפוך את הגבולות ליותר חכמים.

אחת הטכנולוגיות החדישות לשימוש בגבולות חכמים היא טביעות אצבע ביומטריות. השימוש בטביעות אצבעות כאמצעי זיהוי מתוארך לפחות למאה ה -19. כיום טביעות אצבעות ביומטריות הן דרך נפוצה לצורך אימות וזיהוי אוטומטי של אנשים בנקודות בקרת גבולות. בתוך מדינות אירופה, טביעות אצבעות כבר משמשות לאימות זהותם של נוסעים בעלי ויזה בגבולות, והן מהוות מרכיב חשוב במידע על האשרה של המטייל: טביעות האצבע של בעל הוויזה נרשמות בקונסוליה ולאחר מכן מאומתות בגבול (Chin, 2019).

קוראי טביעות אצבעות ביומטריים מזהים בצורה מדויקת את זהותו של האדם. הזיהוי של טביעת האצבע נעשה באמצעות טכנולוגיית חיישנים אופטיים, או באמצעות גלי אולטראסאונד, והם סורקים את המאפיינים של טביעת אצבע. ניתן להשתמש בסורקים אלה כדי לזהות אדם על ידי השוואת האצבע הסרוקה לתבניות רבות ושונות המאוחסנות במסד נתונים, כפי שנהוג לעשות בבדיקות רקע פליליות, או שניתן לעשות זאת על בסיס של השוואה לאותו אדם על מנת לאמת את זהותו (Jagadiswary, & Saraswady, 2016).

ביומטריה של טביעות אצבע הן דרך זיהוי שכבר נמצאת בשימוש במדינות רבות בעולם בתחום הזיהוי הפלילי, ובנוסף לכך טביעות אצבע ביומטריות נפוצות לביצוע בדיקות רקע פליליות עבור אנשים המבקשים לעבוד במשרות שדורשות את אמון הציבור. בארצות הברית ניתן לבצע בדיקות אלה עם מאגר הנתונים הממשלתי, והיא זמינה למעסיקים רבים. השימוש הנרחב של טביעת האצבע הביומטרית בתחום הזיהוי הפלילי אמורה להקל על יישומה של טכנולוגיה זו בגבולות החכמים, משום שישנו כבר ניסיון פרקטי של הטכנולוגיה, וניתן לדעת מה החולשות שלה (Mainguet, Pégulu, & Harris, 2000).

עוד טכנולוגיה חדשנית של גבולות חכמים היא זיהוי פנים אוטומטי. בתהליכי בדיקת גבולות ברחבי העולם, אימות המטייל מול מסמך הנסיעות שלו מתבצע באמצעות זיהוי אינדיבידואלי של הפנים על ידי סוכנים אנושיים. מסמכי הנסיעה מציגים בדרך כלל תצלום חזיתי של פניו של המטייל, ומאפשרים השוואה בין תמונתו לבין האדם הנוכח בגבול. תהליך ידני כזה שבוצע על ידי אנשי משמר הגבול משמש לאימות זהות בגבול מזה עשרות שנים, והוא נחשב לתהליך מסורבל ויקר, וזאת בהשוואה לזיהוי פנים אוטומטי שיכול להיות מבוצע על ידי מכונה. מאז שנות התשעים הוצגו מכשירי- eMRTDs, שכוללים יכולת קריאה של דרכונים אלקטרוניים, המאחסנים את תמונת הפנים בשבב אלקטרוני, ומשפרים את האבטחה על ידי הקלה של איתור מניפולציה בתמונה, או תמונה מזויפת. פיתוח זה אפשר להכניס תהליכי השוואה בין תמונות פנים באופן אוטומטי, בגבולות אנלוגיים (Buchmann, & Baier, 2014).

כיום טכנולוגיית זיהוי הפנים האוטומטית התפתחה מאוד, והיא נחשבת לאמינה מאוד. ישנן מספר שיטות בהן מערכות לזיהוי פנים עובדות, אך באופן כללי, הן פועלות על ידי השוואה בין תווי פנים מהתמונה הנתונה לבין פנים בתוך מסד נתונים. טכנולוגיה זו היא גם יישום ביומטרי המבוסס על בינה מלאכותית, שיכולה לזהות אדם באופן ייחודי על ידי ניתוח דפוסים על בסיס מרקמי הפנים וצורתו של האדם (Bergen, & Cornillie, 2019).

למרות שהטכנולוגיה התחילה את דרכה כסוג של יישום מחשבי, היא הפכה לשכיחה יותר בתקופה האחרונה בפלטפורמות סלולריות, ובתחומים טכנולוגיים אחרים, כמו רובוטיקה. הטכנולוגיה משמשת גם כבקרת גישה במערכות אבטחה, וניתן להשוותה לטכנולוגיות ביומטריות אחרת כמו טביעות אצבע או מערכות לזיהוי קשתית עיניים. אף על פי שדיוק הטכנולוגיה לזיהוי פנים נמוך יותר מזיהוי טביעות אצבע, היא מאומצת באופן נרחב יותר בגלל המאפיינים שלה, שמאפשרים זיהוי ללא מגע וזיהוי לא פולשני. לאחרונה היא הפכה פופולרית גם ככלי זיהוי לצרכי שיווק ומסחר (Hongladarom, 2020).

טכנולוגיה חשובה נוספת שיכולה להיות בשימוש בגבולות חכמים היא זיהוי ביומטרי של קשתית העין. זיהוי ביומטרי של קשתית העין שימשו לראשונה ככלי לזיהוי ביומטרי במעברי גבול באירופה בשנות האלפיים. כדי לעבור דרך מערכת בקרת גבול לזיהוי קשתית העין, יש לאמת את התבנית הייחודית של קשתית העין כנגד תבנית שנרשמה בעבר במאגרי המידע של הרשויות, כדי לאמת את הנוסע באופן חיובי. ניתן להשתמש בקשתית העין גם לזיהוי האדם על ידי השוואה בין המידע המצוי בדרכון הביומטרי שלו לבין המידע שמתקבל מסריקה של העין בשדה התעופה, וכך לאמת את זהותו. בשני המקרים השימוש בזיהוי דרך קשתית העין כרוך הן בצעדים של הרשמה מוקדמת והן בצעדי זיהוי במעבר הגבול (Al-Raisi, & Al-Khouri, 2008).

רישום הקשתית העין של העובר במעבר הגבול מתרחש בדרך כלל באינטראקציה הראשונה בין המשתמש למערכת. קשתית אחת של העין או שתיהן ניתנים לרישום, כאשר בדרך כלל מועדף ששתי הקשתיות ירשמו משום שזה משפר מאוד את יכולת הזיהוי והדיוק של הזיהוי, שכן שתי הקשתיות הן שונות אחת מהשנייה. הנוסעים עומדים מול מצלמה ועיניהם מצולמות בצורה דיגיטלית באמצעות צילום רגיל או אור אינפרא אדום בלתי נראה. מרחק הצילום יכול להשתנות ממכשיר למכשיר, כאשר מכשירים ניידים בדרך כלל הם בעלי טווח צילום קצר, אך מכשירים אחרים מצלמים ממרחק ארוך יותר (Loeschner, Riha, & Martin, 2007).

