Skip to content

עבודה אקדמית: האימפריה העותמנית- רפורמות ה”תנזימאת”

  • by

מטלת מנחה 14

שאלה 1-

א. התופעות העיקריות שאיפיינו את המאה ה 19-

רפורמות ה”תנזימאת”-

בתקופת תנזימאת (מערבית:ה”תנזים”, כלומר “הארגון”) (1839-1876), הממשלה הסדירה סדרה של רפורמות חוקתיות, אשר הובילו לצבא מודרני למדי אשר היה בשירות חובה, רפורמות במערכת הבנקאית, ביטול  ההוצאה מחוץ לחוק של הומוסקסואליות, החלפת חוקי ההלכה בחוק חילוני והפיכת התעשייה למפעלים מודרניים. בשנת 1856 הממשלה העותמנית הבטיחה שוויון לכל האזרחים העותומנים ללא קשר למוצאם האתני או שיוכם הדתי.

בסך הכל, לרפורמות של התנזימאת היו השפעות מרחיקות לכת. משכילים שחונכו בבתי הספר שהוקמו בתקופת טנזימאט כוללים את מוסטפא כמאל אטאטורק ומנהיגי פרוגרסיביים אחרים והוגים של הרפובליקה של טורקיה ושל מדינות רבות נוספות, עותמאניות לשעבר, בבלקן, במזרח התיכון ובצפון אפריקה. הרפורמות היו העיגון בחוק של רכושם ובטחונם של תושבי האימפריה, שינויים במערכת הפיננסית, פתיחה של סניפי דואר, חניכה של פרלמנט עותמאני, ועוד.

תופעת התעוררות הלאומיות בקרב העמים האתניים-

המעצמות האירופיות עודדו לאומים שונים בתוך האימפריה העותומנית להתקומם במאה התשע עשרה. לדוגמה, המהפכה היוונית של 1821-1832 קיבלה עידוד רב על ידי המעצמות האירופיות, שביקשו לערער ולהחליש את העות’מאנים. לא כל היוונים היו בעד עצמאות, למעשה הפטריארך האורתודוקסי, אשר נבחר על ידי היוונים, בגלוי גינה את המורדים לטובת אחדות עם העות’מאנים. עם זאת, המהפכנים היווניים הסתייעו במידה רבה בבריטים, ששלחו את הצי שלהם (יחד עם הרוסים והצרפתים) לקרב בין העות’מאנים ליוונים. עם זנים פוליטיים וכלכליים כי העות’מאנים נאלץ להתמודד בשלב זה, הם לא היו מסוגלים להביס התערבות זו על ידי אירופה ויוון הוכרזה עצמאית של האימפריה העות’מאנית.

עם הצלחת המרד הלאומני של היוונים, מיעוטים אתניים אחרים בתוך האימפריה עודדו למרוד. רפורמות טנזימאט עזרו לחזק את המרידות הלאומניות. הטנזימאט עודד את כל האנשים בתוך האימפריה העותומנית לציית למערכת אחידה של חוקים, במקום לאפשר להם את הזכות לחיות על פי הכללים האתניים שלהם, ולכן, יותר מרידות התפתחו. בני העם הסרבי המשיך במרד מזוין נגד העות’מאנים לאורך כל המאה ה 19, ונתמכו בחום על ידי הרוסים. הארמנים ברחבי אנטוליה שהתמרדו גם הם, נתמכו גם על ידי הרוסים. אפילו הבוסנים שהיו מוסלמים החלו להילחם על עצמאות, הן בשל רעיונות לאומניים, וגם בשל המחאה נגד רפורמות הטנזימאט.

ב. הסיבות לטנזימאט-

הסיבות לטנזימאט היו נושא במחלוקת. סופרים מערביים רבים סברו שההבטחות לרפורמה היו רצון עות’מאני לזכות בתמיכה דיפלומטית אירופאית ברגעים קריטיים, היו כמה תכונות של הטנזימאט אשר תמכו בהשקפה זאת. ההבטחות של שוויון לנתינים הנוצרים לא תמיד יושמו, כך למשל, הוצע בשנת 1855 לבטל את מס גולגולת המוטל על הלא-מוסלמים כדי לאפשר להם להיכנס לצבא, אבל מס גולגולת הישן הוחלף על ידי מס חדש המוטל בשיעור גבוה, ונוצרים עדיין לא נכללו בצבא.

