Skip to content

עבודה אקדמית: אפקט החשיפה לתכנים על מבקשי מקלט באירופה בעיתונות דיגיטאלית, על עמדות כלפי מבקשי מקלט בישראל, פליטים מסודן, ואריתריאה

  • by

אפקט החשיפה לתכנים על מבקשי מקלט באירופה בעיתונות דיגיטאלית, על עמדות כלפי מבקשי מקלט בישראל, פליטים מסודן, ואריתריאה

1. עמדות כלפי מבקשי מקלט בישראל-

ב 15 השנים האחרונות, מאז אמצע שנות האלפיים לערך, החלה תופעה של הסתננות של פליטים מאפריקה לישראל. חלקם הגדול של פליטים אלה הם פליטים אשר נמלטו מארצם בשל תנאי מחיה קשים, כמו עוני, מלחמות ואפילו מסיבות פוליטיות. בשביל חלק גדול מפליטים אלה, ישראל היוותה רק נקודת מעבר במסעם לעבר מדינות אחרות, בדרך כלל מדינות אירופאיות, ולכן חלק גדול מהמסתננים כבר לא נמצאים בישראל. מספר מבקשי המקלט הוערך להיות כ 32 אלף, נכון לשנת 2019 (רשות האוכלוסין, 2019).

העמדות של הציבור כלפי מסתננים מאפריקה הן חשובות, משום שעמדות אלה עוזרות להבין את התהליכים בעיצוב המדיניות הציבורית בישראל, שמתקבלת על ידי נציגי הציבור, שהם מקבלי ההחלטות בכל הנוגע למדיניות הציבורית. נציגי הציבור הם נבחרי העם ואמורים לייצג אותו, ולכן המדיניות שלהם מייצגת את הלך הרוח בחברה הישראלית (הוכמן, 2015).

הציבור בישראל נוטה לראות במבקשי מקלט אלה, כמסתננים בלתי חוקיים, בגלל שהגיעו לארץ לא בדרכי המעבר החוקיים, והכינוי הנפוץ להם הוא “מסתננים”. באופן כללי ניתן לומר שהציבור בישראל רואה במבקשי המקלט מאפריקה כאיום, כלכלי, חברתי ודמוגרפי, והעמדות כלפיהם הם בדרך כלל שליליות (הוכמן, 2015).

הציבור הישראלי מאופיין בשונות סוציו-דמוגרפית גבוה, ולכן יש לבחון את העמדות של הציבור בישראל כלפי מבקשי המקלט, מנקודת מבט של המגזרים השונים של האוכלוסייה הישראלית. נקודת מבט אחת על העמדות כלפי מבקשי המקלט, היא השיוך הפוליטי, שכן האידיאולוגיה הפוליטית יכולה לכלול בתוכה גם עמדות כלפי זרים ומבקשי מקלט. באופן כללי ניתן לומר שאזרחים מצביעי מפלגות שנחשבות לימניות, נוטים יותר לראות במבקשי המקלט כאיום חברתי וכלכלי, להתנגד להם ולתמוך בגירושם. לגבי אזרחים שהם מצביעי מפלגות השמאל, או מפלגות המרכז, הם נוטים פחות לראות במבקשי המקלט כאיום חברתי כלכלי, ולתמוך בגירושם. עוד היבט של העמדות כלפי מבקשי המקלט, הוא ההשכלה של האזרח, באופן כללי ניתן לומר שאדם בישראל בעל רמת השכלה גבוה יותר, נוטה פחות לראות במבקשי המקלט כאיום חברתי כלכלי, ואילו אדם בעל רמת השכלה נמוכה יותר, נוטה לראות במבקשי המקלט כאיום חברתי וכלכלי (הוכמן, 2015).

נקודה חשובה שעוזרת להבין את העמדות כלפי מבקשי המקלט, היא שהעמדות של האזרחים בישראל כלפי מבקשי מקלט אלה, מושפעת באופן ישיר ברמת המגע שיש להם עם אנשים אלה. רוב הציבור בישראל איננו נחשף באופן ישיר למבקשי המקלט, ולא בא איתם במגע, וזאת משום שרובם המוחלט של מבקשי המקלט חיים באזור גיאוגרפי מצומצם, והוא האזור של דרום תל אביב. ולכן הדרך העיקרית שמרבית הציבור בישראל נחשף למידע אודות מבקשי המקלט, היא בתיווכה של התקשורת. ולכן בגלל שהחשיפה ורמת המידע שהציבור מקבל אודות מבקשי המקלט הוא חשוב מאוד בקביעת העמדה שלו לגביהם, התקשורת מהווה כלי חשוב בעיצוב העמדות של הציבור הישראלי כלפי מבקשי מקלט אלה (הוכמן, 2015).

