עבודה בקורס תיאוריות ביקורתיות בסוציולוגיה של החינוך
נושא העבודה: אי שיוויון בחינוך- הסללה
מגישה:
תאריך:
אי שיוויון בחינוך-הסללה- סקירת הנושא
מתן הזדמנות חינוכית שווה לכל הוא יעד מרכזי של כל מדינה דמוקרטית ליברלית, לפחות על נייר. בפועל, מדינות דמוקרטיות רבות מפרידות את תלמידיהם למעמדות שונים או אפילו לבתי ספר שונים, בהתבסס על היכולת האקדמית שאותה הפגינו התלמידים והקריירה הסבירה שצפויה להם בעתיד. תלמידים יכולת שונה שלומדים בקבוצות או במסלולים שונים, לא רק שהם לומדים בקצב שונה, הם גם לומדים נושאים שונים ונחשפים לסגנונות לימוד שונים שלא בהכרח יעילים ברותה מידה.
כל ההבחנה הזו בין התלמידים כביכול מגבירה את היעילות החברתית, אבל באיזה עֲלוּת? אין מבחן מושלם שבודק את יכולת התלמיד, ולעתים המנבא הטוב ביותר שעוזר לנבא לאיזה מסלול התלמיד ילך הוא רמת ההשכלה הוריו. מערכות ההסללה החינוכית של סטודנטים על ידי היכולת או הרמה אולי מתוכננות לשפר את היעילות החברתית, אבל במציאות הם עשויות להיות כלים בשימור אי השוויון החברתי (Van Houtte, M. (2004).).
ישנם סוגים שונים של הסללה בחינוך. הסללה בין היכולות של התלמידים, התלמידים בכל הרמות לומדים באותו בית ספר, אבל מופרדים על ידי היכולת שלהם לתוך רמות שונות של קורסים מסוימים או בכל המקצועות שהם לומדים. הסללה בין בתי הספר, התלמידים מופרדים לבתי ספר שונים בהתבסס על היכולות שלהם, ועל העתיד או הקריירה הסבירים הנראים לעין. במערכות עם מינימום הסללה או ללא התערבות כלשהי בחלוקת התלמידים, כל תלמידים לומדים באותן כיתות ובאותו בית הספר ללא קשר לרמת היכולת של התלמיד.
אחת המגמות המחקריות של ההסללה היא מגמה של מחקר המנסה למצוא מהי דרך ההסללה הטובה ביותר אשר תועיל לאותה מדינה, או שישנה עדיפות לאי הסללה. שהרי אם יוכח שסוג מסוים של הסללה בחינוך מוביל להישגים אקדמיים יותר גבוהים, בכל המסלולים השונים והרמות השונות של החינוך, מאשר בסוג שונה של הסללה, או בהשוואה למדינות שלא מבצעות הסללה במערכת החינוך שלהם, הרי שלחקר ההסללה ישנה תועלת אקדמית ופרקטית.
מגמה מחקרית נוספת בתחום ההסללה היא לנסות ולבדוק האם בחברה מסוימת ישנם מעמדות לא שיוויוניים, שנגרמת על ידי הסללה בחינוך, במקרים כאלה אם ישנה הסללה בחינוך אשר מטיבה רק לשכבה אחת של האוכלוסיה, בדרך כלל זוהי השכבה העליונה באוכלוסייה, השכבה השולטת (אליטה), על חשבון שכבות אחרות, או כאשר ההסללה מגדילה את הפערים ההישגיים בין השכבות העליונות באוכלוסיה לבין השכבות התחתונות באוכלוסיה, אזאי במקרה הזה, ישנו אי שיוויון בחברה, וההסללה תורמת לשימור אי השיוויון.
במקרים כאלה גם כאשר ההסללה מעלה באופן כללי את רמת ההישגים של כלל התלמידים, היא לא רצויה משום שהיא מגדילה את הפערים באוכלוסיה, ובחברה שמחשיבה את עצמה דמוקרטית וליברלית, הסללה כזאת היא לא ראויה, משום שבמדינות הדמוקרטיות אחד העקרונות החשובים ביותר היא שיוויון בין כל אזרחיה של המדינה (בלנק כ. ,שביט י. ,יעיש מ., 2015).
מגמות מחקריות
הסללה כגורם לאי שיוויון בחברה-
אחת המגמות המחקריות המרכזיות ביותר בחקר ההסללה במערכת החינוך היא מגמה שחוקרת האם ההסללה היא הגורם לאי שיוויון בחברה. מחקרים מראים כי הסללה בחינוך מגביר את אי השוויון בהישגי תלמידים ובציונים. משמעות הדבר היא כי ההסללה מרחיבה את הפער בין הביצועים של השכבות הנמוכות ביותר של התלמידים ובין השכבות הגבוהות ביותר של התלמידים.
