סיכום מאמר עידן הקיצוניות

סיכום מאמר עידן הקיצוניות-

רבים דיברו על כך שבמאה ה 20 מעמד הפועלים צפוי להצטמצם מבחינה מספרית, וזאת בעקבות ההחלפה ההולכת וגוברת של כוח העבודה האנושי על ידי מכונות וטכנולוגיה. ואולם למרות תחזיות אלה הנתונים מראים שמבחינה גלובלית, מספר האנשים במעמד הפועלים עלה עם הזמן, כאשר לוקחים בחשבון את כלל מעמד הפועלים בכל העולם. החלק היחסי של מעמד הפועלים ביחס לכלל הפועלים בעולם עלה בשנות השישים והשבעים, ואולם לקראת סוף שנות השמונים, ובשנות התשעים, חלקו היחסי של מעמד הפועלים ביחס לכלל הפועלים התחיל לרדת. היוצאת מהכלל מהבחינה הזו היא ארצות הברית, שמשנות השבעים מספרם של העובדים שנחשבים לחלק ממעמד הפועלים נשאר קבוע באופן יחסי.

מה שגרם לתחזיות שגודל מעמד הפועלים בעולם הולך להצטמצם בצורה דרמטית במאה העשרים, הם שינויים בתוך מעמד זה, ותחלופה של סוגי עבודת הכפיים, לעבודות אחרות, שעדיין נחשבו לעבודת פועלים. בנוסף על כך אם מסתכלים על כלל מעמד הפועלים, עבודת הפועלים עברה ממדינה אחת למדינה שנייה, כך שאם במדינה מסויימת מספרם היחסי של הפועלים קטן, במדינה אחרת מספרם של הפועלים גדל, והמספר הכללי הגלובלי של הפועלים גם הוא עלה.

במאה העשרים התפתחה הכלכלה של מדינות ה OECD, ועבודת הפועלים שהייתה במדינות אלה הועברה למדינות עולם שלישי, ומדינות קומוניסטיות, ומזרח אירופאיות, כתוצאה מכך כתוצאה מכך קמו תעשיות גדולות במדינות העולם השלישי,והחלו להתפתח ערים תעשייתיות גדולות, בדומה לתהליך שהתרחש במדינות המערב בתחילת המאה העשרים. בנוסף על כך תופעות אחרות התרחשו בערים גדולות מתפתחות אלה, שהיו דומות לתופעות שהתרחשו במדינות המערב, כמו תהליכי התאגדות המוניים של העובדים הרבים שעבדו בתעשיות מתפתחות אלה כמו איגודי עובדים גדולים, הקמתן של תנועות פוליטיות שייצגו את מעמד הפועלים וצברו כוח פוליטי גדול בעקבות מספרם הרב של הפועלים, ותהליכי עיור אחרים.

בשנות השמונים המאוחרות ובשנות התשעים, נפגע מעמדם של הפועלים מהתפתחותה ההולכת וגוברת של הטכנולוגיה, בעיקר הפועלים שהיו חסרי השכלה והכשרה מיוחדת, או כאלה שהייתה להם הכשרה חלקית. פועלים אלה הוחלפו אט אט במכונות אוטומטיות שמילאו את מקומם, ומספרם של הפועלים הלך והצטמצם.

תרבות הצריכה שאפיינה את ארצות המערב והמדינות המפותחות במאה העשרים, דילגה בחלקה על מעמד הפועלים, בעיקר משום שמעמד זה התאפיין בהכנסה נמוכה ובאי ביטחון כלכלי, דבר אשר לא אפשר לו לצרוך בצורה מוגברת מוצרי מותרות, זאת בניגוד למעמד הביניים שנהנה מרמת צריכה גבוה, ובהתאם לכך גם רמת חיים יותר גבוה.

למעמד הפועלים היו מאפיינים שונים ממעמד הביניים, והיו ביניהם הבדלים תרבותיים, אורח חיים שונה, ובהרבה מקרים גם הפרדה גיאוגרפית, היו שכונות וערים שלמות של אנשים שנחשבו לעובדי כפיים. גם בהשכלה היו הבדלים משמעותיים, בעוד שבני מעמד הביניים ציפו ועודדו את ילדיהם לרכוש השכלה בסיסית והשכלה גבוה, בני מעמד הביניים לרוב לא ציפו מילדיהם לרכוש השכלה, והילדים לעיתים היו עוזבים את בית הספר בגיל הצעיר ביותר האפשרי מבחינה חוקית, ובוודאי שהם לרוב לא רכשו השכלה גבוה באוניברסיטה.

