Skip to content

סיוע בסמינריון שלכם- לחצו כאן

מטלה מס 2 בקורס: ההון האנושי

מטלה מס 2

1. זרות עצמית, Self-estrangement-

זרות עצמית היא כאשר אדם מרגיש מנוכר מהאחרים ומהחברה כולה. זרות עצמית באה לידי ביטוי בעובדים, כאשר העובד מרגיש שאין משמעות לעבודה שהוא עושה, כאשר הוא עובד רק בשביל לקבל את המשכורת שלו, כדי לסלק מטלות שהוא צריך לעמוד בהם, או כדי לרצות אחרים. זרות עצמית היא רק מרכיב אחד במכלול תחושותיו של העובד, אולם היא תורמת במידה ניכרת לתחושת השחיקה של העובד. תחושת הזרות העצמית יכולה לגרום לסוגים שונים של לחצים נפשיים, שעשויים להוביל לתחושת השחיקה בעבודה. קרל מרקס הגדיר את המושג זרות עצמית כניכור של האדם כלפי מהותו, אובדן האובייקטיביות של האדם, האוטנטיות שלו, הגילוי העצמי שלו, אובדן טבעו, והיכולת שלו להגיע למימוש עצמי [1]. בנוסף לכך, הוא מוסיף שזרות עצמית היא התחושה של להיות מנוכר מאנשים ודברים מסביבך, והתפתחות האמונה של העובד שהוא לא מספיק טוב, ואין לו ערך, וההטמעה של תחושה זו. הגדרה זו הייתה חלק מהתיאוריה של הניכור של קרל מרקס.

2. תורת ההון האנושי human capital theory-

תורת ההון האנושי סוברת שיש להסתכל על כוח העבודה האנושי כמכלול של כישורים, ידע, כישרון, ניסיון, ואינטיליגנציה, שאותם ניתן להשקיע כתשומה, אשר תניב למשקיע תשומה, והיחס כלפי כוח העבודה האנושי, הוא כמו שאר המשאבים שקיימים אצל החברה או התאגיד. משאבים אלה של העובדים, הם הקיבולת הכוללת של יכולת התפוקה של ההון האנושי, המייצגת את כמות העושר שישנה בתאגיד או בחברה מסוימת, וכי ניתן לכוון אותה כדי להשיג מטרות ספציפיות של החברה או התאגיד. בתאוריות כלכליות, ההון האנושי נחשב לאחד משלושת מרכיבי הייצור הבסיסיים, כאשר השניים האחרים, הם הקרקע, והציוד הפיזי, ובניגוד לקרקע וציוד, ההון האנושי נחשב לנזיל ובר החלפה ביתר קלות, מאשר ציוד פיזי וקרקע. עם הזמן כאשר התפתחו הכלכלות של המדינות המתועשות, התפוקה שהניב ההון האנושי הפכה ליותר גדולה מהתפוקה שהניבו שני מרכיבי הייצור האחרים, זאת בעיקר בגלל העובדה שהכלכלות המפותחות, דרשו יותר יצירתיות מכוח העבודה האנושי, בעקבות ההתקדמות הטכנולוגית המהירה [2]. כתוצאה מהתפתחות זו, מנהלי חברות ותאגידים הבינו שיש לשים דגש רב יותר על ההון האנושי, וחשיבותו של ניהול ההון האנושי התגברה בצורה ניכרת, זאת בעיקר כדי להפיק את התפוקה המקסימלית, מההון האנושי.

3. קבוצות עבודה פורמאליות-

הצורך בקבוצות עבודה נגזר מן הצורך לחלק את העבודה ולהתמחות במשימות שונות ומן הצורך לתאם פעילויות שונות ולבצע אינטגרציה ארגונית. קבוצת העבודה היא היחידה הבסיסית בארגון שבה מתבצעים חלוקת עבודה התמחות ותיאום מול המשימות השונות. לכן הגדרת קבוצת עבודה פורמאלית היא: קבוצה של שני אנשים או יותר המתואמת ביניהם לשם ביצוע משימות מסוימות, צירופם של אנשים אחדים מאפשר לבצע עבודה שאדם אחד אינו יכול לבצעה לבדו. בקבוצות עבודה פורמאליות, מקובל למיין אותם לקבוצות פיקוד וקבוצות משימה. לרוב תהיה זו חבורה של עובדים המועסקים במסגרת ארגונית משותפת המייצרת או מפיקה מוצר או שירות, או קבוצת חוקרים העובדים על פעילויות מחקר חדשות, שיהיה קשה לפתח בשיטות הארגון המסורתיות, אשר לא כוללים קבוצות עבודה.

