Skip to content

כשירות תרבותית בטיפול בחולים מהקהילה הלה”טביתLGBT -סמינריון

האוניברסיטה העברית

ביה”ס לסיעוד ע”ש הנרייטה סאלד של הדסה והאוניברסיטה העברית

כשירות תרבותית בטיפול בחולים מהקהילה הלה”טביתLGBT

פרק מעבודה סמינריונית  

סמינר בנושא: כשירות תרבותית

ד”ר אניטה נובל DNSc, CNM

תוכן עניינים

מבוא. 3

כשירות תרבותית. 5

הקהילה הלה”טבית ותחלואה באופן מבוסס תרבותי 7

כשירות תרבותית בטיפול בקהילה הלה”טבית. 9

ידע תרבותי – הקהילה הלה”טבית. 12

הקהילה הלה”טבית  ותחזוקת בריאות באופן מבוסס ידע תרבותי 13

מודעות תרבותית – הקהילה הלה”טבית. 15

חוסר מודעות תרבותית והשלכות הבריאותיות בקהילה הלה”טבית. 15

רצון תרבותי 18

רצון תרבותי בטיפול בקהילה להט”בית- 20

מפגשים תרבותיים. 21

מפגשים תרבותיים עם הקהילה הלהט”בית במערכת הבריאות- 24

מיומנות תרבותית. 25

מיומנות תרבותית לטיפול בקהילה הלהט”בית- 28

מבוא

לפי מודל ההערכה בין תרבותית  של  (Gainsbury S.M. (2017). Cultural Competence in the Treatment of Addictions: Theory,  Practice and Evidence. Clinical Psychology and Psychotherapy, 24; 987-1001;).,  כשירות תרבותית מדגישה חשיבות פיתוח רגישות תרבותית ולפתח את שירותי הבריאות כדי להיות בעלי תקשורת תרבותית, אמפתיה תרבותית, קרובים ומאורגנים תרבותית למתן מענה לצורכי המטופל, המשפחה או הקהילה.

לפי מודל של ( (Gainsbury S.M. etc; (2017), כשירות תרבותית מתבטאת במערכת הבריאות כ 6 תופעות תרבותיות המקנות יכולת למטפל הרפואי לרכוש ידע תרבותי: תקשורת, מרחב, זמן, ארגון חברתי, פיקוח סביבתי ושונות ביולוגית (נובל, 2007). המאמר ממשיך להציג את החברה בה אנו חיים, אשר  ישנו מגוון רחב בבני-האדם המרכיבים אותה, במדינה עצמה השונות-התרבותית היא עצומה וכל אדם בא מרקע לאומי או אתני שונה, בעל מנטליות ייחודית, מאמין בדת שונה, ובעל זהות או נטייה מינית שונה.

הנושא אותו בחרתי לחקור הינו נושא כשירות תרבותית בטיפול בקהילה הלה”טבית (לסביות, הומוסקסואליים, טרנסג’נדרים ובי-סקסואליים). המושג ‘כשירות תרבותית’ בא לבטא סובלנות וקבלה והינו כלי יעיל ביותר המאפשר לכל צוות רפואי באשר הוא לספק טיפול רפואי יעיל לחוליו (Gainsbury, 2017) . הקהילה הלה”טבית, או הקהילה הגאה, מונה מאות אלפים של בני-אדם במדינת ישראל ומהווה אחוז גבוה מאוד מכלל האוכלוסיה (Mor,., 2016).

המושג של כשירות תרבותית יוסבר באופן מעמיק בפרק הראשון בעזרת המודל הידוע של קמפינה בקוט . בנוסף, תובהר חשיבות הכשירות תרבותית הזו בסביבה הרפואית והטיפולים הבריאותיים וכיצד היא עשויה לשמש ככלי אפקטיבי לטיפול בשסע הבריאותי שנוצר בין בריאות אוכלוסיית המחקר לבין שאר האוכלוסייה. בהמשך, תתי הפרקים יתמקדו  בפרטים המרכיבים את הקהילה הלה”טבית ובמאפייניהם, בקשיים הבריאותיים אשר רבים מבני הקהילה מתמודדים עמם, וכמו כן  יעסוק באינטגרציה שבין שני הפרקים הקודמים אליו, כלומר ביישום הערכים של הכשירות התרבותית על הטיפול בבני הקהילה הלה”טבית. בפרק זה יובהר השסע הקיים בין הרווחה הכללית והבריאות של הקהילה הלה”טבית  לבין כלל האוכלוסיה,  הפרק יציע דרכים בהם ניתן להתגבר על המכשולים בטיפול בבני הקהילה הגאה.

המושג של ידע תרבותי יוסבר באופן מעמיק בפרק השני, ידע תרבותי נחשב מאחד המרכיבים החשובים של מודל קמפינה בקוט. ידע תרבותי מתייחס להיכרות, הבנה ועובדות אשר רכשנו מניסיון או מלמידה . מודעות תרבותית תובהר בפרק השלישי אשר היא לא כמו ידע אלא היא תתעסק בהעלאת המודעות לאוכלוסיה לגבי נושא מסויים.

הפרק הרביעי והחמישי ידונו בשני נושאים: רצון וכישרונות חברתיות. שני הנושאים קשורים זה לזה משום שרצון מעלה כישרון ולהפך.  

הסיבה לבחירתי בנושא זה נובעת מאמונתי בשוויון-זכויות בין בני-אדם, ללא אפליה המבוססת על נטייה מינית. כאח סיעודי לעתיד, אני מאמין כי כל אדם ראוי לקבל טיפול רפואי מתאים על מנת שיוכל לשמור על רווחה בריאותית במהלך חייו.

כשירות תרבותית

כשירות תרבותית מהווה את היכולת של אדם מסוים או ארגון כלשהו לתפקד באופן מוצלח בהקשרים תרבותיים מגוונים השונים מהתרבות המוכרת שלהם. (Gallagher, etc; . (2015))   . בהתמקדות ברקע של סביבה רפואית וצוות מטפל סיעודי, כשירות תרבותית כוללת את המודעות, הגישה, הידע והכישורים הנדרשים על מנת לטפל בפרטים המשתייכים לאוכלוסיות שונות באופן איכותי, דבר הנמצא בדרישה גבוה ביותר בהתחשבות במגוון התרבותי-האתני הרחב של החברה בת-ימינו. (Smit, etc;. (2013))

כשירות תרבותית במסגרת מערכת הבריאות כוללת שלושה מרכיבים עיקריים העשויים לשפר פלאים את הטיפול הסיעודי ואת סיכויי הצלחתו, וכך גם לצמצם את השסעים הבריאותיים במערכת הבריאותית הלאומית: כשירות לשונית הנותנת אמצעים לתקשורת באופן מינימלי בשפת האם של הפציינט, שונות ומגוון בכוח העובד, המדגישים את הצורך לגייס עובדי צוות רפואי שהינם בני מיעוטים וממגזרים חלשים, על מנת שיהוו חלק מהכוח העובד הבריאותי וכשירות תרבותית של הכוח העובד, הדורשת ממספקי הטיפול הרפואי לתת טיפול איכותי ומוצלח בהקשר של התרבות של הפציינט. (Gallagher, 2015).

יש להכיר בייחודיות של כל פציינט באשר הוא, לכבד את זכויות הפרט בקבלה או דחייה של טיפול כלשהו, להכיר בהעדפה האישית של הפרט ולנסות למנוע ממנה להפריע לטיפול בו. לשם כך, אנשי הסיעוד אמורים להבין את האלמנטים התרבותיים ולהתנהג בהתאם וברגישות תרבותית כאשר הם מתנהלים עם פציינטים. (דיין ובידרמן, 2014). בימינו תחום הסיעוד לוקה בחסר בנוגע למודל זה וקשה להגיע לבנייה שלמה של מודל שיגדיר את הכשירות התרבותית; המושג משומש באופן שנוי במחלוקת וחופף עם מונחים אחרים כמו רגישות, מודעות, מיומנות והתאמה תרבותית. (Gallagher, 2015).

לפי מודל Giger & Davidhizar’s , מדגיש את חשיבות הבן אדם, את הייחודיות שלו  ואיך הייחודיות של כל אחד מבני האדם נותנת משמעות לחיים, שונות בחשיבה וביכולת רגשית, פיתוח חברתית ויכולת תרבותית שונה  Giger, J. N., & Davidhizar, R. (2002))).

מודל זה דן ב-6 תופעות תרבותיות המקנות יכולת למטפל הרפואי לרכוש ידע  וכשירות תרבותית. (נובל, 2007) שש התופעות הינן:

תקשורת: במקרים בהם הפציינט אינו מבין את השפה בה מדבר המטפל מומלץ ביותר שיהיה נוכח מתורגמן הבקיא בשפה של המטופל. אין לבקש מבן משפחה לתרגם אלא אם כן החולה בעצמו מבקש זאת; יכול להיות כי בן המשפחה לא יוכל לתרגם באופן מדויק או מדובר לעיתים בחדירה לפרטיות של המטופל שאינו רוצה שבן המשפחה יבין או ידע דבר ספציפי. (נובל, 2007(.

מרחב: התרבות ללא ספק משפיעה מאוד על המרחב האישי; בתרבות הישראלית למשל המרחב האישי מצומצם ביחס לתרבויות אחרות והאנשים קרובים פיזית האחד לשני. אין זה מפתיע אם אנשים מתרבויות בעלות מרחב אישי גדול יותר ירגישו אי-נוחות בישראל, ובאופן דומה ישראלים יחושו כי אנשים מתרבויות אחרות הינם קרירים או מרוחקים. יש לקחת בחשבון את גודל המרחב האישי התלוי בנורמה החברתית המוטמעת בתוך התרבות של המטופל. (נובל, 2007).

זמן: הזמן הינו בעל חשיבות שונה בין תרבות אחת לאחרת; חלק מהתרבויות הינן מאוד קפדניות בשמירה על לוח זמנים לעומת אחרות. הדבר חשוב למשל במקרה בו איש המקצוע הרפואי מטפל בפציינט אשר בא מרקע תרבותי שאינו מקפיד על לוח זמנים קשוח, ולכן כאשר הוא יתן הוראה לחולה ליטול תרופה בשעה ספציפית המטופל עלול לא לציית להוראה. כשירות ומודעות תרבותית תבוא לידי ביטוי במקרה שכזה כשמהמטפל ישאל את החולה על לוח הזמנים היומי שלו וכך למשל יוכל המטפל לומר לחולה לקחת את התרופה לפני תפילת הבוקר או הצהריים וכדומה. (נובל, 2007).

ארגון חברתי: בני-אדם רוכשים התנהגות תרבותית לאחר שהם נחשפים לדפוס התנהגויות חברתיות ואורח חיים המקובל בסביבתם. לעומתם, אנשי צוות רפואי דבקים פחות לתרבות ולמנהגים בצורה יותר מבוססת-מדע שלא תמיד מתחשבת בערכים התרבותיים של אחרים. ההחלטות אותן מקבלים החולה, משפחתו והמנהיג התרבותי שלהם יכולות להיות שונות בהתאם למין החולה, גילו והנורמות התרבותיות שלו. (נובל, 2007).