היו גם הבדלים אידיאולוגיים בין מעמד הביניים למעמד הפועלים, בני מעמד הביניים לרוב דגלו באינדיבידואליות של הפרט, וברצונו וביכולתו של הפרט לקדם את עצמו ואת האינטרסים הפרטיים שלו, בעוד שבמעמד הפועלים הדגש היה על הקולקטיב, והחשיבה הייתה קולקטיבית, שבו ניתנת חשיבות לאינטרסים של כלל הקבוצה, ולא בהכרח של האינדיבידואל. תחושת הלכידות של מעמד הפועלים באה בעקבות הצורך לגרום להשפעה של הפועל הרגיל על חייו, שאותה הוא יכל להשיג רק על ידי שילוב כוחו עם כוחם של אחרים כדי להשיג תוצאה ראויה, בניגוד למעמד הביניים, שבו האינדיבידואל הרגיש שיש לו שליטה והשפעה מספקת על חייו. בנוסף לכך חייהם של הפועלים התאפיינו בחיים חברתיים שכללו מעורבות עם החברה, וזה היה הכרחי לחיים הרגילים.

לאחר מלחמת העולם השנייה השתנה מהותית מעמד הפועלים, הוא עבר מלהיות מעמד ששם דגש על חשיבה קולקטיבית, למעמד שיותר ויותר מתאים את עצמו לתרבות הצריכה האמריקאית והאינדיבידואליות האמריקאית. אורח החיים השתנה בעקבות כניסתם של טכנולוגיות חדשות ושגשוג כלכלי חדש שהגיע אחרי מלחמת העולם השנייה. כאשר הפועל הרגיל קיבל ביטחון כלכלי ותעסוקתי, כבר לא היה צורך כל כך חזק בחשיבה קולקטיבית, בנוסף על כך הטלוויזיה והרדיו גרמו לכך שלא היה צורך יותר בחיים חברתיים עשירים כדי להעביר את זמנם הפנוי של הפועלים.

השגשוג הכלכלי ששרר בארצות המערב אחרי מלחמת העולם השנייה בא לידי ביטוי בצמצום הפערים בין המעמדות, ובעיקר בין מעמד הפועלים למעמד הביניים. אם לפני המלחמה ההבדלים בין מעמד הפועלים למעמד הביניים היו שלאחד יש מכונית ולאחר אין מכונית כלל, אחרי השגשוג הכלכלי, ההבדל היה שלאחד יש מכונית מרצדס ולשני יש מכונית פולקסווגן, אולם לשניהם הייתה מכונית. הצמיחה הכלכלית שלאחר המלחמה אפשרה לצעירים שלא היו עדיין נשואים, ולא היו להם הוצאות גדולות על משק הבית, להיות ברמה כלכלית גבוה, ולקנות מוצרים ושירותים אשר קודם לכן היו אפשריים רק בעבור העשירים. הרמה הכלכלית שבה היו הייתה מעל הסף שבו היו הוריהם לפני מלחמת העולם השנייה, שבה ההורים שלהם יכלו רק לבזבז כסף על מוצרי יסוד, ולא על מוצרי מותרות. בכך הפכו כלכלות המערב לכלכלות המבוססות על צריכה גבוה, ובהתאם לכך גם תעסוקה מלאה של המשק. (Hobsbawm, E., 1991).

השתתפות הנשים בשוק העבודה אחרי מלחמת העולם השנייה

שינוי משמעותי ודרמטי שהתרחש אחרי מלחמת העולם השנייה, במדינות המפותחות של המערב, והשפיע גם על מעמד הפועלים וגם על שאר המעמדות, היה שיעור השתתפותן של הנשים בכוח העבודה, ובמיוחד שיעור השתתפותן של הנשים הנשואות. לפני מלחמת העולם השנייה שיעור הנשים שהשתתפו בכוח העבודה היה קצת פחות מ 14 אחוז מכלל הנשים בארצות הברית, ואילו בשנת 1980 שיעור הנשים שהשתתפו בכוח העבוה היה מעל 50 אחוז. כניסתם של הנשים לשוק העבודה לא היה דבר חדש אשר התרחש רק אחרי מלחמת העולם השניה, אלא שנשים החלו להיכנס לשוק העבודה בהדרגה מסוף המאה ה 19, והם תפסו משרות שנחשבו מתאימות לנשים ולא דרשו כוח פיזי רב, כמו עבודה משרדית, עבודה בחנויות וסיעוד. (Hobsbawm, E., 1991).

