ניתוח רפלקטיבי- בית לוחמי הגטאות
כבר בתחילת הביקור בבית לוחמי הגטאות התעורר בי רגש של חשיבות המעמד, ואני חושבת שזה בעיקר נבע מהרושם הראשוני מהארכיטקטורה של המבנים במקום, המבנה הראשי שמעוצב בצורה של ריבוע, ונמצא במעלה צלע ההר, מעל המדרגות, נותן תחושה שזה לא מבנה רגיל, אלא מבנה היסטוריה שנבנה במיוחד למטרה של זיכרון קולקטיבי. המבנה עצמו מעיד על כמות ההשקעה שהושקעה במקום, ומכאן שהוא מרמז על החשיבות של הנושא שאותו הוא מייצג. האמפיתיאטרון של המוזיאון, גם הוא בנוי בצורה מרהיבה, ונותן תחושה של מבנה היסטורי, בדומה לימי קדם. בתוך המוזיאון, הצורה שבה המיצגים מוצגים על פני כל הקיר התאורה שלהם, והתמונות הגדולות של ניצולי השואה, ממחישים את גודל הטרגדיה שהתרחשה בגטאות בשואה.
במבט ראשון לגבי התערוכה "רפואה קטלנית", היא עוררה בי זעזוע עמוק, ראשית כל לגבי המידה שבה התחום הרפואי היה מעורב בשואה, והחלק המהותי שהוא לקח בו. אני חושבת שהזעזוע מהתערוכה נבע מהניגודיות המובנית בין ערכיה המקובלים של הרפואה, שהם הרצון לעזור לבני אדם, ולשמר את הקיים, לבין הדרך שבה עיוותו הנאצים את מטרותיה של הרפואה, על מנת שתשרת את האג'נדות הפוליטיות שלהם ואת האידיאולוגיה שלהם. כאשר מדברים על הרפואה, כמעט בכל תרבויות העולם, ישנה הסכמה אוניברסלית לגבי ערכיה של הרפואה, והאתיקה הרפואית, בכך שהרפואה צריכה לעזור לבני האדם, וזה היה השוק בעצם, שההסכמה האוניברסלית הזו הופרה, כמעט מעין טאבו שהופר.
במבט יותר מעמיק לגבי התערוכה, היא גרמה להיכנס לנעליהם של מי שדגל בבריאת הגזע העליון, ומי שהאמין בחלומות על שלמות אנושית. ניסיתי להיכנס לנעליהם של אנשים אלה והוגים אלה, כמו ד"ר יוזף מנגלה, ולחשוב מה גורם להם להגות רעיונות אלה. מנקודת מבטו של מנגלה הוא מנסה לעשות משהו חיובי, ולהטיב עם האנושות כביכול, הוא מנסה ליצור גזע אנושי שלא ילקה במחלות, ויהיו לו תכונות עליונות, אולם הדרך שלו לעשות את זה היא דרך כל כך אכזרית וחסרת פשרות, שמעלה תמיהה שאולי הרופא הזה היה פסיכוטי או מזוכיסטי, שכן חסרה לו האמפתיה האנושית הבסיסית שישנה לכל אדם.
דרך אחרת להסתכל על ההוגים של אידיאולוגיות אלה, שהם פשוט היו ילדותיים במחשבתם, מנקודת מבטם הם ראו את העולם בצורה של שחור ולבן, בלי שטח אפור באמצע, שזוהי השקפה אופיינית לילדים. לפי הוגי תיאוריות הגזע העליון, האדם או שהוא מושלם ובריא לגמרי מבחינה מנטלית ופיזית, או שהוא לא שווה ערך בכלל, ותפיסה זו היא חסרת בסיס במציאות, שכן בטבע עצמו אנו עדים לכך שישנה שונות מאוד גדולה בבעלי החיים והצמחים, השונות בטבע היא הבסיס לחים והבסיס לתהליך האבולוציה, שכן האבולוציה מסתמכת על שונות ובחירה טבעית בין השונות הזו. ולכן אידיאולוגיות מהסוג הזה הולכות נגד הטבע בכך שהן מנסות לחסל לחלוטין את השונות האנושית.
עוד נקודה חשובה שהרהרתי עליה רבות, היא שאחת הטענות של הרפואה של האידיאולוגיה הנאצית, היא שכל בני האדם שיש להם פגם מסוים, בין אם זה מנטלי או פיזי, מהווים נטל על כלל האוכלוסייה, מבחינה כלכלית וחברתית. ראייה זו גם היא לא מציאותית, שכן ההחלטה הזו לא לוקחת בחשבון מרכיבים אישיים, שכן כל חולה כזה הוא אח ובן משפחה של מישהו, וזוהי החלטתו האישית אם לתמוך בקרוב משפחה זה. זוהי החלטה אכזרית מאוד פשוט להרוג את כל מי שלא תקין, החלטה שלא לוקחת את הפן האנושי של החיים.
