חיבור-
במשך מאות שנים, ההחלטה לגבי מה מוסרי ומה לא היה תלוי בדתות השונות, כמו היהדות, נצרות והאיסלאם. בעת המודרנית לדת כבר אין את האחיזה המוצקה בחברה שהייתה לה בעבר, אולם אין אנו יכולים להכחיש שהדת הייתה גורם מכריע בשמירה על קווים מנחים למוסר האדם וההתנהגות האנושית. גם אם רבים מחוקי הדת היו בלתי סבירים, עדיין הדת הטיפה לכללים פרקטיים מעשיים רבים: לא להרוג, לא לגנוב, לא לרמות וכו'. מעבר לכך נשאלת השאלה האם כדאי להיות אדם טוב, במציאות הנוכחית של אלימות טרור ושנאה, או שמא עדיף להיות חזק עשיר ומתוחכם, מה יותר מבטיח את ההישרדות של האדם ?
בהקשר של ניתוח המוסר של האדם, נשאלת השאלה האם מוסריותו של האדם היא חלק מהטבע, או שמה היא חלק מהתרבות האנושית הייחודית, האם נבדל האדם מהטבע בעולם, בכך שהוא יוצר לעצמו תרבות ייחודית שבה הוא חי. בנוסף לכך, האם הטבע יכול להיות המדריך למוסריותו של האדם ? כיום ישנה תפיסה רווחת שאם נתנהג לפי הטבע, ונתנהג באופן טבעי, אנו נהיה מוסריים. התפתחות ההשקפה המדעית במאות האחרונות, הובילה לכך שהאדם הוא מעל הטבע, הוא חוקר את המציאות הטבעית האינסופית, ויש לו כוח עליה. גם הרוח האנושית הפכה לתחום מדעי שאותו חוקרים, כמו כל שאר התחומים המדעיים. ישנה גם אבחנה בין הסובייקט לאובייקט בניתוח המדע והטבע, ההשקפה המדעית מבוססת על ההנחה האובייקטיבית, שלפיה היא מציבה לפניה את האמת כפי שהיא, ואילו ההשקפה הסובייקטיבית, איך האדם רואה את המציאות, כפי שרק הוא רואה אותה.
נקודה נוספת להתייחסות לגבי מוסר האדם היא לגבי חופש הבחירה של האדם ואחריותו למעשיו. לפי הרמב"ם ישנו הבדל משמעותי בין נקודת המוצא של ההשקפה היהודית לבין ההשקפה המדעית הפסיכולוגית, לפי הרמב"ם האדם הוא חופשי לבחור כרצונו בחייו, הוא אחראי למעשיו, וההשגחה אינה מתערבת בהתנהגויותיו, לעומת הזאת הפסיכולוגיה, אינה מתייחסת ל"רצונו" של האדם, אלא שמידת החופש של האדם תלויה בכוחות המשולבים של נפשו ואישיותו.
נקודת אבחנה נוספת לגבי מוסר האדם, היא ההבחנה בין מוסר הטרונומי ומוסר אוטונומי, מוסר הטרונומי הוא מוסר שניתן לנו על ידי סמכות חיצונית, כגון דת, הורים או אלוהים, ואילו מוסר אוטונומי הוא מוסר הנובע מהשימוש בהגיון והתבונה הפנימית של האדם. האדם ההטרונומי אחראי למעשיו, שכן הוא יכול לבחור אם לעשות טוב או רע, אשר הוגדרו לו על ידי גורם חיצוני, ואילו האדם האוטונומי, מגדיר לעצמו מהו טוב ומהו רע, והוא יכול לפעול על פיהם. השלב של החשיבה המוסרית האוטונומית, מתפתחת בהכרח מהחשיבה המוסרית ההטרונומית, שכן בתחילה כאשר אדם נולד, הורי ודמויות סמכות אחרות אומרות לו מה טוב ומה רע, ובשלב כלשהו בחייו הוא מתחיל לפתח חשיבה מוסרית אוטונומית.
היחס לאחר במסורת המקרא העברי, מסמל את עקרונות המוסר ביהדות לפי המקרא. עקרונות אלה קובעים שיש לתת יחס סובלני ומוסרי כלפי האחר בחברה, הכוונה לאחר היא לאנשים החלשים בחברה, כמו העני, האלמנה, העיוור, והלא יהודי. למשל מצוין במקרא כאשר קוצרים את השדה, לתת גם לעניים (ויקרא פרק כג) (ישעיה פרק נ"ח), כאשר יש לך עובד, אפילו אם הוא לא יהודי, אסור להלין את שכרו (דברים פרק כד), יתום שאין ביכולתו להתחתן, צריך לעזור לו לשכור בית, ולמצוא לו כלה (תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סז עמוד ב).
