Skip to content

כיצד פועלות מנהיגות צעירות ברחבי העולם לקידום שינוי חברתי- סמינריון

עבודת מחקר:  פעילותן של מנהיגות צעירות והשפעתם על שינויים חברתיים

מגישים:

תאריך:

תוכן עניינים

1. הקדמה. 3

2. סקירת ספרות.. 4

1.2. מנהיגות.. 4

2.2. פיתוח מנהיגות צעירה. 6

3.2. מנהיגות ומגדר. 7

4.2. שינוי חברתי 9

5.2. אקטיביזם. 12

3. מתודולוגיה. 15

4. ממצאים. 16

1.4. גרטה טונברג. 16

2.4. מללה יוספזאי 19

3.4. דפני ליף. 22

5. דיון ומסקנות.. 26

6. מקורות.. 30

1.הקדמה

תופעת המנהיגות היא תופעה חיובית שמרתקת אנשים רבים, ובספרות המחקרית ישנם סברות שונות לגבי מיהו מנהיג ומהם התכונות שמאפיינות מנהיגים, האם זוהי התנהגות שאפשר ללמוד אותה ולחקות אותה, או שמה זהו כישרון טבעי מולד שקשה לחקות אותו. תופעת המנהיגות נחקרה על ידי חוקרים עוד מלפני מאות שנים, וזאת בניסיון להבין את התופעה (Eklund, Barry & Grunberg, 2017,).

ישנה סברה רווחת שמנהיג הוא מישהו בעל ניסיון רב, משום שמנהיג הוא אדם חכם שצבר ניסיון רב, אולם הספרות המחקרית מראה לנו שמנהיגות יכולה להיות בכל פלח של האוכלוסייה, והיא קיימת אפילו אצל אנשים צעירים. בדומה למנהיגים בוגרים, המנהיגים הצעירים מובילים קבוצה של אנשים לעבר מטרה משותפת, שנועדה להטיב עם כל חברי הקבוצה (Chowdhury, 2015). הספרות המחקרית מראה לנו שבדורות האחרונים המנהיגות הצעירה היא יותר נפוצה, משום שצעירים כדוגמת דור ה Y הם יותר מודעים לסביבתם ויש להם יותר יכולת לפעול באופן חברתי וקולקטיבי (Ramirez, 2012).

גם למגדר יש תפקיד במנהיגות. באופן היסטורי נשים מילאו פחות תפקידים מנהיגותיים, בין אם אלה תפקידי שלטון רשמיים או מנהיגות בלתי פורמלית. אי שוויון מגדרי ואפליית נשים קיימים גם בתחום של מנהיגות, ואנו רואים פחות נשים מגברים בתפקידים מנהיגותיים לאורך ההיסטוריה. יחד עם זאת, ישנם מחקרים המראים שדווקא לנשים יכולות להיות תכונות שמתאימות יותר למנהיגות, ושנשים מנהיגות יכולות להוביל ולהנהיג ביותר יעילות (Offermann, & Foley, 2020).

מטרתה של עבודה מחקרית זו היא לבדוק כיצד פועלות נשים מנהיגות צעירות, מה מאפיין אותן ומדוע הן מצליחות. הרציונל המחקרי הוא שנשים מנהיגות הן בעלות הנחות יסוד דומות, והתנהגות דומה, שהופכת אותן למנהיגות יעילות. על מנת לבדוק סוגיה זו נסקור את סיפור מנהיגותן של נשים צעירות מנהיגות מרחבי העולם, מלאלה יוספזאי, גרטה תונברג, ודפני ליף. מנהיגות אלה יסקרו בחלק הממצאים של העבודה, כאשר נבדוק מהם המאפיינים הייחודיים של כל מנהיגה. לבסוף יבוצע דיון וניתוח ממצאי המחקר, שבו תיעשה השוואה של המנהיגות שנסקרו במחקר, אילו קווי דמיון וקווי שוני מאפיינים את המנהיגות, והאם הן פועלות בדרכים דומות שהפכו אותן למנהיגות צעירות.

2.סקירת ספרות

1.2.מנהיגות

תופעת המנהיגות ריתקה במשך שנים רבות הוגי דעות רבים, אשר ניסו להבינה ולהסבירה בדרכים שונות. על כן, פרק זה יבחן את הספרות המחקרית הקיימת ויבדוק האם יש דפוס וסט תכונות ברור המכתיב מהו מנהיג? ומה מייחד את המנהיג ממי שאינו מנהיג. ההגדרות של מושג המנהיגות שונות זו מזו בהתאם לנקודת מבטם של מנסחי ההגדרות. בנוסף, כפי שציינו במאמרם אקלונד, בארי וגרונברג (2017) ישנן דרכים רבות לסיים את המשפט, “מנהיגות היא …” . למעשה, חיפוש מקוון אחר ההגדרה של מנהיגות מניב יותר מ -128 מיליון תוצאות. Eklund, Barry & Grunberg, 2017, p.132)).

במהלך עבודתנו צפו שאלות רבות ביחס לדמותו של מנהיג. מהו מנהיג אידיאלי? מהם אפיוניו? מהם עקרונות העבודה שהוא משתמש בהם על מנת לגייס ולסחוף אחריו אנשים? אילו איכויות וכישורים צריכים להיות למנהיגים אידיאליים במאה ה21? האם תהליך האינטראקציה בין המנהיג ומונהגיו הדדי או שמא חד כיווני?. כמו כן, התעניינו לדעת מהי מנהיגות הנוער וכיצד מתפתחת? באיזה שלב בחיים? האם כבר בגיל ההתבגרות, לפני שהאדם הגיע לעיצובו? ואולי לאחר שיתעצב יחסית, באמצע שנות העשרים לחייו? האם ישנם הבדליים מגדריים המבנים אחרת את זהות המנהיג? ובמה מתאפיינות ההגדרות של מנהיגות “נשית” ומנהיגות “גברית?”.

למעשה מנהיגות היא מושג מורכב ובספרות מצויות הגדרות רבות ומגוונות המבקשות ללכוד את מהות המושג ולאפיין אותו. פייפר ווקסלר (2013), הגדירו מנהיגות כשכנוע. ראשית, הם טענו כי מנהיגות כרוכה ביכולת ההשפעה על אנשים אחרים לחתור למען מטרה משותפת הנחשבת חשובה או רלוונטית לקבוצה. שנית, טענו כי מנהיגות אינה שליטה על אנשים אלא בקשה מאחרים לאמץ ברצון את היעדים או המשימה של הקבוצה כשלהם, כלומר היא כרוכה בפעולה וולונטרית ולא כפייתית. שלישית, מנהיגות דורשת יצירת חזון משותף ובניית אמון בין המנהיגים והמונהגים (Pfeiffer & Wechsler, 2013). כמו כן, היא מושתתת על יחסים הדדים בין המנהיג למונהגים המבוססים על תגמול וקשרים אישיים ובהתאם למטרות המשותפות (Hunt, 1999).

איוונס (2003) מדגיש במאמרו את חשיבותו של “השכל הישר” במנהיגות. הוא מגדיר מנהיגים, ככאלה הבונים על ההתלהבות של האחרים ובונים גשרים שלוקחים אותם ממקום בו הם נמצאים למקומות אליהם לא היו הולכים בלעדיהם. הם יוצרים אווירה בה האחרים יכולים להצליח, ועושים שיהיה אפשרי לאחרים לעשות יותר, להיות יותר, לתת יותר מאשר היו מסוגלים בלעדיהם. כמו כן, המנהיגים יוצרים מחויבות, נותנים והשראה ואינם מפחדים להתאמץ Evans, 2003)). גוקנבאך (2003) מדבר על חמישה מחויבויות שנדרשות למנהיגות מוצלחת: איתגור תהליך התפתחות המנהיגות עצמה במונהגים, מתן השראה לחזון משותף, מתן אפשרות למונהגים לפעול, שימוש דוגמה לדרך, סיפוק, עידוד ותמיכהGokenbach, 2003) ).

קאייסר, הוגאן וקרייג (2008), התמקדו יותר במונהגים וציינו כי המנהיגים מצליחים לשכנע את המונהגים לוותר לזמן מה על האינטרסים האישיים שלהם לטובת אינטרסים החשובים לרווחת הכלל (Kaiser, Hogan & Craige, 2008). על כן, המונהג הוא אדם הפועל מתוך היענות למנהיג ובוחר להצטרף לפעולה שעיקרה איננו כוח הכפייה אלא ההזדהות שלו עם העשייה ומטרותיה .זאת ועוד,  אווליו (2005), הגדיר “מנהיגות” כיכולתם של אנשים לתת דוגמה אישית, להשפיע על רמת המוטיבציה של אחרים ולהניע אותם לביצוע משימות ברמת מחויבות גבוהה (2005, Avolio).  כלומר, מנהיגים גורמים לאנשים לפעול דרך מילותיהם ובכך שהם מהווים דוגמה בעצמם. בניס (2009) מציין בספרו כי למרות המכשולים והקשיים הניצבים בפני מנהיג, הוא לומד מהם ומתפתח דרכם ודרך חוויה זו גם מתבגר ומתעצב למנהיג טוב יותר (Bennis, 2009).

לאור מה שנראה בהגדרות השונות שצוינו עולה כי אחד מאתגרי המנהיגות הינו לפתח חזון בר השגה. כאשר יש לאדם חזון ברור אין צורך להפעיל סמכות וכוח. כאשר החזון הוא תמונה אידיאלית לגבי נושא החשוב למנהיג אשר יכול להיות אישי, קבוצתי או חברתי. החזון מניע את האדם לפעולה, מהווה את המשמעות לשינוי חברתי טוב יותר ואף מחבר בין המנהיג למונהגים (Karnes & Bean, 2009). אם כך, המנהיג צריך לגרום לחברה להבין שהכוח להוביל שינוי טמון בכל אדם ואדם בחברה.  במחקר מהספרות האקדמית נמצא כי גם אם איננו מודעים לכך, אנו נוטים לתלות את ציפיותינו באדם אחד, שיכוון את פעולתה של הקבוצה. בעודנו מטילים ספק תמידי בבחירותיו של המנהיג, אנו גם תלויים בו, מבקשים את אישורו והולכים בעקבותיוKarnes & Bean, 2009) ).

לאור האמור לעיל, ניתן לומר כי מתוך הספרות ומחקרים רבים שנערכו בנושא המנהיגות עולה כי אין דפוס ברור וחד משמעי של תכונות, אופן התנהגות או חוקיות מסוימת, המייחדת מנהיגים ממי שאינם מנהיגים. כאמור, עד כה עסקנו במנהיגות באופן כללי, ומעתה נתעסק בפלח אחד של המנהיגות המבחין מנהיגים בשל גילם הצעיר.

2.2.פיתוח מנהיגות צעירה

מנהיגות צעירה מאפיינת בני נוער ומחקרים על מנהיגות זו נמצאים בשלבים ראשוניים ביחס למחקרים הרחבים בנושא מנהיגות בכלל. בספרות המקצועית מנהיגות צעירה הוגדרה כצעירים שהוסמכו לתת השראה ולגייס את עצמם ואחרים לקראת מטרה משותפת, בתגובה לנושאים ואתגרים אישיים וחברתיים ואף להביא לשינוי חיובי. על המנהיגים להבין את עמדותיהם והציפיות של הכפופים להם וכך לנהל אותם ביעילות (Chowdhury, 2015). זאת ועוד, נראה כי האמירה הרווחת כיום ש”העולם שייך לצעירים” נותנת תשומת לב רבה לדור ה – Y, מנהיגים צעירים מתפתחים ומשפיעים. דור הY מאופיין כאנשים יצירתיים, בעלי חשיבה ביקורתית, פותרי בעיות בעלי קשרים חברתיים חזקים ורבים. הם בעלי אנרגיות גבוהות וחיוביות, תשוקה לעשות שינוי חיובי בעולם, יש להם את האומץ לעבוד לקראת מטרה חיובית ואת היכולת לפתור בעיות בצורה יצירתית Ramirez, 2012) ).

