מטלת ביניים- ייעוץ בחברה רב תרבותית
התפתחות הזהות התרבותית
רקע לנושא-
בחרתי בנושא של התפתחות הזהות התרבותית בגלל שאני מרגישה שהנושא הזה הוא מאוד רלוונטי למדינת ישראל, בגלל שזוהי מדינה שמורכבת מתרבויות שונות שהגיעו כמעט מכל ארצות העולם, והם התרכזו לחברה אחת שיצרה מעין כור היתוך לכל התרבויות האלה. העניין בחברות שהם מרובות תרבויות, זה איך התרבויות האלה מתפתחות עם הזמן ומשפיעות אחת על השנייה, חלק מהתרבויות הם פתוחות יותר להשתלבות עם תרבויות אחרות, וחלק מהתרבויות הן שמרניות יותר ודוחות כל ערבוב של תרבותן עם תרבויות אחרות, כמו תרבויות דתיות ושמרניות.
אני חושבת שהנושא של תרבויות שונות במדינה הוא נושא חשוב, בגלל שהתרבות היא הבסיס למדינה יציבה וחזקה, חוסנה הלאומי של מדינה תלוי בחוסנה התרבותי של החברה. אם המדינה רוצה לשמור על מעמדה וחוזקה בטווח הארוך, היא חייבת לדאוג לכך שכל התרבויות שקיימות במדינה, יתקיימו בשלום אחת עם השנייה ויכבדו אחת את השנייה, אם תהיה תחרות לא בריאה ועימות בין התרבויות השונות, הדבר יכול לפגוע בכל הרבדים של החברה הישראלית, כמו בתחומים של הכלכלה, הביטחון, והחברה.
חשיבותה של עבודה זאת היא בכך שהיא עוזרת לקבל פרספקטיבה ונקודת מבט רחבה על הדרך שבה מתפתחת הזהות התרבותית, ובמיוחד בהקשר של התרבויות הקיימות במדינת ישראל, איך הם התפתחו, כיצד הן חיות אחת עם השנייה, ואיך ניתן לשפר את שיתוף הפעולה והקיימות בין כל התרבויות.
סקירת ספרות
לפני שנעסוק בתהליך ההתפתחות הזהות התרבותית, ישנו צורך להגדיר מהי הזהות התרבותית, הזהות התרבותית היא מונח שעוסק במידת ההזדהות של אדם עם ערכיה של הקבוצה המסוימת שאליה הוא משתייך, זהו מושג דינמי, משתנה ומתעצב לאורך הזמן, והוא מושפע מגורמים שונים, כמו האנשים שמרכיבים את הקבוצה החברתית, ותרבויות אחרות שמשפיעות על הזהות התרבותית. הזהויות התרבותיות השונות שמתקיימות בחברה מסוימת משפיעות בצורה הדדית אחת על השנייה, אולם ההשפעה היא לא סימטרית, תרבויות מסוימות משפיעות יותר על תרבויות אחרות, הדבר תלוי בעיקר ברמת הדומיננטיות של התרבות, אם תרבות מסוימת היא התרבות ההגמונית בחברה מסוימת, תהיה לה נטייה להשפיע יותר על התרבויות האחרות שקיימות בחברה, כמו להתרוודית במדינת ישראל שנחשבת לתרבות ההגמונית (זועבי, סויה, 2015).
