מטלת סיכום
1. המושג שאותו בחרתי לנתח הוא הסטרוקטורליזם. סטרוקטורליזם היא גישה לפיה, תהליכים בסוציולוגיה, אנתרופולוגיה ובלשנות, צריכים להיות מובנים בהקשר יותר רחב, והם חלק ממערכת גדולה ומורכבת של קשרים בין כל התהליכים. כל תהליך הוא בעצם חלק ממבנה יותר גדול, שאותו צריך לקחת בחשבון בעת הבנת התהליך. לפי שיטת חשיבה זו, יש לפעול לגילוי הקשרים בין התהליכים, ולהבנת התמונה היותר גדולה. תהליך הגילוי של הקשרים והמבנה היותר רחב, יסייע לנו בהבנת כל תהליך באופן יותר פרטני.
רקע-
סטרוקטורליזם הופיע באקדמיה לראשונה במאה התשע עשרה ואז הופיע שוב במחצית השנייה של המאה העשרים, כאשר הוא הפך לאחת הגישות הפופולריות ביותר בתחומים אקדמיים העוסקים בניתוח של שפה, תרבות וחברה. העבודה של פרדיננד דה סוסיר(F. de (Saussure (1916), לגבי בלשנות, נחשבת בדרך כלל לנקודת ההתחלה של הסטרוקטורליזם במאה העשרים. המונח סטרוקטורליזם עצמו הופיע בעבודותיו של האנתרופולוג הצרפתי קלוד לוי-שטראוס (Levi-Strauss 1949 ), והוליד את התנועה הסטרוקטורליסטית בצרפת, אשר נתנה השראה לעבודה של הוגים בתחומים מגוונים, כגון ההסטוריון מישל פוקו, המדען לואי אלתוסר, הפסיכואנליטיקאי ז'אק לאקאן, כמו גם למרקסיזם המבני של ניקוס פולנצס. כמעט כל חברי תנועה זו הכחישו במידה מסוימת כי הם היו חלק ממנה. סטרוקטורליזם קשור קשר הדוק עם הסמיוטיקה. העידן הפוסט סטרוקטורליסטי ניסה לבדל את עצמו מן השימוש בשיטה המבנית. כמה אינטלקטואלים כמו ג'וליה קריסטבה, לקחו את הסטרוקטורליזם (ופורמליזם רוסי) כנקודת מוצא, שממנה הם הפכו אחר כך להיות פוסט סטרוקטורליסטים בולטים. לסטרוקטורליזם הייתה מידה מגוונת של השפעה על מדעי החברה, הוא השפיע במידה ניכרץ על סוציולוגיה, אבל כמעט ולא השפיע על תחום הכלכלה.
במהלך שנות ה-40 וה-50, אקזיסטנטיאליזם, כפי שהוצג על ידי ז'אן-פול סארטר, היה התנועת האינטלקטואלית הדומיננטית באירופה. סטרוקטורליזם עלה לגדולה בצרפת בעקבות האקזיסטנטיאליזם, במיוחד בשנות ה-60. הפופולריות הראשונית של הסטרוקטורליזם בצרפת הובילה את התפשטות התנועה על פני הגלובוס.
הסטרוקטורליזם דוחה את הרעיון של חירות האדם,ובמקום זאת בוחרת להתמקד באופן שבו החוויה וההתנהגות האנושית, נקבעים על ידי מבנים שהם חלק מהם. העבודה הראשונית החשובה ביותר בעניין זה הייתה של קלוד הלוי-שטראוס 1949 -המבנים היסודיים של הקרבה. לוי-שטראוס הכיר את יעקובסון במהלך הזמן שבילו יחד בבית הספר החדש בניו יורק במהלך מלחמת העולם השנייה, והם הושפעו מהסטרוקטורליזם של יעקובסון, וכן מהמסורת האנתרופולוגית האמריקאית. בעבודתם הם בדקו מערכות של יחסי קרבה מנקודה מבט מבנית, והדגימו כיצד ארגונים חברתיים שונים היו למעשה פרמוטציות שונות של כמה מבנים של יחסי קרבה בסיסיים. בשנת 1950 המנוח הוא פרסם את -אנתרופולוגיה מבנית, אסופת מאמרים שהתוו את תוכניתו לסטרוקטורליזם.
עד שנות השישים המוקדמות, תנועת הסטרוקטורליזם התבססה כתנועה משל עצמה, וחלק האמינו שדרך גישה זו ניתן להבין את כל תחומי החיים.