כאמור, דור ה-Y בעולם גדל לתוך הגלובליזציה וההתפתחות הטכנולוגית המואצת. דור זה נחשף למשברים כלל-עולמיים ששינו את המציאות ואת השיח בחברה המערבית וכך למד להיות ספקן.  לנוער זה יש מודעות חברתית ופוליטית והוא מפגין מעורבות רבה בנושאים הקרובים לליבו, בין השאר בשל הנגישות לכלים ולאמצעי תקשורת מתקדמים. בספרות המחקרית מצאו כי ברשתות החברתיות מנהיגים צעירים נוטים פחות לדבר על עצמם ויותר לדבר על הקהילה, על מטרותיהם, תהליכים חברתיים ועבודה בין–אישית(Cassell, Huffaker, Tversky & Ferriman, 2006) . כלומר, זהו הדור הגלובלי החי בעידן האינטרנטי, שנחשף מגיל צעיר לגירויים רבים, כגון: מוזיקה, שידורי חדשות ואירועים מרחבי העולם.

במחקרו האקדמי של מקרינדל (2006) , תואר אופי הדור כמטאפורה שנמצאת בכל ספר של  “איך לגלוש”.  הספר מתאר איך צריך לבחור ולתפוס את הגל הנכון אך אין משפט אחד על איך ליצור או לשנות את הגל כך שיתאים למצב של גלישה. אין לנו את היכולת לעשות זאת משום שמדובר בכוחות מעל יכולתו של האדם. תיאורי הגלישה מהווים מטאפורה לגלי הדורות, כלומר אנו לא יכולים ליצור או לשנות את שיטות העבודה והתעסוקה של דור שלם אך אנו יכולים לנהל קשרים נכונים יותר עם כל גל של דור חדש, להבחין בין הדורות ולהבין כי הדור הצעיר וההנהגה הצעירה שונה מטבעה מהדור קודם (McCrindle, 2006).

קהאן, היוז ועלי (2009) ניסו לענות על השאלה האם המנהיגות הצעירה מתפתחת או מועברת בתורשה. במאמרם טענו כי כאשר ניתנת תמיכה ראויה, כל צעיר יכול לפתח את כישורי מנהיגותו (Kahn, Hewes & Ali, 2009). תמיכה נוספת בטענה זו נמצאת במחקרו של קודו (2006) אשר הדגיש את כוחם של ההורים, הלוקחים חלק בחיי היומיום של הצעירים, להשפיע על היכולות המנהיגותיות של ילדיהם ואף ציין את תרומתם להתפתחותה של מנהיגות צעירה. במחקרו הוא מציין כי גיל ההתבגרות מהווה תקופה משמעותית בחיי האדם הצעיר וכי בתקופה זו הוא מעצב זהותו ורוכש מיומנויות קריטיות לחייו בעתיד Kudo, 2006)).

מערכת היחסים בין ההורה לילדו מאפשרת לו לצמוח, ליצור ולפרוץ גבולות. תוצאות מחקרו של קודו מראות כי ישנם מספר קריטריונים לפיתוח המנהיגות בגיל ההתבגרות, כגון: סביבה תומכת המקנה ביטחון, אהבה ומשפחתיות, מערכת של ערכים וחוקים המנחים דרכי התנהגות מקובלות וכדומה) שם). לאור ממצאים אלו ניתן לראות כי תפקיד ההורים בחיי הצעירים הינו קריטי לפיתוח מנהיגותם וכי פיתוח ערכים אנושיים בסיסיים בקרב בני נוער מהווה למעשה את הבסיס להתפתחותם של מנהיגים מוכשרים ואכפתיים (Kudo, 2006).

במחקר האקדמי של קאסל ושותפיו (2006) צוין כי גם לאינטרנט ישנה השפעה חיובית על התפתחותם של בני הנוער ועל הדרך שבה הם מגבשים את זהותם האישית ויוצרים שינויים חברתיים. במחקרם בחנו את הדרך בה בני נוער מתקשרים במדיה החדשה ובדקו כיצד מתקבלות ההחלטות המצביעות על מנהיגים בתוך הקהילה. בנוסף, הם טענו כי בני נוער כיום אינם משתמשים באינטרנט רק כדי לאתר ידע שיועיל לצרכיהם האישיים, אלא גם בנושאים פוליטיים, חדשותיים וחברתיים (Cassell et al., 2006). ממסקנות אלו ניתן לראות כי הקהילות האינטרנטיות מאפשרות לצעירים ברחבי העולם לא רק לדבר על חייהם, רגשותיהם ועל העולם סביבם כי אם גם להיות בעלי עניין ציבורי רב ולתרגם את המיומנויות הדרושות למנהיגות. זאת ועוד, קאסל ועמיתיו, צפו כי בעידן אינטרנטי זה יותר בנות ייבחרו להנהיג מאשר בנים משום שמגדר בעולם הווירטואלי הפך פחות משמעותי.

3.2.מנהיגות ומגדר

“על פי ארגון הבריאות העולמי (WHO): ‘מין’ מתייחס לתכונות הביולוגיות והפיזיולוגיות המגדירות גברים ונשים. לעומת זאת, ‘מגדר’ מתייחס לתפקידים, התנהגויות ותכונות שנבנו חברתית כך שהחברה הנתונה מחשיבה כמתאימים לגברים ולנשים”. Eklund, Barry,& Grunberg, 2017, p.130)). בנוסף, ישנם סטריאוטיפים מגדריים המתארים אמונות לגבי תכונות של נשים וגברים, וקובעים כיצד גברים ונשים “צריכים” להתנהג. למשל, בקרב גברים בולטות תכונות כמו: ביטחון, אסרטיביות, עצמאות, רציונליות והחלטיות ואילו בקרב נשים בולטות תכונות בעלות מאפיינים קהילתיים כמו: דאגה לזולת, רגישות, חום וטיפוח. סטריאוטיפים מגדריים אלו עלולים לגרום לתפיסה כי נשים עשויות להיות פחות יעילות ואפקטיביות מגברים בתפקידי מנהיגות Eklund et al., 2017)).

בעבודת מחקר זו בחרנו להתמקד במנהיגות נשית. באופן היסטורי, נשים מילאו פחות תפקידים מנהיגותיים ברחבי העולם, בין אם זו מנהיגות בתפקידים ציבוריים, או מנהיגות בלתי פורמלית. אי שוויון מגדרי ואפליה מגדרית נותרו אתגרים ממשיים עבור נשים, ובמיוחד עבור נשים החותרות לתפקידי מנהיגות. עם זאת, מחקרים ארגוניים מצביעים על כך שנשים מנהיגות עשויות להיות מאופיינות בתכונות ייחודיות הקשורות למנהיגות, אשר עשויות לספק יתרונות על פני מנהיגים גברים (Offermann, & Foley, 2020). הקשרים של תרבות ספציפית עשויים להגביר או לעכב יתרון של מנהיגות נשית. ניצול היתרונות של מנהיגות נשית מסתמך על יכולתה של המנהיגה להילחם במכשולים הרבים שעומדים בפני מנהיגות נשים, אשר לעיתים קרובות כוללים אפליה מבוססת מגדר, הטיה והערכות ביצוע לא הוגנות. למרות האתגרים הללו, הספרות מציעה ששיקול מנומק של ההיבטים החיוביים של מנהיגות נשים אינו רק מוצדק, אלא הוא שהוא יכול להיות יעיל בבחירתו של המנהיג הטוב ביותר לסיטואציה שדורשת מנהיגות. יחד עם זאת, אין הסכמה בספרות המחקר לגבי היתרון של מנהיגות נשית, ומחקרים מראים תוצאות לכאן ולכאן (Eagly, & Carli, 2003).

במחקר מהספרות האקדמית בחנו עד כמה נשים וגברים נתפסים על-ידי המונהגים שלהם כאפקטיביים והראו תוצאות מורכבות. נמצא כי גברים נתפסו כיותר אפקטיביים בתפקיד מנהיגות בתחומים שבהם הייתה דומיננטיות בייצוג של גברים ובתפקידים שבהם המונהגים היו בעיקר גברים (למשל צבא ומשטרה). לעומת זאת, נשים נתפסו כאפקטיביות יותר בתחומים שהיה בהם ייצוג נרחב לנשים, כגון: חינוך ושירותי הרווחה (Eagly, Eagly & Carli, 2007). לאור ממצאים אלו ניתן להבין כי יעילות ואפקטיביות הנשים תלויה בתחום תפקיד המנהיגות אליו הן משיכות.

כמו כן, תמיכה נוספת בהבדלים המגדריים נמצאת במאמרם של איגלי וקאראו (2003), אשר טענו כי השיח החברתי המתייחס לנושא מנהיגות מדבר על שני סוגים שונים של מנהיגות: מנהיגות גברית לעומת מנהיגות נשית. בשיח זה מייחסים סוג אחד של תכונות מנהיגותיות לגברים וסוג אחר של תכונות מנהיגותיות לנשים. מנהיגות “גברית” מתאפיינת בתכונות הבאות: ביצוע המשימה, שליטה, הישגיות, כוחנות, לוחמנות, סמכותיות, הסתכלות ועשייה ממוקדות, מעשיות ועוד. לעומת זאת, סגנון מנהיגות “נשית” מדגיש היבטים חברתיים ותקשורתיים. מנהיגות זו מתאפיינת ברכות, הכלה, הבנה, תקשורת, יכולת לעשות כמה דברים בו זמנית, הקשבה, רגישות, שוויוניות, יצירתיות ועוד (Eagly & Karau, 2002).

זאת ועוד, איגלי וקאראו טענו כי ההתייחסות עושה חלוקה דיכוטומית בין תכונות “גבריות” לתכונות “נשיות”, בין דפוס המנהיגות ה”גברית” לדפוס המנהיגות ה”נשית” ומפרשת הבדלים אלה כנורמליים, טבעיים ומולדים (שם).  מחקר נוסף המשווה את המנהיגות של נשים וגברים הוא מחקר מסכם של איגלי וג’ונסון (1990) שסקרו 167 מחקרים מוקדמים. מחקרים אלו השוו סגנון מנהיגות חברתי ובין-אישי לעומת סגנון מנהיגות משימתי מנהיגות של נשים וגברים והגיעו למסקנה שלמרות התפיסות הסטריאוטיפיות המעלות ציפיות כי נשים ינהלו בסגנון חברתי וגברים בסגנון משימתי, לא נמצא הבדל בין נשים וגברים בסגנונות אלה. לעומת זאת, הם מצאו כי נשים נוטות לנהל באופן דמוקרטי יותר ומשתף בהשוואה לגברים, ואילו גברים נוטים לנהל בצורה סמכותית ומכתיבה (Eagly & Johnson, 1990).

במחקר זה בחרנו לבחון את ייחודה של האישה כמנהיגה ולהראות כיצד הן מתמודדות עם אתגרים שונים ומובילות לשינוי חברתי ואף עולמי. כמו כן, לאחר שאפיינו מנהיגות ומנהיגות צעירה בפרט, נרצה לבחון האם ובאיזה אופן מנהיגות זו מובילה שינוי חברתי.

