Skip to content

מבוא למנהל ציבורי- תשע”ז סמסטר א’ תרגיל מסכם

מבוא למנהל ציבורי- תשע”ז

סמסטר א’

תרגיל מסכם

מגישים:

שם : היבא זבידאת

ת.ז: 311157572

שם : אסמאעיל ח’טאב

ת.ז:  305314775

שאלה 1-

-הגישה התהליכית למדיניות ציבורית-

הנחת היסוד של הגישה התהליכית אומרת שהמדיניות הציבורית היא פועל יוצא של המערכת הפוליטית הנקבעת לפי כמה שלבים שבכל אחד מהם היא מבשילה עד לגיבושה הסופי והוצאתה מן הכח אל הפועל. במקרה שלפנינו ראינו שאכן המדיניות הציבורית שמגבשים שר התחבורה ישראל כץ, שר האוצר משה כחלון, ושר הפנים אריה דרעי, מתגבשת בשלבים, והינה תהליך של המערכת הפוליטית. להלן נתאר את שלבי המדיניות:

השלב הראשון- זיהוי הבעיה- אנו רואים לפי הכתבות שזיהוי הבעיה שורשו נטוע במחאה החברתית שהייתה בישראל, שדרשה להוריד את יוקר המחיה, שכן שר הפנים אריה דרעי אומר בכתבה שמשרדו בחן אפשרויות שונות להוריד את יוקר המחיה, ובתחילה הוא ניסה להפחית את מחירי מוצרי המזון הבסיסיים, אך הפחתה זו לא תהיה משמעותית, ולכן החליט על הוזלת מחירי התחבורה הציבורית. ולכן זהו שלב זיהוי הבעיה.

שלב  שני- העלאת הבעיה לסדר היום הציבורי-  העלאת הבעיה לסדר היום הציבורי מתחלקת במקרה הזה לשני חלקים, תחילה בכך ששר הפנים אריה דרעי מעלה את הנושא של הורדת מחירי התחבורה בהסכמים הקואליציונים, בתום הבחירות האחרונות, ובכך הוא מעלה את הנושא הזה לדיון ציבורי. השלב השני הוא בכך ששר התחבורה ישראל כץ מעלה לסדר היום את הרחבת ההוזלה ליהודה ושומרון, והגליל, בכך שהוא מוציא הודעה לתקשורת, שלא יכול להיות שההסכם הנוכחי לא יכלול את יהודה והשומרון, והגליל, משום שהם סובלים מריחוק מהמרכז.

שלב שלישי- גיבוש לגיטימציה למדיניות- שר התחבורה ישראל כץ ניסה להשיג לגיטימציה לבקשתו להוסיף את ישובי יהודה ושומרון לתכנית ההנחות על התחבורה, על ידי כך שהוא הוסיף גם לבקשת ההנחה את הגליל, ובזכות כך הוא טען שהוא דואג לכל חבלי הארץ בצורה שווה, ולא בהכרח בשל הכוח הפוליטי של מנהיגי יהודה ושומרון.

שלב רביעי- יישום המדיניות- התכנית נמצאת בעצם בשלב של היישום שלה, ושרי האוצר, התחבורה והפנים מנסים להשיג את החתימה הסופית של ישראל כץ על מנת ליישם את התכנית.

שלב חמישי- הערכת המדיניות- המדיניות עדיין לא יכולה להיכנס לשלב של הערכת המדיניות, זאת משום שהיא נמצאת עדיין בשלב של יישום המדיניות, ואי אפשר להעריך אותה עדיין. (נחמיאס, ד. ארבל-גנץ, א. מידני, א. 2010), (Dye, T.R. 2005 ).

-גישת שיווי המשקל/ הקבוצות- 

זה מודל שהנחת היסוד שלו הוא שאנו פועלים בזירה פלורליסטית, כלומר אין מקשה אחת של האוכלוסייה. אין כלל אחד אוניברסאלי. האוכלוסייה מורכבת ממגזרים שונים. יש עמדות שונות וצרכים שונים. מדיניות ציבורית היא מאבק בין קבוצות, כל קבוצת אינטרס בלתי מרוצה תמצא דובר שייצג אותה, ומכאן הרבה דרישות הטרוגניות מהשטח.