-סטרוקטורליזם בפסיכולוגיה- במאה התשע עשרה, האב המייסד של הפסיכולוגיה הניסויית, ויליאם וונדט ניסה לאשרר את השערתו באופן ניסיוני כי נפש האדם, מורכבת מכמה חלקי יסוד, אשר ביחד, הם יוצרים יישות יותר גדולה, של נפש האדם, ונותנים ערך מוסף, שעולה על סך כל החלקים של הנפש. בתקופה זאת של המאה תשעה-עשר, חוקרים עשו התקדמות גדולה בכימיה ובפיסיקה על ידי ניתוח תרכובות מורכבות ,מולקולות, במונחים של האלמנטים שלהם ,אטומים. הצלחות אלו עודדו פסיכולוגים לחפש את האלמנטים הנפשיים היסודיים שמהם מורכבות החוויות של נפש האדם. אם הכימאי עשה התקדמות על ידי גילוי שהמים מורכבים מחמצן ומימן, אולי הפסיכולוג יוכל לגלות שהתפיסה החושית היא מולקולה של חוויה מודעת אשר ניתן לפרק אותה לתוך אלמנטים של החוויה המודעת. אחד החסידים העיקריים של הגישה היה הפסיכולוג אדוארד טיצ'נר שאומן על ידי וונדט ועבד באוניברסיטת קורנל. מאחר והמטרה היתה לציין מבנים פסיכולוגיים, טיצ'נר השתמש במילה סטרוקטורליזם לתיאור ענף זה של הפסיכולוגיה. הסטרוקטורליזם של וונדט ננטש במהירות כי לא קל לבצע ניסויים בחוויות הפסיכולוגיות של האדם, זאת בניגוד להתנהגות של האדם.
-סטרוקטורליזם בבלשנות-חסידי הסטרוקטורליזם יטענו כי תחומים מסוימים של התרבות האנושית ניתנים להבנה באמצעות מבנה מסודר, זאת בניגוד לשפה, זאת כי היא שונה מהותית מן המציאות האנושית, אותה ניתן לחלק לחלקים ברורים. בתיאוריה הפסיכואנליטית של לאקאן, למשל, הסדר המבני של הסמלי נבדל הן מן הממשי והמדומה.
פרדיננד דה סוסיר היה האחראי להופעתו המחודשת של הסטרוקטורליזם במאה העשרים, וראיות לכך ניתן למצוא בקורסי הבלשנות למיניהם, שנכתבו על ידי עמיתיו של סוסיר לאחר מותו, ועל סמך הערות תלמידיו. עבודתו של סוסיר מתמקדת לא על השימוש בשפה, אלא על המערכת הבסיסית של השפה, והוא קרא לתיאוריה שלו סימיולוגיה. עם זאת, גילוי המרכיבים הבסיסיים של השפה היה צריך להיעשות באמצעות בחינת השפה המדוברת, ולא הספרותית. ולכן, בלשנות מבנית היא למעשה צורה מוקדמת של בלשנות קורפוס, קרי כימות השפה. גישה זו מתמקדת בלבחון כיצד אלמנטים של השפה קשורים זה לזה כמערכת של סימנים, כלומר, מה הסינכרון ביניהם, ולא איך השפה מתפתחת לאורך זמן, ולא באופן דיאכרוני. לבסוף, טען סוסיר כי הסימנים הלשוניים מורכבים משני חלקים, כמסמן השפה, המדבר,שכולל את דפוס הצליל של המילה, בין אם אנו נדקלם את המילים בשקט לעצמנו, או בפועל, מימוש פיזי כחלק מדיבור ןמעשה. וכן למסומן, שקולט את השפה, שממנה הוא מקבל מושג או משמעות למילה. זה היה די שונה מגישות קודמות שהתמקדו בקשר בין המילים והדברים במציאות שהן מתארות.
מושגי מפתח בבלשנות המבנית הם המושגים של הפרדיגמה, וערך, אם כי המושגים הללו לא היו עדיין מפותחים בעבודתו של סוסיר. פרדיגמה מבנית היא למעשה סוג של יחידות לשוניות, אשר אפשריות לתפקיד מסוים בסביבה לשונית מסוימת (כמו משפט נתון), המהווה את הערך. התפקיד הפונקציונלי השונה של כל אחת אותם חברי הפרדיגמה הוא הערך המוסף שהן נותנות.