פיקוח סביבתי: מושג זה משמעותו היכולת של פרט אחד מרקע תרבותי מסוים להשפיע על אירועים בסביבתו כמו למשל להסכים לקבלת שירותי רפואה מניעתית. לבני אדם שונים גישות שונות לטיפול בבריאות; יש המקבלים על עצמם אחריות לטפל בבריאות שלהם מתוך גישה של בקרה או פיקוח פנימי, ולעומתם אחרים פסיבים יותר המאמינים כי מערכת הבריאות קיימת על מנת לספק להם את הטיפול הדרוש ללא שותפות פעילה שלהם, מתוך גישת פיקוח חיצוני. פרטים בעלי גישת פיקוח פנימי ינטו יותר לאמץ גישה פעילה של טיפול מונע, בעוד אלה הדוגלים בפיקוח החיצוני יהיו חסרי-מוטיבציה לנהל אורח חיים בריא.

שונות ביולוגית: לפרטים מרקעים תרבותיים שונים הסיכויים להתפתחות מחלות הינם שונים גם כן, עקב זאת חשוב מאוד שהמטפל הרפואי יידע לבדוק את הבריאות הפיזית, המנטלית והרוחנית של חוליו בהקשר התרבותי. המודעות לשונות הביולוגית הינה בגדר דבר קריטי ביותר עבור המטפל בטיפול ובאבחון של המחלה. (נובל, 2007).

הקהילה הלה”טבית ותחלואה באופן מבוסס תרבותי

באופן היסטורי, הומוסקסואליות הייתה דבר חבוי מפני שהייתה אסוציאטיבית לסטיות חברתיות, חולי ובושה. מין חד-מיני והתנהגות מינית שכזו היו אף מנוגדים לחוק במדינות רבות ברחבי העולם ואף בארה”ב בשנות התשעים, ואפילו בימינו רבים מבני קהילה זו סובלים מאפליות חברתיות ומדיניות רבות וישנה סכנה ממשית על חייהם. הומוסקסואליות נחשבה כהפרעת אישיות סוציופאתית, ודעות קדומות וסטיגמות ככל הנראה נמצאות בשורש הבעיה של השיעורים הגבוהים של הבעיות הבריאותיות הנפשיות בקרב קהילת הלה”טבים. רבים מבני הקהילה הלה”טבית נתקלים בקשיים רבים ומופלים לרעה על בסיס יום-יומי, דבר הבא גם לידי ביטוי בתחום הרפואה ובמקרים הנוגעים לקבלת טיפולים ושירותים רפואיים (Fredriksen- Goldsen, et al;. 2014) .

המאמר (Fredriksen- Goldsen, et al;. 2014), ממשיך להציג תופעה שעם הזמן יכולה להוות בעיה למערכת הבריאות. מספר המבוגרים והקשישים של הקהילה הלה”טבית הולך וגדל, ולפי התוצאות, מספרם יהיה פי שניים מהרגיל. אוכלוסייה זו מאופיינת בנטייה לבעיות בריאות כמו איידס,  השמנת יתר ומחלות לבביות וכלי דם, בנוסף למחלות נפשיות כמו דיכאון ואפליה חברתית ובריאותית.

לפי פרויקט אכפתיות והזדקנות בגאווה: הבריאות הלאומית, ולימודי הזדקנות ומיניות הציג ש 61 % הומואים ו  53% גברים דו מיניים דיווחו על בדידות למרות שהרבה מבוגרים לה”טבים יצרו ובנו משפחות אינטימיות וקרובות אחת לשניה כוללת בני זוג וחברים (Heaphy, 2009) . מטרת הפרויקט הייתה לשפר, לקדם את הטיפול הבריאותי, ולתת אסטרטגיות ספציפיות לקדם את רווחתם של מבוגרים לה”טבים ובני משפחותיהם משום שטיפול במבוגרים לה”טבים אינו נפוץ לא במערכות הבריאות או במתן המידע בתוכנית הלימודים (Fredriksen- Goldsen, et al;. 2013) .

ארגון הבריאות העולמי (WHO) (שנה) מדגיש כי רווחה או בריאות מינית כוללת בהגדרתה גישה חיובית ומכבדת כלפי מיניות ויחסים מיניים בשילוב עם חוויות מיניות בטוחות ומהנות. לפי הגדרה זו, קבלת הנטייה המינית והזהות המינית הינה היבט מרכזי ומהווה את הליבה של הרווחה המינית, בעיקר של אותם אינדיבידואלים לה”טבים. (Mustanski et al, 2014).

     אינדיבידואלים המשתייכים אל אוכלוסיית הלה”טבים נמצאים כיום בסיכון מוגבר לתחלואה, נכות, מגבלות רפואיות ואף מוות מוקדם. הארגון העולמי לרפואה (WHO) הגדיר בשנת 2011 את אוכלוסיית הלה”טבים כסובלת משוני רב בשירותים הרפואיים אותם הם מקבלים בהשוואה לשאר האוכלוסייה, אם בכלל, והוא אף מזהה את הצורך הקריטי להסיב יותר תשומת לב לזהות מינית ומגדרית כגורם לשסע רפואי במטרה למגר את התופעה הזו. בזמן שמחקרים רבים עוסקים בתיעוד ההבדלים הללו ואבחון השוני הקיים בין האוכלוסיות, מטרה נעלה יותר תהיה לפעול כדי לקדם שוויון בבריאות ולנסות להגיע אל שוויון מוחלט בזכויות האדם וכך לשים סוף אל האפליה הקיימת הזאת. (Fredriksen-Goldsen et al, 2014)

בהשוואה להטרו-סקסואלים, לה”טבים נמצאים בסיכון מוגבר למחלות נפשיות, לחץ פסיכולוגי, נטיות אובדניות, והפרעות מנטליות כמו דיכאון וחרדה. יתר על כך, נמצא שיעור גבוה יותר של הדבקות בנגיף האיידס (HIV), עודף-משקל והשמנת-יתר. (Wilkerson J.M et al., 2011).

גברים הומוסקסואליים הינם בעלי סיכון גבוה יותר לחלות בסוגים שונים של סרטן (סרטן הערמונית, סרטן האשך, סרטן אנאלי, וסרטן המעי) ומחלות מין מדבקות (עגבת, פאפילומה HPV, וצהבת הפפטיטיס) (Mustanski, et al;. 2014). הם מהווים אחוז נכבד ביותר של נשאי נגיף ה-HIV בעולם והם סובלים משיעור גבוה מאוד של מחלות מין וזיהומים למיניהם.  ב- 2014 נמצא כי גברים לה”טבים היוו 83% מהגברים שאובחנו באותה שנה בנגיף האיידס. (Hafeez, et al;. 2017) HIV-

לפי מאמר (Barefoot, et al;. 2017), הבא להשוות את הכשירות רגישות והגישה טיפולית בין נשים לסביות לעומת נשים אחרות, טוען שנשים לסביות סובלות מסיכון מוגבר של סרטן השד וסרטן גניקולוגי הכולל את סרטן הרחם, צוואר הרחם, השחלות, הוואגינה וסרטן החצוצרות. כמו כן, ישנם שיעורים גבוהים יותר של השמנת-יתר, אסתמה ובעיות נשימתיות, סכרת, מחלות קרדיו-וסקולריות ועוד שלל הפרעות רפואיות כרוניות שככל הנראה נובעות מטיפולים רפואיים מניעתיים שאינם עקביים או אינם מתאימים, בקרב הנשים הלסביות. נשים לסביות נוטות להימנע מהבדיקות השגרתיות וזה כמובן מונע מבעדן להגיע לאבחון מוקדם של מחלות כרוניות. לנשים לסביות יש סיכוי מופחת ב-30% מאשר נשים שאינן לסביות לקבל טיפולים שגרתיים על בסיס שנתי(Barefoot, et al;. 2017).

הטרנסג’נדרים לעומת זאת, סובלים מהשיעורים הגבוהים ביותר של נסיונות התאבדות, צריכת אלכוהול וסמים, הדבקות באיידס, עישון, ואיבוד עבודה ומגורים עקב הזהות המגדרית. הם חולים באיידס בשיעור כפול פי 4 מהאוכלוסייה הכללית וכמחצית הטרנסג’נדרים ניסו להתאבד במהלך חייהם, לעומת 1.6% מהאוכלוסייה הכללית. (Grant, et al;. 2015).

כשירות תרבותית בטיפול בקהילה הלה”טבית

באופן אידיאלי, אנשי סיעוד דוגלים באמונה כי כל חולה באשר הוא אמור לקבל טיפול זהה כמו לכל אדם אחר. עם זאת, במקרים בהם מדובר בפציינט לה”טבי, האחים והאחיות עלולים להתעלם דווקא מהייחודיות הנמצאת באוריינטציה המינית או בזהות המגדרית של הפציינט. (Stewart et al, 2017) 

הצוות הסיעודי עלול להפוך את השונות הזו ללא רלוונטית לטיפול ואף להתייחס לפציינטים הללו כאילו הם הטרוסקסואלים. (Stewart et al, 2017) . אחוז נכבד מהצוותים הרפואיים מדווח על אי-נוחות בכל הנוגע לאוריינטציה המינית של הפציינט, על תחושה לא נינוחה לשאול את הפציינט על כך, על חששות מפני אמירה לא נכונה והעלבת הפציינט. כל ספקות אלה יוצרים סביבה תקשורתית מאוד זהירה ולא נוחה בקרב הסגל הרפואי. לעיתים ישנם אף תלונות בקרב פציינטים על היחשפות לעוינות, לעג, קללות, הטפת מוסר, וכפיית אמונות דתיות, מצדם של אחים ואחיות שטיפלו בהם. אין התנהגות אחידה בקרב הצוות הסיעודי בטיפול בחולים לה”טבים; חלק מהם שואף לספק טיפול רפואי שווה והוגן ואכן מצליח בזאת, וחלק למרבה הצער מתנהל באופן המבוסס על דעות קדומות ומעט ‘הומופובי’. הטיפול הלקוי עלול לנבוע מאמונות הטרו-נורמטיביות לפיהן הטרוסקסואליות הינה ברירת המחדל הנורמטיבית, ומחוסר מודעות לבעיות והצרכים הרפואיים של הלה”טבים. אם אחים ואחיות שואפים לעבוד בעבודתם הסיעודית באמפתיה, הערכה וכשירות תרבותית, חשוב מאוד בעבורם להכיר בדעות הקדומות שלהם ולהשתדל כמה שיותר שדעותיהם ואמונותיהם לא תשפענה על איכות הטיפול אותו הם מספקים לפציינטים לה”טבים (Stewart et al, 2017) .