טכנולוגיה נוספת שיכולה להיות יעילה מאוד בגבולות חכמים היא שערים אוטומטיים. השימוש המוגבר בשערי אוטומטיים הוא מגמה עולמית, כאשר יותר ויותר מדינות פורשות שערים אלקטרוניים במעברי גבול שונים, לשימושם של נוסעים בני לאומים שונים, על פי הקריטריונים שנקבעו ברמה הבינלאומית. על ידי מתן אפשרות לאוטומציה של האלמנטים השגרתיים בתהליך מעבר הגבול ועל ידי האצת מעברי הגבול בסיכון נמוך, הוכחו שערים אלקטרוניים כטיפול יעיל במספרים גדולים של נוסעים, והם מאפשרים להשתמש במשאבים בגבולות בצורה יעילה יותר (Gorodnichy, Yanushkevich, & Shmerko, 2014).

שערים אוטומטיים לבקרת גבולות או eGates הינם מחסומים אוטומטיים לשירות עצמי במעברי הגבול, המשתמשים בנתונים המאוחסנים בשבב בדרכונים הביומטריים כדי לאמת את זהותו של המשתמש. נוסעים עוברים אימות ביומטרי באמצעות שלל דרכים, כגון זיהוי פנים, זיהוי טביעת אצבע, זיהוי קשתית העין או שילוב של דרכים אלה. לאחר השלמת תהליך הזיהוי, נפתח מחסום פיזי כמו שער או קרוסלה מסתובבת המאפשרים מעבר של המטייל. שערים אלקטרוניים הפכו להיות פופולריים מאמצע שנות האלפיים של המאה ה 21, והיוו שיטה אוטומטית לקריאת דרכונים ביומטריים (Oostveen, & Lehtonen, 2017).

עוד טכנולוגיה שיכולה לעזור במעברי גבול חכמים היא נקודות שירות עצמי במעברי הגבול. בשנים האחרונות החלו להיות מיושמים נקודות שירות עצמי מעברי גבול בינלאומיים, בעיקר מחוץ לאיחוד האירופי, במטרה להאיץ את תהליך מעברי הגבול. נקודות אלה מקלות על האצלת חלק מהמטלות החשובות במעבר הגבול, וגוזלות זמן בבדיקת הנוסעים, ובכך מפנות זמן לרשויות לבצע פעילויות אחרות, שבהן הנחיצות של כוח האדם היא גבוה יותר. בנוסף לכך, נקודות אלה נועדו גם להאיץ את תהליך מעבר הגבול הכולל, ובכך להגדיל את התפוקה ללא השקעות נוספות במשאבי אנוש. פריסת נקודות שירות עצמי צפויה לגרום ליתרונות הבאים: תפוקה גבוהה יותר של מעבר נוסעים, יחסית לבודק מעברי גבול בודד. תורים קצרים יותר. שימוש יעיל יותר בחלל הקיים בעברי הגבול. הפחתת זמן ההמתנה של הנוסעים, וכתוצאה מכך שביעות הרצון עשויה להשתפר. תמיכה רבה יותר ביכולת קבלת ההחלטות של שומרי מעברי הגבול, וזאת בשל המשאבים שמתפנים (Abdelaziz, Abdelfatah, & Ahmed, 2010).

בנוסף לטכנולוגיות ספציפיות אלה, בינה מלאכותית (AI) היא הטכנולוגיה פורצת הדרך הבאה למערכת האקולוגית של שירותי מעברי הגבול. בינה מלאכותית התפתחה בענף הטכנולוגיה, ובמגזר העסקי, והיא נכנסה לתחומים אחרים בהדרגה בעקבות הפוטנציאל הרב הטמון בשימוש בטכנולוגיה זו. על ידי יצירת מערכות אקולוגיות חדשות במעברי הגבול, ושילוב אלה עם מערכות חכמות יותר, רשויות מעברי הגבול יוכלו להגיב מהר יותר לאופי המשתנה של נסיעות ושל הנוסעים, לאתר התנהגויות לא חוקיות מוקדם יותר, ולהקל על נסיעות וסחר בצורה אוטומטית יותר. זו הסיבה שבינה מלאכותית היא הממשק של העתיד שיכול לשפר מאוד את מעברי הגבול (Fiott, & Lindstrom, 2018).

כאשר סוכנויות הגבול יפתחו יכולות אלה של בינה מלאכותית, הטכנולוגיה תהווה כגורם קריטי, משום שהיא תאפשר לרשויות להפוך כל אינטראקציה לפשוטה וחכמה. לדוגמה, ניתן להשתמש בכלי בטכנולוגיה זו לביצוע תרגומים אוטומטיים באותו רגע, בין אם מדובר באינטראקציה עם נוסעים במעברי הגבול, או הגשה של מסמכים לרשויות. על ידי שימוש בבינה מלאכותית לאוטומציה של משימות שחוזרות על עצמן, או שמסוכנות או מורכבות לבני אדם לביצוע, הרשויות יכולות גם להפחית את העלויות והזמנים, וגם להפחית את הסיכון הכרוך בטיפול בנוסעים, ובנוסף לכך היא מאפשרת לצוות להתמקד במשימות ופעילויות בעלי עדיפות גבוהה יותר המוסיפים ערך רב יותר (Beduschi, 2020).

סוכנויות גבול מבינות את הערך של חווית הנוסע, והשירות שניתן לנוסע, ומכירות בערך המוסף שיכול להיות, מעבר לתפקוד טכני של מעברי הגבול. על ידי עיצוב מחדש של המודלים המסורתיים של מעברי הגבול, כך שיטמיעו בתוכם את הטכנולוגיות המתקדמות הלאה, כדוגמת הבינה המלאכותית, יוכלו הרשויות של מעברי הגבול לתת חווית משתמש הרבה יותר טובה לנוסעים. אולם בכדי להטמיע טכנולוגיה חדשה כמו הבינה המלאכותית, ישנו צורך לבסס אמון עם האזרח, שכן מדובר בטכנולוגיה חדשה, שלעתים יכולה להיות לא מוכרת לאזרח, ולכן האמון בה הוא נמוך. כדי שהבינה המלאכותית תביא למיצוי מלוא הפוטנציאל שלה, אנשים צריכים לסמוך על הסוכנות והסוכנות צריכה להיות מסוגלת לבנות אמון זה. ברגע שנוצר אמון, ההטמעה של הטכנולוגיה תהיה אפשרית בקנה מידה נרחב, כדוגמת מדינות אירופה בנמצאות בהסכם שנגן (Oostveen, & Lehtonen, 2017).

עוד טכנולוגיה חדשה יחסית שיכולה להיות בשימוש בגבולות חכמים היא סורקי גוף (Full-Body Scanner). סורק גוף מלא הוא מכשיר היוצר תמונה של גופו העירום של האדם דרך בגדיו, כדי לחפש חפצים מוסתרים, וזאת מבלי להסיר פיזית את בגדיו או ליצור עמו קשר פיזי. מכשירים אלה נפרסים יותר ויותר בשדות תעופה בינלאומיים ובתחנות בידוק שונות במדינות רבות. אחת הטכנולוגיות שבהן נעשה שימוש במכשירים אלה היא סריקת הגל המילימטרי, שמקרינה גלי רדיו בתדירות גבוהה במיוחד אל הגוף, כדי ליצור תמונה עליה ניתן לראות כמה סוגים של חפצים מוסתרים מתחת לבגדים. התקני סינון הגל המילימטרי מסתמכים על האנרגיה הנפלטת באופן טבעי מגוף האדם, או חפצים המוסתרים על הגוף. טכנולוגיה נוספת הנמצאת בשימוש היא באמצעות שידור של גלי רנטגן, שבאופן דומה, הם גם מסוננים על ידי המכונה בכדי לאתר חפצים חשודים (Bello Salau, Salami, & Hussaini, 2012).