ישנה גישה אחת להתפתחות הזהות החברתית שגורסת שהתפתחות זהות זו היא התפתחות קוגניטיבית, הזהות מתבססת על ההכרה של חברי הקבוצה החברתית בערכי התרבות, הזיכרונות המשותפים, אמונות וצורות חשיבה משותפות של חברי הקבוצה. להתפתחות הקוגניטיבית של האדם ישנה חשיבות מכרעת בהתפתחותה של הזהות החברתית, משום שלאדם ישנה נטייה טבעית משחר ילדותו, להכיר את הסביבה שלו, להבין אותה, לנסות לפרש אותה ולתת משמעות לחייו, ונטייה לשייך את עצמו לקבוצה החברתית שנמצאת בסביבה שלו משחר ילדותו. במהלך התפתחותו הקוגניטיבית של האדם בתקופת ילדותו, הוא מגיע להבחנה בינו לבין קבוצות חברתיות אחרות שקיימות בסביבה, והוא לומד לשייך את עצמו לקבוצתו החברתית, ההבחנה הזו כוללת גם הבחנה בין האדם עצמו לבין שאר חברי משפחתו, ובשלב מאוחר יותר בין משפחתו למשפחות אחרות, ההבחנות האלה מתבססות על קירבה פיזית בין האדם לבין הסביבה שלו (ניסן, 2010).
גישה אחרת גורסת שתהליך התפתחות זהותו החברתית של האדם היא גישה תהליכית, לפי גישה זו האדם נוקט בתהליך של פתירת בעיות, כלומר הוא מנסה לאסוף מידע על עצמו ועל הסביבה שלו, על מנת לגבש את האסטרטגיה ההתנהגותית הטובה ביותר בשבילו, תהליך מפתח בגישה זו היא הסקירה המתמדת של האדם את הסביבה שלו וקבלת מידע עליה. הנחות יסוד בגישה זו הן שהזהות מתעצבת תוך כדי קיום יחסי גומלין בין האדם לבין הסביבה שלו, ישנה מערכת יחסים של קרבה וריחוק עם הזולת, והדבר משפיע על תפיסת הזהות, הזהות נמצאת בתהליך מתמיד של הבניה התפתחות ושינוי, הזהות היא תלוית הקשר, זאת אומרת שהיא תלויה בהיבטים חברתיים ונורמות חברתיות שונות (מגן-נגר, ששטיינברגר, 2016).
לפי גישה אחרת, הזהות התרבותית של האדם נובעת בעיקר מהערכים שישנם לאותו האדם, ומתבססת עליהם במידה רבה, הערכים הם מה שגורם לאדם להיות בעל מכנה משותף בינו לבין שאר חברי הקבוצה החברתית שלה שייכת הזהות החברתית. ההבדל בין הזהות התרבותית לבין הזהות האישית, היא שהזהות האישית היא סך כל הערכים והתכונות שישנם לאדם והוא מייחס אותם לעצמו, ואילו הזהות התרבותית היא תת מערכת בזהותו העצמית של האדם, והיא כוללת את סך כל הערכים והתכונות שאותם מייחס לעצמו האדם אבל שמקורם הוא בקבוצה החברתית שאליה הוא משתייך, במילים אחרות הזהות החברתית היא מערכת הערכים שיש אותה לשאר חברי הקבוצה החברתית, וזאת בניגוד לערכים האישיים של האדם שהם ייחודיים רק לו. הזהות התרבותית שייכת לקבוצה של אנשים הרואים עצמם כמאוחדים תחת היסטוריה ותרבות משותפת, ומקיימים דיאלוג ויחסי גומלין בין הקהילה שלהם לקהילות אחרות (פינטו, 2011).
לפי תיאוריה סוציולוגית אחרת, יש להסתכל על הזהות החברתית מנקודת מבט שונה, יש להסתכל עליה מנקודת מבט גלובלית כלל עולמית. בעשורים האחרונים ישנם תהליכים מוגברים של גלובליזציה, שגורמת להתפשטות של אידיאולוגיות כלכליות וחברתיות שונות, בעיקר ניאו ליברליות, נועה מוגברת והדדית של הון, ידע ותרבויות שונות. תנועה מוגברת זו של ידע ותרבויות יוצרת קשרי גומלין בין התרבויות ויכולה במקרים רבים אף להוביל להתנגשות בין התרבויות, במידה והן מנוגדות אחת לשנייה. התנועה הזאת של התרבויות יוצרת גם מיזוגים בין תרבויות שונות, ויוצרת תרבויות כלאיים, המהוות היתוך של תרבויות שונות, ובהתאם לכך מתעצבות זהויות תרבותיות חדשות בעקבות התרבויות החדשות (ששון־לוי, בן־פורת, שביט, 2014).