2. פליטים מסודן בישראל-

מרביתם של מבקשי המקלט הסודנים שהגיעו לישראל בשנים האחרונות הם פליטי מלחמה, אשר הגיעו מדרום סודן, בעקבות מלחמות האזרחים במדינה שהתנהלה עד 2005,. הרקע למלחמות האזרחים החוזרות ונשנות במדינה, הוא הבדלים דמוגרפיים שקיימים בסודן, כאשר הצפון נחשב לבעל רוב מוסלמי, ואילו הדרום נחשב לבעל רוב נוצרי. מלחמת האזרחים השנייה שהתרחשה בשנים 1983–2005, הייתה מלחמה אכזרית ועקובה מדם, שגרמה לעקורים ופליטים רבים, שנמלטו לארצות שונות, וביניהן גם ישראל (טל, 2007).

ההתהוות של בעיית הפליטים הסודנים החלה כאשר הממשלה המרכזית של סודן, ששלטה בדרום סודן, החלה ליישם מדיניות של אדמה חרוכה באזורי דרום סודן, וזאת במטרה למנוע מהאוכלוסייה של דרום סודן גישה למשאבי מזון. בנוסף לכך, הממשלה המרכזית בסודן לא סיפקה באופן שיטתי לאוכלוסיית דרום סודן שירותים חיוניים למהלך החיים התקין, כמו שירותי חינוך, חשמל, מים, בריאות ורווחה ותשתיות חיוניות שונות. השילוב של מדיניות האדמה החרוכה, אי אספקת שירותים חיוניים, ובצורות שפקדו את דרום סודן כל כמה שנים, נוצר מצב שבו האוכלוסייה לא יכלה לספק לעצמה מזון, ושירותים חיוניים כמו בריאות ורווחה (דו”ח אמנסטי, 2012).

בעקבות מצב זה החלו רבים בדרום סודן לעזוב את אדמותיהם ובתיהם, והיגרו למדינות שונות בתור פליטי מלחמה. בנוסף לכך החלה תופעה נרחבת של עבדות, במהלך פשיטות שבוצעו בדרום סודן על ידי קבוצות לחימה שנתמכו בידי ממשלת סודן, נלקחו נשים וילדים רבים, ונמכרו לעבדות. המדינות העיקריות שספגו אליהם את הפליטים הדרום סודנים, ומכילים כיום את מרבית הפליטים מחוץ לדרום סודן הם אוגנדה, אתיופיה, קנייה, קונגו, מצרים, צ’אד ואריתריאה. באוגנדה יש את מספר הפליטים הגבוה ביותר, 150 אלף, ואחריה אתיופיה עם 80 אלף פליטים. בסך הכל היו 4 מיליון עקורים מדרום סודן. מבקשי המקלט מדרום סודן מהווים כ 20 אחוזים מסך מבקשי המקלט בישראל (רוזן, בסר, 2013).

ישראל היא מדינה החברה באמנת ז’נבה, אשר נוסדה בשנת 1951, והיא חתומה על פרוטוקול האו”ם משנת 1967. שני מסמכים אלה מחייבים את המדינות החתומות עליהם שלא לגרש פליטים בחזרה לארצותיהם, במידה וגירוש זה יכול להוות סכנה לחייהם. ולכן כל מבקש מקלט אשר הגיע מדרום סודן, אין מדינת ישראל יכולה לגרש אותו בחזרה לדרום סודן, וזאת משום שמתנהל מלחמת אזרחים באזור זה, והדבר מהווה סכנה מיידית לחייו. בנוסף לכך, כאשר מוגשת בקשת מקלט על ידי פליט מדרום סודן, מי שדן בבקשה הזו הוא המוסד של האו”ם, ולא מדינת ישראל עצמה, וזאת כחלק מתנאיה של אמנת ז’נבה. יתרה מכך, גם כאשר מתברר שהמסתנן מדרום סודן הוא לא פליט, אלא מהגר עבודה, עדיין לא רשאית המדינה לגרש אותו בחזרה לארצו (לפידות, שני ורוזנצוייג, 2011; נציבות האו״ם לפליטים, 2011).