4.2.שינוי חברתי

ארגון לשינוי חברתי הוא התארגנות עצמית של יזמים חברתיים שנוצר על מנת להביא לשינוי בתחומי עניין משותפים וצרכים שאינם מסופקים על- ידי החברה או על- ידי מוסדות המדינה, ללא בקשת הסכמה או קבלתה ממוסדות המדינה. ארגונים אלו מאתגרים את החברה בשאיפתם לשינוי, ופועלים פעמים רבות בניגוד לקונצנזוס החברתי. פעמים רבות, פרטים וארגונים המקדמים שינוי חברתי דורשים דרישה חברתית מאתגרת או מאיימת (מנוחין, 2010).

הטענות של כל אותם אנשים הרוצים לקדם את השינוי החברתי מתפרשות על מגוון תחומים: הם טוענים בגנותן של החלטות חברתיות, הם טוענים לפגמים באופן הפעולה של הממסד, הם מוחים על התנהלות קהילתית לא ראויה ועל מסורות חברתיות שיש לשנותן – ודורשים לקדם שינוי קבוע וחיובי בעיניהם ולא סתם שינוי ארעי או נקודתי (שם). החל משחר ההיסטוריה האנושית, המארגנים לשינוי חברתי הם פרטים המניעים את החברה ברמה המקומית, החברתית והלאומית בתחומים רבים (סדן, 2009). לאור מסקנות אלו ניתן לראות כי, רוב האקטיביסטים והארגונים לשינוי חברתי קמו לעשות מעשה מכיוון שהתמד חברתי מסוים נראה להם לקוי, עבורם שינוי עדיף על התמד.

מובילי שינוי חברתי יוזמים ופועלים יחד במרחב הציבורי כדי לקדם עולם טוב וראוי יותר, להערכתם, והם עושים זאת בתוך חברות השואפות לשמר שיווי משקל שהושג. מנוחין (2010) מציין בספרו כי פעמים רבות מובילי השינוי טוענים לחוסר לגיטימיות של מצב חברתי מסוים, טוענים כי הכרחי לשנות הרגל חברתי מסוים, תומכים בשינוי מערכות היחסים שבין הפרט למדינה ותומכים בשינוי של חוק מסוים או קוראים לחקיקתו של חוק חדש. כמו כן, נוצרים יחסים בין הפרטים והארגונים הפועלים לשינוי חברתי לבין המערכת השלטונית שתחתיה הם פועלים. למעשה, אם אותם פרטים וארגונים מצליחים, אז השינויים שעבורם פעלו מוטמעים ונהפכים לחלק ממערכת חדשה של נורמות וסטנדרטים חברתיים (מנוחין, 2010).

1.4.2.כיצד מנהיגות משפיעה על שינוי חברתי

לפי ספרות המחקר שאותה סקרנו, ניתן לומר כי ישנם כמה דרכים להגדיר מנהיגות, ושאין דפוס קבוע למנהיג. ספרות מחקר זו מציעה מגוון נקודות מבט על מיומנויות, כישורים, ערכים והתנהגויות הנחשבות כמפתח להנהגה אפקטיבית. גורם מרכזי בהתפתחות המנהיגות הוא הבנה עצמית: היכולת של האדם לנהל את עצמו על ידי התנהגות על פי הערכים של האדם. כלומר, להיות אדם בעל אופי עם תחושת מטרה ומחויבות. תשומת לב לנושא זה היא יסוד מרכזי של מנהיגות אפקטיבית. תחושת העצמי של מנהיג תורמת ליכולת להבין את הזולת ולעבוד איתם למען השגת יעדים משותפים (אמית, 2006).

בנוסף, ניתן לטעון כי בדרך כלל המנהיגות היא פעילות דינמית הגורמת בסופו של דבר לשינוי חברתי וארגוני. למידה להוביל היא למידה לניהול שינוי. מנהיגים ברמה הלאומית יוצרים ומשנים תרבויות. לפי אלמוטי גיה ודייוויס, שהנהגה מבחינה רעיונית, היא יצירת שינוי. מנהיגים יעילים מחפשים דרכים כיצד לשרוד בסביבה המשתנה במהירות. על מנת שמנהיג יהיה מוצלח הוא צריך להבין ולנהל באופן יעיל שינויים חברתיים פנימיים וחיצוניים כדי להבטיח הישרדות. בנוסף, מנהיגים צריכים להבין את תופעת המנהיגות וללמוד דרכים יעילות להתמודד עם הכאוס הסובב אותם, להתקדם, להשיג, ולייצר שינויים שישיגו את מטרותיהם (Elmuti, Jia, & Davis, 2009).

מעבר לכך שמנהיגות היא פעילות דינמית, מחקרים רבים חקרו את המנהיגות החברתית (The Social Change Model of Leadership), כלומר מנהיגות שמטרתה לגרום לשינויים חברתיים, זהו מודל ייחודי של מנהיגות. מודל המנהיגות החברתית ממסגר את המנהיגות כתהליך המערב יחידים וקבוצות שמטרתם הכללית היא חקיקת שינוי חברתי חיובי כלשהו, נקיטת פעולות כדי לעזור לקהילה לתפקד בצורה יעילה ואנושית יותר. המרכיב העיקרי הראשון במודל השינוי החברתי הוא כי מנהיגות נחשבת לתהליך. אמנם יתכנו “עמדות מנהיגות” רשמיות כמו נושאי משרה נבחרים, אולם מודל זה מתבסס על המנהיגות כפיתוח של מספר יכולות שונות (Kleinfeld, Gibbs, Hachtel, & Plummer, 2018).

מודל השינוי החברתי בוחן את התפתחות המנהיגות משלוש נקודות מבט שונות המתחברות זו לזו: הפרט – אילו תכונות אישיות תומכות ביותר בתפקוד קבוצתי ובשינוי חברתי חיובי. הקבוצה – כיצד ניתן לתכנן את תהליך פיתוח המנהיגות השיתופי לא רק כדי להקל על פיתוח התכונות האישיות הרצויות, אלא גם להשפיע על שינוי חברתי חיובי. הקהילה / החברה – אילו פעילויות שירות יעילות ביותר להפעלת הקבוצה ולפיתוח איכויות אישיות רצויות אצל האדם, שיובילו לחברה טובה יותר (Lester, 2010).

ישנם שבעה ערכים קריטיים של מודל השינוי החברתי הנופלים בשלוש הפרספקטיבות. ערכים אישיים: תודעה עצמית – להיות מודע לאמונות, לערכים, לגישה ולרגשות המניעים את האדם לבצע פעולה. כנות עצמית – חשיבה, הרגשה והתנהלות עם עקביות, כנות, אמיתיות וכנות כלפי אחרים. מחויבות – האנרגיה הנפשית המניעה את האדם לשרת וזה מניע את המאמץ הקולקטיבי. ערכי תהליכים קבוצתיים: שיתוף פעולה – עבודה עם אחרים במאמץ משותף, זוהי אבן הפינה של מאמץ ההנהגה הקבוצתית מכיוון שהיא מעצימה את העצמי ואחרים באמצעות אמון. מטרה משותפת – עבודה עם מטרות וערכים משותפים, דבר זה מאפשר לקבוצה לעסוק בניתוח קולקטיבי של הסוגיות העומדות בפניו ולמשימה שיש לבצע. מחלוקת עם אחרים – עמדות שונות הן בלתי נמנעות. ערנות מרמזת על כבוד לאחרים, נכונות לשמוע זה את דעותיו של זה, ופעולת איפוק בביקורת על עמדותיהם ומעשיהם של אחרים. ערכים קהילתיים / חברתיים: אזרחות – התהליך בו הפרט והקבוצה השיתופית מתחברים לאחריות לקהילה ולחברה באמצעות פעילות פיתוח מנהיגות. שינוי הוא מה שנותן משמעות לכל הערכים האלו והוא המטרה האולטימטיבית של המודל (Kleinfeld, Gibbs, Hachtel, & Plummer, 2018; Lester, 2010).

לפי מחקרים בתחום המנהיגות החברתית, הבסיס של מנהיגות חברתית זו הוא האקטיביזם. האקטיביזם מורכב ממאמצים לקדם, להכשיל, לכוון או להתערב ברפורמה חברתית, פוליטית, כלכלית או סביבתית מתוך רצון לבצע שינויים בחברה לטובת הכלל היותר רחבה. לא יכולה להיות מנהיגות חברתית אמיתי, מבלי שתהיה למנהיג או למנהיגה תכונות של אקטיביזם חברתי (Wuetherick, 2018).

כאמור, חלק בלתי נפרד ממנהיגות הינו האקטיביזם שמתלווה אליה, על כן כעת נעסוק בהגדרת האקטיביזם

5.2.אקטיביזם

משגב ופנסטר (2014) הגדירו את האקטיביזם כפעולה של קבוצת אנשים, לרוב מתנדבים, אשר מטרתם לשנות מציאות מסוימת. בנוסף, הוא מהווה פרקטיקה של ארגונים ומוסדות, לרוב כאלה ללא מטרות רווח אשר מעוניינים לקדם רעיונות, להפעיל לחץ פוליטי או כלכלי או לשנות פרקטיקות קיימות (משגב ופנסטר, 2014). הפעילות האקטיביסטית מתרחשת לרוב בהקשר חברתי, ציבורי, קהילתי ומרחבי ובמסגרת “דמוקרטיה דיונית אקטיביסטית” שבאמצעותה מתהווה המרחב הציבורי של החברה האזרחית שבו אזרחים מקדמים את השפעתם על המדיניות הציבורית (משגב, 2013).

כמו כן, האקטיביזם נתפס לרוב בחברה המודרנית כאחד מביטויי הפעולה של חברה אזרחית, על גווניה השונים. הדיון בספרות על אקטיביזם כביטוי לפעולה של החברה האזרחית מתקשר לניתוח פעילותן של תנועות חברתיות, לאופן פעולתן, התארגנותן וכן לתביעות שהן מעלות (משגב ופנסטר, 2014).  בשנים האחרונות ניכר עניין גובר והולך בפעילות אקטיביסטית המתרחשת בקונטקסט חברתי, ציבורי, קהילתי ומרחבי המציעה מעורבות פעילה בהפגנות, בחרם, בפעולות ישירות וכדומה ככלי אפקטיבי יותר.

יתרה מזאת, אקטיביסטים במקרים רבים מעדיפים פעולה ישירה כמו מחאה לעומת דיון, ויכוח או שכנוע, מאחר שהם מתנגדים לשיתוף פעולה עם הממסד, אינם בוטחים בו ואינם מקבלים את יחסי הכוח שהוא מושתת עליהם. במקרים רבים מטרתם אינה בהכרח להעלות טענות או להגיע להסכמות, אלא לגרום לציבור לחשוב על סוגיה מסוימת ולעורר דיון ומחשבה (משגב ופנסטר, 2014). לפיכך, האקטיביזם נתפס בחברה המודרנית כמימוש בפועל של האזרחות, אשר אינה רק חבילה של זכויות, אלא אמצעי לשילובם של פרטים וקבוצות בתוך החברה.

המנהיגות הנשים והמנהיגות בכלל היא אקטיביזם שבא במגע עם הסביבה שלו, והוא תלוי בה מאוד, מנהיג לא יכול להיות מנהיג יעיל ללא אקטיביזם במרחב ובסביבה שלו. בהקשר זה לאקטיביזם מרחבי, המרחב עשוי להוות נקודת חיבור פוליטית לקבוצות שונות, ולהניע מאבקים ואקטיביזם תוך חיבור תנועות וקבוצות אשר אינן יכולות להתחבר על בסיס אחר. התפיסה העומדת בבסיס הדברים הינה כי אקטיביזם אינו רק תופעה חברתית, אלא גם תופעה מרחבית, וכי המרחב נוטל חלק ביצירתה והבנתה של התופעה. אקטיביזם מרחבי מוגדר כפעולה חברתית קולקטיבית שחותרת לשינוי ביחסי כוחות בתוך ובין קבוצות שונות בחברה, ויש לה תפקיד בתהליך ייצור מחדש של המרחב הפיזי, החברתי, התרבותי והתודעתי. האקטיביזם המרחבי, הינו פעולה כפולה, במובן זה שפעולת הפרטים משפיעה על תהליך ייצור מחדש של המרחב, אך גם מושפעת ממנו (משגב ופנסטר, 2014).