היתרונות של סורקים כל הגוף, הם שהם מהירים יותר מאשר בדיקות אחרות, בדרך כלל הבדיקה אורכת חמש עד עשר שניות בלבד, ושאנשים לא צריכים להיות במגע פיזי עם אנשי הבידוק הבטחוני, שלעתים יכולה להיחשב כדרך בידוק פולשנית ופוגענית. החיסרון הוא שהסורקים משמשים לביצוע חיפושים שגרתיים ללא סיבה לחשד מספק, שלטענתם המתנגדים, חיפוש פולשני זה הוא נגד זכויות האדם הבסיסיות. אינם חוקיים ומפרים זכויות אדם בסיסיות. יתרה מזאת, ההשפעות לטווח הארוך של הטכנולוגיות והקרינות אינן ידועות. ידוע כי הקרנת גלי מילימטר פסיבית היא בטוחה, מכיוון שהטכנולוגיה שלה אינה מלווה בקרינה (Bello Salau, Salami, & Hussaini, 2012).

טכנולוגיה חשובה נוספת שיכולה להפוך את גבולות האיחוד האירופי ליותר חכמים, היא הטכנולוגיה של ביג דאטה (big data), ואיחוד מערכות המידע של רשויות שדות התעופה. בשנים האחרונות הטכנולוגיה של ביג דאטה זכתה לפופולריות גדולה במגוון תחומים, החל מארגונים עסקיים ועד ארגונים ממשלתיים, וכלה בתחומי מדע ומחקר. יצירה של מאגרי מידע גדלים ויצירת איחוד מערכות בין מדינות אירופה השונות יכולה לתת יתרון עצום למדינות אלה בהגנה על הגבולות שלהן, וזה רלוונטי במיוחד למדינות האיחוד האירופי, שיש להן מערכת גבולות אחת, ואינטרסים משותפים למניעת הגירה לא חוקית וטרור. בעוד שלרוב טכניקות ביג דאטה יוצרות ניהול יעיל למעברי הגבול, הן מעלות סוגיות אתיות ופוליטיות רבות, והיישום שלהן שנוי במחלוקת (Ajana, 2015).

4. יכולת הטמעת שינוי בארגוני ממשל

הספרות המחקרית שנערכה בעשורים האחרונים לגבי שינוי ארגוני במגזר הציבורי, כללה מעט מחקרים שבדקו במפורש את ארגוני המגזר הציבורי. נראה שהספרות לרוב מתייחסת לשינוי ארגוני בצורה דומה, הן בארגונים בסקטור הפרטי והן ארגונים בסקטור הציבורי. עם זאת, שינוי הוא ככל הנראה תופעה רב-שכבתית ולה פנים רבות, מה שמעיד על כך שההבדלים הרבים בין שני המגזרים עשויים להיות רלוונטיים, כאשר בודקים את יכולתם של ארגונים בסקטור הציבור להטמיע שינויים מקיפים (אלכסנדר, 2015).

לפי ספרות המחקר, כאשר בוחנים את יכולתם של ארגונים ממשלתיים להטמיע שינוי רחב היקף, ישנם כמה גורמים שמשפיעים על יכולת זו. גורם אחד הוא ההקשר שבו נעשה השינוי. ההקשר הוא הרקע של השינוי או המסגרת להתפתחות הרעיונית שהובילה לשינוים במגזר הציבורי. באופן כללי, ההקשר המהותי ביותר בין ארגונים פרטיים לציבוריים הוא ההקשר הפוליטי במדינה דמוקרטית, כגון הפרלמנט, והתהליך הפוליטי, וגם ההקשר המשפטי, רגולציה חקיקה, כללים, ובירוקרטיה. ישנם מחקרים שמגדירים את ההקשר בין ארגונים פרטיים לציבוריים על פי המאפיינים הסביבתיים שלהם, כמו עוצמת ההשפעה הפוליטית, ומידת המעורבות של הארגון בפעילות ציבורית (Kuipers, Higgs, Kickert, Tummers, Grandia, & Voet, 2014).

פולט ובוקרט (Pollitt, & Bouckaert, 2004) מגדירים עוד חמישה כוחות רחבי הקשר המשפיעים על השינוי בארגונים ציבוריים: כוחות סוציו-אקונומיים, מאפייני המערכת פוליטית, מאפיינים תרבותיים, תהליך קבלת החלטות בארגון ומחוץ לארגון, תהליך הפעלת שיקול דעת בנוגע לכדאיות של השינוי, ומאפייני רשויות השלטון. אחרים מוסיפים את התוכן וההקשר המשתנה של המגזר הציבורי, והמורכבות בתחום בעלי העניין.

כדי להבין טוב יותר את ההקשר יש צורך להבין את הרקע שהוביל לשינוי, ואת התוצאות הצפויות שלו, כמו התובנה לגבי הדרישות הציבוריות מהארגונים הציבוריים, הזמינות של טכנולוגיות חדשות שיאפשרו שינוי יעיל, אספקטים כלכליים של השינוי, ומשברים שהתרחשו שדחפו לשינוי. החלטות השלטון המרכזי מזוהות גם הן ככוח ישיר לשינוי, והקשר חיוני להבנה. שינויים במדיניות, שינויים במימון ותקנות חדשות המיושמות על ידי ממשלות מרכזיות (לעיתים קרובות על ידי רגולציה של האיחוד האירופי במדינות אירופה) הם המניעים הנפוצים של ארגון מחדש ויישום השינוי (Kuipers, Higgs, Kickert, Tummers, Grandia, & Voet, 2014).

הוויכוח הציבורי או המסגרת התיאורטית שבה נעשה השינוי, מהווים גם הם הקשר חשוב לשינוי ארגוני שנעשה על ידי גופים ממשלתיים. המוסדות הממשלתיים בדרך כלל טוענים כי שינוי ארגוני צריך להיות מיושם על ידי הסביבה של הארגון, ולא בהכרח על ידי הארגון עצמו. עמדה זו מובילה למצב שבמקום ליישם שינוי בכוונה לשיפור היעילות, ארגונים ממשלתיים רודפים אחרי לגיטימציה על ידי התאמה ללחצים סביבתיים (אלכסנדר, 2015).

4.1 התנגדות לשינוי בארגונים ציבוריים

אחרי שהובנו הגורמים שמשפיעים על יכולתו של הארגון הממשלתי לבצע שינוי, נקודה חשובה נוספת היא שמחקרים מהעבר מראים שאצל ארגונים ממשלתיים קיימת התנגדות טבעית לביצוע שינויים בסביבתו של הארגון. התנגדות היא פעולה או אמונה פנימית שנועדה להשפיע על תהליך השינוי באופן כזה שהשינוי ידחה למועד מאוחר יותר או יבוטל. מה שכן, פעולה או אמונה זו יכולים להיות כל התנהגות שמנסה לשמור על מצב העניינים הנוכחי. ההתנגדות איננה בהכרח דבר שלילי, לעתים היא יכולה להוות יתרון לארגונים הממשלתיים, בכך שהיא מקנה להם עקביות ויציבות. אולם כאשר מדובר במצב שבו השינוי הוא נחוץ לשם התאמת פעולתו של הארגון למציאות המשתנה, ההתנגדות יכולה להוות מכשול בפני ארגונים ממשלתיים (קיוויתי, 2016).