בעקבות העלייה של שיעור הנשים העובדות, גדלו הענפים שבהם הנשים עבדו, כמו מתן שירותים, ועבודות אחרות שלא דרשו מאמץ פיזי, וחלקם היחסי של ענפים אלה בכלכלה גדל על חשבונם של התעשיות המסורתיות יותר, כמו התעשייה והחקלאות, שנהפכו לקטנים יותר יחסית בכלכלה של המדינה המפותחת. במדינות המפותחות הייתה חלוקה ברורה בין תעשיות שנחשבו לגבריות ומאצ'ואיסטיות, כמו פלדה, כריית פחם וייצור מכונות ומכוניות, לבין תעשיות שנחשבו לנשיים, כמו מזכירה במשרד, אחות בבית חולים וכיוצא בזה. ואולם במדינות מתפתחות של העולם השלישי, בתעשיות שנחשבו לגבריות במדינות המערב לא הייתה נחיתות מספרית של הנשים, אלא להפך מספרם עלה מאוד בתעשיות אלה, זאת בשל העובדה שהם היו זקוקים לכוח עבודה זול רב, ובנוסף לכך הנשים הסתפקו בשכר יותר נמוך והן היו פחות מרדניות מהגברים. בפועל במדינות המערביות למרות שהיו תעשיות רבות שנחשבו לגבריות, גם בהן השתלבו נשים עם הזמן, אולם התפקידים שהן קיבלו היו בעיקר תפקידים זוטרים לתפקידים שמקבלים הגברים.

שינוי נוסף שהתרחש אחרי מלחמת העולם השנייה הוא ששיעור הנשים שרכשו השכלה גבוה עלה בצורה מאוד משמעותית, מה שאיפשר להם למלא משרות בכירות עם שכר יותר גבוה. אחרי מלחמת העולם השנייה אחוז הנשים שלומדות השכלה גבוה על ל 30 אחוז במדינות המערב המפותחות, בשנת 1980 אחוז הנשים הגיע לחמישים אחוז ויותר. גם במדינות שנחשבו לקומוניסטיות שיעורן של הנשים בהשכלה הגבוה עלה בצורה חדה אחרי מלחמת העולם השניה, ועד 1980 הם היו יותר ממחצית הסטודנטים.

תופעות אלה שקרו אחרי מלחמת העולם השנייה, שכללו עלייה ניכרת בשיעור הנשים העובדות ועליה בשיעור הנשים המשכילות, הובילו להתפתחותן של תנועות פמיניסטיות חדשות וחזקות, בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים.

בשני העשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה ארצות הברית חוותה גדילה משמעותית בשיעור הילודה. שיעור הילודה עלה מ 2.3 ילדים לאישה בשנת 1940 ל 3.8 ילדים לאישה בשנת 1957. לאחר התופעה של העלייה הניכרת בשיעור הילודה, במשך כשני עשורים, החלה ירידה דרמטית בשיעור הילודה בקרב נשים אמריקאיות מאמצע שנות השישים, ובמהלך שנות השבעים. העלייה הניכרת בשיעור הילודה בעשורים שאחרי מלחמת העולם השנייה היוותה שינוי דרמטי בשיעור הילודה בארצות הברית באופן יחסי למאה השנים שקדמו לתופעה זו, שבהן שיעור הילודה היה נמוך, והיה מתחת לשני ילדים לאישה. הסיבות לעלייה הניכרת בשיעור הילודה עוזרות להבין טוב יותר את הכלכלה ואת ההשפעות עליה.( Doepke, Hazan, Maoz, 2012).

לפי החוקרים (Doepke, Hazan, Maoz, 2012), מלחמת העולם השנייה גרמה לתדהמה חיובית באשר לכמות הביקוש לנשים עובדות, זאת בעיקר בשל העובדה שבמהלך המלחמה רבים מהגברים נסעו להילחם במלחמה באירופה ובאסיה, ובעקבות זאת מיליוני נשים מילאו את תפקידיהם של הגברים בשוק העבודה, במפעלים ובמשרדים. ההשפעה של המלחמה על כניסתם של נשים לשוק העבודה, לא רק שהייתה גדולה ומשמעותית, אלא היא הייתה גם עקבית, הנשים שהחלו לעבוד במהלך המלחמה צברו ניסיון וידע חשוב בשוק העבודה, ורבים מהן המשיכו לעבוד גם אחרי סיום המלחמה.

הנשים הצליחו להישאר באחוזים גבוהים יחסית בשוק העבודה לאחר המלחמה, למרות שלאחר סיום המלחמה רבות מהנשים פינו את מקום עבודתם למען הגברים שחזרו מהמלחמה. תהליך דומה קרה בסיום מלחמת העולם הראשונה, כאשר גם אז נשים נאלצו למלא את מקומות העבודה של הגברים שנסעו להילחם במלחמה, ועם סיומה של מלחמת העולם הראשונה, פינו הנשים את מקומם למען הגברים שחזרו מהמלחמה. ואולם בניגוד למלחמת העולם הראשונה, לאחר מלחמת העולם השנייה הנשים נשארו בשוק העבודה, וזאת משום שהתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה התאפיינה בצמיחה כלכלית מתמשכת, המאמץ לשיקום הכלכלה והתשתיות שלאחר המלחמה יצר את הצורך בכוח עבודה גדול ובאופן מיידי. בשנות ה -1940 המאוחרות, הממשלה השיקה קמפיינים לעידוד נשים להיכנס או להישאר בשוק העבודה, והיא עודדה את הגירתם של עובדים מן המושבות הבריטיות (לשעבר) כדי למלא את המחסור בכוח העבודה.