החוקר ( Montt (2011) )בדק את המידה שבה תכונות של מערכת החינוך במדינה מסוימת תורמים לשונות הכוללת בין התלמידים בהישגים במתמטיקה בתוך אותה המדינה. אחת התכונות שמונט חקר הייתה היקף ההסללה במערכת החינוך. כדי למדוד את הישגי התלמידים, מונט בדק את ציוני המתמטיקה של התלמידים במבחן בינלאומי PISA. כדי למדוד את מידת ההסללה הוא הסתמך על העובדה שהמבחן מחלק את התלמידים לרמת יכול שונה, ואכן נמצא שישנה הסללה במבחן עצמו.
מונט מצא כי כל מסלול נוסף שהיה זמין עבור הסטודנטים זמין, מגדיל את אי השוויון בהישגי התלמידים ב -3 אחוזים. ככל שההסללה התבצעה בגיל יותר מוקדם, הדבר הגדיל את אי השיוויון בהישגי התלמידים ב -2.4 אחוזים לשנה. מה שעושה את המחקר של מונט למובהק במיוחד הוא כי הוא ניטרל את ההשפעות של רקע משפחתי של הסטודנטים, וכך ההשפעות שמצא יכול להיגרם רק על ידי מערכת החינוך.
באמצעות שימוש בנתונים מתוך מבחן המתמטיקה TIMSS , החוקר (Huang (2009)) בחן את השפעת ההומוגניות בכיתה על השונות בביצועי תלמידים בכיתות ד ו- ח'. הואנג מצא כי ככל שההומוגניות בכיתה האינדיבידואלית היא יותר גבוהה ההישגים של כלל הכיתות ברמה הלאומית הם בעלי שונות יותר גבוה, וישנו אי שיוויון יותר גדול בין התלמידים בעלי היכולות השונות, שנמצאים בכיתות שונות.
הואנג מצא שבגיל מוקדם, בכיתות ד', ההסללה בין התלמידים נבעה בעיקר מגורמים טבעיים, כמו אזור מגורים, ופחות נבעה מגורמים מלאכותיים, שכללו את חלוקת התלמידים למעמדות על בסיס סטנדרטים של יכולות התלמידים.
בגיל היותר מבוגר של התלמידים, כאשר הם כבר היו בכיתה ח', ההומוגניות של הכיתה הייתה הרבה יותר גבוהה באופן משמעותי, וזאת בעיקר משום שבגיל הזה מערכת החינוך ברוב המדינות שנבדקו במחקר, ממיינות את התלמידים לפי היכולות שלהם, והעתיד שצופים להם, וזאת בנוסף להסללה הטבעית שנובעת מגורמים ניטרלים כמו אזור המגורים.
באופן לא מפתיע, הואנג מצא כי בכיתות ח ' הייתה בממוצע יותר הומוגניות מאשר בכיתות ד', ובהתאם לכך הייתה עלייה באי השיווין בביצועים של התלמידים במבחן במתמטיקה. כלומר, שסטיית התקן הלאומית של הציונים במתמטיקה עבור תלמידי כיתות ח 'הייתה גדולה יותר מאשר סטיית התקן הלאומית עבור תלמידי כיתות ד.
-המגמה המחקרית של הסללה בארץ-
המגמה המחקרית הרווחת בארץ ישראל לגבי ההסללה בחינוך היא מגמה שדוגלת בגישה שההסללה היא כלי בידי האליטה, כדי לשמר ולקבע את הקיפוח העדתי הקיים בארץ ישראל, ושההסללה היא בעלת אופי עדתי מובהק. הדעה הרווחת היא שההסללה אמנם מבוססת על מעמדות שונים שקיימים בארץ, אולם בניגוד למדינות אחרות בעולם, ההסללה היא בעיקר הסללה שנועדה לשמר את ההבדלים העדתיים שקיימים בארץ בין אשכנזים למזרחיים, ולא כמו שקיים בחו"ל, ששם ההסללה היא על בסיס מעמדות, אבל המעמדות הללו מבוססים אך ורק על מצב סוציו-אקונומי, ולא מבוססים גם על גזע ועדה, כמו שקיים בישראל (בלנק כ. ,שביט י. ,יעיש מ., 2015).
החברה הישראלית היא חברה מרובדת אתנית והיא בעלת קבוצות אתניות השונות זו מזו. הקבוצות האתניות העיקריות בישראל, הם המזרחים הערבים והאשכנזים. בכל חברה הקבוצה האתנית החזקה או העליונה, נוהגת להגיע להישגים גבוהים יותר בלימודים, וזאת מכמה סיבות, התלמידים מהשכבות החזקות נהנים מההישגים החינוכיים והתעסוקתיים של הוריהם, יש להם תנאים כלכליים המאפשרים להם להשיג חינוך גבוה, והורים מבוססים שיכולים לתמוך בהם. הקבוצות האצניות החזקות משתמשות במערכת החינוך על מנת לבסס את יתרונם היחסי מדור לדור, ולא רק באופן זמני. הקבוצה האתנית החזקה יכולה לשלוט בתהליכים פוליטיים, ובהתאם יכולים לשלוט במערכת החינוך על מנת שתקדם את צאצאיהם (שביט י. 2002).