ארגונים ממשלתיים מתמודדים עם התנגדות לשינוי בצורות רבות, כמו למשל שביתות עובדים, התנהגות יהירה או על ידי פגיעה בטכנולוגיות או ביכולות הארגון. התנגדות העובדים בארגונים אלה נוצרת לעיתים בגלל ניהול לא יעיל או בגלל ניהול ציפיות לא יעיל. אם ההנהלה לא השכילה לנהל נכון את עובדיה לפני השינוי, וניהול ציפיותיהם, הדבר עלול ליצור אנטגוניזם מתמשך, שלא רק שיכשיל את השינוי, אלא יכול לגרום לפגיעה בטווח הארוך (Amjad, & Rehman, 2018).

חשוב להבין שארגונים ממשלתיים נמצאים בעמדה נוחה יחסית, משום שלרוב הם אינם נאלצים להתחרות בשוק החופשי, ולכן בשגרת העבודה שלהם השינוי אינו נדרש. אולם ארגונים אלה משתנים עם הזמן עקב לחצים חיצוניים של הסביבה שלהם. אכן, חיוני לשמור על יציבותם של ארגונים אלה, ולהפוך את תהליכי השינוי לחלק אינטגרלי מפעילותם, משום שלרוב ארגונים אלה הם חיוניים לפעילות תקינה במדינה. לפיכך, חיוני לפתח שיטות שינוי מתמשכות בטווח הארוך עם תנאים משתנים, כדי להשיג יעילות ארגונית (הבר, 2013).

4.1.1 התמודדות עם התנגדויות לשינוי בארגון ציבורי

ספרות המחקר מראה כי שינויים הספונטניים גורמים לעובדים לפחד משינויים וסיכונים חדשים. על ההנהלה לנקוט בצעדים הנדרשים בכדי להפוך את השינויים החדשים, לשינויים בעלי מטרה ותכלית בעבור העובדים. אם הנהלת הארגון לא תשכיל להנחיל את השינוי בצורה נכונה, בהדרגה ותוך הנחלת חשיבותו ונחיצותו של השינוי, היא תצטרך להתמודד עם התנגדות מצד עובדי הארגון, ואף עם הסביבה הארגונית. בנוסף לכך יש לתקשר בצורה ראויה את השינויים והתהליכים החדשים שיוביל לשינוי הארגון, בין כל העובדים בארגון, על מנת לוודא שהשינוי יעבור בצורה חלקה. על ידי תקשורת יעילה עם העובדים, ההנהלה יכולה לקבל תגובה חיובית יחד עם כמה פידבקים חיוביים מעובדיהם, ואף לקבל את עזרתם של העובדים בהטמעת השינוי, במקום שהעובדים יהוו מכשול לשינוי זה. אם הארגון לא ינקוט בצעדים אלה, חלק מהעובדים עלולים להרגיש פגיעה וגישתם תהיה שלילית, וגישה זו עלולה להתפשט אפילו בקרב עובדים אחרים (Amjad, & Rehman, 2018).

4.2 גורמים המשפיעים על יכולת השינוי בארגונים ציבוריים

אמנם לארגונים ממשלתיים באופן כללי ישנם קשיים להתמודד עם שינויים, אך כל ארגון הוא שונה, ולכן הקושי לביצוע שינויים יכול להשתנות מארגון ממשלתי אחד למשנהו. ישנם כמה גורמים שמשפיעים על יכולת זו של הארגון להטמיע שינויים, גורם אחד הוא רמת המודעות של העובדים לגבי השינוי שנדרש בארגון. גורם זה פירושו שלכל העובדים יש מודעות טובה לגבי השינוי הנדרש, או לגבי חוסר ההתאמה של מצבו של הארגון למציאות הקיימת. לרוב, לארגון יהיה יותר קל להטמיע שינוי אם עובדי הארגון מודעים לצורך ולחשיבות של השינוי הקרב, אם העובדים לא יכירו את השינוי הנדרש או את הנחיצות של השינוי, הדבר עלול לעורר התנגדות אצלם לגבי השינוי, מה שיקשה על תהליך השינוי כולו (הבר, 2013).

גורם נוסף שמתקשר לגורם הקודם הוא המטרה הסופית של השינוי שעתיד לבוא. אם השינוי נתפס בעיני העובדים בארגון ובעיני הנהלת הארגון כשינוי תכליתי ונחוץ מאוד, אז הקבלה של השינוי, והמוכנות של העובדים להשקיע אנרגיה וזמן בהטמעת השינוי תעלה מאוד. ובנוסף לכך השינוי צריך להיות מתוכנן מראש, ולתת לעובדים זמן לעכל את השינוי והשפעותיו. אם ההנהלה תעשה שינוי בארגון, היא צריכה להיות תכליתית ומתוכננת גם היא בהתנהלותה, משום שהתנהגות ההנהלה משפיעה מאוד על התנהגות העובדים. שינויים ספונטניים עשויים ליצור עמימות ופחד בקרב העובדים. ובמקרה זה הם בהחלט יראו התנגדות לשינוי המתוכנן (Cordella, & Tempini, 2015).

גורם חשוב נוסף הוא האופי של העובדים, תכונות אישיות של העובדים קשורות להתנגדות העובדים בפני שינוי. האופי של העובדים הוא גורם שיכול להיות מושרש בטבעו של הארגון, שאף הוא נגזר מסביבתו של הארגון, למשל כאשר מדובר בארגון ממשלתי שנאלץ להתמודד עם סביבה של חוסר וודאות וסיכונים רבים, מטבע הדברים שהוא יעסיק עובדים בעלי אופי שונה מארגון שלא נדרש להתמודד עם סביבה לא וודאית. סביר להניח שארגון שמתמודד עם סביבה מסוכנת ולא וודאית, יעסיק עובדים שמתמודדים עם שינוי בצורה טובה יותר. כאשר לארגון ישנם עובדים שמטבעם הם שונאי סיכון, סביר להניח שתהיה התנגדות מובנית בקרב עובדי הארגון לגבי כל שינוי שעתיד להתרחש בארגון זה (וייס-גל, ובירגר, 2012).

גורם נוסף שמשפיע על יכולת השינוי הארגוני, הוא רמת ההשתתפות של עובדי הארגון בתהליך קבלת ההחלטות. נושא זה משום שאם ההנהלה מערבת עובדים בתהליך קבלת ההחלטות בארגון, העובדים חשים ביטחון וזה גם יגביר את הנאמנות והכנות של העובדים בארגון עם ההנהלה. כאשר העובדים מרגישים רמה גבוה של ביטחון ואמון בהנהלת הארגון, אז יהיה להם יותר קל לקבל את השינוי שאותו מקדמת הנהלת החברה, הם יודעים ששינוי שכזה הוא נחוץ והכרחי. כאשר האמון בין העובדים להנהלה נמוך, העובדים עלולים להרגיש ששינוי עלול לפגוע באינטרסים שלהם, משום שיכול להיות ניגוד אינטרסים בינם לבין הנהלת הארגון. בנוסף לכך, כאשר העובדים מעורבים בתהליך קבלת ההחלטות, הם מרגישים חלק מהאחריות שאותה מרגישה הנהלת החברה, ולכן כאשר ישנו מצב שהארגון נדרש להטמיע שינוי כדי להתאים את עצמו למציאות, ישנה תחושת אחריות אישית של העובדים לגבי נחיצותו והצלחתו של השינוי המיוחל (Voet, 2015).