סיבות נוספות לרפורמות הטנזימאט היו כאשר העותמאנים הזדקקו לעזרת אירופה נגד מוחמד עלי, ב 1939, כאשר העותמאנים הצטרכו את עזרתה של אירופה נגד רוסיה במלחמת קרים 1853-1856, וכאשר העותומאנים חוקקו חוקה חדשה, זה היה בעקבות לחץ אירופאי לרפורמות ב 1876.

ההסברים להשוואת מעמד בני-החסות למעמד המוסלמים היו שהאירופאים, אשר רצו בעיקר לשפר את התנאים של הנוצרים באימפריה העות’מאנית, ראו באותם רפורמות של טנזימאט כמיועדים למטרה זו, למשל, הצו משנת 1839 של עקרונות של חירות הפרט, חופש מדיכוי, ושוויון בפני החוק, זאת לפני הצו ב 1856 שעיגן את זכויות הנוצרים.

מבחינת העות’מאנים, לעומת זאת, הצורך ברפורמה היה כדי לשמר את המדינה העות’מאנית. למרות שהעות’מאנים מצאו לנכון לעשות ויתורים מסוימים כדי לרצות את המעצמות האירופאיות בנושאים שקשורים לאזרחים הלא מוסלמים של האימפריה, ולמרות שכמה מדינאים אכן שקלו את השוויון כמטרה סופית, הרצון היה לשמור על המדינה העותמנית שהביאה גיוס המשאבים לשם תהליך המודרניזציה.

הרפורמות המרכזיות, אם כן, היו בצבא, שכלל ארגון מחדש גדול, בעיקר של 1842 ו- 1869 ,האחרון בעקבות הדפוס של המערכת הסדירה הפרוסית המוצלחת, בממשל, הן במרכז והן במחוזות, ובחברה, באמצעות שינויי חינוך ומשפטים.

שאלה 2-

א. צמיחת הלאומיות שטפה מדינות רבות במהלך המאה ה -19, וזה השפיע על שטחים רבים בתוך האימפריה העות’מאנית. התודעה הלאומית התפתחה, יחד עם תחושה גוברת של לאומיות אתנית. הלאומיות האתנית היא אחד הרעיונות המערביים המשמעותיים ביותר שיובאו לאימפריה העותמאנית. האימפריה העותמאנית נאלצה להתמודד עם לאומיות בתוך ומעבר לגבולותיה. מספר המפלגות המהפכניות עלה באופן דרמטי. להתקוממויות בשטח האימפריה העותמאנית היו הרבה השלכות מרחיקות לכת במהלך המאה ה -19 והם השפיעו באופן ניכר על המדיניות של האימפריה העותמאנית במהלך המאה ה -20.

בעקבות הכישלונות של האימפריה העותמאנית בהתמודדות עם הלאומיות השונות, רבים סברו שישנו ספק אם המדיניות של המדינה אשמה: הם הרגישו כי מקורות הסכסוך האתני היו חיצוניים, ואינם קשורים בנושאים של שלטון. למרות שבעידן זה לאימפריה העותמאנית היו כמה הצלחות בהתמודדות עם הלאומיות, היכולת של המדינה העותומנית להשפיע בצורה כלשהי על ההתקוממויות אתניות הייתה מאוד נמוכה.

בשנת 1804 פרצה המהפכה הסרבית נגד השלטון העות’מאני בבלקן, שהתרחשה במקביל עם הפלישה הנפוליאונית. בשנת 1817, כאשר המהפכה הסתיימה, סרביה הועלתה למעמד של מלוכה בשלטון עצמי תחת ריבונות עותמאנית. בשנת 1821 הרפובליקה הפכה למדינה הבלקנית הראשונה שמקבלת את עצמאותה מידי האימפריה העותומנית. הוא הוכרה באופן רשמי על ידי בשנת 1829, לאחר סיום מלחמת העצמאות היוונית.

ב. הבדלים בין הלאומיות באירופה לווילאייתים הערביים-

הלאומיות בבלקן- בשנת 1789, החלה המהפכה הצרפתית שעתידה לשנות את ההיסטוריה של העולם. האימפריה הצרפתית, בראשות מלך עריץ התערערה עד ליסודותיה. המהפכה עזרה להביא רעיונות נאורים אל קדמת הבמה באירופה, כגון זכויות יסוד, הממשלה שממונה על ידי העם, ותיאורית האמנה החברתית. עם זאת, מלבד ההשפעות הפוליטיות של המהפכה, השפעה חברתית הרבה יותר חשובה התגבשה, הלאומיות.