תהליך הגלובליזציה הזה השפיע על מדינת ישראל, כמו על מדינות אחרות בעולם, והוא עזר לעצב את התרבות הישראלית במידה רבה. מקרים בולטים של תהליכים אלה שהשפיעו על החברה הישראלית, היו העלייה מברית המועצות בתחילת שנות התשעים, שהשפיעה רבות על ההרכב האתני בישראל, על הפוליטיקה, הכלכלה, והזהות התרבותית של החברה הישראלית. מקרה בולט נוסף הוא העלייה האתיופית, שהשפיעה על התרבות הישראלית, והעלתה מחדש את הדיון על הגזענות בחברה הישראלית (ששון־לוי, בן־פורת, שביט, 2014).
רפלקציה 1:
מה שלמדתי מהעבודה הזאת הוא שהזהות התרבותית היא בעצב המרכיב המרכזי שיוצר את הקבוצות האתניות והחברתיות השונות שיש בחברה, היא הכלי המרכזי שבאמצעותו הקבוצה האנושית המסוימת מבדילה את עצמה משאר הקבוצות באוכלוסייה. לקבוצות החברתיות השונות הקיימות בחברה אין דרך אחרת להבדיל את עצמם מהקבוצות האחרות, חוץ מהזהות התרבותית, יש גם מאפיינים פיזיים כמו מצב כלכלי או ריחוק פיזי של הקבוצות השונות, אבל הדברים האלה נגרמים על ידי ההפרדה של החברה לקבוצות תרבותיות שונות, כאשר ישנם קבוצות שונות קבוצה תרבותית אחת יכולה להשיג יתרונות כלכליים על פני הקבוצות האחרות, וכך נוצרים פערים כלכליים, ולכן אם המדינה תפעל כדי לקרב את הזהויות התרבותיות השונות שקיימות בחברה, הפערים בין התרבויות השונות האלה יצטמצמו, והגבולות בין הקבוצות החברתיות השונות בחברה יהיו פחות מחמירים, ואז במצב כזה אפשר ליצור חברה אחידה ומלכודת במדינה, וזה יתרום לחוסן הלאומי של המדינה ולחוזקה שלה.
חשוב לציין שהמדינה לא חייבת או צריכה לטשטש לגמרי את הגבולות בין התרבויות השונות בחברה\ חשוב שכל תרבות תוכל לשמר את המורשת שלה, אבל הפתרון הוא לקרב בין התרבויות וליצור אחידות ולכידות ביניהן, שתוביל לצמצום פערים כלכליים וחברתיים במדינה בין הקבוצות התרבותיות השונות שקיימות במדינה, והדרך הכי טובה לעשות את זה היא להשפיע על הזהות התרבותית של הקבוצות החברתיות במדינה, ולנסות לקרב אותם אחת לשנייה.
רפלקציה 2-
הדבר הכי חשוב שלמדתי מהכנת העבודה הוא שהזהות התרבותית היא משהו שיש להסתכל עליו מפרספקטיבה של זמן ארוך טווח, ולא כמשהו נקודתי בנקודת זמן מסוימת, וזאת בגלל שהזהות התרבותית היא משהו דינמי שמתפתח ומשתנה עם הזמן, ולא משהו קבוע ותמידי. אני חושבת שהשהות התרבותית מתפתחת תמיד בעקבות צורך מסוים, אם יש צורך לקבוצה מסוימת להבדיל את עצמה משאר האוכלוסייה, כדי לשמור על האינטרסים שלה, אז במקרים האלה יכולה להתפתח הזהות התרבותית שלה שתהיה נבדלת משאר הקבוצות, בנוסף לכך יכול להיות שהזהות התרבותית תתפתח בעקבות הפרדה פיזית של קבוצות אתניות שונות, ההפרדה תמנע שיתוף של רעיונות תרבותיים בין הקבוצה לקבוצות תרבותיות אחרות, והדבר הזה יוביל להתפתחותה של זהות תרבותית ייחודית.