ארצות הברית רצתה להפוך למדינת רווחה, ודבר זה יצר הזדמנויות עבודה רבות שנתפסו כעבודת נשים. עבודות רבות נוצרו בשירותי הבריאות הלאומים החדשים, והיה ביקוש עבור אחיות, מיילדות, מנקות וצוותים של פקידות ומזכירות. בענפים כמו בנקאות, טקסטיל ותעשיית אלקטרוניקה הרחיבו גם הם בתקופה זו את היצע העבודות שלהם, ונוצרו עבודות רבות שהתאימו לנשים כמו פקידה, מזכירה ואפילו עבודה בפס הייצור. אולם ענפים רבים עדיין הפרידו את סוגי העבודות לפי התאמה לגברים ונשים, עבודה מונוטונית שחזרה על עצמה נחשבה לעבודה שמתאימה לנשים, והיא הייתה בדרך כלל גם עם שכר יותר נמוך.

למרות עלייה זו בשיעור התעסוקה של נשים, הן עדיין נחשבו לעובדות משניות במקום העבודה. נשים לא נחשבו כמפרנסות העיקריות של המשפחה, והשכר שלהן נחשב למשני לשכרו של הגבר, והוא היה מיועד בעיקר לדברים שנחשבו למותרות, כמו חופשות, או מוצרי צריכה יקרים וחריגים. כאשר האישה ילדה והפכה לאמא לילדים קטנים, עודדו אותה להפסיק לעבוד, ולטפל בילדיה, רוב המעונות ששמרו על הילדים בזמן שהאמהות עבדו, שהיו פעילים במהלך המלחמה, נסגרו לאחר סיום המלחמה, ודבר זה הקשה על עבודתם של האמהות. תשלומי הרווחה למשפחות התבססו על ההנחה כי ההכנסה של הגבר היא ההכנסה שממנה חיים כל בני המשפחה, ואשתו וילדיו של הגבר תלויים בו כלכלית. שיעורי ההטבות הכלכליות שהתקבלו מהמדינה היו נמוכות יותר לנשים נשואות, מאשר לגברים נשואים.

בשנות ה50 המוקדמות מעסיקים רבים עדיין הפלו נשים נשואות בקבלתם לעבודה במקצועות רבים, כמו הוראה, ועבודות מזכירות ופקידות, בדרך כלל העבודות שהיו עם השכר הנמוך, ונשים שכבר היו במקומות עבודה אלה, פוטרו כאשר הם התחתנו. אולם במהלך שנות החמישים והשישים זה נעשה יותר נפוץ ומקובל שאישה נשואה תעבוד, במקרים רבים הייתה זו עבודה במשרה חלקית. אולם למרות שיפור זה, נשים שעבדו במקומות העבודה, פוטרו כאשר הן נכנסו להריון, ועדיין שכרם היה נמוך משמעותית משכר הגברים, למרות שהם עשו את אותה העבודה בדיוק.

בגלל ששכרם של הנשים היה יותר נמוך משכרם של הגברים, דבר זה הוביל לקמפיינים רבים במהלך שנות החמישים, שנועדו למחות על השכר הנמוך של הנשים. מאבקים אלה נשאו פירות ובמהלך שנות השישים, היו מגזרים שבהם החליטו על שיוויון בשכר לנשים וגברים, כמו במקצוע ההוראה. עם זאת השיוויון היה במגזרים שבהם נשים וגברים הועסקו ביחד, והם עשו את אותה העבודה, אבל היו מגזרים ממשלתיים רבים שבהם הייתה הפרדה מוחלטת בין הגברים לנשים, כמו מגזר האחיות והמטפלות, המנקות והקלדנית, במגזרים אלה, היו רבים שטענו שהשכר שהנשים מקבלות הוא נמוך משמעותית לעומת מגזרים אחרים במשק. ( Doepke, Hazan, Maoz, 2012).

ביבליוגרפיה-

– Hobsbawm, E. (1991). Age of extremes.

– Doepke, M. Hazan,M. Maoz,Y. (2012). The Baby Boom and World War II: A Macroeconomic Analysis.