האקטיביסטים, הפעילים החברתיים, נוקטים פעילות המכוונת לגרום לשינוי יסודי באמצעות מחאה, פיתוח וקידום שירותים או פיתוח הקהילה. קיימים מספר מניעים לפעילותם בזירה החברתית, וביניהם: הרצון להביא לשינוי אמיתי במצב בעייתי המטריד אותם, רצון להשפיע ולהיות מעורב בקבלת החלטות, רצון למימוש עצמי, יצירת קשרים, להיות חלק, לזכות בהוקרה, לצבור כוח ומניעים אידיאולוגיים (מוניקנדם- גבעון ובליט- כהן, 2012).

נידל- שמעוני (2007) סקרה ספרות ענפה העוסקת באנשים המעורבים בפעילות חברתית וטענה כי האקטיביסטים מתגייסים מתוך שילוב של מניעים זולתניים (לטובת האחר או החברה) ומניעים אנוכיים (למשל: להרגיש טוב עם עצמם, ללמוד מיומנויות ולרכוש ידידים) ואף, מבקשים תועלות מפעילותם. נראה שרוב בני האדם, מונעים לפעילות בזירה החברתית מתוך שילוב של רצון להיטיב עם אחרים ושל הסיכוי למלא צורך כלשהו או להשיג תועלת ומטרה כלשהם. כלומר, למעורבותם החברתית של בני האדם יש שלושה מוטיבים: ראשית, ה”עצמי” , פעיל חברתית המצפה לשפר את עולמו הפרטי, לרכוש מיומנויות חדשות וקשרים חברתיים. שנית, “הזולת”, האדם האחר המקבל עזרה ושלישית, “החברה” בכללותה, ככל שירבו בה פעילים מסוגים שונים, כך גדל ההון החברתי בתוכה (נידל- שמעוני, 2007).

דברים אלה מובילים אותנו להתגבשותה של שאלת המחקר בעבודה מחקרית זו, והיא כיצד פועלות מנהיגות צעירות ברחבי העולם לקידום שינוי חברתי?

על מנת לענות על שאלת מחקר זו נסקור את סיפור חייהן של שלוש נשים מנהיגות שבלטו בתחומן וחוללו שינויים חברתיים, או שינוי תודעה, גרטה טונברג, מללה יוספזאי ודפני ליף. נשים אלה נבחרו משום שכל אחת מהנשים האלה הגיעה מרקע שונה, והנסיבות שהובילו לעלייתן לתודעה של נשים אלה הן שונות, כמו גם השינויים שלהן גרמו הם שונים באופיים, ונבעו ממניעים שונים. הגיוון בסיבות שהובילו לעלייתן של מנהיגות אלה יכול לתת לנו תמונת מבט מייצגת יותר לגבי נשים מנהיגות.

3.מתודולוגיה

נושא העבודה:

נשים מנהיגות ושינוי חברתי

שאלת המחקר:

כיצד פועלות מנהיגות צעירות ברחבי העולם לקידום שינוי חברתי?

שיטת המחקר

המחקר הנוכחי עורך שימוש במתודה מחקרית איכותנית של ניתוח תוכן, כאשר לצורך איסוף הנתונים במחקר בוצעה סקירה עיונית לגבי דמויותיהן של שלוש המנהיגות שנבחרו במחקר, גרטה טונברג, מללה יוספזאי ודפני ליף. ניתוח תוכן הוא חקר מסמכים וממצאים תקשורתיים, העשויים להיות טקסטים בפורמטים, תמונות, אודיו ווידאו שונים. מדענים חברתיים משתמשים בניתוח תוכן כדי לבחון דפוסים בתקשורת באופן שניתן לשכפול ושיטתי. אחד היתרונות העיקריים של שימוש בניתוח תוכן לניתוח תופעות חברתיות הוא אופיו הבלתי פולשני, בניגוד לתצפית או איסוף תשובות לסקר.

לצורך איסוף נתונים זה, נאספו חומרים לגבי סיפורי חייהן של הדמויות, הן מהעיתונות והן ממקורות אקדמיים. במחקר איכותני ניתוח הנתונים הנבדקים הינו תהליך אנליטי עם מאפיינים אינטואיטיביים, כאשר מטרתו מתן משמעות ופרשנות לתופעה מסוימת אשר נחקרת. המחקר הוא עצמי אשר בו החוקר שותף לתהליך החקר. ניתוח הנתונים הוא לב המחקר האיכותני. שיטת מחקר זו נהוגה במדעי החברה, בעיקר באנתרופולוגיה ובסוציולוגיה. מטרתו של החוקר היא לאסוף נתונים רבים ומגוונים אודות התופעה הנחקרת (שקדי, 2003).

הליך המחקר 

החוקרות יבצעו איסוף חומרים לגבי שלושת הדמויות המרכזיות שעליהן מתבסס ניתוח התוצאות. לאחר איסוף החומרים התבצעה קריאה ביקורתית ראשונה של חומרי המחקר, לאחר מכן בוצעה קריאה שנייה על מנת לסכם את סיפור חייהן של הדמויות, ועל מנת להגיע למסקנות המחקר.

4.ממצאים

1.4.גרטה תונברג

גרטה תונברג היא פעילת אקלים שבדית שקיבלה הכרה עולמית במאמציה להילחם בשינויי אקלים. היא נולדה ב -3 בינואר 2003 בשטוקהולם, שבדיה, בתם של זמרת האופרה מלנה ארמן והשחקן סוונטה תונברג. סבה מצד אבה היה השחקן והבמאי אולוף תונברג. היא החלה תנועה בינלאומית למאבק בשינויי אקלים החל משנת 2018 (Kühne, 2019).

הפעילות האקטיביסטית של תונברג התחילה לאחר ששכנעה את הוריה לאמץ כמה שינויים באורח חייהם כדי להפחית את הנזק לאיכות הסביבה. תונברג מספרת ששמעה לראשונה על שינויי אקלים בשנת 2011, כשהייתה בת שמונה, ולא הצליחה להבין מדוע נעשה כל כך מעט בעניין, והמצב גרם לה לדיכאון. היא הפסיקה לדבר ולאכול ואיבדה עשרה קילוגרמים בכמה חודשים. בסופו של דבר היא אובחנה כחולה בתסמונת אספרגר, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית. גרטה סבלה מדיכאון במשך שלוש או ארבע שנים לפני שהחלה שביתה בבית הספר, עם המסר “שביתת בתי הספר למען האקלים” בשבדיה, תונברג החלה לא ללכת לבית הספר בימי שישי ולהפגין מחוץ לפרלמנט השבדי. בזכות המדיה החברתית מעשיה התפשטו והשפיעו על מיליוני צעירים בכל רחבי העולם כדי להתארגן ולהפגין למען האקלים (Kühne, 2019).

 כשהחלה להפגין, הוריה לא תמכו בפעילותה. אביה אמר שהוא לא אוהב את החיסורים בבית ספרה, אך כיבד את רצונה לנקוט עמדה בנושא. היא אובחנה כסובלת מתסמונת אספרגר. האבחנה שלה הגבילה אותה, אך תונברג אינה רואה באספרגר שלה מחלה, ובמקום זאת כיתרון שדוחף אותה קדימה. עד מהרה, תלמידים אחרים החלו להפגין בהפגנות דומות בקהילות שלהם, יחד הם ארגוני תנועת שביתת אקלים בבית הספר תחת השם Fridays for Future (Lea-Henry, 2019).

באוגוסט 2018 החלה תונברג בנאומים פומביים שהפכו אותה לפעילת אקלים מוכרת ובינלאומית. היא אמרה שהיא קיבלה לראשונה את הרעיון של שביתת אקלים לאחר שהתרחש ירי בבית ספר בארצות הברית בפברואר 2018, וזה הוביל לכך שמספר צעירים סירבו לחזור לבית הספר. פעילים מתבגרים אלה בתיכון מרג’ורי סטונמן דאגלס בפארקלנד, פלורידה, המשיכו לארגן את המצעד שלהם בתמיכה לשליטה רבה יותר על כלי נשק בארה”ב. במאי 2018 זכתה תונברג בתחרות מאמרים בנושא שינויי אקלים שערך העיתון השבדי Svenska. היא כתבה שהיא רוצה להרגיש בטוחה, אך היא לא יכולה להרגיש כך כשהיא יודעת שהעולם נמצא במשבר גדול (Tandon, 2020).

לאחר פרסום המאמר בעיתון, יצרו איתה קשר קשר מקבוצה המעוניינת לעשות שינוי בקשר לאקלים. תונברג נכחה בכמה מפגישותיהם. בפגישות אלה הוצע שילדי בתי ספר ישבתו בגלל שינויי האקלים. תונברג ניסתה לשכנע צעירים אחרים להשתתף אך אף אחד לא התעניין באמת, כך שבסופו של דבר היא החליטה להמשיך עם השביתה לבדה. לאחר שתונברג נאמה בוועידה לשינוי האקלים של האו”ם ב 2018, שביתות סטודנטים התקיימו בכל שבוע במקום אחר בעולם. בשנת 2019 התקיימו מחאות עירוניות מתואמות שכללו למעלה ממיליון סטודנטים (Lea-Henry, 2019).

ב- 20 באוגוסט 2018, תונברג, שהתחילה ללמוד בכיתה ט’, החליטה שלא להגיע לבית הספר עד הבחירות הכלליות בשבדיה ב 2018 ב- 9 בספטמבר. מחאתה החלה לאחר גל החום באירופה בשנת 2018, שגרמו לשריפות של יערות בשבדיה, היה זה הקיץ החם ביותר של שוודיה מזה 262 שנים. דרישותיה היו שממשלת שוודיה תפחית את פליטת הפחמן בהתאם להסכם פריז, והיא מחתה על ידי ישיבה מחוץ לריקסדאג כל יום במשך שלושה שבועות במהלך שעות הלימודים עם השלט “שביתת בתי ספר לאקלים” (Tandon, 2020).

חלק מהצלחת האקטיביזם של תונברג נובע מפעילותה ברשתות החברתיות. תונברג פרסמה תמונה מיום השביתה הראשון שלה באינסטגרם ובטוויטר, ותמונה זו תפסה את תשומת ליבם של פעילים אחרים ברשתות החברתיות. הפוסטים של תונברג תפסו תאוצה רבה ברשתות החברתיות, פעילים ברשתות החברתיות בעלי פרופיל גבוה שיתפו את הפוסטים של תונברג והם זכו לחשיפה רבה. פרופיל המדיה החברתית של תונברג משך כתבים מקומיים שסיפוריהם זכו לסיקור בינלאומי בתוך זמן קצר (Lea-Henry, 2019).

נאומה של תונברג במהלך ועידת האקלים של האו”ם לשנת 2018 הפך לוויראלי. היא אמרה כי מנהיגי העולם הנוכחים היו לא מספיק בוגרים כדי להגיד את האמת כמו שהיא לגבי ההתדרדרות במצב האקלים. במחצית הראשונה של 2019 הצטרפה תונברג להפגנות סטודנטים שונות ברחבי אירופה, והוזמנה לנאום בפורומים ובפרלמנטים שונים. בפורום הכלכלי העולמי בינואר 2019 נשאה תונברג נאום בו הצהירה כי הבית שלנו עולה באש. היא פנתה לפרלמנטים בריטים, אירופים וצרפתים, ופוליטיקאים רבים החרימו אותה בשל פעילותה האקטיביסטית (Mcknight, 2020).