באירופה, הרעיון של הלאומיות לבש צורה של אנשים המובלים על ידי אנשים דומים מבחינה אתנית. האימפריות הרב-לאומיות הגדולות מן העבר, כגון האימפריה הרומית הקדושה או האימפריה הספרדית נראו כחלשות באופן מובנה בגלל לאומים רבים ושפות שונות בתוך האימפריה. קבוצות אתניות / לשוניות החלו למרוד. המטרה של רבות מן הקבוצות הללו היה להיות מנוהלת על ידי מישהו שיש לו את אותו מוצא אתני ושפה כמו שלהם. כך למשל, ההולנדים של הולנד דחו שלטון ספרדי, כפי שעשו האיטלקים בסיציליה. מהפכות פרצו ברחבי היבשת האירופית, המבוססות על הרעיון של הקמת מדינות לאום: מדינות שיש להן רק לאום אחד בתוכם, והם נשלטים על ידי מישהו מהלאום הזה.

הגל הגואה הזה של לאומניות עשה את דרכו אל תוך האימפריה העות’מאנית, גם כן. למרות שהאימפריה העותמאנית נתנה למיעוטים האתניים את זכויותיהם ואפשרה להם למשול בעצמם, לאומיות אירופאית הכתיבה למיעוטים האתניים של האימפריה העותומנית שלא צריך להיות להם סולטן תורכי. הלאומיות אומרת שהם היו צריכים להשתחרר מן האימפריה העות’מאנית ולהיות מונהגים על ידי בני עמם.

לעומת זאת הלאומיות הערבית התעוררה כתגובה לעליית הלאומיות הטורקית, כמה הוגים ערבים ומנהיגים פוליטיים החלו לגבש את הרעיונות של הלאומיות הערבית בתחילת המאה העשרים. הם הביטו לאחור לעבר החליפות העבאסית האומיית כשהערבים היו מנהיגי האימפריה המוסלמית וקיוו ליצור משהו דומה. לדעתם, הטורקים עיכבו את ההתקדמות של העולם הערבי והשאירו אותם מאחור.

ג. ההסברים העיקריים להבדל בין הלאומיות בבלקן ללאומיות במדינות ערב הם שהלאומיות במדינות הבלקן הושפעה בראש ובראשונה מהלאומיות המתעוררת שהייתה נפוצה באירופה לאחר המהפכה הצרפתית. ואולם ללאומיות הערבית היו שתי הסברים עיקריים, כאשר האימפריה העות’מאנית נכנסה למלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 הנאמנות של הערבים כבר לא מובנת מאליה. הגידול של הלאומיות הערבית המתהווה שאב השראה מרעיונות מערביים מהמאה ה -19. חלק מהערבים הושפעו מהתנועות הלאומיות של המיעוטים הסלאביים,בעיקר נוצרים, שהיו בשטחים של הבלקן, אשר זכו בעצמאות, עד סוף שנת 1912. לאומיות ערבית זו טופחה בעיקר על ידי האליטות העירוניות של משכילים  אינטלקטואלים, עובדי מדינה ונושאי משרה לשעבר או ששירתו בצבא העותמאני  המתגוררים בערים ערביות גדולות כמו דמשק ובגדד. מספר אגודות חשאיות נוצרו, למרות שאף אחת מהן לא הצליחה בהפצת רעיונותיה לאוכלוסייה הערבית הרחבה לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

הגורם השני ללאומיות הערבית היה ההשלמה בשנת 1908 של הרכבת החיג’אזית, אשר סיפקה קישור ישיר בין מכה ומדינה לדמשק, מה שמאפשר גישה עותמאנית ישירה לחצי האי ערב. כשזו נפתחה, השלטונות העות’מאניים הדגישו את היתרונות למוסלמים אשר יש להם חובה הדתית של חאג ‘- העלייה לרגל השנתית למכה.

אולם הערבים ראו ברכבת זאת כדרך יותר קלה של הממשל העותמאני לגבות מיסים, ולשלוח חיילים אשר ילחמו בערבים בעת הצורך, ובכך תהדק האימפריה את אחיזתה באזורים הערביים שבשליטתה.

סיוע בעבודות אקדמיות
סיוע בעבודות סמינריון