כשירות תרבותית תסייע למטפלים רפואיים לעבוד ביעילות במצבים בין-תרבותיים. התרבות היא מכלול של כל המחשבות, התקשורת, הפעולות, המנהגים, האמונות והערכים של קבוצה חברתית מסוימת. הדוגמא הפשוטה ביותר ליישום כשירות תרבותית הינה בתקשורת עם המטופל הלה”טבי,  כמו שימוש בשפה תרבותית משלהם כמו ‘פרטנר’, מפחיתה את חוסר הנוחות בשיחה עם הפציינטים הלה”טבים. בנוסף, מודעות ורכישת אלמנטים ומיומנות בתקשורת עם הפציינטים הלה”טבים עוזרת בפתיחות דיון בזהות מגדרית\אוריינטציה מינית, וקבלת מידע ההכרחי על אותו פייצינט. . (Bolderston et al, 2016)

הצעה נוספת לשיפור הטיפול הרפואי הניתן לקהילת הלה”טבים ולקידום בריאותם, הוא לשנות לטובה את סביבת הטיפולים הרפואיים. לעיתים הפציינטים הלה”טבים עשויים לחפש רמזים בטוחים בסביבת בתי החולים או המרפאות אליהן הם הולכים, למשל פוסטרים המקדמים קיום יחסי- מין מוגנים, עלונים רפואיים לתמיכה בקהילה הלה”טבית, עותקים של מגזינים רפואיים ידידותיים לקהילה, כל אלה עשויים לסמן לפציינטים שהם בסביבה בטוחה ותומכת ושהם רצויים והסביבה שלהם אינה עוינת. ולכן אנשי הסיעוד יכולים לדאוג להפוך את הסביבה בבית החולים והמרפאות ליותר ידידותיות-ללה”טבים ולגרום להרגיש הרבה נינוחים ופחות לחוצים. צעדים אלה אכן עשויים להועיל לשיפור המצב הנפשי של הפציינט בעת היותו במרפאות או בתי חולים והם אכן הצעד הראשון לטיפול בבעיה הגדולה. לעיתים פציינטים לה”טבים מעדיפים שמטפל שגם הוא לה”טבי יטפל בהם, וזה גם רעיון נוסף שניתן ליישם במערכת הבריאות והוא להקים מרפאות מיוחדות עבור בני הקהילה בהן המטפלים הרפואיים יהיו גם הם מהקהילה. כמו כן, אם מטפל יכיר יותר קולגות לה”טבים העובדים עמו זה יקל עליו לעבוד עם פציינטים מהקהילה, הרי זה גורם לסביבה במערכת הבריאות להיות יותר הטרוגנית ובעלת מגוון רחב יותר, ויתר על כך זה מעלה את הסובלנות והקבלה של המטפלים הרפואיים כלפי הקהילה עצמה. (Bolderston et al, 2016)

אם נספק לחולים הלה”טבים טיפול אמפתי ורגיש המבוסס על כשירות-תרבותית, נוכל להעלות את המודעות שלהם לגבי מצבם הבריאותי, נעודדם להשתמש באמצעי מניעה ולהימנע מהתנהגות מינית מסוכנת, ובכך לקדם את בריאותם ונסייע להם בשמירה על אורח חיים בריא וטוב. (Bolderston et al, 2016) ישנו צורך עולמי באחים ואחיות שיוכלו לסייע לפציינטים לה”טבים המתמודדים עם בעיות בריאותיות ויעודדו אותם לשמור על אורח חיים טוב ובריא, ועל מנת לענות על הצורך הזה אנו צריכים דור חדש של אנשי סיעוד האמורים להיות מצוידים במידע וכישורים ספציפיים הדרושים כי לספק טיפול הולם, מתאים ורגיש תרבותית, לקהילת הלה”טבים ובני משפחתם. (Yingling et al, 2016).

ידע תרבותי – הקהילה הלה”טבית

פרק זה יתמקד בידע תרבותי אצל החברה בנושא הקהילה הלה”טבית.  הקהילה הגאה כוללת מספר קבוצות של פרטים; לסביות – נשים הומוסקסואליות הנמשכות לבנות מינן (נשים), הומואים- גברים הומוסקסואלים הנמשכים לבני מינם (גברים), ביסקסואלים – בני-אדם הנמשכים לשני המינים (לגברים ולנשים כאחד), וטרנסג’נדרים – בני-אדם המגדירים את המין שלהם כשונה מהמין הביולוגי עמו נולדו. (Hafeez et al, 2017) כיום, קהילת הלה”טבים מונה מיליונים של אנשים ברחבי העולם המודרני, רק בארצות הברית כ-3.5% מהאוכלוסייה האמריקאית מזדהים כפרטים ‘לסביות’, ‘הומוסקסואלים’ או ‘ביסקסואלים’, ו-0.3% מזדהים כטרנסג’נדרים, כלומר מדובר ביותר מ-12 מיליון אדם המשתייך לקהילה זו בארה”ב בלבד.

לפי מחקר אשר מטרתו לחקור את המודעות הבריאותית אצל הקהילה הלה”טבית נגישותם וחוויתם עם מערכת הבריאות ועם המטפלים שעובדים בה (Gwendolyn P. Quinn, Steven K. Sutton, Brian Winfield, Shannon Breen, Jorge Canales, Gina Shetty, Ivana Sehovic, B. Lee Green, and Matthew B. Schabath, Ph.D; 2015). . בסקירת ספרות של המחקר  , 632 השתתפו בסקר אשר בוצע באמצעות שאלונים ייחודיים דרך האינטרנט ובשיתוף של  THE RAINBOW HEALTH בהתבססות על מודל בריאות הקהילה הלה”טבית-לבניית בסיס הבנה טובה יותר. הסקר  כלל 4 מישורים של דמוגרפיה, מודעות, עמדות והתנהגות. ובאמצעותם נשאלו שאלות ייחודיות לחברי הקהילה הלה”טבית ולאוכלוסייה הרגילה. תוצאות המחקר הראו כ 67% של חשיפת זהות מינית בטיפול מול 10% שהגיבו כתגובה שלילית לאי חשיפתם לזהותם במסגרת הטיפול. בנוסף, רוב החולים הלה”טבים, הביעו את שביעות רצונם משימוש בשפה ניטרלית מינית והרגישו כבטוחים יותר.

לפי מאמר (Rebecca Carabez, PhD, RN; Marion Pellegrini, BSN, RN; Andrea Mankovitz, BSN, RN; Michele J. Eliason, PhD; and Wei Ming Dariotis, PhD; 2014),  יש חוסר ידע תרבותי וחוסר ידע בשיטות לימוד, במיומנויות ללמד על צורכי הקהילה הלה”טבית. לכן המאמר מדגיש את החשיבות והעדיפות להגברת הידע החברתי, הרצון והמיומנויות לתלמידי סיעוד להתמודדות עם צורכי הקהילה הלה”טבית.

המאמר השתמש במדד שוויון טיפולי (HEALTH EQUALITY INDEX), אשר מטרתו לתאר את השינויים בידע אצל התלמידים לאורך כל סמסטר הלימודים, כמו כן להבטיח מתן טיפול הוגן, רגיש ובעל ידע ומיומנות תרבותית לקהילה הלה”טבית ללא אפליה. המדד לשוויון טיפולי נערך בשיטת ראיונות ושאלונים , והציע שיטות ולהגברת הידע ע”י שיטות הוראה כוללת הרצאות של שעתיים וביצוע שני ראיונות לפני ואחרי ההרצאה (Rebecca Carabez, PhD, RN; et al;. 2014).

הקהילה הלה”טבית  ותחזוקת בריאות באופן מבוסס ידע תרבותי

ישנם ארבעה מנגנונים עיקריים המשפיעים על בריאות הקהילה הלה”טבית ומתווכים את השפעות הסביבה על בריאותם:

מנגנון ההתנהגות: מוביל לנזקים בריאותיים כגון התנהגות מינית לא מאופקת, עישון, בעיות תזונה והשמנה, פעילות גופנית, דחייה של טיפולים רפואיים וכדומה. (Fredriksen-Goldsen et al, 2014)

המנגנון החברתי: מהווה את ההשפעה של מערכות היחסים בין בני הקהילה לסובביהם, על הבריאות שלהם. אפליה ונידוי חברתי מובילים לבידוד בקרב הלה”טבים אך עבור אלו שפיתחו במהלך חייהם משאבים חברתיים חזקים, השפעה שלילית זו על בריאותם מופחתת ואף מבוטלת. בני הקהילה לעיתים יוצרים לעצמם מעין רשתות חברתיות קרובות של שותפים וחברים המסייעים להם בהתמודדות עם הבעיות החברתיות עמם הם נאלצים להתמודד על בסיס יום-יומי. אגרסיביות והעלבות או פגיעות אפלייתיות כלפי קהילת הלה”טבים עלולות להשפיע רבות על בריאותם של בני הקהילה, התנהגות שזו נחשבת כביטוי של הסיטגמה החברתית וכוללת אפליה, אלימות, שימוש בכינויים מעליבים, חרם ונידוי חברתי כנגד המיעוט המיני. לה”טבים אשר נחשפו לאלימות פיזית דיווחו רבות על בודדות, תחלואה נפשית ויותר ניסיונות להתאבדות. הלה”טבים סובלים גם מדיכוי שאינו רק חברתי; ישנם חוקים ומדינויות אשר אינם נוהגים בצדק עם המיעוטים המגדריים ומפעילים דיכוי מוסדי, רדיפה ואי-סובלנות דתית כלפיה. Fredriksen-Goldsen et al, 2014)).

המנגנון הפסיכולוגי: מתחים פסיכולוגיים של בני הקהילה מורכבים מחשש מהומופוביה, ציפייה לדחייה וצורך להסתיר את הזהות העצמית של הפרט בפני סובביו. רוב הלה”טבים אינם מוכנים להודות בזהותם המינית האמיתית מול סביבתם ומשתדלים ככל שיותר להסתירה. מחד גיסא, חשיפה של זהותם המינית והמגדרית עשויה לחזק קשרים חברתיים ולסייע להם לבנות אינטראקציות חזקות עם בני קהילה אחרים כמותם. מאידך גיסא, חשיפה זו עלולה לגרור עוינות מאלה שאינם משתייכים לקהילה ואף להתייחסות לא נעימה כלפיהם מצד מטפלים רפואיים ולהרע לאופן הטיפול. (Fredriksen-Goldsen et al, 2014)

המנגנון הביולוגי: השלכות פיזיולוגיות בגופם של בני הקהילה ומשפיע על בריאותם באופן ישיר. למשל, רמות גבוהות של קורטיזול ותגובות פיזיולוגיות למתחים כרוניים משפיעים רבות על הבריאות, ואף קשורים למחלות קרדיו-וסקולריות, סרטן, זיהומים, ירידה קוגנטיבית, הזדקנות מואצת ותמותה. (Fredriksen-Goldsen et al, 2014).

מודעות תרבותית – הקהילה הלה”טבית

פרק זה יתמקד בשיפור מודעות לקהילה הלה”טבית באופן מבוסס תרבותי. התיאוריה של קמפינה בקוט מציגה מודעות תרבותית כתהליך מתמשך ונרכש עם הזמן, והיא חיונית למתן טיפול יעיל ורגיש תרבותי לאוכלוסיות השונות (Campinha-Bacote;, 2002). חמשת המבנים של התיאוריה הינם מודעות תרבותית, ידע תרבותי, מיומנות תרבותית, מפגשים תרבותיים ורצונות תרבותיים.