הדרשה על ההר של ישו, היוותה מרכיב יסוד בקביעת עקרונות המוסר בתרבות הנוצרית. ישו לימד בדרשה זו על נושאים כגון תפילה, צדק, טיפול לנזקקים, טיפול במשפט דתי, גירושים, צום, שיפוט אנשים אחרים וישועה. בסופו של דבר, ישו הבהיר כי חסידיו צריכים לחיות בצורה שונה באופן משמעותי מאשר אנשים אחרים, כי חסידיו צריכים להיות ברמה גבוהה יותר של מוסר התנהגותי, באותה הרמה של האהבה וחוסר האנוכיות שישו עצמו גילם כאשר הוא מת על הצלב כדי לכפר על חטאי מאמיניו.
אם נבחן את עקרונות המוסר כפי שהם משתקפים בדת האיסלאם, ההנמקה העיקרית שאותה נותן האיסלאם לחובת היות האדם מוסרי, היא שהאדם המוסרי יהיה צודק "אמת בפיו", וירא שמיים (כמו למשל בציוויון להיות טובים- 177, ובציוויון לצום- 183). נימוק נוסף למוסר הוא שהמוסר הכרחי לקיום חיים מסודרים ותקינים בחברה, כך למשל בחוק שבקוראן של מידה כנגד מידה (178). עוד נימוק למוסריות באיסלאם, היא שאלוהים יכפר לאדם המוסרי על חטאיו, כך למשל מפורט בציווי למתן צדקה בסתר (271).
נושא נוסף של הקורס הוא האם התבונה של האדם יכולה לשמש אותו כמדריך המוסרי שלו. לפי סוקרטס, הידיעה של מהו טוב גורמת לאדם לעשות טוב, אין אדם שעושה רע ויודע שהדבר הזה רע, אם היה יודע הוא לא היה עושה זאת. ההנחה של סוקרטס היא שהתבונה של האדם יכולה לשמש כמצפן מוסרי טוב, האדם צריך להיות תבונתי כדי להתנהג בצורה מוסרית. לפי ההוגה עמנואל קאנט, לאדם ישנה מחשבה מוסרית אוניברסלית, שבו הוא מעודד את כל בני האדם להשתמש בשכלם הישר על מנת להיות מוסריים, בנוסף לכך אין ניגוד בין אנשי דתות שונות, הם יכולים לדבוק בדת שלהם, כל עוד הם משתמשים בשכלם הישר כדי לשקול את חוקי המוסר של אותה דת.
נשאלת השאלה האם המוסר הוא יחסי, זאת אומרת תלוי סיטואציה הקשר או תרבות, או שמה המוסר הוא אבסולוטי ומוחלט בכל המצבים לגבי כולם. ההתבוננות במציאות מראה שישנם תרבויות שונות בעולם, שכל אחת יש לה תפיסת מוסר שונה. בנוסף לכך המוסר יכול להיות שונה במצבי חיים שונים, אותו אדם יחליט החלטות מוסריות שונות במצבים שונים בחייו, יתרה מכך המוסר יכול להיות סובייקטיבי ושונה מאדם אחד למשנהו.
האם יכול להיות מצב שחברה מסוימת תהיה כולה מורכבת מאנשים שעושים מעשים טובים, ובעלי מוסר גבוה ? כמו לדוגמה בסרט "תעביר את זה הלאה". אני חושבת שזה בהחלט אפשרי שתהיה חברה שכל החברים בה הם אנשים מוסריים, אולם הדבר מצריך ארגון והכוונה של גורמים ממשלתיים, הדבר מצריך חינוך טוב של האנשים, בכדי שיהיו מוסריים, כפי שנאמר בתחילת החיבור, המוסר הוא תוצאה של תבונה טובה לגבי מהו מוסרי.
האמונה במוסר ובמעשים טובים הם בהחלט ראויים, אולם לפעמים אמונה זו עומדת למבחן לנוכח המציאות, שבה הפרט חווה מעשים לא מוסריים של האדם, כמו למשל במצבי עימות ומלחמה, כמו למשל הכומר הפרוטסטנטי בונהופר, שהתנגד למעשי הנאצים במלחמת העולם השנייה.