פרשנות וביקורת-
גישת הסטרוקטורליזם פחות פופולרית היום מאשר גישות אחרות, כגון-פוסט סטרוקטורליזם ודקונסטרוקציה. הגישה מבוקרת פעמים רבות על היותה א-היסטורית ומעדיפה כוחות מבניים דטרמיניסטית על פני היכולת של אנשים לפעול. כמו באי היציבות הפוליטית בארצות הברית של שנות השישים והשבעים, ובמיוחד התקוממויות הסטודנטים במאי 1968, שהחלו להשפיע על האקדמיה, והנושאים של כוח ומאבק פוליטי עברו למרכז תשומת לב של האנשים.
מספר הוגים סוציולוגים, ואקדמאים, העבירו ביקורת חריפה על סטרוקטורליזם בספר- טוטו. הפילוסוף הצרפתי פול ריקויר ביקר את לוי שטראוס, אחד מהוגי הסטרוקטורליזם, על כך שבהרבה מקרים, לוי שטראוס חרג מגבולות ההגיון הבריא. האנטרופולוג אדם קופר טען שהסטרוקטורליזם, היא התנועה של הדור החדש, וחסידי שיטה זו רואים עצמם, כאנשים בעלי ראיה ברורה של המציאות, בעוד ששאר האנשים לא מצליחים לראות את המציאות כפי שהיא. נוסף על כך, חסידי הגישה סברו שאימוץ גישת הסטרוקטורליזם, הוא לא רק עוד אימוץ גישה רגילה, אלא כישועה של ממש. פיליפ נואל פטיט, קרא לאנשים לא לאמץ את ספרו של לוי שטראוס בנושא הסטרוקטורליזם, וטען שהסמיולוגיה שאותה הגה לוי שטראוס, לא צריכה להיות כחלק מהמדעים הרגילים האחרים. קורנליוס קאסטוריאדיס, ביקר את הגישה בכך שהיא לא מצליחה להסביר דברים סמליים, במדעי הסוציולוגיה. קורנליוס טען, ששפה וסמלים, לא יכולים להפוך למערכת מסודרת ומאורגנת על בסיס בינארי ואנליטי. התאורטיקן יורגן הברמס האשים סטרוקטורליסטים, שהם פןזיטיביסטים. אנטוני גידנס הוא עוד מבקר בולט של השיטה, למרות שגידנס משתמש בגישה הסטרוקטורליסטית בהרבה מהתיאוריות שלו, הוא טוען שהמערכות החברתיות והסוציולוגיות, לא יכולות להיות רק תהליך מכני, כפי שטוענת הגישה.
2. התופעה החברתית אותה בחרתי לנתח היא הנישואים של יותר מאישה אחת, בקרב האוכלוסיה הבדואית בישראל. אני אנתח את התופעה הזאת על פי גישת הסטרוקטורליזם. בבואנו לנתח את התופעה של נישואים של יותר מאישה אחת אצל הבדואים, לפי גישת הסטרוקטורליזם, יש לקחת בחשבון שתופעה זאת היא חלק ממשהו יותר רחב וגדול, והיא רק מרכיב קטן, במערכת יותר גדולה כללית ומקיפה, שכן הגישה הסטרוקטורליסטית גורסת, שכל תופעה היא חלק מהרכב יותר גדול, וממערכת יותר גדולה. כדי להבין את התמונה הגדולה, שהתופעה הזאת היא חלק ממנה, אני אנסה לסקור את ההיסטוריה ואת השורשים של התופעה, ומהם הגורמים והסיבות שגרמו לתופעה זו.
התופעה של נישואים של יותר מאשה אחת מקורה בדת המוסלמית ובחוקי האיסלאם. על פי החוקים האיסלאמים, לגבר מותר לשאת עד ארבע נשים בו זמנית. פוליגמיה אצל המוסלמים, הן מבחינה משפטית והן בפועל, שונה מאוד ברחבי העולם המוסלמי, שבו הנישואים הפוליגמיים מהווים 1-3% מכלל הנישואים. בחלק מהמדינות המוסלמיות, ריבוי נשים היא תופעה שכיחה יחסית, ואילו באחרות, זה נדיר או אפסי.
ישנה דעה שאומרת שהחוק האיסלאמי המתיר פוליגמיה, הוא השתקפות של המציאות בתקופה שבה חי הנביא מוחמד. המציאות בזמנו של הנביא מוחמד הייתה מציאות רווית מלחמות בין שבטיות, ושיעור הגברים שמתו או נפצעו בקרב היה מאוד גבוה יחסית לתקופות אחרות ולאזורים אחרים בעולם. כתוצאה מכך, מספר הנשים עלה בהרבה על מספרם של הגברים, ונוצר מצב של חוסר בגברים ביחס לנשים, וכן נוצר מצב שהרבה נשים נותרו ללא בעל, ולכן היה צורך אמיתי ומוחשי בחוק האיסלאמי שמתיר פוליגמיה.