מאמרים שונים מתבססים על התיאוריה של קמפינה בוקוט, ומציגים את המודעות התרבותית במודלים מתבססים על אותה תיאוריה. מאמר אחד,  דן בבעיית חוסר התייחסות ורגישות תרבותית לאוכלוסיות השונות כמו החברה הלה”טבית בספרי לימוד אחים ואחיות, ונתח את התוכן של הספרים בהתבססות על תיאוריית קמפינה בוקוט. (Franc Louie M. De Guzmana , Louise Nathalie Ngalee Moukouloub , Linda D. Scottc , Julie J. Zerwic.; 2018)

המאמר (Franc louie M.De Guzmama, et al.; 2018), ממשיך ומציג שספרי הלימוד מצד אחד, מתייחסים לנושא הקהילה הלה”טבית במונחים שונים כמו שותפים חד-מיניים ומונחים אחרים תוך כדי התעלמות מסיכוני הבריאות האחרים שלהם כגון סיכון מוגבר למחלות המין השונות ,סרטן, התעלמות מהמישור הרוחני והנפשי, מצד שני, מציג שהתעלמות  משפיעה על החשיבה, מיומנות הטיפול של האחיות אשר צריך להיות משולב במודעות תרבותית, ידע תרבותי ורצון תרבותי. חולי להט”ב צריכים להיות גלויים במסגרת הטיפול הרפואי, וספרי הלימוד צריכים להציג ולשקף אותם כדי להבטיח קבלת הטיפול הרפואי היעיל ביותר. 

חוסר מודעות תרבותית והשלכות הבריאותיות בקהילה הלה”טבית

מערכת הבריאות היום, אחד מאידך, פועלת להכשרת אחים ואחיות בעלי רגישות ומודעות תרבותית ועליהם להכיר בכך כי סיעוד מקצוע תרבותית נחוש ללא אפליה בין הקבוצות השונות . בנוסף, פועלת לספק את מירב הטיפול לחולים מקבוצות השונות. ועל מנת לספק את הטיפול היעיל ביותר, צוות הסיעודי צריך  להכיר את הקבוצה מולו, להרגיש אמפתיות ואכפתיות תוך כדי התחשבות באמונה, בערכים ובצרכים התרבותיים. (Doody, O. and Doody, C. M.; 2012).

לפי מאמר של (Patrick A. Wilson , Hirokazu Yoshikawa,; 2007), הפערים הבריאותיים בארה”ב הולכת וגדלה למרות חקיקת החוק להענקת טיפול והתערבויות בכדי לצמצם הפערים הבריאותיים, החוק עצמו מתמקדים אך ורק בפערים בין הקבוצות השונות ומתעלם מצורך הבריאותי של הקהילה הלה”טבית.

האיגוד הרפואי של הקהילה הלה”טבית (GLMA) פרסם דו”ח לגבי מצבם של הקהילה הלה”טבית בארצות הברית בכדי לציין שהפערים עוד לא מולאו להילה הזאת. (Patrick A. Wilson, et al,; 2007). הדו”ח שפורסם שומש למילוי הפערים הבריאותיים לקבוצה הלה”טבית, למרות זה הוא לא התייחס לאנשים לצרכי האנשים המשתייכים לשתי הקבוצות: אתניים ולה”טבים, כתוצאה מזה, לה”טבים בני מיעוט אתני חווים  השפעה מורכבת ממצבן של מיעוט אתני ומיני ביחס לבריאותם, והשפעות אלה עלולות להסתיים ביעילות תוצאות בריאותית  בהשוואה לאלה של אוכלוסיות הלה”טבים הלבנים או האוכלוסייה בארה”ב בכללותה (Patrick A. Wilson , Hirokazu Yoshikawa,; 2007).

               לפי (Patrick A. Wilson, et al,; 2007), בני הקהילה הלה”טבית חווים הרבה בעיות בריאותיתות והשלכות נפשיות קשות כמו דיכאון, בעיות איטלקטואליות, סכרת, HIV אשר יכולות לסכן את חייהם,  ולמרות זה, יש חוסר מודעות תרבותית לגבי המחלות האלה באוכלוסייה הלה”טבית וחוסר מודעות במערכת הבריאות באיך להתייחס למחלות אנשים מהקהילה השונה. הציג כמה שאלות, ציטוט מהמאמר כמו ” מדוע הלה”טבים של המיעוט האתני נמצאים בסיכון גבוה יותר לתוצאות בריאות לקויות לעומת אוכלוסיות אחרות? “, ” מדוע הם להט”בים בני מיעוט אתני פחות סבירים מלה”טבים לבנים לקבל טיפול בריאותי באיכות גבוהה?”.

המאמר (Patrick A. Wilson, et al,; 2007), ממשיך ומציג את האפליה כאחת מהבעיות העיקריות לבעיות הבריאותית בקהילה הלה”טבית. אפליה היא מושג של יחס בלתי שווה ובלתי הוגן כלפי אנשים מקבוצות שונות, בני מיעוטים, ובפרט התייחסות לאדם לא כאל פרט, אלא כאל חלק מקבוצה המופלית. אפליה מתבטאת גם  בבעיות הבריאותיות  של הקהילה הלהט”בית, ללא קשר לאתניות שהם משתייכים אליה.  מחקרים הציעו כי סטיגמה וחוסר מודעות הקשורה לנטייה מינית  מייצרת לחץ מתמשך אשר קשור להרבה בעיות נפשיות והתנהגות מסוכנת בקהילה הלהט”בית. 

בני הקהילה הלה”טבית עובדים במסגרות שונות, חיים בשכונות שונות, שכונות נגישות לשירותי הבריאות או שכונות עם תנאי מחייה נמוכה וחוסר נגישות לשירותי בריאות. (Patrick A. Wilson, et al,; 2007). רוב שירתוי הבריאות  לקהילה הלה”טבית נוטים להתמקם ב”גטאות גאה “או בשכונות עם אוכלוסייה גדולה של להט”בים “.  במחקר שנערך בארבע ערים השווה גברים החיים בגטאות הומואים ואלה שגרים בשכונות אחרות, תוצאות המחקר היא שגברים שחיו בגטאות הומואים היו בעלי הכנסה יותר טובה, תנאי מחיה טובים יותר ונגישות טובה יותר לשירותי הבריאות מגברים הומואים שהתגוררו בשכונות אחרות. אחת משירותי הבריאות שידגים המחקר היא נגישות לבדיקת נגיף HIV, והדגיש את חשיבות הרגישות התרבותית, החשיבות להגברת המודעות התרבותית לאוכלוסיות אלו וגם חשיבות נגישות שירותי הבריאות ומודעות בריאותית למיעוטי אוכלוסיית הלה”טבית. (Patrick A. Wilson, et al,; 2007).

רצון תרבותי

רצון תרבותי הוא המוטיבציה של איש המקצוע הרפואי לרצות לעסוק בתהליך של להיות מיומן מבחינה תרבותית, ולא להרגיש שהוא חייב לעשות את זה. רצון תרבותי כולל תשוקה אמיתית ומחויבות להיות פתוחים וגמישים עם אחרים, ולכבד את ההבדלים התרבותיים אך לבנות על קווי הדמיון בין התרבויות, ולהיות מוכנים ללמוד מאחרים שמייצגים תרבויות אחרות. זהו תהליך למידה ארוך טווח לאורך כל החיים שמכונה “ענווה תרבותית” (campinha bacote, 2002).

לא די שאיש המקצוע הרפואי יכבד את ערכיו, אמונותיו ומנהגיו של החולה, כדי לספק מענה רפואי מותאם מבחינה תרבותית לקבוצה אתנית מסוימת. במקום זאת, המוטיבציה של איש המקצוע לרצון לספק טיפול מותאם תרבותי הופך להיות מרכזי בטיפול הרפואי. תשוקה זו חייבת להגיע מתוך שאיפה של האדם, ולא מתוך ייאוש (campinha bacote, 2002).

הרצון התרבותי כולל גם את המחויבות של האח או האחות לדאוג לכל החולים, ללא קשר לערכיהם, אמונותיהם או תרבותם. דבר זה עשוי להיות קשה אצל חולים העוסקים בהתנהגויות שעשויות להיות בקונפליקט מוסרי ישיר עם הערכים של האח, כגון הפלה, הומוסקסואליות או התמכרות מינית. התחייבות לתהליך הרצון התרבותי מחייבת גם את האחות להיות זמינה לחולים שלה, גם כאשר היא עומדת בפני חוסר יכולת תרבותית רצינית, כמו גזענות גלויה כלפיה (אלרועי, שוסטר, אלמקייס, 2016).

נשאלת השאלה כיצד יכולה אחות לפתח את הרצון התרבותי הזה? בשונה מהמודעות, הידע, המיומנות והמפגשים התרבותיים, חלק מהחוקרים סבורים כי יש ללמוד בצורה פרקטית את הרצון התרבותי, ולא ללמד אותו רק בתיאוריה. הרצון התרבותי אינו מבנה נוסף של יכולת תרבותית אלא מבנה רוחני מרכזי המספק את מקור האנרגיה והבסיס למסעו של האדם לעבר יכולת תרבותית. כאשר הרצון התרבותי מתפרץ, הוא יוצר את הרצון להיות מוכשר תרבותית על ידי חיפוש אמיתי וגילוי ערכיו התרבותיים של החולה במפגשים התרבותיים, השגת ידע תרבותי, הערכת הרגישות התרבותית של החולה, וחיפוש אחר מודעות תרבותית אצל המטפל (campinha bacote, 2002).

כאשר מדברים על הרצון התרבותי של המטפל, זה כולל בתוכו את המוטיבציה שלו לקבל תרבות שהיא שונה מתרבותו או מהתרבות הכללית בחברה. בהקשר של רצון תרבותי מוטיבציה זו חייבת להיות אמיתית מכיוון שזו היכולת הבסיסית ביותר של האדם לחוות את החוויה הפנימית שלו ולאפשר לאיכות החוויה הפנימית הזו לבוא לידי ביטוי במערכת היחסים. רצון תרבותי מבוסס על אלמנטים של אכפתיות ואהבה, הקרבה, צדק חברתי, ענווה, וחמלה (campinha bacote, 2002).

המפתח ברצון התרבותי מקורו בשאלה האם ניתן ללמד רצון תרבותי באופן תאורטי, או שהוא צריך להיות נלמד בפועל במפגשים פנים מול פנים. לפי המודל של קמפינה בקוט, ניתן ללמד ולפתח את הרצון התרבותי אצל הצוותים הרפואיים, במפגשים בפועל של הצוותים הרפואיים. הבנה תיאורטית בלבד של עקרון הרצון התרבותי אינה מספיקה בכדי לעכל את הרעיון של הרצון התרבותי, אפשר לקרוא ספרים רבים ולנתח הרבה מצבים שקשורים לרצון תרבותי, אך הם לא ישיגו את רמת המוטיבציה הנחוצה לאדם הנחוצה לו בשביל כדי להיות מוסמך תרבותית ולכן ישנו צורך בחוויות וניסיות בגוף ראשון בהיתקלויות עם חולים בעלי תרבות אחרת. המטפל צריך לחוות אירועים מגוף ראשון אשר יעוררו את תחושת האמפתיה שלו לאנשים בעלי תרבות אחרת, ובכך יש לו את הסיכוי הטוב ביותר לפתח רצון תרבותי (campinha bacote, 2002).