בשנת 2018 תונברג אף נפגשה עם האפיפיור לפגישה קצרה, האפיפיור פרנסיס עודד אותה להמשיך. בשנת 2019, תונברג עדיין ביצעה את מחאותיה הסדירות מחוץ לפרלמנט השבדי בכל יום שישי, שם הצטרפו אליה מדי פעם סטודנטים אחרים. לדברי אביה, האקטיביזם שלה לא הפריע ללימודים שלה, אך בגלל ההפגנות היה לה פחות זמן פנוי. היא סיימה את בית הספר התיכון עם ציונים טובים. ביולי 2019 תונברג יצאה לשנת שבתון מבית הספר, מתוך כוונה לטייל ביבשת אמריקה תוך כדי מפגש עם אנשים מתנועות האקלים (Tandon, 2020).

בשנת השבתון שלה, תונברג חצתה את האוקיאנוס האטלנטי בכדי להשתתף בכנסי אקלים בעיר ניו יורק, ועד להעברתו לסנטיאגו, צ’ילה. היא הפליגה מפלימות’, בריטניה, לניו יורק, ארצות הברית, וחזרה מהמפטון, וירג’יניה לליסבון בספינה. תונברג סירבה לטוס בגלל פליטת הפחמן של ענף התעופה, והנסיעה הוכרזה כניטרלית מפחמן. תונברג תכננה להישאר ביבשת אמריקה במשך כמה חודשים, ולהשתתף גם בוועידת האקלים של האו”ם בשנת 2019 בספטמבר בניו יורק, וגם בוועידת שינויי האקלים שאמורה להתקיים בצ’ילה בדצמבר. עם זאת, בסוף אוקטובר, בזמן שהותה בארצות הברית, הוחלט להעביר את האירוע השני לספרד בגלל הפגנות בצ’ילה ב -2019 (Tandon, 2020).

לסיכום ניתן לומר שפעילותה של תונברג הייתה משמעותית בקנה מידה גלובלי, והיא הצליחה להשפיע על הרבה אנשים. היו כמה מאפיינים בולטים לתהליך שהפך את גרטה למנהיגה. ראשית כל הפעילות שלה אופיינה בקבלה רחבה של המאבק שלה ואת מטרותיו. ב 2019, אקדמאים חתמו על מכתב תמיכה גלוי בו נאמר כי הם קיבלו השראה ממעשיה של תונברג ומילדי בית הספר שהשתתפו בהפגנות יום השישי. מזכ”ל האו”ם, אנטוניו גוטרס, אישר את שביתות בית הספר שיזמה תונברג, והודה כי הדור שלו לא הצליח להגיב כראוי לאתגר הדרמטי של שינויי האקלים. הצעירים מרגישים זאת עמוקות. אין פלא שהם כועסים.” גוטרס אמר כי בני דורו לא מנצחים במאבק נגד שינויי האקלים, וכי הנוער תלוי במטרה של השימור על האקלים (Mcknight, 2020).

מאפיין נוסף של מאבקה הוא שהוא עורר תגובות מגוונות מצד המערכת הפוליטית במדינות שונות. הבולט שבהם הוא דונלד טראמפ. בספטמבר 2019 שיתף דונלד טראמפ סרטון של תונברג המתייחסת בזעם למנהיגי העולם. טראמפ כתב על תונברג, בציוץ: “היא נראית כמו נערה צעירה שמחה מאוד מצפה לה לעתיד מזהיר ונפלא. כל כך נחמד לראות!” תונברג הגיבה בכך ששינתה את הביוגרפיה שלה בטוויטר כדי שתתאים לתיאורו, וקבעה כי היא לא יכולה להבין מדוע מבוגרים יבחרו ללעוג לילדים ובני נוער בגלל שהם מתקשרים ופועלים על בסיס המידע המדעי, במקום שהם יעשו משהו מועיל במקום זאת. בדצמבר 2019 הנשיא טראמפ לעג ל”תונברג “לאחר שהיא נבחרה לאשת השנה לשנת 2019 על ידי מגזין טיים, ואמר שזה מגוחך, והוא צייץ: “גרטה חייבת לעבוד על בעיית ניהול הכעס שלה, ואז ללכת לסרט מיושן וטוב עם חברה! צ’יל גרטה, צ’יל!” (Jung, Petkanic, Nan, & Kim, 2020).

תהליך הפיכתה שך גרטה למנהיגה עולמית הוא תהליך חוצה מדינות ולאומים, זאת משום שמדובר במשהו שנוגע לכל המדינות באותה צורה ומסכן את כל האנושות. העובדה שהנושא הוא נושא גלובלי שכולם יכולים להזדהות איתו גרמה לעלייה מהירה בפופולריות של גרטה בכל רחבי העולם, ולהזדהות רחבה איתה. מה שעוד תרם להזדהות איתה הוא גילה הצעיר, היא נתפסה בתור מי שמייצגת אנשים מעירים ודואגת לעתיד של הדור הבא.

2.4.מללה יוספזאי

יוספזאי נולדה ב12 ביולי, 1997 בעיר שנקראת מינגורה בפקיסטן. שמה הפרטי ניתן לה על שם מלאלה ממייוואנד, משוררת פשטונית (ממוצא איראני) ולוחמת Yousafzai & McCormick, 2014)). הוריה ראו ערך בכל הילדים (בנים ובנות כאחד), יוספזאי דבקה בהשקפת עולמם והאמינה כי היא יכולה להגשים את חזונה ולשנות את העולם Rice, 2017)). דמותה של יוספזאי עוצבה במידה רבה על ידי אביה, זיודון יוספזאי, משורר ופעיל חינוך המפעיל רשת של בתי ספר. לאביה היה תפקיד מפתח במעורבותה הפוליטית והחברתית של יוספזאי Chai, Gordon, & Johnson, 2013)). מאז שהייתה ילדה קטנה היה לה חזון לעשות משהו מעבר לחייה הגשמיים.

בינואר 2008, עולמה של יוספזאי השתנה לחלוטין. בהיותה בת 11, ארגון טאליבן השתלט על הכפר שבו יוספזאי גרה ואסר על החזקה של דברים רבים, כמו: טלוויזיה, רדיו, מוזיקה ואף הטיל עונשים קשים לאנשים אשר העזו להפר את החוקים. תחת הטאליבן נשים היו חסרות כוח ולא יכלו לעבוד ולהצביע, הן היו חייבות להיות מכוסות מכף רגל ועד ראש Rice, 2017)). סינדוני (2014), מציין במאמרו כי חלק מהחוקים היו שהחל מה15 בינואר, 2009 בנות לא יוכלו יותר להגיע לבית הספר וללמוד Sindoni, 2014)). החוקים השונים והאכיפה של ארגון הטאליבן הביאו את יוספזאי לכתיבת יומן אשר פורסם ותורגם לאחר מכן בבלוג ברשת השידור BBC.

כמו כן, בלוג זה הביא לה הכרה בינלאומית ומתאר את חייה תחת שלטון הטאליבן. בבלוג היא מתארת הן את הנטישה ההדרגתית של הילדות מבתי הספר אשר נכפתה עליהן מידי השלטון הדכאני והאלים והן את דעותיה על החשיבות בהקניית השכלה לילדות. זאת ועוד, הבלוג של יוספזאי בBBC והסרט התיעודי על חייה שערכו הניו יורק טיימס בשנת 2009 הופצו בערוצי רשת ברחבי העולם, ותרמו רבות לפרסום ולגדולה בינלאומית של יוספזאי  Chai et al., 2013)). היא הופיעה במספר תוכניות טלוויזיה ודיברה על זכות הנשים לחינוך ובמקביל הייתה פעילה ברשת החברתית “פייסבוק”, אך החלה עם הזמן לקבל איומי מוות שהפכו חמורים מרגע לרגע (Sindoni, 2014).

באוקטובר 2012, בדרכה הביתה מבית הספר, איש טאליבן, חמוש ורעול פנים עלה על האוטובוס בו הייתה ושאל “מי זו מלאלה?”, כאשר ראה כי פניהם של יושבי האוטובוס מופנים אל יוספזאי, הוא ירה מטווח אפס בצד השמאלי של ראשהRyder, 2015) ). הטאליבן ראה ביוספזאי כסמל של התרבות המערבית באזור ודבר זה איים וערער על החוקים שהשרישו Chai et al., 2013)) ולכן החליט לנקוט בפיגוע הירי על מנת להפסיק את עבודתה הפעילה (Khoja-Moolji, 2017).

על אף כל זאת, יוספזאי סירבה לנקוט באלימות נגד המוסלמי שירה בה ואמרה שאינה נגד אף אדם. יתרה מכך, באחד מנאומיה הדגישה כי כל כוונתה זה חינוך ולא נקמה. בנאום היא תיארה כיצד הייתה מדמיינת את היום בו נורתה וכיצד הייתה מגיבה אילו יכלה זאת. היא אמרה תחילה שכנראה הייתה מכה את היורה עם הנעל, אבל לאחר חשיבה חוזרת הבינה שאם תתאכזר אליו הרי זה אומר שאין הבדל בינה לבינו ולכן אין בכוונתה לבחור בדרך הקשה למטרתה. ריידר (2015) ציין כי אבן הדרך של יוספזאי היא שלווה ואהבה  וכן, זוהי מורשת השינוי והחמלה שירשה ממשפחתה Ryder, 2015) ).

לאחר אירוע הירי יוספזאי הוטסה לטיפול בבית חולים ברמינגהם בבריטניה. פרק זה בחייה, טראומטי ככל שיהיה, לא עצר אותה ואת מאבקה אלא להפך. באחד מנאומיה אמרה: “אנחנו מבינים את חשיבות האור כאשר אנחנו רואים חושך. אנחנו מבינים את חשיבות הקולות שלנו רק כשמשתיקים אותנו […] אנחנו מבינים את החשיבות של עטים וספרים כאשר אנחנו רואים את הרובים”Sørmo, 2016, p.142)).גורדון בראון (ראש ממשלת בריטניה דאז) ביקר בבית החולים בו שהתה והביא לה כאות תודה על מעשיה את הספר “הקוסם מארץ עוץ”. כאשר יוספזאי קראה אותו היא הזדהתה עם דמותה של דורותי ואמרה באחד מראיונותיה שלמדה ממנה להמשיך עד השגת מטרותיה, ולא לוותר גם אם הדרך תהיה רצופה מכשולים Claire, 2015)).

כאמור, השהיה בבית החולים חשפה יותר ויותר את סיפורה האישי והעלתה את מודעות המצב עליו נלחמה בחירוף נפש. מעשיה הדהדו ברחבי העולם והותירו חותם. החלו להתקיים עצרות ומפגשי תפילה ברחבי פקיסטן למען החלמתה. אנשים כה העריצו אותה והחלו להשמיע את קולם וקראו “אני מלאלה” כסיסמא לשוויון ובמקביל קריאות בוז להתקפה ולשלטון הטאליבני. זאת ועוד, ממשלת פקיסטן אשר שמעה על האירוע , כינתה אותו כ”לא אנושי” והתחייבה להעניק למשפחות עניות תמריצים כספיים ולשלוח כל ילד שנאסר עליו ללמוד, לבית הספר Chai et al., 2013)). יוספזאי שימשה דוגמא עבור כל אותם הילדים והראתה שגם בגילה הצעיר אפשר לתרום לשיפור המצב, אפילו בנסיבות המסוכנות ביותר. באמצעות מאבקה ההרואי היא הפכה למנהיגה ודוברת עבור זכותן של הבנות ברחבי העולם לחינוך (Khoja-Moolji, 2017).