4. הסתופפות בזוהר הזולת, Basking in reflected glory-

הסתופפות בזוהר הזולת היא מצב שבו האינדיבידואל מקשר את עצמו לאנשים אחרים, הידועים בהצלחתם, כאשר המטרה היא לקבלת את הקרדיט על הצלחתם של האנשים המצליחנים. ההשתייכות להצלחתו של אחר מספיקה כדי לעורר תחושות של תהילה עצמית של האדם שקישר את עצמו לאדם המצליח. בתופעה זו האדם שקישר את עצמו לאדם המצליחן, לא בהכרח חייב לקחת חלק בפעולות שאותן עושה האדם המצליח, שהביאו להצלחתו, אלא שכדי לקבל את הקרדיט על ההצלחה, מספיק שיקשרו את עצמם באופן אסוציאטיבי לאדם המצליח. דוגמאות לכך יכולות להיות, כאשר אוהד של קבוצת ספורט, משייך לעצמו את הצלחתה ותהילתה של קבוצתו, או למשל הישגים של הילדים, שההורים מתגאים בהם ומשייכים אותם לעצמם. פעולה זאת של הסתופפות בזוהר הזולת, יכולה להעלות את ההערכה העצמית של האדם שמשתתף בה. תופעה זו קשורה לזהות החברתית של האדם, כאשר האדם נוטה לייחס את עצמו לקבוצות חברתיות שונות בחברה, מה שמשפיע גם על ההערכה העצמית שלו.

תופעה זו יכולה להיות חיובית עבור האדם, אולם עד גבול מסוים, ישנה נקודת איזון בריאה לתופעה זו, כאשר האדם מרגיש שההערכה העצמית שלו נמצאת בירידה, או מעורערת, התופעה יכולה להיות כדבר חיובי עבורו, אולם כאשר ההסתופפות בזוהר הזולת נעשה בצורה מוגזמת, הדבר עלול להוביל, להשפעות שליליות על האדם, ואי הכרה במציאות, שהיא שהאדם עצמו הוא לא זה שביצע את הפעולה שגרמה להצלחה.

5. בורות פלורליסטית, Pluralistic ignorance-

בורות פלורליסטית היא מצב שבו הרוב בקבוצה חברתית מסוימת, מתנגד לנורמה שנהוגה בקבוצה, אבל ממשיך לקיים ולשמור את הנורמה הזו, משום שהוא חושב שכולם מקבלים את הנורמה הזו, והם בעדה. בורות הפלורליסטית קשורה לתופעת הצופה מן הצד, תופעה שבה האנשים צופים במרה המתרחש לנגד עיניהם, אבל לא נוקטים בשום פעולה כלפי האירוע, משום שאף אחד אחר לא נוקט פעולה, ואז הם חושבים, שכל שאר האנשים, חושבים שלא צריך לנקוט פעולה כלפי האירוע. החוקרים פרינטס ומילר, מצאו שהגורם העיקרי לתופעת הבורות הפלורליסטית, הוא אופייה של הקבוצה החברתית שבה מתרחשת התופעה, ולא דיסוננס קוגנטיבי [3]. דוגמאות לבורות פלורליסטית יכולות להיות, הדוגמה של ההפרדה הגזעית שהייתה נהוגה בארצות הברית, תופעה זו עוררה התנגדות אצל רבים מאזרחי ארצות הברית, אבל התנגדות זו נשארה נסתרת, משום שלא ננקטו צעדים ממשיים כדי למגר את התופעה, מה שגרם לרבים לחשוב, שרוב הציבור תומך בתופעה זו. דוגמה נוספת יכולה להיות, השלטון הקומוניסטי שהיה נהוג בברית המועצות, שכן רבים התנגדו למשטר זה, אולם פחדו לבטא את דעותיהם, משום שחשבו שהם בעמדת מיעוט.