כאשר מתרחש שינוי במערכת החינוך, ומספרים גדולים של הקבוצות האתניות הנחותות מצליחות להתברג במערכת החינוך, כמו שקרה בארץ לפני כמה עשורים, עם המזרחים, הקבוצה האתנית החזקהמבצעת שינויים במערכת החינוך על מנת לשמר את יתרונה היחסי. אחת הדרכים להנצחת הפערים הבין עדתיים היא הפרדה בין העדות ומתן עדיפות לעדה החזקה, הפרדה כזאת יכולה להתבצע על ידי הסללה במערכת החינוך, או על ידי הפרדה מלאכותית אחרת. קיומם של מסלולים מקצועיים בתיכון, שמלמדים מקצועות טכניים, כמו פחחות ונגרות, מאפשרים למיעוטים ולשכבות החלשות באוכלוסייה להמשיך בלימודיהם, אולם הם מהווים מכשול בפני השכלה גבוה. כתוצאה מכך ההבדלים בין העדות השונות, המזרחים והאשכנזים, באים לידי ביטוי בעיקר בהשכלה הגבוה, ולא בהשכלה התיכונית, מפני שרבים מבני העדות החלשות לא מגיעים בכלל להשכלה הגבוה (שביט י. 2002).
כאשר העולים המזרחיים הגיעו לארץ בשנות החמישים והשישים, הם היו בעלי מאפיינים סוציואקונומיים שונים מהיישוב היהודי שהיה קיים בארץ, רובם היו לא משכילים. המבנה של המשפחה הגרעינית המזרחית היה שונה מהמבנה של המשפחה הגרעינית האשכנזית, המשפחה המזרחית כללה יותר ילדים, והייתה יותר גדולה. בתחילה חשבו שההבדלים בין המזרחיים לאשכנזים יהיו זמניים והם יעלמו לאחר שהחברה המזרחית תטמיע את הנורמות של החברה האשכנזית השולטת, וכאשר הם יטמעו במערכת החינוך (שביט י. 2002).
אך המחקרים מגלים שגם כעבור שלושים שנה אחרי שהעולים המזרחיים עלו לארץ, ההבדלים הסוציואקונומיים, לא נעלמו ואפילו גדלו. מה שתרם עוד יותר להבדלים בחינוך בין מזרחים לאשכנזים היא העובדה שעולים המזרחים יושבו בעיירות פיתוח ובכפרים, מה שתרם עוד יותר להפרדה במערכת החינוך, הפרדה על בסיס גיאוגרפי (שביט י. 2002).
-הסללה כמשפיעה על הביצועים-
מגמה מחקרית נוספת שנפוצה היא מגמה שמנסה לחקור מהי השפעתה של ההסללה על ההישגים החינוכיים של התלמידים. מדינות רבות מתלבטות בין החינוך שמבצע הסללה לחינוך שמלמד את כל התלמידים בצורה שווה ומקיפה, אחד המניעים הלתלבטויות אלה הוא הרצון של אותם מדינות להגדיל את ההישגים של התלמידים שלהם, ונשאלת השאלה איזה הוא חינוך יותר טוב.
סוגיות מקרו כאלה של מבנה מוסדי קשה באופן יוצא דופן להעריך בתוך מדינות בודדות, בעיקר בגלל הווריאציות המבניות שקיימות שקשורים למאפיינים של המשפחות האינדיבידואליות ובתי הספר האינדיבידואלים, אשר כל אחד מהם יכול להחליט לפעול לפי השקפת עולמו. כדי לבחון את הסוגיה בצורה יותר טובה, על המדינות השונות לשתף פעולה אחת עם השניה, וללמוד אחת מהשניה על מנת שיוכלו לדעת מהי השיטה היותר יעילה (Hanushek. A. E. Wößmann. L. (2005)).
לפי השקפת עולמם של המדינות השונות, האינדיקציה למהי דרך החינוך היותר טובה, מסתמכת בעיקר על יעילות מבחינת הישגי התלמידים, ויעילות כלכלית, אולם ישנן מדינות אחרות אשר האינדיקציה שלהם לדרך חינוך יותר טובה היא יותר שיוויון בין כל שכבות האוכלוסיה במדינה, ולא בהכרח יעילות כלכלית (Hanushek. A. E. Wößmann. L. (2005)).
הטענה המרכזית בעד הסללה טוענת שהסללה גורמת להומוגניות בכיתה, ובהתאם לכך היא מגבירה את קצב הלימוד של כל כיתה וכיתה, משום שכל התלמידים באותה רמה, וכך הם לומדים בקצב שבו הם צריכים ללמוד, לעומת זאת אם לא הייתה הסללה, כיתות הטרוגניות לא היו מטיבות עם כלל התלמידים בכיתה, והתלמידים הטובים נגררים מאחור, והם נאלצים ללמוד בקצב של התלמידים החלשים, וכך יוצא מצב שהכיתה מתקדמת בקצב של התלמיד החלש ביותר בכיתה (Hanushek. A. E. Wößmann. L. (2005)).