במקרה שלנו ניתן לראות שישנן קבוצות אינטרס שונות שנאבקות על המשאבים של המדינה, קבוצת אינטרס אחת היא קבוצת המתיישבים ביהודה ושומרון, קבוצת אינטרס שניה היא יישובי הפריפריה, קבוצת אינטרס שלישית היא האזרחים הפשוטים בערים מרכזיות, וקבוצה רביעית היא הפוליטיקאים, שמנסים להרוויח הון פוליטי והשפעה.

על פי גישת וירג’יניה ניתן להגיד שהפעילות של קבוצות האינטרס פוגעות בשיוויוניות בחברה, שכן קבוצות האינטרס מקבלות העדפה על פני יתר הציבור, כמו שנטען במקרה שלנו שההטבות בתחבורה שניתנות בהסכם הנוכחי למתיישבי יהודה ושומרון, הם הטבות לא מוצדקות, שכן כבר לפני ההסכם תושבי יהודה ושומרון קיבלו סובסידיה של חמישים אחוז על התחבורה הציבורית, ושהכללתם בהסכם הנוכחי היא הגזמה.

על פי גישת שיקגו התחרות בין קבוצות האינטרס מאפשרת יעילות ומעלה את הרווחה הכללית, זאת משום שקבוצות האינטרס היא הדרך של הממשלה לדעת מה העם באמת צריך. במקרה שלנו ראינו את הדוגמה לכך שקבוצת האינטרס של ערי הפריפריה התרעמה על כך שהם לא נכללים בהנחת התחבורה והם פתחו במחאה ציבורית, ולכן הם נתנו לממשלה להבין מהו האינטרס שלהם, ושהוא נפגע. (נחמיאס, ד. ארבל-גנץ, א. מידני, א. 2010), (Dye, T.R. 2005 ).

שאלה 3-

הגדרה פוליטית של המנהל הציבורי:

ההגדרה הפוליטית של המנהל הציבורי היא כל מה שהממשלה עושה ומה שהממשלה לא עושה, עובדי ממשל עושים דברים אשר משפיעים על חיי היום יום של האזרחים. לא פחות חשוב הוא גם מה שהממשלה לא עושה, יכול להיות שמדובר בהתעלמות, אדישות או הזנחה. או בכלל החלטה מודעת של לא לעסוק בתחום מסוים בשביל לשמר סטטוס קוו.

בדוגמה שלנו ניתן לראות שהמנהל הציבורי הפוליטי, הוא זה שהחליט על הוזלת מחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית, והתווה את ההסכם הקואליציוני עם אריה דרעי על ההוזלה, נוסף לכך הממשלה החליטה של לכלול את יישובי הפריפריה בהטבת ההוזלה התחבורתית, דבר זה נחשב למנהל ציבורי פוליטי.

במנהל הציבורי הפוליטי, הממשלה צריכה להתמודד עם כשלי שוק, כשל שוק בכוונה לשוק הפרטי או השוק המסחרי. ההנחה אומרת שכאשר השוק הפרטי נכשל באספקה של מוצר בצורה יעילה, אז מתעורר הצורך במנהל הציבורי. המנהל הציבורי הוא התרופה למגזר הציבורי. המגזר הפרטי קיים הרבה לפני המנהל הציבורי, כל פעילות עסקית של סחר חליפין, וזה היה הרבה לפני מדינת הלאום. כלומר, במצב כלכלי אוטופי בו המגזר הפרטי מספק הכל ובאופן יעיל, אין צורך במגזר הציבורי.

בהקשר לדוגמה של המקרה שלנו אנו רואים כשל שוק של המגזר הפרטי, שהממשלה מנסה לתקן אותו. כשל השוק הוא עלות המחיה שישנה בישראל, שבעקבותיה התעוררה מחאה רחבה בישראל, שדרשה צדק חברתי. הניסיון של הממשלה לתקן את כשל השוק, הוא על ידי ניסיון להוזיל את יוקר המחיה, וההפחתה במחירי התחבורה הציבורית הוא חלק מפעולה זאת. (Shafritz, J.M. , Russell, E.W. 2005).