4.3 יכולת ניהול ידע כמשפיעה על השינוי

מחקרי העבר מראים שליכולת ניהול ידע ישנה זיקה ישירה להגברת האפקטיביות הארגונית, הן בארגונים מהסקטור הפרטי והן בארגונים מהסקטור הציבורי. הספרות העכשווית בתחום מתמקדת במגזרים או תעשיות מסוימות, למשל המגזר הציבורי, ארגונים לא ממשלתיים, ענף הבנקאות, ארגונים קטנים ובינוניים, ארגוני ייצור, וחברות לשירותי אנוש ושירותים מקצועיים. רבים ממחקרים אלה נערכו לגבי ארגונים ממשלתיים במדינות מפותחות. במדינות מפותחות, הארגונים הממשלתיים שמים לעצמם את המטרה של פיתוח כלכלי וחברתי, ולכן הם תלויים יותר בגורמים חיצוניים, כמו הציבור ובעלי עניין שונים. התלות הזאת מאלצת ארגונים אלה לעמוד בסטנדרטים גבוהים, שאותם מציבים בעלי העניין השונים. הארגונים הממשלתיים השכילו להבין שאימוץ פרקטיקות ניהול מידע שונות, יכולות לעזור בצורה מהותית בתפקודו של הארגון, עקב התמקדותם בתהליכי צמיחה כלכלית וחברתית. יתר על כן, לעתים קרובות נטען כי ארגוני המגזר הציבורי מתמודדים עם לחצים גדולים יותר לייצוגיות, אחריות ותגובתיות, מאשר חברות במגזר הפרטי. מגוון הדרישות הלגיטימיות מהארגונים במגזר הציבורי עשויות להיות גדולות יותר מאשר במגזר הפרטי, לפיכך, הדבר מחייב שיפור הפרקטיקות של ניהול מידע בארגונים במגזר הציבורי על מנת לאפשר את צמיחת הכלכלות של המדינות המפותחות (בן-נשר, 2012) (Imran, Rehman, Aslam, & Raza Bilal, 2016).

בהקשר לארגון פרונטקס, הרי שמדובר בארגון ממשלתי במדינות שנחשבות למפותחות (האיחוד האירופי), ולכן לפי מחקרי העבר שבוצעו, ישנו סיכוי גבוה שארגון פרונטקס יצליח לנהל את הידע הארגוני בצורה יעילה על מנת להגביר את היעילות שלו. יכול להיות שבגלל שהארגון הוא ארגון ממשלתי, יקח לו יותר זמן מאשר ארגונים פרטיים להגיע לרמת ניהול ידע ויעלות גבוהות, וזאת בשל חוסר התחרות, אולם בסופו של דבר ניהול ידע אפקטיבי הוא בר השגה בארגון זה.

חוקרים בדקו את הקשר בין סגנונות מנהיגות הארגון ליכולת ניהול הידע. מחקרים הראו את ההשפעה המשמעותית של סגנון האצלת סמכויות על יצירה וניהול של ידע. תפקידם החשוב ביותר של מנהיגים הוא לספק חזון, מוטיבציה, מערכות ותשתית בכל רמות הארגון, כדי לאפשר את המרת הידע ליתרונות תחרותיים. כאשר ישנה האצלת סמכויות של מנהיגי הארגון לעובדים זוטרים יותר, בכל הנוגע לקבלת החלטות ולסמכויות ניהול ידע, היכולת של הארגון להתמודד עם כמות ידע גדולה, ועם ידע מורכב, עולה בצורה משמעותית. במקרה כזה הנהלת הארגון מגדילה את היכולות שלה, בכך שהיא מרחיבה את יכולות הניהול שלה, יכולות הניהול לא מוגבלות רק להנהלה הבכירה, אלא לשאר העובדים בארגון (Singh, 2008).

בארגון פרונטקס, האצל הסמכויות היא תהליך יעיל, משום שמטבען של הארגון, מדובר בארגון בין מדינתי, אשר יש לו את הסמכות להאציל לעצמו סמכויות שקיימות אצל כל מדינה ספציפית באיחוד האירופי, כמו למשל הפעלת סמכויותיו בכל מדינה ומדינה באיחוד האירופי, ולכן עובדה זו תעזור לארגון לנהל את הידע בגבולות החכמים שאותם הוא עתיד ליישם.

הטענה שלפיה ניהול יעיל של הידע מוביל ליעילות מוגברת מבוססת על ההשערה שהידע הוא משאב של הארגון המודרני, כמו שאר המשאבים שיש לארגון, והיכולות הפנימיות שיש לארגון. בהיבט זה, ניהול הידע מתייחס למגוון פרקטיקות וטכניקות שבהן משתמשים ארגונים ליצירה, שיתוף וניצול ידע להשגת יעדים ארגוניים. בארגונים גדולים, ניהול הידע מתייחס למגוון פרקטיקות וטכניקות המשמשות ארגונים לצורך זיהוי והפצת ידע, מומחיות, הון אינטלקטואלי וצורות אחרות של ידע שנועדו למינוף יכולותיו של הארגון, כמו למשל שיפור הידע הקיים אצל העובדים. ולכן ניתן לטעון שאם הידע הוא משאב קוגניטיבי, ייתכן שהוא יושפע מהסגנונות הקוגניטיביים של מנהלים בכירים האחראים ליצירת הידע והפצתו בארגון כולו (Raisinghani, Bekele, Idemudia, & Nakarmi, 2016).

בהקשר לארגון פרונטקס וליישום הגבולות החכמים, חלק מהטכנולוגיה שאותה שואף הארגון ליישם בגבולות החכמים היא טכנולוגיה של איחוד מערכות שנועדה לשתף מידע בין המדינות האירופיות השונות, וזה יכול לעזור לארגון בניהול ידע כלל יבשתי, כאשר הוא יצור מאגר מידע אחד שמבוסס על כל מדינות האיחוד. איחוד מערכות זה יאפשר לפרונטקס לנהל את הידע בצורה הרבה יותר יעילה.

ידע יכול להיחשב כמשאב בעל ערך אם הוא עומד במספר קריטריונים, למשל ידע שמוביל ליתרון כלכלי, נדיר, בלתי ניתן לחיקוי, שבדרך כלל אינו ניתן להחלפה. המחקרים מראים שהחדשנות של הארגון תלויה ביכולתו של הארגון ליצור ידע חדש, לעצב אותו לפי צרכיו של הארגון או צרכיו של השוק, ולבסס את הידע הזה כנכס של הארגון. הידע שקיים אצל הארגון ונחשב לנכס יכול להיות בשתי צורות ידע בלתי מוחשי, שקשה לנסח אותו, וידע מוחשי, שיכול להיות מפורש וברור (Raisinghani, Bekele, Idemudia, & Nakarmi, 2016) (Imran, Rehman, Aslam, & Raza Bilal, 2016).