6. טיב הוויה סובייקטיבי, subjective well-being-

טיב ההוויה הסובייקטיבי היא תיאוריה, אשר מתארת כיצד האדם תופס את איכות חייות הן מבחינה קוגנטיבית והן מבחינה רגשית. לפי תיאוריה זו, האושר מוגדר כרמת הסיפוק שיש לאדם מחייו, ומהתדירות של החוויות החיוביות והשליליות שישנן בחייו, ולכן טיב ההוויה הסובייקטיבי, מושפע ממצבי הרוח החיוביים והשליליים שישנן לאדם, ומהערכתו של האדם את רמת הסיפוק שיש לו ממצב החיים שלו באופן כללי, וממצב תחומים ספציפיים בחיים שלו. טיב ההוויה הסובייקטיבי,מתקשר למושג פסיכולוגיה חיובית, שכן מושג זה מבוסס בחלקו על העקרונות של טיב ההוויה הסובייקטיבי. התופעה של טיב ההוויה הסוביקטיבי, נוטה להיות יציבה לאורך זמן, זאת משום שתופעה זו, מושפעת בעיקר על ידי אופיו של האדם, אשר נוטה להיות יציב וקבוע לאורך זמן. ישנם סברות שלטיב ההוויה הסובייקטיבי יש קשר ישיר עם בריאותו הכללית של האדם, זאת משום שישנו קשר ישיר בין רמת האושר של האדם לבריאותו, ולכן כאשר האדם יהיה מאושר יותר באופן סובייקטיבי, כך בריאותו תהיה טובה יותר. החוקר דיינר, שהגה את התיאוריה, סבר שתחום זה של טיב ההוויה הסובייקטיבי, הוא תחום כללי שמורכב ממרכיבים שונים אשר משפיעים עליות ויש לחקור אותם בצורה נפרדת [4].

7. אשליית המיקוד-

אשליית המיקוד מתרחשת כאשר מתמקדים בשיפוט של פרט מסוים מתוך השלם, אז ישנה נטיה לתת משקל יתר לפרט זה לעומת פרטים אחרים במכלול. כשאנו ממוקדים בדבר מה שאר הדברים נעלמים מעיננו והם לא נמצאים בתפיסת המציאות שלנו. כאשר תשומת הלב מופנית לאפשרות של שינוי בהבט משמעותי כלשהו של החיים, יש נטיה להפריז בהשפעה המיוחסת לשינוי על טיב ההויה. בהקשר של אשליית המיקוד לטיב הוויה סובייקטיבי, כאשר אנו מייחסים אושר שנובע מפקטור מסוים אנו מייחסים לו משקל רב, הרבה מעבר להשפעתו האמיתית, זאת משום שאנחנו מתמקדים בו.

8. תאוריית הזרימה, flow theory-

תאוריית הזרימה הוא ביטוי מתוך הפסיכולוגיה החיובית, ומשמעותו היא מצב מנטלי שבו נמצא מי שמבצע פעולה מסויימת, וכאשר הוא נמצא במצב זה, הוא שקוע בתוך תחושה של ריכוז מוגבר, אנרגיה מוגברת, והנאה מהפעולה שאותה הוא עושה יותר ממה שהוא חווה באופן רגיל. במילים אחרות תאוריית הזרימה היא כאשר האדם נמצא בביצועים מיטביים במהלך ביצוע הפעולה, והוא מאבד תחושה של זמן ומקום, כאשר כל ריכוזו הוא בביצוע הפעולה. המונח תאוריית הזרימה קשור להיבטים רבים בפסיכולוגיה, ובמיוחד בתחום הריפוי התעסוקתי. המונח קיים אלפי שנים, ועדויות לקיומו ניתן למצוא בטקסים דתיים מהעת הקדומה. כדי להגיע למצב נפשי זה, על האדם להגיע אליו באופן אקטיבי, והוא דורש מאמץ וריכוז.  המונח תאוריית הזרימה מקושר פעמים רבות באופן אסוציאטיבי לריכוז יתר, או ריכוז מוגבר של האדם, אשר לא תמיד מהווה דבר חיובי, ולעתים אף שלילי, למשל כאשר מישהו משחק יותר מדי זמן במשחקי וידאו או מחשב, או כאשר האדם מתרכז יותר מדי בפן מסויים של המשימה שעליו לבצע, כאשר הוא מזניח את כל שאר החלקים של המשימה. ישנם שישה מרכיבים עיקריים אשר גורמים למצב של זרימה[5]

-ריכוז אינטנסיבי וממוקד בזמן הנוכחי.