הפיזור הגיאוגרפי של פליטי דרום סודן בישראל הוא מעט שונה משאר מבקשי המקלט, חלק ניכר מהם נמצא אמנם במרכזי אוכלוסייה שבהם ישנם מבקשי מקלט רבים, כמו דרום תל אביב, אולם ישנם גם ריכוזים גבוהים של מבקשי מקלט סודנים, בערים כמו אשדוד, אילת וערד, כאשר ערד מהווה מוקד מרכזי של פליטים מדרום סודן (וינוגרד, רון, 2018).

3. פליטים מאריתריאה בישראל-

אריתריאה היא מדינה חדשה יחסית, שקיבלה את עצמאותה מאתיופיה בשנת 1993. אריתריאה לחמה מלחמת עצמאות נגד השלטון האתיופי המרכזי במשך 30 שנה, שבמהלכה המיעוט האריתריאה קיבל תמיכה ממדינות שונות, כולל מדינות האזור הערביות., גם לאחר עצמאותה שלאריתריאה נמשכו מלחמותיה עם אתיופיה, ועם מדינות אחרות, בסכסוכים שונים (שי, 2018).

מבקשי מקלט מאריתריאה מהווים את הרוב המוחלט של כלל מבקשי המקלט בישראל, וגם את הרוב של המסתננים, שהסתננו לארץ ב 15 השנה האחרונות מהגבול עם מצרים. הסיבה העיקרית שמבקשי המקלט מאריתריאה הגיעו לארץ ישראל היא שאריתריאה היא דיקטטורה צבאית, אשר הקשתה מאוד על החיים של האזרחים במדינה. הבעת כל סוג של ביקורת נגד השלטון, כמו כן התאגדויות פוליטיות או אחרות שלא מאושרות על ידי הממשל, נחשבים לעבירות חמורות שמטופלים ביד נוקשה על ידי המשטר. בנוסף לכך לא קיים חופש פולחן במדינה, אזרחים שלא משתייכים לדת הנצרות, או לדת האיסלאם, שתי הדתות הנפוצות במדינה, מקבלים יחס נוקשה, ונאסר עליהם לקיים את פולחנם (הוכמן, 2015).

עוד נקודה חשובה שעוזרת להבין את הרקע לחיים באריתריאה, היא שהמדינה הייתה מסוכסכת במשך שנים רבות עם כל השכנות שמקיפות את המדינה, אתיופיה, סודן וג’יבוטי. בעקבות סכסוכים צבאיים ארוכי טווח אלה הונהג באריתריאה גיוס חובה לצבא, שכלל גיוס של גברים נשים ואפילו ילדים. הגיוס הצבאי באריתריאה נחשב לחוויה קשה בעבור אזרחים רבים, תקופת הגיוס הרשמית היא אמנם 18 חודשים, אולם בפועל תקופת הגיוס יכולה להימשך הרבה מעבר לכך, וישנם מקרים שבהם החיילים לא משוחררים כלל והם מועסקים בכפייה בצבא. בנוסף לכך, הטיפול בעריקה מהצבא נחשב לנוקשה ביותר, עריק שערק במשך שירותו הצבאי דינו הוא מוות, עריקות פחות חמורות דינם חודשים ארוכים בכלא. אזרחים שמסרבים בכלל לשרת בצבא נעצרים על ידי השלטונות, עוברים עינויים קשים ואף נרצחים (דו”ח אמנסטי, 2012).

ישנה טענה שרובם של מבקשי מהקלט שהגיעו מאריתריאה הם בעצם מהגרי עבודה, המבקשים להעלות את רמת החיים שלהם ולמצוא תעסוקה, ולא פליטי מלחמה או פליטים שנמלטו מהמשטר הדיקטטורי באריתריאה. התוצר לנפש באריתריאה הוא כ 1600 דולרים, בעוד שבישראל הוא עומד על 36,000 דולרים, הבדלים אלה בתוצר הם משמעותיים מאוד, ויכולים ליצור מוטיבציה גבוה אצל אזרחים אריתריאים לעזוב את ארצם ולהגיע לחפש עבודה במדינה מערבית כדוגמת מדינת ישראל (סופר, 2009).