ארגון צריך לבצע ניתוח של כמה מהידע הנוכחי הוא מפורש וכמה הוא לא מפורש. תוכנית ניהול ידע מוצלחת צריכה להמיר את הידע הבלתי מוחשי של הארגון, לידע מפורש וברור, על מנת לשתף אותו, ועל מנת שאנשים וקבוצות יוכלו להפנים ולהפוך את הידע לבעל ערך ומשמעותי. כך, הידע הארגוני כולל את כל הידע השקט והמפורש שיש לאנשים על מוצרים, מערכות ותהליכים. ישנם כמה גורמים שמשפיעים על ניהול הידע בארגון, התרבות הארגונית, הטכנולוגיה הזמינה, יכולת המדידה של הידע והמנהיגות ממלאים תפקיד משמעותי ביצירה ושיתוף של כל סוגי הידע בין החלקים השונים בארגון. כאשר הידע משותף בתוך הארגון הוא הופך לנצבר, משום שהוא יכול להישמר במעגלים הפנימיים של הארגון, והוא ישמר מכוח האינרציה. תהליך שימור הידע מוטמע בתוך תהליכי הארגון, המוצרים והשירותים שלו (Jain, & Jeppesen, 2013).

בהקשר לפרונטקס וליישום הגבולות החכמים, ידע בעל מידע הוא רק ידע שיכול לעזור לארגון להפוך את הגבולות האירופים ליותר בטוחים ויעילים יותר, ולכן ההבחנה לגבי מהו הידע הנכון שאותו הארגון צריך לאסוף ולהכניס למאגר המידע המשותף לכלל המדינות, תעזור מאוד לארגון לנהל את הידע בצורה יותר יעילה.

היבט לא פחות חשוב בניהול ידע של הארגון, הוא היכולת של הארגון להיות ארגון לומד, זאת אומרת שהארגון ינהל את הידע שלו בהתאם למציאות הדינמית שמשתנה כל הזמן. אם ארגון לא ישכיל לנהל את הידע שלו בהתאם למציאות המשתנה והוא לא יהיה ארגון לומד, יכול להיות ששיטות ניהול הידע שלו לא יהיו רלוונטיות יותר, והדבר יכול לפגוע ביכולת שלו לניהול ידע בטווח הארוך (אריאלי, 2016).

בהקשר לארגון פרונטקס, דווקא ארגון זה צריך להיות ארגון לומד ועל כך מעידה המציאות של השנים האחרונות. אם בעבר ניהול הגבולות של מדינות אירופה היה עניין פשוט יותר, וזאת בגלל הטכנולוגיה שלא הייתה מפותחת כל כך לפני שנים רבות, אלא שהמציאות מראה לנו שבשנים האחרונות הטכנולוגיה התפתחה מאוד והפכה את העניין של ניהול גבולות למסובך יותר, שדורש יכולות רבות יותר של המדינות האירופיות, על מנת להתמודד עם הגירה בלתי חוקית וטרור.

ולכן, מדברים אלה אנו מסיקים שתהליך ניהול הידע בארגון תלוי בסוג המנהיגות שישנה בארגון, ובגישה שלה לגבי הידע, ניהולו, יצירתו, שיתופו על ידי העובדים והפיכתו לנכס ושמירתו. ככל שלארגון יש יכולת גבוה יותר של ניהול ידע, כך הארגון יהיה יעיל יותר, ויהיה לו קל יותר להתמודד עם שינויים גדולים. יכולת לנהל ידע בצורה טובה מהווה גורם מפתח בהפחתת התנגדויות לשינויים בארגונים ממשלתיים (Singh, 2008).

5. ביקורת ציבורית

היכולת ליישם שינויים מרחיקי לכת בביקורת הגבולות בין מדינות יכולה להיפגע בעקבות ביקרות ציבורית שיכולה להתעורר לגבי השינוי המתוכנן. הביקורת הציבורית יכולה להיות על עצם השינוי עצמו, או על הצורה והדרך שבה מוטמע השינוי. דוגמה לביקורת ציבורית במקרה של גבולות חכמים, היא ביקורת על כך שחלק מהטכנולוגיות שבהם נעשה שימוש בגבולות החכמים יכולות לפגוע בפרטיותם של האזרחים, או לפגוע בזכויות אדם בסיסיות. כמו למשל הביקורת על מכשירי סריקת כל הגוף שיכולים להיות מיושמים במעברי הגבול. אנשים רבים מאמינים כי השימוש במכשירי סריקת כל הגוף כנוהל שגרתי לסינון הנוסעים היא התפתחות לא טובה, שבסופו של דבר תפגע בחירויות האזרח. הטענה היא שסריקות כאלה מבוצעות לכלל הנוסעים מבלי להבחין בין נוסעים חשודים ולא חשודים,, ואין להתייחס לכל נוסעי הטיסות כאילו הם כבר אשמים בעבירה כלשהי. פעילות זו, כך נטען, מנוגדת לחוק, מכיוון שהיא לא נעשית בתגובה לסכנה או איום מוחשי שמציב אדם כלשהו (Bellanova, & Vermeulen, 2013).

עוד ביקורת נגד הטכנולוגיה המתקדמת במעברי הגבול החכמים היא כי הזכות לפרטיות נשחקת, מאחר ואנשים עשויים להעדיף לשמור על פרטים אישיים מסוימים. למשל עיוותים בגוף, היסטוריה של כריתת שד, גפיים תותבות ואנשים טרנסקסואליים. התמונות המיוצרות על ידי מכונת סריקה זו חושפות את כל המידע הזה. החדירה הזו לפרטיות היא עמוקה עוד יותר כאשר נושאים תרבותיים ודתיים של אנשים נחשפים בפני רשויות החוק. עבור תרבויות שונות, חשיפה של פרטים אישיים כאלה מהווה פגיעה אישית, הן מבחינה דתית והן מבחינה תרבותית. לפיכך יש לשקול את יישום של טכנולוגיות מתקדמות אלה, תוך התחשבות באוכלוסייה שאותה היא אמורה לשרת (Bello Salau, Salami, & Hussaini, 2012).

6. סיכום ומסקנות

מטרתה העיקרית של עבודה זו הייתה לסקור את הגבולות החכמים במעברי הגבול בין מדינות, תוך בחינת המקרה של מדינות האיחוד האירופי. הגבול של המדינה הוא אזור שבו נגמר השטח של מדינה שכנה ומתחיל השטח של מדינה אחרת, והוא מהווה נקודה קריטית שמשפיעה על הכלכלה והחברה במדינה. דרך מעברי הגבול יכולים לעבור אנשים או סחורות שיכולים להשפיע בצורה מהותית על החברה והכלכלה במדינה, וזאת בעיקר בפן השלילי, כמו למשל מעבר של מהגרים בלתי חוקיים שיכולים לגרום לאי יציבות חברתית כלכלית ופוליטית, מעבר של סחורות לא חוקיות כגון סמים או סחורה גנובה, או מעבר של פעילי טרור שיכולים לפגוע קשות בביטחון המדינה.