אמפתיה נחוצה זו, יכולה להיות מושגת רק באמצעות ניסיון בפועל. אף מפגש תיאורטי לא יכול לעורר את אותה הרמה של רצון ומוטיבציה מאשר אירוע או סיטואציה שיכולים לגרום לשני הצדדים המעורבים לרצות ולהתקרב אחד לשני מבחינה תרבותית, וגם לעורר חמלה מסוימת. ישנה הסכמה שהשילוב של לימוד תיאורטי, וניסיון בפועל יכול לעבוד בצורה יעילה יחד, אך רק כאשר למטפל ישנו רקע תיאורטי כלשהו כאשר הוא מתחיל להתנסות בפועל, וגם ישנו הצורך שהמטפל יעבור אירועים שיעוררו את הרצון התרבותי שלו והחמלה שלו. מפגשים בין אישיים הם היעילים ביותר בגירוי אירועים מסוג זה, שמעוררים את הרצון התרבותי והחמלה (campinha bacote, 2002).

מעבר ללמידה בתיאורי, ולמידה בפועל, ישנם עוד אלמנטים של רצון תרבותי שיש לקחת אותם בחשבון. בכדי לפתח את הרצון התרבותי ישנו צורך של המטפל לבצע הקרבה, שהיא הנכונות של האדם להקריב דעות קדומות והטיות כלפי חולים שונים מבחינה תרבותית, כדי לפתח את הרצון התרבותי. דבר זה כרוך ביכולת להקריב את ההנחות של האדם לגבי מידת הצדק שלו ואת אחיזתו בתפיסת המציאות הסובייקטיבית שלו. זוהי מחויבות מוסרית לאחרים ללא קשר לערכיהם, אמונותיהם או מנהגיהם התרבותיים. המשמעות היא שעלינו להתייחס לכל אדם כאל אדם ייחודי הראוי לאהבתנו ולטיפולנו. מתוך מחשבה זו של הקרבה, המטפל חייב להעריך ולקבוע את סוג, איכות, ורמת ההקרבה שהוא מוכן לעשות כדי לפתח את הרצון התרבותי שלו (גרוטו, אבני, רונן, 2018).

רצון תרבותי בטיפול בקהילה להט”בית-

הרצון התרבותי לטפל באנשים מהקהילה הלהט”בית יכול להיות מושפע מדעות קדומות שישנם לצוותים הרפואיים, לגבי קהילה זו. מחקרים רבים מהעולם מראים שישנם לא מעט דעות קדומות כלפי הקהילה הלהט”בית, ובמיוחד כלפי גברים הומוסקסואלים. המחקר של פלורז-סלמנקה ואחרים (Flórez-Salamanca, Herazo, Celina Oviedo, Campo-Arias, 2014) מראה שבקרב המערכות הרפואיות ברחבי העולם ישנם דעות קדומות כלפי גברים הומוסקסואלים, והדבר מהווה דאגה ואתגר בעבור מערכות הבריאות. הדעות הקדומות הם בדרך כלל שליליות, והן יכולות להוביל לאפליה נגד הקהילה ההומוסקסואלית, במערכת הבריאות. לדעות קדומות בנוגע לאוריינטציה המינית במערכת הבריאות יש מספר השלכות שליליות בעבור גברים הומוסקסואליים, וביניהן תחושה של אי נוחות בין הרופא לבין המטופל, יכולת תקשורת ירודה, מניעת תחושת הביטחון ואמון בין הרופא למטופל, ואף מניעת הטיפול הרפואי המתאים בעבור המטופל.

בטווח הארוך, הדעות הקדומות לגבי להטב”ים, יכולות לגרום לנגישות מופחתת של אנשים אלה למערכת הבריאות, ואי יכולת להשתמש בכל האופציות הרפואיות שקיימות במערכת הבריאות, אי שוויון בתהליך הבריאותי בין אנשים רגילים ולהטב”ים, וטיפול רפואי פחות איכותי (Flórez-Salamanca, et al. 2014).

בהתחשב בעובדה שאצל הקהילה הלהטבית ישנו שיעור תחלואה יותר גבוה מהאוכלוסייה הכללית, בעיקר מחלות קשות שמועברות דרך קיום יחסי מין, כגון מחלת האיידס, ושהגברים ההומוסקסואלים באים במגע עם האוכלוסייה הכללית, קיומם של דעות קדומות כלפי אוכלוסייה זו, ובעקבות כך אי רצון תרבותי לתת טיפול רפואי ראוי לקהילה זו, עלולות לגרום לסכנה בריאותית רחבה אצל כלל הציבור, ולכן מיגור תופעת הדעות הקדומות במערכת הבריאות, חיוני לבריאות כלל הציבור (Flórez-Salamanca, et al. 2014).

המחקר של (Flórez-Salamanca, et al. 2014), מצא שכבר אצל התלמידים לרפואה, ומקצועות הקשורים לרפואה, כגון סיעוד, קיימות דעות קדומות לגבי להטב”ים, ולכן דרך טובה ויעילה להפחית את הדעות הקדומות כלפיהם תהיה לטפל בה כבר באקדמיה, ולמנוע ממנה מלחדור למערכת הבריאות.

המחקר של (Martinez, Hebl, Smith, Sabat, 2017) מראה שהדעות הקדומות כלפי להטב”ים קיימות גם בתחומים אחרים ולא רק במערכת הבריאות, המחקר מראה שישנם דעות קדומות במקום העבודה ובתעסוקה, ושדעות קדומות אלה יכולות להוביל לאפליה, שכר יותר נמוך, ומניעת קידום. בנוסף לכך האפליה על רקע נטייה מינית יכולה להיות מכל צד במקום העבודה, הן מצד מנהלי הארגון, והן מצד עמיתים לעבודה. החוקר ממליץ למי שנתקל באפליה בעבודה על רקע מיני להתעמת עם האדם המפלה, וזאת במטרה לעורר את המודעות לגבי התופעה, ולהפחית את היקפיה, בנוסף לכך ישנה גם יעילות כאשר ההתנגדות לאפליה מועלת על ידי עמית לעבודה, ולא על ידי בעל הנטייה עצמו, משום שהעמית נתפס כחסר אינטרס בעניין.

גם המאמר של (Sharma, 2018), מעיד על כך שישנם דעות קדומות כלפי להטב”ים, הן במערכת הבריאות והן בקרב כלל האוכלוסייה. למרות ההתקדמות הרבה בזכויותיהם של הלהטב”ים בעת המודרנית, הם עדיין סובלים מדעות קדומות, שרווחות בקרב הציבור הרחב, גם כיום. המאמר מראה נקודת מבט עולמית לגבי מצבם של הלהטב”ים, ומעיד על כך שמצבם השתפר בחברה בעקבות קבלתה של הקהילה הרפואית את המצב של אוכלוסייה זו, ובעקבות כך הם הפכו ליותר מקובלים, מבחינה תרבותית וחוקתית, אולם כאמור, הם עדיין סובלים מדעות קדומות כלפיהם, הן בחברה הכללית, והן בקרב מערכות הבריאות בעולם.

מפגשים תרבותיים

מפגשים תרבותיים הוא התהליך שמעודד את איש המקצוע בתחום הבריאות לבצע אינטראקציות תרבותיות פנים אל פנים, וסוגים אחרים של מפגשים עם מטופלים מרקע שונה מבחינה תרבותית, על מנת לשנות אמונות קיימות לגבי קבוצה תרבותית ולמנוע סטריאוטיפים אפשריים. בעקבות העלייה בהגירה וגלובליזציה במאה השנים האחרונות, מפגשים בין תרבותיים בטיפול הבריאותי הופכים לנפוצים יותר. מכיוון שהפסיכותרפיה היא חלק מהותי מהטיפול הרפואי, והיא מבוססת בחלק על ההקשר התרבותי, עליה להיות בקנה אחד עם אמונותיו התרבותיות של המטופל לגבי מחלתו, בכדי שהטיפול יהיה אפקטיבי, והשיקול של הבדלים בין-תרבותיים במפגשים תרבותיים הופך להיות חשוב יותר ויותר. הדבר נכון במיוחד במחלות הנוגעות להפרעות נפשיות (לרנר- זכות, 2015).

התרבות מעצבת את כל ההיבטים של הטיפול הרפואי בחולים, כמו הערכים, האמונות והפרקטיקות של האדם. בהתאם לכך, גם תפיסת המחלות מתפתחת באופן שונה אצל אנשים עם רקע תרבותי שונה. מכיוון שלתפיסת מחלות השפעה חשובה על התנהגויות הקשורות לבריאות ועל הקפדה על הטיפול בפועל, השיקול של המטופלים לטיפול הוא חיוני. כדי להעניק טיפול יעיל, רצויה הלימה גבוהה בין טיפול לבין ייצוגי המחלה המעורבים בתרבות. (לרנר- זכות, 2015).

בגלל עובדות אלה, שישנה עלייה בגיוון התרבותי, והתרבות של החולה והמטפל משפיעות מאוד על איכות הטיפול, כאשר ישנו מפגש בין המטפל והחולה שמגיעים מתרבויות שונות, יכול להיווצר מצב של הלם תרבויות, שמעיד על התנגשות בין הערכים והאמונות של שתי התרבויות. עבודה במערך אמונות שונה לחלוטין מובילה לאתגרים שונים, שבהם ההתמודדות עם הלם תרבותי היא אחת מהן. לפני שנתאר את ההלם התרבותי, ראשית עלינו להבין מה משמעות התרבות בהקשר זה. תרבות היא שילוב של דפוסים מוגדרים של התנהגות נלמדת, שהם המאפיינים לכל אחד מהחברים בקבוצה החברתית. תרבות מתייחסת לאורח החיים הכולל של קבוצות חברתיות מסוימות של אנשים. זה כולל את כל מה שהקבוצה של האנשים חושבת, אומרת, ועושה, היא מערכות של עמדות ורגשות (בורגנה, 2007).

בהקשר זה, הלם תרבותי מתרחש אצל אנשים שמגיעים לסביבה מסוג אחר ומרגישים מבולבלים מבחינה תרבותית. תופעה זו מתרחשת בגלל חוסר בקשרים חברתיים, והכרת המנהגים והערכים של התרבות שעומדת מול האדם. במקרים כאלה האדם מרגיש כמו ילד מבולבל ומפגין חוסר יכולת לשפוט בין דברים נכונים ולא נכונים. בדרך כלל האדם מתחיל את גישתו בצורה חיובית כלפי התרבות החדשה, אך לעיתים קרובות, אחרי זמן מה, הוא מתחיל להרגיש הלם תרבותי בעקבות חוסר ההבנה של התרבות החדשה (בורגנה, 2007).

ההלם התרבותי מתקשר לטיפול בחולים, כך שההלם תרבותי נחשב למחסום עיקרי עבור אנשי מקצוע בתחום הבריאות אשר חווים תרבות שונה משלהם, או שונה מתרבות הכלל, אצל החולה שבו הם מטפלים. ההלם תרבותי הוא הגורם הרגשי והפסיכולוגי שמוביל לבלבול, אי וודאות, התנגשויות ותגובה לא ראויה, שמשפיעים על ההתבוננות באדם ועל מיומנות האינטראקציה בתרבויות שונות לחלוטין. ניהול חיים בקהילה זרה, עם שפות ומנהגים שונים הוא בעיה רצינית עבור כל אדם זר, ובעקבות כך האדם יכול להתמודד עם דיכאון, ומחלות נפשיות. גורמים שונים אחרים המשפיעים גם הם על ההלם התרבותי הם חוסר הכשרה מתאימה, מאפיינים דמוגרפיים, חוסר תמיכה מהארגון הרפואי, וחוסר מיומנות או רצון מצד המטפל. עובדות אלה גם הן משפיעות על הלם התרבות (בורגנה, 2007).