-לפני התקופה האיסלאמית-
לפני הופעת האסלאם, חצי האי ערב התאפיין במגוון רחב של שיטות נישואים, מונוגמיות ופוליגמיות כאחד. אחת משיטות הנישואין הייתה, שאישה הייתה נישאת לגבר ונשארת לגור עם השבט שלה. לגבר מותר היה לבקר את אישתו ולקחת אותה איתו מעת לעת. הילדים שנולדו מנישואין אלה, היו שייכים לשבט של האם. בנוסף לכך היה מקובל גם להינשא נישואים מונוגמיים, ונישואים פוליגמיים, ולכן לא ניתן להסיק שסןג הנישואין היחיד שהיה מקובל בתקופה ההיא הם נישואים פוליגמיים. A. Hogben 2010)).
הנישואים הפוליגמיים שהיו מקובלים לפני תקופת האיסלאם, היו נישואים שמתירים לגברים להינשא לנשים ללא הגבלה של מספר, גבר יכל להינשא לאינספור נשים, עם בוא האיסלאם, מספר הנשים שלגבר מותר היה לשאת הוגבל לארבעה נשים. מקובל היה שראשי שבטים נהגו לשאת נשים ממשפחות חזקות אחרות, זאת במטרה ליצור מערכת יחסים בין שתי המשפחות החזקות, ובכך לצבור כוח פוליטי. חשוב לציין שבתקופה זו נישואין לא היו מוסד מקודש כפי שקרה אחרי האיסלאם, אלא מעין חוזה בין שני צדדים. באופן כללי, המצב של הנשים השתפר אחרי בוא האיסלאם, שכן האיסלאם ביסס חוקים קבועים, ויצר סדר כללי בחברה, והגנה לחלשים, ביניהם האשה הערבית.
-חברה פטריארכאלית-
אחת הסיבות המרכזיות שבגללן פוליגמיה התפתחה והשתמרה בחברה הבדואית בישראל, היא שהחברה הבדואית היא חברה פטריארכלית, שבה לגבר יש סמכויות עודפות על פני האשה והילדים. המדענים גילו ש 4,000 שנה לפני הספירה, התרחש שינוי אקלים משמעותי בחצי האי ערב, ובצפון אפריקה, שינוי אקלים שגרם למחסור במזון באזור, דבר זה הוביל לשינוי חברתי רחב היקף, וגרם לאנשים שחיים באזור זה לפתח תרבות פטריארכלית לוחמנית, על מנת שיתאפשר למשפחה או לשבט להבטיח לעצמם מקורות מזון ומים, אשר היה מחסור בהם. תרבות זאת השתמרה לאורך השנים באופן כללי בארצות האיסלאם, אולם באזורים של ארצות האיסלאם שבהם האקלים הוא יותר מדברי, המחסור במזון ומים עדיין קיים בימים אלה, ולכן התרבות הפטריארכלית נשתמרה באופן מובהק.
נוסף על כך ברוב החברות שהתבססו על חקלאות, מעמד האישה היה נמוך משמעותית. חברות שהיו חקלאיות, היו פטריארכליות באופיין באופן מובהק. בחברות אלה, הגברים ניהלו את החיים הפוליטיים, הכלכליים, והתרבותיים. הגברים היו גם אלה שהחזיקו בכל הרכוש המשפחתי, כולל האדמה שעליה חיה המשפחה. הנישואים בחברות החקלאיות היו מבוססות על מעמד, שנבע בין היתר מבעלות על רכוש וקרקעות, ולכן מי ששלט במוסד הנישואין היו באופן בלעדי הגברים. עקב כך התפתחה נורמה שהנשים נהפכו למעין רכוש שאפשר לסחור בו בין הגברים לבין עצמם, ממש כמו הקרקעות והרכוש האחר שבו הם החזיקו. ולכן הגברים העשירים, יכלו להרשות לעצמם לחיות עם יותר מאשה אחת, ולחיות חיים פוליגמים. דבר זה מסביר את הפוליגמיה לא רק אצל האוכלוסיה הבדואית, אלא גם באוכלוסיות אחרות באזור, שהן אוכלוסיות חקלאיות במקורן.