הטענה המרכזית נגד ההסללה היא שהיא מקפחת את הכיתות של התלמידים בעלי היכולות הנמוכות, בכך שכאשר התלמידים שנמצאים בכיתות עם היכולת הגבוה לומדים בקצב גבוה ובצורה טובה, הכיתות של התלמידים בעלי היכולות הנמוכות, נשארות מוזנחות מאחור, וקצב הלימוד שלהם הופך לאיטי ובלתי איכותי, ובכך גדל הפער בצורה משמעותית בין הכיתות הגבוהות לכיתות הנמוכות (Hanushek. A. E. Wößmann. L. (2005)).
טענה נוספת שישנה לאי יעילות של ההסללה ,היא שבכיתות לא הומוגניות, שבהם לומדים תלמידים בעלי יכולות גבוהות ונמוכות, הם כיתות שמשפיעות לטובה על התלמידים בעלי היכולות הנמוכות, משום שבכיתות כאלה, ההשפעה ההדדית שישנ הלסטודנטים אחד על השני היא רבה, והסטודנטים בעלי היכולות הגבוהות ישפיעו לטובה על התלמידים בעלי היכולות הנמוכות, בכך שתהיה אווירה פרודוקטיבית בכיתה, והתלמידים החכמים יסייעו לתלמידים החלשים, בכך שהחלשים לומדים באופן טבעי מהדיון בכיתה עם התלמידים החכמים.
מצד שני הטענה ההפוכה היא שכיתות מעורבות יכולות באותה מידה שהן עוזרות לתלמידים החלשים, הן יכולות להזיק לתלמידים החכמים, ויכולה להוריד את רמתם, משום שהתלמידים החלשים מעכבים את התלמידים החזקים (Hanushek. A. E. Wößmann. L. (2005)).
מסגרות תאורטיות בתחום ההסללה-
המאמר של פייר בורדייה-
התיאוריה של פייר בורדייה סוברת כי המעמד העליון בכל חברה שואף לשמר את מעמדו ולהעבירו לדורות הבאים, לצאצאיו, אחת הדרכים של המעמד העליון להעביר את המעמד שלו או הסטטוס שלו לצאצאיו, היא על ידי מערכת החינוך. במובן הזה ההסללה במערכת החינוך היא אחת הדרכים היעילות על מנת לחשל את המעמדות הנמוכים ולמנוע מהם השכלה גבוה, ובכך לשמר את יתרונו היחסי של המעמד העליון בחברה (Bourdieu pierre. (1977)).
לפי המחקרים הקלאסיים שחוקרים את עניין ההסללה, ההסלה היא הפרדה שמתבצעת באופן טכני החל משלב מסוים במהלך לימודיו של התלמיד, וישנו דגש על הלימודים הגבוהים, וההסללה בכיתות הנמוכות היא פחות קיימת, אלא אם ישנה הפרדה טבעית שמבוססת על מיקום גיאוגרפי. אולם לפי התיאוריה של בורדייה ההסללה היא הרבה יותר מעמיקה ושורשית מכך, בורדייה טוען שההסללה מתחילה מרגע שהאדם נולד, ומתרחשת כל הזמן, זאת משום שלדעתו המערכת החינוכית שנשלטת על ידי השכבות החזקות באוכלוסיה, מותאמת בצורה כזאת שתכלול את ההון התרבותי והערכים של השכבה החזקה, שהוא בדרך כלל שונה מההון התרבותי של השכבות החלשות, הדבר הזה יוצר הסללה סמויה שמתרחשת לאורך כל השנים, משום שילד שמגיע עם ההון התרבותי של השכבה החזקה, המערכת החינוכית כבר מותאמת עבורו, ועבור הצרכים שלו, אפשר להגיד שהוא מגיע מוכן מהבית, מחונך מהבית, ואילו הילד שמגיע מהשכבות החלשות באוכלוסייה, כאשר הוא נתקל במערכת החינוך, הוא נכנס לעולם חדש לגמרי, ונאלץ להתמודד עם תרבות שאותה הוא לא מכיר, והוא צריך להסתגל אליה. ולכן עוד לפני שהוא מתחיל לאמץ לעצמו יכולות לימודיות, ולהגיע להישגים בלימודים, הוא צריך קודם כל להתאים את עצמו לתרבות המושרשת במערכת החינוכית, ודבר זה מהווה חיסרון עבורו (Bourdieu pierre. (1977)).