האקטיביזם של יוספזאי החל לצבור תשומת לב בפקיסטן טרם אירוע הירי וכהערכה על פעולותיה היא קיבלה פרסים רבים וביניהם: מועמדות לפרס השלום הבינלאומי לילדים (2011). אך, לאחר הירי, תשומת הלב כלפיה אפילו הוגברה ובשנת 2013 נבחרה יוספזאי לאחת ממאה האנשים המשפיעים ביותר על ידי מגזין “”TIME ואשת השנה על ידי מגזין “Glamour”. בנוסף, קיבלה את פרס זכויות האדם של האו”ם, פרס ROME לשלום ופעולה הומניטרית, פרס “סחרוב” על החופש המחשבה של הפרלמנט האירופי ועוד רבים אחרים (Khoja-Moolji, 2017). יתרה מכך, הכריז האו”ם על ה- 12 ביולי 2013, יום הולדתה  של יוספזאי, כעל “יום מלאלה”  כאות הוקרה לפעילותה למען זכותם של ילדים לרכוש השכלה (Sindoni, 2014).

כאשר חל יום הולדתה ה-15 אמרה: “יום ההולדת הזה הרגיש כמו נקודת מפנה עבורי […] אני יודעת בוודאות עכשיו שאני רוצה להיות מנהיגה פוליטית […] כאשר יש לך תפקיד כה ציבורי וכל כך הרבה אנשים סומכים עליך, אני מאמינה שאתה תמיד חייב לפעול בדרך שמצפים ממך”Yousafzai & McCormick, 2014, p. 125) ). בנאום אחר, יוספזאי הדגישה שהפרס אותו קיבלה אינו מיועד לה אלא הוא מיועד לכל אותם הילדים חסרי הקול הרוצים שינוי. היא הוסיפה כי תמשיך במחויבותה עד שתראה שכל ילד מקבל את החינוך הראוי לו וכי הנשים זוכות בשוויון זכויות מלא (Khoja-Moolji, 2017).

בנוסף, בדצמבר 2014 יוספזאי קיבלה את פרס נובל לשלום, והפכה להיות הבחורה הצעירה ביותר המקבלת פרס זה. הפרס הבין- לאומי המוערך הזה מוענק לאנשים המקדישים את חייהם לפעילות למען השלום ונאבקים למען זכויותיהם של החלשים בחברה. ביום הולדתה ה- 16 יוספזאי נשאה דברים באו”ם ואמרה: “הם חשבו שהכדורים ישתיקו אותי, אך הם נכשלו […] הם חשבו שהם ישנו את מטרותיי ויחסלו את שאיפותיי, אך דבר לא השתנה בי מלבד זה: החולשה, הפחד וחוסר התקווה נעלמו. במקומם נולדו כוח, עוצמה ואומץ” Sørmo, 2016, p.127)). יוספזאי הפכה לסמל לאומי למחאה ובגיל 17 בלבד, היא ניצבה בלב פעילות בינלאומית למען מתן השכלה לילדות. היא מותחת ביקורת לא רק על הטאליבן אלא גם על התרבות הפקיסטנית, שבה נשים מקבלות לעיתים נדירות בלבד את אותן זכויות והזדמנויות שיש לגברים.

כיום, מלאלה לומדת פילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה באוניברסיטת אוקספורד, בבריטניה. היא נלחמת כל יום כדי להבטיח לכל נשות העולם השכלה של 12 שנות של לימוד ובאחד מנאומיה הרבים אמרה: “ילד אחד, מורה אחד, עט אחד, יכולים לשנות את העולם”. Sørmo, 2016, p.129)), משפט זה הפך למוטו שמלווה את המאבקים שלה עד היום.  יתרה מכך, היא מבקרת במדינות רבות ברחבי העולם כדי לפגוש בנות הנלחמות בעוני, במלחמות, ובאפליה מגדרית. יחד עם אביה היא הקימה את “קרן מלאלה”, זהו ארגון הומניטארי המוקדש לתת לכל ילדה הזדמנות להשיג את העתיד שהיא בוחרת ותומך לחינוך בכל רחבי העולם.

3.4.דפני ליף

“הקיץ הזה הוכחנו לכולם שאין דבר כזה פריפריה – כולנו במרכז! […] אני עומדת מולכם, ואני גאה להיות ישראלית […] הקיץ הזה הביא איתו המון רגעים […] של תקווה, של שינוי […] ייסדנו שיח אחר, שיח של תקווה, של שיתוף של סולידריות ואחריות (בר, הלר והרמן, 2011, עמ’ 1).

אלו היו מילותיה של דפני ליף בעצרת המחאה הגדולה ב3 בספטמבר 2011 בכיכר המדינה בתל אביב. בקיץ 2011 התרחשה מחאה חברתית הגדולה בישראל על יוקר המחייה ודיור בר השגה כאשר כותרתה המרכזית הייתה: צדק חברתי. מחאה זו נכנסה להיסטוריה של מדינת ישראל כאירוע חברתי בעל חשיבות גדולה וליף נחשבה כאחת ממנהיגי המחאה אשר גרמה לשינוי חברתי ותודעתי גדול בחברה הישראלית.

ביולי 2011, ליף סיימה את חוזה שכירות הדירה שלה בתל אביב והתקשתה לשכור דירה אחרת בשל מחירי השכירות הגבוהים. כאות מחאה כנגד יוקר המחייה החליטה להקים אוהל בשדרות רוטשילד ובכך ביטאה במעשה, את הנישול מצד הממשלה שהוא מנת חלקה היומיומית (רם ופילק, 2013). ליף החליטה שהיא לא מוכנה עוד להצניע את הסבל הכרוך במאבק הזה בתחום הפרטי והחלה לעבור לתחום הציבורי (רג’ואן שטאנג וחזן, 2017).

כאמור, כתגובת נגד למצב בו הייתה היא יצרה “אירוע” בדף הפייסבוק שלה ובו הציגה לקהל הציבורי את המניע האישי שלה להקמת האוהל והזמינה אנשים נוספים להצטרף אליה למאבק ולהקים מאהלים נוספים בשדרות רוטשילד כהבעת מחאה על יוקר המחייה (רם ופילק, 2013). בעמוד ה”אירוע” כתבה: “ביום חמישי בשבוע הבא, בשעה 19:30 בערב […] אגיע לכיכר הבימה עם אוהל […] ארכיב אותו […] ואחנוך את ביתי החדש. יכול להיות שזה יהיה לילה מאוד בודד, אבל אם מספיק מאיתנו יהיו שם, יהיה הרבה יותר קשה להתעלם!” (שכטר, 2012, עמ’ 16).

האוהלים התפשטו במהרה למקומות נוספים, הן בתל אביב והן מחוצה לה והציתו תנועת מחאה עממית גדולה שזכתה לכיסוי תקשורתי אדיר. במחאה כללו אנשים, נשים וילדים מכל הגילים, המוצאים והשפות. ישראלים רבים יצאו מבתיהם, נושאים תיק גב ואוהל, והתמקמו בשדרות ובגנים ציבוריים. הם התפרסו והשתלטו על המרחב הציבורי והפכו אותו לביתם החדש. בנוסף, החלו להתקיים צעדות והפגנות של מאות אלפי אנשים וארגונים חברתיים ופוליטיים ברחבי הארץ אשר הובילו ליצירת שיח של צדק חברתי, תחת הסיסמא “העם דורש צדק חברתי” (אגם-דאלי, 2013). מ”מחאת הדיור” הממוקדת היא הפכה ל”מחאת האוהלים” ומשם ל”מחאה החברתית”, שעיקרה דרישה לצדק חברתי והשבה של מדינת רווחה.

הנדל (2013), ציין במאמרו כי ליף נקטה פעולות נגד ההדרה המסורתית של השלטון ונגד האופן בו הוא מנשל את העם. באחד מנאומיה הרבים אמרה ליף: “איזה מין עולם זה שאין בו מקום לחולמים, לאידיאליסטים, למשוררים. איזה מין עולם מדיר אותם? זה עולם של עוני” (עמ’ 67). הדרישה הריקה לצדק חברתי הפכה לדרישה מוחלטת לשיתוף פעולה בין הקבוצות השונות באוכלוסייה נגד השלטון העושק וזאת למטרת יצירה של מציאות אחרת.

בהפגנה אחרת אמרה ליף: הממסד רוצה שאאמין שהעם שלי הוא האומה היהודית, אבל אם יהודים מנצלים גם אותי וגם אחרים […] אז ההגדרה הזאת לא מספקת […] העם שלי הם כל אלה אשר מדוכאים כמוני. יהודים, ערבים, פליטים. כל אלה שהממסד מנצל אותם […] צדק חברתי הוא כשכל הקבוצות שהזכרתי לוקחות אחריות על שינוי המציאות שלנו. כאשר אנחנו מפסיקים להסתמך על הממסד כגורם עיקרי לשינוי מצבנו(רג’ואן שטאנג וחזן, 2017, עמ’ 214).

הנדל (2013) כתב כי ליף בנאומיה הרבים הדגישה את מילותיה בגוף ראשון ברבים וזאת על מנת להקנות למחאה מעמד של רגע מכונן וליצור קולקטיב ישראלי – אזרחי חדש. השימוש בגוף ראשון נעשה כדי להראות שדרישותיה ותביעותיה של המחאה נוגעות לכל אדם ואדם באופן אישי. השימוש בלשון רבים נעשה כדי ליצור אחדות וסולידריות וכדי להציג את העם כתנועה גדולה וחוצת – מגזרים. בנאום נוסף אמרה ליף: “בשבילכם זה נדל”ן, בשבילנו זה הבית” (עמ’ 67) ובכך הדגישה את פערי התפיסה בין המוחים לממשלה.

המחאה החברתית ערערה על התפיסות הקיימות וביקשה לבטל את הדיכוטומיה של מרכז עשיר ופריפריה ענייה. ליף הגדירה מחדש את העוני ואמרה כי עוני אינו מסתכם רק בקושי לסגור את החודש אלא עוני הוא גם קושי בלחלום, ללמוד, לחשוב ורוב הזמן להיות טרוד בדברים הבסיסיים של החיים. כאמור, מטרתה המרכזית של המחאה הייתה ליצור תפיסת מגורים חדשה ובכך להביא לצמצום הפערים בין הקבוצות השונות באוכלוסייה וליצור שוויון, כור היתוך ותמהיל חברתי (הנדל, 2013).

הנדל (2013) הוסיף כי ליף הפכה למעשה לגיבורה טלוויזיונית, ועוצבה בדמות אישה צעירה אשר מאסה באדישות הפוליטית, והחליטה לדבוק במטרותיה בכל מחיר. ליף בנאומה: “הקיץ הזה התעוררנו וסירבנו להמשיך לצעוד בעיניים עצומות לעבר התהום. אנחנו בוחרים לראות […] החלפנו את המילה צדקה במילה צדק […] את המילה לחכות במילה לשנות […] את המילה לבד במילה ביחד […] מכאן כבר לא נסכים לחזור אחורה” (גן, 2014, עמ’ 206) בנאום היא החדירה לעם אמונה בכוח לשנות, לצאת מאזור הנוחות, להתנער מתחושת חוסר האונים הפסיבית ולהתקדם לעתיד טוב יותר.