הגדרה חוקית של המנהל הציבורי:

המנהל הציבורי הוא החוק בפועל, או ההוצאה לפועל של החוק הציבורי. הוא פועל על פי חוק ומטעם החוק. אין אף בנאדם ואף ישות שהיא נמצאת מעל החוק, כולם פועלים על פי החוק. מה שמייחד את המנהל הציבורי הוא שהוא פועל מטעם החוק. חוק יסוד הממשלה קובע במפורש איך הממשלה צריכה לפעול.

במקרה שלנו את רואים את הדוגמה של המנהל הציבורי החוקתי בכך שרשויות הממשלה, ביניהן משרד התחבורה, משרד הפנים, ומשרד האוצר, מנסים ליישם את המנהל הציבורי, על ידי חקיקת חוק שיתן הנחה בתחבורה הציבורית. (דרי, דוד. 1996).

הגדרה מנהלית/אדמיניסטרטיבית של המנהל הציבורי:

המנהל הציבורי הוא הזרוע הביצועית, עושה דברו של הדרג הפוליטי והממשלה. יש פה פוקוס על פונקציה מסוימת שממלא המנהל הציבורי. למשל שר החינוך מתווה מדיניות מסוימת, ומשם ומטה המנכ”ל ומנהלי מחוזות, מנהלי בתי ספר, וועדי הורים וכו’ כולם צריכים להתיישר וליישם את המדיניות שקובע המדינאי.

ראינו זאת בדוגמה שלנו, ששרי המשרדים השונים הם אלה שקובעים את המדיניות, ואת חקיקת החוקים, ואחר כך הם מורים למנכ”לים של המשרדים שלהם לפעול על פי ההנחיות שלהם, וליישם את המדיניות שלהם. כך למשל בהודעה לעיתונות שהפיץ משרד התחבורה נמסר כי שר התחבורה ישראל כץ הנחה את מנכ”ל משרדו, עוזי יצחקי, “לגבש בדחיפות תוכנית להכללתם של הגליל ויהודה ושומרון במפת התעריפים החדשה של המטרופולינים” ולהביאה לאישור השרים. (נחמיאס, ד. ארבל-גנץ, א. מידני, א. 2010).

הגדרה מקצועית של המנהל הציבורי:

מנהל ציבורי הוא מקצוע. כל הפעולות של אנשי המנהל, בין אם נעשו על פי חוק או נגד החוק, זאת ההגדרה המקצועית של מנהל הציבורי. כל התפקידים השונים של הבירוקרטים, משרתי הציבור כמו אחות, מורה וכו’ בסופו של דבר כולם אותו מקצוע, ונמצאים תחת אותה מטריה להוציא את אותה מדיניות, האומנות והמדע לריפוי ותיקון חולי חברתי.

בדוגמה שלנו אנו רואים לדוגמה שהמקצוע הראשי של המנהל הציבורי הם המנכ”לים של משרדי הממשלה, והם אלה שממלאים אחר ההוראות של השרים, ומיישמים את המדיניות שלהם. (ברק-ארז, ד. 2010).

ביבליוגרפיה-

נחמיאס, ד. ארבל-גנץ, א. מידני, א. (2010). מדיניות ציבורית: יסודות ועקרונות. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה. פרק 2- גישות פוזיטיביסטיות למדיניות ציבורית (עמודים 119 – 213).

דרי, דוד. (1996).  יסודות המנהל הציבורי, ת”א: האוניברסיטה הפתוחה, יחידה 1, עמ’ 13 – 56.

ברק-ארז, ד. (2010). משפט מנהלי, תל אביב-יפו: ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, פרק 1, עמ’ 11 – 66.

– Dye, T.R. (2005). Understanding Public Policy (11th edition). Englewood Cliffs, N.J.: Prentice Hall. Chapter 2: pp. 19-41.

– Shafritz, J.M . Russell, E.W. (2005). Introducing Public Administration (4nd Edition). New-York; Longman. pp1-37.

סיוע בעבודות אקדמיות
סיוע בעבודות סמינריון