נקודה נוספת היא שבורדייה טוען שההסללה בחינוך מתרחשת על פי קריטריונים של התרבות שממנה מגיע התלמיד, ולכן כאשר המערכת החינוכית מותאמת לתרבות של התלמידים שהגיעו מהאוכלוסיות החזקות, התלמידים מהאוכלוסיות החזקות הולכים למסלולים היותר טובים משום שהם מתאימים לתרבות שאליה הם רגילים, ואילו התלמידים מהשכבות החלשות הולכים למסלולים הפחות טובים, משום שהם מתאימים לתרבות שממנה הם הגיעו. במילים אחרות התלמידים שבאים מהאוכלוסיות החזקות, יודעים לזהות מהם המסלולים הטובים והיוקרתיים, ואילו התלמידים מהשכבות החלשות, לא יודעים לזהות מהם המסלולים הטובים, והם בוחרים במסלולים הנחשלים (Bourdieu pierre. (1977)).
בורדייה טוען שההסללה נמשכת גם לאחר סיום הלימודים. כאשר תלמידים שונים ממעמדות שונים מקבלים את אותו התואר, התלמיד שמגיע מהאוכלוסייה החזקה, יש לו יותר סיכוי להתקבל לעבודה נחשקת, ובעלת הכנסה גבוה, זאת משום שלרוב מי ששולט במקצועות הטובים והנחשקים, הם בני המעמד הגבוה, ואותם אנשים ששולטים בתעסוקה של המקצועות הנחשקים מגיעים עם ההון התרבותי של השכבה החזקה באוכלוסייה, וכאשר ניגשים אליהם שני מועמדים שכביכול שווים, אולם בעלי תרבות שונה, הם יעדיפו את המועמד שיתאים לתרבות שלהם, ולערכים שלהם, ולא את המועמד שהוא בעל תרבות שונה משלהם. וכך למעשה משתמר המעגל של שימור הכוח של השכבה החזקה (Bourdieu pierre. (1977)).
הסללה לפי התיאוריה של אנטוניו גרמשי-
על פי התיאוריה של אנטוניו גרמשי הקבוצה השולטת בחברה קפיטליסטית היא לא רק באמצעות אלימות וכוח, אלא בראש ובראשונה דרך אידיאולוגיה ודרך הגמוניה, היכולת של הקבוצה השולטת להציג את האינטרסים שלה כאילו היו טבעיים, וזהו הדבר ההגיוני שאותו צריך לעשות. בהקשר לגבי ההסללה שמתבצעת בחינוך, ההסללה היא אחת הדרכים של המעמד השולט בחברה קפיטליסטית לשמר את מעמדו, ולדכא את מעמד הפועלים, על ידי מניעתו מהשגת השכלה ראויה, ובהתאם לכך מקצוע של המעמד הגבוה. הדרך שבה ההסללה נתפסת בעיני הציבור הרחב היא כדבר טבעי והגיוני, והוא נועד לטובת כלל האוכלוסייה, מעמד הפועלים, או המעמד הנמוך, כלל אינו מבין שהסללה זו היא דרך להחשיל אותו, ולגרום לו להישאר במעמד הפועלים, לדורות שיבואו אחריו, הוא תופס את ההסללה כדבר ששהכרחי במשק מתועש, שהרי אי אפשר שכל האנשים יהיו מנהלים, ובכל חברה עדיין צריכים להיות אנשים שיעשו גם את העבודות הקשות, ולכן הוא מקבל דבר זה כטבעי והגיוני.
מערכת החינוך חשובה מאוד למעמד השולט בחברה הקפיטליסטית, זאת משום שהמעמד השולט מעוניין להשליט את ההגמוניה שלו, ואת האידיאולוגיה שלו על כלל האוכלוסייה, ואחת הדרכים הכי יעילות לעשות זאת היא על ידי מערכת החינוך. בנוסף לכך התרבות של המעמד השולט והאידיאולוגיה שלו, משמשים ככלי ההסללה עצמו, וכלי כדי להפריד את התלמידים, מאלה שהם בעלי התרבות השולטת, לאלה שהם לא בעלי התרבות השולטת.
הסללה לפי התיאוריה של בזיל ברנשטיין-
טענתו המרכזית של בורנשטיין היא שהתלמידים שבאים מהמעמדות הנמוכים הם בעלי נחיתות, מול התלמידים שבאים מהמעמדות הגבוהים, וזאת משום שהתלמידים מהמעמדות הנמוכים אינם דוברים את שפת בית הספר. בית הספר הוא בעל שפה ותרבות אשר מותאם לשפה והתרבות של המעמד הגבוה. זוהי בעצם הסללה והפרדה שמתבצעות בבית הספר, ומפרידות את התלמידים של השכבות החלשות מהתלמידים של השכבות החזקות, ובכך צוברים התלמידים של השכבות החזקות הרבה יותר ידע והשכלה, ועוזר לשמר את היחסים בין המעמדות.
ברנשטיין טען שישנו קוד דיבור אשר נעשה בו שימוש בחברה, ישנו קוד דיבור מפורט, וקוד דיבור מוגבל. קוד הדיבור המוגבל מתאים לכלל האוכלוסיה, וקוד הדיבור המפורט מתאים לשכבות מסוימות באוכלוסיה. בבתי הספר משתמשים בקוד דיבור מפורט אשר מתאים לקוד הדיבור המפורט של השכבות החזקות. זוהי צורה נוספת של הסללה המבוססת על קוד הדיבור של התלמיד, ועוזרת להפריד בינו לבין התלמיד של השכבה הגבוה.