התערוכה של "רפואה קטלנית" אכן גרמה לי לחשוב על אמונותיי וערכיי האישיים. מה שהשפיע עלי במיוחד היה המחשבה שלא צריך לאפשר למוגבלים בשכלם ובגופם להמשיך לחיות, משום שחייהם לא ראויים לחיים, ושלא יהיו להם חיים איכותיים. וזה גרם לי קצת להרהר במחשבה הזאת, כי הרי גם היום, כאשר הורים מגלים במהלך תקופת ההיריון שלתינוק שלהם עומדת להיות מחלה גנטית כלשהי שתפגע באיכות חייו, יש להם את האפשרות האם להפיל את התינוק. הנושא של ההפלות הוא נושא שנוי במחלוקת, אבל בכל מקרה אני חושבת שלפגוע באדם אחרי שהוא נולד, רק בגלל שיש לו לקות מסוימת היא אכזריות לשמה, שהרי ההנאה מהחיים היא מהו יחסי מאוד, ישנם אנשים שחיים בעושר ושפע יחסי ועדיין אומללים, בעוד שאחרים יש להם מעט מאוד, ומחלות שונות, והם עדיין נהנים מאוד בחייהם, ואת זה אני יודעת מפרספקטיבה אישית במהלך עבודתי במחלקת אונקולוגית ילדים. אני נתקלת בהרבה ילדים שחולים במחלות מאוד קשות, ובכל זאת שמחת החיים שיש להם היא פשוט מדהימה. זה מוביל אותי למחשבה שלבני האדם אין את הזכות להחליט על חייהם של אנשים אחרים והאם הם יהיו טובים, ההחלטה הזו היא חלטה אינדיבידואלית ומשפחתית, ובהחלט שזוהי לא החלטה שצריכים לקבל פוליטיקאים מטעמי אידיאולוגיה.
אני חושבת שהסיור בלוחמי הגטאות השפיע עלי גם בחיים האישיים ובמסגרת העבודה שלי. בעקבות הסיור קיבלתי פרספקטיבה מעט שונה לגבי החיים, וזה בא לידי ביטוי במיוחד בעבודה שלי. בחיים הרגילים אני רואה לראות אנשים שטרודים כל הזמן בענייני היומיום, והם נמצאים במרדף מתמיד, אם זה אחרי דברים חומריים, או דברים אחרים. הסיור במוזיאון גרם לי להרגיש הערכה יתרה לגבי החיים וכמה הם חשובים, הם בעצם מתנה שניתנה לאדם. בדרך כלל האדם הרגיל טרוד במרדף יומיומי ולא מעריך את המתנה שהוא קיבל, שהיא מתנת החיים. אני חושבת שכאשר מישהו עובר את החוויה של הסיור במוזיאון כמו שאני עברתי, הוא רואה איזה זוועות יכולות להיות בעולם הזה, ולאיזה דרגה אנשים יכולים להגיע, ולא להעריך את מתנת החיים, כאשר רואים את הזוועות של ד"ר מנגלה, שביצע ניסויים בתאומים ובנשים הרות, לומדים להעריך את המתנה של החיים, מעצם העובדה שיש לנו חיים טובם, ובלי זוועות שכאלה.
את הפרספקטיבה הזאת אני מנסה להעביר לילדים שבהם אני מטפלת במחלקה האונקולוגית שבה אני עובדת. נכון שהילדים האלה סובלים ממחלה קשה, אבל אני מנסה להראות להם שאפשר להסתכל על חצי הכוס המלאה אפילו במצב שבו הם נמצאים, להסתכל על מה שיש ולא רק על מה שאין, ולנסות לשמוח ולהנות מהזמן שנותר להם בחייהם.
הזדעזעתי במיוחד מפרופסור ארנסט רודין, שהיה גם יועץ למשטר הנאצי. לפי השקפתו הוא שאף ליישם את תיאוריית "היגיינת הגזע", על מנת לנסות ולטהר את הגזע בעזרת עיקור, ולמנוע מחלות פסיכיאטריות שונות. אני חושבת שרופא מהסוג הזה הוא אחד שבגד בעקרונות האנושות ובעקרונות הרפואה, והתחושה של הכוח עיוורה את עיניו ואת שיקול דעתו, והוא חשב שהוא נמצא במקומו של אלוהים. פשוט מזעזע בעיני בתור מישהי שעובדת בתחום הסיעוד, ואני מרגישה בתפקידי זה כמישהי שתכליה להגן ולעזור לאנושות, וכך צריכה להיות הרגשתו של כל רופא או פסיכיאטר, ולא הגיוני בעיני שמישהו שעוסק בפסיכיאטריה יעסוק בהשמדת אנשים.
עוד דבר שזעזע אותי הוא המדריך של הרופאים הנאצים לבחירת בני זוג, "עשרת הדיברות לבחירת בן זוג". אני לא רק חושבת שהדבר הזה הוא לא אנושי, אלא שהוא גם מנוגד לעקרונות אנושיים בסיסיים, כמו היכולת של האדם להרגיש ולאהוב. זהו ניסיון להכתיב לבני אדם כיצד להתנהג בצורה רובוטית ומכנית, ובצורה שחסרה בה האינסטינקטים באנושיים הבסיסיים. פעולה מסוג כזה היא נגד הטבע ונגד התנהגותו הטבעית של האדם.
לסיכום, אני חושבת שהביקור בבית לוחמי הגטאות הוא חיוני לכל אדם, כדי לקבל פרספקטיבה על הרוע שיכול להתקיים בעולם. האדם הרגיל חי את חייו בתחושה שהכל יהיה בסדר, אולם הוא צריך להיות מודע שהמציאות יכולה להיות כה גרועה, והאנושות מסוגלת לדברים מזעזעים, רק כך הוא ילמד להעריך בצורה הרבה יותר טובה את הדברים שהוא נתברך בהם בחייו.