-חיים חברתיים-
החיים החברתיים אצל האוכלוסייה הבדואית, ובייחוד היחסים בין גברים ונשים, הם מאוד מוגבלים, ולא מפותחים. זה נחשב ללא מקובל שיהיו יחסים אינטימיים בין גבר לאשה, אם הם לא נשואים, ואפילו יחסים של חברות וידידות, בין גבר לאישה לא נראים בעין יפה. זאת בניגוד לחברה המערבית, שבה מקובל שיהיו יחסים אינטימיים בין גבר לאישה, גם אם הם לא נשואים, ומקובל שיהיו יחסי חברות וידידות בין שני המינים. החיים החברתיים הלא מפותחים האלה, גורמים לכך, שהאופציה היחידה שעומדת בפני הגבר לנהל יחסים עם נשים, היא דרך מוסד הנישואין. יתר על כן, בחברה הבדואית, גירושין נחשב לדבר מאוד שלילי ולא מקובל, וכן אישה גרושה נחשבת כבעלת מעמד נחות במיוחד, והגירושין מהווה כמקור לבושה רבה בשביל האשה הגרושה. נוסף על כך כאשר גבר מתגרש מאישה, לא רק שהוא פוגע בה, במעמדה, ובשמה הטוב, אלא הוא פוגע במשפחתה, ובמשפחתה המורחבת, קרי השבט שלה, והוא פוגע בכבודם ובשמם הטוב. שני גורמים אלה יכולים להסביר במידה מסוימת את הצורך, והרצון, של הגבר הבדואי, להתחתן עם עוד נשים, ובו זמנית, לא להתגרש מהנשים שהתחתן איתן קודם לכן. דבר זה יוצר את התופעה של נישואין עם יותר מאשה אחת בו זמנית, והרצון לחיות חיים פוליגמיים.
-גורמים ביולוגים-
גורם נוסף אפשרי לתופעת הנישואים של יותר מאשה אחת אצל האוכלוסיה הבדואית, היא העובדה שמבחינה ביולוגית, התנהגותו של הזכר בטבע, היא הרצון להפיץ את הגנים שלו לכמה שיותר נקבות, ואולם הנקבה פועלת לשמירה וטיפול בצאצאיה. ישנם מחקרים שאומרים שהתנהגות הקופים בטבע, היא מאוד דומה להתנהגות בני האדם אם היו חיים בטבע. שכן התנהגות הקופים היא מאוד פטריארכלית, ונשלטת על ידי הקופים הזכרים, זכרי האלפא. זכרי האלפא שומרים לעצמם את כל הזכויות, מזדווגים עם כמה שיותר נקבות, וחיים בצורה פוליגמית לחלוטין. דבר זה יכול להסביר את התנהגות בני האדם מבחינה ביולוגית, אצל כלל האוכלוסיות. זאת אומרת שנטייתו של הזכר לפוליגמיה היא נטייה טבעית מובנית ומורשת גנטית. ההבדל היחיד הוא שציוויליזציות שונות פיתחו מערכת של מנגנונים וחוקים, כדי למנוע את תופעת הפוליגמיה, שמושרשת בבני האדם, שכן לפי ההיסטוריונים, כמעט רוב האוכלוסיות של בני האדם, היה להם עבר של פוליגמיה בצורה כזו או אחרת. ואולם בחברה הבדואית, מערכת החוקים התרבותיים, והנורמות התרבותיות, לא התפתחו דיין, או שלא הבשילו התנאים להתפתחותן של חוקים אלה, מה שמסביר את המשך קיומה של הפוליגמיה גם בימים אלה.
לסיכום ניתן לומר שהתופעה של נישואים של יותר מאשה אחת בחברה הבדואית, היא חלק ממערכת יותר גדולה, והיא חלק קטן מתהליכים כלליים ומקיפים, שמשפיעים על הציוויליזציה שהתפתחה בחלק הזה של העולם, והיא לא רק תהליך ספציפי ויחודי לאוכלוסיה הבדואית בישראל. כדי להבין את התופעה יש צורך לבחון את שורשיה ההיסטוריים, את הגורמים החברתיים, ואת המציאות היומיומית של האוכלוסיה הבדואית, הן בעבר והן בהווה.
ביבליוגרפיה
-F. de Saussure (1916) . Course in General Linguistics. Paris 1916.
-c. Levi-Strauss (1949). The elementary structures of kinship.
– A. Hogben (2010). Polygamy in Context. http://www.commongroundnews.org/article.php?id=27379&lan=en&sp=0