בנוסף לכך ברנשטיין טען שבבית הספר ישנן מסגרות פדגוגיות שונות, אשר משתמשות בקודים לשוניים שונים. הדרך של המסגרות הפדגוגיות להשתמש בקודים לשוניים שונים, היא הדרך שלהם לבצע הסללה, ולהפריד בין התלמידים ממעמדות שונים. המסגרות הפדגויות של התלמידים שבאים מהמעמדות הגבוהים, הם מסגרות פדגוגיות בעלות קצב למידה ואיכות למידה שונה, מהמסגרות הפדגויות אשר מיועדות לתלמידים שבאים מהמעמדות הנמוכים, שאלה יש להם מסגרות פדגוגיות בעלות קצב למידה איטי ולא איכותי.
ביקורת על המחקר בתחום ההסללה-
אי הבחנה בין סוגי המעמדות השונים-
הספרות המחקרית הדנה בהסללה בחינוך מתייחסת לתופעת ההסללה כתופעה אחידה וכלל עולמית, כאשר אין שום הבחנה בין סוגי המעמדות השונים המעורבים בהסללה, ההתייחסות למעמדות השונים, כאשר מדברים על ההסללה היא התייחסות למעמדות גבוהים ומעמדות נמוכים, באופן מאוד כללי, אולם אין שום הבחנה בין המעמדות הגבוהים לבין עצמם, ובין סוגי המעמדות הנמוכים לבין עצמם. המעמדות הגבוהים והנמוכים הם לא אחידים והם שונים מאוד ממדינה למדינה.
כך למשל כאשר ישנה התייחסות בספרות המחקרית לגבי תופעת ההסללה במדינות הדמוקרטיות הקפיטליסטיות, מתייחסים למעמד הגבוה והנמוך, כמעין משהו מאוד כללי, אולם בפועל, המצב הוא שונה, כך למשל אם ניקח לדוגמה את מדינת ישראל, שהיא מדינה של מהגרים שבאו מכל רחבי העולם, ההתייחסות למעמדות לא יכולה להיות על בסיס מעמד גבוה ומעמד נמוך גרידא, זאת משום שהמעמדות בישראל, יש להם גם שיוכים אתניים וגזעיים מאוד חזקים.
לדוגמה כאשר מדברים על המעמד הגבוה בישראל, ישנה נטייה בתרבות ובתקשורת הרווחת, להתייחס למעמד הגבוה כמזוהה עם העדה האשכנזית בישראל. העדה האשכנזית בישראל היא עדה שמייחסים לה את המעמד הגבוה, היא העדה אשר שולטת בחיים הפוליטיים, הכלכליים, בישראל, והיא העדה אשר מכתיבה את התרבות הישראלית, שהיא נוטה להיות תרבות מערבית אירופאית.
לעומת זאת כאשר מתייחסים למעמד הנמוך בישראל, לרוב מייחסים מעמד זה לעדות המזרח, היהודים שעלו לארץ ישראל מארצות האיסלאם. יוצאי עדות המזרח נחשבים לעדה נחשלת בישראל ביחס ליהודים האשכנזיים, הם נמצאים בפיגור כמעט בכל רובדי החברה, החל מהשכלה וחינוך, ועד לכלכלה ותרבות.
מעבר לכך ישנם עדות בישראל שאפילו יותר נחשלות מהעדות של יוצאי ארצות המזרח, שהם האתיופים, הרוסים והערבים. האתיופים והרוסים הם מהגרים שהיגרו לאחרונה יחסית, ויש שיגידו שזאת הסיבה לנחשלות שלהם. ואילו הערבים הם עדה נחשלת מטבע היריבות שנמצאת בין העם הפלסטיני לישראלי.
כאשר מדברים באופן כללי על מעמדות גבוהים ונמוכים בנושא ההסללה, וההתייחסות היא למדינה שבה יש הומוגניות אתנית בכל המדינה, אזאי ההתייחסות היא נכונה, והשאיפה ליצור יותר שיוויון במעמדות במדינה הוא בר יישום, אולם כאשר מדובר במדינה כמו מדינת ישראל שבה אין הומוגניות אתנית, וישנה הטרוגניות אתנית רחבה, אזאי אי אפשר להתעלם מהמרכיב העדתי והגזעי שמשויך למעמדות, במקרה כזה, לחברה שכזאת יקח יותר זמן להשיג שיוויון בין המעמדות, משום שהתחרות היא לא רק בין מעמד גבוה למעמד נמוך, אלא היא תחרות בין עדות, ויש שיגידו אפילו תחרות בין תרבויות.