ישנם ארבעה שלבים של הלם תרבותי במפגשים התרבותיים, ראשית ישנו את השלב ההתחלתי,  שהוא שלב שבו האדם נהנה בסביבה החדשה ושינה תחושת אופוריה, השני הוא שלב ההלם התרבותי, שבו האדם מראה את התנגדותו לדברים חדשים שאינם הגיוניים לו בתרבות החדשה שאיתה הוא נתקל, השלב השלישי הוא שלב ההתאמה, שבו האדם חווה געגוע לסביבה הקודמת שממנה הגיע, ובוחר להיות בבידוד, והשלב האחרון הוא שלב השליטה או ההתאוששות, האדם מפתח אסטרטגיה להתמודד עם סביבתו החדשה ויוצא מהבידוד (Winkelman, 1994).

הלם תרבותי אינו תמיד דבר רע, ובמובנים מסוימים יכול לשפר את חווית הלמידה והיעילות העצמית של האדם. כעת ארגונים רפואיים רבים מתרכזים יותר בניהול עובדי הרפואה, אך עדיין שיעור אי ההתאמה התרבותית הוא גבוה מאוד בין המטפלים לחולים, וזאת בשל סיבות רבות שיכולות לגרום לכשל זה. חוקרים ומחקרים שונים פיתחו גישות שונות כדי לתקן את הקונפליקט שמתרחש כתוצאה ממפגש של תרבויות, אך לא הייתה להם הצלחה רבה בלהשיג מטרה זאת בגלל אופייה המורכב. מספר מחקרים בוצעו בנושא זה אך עדיין המידע אינו מספיק בכדי לסייע להתמודד עם טיפול רפואי בתרבויות מגוונות, וזה בהחלט מעיד על הצורך להמשיך ולחקור סביבות רפואיות אשר נאלצות להתמודד עם תרבויות מגוונות (Gerardi, 2005).

יתר על כן נמצא כי ההבדלים שמודגשים כתוצאה משוני תרבותי ומהלם תרבות, עשויים להשפיע על המוטיבציה של המטפל בעבודתו, והמוטיבציה של המטופל לקבל טיפול מהמטפל ששונה ממנו, וזאת בגלל שהמפגש התרבותי מציף על פני השטח את ההבדלים בין התרבויות, שקודם לכן לא נראו על ידי שני הצדדים. ממצאים אחרים מראים כי הלם תרבותי מתרחש בדרך כלל בגלל קוצר ראייה תרבותי, שמשמעותה חוסר יכולת להבין שישנם תרבויות שונות בתכלית מהתרבות שלך, וגם בגלל סוגיות תרבותיות לא פתורות, כמו יחסי טינה, או דעות קדומות. ההתמודדות עם אלה אינה הבעיה היחידות עבור אנשי מקצוע בתחום הבריאות, אלא שישנן בעיות , כמו למשל חוסר יכולת של המטופל להתפשר מבחינה תרבותית, מה שמקשה על המטפל לתת טיפול ראוי (Gerardi, 2005).

מעבר לתופעה של ההלם התרבותי במפגשים התרבותיים, ישנה עוד תופעה נפוצה במפגשים אלה, והיא חוסר יכולת לתקשר בצורה ראויה עם החולה. חוסר יכולת לתקשר לא מתייחס רק לתקשורת מילולית, תקשורת חוצה תרבויות מתייחסת לתקשורת בין אנשים שיש להם הבדלים באחד מהדברים הבאים: סגנונות אישי, גיל, לאום, אתניות, גזע, מין, נטייה מינית וכדומה. תקשורת בין תרבותית יכולה להתייחס גם לניסיונות לבצע חליפין מסוים, לנהל משא ומתן ולתווך בין הבדלים תרבותיים, באמצעות שפה, מחוות ושפת גוף. כך אנשים השייכים לתרבויות שונות מתקשרים זה עם זה, דרך אמצעים אלה (נובל, 2007).

כל אדם חווה את התרבות שלו ברמות שונות. יש את תרבות הקהילה בה הוא גדל, יש תרבות העבודה במקום העבודה שלו ותרבויות אחרות שאליהן הופך משתתף פעיל או תרבויות שהוא נסוג ולא משתתף בהן. אדם נתקל ללא הרף עם ההתנגשות בין תרבותו המקורית לתרבות הרוב אליה הוא נחשף מדי יום. התנגשויות תרבותיות מתרחשות כתוצאה ממפגשים של תרבויות ברמות שונות, עם תרבויות אחרות ומנוגדות, שיכולות להתנגש בכמה רמות במקביל (נובל, 2007).

הידע לגבי התקשורת הבין תרבותית הושפע ממגוון תחומים אקדמיים. מהמחקרים עולה שהתקשורת הבין תרבותית הכרחית כדי להימנע מאי הבנות שיכולות לגרום להתנגשויות בין אנשים או קבוצות, במיוחד כאשר מדובר במפגשים חשובים מאוד, כגון מפגשים של מטפל וחולה. תקשורת בין תרבותית יעילה יוצרת תחושת אמון ומאפשרת שיתוף פעולה של שני הצדדים. המפתח הוא במתן מענה נכון ולא במתן המסר הנכון (נובל, 2007).

מפגשים תרבותיים עם הקהילה הלהט”בית במערכת הבריאות-

המפגשים התרבותיים של הקהילה הלהט”בית עם מערכת הבריאות עברו שינויים ניכרים עם השנים. ראשית כל, בתחילת ימיה של הרפואה המודרנית, לא הייתה מודעות גבוה כלפי קהילה זו, אך עם השנים מודעות זו עלתה בחברה וגם בקרב הקהילה הרפואית. שנית כל, עם השנים התפתחו מחלות ייחודיות לקהילה הלהט”בית, כמו איידס, ודרשו התמודדות מיוחדת מהצוותים הרפואיים (זיבצנר ואחרים 2008).

בעקבות השינויים החברתיים שהתרחשו במשך השנים, ולאחר שפג הלם התרבות הראשוני, התפתח אלמנט של שותפות בין הרופאים והקהילה הלהט”בית, היות ושני הצדדים משתתפים בדיון וכל אחד מביא עמו למפגש את “המומחיות” שלו, החולים את הידע על עצמם והרופא את הידע המקצועי על בריאות, וישנו דפוס של יחסי גומלין אשר נקרא “דפוס ההידברות”. זהו דפוס הקשר המתאים ביותר כיום בקשר של רופא- חולה. דפוס זה מאופיין בין שווים שבו מתקיים דו-שיח כאשר בסיומו מתקבלת החלטה משותפת על הטיפול המועדף ביותר לחולה. בדפוס ההידברות הרופא מכבד ומביא בחשבון את אישיותו, ערכיו והעדפותיו ותרבותו של המטופל. (זיבצנר ואחרים 2008).

גם לקהילה הלהטבית, כמו לשאר האוכלוסייה, ישנם יחסי רופא חולה במפגשים התרבותיים, כמו לשאר האנשים בחברה. ישנן תיאוריות חברתיות הקשורות ליחסי רופא- חולה אשר מתרחשים במפגש התרבותי. במפגש הטיפולי בין רופא חולה מתרחשים יחסי גומלין מסובכים אך מעניינים אשר נובעים בעיקר מהמעמד עצמו, מהמשתתפים בו, ממערכת ערכים, אמונות וידע של כל אחד מהם. תיאוריית הקונצנזוס או ה”תיאוריה הפונקציונאלית” אשר משווה את החברה לאורגניזם חי, ושואפת לראות את החברה במצב יציב ובשיווי משקל, אינה רואה את הקשר רופא- חולה כקונפליקט או מאבק על כוח, אלא מתייחס למקצוע הרפואה כמוסד נחוץ אשר מבצע שירות רצוי ונצרך, והחברים בה זכאים ליוקרה, כוח סטטוס גבוה כתמורה למאמציהם שרכשו בשנים רבות של השקעה בלימודים. החולים לעומת זאת עפ”י תיאוריה זו הם דיס-פונקציונליים לחברה, מפני שהם אינם ממלאים את חובותיהם החברתיות ומטילים מעמסה על אחרים וכך מפירים באופן זה את האיזון ומפריעים לתפקוד תקין של החברה כולה. (זיבצנר ואחרים, 2008).

מיומנות תרבותית

מיומנות תרבותית היא היכולת לבצע הערכה תרבותית לאיסוף נתונים תרבותיים רלוונטיים הנוגעים לבעיה הרפואית של החולה וכן לערוך במדויק הערכה גופנית במבוססת על תרבותו של החולה. מפגשים תרבותיים הוא התהליך שמעודד את המטפל בתחום הבריאות לעסוק ישירות באינטראקציות תרבותיות פנים אל פנים, וסוגים אחרים של מפגשים עם חולים מרקע שונה מבחינה תרבותית, על מנת לשנות אמונות קיימות לגבי קבוצה תרבותית מסוימת ולמנוע סטריאוטיפים אפשריים. בנוסף לכך, כשירות תרבותית יכולה להיות גם מוגדרת כיכולתם של ספקים וארגונים לספק בצורה יעילה שירותי בריאות העונים על הצרכים החברתיים, התרבותיים והלשוניים של המטופלים (Horevitz, Lawson, & Chow, 2013).

נשאלת השאלה מדוע חשובה מיומנות תרבותית בסיעוד וברפואה ? מיומנות תרבותית בפעילות סיעודית היא אבן היסוד במתן טיפול מעולה לאנשים מכל התרבויות. זה רלוונטי בחיי היומיום שלנו, אך ביתר שאת לאחיות המטפלות באופן קבוע בחולים במצבם הפגיע ביותר. כאשר מטופלים נכנסים לטיפול רפואי, הם עשויים להיות לחוצים מאוד בגלל כאבים, עצבים, פחד ודאגה. אם הם מלווים על ידי בני משפחה, הלחץ מתעצם ככל שמתעוררים רגשות אל., בגלל שגם בני המשפחה חווים את אותם החוויות הרגשיות. נחמת החולים וטיפול רפואי מותאם תרבות במהלך תקופה זו הם קריטיים. קל להבין את החשיבות של מיומנות תרבותית בסיעוד וברפואה מכיוון שהיא מאפשרת לנחם את האנשים עם אמונות שונות מאמונתו של המטפל, ומעניקה למטפל את היכולת לתת טיפול ברמה הגבוהה ביותר (Horevitz, Lawson, & Chow, 2013).

כיבוד התרבויות השונות של החולים היא מיומנות חשובה והכרחית. מעבר לקבלת האחר והענקת כבוד למטופל, השפעות הכשירות התרבותית בפעילות רפואית היא גם בטיפול הרפואי בפועל הניתן לחולים. בנוסף לכך פרקטיקות תרבותיות וניסיון תרבותי של הצוות המטפל עשויום להגדיל המיומנות של הצוות ולהשפיע על תוכנית הטיפול ואפילו על האופן בו חולה תופס את מחלתו. זו סיבה נוספת לכך שמיומנות תרבותית אפקטיבית היא הכרחית בטיפול בחולים (Napier, A., Ancarno, C., Butler, B., Calabrese, J., Chater, A., Chatterjee, H. & Guesnet, et al. 2014).