לירן-אלפר וצרפתי (2012) ציינו במאמרם כי לאורך כל המחאה ליף הוצגה כמנהיגה וכאישה ישרה וערכית אשר דבקה באמונתה ולוחמת למען צדק לטובת כלל החברה . בנאום אחר אמרה ליף: “לא אסכים שיפתרו לי את בעיית הדיור על חשבון משהוא אחר, לא נאבק זה בזה על פירורים אלא נאבק בשביל כולם על עוגה חדשה” (עמ’ 6). דמותה מוסגרה כאישה המחויבת למחאה ואף מוכנה להתפטר מעבודתה ולשלם מחיר אישי למען הצלחת המאבק. נכונות זו הבנתה את דמותה כמנהיגה אותנטית וסמל המחאה. יתרה מכך, היא אף צוינה בכתבה שעסקה בבחירת חמישים הנשים המשפיעות בגלובס. 

לירן-אלפר וצרפתי (2012) מציינות כי תחושות הקיפוח ומערך החסמים הקיימים לנשים במערכות הממסדיות דווקא מניע אותן לשנות את הסדר החברתי הקיים. הנשים מעורבות ובולטות יותר במחאות ובתנועות חברתיות כמשתתפות ומנהיגות מאשר בפעילויות פוליטיות ממוסדות אשר מדגישות את הזירה הפוליטית כשייכת לגברים וכך מבליטות את ההבחנה הפטריארכלית. כמו כן, המחאה יוצרת גמישות וסביבה נוחה יותר לפעילות עבור הנשים לעומת המערכות הממסדיות שמשמרת את המבנה ההיררכי המדינה.

כאמור, נוכחותן של הנשים במחאת האוהלים הובלטה והודגשה, לאורך כל המחאה. ליף ונשים נוספות היו בגרעין המרכזי של ההנהגה כאשר מטרתן הייתה לחתור לשינוי הסדר החברתי הקיים (לירן-אלפר וצרפתי, 2012). הדיונים המרכזיים במחאה סבבו סביב נושאים של חינוך, רווחה, דיור ודאגה לחיי היומיום כלומר, אלו נושאים הייחודיים לנשים. הנושאים הצליחו לטשטש את ההבחנה הדיכוטומית בין הספירה הפרטית לספירה הציבורית  (מבט דורי ומגדרי). יתרה מכך, ליף ציינה כי הנשים בדרך כלל מגיעות ממקום סבלני וסובלני, ממקום של אכפתיות ודאגה ולכן יודעות לשים את האגו בצד ולחבר את כל הקצוות של האוכלוסייה (לירן-אלפר וצרפתי, 2012).

המחאה החברתית שהתקיימה ברחבי ישראל בקיץ 2011 חשפה שהחברה האזרחית עוברת שינוי דרמטי וכי העיסוק בקידום שינוי חברתי נהיה נחלתם של אקטיביסטים אשר פועלים בדרכים מגוונות לקידום ערכים של צדק חברתי וסביבתי ומבקשים רווח קולקטיבי. הנדל (2013) ציין במאמרו כי המחאה החברתית של קיץ 2011 התפרסמה בספירה הציבורית כמחאה חוצת – מגזרים, ונתפסה כהתארגנות ספונטנית, מלמטה שכל מטרתה הוא להיטיב את מצבה הכלכלי של החברה ושל מעמד הביניים בפרט. כמו כן, האחדות וההטרוגניות הבולטת של המחאה, הביאו גם לתפיסתה הציבורית כאירוע מכונן של סולידריות חברתית אשר הדגיש את הלכידות התרבותית והעממית המתעוררת של החברה הישראלית.

5.דיון ומסקנות

מטרתה של עבודת מחקר זאת הייתה לבדוק את דרך פעולתן של נשים מנהיגות צעירות, והאם הן חולקות דרכי פעולה דומות, שגרמו להן להפוך למנהיגות צעירות, או שמה שיש ביניהן שוני, וכל אחת מהמנהיגות התפתחה ופועלת בצורה שונה. שאלת המחקר הייתה כיצד פועלות מנהיגות צעירות ברחבי העולם לקידום שינוי חברתי. על מנת לענות על שאלת מחקר זו בוצעה סקירה לשלוש מנהיגות צעירות מרחבי העולם, גרטה תונברג, מלאלה יוספזאי ודפני ליף. מניתוח סיפוריהן של מנהיגות צעירות אלה עולים כמה קווי דמיון ביניהן, וגם כמה קווי שוני.

נקודת הדמיון הראשונה שעולה בין שלושת הדמויות, הוא שהן צמחו להיות מנהיגות בעקבות קיומה של מצוקה כלשהי, שדרשה את נוכחותו של המנהיג. כך למשל במקרב של גרטה תונברג המצוקה הייתה משבר האקלים, שהשפיע בצורה שלילית על העולם. משנה לשנה ישנם עדויות מדעיות להתחממות הולכת וגוברת של כדור הארץ ולשינויי אקלים מרחיקי לכת, הדבר גורם למזג אוויר חם יותר ולאסונות טבע קשים יותר. במקרה של גרטה היא חוותה את אחת מעונות הקיץ החמות ביותר בשוודיה, שבעקבותיו התרחשו שריפות ביערות בשוודיה, הדבר עורר את תשומת לבה של גרטה לכך שדרושה מנהיגות אמיצה שתעורר את דעת הקהל העולמית ותשפיע על מנהיגי העולם לנקוט בפעולה על מנת להתמודד עם שינויי אקלים אלה.

מצוקה דומה הייתה גם אצל מלאלה יוספזאי. מלאלה גדלה בעיר קטנה בפקיסטן, ובשלב מסוים השתלטו אנשי דת קיצוניים על האזור, והכריחו את האוכלוסייה המקומית לציית לחוקים נוקשים. הדבר העמיס מאוד על האוכלוסייה המקומית שלא יכלה להתנגד רבות לשלטון זה של אנשי הדת. מלאלה שהגיעה ממשפחה שעודדה אותה להיות פעילה בקהילה שלה, הביעה את מורת רוחה לשלטון אדוק זה של אנשי הדת, מה שלא מצא חן בעיניהם, הם התנגדו אליה רבות, ובשלב מסוים היא נורתה בעקבות הפעילות החברתית שלה. מלאלה זיהתה את המצוקה שהייתה בעירה, ואת הצורך במנהיגה שתביע התנגדות לשלטון זה.

מצוקה דומה הייתה גם אצל המנהיגה דפני ליף. דפני ליף חוותה מצוקה אישית כאשר התקשתה לשלם את שכר הדירה שלה, בעקבות העלייה במחירי הדיור שהייתה בישראל בסוף העשור הראשון של המאה ה 21. ליף זיהתה שהמצוקה שלה היא לא רק אצלה, אלא שהיא קיימת אצל צעירים רבים שגרים במרכז הארץ, והבינה שישנו צורך במנהיג שיוביל ויזום מחאה ציבורית נרחבת, שמטרתה להוביל ליותר שוויון חברתי, ושתתמודד עם יוקר המחיה שקיים בישראל.

נקודת דמיון נוספת בין שלושת המנהיגות הצעירות, היא שהמאבק של כל אחת מהן נסוב סביב האינטרסים של אנשים צעירים, שלושת המנהיגות האלה ייצגו בעיקר אנשים צעירים שדומים להן. במקרה של גרטה, המוטיב המרכזי במחאה שלה נגד שינויי האקלים הוא שהמנהיגים של היום הזניחו את העולם שהם אמורים להוריש לדורות הבאים, ושמנהיגים אלה בעצם הורסים את העתיד של הדור הצעיר. לטענתה של גרטה, למנהיגים העולמיים אכפת רק מצמיחה כלכלית ומכסף, ולא מעניין אותם מה יקרה בעוד 50 או 100 שנה, ושהדור הצעיר יצטרך להתמודד עם כל התוצאות של שינויי האקלים שמתרחשים כיום.

במקרה של מלאלה יוספזאי היא נאבקה בעיקר למען נשים צעירות. מלאלה חיה בחברה שנחשבת למדכאת נשים, ומכאן נובעת המחאה וההתנגדות שלה. השלטון הדתי של החמושים בעירה הוא בעל אופי דתי קנאי, שבו לנשים יש מעמד נחות יותר, ובטח שנשים לא יכולות להשתתף בתהליך הפוליטי או להביע את דעתן, ולכן מלאלה ראתה שעתידן של נשים צעירות בעיר שלה מוטל בספק, וראתה את הצורך במנהיגה צעירה שתייצג כראוי את הנשים המדוכאות האלה בפני העולם, ולספר לעולם את הסיפור שלהן.

גם במקרה של דפני ליף היה ייצוג של אנשים צעירים בעיקר. מחאתה של דפני ליף נתמכה רבות על ידי צעירים שלא הצליחו להשתלב כראוי בחברה בגלל יוקר המחיה, שנבע בעיקר מיקר הדיור. אנשים צעירים רבים שעדיין לא ביססו את עצמם ולא היו בעלי נכסים לא הצליחו לעמוד ביוקר המחיה. דפני ליף הרגישה את הצורך לייצג אנשים אלה במחאה שתשמיע את כולם ותעזור ללחוץ על הממשלה לפעול למען הורדת יוקר המחיה בישראל.

נקודה דמיון נוספת חשובה שיש בין מנהיגות אלה, היא שהן מנסות לפנות אל דעת הקהל הרחבה בניסיון לקדם את המאבק שלהן. כל אחת מהמנהיגות שנסקור בעבודה הצליחה במנהיגות שלה בגלל שהצליחה לעורר תשומת לב רבה, ולשנות את שעת הקהל הרחבה, אם זה במדינתן או דעת הקהל העולמית. במקרה של גרטה תונברג, היא הצליחה רבות במאבקה בשינויי האקלים בעיקר בגלל שעוררה את תשומת לבה של התקשורת העולמית, היא החלה את מאבקה בצורה מצומצמת כאשר הפגינה בבית ספרה, לאחר מכן תפסה את תשומת לב התקשורת השוודית, ולאחר מכן הסיפור שלה הצליח להגיע לכלי תקשורת רבים בעולם ולהשפיע על דעת הקהל העולמית. גם הנאומים שלה בכנסים ובעצרות של האו”ם תרמו רבות להשפעתה על דעת הקהל.

במקרה של מלאלה יוספזאי, גם היא הצליחה לעורר תודעה עולמית לאחר שהסיפור שלה תפס תאוצה בתקשורת העולמית, תחילה היא כתבה בלוג שעורר תשומת לב בכלי תקשורת באנגליה, ולאחר מכן את תשומת לבה של התקשורת העולמית. מלאלה סיפרה לעולם על החיים הקשים בעירה, במיוחד לנשים צעירות, שחוות דיכוי ואלימות, וסובלות מחוסר שוויון מגדרי. היא הצליחה לעורר הזדהות ואמפתיה כלפי נשים בכל פקיסטן, ובמקומות אחרים בעולם שבהם יש דיכוי לנשים, במיוחד צעירות.

במקרה של דפני ליף, גם היא הצליחה במחאתה בזכות תשומת הלב הציבורית הרבה שעוררה המחאה, והאנשים הרבים שהצטרפו למאבק. ליף החלה במחאה כאשר הקימה אוהל מחאה בשדרות רוטשילד בתל אביב, אקט שנועד לעורר תשומת לב ציבורית למחאתה. בנוסף לכך ליף קיימה ביחד עם פעילים אחרים נאומים ועצרות שונות שנועדו להעביר את המסר של המפגינים, ולעודד אמפתיה מצד תושבי ישראל.

מאפיין חשוב נוסף של שלושת המנהיגות האלה, הוא שהן ניחנו בכריזמטיות גבוה שסוחפת אחריה אנשים רבים. במקרה של גרטה תונברג, רבים מעידים עליה שיש לה כריזמטיות גבוה וזו הסיבה שהיא זכתה להכרה מהתקשורת העולמית. יכולת הדיבור שלה היא מאוד גבוה, והיא מעבירה את המסר שלה בצורה תיאטרלית, כאשר היא מביעה את הכעס ואת הלהט שלה לנושא האקלים. היא נאמה רבות בכנסים של האומות המאוחדות למען האקלים, ובכל פעם שהיא נואמת היא שוכה לתשומת לב רבה בעקבות בלהט שלה בנאומים.