אם רואים שהתפתחה זהות תרבותית שונה אצל הקבוצות השונות באוכלוסייה, צריך לבדוק מה היה המניע שגרם להתפתחות הזהות התרבותית השונה, האם זה היה ריחוק פיזי בין הקבוצות החברתיות, או שישנו עימות בין קבוצות חברתיות, לאחר שמזהים מה גרם להתפתחותן של זהויות תרבותיות שונות, ומה המניע שלהם, שתי הקבוצות צריכות לפעול על מנת שתף פעולה אחת עם השנייה ולהעביר רעיונות תרבותיים בין הקבוצות, כדי שהזהות התרבותית שלהם תהיה דומה, והם יוכלו לחיות ביחד ולשתף פעולה אחת עם השנייה.
רפלקציה 3-
אני חושבת שהדבר הכי חשוב שלמדתי מהכנת העבודה הוא שהזהות התרבותית היא השתקפות של המצב הקיים של הקבוצה החברתית שאותה היא מייצגת, הכוונה היא לכך שאם לקבוצה חברתית מסוימת ישנם יתרונות כלכליים, ויש לה הרבה אמצעים חומריים, הדבר יבוא לידי ביטוי בהתפתחותה של זהות תרבותית מפותחת שכוללת הרבה ערכים ואמונות, ואם לקבוצה חברתית יש פחות אמצעים חומריים, אז הזהות התרבותית שלה לא תהיה כל כך מפותחת, הדבר הזה נובע בגלל העובדה שאם לקבוצה חברתית יש אמצעים כלכליים רבים, יהיה לה זמן פנוי רב יותר שבו היא יכולה לפתח את הזהות התרבותית שלה, וקבוצה אחרת שצריכה להשקיע את רוב הזמן שלה בכלכלת הקבוצה, לא יהיה לה זמן פנוי לפתח את הזהות התרבותית שלה. במילים אחרות הזהות התרבותית היא השתקפות של המצב החברתי והכלכלי של הקבוצה החברתית, והזהות התרבותית דורשת משאבים מהקבוצה כדי לפתח את הזהות הזאת.
לכן המסקנה מהדברים האלה היא שהזהות התרבותית היא סממן ואינדיקטור למצבה החברתי והכלכלי של הקבוצה בחברה הכללית, והיא צריכה להיות מדד כדי לקבוע את מעמדה של החברה, אם הזהות התרבותית של הקבוצה היא לא מפותחת, סימן שמעמדה לא שווה לשאר הקבוצות ויש לפעול לשוויוניות יותר גבוה בחברה ובין הקבוצות השונות.
ביבליוגרפיה-
זועבי, ח', סויה, ר' (2015). זהות תרבותית ואסטרטגיות התערבות של עובדים סוציאליים ערבים בישראל. חברה ורווחה, 3: 397-421.
מגן-נגר, נ', ששטיינברגר, פ' (2016). מהות הקונפליקטים בתהליך גיבוש זהות מקצועית של מורים במציאות משתנה. רב גוונים – מחקר ושיח 2: 15-45.
ניסן, מ' (2010). רגש והכרה בהתפתחות הזהות היהודית- עיון פסיכולוגי. קרן מנדל.
פינטו, מ' (2011). פגיעה ברגשות או פגיעה בזהות תרבותית? המשפט טו(2 (תשע"א, 647–673.
ששון־לוי, א', בן־פורת, ג', שביט, ז' (2014). זהויות, גבולות ומרחבי מיון בחברה בישראל.