בנוסף לכך, הצורך במטפלים בריאותיים בעלי מיומנות תרבותית הפך לדאגה בינלאומית לאור הגידול בהגירה העולמית בעשורים האחרונים, שגרמה לגיוון תרבותי יותר גדול. לאור הדמוגרפיה המשתנה במדינות מפותחות כדוגמת ארה”ב, ישנה חובה שהמטפלים יעריכו את השפעת התרבות על הבריאות של הנבדקים. מכיוון שלמטופלים ישנם אמונות ומנהגים המבוססים על נורמות תרבותיות המקיפות היבטים הרבים של בריאות ומחלות, חיוני שלכל נותני השירותים הבריאותיים תהיה מיומנות תרבותית, על מנת שיוכלו למלא את תפקידם (Napier, A., Ancarno, C., Butler, B., Calabrese, J., Chater, A., Chatterjee, H. & Guesnet, et al. 2014).

מיומנות תרבותית הוגדרה במגוון דרכים, אך בדרך כלל היא מובנת כמיומנות שיש לה את העמדות, והידע הדרושים למתן טיפול איכותי לאוכלוסייה מגוונת. במילים אחרות, היכולת לספק טיפול הולם תרבותית. במאמץ לקדם שירותי בריאות מוסמכים תרבותית, מנהיגי הסיעוד פיתחו סטנדרטים מנוסחים בבירור הנחוצים למתן טיפול סיעודי מתאים מבחינה תרבותית (נובל, 2007).

עכשיו כשראינו מהי החשיבות של מיומנות תרבותית, נשאלת השאלה כיצד משפרים מיומנות זו. לאורך שנים של מחקר רפואי, חוקרים רפואיים גילו ידע וטכניקות שיכולות לשמש לשם העלאת המיומנות התרבותית של הצוותים הרפואיים. שיפור המיומנות התרבותית של צוותים רפואיים מבוססת על שלושה נקודות מרכזיות: ידע, גישה ומיומנויות (Kelly, & Papadopoulos, 2009).

המרכיב של הידע מבוסס על לימוד על בסיס התרבות של החולים והוא הצעד הראשון לחיזוק המיומנות התרבותית של הצוות המטפל. בהתאם למקומו של המטפל, הוא יכול להיתקל במספר רב של תרבויות שהוא איננו מכיר, ואם הוא יחליף מקום עבודה, יכול להיות שהוא אפילו יתקל בתרבויות חדשות. על המטפל לחפש מידע בנושאים כמו מסורות וערכים משותפים של כל קבוצה תרבותית שבה הוא עלול להיתקל. בערים גדולות יותר שבהן הגיוון התרבותי הוא יותר גדול, ישנו צורך בחקר וידע מקדים של הצוות הרפואי, כדי שיוכלו להשיג את המידע המתאים לגבי החולים הפוטנציאלים שלהם. שמירה על רמת מודעות לתרבויות סביב אזור השירות הרפואי מאפשרת להעריך במהירות את הצרכים הרפואיים של המטופל. במקרה בו המטפל לא יכול לזהות את תרבותו של החולה, ידע מקדים לגבי התרבות הכללית באזור שהו הוא עובד יכול לעזור לו להתמודד עם חולים כאלה (Kelly, & Papadopoulos, 2009).

לדוגמה, הידע התרבותי חשובה להפליא בתחום בריאות הנפש, בגלל העובדה שמחלות נפש הן נושא טיפול רגיש, ויכולות לעורר אנטגוניזם מבחינה תרבותית. ישנם תרבויות שבהם אנשים הלוקים במחלות נפש לא מחפשים עזרה מלכתחילה, ויש להם סטיגמה אותה הם מייחסים למחלות נפש (Kelly, & Papadopoulos, 2009).

חלק משיפור הידע התרבותי בתחום הטיפול כולל את היכולת לבצע הערכה תרבותית. ביצוע הערכה תרבותית היא צעד חיוני במתן טיפול ממוקד למטופל. מדלן ליינינגר מגדירה הערכה תרבותית כהערכה או בחינה שיטתית של אנשים, קבוצות וקהילות באשר לאמונותיהם, לערכיהם ולפרקטיקות שלהם לקביעת צרכים מפורשים ונהלי התערבות בהקשר של האנשים המוגשים. מטרת ההערכה התרבותית היא שהמטפל יגבש תוכנית טיפול מקובלת לכל מטופל על בסיס המידע שמספק אותו מטופל לגבי אמונותיו ותרבותו (Capell, Veenstra, & Dean, 2007).

המרכיב החשוב השני של מיומנות תרבותית הוא הגישה של המטפל. הגישה משחקת תפקיד גדול ביכולת להפוך למטפל מתאים מבחינה תרבותית. הגישה מתייחסת לרמת המודעות העצמית ולמודעות כלפי המטופלים, ביחס לסטראוטיפים, כללי אינטראקציה ומנהגי תקשור תרבותיים. אין עוררין שהתרבות משפיעה על ההתנהגות וקבלת ההחלטות של האדם. המטפל צריך להית מודע לגישה התרבותית שלו. רגישות לתרבויות אחרות מאפשרת למטפל לתכנן את הטיפול הטוב ביותר בעבור המטופלים שלו. בנוסף לכך, על המטפל לנסות להבין את היסודות של כל התרבויות איתם הוא מתעסק, כמו רוחניות, מנהגים והיררכיה משפחתית. הכרת הידע הכללי הזה תעזור להבין את עמדות המטופלים ובני משפחותיהם (Mehryar, Atabaki, Aghazadeh, Zeinali, Hasani, & Nouri, 2018).

מטפל יזדהה ככל הנראה הכי טוב עם התרבות בה גדל, ויחד עם זאת נוצר הצורך בזיהוי והבנה של סטריאוטיפים מתרבויות אחרות. ישנם מצבים בהם המטפל עשוי להציג חוסר רגישות מבלי לדעת כיצד הפעולות עשויות להשפיע על אחרים. המטפל צריך לשקול את הגישה התרבותית שלו, כך שאפילו הנטיות הסטראוטיפיות העדינות ביותר לא ישפיעו על רמת הטיפול הניתנת למטופלים שלו. לקיחת יוזמה פעילה בעידוד הגיוון וההכללה התרבותית היא דרך מצוינת להכיר ולהישאר מודעים לקווי הדמיון וההבדלים הרבים בקרב הקהילה והתרבויות שקיימות בה (Mehryar, Atabaki, Aghazadeh, Zeinali, Hasani, & Nouri, 2018).

המרכיב השלישי בפיתוח המיומנות התרבותית הוא המיומנות האישית של המטפל. ניתן לפתח מערך של מיומנויות המבוסס על הגברת היכולת התרבותית על ידי התמקדות במיומנויות כמו תקשורת ופתרון סכסוכים. התקשורת היא מרכיב מרכזי במיומנותו של המטפל. תקשורת יעילה בין תרבויות שונות כאשר הטיפול הרפואי מתקיים היא קריטית כדי לתת טיפול הולם. דוגמה ליכולת תרבותית באמצעות תקשורת היא המוכנות להשתמש במונחים תרבותיים הלקוחים מתרבותו שייחודית של המטופל ומשפחתו, ודבר זה קריטי במיוחד כאשר מדובר במטופל אשר אינו דובר את השפה הרווחת במקום שבו הוא מטופל. מונחים רפואיים יכולים להיות קשים להבנה בשפת האם של המטופל, קל וחומר בשפה זרה (Paez, Allen, Beach, Mary Carson, & Cooper, 2009).

המיומנות האישית כוללת גם את היכולת להסתגל לסיטואציות חדשות ושונות בצורה גמישה. רוב הסיכויים כי סביבת בית החולים היא לא סביבה מוכרת עבור המטופלים, במיוחד כאשר הם נמצאים מחוץ לתחום הזהות התרבותית שלהם (Paez, Allen, Beach, Mary Carson, & Cooper, 2009).

עמדות רפואיות המושפעות מתפיסה תרבותית יכולות ליצור בעיות בתוכניות הטיפול בחולים. ודבר זה בהכרח מוליד את הצורך במיומנויות יעילות ליישוב סכסוכים. הסופרת והחוקרת יוספה קמפינה-בקוטה, מציינת כי, באופן אירוני, קונפליקט יכול לספק לאחיות הזדמנות מצוינת לפתח חמלה, המשימה הרגשית של השתתפות בסבל של המטופל. כאשר מתעורר קונפליקט חוצה תרבויות בסביבה הטיפולית, המטרה היא להגיב בחמלה כלפי כל המעורבים. המאמר של קמפינה-בקוטה מספק דוגמא לאופן בו אמונות תרבותיות ממלאות תפקיד גדול בקבלת ההחלטות הרפואיות. העדויות מסיקות כי האחות עדיין יכולה לספק טיפול ממוקד ויעיל למטופל כאשר אמונותיו, תרבותו וערכיו עומדים בסתירה ישירה להנחיות הרפואיות והסיעודיות (campinha bacote, 2002).

מיומנות תרבותית לטיפול בקהילה הלהט”בית-

בכל הנוגע למיומנות התרבותית להתמודד עם הקהילה הלהט”בית, מחקר משנת 2017 מראה, שזה לא מספיק רק ללמד את הסטודנטים לרפואה את הטרמינולוגיה, ואת הידע לגבי המצבים הרפואיים המיוחדים שישנם לקהילה זו, אלא שיש ללמד אותם גם את הכישורים להתמודד עמם ולטפל בהם נכון, הן משום שהנושא הוא רגיש, והן משום שישנה רתיעה בקרב אוכלוסייה זו, מהמערכת הרפואית, ולכן יש ללכת לקראתם (Sekoni, Gale, Manga-Atangana, Bhadhuri, Jolly, 2017).

המחקר מראה, שאת המלצות המחקר לגבי יישום הלימוד לגבי הקהילה הלהט”בית, ניתן ליישם במדינות המערביות המפותחות, וזה יכול להיעשות בתמיכתן של הממשלות ומערכות החינוך, שמעודדות קהילה זו, אבל במדינות פחות מפותחות, יהיה יותר קשה ליישם את המלצות המחקר, ולהטמיע את הלימוד לגבי הלהט”בים, הן בשל עלויות כספיות נוספות שנדרשות ללימוד זה, והן בגלל אי תמיכה ממוסדות המדינה (Sekoni, Gale, Manga-Atangana, Bhadhuri, Jolly, 2017).

מחקר אחר, (Cannon, Shukla, Vanderbilt, 2017), מראה שמערכות הבריאות בעולם חסרות את המיומנות הראויה להתמודד עם הקהילה הלהט”בית בגיל מבוגר. בעתיד צפוי לגדול מספרם של אנשים להטבים המזדקנים, וזאת בעקבות הגידול הטבעי באוכלוסייה, לאוכלוסייה זאת ישנם צרכים בריאותיים ייחודים. בכדי להתמודד עם צרכים אלה, של אוכלוסייה מתבגרת זו, מערכות החינוך צריכות להכשיר את הסטודנטים לרפואה, באופן כזה שיתאים לצרכים אלה של האוכלוסייה המזדקנת.