במקרה של מבקשי מקלט מאריתריאה, ישנו וויכוח הם החזרת מבקשי המקלט לאריתריאה תגרום בהכרח לסיכון חייהם. המתנגדים לטענה שחייהם יהיו בסכנה טוענים שהמשטר האריתריאי מסכים לקבל בחזרה לארצו את מבקשי המקלט, כל עוד הם לא מתנגדים פוליטיים, והם מוכנים לשלם שני אחוזים מהכנסותיהם למדינה. גם העריקים מהצבא יכולים להתקבל בחזרה למדינה בתנאים דומים (פס”ד בית הדין האירופי לזכויות אדם, 2017).

4. חשיפה לתכנים של מבקשי מקלט באירופה-

במהלך השנים האחרונות החלו להיטבע מושגים חדשים הקשורים למבקשי המקלט באירופה, במדינות רבות בעולם, כמו למשל פליטים, מהגרים, מבקשי מקלט, מהגרי עבודה ופליטי מלחמה. כל המושגים האלה התבססו היטב בתודעה הציבורית, והם קיבלו אסוציאציה מובהקת לתופעה של הגירת אנשים מאפריקה ליבשת אירופה שהתרחשה באופן מוגבר בשנים האחרונות. בעוד שהיה קיים ויכוח בשאלה האם יש לראות באנשים שחוצים את הים התיכון בדרכים לא חוקיות כראויים לסימפטיה והגנה מהמדינות האירופיות, נראה היה שהמונחים והכינויים של מהגרים ופליטים והאסוציאציות שיש לשייך להם, שלטו בשיח התקשורתי העולמי (Churches’ Commission for Migrants in Europe, 2017).

משבר הפליטים של אירופה, שהוא בעצם אסון הומניטרי שנגרם בחלקו כתוצאה ממדיניות גבולות במדינות אירופה, ולא רק מתנועת הפליטים לעבר אירופה, היה אחד האירועים העולמיים המתוקשרים ביותר בעשור האחרון. תופעה תקשורתית עולמית זו התפתחה בקצותיה ובתוכה של יבשת אירופה, ולכן המקור למקור המידע החדשותי היה קרוב פיזית, כתבים מרחבי כל היבשת יכלו לסקר את הפליטים שמתדפקים על דלתם, וכל זאת כאשר המידע קרוב זמין וזול, וזאת בהשוואה לאזורי משבר אחרים ברחבי העולם, שדורשים משאבים משמעותיים על מנת לסקר אותם. סיקור תקשורתי נרחב זה באירופה הוביל לסיקור תקשורתי עולמי נרחב של התופעה, ולביסוס האסוציאציות המקושרות לה (Churches’ Commission for Migrants in Europe, 2017).

הכיסוי התקשורתי הישראלי למשבר הפליטים באירופה ניזון אף הוא מהכיסוי התקשורתי העולמי, אולם ביחד עם כיסוי תקשורתי זה, ניתנה נקודת מבט ייחודית ישראלית, המתייחסת להיבטים שונים הנוגעים לישראל, כמו למשל מבחינה חברתית-כלכלית, פוליטית, ביטחונית, וגיאופוליטית. נקודת מבט אחת התייחסה להיבטים חברתיים כלכליים של מבקשי המקלט באירופה, מנקודת מבט ישראלית. במשך שנים רבות לפני פרוץ משבר הפליטים באירופה, מדינות אירופיות שונות והאיחוד האירופי העבירו ביקורת על הדרך שבה ישראל מטפלת בבעיית המסתננים שלה, ואולם כאשר פרץ משבר הפליטים באירופה, חלק מכלי התקשורת והמדיה טענו שעכשיו אירופה מבינה את מה שעבר על ישראל במשך שנים רבות, ועכשיו האירופים מבינים את נקודת המבט של מדינת ישראל בעניין הפליטים (כהנא, 2019).