כדי לצמצם את אי השיוויון בין המעמדות שקיים בישראל, תחילה יש לפעול על מנת לצמצם את ההבדלים בין התרבויות בישראל, ולנסות ליצור תרבות הומוגנית אחידה, ורק אז לנסות ולצמצם את הפערים בין המעמדות.
כשלון להציע פתרון ראוי-
המחקר בנושא של הסללה מדבר רבות על כך שההסללה היא דבר שלילי אשר יוצר ומשמר את המעמדות הקיימים בחברה, ובעיקר מדכא את המעמדות הנמוכים. אולם הספרות המחקרית לא מציעה פתרון קונקרטי ממשי אשר יחליף את עקרון ההסללה. בחברה המערבית דמוקרטית קפיטליסטית, תעשייתית שקיימת ברוב מדינות המערב, החינוך הוא נקודת מפתח לפיתוחן של הכלכלות של המדינות הקפיטליסטיות. כלכלות אלה הן כלכלות תעשייתיות אשר מתבססות במידה רבה על המשאב האנושי בחברה, לשם השגת צמיחה כלכלית, והתפתחות חברתית ותרבותית.
מגוון התפקידים והמשרות המוצעות בחברה קפיטליסטית תעשייתית, הוא מגוון עצום, והוא מתרחב כל הזמן, ככל שהטכנולוגיה מתקדמת. אי אפשר להתעלם מהעובדה שבחברה תעשייתית קפיטליסטית, אם כל התלמידים יוכשרו לעסוק באותו המקצוע, אשר נחשב למקצוע יוקרתי, יהיה מחסור חמור בכוח אנושי אשר יאייש את המשרות האחרות הקיימות במשק, ולכן הצורך בהסללה הוא צורך טבעי ונורמלי.
ישנם מחקרים רבים אשר מבקרים את שיטת ההסללה, אולם הם מתעלמים מהעובדה שההסללה היא צורך טבעי ונורמלי, והם לא מציעים אלטרנטיבה ראוי ופרקטית אשר תחליף את ההסללה. אמנם הטענות שלהם נכונות ברובן, שההסללה יוצרת אפליה, ומדכאת את המעמדות הנמוכים, אולם זהו טבעה של חברה קפיטליסטית, שבה יש באופו טבעי מעמדות גבוהים ומעמדות נמוכים.
אי ראיית התמונה הגדולה-
ישנם מחקרים רבים שמדברים על ההסללה ועל הפן השלילי והחיובי שלה, אולם מחקרים אלה מתעלמים מהעובדה שההסללה היא חלק מתמונה יותר גדולה. ההסללה היא בעצם בבואה של החברה כולה, אשר משתקפת במערכת החינוך. ההסללה מתייחסת לאפליה ולדיכוי של המעמדות הנמוכים במערכת החינוך, אולם בפועל בכל תחומי החיים ישנה אפליה ודיכוי של המעמד הנמוך, וניסיון לשמר את מעמדו של המעמד הגבוה.
כך למשל ארצות הברית הייתה בעבר מדינה שהיו לה מעמדות של עבדים ואדונים, ובהמשך, כאשר נגמרה העבדות, נוצרה מדיניות של הפרדה בין הגזע הלבן ובין הגזע השחור. הגזע השחור היה מופלה בכל תחומי החיים, והיו עליו מגבלות רבות, ובין המגבלות הרבות שהיו על האנשים השחורים הייתה גם הסללה בחינוך. ההסללה בחינוך שהייתה מהוגה כלפי השחורים הייתה הרבה יותר חזקה וברורה מההסללה שנהוגה היום כלפי המעמדות הנמוכים, לשחורים היה אסור בפירוש ללמוד במוסדות לימודים שהיו שייכים ללבנים, והיה אסור להם ללמוד במוסדות להשכלה גבוה.
ולכן ההסללה שקיימת בחינוך היא השתקפות של הלכי הרוח היותר גדולים, בצורת המאקרו שקיימים בחברה מסוימת, וההפרדה בחינוך היא רק חלק קטן של הלך רוח זה. ולכן אם רוצים ליצור חברה יותר שיוויונית, ושאין בה הסללה ודיכוי של בני המעמד הנמוך, קודם כל צריך לפתור את הבעיות הלאומיות שקיימות באותה מדינה, שמתקשרות לאפליה הכללית של בני המעמד הגבוה לגבי בני המעמד הנמוך, אז יהיה הרבה יותר קל לתקן את ההסללה בחינוך, ואת האפליה בחינוך שישנה כלפי בני המעמד הנמוך.
השוואה לא נכונה בין מדינות-
מחקר שקיים בנושא ההסלה נוטה להשוות את נושא ההסללה בין מדינות שונות בצורה גלובלית. אולם השוואה זו היא לא תמיד נכונה, שכן כל מדינה היא שונה, וההשוואה לא בהכרח תהיה דומה בכל פעם שמשווים את אותה מדינה למדינה אחרת. למדינות שונות בעולם ישנם תרבויות שונות ומנהגים שונים, והדבר הזה משפיע באופן דרסטי על החינוך של אותן מדינות.