גם במקרה של מלאלה מעידים עליה שיש לה כריזמטיות גבוה. היכולת שלה לספר את סיפורן של נשים אחרות מהאזור שלה, אם זה היה דרך כתיבת הבלוג הקבוע שלה בחדשות, שזבה לחשיפה רבה בעקבות הסיפורים המפורטים על החיים כאישה בחברה פטריארכלית זו, ואם זה בנאומים שאותם היא נשאה בכנסים בינלאומיים.

גם דפני ליף ניחנה בכריזמטיות גבוה במהלך ההפגנות לשוויון חברתי. ליף נודעה כמי שיכלה להעביר מסר לציבור, שהוא לא רק מידע שיעיד על קשייו של הדור הצעיר, אלא שהיא העבירה את המסר בצורה רגשית, והיא ביטאה את הכעס והכאב של השכבות באוכלוסייה שהתקשו להתקיים בחיי היומיום.

נקודת שוני בין המנהיגות הצעירות האלה, היא שרק מאבקה של אחת מהן מתמקד בעזרה לנשים, ואילו האחרות נאבקות למען מטרות כלליות יותר. מלאלה יוספזאי החלה את מאבקה בעיקר כדי לעזור לנשים צעירות בעיר שלה, ולשפר את מעמדן של הנשים בחברה המסורית שממנה היא באה, ואילו מאבקה של גרטה תונברג הוא למען מטרה כללית יותר של עצירת השינויים באקלים, זוהי עזרה שנוגעת לכלל החברה ולא רק לנשים. באופן דומה גם המאבק של דפני ליף הוא כללי יותר, היא רצתה לעזור לכלל האוכלוסייה של הצעירים בישראל וגם למבוגרים יותר, להתמודד עם יוקר המחיה ויוקר השכירות בישראל, עוול שנגרם לשכבות שלמות באוכלוסייה, ולא רק לנשים.

לסיכום ניתן לומר ששלושת המנהיגות האלה פעלו בצורה דומה מאוד אחת לשנייה, וזה מה שהוביל אותן להיות מנהיגות צעירות ולסחוף אחריהן אנשים רבים. שלושתן הגיעו ממציאות שבה הייתה מצוקה כלשהי, שהיוותה את הטריגר להתחלת המחאה שלהן. שלושתן הנהיגו וסחפו אחריהן אנשים צעירים, כי הן ייצגו את האינטרסים של אנשים צעירים. לשלושתן הייתה יכולת כריזמטית גבוה, ויכולת נאום טובה שסחפה אחריה אנשים רבים שתמכו במחאה שלהן. עם זאת, רק המקרה של מלאלה הוא מקרה שבה היא ייצגה באופן מובהק את מצוקתן של נשים, והיא ייצגה נשים במאבק שלה.

6.מקורות

אגם-דאלי, א. (2013). גרפיטי וכרזות מחאה בישראל של קיץ 2011. קשר, 104-111.

אמית, ק’ (2006). הפוטנציאל להנהיג: ההבדלים בין “מנהיגים” ל”לא מנהיגים” מגמות: רבעון למדעי ההתנהגות, , 44 (2): 277-296, 2006.

בר, כ’, הלר, א והרמן ת’ (2011). סולידריות במחאת קיץ 2011 – בין דימוי למציאות?. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

גן, א’ (2014). קורבנותם אומנותם: משיח קורבני לשיח ריבוני. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

הנדל, א’ (2013). קריאת המחאה – לקסיקון פוליטי (2011-).  תל אביב: הקיבוץ המאוחד.

לירן-אלפר, ד., & צרפתי, א. (2012). “על זרי הדפני”: הייצוג התקשורתי של מנהיגת המחאה בעיתונות המקוונת בישראל. קשר,29-39 .

מוניקנדם- גבעון .י., בליט- כהן .ע., (2012). “מניעים, תפיסת מדיניות חברתית ומאפייני פעילות של פעילים קהילתיים”. חברה ורווחה לב (4).

מנוחין, .י., (2010). אקטיביזם ושינוי חברתי. ירושלים: ספרי נובמבר.

משגב .ח., פנסטר .ט., (2013). “הזכות לעיר ואקטיביזם מרחבי: מאהל המחאה בגן לוינסקי”. המרחב הציבורי, 8, עמ’ 9-33.

משגב .ח., (2013). “פרוז’קטור על החצר האחורית של ישראל: מחאת האוהלים מנקודת מבט פריפריאלית עירונית”. תיאוריה וביקורת, 41, עמ’ 97-119.

נידל- דמעוני .ב., (2007). עידוד מעורבות והתנדבות של אזרחים. מזריך לניהול מתנדבים בעמותות המגזר השלישי ובמסגרות התנדבות בישראל. ירושלים. שתיל.

סדן, א’ (2009) עבודה קהילתית: שיטות לשינוי חברתי. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד.

רג’ואן שטאנג, ס’ , חזן, ע’ (2017). תרבות חזותית בישראל. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.

רם, א. ופילק, ד’ (2013). ה-14 ביולי של דפני ליף: עלייתה ונפילתה של המחאה החברתית. תיאוריה וביקורת (41) עמ’ 17-43.

שכטר, א’ (2012). רוטשילד – כרוניקה של מחאה. בני ברק: הקיבוץ המאוחד.

שקדי, א’. (2003). מילים המנסות לגעת מחקר איכותני תיאוריה ויישום. תל אביב: רמות.

Avolio, B. J. (2005). Leadership development in balance: Made/born. Psychology Press.‏ Bennis, W. (2009). On becoming a leader. Basic Books.‏

Cassell, J., Huffaker, D., Tversky, D., & Ferriman, K. (2006). The language of online leadership: Gender and youth engagement on the Internet. Developmental psychology, 42(3), 436 – 449.‏

Chai, J., Gordon, R., & Johnson, P. A. (2013). Malala Yousafzai: A Young Female Activist. WOMEN’S HEALTH.

Chowdhury, T. N. (2015). A survey on perceived leadership traits of the young and experienced leaders: Preference of the young recruits. leadership (by the young leader), 7(3).‏

Claire, T. (2015). Malala Yousafzai (Against the Odds Biographies)

Eagly, A., & Carli, L. (2003). The Female Leadership Advantage: An Evaluation of the Evidence. The Leadership Quarterly. 14. 807-834.

Eagly, A. H., & Karau, S. J. (2002). Role congruity theory of prejudice toward female leaders. Psychological review, 109(3), 573.‏

Eagly, A. H., Eagly, L. L. C. A. H., & Carli, L. L. (2007). Through the labyrinth: The truth about how women become leaders. Harvard Business Press.

Eagly, A. H., & Johnson, B. T. (1990). Gender and leadership style: A meta-analysis. Psychological bulletin, 108(2), 233.

Eklund, K. E., Barry, E. S., & Grunberg, N. E. (2017). Gender and leadership. Gender differences, 129-150.‏

Elmuti, D., Jia, H., & Davis, H. (2009). Challenges Women Face in Leadership Positions and Organizational Effectiveness: An Investigation. Journal of Leadership Education. 8. 167-187.

Evans, J. P. (2003). Commonsense leadership for uncommon times. Academic Leadership: The Online Journal, 1(2), 3.‏

Gokenbach, V. (2003). Infuse management with leadership. Nursing management, 34(1), 8-10.‏

Hunt, J. G. (1999). Transformational/charismatic leadership’s transformation of the field: An historical essay. The Leadership Quarterly, 10(2), 129-144.‏

Jung, J., Petkanic, P., Nan, D., & Kim, J. H. (2020). When a Girl Awakened the World: A User and Social Message Analysis of Greta Thunberg. Sustainability. 12. 10.3390/su12072707.

Kaiser, R. B., Hogan, R., & Craig, S. B. (2008). Leadership and the fate of organizations. American Psychologist, 63(2), 96.‏

Kahn, L., Hewes, S., & Ali, R. (2009). Taking the lead: Youth leadership in theory and practice. The Young Foundation.‏

Karnes, F. A., & Bean, S. M. (2009). Leadership for students: a guide for young leaders. Sourcebooks, Inc.

Khoja-Moolji, S.S. (2017). The making of humans and their others in and through transnational human rights advocacy: Exploring the cases of Mukhtar Mai and Malala Yousafzai. Signs: Journal of Women in Culture and Society, 42(2), 377-402.

Kleinfeld, L., Gibbs, D., Hachtel, Y. & Plummer, T. (2018). Applying the Social Change Model of Leadership to an Entry-Level Occupational Therapy Doctorate Program. Journal of Occupational Therapy Education. 2. 10-26.

Kudo, F. T. (2006). Adolescent leadership development: Redirecting self assessment to enhance leadership development in youth organizations. 

Kühne, R. (2019). Climate Change: The Science Behind Greta Thunberg and Fridays for Future. 10.13140/RG.2.2.21256.78087.

Lea-Henry, J. (2019). The Moral Missteps of Climate Activism.

Lester, J. (2010). Leadership for a Better World: Understanding the Social Change Model of Leadership Development (review). Journal of College Student Development. 51. 446-448.

McCrindle, M. (2006). New generations at work: Attracting, recruiting, retaining and training generation Y. the ABC of XYZ.‏

Mcknight, H. (2020). ‘The Oceans are Rising and So Are We’: Exploring Utopian Discourses in the School Strike For Climate Movement. Brief Encounters. 4. 10.24134/be.v4i1.217.

Northous, P. G. (2010). Leadership: What is it? Sage Publications. CA 

Offermann, L., & Foley, K. (2020). Is There a Female Leadership Advantage?. 10.1093/acrefore/9780190224851.013.61.

Pfeiffer, S. I., & Wechsler, S. M. (2013). Youth leadership: A proposal for identifying and developing creativity and giftedness. Estudos de Psicologia (Campinas), 30(2), 219-229.‏

Ramirez, C. (2012). Generation-Y leadership: A qualitative phenomenological study of virtual socialization relationships (Doctoral dissertation, University of Phoenix).‏

Rice, D. H. (2017). Fantastic Kids: Malala Yousafzai. Teacher Created Materials.

Ryder, P. M. (2015). Beyond critique: Global activism and the case of malala yousafzai. Literacy in Composition Studies, 3(1), 175-187.‏

Sindoni, M. (2014). Can the Powerless Speak? Linguistic and Multimodal Corporate Media Manipulation in Digital Environments: the Case of Malala Yousafzai. LEA-Lingue e Letterature d’Oriente e d’Occidente, 3, 273-288. ‏

Sørmo, A. G. (2016). ‘One book, one pen, one child, and one teacher can change the world!’A study of personal pronouns, modality and rhetorical devices in a selection of Malala Yousafzai’s speeches (Master’s thesis).‏

Tandon, G. (2020). Greta Thunberg The Story of a 16 Year old Swedish teenager, who became the face of Climate Change Activism….

Turner, R. H., & Killian, L. M. (1957). Collective behavior (Vol. 3). Englewood Cliffs, NJ: Prentice-Hall.‏

Wuetherick, B. (2018). Teaching Activism: Reflections on Developing “Leaders of Tomorrow” through Activist Approaches to Community Service-Learning. Engaged Scholar Journal: Community-Engaged Research, Teaching, and Learning. 4. 107-121.

Yousafzai, M., & McCormick, P. (2014). I am Malala: How one girl stood up for education and changed the world. Hachette UK.‏

סיוע בעבודות אקדמיות
סיוע בעבודות סמינריון