נקודת מבט אחרת לגבי משבר הפליטים באירופה היא נקודת מבט פוליטית ביטחונית. התקשורת הישראלית הציגה את משבר הפליטים כאתגר פוליטי ביטחוני אפשרי העומד בפני ישראל, וזאת בגלל הקרבה הפיזית של ישראל באירופה, והיחסים הגיאופוליטיים האזוריים במזרח התיכון. לפי נקודת מבט זו משבר הפליטים באירופה יכול להפר את היציבות הגיאופוליטית באזור המזרח התיכון, ואת היציבות הפוליטית באירופה, שכן שני אזורים אלה חשובים מאוד לביטחונה ארוך הטווח של מדינת ישראל. ישנם שני היבטים לאיום הביטחוני פוליטי, מצד אחד המהגרים יכולים להזיק לכלכה של מדינות האזור, וליצור תופעות חברתיות שליליות, כמו גזענות ואנטגוניזם בקרב החברה המקבלת. ההיבט השני הוא שההגירה למדינות אירופה חשפה את הקלות של ההגירה למדינות, ואת הגבולות הפרוצים של היבשת, מצב שיכול להיות גם בישראל, והעובדה הזאת, בשילוב עם עלייתם הגלובלית של ארגוני טרור עולמיים, כדוגמת ארגון דאעש, מובילה לדאגה בקרב מערכת הביטחון בישראל (שטיין, פיינברג, 2017).

5. חשיפה לתכנים של מבקשי מקלט באירופה בעיתונות הדיגיטאלית-

בשנים האחרונות חלה עלייה בשימוש בעיתונות הדיגיטלית, וזאת למרות שהעיתונות המודפסת עדיין שומרת על נתח משמעותי בשוק העיתונות. עלייה זו היא בקורלציה ישירה להתפתחויות הטכנולוגיות שהתרחשו בשנים האחרונות, וביניהם העלייה בפופולריות של הטלפונים החכמים, ובעקבות כך העלייה בשימוש ברשת האינטרנט. אחד ממאפייניה הבולטים של העיתונות הדיגיטלית היא שסוג זה של עיתונות הוא מהיר ומיידי, והדיווחים הם לאורך כל שעות היממה, וזאת בניגוד לעיתון המסורתי אשר בדרך כלל מודפס פעם ביום. העובדה שהעיתונות הדיגיטלית היא בזמינות גבוה, והיא מהירה, אירועים מרחבי העולם מדווחים באופן מהיר ומיידי (שוורץ-אלטשולר, מן, ולב-און, 2012).

בשנים האחרונות, הכיסוי התקשורתי הנרחב אודות משבר הפליטים באירופה, קיבל גם ביטוי בתקשורת הדיגיטלית בישראל. ריבוי כלי התקשורת הדיגיטליים אמור לכאורה לתת נקודות מבט שונות לגבי משבר המהגרים באירופה ששיאו היה ב 2015, אולם כפי הנראה שהעיתונות הדיגיטלית בארץ עקבה אחרי הנרטיב הכללי של התקשורת העולמית הדיגיטלית בנושא זה. בגדול ניתן לומר שהנרטיב כלפי משבר ההגירה הוא שלילי, ורואים בתופעת ההגירה הלא חוקית כתופעה מסוכנת העלולה לסכן את ביטחון מדינות אירופה, וביטחון מדינת ישראל. רבים מכלי התקשורת דיווחו על הדחיפות לטיפול במשבר ההגירה (עיתון גלובס בכתבה חופפת לכתבה מפיננשל טיימס, 2015).

6. עמדות כלפי מבקשי מקלט בישראל לאחר חשיפה לתכנים בעיתונות דיגיטאלית על מבקשי מקלט באירופה-

בעקבות הכיסוי התקשורתי הדיגיטלי שברובו היה בעל נרטיב שלילי, לגבי מבקשי המקלט באירופה, לא מן הנמנע שהעמדות בקרב הציבור הישראלי לגבי מבקשי המקלט בישראל יהיו שליליות, שכן לפי מחקר שבוצע על ידי דר’ אושרת הוכמן, בשנת 2015 (הוכמן, 2015), לחשיפה לתקשורת הדיגיטלית של הציבור הישראלי ישנה השפעה מכרעת לגבי העמדות כלפי מבקשי המקלט בישראל, וזאת בגלל שמרביתו של הציבור לא בא במגע ישיר עם אוכלוסיית מבקשי המקלט בישראל, בשל העובדה שפיזורם הגיאוגרפי הוא מאוד מצומצם.

בנוסף לכך, לפי דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת (משה, 2013), ישנה חפיפה מבחינת התפיסה הציבורית בין מבקשי מקלט המגיעים לאירופה, למבקשי מקלט המגיעים למדינת ישראל, משום שמדובר במהגרים שמגיעים מאותם אזורים בעולם, ומאותן סיבות, אם אלה סיבות למקלט מדיני, או סיבות של הגירה כלכלית. יתרה מכך, הרבה מהמהגרים שמגיעים למדינת ישראל מגיעים אליה כמעין תחנת מעבר בדרכם למדינות אירופיות, ולכן מדובר באותו זרם של מהגרים.