– מיזוג הפעולה הנעשית למודעות

-איבוד תחושת הסביבה

– תחושה מוגברת של שליטה עצמית ושליטה על הסיטואציה

– עיוות תחושת הזמן, הזמן בד”כ עובר מהר

– תחושת סיפוק גבוהה מביצוע המטלה

9. תיאוריית הפעילות, Activity theory –

תאוריית הפעילות היא תיאוריה שפותחה במטרה להבין את ההתנהגות האנושית, בצורה שיטתית, ובצורה חברתית, זאת בנוסף לתיאוריות הקיימות בפסיכולוגיה, שניתחו את התנהגות האדם. התיאורייה ההתנהגותית היא יותר תיאוריה מסבירה וכללית, מאשר תיאוריה שנועדה לנבא התנהגות. תיאוריה זו לוקחת בחשבון את המכלול של כל הקבוצה שאותה מנתחים, במקום העבודה או בארגון, במקום לתת משקל לאינדיבידואל, היא לוקחת בחשבון את הסביבה שבה נמצאים העובדים, ההיסטוריה שלהם, התרבות שבה הם נמצאים ואת המוטיבציה שמניעה את האנשים.

10. וורקוהוליזם-

וורקוהוליזם הוא מושג שנועד לתאר אדם אשר עובד באופן אימפולסיבי ואינטנסיבי. חמרות שהמונח יכול לרמז על כך שהוורקוהוליסט נהנה מעבודתו, ולכן הוא עובד בצורה אינטנסיבית, לא בהכרח יהיה זה המקרה, לעתים, האדם עובד בצורה אינטנסיבית, משום שהוא מרגיש מחוייב לעשות את עבודתו, ולא מתוך הנאה. אין גבול ברור לכמות העבודה שיכולה להפוך אדם לוורקוהוליסט, אבל כאשר העבודה גורמת לסטרס אצל העובד, התנהגות אימפולסיבית, והתנהגות כפייתית, הדבר יכול להיחשב כוורקוהוליזם. ישנם כמה סוגי וורקוהוליזם, למשל יכול אדם להיות וורקוהוליסט, כאשר הוא עובד בצורה כפייתית בעבודה שהוא מקבל עלייה שכר, סוג אחר יכול להיות אדם שמתעסק באופן כפייתי בתחביבים שלו, כגון ספורט ומוזיקה. אולם הסוג הכי נפוץ הוא הוורקוהוליסט שעובד בעבודתו בצורה אינטנסיבית, ומזניח את שאר החלקים של חייו, כגון משפחתו, חבריו, וזמנו הפנוי. מחקרים מראים שהשפעות הוורקוהוליזם, נמשכות בטווח הארוך, הרבה אחרי שהוורקוהוליזם הופסק, השפעות שכוללות ירידה בהערכה העצמית, חרדות, בעיות בריאות, ובעיות עם אינטימיות [6].


[1] Marx, Karl (1844). Economic and Philosophic Manuscripts of 1844.

[2] Spence, Michael (1973). “Job Market Signaling”. Quarterly Journal of Economics. 87 (3): 355–374.

[3] Prentice, Deborah A.; Miller, Dale T. (1993). “Pluralistic ignorance and alcohol use on campus: Some consequences of misperceiving the social norm.”. Journal of Personality and Social Psychology. 64 (2): 243–256.

[4] Diener, Ed (1984). “Subjective well-being”. Psychological Bulletin. 95 (3): 542–575.

[5] Nakamura, J.; Csikszentmihályi, M. (20 December 2001). “Flow Theory and Research”. In C. R. Snyder Erik Wright, and Shane J. Lopez. Handbook of Positive Psychology. Oxford University Press. pp. 195–206.

[6] Robinson, Bryan E. (2001). Chained to the Desk: A Guidebook for Workaholics, Their Partners and Children, and the Clinicians Who Treat Them. New York: New York University Press. p. 62.