המחקר שם דגש על הבעיות החברתיות שעלולות להתפתח אצל הקהילה הלהט”בית המתבגרת, שעלולות להתפתח לבעיות פסיכולוגיות שונות, שבהם יש לטפל, וזאת בנוסף לבעיות הפיזיות הרגילות שמהם סובלת כלל האוכלוסייה בעת הזקנה. המחקר מראה שאדם להטבי מבוגר, ישנו סיכוי של עד פי שניים, לחיות לבדו בגיל מבוגר, בלי בן זוג, ובלי ילדים. בגיל צעיר, גברים הומוסקסואלים רבים, נוטים לבנות לעצמם, קבוצת חברים שקרובה אליהם רגשית, ומספקת את התמיכה הרגשית, והחלופה למשפחה, שאותה אין לגבר ההומוסקסואל, אולם ככל שהוא מתבגר, קבוצת חברים אלה נוטה להתפוגג, בשל הזקנה ומחלות שונות (Cannon, Shukla, Vanderbilt, 2017).

השילוב של בעיות פיזיות אלה שעלולות להתפתח אצל קהילה זו, הבעיות הנפשיות והחברתיות, והעלייה בכמותם של האנשים הלהט”בים בגיל הזקנה, יוצרת סיכון משמעותי, שמערכות הבריאות לא מיומנת להתמודד אתו, לא מבחינה רפואית, ולא מבחינה תרבותית, ולכן הן צריכות כבר להתחיל ולהכשיר רופאים חדשים, אשר יש להם את המיומנות לטפל בבעיות אלה (Cannon, Shukla, Vanderbilt, 2017).

סיכום ודיון

ביבליוגרפיה:

אלרועי, א’, שוסטר, מ’, אלמקייס, ע’ (2016). כשירות תרבותית של בתי חולים כלליים בישראל. מאיירס ג’וינט ברוקדייל.

בורגנה, ד (2007). תיווך לשוני ותרבותי של שירותים חברתיים דפוסי אינטראקציה בין מטפל ומטופל במסגרת שירותי הבריאות בקרב עולי אתיופיה בישראל. הד האולפן החדש | גיליון 91 | אביב תשס“ז – 2007.

גרוטו, א’, אבני, ש’, רונן, ע (2018). מקדמים שוויוניות בבריאות באמצעות מיגור גזענות במערכת- דו’’ח המלצות של הועדה המתכללת בנושא גזענות, אפליה והדרה במערכת הבריאות. משרד הבריאות.

דיין, נ’, ובידרמן, א (2014). כשירות תרבותית בשירותי בריאות: חקיקה ומדיניות בארה”ב, אוסטרליה,        אנגליה וישראל — מבט משווה. קידום בריאות בישראל, חוברת מס׳ 5, 35-43.

זיבצנר מ’, א’, באליק ח’, מטלון א’ (2008) יחסי רופא חולה בראי החברה המשתנה. הרפואה, 147 (12):1-6, דצמבר 2008.

לרנר- זכות, א (2015). כשירות תרבותית בבריאות הנפש בישראל אוגדן של פרקטיקות מובילות. משרד הבריאות, אגף שירותי בריאות הנפש.

נובל, א’ (2007). כשירות תרבותית בשירות הבריאות. הד האולפן החדש, גיליון 9.

Barefoot KN, Warren JC, Smalley KB. Women’s health care:                                                the experiences and behaviors of rural and urban lesbians in the USA.             Rural and Remote Health. 2017; 17: 3875.

Bolderston A, Ralph S. Improving the health care experiences of lesbian, gay,                    bisexual and transgender patients. 2016,Radiography 22 e207-e211.

Campinha-Bacote, J. (2002). The process of cultural competence in the delivery                           of healthcare services: A model of care. Journal of transcultural nursing,              13(3), 181-184.

Cannon, S. M., Shukla, V., & Vanderbilt, A. A. (2017). Addressing the healthcare needs of older Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender patients in medical school curricula: a call to action. Medical Education Online, 22(1), 1320933.

Capell, J., Veenstra, G. & Dean, E. (2007). Cultural competence in healthcare: Critical analysis of the construct, its assessment and implications. Journal of Theory Construction & Testing. 11. 30-37.

Carabez, R., Pellegrini, M., Mankovitz, A., Eliason, M. J., & Dariotis, W. M. (2014).                       Nursing students’ perceptions of their knowledge of lesbian, gay, bisexual, and             transgender issues: Effectiveness of a multi-purpose assignment in a public health             nursing class. Journal of Nursing Education, 54(1), 50-53.‏

De Guzman, F. L. M., Moukoulou, L. N. N., Scott, L. D., & Zerwic, J. J. (2018).                 LGBT inclusivity in health assessment textbooks. Journal of Professional             Nursing34(6), 483-487.‏‏

Doody, O., & Doody, C. M. (2012). Intellectual disability nursing and transcultural care.                British Journal of Nursing21(3), 174-180.‏

Fredriksen-Goldsen, K.I. et al. (2014). Creating a Vision for the Future: Key            Competencies and Strategies for Culturally Competent Practice With Lesbian,            Gay, Bisexual, and Transgender (LGBT) Older Adults in the Health and Human            Services. Journal of Gerontological Social Work, 57:2-4, 80-107.                             DOI: 10.1080/01634372.2014.890690

Flórez-Salamanca, L., Herazo, E., Celina Oviedo, H., Campo-Arias, A. (2014). Prevalence and Predictors of High Sexual Prejudice Among Medical Students From Two Colombian Cities. SAGE Open, Vol 4, Iss 2 (2014).

Fredriksen-Goldsen K, et al. The Health Equity Promotion Model:                                      Reconceptualizationof Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender (LGBT)                 Health Disparities. American Journal of Orthopsychiatry. 2014, Vol. 84, No. 6,             653–663.

Gainsbury S.M. (2017). Cultural Competence in the Treatment of Addictions:Theory, Practice and Evidence. Clinical Psychology and Psychotherapy, 24; 9871001.

Gerardi, D. (2005). The culture of health care: How professional and organizational cultures impact conflict management. Georgia State University Law Review. 21. 857-890.

Giger, J. N., & Davidhizar, R. (2002). The Giger and Davidhizar transcultural                                   assessment model. Journal of Transcultural Nursing, 13(3), 185-188.‏

Gallagher, R. & Polanin, J. (2015). A meta-analysis of educational interventions                 designed to enhance cultural competence in professional nurses and                    nursing students. Nurse Education Today, 35; 333–340.

Grant J, Mottet L, Tanis J, Harrison J, Herman J and Keisling M. Injustice At Every Turn:                                                                                                                                       A Report Of The National Transgender Discrimination Survey, Executive                Summary. Washington: National Center for Transgender Equality and                   National Gay   and Lesbian Task Force, 2015.

Hafeez H , Zeshan M, Tahir  M, Jahan N , Naveed S. Health Care Disparities Among            Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender Youth: A Literature Review. Cureus.            2017, 9(4) e1184.

Horevitz, E. Lawson, J. & Chow, J. (2013). Examining Cultural Competence in Health Care: Implications for Social Workers. Health & social work. 38. 135-45. 10.1093/hsw/hlt015.

Kelly, F. & Papadopoulos, I. (2009). Enhancing the cultural competence of healthcare professionals through an online course. Diversity in Health and Care. 6. 77-84.

Martinez, L. R., Hebl, M. R., Smith, N. A., & Sabat, I. E. (2017). Standing up and speaking out against prejudice toward gay men in the workplace. Journal of Vocational Behavior, 103(Part A), 71–85.

Mehryar, H.R., Atabaki, P., Aghazadeh, J., Zeinali, M., Hasani, L. & Nouri, G. (2018). Evaluation of attitude of doctors and nurses of emergency department toward presence of patients’ relatives during cardiopulmonary resuscitation in selected emergency department centers in Urmia, Iran. 6. 115-120. 10.15171/jarcm.2018.018.

Mor, Z. & Davidovich, U. Arch Sex Behav (2016) 45: 1563.            https://doi.org/10.1007/s10508-015-0631-0

Mustanski B, Greene G, Ryan D, Whitton S. Feasibility, Acceptability,                                 and Initial Efficacyof an Online Sexual Health Promotion Program for                     LGBT Youth: The Queer Sex Ed Intervention. The Journal of Sex Research.             2014; 52:2, 220-230,   DOI:10.1080/00224499.2013.867924.

Napier, A., Ancarno, C., Butler, B., Calabrese, J., Chater, A., Chatterjee, H. & Guesnet, F. et al. (2014). Culture and health. Lancet. 384. 1607-39. 10.1016/S0140-6736(14)61603-2.

Paez, K., Allen, J., Beach, Mary C., Carson, K. & Cooper, L. (2009). Physician Cultural Competence and Patient Ratings of the Patient-Physician Relationship. Journal of General Internal Medicine. 24. 495-498. 10.1007/s11606-009-0919-7.

Quinn, G. P., Sutton, S. K., Winfield, B., Breen, S., Canales, J., Shetty, G., … &                      Schabath, M. B. (2015).  Lesbian, gay, bisexual, transgender,             queer/questioning (LGBTQ) perceptions and health care experiences.                   Journal of gay & lesbian social services, 27(2), 246-261.‏

Sekoni, A. O., Gale, N. K., Manga-Atangana, B., Bhadhuri, A., & Jolly, K. (2017). The effects of educational curricula and training on LGBT-specific health issues for healthcare students and professionals: a mixed-method systematic review. Journal of the International AIDS Society, 20(1), 21624.

Sharma, H. (2018). Are we being trained to discriminate? Need to sensitize doctors in India on issues of gender and sexuality. Research and Humanities in Medical Education, Vol 5, Pp 35-43

Smit, E. & Tremethick M.J. (2013). Development of an international interdisciplinary             course: A strategy to promote cultural competence and collaboration. Nurse             Education in Practice, 13; 132-136.

Stewart K, O’Reilly P. Exploring the attitudes, knowledge and beliefs of nurses and            midwives of the healthcare needs of the LGBTQ population:                                   An integrative review. ELSEVIER, Nursing Education Today. 2017, 677.

Wilson, P. A., & Yoshikawa, H. (2007). Improving access to health care among

African- American, Asian and Pacific Islander, and Latino lesbian, gay,                             and bisexual populations. In The health of sexual minorities (pp. 607-637). Springer, Boston, MA.‏

Wilkerson, J.M et al. (2011). Creating a Culturally Competent Clinical Environment             forLGBT Patients. Journal of Gay & Lesbian Social Services,                             23:3, 376-394, DOI:10.1080/10538720.2011.589254

Winkelman, M. (1994). Cultural Shock and Adaptation. Journal of Counseling & Development. 73. 121-126.

Yingling C ,Cotler K & Hughes T. Building nurses’ capacity to address health             inequities:incorporating lesbian, gay, bisexual and transgender health             content in a family nurse practitioner programme.                                      Journal of Clinical Nursing. 2016, 26, 2807–2817.

סיוע בעבודות אקדמיות
סיוע בעבודות סמינריון