במסגרת העבודה הוחלט להתמקד על יישומם של גבולות חכמים במסגרת האיחוד האירופי. בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית על איומי הגבולות החיצוניים והפנימיים של יבשת אירופה, בעקבות משברים עולמיים, שהובילו לעלייה דרמטית בזרם המהגרים הבלתי חוקיים, מעבר של גורמי פשיעה, ועלייה באירועי טרור שמקורם בפעילי טרור שחוצים את הגבולות לאירופה (רוזנר, וקנטור, 2017). עלייה דרמטית זו של מהגרים וטרור בשנים האחרונות הובילה את איחוד האירופי לחפש פתרונות אחרים להתמודדות על סכנות אלה, וביניהם בחינה של שימוש בגבולות חכמים אשר ישתמשו בטכנולוגיות חדישות על מנת להפוך את מעברי הגבול ליעילים ובטוחים יותר.

האיחוד האירופי שאף להקים שתי מערכות שעליהם מתבסס הגבול החכם, מערכת כניסה / יציאה (EES) ותוכנית נוסעים רשומה (RTP), וזאת בנוסף לטכנולוגיות השונות שיכולות להיות מיושמות במעברי הגבול. הטכנולוגיות החדשות שנשקלות ליישום במעברי הגבול הן זיהוי באמצעות טביעות אצבע ביומטריות, זיהוי פנים אוטומטי, זיהוי ביומטרי של קשתית העין, שערים אוטומטיים, נקודות שירות עצמי במעברי הגבול, שימוש בבינה מלאכותית (AI), וסורקי גוף (Full-Body Scanner).

בשנת 2013 הציע הפרלמנט האירופי חבילת חוקים שמטרתה להטמיע את השימוש בגבולות חכמים ברחבי מדינות האיחוד (Lehtonen, & Aalto, 2017). לאחר הדחייה הראשונית של חוקי הגבולות החכמים בשנת 2013, הצביע הפרלמנט האירופי שוב ב- 25 באוקטובר 2017 בכדי לאמץ אותם סופית (Napieralski, 2019).

בעבודה ראינו, שלרמות שלאיחוד האירופי יש את הרצון להטמיע את השימוש בגבולות חכמים אלה, ולמרות הצורך להתאים את מצב הגבולות למציאות הבעייתית, היכולת להטמיע שינויים גדולים כאלה יכולה להיות מאתגרת מכמה סיבות. ראשית כל בגלל שמדובר בארגון ממשלתי, ישנו קושי ליישם שינויים מהותיים בארגונים מהסוג הזה, בגלל הטבע הבירוקרטי שלהם (אלכסנדר, 2015). בנוסף לכך, בארגונים ממשלתיים רבים ישנה התנגדות טבעית לשינויים, בגלל אופי העובדים, ואי הכנה נכונה של העובדים (קיוויתי, 2016), (Amjad, & Rehman, 2018). כדי להפחית התנגדויות אלה יש להכין בצורה טובה את העובדים לשינוי הקרב  (Amjad, & Rehman, 2018), ובנוסף לכך יש לשפר את יכולות המנהיגות בארגון (Voet, 2015).

ראינו גם שהיכולת לנהל ידע בארגונים ציבוריים היא חשובה מאוד ליעילות הארגון, וליכולת שלו להתמודד עם שינויים גדולים, ובנוסף לכך המידע הוא נכס חשוב לארגון כמו שאר הנכסים האחרים (בן-נשר, 2012) (Imran, Rehman, Aslam, & Raza Bilal, 2016). גם סגנון המנהיגות בארגון יכול להשפיע מאוד על יכולתו של הארגון לנהל נכון את המידע (Singh, 2008).

לבסוף ראינו גם שהביקורת הציבורית יכולה להוות מכשול בפני שינוי ארגוני גדול שכזה, במיוחד כאשר מדובר בהטמעתם של גבולות חכמים במדינות האיחוד האירופי, כאשר חלק הטכנולוגיות שיעשה בהם שימוש בגבולות אלה, יהיו טכנולוגיות שמפרות את הזכות לפרטיות של האזרחים (Bello Salau, Salami, & Hussaini, 2012).

ולכן, מסקנת המחקר העיקרית שעולה מעבודה זו היא שהגבולות החכמים הם הכרחיים ליישום לנוכח המצב שהתפתח גבולות של מדינות האיחוד האירופי. ראינו שישנה עלייה במהגרים הבלתי חוקיים ומעשי טרור שנבעו מאירועים גיאופוליטיים, ששינו את המציאות של גבולות האיחוד. אולם היישום הזה של הגבולות החכמים יכול להיתקל בקשיים, קשיים אלה יכולים להיות פנימיים, למשל קושי של ארגוני הממשל האירופי ליישם את הטמעת הגבולות, וקושי ליישם שינויים בסדר גודל כשה, או שהקשיים יכולים להיות חיצוניים, כמו למשל ביקורת חיצונית על הגבולות החכמים משום שהם מפרים את זכויות הפרט. בכל מקרה היישום של הגבולות החכמים ידרוש ניסוי ותהיה, על מנת למצוא את שיווי המשקל בין שמירה על ביטחונם של מדינות האיחוד האירופי, לבין שמירה על זכויות האזרח.

ביבליוגרפיה

אלכסנדר, מ’ (2015). פתיחת צוהר והושטת יד: מימוש עקרונות ממשל פתוח ושחרור מידע ציבורי מדיניות ציבורית, 15 (מאי 2015), עמ’ 22-23.

אריאלי, ג’ (2016). ידע ולמידה- מבוא תיאורטי קצר. המרכז הבינתחומי הרצליה.

בן-נשר, ע’ (2012). כיצד ניהול ידע יכול להפחית עלויות הדרכה ושיפור ביצועים ארגוניים? – משולש ניהול הידע משאבי אנוש: ירחון, , 297-298: 56-61, 2012.

הבר, כ’ (2013). חסמי תרבות ארגונית בהטמעת מדיניות ממשל פתוח. המכון הישראלי לדמוקרטיה.

וייס-גל, ע’, ובירגר, ד’ (2012). הבדלים בין עובדים סוציאליים בארגונים שונים (ממשלתיים, מלכ”רים ועסקיים) בתנאי עבודה, קונפליקט רווח-רווחה, השקעה בעובד ושביעות רצון – מחקר גישוש ביטחון סוציאלי, , 90: 189-220, 2012.

מיכאל, ק’, וסיבוני, ג’ (2016). האתגרים הצבאיים בפני ישראל במעגל הראשון – ריבוי זירות ויריבים שונים הערכה אסטרטגית לישראל, (2016-2017), עמ’ 183-191.

מיכלסון, ב’, ובן-מימון, ש’ (2002). שליטה ובקרה בהגנת הגבולות – מבט היסטורי ועכשווי מערכות, , 386: 16-23, 2002.

עציוני, ל’ (2019). השימוש בטכנולוגיות ביומטריות – היבטים נורמטיביים ומשפטיים סייבר, מודיעין וביטחון, 3, 2 (אוקטובר, 2019), עמ’ 85-94.

קיוויתי, ש’ (2016). “על השינוי”- על טבעו של שינוי, וכיצד לבצעו בין הקטבים, 9 (כסלו התשע”ו, דצמבר 2016), עמ’ 127-141.