כך למשל אם משווים את ההסללה בארצות הברית להסללה במדינות אפריקה, ההשוואה הזאת היא לא נכונה, משום שכל התנאים המקדימים והרקע בארצות הברית ואפריקה הם שונים. ארצות הברית היא מדינה מאוד עשירה שיש לה משאבים רבים, ויש תקציב חינוך מאוד גדול, בעוד שמדינות אפריקה הן מדינות נחשלות מיסודן, ועניות מאוד, ותקציבי החינוך במדינות אלה הרבה פעמים מאוד דל, ולפעמים החינוך הוא ברמת הערים או הכפרים, ולא מנוהל ברמה הלאומית.
יתר על כן ישנן מדינות שהם דומות מבחינת משאבים, אולם הן שונות מאוד מבחינת מבנה החברה כולה, והאידיאולוגיה והתרבות באותה המדינה. כך למשל אם ניקח לדוגמה את המדינות המערביות ונשווה אותן למדינות הקומוניסטיות, ההשוואה הזאת לא תהיה בהכרח נכונה ומשקפת את המציאות, משום שהחינוך במדינות הקומוניסטיות הוא שונה מאוד ממדינות בעלות חינוך מערבי דמוקרטי וקפיטליסטי, אלה הן אידיאולוגיות מנוגדות.
כדי לעשות השוואה נכונה יש להשוות מדינות בעלות רקע דומה תרבות דומה, ומשאבים דומים, על מנת לקבל השוואה נכונה, שתיתין תוצאות מהימנות. יתר על כן השוואה בין מדינות דומות שהם בעלות דעה שונה לגבי ההסללה במערכת החינוך, תיתן ראיה נכונה לגבי היתרונות והחסרונות של ההסללה במערכת החינוך.
התעלמות מהאינדיבידואל-
המחקרים שמדברים על ההסללה מתייחסים בעיקר להסללה כאל נושא מאקרו, שאותו יש לפתור ברמת המאקרו. אולם במחקרים רבים ישנה התלעמות מהדעה והרצון של האינדיבידואל. הדבר נכון שעיקר ההשפעה על מדיניות ההסללה היא השפעה ברמת המאקרו, שאותה מכתיבים המעמדות החזקים במדינה, אולם יש גם משקל לא מבוטל לדעתו האישית, והרצון האישי של כל תלמיד, במיוחד בחברות ששמות דגש על האינדיבידואליות בחברה, והתרבות שקיימת באותה מדינה מעודדת את היחידים לשאוף להגשים את האינטרס של האינדיבידואל ולא את האינטרס של הכלל, כמו שמקובל בחברות קפיטליסטיות מערביות, בניגוד לחברות קומוניסטיות.
הרצון והדעה של האינדיבידואל יכולים לנבוע משינויי תרבות שקורים עם הזמן, ויכולים להיות מושפעים מאופנות חולפות. שינויים והשפעות אלה יכולים להשפיע על ההסללה בחינוך, ועל החינוך שרוכש לעצמו האדם.
אולם בחברות שבהם המדינה והתרבות מעודדות חשיבה קבוציתי ולא חשיבה אינדיבידואלית, התופעה של השפעת האינדיבידואל היא פחות חזקה, משום שהאנשים בחברה מעודדים לפעול לטוב הכלל ולא בהכרח לטובתם האישית, ולכן ההחלטות של האינדיבידואל לגבי איזה מסלול לימודים לבחור, היא לא בהכרח החלטה שנועדה להטיב עמו, אלא החלטה שנועדה להטיב עם הקולקטיב, ולכן האפליה פחות רלוונטית בחברות כאלה.
ביבליוגרפיה
– בלנק כ. ,שביט י. ,יעיש מ. ,(2015). הסללה בחינוך התיכוני בישראל. דוח מצב המדינה חברה כלכלה ומדיניות. עמ' 413 – 432 .
– (שביט י. 2002). הפרדה, הסללה והישגים חינוכיים של מיעוטים בישראל: ערבים ויהודים מזרחים. 1-30.
– Van Houtte, M. (2004). Tracking effects on school achievement: A quantitative explanation in terms of the academic culture of school staff. American Journal of Education, 110(August), 354-388.
– Montt, G. (2011). Cross-national differences in educational achievement inequality. Sociology of Education, 84(January), 49-68.
– Huang, M. (2009). Classroom homogeneity and the distribution of student math performance: A country-level fixed-effects analysis. Social Science Research, 38(December), 781-791.
– Hanushek. A. E. Wößmann. L. (2005). DOES EDUCATIONAL TRACKING AFFECT PERFORMANCE AND INEQUALITY? DIFFERENCES-IN DIFFERENCES EVIDENCE ACROSS COUNTRIES. NATIONAL BUREAU OF ECONOMIC RESEARCH 1050 Massachusetts Avenue Cambridge, MA 02138 February 2005.p. 4-14.
– Bourdieu pierre. (1977). Cultural reproduction and social reproduction. 1-13.