שילובם של שתי עובדות אלה גורם לעמדות שליליות כלפי מבקשי המקלט בישראל, עמדות שכוללות תמיכה בגירוש מבקשי המקלט למדינות שמהם הגיעו או למדינות קולטות אחרות באפריקה, ובנוסף לכך עמדות של אי נוחות במפגשים אם מבקשי מקלט אלה, ועמדות של אי הזדהות תרבותית, עם תרבותם של מבקשי המקלט (הוכמן, 2015).

מקורות

דו”ח אמנסטי, (2012). אמנסטי, תקציר דו”ח שנתי 2012. אמנסטי אינטרנשיונל.

הוכמן, א’ (2015). עמדות הציבור בישראל כלפי מבקשי מקלט: מסגור ועיצוב עמדות בהקשר הישראלי. המכון להגירה ושילוב חברתי במרכז האקדמי רופין.

וינוגרד, א’ רון, ע’ (2018). מתווה משפטי לפיזור גיאוגרפי של מבקשי המקלט בישראל. המכון הישראלי לדמוקרטיה.

טל, א’ (2007). מסתננים ומבקשי מקלט מסודן בישראל. מרכז המחקר והמידע של הכנסת.

כהנא, א’ (2019). אחרי משבר הפליטים, אירופה פתאום הבינה את ישראל. אתר ישראל היום: https://www.israelhayom.co.il/article/699739

לפידות, ר’ שני, י’, רוזנצוייג, ע’ (2011). ישראל ושני הפרוטוקולים הנוספים לאמנות ז’נבה. המכון הישראלי לדמוקרטיה.

משה, נ’ (2013). מדיניות כלפי מבקשי מקלט באיחוד האירופי ובמדינות מרכזיות בו. מרכז המחקר והמידע של הכנסת.

נציבות האו״ם לפליטים, (2011). האמנה משנת 1951 בדבר מעמדם של פליטים והפרוטוקול שלה משנת 1967. נציבות האו״ם לפליטים.

סופר, א’ (2009). פליטים או מהגרי עבודה ממדינות אפריקה. מרכז המחקר המכללה לביטחון לאומי.

עיתון גלובס, (2015). משבר המהגרים: 350 אלף נכנסו לאירופה מתחילת השנה. (כתבה חופפת לפיננשל טיימס). https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001066401

פס”ד בית הדין האירופי לזכויות אדם, (2017). גירוש מבקש מקלט מאריתריאה משוויץ לא יפר את אמנת אירופה. http://www.statewatch.org/news/2017/jun/echr-mo-v-switzerland-eritrea-asylum-expulsion-judgment-pr-20-6-17.pdf

רוזן, ס’, בסר, ע’ (2013). מהיכן ומדוע מגיעים מבקשי מקלט לישראל?. אתר אזרחים ודמוקרטיה, מגינים על זכויות האדם. https://www.humanrights.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=752190c9-14a1-4561-add7-f863a939e945&lang=HEB

רשות האוכלוסין, (2019). נתוני זרים בישראל. אתר רשות האוכלוסין: https://www.gov.il/he/departments/general/foreign_workers_stats

שוורץ-אלטשולר, ת’, מן, ר’, לב-און, א’ (2012). סוגיות בהקשר של חופש העיתונות, ישראל 2012. המכון לחקר מדיה חדשים, חברה ופוליטיקה.

שטיין, ש’, פיינברג, ש’ (2017). אתגרים ביטחוניים־פוליטיים ודילמת האינטגרציה כתוצאה מגל הפליטים והמהגרים מהמזרח התיכון לאירופה. המכון למחקרי ביטחון לאומי.

שי, ש’ (2018). הפיוס ההיסטורי בין אתיופיה לאריתריאה. המרכז הבינתחומי הרצליה.

Churches’ Commission for Migrants in Europe, (2017). Changing the Narrative: Media Representation of Refugees and Migrants in Europe. https://www.refugeesreporting.eu/wp-content/uploads/2017/10/Changing_the_Narrative_Media_Representation_of_Refugees_and_Migrants_in_Europe.pdf

סיוע בעבודות אקדמיות
סיוע בעבודות סמינריון