רוזנר, י’, וקנטור, ע’ (2017). האיחוד האירופי בצל משבר ההגירה. המכון למחקרי ביטחון לאומי.

Abdelaziz, S., Abdelfatah, H. & Ahmed, E. (2010). Study of Airport Self-service Technology within Experimental Research of Check-in Techniques Case Study and Concept. International Journal of Computer Science Issues. 7.

Ajana, B. (2015). Augmented borders: Big Data and the ethics of immigration control. Journal of Information, Communication and Ethics in Society. 13. 58-78.

Al-Raisi, A. N., & Al-Khouri, A. M. (2008). Iris recognition and the challenge of homeland and border control security in UAE. Telematics and Informatics25(2), 117–132. https://doi-org.elib.openu.ac.il/10.1016/j.tele.2006.06.005

Amjad, A. & Rehman, M. (2018). Resistance to Change in Public Organization: Reasons and How to Overcome It. European Journal of Business Science and Technology. 4. 10.11118/ejobsat.v4i1.129.

Atak, I. & Crepeau, F. (2014). Managing migrations at the external borders of the European Union: Meeting the human rights challenges. European Journal of Human Rights. 591-622.

Beduschi, A. (2020). International migration management in the age of artificial intelligence. Migration Studies. 10.1093/migration/mnaa003.

Bellanova, R. & Vermeulen, M. (2013). European ‘smart’ surveillance: What’s at stake for data protection, privacy and non-discrimination?. Security and Human Rights. 23. 297-311. 10.1163/18750230-99900034.

Bello Salau, H., Salami, A. & Hussaini, M. (2012). Ethical Analysis of the Full-Body Scanner (FBS) for Airport Security. 6.

Bergen, M., & Cornillie, C. (2019). U.S. Border Agency to Expand Use of Facial Recognition Tech. Bloomberg.Com, N.PAG.

Bialasiewicz, L. (2012). Off-Shoring and Out-Sourcing the Borders of Europe: Libya and EU Border Work in the Mediterranean. Geopolitics. 17. 10.1080/14650045.2012.660579.

Buchmann, N., & Baier, H. (2014). Towards a more secure and scalable verifying PKI of eMRTD. Journal of Computer Security22(6), 1025–1049. https://doi-org.elib.openu.ac.il/10.3233/JCS-140522

Chin, S. (2019). Securiport to use Integrated Biometrics’ fingerprint scanners for security. Sensors, N.PAG.

Cordella, A. & Tempini, N. (2015). E-government and organizational change: Reappraising the role of ICT and bureaucracy in public service delivery. Government Information Quarterly. 32. 279-286. 10.1016/j.giq.2015.03.005.

Csernatoni, R. (2018). Constructing the EU’s high-tech borders: FRONTEX and dual-use drones for border management. European Security. 27. 175-200. 10.1080/09662839.2018.1481396.

Fiott, D. & Lindstrom, G. (2018). Artificial Intelligence: What implications for EU security and defence?. 10.2815/689105.

Gorodnichy, D., Yanushkevich, S. & Shmerko, V. (2014). Automated Border Control: Problem Formalization. 10.13140/2.1.5130.9766.

Hendow, M., Cibea, A. & Kraler, A. (2015). Using technology to draw borders: Fundamental rights for the Smart Borders initiative. Journal of Information, Communication and Ethics in Society. 13. 39-57. 10.1108/JICES-02-2014-0008.

Hongladarom, S. (2020). Machine hermeneutics, postphenomenology, and facial recognition technology. AI & SOCIETY: Journal of Knowledge, Culture and Communication, 1. https://doi-org.elib.openu.ac.il/10.1007/s00146-020-00951-x

Imran, M., Rehman, C., Aslam, U. & Raza Bilal, A. (2016). What’s Organization Knowledge Management Strategy for Successful Change Implementation?. Journal of Organizational Change Management. 29. 1097-1117. 10.1108/JOCM-07-2015-0130.

Jagadiswary, D., & Saraswady, D. (2016). Biometric Authentication Using Fused Multimodal Biometric. Procedia Computer Science85, 109–116. https://doi-org.elib.openu.ac.il/10.1016/j.procs.2016.05.187

Jain, A. & Jeppesen, H. (2013). Knowledge Management Practices in a Public Sector Organization: The Role of Leaders´ Cognitive Styles.. Journal of Knowledge Management. 17. 347-362. 10.1108/JKM-11-2012-0358.

Kuipers, B., Higgs, M., Kickert, W., Tummers, L., Grandia, J. & Voet, J. (2014). The Management of Change in Public Organisations: A Literature Review. Public Administration. 20. 1-20. 10.1111/padm.12040.

Lehtonen, P., & Aalto, P. (2017). Smart and secure borders through automated border control systems in the EU? The views of political stakeholders in the Member States. European Security26(2), 207–225. https://doi-org.elib.openu.ac.il/10.1080/09662839.2016.1276057

Lemberg-Pedersen, M. (2018). Security, industry and migration in European border control.

Loeschner, J., Riha, Z. & Martin, V. (2007). BIOPASS Study on Automated Biometric Border Crossing Systems for Registered Passenger at Four European Airports.

Marin, L. (2016). The deployment of drone technology in border surveillance, between techno-securitization and challenges to privacy and data protection.

Mainguet, J.-F., Pégulu, M., & Harris, J. B. (2000). Fingerprint recognition based on silicon chips. Future Generation Computer Systems16(4), 403–415. https://doi-org.elib.openu.ac.il/10.1016/S0167-739X(99)00064-3

Meszaros, E. (2017). An Assessment of the Existent Databases and Instruments for Registering and Monitoring Immigrants in the EU: The Schengen Information System (SIS), the Visa Information System (VIS), Eurodac and the Creation of Frontex.

Napieralski, A. (2019). Collecting Data at EU Smart Borders: Data Protection Challenges of the New Entry/Exit System. Zeitschrift für kritik – recht – gesellschaft. 1. 199. 10.33196/juridikum201902019901.

Oostveen, A. & Lehtonen, P. (2017). The requirement of accessibility: European automated border control systems for persons with disabilities. Technology in Society. 10.1016/j.techsoc.2017.07.009.

Piechowicz, M. (2017). Evolution of Schengen: an Example of Enhanced Cooperation and Differentiated Integration Model within the Area of Freedom Security and Justice. 46. 121-137. 10.15804/ppsy2017108.

Pollitt, C. & Bouckaert, G. (2004). Public Management Reform. A Comparative Analysis. Oxford: Oxford University Press.

Raisinghani, M., Bekele, R., Idemudia, E. & Nakarmi, A. (2016). Managing Knowledge in Organizations: Tools & Techniques for Competitive Advantage. Journal of Business Management and Economics.

Singh, S. (2008). Role of leadership in knowledge management: A study. J. Knowledge Management. 12. 3-15. 10.1108/13673270810884219.

Sontowski, S. (2018). Speed, timing and duration: contested temporalities, techno-political controversies and the emergence of the EU’s smart border. Journal of Ethnic & Migration Studies44(16), 2730–2746. https://doi-org.elib.openu.ac.il/10.1080/1369183X.2017.1401512

Voet, J. (2015). Change Leadership and Public Sector Organizational Change. The American Review of Public Administration. 46. 10.1177/0275074015574769.

סיוע בעבודות אקדמיות
סיוע בעבודות סמינריון